| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
[פרק כג]
הדגשות לאורך הפרק: דמותה המופלאה של שרה, ואהבתו הגדולה של אברהם אליה.
א וַיִּֽהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵ֖י חַיֵּ֥י שָׂרָֽה׃
(א) שרה אמנו חיה שנים רבות, וכל חייה הייתה צדיקה, עשתה מעשים טובים ונזהרה מן החטאים. [לכן נאמר בכל כלל "שנה": מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים – בת מאה כמו בת עשרים, שלא חטאה אלא הייתה נקייה מעוון. ונאמר על שרה "שהיתה תמימה במעשיה"].
ננסה להיזכר במעשיה הטובים של שרה אמנו:
ב וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ׃
(ב) צער גדול ואבל כבד ירדו על אברהם וביתו – נפטרה שרה אמנו, האישה הטובה והצדיקה שכולם אהבו וכיבדו!
היא נפטרה בחברון [הנקראת גם קרית ארבע – על שם ארבעת הענקים שגרו שם: אחימן, ששי, תלמי ואביהם (רש"י)], ואברהם – שבאותה שעה שהיא נפטרה לא היה שם אלא במקום אחר (ראב"ע, רד"ק, רמב"ן) – בא לשם, וכשהגיע כבר מצא שרבים מאוד ממתינים סביב הבית, והספיד אותה ובכה הרבה מרוב צערו על אשתו האהובה והראשונה [שמיתת אישה ראשונה היא ככריתת איבר מן גוף הבעל (אברבנאל)].
ההספד נאמר לפני רבים, "כל באי שער עירו" – כל אנשי העיר ביטלו מלאכתם, הפסיקו עבודתם, נעלו את חנויותיהם ובאו לגמול ולהשיב חסד לשרה (רש"י). ואפילו שהיו בני חת עובדי ע"ז בכל זאת הם כיבדו מאוד את אברהם ושרה. הרי רבים מהם נהנו מהכנסת האורחים שלהם, מעזרתם הרבה ואפילו מלימוד האמונה ויראת שמים שאברהם ושרה לימדום. על כן, מתוך הערכתם באו בני חת לחלוק כבוד לשרה. בנוסף, כולם הגיעו מפני שה' סיבב זאת- כדי לקיים את ההבטחה שמתחילת פר' לך-לך "ואגדלה שמך".
בהספד דיבר אברהם (ע"פ מדרש תנחומא) על מאמציה של שרה בהכנסת האורחים [הכנת הכמות הגדולה של העוגות למלאכים, וכן לכל האורחים הבאים לאוהלם], על דאגתה ליצחק ולחינוכו [שביקשה לגרש את ישמעאל כדי שלא ילמד יצחק ממעשיו הרעים], על אהבתה ומסירותה לאברהם [שאמרה אחי הוא], על יחסה הטוב להגר [בכלליות ובמיוחד שנתנה אותה לאברהם לאישה], על היראת שמיים שלה ועל היותה מעולה על כל הנשים – "ואת עלית על כולנה". וכן הזכיר את הניסים הקבועים שנעשו לה באוהל.
ג וַיָּ֨קָם֙ אַבְרָהָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י מֵת֑וֹ וַיְדַבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־חֵ֖ת לֵאמֹֽר׃
(ג) אברהם סיים לעסוק בצרכי המת, להספיד ולבכות, וקם לדבר עם בני חת (שהיה בנו של כנען. לעיל י', ט"ו).
ד גֵּר־וְתוֹשָׁ֥ב אָֽנֹכִ֖י עִמָּכֶ֑ם תְּנ֨וּ לִ֤י אֲחֻזַּת־קֶ֨בֶר֙ עִמָּכֶ֔ם וְאֶקְבְּרָ֥ה מֵתִ֖י מִלְּפָנָֽי׃
(ד) אברהם מבקש מהם שיסכימו למכור לו שטח לקבורה. אברהם כל כך אוהב את שרה, שמוכן למענה לבקש טובות מאחרים – מה שלא היה עושה בדרך כלל!
"גר" = אדם שבא מארץ זרה; "תושב" = היושב בארץ בקביעות. איך נבין את דברי אברהם שהוא גם "גר" וגם "תושב"? אברהם מסביר לבני חת כי בא מארץ אחרת והתיישב עמהם בארצם (רש"י), ולכן אין לו מאבותיו מקום לבית קברות (רשב"ם, רמב"ן) ואת זה הוא מבקש מהם למכור לו.
אמנם, אברהם ביקש כך רק מתוך כבוד לבני חת. אך גם בתוך דבריו התכוון בעצם לרמוז להם שיזכרו שה' הבטיח לו את הארץ ולמעשה היא שלו והוא יכול לקחתה על פי הדין (רש"י).
ה וַיַּֽעֲנ֧וּ בְנֵי־חֵ֛ת אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
(ה) בני חת עונים לאברהם:
ו שְׁמָעֵ֣נוּ ׀ אֲדֹנִ֗י נְשִׂ֨יא אֱלֹקִ֤ים אַתָּה֙ בְּתוֹכֵ֔נוּ בְּמִבְחַ֣ר קְבָרֵ֔ינוּ קְבֹ֖ר אֶת־מֵתֶ֑ךָ אִ֣ישׁ מִמֶּ֔נּוּ אֶת־קִבְר֛וֹ לֹֽא־יִכְלֶ֥ה מִמְּךָ֖ מִקְּבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
(ו) אתה לא נחשב בעינינו ל"גר ותושב", אלא לנשיא אלקים – אנו רואים שה' מנשא ומגדל אותך! (רד"ק). אתה אדם גדול לפני ה' והרי אתה מלך עלינו, ואנו ואדמתנו לך כעבדים. לכן אתה יכול לקחת כל חלקת אדמה שתרצה ובה תקבור את שרה (רמב"ן). שוב רואים את התקיימות הבטחת ה' "ואגדלה שמך"!
בני חת כיבדו את אברהם, כי היה מכניס אותם לאוהלו, מאכיל ומשקה אותם ומלמדם יראת ה'.
ז וַיָּ֧קָם אַבְרָהָ֛ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ לְעַם־הָאָ֖רֶץ לִבְנֵי־חֵֽת׃
(ז) אברהם מודה מאוד לבני חת על רצונם הטוב, ולכן משתחווה להם בדרך כבוד וענווה, כאילו הם מכובדים ממנו.
ח וַיְדַבֵּ֥ר אִתָּ֖ם לֵאמֹ֑ר אִם־יֵ֣שׁ אֶֽת־נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת־מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י שְׁמָע֕וּנִי וּפִגְעוּ־לִ֖י בְּעֶפְר֥וֹן בֶּן־צֹֽחַר׃
(ח) אברהם ידע שבשדה של עפרון יש מערה מיוחדת, חשובה ומכובדת, ורצה לקבור בה את שרה. על כן ביקש: אם יש לכם רצון לסייע לי בקבורת שרה, עזרו לי ובקשו מעפרון בן צֹחַר את הבקשה הבאה...
ט וְיִתֶּן־לִ֗י אֶת־מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתֽוֹכְכֶ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָֽבֶר׃
(ט) ושהוא יתן לי את מערת המכפלה [לשון כפילות; בית ועליה, וכפולה בזוגות (עתידה להיות)] שבקצה השדה שלו [כך שלא יתקלקל השדה כלל (חזקוני, ספורנו)]. ולא אקחנה בחינם כפי הצעתכם, אלא אשלם את מלוא שוויה – כסף מלא! באהבתו הרבה היה מוכן אברהם לשלם כסף רב עבור מקום טוב לקבורת שרה. אברהם גם מדגיש לבני חת את לשון "נתינה"- כי עפרון היה אדם עשיר וחשוב ואין זה מכבודו למכור את נחלת אבותיו. לכן, אברהם אומר שמבחינת עפרון זו תהיה מתנה לאברהם, אך אברהם מצידו בכל זאת ישלם את כל שוויו של המקום.
אבל, למה אברהם בחר דווקא במערה זו? – א. שהיתה קדושה, כי היה ידוע לו שקבורים בה אדם וחוה; ב. שהיתה גדולה וחשובה ומכובדת, וקבורה בתוכה יש בה כבוד לנפטר.
י וְעֶפְר֥וֹן יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת וַיַּעַן֩ עֶפְר֨וֹן הַֽחִתִּ֤י אֶת־אַבְרָהָם֙ בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֔ת לְכֹ֛ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִיר֖וֹ לֵאמֹֽר׃
(י) עד ליום זה היה עפרון אדם רגיל, אך מכיוון שגלוי וידוע לפני ה' שאברהם עתיד להיות זקוק לו לטובת משא ומתן על המערה. לכן, סיבב ה' שבאותו יום יֵעשה חשוב ויעלוהו לגדולה וימנו אותו לשוטר עליהם; שהרי אברהם זקוק לו! איזה כבוד! והכל מפני חשיבותו של אברהם. לכן נאמר "יֹשֵׁ֖ב בְּת֣וֹךְ בְּנֵי־חֵ֑ת".
עונה עפרון ואומר לאברהם, באוזני כל אנשי עירו בני חת:
יא לֹֽא־אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי הַשָּׂדֶה֙ נָתַ֣תִּי לָ֔ךְ וְהַמְּעָרָ֥ה אֲשֶׁר־בּ֖וֹ לְךָ֣ נְתַתִּ֑יהָ לְעֵינֵ֧י בְנֵֽי־עַמִּ֛י נְתַתִּ֥יהָ לָּ֖ךְ קְבֹ֥ר מֵתֶֽךָ׃
(יא) עפרון מתעקש על עמדת בני עמו, לכאורה, כדי לתת את החלקה לאברהם בחינם, לעיני כל בני עמו שיהיו עדים על כך. נראה מדבריו אלה כי היה נדיב וטוב לב, אך חז"ל לימדו אותנו שהיה רשע ואוהב כסף, וכמו שנראה בהמשך.
לדוג'- נשים לב, מה אברהם ביקש לקנות? רק את המערה! אברהם בכלל לא דיבר על השדה. ועפרון? הוא אומר קח את השדה והמערה- כי לא רצה שאדם נכבד כמותו יהיה לו שדה ולאדם אחר מערת קבורה. לכן, אמר שיתן את המערה והשדה. אמנם, את אברהם זה דווקא משמח והוא קנה את הכל באותו סכום שהזכיר (רמב"ן).
יב וַיִּשְׁתַּ֨חוּ֙ אַבְרָהָ֔ם לִפְנֵ֖י עַ֥ם הָאָֽרֶץ׃
(יב) אברהם שוב משתחווה לאות תודה, הפעם לעפרון.
יג וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־עֶפְר֜וֹן בְּאָזְנֵ֤י עַם־הָאָ֨רֶץ֙ לֵאמֹ֔ר אַ֛ךְ אִם־אַתָּ֥ה ל֖וּ שְׁמָעֵ֑נִי נָתַ֜תִּי כֶּ֤סֶף הַשָּׂדֶה֙ קַ֣ח מִמֶּ֔נִּי וְאֶקְבְּרָ֥ה אֶת־מֵתִ֖י שָֽׁמָּה׃
(יג) אברהם אומר לעפרון: אני לא רוצה לקחת את הקרקע בחינם. הלוואי ותשמע לי, ותקבל ממני את הכסף המוכן בידי לקניית האדמה ואקבור את שרה שם.
יד וַיַּ֧עַן עֶפְר֛וֹן אֶת־אַבְרָהָ֖ם לֵאמֹ֥ר לֽוֹ׃
(יד) עפרון "משתכנע" ואומר לאברהם:
טו אֲדֹנִ֣י שְׁמָעֵ֔נִי אֶרֶץ֩ אַרְבַּ֨ע מֵאֹ֧ת שֶֽׁקֶל־כֶּ֛סֶף בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ מַה־הִ֑וא וְאֶת־מֵֽתְךָ֖ קְבֹֽר׃
(טו) אדוני, ארץ ששווה 400 שקלי כסף (רשב"ם) איננה נחשבת כלום בין שני אוהבים כמונו (רש"י) והיית צריך לקחת אותה בחינם (רשב"ם) – אין זה משנה אם תתן או לא תתן, אתה יכול לקבור את מתך שם (רד"ק, רשב"ם).
טז וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָהָם֮ אֶל־עֶפְרוֹ֒ן וַיִּשְׁקֹ֤ל אַבְרָהָם֙ לְעֶפְרֹ֔ן אֶת־הַכֶּ֕סֶף אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר בְּאָזְנֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת אַרְבַּ֤ע מֵאוֹת֙ שֶׁ֣קֶל כֶּ֔סֶף עֹבֵ֖ר לַסֹּחֵֽר׃
(טז) אברהם שומע את דברי עפרון, ומבין את הרמז שבתוך דבריו (רשב"ם). הוא שוקל ומודד 400 שקלים של כסף אמיתי (לא כמו היום!), שקלים טובים ויקרים שהם "עוברים לסוחר" (=שמתקבלים בכל מקום).
עפרון לוקח את הכסף, וכאן מתברר כי הוא רשע וחמדן כאמור – שאומר הרבה ואפילו מעט לא עושה: אמר לאברהם- קח בחינם! ובפועל, לקח הרבה כסף... זאת לעומת אברהם הצדיק, שהיה אומר מעט ועושה הרבה [כמבואר בהכנסת האורחים שלו].
מאמציו של אברהם למען אשתו האהובה מתבטאים כאן בשלושה דברים: א. בבקשתו טובה מבני חת; ב. בבחירתו את המערה המיוחדת והקדושה כמקום לקבורתה; ג. בתשלום הגדול ששילם בעבור המערה.
לאברהם היה מאוד חשוב שאפילו במיתתם לא יפרדו זה מזה ויקברו בשני מקומות, אלא שיהיו קבורים זה ליד זה.
יז וַיָּ֣קָם ׀ שְׂדֵ֣ה עֶפְר֗וֹן אֲשֶׁר֙ בַּמַּכְפֵּלָ֔ה אֲשֶׁ֖ר לִפְנֵ֣י מַמְרֵ֑א הַשָּׂדֶה֙ וְהַמְּעָרָ֣ה אֲשֶׁר־בּ֔וֹ וְכָל־הָעֵץ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בְּכָל־גְּבֻל֖וֹ סָבִֽיב׃
(יז) הקמת השדה הכוונה להעברת הבעלות של המערה, השדה שסביבה וכל העצים שבתוכו מרשות עפרון לרשות אברהם. המעבר שלהם מיד ליד נחשב כעלייה לִגְּדֻלָּה – שהרי עכשיו במקום להיות בידי עפרון שהוא אדם פשוט לעומת אברהם, עלתה מדרגתם ועברה לרשות אברהם- "האדם הגדול בענקים" (רש"י).
יח לְאַבְרָהָ֥ם לְמִקְנָ֖ה לְעֵינֵ֣י בְנֵי־חֵ֑ת בְּכֹ֖ל בָּאֵ֥י שַֽׁעַר־עִירֽוֹ׃
(יח) קניין השדה והמערה נעשה לעיני כל בני חת, כדי שכולם יראו ואף אחד לא יערער על הקניין לעולם. עם זאת, כדי להבהיר של מי המקום לכולם ושלא יקומו עוררין על הרכישה בשום אופן, אברהם אינו קובר מיד את שרה אלא קודם 'מקים' את השדה תחת רשותו- כלומר, היה בשטח בפני כולם ללא שאף אחד עירער על כך (עקידת יצחק) י"א שעשה זאת בכך שחתם על שטר הקניין. בכך הראה באופן ברור שמעתה המקום שייך אך ורק לו (רמב"ן). אברהם דואג לכך לא רק בשבילו ובשביל שרה שמקום קבורתם ישאר בידי בניהם לעולם, אלא, גם כדי שכל הארץ שנתן לו ה' תשאר בידי בניו לעולם.
אמרו חז"ל: "שלושה מקומות אין אומות העולם יכולים להונות [=לצער] את ישראל לומר 'גזולים הם בידכם', ואלו הן: מערת המכפלה [בחברון], בית המקדש [הר הבית בירושלים], וקבורתו של יוסף [בשכם]". ומדוע כך? כיון שמקומות אלה נקנו בכסף מאת הגויים – את המערה קנה אברהם, את מקום קבורת יוסף קנה יעקב אבינו, ואת הר הבית קנה דוד המלך (ב"ר ע"ט, ז').
יט וְאַֽחֲרֵי־כֵן֩ קָבַ֨ר אַבְרָהָ֜ם אֶת־שָׂרָ֣ה אִשְׁתּ֗וֹ אֶל־מְעָרַ֞ת שְׂדֵ֧ה הַמַּכְפֵּלָ֛ה עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵ֖א הִ֣וא חֶבְר֑וֹן בְּאֶ֖רֶץ כְּנָֽעַן׃
כ וַיָּ֨קָם הַשָּׂדֶ֜ה וְהַמְּעָרָ֧ה אֲשֶׁר־בּ֛וֹ לְאַבְרָהָ֖ם לַֽאֲחֻזַּת־קָ֑בֶר מֵאֵ֖ת בְּנֵי־חֵֽת׃
(יט) לאחר כל מעשה הקניין, יכול היה אברהם לגמול חסד של אמת עם שרה ולקבור אותה במקום מכובד.
"אל מערת" = במערת.
(כ) מאז קבורת שרה נתקיים המקום לאחוזת קבר לאברהם ולזרעו (ראב"ע).
[פרק כד]
א וְאַבְרָהָ֣ם זָקֵ֔ן בָּ֖א בַּיָּמִ֑ים וַה' בֵּרַ֥ךְ אֶת־אַבְרָהָ֖ם בַּכֹּֽל׃
(א) אברהם כבר היה זקן והגיע להרבה ימים (ראב"ע י"ח י"א), וה' באהבתו הגדולה לאברהם בירך אותו "בכל".
מה זה אומר 'בכל'?
בהמשך הפסוקים (פסוק ל"ה) כתוב לנו שלאברהם היה "צאן ובקר וכסף וזהב ועבדים ושפחות וגמלים וחמורים", ונראה שהכוונה שכל מה שהאדם רוצה בימי חייו היה לאברהם- עושר, נכסים, כבוד, אורך ימים ובנים, "וזו כל חמדת האדם" (רמב"ן).
כל הברכות הללו מראות כמה ה' אוהב את אברהם!
אך, יותר מכל הברכות, הברכה הגדולה ביותר שזכה לה אברהם היא הבן שניתן לו [רש"י: "בכל" בגימטריה בן]. כפי שכבר למדנו בדברי אברהם לה' "מה תתן לי ואנכי הולך ערירי" – כל הברכות שבעולם לא שוות בעיניו ללא בן שימשיך את דרכו.
ועדיין – לא זכה אברהם לראות את בנו נושא אישה ומוליד בנים, שבהם תתקיים הבטחת ה' שירבה זרעו ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים, ובמי יתקיים "לזרעך אתן את הארץ הזאת"?
ב וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָהָ֗ם אֶל־עַבְדּוֹ֙ זְקַ֣ן בֵּית֔וֹ הַמֹּשֵׁ֖ל בְּכָל־אֲשֶׁר־ל֑וֹ שִֽׂים־נָ֥א יָֽדְךָ֖ תַּ֥חַת יְרֵכִֽי׃
(ב) מי זה העבד הזקן שבבית אברהם ומושל בכל רכוש אברהם?
חז"ל מלמדים אותנו שלאברהם היה עבד חשוב: אליעזר, "זקן ביתו" = עבדו הראשון (פרד"א), שהיה ממונה על כל רכושו של אברהם, מפני שהיה נאמן ועושה כל מה שהיה אברהם מצווה אותו באמונה וביושר. אליעזר גם היה תלמידו של אברהם ולמד מתורתו וממידותיו, ואף היה מלמד אחרים מה שלמד (יומא כ"ח ע"א) [התורה לא מזכירה את שמו – כי הוא "עבד אברהם", בטל לאדונו לגמרי!] (רש"י ט"ו, ב', בעל הליקוטים על חומש רב פנינים כאן).
אברהם קורא לאליעזר, וביקש ממנו לשים ידו תחת ירכו, באופן שאברהם יושב על ידו של אליעזר – כדי להראות שהעבד מקבל את מרות אדונו- כאילו העבד אומר 'ידי תחת רשותך, לעשות רצונך' (ראב"ע).
ג וְאַשְׁבִּ֣יעֲךָ֔ בַּֽה֙' אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וֵֽאלֹהֵ֖י הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י יוֹשֵׁ֥ב בְּקִרְבּֽוֹ׃
(ג) אברהם משביע את אליעזר עבדו בשני דברים: א. שלא יקח אישה ליצחק מבנות כנען.
למה זה כל כך נורא?
כפי שכבר למדנו, הכנענים היו בעלי מידות רעות מאוד: שנאה, קנאה, אכזריות, רכילות ועוד. דרכיהם היו מקולקלות מאוד ואברהם לא רצה שידבקו בזרעו – "אין ארור מידבק בברוך" (דרשות הר"ן, דרוש חמישי, רלב"ג).
ד כִּ֧י אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מֽוֹלַדְתִּ֖י תֵּלֵ֑ךְ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִ֥י לְיִצְחָֽק׃
(ד) ב. שיקח אישה ליצחק ממשפחתו. אברהם ידע שבנות העמים רעות אך קיווה שמתוך בני משפחתו יצליחו למצוא בנות טובות. הרי סוף סוף משפחתו של אברהם במיוחד קרובים להצליח להיות זרע קודש ובנים צדיקים, שבשושלת של אבותיו היו צדיקים רבים – נח, שם, ארפכשד, שלח, עבר וכו' – בניגוד לשושלות של יפת ובמיוחד חם, מהם יצאו רשעים רבים. אברהם היה בטוח שמכיוון שמיצחק מובטח שיצא 'גוי גדול', מוכרח הדבר שליצחק תהיה אישה צדיקה ממנה יוכל לצאת עמ"י על כן בוודאי ה' יזמן ליצחק אישה הגונה וראויה ממשפחה שאבותיה היו צדיקים (ע"פ בעל הליקוטים על חומש רב פנינים, רלב"ג).
ה וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ הָעֶ֔בֶד אוּלַי֙ לֹֽא־תֹאבֶ֣ה הָֽאִשָּׁ֔ה לָלֶ֥כֶת אַֽחֲרַ֖י אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את הֶֽהָשֵׁ֤ב אָשִׁיב֙ אֶת־בִּנְךָ֔ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־יָצָ֥אתָ מִשָּֽׁם׃
(ה) אליעזר הוא עבד טוב. הוא לא מיד יוצא אל הדרך, אלא הוא מברר פרטים רבים על שליחותו, כדי לדעת איך לקיים בצורה מדויקת את רצון אדונו. כל כן, הוא שואל: אולי האישה שאמצא לא תרצה לבוא איתי לארץ ישראל? האם במקרה כזה אומר לה שיצחק יגיע אליה לגור שם? ואולי אפילו יבוא רק כדי לשכנע אותה?
ו וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אַבְרָהָ֑ם הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תָּשִׁ֥יב אֶת־בְּנִ֖י שָֽׁמָּה׃
(ו) אברהם משיב: חס וחלילה! היזהר שמא תחזיר את בני יצחק לשם!
אברהם השביע את אליעזר בשבועה עם שני חלקים- 1) שלא יקח אשה מבנות הכנעני 2) שיקח אשה ממשפחתו. על כן, אם לא ימצא העבד אישה ממשפחת אברהם נראה עוד מעט שאברהם פוטר את אליעזר מהחלק השני של השבועה, אך לא מהחלק הראשון! אלא, שיחפש אישה מבנות ישמעאל או לוט (שהן ממשפחתו) או ממשפחת ענר, אשכול וממרא (שכנראה מותרות בגלל שכרתו ברית עם אברהם) (ע"פ רש"י).
אברהם כל כך אוהב את ארץ הקודש ודואג שיצחק לא יֵצֵא ממנה אפילו לא לזמן קצר! הרי זו האדמה שה' הבטיח לעמ"י - בה צריך לקום עם ישראל שיהיה עם שלם שעובד את ה'! לכן אי אפשר לוותר על הארץ! חייב להיות שיצחק ישאר פה כדי שתמשיך ותופיע דרכו הבטחת ה' לאברהם.
ז ה' ׀ אֱלֹקֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם אֲשֶׁ֨ר לְקָחַ֜נִי מִבֵּ֣ית אָבִי֮ וּמֵאֶ֣רֶץ מֽוֹלַדְתִּי֒ וַֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּר־לִ֜י וַֽאֲשֶׁ֤ר נִֽשְׁבַּֽע־לִי֙ לֵאמֹ֔ר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י מִשָּֽׁם׃
(ז) אברהם ממשיך ואומר מתוך אמונה גדולה וביטחון בה' וגם בתור תפילה אל ה':
ה' אלקי השמים (שבאותו זמן שלקחני מבית אבי לא היה ידוע ומוכר בארץ עדיין, כי עדיין לא הרגלתי את הבריות בהכרת מציאותו (רש"י)) – שאמר לי לעזוב את משפחתי ואת המקום בו נולדתי ולא רק אמר אלא אף נשבע לי בברית בין הבתרים (רש"י) שייתן לי ולזרעי את הארץ הזאת – הוא ישלח לפניך מלאך לסייע לך שתצליח בשליחותך, ומכיוון שה' נשבע אז גם ברור שאכן תצליח דרכך ותמצא אישה לבני שאף תבוא איתך!
ח וְאִם־לֹ֨א תֹאבֶ֤ה הָֽאִשָּׁה֙ לָלֶ֣כֶת אַֽחֲרֶ֔יךָ וְנִקִּ֕יתָ מִשְּׁבֻֽעָתִ֖י זֹ֑את רַ֣ק אֶת־בְּנִ֔י לֹ֥א תָשֵׁ֖ב שָֽׁמָּה׃
(ח) אך, אם בכל זאת, משום מה ה' יסבב שלא תרצה האישה לבוא לכאן – אתה פטור ונקי מהשבועה השנייה (-לקחת אישה דווקא ממשפחתי), אבל, השבועה הראשונה במקומה עומדת! (אור החיים הק') במקרה זה – קח ליצחק אישה מבנות ישמעאל או לוט (רש"י לקמן בפסוק מ"ט), או מבנות ענר אשכול וממרא (רש"י כאן).
ט וַיָּ֤שֶׂם הָעֶ֨בֶד֙ אֶת־יָד֔וֹ תַּ֛חַת יֶ֥רֶךְ אַבְרָהָ֖ם אֲדֹנָ֑יו וַיִּשָּׁ֣בַֽע ל֔וֹ עַל־הַדָּבָ֖ר הַזֶּֽה׃
(ט) אליעזר העבד הנאמן שם ידו תחת ירך אברהם ונשבע על כל הדברים הללו.
הפסוקים האלו מעוררים פליאה? איך הסכים אליעזר בכזאת קלות לבקשה כל כך קשה, שמצריכה אותו ללכת מרחקים ארוכים באזורים מסוכנים ולחצות מדבריות ונהרות על גמלים במשך ימים רבים?
ובכן, אברהם אבינו היה "אהוב ונחמד לשמים ולבריות"- איש כ"כ טוב, נעים ואהוב, שכל אדם היה רוצה להיות עבד שלו כדי לזכות להיות קרוב אליו מאוד. אליעזר עצמו אוהב את אברהם מאוד ומעריץ אותו, כי היה נוהג כלפיו באהבה ובחיבה כאב לבנו ומלמדו תורה ומידות טובות, ועל כן היה מוכן לעשות הכל למענו (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים על פס' ל"ד).
י וַיִּקַּ֣ח הָ֠עֶבֶד עֲשָׂרָ֨ה גְמַלִּ֜ים מִגְּמַלֵּ֤י אֲדֹנָיו֙ וַיֵּ֔לֶךְ וְכָל־ט֥וּב אֲדֹנָ֖יו בְּיָד֑וֹ וַיָּ֗קָם וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־אֲרַ֥ם נַֽהֲרַ֖יִם אֶל־עִ֥יר נָחֽוֹר׃
(י) אליעזר הוא המושל בכל אשר לאברהם ולכן לא מתמהמה, אלא מיד מכין את הציוד לדרך - הוא לוקח עשרה גמלים עמוסים בכל הפירות והמגדנות הטובים והמעולים ביותר שיש אצל אברהם (רמב"ן, וגם ע"פ פס' נ"ג: "כלי כסף וכלי זהב ובגדים... ומגדנות"). אשר כמנהג גמלי אברהם שברוב ישרותו הקפיד תמיד שגמליו לא יגזלו ויאכלו משדות אחרים ולכן תמיד היו יוצאים זמומים. וכך גם הפעם, אליעזר מוביל את הגמלים לאורך כל הדרך זמומים, עד שיגיעו לעיר נחור- חרן (רש"י). גמלים אלו היו מהחזקים והטובים ביותר (חזקוני) – שיוכלו ללכת בדרך הקשה והארוכה שלפניהם. בנוסף, לוקח אליעזר מתנות ודברים טובים רבים, כדי שקרובי משפחתה של האישה ירצו בקלות להסכים לשולחה (ע"פ רמב"ן, רד"ק). אחרי שארגן את הכל הוא קם בזריזות והולך אל ארם נהריים [ארם הנמצאת בין שני נהרות], לעיר של נחור אחי אברהם – חרן.
בנוסף, חז"ל מלמדים אותנו שאברהם מפקיד בידי אליעזר שטר מתנה ליצחק על כל רכושו - גם זה כדי לגרום למשפחת האישה לשלוח את בִּתם בקלות ובמהרה (רש"י).
יא וַיַּבְרֵ֧ךְ הַגְּמַלִּ֛ים מִח֥וּץ לָעִ֖יר אֶל־בְּאֵ֣ר הַמָּ֑יִם לְעֵ֣ת עֶ֔רֶב לְעֵ֖ת צֵ֥את הַשֹּֽׁאֲבֹֽת׃
(יא) דרך ארוכה הלך אליעזר עם אנשיו וגמליו, עד שהגיע לחרן צמא ועייף. כבר מחוץ לעיר מצא באר מים [לתאר, לצייר ולהסביר מהי באר! אין ברזים...]. לידה הבריך את הגמלים, כלומר הורידם על ברכיהם כך שיוכלו לשתות [שתי ברכיים לגמל! ובגובהו אינו יכול לשתות אלא בכריעה על ברכיו (רשב"ם, חזקוני)].
השעה היתה לפנות ערב, שבה יצאו השואבות לשאוב – כי כבר לא חם בחוץ. אליעזר יודע שזו הזדמנות מיוחדת- אולי עכשיו יפגוש באישה המיועדת ליצחק!
יב וַיֹּאמַ֓ר ׀ ה' אֱלֹקֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם הַקְרֵה־נָ֥א לְפָנַ֖י הַיּ֑וֹם וַֽעֲשֵׂה־חֶ֕סֶד עִ֖ם אֲדֹנִ֥י אַבְרָהָֽם׃
(יב) אליעזר עייף וצמא, אבל הוא היה ספוג יראת שמיים בזכות מי שגידל אותו - אברהם אדונו, לכן ברור לו שכדי להצליח במעשים חייבים להתפלל לעזרת ה'! אליעזר פונה אל ה' ומזכיר את זכות אברהם ולא זכות עצמו (איזו ענווה!): ה', אלוקי אדוני אברהם! אנא! הזמן נא לי אישה טובה וראויה ליצחק! עשה חסד עם אדוני אברהם! שלא אגרום אני לעיכוב בדבר.
יג הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וּבְנוֹת֙ אַנְשֵׁ֣י הָעִ֔יר יֹֽצְאֹ֖ת לִשְׁאֹ֥ב מָֽיִם׃
(יג) הנה אני עומד על יד המעיין שבו שואבות בנות העיר, וכעת, זהו הזמן בו נוהגות הבנות לצאת לשאוב (אליעזר מדגיש שהוא עשה את המאמצים המלאים מצידו (ד"ע)).
יד וְהָיָ֣ה הַֽנַּעֲרָ֗ אֲשֶׁ֨ר אֹמַ֤ר אֵלֶ֨יהָ֙ הַטִּי־נָ֤א כַדֵּךְ֙ וְאֶשְׁתֶּ֔ה וְאָֽמְרָ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה אֹתָ֤הּ הֹכַ֨חְתָּ֙ לְעַבְדְּךָ֣ לְיִצְחָ֔ק וּבָ֣הּ אֵדַ֔ע כִּֽי־עָשִׂ֥יתָ חֶ֖סֶד עִם־אֲדֹנִֽי׃
(יד) הנערה שממנה אבקש לשתות מים והיא תתן לי לשתות ולא רק לי אלא גם לגמליי – היא המתאימה ליצחק בן אברהם אדוני! היא ראויה לו, כי היא גומלת חסדים גדולה! [להשקות גמל זה כלל לא פשוט: הגמל, המכונה 'ספינת המדבר', יכול ללכת בלי לשתות 40 יום, כי יש לו "מיכלי מים" בדבשת, ושותה הרבה מאוד! זהו מעשה לא קל להשקות עשרה גמלים, שמעיד על שמחה ואהבה להיטיב לאחרים].
נשים לב, איזו אישה חיפש אליעזר? עשירה? יפה?
אליעזר מחפש אישה בעלת חסד, טובת לב, שאוהבת ושמחה להיטיב. מידה זו היא המידה הכי יסודית והכי בסיסית בין המידות הטובות (כלי יקר), וזו המידה שמתאימה לאישה העומדת להיכנס לבית אברהם – שתהיה אישה שהרצון הכי חזק שלה זה להיטיב לאחרים ולעזור להם, להפיץ טוב בעולם! זה יסוד היסודות!
אמרנו שאברהם השביע את אליעזר שיקח אישה רק ממשפחתו. איך אליעזר קובע סימן זה – שהאישה הנדיבה היא האישה המיועדת? ואולי היא לא תהיה ממשפחתו של אברהם?
א. מידת הנדיבות הגדולה היא מידה של משפחת אברהם, ואישה כה נדיבה היא ודאי ממשפחה זו (ראב"ע).
ב. אליעזר היה בטוח בכוחה של תפילת אברהם אדונו שדרכו תצליח (אוה"ח הק').
אליעזר מתפלל לה' שיצליח דרכו ושהוא יגלה מי זו האישה המיועדת באופן נעים ובדרך העולם.
העיר חרן גדולה, ורבות השואבות היוצאות. אליעזר היה עלול לחכות שם שעות רבות עד שימצא את האישה המבוקשת. האם באמת חיכה זמן רב?
טו וַֽיְהִי־ה֗וּא טֶרֶם֮ כִּלָּ֣ה לְדַבֵּר֒ וְהִנֵּ֧ה רִבְקָ֣ה יֹצֵ֗את אֲשֶׁ֤ר יֻלְּדָה֙ לִבְתוּאֵ֣ל בֶּן־מִלְכָּ֔ה אֵ֥שֶׁת נָח֖וֹר אֲחִ֣י אַבְרָהָ֑ם וְכַדָּ֖הּ עַל־שִׁכְמָֽהּ׃
(טו) אליעזר אפילו לא מספיק לסיים תפילתו וכבר יוצאת לשאוב הנערה הראשונה- והיא רבקה בת בתואל, אחיינו של אברהם! אמנם, אליעזר עדיין לא יודע מי זו, אך היא יוצאת בדיוק כשאליעזר אומר "...עם אדוני"- בדיוק באותם מילים! (אור החיים הק') איזה נס ופלא, של תזמון מדויק ונפלא! [ולא נס של שינוי הטבע] אליעזר כה נרגש! ברור לו שזה לא סתם שבדיוק במילה 'אדוני' הוא רואה את הבחורה המסוימת הזו. ה' כל כך אוהב את אברהם ויצחק, שמשגיח על כל פרטי ענייניהם ומכוון אותם לטובה; השגחת ה' על יראיו גדולה ומיוחדת מהשגחתו על כל שאר האנשים. לכן, אליעזר מתבונן היטב ובוחן את התנהגותה של הנערה הזו.
טז וְהַֽנַּעֲרָ֗ טֹבַ֤ת מַרְאֶה֙ מְאֹ֔ד בְּתוּלָ֕ה וְאִ֖ישׁ לֹ֣א יְדָעָ֑הּ וַתֵּ֣רֶד הָעַ֔יְנָה וַתְּמַלֵּ֥א כַדָּ֖הּ וַתָּֽעַל׃
(טז) רבקה היתה יפה מאוד, וצנועה מאוד! "איש לא ידעה"- אף אחד לא הכיר אותה מרוב צניעותה! (רס"ג ע"פ המהדיר בחומש תורת חיים) היא ירדה לבאר ומילאה כדה והחלה לחזור.
יז וַיָּ֥רָץ הָעֶ֖בֶד לִקְרָאתָ֑הּ וַיֹּ֕אמֶר הַגְמִיאִ֥ינִי נָ֛א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ׃
(יז) אליעזר מתבונן ושם לב להתנהגותה המיוחדת ומיד רץ לקראתה וביקש אם תוכל בבקשה להשקות אותו מעט מים מכדה.
אבל, מה כל כך הרשים אותו?
רבקה עשתה עליו רושם מיוחד: בדרכה אל הבאר הלכה בזריזות. היא לא עצרה ועמדה לשוחח עם הבנות והתעכבה סתם להתבטל, כמו שבדר"כ עושות בְּנוֹת גילה, אלא, עשתה שליחותה בזריזות, מילאה את הכד והחלה לחזור (עקידת יצחק). גם צניעותה בעת השאיבה הרשימה את אליעזר – שלא התכופפה אל המים באופן לא צנוע אלא כרעה ברך ושאבה בצניעות (נצי"ב). לכן רץ אליה, וביקש ממנה לשתות, כפי שתכנן.
יח וַתֹּ֖אמֶר שְׁתֵ֣ה אֲדֹנִ֑י וַתְּמַהֵ֗ר וַתֹּ֧רֶד כַּדָּ֛הּ עַל־יָדָ֖הּ וַתַּשְׁקֵֽהוּ׃
(יח) רבקה לא מתעכבת או מהססת, ומיד אומרת "שתה" ונותנת לו לשתות מכדה. היא גם מדברת אליו בכבוד, אף שאינה מכירה אותו: "אדוני". ולא עוד, אלא שכדי שלא יצטרך להתאמץ היא משקה אותו בעצמה! (אור החיים הק')
יט וַתְּכַ֖ל לְהַשְׁקֹת֑וֹ וַתֹּ֗אמֶר גַּ֤ם לִגְמַלֶּ֨יךָ֙ אֶשְׁאָ֔ב עַ֥ד אִם־כִּלּ֖וּ לִשְׁתֹּֽת׃
(יט) רק לאחר שסיים לשתות כרצונו בנחת, אמרה לו שתשקה גם את גמליו. היא לא אמרה לו זאת מראש על מנת שלא ירגיש צורך לשתות מהר כדי שלא לעכבה (אור החיים הק'). אליעזר כלל לא ביקש ממנה להשקות הגמלים; אך היא ריחמה עליהם, ועל העבד העייף שיצטרך לעשות זאת אם לא היא, ויזמה את המעשה הזה מעצמה! רבקה לא אומרת שרק תשקה את הגמלים, אלא עוד יותר מכך! היא אומרת שתשקה אותם עד שיסיימו לשתות! זה המון עבודה! איזו בעלת חסד! איזו רצון להיטיב!
כ וַתְּמַהֵ֗ר וַתְּעַ֤ר כַּדָּהּ֙ אֶל־הַשֹּׁ֔קֶת וַתָּ֥רָץ ע֛וֹד אֶֽל־הַבְּאֵ֖ר לִשְׁאֹ֑ב וַתִּשְׁאַ֖ב לְכָל־גְּמַלָּֽיו׃
(כ) בפס' הללו אנחנו זוכים להיפגש במידות המיוחדות של רבקה - בטוּב הלב וברצון הטוב. נרחיב בלימוד הפסוקים הללו!
רבקה ממהרת ושופכת את המים אל השוקת, אחר כך היא ממשיכה ורצה אל הבאר כדי להמשיך לשאוב מים לכל הגמלים. כך היא המשיכה עד ששאבה לכל הגמלים!! כמה התאמצה רבקה במעשה! גמל עייף וצמא שותה המון מים (כשמונים ליטר!). היו שם עשרה גמלים, כך שהכמות שצריך לשאוב גדולה פי עשרה! צריך לשאוב עשרות רבות של כדים, ובכל פעם לעשות את פעולת השאיבה!
גם שעת המעשה היתה לא קלה: בסוף היום, כשאדם עייף כבר. רבקה גם לא היתה אישה מבוגרת בעלת כח, אלא צעירה! ועוד איך עשתה זאת? – רבקה ממהרת ורצה, ועושה זאת באהבה ושמחה! מעשה כזה גדול בתנאים כל כך לא פשוטים מעידים על אהבה גדולה לעשות חסד ועל שמחה בזה (על השמחה מעידה גם המהירות והזריזות בעשייה – "ותמהר... ותרץ").
עוד נשים לב לכך שאליעזר ואנשיו לא קמים לעזור לה במלאכה שהיא שלהם בעצם, והיא לא מתמרמרת על כך ולא נפגמת שמחתה ואהבתה בעשיית החסד הגדול! כנראה היא אדם שמחפש הזדמנויות כאלה, לגמול חסדים, וכשזה מזדמן – השמחה רבה ואין שום חשבונות!!! בכלל לא מעניין אותה מה עם אחרים, העיקר הזכות לעשות חסד! בוודאי שאישה כזו ראויה לבית אברהם! (ע"פ האברבנאל)
לסיכום, נשים לב לתכונותיה של רבקה המתגלים במעשיה:
כבוד לבני אדם, גם אם אינם מוכרים.
אהבת הבריות – שהניעה אותה לכל המעשה.
רחמים – על העבד העייף ועל הגמלים הצמאים.
טוב לב – רצון לעזור לאחרים.
זריזות ושמחה בעשיית החסד.
גבורה – היא התגברה על קשיים רבים והתאמצה מאוד.
צניעות – באופן השאיבה ובהיותה לא מוכרת.
|
|
אַבְרָהָם וְשָׂרָה |
רִבְקָה |
|
צְנִיעוּת |
שָׂרָה נִשְאֵרֶת בַּאוֹהֶל וְלֹא יוֹצֵאת כְּשְהַמַלְאָכִים בָּאִים. |
רִבְקָה לֹא מְדָבֶּרֵת אֶל הַרוֹעִים. |
|
שָׂרָה מְגָיֵירֶת רַק אֶת הַנָשִים וְלֹא אֶת הַגְבָרִים. |
רִבְקָה לֹא מִתְכּוֹפֶפֶת אֶל הַמָעָיַן אֵלָא יוֹרֶדֶת לַמָיִם וְשוֹאֵבֶת. |
|
|
זְרִיזוּת |
"וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם". |
רִבְקָה מְבִיאָה בִּמְהִירוּת מָיִם לְאֱלִיעֶזֶר וְאָחַר כַּך לַגְמַלִים. |
|
גְמִילוּת חֶסֶד |
אַבְרָהָם מצִיעַ אוֹכֶל וְשְתִיָיה לַאוֹרְחִים שְבָּאוּ מִדֵרֶך אָרוּכָּה. |
רִבְקָה מְבִיאָה מָיִם לְאֱלִיעֶזֶר שבָּא מִדֵרֶך אָרוּכָּה. |
|
אַבְרָהָם הִכְנִיס אוֹרְחִים אַף שְהָיָה חוֹלֵה וְהָיָה לוֹ קָשֵה מְאוֹד. |
רִבְקָה שוֹאֵבֶת מָיִם לְאֱלִיעֶזֶר וּגְמָלַיו לַמְרוֹת שְזוֹ עָבוֹדָה מְאוֹד קָשָה. |
|
|
אַבְרָהָם הִכְנִיס לְבֵּיתוֹ שְלוֹשָה אָנָשִים שְכְּלַל לֹא הִכִּיר. |
רִבְקָה מְבִיאָה לְאֱלִיעֶזֶר לִשְתּוֹת לַמְרוֹת שְאֵינָה מְכִּירָה אוֹתוֹ כְּלַל. |
|
|
"אֱמוֹר מְעַט וְעָשֶה הָרְבֵּה" |
אַבְרָהָם הצִיעַ לְאוֹרְחַיו לֵחֶם בִּלְבַד אַך נָתַּן עוּגוּת, חֶמְאָה וְחָלַב. |
אֱלִיעֶזֶר בִּיקֵש מְרִבְקָה שֶׁתַּשְׁקֶה רַק אוֹתוֹ וְהִיא הבִיאָה גַּם לוֹ וְגַם לִגְמַלָיו. |
כא וְהָאִ֥ישׁ מִשְׁתָּאֵ֖ה לָ֑הּ מַֽחֲרִ֕ישׁ לָדַ֗עַת הַֽהִצְלִ֧יחַ ה' דַּרְכּ֖וֹ אִם־לֹֽא׃
(כא) אליעזר ראה אותה במעשה שעשתה, והיה משתומם ומתפעל: מלבד שרה – לא ראה מעולם אישה כזאת. איזו זריזות בעשיית החסד! איזו חריצות ונדיבות! (רד"ק, ספורנו) ואיזו השגחה! אליעזר היה נפעם שכל כך מהר סייע לו ה' למצוא את מבוקשו עבור יצחק! (רש"י)
במשך כל המעשה, ישב אליעזר בצד, כדי לראות כיצד היא מתנהגת ולבחון אם אכן מתאימה היא ליצחק (רלב"ג).
כב וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל־יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם׃
(כב) כאשר סיימה רבקה את מבצע ההשקאה, אליעזר הנפעם לקח תכשיטי זהב יקרים מהמטען שהביא איתו ונתן לה (נמתין רגע עם השאלה מדוע הוא נותן כבר עכשיו).
כג וַיֹּ֨אמֶר֙ בַּת־מִ֣י אַ֔תְּ הַגִּ֥ידִי נָ֖א לִ֑י הֲיֵ֧שׁ בֵּית־אָבִ֛יךְ מָק֥וֹם לָ֖נוּ לָלִֽין׃
(כג) לאחר שנתן לה התכשיטים, ביקש לדעת בת מי היא, והאם יש בבית אביה מקום לישון לילה אחד (רש"י).
אך יש לשאול: למה העבד נותן לה את התכשיטים עוד לפני ששואל אותה בת מי היא ומאיזו משפחה?
חז"ל מלמדים אותנו שאליעזר היה כ"כ בטוח שבזכות אברהם אדונו הצדיק הוא יצליח במשימתו ושהאישה הזו היא ממשפחת אברהם (רש"י) ובמיוחד, כשראה ילדה צעירה עם מידות כ"כ טובות וכוחות כ"כ מיוחדים שכ"כ אוהבת, שמחה ורוצה לעשות טוב וחסד, לכן, היה לו ברור למעלה מכל ספק שה' מצליח דרכו ושזאת האישה הנכונה (צרור המור).
כד וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו בַּת־בְּתוּאֵ֖ל אָנֹ֑כִי בֶּן־מִלְכָּ֕ה אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָ֖ה לְנָחֽוֹר׃
(כד) רבקה עונה לפי סדר השאלות שנשאלה: תחילה בת מי היא ואחר כך לגבי מקום לישון. הדבר מעיד על היותה חכמה, כדברי המשנה באבות (ה', ז'): "שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם... ואומר [החכם] על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון".
כה וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו גַּם־תֶּ֥בֶן גַּם־מִסְפּ֖וֹא רַ֣ב עִמָּ֑נוּ גַּם־מָק֖וֹם לָלֽוּן׃
(כה) מתשובתה השניה ניתן ללמוד גם על נדיבותה – העבד ביקש מקום לינה ללילה אחד והיא השיבה שיש מקום לכמה לילות. ולא רק עבורו בלבד אלא אף לשאר אנשיו. ולא זו בלבד אלא הציעה מעצמה גם מזון לגמלים – קש ושאר מאכלי בהמות (ספורנו).
כו וַיִּקֹּ֣ד הָאִ֔ישׁ וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַֽה'׃
(כו) אליעזר שומע את תשובתה ומרגע לרגע מתמלא יותר ויותר שמחה- הוא מצליח במשימתו במהירות מסחררת! על כן, ברגע ששמע את תשובתה הסופית שהיא ממשפחת אברהם מיד השתחווה לה' בשבח והודאה על שהצליח דרכו וזימן לפניו אישה הגונה וכשרה לב אדונו (ת"י).
כז וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ ה֙ אֱלֹקֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַֽאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָֽנֹכִ֗י בַּדֶּ֨רֶךְ֙ נָחַ֣נִי ה' בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי׃
(כז) וכך הודה: ברוך ה' אלוקי אדוני אברהם שעשה חסד עם אדוני אברהם- ולא מנע טוּבוֹ ואמיתו (אולי הכוונה חסד שהוא אמיתי כדי להופיע את עמ"י) מאדוני אברהם. שהוביל אותי בדיוק בדרך המתאימה והמדויקת שבה הייתי צריך ללכת כדי להגיע אל בית אחי אדוני אברהם ולפגוש את האישה הראויה לבנו, יצחק, וכל זה במהירות כה רבה שפשוט רואים עין בעין את העזרה האלוקית (רש"י, נצי"ב).
איזו ענווה יש לאליעזר שבכלל לא חושב שמשהו מכל הפלא שמתחולל מולו קשור אליו אלא תלה הכל בזכותו של אברהם! (צרור המור וע"פ מדרש הגדול)
מכאן נלמד כמה חשובה מידת הכרת הטוב וחובת ההודאה על הטובות שה' עושה עמנו! (למדנו על אברהם שהכיר טובה לאבימלך... משה שלא היכה ביאור ובחול, וכו'). יש בזה שבח העבד המודה ושבח אדונו שחינכו לכך.
כח וַתָּ֨רָץ֙ הַֽנַּעֲרָ֔ וַתַּגֵּ֖ד לְבֵ֣ית אִמָּ֑הּ כַּדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
(כח) רבקה רצה – כדרך הילדים המקבלים מתנות (סוכריה בבית הכנסת...) – להראות לאִמָּהּ ולספר על האורח הנכבד והחשוב שקשור למשפחה.
כעת, נפגש עם דמות חדשה ממשפחת אברהם:
כט וּלְרִבְקָ֥ה אָ֖ח וּשְׁמ֣וֹ לָבָ֑ן וַיָּ֨רָץ לָבָ֧ן אֶל־הָאִ֛ישׁ הַח֖וּצָה אֶל־הָעָֽיִן׃
(כט) כבר בפגישתנו הראשונה עמו אנו רואים רשעותו של לבן, שלא רץ אל העבד מתוך שמחה על הזכות להכניס אורחים אלא בגלל תאוות הכסף שלו – כמבואר בפסוק הבא (רש"י, ספורנו).
ל וַיְהִ֣י ׀ כִּרְאֹ֣ת אֶת־הַנֶּ֗זֶם וְֽאֶת־הַצְּמִדִים֮ עַל־יְדֵ֣י אֲחֹתוֹ֒ וּכְשָׁמְע֗וֹ אֶת־דִּבְרֵ֞י רִבְקָ֤ה אֲחֹתוֹ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּֽה־דִבֶּ֥ר אֵלַ֖י הָאִ֑ישׁ וַיָּבֹא֙ אֶל־הָאִ֔ישׁ וְהִנֵּ֛ה עֹמֵ֥ד עַל־הַגְּמַלִּ֖ים עַל־הָעָֽיִן׃
(ל) לבן הבין מה קורה מהר מאוד... הוא רואה את התכשיטים שקיבלה אחותו ושומע את סיפוריה, ומיד רץ לאליעזר בתקווה להרוויח קצת מתנות גם לעצמו. הוא מצא אותו שומר על הגמלים ליד הבאר ומטפל בהם (רש"י).
לא וַיֹּ֕אמֶר בּ֖וֹא בְּר֣וּךְ ה֑' לָ֤מָּה תַֽעֲמֹד֙ בַּח֔וּץ וְאָֽנֹכִי֙ פִּנִּ֣יתִי הַבַּ֔יִת וּמָק֖וֹם לַגְּמַלִּֽים׃
(לא) לבן מזמין את אליעזר בנחמדות צבוּעה: בוא אלינו, ברוך ה' (שבירך אותך בעושר...!), למה אתה עומד בחוץ? לכבודך פיניתי את הבית מעבודה זרה [רשע ועובד עבודה זרה!!], והכנתי גם מקום לאנשיך ולגמלים (ספורנו).
לב וַיָּבֹ֤א הָאִישׁ֙ הַבַּ֔יְתָה וַיְפַתַּ֖ח הַגְּמַלִּ֑ים וַיִּתֵּ֨ן תֶּ֤בֶן וּמִסְפּוֹא֙ לַגְּמַלִּ֔ים וּמַ֨יִם֙ לִרְחֹ֣ץ רַגְלָ֔יו וְרַגְלֵ֥י הָֽאֲנָשִׁ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ׃
(לב) אליעזר מגיע אל ביתם ומתיישב עם אנשיו לנוח. בזמן הזה לבן משחרר הגמלים מקשריהם וממטענם (רמב"ן, רשב"ם, רד"ק), וכן פתח להם הזממים ששמרו שלא יאכלו מן הגזל (רש"י, רד"ק), ונתן לגמלים לאכול תבן ומספוא (=מאכל בהמות). גם רחץ רגליו ורגלי אנשיו מן הדרך (רמב"ן).
לג ויישם (וַיּוּשַׂ֤ם) לְפָנָיו֙ לֶֽאֱכֹ֔ל וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א אֹכַ֔ל עַ֥ד אִם־דִּבַּ֖רְתִּי דְּבָרָ֑י וַיֹּ֖אמֶר דַּבֵּֽר׃
(לג) לפני אליעזר ואנשיו מניחים אוכל – אך הוא לא מוכן לאכול עד שיאמר מה רצונו.
למה נהג כך ולא קודם כל ישב לאכול?
העבד ראה שה' מסייע לו מאוד בשליחותו, והבין שרצון ה' ממנו שיעסוק בה תחילה, שבה חפץ ה', ורק אחר כך יתעסק בענייני גופו וצרכיו (רשב"ם).
בנוסף, אליעזר רצה שלא יהיו עיכובים. שח"ו לא יצוצו עיכובים נוספים ודברים המונעים, ושמא גם תיחלש התלהבות בני המשפחה מבואו לפני שבכלל ידעו מה מטרתו (רלב"ג, עקידת יצחק).
וכמובן, העבד עסוק בקיום מצות אדונו, והוא יודע שביצוע שליחותו היא מצוה חשובה מאוד, שעליו להקדים אותה לפני ענייניו האישיים והפרטיים (הנצי"ב).
ניתן לתאר זאת כך:
אליעזר נכנס לבית ומציעים לו לשבת, לנוח ולאכול. אך אליעזר ממשיך לעמוד ובקול עדין והחלטי אומר- "איני מעוניין לאכול כעת, ראשית אני מעוניין לומר לכם כמה דברים!". אליעזר אומר לעצמו- יש כאן סיעתא דשמיא מיוחדת במינה להצלחת השליחות! ברור שכעת רצון ה' שאעסוק קודם כל בענייני השליחות ולא בדברים כמו אכילה ושתיה. כמו כן עלי קודם כל לעסוק בביצוע השליחות מאת אדוני אברהם! ואף יותר מכך! אולי תוך כדי העיסוק בדברים אחרים יקרה משהו ויצוצו כל מיני עיכובים או ח"ו המשפחה פתאום לא תרצה לשלוח את רבקה! עכשיו זה הזמן ואין לי לחכות עוד רגע! (רשב"ם, רלב"ג, עקידת יצחק, נצי"ב).
לד וַיֹּאמַ֑ר עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אָנֹֽכִי׃
(לד) בדבריו ובסיפורו הארוכים העבד מגייס את כל חכמתו וכישרונו כדי לשכנע את בני המשפחה לתת את רבקה אישה ליצחק. ה' אמנם הצליח דרכו, אך זה היה שלב ראשון בלבד וכעת החל השלב הבא, שאף הוא דורש סייעתא דשמיא.
[אמנם אין כמעט שינוי בין האמור לבין סיפורם מפי העבד, אך נאריך בדבריו בכל זאת ונדגיש נאמנותו לשליחות, ונשבח הצלחתו בשכנוע המשפחה].
ההתרגשות בליבו של אליעזר גוברת ועולה. זהו! הוא אומר לעצמו. עכשיו זה הרגע שבשבילו הגעתי עד לכאן. עלי לגייס את כל כוחותי וכל יכולותי- בדיבור, בהתלהבות, בהערצה האדירה שיש לי לאדוני אברהם, כדי לשכנע את בני המשפחה לשלוח את רבקה הצעירה יחד איתי כדי שתנשא ליצחק. ברור שהסיעתא דשמיא לה זכיתי בבאר היא רק שלב ראשון- כעת אני זקוק לעזרה נוספת מן שמיא כדי שאזכה להצליח את דרכי.
אליעזר לוקח אוויר ומתחיל לדבר:
כבר בפתיחת דבריו הוא אומר שבח אדונו: אני עבד של אברהם – מרוב היותו כה טוב ואהוב אינו צריך לקנות עבדים ושפחות בכסף, אלא כל אדם היה רוצה להיות עבדו אפילו בחינם כדי להיות קרוב אליו! אפילו עבד חכם ונבון משתוקק להיות עבד אברהם ולזכות להסתופף בצילו (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).
לה וַֽה' בֵּרַ֧ךְ אֶת־אֲדֹנִ֛י מְאֹ֖ד וַיִּגְדָּ֑ל וַיִּתֶּן־ל֞וֹ צֹ֤אן וּבָקָר֙ וְכֶ֣סֶף וְזָהָ֔ב וַֽעֲבָדִם֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וּגְמַלִּ֖ים וַֽחֲמֹרִֽים׃
(לה) שבח נוסף: אדוני אברהם עשיר מאוד, מבורך בכל! יש לו צאן, בקר, כסף, זהב, עבדים, שפחות, גמלים וחמורים (אפשר להזכיר את הפסוק הראשון של הפרק).
לו וַתֵּ֡לֶד שָׂרָה֩ אֵ֨שֶׁת אֲדֹנִ֥י בֵן֙ לַֽאדֹנִ֔י אַֽחֲרֵ֖י זִקְנָתָ֑הּ וַיִּתֶּן־ל֖וֹ אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃
(לו) ועוד, ה' אוהב מאוד את אדוני ובירכו בבן בדרך נס! שנולד לו מאישתו אחרי שכבר עברה את הגיל בו נשים יולדות. ודוני כ"כ אוהב את בנו, ולכן נתן לו את כל אשר לו.
לז וַיַּשְׁבִּעֵ֥נִי אֲדֹנִ֖י לֵאמֹ֑ר לֹֽא־תִקַּ֤ח אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִבְּנוֹת֙ הַֽכְּנַעֲנִ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י יֹשֵׁ֥ב בְּאַרְצֽוֹ׃
(לז) האדון שלי מאוד מעריך את משפחתכם, ולכן, השביעני לא לקחת אישה מבנות כנען הקרובות למקומו,
לח אִם־לֹ֧א אֶל־בֵּית־אָבִ֛י תֵּלֵ֖ךְ וְאֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֖ה לִבְנִֽי׃
(לח) אלא רק מבנות משפחתו-משפחתכם! (אמנם, אברהם אמר אל 'ארצי ומולדתי' אך אליעזר משנה ואומר 'משפחתי' מכיוון שזו הייתה כוונתו של אברהם) (אברבנאל).
לט וָֽאֹמַ֖ר אֶל־אֲדֹנִ֑י אֻלַ֛י לֹֽא־תֵלֵ֥ךְ הָֽאִשָּׁ֖ה אַֽחֲרָֽי׃
(לט) כששאלתי: אולי לא תרצה האישה לבוא איתי בחזרה–
מ וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י ה' אֲשֶׁר־הִתְהַלַּ֣כְתִּי לְפָנָ֗יו יִשְׁלַ֨ח מַלְאָכ֤וֹ אִתָּךְ֙ וְהִצְלִ֣יחַ דַּרְכֶּ֔ךָ וְלָֽקַחְתָּ֤ אִשָּׁה֙ לִבְנִ֔י מִמִּשְׁפַּחְתִּ֖י וּמִבֵּ֥ית אָבִֽי׃
(מ) ענה לי: ה' אשר אותו אני עובד יסייע במציאת האישה משם משום שהוא חפץ במשפחה זו דווקא.
מא אָ֤ז תִּנָּקֶה֙ מֵאָ֣לָתִ֔י כִּ֥י תָב֖וֹא אֶל־מִשְׁפַּחְתִּ֑י וְאִם־לֹ֤א יִתְּנוּ֙ לָ֔ךְ וְהָיִ֥יתָ נָקִ֖י מֵאָֽלָתִֽי׃
(מא) ואז – אם לקחת אישה ליצחק ממשפחתי – לא תיענש על שבועתי, כי קיימת אותה. וגם אם לא תרצה האישה לבוא איתך – אתה לא תיענש, כי במקרה כזה אני פוטר אותך מאותה שבועה (ד"ע).
כעת, פונה אליעזר לספר למשפחה איזו סיעתא דשמיא הייתה ממש בגלוי במהלך שהותו ליד הבאר:
מב וָֽאָבֹ֥א הַיּ֖וֹם אֶל־הָעָ֑יִן וָֽאֹמַ֗ר ה֙ אֱלֹקֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אִם־יֶשְׁךָ־נָּא֙ מַצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֔י אֲשֶׁ֥ר אָֽנֹכִ֖י הֹלֵ֥ךְ עָלֶֽיהָ׃
(מב) כאן סיפר להם על אופן גילוי רצון ה' במשפחתם ועשייתו פלא עבור הדבר – שמיד מצא את האישה הראויה ליצחק.
היום הגעתי אל באר המים הסמוכה לעיר ופניתי בתפילה לה' אלוקי אדוני אברהם- "יהי רצון מלפניך שתצליח את דרכי במציאת אישה לבן אדוני" (אונקלוס).
מג הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י נִצָּ֖ב עַל־עֵ֣ין הַמָּ֑יִם וְהָיָ֤ה הָֽעַלְמָה֙ הַיֹּצֵ֣את לִשְׁאֹ֔ב וְאָֽמַרְתִּ֣י אֵלֶ֔יהָ הַשְׁקִֽינִי־נָ֥א מְעַט־מַ֖יִם מִכַּדֵּֽךְ׃
(מג) רבש"ע! אני עומד על שפת המעיין- הבאר, יהי רצון שהעלמה שתצא לשאוב מים ואבקש ממנה- "אפשר בבקשה שתשקי אותי מעט מים מכדך?"
מד וְאָֽמְרָ֤ה אֵלַי֙ גַּם־אַתָּ֣ה שְׁתֵ֔ה וְגַ֥ם לִגְמַלֶּ֖יךָ אֶשְׁאָ֑ב הִ֣וא הָֽאִשָּׁ֔ה אֲשֶׁר־הֹכִ֥יחַ ה' לְבֶן־אֲדֹנִֽי׃
(מד) והיא תאמר לי- שתה, גם אתה, גם גמליך. זו האישה שהוכחת שהיא צריכה להיות אישה לבן אדוני (רש"י).
מה אֲנִי֩ טֶ֨רֶם אֲכַלֶּ֜ה לְדַבֵּ֣ר אֶל־לִבִּ֗י וְהִנֵּ֨ה רִבְקָ֤ה יֹצֵאת֙ וְכַדָּ֣הּ עַל־שִׁכְמָ֔הּ וַתֵּ֥רֶד הָעַ֖יְנָה וַתִּשְׁאָ֑ב וָֽאֹמַ֥ר אֵלֶ֖יהָ הַשְׁקִ֥ינִי נָֽא׃
(מה) ואני, טרם סיימתי להתפלל כך בליבי ואני רואה את רבקה יוצאת כְּשֶׁכַּדָהּ על שִׁכְמָהּ והיא יורדת לשאוב מים וביקשתי ממנה שתשקה אותי.
אל לבי = מה שעלה בלבי (הכתב והקבלה).
מו וַתְּמַהֵ֗ר וַתּ֤וֹרֶד כַּדָּהּ֙ מֵֽעָלֶ֔יהָ וַתֹּ֣אמֶר שְׁתֵ֔ה וְגַם־גְּמַלֶּ֖יךָ אַשְׁקֶ֑ה וָאֵ֕שְׁתְּ וְגַ֥ם הַגְּמַלִּ֖ים הִשְׁקָֽתָה׃
(מו) והיא, מיהרה והורידה את הכד ואמרה שאשתה ושגם את הגמלים היא תשקה וכך היא באמת עשתה! כמה היא מתאימה במעשה זה שעשתה ליצחק! כמה גומלת חסדים ונדיבה היא! איזה רצון עז לעשות טוב! היא ממש מתאימה לבן אדוני!
מז וָֽאֶשְׁאַ֣ל אֹתָ֗הּ וָֽאֹמַר֮ בַּת־מִ֣י אַתְּ֒ וַתֹּ֗אמֶר בַּת־בְּתוּאֵל֙ בֶּן־נָח֔וֹר אֲשֶׁ֥ר יָֽלְדָה־לּ֖וֹ מִלְכָּ֑ה וָֽאָשִׂ֤ם הַנֶּ֨זֶם֙ עַל־אַפָּ֔הּ וְהַצְּמִידִ֖ים עַל־יָדֶֽיהָ׃
(מז) אז, שאלתי אותה בת מי היא וברגע שהבנתי שהיא ממשפחת אדוני שמתי את הנזם על אפה ואת הצמידים על ידיה.
כאן העבד הופך סדר הדברים מכפי שעשה באמת, כדי שלא יאמרו לו איך עשה דבר כזה שנתן לה מתנות עוד לפני שבירר מי היא (רש"י) הרי הם לא עובדי ה' ואיך יבינו את הביטחון של אליעזר בה' (ד"ע).
מח וָֽאֶקֹּ֥ד וָֽאֶשְׁתַּחֲוֶ֖ה לַֽה' וָֽאֲבָרֵ֗ךְ אֶת־ה֙ אֱלֹקֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲשֶׁ֤ר הִנְחַ֨נִי֙ בְּדֶ֣רֶךְ אֱמֶ֔ת לָקַ֛חַת אֶת־בַּת־אֲחִ֥י אֲדֹנִ֖י לִבְנֽוֹ׃
(מח) השתלשלות העניינים כל כך ברורה שהיא מאת ה' – הודיתי והשתחוויתי לה' אלוקי אדוני אברהם שהוביל אותי בדרך ישרה וברורה כדי לקחת את בת אחיו לאישה עבור בנו.
מט וְ֠עַתָּה אִם־יֶשְׁכֶ֨ם עֹשִׂ֜ים חֶ֧סֶד וֶֽאֱמֶ֛ת אֶת־אֲדֹנִ֖י הַגִּ֣ידוּ לִ֑י וְאִם־לֹ֕א הַגִּ֣ידוּ לִ֔י וְאֶפְנֶ֥ה עַל־יָמִ֖ין א֥וֹ עַל־שְׂמֹֽאל׃
(מט) וכעת, אם אתם רוצים לעשות עם אדוני חסד ואמת ולתת את רבקה לאישה ליצחק הגידו לי ואם לא תסכימו – אפנה לחפש אישה בין בנות ישמעאל או בנות לוט (רש"י).
אליעזר עוצר את שטף הדיבור שלו. אולי רק עכשיו הוא שם לב לתגובות הסובבים אותו... אליעזר מתבונן בלבן ובאביו בתואל- "האם הצלחתי?" יש כמה רגעים של דממה באוהל. ואז-
נ וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵֽה' יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב׃
(נ) לאחר ששמעו את אופן התנהלות הדברים, בדרך כל כך נפלאה ומושגחת – לא יכלו בני משפחת רבקה שלא לומר כי מה' הדברים יצאו ולא במקרה. הם מוסיפים, שלא בידם לקלקל או לעזור, כי ה' עושה כאן הכל (רשב"ם).
גם כאן בולטת השגחת ה' הנפלאה בהצלחת דרכו של אליעזר: לבן ובתואל הרשעים ועובדי האלילים הסכימו לתת את רבקה לעובד ה' ושונא אלילים שגר בארץ רחוקה ואינו מוכר להם! ה' משגיח בעולם, ובמיוחד על הצדיקים ועל האבות.
נשים לב לסדר הפסוק: לבן (הבן) ראשון, ובתואל (האב) אחריו. לבן היה רשע ולא כיבד את הוריו ולא ירא מהם, ולכן הרשה לעצמו לדבר לפני אביו (רש"י).
אפילו לבן הרשע, אינו יכול לומר דבר אל מול סיפור שכזה. לבן הרשע קופץ ומדבר עוד לפני אביו! "ברור שהכל פה מאת ה'! לכן, אין לנו מה לומר כלל וברור שכל שנותר לנו זה להסכים. לא בידינו להועיל בבניין או להפך, מאת ה' הדבר!".
נא הִנֵּֽה־רִבְקָ֥ה לְפָנֶ֖יךָ קַ֣ח וָלֵ֑ךְ וּתְהִ֤י אִשָּׁה֙ לְבֶן־אֲדֹנֶ֔יךָ כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר ה'׃
(נא) ואם כן, מכיוון שברור שזה נגזר מאת ה' אתה יכול לקחת את רבקה גם בלי רשותנו (ספורנו), כדי שתנשא עם בן אדונך.
דיבר = גזר (אב"ע, ספורנו).
נב וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר שָׁמַ֛ע עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם אֶת־דִּבְרֵיהֶ֑ם וַיִּשְׁתַּ֥חוּ אַ֖רְצָה לַֽה'׃
(נב) אליעזר מבין שזה שוב פלא ועזרה משמים שהסכימו הרשעים בקלות כזאת, ומודה לה' בהשתחוויה.
ראויה לשבח הודאתו החוזרת ונשנית!
נג וַיּוֹצֵ֨א הָעֶ֜בֶד כְּלֵי־כֶ֨סֶף וּכְלֵ֤י זָהָב֙ וּבְגָדִ֔ים וַיִּתֵּ֖ן לְרִבְקָ֑ה וּמִ֨גְדָּנֹ֔ת נָתַ֥ן לְאָחִ֖יהָ וּלְאִמָּֽהּ׃
(נג) אליעזר מוסיף ונותן לרבקה עוד תכשיטים מכסף ומזהב (רשב"ם) ובגדים, וכן פירות טובים מארץ ישראל (ראב"ע, רש"י) ושאר מתנות משובחות (רד"ק) למשפחתה דברים שכמותם לא היה בחרן.
נד וַיֹּֽאכְל֣וּ וַיִּשְׁתּ֗וּ ה֛וּא וְהָֽאֲנָשִׁ֥ים אֲשֶׁר־עִמּ֖וֹ וַיָּלִ֑ינוּ וַיָּק֣וּמוּ בַבֹּ֔קֶר וַיֹּ֖אמֶר שַׁלְּחֻ֥נִי לַֽאדֹנִֽי׃
(נד) אליעזר ואנשיו אכלו ושתו, וישנו באותו לילה, ובבוקר ביקש ללכת עם רבקה אל אדונו- אברהם.
נה וַיֹּ֤אמֶר אָחִ֨יהָ֙ וְאִמָּ֔הּ תֵּשֵׁ֨ב הַנַּֽעֲרָ֥ אִתָּ֛נוּ יָמִ֖ים א֣וֹ עָשׂ֑וֹר אַחַ֖ר תֵּלֵֽךְ׃
(נה) לבן ואימו הספיקו כבר להתחרט ממה שחשבו אתמול בערב, ורצו לעכב את רבקה, ואמרו שתישאר איתם שנה ("ימים") או עשרה חודשים ("עשור") ורק אחר כך תלך.
מה קרה אתמול? נעורר את השאלה העולה מתוך פס' נ' ופסוקנו- לאן נעלם בתואל? אמרו חכמים ז"ל שרצה להרעיל למוות את אליעזר כדי לקחת את הרכוש שהביא, אך ה' עשה שהוחלפה צלחתו של אליעזר בשלו, ואכל ומת (תורה שלמה על פס' ל"ג). איך הוחלפה הצלחת? מכיוון שאליעזר עמד ודיבר נתקרר המאכל שלו ולכן כבר לא אכלו. בערב, חיממו את המאכל לבתואל ולא שמו לב שזו הייתה הצלחת שהייתה מיועדת לאליעזר ובתוכה הרעל. בתואל אכל ממנה ולמחרת מצאו שהוא מת (ת"י).
נו וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ אַל־תְּאַֽחֲר֣וּ אֹתִ֔י ה' הִצְלִ֣יחַ דַּרְכִּ֑י שַׁלְּח֕וּנִי וְאֵֽלְכָ֖ה לַֽאדֹנִֽי׃
(נו) אליעזר זוכר שאברהם שלח אותו, ולא רצה להתעכב במילוי השליחות, ובמיוחד שברור היה כי רצון ה' שלא יתעכבו. לכן ביקש שלא יעכבו אותה.
נז וַיֹּֽאמְר֖וּ נִקְרָ֣א לַֽנַּעֲרָ֑ וְנִשְׁאֲלָ֖ה אֶת־פִּֽיהָ׃
(נז) לבן ואימו אומרים- נקרא לנערה ונראה מה היא אומרת. הרי לא מחתנים אישה בלי לשאול אותה! (רש"י)
נח וַיִּקְרְא֤וּ לְרִבְקָה֙ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלֶ֔יהָ הֲתֵֽלְכִ֖י עִם־הָאִ֣ישׁ הַזֶּ֑ה וַתֹּ֖אמֶר אֵלֵֽךְ׃
(נח) רבקה עונה לשאלה בזריזות ובצורה החלטית וברורה, ללא היסוס: "אלך! ואין לי כל בעיה עם זה" (וגם אם לא תרצו!) (רש"י, רלב"ג) ואיני רוצה להתעכב בשביל שום דבר לעצמי (רשב"ם).
איך הסכימה רבקה להיפרד מיד ממשפחתה ומארצה וללכת לארץ רחוקה מאוד כדי להתחתן עם מישהו לא מוכר?
רבקה ראתה את הצלחת דרכו של העבד והבינה שה' אוהב את אברהם ויצחק, ומהתנהגות העבד ואישיותו הבינה שאדונו אברהם הוא איש ענק באמונה ובמידות, ויצחק כמותו ממשיך את דרכו, וכדאי לה להידבק בו.
נט וַֽיְשַׁלְּח֛וּ אֶת־רִבְקָ֥ה אֲחֹתָ֖ם וְאֶת־מֵֽנִקְתָּ֑הּ וְאֶת־עֶ֥בֶד אַבְרָהָ֖ם וְאֶת־אֲנָשָֽׁיו׃
(נט) לבן וקרובי משפחה נוספים ליוו את רבקה בצאתה מביתם, ואיתה גם שלחו את דבורה (בראשית ל"ה ח') האומנת שלה (רס"ג) [שבעבר היתה מיניקתה (ראב"ע, חזקוני)], ללכת עם אליעזר ואנשיו.
ס וַיְבָֽרְכ֤וּ אֶת־רִבְקָה֙ וַיֹּ֣אמְרוּ לָ֔הּ אֲחֹתֵ֕נוּ אַ֥תְּ הֲיִ֖י לְאַלְפֵ֣י רְבָבָ֑ה וְיִירַ֣שׁ זַרְעֵ֔ךְ אֵ֖ת שַׁ֥עַר שֹֽׂנְאָֽיו׃
(ס) לבן ומשפחתו ראו את רצונה העז ללכת עם העבד, על כן לא נותרה להם ברירה ושלחו אותה איתו ובירכו אותה – רבקה, כעת את עוזבת אותנו ומתחתנת עם אדם צדיק. יהי רצון שתזכי להיות האישה שתתקיים בה ברכת ה' לאברהם לאחר העקידה "הרבה ארבה את זרעך" וכו' (כ"ב, י"ז). שאותו זרע מובטח יהיה ממך ולא מאישה אחרת. למרות רשעותם, הם הצליחו להתעלות באותו רגע של הפרידה, להבין את גדולת אברהם ולהאמין שברכת ה' תתקיים בו (ת"י, ע"פ צרור המור).
סא וַתָּ֨קָם רִבְקָ֜ה וְנַֽעֲרֹתֶ֗יהָ וַתִּרְכַּ֨בְנָה֙ עַל־הַגְּמַלִּ֔ים וַתֵּלַ֖כְנָה אַֽחֲרֵ֣י הָאִ֑ישׁ וַיִּקַּ֥ח הָעֶ֛בֶד אֶת־רִבְקָ֖ה וַיֵּלַֽךְ׃
(סא) מיד עם נתינת הרשות קמה רבקה וקראה לנערותיה ורכבו על הגמלים בעקבות אליעזר, שהראה להן את הדרך (רמב"ן). אליעזר לקח את רבקה תחת אחריותו, ושמר עליה כל הדרך (רמב"ן, רד"ק).
מן הסתם, במהלך הדרך, רבקה מהרהרת בליבה על האיש עליו שמעה- על מידותיו הטובות, על מעשיו הטובים וצדקותו הרבה. כך עוֹלָה בְּקִרְבָּה הציפיה והרצון להכיר כבר את יצחק. ועכשיו, סוף סוף, אחרי דרך ארוכה – הגיעה שעת הפגישה עם יצחק!
סב וְיִצְחָק֙ בָּ֣א מִבּ֔וֹא בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י וְה֥וּא יוֹשֵׁ֖ב בְּאֶ֥רֶץ הַנֶּֽגֶב׃
(סב) גם יצחק כמובן ציפה רבות למפגש עם האישה אותה יביא העבד, אישה שמתאימה לבית אביו, שיחד איתה יוכל להקים בית נאמן לעבודת ה' ולהקים משפחה שתמשיך ללכת בדרך ה' לעבוד את ה' ולהיטיב לכולם. כעת, יצחק חוזר מהליכתו (="בא מבוא") לבאר לחי רואי, לשם היה הולך כדי להתפלל – כי שם נשמעה תפילת הגר ונגלה אליה מלאך (רמב"ן). הוא התפלל שם שה' יצליח את דרכו של אליעזר ושהוא בעצמו יזכה לשאת אישה ראויה וטובה (צרור המור, כלי יקר). ומקום מגוריו היה בארץ הנגב, קרוב לאותה באר (רש"י).
סג וַיֵּצֵ֥א יִצְחָ֛ק לָשׂ֥וּחַ בַּשָּׂדֶ֖ה לִפְנ֣וֹת עָ֑רֶב וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּ֥ה גְמַלִּ֖ים בָּאִֽים׃
(סג) גם בדרכו חזרה, יצחק המשיך להתפלל [="לשוח", לשון תפילה, כמו "ישפוך שיחו"], ולכן היה בשדה ולא על הדרך [לפי ההלכה – שלא יפריעו לו אנשים שהולכים בדרך (ספורנו)]. דבר זה היה זה כשפנה הערב (רס"ג), לפני שקיעת השמש (ראב"ע). ומכאן חז"ל למדו שיצחק תיקן תפילת מנחה! לפני שהחל בתפילה נשא עיניו וראה ששיירת גמלים הולכת בכיוון המתקרב אליו. יצחק ממשיך בתפילתו בכוונה רבה ומראהו נורא ומלא הוד והדר (רש"י).
סד וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת־עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת־יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל׃
(סד) רבקה נשאה עיניה וראתה את יצחק מתפלל, המראה של יצחק מתפלל גרם לה להתבייש כל כך מרוב קדושתו עד שהיא הטתה את עצמה לצד הגמל.
אבל, ממה בדיוק התפעלה רבקה? מה היא ראתה?
רבקה התבוננה ביצחק בתפילה. שפניו המאירות כמלאך ה' נורא מאוד (העמק דבר), ידיו שטוחות בתפילה (ב"ר ס' ט"ו). היא התפעלה כל כך ונדהמה מצדקותו ומקדושתו של יצחק, והתביישה ממנו. היא מעולם לא ראתה אדם כזה! איך הוא מתפלל בכוונה! היה ברור לה שזהו בטח אדם גדול! לכן היא הפילה את עצמה מעל הגמל (רש"י, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).
סה וַתֹּ֣אמֶר אֶל־הָעֶ֗בֶד מִֽי־הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַֽהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד ה֣וּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס׃
(סה) רבקה מלאה בהתפעלות גדולה ממראהו ההדור של יצחק ולכן מיד שואלת את אליעזר מיהו אותו אדם מרשים שהיא רואה, והעבד ענה לה שהוא יצחק! רבקה מאוד מתביישת, מרגישה שמעלתו גבוהה וגדולה ממעלתה היא, הרגשה של בושה גדולה עלתה בה רק מזה שהיא מתקרבת לפני אדם גדול כזה ולכן כיסתה את פניה בצעיף כדי להסתיר את עצמה (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).
סו וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃
(סו) העבד מספר ליצחק את כל מה שעשה (רבנו בחיי), וגם את כל מה שה' עשה בהשגחתו המיוחדת בעניין מציאת האישה המתאימה (רש"י) – כך יצחק למד שרבקה מיועדת לו מאת ה' (רשב"ם), וגם כמה צדיקה וטובה היא (העמק דבר). דברים אלו של אליעזר הוכיחו ליצחק שרבקה היא האישה שנתן לו ה' וכך היה לו יותר ויותר רצון לשאת אותה לאישה (ע"פ בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).
[נספר את דברי אליעזר בצורה חיה כדי להרשים את הילדים עוד יותר בגדולתה של יצחק ובקדושת הנישואים של יצחק ורבקה]
סז וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת־רִבְקָ֛ה וַתְּהִי־ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּֽאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַֽחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ׃ {פ}
(סז) מאז פטירת שרה ועד ליום הגעת רבקה, כדי לכבד את שרה אמנו, לא נכנסו לאוהל שרה. אך כעת, משבאה רבקה, הביא יצחק את רבקה לאוהל שהיה שייך לאימו הצדיקה שנפטרה ושם מתחתן איתה (רמב"ן). מאז אותו יום החל יצחק להרגיש שהוא באמת מתנחם, כלומר, מתעודד אחרי פטירת אימו.
למה התורה מדגישה שיצחק הביא אותה דווקא לאוהל "שרה אמו"?
רש"י מסביר: "ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו, כלומר נעשית דוגמת שרה אמו", שכל שלושת הניסים שהיו בזמן ששרה חיתה ופסקו כשמתה (נר דלוק מע"ש לע"ש, ברכה בעיסה וענן קשור על האוהל) – חזרו כשבאה רבקה. באהבת ה' לרבקה עשה ה' שישובו הניסים הללו בזכותה וכך היה ברור לכולם כמה אישה צדיקה ומיוחדת היא רבקה- שזכתה לניסים הללו שמראים כמה האדם קדוש וצדיק לפני ה'.
כשראה זאת יצחק הוא הצליח באמת לשמוח על שהתחתן עם רבקה ולהתעודד מפטירת אימו. יצחק אהב אותה אהבה גדולה מכיוון שראה את מעשיה הטובים כמעשי אמו: היא פתחה את דלתות האוהל לרווחה, והכניסה אורחים בלי קמצנות או עצלנות אלא בנדיבות ובלב רחב. ויתכן גם שכמו שרה גם רבקה היתה מלמדת את הנשים יראת ה' ומעשים טובים, ומזהירה אותן מדרך הרשעות שהכירה אצל לבן אחיה הרשע (ב"ר, ס', ט"ז).
[פרק כה]
א וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה׃
(א) אברהם הוסיף ולקח אישה שלישית [אחרי שרה והגר]: קטורה (ראב"ע, רשב"ם). היא היתה ראויה ומתאימה לו, שהיו מעשיה נאים וטובים כלפי הבריות וכלפי ה' (ע"פ רש"י).
ב וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־זִמְרָן֙ וְאֶת־יָקְשָׁ֔ן וְאֶת־מְדָ֖ן וְאֶת־מִדְיָ֑ן וְאֶת־יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת־שֽׁוּחַ׃
(ב) קטורה ילדה לאברהם שישה בנים. נשים לב לכך שאברהם כבר הגיע לגיל מאוחר-140! והוא ממשיך לזכות לבנים! (כפשט וברד"ק).
כמובן, שגם את הבנים הללו התאמץ והשתדל אברהם ללמד לעשות צדקה ומשפט, לירא ולעבוד את ה' ולהיטיב לאחרים. כמו שלימד את כל האנשים – על אחת כמה וכמה שלימד את בניו.
ג וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת־שְׁבָ֖א וְאֶת־דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֔ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים׃
ד וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֨פֶר֙ וַֽחֲנֹ֔ךְ וַֽאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל־אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה׃
(ג-ד) לבנים הללו נולדו בנים גם כן, נכדים לאברהם, ואף להם בנים – נינים לאברהם. כנראה המשיכו ללדת עוד ילדים, בנים ובני בנים, אך את אלה בלבד ראה אברהם בחייו (רד"ק).
ה וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק׃
(ה) לאברהם נאמר כמה פעמים שיצחק הוא עיקר זרעו וממשיך דרכו, ובו יתקיימו הבטחות ה' אליו ["והקימותי את בריתי איתו לברית עולם (י"ז, י"ט), "ואת בריתי אקים את יצחק" (י"ז, כ"א), "כי ביצחק יקרא לך זרע" (כ"א, י"ב)]. לכן נתן לו אברהם את כל רכושו ואת כל הארץ, ואת הבנים האחרים שילח לארץ אחרת. אהבתו של אברהם אל יצחק הייתה מיוחד במינה, אהבה גדולה! שהרי ממנו עתיד לצאת דבר ה' ולקום עם ישראל! (אברבנאל) ובנוסף, כמובן משום שהוא נולד משרה ועוד לאחר שציפו זמן ארוך כל כך עד שיוולד.
ו וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם׃
(ו) לבנים שנולדו לו מקטורה [שהיתה פילגש, כלומר אישה בלי שטר כתובה] אברהם נותן מתנות, את כל המתנות שקיבל מפרעה ומאבימלך לאחר שהחזירו לו את שרה. אברהם לא רצה ליהנות ממתנות אלו, כי ניתנו לו כתוצאה מצער גדול שנגרם לשרה כשנלקחה לארמונותיהם. כמה כבוד והערכה גדולים ואיזו אהבה רבה היו לאברהם כלפי שרה! (רש"י)
לאחר שנתן להם את המתנות, שילח אותם מהארץ, כדי שלא יטרידו את יצחק בעניין הירושה לאחר מותו הוא לא רצה לסמוך על כל מיני צוואות והוראות כתובות שבהם יהיה כתוב מה מגיע ליצחק (ספורנו). הסיבה לכך הייתה כי כבר כמה פעמים אמר לו ה' שביצחק יקרא לו זרע- ולא רק במובן הממוני אלא הרבה יותר מזה! מיצחק תמשך השושלת וממשפחתו יקום עם ישראל! (רמב"ן, הנצי"ב) ולאן שלח אותם? לכיוון מזרח – קדמה – אל "ארץ קדם", היא אזור חרן ואור כשדים, שיהיו שם עם שאר בני משפחתו (רד"ק).
ז וְאֵ֗לֶּה יְמֵ֛י שְׁנֵֽי־חַיֵּ֥י אַבְרָהָ֖ם אֲשֶׁר־חָ֑י מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וְשִׁבְעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְחָמֵ֥שׁ שָׁנִֽים׃
(ז) אברהם חי 175 שנים.
ח וַיִּגְוַ֨ע וַיָּ֧מָת אַבְרָהָ֛ם בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָ֖ה זָקֵ֣ן וְשָׂבֵ֑עַ וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
(ח) אברהם גווע, נפטר ברגע אחד, בלי עיכובים או מחלות (ראב"ע, רד"ק). הוא מת "בשיבה טובה", שזכה לראות בנים ובני בנים והיה בטוב ובכבוד כל ימיו.
מה פירוש "שָׂבֵעַ"?
א. מרוב ימים, שנפטר מבוגר מאוד (אונקלוס, רד"ק);
ב. מכל טוב, שראה שכל משאלות לבו מתגשמות (תרגום יונתן, רמב"ן). הוא נאסף אל עמיו, כלומר, הצטרף לבני משפחתו שכבר מתו (רד"ק).
נזכיר ונכתוב על הלוח נקודות טובות שזכינו ללמוד על אברהם:
הספד על אברהם אבינו:
ט וַיִּקְבְּר֨וּ אֹת֜וֹ יִצְחָ֤ק וְיִשְׁמָעֵאל֙ בָּנָ֔יו אֶל־מְעָרַ֖ת הַמַּכְפֵּלָ֑ה אֶל־שְׂדֵ֞ה עֶפְרֹ֤ן בֶּן־צֹ֨חַר֙ הַֽחִתִּ֔י אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מַמְרֵֽא׃
(ט) בזמן קבורת אברהם היה אבל גדול בארץ. כל יושבי כנען בכו על מותו, והתאבלו עליו במשך שנה שלימה, אנשים ונשים. גם ילדים קטנים, ואפילו עובדי אלילים ישבו על הארץ ובכו על האבדן הנורא (ספר הישר, מובא בחוברת מורשה). ואמרו חז"ל (בבא בתרא צ"א): "אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם, עמדו כל גדולי אומות העולם בְּשׁוּרָה ואמרו: אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברינטה" [להסביר המשל והנמשל!]. כמה אהבו כולם את "האדם הגדול בענקים" הזה!!!
הקבורה נעשתה על ידי יצחק וישמעאל – יצחק ראשון, וישמעאל מכבד אותו.
למה דווקא בסדר הזה?
ישמעאל זכה לחזור בתשובה ולהתעלות ולהבין את מעלת אחיו יצחק שממנו עתיד לצאת עם ה'- עמ"י (רש"י, אמנם, הנצי"ב חולק וסובר שלא עשה ישמעאל תשובה גמורה אלא שרק נתן כבוד ליצחק).
י הַשָּׂדֶ֛ה אֲשֶׁר־קָנָ֥ה אַבְרָהָ֖ם מֵאֵ֣ת בְּנֵי־חֵ֑ת שָׁ֛מָּה קֻבַּ֥ר אַבְרָהָ֖ם וְשָׂרָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃
(י) יצחק וישמעאל קיימו את רצונו החזק של אברהם אביהם להיות עם שרה גם לאחר מותו, ולכן קברו אותו במערת המכפלה. ושאר הנשים שהיו לו – כאילו לא היו (עקידת יצחק).
יא וַיְהִ֗י אַֽחֲרֵי֙ מ֣וֹת אַבְרָהָ֔ם וַיְבָ֥רֶךְ אֱלֹקִ֖ים אֶת־יִצְחָ֣ק בְּנ֑וֹ וַיֵּ֣שֶׁב יִצְחָ֔ק עִם־בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִֽי׃
(יא) מי יכול לנחם את יצחק על מות אביו? – רק ה' מנחמו ומברכו (רש"י). יצחק התיישב והקים אוהליו ליד באר לחי רואי.
יב וְאֵ֛לֶּה תֹּֽלְדֹ֥ת יִשְׁמָעֵ֖אל בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אֲשֶׁ֨ר יָֽלְדָ֜ה הָגָ֧ר הַמִּצְרִ֛ית שִׁפְחַ֥ת שָׂרָ֖ה לְאַבְרָהָֽם׃
(יב) מכאן ועד סוף הפרשה מדובר על בניו של ישמעאל. התורה מקצרת מאוד בדבריה עליהם, כי ישמעאל אינו עיקר זרע אברהם, ומאריכה מאוד בפרשה הבאה כשנעסוק ביצחק ובניו, שהם העיקר ודרכם ברכת ה' עוברת. ובכל זאת התורה כן מדברת על בני ישמעאל, מפני כבודו של אברהם, שהם צאצאיו גם כן, וגם כדי להראות את קיום הבטחת ה' שישמעאל יתרבה ויזכה לשנים עשר נשיאים (לעיל י"ז, כ').
יג וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל בִּשְׁמֹתָ֖ם לְתֽוֹלְדֹתָ֑ם בְּכֹ֤ר יִשְׁמָעֵאל֙ נְבָיֹ֔ת וְקֵדָ֥ר וְאַדְבְּאֵ֖ל וּמִבְשָֽׂם׃
יד וּמִשְׁמָ֥ע וְדוּמָ֖ה וּמַשָּֽׂא׃
טו חֲדַ֣ד וְתֵימָ֔א יְט֥וּר נָפִ֖ישׁ וָקֵֽדְמָה׃
(יג-טו) 12 בנים.
טז אֵ֣לֶּה הֵ֞ם בְּנֵ֤י יִשְׁמָעֵאל֙ וְאֵ֣לֶּה שְׁמֹתָ֔ם בְּחַצְרֵיהֶ֖ם וּבְטִֽירֹתָ֑ם שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר נְשִׂיאִ֖ם לְאֻמֹּתָֽם׃
(טז) הם התיישבו בערים ללא חומות ובמבצרים (רד"ק). כך עשו 12 נשיאי ישמעאל עם כל העמים שיצאו מהם.
יז וְאֵ֗לֶּה שְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י יִשְׁמָעֵ֔אל מְאַ֥ת שָׁנָ֛ה וּשְׁלֹשִׁ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּגְוַ֣ע וַיָּ֔מָת וַיֵּאָ֖סֶף אֶל־עַמָּֽיו׃
(יז) ישמעאל חי 137 שנים, ומת (רש"י: לא נאמרה גויעה ואסיפה אלא בצדיקים).
יח וַיִּשְׁכְּנ֨וּ מֵֽחֲוִילָ֜ה עַד־שׁ֗וּר אֲשֶׁר֙ עַל־פְּנֵ֣י מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה אַשּׁ֑וּרָה עַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו נָפָֽל׃
(יח) בני ישמעאל שכנו במקומות רבים בעולם, וגם היו נודדים ממקום למקום; על פני כל אחיו – בני קטורה (ראב"ע) – שכן ישמעאל. כלומר, שבכל המקומות האלו הוא הקים מקומות יישוב והיה גר בהם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הריונה של רבקה [פרק כה] נדגיש את מעלת יעקב לעומת שפלותו...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. מות שרה וקבורתה [פרק כג] הדגשות לאורך הפרק: דמותה המופלאה...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. אברהם הולך לארץ ישראל [פרק יב] בטרם נכיר את אברהם אבינו...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הכנסת האורחים של אברהם אבינו [פרק יח] להדגיש כל הזמן את...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
