פרק א - מפקד בני ישראל

חומש במדבר נקרא גם 'חומש הפקודים' כי יש בו שני מפקדים של עם ישראל. האחד בפרשתנו - בשנה השנית ליציאת מצרים. והשני - בפרשת פנחס, בשנה הארבעים ליצ"מ.

למה דוקא עכשיו ה' מצווה למנות את בני ישראל?

א. קראנו את רש"י הראשון בחומש: "מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה". כמו מלך שיש לו אוצר חביב וכל הזמן מונה אותו מחדש. חודש אחרי הקמת המשכן ה' מונה אותם.

ב. לפני ההליכה במדבר - בהליכה ובחניה במדבר יהיו בנ"י מסודרים לפי שבטים ודגלים ולכן צריך לדעת כמה מונה כל שבט וכל אחד לאיזה שבט הוא שייך. 

ג. עומדים עכשיו לפני הכניסה לא"י (אם לא היה חטא המרגלים) וצריך לדעת: 1) כמה יוצאי צבא יש בישראל בשביל כיבוש הארץ. 2) כמה אנשים יש בכל שבט בשביל חלוקת הנחלות.

{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי - א' אייר בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר - השנים ליציאת מצרים מתחילות בניסן. נזכרנו בארועים מרכזיים בשנה הראשונה - יציאת מצרים (ט"ו ניסן), מתן תורה (ו' סיון), חטא העגל ושבירת הלוחות (י"ז תמוז), קבלת לוחות שניים (י' תשרי), עשיית המשכן (י"א תשרי עד כ"ה כסלו), שבעת ימי המילואים (כ"ג אדר עד כ"ט אדר). ארועים מרכזיים בשנה השניה - א' ניסן בשנה השנית הוקם המשכן (היום השמיני למילואים - פרשת פקודי, פרשת שמיני). א' אייר - תחילת חומש במדבר - הציווי על המפקד (בהמשך החומש נלמד עוד הרבה דברים שהיו בשנה השנית, וגם דברים שהיו לפני א' אייר).

{ב} שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - תעשו מפקד וספירה של בני ישראל. נזכרנו שכבר פעמיים מוזכר מנין בני ישראל. ביציאת מצרים כ- 600,000 רגלי הגברים. ובפרשת פקודי מנו את ישראל ע"י מחציות השקל (כמו שכתוב ב'כי תשא' שלא סופרים את האנשים עצמם אלא ע"י מחצית השקל שכל אחד נותן). המנין שלנו מיוחד בכמה דברים: לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם - א. צריך למנות ולדעת כמה כל שבט בנפרד ולא רק כמה כל בנ"י ביחד. ב. כל שבט מורכב מכמה בתי אב (למשל בשבט ראובן יש 4 בתי אב - חנוך, פלוא, חצרון, כרמי) וכל בית אב מורכב מכמה משפחות. במפקד הזה כל אחד בירר את יחוסו- לאיזה משפחה, בית אב ושבט הוא שייך כדי שיוכלו אח"כ להסתדר לפי השבטים והמשפחות במחנה. בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת - צריך לספור את כל השמות, כלומר: לא מספיק שכל אחד יתן מחצית השקל ויספרו את המחציות אלא כל אחד יבוא לפני משה ואהרון ויגיד את שמו ושם אביו, ולאיזה משפחה ושבט הוא שייך ואז יתן את מחצית השקל (י"א שגם כתב את שמו על פתק ונתן ואח"כ ספרו את הפתקים). ניסינו לתאר את הדבר המופלא הזה שכל אחד בא לפני משה ואהרון ואומר את שמו - עיין ברמב"ן פס' מה.  כָּל זָכָר - ולא נקבות לְגֻלְגְּלֹתָם- כל ראש, כל אחד ואחד. אבל לא סופרים את האנשים אלא את המטבעות.

{ג} מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל - מגיל 20 האדם בד"כ מספיק חזק בשביל להיות בצבא (אבל פקדו גם מי שלא יכול לצאת לצבא, כמו בעלי מומים). יש אומרים שפקדו רק עד בן 60 שנה כי אח"כ הוא כבר לא יוצא צבא (מזכיר את דיני ערכין). תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם - פירוש המילה 'צבא' זה לא רק חיילים אלא כל אסיפת עם, קהל גדול. אַתָּה וְאַהֲרֹן: {ד} וְאִתְּכֶם יִהְיוּ - יעזרו לכם במפקד אִישׁ אִישׁ לַמַּטֶּה - איש אחד מכל שבט אִישׁ רֹאשׁ לְבֵית אֲבֹתָיו הוּא - איש שהוא ראש של כל בתי האב בשבט, כלומר נשיא השבט. דוקא במפקד שלנו, שצריך לדעת כמה כל שבט ושבט, צריך גם את הנשיאים.

שמות הנשיאים

נקודות ששמנו לב:  הסדר של השבטים לא לפי סדר לידתם אלא לפי החשיבות:  בני לאה - הילדים שמו לב ששבט לוי לא כתוב.  בני רחל - בני יוסף לפני בנימין. אפרים לפני מנשה. בני השפחות -  דן, אשר, גד, נפתלי. קשה למה זה הסדר? הרי סדר לידתם: בני בלהה- דן,נפתלי. בני זלפה - גד, אשר ?! להסבר הבאנו את דברי הראב"ע: דן הוא בכור השפחות, אחריו אשר כי הוא יהיה בדגל מחנה דן. אחריו גד כי הוא בכור שפחת לאה ואחריו נפתלי.

{ה} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יַעַמְדוּ אִתְּכֶם לִרְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר... {טו} לְנַפְתָּלִי אֲחִירַע בֶּן עֵינָן: {טז} אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה - החשובים שבעדה, גדולי הדור שקוראים להם לכל דבר חשוב. נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם - הם עומדים בראש אלפי ישראל מכל שבט ושבט.

קיום המפקד

{יז} וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת - משה ואהרון קוראים לנשיאים שה' פרש את שמותם. {יח} וְאֵת כָּל הָעֵדָה הִקְהִילוּ - הקהילו את כל בנ"י ליד אוהל מועד. בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי - באותו היום שבו ניצטוו! משה רבינו לא השתהה אלא מייד קִיים והתחיל את המפקד! (אבל המפקד לא הסתיים ביום אחד אלא לקח כמה ימים) וַיִּתְיַלְדוּ - כל אחד אמר מי הוליד אותו ומה הייחוס שלו (רש"י אומר שהיו צריכים להביא על כך הוכחות ועדים). עַל מִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם - לאיזו משפחה ובית אב הוא שייך. בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְגֻלְגְּלֹתָם: {יט} כַּאֲשֶׁר - בדיוק כמו ש צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה וַיִּפְקְדֵם בְּמִדְבַּר סִינָי:

פסוקים  כ-מג: ויהיו... תוֹלְדתם למשפּחֹתם לבית אבתם... פְּקדיהם...

נקודות ששמנו לב:

א. התורה מאריכה וחוזרת בכל שבט מי ואיך נפקדו. למה? מתוך החיבה והאהבה לבנ"י מאריכים ומפרטים (כמו בפרשיות המשכן, כמו בקרבנות הנשיאים לקמן).

ב. סדר השבטים: ראובן הוא בכור ישראל ולכן הוא ראשון (למרות שבדגלים יהודה יהיה ראשון, כאן נותנים כבוד לראובן הבכור). אחרי ראובן ושמעון נמנה גד. למה? כי בדגלים הוא יהיה בדגל ראובן.

ג. לשים לב שמבינים את המספרים בלשון התורה, למשל: שִׁשָּׁה וְאַרְבָּעִים אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת כלומר: 46,500. 

ד. השבט הכי גדול: יהודה. ואחריו דן, שמעון. השבט הכי קטן: מנשה ואחריו בנימין.                                                     

[הזכרנו שבמפקד שבפרשת פנחס, אחרי 38 שנה, יש הרבה הבדלים מעניינים במספרים של השבטים... כדאי להסתכל שם ולהשוות. לאיזה שבט ירדו הכי הרבה פקודים ולאיזה שבט עלו הכי הרבה..?]

סיכום כל הפקודים

{מד} אֵלֶּה הַפְּקֻדִים ... {מה} וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל ...{מו} וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים - 603,550 {מז} וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם - הלויים מעצמם לא באו להתפקד וגם משה ואהרון והנשיאים לא פקדו אותם. איך הם ידעו? כי בשמות הנשיאים ה' לא אמר נשיא משבט לוי. אח"כ בא ציווי מפורש לא לפקוד אותם בתוך כל בנ"י.

שבט לוי ותפקידיו המיוחדים

{מח} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {מט} אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִפְקֹד וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - את שבט לוי לא פוקדים עם כל השבטים אלא אח"כ יפקדו אותם בפני עצמם. למה? א. הם לגיון של מלך, כלומר אחראים על כל מלאכת הקדש של המשכן (כמו שיש את כל הצבא על חיילותיו השונים ויש גדוד אחד מיוחד שתפקידו לשמור על ארמון המלך). ב. הם לא יֵצאו בצבא למלחמה ולא יקבלו נחלה בארץ. {נ} וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְוִיִּם - תְמנה, תתן להם תפקיד עַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְעַל כָּל כֵּלָיו וְעַל כָּל אֲשֶׁר לו - הכלים של הכלים (למשל כלי המזבח:מחתות, סירות וכו') הֵמָּה יִשְׂאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן וְאֶת כָּל כֵּלָיו - כשבנ"י יסעו במדבר ממקום למקום, הלויים יעבירו את המשכן וכליו למקום החדש.  וְהֵם יְשָׁרְתֻהוּ - כשהמשכן מוקם הלויים משרתים בו וְסָבִיב לַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ - כשבנ"י חונים, הלויים חונים סביב למשכן יותר קרוב מכולם, כדי לשמור עליו. {נא} וּבִנְסֹעַ הַמִּשְׁכָּן - כשצריך ליסוע במדבר יוֹרִידוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם - הלויים יפרקו את המשכן. וּבַחֲנֹת הַמִּשְׁכָּן - כשצריך לחנות יָקִימוּ אֹתוֹ הַלְוִיִּם - הלויים יקימו אותו. וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת - אדם שאינו משבט לוי שיתקרב ויעשה את העבודה של הלויים - יומת בידי שמים.

{נב} וְחָנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ עַל מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם - כל בני ישראל יחנו לפי השבטים והדגלים ולא יתערבבו שבט בשבט. {נג} וְהַלְוִיִּם יַחֲנוּ סָבִיב לְמִשְׁכַּן הָעֵדֻת וְלֹא יִהְיֶה קֶצֶף עַל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - ע"י זה שהלויים יחנו סביב למשכן לא יהיה קצף - כעס ועונש - על בנ"י, כי הלויים ישמרו שאף אחד לא יעבוד את עבודתם. וְשָׁמְרוּ הַלְוִיִּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִשְׁכַּן הָעֵדוּת - זו גם מצווה לדורות: שמירה בבית המקדש במשך הלילה משום כבוד ביהמ"ק. הכהנים שומרים בשלשה מקומות והלויים ב-21 מקומות בהר הבית ובעזרות. {נד} וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ - שלא עשו את עבודות הלויים.

פרק ב - הדגלים

א. יש כאן 'מצוה לשעה' לזמן שבנ"י במדבר - החניה וההליכה במדבר מסודרות בדיוק לפי סדר שה' קובע, ולא בערבוביה. המשכן הוא הלב של ישראל וכל השבטים מסודרים סביבו בסדר מיוחד.

ב. יש כאן גם סדר חניה וגם סדר נסיעה במדבר:  בסדר הנסיעה למדנו את המחלוקת בחז"ל האם 'כתֵיבָה היו מהלכין', בדיוק בצורה שחנו. או 'כקורה היו מהלכין' - דגל אחד אחרי השני בטוּר ארוך (רש"י מביא את המחלוקת בפרשת בהעלותך). הסברנו את הפסוקים בכיתה לפי שתי הדעות [במהלך הפסוקים כתבתי למ"ד תיבה. אח"כ נוסף הסבר למ"ד קורה].

ג. הבאנו שני מדרשים: א) יעקב אבינו לפני פטירתו כבר סידר את השבטים לפי הדגלים (רש"י).                         ב) כדי להבין שזה לא סידור טכני או צבאי בלבד אלא קדושה מיוחדת של עם ישראל כמו מדרגת מלאכי השרת, הבאנו מדרש נוסף: 'בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עימו רבבות של מלאכים... והיו כולם עשויים דגלים. כיון שראו אותם ישראל.. התחילו מתאווים לדגלים.. אמר להם הקב"ה.. חייכם שאני ממלא משאלותיכם.. מיד הודיע הקב"ה ואמר למשה: לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו" (מדרש רבה).  

{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: {ב} אִישׁ עַל דִּגְלוֹ - כל שבט יחנה בדגל שלו, כלומר בקבוצת השבטים שאליה הוא שייך. בְאֹתֹת לְבֵית אֲבֹתָם - לכל דגל יהיה אות - בד מתנוסס, צבוע בצבע מיוחד, הצבע של האבן של ראש הדגל בחושן (למשל: הצבע של האות של דגל מחנה יהודה הוא הצבע של האבן של שבט יהודה בחושן: נופך - צבע תכלת). י"א שעל כל אות היה מצוייר גם ציור מתאים לראש הדגל: יהודה - אריה. ראובן - אדם ודודאים. אפרים - שור. דן - נשר. ציורים שמסמלים דברים קדושים (נזכרנו שגם ביריעות המשכן היו ארוגים דמויות אריה ונשר). ובמדרש כתוב שלכל שבט היה ג"כ אות עם צבע וציור מתאים (למשל שמעון: פטדה - צבע ירוק וציור של שכם. יששכר: ספיר - צבע שחור כחול וציור של שמש וירח וכו'). יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, מִנֶּגֶד - מרחוק, משום כבוד השכינה. אבל פחות מאלפיים אמה (מיל) כדי שיוכלו לבא לאהל מועד בשבת. סָבִיב לְאֹהֶל מוֹעֵד יַחֲנוּ - מסביב, מארבעה כיוונים, והמשכן (מחנה שכינה) באמצע כמו לב -  התורה והשכינה הם הלב של ישראל! הלויים חונים סביב לאהל מועד קרוב יותר (מחנה לויה) וכל השבטים יחנו מרחוק (מחנה ישראל). הזכרנו שבפרשת השבוע בלעם רואה את הסדר המופלא הזה של מחנה ישראל וזה גורם לו לרצות לברך אותם - "וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים...מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל".

{ג} וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה - כיוון מזרח נקרא 'קדמה' כי האדם עומד עם הפנים קדימה למזרח, ששם זורחת השמש. לכן מערב נקרא גם 'אחור'. דרום נקרא 'ימין' או 'תימן' וצפון נקרא שמאל). נראה בסדר הדגלים שמזרח הוא הצד היותר חשוב. דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב: {ד} וּצְבָאוֹ וּפְקֻדֵיהֶם אַרְבָּעָה וְשִׁבְעִים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת - למה התורה חוזרת על מספר הפקודים? תשובה: א. מתוך אהבת עם ישראל חוזרים על המספרים. ב. זה הסבר למה כל דגל בכיוון שלו - הדגל הכי גדול הוא במזרח והם הולכים ראשונים, להגן מאויב שיתקוף מקדימה. הדגל השני בגודלו - הולך אחרון, להגן מאחור. באמצע שני הדגלים הקטנים יותר. {ה} וְהַחֹנִים עָלָיו - חונים איתו, מצטרפים אליו מַטֵּה יִשָּׂשכָר...מַטֵּה זְבוּלֻן... {ט} כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת אֲלָפִים וְאַרְבַּע מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם - 186,400 .  זהו הדגל הגדול. דגל של בני לאה - מלכות ותורה.  רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ - כשהענן עולה מעל המשכן ותוקעים בחצוצרות - דגל מחנה יהודה מתחילים ליסוע ראשונים (אבל במשך ההליכה הם לאו דוקא ראשונים כי הולכים כתיבה. למשל: אם הולכים לכיוון מערב הם יהיו מאחור).

{י} דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה - בדרום לְצִבְאֹתָם, וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר... וְהַחוֹנִם עָלָיו מַטֵּה שִׁמְעוֹן... וְמַטֵּה גָּד - בכור זלפה, שפחת לאה, מצטרף לדגל השני של בני לאה. וְנָשִׂיא לִבְנֵי גָד אֶלְיָסָף בֶּן רְעוּאֵל - הילדים שמו לב שיש כאן שינוי בשם: בפרק א' נקרא 'אליסף בן דעואל' - שני שמות דומים במשמעותם ונקרא פעם כך ופעם כך (רמב"ן). {טז} כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים לְצִבְאֹתָם - 151,450  וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ - דגל מחנה ראובן מתחילים ליסוע שניים (הם יותר מזדרזים בהליכה כדי לחזור למבנה של תיבה עם דגל מחנה יהודה שכבר התקדמו ודגל יהודה קצת מאיטים).

{יז} וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם - הלויים מפרקים את המשכן ונושאים אותו בדרך: מדובר כאן על בני קהת שלוקחים את כלי הקדש בכתף. אבל בני גרשון ומררי נוסעים קודם לכן אחרי דגל מחנה יהודה. בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת - אחרי ששני הדגלים התחילו ליסוע, מתחילים הלויים ליסוע. בכל משך ההליכה הם הולכים באמצע וכל הדגלים מסביב. כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ - באותה צורה שהם חונים כך הם נוסעים. אִישׁ עַל יָדוֹ -  כל איש נמצא על מקומו לְדִגְלֵיהֶם - לפי סדר הדגלים.

{יח} דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם יָמָּה - כיוון מערב. נקרא 'ימה' כי הים הגדול נמצא במערבה של א"י. ... וְעָלָיו מַטֵּה מְנַשֶּׁה ... וּמַטֵּה בִּנְיָמִן ... {כד} כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם- 108,100 .  הדגל של בני רחל, הקטן מבין הדגלים. וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ - דגל מחנה אפרים מתחילים ליסוע שלישיים.

{כה} דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה ... וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה אָשֵׁר ... וּמַטֵּה נַפְתָּלִי ...{לא} כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה דָן מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת - 157,600. הדגל של בני השפחות, השני בגודלו. לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם - הם מתחילים ללכת אחרונים (ומזדרזים להשיג את כל הדגלים כדי לחזור לצורת תיבה).

{לב} אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם כָּל פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם - התורה מסכמת את מספר הפקודים של המחנות והדגלים: שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים: {לג} וְהַלְוִיִּם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה: {לד} וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה - יש כאן מצוה וחיוב לחנות וליסוע כך. זו מצוה לשעה, לזמן המדבר. ובנ"י מקיימים את המצוה בדיוק. כֵּן חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ, אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו עַל בֵּית אֲבֹתָיו - כל שבט מסודר גם בסדר פנימי: לפי בתי אב ולפי משפחות.

הסבר הפסוקים למ"ד כקורה היו מהלכין

דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה... רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ - הם גם מתחילים ליסוע ראשונים וגם כל הדרך הם הולכים ראשונים בטור. דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן...וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ - דגל מחנה ראובן גם מתחילים ליסוע שניים וגם הולכים שניים בטור. וְנָסַע אֹהֶל מוֹעֵד מַחֲנֵה הַלְוִיִּם בְּתוֹךְ הַמַּחֲנֹת - בכל משך ההליכה הלויים הולכים באמצע הטור: שני דגלים לפניהם ושני דגלים אחריהם (הכוונה כאן לבני קהת נושאי כלי הקדש שזה העיקר (מפרשים) כַּאֲשֶׁר יַחֲנוּ כֵּן יִסָּעוּ - באותה צורה שהם חונים כך הם נוסעים. קשה: איך נסביר את זה לפי מי שאומר 'כקורה'?  תשובות הילדים:   א. זה מתייחס רק למשכן שהוא באמצע הטור.  ב. זה מתייחס לכל הדגלים - כמו שבחנייתם הם מסודרים לפי דגלים ולא מתערבבים כך גם בהליכה. וגם כמו שבחנייתם יהודה ראשון כי הוא במזרח ואחריו ראובן בדרום וכו' כך גם בסדר הליכתם יהודה ראשון ראובן אחריו וכו'. דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם... וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ - גם מתחילים ליסוע שלישיים וגם הם הדגל השלישי בטור. דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ לְדִגְלֵיהֶם - הם מתחילים ללכת אחרונים והם אחרונים בטור - מאסף לכל המחנות.

פרק ג

עכשיו עוברים לעסוק בשבט לוי. וקודם כל במיוחדים שבשבט לוי: אהרון הכהן ובניו. משה רבינו איתם והוא מעל כולם (נקרא 'כהן הכהנים' ברמב"ן). הם גם יחנו בנפרד - במזרח המשכן.

{א} וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה - אבל לא כתובים כאן תולדות משה רק תולדות אהרון?  א. קראנו ברש"י: כל המלמד את בן חבירו תורה - כאילו ילדו. ב. בני משה הם לויים 'רגילים' ונכללים במשפחת הקהתי, וכאן מדובר על הקבוצה הכי קדושה ומיוחדת: משה רבינו והכהנים. בְּיוֹם דִּבֶּר ה' אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי - תולדות אהרון בזמן מתן תורה.{ב} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַבְּכוֹר נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר: {ג} אֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים הַמְּשֻׁחִים - הם נמשחו בשמן המשחה בשבעת ימי המילואים. אֲשֶׁר מִלֵּא יָדָם לְכַהֵן - מינו אותם להיות כהנים. {ד} וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי ה' בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי ה' בְּמִדְבַּר סִינַי - ביום השמיני (חודש לפני פרשת במדבר) וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם - לכן מאז שמתו נדב ואביהוא נשארו רק שני כהנים בתולדות אהרון: וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם - עוד בחייו. שאלנו: מה עם פנחס בן אלעזר? הרי כבר בפרשת 'וארא' כתוב שהוא נולד?  תשובה: הוא לא נמשח עדיין להיות כהן (כי היה קטן) עד שהרג את זמרי (וזה כבר בשנה ה 40). בינתיים הוא נחשב לוי 'רגיל' מבני קהת.

{ה} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ו} הַקְרֵב אֶת מַטֵּה לֵוִי וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וְשֵׁרְתוּ אֹתוֹ - הלויים ישרתו ויעזרו לאהרון הכהן בתפקידים שלו (בדברים שלא חייבים כהן, למשל: שמירת המשכן) {ז} וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתּוֹ - יעזרו לו בתפקיד שלו וְאֶת מִשְׁמֶרֶת כָּל הָעֵדָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן - דברים שבעצם היו מוטלים על כל עם ישראל לעשות (לשיר בזמן שמקריבים את הקרבנות, לשאת את המשכן, לשמור על המשכן ועוד) הלויים עושים בשביל כולם. הם שליחים של כולם בעבודות המשכן. {ח} וְשָׁמְרוּ אֶת כָּל כְּלֵי אֹהֶל מוֹעֵד - הלויים ישמרו על הכלים שאיש זר לא יגע בהם. וְאֶת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת הַמִּשְׁכָּן: {ט} וְנָתַתָּה אֶת הַלְוִיִּם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו נְתוּנִם - בדור המדבר נְתוּנִם - כל הדורות הֵמָּה לוֹ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - מתוך כל בנ"י. {י} וְאֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו תִּפְקֹד - תן להם תפקיד וְשָׁמְרוּ אֶת כְּהֻנָּתָם - הם ישמרו ויקיימו את התפקיד המיוחד שלהם: עבודת הקרבנות הכשרה רק בכהנים. וְהַזָּר הַקָּרֵב - זר שיעבוד את עבודת הכהנים יוּמָת - בידי שמים.

{יא} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יב} וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, תַּחַת - במקום כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם - פותח את הרחם, נולד ראשון. מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם: {יג} כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי ה': ה' הציל את הבכורות של בנ"י ממכת בכורות ולכן הם מוקדשים ושייכים לה'. הבכורות היו אמורים לעבוד במשכן ולהקריב קרבנות (כמו שעשו בהר סיני - בפרשת משפטים: נערי בנ"י)  אבל לאחר שחטאו בעגל נידחו הבכורות מהעבודה והיא עברה ללויים שלא חטאו בעגל.

מפקד שבט לוי

{יד} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי לֵאמֹר: {טו} פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה תִּפְקְדֵם - למה בשבט לוי פוקדים מבן חדש ומעלה? תשובה: בבני ישראל פקדו מבן 20 כי זה כל יוצא צבא, אבל הלויים אינם בצבא המלחמה ולא מקבלים נחלה בארץ. למה לא פחות מבן חדש?  כי עד חודש הוא נחשב ספק נֵפל.  {טז} וַיִּפְקֹד אֹתָם מֹשֶׁה עַל פִּי ה' - משה עומד בפתח האהלים והשכינה מודיעה לו כמה תינוקות באהל (רש"י). כַּאֲשֶׁר צֻוָּה: {יז} וַיִּהְיוּ אֵלֶּה בְנֵי לֵוִי בִּשְׁמֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי: {יח} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לְמִשְׁפְּחֹתָם לִבְנִי וְשִׁמְעִי: {יט} וּבְנֵי קְהָת לְמִשְׁפְּחֹתָם עַמְרָם וְיִצְהָר חֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל: {כ} וּבְנֵי מְרָרִי לְמִשְׁפְּחֹתָם מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְבֵית אֲבֹתָם: - עד כאן פירוט בתי האב והמשפחות. התורה מפרטת לא כמו בשאר השבטים, משום חשיבות שבט לוי.

{כא} לְגֵרְשׁוֹן מִשְׁפַּחַת הַלִּבְנִי וּמִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי: {כב} פְּקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה פְּקֻדֵיהֶם שִׁבְעַת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת: {כג} מִשְׁפְּחֹת הַגֵּרְשֻׁנִּי אַחֲרֵי הַמִּשְׁכָּן - קדמת המשכן הוא בצד מזרח, משם נכנסים אל המשכן. אחרי המשכן זה כמו 'מאחורי המשכן'. יַחֲנוּ יָמָּה - בצד מערב.  {כד} וּנְשִׂיא בֵית אָב לַגֵּרְשֻׁנִּי אֶלְיָסָף בֶּן לָאֵל - התורה מפרטת את נשיאי בתי האב דוקא בשבט לוי, למרות שגם בשבטים האחרים היו. למה?      א. חשיבות שבט לוי. ב. לכל בית אב בשבט לוי יש תפקיד מיוחד והנשיא אחראי על תפקיד זה. {כה} וּמִשְׁמֶרֶת - תפקיד בְּנֵי גֵרְשׁוֹן בְּאֹהֶל מוֹעֵד - בנשיאת אהל מועד במדבר.  הַמִּשְׁכָּן - יריעות המשכן וְהָאֹהֶל - יריעות העיזים מִכְסֵהוּ - מכסה עורות אילים ועורות תחשים וּמָסַךְ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד: {כו} וְקַלְעֵי הֶחָצֵר - הקלעים עצמם (ולא עמודי החצר) וְאֶת מָסַךְ פֶּתַח הֶחָצֵר אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן וְעַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב - המסך שמקיף וסוגר על כל המשכן והמזבח. וְאֵת מֵיתָרָיו - החבלים של המשכן. את החבלים קשרו ליתדות כדי שיריעות המשכן לא יתנופפו ברוח. לְכֹל עֲבֹדָתוֹ - עוד כל מיני כלים שקשורים ליריעות ולקלעים.

{כז} וְלִקְהָת מִשְׁפַּחַת הַעַמְרָמִי וּמִשְׁפַּחַת הַיִּצְהָרִי וּמִשְׁפַּחַת הַחֶבְרֹנִי וּמִשְׁפַּחַת הָעָזִּיאֵלִי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי: {כח} בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שְׁמֹנַת אֲלָפִים וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ - נאמר דוקא עליהם כי הם לוקחים את כלי הקדש עצמם. {כט} מִשְׁפְּחֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן - צד המשכן תֵּימָנָה - בדרום.  {ל} וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי אֶלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל: {לא} וּמִשְׁמַרְתָּם - תפקידם בנשיאת המשכן. הָאָרֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנֹרָה וְהַמִּזְבְּחֹת וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָּהֶם - כל כלי הכלים כמו מחתות, מלקחים, מנקיות וכו'. וְהַמָּסָךְ - הפרוכת וְכֹל עֲבֹדָתוֹ: {לב} וּנְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי - הנשיא של הנשיאים, שאחראי על כל הנשיאים של לוי  אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן פְּקֻדַּת שֹׁמְרֵי מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ:

{לג} לִמְרָרִי מִשְׁפַּחַת הַמַּחְלִי וּמִשְׁפַּחַת הַמּוּשִׁי אֵלֶּה הֵם מִשְׁפְּחֹת מְרָרִי: {לד} וּפְקֻדֵיהֶם בְּמִסְפַּר כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה שֵׁשֶׁת אֲלָפִים וּמָאתָיִם: {לה} וּנְשִׂיא בֵית אָב לְמִשְׁפְּחֹת מְרָרִי צוּרִיאֵל בֶּן אֲבִיחָיִל עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן יַחֲנוּ צָפֹנָה: {לו} וּפְקֻדַּת מִשְׁמֶרֶת בְּנֵי מְרָרִי קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן וּבְרִיחָיו וְעַמֻּדָיו - עמודי הפרוכת והמסך וַאֲדָנָיו וְכָל כֵּלָיו וְכֹל עֲבֹדָתוֹ: {לז} וְעַמֻּדֵי הֶחָצֵר סָבִיב וְאַדְנֵיהֶם וִיתֵדֹתָם וּמֵיתְרֵיהֶם - המיתרים של עמודי החצר (את המיתרים של הקלעים לוקחים בני גרשון).

{לח} וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה - צד מזרח הוא הצד  הקדוש והחשוב. מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו שֹׁמְרִים מִשְׁמֶרֶת הַמִּקְדָּשׁ לְמִשְׁמֶרֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - שומרים שלא יכנס מישהו טמא או זר. וְהַזָּר הַקָּרֵב יוּמָת: {לט} כָּל פְּקוּדֵי הַלְוִיִּם אֲשֶׁר פָּקַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פִּי ה' לְמִשְׁפְּחֹתָם כָּל זָכָר מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אָלֶף - א. הרי כשעושים חשבון יוצא 22,300 ? תשובה: 300 הלויים הנוספים היו בכורות  ולא יוכלו לפדות את בכורות בנ"י. והמספר כאן הוא של הלויים שיוכלו לפדות את בכורי בנ"י.   ב.  רואים ששבט לוי הוא מאד קטן יחסית לשאר השבטים, ושבט לוי הרי נימנו מגיל חדש. למה זה כך?  תשובה: לוי לא עבדו בעבודת פרך במצרים ולכן לא נכללו בברכה של 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ' (רמב"ן).

נקודות שהוספנו:  

התורה מונה כאן את משפחות לוי מהבכור לצעיר (גרשון, קהת, מררי) אבל רואים שסדר החשיבות הוא : קהת, גרשון, מררי.  איך רואים את זה?

א. מבני קהת יוצאים משה רבינו ואהרון ובניו הכהנים.  

ב. משמרתם במשכן: קהת - כלי הקדש עצמם.  גרשון - סוגי הבדים והיריעות שהם המשכן, המבנה עצמו.  מררי -  הקרשים והעמודים שהם מעמידים את המשכן. 

ג. בצד של החניה סביב המשכן:  מזרח - משה ואהרון ובניו.  דרום - קהת.  מערב - גרשון. צפון - מררי.  זה מתאים לדגלים של בנ"י בסדר החשיבות [קראנו ברש"י על השכנות של דגל יהודה למשה רבינו והשכנות של דגל ראובן למחנה קהת].                                                                                                                                                            

דגש במשך כל הפרשה:

כל ישראל הם קדושים אבל יש מדרגות בתוך עמ"י ובתוך הלויים (הזכרנו שקֹרח אמר שכולם קדושים וכולם שווים למשה ואהרון וזה שקר!)

פרק ג - מפקד הבכורות והפדיון

יש מצות פדיון הבן הבכור ופדיון פטר חמור. למרות שמצוות אלה כתובות בפרשת בא - עדיין לא קיימו אותן עד עכשיו, עד שנבחרו הכהנים ונמשחו. בפסוקים שלנו יש 'הוראת שעה' לגבי שתי מצוות אלו:

פדיון בכור האדם - לא יתנו 5 שקלים לכהן אלא ייפדו ע"י בן לוי - לוי אחד יהיה במקום בכור אחד, והבכורות העודפים - יצטרכו לתת 5 שקלים כרגיל. 

פטר חמור - הבעלים לא יצטרך לתת שה לכהן אלא שבט לוי יתנו שה לכהן בפדיון פטר חמור של בני ישראל  (כאן לא ספרו בדיוק כמה יש כי שה אחד פטר כמה פטרי חמור).  מכאן ולהבא חוזר הדין הרגיל בפדיון בכור אדם ופטר חמור.

{מ} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמָעְלָה וְשָׂא אֵת מִסְפַּר שְׁמֹתָם - תספור את כל הבכורות הזכרים בבני ישראל, מגיל חודש. {מא} וְלָקַחְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִי אֲנִי ה' תַּחַת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל - במקום כל בכור תקח בן לוי אחד. וְאֵת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בְּבֶהֱמַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - מדובר על פטר חמור (כי בכור בהמה טהורה לא נפדה).

{מב} וַיִּפְקֹד מֹשֶׁה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֶת כָּל בְּכֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל: {מג} וַיְהִי כָל בְּכוֹר זָכָר בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת מִבֶּן חֹדֶשׁ וָמַעְלָה לִפְקֻדֵיהֶם שְׁנַיִם וְעֶשְׂרִים אֶלֶף שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתָיִם: {מד} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {מה} קַח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֶּהֱמַת הַלְוִיִּם תַּחַת בְּהֶמְתָּם וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם אֲנִי ה': {מו} וְאֵת פְּדוּיֵי הַשְּׁלֹשָׁה וְהַשִּׁבְעִים וְהַמָּאתָיִם הָעֹדְפִים עַל הַלְוִיִּם מִבְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: {מז} וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ תִּקָּח עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשָּׁקֶל: {מח} וְנָתַתָּה הַכֶּסֶף לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו פְּדוּיֵי הָעֹדְפִים בָּהֶם: {מט} וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֵת כֶּסֶף הַפִּדְיוֹם מֵאֵת הָעֹדְפִים עַל פְּדוּיֵי הַלְוִיִּם: {נ} מֵאֵת בְּכוֹר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַח אֶת הַכָּסֶף חֲמִשָּׁה וְשִׁשִּׁים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וָאֶלֶף בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ: {נא} וַיִּתֵּן מֹשֶׁה אֶת כֶּסֶף הַפְּדֻיִם לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו עַל פִּי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה:

משה רבינו פוקד את בכורות בנ"י והם 22,273. שבט לוי הם 22,000 (לא כולל 300 שהיו בכורות בעצמם). כלומר יש עודף על מספר הלויים של 273 בכורות. העודפים יצטרכו לתת 5 שקלים בפדיונם והכסף ילך לכהנים. סה"כ יוצא 1365 שקל בשקל הקדש. איך החליטו מי מהבכורות פדוי ע"י בן לוי ומי יתן 5 שקלים לכהנים? קראנו ברש"י שמשה רבינו עשה גורל עם פתקים וכל בכור בא והוציא פתק (הדגמנו בכיתה).     

גורל זה בעצם שה' מחליט. כמו הגורל של עבודת יום הכיפורים.

[כמה פעמים כתוב בפסוקים שלנו מילים מהשורש פ.ד.ה ? למה זה רומז?]

פרק ד' - מפקד בני לוי העובדים במשכן

הגענו למפקד הרביעי והאחרון של פרשת במדבר: מפקד הלויים העובדים בעבודת המשכן: מבן 30 - 50 שנה. (המִפְקדים הם: א. מפקד כל בנ"י והדגלים.  ב. מפקד הלויים מבן חדש ומעלה.  ג. מפקד הבכורות בבנ"י.  ד. מפקד הלויים.

שמנו לב שבמפקד זה סדר בתי האב הוא לפי החשיבות והקדושה: קהת, גרשון, מררי. לעומת מפקד הלויים מבן חודש ומעלה - שהסדר הוא מהבכור לצעיר: גרשון, קהת, מררי.  הסיבה לכך היא: כאן פוקדים את העובדים במשכן,  ולבני קהת יש את העבודה הכי קדושה, אח"כ גרשון ובסוף מררי.       

ראינו שכל הענין מתחלק בין שתי הפרשות: סוף פרשת במדבר - הציווי על מפקד בני קהת. תחילת פרשת נשא - המשך הציווי: על מפקד בני גרשון ומררי, והקיום של כל המפקד ע"י משה ואהרון.              חשבנו בכיתה למה זה מחולק כך? אמרו הילדים: כדי להדגיש את קדושתם המיוחדת של בני קהת, שהם נבדלים משאר בני לוי.

בתוך הציווי על מפקד בני קהת, שהם נושאי כלי הקודש, מלמדת אותנו התורה את עניין הכיסוי של הכלים ע"י בגדי השרד (עי' שמות לא;י , לט;א). הכיסוי נעשה רק ע"י הכהנים, ורק אחרי הכיסוי מותר לבני קהת לבא ולשאת את כלי הקדש.

{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: {ב} נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת מִתּוֹךְ בְּנֵי לֵוִי לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם - תספור את בני קהת מתוך כל הלויים. {ג} מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה - בשנים האלה האדם בשיא כוחו הגופני ויכול לשאת את כלי הקדש. כָּל בָּא לַצָּבָא - צבא זה לאו דוקא חיילים שנלחמים באויב וכו' אלא כל התאספות וסידור של אנשים למטרה מסויימת. כאן יש להם תפקיד באוהל מועד. לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד: {ד} זֹאת עֲבֹדַת בְּנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים - הדברים הכי מקודשים.

{ה} וּבָא אַהֲרֹן וּבָנָיו בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה - כשהמחנה צריך ליסוע. וְהוֹרִדוּ אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וְכִסּוּ בָהּ אֵת אֲרֹן הָעֵדֻת: {ו} וְנָתְנוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ - מעל הפרוכת פורסים כיסוי עשוי מעורות תחשים. וּפָרְשׂוּ בֶגֶד כְּלִיל תְּכֵלֶת - כיסוי שכולו צמר צבוע תכלת מִלְמָעְלָה - המיוחד בארון שבגד התכלת הוא כלפי חוץ ולא מכוסה! זה בגלל קדושתו שכולם יראו את התכלת שרומזת לשמים וכסא הכבוד! וְשָׂמוּ בַּדָּיו - שאלנו: איך יתכן שעכשיו שמים את הבדים?! הרי אסור להוציא אותם מטבעות הארון?! תשובות: א. הכוונה שיסדרו את הבדים בצורה מתאימה לנשיאה (שהארון יהיה בדיוק באמצע) ב. שישימו את הבדים על כתפי הקהתים.    ג. מותר להוציא את הבדים לרגע בשביל לסדר את הכיסוי ומייד להחזיר.

{ז} וְעַל שֻׁלְחַן הַפָּנִים יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְנָתְנוּ עָלָיו - על בגד התכלת אֶת הַקְּעָרֹת - תבניות זהב שהיו שומרים בהן את הלחם מהאפיה עד ששמו על השולחן. וְאֶת הַכַּפֹּת - בזיכי הלבונה וְאֶת הַמְּנַקִּיֹּת - לוחות זהב שמעמידים ליד השולחן שאליהם מחברים את הקשוות. וְאֵת קְשׂוֹת הַנָּסֶךְ - חצאי קנים שמסוככים על הלחם, עליהן מניחים את הלחם. וְלֶחֶם הַתָּמִיד עָלָיו יִהְיֶה - הלחם נשאר על השולחן עצמו. לעומת הכלים שמונחים על בגד התכלת. {ח} וּפָרְשׂוּ עֲלֵיהֶם בֶּגֶד תּוֹלַעַת שָׁנִי - זה כיסוי יחודי לשולחן, רומז למלכות.  וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ - הכיסוי החיצוני של כל הכלים (חוץ מהארון) הוא כיסוי מעורות תחשים, כי הוא מגן הכי טוב מהגשם והאבק. וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו:

{ט} וְלָקְחוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֶת מְנֹרַת הַמָּאוֹר וְאֶת נֵרֹתֶיהָ וְאֶת מַלְקָחֶיהָ וְאֶת מַחְתֹּתֶיהָ וְאֵת כָּל כְּלֵי שַׁמְנָהּ אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ לָהּ בָּהֶם - המנורה והכלים ביחד מתחת לכיסוי התכלת. {י} וְנָתְנוּ אֹתָהּ וְאֶת כָּל כֵּלֶיהָ אֶל מִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ - כאן לא מכסים בעור תחש אלא מכניסים את המנורה וכליה אל תוך שק גדול מעור תחש, כי למנורה אין בדי עצי שיטים כדי לשאת אותה. וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט - מחברים את השק למוט (אולי בעזרת לולאות שיש בשק) ואת המוט ישאו הלויים.

{יא} וְעַל מִזְבַּח הַזָּהָב יִפְרְשׂוּ בֶּגֶד תְּכֵלֶת וְכִסּוּ אֹתוֹ בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְשָׂמוּ אֶת בַּדָּיו - זה הסדר הרגיל: תכלת על הכלי ומעל עור תחש. {יב} וְלָקְחוּ אֶת כָּל כְּלֵי הַשָּׁרֵת אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ בָם בַּקֹּדֶשׁ - כלי השרת של מזבח הזהב: כף לקטורת, מחתה. וְנָתְנוּ אֶל בֶּגֶד תְּכֵלֶת - אל תוך שק מתכלת. וְכִסּוּ אוֹתָם בְּמִכְסֵה עוֹר תָּחַשׁ וְנָתְנוּ עַל הַמּוֹט - שמנו לב שהכלים של מזבח הזהב נפרדים לגמרי מהמזבח עצמו, לעומת כלי השולחן והמנורה. {יג} וְדִשְּׁנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ - מפנים את הדשן ממזבח העולה. וּפָרְשׂוּ עָלָיו בֶּגֶד אַרְגָּמָן - יחודי למזבח העולה. רמז לדם הקרבנות (ארגמן הוא גוון יותר חזק מתולעת שני). קראנו ברש"י שהאש שירדה מן השמים רבוצה על המזבח כארי וכיסו אותה בכלי נחושת שלא תשרוף את הכיסויים.  {יד} וְנָתְנוּ עָלָיו - על בגד הארגמן אֶת כָּל כֵּלָיו אֲשֶׁר יְשָׁרְתוּ עָלָיו בָּהֶם אֶת הַמַּחְתֹּת אֶת הַמִּזְלָגֹת - כלים שמהפכים בהם את בשר הקרבנות על הגחלים שישרף היטב. וְאֶת הַיָּעִים - כלים לגרוף בהם את הדשן מהמערכה. וְאֶת הַמִּזְרָקֹת - מזרקי הדם כֹּל כְּלֵי הַמִּזְבֵּחַ וּפָרְשׂוּ עָלָיו כְּסוּי עוֹר תַּחַשׁ וְשָׂמוּ בַדָּיו:

{טו} וְכִלָּה - יגמור אַהֲרֹן וּבָנָיו לְכַסֹּת אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ בִּנְסֹעַ הַמַּחֲנֶה וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ בְנֵי קְהָת לָשֵׂאת - רק אחרי שהכל מכוסה יכולים בני קהת להכנס ולקחת את הכלים ואז אין חשש שיגעו בכלים. וְלֹא יִגְּעוּ אֶל הַקֹּדֶשׁ וָמֵתוּ - אם יגעו בני קהת בכלים חייבים מיתה בידי שמים. אֵלֶּה מַשָּׂא בְנֵי קְהָת בְּאֹהֶל מוֹעֵד: יש לשאול: מה עם הכיור? נראה שבני קהת לוקחים גם אותו אבל יתכן שאינו מכוסה כי קדושתו פחותה משאר הכלים ולכן אינו מוזכר כאן. {טז} וּפְקֻדַּת - תפקיד אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן שֶׁמֶן הַמָּאוֹר וּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וּמִנְחַת הַתָּמִיד וְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה - אלעזר בן אהרון אחראי לקחת את הדברים המיוחדים ביותר שאינם כלים. י"א שלקח בעצמו וי"א ע"י כמה מבני קהת שהיו קרובים אליו. פְּקֻדַּת כָּל הַמִּשְׁכָּן וְכָל אֲשֶׁר בּוֹ בְּקֹדֶשׁ וּבְכֵלָיו - אלעזר גם אחראי על משא בני קהת לצוות כל אחד מה הוא צריך לקחת. על עבודת גרשון ומררי אחראי איתמר בן אהרון הכהן.

{יז} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: {יח} אַל תַּכְרִיתוּ אֶת שֵׁבֶט מִשְׁפְּחֹת הַקְּהָתִי מִתּוֹךְ הַלְוִיִּם - תזהרו לא לגרום מיתה לבני קהת. {יט} וְזֹאת עֲשׂוּ לָהֶם וְחָיוּ וְלֹא יָמֻתוּ בְּגִשְׁתָּם אֶת קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים - כשבני קהת באים לשאת את כלי המשכן, כלי הקדש. אַהֲרֹן וּבָנָיו יָבֹאוּ וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ עַל עֲבֹדָתוֹ וְאֶל מַשָּׂאוֹ - הכהנים יתנו לכל אחד מבני קהת את תפקידו, מה הוא צריך לקחת וכך ינהגו כבוד בכלים ולא בערבוביה. {כ} וְלֹא יָבֹאוּ - בני קהת לִרְאוֹת - את הכלים כְּבַלַּע אֶת הַקֹּדֶשׁ - בזמן שמבליעים ומכסים את כלי הקדש וָמֵתוּ - אם הם יבואו לראות הם עלולים לעזור לכהנים בכיסוי או לגעת בכלים ויתחייבו מיתה. י"א שגם על הראיה עצמה של הכלים יתחייבו מיתה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.