מסעי בני ישראל

{א} אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן - משה רבינו כותב את כל המסעות שעברו בנ"י מיציאת מצרים במשך 40 שנה במדבר. יש כאן 42 מקומות. {ב} וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם -  את המקומות שמשם יצאו למסעיהם עַל פִּי ה' - הכתיבה היא עפ"י ציווי ה' וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם - אלה המסעות שנסעו:                                             

כמה טעמים לכתיבת המסעות:

א. רש"י - להראות חסדי ה' עם בנ"י שבכל 38 השנים שהיו במדבר בגלל חטא המרגלים עברו רק 20 מסעות וה' לא טילטל אותם יותר מכך (מתוכם 19 שנה נשארו בקדש ברנע).

ב. רמב"ם (מובא ברמב"ן)- להראות לכל הדורות שבנ"י הלכו במדבר הגדול והנורא ולא ליד מקומות ישוב, והדרך היחידה להתקיים שם היתה בניסים. 

ג. ספורנו - להראות גדולת עם ישראל שהלכו אחרי ה' במדבר רחוק מהישוב.  

המסעות מיציאת מצרים עד חטא המרגלים: שנה ראשונה ושניה

{ג} וַיִּסְעוּ מֵרַעְמְסֵס בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח - בנ"י הקריבו קרבן פסח בי"ד ניסן בין הערבים ואכלו אותו בליל ט"ו. בחצות הלילה היתה מכת בכורות ובבוקר של ט"ו יצאו ממצרים. יָצְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּיָד רָמָה - בצורה גלויה ולא בחשאי. לְעֵינֵי כָּל מִצְרָיִם: {ד} וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים אֵת אֲשֶׁר הִכָּה ה' בָּהֶם כָּל בְּכוֹר - מצרים היו אבלים וטרודים לקבור את הבכורות שמתו בלילה ולכן לא יכלו לעצור את בנ"י. וּבֵאלֹהֵיהֶם עָשָׂה ה' שְׁפָטִים: {ה} וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מֵרַעְמְסֵס וַיַּחֲנוּ בְּסֻכֹּת: {ו} וַיִּסְעוּ מִסֻּכֹּת וַיַּחֲנוּ בְאֵתָם אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַמִּדְבָּר: {ז} וַיִּסְעוּ מֵאֵתָם וַיָּשָׁב עַל פִּי הַחִירֹת אֲשֶׁר עַל פְּנֵי בַּעַל צְפוֹן - ה' אמר להם לחנות מול מקום ע"ז של מצרים כדי להטעות את המצרים. וַיַּחֲנוּ לִפְנֵי מִגְדֹּל - הם חנו בין מגדול, שהיה מין מבצר מצרי, ובין הים ולכן לא יכלו לברוח.  {ח} וַיִּסְעוּ מִפְּנֵי הַחִירֹת וַיַּעַבְרוּ בְתוֹךְ הַיָּם הַמִּדְבָּרָה - זו קריעת ים סוף! וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים בְּמִדְבַּר אֵתָם וַיַּחֲנוּ בְּמָרָה: {ט} וַיִּסְעוּ מִמָּרָה וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה וּבְאֵילִם שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עֵינֹת מַיִם וְשִׁבְעִים תְּמָרִים וַיַּחֲנוּ שָׁם: {י} וַיִּסְעוּ מֵאֵילִם וַיַּחֲנוּ עַל יַם סוּף - זו עוד חניה ליד ים סוף והיא לא קשורה לקריעת הים (היא לא מוזכרת בפרשת בשלח).

{יא} וַיִּסְעוּ מִיַּם סוּף וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִין - שם התחיל לרדת המן והשלו. {יב} וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִין וַיַּחֲנוּ בְּדָפְקָה: {יג} וַיִּסְעוּ מִדָּפְקָה וַיַּחֲנוּ בְּאָלוּשׁ: {יד} וַיִּסְעוּ מֵאָלוּשׁ וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִם וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם לִשְׁתּוֹת - למה דוקא כאן התורה קצת מפרטת מה היה? כי שם היה דבר גדול שניסו את ה' והוציא להם מים מן הסלע ומלחמת עמלק. {טו} וַיִּסְעוּ מֵרְפִידִם וַיַּחֲנוּ בְּמִדְבַּר סִינָי - בר"ח סיון הגיעו למדבר סיני לקבל תורה (בפרשת יתרו) ונשארו שם כמעט שנה - עד כ' אייר (כל המשך חומש שמות, כל חומש ויקרא ופרשות במדבר - נשא - תחילת בהעלותך)  {טז} וַיִּסְעוּ מִמִּדְבַּר סִינָי וַיַּחֲנוּ בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה - שם היה חטא המתאוים ומינוי הזקנים. {יז} וַיִּסְעוּ מִקִּבְרֹת הַתַּאֲוָה וַיַּחֲנוּ בַּחֲצֵרֹת - שם היה חטא מרים (סוף פרשת בהעלותך) {יח} וַיִּסְעוּ מֵחֲצֵרֹת וַיַּחֲנוּ בְּרִתְמָה - היא קדש ברנע במדבר פארן שמשם שלחו את המרגלים שהוציאו דיבת הארץ רעה ונקראת 'רתמה' ע"ש 'גחלי רתמים' - גחלים שמבחוץ הם נראים כבויים אבל מבפנים לוהטים ושורפים, כמו לשון הרע. כאן נגזרה הגזירה על בנ"י להיות 40 שנה במדבר (פרשת שלח).

המסעות בשלושים ושמונה שנים במדבר

{יט} וַיִּסְעוּ מֵרִתְמָה וַיַּחֲנוּ בְּרִמֹּן פָּרֶץ ... {לו} וַיִּסְעוּ מֵעֶצְיוֹן גָּבֶר וַיַּחֲנוּ בְמִדְבַּר צִן הִוא קָדֵשׁ - בנ"י מגיעים לקדש בחדש הראשון של שנת ה- 40. שם מתה מרים ושם חטא מי מריבה (פרשת חקת).

המסעות בשנה הארבעים

{לז} וַיִּסְעוּ מִקָּדֵשׁ - מקדש משה שולח שליחים למלך אדום בבקשה לעבור בגבולו. אדום מסרב ואז מתחילים להקיף את אדום ממזרח. וַיַּחֲנוּ בְּהֹר הָהָר בִּקְצֵה אֶרֶץ אֱדוֹם: {לח} וַיַּעַל אַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֶל הֹר הָהָר עַל פִּי ה' וַיָּמָת שָׁם בִּשְׁנַת הָאַרְבָּעִים לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: {לט} וְאַהֲרֹן בֶּן שָׁלֹשׁ וְעֶשְׂרִים וּמְאַת שָׁנָה בְּמֹתוֹ בְּהֹר הָהָר: {מ} וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - הכנעני שומע שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד ובא להלחם עם ישראל. {מא} וַיִּסְעוּ מֵהֹר הָהָר וַיַּחֲנוּ בְּצַלְמֹנָה: {מב} וַיִּסְעוּ מִצַּלְמֹנָה וַיַּחֲנוּ בְּפוּנֹן: {מג} וַיִּסְעוּ מִפּוּנֹן וַיַּחֲנוּ בְּאֹבֹת: {מד} וַיִּסְעוּ מֵאֹבֹת וַיַּחֲנוּ בְּעִיֵּי הָעֲבָרִים בִּגְבוּל מוֹאָב - מזרחית למואב {מה} וַיִּסְעוּ מֵעִיִּים וַיַּחֲנוּ בְּדִיבֹן גָּד: {מו} וַיִּסְעוּ מִדִּיבֹן גָּד וַיַּחֲנוּ בְּעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה: {מז} וַיִּסְעוּ מֵעַלְמֹן דִּבְלָתָיְמָה וַיַּחֲנוּ בְּהָרֵי הָעֲבָרִים לִפְנֵי נְבוֹ: {מח} וַיִּסְעוּ מֵהָרֵי הָעֲבָרִים וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ - אחרי כיבוש ארץ סיחון ועוג (סוף חקת) {מט} וַיַּחֲנוּ עַל הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים בְּעַרְבֹת מוֹאָב - שני מקומות שהמרחק ביניהם הוא י"ב מיל. מכאן שמחנה ישראל אורכו י"ב מיל (כ-12 ק"מ). כאן חנו עד חציית הירדן והכניסה לארץ.

ציווי על הורשת יושבי הארץ

{נ} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: {נא} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן - כאשר תעברו את הירדן אל ארץ כנען {נב} וְהוֹרַשְׁתֶּם - תגרשו אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם - כולל גם 'לא תחיה כל נשמה' כלומר תדאגו שלא ישאר בא"י איש מהכנענים: מי שירצה יברח (כמו הגרגשי) ואת מי שישאר תהרגו. וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם - תחריבו את בתי הע"ז שלהם, ששם הם משתחווים על אבן משכית. וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ - את פסלי המתכת וְאֵת כָּל בָּמֹתָם תַּשְׁמִידוּ - מקום שמתכנסים להקריב קרבן לע"ז. {נג} וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ - תגרשו את יושבי הארץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ - ואז תשבו בארץ לעולם. כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ לָרֶשֶׁת אֹתָהּ: הזכרנו גם את פרוש הרמב"ן: וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ - מצוות כיבוש הארץ ויישובה. {נד} וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל - באיזה איזור בארץ שיעלה בגורל לשבט כלשהו לוֹ יִהְיֶה - הוא יהיה החלק שלו בארץ. לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם תִּתְנֶחָלוּ - לפי השבטים.

{נה} וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם - אם לא תגרשו או תהרגו אותם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם - כמו יתדות בעינים. נמשל: הם יסיתו וילמדו אתכם את דרכיהם ואתם לא תבינו שהם מקלקלים אתכם. וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם - כמו גדר של קוצים. נמשל: אח"כ הם יתחילו לצמצם את המקום שלכם ולהציק לכם. וְצָרֲרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ - בסוף הם יילחמו בכם. {נו} וְהָיָה כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם - מה שחשבתי לעשות עם הכנענים - לגרשם מהארץ אֶעֱשֶׂה לָכֶם - ותצאו לגלות. כל זה עלול לקרות אם תשאירו כאן משבעת העממים.

פרק לד - גבולות הארץ                          

{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם בָּאִים אֶל הָאָרֶץ כְּנָעַן זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה אֶרֶץ כְּנַעַן לִגְבֻלֹתֶיהָ - זאת הארץ שאתם צריכים לכבוש ולחלק בגורל. שמנו לב שהגבולות הם מצומצמים ואינם כוללים את כל שטח א"י המובטחת לאברהם אבינו (בדרום לא מגיע עד ים סוף ובצד צפון מזרח הגבול לא מגיע לנהר פרת). הסברנו שאותו הדור נצטוו לכבוש את הגבולות האלה לפי מספר בני ישראל אז. בדורות הבאים יכבשו את שאר הארץ (מלבי"ם. וכך היה בימי דוד ושלמה). אנחנו יודעים מספר יהושע שגם את הגבולות האלה לא כבשו במלואם (הארץ הנשארת). כמו"כ עבר הירדן לא נכלל בגבולות אלה מפני שכבר נכבש וחולק לשנים וחצי השבטים.

הגבול הדרומי

{ג} וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב - הגבול הדרומי: מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה - קו הגבול הדרומי מתחיל בקצה הדרום מזרחי של ים המלח שהוא במדבר צין על יד אדום. {ד} וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל - כשכתוב 'ונסב' או 'ויצא' הכוונה היא שהגבול לא הולך ישר אלא מתעקם ומתרחב כלפי חוץ (כאן זה כלפי דרום) מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים - מדרום למעלה עקרבים, א"כ מעלה עקרבים נמצאת בתוך גבולות א"י. וְעָבַר צִנָה - הגבול עובר בקו ישר לצין. וְהָיוּ תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ - 'תוצאות הגבול' הכוונה סוף הגבול או סוף קטע מסויים בגבול - סוף הקטע הזה נמצא מדרום לקדש ברנע. א"כ קדש ברנע בתוך גבולות הארץ (וקשה שהרי משם נשתלחו המרגלים ומשמע שאינה בא"י. יש מתרצים שזו אינה אותה קדש ברנע). וְיָצָא חֲצַר אַדָּר - הגבול יוצא ומתרחב עד חצר אדר. וְעָבַר עַצְמֹנָה - ממשיך ישר לעצמון. {ה} וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם - יוצא ומתרחב עד נחל מצרים. וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה - הגבול ממשיך בנחל מצרים וסוף הגבול הדרומי הוא הים הגדול. אמרנו שיש מחלוקת מהו נחל מצרים? רש"י - הנילוס. רס"ג - נחל אל עריש (בצפון סיני).

הגבול המערבי

{ו} וּגְבוּל יָם וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל - גבול מערב הוא הים אבל לא קו החוף אלא מותחים קו מהפינה הדרום מערבית (שפך נחל מצרים לים) עד הפינה הצפון מערבית (הר ההר) וכל מה שנמצא מזרחית לקו הזה הוא בתחומי א"י. איים שנמצאים שם יש להם דין א"י. זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל יָם:

הגבול הצפוני

{ז} וְזֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן מִן הַיָּם הַגָּדֹל תְּתָאוּ לָכֶם הֹר הָהָר - תַתְווּ, תסמנו את הגבול להר ההר: זה לא אותו הר ההר שבו מת אהרון אלא הר גדול שנמצא בצפון א"י על חוף הים. יש מחלוקת איפה זה - האם זה 'טורי אמנון' (בטורקיה של היום) או בצפון הלבנון. {ח} מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת - עד הדרך שמובילה לחמת. וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה: {ט} וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן - חצר עינן היא הפינה הצפון מזרחית של הגבולות. כאמור, היא רחוקה מנהר פרת.

הגבול המזרחי

{י} וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם לִגְבוּל קֵדְמָה - תסמנו את הגבול המזרחי מֵחֲצַר עֵינָן שְׁפָמָה: {יא} וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה מִקֶּדֶם לָעָיִן - הגבול המזרחי ממשיך לרדת מצפון לדרום: משפם אל רבלה והגבול עובר מזרחית לעין, כלומר העין נמצא בתוך גבול א"י. וְיָרַד הַגְּבוּל וּמָחָה עַל כֶּתֶף יָם כִּנֶּרֶת קֵדְמָה - הגבול עובר בצד המזרחי של הכנרת וא"כ היא בתוך גבול א"י (מזרחית לה נמצאת נחלת חצי מנשה). {יב} וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה - הגבול יורד לאורך הירדן וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח - סוף הגבול המזרחי הוא ים המלח, הפינה הדרום מזרחית. וזו היתה גם נקודת ההתחלה (פס' ג). זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ סָבִיב: {יג} וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּתְנַחֲלוּ אֹתָהּ בְּגוֹרָל אֲשֶׁר צִוָּה ה' לָתֵת לְתִשְׁעַת הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה: {יד} כִּי לָקְחוּ מַטֵּה בְנֵי הָראוּבֵנִי לְבֵית אֲבֹתָם וּמַטֵּה בְנֵי הַגָּדִי לְבֵית אֲבֹתָם וַחֲצִי מַטֵּה מְנַשֶּׁה לָקְחוּ נַחֲלָתָם: {טו} שְׁנֵי הַמַּטּוֹת וַחֲצִי הַמַּטֶּה לָקְחוּ נַחֲלָתָם מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ קֵדְמָה מִזְרָחָה:  

הנשיאים בנחלת הארץ

{טז} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {יז} אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ - ינחלו בשבילכם את הארץ. כלומר כל נשיא יקבל את הנחלה ויחלק אותה בין אנשי השבט. החלוקה היא עפ"י גורל אבל יש הרבה פרטים שתלויים בדעתו של הנשיא (למשל איך לחלק את השטח לנחלות קטנות שוות בערכן) ולכן ה' בוחר אנשים צדיקים וישרים שכל השבט סומך עליהם.  אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן - הם הממונים על כולם. {יח} וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד מִמַּטֶּה תִּקְחוּ לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ: {יט} וְאֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים לְמַטֵּה יְהוּדָה כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה: {כ} וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד: {כא} לְמַטֵּה בִנְיָמִן אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן: {כב} וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן נָשִׂיא בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי... {כט} אֵלֶּה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ כְּנָעַן - יש כאן 10 נשיאים כי ראובן וגד נחלו כבר.       

מדוע זהו הסדר של הנשיאים? זה לא סדר התולדה ולא סדר הדגלים? 

א. נצי"ב - לפי סדר חשיבותם וצדקותם של הנשיאים. 

ב. זה לפי סדר הנחלות שיהיו בארץ מדרום לצפון.

למה לא כתוב 'נשיא' בשלושה הראשונים?

כי כלב ידוע בצידקותו, אלידד הוא אלדד שהתנבא במחנה. ושבט שמעון זה לגנאי, בגלל חטא זמרי בן סלוא.

ערי הלויים

{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ לֵאמֹר: {ב} צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת - לגור וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם - שטח ריק מבתים ושדות שהוא נוי לעיר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם - מפני שלשבט לוי אין נחלה בארץ. {ג} וְהָיוּ הֶעָרִים לָהֶם לָשָׁבֶת - העיר עצמה בשביל לגור בה וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְלִרְכֻשָׁם וּלְכֹל חַיָּתָם - לכל חיוּתם, מה שהם צריכים בשביל לחיות. אבל אסור לזרוע שם שדות או כרמים. {ד} וּמִגְרְשֵׁי הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה - מהחומה כלפי חוץ אֶלֶף אַמָּה סָבִיב - רצועה ברוחב אלף אמה סביב כל העיר. {ה} וּמַדֹּתֶם מִחוּץ לָעִיר אֶת פְּאַת קֵדְמָה אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת נֶגֶב אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֶת פְּאַת יָם אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְאֵת פְּאַת צָפוֹן אַלְפַּיִם בָּאַמָּה וְהָעִיר בַּתָּוֶךְ - באמצע  זֶה יִהְיֶה לָהֶם מִגְרְשֵׁי הֶעָרִים - לכל כיוון אלפיים אמה.

{ו} וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אֵת שֵׁשׁ עָרֵי הַמִּקְלָט אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לָנֻס שָׁמָּה הָרֹצֵחַ וַעֲלֵיהֶם - בנוסף להן תִּתְּנוּ אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם עִיר: {ז} כָּל הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם אַרְבָּעִים וּשְׁמֹנֶה עִיר אֶתְהֶן וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן: {ח} וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתְּנוּ מֵאֲחֻזַּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֵת הָרַב תַּרְבּוּ וּמֵאֵת הַמְעַט תַּמְעִיטוּ - שבט גדול יתן יותר ערים מאשר שבט קטן. אִישׁ כְּפִי נַחֲלָתוֹ אֲשֶׁר יִנְחָלוּ יִתֵּן מֵעָרָיו לַלְוִיִּם:   נזכרנו בדין ערי הלויים שלמדנו בפרשת בהר:  מי שמכר בית או מגרש בערי הלויים יכול תמיד לגאול אותו חזרה גם אחרי שנה  ובכל מקרה הוא חוזר אליו ביובל. אסור לשנות את השימוש של מגרש לבית או שדה ושל בית למגרש וכו'.

קושיה: 

בפסוק ד' כתוב שהמגרש 1000 אמה ובפסוק ה' כתוב שהמגרש 2000 אמה?!

א. רש"י ורשב"ם: אלפיים זה כולל את האלף למגרש ואלף שדות וכרמים. 

ב. רס"ג והרמב"ם: בנוסף לאלף מגרש יש עוד אלפיים שדות וכרמים, בסה"כ 3000 אמה! 

ג. הרמב"ן מתרץ תרוץ שלישי. עיין בו.

ערי מקלט

{ט} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {י} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן אַרְצָה כְּנָעַן: {יא} וְהִקְרִיתֶם לָכֶם - תזמנו ותייחדו עָרִים, עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם וְנָס שָׁמָּה רֹצֵחַ מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה: {יב} וְהָיוּ לָכֶם הֶעָרִים לְמִקְלָט מִגֹּאֵל - יהיה שם מקלט והגנה לרוצח מפני גואל הדם - קרוב משפחתו של הנרצח. וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט - אסור להרוג את הרוצח, אפילו רוצח במזיד, לפני שהוא עומד למשפט לפני בית הדין. אם היה ח"ו רצח (בשוגג או במזיד) הרוצח בורח אל עיר מקלט מפני גואל הדם. אח"כ בית הדין של עירו שולחים להביא אותו חזרה למשפט ובינתיים שומרים עליו שלא יהרגו אותו. בית הדין חוקר את העדים ופוסק: אם הוא רצח במזיד - נידון למיתה (אם היתה התראה) ואם רצח בשוגג - יהיה חייב גלות.

{יג} וְהֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ שֵׁשׁ עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה לָכֶם: {יד} אֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלֹשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה - למה 3 בעבר הירדן לשנים וחצי שבטים ו- 3 בארץ כנען ל- 9 וחצי שבטים? רש"י: בעבר הירדן המזרחי היו יותר רוצחים במזיד ובשוגג, כלומר פחות הקפידו על חיי אדם. רמב"ן: מפני שהיתה ארץ גדולה כמו עבר הירדן המערבי אלא שהיו בה פחות שבטים. {טו} לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר - גר צדק וְלַתּוֹשָׁב בְּתוֹכָם - גר תושב (גוי שמקיים שבע מצוות בני נח. אם הרג גר תושב אחר - גולה לעיר מקלט). תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט לָנוּס שָׁמָּה כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה:

רוצח במזיד

{טז} וְאִם בִּכְלִי בַרְזֶל הִכָּהוּ וַיָּמֹת -  כל גודל של כלי ברזל, אפילו מחט יש בה כדי להמית. לכן בברזל לא כתוב 'אשר ימות בה'. רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ: {יז} וְאִם בְּאֶבֶן יָד - אבן גדולה שממלאת את כף היד. אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ -  שיש בה יכולת להמית. הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ: {יח} אוֹ בִּכְלִי עֵץ יָד אֲשֶׁר יָמוּת בּוֹ - שיש בו יכולת להמית הִכָּהוּ וַיָּמֹת רֹצֵחַ הוּא מוֹת יוּמַת הָרֹצֵחַ - אבל אם הכהו באבן קטנה או כלי עץ קטן שאין בו כדי להמית ובכל זאת הוא מת - הוא לא רוצח במזיד ואין לו מיתת בי"ד. בית הדין צריך לבדוק את כל זה. {יט} גֹּאֵל הַדָּם הוּא יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ - אחרי שבית דין שפטו את הרוצח במזיד והוא חייב מיתה, יש מצוה על גואל הדם לקיים את מיתת בי"ד (סייף). בְּפִגְעוֹ בוֹ הוּא יְמִיתֶנּוּ - ואם הרוצח ברח, אפילו לתוך עיר מקלט, גואל הדם נכנס והורג אותו שם. {כ} וְאִם בְּשִׂנְאָה - אם מתוך שנאה יֶהְדָּפֶנּוּ - הוא דחף אותו ממקום גבוה והוא נפל ומת. אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו - או שזרק עליו אבן או משהו אחר. בִּצְדִיָּה - ממארב, כלומר שהתחבא לו וזרק עליו בכוונה להורגו וַיָּמֹת: {כא} אוֹ בְאֵיבָה הִכָּהוּ בְיָדוֹ וַיָּמֹת - או אם מתוך איבה ושנאה הכהו בידו בלי שום כלי. מוֹת יוּמַת הַמַּכֶּה רֹצֵחַ הוּא גֹּאֵל הַדָּם יָמִית אֶת הָרֹצֵחַ בְּפִגְעוֹ בוֹ:

רוצח בשוגג

{כב} וְאִם בְּפֶתַע - פתאום ובלי כוונה. בְּלֹא אֵיבָה הֲדָפוֹ - דחף אותו לא מתוך שנאה. אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כָּל כְּלִי בְּלֹא צְדִיָּה - בלא שעשה לו מארב אלא בטעות. {כג} אוֹ בְכָל אֶבֶן אֲשֶׁר יָמוּת בָּהּ בְּלֹא רְאוֹת וַיַּפֵּל עָלָיו וַיָּמֹת - שהפיל עליו אבן בשוגג. דוקא 'דרך ירידה' כלומר שהוא הוריד אבן והיא נפלה לו בטעות והרגה אדם. אבל אם העלה אבן ('דרך עליה') והאבן נפלה זה נחשב אונס ויהיה פטור מגלות. או שירד בסולם ונפל על מישהו - חייב גלות כי היה צריך להזהר יותר, אבל עלה בסולם ונפל נחשב אונס ופטור. וְהוּא לֹא אוֹיֵב לוֹ וְלֹא מְבַקֵּשׁ רָעָתוֹ:

{כד} וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה - בית הדין בֵּין הַמַּכֶּה וּבֵין גֹּאֵל הַדָּם עַל הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה - בית הדין דורשים וחוקרים בדיוק מה היה ואיך הוא הרג אותו. {כה} וְהִצִּילוּ הָעֵדָה אֶת הָרֹצֵחַ מִיַּד גֹּאֵל הַדָּם - אם התברר שרצח בשוגג. וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה אֶל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר נָס שָׁמָּה - בית הדין שולח אותו בחזרה לעיר מקלט (ושומרים עליו בדרך) ושם אסור לגואל הדם להרגו. הוספנו שיש רוצח בשוגג שבית הדין לא מצילים אותו מיד גואל הדם - בשוגג קרוב למזיד שהוא פושע שלא נזהר! למשל שהשליך אבנים לרחוב בלי לבדוק שאין שם מישהו. אין לו מיתת בי"ד אבל גם אין לו גלות שמכפרת עליו ולא מקלט. אלא ישמור על עצמו מגואל הדם ומותר לגואל הדם להרגו! לעומת זאת יש שוגג שנחשב כאנוס ופטור גם מגלות ולגואל הדם אסור להורגו. וְיָשַׁב בָּהּ עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ - הוא חייב להיות שם עד מות הכה"ג. הדגשנו שעיר מקלט זה גם הגנה על הרוצח בשוגג וגם עונש גלות על זה שלא נזהר מספיק והרג בשוגג. לכן אסור לו לצאת משם לפני מות הכה"ג.  

{כו} וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה: {כז} וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ וְרָצַח גֹּאֵל הַדָּם אֶת הָרֹצֵחַ - מותר לו (וי"א שמצוה עליו). אֵין לוֹ דָּם - נחשב שהרג אדם מת ואינו נענש על הריגתו. הטעמנו את זה שאם הרוצח בשוגג יוצא מעיר המקלט הוא מראה זלזול בדבר הנורא שקרה שהוא הרג אדם ולכן מותר לגואל הדם להרגו. {כח} כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ - למה דוקא עד מות הכה"ג? שתי תשובות ברש"י:

א. הכה"ג מאריך ימיהם של ישראל ולא מתאים שהרוצח יסתובב בארץ יחד איתו.

ב. אם קרה כך בימיו של הכה"ג סימן שלא התפלל מספיק על דורו, ועכשיו הגולים יתפללו שימות (לכן אומרת המשנה שאימו של כה"ג היתה מביאה להם אוכל ובגדים לפייסם). הילדים שאלו שאלה נפלאה: הרי זה לא זמן קבוע? יכול להיות זמן קצר או שנים ארוכות? הבאנו את דברי הספורנו: יש הרבה מצבים של שוגג ולכן 'נתן לגלוּת זמן בלתי שווה בכל השוגגים... וזה במשפט הא-ל יתברך היודע ועד, שיענוש את השוגג כפי מדרגת שגגתו'.  

{כט} וְהָיוּ אֵלֶּה לָכֶם לְחֻקַּת מִשְׁפָּט לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם - בזמן שיש בי"ד בארץ ישראל מעמידים גם בחו"ל בתי דין שידונו את הרוצחים. {ל} כָּל מַכֵּה נֶפֶשׁ - לְפִי עֵדִים יִרְצַח אֶת הָרֹצֵחַ - בי"ד הורג את הרוצח רק עפ"י שני עדים. וְעֵד אֶחָד לֹא יַעֲנֶה בְנֶפֶשׁ לָמוּת - לא הורגים על פי עדות של עד אחד. {לא} וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לְנֶפֶשׁ רֹצֵחַ אֲשֶׁר הוּא רָשָׁע לָמוּת כִּי מוֹת יוּמָת - אסור לבי"ד לקחת כסף מהרוצח במזיד ובזה לפטור אותו ממיתה. {לב} וְלֹא תִקְחוּ כֹפֶר לָנוּס אֶל עִיר מִקְלָטוֹ - אסור לבי"ד לקחת כסף מרוצח בשוגג שברח לעיר מקלט (לנוס - לנס, למי שברח לעיר מקלט). לָשׁוּב לָשֶׁבֶת בָּאָרֶץ - כדי שיוכל לחזור לגור בארצו. עַד מוֹת הַכֹּהֵן - לפני מות הכה"ג. אלא הוא חייב להשאר בעיר מקלט עד מות הכה"ג. {לג} וְלֹא תַחֲנִיפוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם בָּהּ - לא תמלאו את הארץ ברשע וחובה. כִּי הַדָּם הוּא יַחֲנִיף אֶת הָאָרֶץ - כי שפיכות דמים ממלאת את הארץ ברשעות. וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ כִּי אִם בְּדַם שֹׁפְכוֹ - והדרך היחידה לכפר ולטהר את הארץ מהרשעות הזו היא ע"י שיהרגו את הרוצח. אבל אם ח"ו יקחו ממנו כופר - אין כפרה לדם שנשפך! {לד} וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ - ובעוון שפיכות דמים השכינה מסתלקת. בית המקדש הראשון נחרב בגלל שפכ"ד. כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

טענת בני יוסף והציווי שלא להתחתן בין השבטים

{א} וַיִּקְרְבוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לְמִשְׁפַּחַת בְּנֵי גִלְעָד בֶּן מָכִיר בֶּן מְנַשֶּׁה מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי יוֹסֵף - הנשיאים של חצי שבט מנשה שינחלו בארץ כנען  וַיְדַבְּרוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי הַנְּשִׂאִים רָאשֵׁי אָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: {ב} וַיֹּאמְרוּ אֶת אֲדֹנִי צִוָּה ה' לָתֵת אֶת הָאָרֶץ בְּנַחֲלָה בְּגוֹרָל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל - משה נצטווה לחלק את הארץ לכל שבט בגורל. וַאדֹנִי צֻוָּה בה' לָתֵת אֶת נַחֲלַת צְלָפְחָד אָחִינוּ לִבְנֹתָיו - ומשה גם נצטווה להעביר את נחלת צלפחד לבנותיו, כי לא היו לו בנים. {ג} וְהָיוּ לְאֶחָד מִבְּנֵי שִׁבְטֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְנָשִׁים - יכול להיות שבנות צלפחד יתחתנו עם איש מאחד השבטים האחרים.  וְנִגְרְעָה נַחֲלָתָן מִנַּחֲלַת אֲבֹתֵינוּ - כי בעליהן או בניהן יירשו את הנחלה אחרי מותן וכך נחלת בנות צלפחד תעבור לרשות שבט אחר ותֵחסֵר מנחלת שבט מנשה (כי הבן מתייחס על שבט אביו ולא אימו).   וְנוֹסַף עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִגֹּרַל נַחֲלָתֵנוּ יִגָּרֵעַ - הם דואגים לשלמות של נחלת השבט כולו ולא רק לנחלה הפרטית של צלפחד. {ד} וְאִם יִהְיֶה - וכאשר יהיה הַיֹּבֵל לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל - אפילו היובל לא יעזור להחזיר את הנחלה, מפני שדוקא שדות שנמכרו חוזרות לבעליהן אבל שדה שעברה בירושה לא יוצאת ביובל. ולכן: וְנוֹסְפָה נַחֲלָתָן עַל נַחֲלַת הַמַּטֶּה אֲשֶׁר תִּהְיֶינָה לָהֶם וּמִנַּחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתֵינוּ יִגָּרַע נַחֲלָתָן - לתמיד!

{ה} וַיְצַו מֹשֶׁה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל פִּי ה' לֵאמֹר כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים - בני יוסף אמרו דבר נכון ואמיתי, טענו טענה נכונה! {ו} זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לִבְנוֹת צְלָפְחָד לֵאמֹר לַטּוֹב בְּעֵינֵיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים - הן יתחתנו עם מי שהן בוחרות ורוצות. אַךְ לְמִשְׁפַּחַת מַטֵּה אֲבִיהֶם תִּהְיֶינָה לְנָשִׁים - אבל זה חייב להיות מישהו מהשבט שלהן. {ז} וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל מִמַּטֶּה אֶל מַטֶּה - וע"י זה לא תעבור נחלה משבט לשבט. כִּי אִישׁ בְּנַחֲלַת מַטֵּה אֲבֹתָיו יִדְבְּקוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - אלא כל שבט יתנחל ויירש את כל נחלתו. {ח} עד כאן ציווי לבנות צלפחד. מכאן ציווי לכל ישראל במצב דומה לבנות צלפחד: וְכָל בַּת יֹרֶשֶׁת נַחֲלָה - שאין לה אחים ולכן יורשת מִמַּטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - מאחד מכל השבטים לְאֶחָד מִמִּשְׁפַּחַת מַטֵּה אָבִיהָ תִּהְיֶה לְאִשָּׁה לְמַעַן יִירְשׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלַת אֲבֹתָיו: {ט} וְלֹא תִסֹּב נַחֲלָה מִמַּטֶּה לְמַטֶּה אַחֵר כִּי אִישׁ בְּנַחֲלָתוֹ יִדְבְּקוּ מַטּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - דין זה נהג רק בדור של באי הארץ אבל אח"כ 'הותרו שבטים לבא זה בזה' (אחד מהטעמים של השמחה בט"ו באב). למה דוקא באותו הדור? כי התורה הקפידה דוקא בהתנחלות הראשונה שכל שבט יהיה בכל נחלתו וכך חלה הקדושה של הארץ. בדורות הבאים כבר אפשר שתעבור נחלה משבט לשבט.  ילדים שאלו: מה לגבי אישה יורשת נחלה שכבר היתה נשואה למישהו משבט אחר? הרמב"ן אומר שהפקיעו במצב כזה את דיני הנחלות והנחלה חזרה לשבט.  

{י} כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ בְּנוֹת צְלָפְחָד: {יא} וַתִּהְיֶינָה מַחְלָה תִרְצָה וְחָגְלָה וּמִלְכָּה וְנֹעָה בְּנוֹת צְלָפְחָד לִבְנֵי דֹדֵיהֶן לְנָשִׁים - הן קיימו את הציווי ואפילו החמירו יותר: התחתנו עם בני דודיהן ממשפחת החפרי וכך הנחלה נשארה בתוך אותה משפחה ולא רק בתוך השבט. כאן הן נכתבו מהגדולה לקטנה ובסדר זה התחתנו. בפרשת פינחס (וגם בספר יהושע) הסדר שונה ומלמד ששקולות זו כזו. {יב} מִמִּשְׁפְּחֹת בְּנֵי מְנַשֶּׁה בֶן יוֹסֵף הָיוּ לְנָשִׁים וַתְּהִי נַחֲלָתָן עַל מַטֵּה מִשְׁפַּחַת אֲבִיהֶן: {יג} אֵלֶּה הַמִּצְוֹת וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' בְּיַד מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - כל המצוות שלמדנו בפרשת פינחס - מטות - מסעי  בְּעַרְבֹת מוֹאָב עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ:

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.