פרשת דברים

חומש דברים הוא ברובו נאום של משה רבינו לפני פטירתו. משה מתחיל לדבר בא' שבט בשנת הארבעים במחנה בערבות מואב. בני ישראל עומדים על סף הכניסה לארץ ומשה מזכיר להם ארועים שקרו במדבר ומוכיח אותם על חטאים שהיו כדי שלא ישובו לחטוא בא"י אחרי מותו וכדי להראות להם שה' סולח ואפשר לחזור בתשובה (רמב"ן). הוא מחזק אותם באמונה בה' ובקדושת ישראל לקראת הכניסה לארץ. אח"כ משה חוזר על מצוות רבות וגם מלמד מצוות חדשות. לכן נקרא הספר 'משנה תורה' - חזרה על התורה.

{א} אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל - משה מכנס את כל ישראל כדי שישמעו את הדברים. בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב - קשה להבין זאת כמיקום המדויק של בני ישראל כי אלה מקומות אחרים. על תופל ולבן רש"י אומר שאין מקומות כאלה! אלא מפרשים אונקלוס ורש"י: המקומות כאן הם רמז למקומות בהם חטאו בנ"י במשך השנים. יש כאן התחלת דברי תוכחה של משה אבל מפני כבודן של ישראל הוא לא אומר את מפורש מיד בהתחלת הדברים. אח"כ הסיפור על החטאים יפורט יותר. (ויש מפרשים שאלה המקומות המדויקים שבהם בני ישראל נמצאים עכשיו). בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין פָּארָן וּבֵין תֹּפֶל וְלָבָן וַחֲצֵרֹת וְדִי זָהָב - עיינו באונקלוס וברש"י וראינו לאיזה חטאים זה רומז.  {ב} אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ - גם זו תוכחה: מרחק ההליכה מהר סיני לקדש ברנע, שזה על גבול א"י, הוא 11 יום. והקב"ה הוליך אותם את זה בשלושה ימים כדי להכניסם במהירות לארץ! (הם התעכבו 30 יום בקברות התאוה ושבוע בחצרות אבל ההליכה היתה 3 ימים בלבד) אבל בסוף הכל נדחה בארבעים שנה בגלל שחטאו במרגלים.

{ג} וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ - א' בחדש ה-11 הוא חדש שבט. חודש ושבוע לפני מות משה. דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם: {ד} אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי - למה דוקא אחרי זה? כי עכשיו, אחרי שכבר התחילו לנחול את הארץ, ליבם יותר פתוח לשמוע את דברי התוכחה של משה. {ה} בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה - התחיל משה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר - בספר דברים משה מבאר, מסביר וחוזר על הרבה ממצוות התורה.

עכשיו מתחיל הנאום עצמו: נשים לב מה הדבר הראשון שמשה מזכיר לנו מכל מה שהיה? ציווי ה' ללכת ולרשת לא"י!  {ו} ה' אֱלֹקֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב לָכֶם - מספיק לכם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה - לשבת ולחנות בהר סיני. ב"ה זכינו לקבל את התורה ולבנות את המשכן. עכשיו צריכים ללכת לא"י! הציווי הזה היה בכ' אייר בשנה השנית (פרשת בהעלותך). נראה פה כמה חידושים מה היה אם לא היו חוטאים במרגלים: {ז} פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו - תירשו גם את הארצות השכנות: אדום, עמון ומואב! בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת - תירשו עד נהר פרת! (ולא רק עד הגבולות של פרשת מסעי!) {ח} רְאֵה נָתַתִּי לִפְנֵיכֶם אֶת הָאָרֶץ בֹּאוּ וּרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ - בלי מלחמה! הגויים לא יעכבו אתכם (רש"י) אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם:

מינוי השופטים

{ט} וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר - כשעוד היינו בהר סיני. לֹא אוּכַל לְבַדִּי שְׂאֵת אֶתְכֶם - אינני יכול לשפוט את כולכם לבד. כמו שיעץ לו יתרו: נבול תיבול...זה היה ממחרת יוה"כ שמשה התחיל לשפוט את העם (רש"י יתרו). {י} ה' אֱלֹקֵיכֶם הִרְבָּה אֶתְכֶם וְהִנְּכֶם הַיּוֹם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב: {יא} ה' אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵכֶם יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים - פי אלף וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם - משה כמובן שמח שבנ"י הם רבים ומברך אותם שיתרבו עוד ועוד אבל הוא לבד לא יכול לשפוט את כולם. {יב} אֵיכָה - איך אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם - שאתם מטריחים את הדיינים: אחד רואה שהוא הולך להפסיד מיד אומר שיש לו עוד עדים וראיות. וּמַשַּׂאֲכֶם - דברים שאתם אומרים על הדיינים ומתלוננים. וְרִיבְכֶם - הריבים שלכם בין אדם לחברו. {יג} הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים - צדיקים. חֲכָמִים - שיודעים את התורה. וּנְבֹנִים - מבינים דבר מתוך דבר. וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם - שהשבט מכיר אותם ויודע שהם צדיקים וראויים לשפוט.  וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם: ראינו בפרשת יתרו שיש עוד תכונות שצריך השופט: ואתה תחזה... אנשי חיל יראי אלקים אנשי אמת שונאי בצע.

{יד}  וַתַּעֲנוּ אֹתִי וַתֹּאמְרוּ טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לַעֲשׂוֹת - יש בזה ג"כ תוכחה שהם היו צריכים לבקש שמשה ימשיך לשפוט אותם בעצמו. {טו} וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידֻעִים  - מתוך 7 מידות מצא רק 3 (אנשים = יראי אלקים. וקשה שהרי כתוב שם שלקח אנשי חיל?) וָאֶתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עֲלֵיכֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאוֹת וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת - ככל שהשופט הוא ת"ח יותר גדול הוא אחראי על יותר אנשים. וְשֹׁטְרִים לְשִׁבְטֵיכֶם - השוטר דואג שיתקיים פסק הדין אם צריך לכפות את בעלי הדין.

{טז} וָאֲצַוֶּה אֶת שֹׁפְטֵיכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר שָׁמֹעַ בֵּין אֲחֵיכֶם - תשמעו בנחת ובסבלנות את טענות בעלי הדין וגם אם השופט חושב שזה בדיוק כמו דין שכבר היה לו - לא יפסוק בלי לשמוע כראוי. וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק בֵּין אִישׁ וּבֵין אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ - גר תושב שבא לדון. {יז} לֹא תַכִּירוּ פָנִים בַּמִּשְׁפָּט - לא לתת עדיפות לאחד מבעלי הדין אפילו במהלך המשפט עצמו, למשל אחד עומד ואחד יושב (וכ"ש לא לתת עדיפות בפסק הדין). גם מדובר על הממנה את הדיינים שלא יעדיף קרוב משפחה וכו'. כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן - דין פרוטה כדין מאה מנה. דין קטן שהגיע ראשון לבית הדין - צריך לדון ראשון. לֹא תָגוּרוּ מִפְּנֵי אִישׁ - לא תפחדו משום אדם. כִּי הַמִּשְׁפָּט לֵאלֹקִים הוּא - אתם שליחים של הקב"ה בעשיית המשפט לכן תקיימו את כל הנ"ל. וְהַדָּבָר אֲשֶׁר יִקְשֶׁה מִכֶּם תַּקְרִבוּן אֵלַי וּשְׁמַעְתִּיו - משה ימשיך לשפוט את הדברים הקשים. {יח} וָאֲצַוֶּה אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּן - עוד הלכות לשופטים: איך לחקור את העדים וכיו"ב.        למה משה מספר עכשיו על מינוי השופטים? כדי להראות להם שהמשפט הוא היסוד לכל כיבוש הארץ. בזכות שמירה על דיני התורה הם יצליחו לנחול את הארץ ולהשאר בה לעולם (הרב יעקב לבנון).

{יט} וַנִּסַּע מֵחֹרֵב - כ' אייר בשנה השנית וַנֵּלֶךְ אֵת כָּל הַמִּדְבָּר הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַהוּא אֲשֶׁר רְאִיתֶם - עמ"י היה כל הזמן בתוך ענני הכבוד שמיישרים לפניהם את הדרך, ומסלקים את הנחשים והעקרבים אבל הם ראו מסביב את המדבר הנורא. דֶּרֶךְ הַר הָאֱמֹרִי - בדרך שמובילה להר האמורי כלומר לא"י. כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ אֹתָנוּ - בדיוק כמו שה' ציוה (בפס' ו - ז: פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי...) וַנָּבֹא עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ - שהיא ממש על גבול א"י מצד דרום. {כ} וָאֹמַר אֲלֵכֶם בָּאתֶם עַד הַר הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵינוּ נֹתֵן לָנוּ: {כא} רְאֵה נָתַן ה' אֱלֹקֶיךָ לְפָנֶיךָ אֶת הָאָרֶץ עֲלֵה רֵשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ אַל תִּירָא וְאַל תֵּחָת! - בני ישראל אמורים להכנס מייד לארץ ולרשת אותה!

חטא המרגלים 

ההבדלים שיש בין מה שכתוב בפרשת שלח לבין מה שכתוב אצלנו: ההבדל הראשון הוא מי יזם את שליחת המרגלים? שלח -  ה' מצוה את משה.  דברים - בני ישראל מבקשים וזה טוב בעיני משה. הסברנו שאין כאן מחלוקת (כמו מחלוקת תנאים במשנה) אלא שני הדברים היו. הסברנו שני הסברים - לפי שיטת רש"י ולפי שיטת הרמב"ן:                                              

רש"י - עצם הבקשה של בנ"י היא חטא! למה אינם מאמינים להבטחת ה' שהארץ היא טובה?! וייטב בעיני הדבר - רש"י מביא משל על מוכר חמור לחבירו עי"ש כלומר משה רוצה שהם יוותרו על זה כשיראו שהוא מסכים. העם לא ויתר וה' אומר: 'שלח לך ... אני איני מצוה לך... חייהם שאני נותן להם מקום לטעות.. למען לא יירשוה' - כלומר ה' מסכים, כי יש בחירה חופשית וזה גם עונש על חוסר האמונה. משה בוחר אנשים צדיקים שאולי לא יחטאו בסוף.                              

רמב"ן - הבקשה היא טובה! בנ"י אינם רוצים לסמוך על הנס אלא להתכונן לכבוש בדרך הטבע. לכן זה טוב בעיני משה וגם כדי שבנ"י יראו בעצמם את טוב הארץ! משה שאל את ה' וה' הרשה לו ואמר 'שלח לך אנשים'! החטא מתחיל רק כשהמרגלים חוזרים ומפחידים את עמ"י.

{כב} וַתִּקְרְבוּן אֵלַי כֻּלְּכֶם - חידוש! בנ"י בקשו את המרגלים ולא כתוב שה' ציוה.  וַתֹּאמְרוּ נִשְׁלְחָה אֲנָשִׁים לְפָנֵינוּ וְיַחְפְּרוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ - יחפשו ויחקרו בשבילנו את הארץ. וְיָשִׁבוּ אֹתָנוּ דָּבָר אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר נַעֲלֶה בָּהּ - מאיזו דרך הכי טוב להכנס ולכבוש. וְאֵת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָבֹא אֲלֵיהֶן - אילו ערים הכי טוב לכבוש ראשונות. {כג} וַיִּיטַב בְּעֵינַי הַדָּבָר וָאֶקַּח מִכֶּם שְׁנֵים עָשָׂר אֲנָשִׁים אִישׁ אֶחָד לַשָּׁבֶט: {כד} וַיִּפְנוּ וַיַּעֲלוּ הָהָרָה וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל וַיְרַגְּלוּ אֹתָהּ: {כה} וַיִּקְחוּ בְיָדָם מִפְּרִי הָאָרֶץ וַיּוֹרִדוּ אֵלֵינוּ וַיָּשִׁבוּ אֹתָנוּ דָבָר וַיֹּאמְרוּ טוֹבָה הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵינוּ נֹתֵן לָנוּ - זה מה שהמרגלים אמרו?! הרי הם הוציאו דיבת הארץ רעה? תשובה: רש"י - את זה יהושע וכלב אמרו.  רמב"ן - בהתחלה כל המרגלים הודו שהארץ טובה רק אמרו שהעמים חזקים מאתנו.

{כו} וְלֹא אֲבִיתֶם לַעֲלֹת - לא רציתם לעלות. וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם: {כז} וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם - הלכתם לאהליכם ואמרתם לשון הרע על הארץ. וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה' אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנוּ: {כח} אָנָה אֲנַחְנוּ עֹלִים - לאן אנחנו עולים? אַחֵינוּ - עשרת המרגלים הֵמַסּוּ אֶת לְבָבֵנוּ -  הפחידו אותנו וליבנו כאילו נמס ולא נשאר חזק. לֵאמֹר עַם גָּדוֹל וָרָם מִמֶּנּוּ עָרִים גְּדֹלֹת וּבְצוּרֹת בַּשָּׁמָיִם וְגַם בְּנֵי עֲנָקִים רָאִינוּ שָׁם:   שמנו לב שמשה קצת מסתיר את החטא של המרגלים עצמם ואת ענשם ( 'ויאמרו: טובה הארץ' ורק רומז: אחינו המסו את לבבינו) והעיקר כאן זה החטא והעונש של כל העם. למה? 'כי לא ידבר בגנאי היחידים אבל יוכיח את הרבים שכולם חטאו וכולם נענשו' (רמב"ן לז). 

יש כאן עוד חידוש! משה בעצמו הוכיח אותם אז על חוסר האמונה בה'! ב'שלח' כתובים דברי כלב ויהושע ותפילת משה על בנ"י וכאן כתובה תוכחת משה עצמו: {כט} וָאֹמַר אֲלֵכֶם לֹא תַעַרְצוּן - ליבכם לא יישבר מפחד הגויים. וְלֹא תִירְאוּן מֵהֶם: {ל} ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם הוּא יִלָּחֵם לָכֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֵיכֶם - כמו שראיתם שה' נלחם בשבילכם במצרים כך ה' יילחם לכם בעמי כנען! {לא} וּבַמִּדְבָּר אֲשֶׁר רָאִיתָ אֲשֶׁר נְשָׂאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ - ששומר עליו מכל הפגעים. בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֲלַכְתֶּם עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה - ראיתם את השגחת ה' המופלאה גם במצרים וגם בהליכה במדבר! (פסוק יט). {לב} וּבַדָּבָר הַזֶּה אֵינְכֶם מַאֲמִינִם בה' אֱלֹקֵיכֶם - עיקר החטא הוא חוסר אמונה בה'! {לג} הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם בַּדֶּרֶךְ לָתוּר לָכֶם מָקוֹם לַחֲנֹתְכֶם בָּאֵשׁ לַיְלָה לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וּבֶעָנָן יוֹמָם - ה' מוביל אתכם במדבר בעמוד ענן ועמוד אש ומוצא לכם את המקום הכי טוב לחנות בו אז ברור שגם א"י היא טובה ומתאימה לכם!

{לד} וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קוֹל דִּבְרֵיכֶם וַיִּקְצֹף וַיִּשָּׁבַע לֵאמֹר - זה עונש עם שבועה כלומר גזירה שה' לא יבטל אפילו אם בנ"י יחזרו בתשובה על מה שעשו, כמו שנראה בהמשך. {לה} אִם יִרְאֶה אִישׁ בָּאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הַדּוֹר הָרָע הַזֶּה אֵת הָאָרֶץ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לָתֵת לַאֲבֹתֵיכֶם - אף אחד מהדור הזה, מבני 20 שנה ומעלה, לא יכנס לארץ. {לו} זוּלָתִי - חוץ מ כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הוּא יִרְאֶנָּה וְלוֹ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרַךְ בָּהּ - חברון וּלְבָנָיו - הוא יזכה גם להוריש את חברון לבניו יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' - בגלל שמילא את ליבו ללכת אחרי מצוות ה'.

{לז} גַּם בִּי הִתְאַנַּף ה' - גם על משה נתמלא ה' כעס. בִּגְלַלְכֶם - בגלל עם ישראל לֵאמֹר: גַּם אַתָּה לֹא תָבֹא שָׁם - גם אתה לא תכנס לארץ. על מה מדובר? ברור שמשה לא חטא בחטא במרגלים והוא לא נכנס לארץ בגלל חטא מי מריבה! ולכן 'בגללכם' פרושו כי בנ"י התלוננו על המים ומזה התגלגל החטא. אבל למה משה מזכיר את זה כאן?  תשובה: א. בגלל חטא המרגלים נשארו במדבר ובסוף חטאו במי מריבה. ב. משה מזכיר כאן את כל מי שלא יכנס לארץ.  ג. בגלל הפסוק הבא על יהושע.  {לח} יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן הָעֹמֵד לְפָנֶיךָ - הוא התלמיד שלך שלא ימוש מתוך האוהל. הוּא יָבֹא שָׁמָּה אֹתוֹ חַזֵּק כִּי הוּא יַנְחִלֶנָּה אֶת יִשְׂרָאֵל: {לט} וְטַפְּכֶם אֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם לָבַז יִהְיֶה וּבְנֵיכֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ הַיּוֹם טוֹב וָרָע - א. הילדים הקטנים שהיו הרֹב ב. כל מי שהוא פחות מגיל 20 שלא יודע טוב ורע בענייני מלחמות. הֵמָּה יָבֹאוּ שָׁמָּה וְלָהֶם אֶתְּנֶנָּה וְהֵם יִירָשׁוּהָ: {מ} וְאַתֶּם פְּנוּ לָכֶם וּסְעוּ הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף - תחזרו למדבר בדרך שמובילה לים סוף (לא מיד היו צריכים ליסוע לשם כמו שנראה בהמשך).

חטא המעפילים

{מא} וַתַּעֲנוּ וַתֹּאמְרוּ אֵלַי חָטָאנוּ לה' אֲנַחְנוּ נַעֲלֶה וְנִלְחַמְנוּ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּנוּ ה' אֱלֹקֵינוּ - כמו שה' ציוה אותנו קודם לפני ששלחנו את המרגלים. וַתַּחְגְּרוּ אִישׁ אֶת כְּלֵי מִלְחַמְתּוֹ וַתָּהִינוּ לַעֲלֹת הָהָרָה - אמרתם 'הננו ועלינו' - הייתם כבר מוכנים לעלות. {מב} וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אֱמֹר לָהֶם לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּ כִּי אֵינֶנִּי בְּקִרְבְּכֶם וְלֹא תִּנָּגְפוּ לִפְנֵי אֹיְבֵיכֶם: {מג} וָאֲדַבֵּר אֲלֵיכֶם וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וַתַּמְרוּ אֶת פִּי ה' וַתָּזִדוּ - עשיתם בזדון ובעזוּת. וַתַּעֲלוּ הָהָרָה: {מד} וַיֵּצֵא הָאֱמֹרִי הַיֹּשֵׁב בָּהָר הַהוּא לִקְרַאתְכֶם וַיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַדְּבֹרִים - רמוז פה שגם הם מתו כשהיכו בכם.  וַיַּכְּתוּ אֶתְכֶם - היכו אתכם מכה קשה. בְּשֵׂעִיר עַד חָרְמָה - עד מקום ששמו חרמה. {מה} וַתָּשֻׁבוּ וַתִּבְכּוּ לִפְנֵי ה' וְלֹא שָׁמַע ה' בְּקֹלְכֶם וְלֹא הֶאֱזִין אֲלֵיכֶם - זה גם לשבחם שבכו וחזרו בתשובה אבל זה גם מראה עד כמה היה חמור החטא שה' לא ביטל את הגזירה!

{מו} וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים - שנים רבות. בנ"י המשיכו לחנות בקדש ברנע עוד 19 שנה! ורק אח"כ נסעו במדבר עוד 19 שנה ובסה"כ 38 שנים. כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם - כמספר השנים שישבתם אח"כ בחניות אחרות. תארנו לעצמנו את בנ"י יושבים 19 שנה באותו מקום שבו חטאו ורואים כל הזמן את א"י כ"כ קרובה!  הם חוזרים בתשובה לומדים על קדושת א"י ומתמלאים אמונה בה' ובציפיה לזמן שבניהם יכנסו לארץ. מלבד המעפילים, אף אחד לא מנסה שוב להכנס! הם מבינים שעכשיו אסור להכנס לארץ אלא רק שה' יצוה. {א} וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה דֶּרֶךְ יַם סוּף - אחרי 19 שנה. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי - כמו שה' אמר לי אחרי החטא, שכך יהיה (פס' מ). וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר יָמִים רַבִּים - לא סיבוב מכל הכיוונים אלא מצד דרום.

שאלה לסיכום: למה משה רבינו מספר עכשיו על חטא המרגלים?

תשובה: כדי לחזק את בנ"י לפני הכניסה לארץ שלא יפחדו מעמי כנען וידעו שה' יעזור להם במלחמות.

המסעות בשנה הארבעים

המעבר ליד האומות הקרובות לישראל

פס' ב- ח: בני ישראל עוברים ליד ארץ אדום. ה' אומר למשה שבני עשו מפחדים מבני ישראל ולמרות זאת אסור להתגרות בהם ולכבוש מארצם כי ה' נתן להם בינתים את ארץ אדום לירושה. 'עד מדרך כף רגל' - גם לעבור בארצם אסור בלי שהם ירשו. אם ירצו מותר להם לקנות מהם אוכל ומים בכסף. אבל שלא יראו עצמם מסכנים שבאים מהמדבר ויבקשו בלי לשלם כי באמת לא חסרו דבר וה' דאג לכל צרכיהם.

למדנו בפרשת חוקת שמשה שלח למלך אדום בקשה לעבור בגבולו וכשלא הסכים - בנ"י פנו מעליו. עכשיו אנחנו מבינים למה לא נלחמו איתו: כי ה' אסר זאת. זו הסיבה שמשה מספר זאת עכשיו לבנ"י שלא יחשבו שפחדנו מבני עשו. אלא אדרבה - 'אז נבהלו אלופי אדום' עדין מתקיים.

פס' ח - יב:  בנ"י עוברים ליד מואב. גם על מואב ה' מזהיר לא להלחם בהם ולא לכבוש את ארצם כי ה' נתן אותה בינתים לבני לוט (אבל מותר להתגרות בהם. ראינו ברש"י למה ה' מחמיר איתם יותר מבני עמון).

ראינו בברית בין הבתרים שה' נותן לאברהם ארץ של עשר אומות. הקיני, הקניזי והקדמוני הם ארץ אדום, מואב ועמון. אותם בני ישראל יקבלו בעתיד ולא בזמן יהושע (דוד המלך כבש אותם).  רפאים - זו ארץ עוג מלך הבשן שאותה בנ"י כן יורשים עכשיו.

ה' אומר למשה שאמנם היו רפאים גם בארץ מואב ועמון אבל זו לא ארץ הרפאים שניתנה עכשיו לבנ"י.

{ח} וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו ... וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב: {ט} וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אֶל תָּצַר אֶת מוֹאָב ... {י} הָאֵמִים - ענקים שמטילים אימה על רואיהם. לְפָנִים יָשְׁבוּ בָהּ - פעם, לפני המואבים ישבו שם האימים עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים - האימים היו עם גדול כמו הענקים. {יא} רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם - האימים נחשבים ג"כ כמו הרפאים אבל הם לא 'הרפאים' שה' נתן לאברהם. כָּעֲנָקִים - האימים נחשבים כמו הענקים  וְהַמֹּאָבִים יִקְרְאוּ לָהֶם אֵמִים - וה' עזר לבני לוט לכבוש את הארץ הזו מייד האימים! ה' נתן להם אותה! {יב} וּבְשֵׂעִיר יָשְׁבוּ הַחֹרִים לְפָנִים וּבְנֵי עֵשָׂו יִירָשׁוּם וַיַּשְׁמִידוּם מִפְּנֵיהֶם וַיֵּשְׁבוּ תַּחְתָּם - גם בארץ שעיר היה כך: בתחילה ישבו שם בני החורי וה' עזר לבני עשו לנצח אותם ולרשת את ארצם! (ראינו בפרשת וישלח)  כַּאֲשֶׁר - כמו ש.. עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַן ה' לָהֶם -  כמו שה' עוזר לבנ"י לכבוש את עמי כנען!  ה' הוא מלך העולם ושולט גם על המלחמות של הגויים!  הסברנו שברור שזה לא במדרגה של ישראל אבל התורה מדמה את זה.

{יג} עַתָּה קֻמוּ וְעִבְרוּ לָכֶם אֶת נַחַל זָרֶד וַנַּעֲבֹר אֶת נַחַל זָרֶד- נחל זרד נמצא בצד הצפון - מזרחי של מואב, קרוב לעמון.{יד} וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ - ששם נגזרה הגזירה שהדור הזה ימות במדבר. עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה עַד תֹּם כָּל הַדּוֹר אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה - עד שמת כל מי שהיה יוצא צבא, מבן 20 שנה ומעלה. מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לָהֶם - אחרי חטא המרגלים.{טו} וְגַם יַד ה' הָיְתָה בָּם לְהֻמָּם - להרוג אותם מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה עַד תֻּמָּם- ה' עשה שהם ימותו עד סוף ה-38 שנים, כדי שבנ"י לא יתעכבו יותר זמן במדבר. {טז} וַיְהִי כַאֲשֶׁר תַּמּוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה לָמוּת מִקֶּרֶב הָעָם- אז ה' דיבר אלי את הדברים הבאים:

{יז} וַיְדַבֵּר ה' אֵלַי לֵאמֹר: {יח} אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת גְּבוּל מוֹאָב אֶת עָר: {יט} וְקָרַבְתָּ מוּל בְּנֵי עַמּוֹן אַל תְּצֻרֵם וְאַל תִּתְגָּר בָּם - שמנו לב שבמואב כתוב: 'אל תתגר בם מלחמה' אבל מותר להתגרות בהם ולהפחיד אותם, משא"כ עמון - אסור להתגרות בהם בכלל. למה יש הבדל? בשכר הצניעות של אימם.  כִּי לֹא אֶתֵּן מֵאֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לְךָ יְרֻשָּׁה כִּי לִבְנֵי לוֹט נְתַתִּיהָ יְרֻשָּׁה- בשכר שלוט שתק במצרים ולא גילה ששרה אשתו של אברהם.{כ} אֶרֶץ רְפָאִים תֵּחָשֵׁב אַף הִוא - גם היא כמו מואב. רְפָאִים יָשְׁבוּ בָהּ לְפָנִים וְהָעַמֹּנִים יִקְרְאוּ לָהֶם זַמְזֻמִּים- כי היו חורשי מזימות רעות.{כא} עַם גָּדוֹל וְרַב וָרָם כָּעֲנָקִים וַיַּשְׁמִידֵם ה' מִפְּנֵיהֶם - ה' עזר לבני עמון לנצח את הזמזומים. וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם- במקומם.{כב} כַּאֲשֶׁר עָשָׂה - כמו שה' עשה לִבְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֶת הַחֹרִי מִפְּנֵיהֶם וַיִּירָשֻׁם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם עַד הַיּוֹם הַזֶּה: {כג} וְהָעַוִּים - שהם חלק מהפלישתים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים עַד עַזָּה - שישבו על רצועת החוף בדרום. כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתּוֹר - שהם מבני מצרים. הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם - וכך יכלו בנ"י לכבוש את ארצם. אבל כל עוד היו שם העוים לא יכלו לכבוש אותם כי אברהם אבינו נשבע לאבימלך שלא יילחם עם בני בניו.

מלחמת סיחון ועוג

{כד} קוּמוּ סְּעוּ וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה- ה' מצוה להתחיל איתו במלחמה ולכבוש את ארצו {כה} הַיּוֹם הַזֶּה אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ עַל פְּנֵי הָעַמִּים תַּחַת כָּל הַשָּׁמָיִם - אחרי שבנ"י עברו ליד 3 ארצות בלי לכבוש אותן העמים בארץ כנען היו עלולים להפסיק לפחד. ועכשיו שישראל ינצחו את סיחון זה יחזיר את הפחד מעם ישראל. רש"י: החמה עמדה למשה. אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ- כמו 'שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת'.

{כו} וָאֶשְׁלַח מַלְאָכִים מִמִּדְבַּר קְדֵמוֹת - מדבר מזרחית לארץ סיחון אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן דִּבְרֵי שָׁלוֹם לֵאמֹר: {כז} אֶעְבְּרָה בְאַרְצֶךָ בַּדֶּרֶךְ בַּדֶּרֶךְ אֵלֵךְ לֹא אָסוּר יָמִין וּשְׂמֹאול: {כח} אֹכֶל בַּכֶּסֶף תַּשְׁבִּרֵנִי - תמכור לי וְאָכַלְתִּי וּמַיִם בַּכֶּסֶף תִּתֶּן לִי וְשָׁתִיתִי רַק אֶעְבְּרָה בְרַגְלָי: {כט} כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי בְּנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר וְהַמּוֹאָבִים הַיֹּשְׁבִים בְּעָר - הרי הם לא נתנו לישראל לעבור?! אלא כמו שהם מכרו אוכל  ומים לישראל. עַד אֲשֶׁר אֶעֱבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵינוּ נֹתֵן לָנוּ - משה מבקש רק לעבור כדי להכנס לארץ ולא לכבוש את סיחון. קשה, הרי ה' אמר לו שילחם ויכבוש את ארץ סיחון? למה משה שלח לסיחון דברי שלום?  תשובות: א. רש"י - משה יודע שסיחון לא יסכים ושהוא ילחם ויכבוש את ארצו אבל למד מהקב"ה דרך ארץ לשאול ולפתוח בשלום גם במצב כזה. ואכן יש מצוה לפני מלחמה עם עמי כנען לקרוא להם לשלום. ואם לא ירצו - לא תחיה כל נשמה.  ב. עפ"י המלבי"ם - זה תכסיס מלחמתי, לגרום לסיחון וצבאו לצאת מהערים הבצורות לקראת ישראל.  ג. רמב"ן - באמת משה בהתחלה לא התכוון לכבוש את ארץ סיחון עכשיו אלא רק לעבור דרכו. ומשה שלח את המלאכים לפני שה' אמר לו להלחם. אחרי שה' אמר לו לא היה שולח. {ל} וְלֹא אָבָה - לא רצה, לא הסכים סִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת רוּחוֹ וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה:

{לא} וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רְאֵה הַחִלֹּתִי תֵּת לְפָנֶיךָ אֶת סִיחֹן וְאֶת אַרְצוֹ הָחֵל רָשׁ לָרֶשֶׁת אֶת אַרְצוֹ: {לב} וַיֵּצֵא סִיחֹן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה יָהְצָה- למקום ששמו יהץ. {לג} וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹקֵינוּ לְפָנֵינוּ וַנַּךְ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו וְאֶת כָּל עַמּוֹ- הכאת סיחון וצבאו. {לד} וַנִּלְכֹּד אֶת כָּל עָרָיו בָּעֵת הַהִוא  - אח"כ הלכו לערים וכבשו אותן. וַנַּחֲרֵם אֶת כָּל עִיר מְתִם - עיר של אנשים וְהַנָּשִׁים וְהַטָּף לֹא הִשְׁאַרְנוּ שָׂרִיד- לא השארנו אף אחד אלא הרגנו את כולם. במלחמה עם שבעת עמי כנען קוראים למי שרוצה לברוח שיברח, מי שרוצה לקבל לא לעבוד ע"ז ולהיות עבדים לעמ"י - משאירים אותו. ומי שלא - לא תחיה כל נשמה.{לה} רַק הַבְּהֵמָה בָּזַזְנוּ לָנוּ וּשְׁלַל הֶעָרִים אֲשֶׁר לָכָדְנוּ - מותר לקחת שלל וביזה. {לו} מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בַּנַּחַל וְעַד הַגִּלְעָד לֹא הָיְתָה קִרְיָה אֲשֶׁר שָׂגְבָה מִמֶּנּוּ - לא היתה אפילו עיר אחת שניצלה מאיתנו ולא כבשנו אותה. אֶת הַכֹּל נָתַן ה' אֱלֹקֵינוּ לְפָנֵינוּ: {לז} רַק אֶל אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן לֹא קָרָבְתָּ כָּל יַד נַחַל יַבֹּק - כל מה שליד נחל יבוק. ארץ עמון גובלת מצפון בנחל יבוק. וְעָרֵי הָהָר וְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹקֵינוּ- בפסוק יט.

{א} וַנֵּפֶן וַנַּעַל - פנינו והמשכנו צפונה דֶּרֶךְ הַבָּשָׁן וַיֵּצֵא עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן לִקְרָאתֵנוּ הוּא וְכָל עַמּוֹ לַמִּלְחָמָה אֶדְרֶעִי: {ב} וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי אַל תִּירָא אֹתוֹ - כי משה חשב שאולי תעמוד לעוג הזכות שהודיע לאברהם שנשבה לוט. כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ וְאֶת כָּל עַמּוֹ וְאֶת אַרְצוֹ...{ה} כָּל אֵלֶּה עָרִים בְּצֻרוֹת חוֹמָה גְבֹהָה דְּלָתַיִם וּבְרִיחַ לְבַד מֵעָרֵי הַפְּרָזִי - חוץ מערים שאינם מוקפות הַרְבֵּה מְאֹד: {ו} וַנַּחֲרֵם אוֹתָם כַּאֲשֶׁר עָשִׂינוּ לְסִיחֹן מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן הַחֲרֵם כָּל עִיר מְתִם הַנָּשִׁים וְהַטָּף: {ז} וְכָל הַבְּהֵמָה וּשְׁלַל הֶעָרִים בַּזּוֹנוּ לָנוּ- לא כתוב 'בזזנו'. ראינו ברש"י שמרב הביזה שהיתה להם מסיחון הם כבר ביזו את השלל של עוג ולקחו רק כסף וזהב.

סיכום שתי המלחמות

{ח} וַנִּקַּח בָּעֵת הַהִוא אֶת הָאָרֶץ מִיַּד שְׁנֵי מַלְכֵי הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן מִנַּחַל אַרְנֹן עַד הַר חֶרְמוֹן: {ט} צִידֹנִים יִקְרְאוּ לְחֶרְמוֹן שִׂרְיֹן וְהָאֱמֹרִי יִקְרְאוּ לוֹ שְׂנִיר- שלג בלשון האמורי.חרמון - מלשון 'חרם' כי אין עליו ישובים. יש לו עוד שם: שיאון - מלשון גובה. למה משה אומר לנו את זה?  שבח א"י שארבע מלכויות משתבחות בהר הזה.{י} כֹּל עָרֵי הַמִּישֹׁר וְכָל הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן עַד סַלְכָה וְאֶדְרֶעִי עָרֵי מַמְלֶכֶת עוֹג בַּבָּשָׁן: {יא} כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן נִשְׁאַר מִיֶּתֶר הָרְפָאִים - הוא הפליט שנשאר ממלחמת ארבעת המלכים. הִנֵּה עַרְשׂוֹ - המיטה שלו. י"א מיטה כשהיה תינוק ויש אומרים כשהיה כבר איש. עֶרֶשׂ בַּרְזֶל - בגלל הכובד שלו א"א מיטת עץ. הֲלֹה הִוא בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן - הם שמרו אותה כדי שכולם ידעו איזה עם גדול וחזק הם ניצחו (זמזומים).  תֵּשַׁע אַמּוֹת אָרְכָּהּ וְאַרְבַּע אַמּוֹת רָחְבָּהּ בְּאַמַּת אִישׁ- יש אומרים אמה רגילה של איש ולא של ילד. י"א אמת עוג שהיא יותר גדולה. {יב} וְאֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת יָרַשְׁנוּ בָּעֵת הַהִוא מֵעֲרֹעֵר אֲשֶׁר עַל נַחַל אַרְנֹן וַחֲצִי הַר הַגִּלְעָד וְעָרָיו נָתַתִּי לָרֻאוּבֵנִי וְלַגָּדִי- ראובן וגד קיבלו את ארץ סיחון לנחלה, שזה מנחל ארנון בדרום עד נחל יבוק שהוא באמצע הגלעד.{יג} וְיֶתֶר הַגִּלְעָד וְכָל הַבָּשָׁן מַמְלֶכֶת עוֹג נָתַתִּי לַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה כֹּל חֶבֶל הָאַרְגֹּב - אזור ערי המלכות והשלטון של עוג. לְכָל הַבָּשָׁן הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים- זו 'הרפאים' שה' נתן לאברהם אבינו בברית בין הבתרים. חצי המנשה קיבלו לנחלה את כל ארץ עוג. {יד} יָאִיר בֶּן מְנַשֶּׁה - הוא לא היה משבט מנשה אלא משבט יהודה ואֵם אביו ממנשה: אביו שגוב היה בן של חצרון בן פרץ ושל בִּיתו של מכיר. הוא הצטרף לחצי המנשה. לָקַח אֶת כָּל חֶבֶל אַרְגֹּב עַד גְּבוּל הַגְּשׁוּרִי וְהַמַּעֲכָתִי וַיִּקְרָא אֹתָם עַל שְׁמוֹ אֶת הַבָּשָׁן חַוֹּת יָאִיר עַד הַיּוֹם הַזֶּה:

{טו} וּלְמָכִיר נָתַתִּי אֶת הַגִּלְעָד - ראינו בפרשת מטות שבני מכיר לכדו את הגלעד ולכן משה נתן להם אותו לנחלה (את חלקו הצפוני). {טז} וְלָרֻאוּבֵנִי וְלַגָּדִי נָתַתִּי מִן הַגִּלְעָד - את חלקו הדרומי וְעַד נַחַל אַרְנֹן תּוֹךְ הַנַּחַל - גם הנחל עצמו כלול בנחלתם. וּגְבֻל - וגם קצת מדרום לנחל (זה חידוש בשבילנו! כנראה סיחון כבש ממואב גם קצת מדרום לארנון וגם זה טוהר לבנ"י. הוסיף ילד הערה נפלאה - לכן האמוריים הסתתרו בצד הדרומי של הנחל). וְעַד יַבֹּק הַנַּחַל גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן- מצד צפון מזרח.{יז} וְהָעֲרָבָה - בקעת הירדן וְהַיַּרְדֵּן - נהר הירדן עצמו וּגְבֻל - וגם קצת ממערב לירדן מִכִּנֶּרֶת - מים כנרת (וי"א מהעיר כנרת) וְעַד יָם הָעֲרָבָה יָם הַמֶּלַח - כלומר יש רצועה ממערב לירדן, מכנרת בצפון ועד ים המלח בדרום שהיא נחלת ראובן וגד! יש להם גם חלק בעבר הירדן המערבי! ולמרות שמנחל יבוק צפונה זו כבר נחלת מנשה, הירדן והרצועה הזו היא נחלת גד.  תַּחַת אַשְׁדֹּת הַפִּסְגָּה מִזְרָחָה:משה בדבריו כולל את נחלת ראובן וגד ביחד אבל באמת כל שבט קיבל נחלה לעצמו: ראובן יותר דרומי וגד אחריו. זה מפורט בספר יהושע וציירנו במפה.

{יח} משה מזכיר לבני גד ובני ראובן את התנאי: וָאֲצַו אֶתְכֶם בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר... חֲלוּצִים תַּעַבְרוּ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם...{כ} עַד אֲשֶׁר יָנִיחַ ה' לַאֲחֵיכֶם כָּכֶם וְיָרְשׁוּ גַם הֵם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֵיכֶם נֹתֵן לָהֶם בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְשַׁבְתֶּם אִישׁ לִירֻשָּׁתוֹ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם- התנאי הוא כמו שהם הוסיפו וקיבלו על עצמם להשאר עם בנ"י עד שיחלקו את הנחלות ולא רק עד סוף המלחמות. למה משה לא מזכיר שהם ביקשו בהתחלה להשאר בעבר הירדן ואת מה שהוא הוכיח אותם על כך? אולי בגלל שהם מיד חזרו בתשובה והתחייבו לעבור חלוצים. {כא} וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא -  אחרי כיבוש סיחון ועוג לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה: {כב} לֹא תִּירָאוּם כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא הַנִּלְחָם לָכֶם:

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.