הדפס תוכן להורדת קובץ מצורף

1.     הריונה של רבקה

[פרק כה]

נדגיש את מעלת יעקב לעומת שפלותו של עשו. גם מצד היחס של ה' אליהם וגם מצד התנהגותם. מתוך כך נבין את מעשי יעקב: בקשת הבכורה ולקיחת הברכות מעשו.

יט וְאֵ֛לֶּה תּֽוֹלְדֹ֥ת יִצְחָ֖ק בֶּן־אַבְרָהָ֑ם אַבְרָהָ֖ם הוֹלִ֥יד אֶת־יִצְחָֽק׃

(יט) אחרי הפירוט הקצרצר של משפחת ישמעאל, התורה מתחילה לפרט באריכות את השתלשלות משפחת יצחק.

למה התורה חוזרת על כך שאברהם הוליד את יצחק, והרי זה ידוע כבר? – א. יצחק הוא הבן העיקרי של אברהם, שנולד לו משרה (רשב"ם, כעין זה ברמב"ן); ב. לומר לנו שלפי התנהגותו ומעשיו הטובים ראו כולם על יצחק שהוא בנו של אברהם והיו אומרים: בוודאי אברהם הוליד את יצחק! (רד"ק, צרור המור, העמק דבר).

כ וַיְהִ֤י יִצְחָק֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּקַחְתּ֣וֹ אֶת־רִבְקָ֗ה בַּת־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י מִפַּדַּ֖ן אֲרָ֑ם אֲח֛וֹת לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

(כ) גם בפס' הזה יש לכאורה פירוט "מיותר" - למה התורה מפרטת שוב מה שכבר ידענו, שרבקה היא בת בתואל ואחות לבן מפדן ארם? אלא, שהתורה מלמדת אותנו על שבחה הגדול של רבקה אמנו - שהיתה בת רשע ואחות רשע ומעיר של רשעים ואף על פי כן לא למדה ממעשיהם אלא היתה צדיקה (רש"י). חז"ל אמרו לנו שהיא היתה כמו שושנה בין החוחים [=קוצים].

כא וַיֶּעְתַּ֨ר יִצְחָ֤ק לַֽה֙ לְנֹ֣כַח אִשְׁתּ֔וֹ כִּ֥י עֲקָרָ֖ה הִ֑וא וַיֵּעָ֤תֶר לוֹ֙ ה' וַתַּ֖הַר רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

(כא) יצחק אבינו כל כך אוהב את אישתו הצדיקה וְהִרְבָּה בתפילה מעומק הלב לפני ה' שרבקה תזכה להיריון. לכן התפלל שהיא תיפקד ולא לקח אישה נוספת עליה. הוא רצה וביקש שדווקא ממנה יינתן לו זרעו (רד"ק, ספורנו). גם רבקה הצדיקה היתה מתפללת כשיצחק התפלל – הוא עומד בפינה אחת והיא עומדת בפינה אחרת של הבית (רש"י), ושניהם יחד מתפללים.

כמה זמן חיכו עד שבקשתם התגשמה? [אפשר לכתוב תרגיל על הלוח שני חצאי פסוקים: תחילת פסוק כ' וסוף פסוק כ"ו] – 20 שנה! הם התפללו שוב ושוב ושוב, הרבה מאוד, ולמרות שלא נענו היו בטוחים שה' יענה להם. כל כך צדיקים ובוטחים בה'!

ה' אוהב את עבדיו הדבקים בו ולכן מקבל את תפילתו של יצחק (רלב"ג).

כב וַיִּתְרֹֽצְצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־ה'׃

(כב) הבנים התרוצצו בתוך בטנה – הם היו רצים (אב"ע) ונדחקים מאוד (אוה"ח הק') - רבקה היתה שואלת נשים אחרות: גם לכן קרה כך? והן היו עונות לה: לא! והיא היתה אומרת: אם כן – שבדרך כלל זה אחרת – למה זה אנכי משונה מכל הנשים? היא הבינה שהדבר מאת ה' הוא, ולכן הלכה לשאול את ה' – על ידי שם בן נח שהיה נביא (בעיקר לפי הרמב"ן, ראב"ע).

[למה רבקה לא שאלה את יצחק? בגיל בוגר אפשר להוסיף לשאלה- למה לא שאלה את אברהם שעוד היה חי [בגיל 160]?

יש שאומרים שזה מפני שלא רצתה לצער אותם! (פענח רזא) או מפני שכדי לקבל תשובה טובה ידעה שעליה לפנות לנביא כמו שם דווקא ולא לאף נביא אחר ואפילו צדיק גדול כמו יצחק בעלה {או אברהם אבינו}(העמק דבר)].

כג וַיֹּ֨אמֶר ה' לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גֹיִים֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַֽעֲבֹ֥ד צָעִֽיר׃

(כג) ה' עונה לה על ידי שם שהיה נביא: אל תפחדי. את מרגישה את התנועות החזקות הללו מכיוון שיש בבטנך תאומים והם מאוד מיוחדים. הם יגדלו ויהיו אבות ל"שני גויים" [=עמים] שונים, ולכן אינם יכולים כבר עכשיו לשבת בנחת וביחד. הם שונים מלידה! "שני לאומים" – שניהם לא יהיו סתם עמים אלא מלכויות גדולות שישלטו בעולם – וכבר עכשיו, כשהם עוד בתוך מעיך הם נפרדים לכיוונים מנוגדים לגמרי - "זה לרשעו וזה לתומו" (רש"י). והם תמיד יריבו זה עם זה; כל עם ינסה להיות יותר חזק מהאחר, פעם האחד ינצח ופעם השני [="ולאום מלאום יאמץ"] (אברבנאל).

כבר עכשיו, גילה ה' לרבקה סוד חשוב: "ורב יעבוד צעיר", הנולד ראשון יעבוד את הנולד אחריו; יעקב הוא החשוב והוא יהיה האדון. ה' מגלה לרבקה שכבר עכשיו הוא אוהב את יעקב במיוחד, ולכן רבקה בעצמה כבר אוהבת את יעקב במיוחד (חזקוני, רד"ק, רשב"ם).

למה ה' גילה לה סוד זה? – כדי שתוכל לפעול בשעת הצורך ולכוון את הדברים כך שאכן יעבוד הגדול את אחיו הצעיר (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).

2.     הולדת יעקב ועשו

כד וַיִּמְלְא֥וּ יָמֶ֖יהָ לָלֶ֑דֶת וְהִנֵּ֥ה תוֹמִ֖ם בְּבִטְנָֽהּ׃

(כד) לאחר תשעה חודשים התגלה לכל כי תאומים בבטנה.

"תומם" בכתיב חסר – כי לא היו שניהם צדיקים אלא אחד צדיק ואחד רשע (רש"י).

כה וַיֵּצֵ֤א הָֽרִאשׁוֹן֙ אַדְמוֹנִ֔י כֻּלּ֖וֹ כְּאַדֶּ֣רֶת שֵׂעָ֑ר וַיִּקְרְא֥וּ שְׁמ֖וֹ עֵשָֽׂו׃

(כה) ראשון הופיע תינוק משונה – צבע עורו אדום חזק (רד"ק), וכולו שעיר מאוד, כמו בגד צמר (רש"י, רשב"ם); וקראו לו עשו, על שם שהוא כאילו כבר עשוי ומוכן, כאדם גדול ובוגר (רש"י, רשב"ם).

כו וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן יָצָ֣א אָחִ֗יו וְיָד֤וֹ אֹחֶ֨זֶת֙ בַּֽעֲקֵ֣ב עֵשָׂ֔ו וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יַֽעֲקֹ֑ב וְיִצְחָ֛ק בֶּן־שִׁשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה בְּלֶ֥דֶת אֹתָֽם׃

(כו) שני יצא תינוק בעל מראה נעים וטוב – שונה מאוד מאחיו – חלק בלי שיער ("ואנכי איש חלק" לקמן כ"ז י"א). ידו של האח השני היתה אוחזת בחוזקה בעקב הרגל של עשו, למרות היותו תינוק כל כך קטן. לבנו זה קרא יצחק בשם יעקב. היה זה כאשר יצחק היה כבר בן 60, וכפי שאמרנו לעיל שעברו 20 שנה עד שזכו יצחק ורבקה להיפקד.

כז וַֽיִּגְדְּלוּ֙ הַנְּעָרִ֔ים וַיְהִ֣י עֵשָׂ֗ו אִ֛ישׁ יֹדֵ֥עַ צַ֖יִד אִ֣ישׁ שָׂדֶ֑ה וְיַֽעֲקֹב֙ אִ֣ישׁ תָּ֔ם יֹשֵׁ֖ב אֹֽהָלִֽים׃

(כז) ההבדל בין יעקב ועשו שהתחיל עוד קודם ללידה והמשיך לאחריה, מתבלט הרבה יותר כשהשניים גדלים: "כל זמן שהיו קטנים לא היו ניכרים במעשיהם... כיון שנעשו בני שלוש עשרה שנה – זה פירש לבתי מדרשות וזה פירש לעבודה זרה" (רש"י). עד עכשיו, אנשים היו אומרים שעשו עושה מעשים רעים מכיוון שהוא עדיין נער, אך ברגע שגדל, הבינו כולם שאין זה מעשה נערות אלא מדובר בתכונות רעות באמת (שפתי חכמים בשם ר"א מזרחי).

עשו – היה "איש יודע ציד"- וזה מראה על שתי תכונות שליליות באישיותו: אכזריות (כדי לפגוע בבעל חיים בחץ וקשת או בחרב צריך אכזריות רבה) (ע"פ רש"י), וערמומיות (צריך לדעת לעשות תחבולות ולרמות כדי לצוד) (ע"פ הראב"ע). הוא גם היה "איש שדה"- בטלן שמבזבז את הזמן סתם, לא בונה או נוטע וכדומה (-איש אדמה), אלא מסתובב וצד חיות ועופות (רש"י) ומחפש רק למלא את תאוותיו (רבנו בחיי). עוד מידה שלילית – הסתכנותו בציד סתם, חוסר אחריותו לחייו (ע"פ הרשב"ם).

יעקב – "איש תם", ההיפך מעשו: עשו ערמומי ורמאי, ויעקב תמים וישר (ראב"ע, רבנו בחיי). וכן עשו אכזר, ויעקב רחמן וטוב לב. יעקב היה "יושב אוהלים", לא חלילה מתבטל ויושב באוהל לנוח, אלא יושב בקביעות ובהתמדה ולומד באוהלה של תורה- בבית מדרש, מתפלל ומשמש את תלמידי החכמים (אונקלוס, ת"י, רש"י וגם ע"פ הנצי"ב). ולא באוהל אחד בלבד, אלא באוהלים שונים: אוהלי שם ועבר, יצחק ואברהם וכו'. יעקב הוא איש צדיק וישר, טוב לב, אוהב תורה, שקדן בלימוד (תנחומא וישלח ט'), ירא ה' ומתפלל בכוונה.

כח וַיֶּֽאֱהַ֥ב יִצְחָ֛ק אֶת־עֵשָׂ֖ו כִּי־צַ֣יִד בְּפִ֑יו וְרִבְקָ֖ה אֹהֶ֥בֶת אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃

(כח) בדרכו של עולם, כל אב אוהב את בנו, גם אם הוא רשע. יצחק אהב את עשו בנו עוד יותר, כי היה מביא לו בשר שצד עבורו (רש"י ע"פ אונקלוס, ראב"ע, רמב"ן). כמובן שיצחק שם לב לרשעותו של בנו אך החליט לנקוט באופן של ריבוי חיבה וקיווה שבזכות החיבה ישמור עשו על הקרבה אליו ובזכות האהבה שירעיף עליו אולי לאט לאט יחזור בתשובה. ובמיוחד, שיצחק ראה במעשיו של עשו נתינת כבוד והרי זה מעשה חיובי (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).

רבקה אהבה את יעקב, עוד יותר מאהבה רגילה של אם לבנה, מכיוון שהיה הולך בדרך הטוב ולומד תורה (רבנו אברהם בן הרמב"ם). נוסף על כך, הרי ה' אמר לה שהוא יהיה האדון לאחיו עשו (רשב"ם). והיתה אהבתה אליו מתגברת והולכת כל הזמן (פסיקתא זוטרתא). כמובן, שגם יצחק אהב את יעקב שהולך בדרכי אבותיו.

ראוי להוסיף, אין הכוונה שרבקה שנאה את עשו, היא אהבה אותו אך את יעקב שהולך בדרך הטוב והישר אהבה יותר (רבנו אברהם בן הרמב"ם).

3.     מכירת הבכורה ליעקב

כט וַיָּ֥זֶד יַֽעֲקֹ֖ב נָזִ֑יד וַיָּבֹ֥א עֵשָׂ֛ו מִן־הַשָּׂדֶ֖ה וְה֥וּא עָיֵֽף׃

(כט) יעקב מבשל תבשיל כחלק מהעזרה בבית לאביו ולאמו. עשו נכנס היישר מן השדה. הוא עייף מאוד מרוחק הדרך וטורח הציד, וגם צמא ורעב מאוד (ראב"ע). עשו רואה את צבעו האדום של הנזיד, והתאוותנות שלו נדלקת בכל העוצמה.

ל וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָֽאָדֹ֤ם הָֽאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם׃

(ל) עשו מחזיק בידו את הציד שצד אך מולו נמצא יעקב עם תבשיל בצבע אדום (כי היה עשוי מעדשים אדומות). עשו לא מתגבר על תאוותו, הוא פשוט גרגרן! מיד הוא פונה ואומר ליעקב: הלעיטני- שפוך לתוך הפה שלי! תן לאכול, הרבה! אין לי כח לחכות עד שאכין את מה שצדתי, אני עייף ממסע הציד שלי (רש"י, רד"ק). בהמשך הזמן, אנשים רבים היו לועגים לעשו וקוראים לו 'אדום', שמכר את בכורתו תמורת מעט תבשיל אדום (רשב"ם). יעקב מזדעזע מאוד מהתנהגותו המקולקלת והמבזה את דרך אבותיו.

לא וַיֹּ֖אמֶר יַֽעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי׃

(לא) יעקב כבר זמן רב רואה את התנהגות עשו אחיו, וחושב כי לא ראוי לו להיות הבכור. להיות בכור זאת מעלה מיוחדת! הבכורים יעבדו בעתיד בבית המקדש! מעלה זו לא מתאימה למי שאינו הולך כלל בדרך אביו ואינו מכבד אותה. לכן יעקב מנצל את ההזדמנות הזאת ומציע לעשו בתמורה לתבשיל שהוא כל כך מתאווה אליו – למכור לו את הזכות להיות הבכור – כלומר, שהוא יהיה הבכור שצריך לכבד אותו (ע"פ הר"ן והראב"ע ורבנו אברהם בן הרמב"ם).

לב וַיֹּ֣אמֶר עֵשָׂ֔ו הִנֵּ֛ה אָֽנֹכִ֥י הוֹלֵ֖ךְ לָמ֑וּת וְלָמָּה־זֶּ֥ה לִ֖י בְּכֹרָֽה׃

(לב) עשו אומר: מה אני צריך את הבכורה הזאת? אני יוצא כל יום לציד במקומות מסוכנים – בין אריות ודובים ושאר חיות רעות – ועומד למות בכל יום; בשביל מה לי הבכורה? הרי אני כלל לא הולך בדרך אבותי- מעשי שונים לגמרי מדרכיהם. אני מעדיף ללכת למדבר, לצוד, להסתכן- איזה עניין יש לי אם כן ששם אבותי יקרא עלי?? (הר"ן, דרוש שני)

לג וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֗ב הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ כַּיּ֔וֹם וַיִּשָּׁבַ֖ע ל֑וֹ וַיִּמְכֹּ֥ר אֶת־בְּכֹֽרָת֖וֹ לְיַֽעֲקֹֽב׃

(לג) יעקב דורש מעשו להישבע, שלא ירצה את הבכורה לעולם, וגם שלא יערער עליה כדי שלא יוכל לחזור בו ממכירתו (רמב"ן, חזקוני). עשו נשבע, והחילופין נעשים. אמנם, את הבכורה אי אפשר למדוד בידיים, אך המכירה מעידה שעשו מסכים בלב שלם להעניק את כל מעלת הבכורה ליעקב (ע"פ הראב"ע, הר"ן ורבנו אברהם בן הרמב"ם).

לד וְיַֽעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה׃ {פ}

(לד) יעקב נותן לעשו את הלחם והתבשיל. ועשו ברשעותו, אוכל, שותה וללא שום חרטה קם והולך כאילו אין כלום בבכורה שמכר. ובהתנהגות שכזו יש סימן שהוא מבזה את הבכורה. זה מעיד על רשעותו ושפלותו ועל היותו לא ראוי לבכורה. כל רצונו למלא את כרסו ולהתענג בתענוגי עוה"ז והוא אינו חושב כלל על ההפסד העתידי שיהיה לו במכירת הבכורה. דבר זה מראה כמה אינו ראוי לזכות במעלה המיוחדת הזו. ככה גם ברור לכולם שאין שום טעות במכירה או רמאות שרימו את עשו (ספורנו, רמב"ן).

4.    התגלות ה' ליצחק וההבטחות לו ולזרעו

[פרק כו]

א וַיְהִ֤י רָעָב֙ בָּאָ֔רֶץ מִלְּבַד֙ הָֽרָעָ֣ב הָֽרִאשׁ֔וֹן אֲשֶׁ֥ר הָיָ֖ה בִּימֵ֣י אַבְרָהָ֑ם וַיֵּ֧לֶךְ יִצְחָ֛ק אֶל־אֲבִימֶ֥לֶךְ מֶֽלֶךְ־פְּלִשְׁתִּ֖ים גְּרָֽרָה׃

(א) שוב – רעב קשה בארץ (ת"י). אין גשם, הכל מתייבש, אין אוכל... בימי אברהם אבינו היה לראשונה רעב, ובגלל זה נאלץ אברהם לרדת מצרימה ושם זכה לכבוד גדול, כמו כן גם עכשיו, הרעב גורם ליצחק להיאלץ לעבור למקום אחר ובעקבות אביו הוא חושב על מצרים (רמב"ן). אמנם, יצחק לא ממהר לצאת מן הארץ המובטחת, ארץ ה'. רק כאשר הרעב מתחיל להיות סכנת נפשות – מחליט יצחק בלית ברירה לרדת למצרים (רלב"ג). הוא אורז ציוד והולך לגרר, לארץ פלישתים, הנמצאת בדרך למצרים שבה אין רעב. יצחק מקווה שאולי אבימלך שהיה בעל ברית עם אביו יסייע בידו ובכך יוכל להמנע מלרדת מצרימה (רמב"ן). כמובן, כמו אברהם אביו – יצחק מאוד אוהב את הארץ הטובה ועצוב מאוד ללכת ממנה. רק בגלל המצב הקשה שמגיע לפיקוח נפש הוא יורד לכיוון מצרים.

ב וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ ה֔' וַיֹּ֖אמֶר אַל־תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ׃

(ב) לראשונה ה' מדבר עם יצחק. לפני כן, לאחר מות אברהם אביו, ראינו שה' בירך אותו. ראינו גם שה' קיבל את תפילתו בעניין ההיריון של רבקה, אבל לא ראינו שה' פנה אליו ממש. נשים לב! ה' מדבר רק עם אנשים מיוחדים ועליונים מאוד – נביאים!

ה' אומר ליצחק: אל תרד למצרים! אמנם אברהם ירד כשהיה מצב דומה, אבל אתה לא יכול ללכת לחוץ לארץ – שם האדמה טמאה ולא ראויה לך. מאז העקידה אתה "עולה תמימה", כלומר, יש לך קדושה מיוחדת בעקבות העקידה! לך מתאים להיות רק בארץ הקדושה! עליך להשאר ולשכון כל חייך בארץ הזו ולגור בכל פעם במקום בו אומר לך לשבת (רמב"ן).

ג גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַאֲבָֽרְכֶ֑ךָּ כִּֽי־לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת־כָּל־הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת־הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ׃

(ג) ה' מוסיף ומחזק את ציוויו ליצחק על הישיבה בארץ: "שכון בארץ... גור בארץ"! (רד"ק) זרע את אדמתה, תטע בה עצים! אל תצא ממנה כל חייך!

ובזכות ישיבתך בארץ תזכה לברכות רבות: אני ה' אהיה עמך ואברך אותך בכסף ובמרעה לצאן, למרות שעכשיו יש חוסר בדבר (ספורנו). ולך אתן את כל הארצות שבארץ הזאת – שהיא כוללת עמים רבים וממלכות רבות (רמב"ן), ובנוסף, ה' רוצה להראות את אהבתו הגדולה דווקא ליצחק, ומבטיחו שיקיים את השבועה שנשבע לאברהם על נתינת הארץ לו ולזרעו (אור החיים הק').

ה' רצה להישבע גם ליצחק על נתינת הארץ כדי שתהיה שבועה לכל אחד מהאבות, כך תראה אהבתו לכל האבות הקדושים, שכל אחד מהם בפני עצמו, ראוי שיכרות איתו ה' ברית וגם שזכות כל אחד מהם עומדת לפניו, ודבר זה הוא כבוד וזכות לאבות (רמב"ן).

מכאן והלאה, כל מקום שכתוב בתורה שה' נשבע ליצחק על הארץ [לדוגמא: "הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב" (דברים ל"ד, ד')] – הכוונה לכאן.

ד וְהִרְבֵּיתִ֤י אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכֽוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְנָֽתַתִּ֣י לְזַרְעֲךָ֔ אֵ֥ת כָּל־הָֽאֲרָצֹ֖ת הָאֵ֑ל וְהִתְבָּֽרְכ֣וּ בְזַרְעֲךָ֔ כֹּ֖ל גּוֹיֵ֥י הָאָֽרֶץ׃

(ד) ועוד הבטחות מבטיח ה' ליצחק: זרעך יהיה כמו הכוכבים, בכמות ובאיכות, שיהיו רבים וחשובים, כמו הכוכבים הרבים והמאירים וכך יוכלו לכבוש את כל הארץ המובטחת להם (אברבנאל, נצי"ב). ה' גם מברכו- לבניך אתן את הארץ הזאת, ובבניך יתברכו אנשי העמים (ת"י) ואף יברכו את בניהם ויאמרו: "יהא זרעך כזרעו של יצחק" (רש"י).  בברכה זו יברכו כל הגויים, ואף אלה שזרעך יירשו וייכבשו את ארצם בכללם! ולכן, אין לך מה לחשוש מפניהם (אברבנאל).

ה עֵ֕קֶב אֲשֶׁר־שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְו͏ֹתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתֽוֹרֹתָֽי׃

(ה) ה' תולה את ההבטחות ליצחק באברהם – שהיה צדיק גדול, ששמע לקול ה' בכל מה שציווה אותו– גם בדברים קשים ביותר [כמו העקידה, ברית המילה ועוד] – ושמר את כל המצוות, שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו.

למה ה' תולה הכל באברהם, והרי גם יצחק היה צדיק גדול ובעל זכויות רבות?

ובכן, אברהם היה הראשון שהכיר את בוראו ולימד את כל האנשים להאמין בה', ולכן זכותו קודמת לכולם. ליצחק היתה כבר דרך סלולה ללכת בה (עקדת יצחק).

5.     הגעת יצחק לגרר

ו וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר׃

(ו) יצחק שומע בקול ה'; הוא מבטל את תוכניתו לרדת למצרים שבה יש שובע [אולי בזכות היאור], ונשאר בגרר על אף שהרעב מצוי גם שם. למרות הקושי לשמוע בקול ה' במצב כל כך קשה ומסוכן – יצחק שומע ובוטח בה' שהכל יסתדר!

[לעורר את עצמנו לכך, לעשות רצון ה' גם כשקשה... אפשר להוסיף סיפור על הגר"א: הגאון מוילנה היה חולה מאוד בסוף ימיו.בא הרופא וניגש לבדוק את החולה האנוש. הוא רכן מעל מיטת הגאון וקרב אזנו כדי לשמוע את קצב פעימות הלב ואת מצבם של איברי הנשימה. לאחר הבדיקה יצא הרופא אל החדר השני, שם הקיפוהו בני המשפחה ושאלו בדאגה: "מה מצבו? היכן הוא עומד?"ענה הרופא: "הוא עומד במסכת כלים". לרגע לא הבינו בני המשפחה את דברי הרופא, והוא הסביר, כי בשעה שקרב את אזנו אל החולה, שמע אותו חוזר בקול חלוש, כמעט בלתי נשמע, על מסכת כלים. היה זה אחד מימיו האחרונים של הגאון מוילנה, מחלה קשה כרסמה בו וכמעט לא הותירה בו כוחות אך הוא המשיך בלימוד תורה עד הרגע האחרון!].

ז וַֽיִּשְׁאֲל֞וּ אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ לְאִשְׁתּ֔וֹ וַיֹּ֖אמֶר אֲחֹ֣תִי הִ֑וא כִּ֤י יָרֵא֙ לֵאמֹ֣ר אִשְׁתִּ֔י פֶּן־יַֽהַרְגֻ֜נִי אַנְשֵׁ֤י הַמָּקוֹם֙ עַל־רִבְקָ֔ה כִּֽי־טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽוא׃

(ז) גם עכשיו, כמו בימי אברהם, אנשי המקום שוכחים איך מקבלים פני אורחים. היינו מצפים שלבנו של אברהם אבינו האדם הגדול בענקים שאיתו אף כרתו ברית תערך קבלת פנים מכובדת ויציעו לו אוכל ושתייה ומקום לישון, אבל אנשי גרר שואלים ומתעניינים באשתו שהיתה "טובת מראה" (סוף הפסוק שלנו, ולעיל כ"ד, ט"ז)– מי זו? הם שואלים. איזה חוסר צניעות!!! יצחק עונה להם כמו אברהם: "אחותי היא", שמא יהרגו אותו בשביל לקחתה.

ח וַיְהִ֗י כִּ֣י אָֽרְכוּ־ל֥וֹ שָׁם֙ הַיָּמִ֔ים וַיַּשְׁקֵ֗ף אֲבִימֶ֨לֶךְ֙ מֶ֣לֶךְ פְּלִשְׁתִּ֔ים בְּעַ֖ד הַֽחַלּ֑וֹן וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ׃

(ח) אנשי המקום לא מעיזים לקחת את רבקה למרות שנאמר להם שהיא רק אחותו של יצחק ולא אשתו, כי זכרו מה קרה לפני הרבה שנים לאבימלך ולבני ביתו כשלקח את שרה.

לאחר שעברו הרבה ימים, ויצחק ראה שלא לוקחים את רבקה ממנו, חשב: מעכשיו כבר אין כנראה מה לדאוג. לכן לא נזהר כמו עד עכשיו, ואבימלך מלך פלישתים (לא "של אברהם" [רד"ק ט'], אבל שמם של כל מלכיהם דומה. כמו פרעה במצרים) הסתכל בחלון ביתו של יצחק וראה שיצחק מתנהג עם רבקה בדרך של קרבה מיוחדת של איש ואשתו [צחוק, רמזים, הבעת חיבה] ולא כמו בין אח ואחות.

ט וַיִּקְרָ֨א אֲבִימֶ֜לֶךְ לְיִצְחָ֗ק וַיֹּ֨אמֶר֙ אַ֣ךְ הִנֵּ֤ה אִשְׁתְּךָ֙ הִ֔וא וְאֵ֥יךְ אָמַ֖רְתָּ אֲחֹ֣תִי הִ֑וא וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ יִצְחָ֔ק כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן־אָמ֖וּת עָלֶֽיהָ׃

(ט) אבימלך קורא ליצחק ושואל אותו: ראיתי שאתם נשואים, בעל ואישה, אז איך אמרת לי שאתם אחים? עונה יצחק: חששתי שתהרגו אותי בגללה, כדי שתוכלו לקחת אותה.

י וַיֹּ֣אמֶר אֲבִימֶ֔לֶךְ מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לָּ֑נוּ כִּ֠מְעַט שָׁכַ֞ב אַחַ֤ד הָעָם֙ אֶת־אִשְׁתֶּ֔ךָ וְהֵֽבֵאתָ֥ עָלֵ֖ינוּ אָשָֽׁם׃

(י) אבימלך החצוף, במקום לבקש סליחה על קבלת הפנים הלא-צנועה והלא-מנומסת והלא-ראויה, בא בטענות ליצחק ומאשים אותו. בדבריו רואים גם שברור לו שזה הגיוני ומובן ותקין לקחת בכוח את רבקה. רשע!

"אחד העם" –כפשוטו: אחד מבני העם.

"והבאת עלינו אשם" – היינו חוטפים וסובלים בגללך, כמו בימי אביך, כי גם אתה אהוב לה' אלהיך [אפילו הגויים רואים שה' אוהב את יצחק!].

יא וַיְצַ֣ו אֲבִימֶ֔לֶךְ אֶת־כָּל־הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר הַנֹּגֵ֜עַ בָּאִ֥ישׁ הַזֶּ֛ה וּבְאִשְׁתּ֖וֹ מ֥וֹת יוּמָֽת׃

(יא) אבימלך מזהיר את כל עמו שלא ייגעו ביצחק ובאשתו, כי זכר מה קרה להם כשלקחו את שרה.

אבימלך מאפשר ליצחק להישאר ולשבת בארצו, כמו שגם ניתן לאברהם בזמנו.

6.     חפירת הבארות ושילוחו על ידי אבימלך

יב וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ ה'׃

(יב) אותה ארץ שבה התיישב יצחק היתה קשה לזריעה, ואותה שנה היתה שנת רעב ובצורת, ובכל זאת – מה שזרע יצחק הצמיח פי מאה ממה שהעריכו החקלאים בגרר שיכול לצמוח. זה היה פלא גדול! מכאן נראה כמה ה' משגיח ודואג ואוהב את הדבקים בו ועובדים אותו.

יג וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד׃

(יג)"ויגדל האיש"- יצחק גדל בעושר וברכוש (רד"ק), "הלוך וגדל" – א. ה' בירכו בכל יום יותר מאתמול (ע"פ האלשיך); ב. שלא הפסיד כלום אף פעם (מלבי"ם)!

"עד כי גדל מאוד" – נעשה עשיר אפילו יותר מן המלכים שמלכו בזמנו (העמק דבר). הפלישתים היו מעדיפים לקבל את הזבל של הפרדות [=הכלאת חמורים וסוסים] של יצחק ולא את הכסף והזהב של אבימלך (רש"י), כי ידעו שמהזבל שלו התבואה שנזרעת בשדה מתברכת מאוד ומעשירה את בעליה (רד"ל), מה שלא היה מובטח בכספו של אבימלך [כמה אוהב ה' את יצחק, שמברכו כל כך הרבה, וכמה זוכה השומע בקול ה' לברכה רבה – וכגודל הקשיים וההתגברות עליהם כך הברכה והשכר].

יד וַֽיְהִי־ל֤וֹ מִקְנֵה־צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַֽעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים׃

(יד) את כל התבואה הרבה שגידל, מכר יצחק בכמויות גדולות, וקיבל תמורתה עדרים רבים של צאן ובקר (ע"פ הרמב"ן). היתה לו "עֲבֻדָּה רבה" – הרבה עבודה בשדה (רש"י, רשב"ם), והרבה עבדים ושפחות ומשרתים (רס"ג, אב"ע), שדאגו לטפל בכל הרכוש הרב.

פלישתים רואים את כל עושרו והצלחתו, ובמקום לשמוח בזה ולכבדו על מעלתו ועל השגחת ה' הברורה עליו [שהִרבה נכסיו למרות הרעב] – הם מקנאים בו. הם היו צריכים אפילו להכיר לו טובה ולהודות לו על שהביא פריחה ורווחה לגרר בימי הרעב הגדול, שמכר להם מתבואתו ושהיטיב להם, אך הם רק מקנאים. רשעים!

טו וְכָל־הַבְּאֵרֹ֗ת אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ עַבְדֵ֣י אָבִ֔יו בִּימֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יו סִתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים וַיְמַלְא֖וּם עָפָֽר׃

(טו) כשאברהם אבינו הסתובב בגרר הוא דאג לחפור בארות. גם לעצמו ולבני ביתו ולמקנה שלו, אבל גם לאורחיו ולעוברים ושבים באזור. את הבארות האלו, ששימשו את כולם – סתמו הפלישתים בעפר עכשיו בגלל קנאתם ביצחק. ביצחק עצמו חששו לפגוע, כי אבימלך הזהיר את כולם שלא ייגעו בו לרעה כי יומתו (לעיל פס' י"א). איזו מידה גרועה וקשה היא הקנאה, שמביאה אדם לפגוע באחרים ואפילו בעצמו – שהרי הפלישתים עצמם היו נהנים מן הבארות הללו ובכל זאת סתמום... ["הקנאה והתאווה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם"– מפריעים לאדם להיות צדיק וישר ולזכות לחלק טוב וחשוב בעולם הבא].

טז וַיֹּ֥אמֶר אֲבִימֶ֖לֶךְ אֶל־יִצְחָ֑ק לֵ֚ךְ מֵֽעִמָּ֔נוּ כִּֽי־עָצַ֥מְתָּ מִמֶּ֖נּוּ מְאֹֽד׃

(טז) כמה קשה הקנאה, במקום לכבד את יצחק, אבימלך מסלק אותו. אבימלך מלך פלישתים נופל בעצת היצר הרע ומקנא ביצחק על עושרו הרב. הוא פונה ליצחק ואומר לו: גם לי – המלך! – אין מקנה ועבדים כמוך, וזו בושה בשבילנו שיהיה בארצנו אדם שביתו גדול מבית המלך. לכן – לך מעמנו, עזוב את העיר גרר! (רמב"ן, אור החיים הק').

מה המידה ההפוכה ממידת הקנאה? – עין טובה! להסתכל על חבר ולחשוב איזה טוב הוא, ולשמוח שיש לו כדור טוב ושהוא יודע כל מיני דברים וכו'. לרצות שיהיה לאחרים טוב באמת, כמו אברהם שדאג לחפור בארות שיהיו מים לכולם, וכמו יצחק שדאג שתהיה תבואה לפלישתים בימי הרעב.

יז וַיֵּ֥לֶךְ מִשָּׁ֖ם יִצְחָ֑ק וַיִּ֥חַן בְּנַֽחַל־גְּרָ֖ר וַיֵּ֥שֶׁב שָֽׁם׃

(יז) יצחק לא מתווכח, אלא קם ועוזב את המקום, ועובר לגור רחוק מהעיר גרר במקום הנקרא 'נחל גרר' (רש"י, רמב"ן).

7.     חפירת הבארות בנחל גרר

יח וַיָּ֨שָׁב יִצְחָ֜ק וַיַּחְפֹּ֣ר ׀ אֶת־בְּאֵרֹ֣ת הַמַּ֗יִם אֲשֶׁ֤ר חָֽפְרוּ֙ בִּימֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יו וַיְסַתְּמ֣וּם פְּלִשְׁתִּ֔ים אַֽחֲרֵ֖י מ֣וֹת אַבְרָהָ֑ם וַיִּקְרָ֤א לָהֶן֙ שֵׁמ֔וֹת כַּשֵּׁמֹ֕ת אֲשֶׁר־קָרָ֥א לָהֶ֖ן אָבִֽיו׃

(יח) ליצחק היו עבדים ושפחות ומשרתים רבים, וכן עדרי צאן ובקר לרוב, והוא היה צריך להשקותם. לכן חפר במקומו החדש הרבה בארות מים (רמב"ן). אבל לא סתם בארות חפר, אלא דווקא את אלו שחפר אברהם אביו וסתמו הפלישתים אחרי מותו. ולא רק זה, אלא אף קרא להן באותם שמות שקרא להן אביו. ועשה כן לכבוד אביו והתורה החשיבה לו זאת לזכות (רבנו בחיי). איזה ביטחון גדול יש ליצחק בה' (צרור המור) יצחק לא חושש לחפור את הבארות שהפלישתים סתמו בכוונה, ואפילו לקרוא להן באותם שמות – לומר ולפרסם לכל שאלו אותן הבארות ממש, איזו גבורה ואומץ לב! (עקדת יצחק).

יט וַיַּחְפְּר֥וּ עַבְדֵֽי־יִצְחָ֖ק בַּנָּ֑חַל וַיִּ֨מְצְאוּ־שָׁ֔ם בְּאֵ֖ר מַ֥יִם חַיִּֽים׃

(יט) כיון שמקנהו של יצחק היה גדול ורב ממקנה אברהם, לא הספיקו בארותיו של אברהם, והיה צורך במקורות מים נוספים (מלבי"ם). לכן עבדי יצחק חפרו בנחל ומצאו שם מים חיים ונובעים שאינם פוסקים מלזרום (אב"ע).

למה התורה מרחיבה כל כך בפרטי חפירת הבארות של יצחק? מה כל כך חשוב בזה?

א. שנראה את גודל הברכה של ה' ליצחק, שמרוב עושרו נזקק להרבה מים; ב. שנדע על עיסוקו של יצחק ביישוב העולם, ו"גדולים הצדיקים שהם עוסקים ביישוב העולם" (מדרש חפץ); ג. דאגת יצחק לעוברי דרכים וקירובם לעבודת ה' שהרי בכל פעם שהיה מארח היה מלמד אותם ענייני אמונה ויראת שמיים; ד. הדגשת יצחק את בעלותו על הארץ, שישב בה וחפר בארות בעל כורחם של הפלישתים (אברבנאל).

כ וַיָּרִ֜יבוּ רֹעֵ֣י גְרָ֗ר עִם־רֹעֵ֥י יִצְחָ֛ק לֵאמֹ֖ר לָ֣נוּ הַמָּ֑יִם וַיִּקְרָ֤א שֵֽׁם־הַבְּאֵר֙ עֵ֔שֶׂק כִּ֥י הִֽתְעַשְּׂק֖וּ עִמּֽוֹ׃

(כ) איזה הבדל! רועי גרר מתנהגים כרשעים. זה נראה שהם כנראה אוהבים לריב ולשנוא, שהרי הם רוצים לגזול את הבאר שחפרו עבדי יצחק הצדיקים בעמל רב בארץ צחיחה ובאדמה קשה. אך עבדי יצחק הם צדיקים, הם הרי חונכו והושפעו מהתנהגותו הקדושה של יצחק. רועי גרר טוענים: המים שלנו! הם באים מן הנחל שלנו, וממילא שייכים לנו! אך יצחק התווכח איתם והוכיח להם שהמים שלו, והראה להם כי המים נובעים מהמעיין ולא באים מהנחל (רמב"ן, נצי"ב).

על שם הוויכוח והערעור הזה קרא יצחק לבאר הזאת "עֵשֶׂק" [=ערעור (רש"י)], ושוב הפגין בזה בעלות ואדנות על הארץ שה' הבטיח לו (ע"פ האברבנאל הנ"ל).

יצחק יכול היה לריב עם הרועים ולגרש אותם, כי היו לו אנשים רבים מאוד איתו; אך בחר בדרך השלום, הדיבור והשכנוע, ולא בדרך הכוח (מלבי"ם).

כא וַֽיַּחְפְּרוּ֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וַיָּרִ֖יבוּ גַּם־עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֥א שְׁמָ֖הּ שִׂטְנָֽה׃

(כא) יצחק לא וויתר על הבאר הקודמת, "עֵשֶׂק", אלא משאיר אותה בידי עבדיו (עקידת יצחק). כעת, ממשכים עבדיו וחופרים עוד באר אחרת, וגם עליה יש וויכוח, ולכן קורא שמה "שִׂטְנָה", כי ראה יצחק שמערערים שוב והבין שזה משנאה ושלא כדין (חזקוני).

כב וַיַּעְתֵּ֣ק מִשָּׁ֗ם וַיַּחְפֹּר֙ בְּאֵ֣ר אַחֶ֔רֶת וְלֹ֥א רָב֖וּ עָלֶ֑יהָ וַיִּקְרָ֤א שְׁמָהּ֙ רְחֹב֔וֹת וַיֹּ֗אמֶר כִּֽי־עַתָּ֞ה הִרְחִ֧יב ה' לָ֖נוּ וּפָרִ֥ינוּ בָאָֽרֶץ׃

(כב) יצחק רוצה להתרחק ממריבות, ואף שלא וויתר על הארץ והשאיר את שתי הבארות בידי עבדיו – בעצמו החליט לקום ולעבור למקום רחוק יותר, ושם חדלה המריבה (מלבי"ם). שמחה גדולה ממלאת את ליבו של יצחק אבינו על כך שסוף סוף הופסקה המריבה. על כן קרא יצחק לבאר שעבדיו חפרו במקום השלישי - "רְחוֹבוֹת" על שם הָרַחְבוּת וְהַנַּחַת שה' סיפק להם.

8.     ברכת ה' ליצחק

כג וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע׃

(כג) לאחר מכן יצחק ממשיך ועולה לכיוון באר שבע הקרובה (רד"ק). מכיוון שהיה חושש מאבימלך ורועי גרר שימשיכו במריבותיהם איתו (רשב"ם, רמב"ן).

כד וַיֵּרָ֨א אֵלָ֤יו ה' בַּלַּ֣יְלָה הַה֔וּא וַיֹּ֕אמֶר אָֽנֹכִ֕י אֱלֹקֵ֖י אַבְרָהָ֣ם אָבִ֑יךָ אַל־תִּירָא֙ כִּֽי־אִתְּךָ֣ אָנֹ֔כִי וּבֵֽרַכְתִּ֨יךָ֙ וְהִרְבֵּיתִ֣י אֶֽת־זַרְעֲךָ֔ בַּֽעֲב֖וּר אַבְרָהָ֥ם עַבְדִּֽי׃

(כד) ה' מתגלה ליצחק בלילה ואומר לו שלא יירא מהפלישתים שרבו איתו, ושלא יחסר לו ממון ואף מבטיח לו שיברכהו בתוספת ממון (ספורנו) ואף יצליחהו עד ששונאיו יבואו להשלים עמו (רד"ק) וזרעו יזכה להתרבות, כל זה בזכות זכותו של אברהם אביו (ת"י). נָשִׂים לב איזה כינוי נפלא ה' מכנה את אברהם- 'עבדי', כאילו ה' מודיע על נאמנותו של אברהם ועל אהבתו את אברהם.

נלמד מכאן, שלמרות שהארץ מובטחת לנו מאת ה' – עלינו להתחזק ולעשות מעשים כדי שהיא אכן תהיה בידינו, ואסור לנו לוותר לגויים שסביבנו; כשאנו נוהגים כך – ה' מסייע לנו ושומר עלינו.

כה וַיִּ֧בֶן שָׁ֣ם מִזְבֵּ֗חַ וַיִּקְרָא֙ בְּשֵׁ֣ם ה֔' וַיֶּט־שָׁ֖ם אָֽהֳל֑וֹ וַיִּכְרוּ־שָׁ֥ם עַבְדֵי־יִצְחָ֖ק בְּאֵֽר׃

(כה) יצחק נוהג כאברהם אביו ובונה מזבח להודות לה' על הבטחתו. במקום הזה היו אנשים שטרם הכירו את גדלות ה' ולכן יצחק קורא בשם ה' – בדיוק כמו אברהם אביו ומלמד את כל הגויים שם להכיר את ה' ואת גדולתו ולעבדו (ע"פ הרמב"ן על פרק י"ב, פס' ח'). גם שם חפרו עבדי יצחק באר, אך טרם קראו לה בשם (ספורנו).

9.       כריתת הברית בין אבימלך ליצחק

כו וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ הָלַ֥ךְ אֵלָ֖יו מִגְּרָ֑ר וַֽאֲחֻזַּת֙ מֵֽרֵעֵ֔הוּ וּפִיכֹ֖ל שַׂר־צְבָאֽוֹ׃

(כו) הקב"ה באהבתו ליצחק מסבב שבזמן שעבדי יצחק חופרים את הבאר, בא אבימלך ליצחק (רד"ק), ולא רק שהמלך בכבודו ובעצמו מגיע הוא אף מביא איתו חבורה מבין אוהביו ומקורביו וביניהם אף פיכול שר צבאו (רמב"ן).

בכך התקיימה ברכת ה' ליצחק "אל תירא כי אתך אנכי", כנ"ל.

כז וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ יִצְחָ֔ק מַדּ֖וּעַ בָּאתֶ֣ם אֵלָ֑י וְאַתֶּם֙ שְׂנֵאתֶ֣ם אֹתִ֔י וַתְּשַׁלְּח֖וּנִי מֵֽאִתְּכֶֽם׃

(כז) בגדלות נפשו, יצחק אבינו לא מעמיד פנים או מתחנף כלפי המלך ושריו ואף לא חושש מפניהם (צרור המור). הוא אומר להם דברי תוכחה קשים על מעשיהם הרעים- שהם שונאים אותו ועל כך שגירשו אותו ורבו איתו, ושואל מדוע בכלל באו אליו (רלב"ג).

כח וַיֹּֽאמְר֗וּ רָא֣וֹ רָאִינוּ֮ כִּֽי־הָיָ֣ה ה' ׀ עִמָּךְ֒ וַנֹּ֗אמֶר תְּהִ֨י נָ֥א אָלָ֛ה בֵּֽינוֹתֵ֖ינוּ בֵּינֵ֣ינוּ וּבֵינֶ֑ךָ וְנִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית עִמָּֽךְ׃

(כח) הם עונים לו ומודים על טעותם: ראינו איך התברכה הארץ בזכותך ונתנה לך פי מאה שערים מן הראוי להיות, וראינו איך פסקה הברכה כאשר עזבת והתרחקת- שבורות המים יבשו והאילנות הפסיקו להניב פירות (ת"י), והבנו שה' עמך ואין הדבר תלוי אלא בך (חזקוני). הם גם מבקשים לכרות איתו ברית.

אבל, למה לא מספיקה לאבימלך הברית שהם כבר כרתו הפלישתים עם אברהם אביו? למה לכרות ברית נוספת?

ובכן, אנשי גרר פחדו שיצחק פטור מן הברית והשבועה כיון שהם עצמם הפרו את הברית בכך שגירשו אותו מעירם, ולכן עשו איתו ברית חדשה (רמב"ן).

כט אִם־תַּֽעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּֽאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַֽאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ ה'׃

(כט) אבימלך פונה ליצחק ואומר מה תהיה הברית – אתה לא תעשה איתנו רע כפי שאף אחד לא נגע ברבקה אשתך, וגם, כמו שאנחנו לא עשינו לך אלא טוב – שציווינו את כולם שאסור לגעת בך, וגם, שלחנו אותך בשלום ולא לקחנו ממך שום דבר, שהרי ראינו ואנו רואים שאתה מבורך על ידי ה' (רמב"ן).

דברי אבימלך פשוט לא יאומנו! שהם לא עשו לו שום רע אלא רק טוב! ואף שלחו את יצחק בשלום! איזה רשע חצוף! הוא לא עשה ליצחק רעה?! הרי במקום לבקש סליחה על היחס הלא יפה אליו ואל אשתו – גירשו מן העיר! איך הוא לא מתבייש???

ל וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃

(ל) יצחק אבינו ממשיך בדרך אבותיו ולא מבקר את אבימלך על מעשיו ושקריו, אלא סולח לו ולחבריו ואף מיטיב להם ועורך לפניהם סעודה גדולה (ע"פ הנצי"ב).

לא וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּֽׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּֽלְכ֥וּ מֵֽאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם׃

(לא) לא רק סעודה עושה יצחק לאנשי אבימלך, אלא גם נותן להם מקום ללון, נשבע להם כבקשתם ואף מלווה אותם לדרכם ומראה להם חיבה ואהבה עד כדי כך שהם הלכו ממנו בשלום. זו דרך הצדיקים – להשלים ולהתפייס בקלות! (הנצי"ב בהקדמה לבראשית ובהעמק דבר).

כמובן, ברור שיצחק ראה שהם מבקשים שלום באמת ומתחרטים על הרע שגרמו לו, שאם לא כן – לא היה סולח ועושה איתם ברית. כמובן, שבמעשה הברית יצחק לא נותן לאבימלך שום חלק מן הארץ וגם, שבועת אברהם לא הייתה אלא ל-3 דורות.

לב וַיְהִ֣י ׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא וַיָּבֹ֨אוּ֙ עַבְדֵ֣י יִצְחָ֔ק וַיַּגִּ֣דוּ ל֔וֹ עַל־אֹד֥וֹת הַבְּאֵ֖ר אֲשֶׁ֣ר חָפָ֑רוּ וַיֹּ֥אמְרוּ ל֖וֹ מָצָ֥אנוּ מָֽיִם׃

(לב)הבאר המדוברת כאן היא הבאר שהחלו לחפור קודם שבא אבימלך, ככתוב בפסוק כ"ה. לאחר שהלכו אבימלך ואנשיו – באו עבדי יצחק לספר לו את החדשות הטובות, שמצאו באר! מציאת מים היא בשורה טובה ומשמחת, כי יש לה תועלת רבה במקום ובזמן שאין מים בברזים... כנראה עבדי יצחק שמחו גם מכיוון שבמציאת המים נעשו גם הם שותפים בהכנסת האורחים של יצחק ובהטבה לאנשים העוברים בדרך.

לג וַיִּקְרָ֥א אֹתָ֖הּ שִׁבְעָ֑ה עַל־כֵּ֤ן שֵׁם־הָעִיר֙ בְּאֵ֣ר שֶׁ֔בַע עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {ס}

(לג) לבאר זו קראו "שבעה", על שם השבועה שנשבעו זה לזה וגם על שם הברית. בגלל שם זה – נקראה כל העיר שבמקום- באר שבע, עד היום.

והרי כבר נקראה באר שבע כך לפני כן, בימי אברהם (לעיל כ"א, ל"א)?

אלא, שבימי אברהם נקרא רק מקום הבאר והאשל "באר שבע", ובזמן יצחק קראו כך לכל העיר (מלבי"ם).

10. נשי עשו החיתיות

לד וַיְהִ֤י עֵשָׂו֙ בֶּן־אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה וַיִּקַּ֤ח אִשָּׁה֙ אֶת־יְהוּדִ֔ית בַּת־בְּאֵרִ֖י הַֽחִתִּ֑י וְאֶת־בָּ֣שְׂמַ֔ת בַּת־אֵילֹ֖ן הַֽחִתִּֽי׃

(לד) כשעשו הרשע היה בן ארבעים [בן כמה היה יצחק אז? מאה], לקח לעצמו ברשעותו שתי נשים חתיות, מבנות כנען, רשעות ועובדות עבודה זרה. כמה אברהם הזדעזע מהרעיון שבנו יתחתן עם בנות הכנענים! ולעשו הרשע זה לא אכפת בכלל! (רד"ק)

לה וַתִּֽהְיֶ֖יןָ מֹ֣רַת ר֑וּחַ לְיִצְחָ֖ק וּלְרִבְקָֽה׃ {ס}

(לה) הנשים הללו של עשו גרמו במעשיהן הרעים מרירות וצער רב ליצחק ולרבקה. הן לא רק היו עושות דברים רעים ועובדות אלילים (רש"י,  ראב"ע), אלא היו משתדלות לעשות זאת כדי להכעיס ולצער את יצחק ורבקה! ועשו הרשע – לא היה מוחה ולא היה נוזף בהן או משכנע אותן להפסיק. רשע!!! (אברבנאל) כמו שיעקב ועשו היו שונים, כך היו שונות נשותיהן. נשות יעקב היו בעלות חסד, צדקניות ויראות שמים ואילו נשות עשיו היו רשעות ועובדות אלילים. כך גם הצאצאים- צאצאי יעקב היו בתכלית השלימות, כאימותיהם ואילו צאצאי עשו היו פושעים ומורדים, גם כן, כאימותיהם (רלב"ג, אברבנאל).

11. שליחת יצחק את עשו להביא ציד

[פרק כז]

ארבע מטרות עיקריות בפרק: א. הסברת רצון יצחק לברך את עשו למרות רשעותו; ב. הסברת צדקת מעשי רבקה ויעקב; ג. הבנה שיצחק הסכים למעשיהם ואישר את הברכה ליעקב; ד. הצבעה על כך שה' הסכים על ידם וסייע להם.

א וַֽיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵֽרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו ׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי׃

(א) יצחק כבר זקן מאוד – בן 123 שנה! לכן עיניו כבר לא רואות טוב כמו בעבר. אך לא רק הזיקנה הביאה אותו לעיוורון (רשב"ם). גם העשן שהיו מקטירות נשותיו של עשו בנו הרשע לאלילים היה מזיק לעיניו ומכהה ומעוור אותן (רש"י).

כיון שהוא כבר זקן, והגיע קרוב לגיל שבו אמו נפטרה, הוא דואג שמא ימות ולא יספיק להעביר את הברכות שקיבל מאברהם אביו – על הארץ ועל הברית עם ה' – לדור הבא, לבן שלו (רמב"ן, רשב"ם), ולכן הוא קורא לעשו, בנו הגדול לבוא אליו – שדווקא מפני שהוא הגדול והבכור הוא רוצה לברכו (אור החיים הק').

ב וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי׃

(ב) אומר יצחק לעשו: הזדקנתי מאוד ואינני יודע אם אמות בקרוב או שיש לפני עוד שנות חיים רבות (רש"י).

ג וְעַתָּה֙ שָׂא־נָ֣א כֵלֶ֔יךָ תֶּלְיְךָ֖ וְקַשְׁתֶּ֑ךָ וְצֵא֙ הַשָּׂדֶ֔ה וְצ֥וּדָה לִּ֖י צידה (צָֽיִד)׃

(ג) לכן קח עכשיו את הכלים שאתה צד בעזרתם והשחז אותם זה על זה. קח את החרב שאתה תולה על החגורה וגם את הקשת (רש"י) – וצא לשדה, למקום בו החיות אינן שייכות לאף אחד, וצוד עבורי ציד. יצחק יודע מיהו עשו ומהם מעשיו, ולכן מזהיר אותו ומזכיר לו: אני סומך עליך שלא תצוד לי חיות טמאות חס וחלילה, ושלא תצוד במקומות שאינם הפקר שהרי זה יהיה גזל, ושתשחיז את סכין השחיטה. שים לב לכל אלה! כמובן, שאין הכוונה שיצוד ויהרוג עם הקשת והחרב, אלא שאיתם יתפוס את החיה הטהורה ואח"כ ישחט אותה כראוי (נראה לומר ע"פ רש"י).

ד וַֽעֲשֵׂה־לִ֨י מַטְעַמִּ֜ים כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהַ֛בְתִּי וְהָבִ֥יאָה לִּ֖י וְאֹכֵ֑לָה בַּֽעֲב֛וּר תְּבָֽרֶכְךָ֥ נַפְשִׁ֖י בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת׃

(ד) לאחר שתצוד ותשחט כהלכה – עשה לי מטעמים כמו שאני אוהב, כי אני רוצה לברך אותך בשמחה ובכוונה והמטעמים שתכין יוכלו לשמח ולענג ולחזק את גופי כך שתתעורר שמחה בנפש ותחול עלי רוח הקודש בשעת הברכה (רבנו בחיי) ואברך אותך לפני שאמות. כמובן, יצחק לא מבקש מטעמים כדי למלא תאווה חס וחלילה או כי "בא לו", אלא הכל כדי שיוכל לתת הברכות בצורה הטובה ביותר - מתוך שמחה ורוח הקודש.

אך, יש לשאול, הרי יצחק יודע בדיוק מיהו עשו ואיך הוא מתנהג (ולכן גם הזהיר אותו כל האזהרות הנ"ל). הוא יודע שהוא מסתובב כל הזמן בשדות בעוד שיעקב יושב ולומד תורה כל היום. הוא גם מכיר את נשות עשו הרשעות שהן לו ולרבקה ל"מורת רוח".

אם כן, למה יצחק רוצה לברך אותו ולא את יעקב הצדיק??

ובכן, אומרים הפרשנים שיצחק רוצה להחזיר את עשו לדרך הישר. הוא מאוד מצטער על מצבו של עשו, על כן יצחק בחכמתו עושה מה שרק יוכל כדי להחזירו בתשובה. א) יצחק תמיד היה מתאמץ להביע ולהראות אהבתו אליו והיה אוכל מן הציד שצד, ב) מתעלם מהמעשים הרעים שהיה עושה בסתר אף שידע מהם, בכך עשו לא יחשוב שיצחק כועס עליו ויתרחק ממנו עוד יותר. ג) מוכיח אותו מתוך דברי אהבה והערכה – היה עושה הכל כדי שעשו לא יתפקר לגמרי ואולי כך עשו אף יתחרט על מעשיו הרעים וישוב אל ה'. גם עכשיו, יצחק רצה לברך את עשו את ברכות הבכורה, ברכות ה', כדי שיתרשם מגודל אהבתו והערכתו אליו, דבר שיגרום לו לחזור בתשובה (ע"פ רבנו אברהם בן הרמב"ם, אור החיים הק').

ומה היה צריך לומר עשו לאביו כשהודיע לו על רצונו לברכו?

ובכן, 1- ברור שאילו היה עשו ישר והגון, היה צריך לומר ליצחק שאינו ראוי לברכות הללו כי אינו הולך בדרכי אבותיו ויעקב הוא הראוי להן. 2- ועוד, היה עליו לספר לו שמכר את הבכורה ליעקב, כך שגם מבחינה זו אינו הכתובת לברכות.

האם עשו עושה זאת? – לא! הוא מעלים את האמת. רשע! שקרן! (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים במכירת הבכורה)

ה וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא׃

(ה) ה' זימן שבדיוק כשדיבר יצחק לעשו רבקה היתה באזור ושמעה הכל. א) רבקה יודעת את ההבדל בין שני בניה וברור לה שעשו לא ראוי לברכות אלא יעקב הוא הראוי; ב) רבקה זוכרת את דברי ה' שנאמרו לה "ורב יעבוד צעיר", מהם ברור שיעקב צריך לקבל את הברכות ולא עשו עבדו; ג) היא גם מבינה שאם עשו יתברך – יהיו יעקב וזרעו בסכנה, כי הוא ישתמש בכוחו להילחם בהם (רמב"ן).

למה רבקה לא אומרת כל זאת ליצחק ומשכנעת אותו לברך את יעקב?

רבקה יודעת שדברי ה' נאמרו רק לה – "ויאמר ה' לה" – ובלי לומר זאת היא לא תצליח לשכנע את יצחק, וכעת, היא חוששת שמכיוון שיצחק כל כך רוצה ומשתוקק להחזיר את עשו למוטב ידיעת הנבואה תגרום לו לוותר על הרעיון ולא לברך גם את יעקב (רמב"ן).

עשו שומע דברי אביו, ויוצא לשדה לצוד ציד. הרבה דברים צריכים רבקה ויעקב להספיק עד שישוב. בשלב זה, מספרים חז"ל שבא ה' ועיכב אותו כל אותו הזמן: כל פעם שעשו תפס צבי וקשר אותו – בא מלאך ושחרר אותו. כשתפס עופות וקשר כנפיהם זו לזו – בא מלאך והפריח אותם. ה' רוצה שיעקב ולא עשו יקבל את הברכות, ועוזר לרבקה ויעקב בתוכניתם!

12. רבקה מצווה את יעקב לקבל את הברכות

ו וְרִבְקָה֙ אָֽמְרָ֔ה אֶל־יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָ֖הּ לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֤ה שָׁמַ֨עְתִּי֙ אֶת־אָבִ֔יךָ מְדַבֵּ֛ר אֶל־עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יךָ לֵאמֹֽר׃

(ו) רבקה מספרת ליעקב בנה כל מה ששמעה שיצחק אמר לעשו.

ז הָבִ֨יאָה לִּ֥י צַ֛יִד וַֽעֲשֵׂה־לִ֥י מַטְעַמִּ֖ים וְאֹכֵ֑לָה וַאֲבָֽרֶכְכָ֛ה לִפְנֵ֥י ה֖' לִפְנֵ֥י מוֹתִֽי׃

(ז) עיקר דברי יצחק הם בקשתו מעשו שיביא לו ציד ויכין לו מהבשר מטעמים, שיאכל מהם ויוכל מתוך כך לברכו לפני מותו בשמחה ועל פי רוח הקודש, "לפני ה'"– ברשות ה', שיסכים לברכות (רש"י).

ח וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י לַֽאֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י מְצַוָּ֥ה אֹתָֽךְ׃

(ח) רבקה לא מבקשת מיעקב לעשות כדבריה, אלא ממש מצווה אותו. ברור לה שהיא צודקת במעשיה ושהם חשובים והכרחיים! [לכן לקרוא בכיתה את הפסוק בטון המעיד על החשיבות וההחלטיות].

ט לֶךְ־נָא֙ אֶל־הַצֹּ֔אן וְקַֽח־לִ֣י מִשָּׁ֗ם שְׁנֵ֛י גְּדָיֵ֥י עִזִּ֖ים טֹבִ֑ים וְאֶֽעֱשֶׂ֨ה אֹתָ֧ם מַטְעַמִּ֛ים לְאָבִ֖יךָ כַּֽאֲשֶׁ֥ר אָהֵֽב׃

י וְהֵֽבֵאתָ֥ לְאָבִ֖יךָ וְאָכָ֑ל בַּֽעֲבֻ֛ר אֲשֶׁ֥ר יְבָֽרֶכְךָ֖ לִפְנֵ֥י מוֹתֽוֹ׃

(ט-י) רבקה אומרת ליעקב לקחת מהצאן שני גדיי עזים שמנים [יצחק מרשה לה לקחת! שכך הם סיכמו לפני החתונה (רש"י)], ולתת לה להכין מהם ליצחק מטעמים שהוא אוהב, כדי שיביא אותם לאביו ויזכה בברכות במקום עשו. [דווקא גדיי עזים, כי טעם הגדי כטעם הצבי (רש"י)].

לרבקה ברור ההבדל בין 2 בניה- יעקב צדיק, איש תם הלומד תורה והולך בדרכי אבותיו, לעומתו, עשו איש רשע, איש ציד ואכזר. כל התנהגותו של עשו הפוכה מדרך אבותיו על כן ברור לרבקה- ברכות ה' ראויות אך ורק ליעקב! במיוחד, שרבקה זוכרת את הבטחת ה' 'ורב יעבוד צעיר'- כלומר, הקב"ה בעצמו רוצה שברכות אלו יגיעו ליעקב! (רשב"ם). בנוסף, רבקה חוששת ממה שעלול לקרות אם עשו יקבל את הברכה. שהרי ברור שעשו לא יכבד את יעקב וזרעו אלא ילחם בהם (רמב"ן).

יא וַיֹּ֣אמֶר יַֽעֲקֹ֔ב אֶל־רִבְקָ֖ה אִמּ֑וֹ הֵ֣ן עֵשָׂ֤ו אָחִי֙ אִ֣ישׁ שָׂעִ֔ר וְאָֽנֹכִ֖י אִ֥ישׁ חָלָֽק׃

יב אוּלַ֤י יְמֻשֵּׁ֨נִי֙ אָבִ֔י וְהָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כִּמְתַעְתֵּ֑עַ וְהֵֽבֵאתִ֥י עָלַ֛י קְלָלָ֖ה וְלֹ֥א בְרָכָֽה׃

(יא-יב) יעקב לא חושש כלל מעצם לקיחת הברכות מעשו, מה שמראה שהוא מסכים לגמרי עם אמו שהברכה לא מגיעה לאחיו הרשע [כי באמת הוא קנה ממנו את הבכורה!], אלא הוא רק חושש שמא אביו יגלה שהוא לא עשו (שעשו שעיר מאוד ויעקב חלק) ויקלל אותו במקום לברכו.

אך איך לא חשש יעקב מגילוי השוני בקול?

כנראה שהיה קולם דומה (ולכאו' זה מתאים לדברי יצחק שאמר הקול קול יעקב מצד שדיבר בלשון רכה והזכיר שם שמים ולא מצד צורת הקול), או שפשוט יעקב ידע לחקות את קולו של עשו היטב (רמב"ן).

יג וַתֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אִמּ֔וֹ עָלַ֥י קִלְלָֽתְךָ֖ בְּנִ֑י אַ֛ךְ שְׁמַ֥ע בְּקֹלִ֖י וְלֵ֥ךְ קַֽח־לִֽי׃

(יג) רבקה אמרה ליעקב- אם תתקלל, עלי תהיה הקללה, על כן, לך בני וקח לי את גדיי העיזים.

רבקה מלאת ביטחון בה' שבנה האהוב יעקב לא יתקלל – הרי בדיוק זה מה שנאמר מאת ה'  ע"י שם - 'ורב יעבוד צעיר', זה שנולד ראשון יעבוד לצעיר (אונקלוס). וגם, מצד מה שהכירה וידעה שיעקב הוא המתאים לברכה. לכן לא חששה בכלל מקללה (רלב"ג).

יד וַיֵּ֨לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח וַיָּבֵ֖א לְאִמּ֑וֹ וַתַּ֤עַשׂ אִמּוֹ֙ מַטְעַמִּ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֖ר אָהֵ֥ב אָבִֽיו׃

(יד) יעקב מקיים את דברי אמו בלב שלם – הוא הולך ולוקח בן העדר ומביא לאמו את 2 גדיי העיזים ורבקה מכינה ליצחק בדיוק את מה שהוא הכי אוהב כך שנפשו תתמלא שמחה ותחול עליו רוח הקודש לברכת יעקב.

טו וַתִּקַּ֣ח רִ֠בְקָה אֶת־בִּגְדֵ֨י עֵשָׂ֜ו בְּנָ֤הּ הַגָּדֹל֙ הַֽחֲמֻדֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר אִתָּ֖הּ בַּבָּ֑יִת וַתַּלְבֵּ֥שׁ אֶֽת־יַעֲקֹ֖ב בְּנָ֥הּ הַקָּטָֽן׃

(טו) עשו היה שומר בגדיו היקרים והחמודים בבית אמו, ולא בביתו, כי הכיר את נשיו וחשד בהן שיגנבו לו אותם (רש"י). רשעות – לא רק עובדות אלילים אלא גם גנבות! ועשו – רשע, איזה נשים בחר לעצמו!

טז וְאֵ֗ת עֹרֹת֙ גְּדָיֵ֣י הָֽעִזִּ֔ים הִלְבִּ֖ישָׁה עַל־יָדָ֑יו וְעַ֖ל חֶלְקַ֥ת צַוָּארָֽיו׃

(טז) כדי שיעקב יהפוך לשעיר כמו אחיו, רבקה לוקחת את עורות גדיי העיזים ועוטפת בהם את ידיו ואת צווארו החלק של יעקב.

יז וַתִּתֵּ֧ן אֶת־הַמַּטְעַמִּ֛ים וְאֶת־הַלֶּ֖חֶם אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑תָה בְּיַ֖ד יַֽעֲקֹ֥ב בְּנָֽהּ׃

(יז) ולבסוף, נותנת ליעקב את הבשר הטעים ואת הלחם שהכינה.

13. הליכת יעקב אל יצחק אביו

יח וַיָּבֹ֥א אֶל־אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אָבִ֑י וַיֹּ֣אמֶר הִנֶּ֔נִּי מִ֥י אַתָּ֖ה בְּנִֽי׃

(יח) יעקב בא בחשש אל אביו, קורא "אבי!" ונענה "אני פה, מי אתה?" הקול של יעקב ועשו אמנם דומה, אבל בכל זאת קצת נשמע ליצחק שזה יעקב ולא עשו... (רמב"ן)

יט וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֜ב אֶל־אָבִ֗יו אָֽנֹכִי֙ עֵשָׂ֣ו בְּכֹרֶ֔ךָ עָשִׂ֕יתִי כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֵלָ֑י קֽוּם־נָ֣א שְׁבָ֗ה וְאָכְלָה֙ מִצֵּידִ֔י בַּֽעֲב֖וּר תְּבָֽרְכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

(יט) יעקב יודע שעכשיו הוא נמצא בשעה גורלית וחשובה מאוד לדורי דורות, ושהוא חייב למנוע מעשו לקבל את הברכות כי זאת תהיה סכנה גדולה לו ולזרעו [וכפי שרואים בהיסטוריה, את רצחנות בני עשו, אפילו כשלא קיבלו הברכות], ובמיוחד שהברכות באמת מגיעות לו עצמו מצד האמת  - שהרי הוא קנה את מעלת הבכורה וגם מצד ההתאמה – שהוא זה שמתנהג בהתאם לדרך אבותיו, ולכן הוא מבין שאין לו ברירה אלא לשקר כעת שקר קטן על מנת לעמוד על האמת הגדולה והאמתית יותר: שהוא הבכור ולו הברכות מגיעות! יעקב יודע בברור שזה שקר קטן שנדרש בשביל שהאמת תתגלה ולכן מותר לו לנהוג כך (ראב"ע).

גם בשקר הקטן ההכרחי – יעקב מתנסח באופן שיכול להיות אמת: "אנכי עשו בכורך" – אני מביא לך את המטעמים, ועשו הוא בכורך (רש"י, להסברים נוספים עיין ברבנו בחיי/העמק דבר ועוד).

יעקב מדבר בנימוס ובתחנונים – "קום נא", שלא כעשו הרשע והבוטה המדבר בחוסר כבוד– "יקום אבי". סגנון הדיבור מעורר ביצחק חשד קל בדבר זהות העומד לפניו.

כ וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶל־בְּנ֔וֹ מַה־זֶּ֛ה מִהַ֥רְתָּ לִמְצֹ֖א בְּנִ֑י וַיֹּ֕אמֶר כִּ֥י הִקְרָ֛ה ה֥' אֱלֹקֶ֖יךָ לְפָנָֽי׃

(כ) מה קרה בני שמצאת כל כך מהר את מה שביקשתי? יעקב עונה- כי ה' אלוקיך זימן לפני.

גם הזכרת שם ה' בדברי יעקב מעוררת חשד, כי עשו אינו מורגל בכך.

כא וַיֹּ֤אמֶר יִצְחָק֙ אֶֽל־יַעֲקֹ֔ב גְּשָׁה־נָּ֥א וַאֲמֻֽשְׁךָ֖ בְּנִ֑י הַֽאַתָּ֥ה זֶ֛ה בְּנִ֥י עֵשָׂ֖ו אִם־לֹֽא׃

(כא) שתי הסיבות המחשידות שהזכרנו- הדיבור המנומס והזכרת שם שמים של יעקב (רש"י) ובנוסף סיבה שלישית שהקול של יעקב שונה מעט מקולו של עשו (אף שהיו דומים מאוד בקולם כי הם תאומים (רשב"ם), או שיעקב ידע לחקות היטב את אחיו (רמב"ן)) – עוררו ביצחק רצון לבדוק מיהו הניצב לפניו.

כב וַיִּגַּ֧שׁ יַֽעֲקֹ֛ב אֶל־יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיְמֻשֵּׁ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר הַקֹּל֙ ק֣וֹל יַֽעֲקֹ֔ב וְהַיָּדַ֖יִם יְדֵ֥י עֵשָֽׂו׃

(כב) יעקב ניגש אל אביו שממשש אותו ואומר- זהו קולו של יעקב המדבר בלשון של תחנונים ונימוס (רש"י) אך הידיים מורגשות כידיו של עשו. בסופו של דבר יצחק משתכנע שזהו עשו, למרות ההבדלים הקלים.

כג וְלֹ֣א הִכִּיר֔וֹ כִּֽי־הָי֣וּ יָדָ֗יו כִּידֵ֛י עֵשָׂ֥ו אָחִ֖יו שְׂעִרֹ֑ת וַֽיְבָרְכֵֽהוּ׃

(כג) יצחק לא מזהה שמי שלפניו זה יעקב מכיוון שידיו הרגישו ממש כידי עשו. היה זה מכיוון שרבקה השקיעה רבות בעיבוד השערות של הגדיים כך שנעשו ממש כמו שער אדם (ספורנו). יצחק כבר כמעט משתכנע ומכיוון שחשד בו הוא מברך אותו כדי לפייסו (ספורנו).

כד וַיֹּ֕אמֶר אַתָּ֥ה זֶ֖ה בְּנִ֣י עֵשָׂ֑ו וַיֹּ֖אמֶר אָֽנִי׃

(כד) בתור בירור אחרון, יצחק שואל את יעקב: אתה בני עשו? ויעקב לא משקר 'אני עשו', אלא עונה "אני" (רש"י).

כה וַיֹּ֗אמֶר הַגִּ֤שָׁה לִּי֙ וְאֹֽכְלָה֙ מִצֵּ֣יד בְּנִ֔י לְמַ֥עַן תְּבָֽרֶכְךָ֖ נַפְשִׁ֑י וַיַּגֶּשׁ־לוֹ֙ וַיֹּאכַ֔ל וַיָּ֧בֵא ל֦וֹ יַ֖יִן וַיֵּֽשְׁתְּ׃

(כה) יצחק משתכנע שהעומד לפניו הוא אכן עשו ועל כן מבקש לאכול מן הציד כדי שיתמלא שמחה ויברכו. יעקב מגיש לו את המטעמים (כנראה שביחד עם הלחם) ובנוסף מביא גם יין.

כו וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי׃

(כו) כדי להוסיף אהבה לבנו יצחק מבקש מבנו שיגש אליו כדי שיוכל לנשקו. בזכות שהאהבה תתגבר תהיה הברכה במעלה גדולה עוד יותר (העמק דבר).

כז וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ וַיָּ֛רַח אֶת־רֵ֥יחַ בְּגָדָ֖יו וַֽיְבָרְכֵ֑הוּ וַיֹּ֗אמֶר רְאֵה֙ רֵ֣יחַ בְּנִ֔י כְּרֵ֣יחַ שָׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרְכ֖וֹ ה'׃

(כז) כשיעקב מתקרב ומנשק את אביו, מריח יצחק ריח נפלא וטוב. כיצד היה ריח טוב לבגדים, והרי עורות העזים זה דבר שבכלל לא מריח טוב?! אלא, שהבגדים היו מבושמים בבושם משובח (רשב"ם) או שהיה זה ריח טוב של ניצני פרחי העצים (ראב"ע). היה זה מאת ה' כדי שהריח הטוב ישפיע התרוממות רוח על יצחק (העמק דבר) וכך יהיה זה ליצחק כריח של גן עדן (רש"י). ה' עוזר ליעקב לקבל את הברכות!

14. ברכות יצחק ליעקב

לפני לימוד הברכות נדגיש מספר נקודות:

• הברכות נאמרות בשם ה' – הוא המברך ולא יצחק.
• גדולת וקדושת יצחק וכוחן של ברכותיו (עסקו תמיד בעבודת ה', וה' אוהבו ומקיים ברכותיו).
• שמחתו הגדולה של יצחק בשעת נתינת הברכות (על הזכות לתת לבנו מברכות ה').
• כוונת יצחק בברכות (כמה רצה שיתקיימו בבנו שכל כך אהב ובזרעו לדורות!).

לאור הנ"ל – נתאר איך יעקב מקשיב בשקיקה גדולה. הוא מאזין לכל מילה ומילה היוצאת מפי אביו הקדוש בשעה גדולה ורוממה זו.

כח וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָֽאֱלֹקִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ׃

(כח) המטעמים שהביא יעקב אביו מחזקים את גופו ומשמחים אותו עד ששורה עליו רוח הקודש והוא פותח ומברך את העומד לפניו בברכות גדולות וחשובות, והכל כמובן, בשם ה'.

ברכת הפרנסה: ה' שהוא בעל הברכות! הוא יתן ויחזור ויתן לך ברכה. ברכה תמידית בלי הפסק לעולם! (רש"י, רמב"ן)

מטל השמים - שיורד תמיד, בחורף ובקיץ (רמב"ן), ואינו מפריע לאיש, וכולם  שמחים בו (ספורנו).

ומשמני הארץ – מטוב הארץ, שיתברכו פירותיה, כלומר, שהארץ תצמיח פירות מתוקים וטובים כמו במקומות שיש בהם טל (אונקלוס, העמק דבר).

והרבה דגן ותירוש - להכנת לחם, עיקר מזון האדם. ויין, המשמח אנשים והוא גם מזון חשוב ויסודי (העמק דבר). שני אלו יהיו בריבוי שתוכל אף לפרנס בהם אחרים (ספורנו).

כט יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּֽחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹֽרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרְכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ׃

(כט) ברכת המלוכה:   יעבדוך עמים - עמים שאין להם מלכות/עצמאות משלהם יעבדוך ואף לאומים-עמים שיש להם מלכות ישתחוו לך מתוך כבוד (העמק דבר).

הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך - פעמים שתהיה רק אדון ומושל לצאצאיך ופעמים שתמשול כה חזק שהם אף יהיו לך לעבדים (ומכיוון שיצחק חושב שזה עשו הכוונה כאן לצאצאי עשו!) (העמק דבר).

אורריך ארור ומברכיך ברוך - על מקלליך תבוא קללה [כבלעם] ועל מברכיך ברכה [כיתרו].

יצחק מברך את בנו שיזכה לשלום במלכותו- שכל העמים ייכנעו לפניו, לא ילחמו נגדו ולא ירעו לו כלל.

ברור כמובן, שהקב"ה כה אוהב את עבדיו הצדיקים. על כן, יצחק שעובד את ה' כל ימי חייו, ה' אוהבו ומקיים את ברכותיו.

15. הגעת עשו וברכת יצחק לעשו

ל וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלָּ֣ה יִצְחָק֮ לְבָרֵ֣ךְ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וַיְהִ֗י אַ֣ךְ יָצֹ֤א יָצָא֙ יַֽעֲקֹ֔ב מֵאֵ֥ת פְּנֵ֖י יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו וְעֵשָׂ֣ו אָחִ֔יו בָּ֖א מִצֵּידֽוֹ׃

(ל) בהשגחה מופלאה של ה', ממש כאשר סיים יצחק לברך את יעקב, מיד כשיצא יעקב מלפני אביו חזר עשו מהשדה. כאמור, ה' משגיח ודואג שיעקב יקבל את הברכות, ולכן עשו אפילו לא מגיע רגע אחד קודם! (רשב"ם, ר' אברהם בן הרמב"ם).

לא וַיַּ֤עַשׂ גַּם־הוּא֙ מַטְעַמִּ֔ים וַיָּבֵ֖א לְאָבִ֑יו וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֗יו יָקֻ֤ם אָבִי֙ וְיֹאכַל֙ מִצֵּ֣יד בְּנ֔וֹ בַּֽעֲבֻ֖ר תְּבָֽרְכַ֥נִּי נַפְשֶֽׁךָ׃

(לא) עשו מכין אוכל, בא ליצחק אביו, ופונה אליו בחוסר הנימוס הרגיל שלו: יקום אבי ויאכל כדי שיוכל לברך אותי.

לב וַיֹּ֥אמֶר ל֛וֹ יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו מִי־אָ֑תָּה וַיֹּ֕אמֶר אֲנִ֛י בִּנְךָ֥ בְכֹֽרְךָ֖ עֵשָֽׂו׃

(לב) יצחק מתפלא שבא מישהו נוסף ולכן מיד מברר- מי אתה? יצחק חשב שאולי זהו יעקב שבא עכשיו אחרי ששמע שעשו אחיו התברך בזכות המטעמים שהכין לאביו. לכן בא אליו גם הוא עם מטעמים כדי להתברך גם כן. על מנת לוודא זאת, שאל "מי אתה" (רמב"ן). ועשו עונה שזה הוא – אני בנך בכורך עשו...

לג וַיֶּֽחֱרַ֨ד יִצְחָ֣ק חֲרָדָה֮ גְּדֹלָ֣ה עַד־מְאֹד֒ וַיֹּ֡אמֶר מִֽי־אֵפ֡וֹא ה֣וּא הַצָּֽד־צַיִד֩ וַיָּ֨בֵא לִ֜י וָֽאֹכַ֥ל מִכֹּ֛ל בְּטֶ֥רֶם תָּב֖וֹא וָאֲבָֽרְכֵ֑הוּ גַּם־בָּר֖וּךְ יִֽהְיֶֽה׃

(לג) יצחק נבהל מאוד- ומיד שואל בקול - אם כן, מי הוא זה שצד עבורי ציד ואכלתי מצידו מטעמים נפלאים לפני שהגעת ואותו ברכתי?! מי הוא זה? שיהיה מבורך! למה יצחק חותם ומברך את מי שגזל את הברכות?? אלא, כשיצחק גילה כי בירך את יעקב ולא את עשו הוא אכן נחרד (=נבהל) מאוד: באמת, הוא רצה לברך דווקא את עשו כדי לקרבו ולהשפיע עליו לטובה, ועכשיו הבין שטעה במחשבתו ויעקב הוא הראוי לברכות ועל טעות זו הוא מלא בצער. יצחק ידע שבזמן הברכה חלה על רוח הקודש ואם כן ברור שהברכות חלות על המתברך. ואם זכה לרוח הקודש מובן הדבר שרצון ה' היה לברך את מי שהיה לפניו, וזה היה יעקב! לכן יצחק שמח שזכה לקיים את רצון ה' וחותם בדבריו לעשו: "גם ברוך יהיה"- יעקב! (רמב"ן, ספורנו)

לד כִּשְׁמֹ֤עַ עֵשָׂו֙ אֶת־דִּבְרֵ֣י אָבִ֔יו וַיִּצְעַ֣ק צְעָקָ֔ה גְּדֹלָ֥ה וּמָרָ֖ה עַד־מְאֹ֑ד וַיֹּ֣אמֶר לְאָבִ֔יו בָּֽרְכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִֽי׃

(לד) איזו צעקה היתה צעקתו של עשו הרשע, אם התורה אומרת שהיתה "גדולה ומרה עד מאוד"!!!... אך למרות הכל, עשו מבקש ברכה גם בשבילו.

לה וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ׃

(לה)במרמה = ברמאות (ראב"ע), שנבעה מחכמה גדולה (אונקלוס, רש"י). יעקב ידע כמה גדולה וחשובה הברכה, ולכן מנע מאחיו הרשע לקבל אותה לעצמו. יצחק גם כן הסכים לדעתו שהרי אפילו עכשיו כשהבין שבעצם בירך את יעקב (סוף פס' ל"ג) הוא אמר "גם ברוך יהיה"- יעקב!

לו וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַֽעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֨נִי֙ זֶ֣ה פַֽעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹֽרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹֽא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה׃

(לו) אומר עשו: לכן נקרא יעקב בשם 'יעקב' – שרימה אותי פעמיים! חז"ל מלמדים אותנו במדרש שברגע שעשו אמר "ויעקבני זה פעמים" שאל אותו יצחק "מה הכוונה?" ועשו הסביר וסיפר כיצד יעקב קנה ממנו את הבכורה [שקרן!!! מכרת לו אותה ועוד זלזלת בה!], והמשיך ואמר עכשיו הוא לקח גם את הברכות שלי! כעת, כאשר מתוך דברי עשו נודע ליצחק על מכירת הבכורה ליעקב, הוא שמח על כך מאוד, בגלל שעכשיו הוא הבין שבעצם הברכות ליעקב היו מוצדקות ונכונות (רש"י בשם התנחומא). זאת בנוסף לרוח הקודש שחלה עליו בשעת נתינת הברכות.

ועשו? עשו מנסה בכל זאת, ושואל את אביו- האם לא תוכל להפריש גם לי ברכה?

לז וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַֽעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי׃

(לז) יצחק מסביר לעשו: בברכה השביעית ברכתיו שיהיה אדון לך ולזרעך ושאתם תשתחוו לו. בנוסף, גם את התבואה והיין ברכתיו שיהיו אצלו והרבה. ואם כן, כל מה שאברך אותך ממילא יהיה שלו! אם כן, מה תועיל לך ברכה?... (רש"י, רמב"ן).

לח וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶל־אָבִ֗יו הַֽבְרָכָ֨ה אַחַ֤ת הִֽוא־לְךָ֙ אָבִ֔י בָּֽרְכֵ֥נִי גַם־אָ֖נִי אָבִ֑י וַיִּשָּׂ֥א עֵשָׂ֛ו קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ׃

(לח) עשו שואל: האם רק ברכה אחת יש באפשרותך לברך? ומה אם היו לך שני בנים צדיקים – לא היו לך שתי ברכות? (מדרש). מצא לי ברכה כלשהי שלא בירכת אותו בה! עשו כבר ממש בוכה.

לט וַיַּ֛עַן יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֑יו הִנֵּ֞ה מִשְׁמַנֵּ֤י הָאָ֨רֶץ֙ יִֽהְיֶ֣ה מֽוֹשָׁבֶ֔ךָ וּמִטַּ֥ל הַשָּׁמַ֖יִם מֵעָֽל׃

(לט) יצחק ריחם עליו, ומצא לו ברכה – בלי רוח הקודש, ובלי שם ה' (לא "יתן לך האלקים"): גם בָּמָקוֹם בו תשב – לא בארץ ישראל! – יהיו לך פירות שמנים וטובים וטל משמים. זו ברכה שיכולה להיות גם לך וגם ליעקב (רמב"ן, רד"ק).

מ וְעַל־חַרְבְּךָ֣ תִֽחְיֶ֔ה וְאֶת־אָחִ֖יךָ תַּֽעֲבֹ֑ד וְהָיָה֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר תָּרִ֔יד וּפָֽרַקְתָּ֥ עֻלּ֖וֹ מֵעַ֥ל צַוָּארֶֽךָ׃

(מ) תחיה מן הציד שתצוד בכלי הציד שלך (רשב"ם), וגם תנצח אויביך במלחמות ולא תיפול בחרב (רמב"ן). אבל, למרות שבמלחמות תנצח, את אחיך יעקב תעבוד. גם כאן אנו רואים שיצחק מאשר ומסכים לברכות שבירך את יעקב, ולנבואת שֵׁם "ורב יעבוד צעיר".

אמנם, אם עם ישראל לא ילמדו תורה ויקיימו מצוות ואתה תצטער על זה שיעקב קיבל את הברכות, אז תפרוק-תסיר את עול השעבוד ליעקב מעל צווארך [כלומר: כל זמן שאנו מקיימים התורה – אין עשו וכל אויבי ישראל יכולים לשלוט ולהילחם בנו!] (רש"י).

16. כעס עשו ופעולת רבקה

מא וַיִּשְׂטֹ֤ם עֵשָׂו֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב עַ֨ל־הַבְּרָכָ֔ה אֲשֶׁ֥ר בֵּֽרְכ֖וֹ אָבִ֑יו וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו בְּלִבּ֗וֹ יִקְרְבוּ֙ יְמֵי֙ אֵ֣בֶל אָבִ֔י וְאַֽהַרְגָ֖ה אֶת־יַֽעֲקֹ֥ב אָחִֽי׃

(מא) שנאה עזה ממלאת את ליבו של עשו בעקבות ברכת יצחק ליעקב. עשו חושב בליבו – יעברו ימי האבלות של אבי ואז אהרוג את יעקב! עשו רק מחכה שימות יצחק, כדי לא לצערו או מחשש שיצחק יקלל אותו (רמב"ן) ואז מי שיירש אותו יהיה בן אחר שיוולד (ת"י).

רשע מרושע – גם אם יעקב לא היה בסדר בלקיחת הברכות, איך אתה מגיע לחשוב על דבר נורא כל כך כמו רצח??? כל שכן שהברכות הגיעו ליעקב – שקנה הבכורה ושהולך בדרכי אבותיו! ועוד, ששמע עשו באוזניו את אביו מאשר את הברכות – "גם ברוך יהיה"!

מב וַיֻּגַּ֣ד לְרִבְקָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֥י עֵשָׂ֖ו בְּנָ֣הּ הַגָּדֹ֑ל וַתִּשְׁלַ֞ח וַתִּקְרָ֤א לְיַֽעֲקֹב֙ בְּנָ֣הּ הַקָּטָ֔ן וַתֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו הִנֵּה֙ עֵשָׂ֣ו אָחִ֔יךָ מִתְנַחֵ֥ם לְךָ֖ לְהָרְגֶֽךָ׃

(מב) איך נודע לרבקה מה עשו חושב?

א. יתכן שגילה סודו לאחד מחבריו ורבקה שמעה (ראב"ע); ב. יתכן שחשב בקול רם בלי שיתכוון (רד"ק); ג. ברוח הקודש נאמר לה (ת"י, רש"י).

רבקה קוראת ליעקב ומודיעה לו מה עשו מתכנן לעשות כדי להתנחם על הפסד ברכותיו בכך שיהרוג את יעקב (לפי פשוטו ברש"י).

מג וְעַתָּ֥ה בְנִ֖י שְׁמַ֣ע בְּקֹלִ֑י וְק֧וּם בְּרַח־לְךָ֛ אֶל־לָבָ֥ן אָחִ֖י חָרָֽנָה׃

מד וְיָֽשַׁבְתָּ֥ עִמּ֖וֹ יָמִ֣ים אֲחָדִ֑ים עַ֥ד אֲשֶׁר־תָּשׁ֖וּב חֲמַ֥ת אָחִֽיךָ׃

(מג-מד) רבקה מבקשת מיעקב ללכת למשפחתה בחרן, לתקופה קצרה, עד יעבור זעם.

מה עַד־שׁ֨וּב אַף־אָחִ֜יךָ מִמְּךָ֗ וְשָׁכַח֙ אֵ֣ת אֲשֶׁר־עָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ וְשָֽׁלַחְתִּ֖י וּלְקַחְתִּ֣יךָ מִשָּׁ֑ם לָמָ֥ה אֶשְׁכַּ֛ל גַּם־שְׁנֵיכֶ֖ם י֥וֹם אֶחָֽד׃

(מה) רבקה אומרת ליעקב: תשאר שם עד אשר האירוע ישכח ואז אשלח אליך מישהו שיחזיר אותך ארצה. ומדוע ששניכם תמותו ביום אחד?

רבקה פחדה שעשו יקום לפגוע ביעקב ויעקב יהרוג אותו, ואז בתגובה קרובי עשו יהרגו את יעקב, וכך תהיה שכולה משני בניה ביום אחד [כפי שקרה באמת, בסופו של דבר, שביום אחד נקברו שניהם (סוטה יג.)].

מדברי רבקה כאן רואים בבירור שהיא אוהבת גם את עשו – אחרת מה דאגתה לעשו שימות? אלא שאת יעקב אהבה יותר ממנו (ר' אברהם בן הרמב"ם כ"ה, כ"ח).

מו וַתֹּ֤אמֶר רִבְקָה֙ אֶל־יִצְחָ֔ק קַ֣צְתִּי בְחַיַּ֔י מִפְּנֵ֖י בְּנ֣וֹת חֵ֑ת אִם־לֹקֵ֣חַ יַֽ֠עֲקֹב אִשָּׁ֨ה מִבְּנֽוֹת־חֵ֤ת כָּאֵ֨לֶּה֙ מִבְּנ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לָ֥מָּה לִּ֖י חַיִּֽים׃

(מו) רבקה נוהגת בחכמה (רשב"ם), וברצותה להציל את יעקב מעשו ולהרחיקו היא אומרת ליצחק שאינה רוצה שיעקב יתחתן עם בנות כנעניות ומבקשת ממנו שישלח את יעקב למשפחתה בחרן כדי שיתחתן שם.

למה לא גילתה לו מה עשו מתכנן לעשות כדי שירחיק ממנו את יעקב בגלל זה? – כי לא רצתה לצערו (מלבי"ם).

17. ברכת יצחק ליעקב לפני צאתו לחרן

[פרק כח]

א וַיִּקְרָ֥א יִצְחָ֛ק אֶֽל־יַעֲקֹ֖ב וַיְבָ֣רֶךְ אֹת֑וֹ וַיְצַוֵּ֨הוּ֙ וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃

(א)יצחק קורא ליעקב [קריאה – לשון חיבה! הוא לא נוזף בו על לקיחת הברכות, אלא פונה אליו בחיבה] ומברך אותו, מה שמראה למעלה מכל ספק כי הוא עומד מאחורי ברכותיו ליעקב ושמח בהם למרות שלא לכך התכוון מלכתחילה (צרור המור, חזקוני). ומצווה אותו שלא יקח אישה כנענית.

ב ק֥וּם לֵךְ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם בֵּ֥יתָה בְתוּאֵ֖ל אֲבִ֣י אִמֶּ֑ךָ וְקַח־לְךָ֤ מִשָּׁם֙ אִשָּׁ֔ה מִבְּנ֥וֹת לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמֶּֽךָ׃

(ב) הוא אומר לו: לך לחרן, לבית משפחתנו שם, ותתחתן עם מישהי מבנות המשפחה.

ג וְאֵ֤-ל שַׁדַּי֙ יְבָרֵ֣ךְ אֹֽתְךָ֔ וְיַפְרְךָ֖ וְיַרְבֶּ֑ךָ וְהָיִ֖יתָ לִקְהַ֥ל עַמִּֽים׃

(ג) ה' – שדי בברכותיו למי שמתברך ממנו, ואינו זקוק ליותר מזה – הוא יברך אותך בממון, ויפרה אותך בבנים, וירבה ויגדל מעלתך, ותהיה לשבטים רבים וחשובים (אונקלוס, ספורנו).

ד וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ אֶת־בִּרְכַּ֣ת אַבְרָהָ֔ם לְךָ֖ וּלְזַרְעֲךָ֣ אִתָּ֑ךְ לְרִשְׁתְּךָ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֔יךָ אֲשֶׁר־נָתַ֥ן אֱלֹק֖ים לְאַבְרָהָֽם׃

(ד) ואת "ברכת אברהם" – הברכות שנאמרו בתחילת פרשת "לך לך"(פרק י"ב פס' ב'-ג'), הגוי הגדול שיתברכו בו - יֵצֵא ממך! דווקא אתה תהיה הזרע המיוחד שממשיך אותי ואת אברהם אבי [ולא עשו! כמו שיצחק נבחר ולא ישמעאל] (רד"ק). אתה וזרעך איתך תירשו את הארץ בה אנו גרים שניתנה מאת ה' לאברהם (רש"י, רמב"ן, ספורנו).

18. שמיעת יעקב בקול הוריו ולקיחת עשו את מחלת בת ישמעאל לאישה

ה וַיִּשְׁלַ֤ח יִצְחָק֙ אֶֽת־יַעֲקֹ֔ב וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֑ם אֶל־לָבָ֤ן בֶּן־בְּתוּאֵל֙ הָֽאֲרַמִּ֔י אֲחִ֣י רִבְקָ֔ה אֵ֥ם יַֽעֲקֹ֖ב וְעֵשָֽׂו׃

(ה) יעקב עוזב את ביתו ומשפחתו ומולדתו לארץ רחוקה שאינו מכיר אל בין אנשים רשעים, ולמה? כי כך ציווהו הוריו! מצות כיבוד הורים.

ועשו? זה לא משנה עם מי הוא יתחתן. הרי הוא לא ממשיך את משפחת אברהם! (רמב"ן)

ו וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֗ו כִּֽי־בֵרַ֣ךְ יִצְחָק֮ אֶֽת־יַעֲקֹב֒ וְשִׁלַּ֤ח אֹתוֹ֙ פַּדֶּ֣נָֽה אֲרָ֔ם לָקַֽחַת־ל֥וֹ מִשָּׁ֖ם אִשָּׁ֑ה בְּבָֽרְכ֣וֹ אֹת֔וֹ וַיְצַ֤ו עָלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹֽא־תִקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה מִבְּנ֥וֹת כְּנָֽעַן׃

ז וַיִּשְׁמַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב אֶל־אָבִ֖יו וְאֶל־אִמּ֑וֹ וַיֵּ֖לֶךְ פַּדֶּ֥נָֽה אֲרָֽם׃

(ו-ז) עשו רואה שיצחק מצווה את יעקב ללכת לחרן, ושיעקב מקשיב להוריו עושה זאת.

ח וַיַּ֣רְא עֵשָׂ֔ו כִּ֥י רָע֖וֹת בְּנ֣וֹת כְּנָ֑עַן בְּעֵינֵ֖י יִצְחָ֥ק אָבִֽיו׃

(ח) עשו אף מבין שהנשים הכנעניות אינן טובות כלל וכלל בעיני אביו.

ט וַיֵּ֥לֶךְ עֵשָׂ֖ו אֶל־יִשְׁמָעֵ֑אל וַיִּקַּ֡ח אֶֽת־מָחֲלַ֣ת ׀ בַּת־יִשְׁמָעֵ֨אל בֶּן־אַבְרָהָ֜ם אֲח֧וֹת נְבָי֛וֹת עַל־נָשָׁ֖יו ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃ {ס}

(ט) הרשע רוצה לתקן ומקלקל: הוא לא מגרש נשותיו הרשעות, אלא מוסיף עליהן שלישית! את מחלת בת ישמעאל שהיא ממשפחת אברהם. למה הוא לא שואל מישהו חכם איך לתקן באופן הנכון?... (רש"י, רמב"ן)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.