במדבר פרק יב
חלוקת הפרק:
- חטא מרים – א – ג
- תגובת ה' – ד - ט
- עונש מרים – י
- בקשות אהרון ממשה – יא – יב
- תפילת משה – יג
- תגובת ה' לתפילת משה –
1.חטא מרים (א – ג)
א וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח. ב וַיֹּאמְרוּ,
הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה.
רש"י: היא פתחה בדבור תחילה, לפיכך הקדימה הכתוב תחילה.
"על אודות האשה הכושית אשר לקח"
"על אודות האשה"
מרים ידעה שמשה פרש מצפורה אשתו, ואמרה לאחיה אהרון ושניהם דברו במשה, ואמרו מה ראה
משה להתגרש מאשתו? אם מהעובדה שה' מתגלה אליו, הרי גם אתנו (מרים ואהרון) ה' עמנו, ולא התגרשנו.
שאלה: מניין ידעה מרים שמשה פרש מאשתו צפורה?
תשובה: רבי נתן אומר שמרים היתה ליד צפורה בשעה שאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה (פרק יא),
וכיוון ששמעה את צפורה אומרת אוי לנשותיהן של אלו (אלדד ומידד) שיצטרכו לפרוש מבעליהן, כשם שבעלי
משה פרש ממני. הכירה מרים בעובדה שמשה פרש מצפורה ואמרה לאהרון והוסיפה, מה ראה משה להתגרש
מאשתו בגלל שה' מתגלה אליו, והרי גם עמנו מתגלה ה' ולא התגרשנו.
רש"י: "האשה הכושית"
- יפת מראה – מגיד שהכל מודים ביופיה, כשם שכולם מודים בשחרותו של כושי.
- נאה במעשיה.
ג וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
רבי נתן אומר אף בפניו של משה דברו... אלא שמתון ענוונותו התאפק ולא ענה להם, וה' קנא לו:
"וישמע ה'" (ב), "והאיש משה ענו מאוד" (ג)
- תגובת ה': (ד – ט)
ד וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם.
ה וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. ו וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא
דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ. ז לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי,
נֶאֱמָן הוּא. ח פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר
בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. ט וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ.
מגיד ששלושתם נקראו.
שאלה: בפסוק ד' נאמר: "צאו שלשתכם אל אוהל מועד", ובפסוק ה' נאמר: "ויקרא אהרון ומרים
ויצאו שניהם". מדוע תחילה צאו שלושתכם ואחר כך רק מרים ואהרון?
תשובה: תחילה נקראו שלושתם (משה, מרים ואהרון) ואחר כך "ויצאו שניהם" (מרים ואהרון) ללא משה,
מפני שרצה הקב"ה לומר שבחו של משה, ולא רצה לומר בפניו את כל שבחו אלא מעט, ונקרא גם משה
בתחילה עימהם כדי להודיע שהקב"ה קנא לו על שדברו עליו מרים ואהרון.
פסוקים ג – ט:
רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ז', הלכה ו': ומה ההבדל בין נבואת משה לנבואת שאר הנביאים?
א.שכל הנביאים בחלום או במראה, ומשה רבנו מתנבא והוא ער ועומד. שנאמר: "ובבוא משה אל אהל מועד
לדבר אתו וישמע הקול מדבר אליו".
ב. כל הנביאים על ידי מלאך. לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה.
משה רבנו, לא על ידי מלאך שנאמר: "פה אל פה אדבר בו". ונאמר: "ודבר ה' אל משה פנים אל פנים",
ונאמר: "ותמונת ה' יביט", כלומר: שאין שם משל, אלא רואה הדבר על בוריו בלא חידה ובלא משל. הוא
שהתורה מעידה עליו "במראה ולא בחידות", שאינו מתנבא בחידה אלא במראה שרואה הדבר על בוריו.
ג. כל הנביאים יראים ונבהלים ומתמוגגין, ומשה רבנו אינו כן. הוא שהכתוב אומר "כאשר ידבר איש אל רעהו",
כלומר: כמו שאין אדם נבהל לשמוע דברי חברו, כך היה כוח בדעתו של משה רבנו להבין דברי הנבואה, והוא
עומד על עומדו שלם.
ד.כל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו. משה רבנו אינו כן, אלא כל זמן שיחפוץ רוח הקודש לובשתו ונבואה
שורה עליו, ואינו צריך לכוון דעתו ולהזדמן לה, שהרי הוא מכוון ומזומן ועומד כמלאכי השרת. לפיכך מתנבא
בכל עת שנאמר: "עמדו ואשמעה מה יצווה ה' לכם", ובזה הבטיחו האל שנאמר: "לך אמור להם שובו
לכם לאהליכם ואתה פה עמוד עמדי".
ה. הא למדת שכל הנביאים כשהנבואה מסתלקת מהם חוזרים לאוהלם, שהוא צרכי הגוף כולם כשאר העם.
לפיכך אין פורשין מנשותיהן. משה רבנו לא חזר לאוהלו הראשון, לפיכך פרש מן האשה לעולם ומן הדומה
לו, ונקשרה דעתו לצור העולמים ולא נסתלק מעליו ההוד לעולם, וקרן עור פניו ונתקדש כמלאכים.
|
נבואת משה
|
נבואת שאר הנביאים
|
|
א.
|
מתנבא והוא ער ועומד.
|
בחלום או במראה.
|
|
ב.
|
"פה אל פה אדבר בו" – דבור מפורש
בלא חידה ולבא משל.
|
מתנבאים על מלאך בחידות ובמשלים.
|
|
ג.
|
בשעת קבלת הנבואה לא היה ירא או נבהל.
|
בשעת קבלת הנבואה היו יראים, נבהלים
ומתמוגגין.
|
|
ד.
|
היה מתנבא בכל עת שרצה, ומיד רוח
הקודש שורה עליו.
|
לא היו מתנבאים בכל עת שירצו.
|
|
ה.
|
דרגת הנבואה היתה גדולה, שאחר שהתנבא
לא ירד מדרגתו, ולפיכך פרש מאשתו לעולם.
|
מתנבאים ואחר הנבואה שבים למעמד כשאר
האדם, ולפיכך אין פורשים מנשותיהן.
|
"ויחר אף ה' בם וילך" (ט)
מדרש תנחומא: "בם" – במרים ואהרון, אלא שאהרון נתרפא מיד ומרים לאחר שבעה ימים, שנאמר:
"ותסגר מרים שבעת ימים"
י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת.
מלמד שהכבוד הלך ונעלם מפני חטאם.
העונש – "... והנה מרים מצורעת כשלג..." (י)
בקשות אהרון ממשה:
יא וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל-מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי--אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ.
1.בקשת סליחה, שהרי חטאם היה מתוך טיפשות "אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו" – היינו טפשים.
יב אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ.
- בקשה שמרים תתרפא מצרעתה "אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו (הכוונה אמנו) ויאכל חצי
בשרו (הכוונה בשרנו)"
הערה: בפסוק נאמר "אמו" במקום אמנו, "בשרו" במקום בשרנו. שינה הכתוב כדי לא לכתוב דברים רעים
על משה ואהרון, שאם לא כן היה נאמר נאכל חצי בשרם. שינוי זה מכונה בשם "שינה הכתוב".
תפילת משה:
יג וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ.
משה מתפלל תפילה קצרה, כדי שישראל לא יאמרו בשביל אחותו הוא מאריך בתפילה, אבל בשבילנו אינו
מאריך.
תגובת ה' לתפילת משה:
יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, וְאָבִיהָ יָרֹק יָרַק בְּפָנֶיהָ--הֲלֹא תִכָּלֵם, שִׁבְעַת יָמִים; תִּסָּגֵר שִׁבְעַת יָמִים, מִחוּץ
לַמַּחֲנֶה, וְאַחַר, תֵּאָסֵף.
מרים תיענש, ועוד שאם אביה היה כועס עליה "ואביה ירוק ירק בפניה", אז היתה צריכה להתבייש במשך
שבוע. "הלא תכלם שבעת ימים", אז קל וחומר שכאשר השכינה (הקב"ה) כועסת עליה וצריכה היתה
להיענש שבועיים, אך בשל הכלל דין לבא מן הדין להיות כנידון, היא תיענש רק שבוע "תסגר שבעת ימים"
הערה: כלל קיים "דין לבא מן הדין להיות כנידון", דהיינו: בשעה שלומדים "דל וחומר", אחת משלוש עשרה
המידות שנדרשת בהן, הנלמד "הבא מן הדין" לא יהיה חמור מהמלמד "הנידון". ובעניינינו "הבא מן הדין"
זמן העונש של מרים שהשכינה כועסת עליה, לא יהיה חמור מהמלמד "הנידון" מזמן העונש של מרים כשאביה
כועס עליה, ולכן עונשה יהיה רק שבוע ולא שבועיים, על אף שהשכינה היא שכעסה עליה.
השכר למרים
טו וַתִּסָּגֵר מִרְיָם מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, שִׁבְעַת יָמִים; וְהָעָם לֹא נָסַע, עַד-הֵאָסֵף מִרְיָם. טז וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם, מֵחֲצֵרוֹת;
וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר פָּארָן.
העם חיכה למרים ולא נסע עד שחזרה למחנה, וזה היה שכר על שהיא חיכתה למשה ליד היאור כשהיה בתיבה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
