שמואל ב פרק יז

חלוקת הפרק:

1.עצת אחיתופל ועצת חושי הארכי – א – יג

2.תגובת אבשלום וקבלת עצת חושי הארכי – יד

3.העברת המידע לדוד – טו – כב

4. התאבדות אחיתופל -    כג

1.עצת אחיתופל ועצת חושי הארכי (א –יג)

  א וַיֹּאמֶר אֲחִיתֹפֶל, אֶל-אַבְשָׁלוֹם: אֶבְחֲרָה נָּא, שְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ, וְאָקוּמָה וְאֶרְדְּפָה אַחֲרֵי

  דָוִד, הַלָּיְלָה. ב וְאָבוֹא עָלָיו, וְהוּא יָגֵעַ וּרְפֵה יָדַיִם, וְהַחֲרַדְתִּי אֹתוֹ, וְנָס כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ;

  וְהִכֵּיתִי אֶת-הַמֶּלֶךְ, לְבַדּוֹ. ג וְאָשִׁיבָה כָל-הָעָם, אֵלֶיךָ: כְּשׁוּב הַכֹּל--הָאִישׁ אֲשֶׁר אַתָּה מְבַקֵּשׁ, כָּל

  הָעָם יִהְיֶה שָׁלוֹם. ד וַיִּישַׁר הַדָּבָר, בְּעֵינֵי אַבְשָׁלֹם, וּבְעֵינֵי, כָּל-זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. ה וַיֹּאמֶר, אַבְשָׁלוֹם,

  קְרָא נָא, גַּם לְחוּשַׁי הָאַרְכִּי; וְנִשְׁמְעָה מַה-בְּפִיו, גַּם-הוּא. ו וַיָּבֹא חוּשַׁי, אֶל-אַבְשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר

  אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו לֵאמֹר כַּדָּבָר הַזֶּה דִּבֶּר אֲחִיתֹפֶל, הֲנַעֲשֶׂה אֶת-דְּבָרוֹ; אִם-אַיִן, אַתָּה דַבֵּר. ז וַיֹּאמֶר

  חוּשַׁי, אֶל-אַבְשָׁלוֹם: לֹא-טוֹבָה הָעֵצָה אֲשֶׁר-יָעַץ אֲחִיתֹפֶל, בַּפַּעַם הַזֹּאת. ח וַיֹּאמֶר חוּשַׁי, אַתָּה

  יָדַעְתָּ אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אֲנָשָׁיו כִּי גִבֹּרִים הֵמָּה וּמָרֵי נֶפֶשׁ הֵמָּה, כְּדֹב שַׁכּוּל, בַּשָּׂדֶה; וְאָבִיךָ אִישׁ

  מִלְחָמָה, וְלֹא יָלִין אֶת-הָעָם. ט הִנֵּה עַתָּה הוּא-נֶחְבָּא בְּאַחַת הַפְּחָתִים, אוֹ בְּאַחַד הַמְּקוֹמֹת; וְהָיָה,

  כִּנְפֹל בָּהֶם בַּתְּחִלָּה, וְשָׁמַע הַשֹּׁמֵעַ וְאָמַר, הָיְתָה מַגֵּפָה בָּעָם אֲשֶׁר אַחֲרֵי אַבְשָׁלֹם. י וְהוּא גַם-בֶּן

  חַיִל, אֲשֶׁר לִבּוֹ כְּלֵב הָאַרְיֵה--הִמֵּס יִמָּס: כִּי-יֹדֵעַ כָּל-יִשְׂרָאֵל כִּי-גִבּוֹר אָבִיךָ, וּבְנֵי-חַיִל אֲשֶׁר אִתּוֹ.

  יא כִּי יָעַצְתִּי, הֵאָסֹף יֵאָסֵף עָלֶיךָ כָל-יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד-בְּאֵר שֶׁבַע, כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם, לָרֹב;

  וּפָנֶיךָ הֹלְכִים, בַּקְרָב. יב וּבָאנוּ אֵלָיו, באחת (בְּאַחַד) הַמְּקוֹמֹת אֲשֶׁר נִמְצָא שָׁם, וְנַחְנוּ עָלָיו, כַּאֲשֶׁר

  יִפֹּל הַטַּל עַל-הָאֲדָמָה; וְלֹא-נוֹתַר בּוֹ וּבְכָל-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-אִתּוֹ, גַּם-אֶחָד. יג וְאִם-אֶל-עִיר, יֵאָסֵף

  וְהִשִּׂיאוּ כָל-יִשְׂרָאֵל אֶל-הָעִיר הַהִיא, חֲבָלִים; וְסָחַבְנוּ אֹתוֹ עַד-הַנַּחַל, עַד אֲשֶׁר-לֹא-נִמְצָא שָׁם גַּם

  צְרוֹר.

  בהמשך לרצונו העז של אבשלום למלוך, ביקש עצה מאחיתופל ומחושי הארכי בדבר הדרך הנכונה

  להשיג את אביו והאנשים אשר עמו, ולפגוע בהם. תחילה ביקש עצה מאחיתופל ואחר ביקש עצה

  מחושי הארכי שכאמור נשאר נאמן לדוד, ובעצת דוד נשאר בירושלים והצטרף כביכול לאבשלום

  ושימש כמרגל, ותפקידו היה להפר את עצת אחיתופל כדי שדוד ינצל.

 הנימוקים של חושי הארכי לאבשלום בדבר חוסר התכלית שבעצת אחיתופל "ויאמר חושי אל

 אבשלום לא טובה העצה אשר יעץ אחיתופל בפעם הזאת" (ז)

 1."כי גבורים המה" (ח) – דוד ואנשיו גיבורים ואינם חרדים גם אם יופתעו בלילה.

 2."ומרי נפש המה" (ח) – עזי נפש ופועלים הגבורה.

 3."כדוב שכול בשדה" (ח) – פועלים כדוב שכל מבניו הפועל במר נפשו ופוגע בכל מי שמתקרב אליו.

 4."ואביך איש מלחמה" (ח) – דוד כאיש מלחמה מכיר את כל תכסיסי המלחמה.

 5."ולא ילין את העם" (ח), "הנה עתה הוא נחבא באחת הפחתים" (ט) – האפשרות להכות את דוד

     לבדו כעצת אחיתופל לא ישימה, מפני שדוד אינו לן עם העם במקום אחד ונחבא לבדו במקום נסתר.

 6."... והיה כנפול בהם בתחילה ושמע השומע ואמר היתה מגיפה בעם אשר אחרי אבשלום" (ט)-

     מלבד שלא תהיה כל תועלת בהצעת אחיתופל, יתכן שיקרה נזק בעת שיפלו חללים מקרב אנשי

     אבשלום, ויסיקו העם כי היתה מגיפה בעם אבשלום, ונראה שה' עזבם.

 7."והוא בן חיל אשר ליבו כלב אריה המס ימס כי יודע כל ישראל כי גבור אביך ובני חיל אשר

      איתו" (י) – אף אם אחיתופל גיבור חיל וליבו כלב אריה, מכל מקום ימס לבבו לקול השמועה כי

      אנשיו הם המנוצחים בידי חיל דוד.  

2.תגובת אבשלום וקבלת עצת חושי הארכי (יד)
  יד וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, וְכָל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל, טוֹבָה עֲצַת חוּשַׁי הָאַרְכִּי, מֵעֲצַת אֲחִיתֹפֶל; וַיהוָה צִוָּה,

  לְהָפֵר אֶת-עֲצַת אֲחִיתֹפֶל הַטּוֹבָה, לְבַעֲבוּר הָבִיא יְהוָה אֶל-אַבְשָׁלוֹם, אֶת-הָרָעָה.

  אף שעצת אחיתופל היתה טובה והיא היתה תכליתית להשגת מטרותיו של אבשלום בדבר השגת דוד

  ואנשיו ופגיעה בהם, בחר את עצת חושי הארכי הנחותה, בשל התערבות הקב"ה "... וה' צווה להפר

  את עצת אחיתופל הטובה לבעבור הביא ה' אל אבשלום את הרעה". יש להוסיף כי כל עצתו של

  חושי הארכי נבעה מהצורך להציל את דוד, והצעתו לגייס את כל ישראל להילחם בדוד יש בה כדי

  לעכב את אבשלום די זמן, שבו יוכל להודיע לדוד בדבר תוכניותיו של אבשלום, ודוד יוכל להתארגן

  ולברוח הוא ואנשיו. גם עצתו הנוספת שאבשלום יעמוד בראש הכוח, היתה במטרה שבשעה שאבשלום

  יראה את אביו, יתמלא רחמים ולא יפגע בו. כדי להצטייר כאחד מנאמניו המחפשים דרך לגבור על דוד

  הוסיף:

  1."כי יעצתי האסוף יאסוף עליך כל ישראל..." (יא) – הוסיף ליעץ כי המלך אבשלום הוא אשר

      יצא בראש הכוח, כי בכך יתגבר הרצון בחייליו.

  2."ובאנו אליו באחת המקומות אשר נמצא שם ונתנו עליו כאשר יפול הטל על האדמה..." (יב) –

      דהיינו כמו הטל שמתפזר על האדמה, כך נתפזר כולנו ונמצא את דוד.

  3."ואם עיר יאסוף והשיאו כל ישראל אל העיר ההיא חבלים" (יג) – אם דוד יתחבא בעיר, ניקח

      כל ישראל חבלים ונסחוב בעזרתם את כל העיר לנחל (דרך הגזמה). 

3.העברת המידע לדוד (טו – כב)

  טו וַיֹּאמֶר חוּשַׁי, אֶל צָדוֹק וְאֶל-אֶבְיָתָר הַכֹּהֲנִים, כָּזֹאת וְכָזֹאת יָעַץ אֲחִיתֹפֶל אֶת-אַבְשָׁלֹם, וְאֵת זִקְנֵי

  יִשְׂרָאֵל; וְכָזֹאת וְכָזֹאת, יָעַצְתִּי אָנִי. טז וְעַתָּה שִׁלְחוּ מְהֵרָה וְהַגִּידוּ לְדָוִד לֵאמֹר, אַל-תָּלֶן הַלַּיְלָה

  בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר, וְגַם, עָבוֹר תַּעֲבוֹר--פֶּן יְבֻלַּע לַמֶּלֶךְ, וּלְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ. יז וִיהוֹנָתָן וַאֲחִימַעַץ

  עֹמְדִים בְּעֵין-רֹגֵל, וְהָלְכָה הַשִּׁפְחָה וְהִגִּידָה לָהֶם, וְהֵם יֵלְכוּ, וְהִגִּידוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד: כִּי לֹא יוּכְלוּ לְהֵרָאוֹת,

  לָבוֹא הָעִירָה. יח וַיַּרְא אֹתָם נַעַר, וַיַּגֵּד לְאַבְשָׁלֹם; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם מְהֵרָה וַיָּבֹאוּ אֶל-בֵּית-אִישׁ בְּבַחוּרִים,

  וְלוֹ בְאֵר בַּחֲצֵרוֹ--וַיֵּרְדוּ שָׁם. יט וַתִּקַּח הָאִשָּׁה, וַתִּפְרֹשׂ אֶת-הַמָּסָךְ עַל-פְּנֵי הַבְּאֵר, וַתִּשְׁטַח עָלָיו,

  הָרִפוֹת; וְלֹא נוֹדַע, דָּבָר. כ וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם אֶל-הָאִשָּׁה הַבַּיְתָה, וַיֹּאמְרוּ אַיֵּה אֲחִימַעַץ וִיהוֹנָתָן,

  וַתֹּאמֶר לָהֶם הָאִשָּׁה, עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם; וַיְבַקְשׁוּ וְלֹא מָצָאוּ, וַיָּשֻׁבוּ יְרוּשָׁלִָם. כא וַיְהִי אַחֲרֵי לֶכְתָּם,

  וַיַּעֲלוּ מֵהַבְּאֵר, וַיֵּלְכוּ, וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיֹּאמְרוּ אֶל-דָּוִד, קוּמוּ וְעִבְרוּ מְהֵרָה אֶת-הַמַּיִם--כִּי-כָכָה יָעַץ

  עֲלֵיכֶם, אֲחִיתֹפֶל. כב וַיָּקָם דָּוִד, וְכָל-הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, וַיַּעַבְרוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן: עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, עַד-אַחַד

  לֹא נֶעְדָּר, אֲשֶׁר לֹא-עָבַר, אֶת-הַיַּרְדֵּן.

  אחר שחושי יעץ לאבשלום את עצתו, חשש שמא יעלה על לב אבשלום ליישם את עצת אחיתופל

  דווקא, ובכך ישיג את דוד אביו ויפגע בו. על כן הזדרז להעביר את המידע לדוד:

  העברת המידע

  *חושי מודיע לצדוק ואביתר את עצת אחיתופל, וביקשם שיודיעו לדוד שיברח – שלא ילון בערבות

    המדבר.

  *צדוק ואביתר שולחים שפחה שתודיע ליהונתן בן אביתר ולאחימעץ בן צדוק, שנמצאים בעין ריגל,

    כדי שיודיעו לדוד.

  *אך במקרה ראה נער אחד את יהונתן ואחימעץ והלך להלשין לאבשלום, ובעקבות כך יהונתן ואחימעץ

    מתחבאים בבאר בבית של איש בעיר בחורים, והאשה שגרה בבית כסתה את הבאר במסך, ושמה עליו

    ריפות (חיטים כתושות), כדי שלא יתגלו.

  *אבשלום שולח עבדים לחפש את יהונתן ואת אחימעץ, אך האשה משקרת להם ואומרת שהם עברו

    את מיכל המים. משלא נמצאו על ידי עבדי אבשלום, חזרו העבדים לירושלים.

  *אחימעץ ויהונתן יוצאים מהבאר, ואמרו לדוד לברוח בגלל עצת אחיתופל, וכבר באותו הלילה עובר

    דוד את הירדן.  

4.התאבדות אחיתופל (כג)

  כג וַאֲחִיתֹפֶל רָאָה, כִּי לֹא נֶעֶשְׂתָה עֲצָתוֹ, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-הַחֲמוֹר וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל-בֵּיתוֹ אֶל-עִירוֹ, וַיְצַו אֶל

  בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק; וַיָּמָת, וַיִּקָּבֵר בְּקֶבֶר אָבִיו.

  משראה אחיתופל כי אבשלום דחה את עצתו, וקיבל את עצת חושי הארכי, התאבד.

5.הערכות אבשלום למלחמה נגד מחנה דוד (כד – כו)

  כד וְדָוִד, בָּא מַחֲנָיְמָה; וְאַבְשָׁלֹם, עָבַר אֶת-הַיַּרְדֵּן--הוּא, וְכָל-אִישׁ יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ. כה וְאֶת-עֲמָשָׂא, שָׂם

  אַבְשָׁלֹם תַּחַת יוֹאָב--עַל-הַצָּבָא; וַעֲמָשָׂא בֶן-אִישׁ, וּשְׁמוֹ יִתְרָא הַיִּשְׂרְאֵלִי, אֲשֶׁר-בָּא אֶל-אֲבִיגַל בַּת

  נָחָשׁ, אֲחוֹת צְרוּיָה אֵם יוֹאָב. כו וַיִּחַן יִשְׂרָאֵל וְאַבְשָׁלֹם, אֶרֶץ הַגִּלְעָד.

  אחר שמחנה דוד עבר את הירדן ובא מחניים, בא אחריו אבשלום ונערך למלחמה עמו "ואבשלום עבר

  את הירדן הוא וכל איש ישראל עמו" (כד), ותיכף מינה את עמשא בן יתר לשר צבא כחלק מההערכות

  לקראת מלחמתו בדוד אביו.

6.התמיכה בדוד (כז – כט)

  כז וַיְהִי, כְּבוֹא דָוִד מַחֲנָיְמָה; וְשֹׁבִי בֶן-נָחָשׁ מֵרַבַּת בְּנֵי-עַמּוֹן, וּמָכִיר בֶּן-עַמִּיאֵל מִלֹּא דְבָר, וּבַרְזִלַּי

  הַגִּלְעָדִי, מֵרֹגְלִים. כח מִשְׁכָּב וְסַפּוֹת וּכְלִי יוֹצֵר, וְחִטִּים וּשְׂעֹרִים וְקֶמַח וְקָלִי, וּפוֹל וַעֲדָשִׁים, וְקָלִי.

  כט וּדְבַשׁ וְחֶמְאָה, וְצֹאן וּשְׁפוֹת בָּקָר, הִגִּישׁוּ לְדָוִד וְלָעָם אֲשֶׁר-אִתּוֹ, לֶאֱכוֹל: כִּי אָמְרוּ--הָעָם רָעֵב

  וְעָיֵף וְצָמֵא, בַּמִּדְבָּר.

  אחר שבא דוד לגלעד זכה לתמיכה מצד שובי בן נחש – ישראלי שהיה גר ברבת בני עמון אחר שכבשה

  דוד (רד"ק) (הערה: ישנם פרושים נוספים לזהותו של האיש), ומצד מכיר בן עמיאל, ומצד ברזילי

  הגלעדי אשר נתנו לו מצעים וכלכלה, במשך שהותו בעבר הירדן המזרחי.

                                             שאלות ותשובות על פרק יז 

1. א. מה היתה עצת אחיתופל, ומה היתה עצת חושי לאבשלום?

    ב. את עצת מי קיבל אבשלום, ומה היו שתי הסיבות שהביאוהו לקבלת עצה זו דווקא?

ת. א. עצת אחיתופל היתה שילך הוא עצמו עם שנים עשר אלף איש לרדוף אחרי דוד ולהכותו. בעשותו זאת צפויה

        תמיכת העם לעבור ממנו אל אבשלום. בעצתו מנע אחיתופל מאבשלום הסתכנות מיותרת, ואף מנע אפשרות

        שאבשלום ירחם על אביו ולא יבצע את מה שצריך. חושי הארכי הציע שאבשלום עצמו יצא בראש כל העם

        "מדן ועד באר שבע כחול אשר על הים", כדי להילחם בדוד. טענתו היתה כי בהיות דוד ואנשיו גיבורים

        ידועים ובהיותם "מרי נפש", הרי שיהיו מוכנים להילחם עד הסוף, ואבשלום ואנשיו לא יוכלו להצליח

        לעמוד מולם ללא שיתופם של אנשים רבים.

    ב. אבשלום קיבל את עצת חושי שמום שנשמעה לו הגיונית יותר (לכאורה סביר שמספר רב יותר של חיילים

        הינו בעל סיכוי טוב יותר להשיג את המטרה), ומשום שעצתו החמיאה לו (שיעמוד הוא בראש הקרב), במישור

        אחר קבל אבשלום את עצת חושי, כי היה הדבר מעם ה' "להפר את עצת אחיתופל הטובה כדי להביא אל

        אבשלום את הרעה".

2. א. מדוע יכול היה חושי להיות בטוח בכך שיקל על אבשלום לצייר בנפשו את הסתתרותו המוצלחת של דוד ואת

        יכולותיו המלחמתיות?

    ב. ציין/צייני שלושה דימויים בהם השתמש חושי, וכתוב/כתבי למה כיוונו דימויים אלה?

ת. א. "אתה ידעת את אביך ואת אנשיו כי גיבורים המה ומרי נפש המה... הנה עתה הוא נחבא באחת

        הפחתים..." לאבשלום היה ידוע סיפור בריחתו של דוד מפני שאול. הוא ידע כי לאביו יש היכרות עם המדבר

        וניסיון רב בבריחות, הסתתרויות והשבת מלחמה כשצריך. לכן הרגיש מיד שצדק חושי בדבריו, וכי עצתו

        טובה יותר בלקחה דברים אלו בחשבון.

    ב. "כדב שכול בשדה" - דימוי לדוד ואנשיו שהם "מרי נפש" מפאת היותם במצב שלבריחה, צער ותסכול.

        "אשר לבו כלב האריה המס ימס" - דימוי לבני החיל שבעם (או אחיתופל עצמו), אשר למרות היותו בן חיל-

                                                          משישמע שחיילי אבשלום נופלים לפני דוד ימס ליבו מפחד.

        "כאשר יפול הטל על האדמה" – נכסה ברוב חיילינו את אנשי דוד כמו טל המכסה את כל האדמה.

        "עד אשר אם לא נמצא שם גם צרור" – אם דוד ואנשיו יתבצרו בעיר סגורה, נקיף את העיר ונסחוב את

                                                                 כולם עד הנחל עד שלא תישאר בה אפילו אבן קטנה.   

3. א. כיצד נודע לדוד על עצת אחיתופל?

    ב. כיצד נתגלו אחימעץ ויהונתן, וכיצד נמלטו מאנשי אבשלום?

ת. א. חושי הארכי אמר לצדוק ואביתר כי יש למסור לדוד, שלא ישאר בערבות המדבר פן יבולע לו ולאנשיו. צדוק

        ואביתר העבירו את המידע לבניהם יהונתן ואחימעץ, אשר שהו בעין רוגל בהמתנה לידיעה על מנת להעבירה

       לדוד. בינם לבין צדוק ואביתר שבתוך העיר קישרה שפחה, שנבחרה לתפקיד זה כי בה לא חשדו אנשי

       אבשלום. (כנראה חשבו שהיא יוצאת לשאוב מים).

    ב. יהונתן ואחימעץ התגלו ע"י אחד מנערי אבשלום שסיפר על כך לאבשלום, מכיוון שראו אותו הבינו כי יאמר

        את הדבר לאבשלום, והסתתרו בתוך באר בבית איש בבחורים. אשת האיש פרשה על הבאר בד שעליו שמה

        חטים כתושים לייבוש, כדי להסתירם. משבאו עבדי אבשלום לחפשם, אמרה להם כי שניהם כבר הלכו ובכך

        הצילה אותם.  

4. מיהם "כל העם" אשר עברו עם דוד את הירדן? ציין/צייני מקרה קודם בו עברו כל העם את הירדן, וכתוב/כתבי

    מי היו "כל העם" במקרה זה? ציין/צייני מקור לדבריך.

ת. "כל העם" אשר עברו עם דוד את הירדן, הם כל אנשי דוד. ביהושע פרק ג: מסופר על "כל העם" שעברו את

     הירדן בכניסתם לארץ, ושם הכוונה לכל עם ישראל.

5. א. מה עשה אחיתופל משלא נתקבלה עצתו, ומדוע?

    ב. מה היה תפקידו של עמשא בזמן מרד אבשלום, ומה היה תפקידו לאחר מרד אבשלום? ציין/צייני מקור לדבריך.

ת. א. משלא נתקבלה עצתו הבין אחיתופל כי הדבר יסתיים בכי רע עבור אבשלום ואנשיו, והעדיף לאבד עצמו בביתו

        מאשר להיות נדון כמורד במלכות (בכך היה יכול גם לצוות את רכושו לביתו, ולא להצטרך כשיהיה רכושו

        נמסר למלכות כדין מורד).

    ב. בזמן מרד אבשלום היה עמשא שר הצבא של אבשלום. לאחר מרד אבשלום קרא דוד אל עמשא "הלוא עצמי

        ובשרי אתה" (אביו בא אל אביגיל אחות דוד), ומינהו לשר צבאו תחת יואב. (שמ"ב יט, יד)

6. מהו ההקשר בו נזכרו שובי בן נחש, מכיר בן עמיאל וברזילי הגלעדי? מה היה מעשהו המיוחד של ברזילי מעבר

     לנזכר בפרק זה וכיצד גמל לו דוד על מעשהו לעת זקנתו?

ת. שובי, מכיר וברזילי היו כולם מאזור הגלעד, ומשהגיע דוד למחנים סייעו לו בהחביאם מצעים, כלים לבישול,

    כלים לאכילה ומזון רב. ברזילי הגלעדי נזכר שוב בפרק יט כמי שלא הסתפק רק בזאת, אלא כלכל את המלך

    במשך כל ימי שבתו במחנים וליווהו אל הירדן בדרכו חזרה לירושלים. דוד המלך רצה לגמול לו טובה, והציע לו

    לעבור עמו ולכלכל אותו בירושלים, אך ברזילי סירב. דוד זכר את מעשה החסד של ברזילי לאורך כל השנים,

    ולפני מותו ציווה את שלמה לעשות חסד עם בני ברזילי, ולשימם באוכלי שולחנו. (מל"א ב, ז)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי