| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
חלוקת הפרק:
א וְדָוִד, עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִיבֹשֶׁת, לִקְרָאתוֹ; וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים, וַעֲלֵיהֶם מָאתַיִם לֶחֶם
וּמֵאָה צִמּוּקִים וּמֵאָה קַיִץ--וְנֵבֶל יָיִן. ב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-צִיבָא, מָה-אֵלֶּה לָּךְ; וַיֹּאמֶר צִיבָא הַחֲמוֹרִים לְבֵית
הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב, ולהלחם (וְהַלֶּחֶם) וְהַקַּיִץ לֶאֱכוֹל הַנְּעָרִים, וְהַיַּיִן, לִשְׁתּוֹת הַיָּעֵף בַּמִּדְבָּר. ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, וְאַיֵּה
בֶּן-אֲדֹנֶיךָ; וַיֹּאמֶר צִיבָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם--כִּי אָמַר, הַיּוֹם יָשִׁיבוּ לִי בֵּית יִשְׂרָאֵל אֵת מַמְלְכוּת
אָבִי. ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לְצִבָא, הִנֵּה לְךָ, כֹּל אֲשֶׁר לִמְפִיבֹשֶׁת; וַיֹּאמֶר צִיבָא הִשְׁתַּחֲוֵיתִי, אֶמְצָא-חֵן בְּעֵינֶיךָ אֲדֹנִי
הַמֶּלֶךְ.
בעת צאת דוד מירושלים, הביא ציבא מזון רב על זוג לדוד כדי לקחת עמו, וכשדוד שאול את ציבא שהיה עבד
שאול, מדוע מפיבושת לא עמך? ענה ציבא בשקר ואמר שמפיבושת בחר להישאר בירושלים, מתוך צפייה שעם
ישראל יחזירו אותו למלכות במקום דוד, כשבפועל מפיבושת לא בא כי הוא נכה, וציבא לא רצה לקחתו עמו.
תגובת דוד: דוד האמין לדברי ציבא, ופסק שכל הרכוש של מפיבושת יעבור לציבא.
הערה: דוד התייחס שלש פעמים והחליט החלטות בעניין נחלת שאול:
בראשונה: נתן אותה למפיבושת. (שמואל ב, ט, ט)
בשניה: העביר אותה לציבא.(שמואל ב, טז, ד)
בשלישית: קבע לחלק אותה בין ציבא למפיבושת. (שמואל ב, ט, ל)
ה וּבָא הַמֶּלֶךְ דָּוִד, עַד-בַּחוּרִים; וְהִנֵּה מִשָּׁם אִישׁ יוֹצֵא מִמִּשְׁפַּחַת בֵּית-שָׁאוּל, וּשְׁמוֹ שִׁמְעִי בֶן-גֵּרָא, יֹצֵא
יָצוֹא, וּמְקַלֵּל. ו וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים אֶת-דָּוִד, וְאֶת-כָּל-עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וְכָל-הָעָם, וְכָל-הַגִּבֹּרִים, מִימִינוֹ,
וּמִשְּׂמֹאלוֹ. ז וְכֹה-אָמַר שִׁמְעִי, בְּקַלְלוֹ; צֵא צֵא אִישׁ הַדָּמִים, וְאִישׁ הַבְּלִיָּעַל. ח הֵשִׁיב עָלֶיךָ יְהוָה כֹּל דְּמֵי בֵית
שָׁאוּל, אֲשֶׁר מָלַכְתָּ תַּחְתָּו, וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-הַמְּלוּכָה, בְּיַד אַבְשָׁלוֹם בְּנֶךָ; וְהִנְּךָ, בְּרָעָתֶךָ, כִּי אִישׁ דָּמִים, אָתָּה.
ט וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי בֶּן-צְרוּיָה, אֶל-הַמֶּלֶךְ, לָמָּה יְקַלֵּל הַכֶּלֶב הַמֵּת הַזֶּה, אֶת-אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ; אֶעְבְּרָה-נָּא, וְאָסִירָה אֶת
רֹאשׁוֹ. י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, מַה-לִּי וְלָכֶם בְּנֵי צְרֻיָה; כי (כֹּה) יְקַלֵּל, וכי (כִּי) יְהוָה אָמַר לוֹ קַלֵּל אֶת-דָּוִד, וּמִי יֹאמַר,
מַדּוּעַ עָשִׂיתָה כֵּן. יא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-אֲבִישַׁי וְאֶל-כָּל-עֲבָדָיו, הִנֵּה בְנִי אֲשֶׁר-יָצָא מִמֵּעַי מְבַקֵּשׁ אֶת-נַפְשִׁי; וְאַף
כִּי-עַתָּה בֶּן-הַיְמִינִי, הַנִּחוּ לוֹ וִיקַלֵּל--כִּי אָמַר-לוֹ, יְהוָה. יב אוּלַי יִרְאֶה יְהוָה, בעוני (בְּעֵינִי); וְהֵשִׁיב יְהוָה לִי
טוֹבָה, תַּחַת קִלְלָתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה. יג וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַאֲנָשָׁיו, בַּדָּרֶךְ; וְשִׁמְעִי הֹלֵךְ בְּצֵלַע הָהָר לְעֻמָּתוֹ, הָלוֹךְ וַיְקַלֵּל,
וַיְסַקֵּל בָּאֲבָנִים לְעֻמָּתוֹ, וְעִפַּר בֶּעָפָר.
בעת שעזב דוד את ירושלים ובא לבחורים (שם מקום), יצא שמעי בן גרא משבט בנימין ממשפחת בית שאול,
והחל לסקול באבנים את דוד ואנשיו, והוסיף לקלל וכינה אותו "איש הדמים ואיש הבליעל", ולדבריו כל
הקורות את דוד זה מפני שמגיע לו, מפני שלקח את מלכות שאול.
ממשמע אבישי את שמעי בן גרא מקלל, רצה להרגו "ויאמר אבישי למה לקלל... אעברה נא ואסירה את
ראשו" (ט), אך דוד מסרב ואומר כי אם שמעי בן גרא מקלל אותו, הרי זה מרצון ה' ואולי ה' ירחם עליו בזכות
קללת שמעי, בעת שיראה ה' אותו סובל.
וַאֲחִיתֹפֶל, אִתּוֹ. טז וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר-בָּא חוּשַׁי הָאַרְכִּי רֵעֶה דָוִד--אֶל-אַבְשָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר חוּשַׁי אֶל-אַבְשָׁלוֹם, יְחִי
הַמֶּלֶךְ יְחִי הַמֶּלֶךְ. יז וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם אֶל-חוּשַׁי, זֶה חַסְדְּךָ אֶת-רֵעֶךָ; לָמָּה לֹא-הָלַכְתָּ, אֶת-רֵעֶךָ. יח וַיֹּאמֶר חוּשַׁי,
אֶל-אַבְשָׁלֹם, לֹא, כִּי אֲשֶׁר בָּחַר יְהוָה וְהָעָם הַזֶּה וְכָל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל--לא (לוֹ) אֶהְיֶה, וְאִתּוֹ אֵשֵׁב. יט וְהַשֵּׁנִית,
לְמִי אֲנִי אֶעֱבֹד--הֲלוֹא, לִפְנֵי בְנוֹ: כַּאֲשֶׁר עָבַדְתִּי לִפְנֵי אָבִיךָ, כֵּן אֶהְיֶה לִפָנֶיךָ.
אחר שעזב דוד את ירושלים ונכנס אליה אבשלום בנו, ביקש חושי הארכי בעורמה להצטרף לאבשלום, כשכל
רצונו לשמש כמרגל בבית אבשלום ולהודיע את הקורות בירושלים לדוד, ואכן בעת פגישתם קרא חושי
לאבשלום וברכו יחי המלך יחי המלך" (טז), ולשאלת אבשלום אותו "למה לא הלכת עם רעך" (דוד) (יז),
ענה חושי הארכי כי בחר להצטרף אליו מהנימוקים הבאים:
א. ה' והעם בחרו בך (יח).
ב. עלי לעבוד לבן המלך דוד (לך), כפי שהייתי עם דוד (יט).
אָבִיךָ, אֲשֶׁר הִנִּיחַ לִשְׁמוֹר הַבָּיִת; וְשָׁמַע כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי-נִבְאַשְׁתָּ אֶת-אָבִיךָ, וְחָזְקוּ, יְדֵי כָּל-אֲשֶׁר אִתָּךְ. כב וַיַּטּוּ
לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל, עַל-הַגָּג; וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל-פִּלַגְשֵׁי אָבִיו, לְעֵינֵי כָּל-יִשְׂרָאֵל. כג וַעֲצַת אֲחִיתֹפֶל, אֲשֶׁר יָעַץ
בַּיָּמִים הָהֵם, כַּאֲשֶׁר יִשְׁאַל- (אִישׁ), בִּדְבַר הָאֱלֹהִים; כֵּן כָּל-עֲצַת אֲחִיתֹפֶל, גַּם-לְדָוִד גַּם לְאַבְשָׁלֹם.
משבא אבשלום לירושלים הציע אחיתופל לאבשלום לבוא אל פלגשי אביו, שדוד השאיר לשמור על הבית כדי
שהעם יכיר סופית, כי הקרע בין אבשלום לדוד הוא מוחלט וסופי ובכך יצטרפו עוד ועוד לאבשלום, ואכן
אבשלום בא אל פלגשי אביו באוהל על הגג לעיני כל ישראל, ובכך התקיימו דברי נתן על דוד, בשל חטאו
בבת שבע.
ב. האם היו דברי ציבא אמת או שקר, מהו המקור ממנו נלמד הדבר ומה מלמד הדבר על פסיקתו של דוד?
ת. א. ציבא הביא לדוד מזון רב ויין ואמר לדוד כי מפיבשת בן שאול לא בא עמו, כי הוא מתכנן להשיב את מלכות
בית אביו אליו. ציבא חשב שדוד יאמין לו, כי כעת כשישנן מהומות רבות בבית דוד, יתכן שהעם יחשוב
שעדיף להחזיר את מלכות בית שאול, שבה לא היו מלחמות פנים כאלה. דוד פסק כי כל אשר נתן קודם לכן
למפיבשת יעבור עתה לציבא.
ב. שמ"ב יט, כה-לא: מפיבשת בן שאול ירד לקראת דוד, הוא הסביר מה היתה הסיבה של בא קודם לכן ומדבריו
עלה כי דברי ציבא היו שקר. הדבר מלמד כי פסיקתו של דוד להעביר את כל אשר למפיבשת לציבא היתה
חפוזה, מבלי לברר הדבר לאשורו.
ב. צטט הפסוק המעיד על האומץ שגילה שמעי במעשהו, והסבר/הסבירי מדוע בחרת בפסוק זה?
ת. א. שמעי היה משבט בנימין, ממשפחת בית שאול. הוא לא השלים עם מעבר המלוכה מבית שאול לדוד ובמיוחד
עתה כשראה את הצרות שיש לדוד מבית פנימה, סבר שאין מלכותו ראויה. הוא קילל את דוד וקרא לו איש
דמים. סקל באבנים את דוד ועבדיו, אמר שמגיע לו כי ישיב ה' עליו את "כל דמי בית שאול אשר מלכת
תחתיו", והביע תמיכתו במעבר המלוכה לאבשלום.
ב. "ויסקל באבנים את דוד ואת כל עבדי המלך דוד וכל העם וכל הגיבורים מימינו ומשמאלו" (ו). שמעי לא
חשש להביע דעתו ולסקול אותם באבנים, למרות שאנשי דוד היו רבים, ויכלו לתקוף אותו בקלות.
ב. מי הציע שוב להרוג את שמעי בשמ"ב יט, כיצד השיב לו דוד בפעם זאת ומדוע?
ת. א. דוד סרב להרוג את שמעי והשיב לאבישי, כי אם שמעי מקלל אותו הרי זה כי יצא הדבר מאת ה'. עוד אמר כי
הוא מתעסק עתה בדברים הרבה יותר קשים (מרד בנו), מאשר קללתו של מישהו אחד והענשתו. הוא הוסיף
כי אולי יראה את ה' בעיניו וישיב לו בעתיד טובה תחת קללת שמעי היום.
ב. שמ"ב יט, כב-כד: אבישי הציע שוב להרוג את שמעי, כי סבר שאפילו אם שמעי היה היום ראשון לכל בית
יוסף לרדת לקראת דוד, אין למחול לו על קללתו את המלך. דוד סירב ואמר: אל תכשיל אותי (אתם בני
צרויה), להמית איש בישראל ביום הזה אשר אני שב למלכותי.
ב. "הבו לכם עצה מה נעשה"
"הבו לכם דבר ועצה הלום".
ת. א. חושי קרא אל אבשלום "יחי אדוני המלך", כאחד מתומכיו. אבשלום תהה, האם זה החסד שאתה עושה עם
דוד רעך? למה לא הלכת אתו? חושי השיב כי: 1. הצלחתך מוכיחה כי ה' והעם בחרו בך למלוך, ולכן גם אני
אהיה עם מי שבחרו בו, ה' והעם. 2. אינני מורד בבית דוד, כי הרי תמיכתי בך היא תמיכה בבנו ממשיכו של
דוד.
ב. 1. העצה שנתן אחיתופל לאבשלום היתה לבוא אל פילגשי אביו, בכך תוכח אחיזתו במלכות ואז יתחזק העם
אחריו מבלי לחשוש שמא מלכותו לא תתקיים בסוף, ושמא ימצאו עצמם במצב שאבשלום אינו מלכם,
ובעיני דוד ייחשבו כמורדים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי
שמואל ב פרק ח הרחבת תחומי הממלכה חלוקת הפרק: המלחמה בפלשתים – א המלחמה במואב – ב המלחמה בהדדעזר...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על שמואל ב
שמואל ב פרק א חלוקת הפרק הבשורה על מפלת ישראל ומות שאול ויהונתן בנו – א – י תגובת דוד – יא – טז קינת...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על שמואל ב
שמואל ב פרק כ חלוקת הפרק: מרד שבע בן בכרי – א – ב גורל פילגשי דוד –...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על שמואל ב
