הדפס תוכן להורדת קובץ מצורף

1.     שליחת המלאכים אל עשו

{ד} וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב מַלְאָכִים֙ לְפָנָ֔יו אֶל-עֵשָׂ֖ו אָחִ֑יו אַ֥רְצָה שֵׂעִ֖יר שְׂדֵ֥ה אֱדֽוֹם:

יעקב מתקרב לארץ כנען, בטרם יגיע לארץ הוא מתקרב גם לארץ אדום, ממלכתו של עשו אחיו. על כן, מפאת כבודו לאחיו הגדול שהוא גם מלך המקום שולח יעקב שליחים מעבדיו (ראב"ע, ת"י) ואף מכנה את עצמו כמה פעמים בשם 'עבד' ואת עשו בשם 'אדון'. בנוסף, יעקב קיווה שיחס מכבד שכזה מצידו יעורר אצל עשו רגשות אחווה ואהבה (ת"י, רמב"ן, עקידת יצחק) ואולי אפילו יעורר אותו לחזור בתשובה (ב"ר ע"ה, י"א, שם משמואל).

{ה} וַיְצַ֤ו אֹתָם֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֣ה תֹֽאמְר֔וּן לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו כֹּ֤ה אָמַר֙ עַבְדְּךָ֣ יַֽעֲקֹ֔ב עִם-לָבָ֣ן גַּ֔רְתִּי וָֽאֵחַ֖ר עַד-עָֽתָּה:

יעקב מצווה את שליחיו- כך תאמרו לעשו- "כה אמר עבדך יעקב, הייתי אצל לבן והתעכבתי עד עכשיו (ע"פ הרמב"ן).

{ו} וַֽיְהִי-לִי֙ שׁוֹר וַֽחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא-חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ:

ויש לי כעת, שוורים, חמורים, מקנה צאן, עבדים ושפחות- כלומר יעקב רוצה שהם יספרו לעשו על כל מה שקרה אצל לבן. יעקב מדגיש לשליחיו- תאמרו לעשו שאני דורש בשלומו- שאני אוהב אותו ורוצה למצוא חן בעיניו. בכך קיווה להצליח לעורר את אהבת האחים של עשו, שהרי ברור שאם הוא ישמע על הצלחת אחיו ועושרו שיהיה ליבו שמח בשביל אחיו (ספורנו).

{ז} וַיָּשֻׁ֨בוּ֙ הַמַּלְאָכִ֔ים אֶל-יַֽעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר בָּ֤אנוּ אֶל-אָחִ֨יךָ֙ אֶל-עֵשָׂ֔ו וְגַם֙ הֹלֵ֣ךְ לִקְרָֽאתְךָ֔ וְאַרְבַּע-מֵא֥וֹת אִ֖ישׁ עִמּֽוֹ:

המלאכים ממלאים את שליחותם (רמב"ן) וחוזרים אל יעקב. בפיהם בשורות שיעקב היה מעדיף שיהיו אחרת- 'הגענו אל עשו וראינו שכלפי חוץ הוא מתנהג כאחיך. אך באמת הוא עדיין נותר עשו שמלא בשנאה אליך. וגם הוא בא לקראתך, אך לא לבד, איתו יש גם 400 אנשים, כאילו באים בכבוד אך אלו לוחמים- הוא בא רק כדי להילחם!' (ספורנו).

איזו רשעות של עשו! כבר עברו יותר מ-34 שנה מאז שהוא שיעקב ברח (14 שנה בבית המדרש של עבר, 14 שנות עבודה לרחל ולאה, 6 שנות עבודה לפרנסת ביתו ועוד כמה חודשים שהיה בדרכים. סה"כ 34 שנים), ושנאתו נותרה בדיוק באותה מקום! כך ראוי לנהוג?! לשנוא כ"כ הרבה ועוד ללא צדק! שהרי כבר למדנו שהברכות מגיעות ליעקב שקיבל אותן בצדק! הרי עשו מכר לו את הבכורה! וחוץ מזה, ברור שלו ראויות הברכות, שהוא היה איש תם יושב אוהלים.

2.     הכנותיו של יעקב לדורון, לתפילה ולמלחמה

ההכנה למלחמה

{ח} וַיִּירָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב מְאֹ֖ד וַיֵּ֣צֶר ל֑וֹ וַיַּ֜חַץ אֶת-הָעָ֣ם אֲשֶׁר-אִתּ֗וֹ וְאֶת-הַצֹּ֧אן וְאֶת-הַבָּקָ֛ר וְהַגְּמַלִּ֖ים לִשְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת:

יעקב שומע את דברי השליחים ופחד גדול עולה בקרבו. מלחמה זה דבר מסוכן מאוד שהרי אפשר להיהרג במלחמה. אך כמובן, יעקב מיד מתמלא בביטחון גדול בה' ששומר, משגיח ומיטיב איתו כל הזמן. יעקב אמנם פוחד וחושש מפני המלחמה אך ביחד עם זה מלא גבורה גדולה לקראתה. מתוך זה, ולמרות שהוא יודע שלצאת למלחמה זה מסוכן, יעקב מתארגן בהתאם (אברבנאל).

דבר ראשון, מכיוון שזו עת סכנה, יעקב מחלק את מחנהו ל-2, מחנה לאה ומחנה רחל (ת"י). המחנה הקדמי יֵרָאֶה כאילו פניו לשלום. המחנה השני, שנמצא מאחור, יהיה עם כלי נשק תחת בגדיו ומוכן למלחמה. כך יעקב מוכן לכל תרחיש- אם עשו יבוא למלחמה יהיה גיבוי מאחורה. ואם עשו יבוא לשלום, אז הוא יפגוש קודם את המחנה שמראה פני אהבה (אור החיים הק'). 

{ט} וַיֹּ֕אמֶר אִם-יָב֥וֹא עֵשָׂ֛ו אֶל-הַמַּֽחֲנֶ֥ה הָאַחַ֖ת וְהִכָּ֑הוּ וְהָיָ֛ה הַמַּֽחֲנֶ֥ה הַנִּשְׁאָ֖ר לִפְלֵיטָֽה:

יעקב עשה כך מכיוון שעל אף הביטחון שה' איתו ושומר עליו, אין זה אומר שאין לו מה להתאמץ ולהשתדל (אור החיים הק').

יעקב אמר לעצמו, אם עשו יבוא וילחם במחנה הראשון אז המחנה השני ינצל – הם יוכלו לברוח, או שעשו ירגע מכעסו או שיזכו ותבוא הצלה מאת ה'.

ההכנה לתפילה

{י} וַיֹּ֘אמֶר֘ יַֽעֲקֹב֒ אֱלֹקֵי֙ אָבִ֣י אַבְרָהָ֔ם וֵֽאלֹקֵ֖י אָבִ֣י יִצְחָ֑ק ה' הָֽאֹמֵ֣ר אֵלַ֗י שׁ֧וּב לְאַרְצְךָ֛ וּלְמֽוֹלַדְתְּךָ֖ וְאֵיטִ֥יבָה עִמָּֽךְ:

כפי שאמרנו זו עת סכנה. על כן, קודם כל יעקב מכין את מחנהו למלחמה, רק אחר כך יעקב מתפלל אל ה' שיציל אותו ואת משפחתו.

יעקב אבינו בענוותנותו הרבה, אינו מזכיר את מעלותיו וזכויותיו הרבות, אלא פותח בתפילתו בהזכרת קטנותו, וכמה שאין לו ערך וכבוד ובעצם כל מעשי ה' איתו נעשים בחסד וברחמים גדולים עליו.

יעקב אומר: ה', אני, מה אני, זכור נא זכות אבותי שאתה הוא אלוקי אבי אברהם ואלוקי אבי יצחק, ציווית אותי לחזור לארצי ולמקום הולדתי שם תוכל להיטיב עימי (ספורנו).

{יא} קָ֜טֹ֗נְתִּי מִכֹּ֤ל הַֽחֲסָדִים֙ וּמִכָּל-הָ֣אֱמֶ֔ת אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ אֶת-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֣י בְמַקְלִ֗י עָבַ֨רְתִּי֙ אֶת-הַיַּרְדֵּ֣ן הַזֶּ֔ה וְעַתָּ֥ה הָיִ֖יתִי לִשְׁנֵ֥י מַֽחֲנֽוֹת:

איני ראוי לכל החסדים הגדולים שעשית איתי וגם לא לכל מה שזכיתי מצד זכות אבותי (ספורנו) הרי כשברחתי לחרן מפני עשו הגעתי ללא כסף, ללא זהב וללא מקנה אלא רק עם מקלי בלבד (רש"י). וכעת, שזכיתי לחסדיך הרבים- למשפחה גדולה, לנשים צדיקות, לבנים נאמנים, לרכוש רב, למקנה, לעבדים ולשפחות, כעת, כל זה נמצא בסכנה עד שנאלצתי לחלק את כולם ל-2 מחנות.

יעקב אינו שוכח את טובת ה' הגדולה שנעשית איתו כל הזמן ואינו זוקף את התעשרותו ופריחת משפחתו לעצמו אלא יודע כי הכל רק מאת ה'!

עכשיו לאחר שהזכיר את קטנותו, את חסדי ה' הרבים ואת זכות אבותיו מתחיל יעקב לבקש-

{יב} הַצִּילֵ֥נִי נָ֛א מִיַ֥ד אָחִ֖י מִיַּ֣ד עֵשָׂ֑ו כִּֽי-יָרֵ֤א אָֽנֹכִי֙ אֹת֔וֹ פֶּן-יָב֣וֹא וְהִכַּ֔נִי אֵ֖ם עַל-בָּנִֽים:

אנא ה', הצל אותי מידי אחי שמתנהג איתי כשונא- עשו (רש"י). אני חושש מפניו שמא יבוא ויכה אותי ואת משפחתי כולה.

{יג} וְאַתָּ֣ה אָמַ֔רְתָּ הֵיטֵ֥ב אֵיטִ֖יב עִמָּ֑ךְ וְשַׂמְתִּ֤י אֶת-זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב:

יעקב רוצה לעורר רחמי ה' עליו, ולכן אף מוסיף ומזכיר- ה'! עשה למען שמך הגדול והקדוש! אמנם אני לא ראוי לכל החסדים אך אנא ה' כדי שלא יתחלל שמך שהרי הבטחתני שתיטיב איתי ושיתקיימו בי ההבטחות שהבטחת לאבותי- אברהם ויצחק- "וְשַׂמְתִּ֤י אֶת-זַרְעֲךָ֙ כְּח֣וֹל הַיָּ֔ם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב"- אנא הצילני ותוכל הבטחתך להתקיים (רשב"ם ורמב"ן).

ההכנה לדורון

{יד} וַיָּ֥לֶן שָׁ֖ם בַּלַּ֣יְלָה הַה֑וּא וַיִּקַּ֞ח מִן-הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו:

יעקב ישן באותו מקום בלילה ההוא. יעקב הכין את עצמו למלחמה ולתפילה. כעת, בדאגתו לוקח יעקב בידו מנחה-מתנה כדי לשמח את עשו אחיו וכך יצליח לעורר את אהבת האחים שיש בניהם (אברבנאל, עקידת יצחק).

{טו} עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים:

{טז} גְּמַלִּ֧ים מֵֽינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה:

גמלים מניקות=נאקה, בניהם=כינוי לגמל זכר. אתונות= חמור נקבה, עירים= חמור זכר (רש"י).

{יז} וַיִּתֵּן֙ בְּיַד-עֲבָדָ֔יו עֵ֥דֶר עֵ֖דֶר לְבַדּ֑וֹ וַיֹּ֤אמֶר אֶל-עֲבָדָיו֙ עִבְר֣וּ לְפָנַ֔י וְרֶ֣וַח תָּשִׂ֔ימוּ בֵּ֥ין עֵ֖דֶר וּבֵ֥ין עֵֽדֶר:

יעקב רוצה לעורר את עשו שיתמה מה קורה מולו על כן הוא נותן לעבדיו שיובילו כל עדר שיהיה לבד, בפני עצמו. כך הם יִתְפָּרְשׂוּ על פני מרחק גדול יותר מה שיגרום למשלחת להיראות עוד יותר מכובדת- עיזים לבד, כבשים לבד, גמלים, פרות וחמורים- כל סוג כעדר בפני עצמו, זכרים ונקבות לחוד, כך שעשו ישים לב שיש במנחה כל מה שצריך כדי שיוכלו אחר כך גם להתרבות אצל עשו. יעקב אף מוסיף ומצווה אותם- 'אתם תעברו לפני ותדאגו שיהיה רווח בין העדרים!' (ספורנו).

{יח} וַיְצַ֥ו אֶת-הָֽרִאשׁ֖וֹן לֵאמֹ֑ר כִּ֣י יִפְגָֽשְׁךָ֞ עֵשָׂ֣ו אָחִ֗י וּשְׁאֵֽלְךָ֙ לֵאמֹ֔ר לְמִי-אַ֨תָּה֙ וְאָ֣נָה תֵלֵ֔ךְ וּלְמִ֖י אֵ֥לֶּה לְפָנֶֽיךָ:

כעת, פונה יעקב אל העבד המוביל- 'כשתפגוש בעשו אחי הוא יראה את המחנה העצום הזה ובטוח יתעניין להבין מה קורה כאן. בע"ה הוא ירגיש בליבו את רגש אחוות האחים צף ועולה והוא  בטח ישאל אותך כל מיני שאלות- עבד של מי אתה? להיכן אתה הולך? למי מיועד המשלוח הענק הזה?

{יט} וְאָֽמַרְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיַֽעֲקֹ֔ב מִנְחָ֥ה הִוא֙ שְׁלוּחָ֔ה לַֽאדֹנִ֖י לְעֵשָׂ֑ו וְהִנֵּ֥ה גַם-ה֖וּא אַֽחֲרֵֽינוּ:

ועליך לענות, כראוי לחכמים, לפי הסדר, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון- א) אני עבד ליעקב. ב) מנחה זו מיועדת לאדוני, לעשו. ג) הכל שייך ליעקב אדוני שמגיע אחרינו.

{כ} וַיְצַ֞ו גַּ֣ם אֶת-הַשֵּׁנִ֗י גַּ֚ם אֶת-הַשְּׁלִישִׁ֔י גַּ֚ם אֶת-כָּל-הַהֹ֣לְכִ֔ים אַֽחֲרֵ֥י הָֽעֲדָרִ֖ים לֵאמֹ֑ר כַּדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תְּדַבְּר֣וּן אֶל-עֵשָׂ֔ו בְּמֹצַֽאֲכֶ֖ם אֹתֽוֹ:

כך ציוה יעקב גם את העבד המוביל את העדר השני והשלישי וכן הלאה- שכולם יאמרו את אותו הדבר לעשו כשיפגשו אותו.

{כא} וַֽאֲמַרְתֶּ֕ם גַּ֗ם הִנֵּ֛ה עַבְדְּךָ֥ יַֽעֲקֹ֖ב אַֽחֲרֵ֑ינוּ כִּֽי-אָמַ֞ר אֲכַפְּרָ֣ה פָנָ֗יו בַּמִּנְחָה֙ הַֽהֹלֶ֣כֶת לְפָנָ֔י וְאַֽחֲרֵי-כֵן֙ אֶרְאֶ֣ה פָנָ֔יו אוּלַ֖י יִשָּׂ֥א פָנָֽי:

בנוסף, מבקש יעקב מכל אחד מהעבדים שיאמרו לעשו דבר נוסף- יעקב מגיע אחרינו בדרכו לשעיר לפגוש את עשו אחיו (רמב"ן).

יעקב הסביר לעבדיו שהוא מקווה בעזרת המנחה הגדולה לבטל את כעסו של אחיו ולעורר את אהבת האחים שבליבו ולכן רק אחרי שיעברו לפני עשו יבוא גם הוא ויתראה לפניו.

יעקב רוצה שהעבדים יראו את עצמם כאילו הם אינם יודעים מי הוא האדם שלפניהם, כך מקווה יעקב לעורר את ליבו של עשו יותר ויותר. לכן, יעקב אומר להם אפילו לומר לעשו מהי מטרת המנחה-מתנה- לבטל את כעסו של עשו ואחר כך שהוא יפגוש את יעקב (ספורנו).

{כב} וַתַּֽעֲבֹ֥ר הַמִּנְחָ֖ה עַל-פָּנָ֑יו וְה֛וּא לָ֥ן בַּלַּֽיְלָה-הַה֖וּא בַּֽמַּֽחֲנֶֽה:

רגע האמת הולך ומתקרב, השלב הראשון – הדורון, כבר יצא לדרך. העבדים עוברים לפני יעקב שמוודא שהכל מסודר כראוי ובהתאם לרצונו (ספורנו). בנוסף, באותו לילה, נותר יעקב במחנה, לישון עם אנשיו מוכן כל הזמן גם למקרה של קרב- שאולי יבוא עשו באמצע הלילה כדי להילחם (רמב"ן). יעקב אינו נוהג כמו אומות העולם- ששולחים את אנשיהם לקרב ונשארים מוגנים באוהל אלא עומד בראש אנשיו, מוכן להוביל את הקרב (עיין רש"י במדבר כ"ז, י"ז).

{כג} וַיָּ֣קָם | בַּלַּ֣יְלָה ה֗וּא וַיִּקַּ֞ח אֶת-שְׁתֵּ֤י נָשָׁיו֙ וְאֶת-שְׁתֵּ֣י שִׁפְחֹתָ֔יו וְאֶת-אַחַ֥ד עָשָׂ֖ר יְלָדָ֑יו וַיַּֽעֲבֹ֕ר אֵ֖ת מַֽעֲבַ֥ר יַבֹּֽק:

{כד} וַיִּ֨קָּחֵ֔ם וַיַּֽעֲבִרֵ֖ם אֶת-הַנָּ֑חַל וַיַּֽעֲבֵ֖ר אֶת-אֲשֶׁר-לֽוֹ:

למה יעקב לא מחכה לבוקר כדי להתקדם וכבר במהלך הלילה מתקדם עם משפחתו ואנשיו?

ובכן, יעקב לא יודע מה יהיה, האם עשו יבוא לשלום או למלחמה. לכן הוא כל הזמן דואג לכל הדברים. על כן, מכיוון שאינו רוצה להיות מופתע מתקיפה פתאומית של עשו הוא קם באמצע הלילה עם כל משפחתו ומגיע למעבר נחל יבוק. ראשית בודק יעקב שניתן לעבור את המקום ואחר כך הוא מעביר את כל משפחתו. אחרי שכל משפחתו עברה את הנחל, מעביר יעקב את כל מקנהו וכל רכושו- כל אשר לו (רד"ק, רמב"ן). איזו גבורה גדולה של יעקב שמעביר בכוחות עצמו כמות עצומה של אנשים ומקנה! (רש"י)

3.     מאבק יעקב עם המלאך

{כה} וַיִּוָּתֵ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב לְבַדּ֑וֹ וַיֵּֽאָבֵ֥ק אִישׁ֙ עִמּ֔וֹ עַ֖ד עֲל֥וֹת הַשָּֽׁחַר:

יעקב העביר את כל רכושו ואז שם לב שנותרו כמה פכים קטנים ששכח בעבר השני של הנחל. יעקב בכוונה נותר אחרון לצאת מן המחנה כדי לוודא שלא נשכח שום דבר וגם כדי להדריך את כל מי שעובר לפניו ללכת עם כל הרכוש כחלק מהדורון ולא ישאר שום דבר במחנה (רש"י, ספורנו). אז, כשנותר יעקב לבדו הגיע מלאך בשליחות ה' ונדמה ליעקב כאדם ונאבק עימו עד הבוקר- עלות השחר. היה זה מאת ה' כדי שיעקב ילחם בו ובזכות שינצח אותו ידע יעקב שעשו לא יזיק אותו כְּשֶׁיִּפָּגְשׁוּ (רשב"ם).

{כו} וַיַּ֗רְא כִּ֣י לֹ֤א יָכֹל֙ ל֔וֹ וַיִּגַּ֖ע בְּכַף-יְרֵכ֑וֹ וַתֵּ֨קַע֙ כַּף-יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּהֵאָֽבְק֖וֹ עִמּֽוֹ:

המלאך ראה-הבין, שהוא לא יכול לפגוע ביעקב אבינו הצדיק בגלל שיעקב דבק כל הזמן בקב"ה- בזה שהוא כל הזמן חושב על עבודת ה' ומדבר דברי תורה (ספורנו). אבל הוא כן הצליח לפגוע בכף ירכו של יעקב ולהסיר אותה ממקומה תוך כדי המאבק עם יעקב.

{כז} וַיֹּ֣אמֶר שַׁלְּחֵ֔נִי כִּ֥י עָלָ֖ה הַשָּׁ֑חַר וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֲשַׁלֵּֽחֲךָ֔ כִּ֖י אִם-בֵּֽרַכְתָּֽנִי:

יעקב גבר על המלאך עד כדי כך שאפילו כשהגיע זמן עלות השחר אמר המלאך ליעקב- תאפשר לי ללכת. אך יעקב מסרב- לא אשלחך אא"כ הוא תברכני- כלומר תודה שהברכות אותם קיבלתי ביושר מאבי יצחק מגיעות באמת לי. אתה תודה בכך וממילא גם עשו יהיה חייב לקבל ולהודות על הברכות (רש"י).

{כח} וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו מַה-שְּׁמֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹֽב:

{כט} וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ יֵֽאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם-יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי-שָׂרִ֧יתָ עִם-אֱלֹק֛ים וְעִם-אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל:

המלאך שואל את יעקב לשמו ולאחר תשובת יעקב הוא אומר ליעקב- בעתיד, כשתגיע לבית אל. הקב"ה [ולא אני-המלאך] ישנה את שמך מיעקב לישראל- שהרי הצלחת להתגבר ולמשול על מלאך ה' ואתה עתיד לגבור גם על לבן ועל עשו. כך מחזק המלאך את יעקב לקראת המפגש עם עשו (רש"י, אברבנאל).

{ל} וַיִּשְׁאַ֣ל יַֽעֲקֹ֗ב וַיֹּ֨אמֶר֙ הַגִּֽידָה-נָּ֣א שְׁמֶ֔ךָ וַיֹּ֕אמֶר לָ֥מָּה זֶּ֖ה תִּשְׁאַ֣ל לִשְׁמִ֑י וַיְבָ֥רֶךְ אֹת֖וֹ שָֽׁם:

יעקב מנסה לדעת מהו שם המלאך אך המלאך לא מגלה לו מכיוון שאין לו שום תועלת בזה שידע מה שמו (רמב"ן). יעקב אינו מוכן לשחררו עד שיודה כבר עכשיו שהברכות של יצחק אביו ראויות להינתן דווקא לו. ולבסוף אכן המלאך מודה שהברכות שברכו אביו אכן ראויות דווקא לו ולא לעשו!

{לא} וַיִּקְרָ֧א יַֽעֲקֹ֛ב שֵׁ֥ם הַמָּק֖וֹם פְּנִיאֵ֑ל כִּֽי-רָאִ֤יתִי אֱלֹקִים֙ פָּנִ֣ים אֶל-פָּנִ֔ים וַתִּנָּצֵ֖ל נַפְשִֽׁי:

{לב} וַיִּזְרַח-ל֣וֹ הַשֶּׁ֔מֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָבַ֖ר אֶת-פְּנוּאֵ֑ל וְה֥וּא צֹלֵ֖עַ עַל-יְרֵכֽוֹ:

יעקב קורא למקום בו זכה לראות את מלאך ה' פנים אל פנים ושבמקום הזה ה' שמר עליו שלא יִפָּגַע בכך שראה את המלאך- 'פניאל'. השמש עולה ויעקב ממשיך בדרכו ועובר את פנואל (כנראה שיעקב קרא למקום פניאל אך בפי כל היה נקרא פנואל (אור החיים הק')) תוך כדי שהוא צולע בגלל שנפצע במאבק עם המלאך.

{לג} עַל-כֵּ֡ן לֹא-יֹֽאכְל֨וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-גִּ֣יד הַנָּשֶׁ֗ה אֲשֶׁר֙ עַל-כַּ֣ף הַיָּרֵ֔ךְ עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֤י נָגַע֙ בְּכַף-יֶ֣רֶךְ יַֽעֲקֹ֔ב בְּגִ֖יד הַנָּשֶֽׁה:

כדי שנזכור את גבורת יעקב וחסדי ה' ששמר עליו והצילו, וכדי שנזכור שהכל מאת ה' וכל כוחנו וגבורתנו אינם שווים ללא שמירת ה' עלינו אנחנו נזכה לקבל במתן תורה מצווה מיוחדת שקשורה בדיוק למאבק עם המלאך- איסור לאכול בבהמות הטהורות את גיד הנשה (רשב"ם).

4.     פגישת יעקב ועשו

{א} וַיִּשָּׂ֨א יַֽעֲקֹ֜ב עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ וְהִנֵּ֣ה עֵשָׂ֣ו בָּ֔א וְעִמּ֕וֹ אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת אִ֑ישׁ וַיַּ֣חַץ אֶת-הַיְלָדִ֗ים עַל-לֵאָה֙ וְעַל-רָחֵ֔ל וְעַ֖ל שְׁתֵּ֥י הַשְּׁפָחֽוֹת:

כפי שכבר ראינו בפרק ל"ב פסוק כ"ב המנחה חלפה ועברה את יעקב בדרכה אל עשו כדי לעורר את אהבתו ורחמיו של עשו. יעקב נותר אז בלילה במחנה מוכן למקרה של מלחמה ואז היה המאבק עם המלאך-שרו של עשו. כעת, יעקב ממשיך בדרכו והנה, הוא נושא את עיניו ורואה את עשו עם 400 אנשיו. כלומר, עשו לא התרצה במנחה שעברה לפניו (ספורנו). יעקב מתכונן לקראת קרב ולכן מחלק את מחנהו- כל אמא תהיה עם ילדיה כדי לשמור עליהם.

[אם הילדים שואלים מה היחס מול חלוקת המחנה קודם לכן ניתן להסביר כנצי"ב שבפעם הראשונה חשב יעקב שיבוא למלחמה מוחלטת וכך הכין את המחנה אבל לאחר תפילתו הבין שעשו לא יכול לנצחו אלא מקסימום לפגוע בו, כפי שהיה עם המלאך, על כן חילק את המחנה באופן אחר, מוכן אמנם לקראת קרב אך באופן שבעיקר מסייע למהלך ההכנעה של יעקב כלפי עשו כדי לעורר בו את אהבת האחים]

{ב} וַיָּ֧שֶׂם אֶת-הַשְּׁפָח֛וֹת וְאֶת-יַלְדֵיהֶ֖ן רִֽאשֹׁנָ֑ה וְאֶת-לֵאָ֤ה וִֽילָדֶ֨יהָ֙ אַֽחֲרֹנִ֔ים וְאֶת-רָחֵ֥ל וְאֶת-יוֹסֵ֖ף אַֽחֲרֹנִֽים:

יעקב מחלק את המחנה, כל אמא נמצאת דווקא עם ילדיה כדי שתשמור עליהם הכי טוב (רד"ק). כעת, יעקב צריך לדאוג למשפחתו ומחלק את המשפחה לכמה קבוצות- את השפחות וילדיהן מלפנים, אחריהן לאה וילדיה ואחרונים חביבים רחל ויוסף (רש"י).

{ג} וְה֖וּא עָבַ֣ר לִפְנֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֤חוּ אַ֨רְצָה֙ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֔ים עַד-גִּשְׁתּ֖וֹ עַד-אָחִֽיו:

לאחר שסידר יעקב כל אחד במקומו עבר קדימה, לפני השפחות מתוך כוונה להיות מוכן, למלחמה במידה ועשו ירצה להילחם- שהוא יפגוש קודם כל אותו וילחם בו ורק אחר כך בשאר משפחתו (רש"י). בזמן הזה מצייד יעקב את אנשיו בכלי נשק שיחביאו מתחת לבגדיהם המכובדים ויהיו מוכנים לקרב במידת הצורך (ע"פ הרמב"ן ל"ב, ט').

אמנם, בכל זאת, כשלב ראשון יעקב עוד מתאמץ לעורר את אהבת עשו, אפילו לזמן קצר, להראות שהוא אוהב אותו ולא כשונא שבא ונלחם- יעקב משתחווה, פעם אחרי פעם- 7 פעמים ותוך כדי מתפלל לה' שירחם עליו וישמרהו ויצילו (ת"י).

{ד} וַיָּ֨רָץ עֵשָׂ֤ו לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבְּקֵ֔הוּ וַיִּפֹּ֥ל עַל-צַוָּארָ֖ו וַ֗יִּ֗שָּׁ֗קֵ֑֗ה֗וּ֗ וַיִּבְכּֽוּ:

עשו מתבונן ביעקב שהולך ומתקרב, לפני זמן מה עברה המנחה הענקית, כעת עשו רואה את יעקב שמתקדם לאט תוך כדי שהוא מראה כבוד והערכה כלפיו- הולך ומשתחווה הולך ומשתחווה- 7 פעמים! יעקב מוכן מבחינתו לעשות כל מה שרק אפשר, העיקר להצליח להמיס את הלב אבן של עשו שמסוגל לא לסלוח 34 שנים- שהלב הטוב של יעקב ינצח את הלב הרע של עשו ואפילו אם זה יהיה לזמן קצר! כעת, ה' מעורר את עשו (מלבי"ם) שרואה את יעקב כל כך נכנע לפניו, כל כך מכבד אותו עד כדי כך שזה גרם לו להתהפך משנאה וכעס לאהבה! רחמיו עלו וגברו בקרבו עד שהוא פותח בריצה אל אחיו יעקב ומחבקו חזק חזק, מנשקו עד ששניהם, עשו ויעקב בוכים מהתרגשות ושמחה (רש"י, ספורנו) ומתוך אהבת האחים שבאמת באמת נמצאת עמוק בתוך ליבם (אברבנאל) לא רק עשו כלפי יעקב אלא גם יעקב כלפי עשו (נצי"ב).

{ה} וַיִּשָּׂ֣א אֶת-עֵינָ֗יו וַיַּ֤רְא אֶת-הַנָּשִׁים֙ וְאֶת-הַיְלָדִ֔ים וַיֹּ֖אמֶר מִי-אֵ֣לֶּה לָּ֑ךְ וַיֹּאמַ֕ר הַיְלָדִ֕ים אֲשֶׁר-חָנַ֥ן אֱלֹק֖ים אֶת-עַבְדֶּֽךָ:

עשו מרים את עיניו הדומעות, באהבה גדולה שפתאום עולה ומתפרצת מתוכו, ורואה את הנשים והילדים ושואל את יעקב- מי אלו? האם אלו בניך, עבדיך או אנשים שאתה מעסיק? (שפ"ח על רש"י)

יעקב עונה לעשו בשפתו הרגילה ומודה לה' (רבינו בחיי)- אלו הילדים שזכיתי להם מאת הי"ת ברחמיו וברוב חסדיו, ועשו הבין לבד שהנשים הן בעצם האימהות (רמב"ן).

{ו} וַתִּגַּ֧שְׁןָ הַשְּׁפָח֛וֹת הֵ֥נָּה וְיַלְדֵיהֶ֖ן וַתִּֽשְׁתַּֽחֲוֶֽיןָ:

{ז} וַתִּגַּ֧שׁ גַּם-לֵאָ֛ה וִֽילָדֶ֖יהָ וַיִּֽשְׁתַּֽחֲו֑וּ וְאַחַ֗ר נִגַּ֥שׁ יוֹסֵ֛ף וְרָחֵ֖ל וַיִּֽשְׁתַּֽחֲוֽוּ:

כעת, על מנת להוסיף כבוד לעשו, האח הגדול והמלך האזורי, ניגשות השפחות וילדיהן, אחריהן לאה וילדיה ובאחרונה רחל ויוסף.

{ח} וַיֹּ֕אמֶר מִ֥י לְךָ֛ כָּל-הַמַּֽחֲנֶ֥ה הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר פָּגָ֑שְׁתִּי וַיֹּ֕אמֶר לִמְצֹא-חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:

כעת, עשו שמרגיש באמת את אהבה ואחוות אחים עם יעקב מתעניין בצורה אמיתית - אל מי נשלח כל המחנה הענק שעבר פה מקודם? מי זה האדם הגדול שאליו מיועדים כל העבדים והמקנה הרב שעבר לפני קודם לכן? (ראב"ע, רמב"ן). יעקב עונה 'הכל מיועד לך'! הכל מתנה כדי למצוא חן בעיניך אחי היקר!

{ט} וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ-לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר-לָֽךְ:

מצד אחד, עשו בגאוותו הרבה אינו מודה לקב"ה שנתן לו הרבה ומייחס את כל הצלחתו לעצמו- "יעקב אחי, אין צורך, לי יש הרבה עדרים משלי, תשאיר הכל, את הכל, אצלך שיהיה לך לברכה" [לעומתו, יעקב אבינו מודה על כל מה שזכה בו] (רבינו בחיי). עשו לא רק אוהב את יעקב אלא גם מבין שיעקב הוא באמת הראוי להמשיך את זרע אברהם ויצחק ולכן אינו מתכוון רק למקנה שנשלח כמנחה לקראתו אלא לעוד דבר ששייך ליעקב- יעקב יהי לך הברכות שמגיעות לך מאבינו. כלומר, כעת עשו מודה ליעקב- הברכות שברכך אבינו ראויות ומגיעות דווקא לך. אתה ראוי להיות גביר לאחיך, לך ראוי שיעבדו כולם ולך ראוי שכל מברכיך יתברכו ושההפך יקרה למקלליך (רש"י).

אמנם, חכמים אומרים לנו, גלוי וידוע לפנינו שעשו שונא ליעקב ואפילו שעכשיו לזמן קצר עשו הצליח שיתעוררו רחמיו אך בהמשך הוא חוזר לשנאתו לצאצאי יעקב- עם ישראל (רש"י).

אם כן, יוצא שיעקב התברך מפי אביו יצחק, מפי מלאכו של עשו ומפי עשו עצמו.

{י} וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב אַל-נָא֙ אִם-נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל-כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹק֖ים וַתִּרְצֵֽנִי:

יעקב אינו מוותר ופונה לעשו שוב- אנא, עשו, בבקשה ממך אם מצאתי חן בעיניך קח את המנחה- אני מאוד מכבד אותך ומוקיר אותך ולראות אותך זה כל כך חשוב בעיני ממש כמו הזכות לראות את השר שלך בשמים- מלאך ה'.

למה יעקב מזכיר ברמז שפגש את מלאך ה'?

יעקב בחוכמתו מספר לעשו בדרך אגב שראה את פני המלאך שלו בשמים ויצא ללא פגע ובכך עשו יחשוש מלנסות ולהילחם בו (רש"י).

{יא} קַח-נָ֤א אֶת-בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי-חַנַּ֥נִי אֱלֹק֖ים וְכִ֣י יֶשׁ-לִי-כֹ֑ל וַיִּפְצַר-בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:

יעקב שוב חוזר ומבקש מעשו, קח את ברכתי אליך- כלומר, את המנחה ששלחתי אליך. הקב"ה עשה איתי חסד ונתן לי די והותר (לא כמו עשו שבגאוותו אמר 'יש לי הרבה!') (רש"י). יעקב חוזר ומבקש עד שבסוף עשו מסכים ולוקח. יעקב בכוונה התעקש מכיוון שידע שאם עשו אכן יקח את המנחה יהיה לו קשה להתרגז עליו. כמובן, אמנם יעקב נתן הרבה מרכושו לעשו אך לא נתן כלום מברכות אביו יצחק ומהארץ הטובה שה' הבטיח לו ולאבותיו.

{יב} וַיֹּ֖אמֶר נִסְעָ֣ה וְנֵלֵ֑כָה וְאֵלְכָ֖ה לְנֶגְדֶּֽךָ:

עשו מציע ליעקב, בא נקום ונלך ואף אני אעשה איתך טובה ואלך ביחד איתך (רש"י).

{יג} וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו אֲדֹנִ֤י יֹדֵ֨עַ֙ כִּֽי-הַיְלָדִ֣ים רַכִּ֔ים וְהַצֹּ֥אן וְהַבָּקָ֖ר עָל֣וֹת עָלָ֑י וּדְפָקוּם֙ יוֹם אֶחָ֔ד וָמֵ֖תוּ כָּל-הַצֹּֽאן:

{יד} יַֽעֲבָר-נָ֥א אֲדֹנִ֖י לִפְנֵ֣י עַבְדּ֑וֹ וַֽאֲנִ֞י אֶֽתְנַֽהֲלָ֣ה לְאִטִּ֗י לְרֶ֨גֶל הַמְּלָאכָ֤ה אֲשֶׁר-לְפָנַי֙ וּלְרֶ֣גֶל הַיְלָדִ֔ים עַ֛ד אֲשֶׁר-אָבֹ֥א אֶל-אֲדֹנִ֖י שֵׂעִֽירָה:

יעקב חושש שמא עדיין יש בליבו של עשו עליו, הרי הוא מכיר טוב מאוד מי זה עשו אחיו הרשע- הרי בקלות רבה עלול ליבו להתהפך שנית. על כן יעקב אבינו בחכמתו הרבה נוקט בתכסיס- מצד אחד הוא לא רוצה לקחת סיכון שעשו יחזור לשנאתו וירצה לפגוע בו. ומצד שני אינו רוצה לגלות את חששו. לכן, יעקב אבינו מציע לעשו שיתקדם בקצב מהיר יותר וללכת לביתו שבשעיר ולא לחכות לו עד שיתקדם בקצב האיטי שלו. יעקב פונה לעשו בכבוד ואומר לו- אדוני, אתה הרי יודע שהילדים רכים ועדינים וגם לצאן והבקר שלי יש הרבה עוללים-ילדים משלהם ומוטל עלי לסייע להם בזה שאובילם לאט לאט ובקצב שמתאים להם. הרי אם אזרז אותם יותר מידי זה עלול לגרום להם לסכנה של ממש עד כדי שמרוב מאמץ הם ימותו.

יתקדם נא אדוני לפני עבדו וימשיך בקצב שלו. ואני? אני אמשיך להוביל את המקנה והילדים בקצב שלהם לאט לאט. כך יעקב בחכמתו הרבה גרם לעשו שיהיה רחוק ממנו ומבלי לעורר חשד שהוא חושש שמא עשו ירצה לפגוע בו (רש"י).

{טו} וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו אַצִּֽיגָה-נָּ֣א עִמְּךָ֔ מִן-הָעָ֖ם אֲשֶׁ֣ר אִתִּ֑י וַיֹּ֨אמֶר֙ לָ֣מָּה זֶּ֔ה אֶמְצָא-חֵ֖ן בְּעֵינֵ֥י אֲדֹנִֽי:

עשו מראה סימני הערכה וכבוד ליעקב ומבקש להציג בפני יעקב את לוחמיו ושאחר כך הם ישארו עם יעקב וישמרו עליו וישרתהו (נצי"ב). אך יעקב מסרב בנימוס- "מדוע שאזכה לכבוד ולטובה שאיני צריך אותה, אני יכול להסתדר". יעקב אבינו יודע שלא כדאי לסמוך על עשו ואנשיו - הם בקלות יתהפכו שוב לרעתו. יעקב חושש שמא פתאום באמצע הדרך ירצו הלוחמים לפגוע בו ובמשפחתו (רלב"ג). ובכלל, זה ממש לא מתאים שיעקב אבינו- איש קדוש וצדיק שראה מלאכי אלוקים יסתובב בחברת רשעים כמותם (נצי"ב), ועוד יש לחשוש שמא הם יקלקלו את חינוכם הטהור של בני ביתו (חשב סופר).

{טז} וַיָּ֩שָׁב֩ בַּיּ֨וֹם הַה֥וּא עֵשָׂ֛ו לְדַרְכּ֖וֹ שֵׂעִֽירָה:

עשו חוזר לכיוון שעיר. אך היכן נעלמו אנשיו? מסתבר שיעקב אבינו שהתאמץ כל כך לעורר את אהבתו וחיבתו של אחיו הצליח לעורר בהחלט את אנשיו של עשו. הם הבינו שמולם עומד אדם גדול קדוש וצדיק ושלעומתו אדונם הוא אדם רשע, ושאין זה מתאים שיסתובבו עימו. לכן, לאט לאט, אחד אחרי השני הם נשמטו והלכו להם כל אחד למקומו. חז"ל מלמדים אותנו שבזכות שהשכילו לעזוב את עשו זכו צאצאיהם לשכר על כך.

5.     יעקב בסוכות ובשכם

{יז} וְיַֽעֲקֹב֙ נָסַ֣ע סֻכֹּ֔תָה וַיִּ֥בֶן ל֖וֹ בָּ֑יִת וּלְמִקְנֵ֨הוּ֙ עָשָׂ֣ה סֻכֹּ֔ת עַל-כֵּ֛ן קָרָ֥א שֵׁם-הַמָּק֖וֹם סֻכּֽוֹת: (ס)

יעקב מתקדם ומגיע בחסדי ה' הרבים לארץ כנען בחזרה, דבר ראשון הוא בונה במקום בית למשפחתו (אונקלוס) ואיתו בית מדרש (תרגום יונתן), ומה עם המקנה? יעקב אבינו אינו בונה לעצמו מקום ופונה לנוח... אלא, למרות שהמקנה בדרך כלל נשאר בחוץ ללא הגנה, יעקב, ברצונו הטוב וברוב חמלתו ודאגתו, קודם בונה גם למקנה שלו (וזה הרבה!) סוכות בהם יוכלו להיות בהגנה מפני מזג האוויר ובצורה נוחה ונעימה וזה למרות שיעקב כלל לא מתכנן לגור במקום באופן קבוע אלא זו סה"כ תחנת ביניים בדרך חזרה הביתה (אור החיים).

{יח} וַיָּבֹא֩ יַֽעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת-פְּנֵ֥י הָעִֽיר:

סוף סוף יעקב אבינו מגיע לארץ כנען, אל השדות שבסמוך לעיר שכם. נשים לב כיצד מדגישה התורה שיעקב הגיע לשכם- 'שלם'. חז"ל דורשים שיעקב הגיע שלם בגופו, בממונו ובתורתו!

איך הגיע יעקב 'שלם', הרי למדנו שהוא פצוע, הוא נתן מתנה גדולה לעשו, הוא גם פגש 2 רשעים גדולים?

ובכן, ריבונו של עולם דואג ומשגיח לעבדיו הנאמנים ובחסדי ה':

• יעקב מתרפא מהפציעה שנגרמה לו במהלך המאבק עם המלאך,
• למרות ששלח יעקב מתנת פיוס עצומה לעשיו ועשיו גם לקח אותה יעקב מגיע גם שלם בממונו- כלומר שהמתנה הזאת לא מיעטה כלל מעושרו העצום.
• הכי חשוב- יעקב, שנתקל בדרך ברשעים כמו לבן ועשו- בכל זאת מגיע חזרה לשכם שלם גם בתורתו- כלומר שלימודו לא נפגע כלל והוא לא שכח דבר מכל מה שלמד! בנוסף, גם רוחנית יעקב בכלל לא נפגע מהמפגש עם הרשעים הללו (רש"י).

{יט} וַיִּ֜קֶן אֶת-חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה-שָׁם֙ אָֽהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי-חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:

יעקב אבינו כל כך שמח ומאושר לחזור הביתה, לארץ כנען, לארץ ה'! זה הבית שלו! יעקב לא רוצה להיכנס לארץ ישראל ומיד להיות אורח, אלא להיכנס למקום שהוא שלו, כבן בית (רמב"ן). לשם כך, יעקב לא נכנס לשכם אלא ממתין בשדה שמבחוץ וקונה חלק מתוך אותו השטח מידי בני חמור אבא של שכם שעל שמו נקראה העיר במאה קשיטה- במטבעות המשובחות ביותר שיכולים להתקבל למסחר בכל מקום (רש"י).

{כ} וַיַּצֶּב-שָׁ֖ם מִזְבֵּ֑חַ וַיִּ֨קְרָא-ל֔וֹ אֵ֖-ל אֱלֹקֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

יעקב בונה במקום מזבח כדי להודות לה' על כל הטובות הגדולות שעשה עמו בדרך (אברבנאל) וכדי לזכור תמיד את הניסים הגדולים שה' עשה לו ושמר עליו מכל רע החליט יעקב לקרוא למזבח בשם כזה שיזכיר את שבחו של ה' ולכן קרא לו "א-ל אלוקי ישראל" (רש"י). יעקב בוחר לקרוא למזבח בשם מיוחד שמדגיש שה' אמנם משגיח ומנהיג את כל העולם אך בעיקר הוא משגיח ומנהיג את עמו ישראל כדי שהם יספרו את שבחו וטובו לכל העולם.

6.     לקיחת שכם את דינה ועינויה

{א} וַתֵּצֵ֤א דִינָה֙ בַּת-לֵאָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֑ב לִרְא֖וֹת בִּבְנ֥וֹת הָאָֽרֶץ:

כפי שלמדנו יעקב אבינו קנה חלקת שדה מחוץ לעיר, ודינה בת לאה רצתה סתם לצאת מביתם ולהיכנס לעיר. היא כלל וכלל לא העלתה על דעתה שתיתכן איזו שהיא סכנה בכך (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים). דינה נכנסת לעיר שם היא פוגשת את רשעותם הגדולה של אנשי המקום ובראשם שכם בנו של חמור מושל העיר.

{ב} וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן-חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ:

שכם הרשע רואה את דינה ומזהה שהיא בתו של יעקב אבינו הידוע ומפורסם בכל העולם (ספורנו) ומחליט לעשות מעשה מגונה ומכוער שאף אחד לא היה אפילו מעלה על דעתו לעשות. שכם לוקח את דינה בכוח, ממש בניגוד לרצונה (אור החיים) ושוכב איתה כדרך איש ואישה. איזה רשע! הוא בנו של נשיא המקום! ובמקום להיות דוגמא של מעשים טובים הוא מתנהג ברשעות.

איך היה ראוי לשכם ובמיוחד אביו חמור לנהוג כלפי דינה?

הם היו צריכים להיות ראשונים לצאת לעזרתה! או לפחות לומר לה לפני כן שתזהר מפני יושבי הארץ הזו. ובמיוחד שמדובר בביתו של אחד מגדולי הדור! הרי גלוי וידוע לכולם מי הוא יעקב! היה עליהם לנהוג כבוד בדינה ביתו! וגם, למה אף אחד מאנשי העיר לא קם לעזרתה?! איזו מן התנהגות זו?!

{ג} וַתִּדְבַּ֣ק נַפְשׁ֔וֹ בְּדִינָ֖ה בַּת-יַֽעֲקֹ֑ב וַיֶּֽאֱהַב֙ אֶת-הַֽנַּֽעֲרָ֔ וַיְדַבֵּ֖ר עַל-לֵ֥ב הַֽנַּֽעֲרָֽ:

שכם הרשע, על אף מעשהו המכוער מאוד אוהב את דינה ומנסה לפייס אותה ולגרום לה לאהוב אותו. בינתיים, דינה נמצאת בביתו בוכה וצועקת ומתחננת שישחררו אותה חזרה לביתה ולמשפחתה (ע"פ הרמב"ן).

{ד} וַיֹּ֣אמֶר שְׁכֶ֔ם אֶל-חֲמ֥וֹר אָבִ֖יו לֵאמֹ֑ר קַח-לִ֛י אֶת-הַיַּלְדָּ֥ה הַזֹּ֖את לְאִשָּֽׁה:

שכם הרשע פונה אל אביו, נשיא ומושל המקום ומבקשו לקחת את הילדה(!) לאישה. איזו מן רשעות?!

ומה שכם מושל העיר עושה?

במום להוכיח את בנו על המעשה המכוער שעשה הוא אינו עושה דבר ואף משתף פעולה! ובכלל, למה אנשי המקום לא קמו ומחו כשראו איך שכם לוקח אותה בכח?? (הכתב והקבלה)

{ה} וְיַֽעֲקֹ֣ב שָׁמַ֗ע כִּ֤י טִמֵּא֙ אֶת-דִּינָ֣ה בִתּ֔וֹ וּבָנָ֛יו הָי֥וּ אֶת-מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶ֑ה וְהֶֽחֱרִ֥שׁ יַֽעֲקֹ֖ב עַד-בֹּאָֽם:

יעקב שומע על המעשה המכוער ששכם הרשע טימא את ביתו היקרה והאהובה. יעקב מחליט "להחריש" כלומר לא לעשות דבר עד שבניו יחזרו ממרעה הצאן שבשדה ואז יתיעץ איתם ויחליטו יחד מה לעשות כתגובה למעשה הנבלה הנוראי שעשה שכם לביתו-אחותם (ספורנו, אברבנאל, רלב"ג). כמובן, הוא שלח שליחים שיקראו לבניו חזרה הביתה בעקבות האירוע הנוראי (אור החיים הק'). חז"ל אומרים שבינתיים דאג יעקב לביתו האהובה ורצה לשחררה ולשם כך שלח את עבדיו אל דינה אך אנשי העיר הרשעים גירשו אותם בבושת פנים ולא הסכימו לשחררה משחזרו אל יעקב הוא שלח מְשִׁפְחוֹתַיו אל דינה כדי שהן יחזקו את רוחה וישמחו אותה (ע"פ ספר הישר).

7.     בקשת שכם וחמור לשאת את דינה

{ו} וַיֵּצֵ֛א חֲמ֥וֹר אֲבִֽי-שְׁכֶ֖ם אֶל-יַֽעֲקֹ֑ב לְדַבֵּ֖ר אִתּֽוֹ:

חמור, נשיא העיר ואביו של שכם יוצא לכיוון יעקב.

מה הכי ראוי שיעשו עכשיו?

שיבקשו סליחה!

על כן, את מי ראוי שיביאו איתם ואינו מופיע בפסוק?

מן הראוי שכעת יבוא חמור עם בנו ויבקשו סליחה ומחילה על מעשה הנבלה הנורא שעשה שכם. וכמובן שיביאו איתם גם את דינה. אך לא כך, חמור בא במטרה אחרת. יתכן שהקדים ובא מתוך חשש שיעקב ובניו יבואו עליו כדי לפגוע בהם על מעשה בנו (ספורנו).

{ז} וּבְנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֤אוּ מִן-הַשָּׂדֶה֙ כְּשָׁמְעָ֔ם וַיִּתְעַצְּבוּ֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיִּ֥חַר לָהֶ֖ם מְאֹ֑ד כִּי-נְבָלָ֞ה עָשָׂ֣ה בְיִשְׂרָאֵ֗ל לִשְׁכַּב֙ אֶת-בַּֽת-יַֽעֲקֹ֔ב וְכֵ֖ן לֹ֥א יֵֽעָשֶֽׂה:

באותו זמן חוזרים 11 בני יעקב מן השדה. כשהם שמעו על מה שקרה הדבר העציב אותם מאוד ועורר בהם כעס רב מאוד. כאב להם על סבל אחותם דינה היקרה, איך העיז שכם הרשע לשכב עם אחותם למרות שכולם, כולל מי שאינו ממשפחתם! יודעים שזהו מעשה פסול ומכוער (רש"י, ספורנו, אור החיים הק').

{ח} וַיְדַבֵּ֥ר חֲמ֖וֹר אִתָּ֣ם לֵאמֹ֑ר שְׁכֶ֣ם בְּנִ֗י חָֽשְׁקָ֤ה נַפְשׁוֹ֙ בְּבִתְּכֶ֔ם תְּנ֨וּ נָ֥א אֹתָ֛הּ ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה:

מה היה ראוי שיפתחו ויאמרו שכם וחמור?

ברור שהיה ראוי שיפתחו בדברי ריצוי ובקשת סליחה על מעשה הנבלה שנעשה.

אך חמור פותח בדברים, ובמקום לבקש סליחה ולפייס את המשפחה הוא מעיז ברוב רשעותו עוד לספר כי שכם רוצה לשאת לאישה את דינה. חוצפה! ועוד איפה נמצאת דינה? מוחזקת בתוך העיר בשבי!!!

{ט} וְהִֽתְחַתְּנ֖וּ אֹתָ֑נוּ בְּנֹֽתֵיכֶם֙ תִּתְּנוּ-לָ֔נוּ וְאֶת-בְּנֹתֵ֖ינוּ תִּקְח֥וּ לָכֶֽם:

{י} וְאִתָּ֖נוּ תֵּשֵׁ֑בוּ וְהָאָ֨רֶץ֙ תִּֽהְיֶ֣ה לִפְנֵיכֶ֔ם שְׁבוּ֙ וּסְחָר֔וּהָ וְהֵאָֽחֲז֖וּ בָּֽהּ:

בואו ותתחתנו איתנו, נתערבב ונבנה משפחה אחת (ע"פ ת"י). תבחרו לכם מבנותיכם ותתנו לנו שניתחתן איתן ובנוסף תבחרו מבנותינו את מי שתרצו לנשים. ועוד, תשבו כאן איתנו ותגורו בארצנו ותוכלו גם לסחור כאן.

{יא} וַיֹּ֤אמֶר שְׁכֶם֙ אֶל-אָבִ֣יהָ וְאֶל-אַחֶ֔יהָ אֶמְצָא-חֵ֖ן בְּעֵֽינֵיכֶ֑ם וַֽאֲשֶׁ֥ר תֹּאמְר֛וּ אֵלַ֖י אֶתֵּֽן:

{יב} הַרְבּ֨וּ עָלַ֤י מְאֹד֙ מֹ֣הַר וּמַתָּ֔ן וְאֶ֨תְּנָ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר תֹּֽאמְר֖וּ אֵלָ֑י וּתְנוּ-לִ֥י אֶת-הַֽנַּֽעֲרָ֖ לְאִשָּֽׁה:

כעת, אפילו שכם הרשע מצטרף ומבקש, אני רוצה למצוא חן בעיניכם- מה שתאמרו לי- אני אתן. תאמרו לי כמה כתובה לתת לנערה ומה תרצו אתם כמשפחה למתנה (רמב"ן)- אני מוכן לשלם ולתת כל סכום שרק תאמרו העיקר שתסכימו שאתחתן עם דינה.

איזו רשעות! הוא פשוט לא מבין שמה שהוא עשה הוא מכוער ונורא!

8.     הצעת בני יעקב

{יג} וַיַּֽעֲנ֨וּ בְנֵי-יַֽעֲקֹ֜ב אֶת-שְׁכֶ֨ם וְאֶת-חֲמ֥וֹר אָבִ֛יו בְּמִרְמָ֖ה וַיְדַבֵּ֑רוּ אֲשֶׁ֣ר טִמֵּ֔א אֵ֖ת דִּינָ֥ה אֲחֹתָֽם:

בני יעקב מקשיבים ועונים במרמה- כלומר, בחוכמה (אונקלוס) לחמור ולשכם בנו.

לכאורה, הייתה זאת רמאות שהרי בני יעקב בכלל לא מתכוונים להשאיר את דינה אצל שכם אחרי שטימא את אחותם היקרה דינה. אך, מצד האמת, כך ראוי וכך הם מוכרחים לעשות כדי להציל אותה מן הסכנה שבה היא נמצאת ולכן אין להם ברירה אלא לפעול בדרך הזאת.

בני יעקב חשבו היטב לפני שהציעו את הצעתם לאביהם, הם תיכננו את דבריהם בצורה מדויקת ותוכניתם הייתה עם חוכמה רבה. הם ידעו שעליהם לקחת בחשבון כמה וכמה דברים כדי שהתוכנית תהיה טובה ומוצלחת: א) הם צריכים לגרום לחמור ושכם בנו ולכל אנשי העיר להאמין שהם כבר לא כועסים וכמובן שהם כבר לא שונאים את אנשי העיר והעומדים בראשה. אחרת אין סיכוי שהתוכנית לחלץ את דינה תצליח (אור החיים הק', רמב"ן).
ב) עליהם למצוא תוכנית כזו שמצד אחד החילוץ יצליח ומצד שני יהיה זה ללא מלחמה (רמב"ן).

יעקב שמע את התוכנית והסכים.

אז בני יעקב פנו בתקיפות ודיברו בכעס עם חמור ושכם בנו על מעשה הנבלה שעשה שכם. לאחר חילופי דברים והאשמות קשות של בני יעקב נרגעו הרוחות. זה בדיוק מה שרצו בני יעקב, ואז הם פונים ואומרים בצורה יותר רגועה לחמור ושכם בנו (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים):

{יד} וַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵיהֶ֗ם לֹ֤א נוּכַל֙ לַֽעֲשׂוֹת֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה לָתֵת֙ אֶת-אֲחֹתֵ֔נוּ לְאִ֖ישׁ אֲשֶׁר-לוֹ עָרְלָ֑ה כִּֽי-חֶרְפָּ֥ה הִ֖וא לָֽנוּ:

{טו} אַךְ-בְּזֹ֖את נֵא֣וֹת לָכֶ֑ם אִ֚ם תִּֽהְ֣יוּ כָמֹ֔נוּ לְהִמֹּ֥ל לָכֶ֖ם כָּל-זָכָֽר:

אין ביכולתנו לאפשר את החתונה הזו במצב הקיים. מכיוון שזו בושה עבורנו שאחותנו תינשא לאדם שיש לו ערלה- כלומר שלא עשה ברית מילה. אמנם, אנו מסכימים להתרצות אם תהיו כמותנו- ותמולו את כל הזכרים שבעיר. ואז-

{טז} וְנָתַ֤נּוּ אֶת-בְּנֹתֵ֨ינוּ֙ לָכֶ֔ם וְאֶת-בְּנֹֽתֵיכֶ֖ם נִֽקַּֽח-לָ֑נוּ וְיָשַׁ֣בְנוּ אִתְּכֶ֔ם וְהָיִ֖ינוּ לְעַ֥ם אֶחָֽד:

ניתן את בנותינו לכם ואת בנותיכם נקח לנו ונשב כולנו יחד ממש כעם אחד לגמרי!

{יז} וְאִם-לֹ֧א תִשְׁמְע֛וּ אֵלֵ֖ינוּ לְהִמּ֑וֹל וְלָקַ֥חְנוּ אֶת-בִּתֵּ֖נוּ וְהָלָֽכְנוּ:

אבל, אם לא תשמעו לנו למול את כל הזכרים. אין ברירה ועלינו לקחת חזרה את ביתנו ונלך. נשים לב שבני יעקב קוראים לאחותם דינה 'ביתנו' משום שהם כל כך אוהבים אותה ויתכן שגם מפני שהם מדברים כל הזמן בשם אביהם, וזה בשביל לחסוך לאביהם הצדיק לעסוק בנושא המבייש הזה ואין זה מכבודו לעסוק בזה (ע"פ הרמב"ן).

מה המטרה של בני יעקב? מה התוכנית?

בני יעקב תיכננו שאנשי העיר ימולו ואז יהיו חלשים וחולים וישכבו במיטותיהם. כך, יוכלו להיכנס לתוך בעיר ללא חשש מלחמה מצד אנשי העיר ופשוט לקחת את דינה אחותם האהובה (נשים לב, שבהמשך יעקב כועס על שמעון ולוי וזאת מפני שהתכנית שהוא אישר לא כוללת את הריגת אנשי העיר (רמב"ן)).

{יח} וַיִּֽיטְב֥וּ דִבְרֵיהֶ֖ם בְּעֵינֵ֣י חֲמ֑וֹר וּבְעֵינֵ֖י שְׁכֶ֥ם בֶּן-חֲמֽוֹר:

חמור ושכם מקשיבים לדבריהם וממש משתכנעים. בני יעקב הצליחו לדבר באופן כל כך משכנע שהם כלל לא שמו לב שפיהם וליבם בכלל לא שווים ושבעצם הם בכלל טומנים להם מלכודת. עד כדי כך היו משכנעים הדברים ש...

{יט} וְלֹֽא-אֵחַ֤ר הַנַּ֨עַר֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת הַדָּבָ֔ר כִּ֥י חָפֵ֖ץ בְּבַֽת-יַֽעֲקֹ֑ב וְה֣וּא נִכְבָּ֔ד מִכֹּ֖ל בֵּ֥ית אָבִֽיו:

שכם הרשע לא מחכה רגע ומרוב שרצה לשאת את דינה בת יעקב מל את עצמו תכף ומיד בַּמָּקוֹם ועל אף שהוא היה המכובד ביותר בכל בית אביו (ספורנו).

9.     דברי חמור ושכם לאנשי עירם ומילתם 

{כ} וַיָּבֹ֥א חֲמ֛וֹר וּשְׁכֶ֥ם בְּנ֖וֹ אֶל-שַׁ֣עַר עִירָ֑ם וַֽיְדַבְּר֛וּ אֶל-אַנְשֵׁ֥י עִירָ֖ם לֵאמֹֽר:

חמור ושכם חוזרים אל עירם ומכנסים את תושבי העיר בשער העיר כדי לשאת בפניהם את הדברים.

{כא} הָֽאֲנָשִׁ֨ים הָאֵ֜לֶּה שְׁלֵמִ֧ים הֵ֣ם אִתָּ֗נוּ וְיֵֽשְׁב֤וּ בָאָ֨רֶץ֙ וְיִסְחֲר֣וּ אֹתָ֔הּ וְהָאָ֛רֶץ הִנֵּ֥ה רַֽחֲבַת-יָדַ֖יִם לִפְנֵיהֶ֑ם אֶת-בְּנֹתָם֙ נִֽקַּֽח-לָ֣נוּ לְנָשִׁ֔ים וְאֶת-בְּנֹתֵ֖ינוּ נִתֵּ֥ן לָהֶֽם:

בני יעקב אשר קנו את השדה שמחוץ לעיר, אין לנו לחשוש מפניהם שמא יבואו להילחם בנו, הם בשלום איתנו- אינם כועסים ואינם שונאים אלא ליבם שלם איתנו לגמרי (רש"י, רמב"ן). הם מסכימים לבוא ולגור בארצנו ולעסוק במסחר ואנו כלל לא נפסיד מזה מכיוון ששטחנו מספיק גדול ויש בו די והותר לכולם ועוד שהם כה עשירים שבעצם רק תבוא יותר ברכה בזכות הגעתם לאזורנו. בנוסף, נוכל להתחתן עם בנותיהם ואף לתת מבנותינו להם לנשים.

{כב} אַךְ-בְּ֠זֹ֠את יֵאֹ֨תוּ לָ֤נוּ הָֽאֲנָשִׁים֙ לָשֶׁ֣בֶת אִתָּ֔נוּ לִֽהְי֖וֹת לְעַ֣ם אֶחָ֑ד בְּהִמּ֥וֹל לָ֨נוּ֙ כָּל-זָכָ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֖ר הֵ֥ם נִמֹּלִֽים:

אמנם, זה יהיה בתנאי אחד שאותו הם מציבים כדי לשבת ולהתאחד איתנו- שנמול את כל הזכרים שבעיר כפי שהם מקפידים למול.

{כג} מִקְנֵהֶ֤ם וְקִנְיָנָם֙ וְכָל-בְּהֶמְתָּ֔ם הֲל֥וֹא לָ֖נוּ הֵ֑ם אַ֚ךְ נֵא֣וֹתָה לָהֶ֔ם וְיֵֽשְׁב֖וּ אִתָּֽנוּ:

ואם נעשה כך, אז נזכה שכמות עצומה של צאן, בקר ועבדים יכנסו לשטחנו ונוכל לקנות ולהרוויח מהם. רק נסכים והם יישבו איתנו!

{כד} וַיִּשְׁמְע֤וּ אֶל-חֲמוֹר֙ וְאֶל-שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ כָּל-יֹֽצְאֵ֖י שַׁ֣עַר עִיר֑וֹ וַיִּמֹּ֨לוּ֙ כָּל-זָכָ֔ר כָּל-יֹֽצְאֵ֖י שַׁ֥עַר עִירֽוֹ:

אנשי העיר מקשיבים היטב לדברי השכנוע של חמור ושכם. אנשי העיר רוצים להתחנף ולהראות למנהיגי העיר שהם מקיימים את כל דבריהם ולכן מקבלים על עצמם לקיים את התנאי (ספורנו). ובמיוחד שהם יודעים שאם הם יסכימו יש סיכוי גבוה שהם יזכו להתעשר מהרכוש הרב של בני יעקב (רמב"ן לפס' י"ג). 

10. כניסת שמעון ולוי לעיר, הוצאת דינה והריגת אנשי העיר

{כה} וַיְהִי֩ בַיּ֨וֹם הַשְּׁלִישִׁ֜י בִּֽהְיוֹתָ֣ם כֹּֽאֲבִ֗ים וַיִּקְח֣וּ שְׁנֵ֣י-בְנֵי-יַֽ֠עֲקֹ֠ב שִׁמְע֨וֹן וְלֵוִ֜י אֲחֵ֤י דִינָה֙ אִ֣ישׁ חַרְבּ֔וֹ וַיָּבֹ֥אוּ עַל-הָעִ֖יר בֶּ֑טַח וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל-זָכָֽר:

לאחר 3 ימים, כשכבר בטוח לגמרי שכל אנשי העיר מלו את עצמם (דעת זקנים מבעלי התוספות). קמים שמעון ולוי, ומחליטים לצאת ולהציל את אחותם שהם כל כך אוהבים ודואגים לה. שניהם מוכנים לעשות הכל, ממש הכל ואפילו למסור את הנפש ממש כדי להציל את אחותם האהובה!

אם כן, שמעון ולוי לוקחים את חרבותיהם ויוצאים להילחם באנשי העיר. כעת הם בטוחים שכולם שוכבים במיטותיהם ואף אחד לא יקום להתנגד ואכן הם הורגים את כל הזכרים שבעיר.

{כו} וְאֶת-חֲמוֹר֙ וְאֶת-שְׁכֶ֣ם בְּנ֔וֹ הָֽרְג֖וּ לְפִי-חָ֑רֶב וַיִּקְח֧וּ אֶת-דִּינָ֛ה מִבֵּ֥ית שְׁכֶ֖ם וַיֵּצֵֽאוּ:

גם את חמור ושכם הם מוצאים לאחר חיפושים (ספורנו), הורגים אותם ולוקחים בחזרה את דינה אחותם ויוצאים חזרה אל אוהליהם.

אבל למה שמעון ולוי קמים ופוגעים בכולם? שיפגעו רק בשכם ובאביו?

אלא, משום שלכולם מגיע העונש מפני שהדבר נחשב שכולם היו שותפים. וזה בגלל שחז"ל אומרים שכולם צפו מהצד ולא עזרו במאומה לדינה שניסתה להילחץ מידי שכם הרשע ואפילו לא מחו בשכם על מעשהו (הכתב והקבלה) ואף יתכן שאפילו עזרו לשכם במעשהו (אור החיים). ועוד, שהיו מורגלים בעבירות חמורות כעבודה זרה וגילוי עריות (רמב"ן) או שהיו ראשי העיר לוקחים תמיד נשים מכל אשר בחרו (ספורנו), על כן, אמנם עונשם לא צריך לבוא משמעון ולוי אבל לאחר שטימאו את אחותם הענישום גם על שאר חטאיהם.

{כז} בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֗ב בָּ֚אוּ עַל-הַ֣חֲלָלִ֔ים וַיָּבֹ֖זּוּ הָעִ֑יר אֲשֶׁ֥ר טִמְּא֖וּ אֲחוֹתָֽם:

 לאחר שחילצו את דינה לקחו את בגדי אנשי העיר ובזזו את העיר שכך טימאו את דינה אחותם (רש"י).

מן הסתם, הפגישה המחודשת בין דינה לאחיה הייתה מרגשת ומלאה שמחה ואפילו שהגיוני שהם הזדרזו לצאת ולברוח מהמקום.

{כח} אֶת-צֹאנָ֥ם וְאֶת-בְּקָרָ֖ם וְאֶת-חֲמֹֽרֵיהֶ֑ם וְאֵ֧ת אֲשֶׁר-בָּעִ֛יר וְאֶת-אֲשֶׁ֥ר בַּשָּׂדֶ֖ה לָקָֽחוּ:

{כט} וְאֶת-כָּל-חֵילָ֤ם וְאֶת-כָּל-טַפָּם֙ וְאֶת-נְשֵׁיהֶ֔ם שָׁב֖וּ וַיָּבֹ֑זּוּ וְאֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר בַּבָּֽיִת:

בנוסף לוקחים שמעון ולוי אף את הצאן, הבקר, החמורים- בין מן העיר ובין מן השדה. וגם את כל ממונם. ואת כל הילדים והנשים לקחו בשבי כשהם לוקחים איתם את כל מה שבבתים.

בני יעקב לוקחים את  רכוש אנשי העיר כתשלום על הבושה העצומה שנגרמה למשפחתם בשל מעשהו הנורא של שכם (אור החיים הק').

{ל} וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֜ב אֶל-שִׁמְע֣וֹן וְאֶל-לֵוִי֘ עֲכַרְתֶּ֣ם אֹתִי֒ לְהַבְאִישֵׁ֨נִי֙ בְּיֹשֵׁ֣ב הָאָ֔רֶץ בַּֽכְּנַֽעֲנִ֖י וּבַפְּרִזִּ֑י וַֽאֲנִי֙ מְתֵ֣י מִסְפָּ֔ר וְנֶֽאֶסְפ֤וּ עָלַי֙ וְהִכּ֔וּנִי וְנִשְׁמַדְתִּ֖י אֲנִ֥י וּבֵיתִֽי:

יעקב גוער בשמעון ולוי- אני לא הסכמתי למעשה הזה! הסיכום היה שאתם נכנסים ומוציאים את דינה מבלי לפגוע באף אחד. בזה הבאתם עלי רעה שיושבי הארץ הכנעני והפריזי יחשבו עלי דברים רעים והם עלולים לקום עלינו ולהילחם בנו וזו סכנה גדולה מכיוון שאנו איננו אלא מעט אנשים (רש"י, רמב"ן).

{לא} וַיֹּאמְר֑וּ הַֽכְזוֹנָ֕ה יַֽעֲשֶׂ֖ה אֶת-אֲחוֹתֵֽנוּ:

שמעון ולוי מקשיבים היטב לאביהם ועונים- אבא! איך יתכן שאחותנו תהיה כהפקר לכל?! (רש"י). איך נוכל שיאמרו על אחותנו שעובדי עבודה זרה ועוברי עבירות טימאו את אחותינו?! צריך שיאמרו אחרת- מי שטימא את בת יעקב נענש בחומרה רבה! (ת"י).

אמנם, כוונתם של שמעון ולוי טובה וחשובה ומעשיהם נבעו מתוך קנאה לאמת ומדאגה לאחותם, אך עדיין מעשה זה העמיד את כל המשפחה בסכנה גדולה.

11. הליכת יעקב לבית אל ובניית מזבח בבית אל

{א} וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶֽל-יַֽעֲקֹ֔ב ק֛וּם עֲלֵ֥ה בֵית-אֵ֖ל וְשֶׁב-שָׁ֑ם וַֽעֲשֵׂה-שָׁ֣ם מִזְבֵּ֔חַ לָאֵל֙ הַנִּרְאֶ֣ה אֵלֶ֔יךָ בְּבָ֨רְחֲךָ֔ מִפְּנֵ֖י עֵשָׂ֥ו אָחִֽיךָ:

ה' מצווה את יעקב לעלות לבית אל שם יוכל לנוח מטורח הדרך ולשבת לנוח שם. בכך יוכל יעקב להתכונן לקראת בניית המזבח להודאה לה' במלוא כוונת הלב ובנחת (ספורנו).

{ב} וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל-בֵּית֔וֹ וְאֶ֖ל כָּל-אֲשֶׁ֣ר עִמּ֑וֹ הָסִ֜רוּ אֶת-אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּתֹֽכְכֶ֔ם וְהִֽטַ֣הֲר֔וּ וְהַֽחֲלִ֖יפוּ שִׂמְלֹֽתֵיכֶֽם:

יעקב מצווה את כל בני ביתו- בדקו האם יתכן שיש מישהו שיש אצלו עבודה זרה- הרי יתכן שאצל מישהו מהעבדים שנשבו על ידי שמעון ולוי (הנצי"ב) או שבתוך השלל שנלקח מהעיר יש תכשיטים של עבודה זרה (רבנו אברהם בן הרמב"ם)- את הכל יש להסיר מאיתנו! בנוסף טהרו את עצמכם על ידי רחיצה ולבישת בגדים נקיים ומכובדים (נצי"ב). אנו עומדים לקראת מעמד נכבד ביותר- הודיה להי"ת על כל הטוב והחסד שהוא משפיע עלינו!

יעקב אבינו הצדיק אינו מחנך רק את בניו, אלא את כל מי שנמצא עימו- כולל העבדים והשפחות- את כולם יעקב רוצה לקרב לעבודת ה'!

{ג} וְנָק֥וּמָה וְנַֽעֲלֶ֖ה בֵּית-אֵ֑ל וְאֶֽעֱשֶׂה-שָּׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ לָאֵ֞ל הָֽעֹנֶ֤ה אֹתִי֙ בְּי֣וֹם צָֽרָתִ֔י וַֽיְהִי֙ עִמָּדִ֔י בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁ֥ר הָלָֽכְתִּי:

יעקב אבינו פונה אל כולם, בניו, עבדיו והשבויים: "נקומה ונעלה"- נקום כולנו יחד ונעלה לבית אל. שם נבנה מזבח ונודה להי"ת שקיבל את תפילתי והצילני בעת צרה ושמרני בכל הדרך שהלכתי.

(נדגיש את חינוכו של יעקב לעבודת ה' וכמובן להודיה על חסדי ה'- שלשם כך הסביר מדוע הם נוסעים לבית אל)

בוודאי שהשבויים שהיו חיים עד כה בסביבה של רשעים ואנשים רעים נפעמים ונרעשים מהיחס האוהב והטוב של יעקב לכל הסובבים אותו, כולל אותם, השבויים!

{ד} וַיִּתְּנ֣וּ אֶֽל-יַֽעֲקֹ֗ב אֵ֣ת כָּל-אֱלֹהֵ֤י הַנֵּכָר֙ אֲשֶׁ֣ר בְּיָדָ֔ם וְאֶת-הַנְּזָמִ֖ים אֲשֶׁ֣ר בְּאָזְנֵיהֶ֑ם וַיִּטְמֹ֤ן אֹתָם֙ יַֽעֲקֹ֔ב תַּ֥חַת הָֽאֵלָ֖ה אֲשֶׁ֥ר עִם-שְׁכֶֽם:

 כמובן שכל אנשי ביתו של יעקב הביאו לו מיד את הכל- את כל העבודה זרה שנמצאת אצלם וכל התכשיטים ויעקב טומן הכל תחת האלה שנמצאת ליד העיר שכם.

{ה} וַיִּסָּ֑עוּ וַיְהִ֣י | חִתַּ֣ת אֱלֹקִ֗ים עַל-הֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁר֙ סְבִיב֣וֹתֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א רָֽדְפ֔וּ אַֽחֲרֵ֖י בְּנֵ֥י יַֽעֲקֹֽב:

יעקב ובני ביתו מתחילים ללכת לכיוון בית אל כדי לעבוד את ה'- להקריב קרבנות ולהודות לה' על כל הטוב והחסד שעשה עמהם וכבר בתחילת דרכם נזכרו בחסדי ה' הגדולים עליהם והודו לה' בשירות ותשבחות (ת"י). כשהם החלו בנסיעתם נפל פחד אלוקים על כל ערי הסביבה והם לא רדפו אחרי בני יעקב שמא יקומו עליהם ויהרגו אותם. אמנם, חלק מיושבי הערים כן יצאו להלחם ביעקב ובניו (רמב"ן ל"ד, י"ג).

{ו} וַיָּבֹ֨א יַֽעֲקֹ֜ב ל֗וּזָה אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן הִ֖וא בֵּית-אֵ֑ל ה֖וּא וְכָל-הָעָ֥ם אֲשֶׁר-עִמּֽוֹ:

{ז} וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ וַיִּקְרָא֙ לַמָּק֔וֹם אֵ֖ל בֵּית-אֵ֑ל כִּ֣י שָׁ֗ם נִגְל֤וּ אֵלָיו֙ הָֽאֱלֹק֔ים בְּבָרְח֖וֹ מִפְּנֵ֥י אָחִֽיו:

יעקב מגיע ללוז שבארץ כנען הלא היא בית אל, ביחד עם כל בני ביתו. ובונה שם מזבח כדי להקריב קרבנות ולהודות לה' וקורא למקום 'אל בית אל' כלומר ה' מתגלה בבית אל- שהרי שם ה' התגלה אליו כשיצא וברח מפני עשו וזכה שכל ההבטחות של ה' התקיימו בו ולכן קרא למקום הזה בשם כזה שמדגיש את גילוי השגחת ה'- אל בבית אל.

12. מות דבורה מינקת רבקה (ומות רבקה)

{ח} וַתָּ֤מָת דְּבֹרָה֙ מֵינֶ֣קֶת רִבְקָ֔ה וַתִּקָּבֵ֛ר מִתַּ֥חַת לְבֵית-אֵ֖ל תַּ֣חַת הָֽאַלּ֑וֹן וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ אַלּ֥וֹן בָּכֽוּת:

בטרם יצא יעקב אל לבן אחי אמו בחרן אמרה לו אמו- "ושלחתי ולקחתיך משם" (כ"ז, מ"ה). כעת, הגיע הרגע שיעקב יחזור ועל כן שלחה רבקה את דבורה אל יעקב אך בעודה בדרך עוד בטרם חזרו לבית נפטרה דבורה.

היה זה אירוע מצער ביותר עבור יעקב ובכלל עבור כל אנשי ביתו. יעקב הספיד את דבורה כראוי ובאריכות- הוא סיפר כמה הייתה אישה כשרה ויראת ה' וזכתה להניק את רבקה (כלי יקר, אברבנאל). על כן, נקרא המקום 'אלון בכות'.

במהלך האבל על דבורה הגיע לבית יעקב בשורה מרה נוספת- אף אמו היקרה, רבקה נפטרה (רש"י).

כעת, האבל כפול- דבורה ורבקה. יעקב עושה הספד גדול והפעם הוא מספיד את אמו. יעקב מספר ומלמד את כולם על מידותיה הנאצלות והמיוחדות של אימו הצדיקה, וגם על מעשיה המיוחדים והנפלאים (רמב"ן, צרור המור, ספר הישר).

הספד על רבקה

1. השקתה את אליעזר בזריזות.
2. השקתה גם את הגמלים.
3. שמחה על ההיריון שלה.
4. דאגה ליעקב שיתחתן עם אישה טובה.
5. דאגה שעשו לא יהרוג את יעקב.
6. לא ציערה את יצחק (ולא סיפרה שעשו רוצה להרוג את יעקב).
7. דאגה שיעקב ועם ישראל יקבלו את הברכות של יצחק.
8. היה לה ענן על האוהל.
9. היתה לה ברכה בעיסה.
10. נר דלק בְּאָהֳלָהּ מערב שבת לערב שבת.
11. שאבה מים בצניעות.
12. רצתה לבוא לארץ ישראל ולהתחתן עם יצחק (אמרה אלך).
13. לא דיברה עם הרועים של חרן.
14. כשראתה את יצחק כסתה פניה בצניעות.
15. הזמינה את אליעזר ואנשיו לישון בביתם הרבה ימים.
16. ענתה על ראשון ראשון ואחרון אחרון.
17. החזיקה את הכד בעצמה שיהיה לאליעזר קל לשתות.
18. הפסיקה את שתייתו שלא ישתה הרבה מידי ויינזק.
19. השקתה קודם את אליעזר לפני הגמלים כי היה בסכנה.
20. היתה נביאה.
21. השקתה את אליעזר בחוכמה.
22. הלכה לדרוש את ה'.
23. היה לה רוח הקודש וידעה מה עשו חושב בליבו.
24. התפללה לה' שתזכה להריון.
25. דאגה שיעקב לא יתחתן עם בנות כנען.

13. שינוי שמו של יעקב, הבטחות הזרע והארץ והקמת מצבה

{ט} וַיֵּרָ֨א אֱלֹקִ֤ים אֶל-יַֽעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ:

יעקב אבינו עסוק באבלו על אמו ועל כן, כמו שאחרי פטירת אברהם התגלה ה' ליצחק, כך גם כעת, אצל יעקב. האבל הוא כה גדול, "בור" ענק נפער בחייו של יעקב אבינו ולכן רק ה' יכול לנחמו. ה' מתגלה ליעקב ומברכו ברכת אבלים כדי לנחמו (רש"י, ת"י).

{י} וַיֹּֽאמֶר-ל֥וֹ אֱלֹקִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַֽעֲקֹ֑ב לֹֽא-יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֙ ע֜וֹד יַֽעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם-יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל:

כשיעקב נולד (כ"ה, כ"ו) שמו ניתן לו כדי להזכיר את אחיזתו בעקב עשו. כעת, לאחר שגם מלאך ה' בִּישְׂרוֹ על כך שעתיד שמו להשתנות, כעת, מתגלה ה' ליעקב ומשנה את שמו ממש (רמב"ן) - מעתה, שִׁמְךָ לא יהיה רק יעקב שמזכיר את זה שאתה מתחת לעשו ושקיבלת בעזרת מארב את הברכות אלא תקרא בשם 'ישראל' מלשון 'שר ונגיד' כלומר שאתה חשוב ומכובד יותר מעשו והברכות ראויות לך בגלוי (רש"י)! וגם, מלשון 'שררה' שאתה תשלוט ותמשול בכל יושבי כנען וברכה זו מתחילה כבר מעכשיו! (ספורנו).

אמנם, שמך הקודם- 'יעקב' לא יעקר. אבל, 'ישראל' יהיה שמך העיקרי והשם 'יעקב' יהיה בנוסף לו (ראב"ע, ברכות דף י"ג ע"א, רמב"ן).

{יא} וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹקִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִֽהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵֽחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ:

יעקב, אני א-ל שדי בברכותי שהרי מקור הברכות הוא ממני- אני מברכך שתפרה ותרבה ויצאו ממך עוד 'גוי', כלומר, עוד שבט (-הלא הוא בנימין). בנוסף גם 'קהל גוים' יצא ממך, כלומר, עוד שני שבטים- מנשה ואפרים שעתידים להיוולד ליוסף ויקחו חלק במניין השבטים. ועוד, מתוך בנימין אף יצאו מלכים! הלא הם שאול ואיש בושת (רש"י).

{יב} וְאֶת-הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֥ר נָתַ֛תִּי לְאַבְרָהָ֥ם וּלְיִצְחָ֖ק לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּלְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ אֶתֵּ֥ן אֶת-הָאָֽרֶץ:

ואת הארץ שהבטחתי לאבותיך אברהם ויצחק ואף לך הבטחתיה- כעת, גם לך אני נשבע ליתן אותה לך, כמו שנשבעתי לאבותיך ושום חטא לא ימנע ממך ומצאצאיך מלרשת את הארץ הזו! (רמב"ן)

{יג} וַיַּ֥עַל מֵֽעָלָ֖יו אֱלֹקִ֑ים בַּמָּק֖וֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר אִתּֽוֹ:

{יד} וַיַּצֵּ֨ב יַֽעֲקֹ֜ב מַצֵּבָ֗ה בַּמָּק֛וֹם אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ מַצֶּ֣בֶת אָ֑בֶן וַיַּסֵּ֤ךְ עָלֶ֨יהָ֙ נֶ֔סֶךְ וַיִּצֹ֥ק עָלֶ֖יהָ שָֽׁמֶן:

{טו} וַיִּקְרָ֨א יַֽעֲקֹ֜ב אֶת-שֵׁ֣ם הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר֩ דִּבֶּ֨ר אִתּ֥וֹ שָׁ֛ם אֱלֹק֖ים בֵּית-אֵֽל:

הקב"ה הסתלק מעל יעקב אבינו לאחר שהתגלה אליו במקום הזה. שם כבר העמיד יעקב אבן למצבה לפני שיצא לחרן וכעת, באותו מקום הוא מנסך-שופך עליה יין ומים ואחר כך גם יצק עליה שמן זית (תרגום יונתן).

בכך השלים יעקב את הנדר שנדר בעת צאתו לחרן (לעיל כ"ח, כ"ב)- שאמר שיקים אבן לעבודת ה', ובמעשה זה הכין יעקב את המקום לקראת עבודת ה' של צאצאיו (ספורנו).

בנוסף, יעקב מצא אנשים עניים ועובדי ה' שראויים לקבל מעשר באותו הדור ונתן להם מתוך רכושו מעשר לכבוד ה' ובכך קיים את החלק הנוסף בנדרו- 'וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך' (ראב"ע). למקום הזה כבר יש שם- 'בית אל', אך יעקב חוזר וקורא לו בשמו כדי להדגיש באופן הכי ברור שבמקום הזה יש השראת שכינה באופן מיוחד (רמב"ן). 

14. לידת בנימין ומות רחל בדרך אפרתה

יעקב, 11 ילדיו, נשיו וכל שאר בני ביתו נוסעים מבית אל ופונים דרומה. בדרך, כשעוד נותר מרחק לא גדול (בלשון התורה נקרא 'כברת ארץ' (רש"י)) עד שיגיעו לעיר אפרת הסמוכה נולד הבן ה-12 ליעקב. רחל הייתה כבר בסוף ההיריון שלה וכעת היא מרגישה שהגיעה עת לידתה. הלידה אינה פשוטה כלל. בכלל כל לידה זה דבר מאוד לא פשוט אך הלידה הזו רחל מרגישה שהיא קשה לה באופן מיוחד.

{טז} וַיִּסְעוּ֙ מִבֵּ֣ית אֵ֔ל וַֽיְהִי-ע֥וֹד כִּבְרַת-הָאָ֖רֶץ לָב֣וֹא אֶפְרָ֑תָה וַתֵּ֥לֶד רָחֵ֖ל וַתְּקַ֥שׁ בְּלִדְתָּֽהּ:

{יז} וַיְהִ֥י בְהַקְשֹׁתָ֖הּ בְּלִדְתָּ֑הּ וַתֹּ֨אמֶר לָ֤הּ הַֽמְיַלֶּ֨דֶת֙ אַל-תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי-גַם-זֶ֥ה לָ֖ךְ בֵּֽן:

תוך כדי הלידה המילדת שמה לב שהלידה מאוד קשה לרחל ומנסה לחזקה ולומר לה אמנם צער הלידה שלך גדול אך אל תחששי- את זוכה לבן נוסף ולא לבת! (ספורנו). את זוכה להשלים את שבטי ישראל!!!

{יח} וַיְהִ֞י בְּצֵ֤את נַפְשָׁהּ֙ כִּ֣י מֵ֔תָה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ בֶּן-אוֹנִ֑י וְאָבִ֖יו קָֽרָא-ל֥וֹ בִנְיָמִֽין:

{יט} וַתָּ֖מָת רָחֵ֑ל וַתִּקָּבֵר֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֶפְרָ֔תָה הִ֖וא בֵּ֥ית לָֽחֶם:

הקושי כנראה מתעצם ורחל נפטרה ממש בסוף הלידה. רחל עוד הספיקה לשמוע שהיא זוכה להעמיד בן נוסף ליעקב. בן נוסף שעתיד להיות לשבט בעם ישראל! זהו הבן האחרון של יעקב. רחל אף מספיקה לקרוא לו על שם הצער והקושי הגדול שלה בלידה- 'בן אוני' – כלומר, בן צערי (רש"י). אך יעקב מצד אחד רוצה ששמו יקבע על ידי אמו אך מצד שני רוצה ששמו יהיה שם חיובי וקורא לו 'בנימין' כלומר 'בן ימין' שימין מרמזת לחוזק. כלומר, שיהיה בן זה בעל כוחות גדולים. באופן זה, אין צורך לשנות יותר מידי מהשם שרחל נתנה, מכיוון שהמילה 'אוני' פירושה צער אך גם כֹּחַ (רמב"ן).

איזו דרך קשה עברה על יעקב. לא רק שהיה צריך לצאת מביתו, להתמודד מול לבן ואחר כך גם עם עשו. בדרכו חזרה נפטרה דבורה מינקת אמו ואף הבשורה על אמו היקרה- רבקה שנפטרה הגיעה אליו בהיותו בדרך. כעת, גם אשתו היקרה והאהובה עד מאוד, שאותה פגש לראשונה כשהגיע לחרן ופגש את הרועים ורק מראייתה קיבל עוצמות כאלו שהרים בקלות את האבן מעל פי הבאר- רחל הצדיקה, נפטרה אף היא בעת לידתה את בנו ה-12, אחרון שבטי ה'.

הספד לרחל

1. עזרה לאביה- עזרה לאביה במרעה וקראה לו 'אדני'.
2. יראת ה'- שם שמיים שגור על פיה, אמרה ליעקב עשות את כל ציוויי ה'.
3. אמונה בה'- האמינה שה' דן ומשגיח.
4. אהבת ה'- קיבלה באהבה את מעשי ה'.
5. כבוד הורים- גנבה את התרפי כדי למנוע מאביה לעבוד עבודה זרה.
6. תפילה- רחל התפללה לה' שיזכה אותה בפרי בטן.
7. אהבתה לאחותה- מסרה ללאה את הסימנים וויתרה על נישואיה ליעקב כדי שלאה לא תתבייש.
8. אהבתה לבלהה שפחתה- נתנה את בלהה שפחתה ליעקב לאישה וכשנולד בנה הרגישה כאלו הוא בנה האמיתי.
9. רצונה לבנות את בית ישראל- הייתה בצער גדול ועמוק מפני שרצתה להעמיד בן ליעקב, בן שיהיה אחד משבטי ישראל. שמחה מאוד כשנולד בנה.
10. כבוד ליעקב- קיבלה את דבריו כשהיו בשדה.

{כ} וַיַּצֵּ֧ב יַֽעֲקֹ֛ב מַצֵּבָ֖ה עַל-קְבֻֽרָתָ֑הּ הִ֛וא מַצֶּ֥בֶת קְבֻֽרַת-רָחֵ֖ל עַד-הַיּֽוֹם:

יעקב קובר את רחל בדרך ולא במערת המכפלה- כדי לשמור על כבוד המת, שהרי בדרך עלול לקרות איזה נזק למת (אברבנאל). וגם, ידע יעקב ברוח הקודש שעם ישראל עתיד לצאת לגלות ואז יהיו זקוקים לרחל אמנו שתבקש עליהם רחמים כשיעברו בסמוך לְקִבְרַה לַגָּלוּת (רש"י, מ"ח, ז'). יעקב מקים מצבה מעל קבורת רחל, מכיוון שהיא בדרך, ולא בתוך מקום יישוב וצריך לדאוג לקבר יותר ובכך יעקב מחזיר טובה על כל החסד והטוב שעשתה עימו רחל (ספורנו, רלב"ג). בנוסף, אם הקבר יהיה מוגן אז יזכרו את רחל אמנו הצדיקה היטב היטב וילמדו ממעשיה הטובים (ע"פ הרלב"ג).

זכרונה של רחל ע"י ציון מקום קבורתה יזכיר לאנשים את אישיותה ומעשיה הטובים ויעורר אותם ללכת בדרכיה.

15. מעשה ראובן ומניית השבטים

{כא} וַיִּסַּ֖ע יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֔ה מֵהָ֖לְאָה לְמִגְדַּל-עֵֽדֶר:

ישראל נוסע וקובע את אוהלו אחרי מקום הנקרא 'מגדל עדר'.

{כב} וַיְהִ֗י בִּשְׁכֹּ֤ן יִשְׂרָאֵל֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיֵּ֣לֶךְ רְאוּבֵ֔֗ן וַיִּשְׁכַּ֕ב֙ אֶת בִּלְהָ֖ה֙ פִּילֶ֣גֶשׁ אָבִ֑֔יו וַיִּשְׁמַ֖ע יִשְׂרָאֵֽ֑ל (פ) וַיִּהְי֥וּ בְנֵי יַֽעֲקֹ֖ב שְׁנֵ֥ים עָשָֽׂר:

באותו זמן, כשבנו את האוהלים, מכיוון שרחל נפטרה, נותרו 3 אוהלים שונים לנשות יעקב. אוהל בלהה- שפחת רחל, אוהל לאה ואוהל זלפה- שפחת לאה. יעקב החליט שמכיוון שאין עוד את אוהל רחל בו היה נמצא באופן קבוע הוא מעביר את מקומו הקבוע לאוהל בלהה שפחתה. ראובן, חשב שזה מאוד מעליב את אמו לאה כי הוא חשב שבלהה היא לא ממש אישה של יעקב אלא פחות מזה- מה שנקרא פילגש, שהרי ראה אותה מטפלת בכל ענייני הבית כמו עוזרת בית. ולעומת זאת, אמו היא כן ממש אישה של יעקב. לכן, החליט ראובן לעשות מעשה בשקט- ולקח את        מיטת יעקב והעביר אותה לאוהל אמו! המעשה הזה מכונה בתורה 'וישכב את בלהה' (רש"י). ראובן עשה בזה מעשה לא טוב מכיוון שבלהה הייתה אישה ממש כמו אמו והיא התנהגה ברוב ענוותנותה כמו פילגש (רש"י, הכתב והקבלה).

למה כתוב בתורה שיעקב שמע על כך ולא כתוב שכעס?

מסבירים חז"ל שדבר זה לא מצא חן בעיני יעקב שכעס על ראובן, אך מכיוון שרצה לחנכו ללכת בדרך הישרה ורצה שישאר כחלק מ-12 הבנים, המתין לזמן יותר מתאים להעיר על כך (רמב"ן) ולכן אמנם יעקב שמע, אך הוא לא אמר דבר בינתיים (עד לפר' ויחי שם הענישו על כך) (רלב"ג).

לכן, כתוב בפסוק שיעקב שמע ובני יעקב בכל זאת הם שנים עשר! (רש"י, ע"פ מדרש חז"ל).

{כג} בְּנֵ֣י לֵאָ֔ה בְּכ֥וֹר יַֽעֲקֹ֖ב רְאוּבֵ֑ן וְשִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י וִֽיהוּדָ֔ה וְיִשָּׂשׂכָ֖ר וּזְבֻלֽוּן:

{כד} בְּנֵ֣י רָחֵ֔ל יוֹסֵ֖ף וּבִנְיָמִֽן:

{כה} וּבְנֵ֤י בִלְהָה֙ שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֔ל דָּ֖ן וְנַפְתָּלִֽי:

{כו} וּבְנֵ֥י זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה גָּ֣ד וְאָשֵׁ֑ר אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י יַֽעֲקֹ֔ב אֲשֶׁ֥ר יֻלַּד-ל֖וֹ בְּפַדַּ֥ן אֲרָֽם:

אם כן, סוף סוף נולד בנו ה-12 של יעקב, בנימין- נשלמה המשפחה שעתידה להעמיד את שבטי ישראל- שבטי ה' שמהם יקום לבסוף עם ישראל! (רש"י)

16. ביאת יעקב אל יצחק אביו בקרית ארבע ומות יצחק

{כז} וַיָּבֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ אֶל-יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר-גָּר-שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק:

סוף סוף, לאחר שנים רבות שלא היו ביחד. נפגשים יצחק ויעקב. לפני בערך 36 שנה שלח יצחק את יעקב לחרן, לבדו, ללא רכוש ורק עם מקלו חצה יעקב את הירדן לכיוון חרן. וכעת, בחסדי ה' הרבים חוזר יעקב אל אביו (כעת יעקב בערך בן 93). לא לבדו חוזר יעקב אלא עם משפחה גדולה, 12 בנים צדיקים! עם 3 מתוך 4 נשותיו, עם עבדים ושפחות ומקנה ובקר לרוב וכמובן עם ממון רב! חסדי שמים! בוודאי ששמחה גדולה הציפה את יצחק שראה איך ה' שמר עליהם וכיצד ברכותיו וברכות רבקה אשתו ברוך ה' התקיימו בבנו. בוודאי שגם בני יעקב התרגשו עד מאוד לפגוש את סבם הגדול והצדיק- יצחק בנו של אברהם! מעולם הם לא ראו אותו עד היום! (ע"פ בעל העקידה, אברבנאל)

{כח} וַיִּֽהְי֖וּ יְמֵ֣י יִצְחָ֑ק מְאַ֥ת שָׁנָ֖ה וּשְׁמֹנִ֥ים שָׁנָֽה:

{כט} וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֨מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל-עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַֽעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו:

עוברות עוד שנים רבות ויצחק נפטר בשיבה טובה (יעקב בן 120). ה' זיכה את יצחק לחיות שנים רבות- 180 שנה! ולאורך חייו זכה לעבוד את ה' ולקיים מצוותיו. עשו ויעקב בניו קברו את אביהם במערת המכפלה עם אבותיו. נזכר מעט בתכונותיו ומידותיו הטובות של יצחק אבינו.

הספד על יצחק אבינו

1. היה ראשון שנימול לשמונה ימים.
2. לא למד ממעשו הרעים של ישמעאל.
3. הלך לשוח בשדה.
4. תיקן תפילת מנחה.
5. כשהתפלל נראה כמו מלאך ה'.
6. נתן ליעקב את ברכות הבכורה.
7. נעקד על המזבח.
8. אהב את עשו כדי להחזירו בתשובה.
9. ראה ענן על הר המוריה.
10. אמר על רבקה שהיא אחותו.
11. הביא את רבקה לאוהל שרה.
12. לא רב עם רועי גרר.
13. חפר בארות לתת מים לאנשים.
14. הכניס אורחים .
15. בנה מזבח.
16. קרא בשם ה'.
17. אמר תודה לה'.
18. כרת ברית עם אבימלך.
19. זרע ומצא מאה שערים.
20. היה נביא.
21. ה' דיבר איתו.
22. הפלשתים רצו את זבל פרדותיו יותר מכספו של אבימלך.
23. היו לו רק חיות טהורות.
24. קבר את אברהם במערת המכפלה.
25. אהב מאוד את רבקה.
26. אף פעם לא עזב את ארץ ישראל.
27. הלך עם רבקה להתפלל בהר המוריה .
28. שדותיו התברכו בזמן הרעב.
29. הביא ברכה לגרר.
30. זורע ונטע בארץ ישראל.
31. אמר ליעקב לא להתחתן עם בנות כנען.
32. שמע בקול ה' ולא ירד למצרים.
33. היה צדיק ממתי שנולד.
34. הריח ריח גן עדן מעורות העיזים.
35. השם שלו ניתן מאת ה'.
36. לא כעס על רבקה שגרמה ליעקב להתברך במקום עשו.
37. דיבר בכבוד לאביו אברהם.
38. כשאברהם מת ה' ניחם אותו.
39. ברך את עשו שיעזור ליעקב במלחמה נגד אויביו.
40. הצטער שעשו התחתן עם בנות כנען.

17. משפחת עשו  - נשיו, בניו, אלופיו ומלכיו

{א} וְאֵ֛לֶּה תֹּֽלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם:

{ב} עֵשָׂ֛ו לָקַ֥ח אֶת-נָשָׁ֖יו מִבְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן אֶת-עָדָ֗ה בַּת-אֵילוֹן֙ הַֽחִתִּ֔י וְאֶת-אָֽהֳלִֽיבָמָה֙ בַּת-עֲנָ֔ה בַּת-צִבְע֖וֹן הַֽחִוִּֽי:

עשו לוקח לו נשים מבנות כנען. כידוע לנו, בנות כנען היו רשעות ועובדי עבודה זרה. במקום לקחת נשים צדיקות עשו לוקח נשים כאלו ומכאן אנו לומדים שאף זרעו של עשו היה מקולקל (רבנו אברהם בן הרמב"ם).

{ג} וְאֶת-בָּֽשְׂמַ֥ת בַּת-יִשְׁמָעֵ֖אל אֲח֥וֹת נְבָיֽוֹת:

{ד} וַתֵּ֧לֶד עָדָ֛ה לְעֵשָׂ֖ו אֶת-אֱלִיפָ֑ז וּבָ֣שְׂמַ֔ת יָלְדָ֖ה אֶת-רְעוּאֵֽל:

{ה} וְאָֽהֳלִֽיבָמָה֙ יָֽלְדָ֔ה אֶת-(יעיש) יְע֥וּשׁ וְאֶת-יַעְלָ֖ם וְאֶת-קֹ֑רַח אֵ֚לֶּה בְּנֵ֣י עֵשָׂ֔ו אֲשֶׁ֥ר יֻלְּדוּ-ל֖וֹ בְּאֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:

{ו} וַיִּקַּ֣ח עֵשָׂ֡ו אֶת-נָ֠שָׁ֠יו וְאֶת-בָּנָ֣יו וְאֶת-בְּנֹתָיו֘ וְאֶת-כָּל-נַפְשׁ֣וֹת בֵּיתוֹ֒ וְאֶת-מִקְנֵ֣הוּ וְאֶת-כָּל-בְּהֶמְתּ֗וֹ וְאֵת֙ כָּל-קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיֵּ֣לֶךְ אֶל-אֶ֔רֶץ מִפְּנֵ֖י יַֽעֲקֹ֥ב אָחִֽיו:

{ז} כִּֽי-הָיָ֧ה רְכוּשָׁ֛ם רָ֖ב מִשֶּׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו וְלֹ֨א יָֽכְלָ֜ה אֶ֤רֶץ מְגֽוּרֵיהֶם֙ לָשֵׂ֣את אֹתָ֔ם מִפְּנֵ֖י מִקְנֵיהֶֽם:

{ח} וַיֵּ֤שֶׁב עֵשָׂו֙ בְּהַ֣ר שֵׂעִ֔יר עֵשָׂ֖ו ה֥וּא אֱדֽוֹם:

לעשו משפחה גדולה וכך גם ליעקב, על כן, עשו בוחר לעבור לגור עם כל משפחתו, בהר שעיר הוא אדום. חז"ל מלמדים אותנו שלעשו היה קל לעזוב את הארץ- עשו ידע שמי שיורש את הארץ צריך קודם כל להיות גר בארץ זרה. על כן, אמר עשו- אני מוותר על "גר יהיה זרעך" ומוותר גם על ירושת הארץ. בנוסף, הצטרפה הידיעה שכולם בארץ כנען מכירים וזוכרים שעשו כה זלזל במעלת הבכורה עד כדי שמכר אותה ליעקב (רש"י).

ועוד, למה כתוב בפס' ו' נפשות ביתו' ולא כמו אצל יעקב 'שבעים נפש'?

אלא, שההבדל בין יעקב לעשו היה ברור וגלוי- יעקב ובני ביתו כולם עבדו אך ורק לה' ואילו עשו ומשפחתו עבדו כל אחד לאלוהות אחרת (רש"י). בני עשו היו רשעים וטמאים ואילו בני יעקב כולם בנים נאמנים ואוהבי ה' (ע"פ התנחומא וישב א').

{ט} וְאֵ֛לֶּה תֹּלְד֥וֹת עֵשָׂ֖ו אֲבִ֣י אֱד֑וֹם בְּהַ֖ר שֵׂעִֽיר:

מכאן ואילך נמנים בני עשו שנולדו מאז המעבר להר שעיר (רש"י).

{י} אֵ֖לֶּה שְׁמ֣וֹת בְּנֵֽי-עֵשָׂ֑ו אֱלִיפַ֗ז בֶּן-עָדָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו רְעוּאֵ֕ל בֶּן-בָּֽשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:

{יא} וַיִּֽהְי֖וּ בְּנֵ֣י אֱלִיפָ֑ז תֵּימָ֣ן אוֹמָ֔ר צְפ֥וֹ וְגַעְתָּ֖ם וּקְנַֽז:

{יב} וְתִמְנַ֣ע | הָֽיְתָ֣ה פִילֶ֗גֶשׁ לֶֽאֱלִיפַז֙ בֶּן-עֵשָׂ֔ו וַתֵּ֥לֶד לֶֽאֱלִיפַ֖ז אֶת-עֲמָלֵ֑ק אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י עָדָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:

{יג} וְאֵ֨לֶּה֙ בְּנֵ֣י רְעוּאֵ֔ל נַ֥חַת וָזֶ֖רַח שַׁמָּ֣ה וּמִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה הָי֔וּ בְּנֵ֥י בָֽשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:

{יד} וְאֵ֣לֶּה הָי֗וּ בְּנֵ֨י אָֽהֳלִיבָמָ֧ה בַת-עֲנָ֛ה בַּת-צִבְע֖וֹן אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֑ו וַתֵּ֣לֶד לְעֵשָׂ֔ו אֶת-(יעיש) יְע֥וּשׁ וְאֶת-יַעְלָ֖ם וְאֶת-קֹֽרַח:

{טו} אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י בְנֵֽי-עֵשָׂ֑ו בְּנֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּכ֣וֹר עֵשָׂ֔ו אַלּ֤וּף תֵּימָן֙ אַלּ֣וּף אוֹמָ֔ר אַלּ֥וּף צְפ֖וֹ אַלּ֥וּף קְנַֽז:

{טז} אַלּוּף-קֹ֛רַח אַלּ֥וּף גַּעְתָּ֖ם אַלּ֣וּף עֲמָלֵ֑ק אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י אֱלִיפַז֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י עָדָֽה:

{יז} וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י רְעוּאֵל֙ בֶּן-עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף נַ֨חַת֙ אַלּ֣וּף זֶ֔רַח אַלּ֥וּף שַׁמָּ֖ה אַלּ֣וּף מִזָּ֑ה אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֤י רְעוּאֵל֙ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֔וֹם אֵ֕לֶּה בְּנֵ֥י בָֽשְׂמַ֖ת אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:

{יח} וְאֵ֗לֶּה בְּנֵ֤י אָֽהֳלִֽיבָמָה֙ אֵ֣שֶׁת עֵשָׂ֔ו אַלּ֥וּף יְע֛וּשׁ אַלּ֥וּף יַעְלָ֖ם אַלּ֣וּף קֹ֑רַח אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֞י אָֽהֳלִֽיבָמָ֛ה בַּת-עֲנָ֖ה אֵ֥שֶׁת עֵשָֽׂו:

{יט} אֵ֧לֶּה בְנֵֽי-עֵשָׂ֛ו וְאֵ֥לֶּה אַלּֽוּפֵיהֶ֖ם ה֥וּא אֱדֽוֹם: (ס)

{כ} אֵ֤לֶּה בְנֵֽי-שֵׂעִיר֙ הַֽחֹרִ֔י יֽשְׁבֵ֖י הָאָ֑רֶץ לוֹטָ֥ן וְשׁוֹבָ֖ל וְצִבְע֥וֹן וַֽעֲנָֽה:

{כא} וְדִשׁ֥וֹן וְאֵ֖צֶר וְדִישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַחֹרִ֛י בְּנֵ֥י שֵׂעִ֖יר בְּאֶ֥רֶץ אֱדֽוֹם:

{כב} וַיִּהְי֥וּ בְנֵי-לוֹטָ֖ן חֹרִ֣י וְהֵימָ֑ם וַֽאֲח֥וֹת לוֹטָ֖ן תִּמְנָֽע:

{כג} וְאֵ֨לֶּה֙ בְּנֵ֣י שׁוֹבָ֔ל עַלְוָ֥ן וּמָנַ֖חַת וְעֵיבָ֑ל שְׁפ֖וֹ וְאוֹנָֽם:

{כד} וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי-צִבְע֖וֹן וְאַיָּ֣ה וַֽעֲנָ֑ה ה֣וּא עֲנָ֗ה אֲשֶׁ֨ר מָצָ֤א אֶת-הַיֵּמִם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בִּרְעֹת֥וֹ אֶת-הַחֲמֹרִ֖ים לְצִבְע֥וֹן אָבִֽיו:

{כה} וְאֵ֥לֶּה בְנֵֽי-עֲנָ֖ה דִּשֹׁ֑ן וְאָֽהֳלִיבָמָ֖ה בַּת-עֲנָֽה:

{כו} וְאֵ֖לֶּה בְּנֵ֣י דִישָׁ֑ן חֶמְדָּ֥ן וְאֶשְׁבָּ֖ן וְיִתְרָ֥ן וּכְרָֽן:

{כז} אֵ֖לֶּה בְּנֵי-אֵ֑צֶר בִּלְהָ֥ן וְזַֽעֲוָ֖ן וַֽעֲקָֽן:

{כח} אֵ֥לֶּה בְנֵֽי-דִישָׁ֖ן ע֥וּץ וַֽאֲרָֽן:

{כט} אֵ֖לֶּה אַלּוּפֵ֣י הַֽחֹרִ֑י אַלּ֤וּף לוֹטָן֙ אַלּ֣וּף שׁוֹבָ֔ל אַלּ֥וּף צִבְע֖וֹן אַלּ֥וּף עֲנָֽה:

{ל} אַלּ֥וּף דִּשֹׁ֛ן אַלּ֥וּף אֵ֖צֶר אַלּ֣וּף דִּישָׁ֑ן אֵ֣לֶּה אַלּוּפֵ֧י הַֽחֹרִ֛י לְאַלֻּֽפֵיהֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ שֵׂעִֽיר:

{לא} וְאֵ֨לֶּה֙ הַמְּלָכִ֔ים אֲשֶׁ֥ר מָֽלְכ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ אֱד֑וֹם לִפְנֵ֥י מְלָךְ-מֶ֖לֶךְ לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

{לב} וַיִּמְלֹ֣ךְ בֶּֽאֱד֔וֹם בֶּ֖לַע בֶּן-בְּע֑וֹר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ דִּנְהָֽבָה:

{לג} וַיָּ֖מָת בָּ֑לַע וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו יוֹבָ֥ב בֶּן-זֶ֖רַח מִבָּצְרָֽה:

{לד} וַיָּ֖מָת יוֹבָ֑ב וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו חֻשָׁ֖ם מֵאֶ֥רֶץ הַתֵּֽימָנִֽי:

{לה} וַיָּ֖מָת חֻשָׁ֑ם וַיִּמְלֹ֨ךְ תַּחְתָּ֜יו הֲדַ֣ד בֶּן-בְּדַ֗ד הַמַּכֶּ֤ה אֶת-מִדְיָן֙ בִּשְׂדֵ֣ה מוֹאָ֔ב וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ עֲוִֽית:

{לו} וַיָּ֖מָת הֲדָ֑ד וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שַׂמְלָ֖ה מִמַּשְׂרֵקָֽה:

{לז} וַיָּ֖מָת שַׂמְלָ֑ה וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו שָׁא֖וּל מֵֽרְחֹב֥וֹת הַנָּהָֽר:

{לח} וַיָּ֖מָת שָׁא֑וּל וַיִּמְלֹ֣ךְ תַּחְתָּ֔יו בַּ֥עַל חָנָ֖ן בֶּן-עַכְבּֽוֹר:

{לט} וַיָּ֘מָת֘ בַּ֣עַל חָנָ֣ן בֶּן-עַכְבּוֹר֒ וַיִּמְלֹ֤ךְ תַּחְתָּיו֙ הֲדַ֔ר וְשֵׁ֥ם עִיר֖וֹ פָּ֑עוּ וְשֵׁ֨ם אִשְׁתּ֤וֹ מְהֵֽיטַבְאֵל֙ בַּת-מַטְרֵ֔ד בַּ֖ת מֵ֥י זָהָֽב:

{מ} וְ֠אֵ֠לֶּה שְׁמ֞וֹת אַלּוּפֵ֤י עֵשָׂו֙ לְמִשְׁפְּחֹתָ֔ם לִמְקֹֽמֹתָ֖ם בִּשְׁמֹתָ֑ם אַלּ֥וּף תִּמְנָ֛ע אַלּ֥וּף עַלְוָ֖ה אַלּ֥וּף יְתֵֽת:

{מא} אַלּ֧וּף אָֽהֳלִֽיבָמָ֛ה אַלּ֥וּף אֵלָ֖ה אַלּ֥וּף פִּינֹֽן:

{מב} אַלּ֥וּף קְנַ֛ז אַלּ֥וּף תֵּימָ֖ן אַלּ֥וּף מִבְצָֽר:

{מג} אַלּ֥וּף מַגְדִּיאֵ֖ל אַלּ֣וּף עִירָ֑ם אֵ֣לֶּה | אַלּוּפֵ֣י אֱד֗וֹם לְמֽשְׁבֹתָם֙ בְּאֶ֣רֶץ אֲחֻזָּתָ֔ם ה֥וּא עֵשָׂ֖ו אֲבִ֥י אֱדֽוֹם:

בפסוקים הללו מופיעים אלופים ומלכים רבים- בזכות מה זכה עשו לכל כך הרבה אנשים גדולים גיבורי כח וגיבורים שיצאו מזרעו?

ברור שאין זה מכוח עצמו, אלא, בוודאי זכה לכך בזכות ומכוח ברכת יצחק אביו – "ועל חרבך תחיה..." (אברבנאל).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.