{יב} וְהָיָה עֵקֶב - א. בעקבות, כתוצאה מ... בשכר ש..   ב. רש"י: אפילו מצוות שאדם דש בעקביו.  תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה... {יג} וַאֲהֵבְךָ... שְׁגַר אֲלָפֶיךָ - ולד הבהמה וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ - הצאן החזק והמובחר {יד} בָּרוּךְ תִּהְיֶה מִכָּל הָעַמִּים לֹא יִהְיֶה בְךָ עָקָר וַעֲקָרָה - איש או אשה שלא יכולים להוליד וּבִבְהֶמְתֶּךָ - לא תהיה בהמה שלא יכולה להוליד. {טו} וְהֵסִיר ה' מִמְּךָ כָּל חֹלִי - מחלות רגילות בטבע וְכָל מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ - החולאים והמכות המיוחדות שראית במצרים לֹא יְשִׂימָם בָּךְ וּנְתָנָם בְּכָל שֹׂנְאֶיךָ: {טז} וְאָכַלְתָּ אֶת כָּל הָעַמִּים - תנצח אותם אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תָחֹס עֵינְךָ עֲלֵיהֶם וְלֹא תַעֲבֹד אֶת אֱלֹהֵיהֶם כִּי מוֹקֵשׁ הוּא לָךְ - זה יהיה לך למכשול ותקלה.

{יז} כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ - שמא תחשוב בליבך רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי - כמו שבאמת התורה אמרה למעלה (פרק ז פס' א) ששבעת העממין ביחד הם רבים מעמ"י. אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם - איך אצליח לנצח ולכבוש את הארץ? {יח} לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם: {יט} הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ - הנסיונות הגדולים כמו 'התפאר עלי' וְהָאֹתֹת - הסימנים שמשה עשה לבנ"י שידעו שה' נגלה אליו. וְהַמֹּפְתִים - מכות מצרים המופלאות וְהַיָּד הַחֲזָקָה - מכת דבר וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה - מכת בכורות אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹקֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם:

{כ} וְגַם אֶת הַצִּרְעָה -  שרץ העוף שהיה זורק בהם ארס וממית אותם יְשַׁלַּח ה' אֱלֹקֶיךָ בָּם עַד אֲבֹד הַנִּשְׁאָרִים וְהַנִּסְתָּרִים מִפָּנֶיךָ - את הכנענים שיסתתרו מפניך במערות ומחבואות - הצרעה תהרוג. {כא} לֹא תַעֲרֹץ מִפְּנֵיהֶם - אל תפחד מהם כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ אֵל גָּדוֹל וְנוֹרָא: {כב} וְנָשַׁל ה' אֱלֹקֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵל מִפָּנֶיךָ מְעַט מְעָט - ה' יעזור לך לנצח אותם קצת ועוד קצת ולא כולם בבת אחד לֹא תוּכַל כַּלֹּתָם מַהֵר פֶּן תִּרְבֶּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה - אם הארץ תהיה ריקה מאנשים יבואו חיות (עמ"י לא כ"כ הרבה בשביל ליישב מייד את כל הארץ)

{כג} וּנְתָנָם ה' אֱלֹקֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָמָם מְהוּמָה גְדֹלָה עַד הִשָּׁמְדָם: {כד} וְנָתַן מַלְכֵיהֶם בְּיָדֶךָ - נזכרנו ב 31 המלכים בספר יהושע. וְהַאֲבַדְתָּ אֶת שְׁמָם מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם - לא יהיה להם עוד זכר בעולם. לֹא יִתְיַצֵּב אִישׁ בְּפָנֶיךָ עַד הִשְׁמִדְךָ אֹתָם - אף אחד לא יעצור וימנע ממך להשמיד אותם. הדגשנו עד כמה הכנענים היו רשעים גדולים בע"ז ג"ע ושפכ"ד.

{כה} פְּסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ - ע"ז צריך לשרוף ולהשמיד - זה איסורי הנאה. אסור לקחת את זה כשלל. לֹא תַחְמֹד כֶּסֶף וְזָהָב עֲלֵיהֶם וְלָקַחְתָּ לָךְ - וגם את הכסף והזהב ששמו על הפסלים לקשט אותם ואת הנוי של בתי הע"ז אסור לחמוד ולקחת פֶּן תִּוָּקֵשׁ בּוֹ - שמא יהיה לך למכשול כי אח"כ תתחיל לאהוב את הע"ז שבזכותה נהייתה עשיר. כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקֶיךָ הוּא: {כו} וְלֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ - אסור לך לקחת לרשותך מהתועבות האלה וְהָיִיתָ חֵרֶם כָּמֹהוּ - אם תקח - סופך שתהיה חייב מיתה כמו עובד ע"ז  שַׁקֵּץ תְּשַׁקְּצֶנּוּ - דבר מאוס וְתַעֵב תְּתַעֲבֶנּוּ - דבר מורחק כִּי חֵרֶם הוּא:

פרק ח

{א} כָּל הַמִּצְוָה - את כל המצוות אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם - תתרבו וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם: {ב} וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הֹלִיכֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ -  ה' הוליך את בנ"י דוקא במדבר הגדול ולא ליד מקומות ישוב כדי שיהיה להם בזה עינוי וטרחה וכך הוא מנסה אותם האם ילכו אחריו גם כשקשה להם או לא. לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו אִם לֹא: {ג} וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ - לפני שקיבלו את המן נגמרה להם הצידה ממצרים ואז הם רעבו וביקשו אוכל וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ - נס גדול ועצום שלא הכרת קודם! וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ - ואפילו הדורות הקודמים והאבות הקדושים לא הכירו! לְמַעַן הוֹדִעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם - כדי שתדע שחיי האדם לא באמת תלויים בלחם שיש לו אלא במה שה' עושה איתו וגוזר עליו, כמו שארבעים שנה אתם בלי לחם!

{ד} שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ - חסדי ה' במדבר! הבגדים לא בלו אלא ענני הכבוד באים ומנקים ומגהצים אותם! וגם הבגד גדל עם האדם!  וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה - לא התנפחה מההליכה  זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה: {ה} וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ - כמו שאב מלמד את בנו מוסר ודרך טובה, גם לפעמים ע"י דברים קשים ולא נעימים ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ - כך ה' עושה איתך! העינוי במדבר זה לטובתנו! {ו} וְשָׁמַרְתָּ אֶת מִצְוֹת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וּלְיִרְאָה אֹתוֹ:

{ז} כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם, עֲיָנֹת - מעיינות ממי גשמים וּתְהֹמֹת - מעיינות ממי תהום יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר - גם בבקעה יש עיינות ותהומות וגם בהר יש עיינות ותהומות, וכך יש מים חיים לכולם בלי שיצטרכו ללכת להביא ממקום רחוק.  {ח} אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ: {ט} אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם - לא תאכל לחם כמו עני ומסכן שיש לו רק קצת פת חרבה אלא יש בשפע ויש גם שמן, דבש ופרות האילן. לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל -  א. האבנים שלה חזקות כברזל וטובות לבנין.  ב. כשתבא לחצוב אבנים - תמצא ברזל שיועיל לך לבנין ומלאכה. וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת - מתכת טובה לעשיית כלים. לא תצטרך להביא ברזל ונחושת מארצות אחרות (אבל זהב וכסף תביא מארצות אחרות וזה לא חסרון)  {י} וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ - כשתאכל ותשבע מתבואת הארץ - תברך ותודה לה' על הטובות ולא ח"ו תשכח את ה' המיטיב לך!  מצוות ברהמ"ז דאורייתא (דוקא 'ושבעת' וחכמים הוסיפו מכזית).

יא - יח: אזהרה מפני שכחת ה'

משה רבינו מזהיר מפני שכחת ה' שעלולה לבא בעקבות ההצלחה של עם ישראל בא"י בנכסים ובמלחמות. עלולים לאמר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' ולשכוח שה' נותן לנו את הכח לעשות חיל (הזכרנו את דברי הרצי"ה ביחס למצעד הצבאי).

כדאי לעשות השוואה לפרק ו' פס' י - יג: גם שם מדובר על שכחת ה' אבל שם זה כתוצאה מהמתנות שבנ"י יקבלו בא"י בלי להתאמץ. אצלנו החשש הוא דוקא מפני שבנ"י עבדו והתאמצו והצליחו, הם עלולים להתגאות ולחשוב שהכל בזכות עצמם.

פס' יט - כ: אם בנ"י ישכחו ח"ו את ה' ולא ישמרו את התורה - יבוא עונש גלות. המילה 'עקב' חוזרת כאן כמו בתחילת הפרשה, שם מדובר על השכר הטוב על שמירת התורה.

פרק ט

פס' א - ו: עם ישראל ישמיד את עממי כנען ויכבוש את ארצם בעזרת ה' שהוא כאש אוכלה. עמ"י צריך לדעת שזה לא בזכות צדקותם, שהרי הם חטאו הרבה, אלא בגלל רשעת הגויים (עוון האמורי..) ובזכות השבועה לאבות.

פס' ז - כט: משה רבינו מזכיר לבנ"י את החטאים שהיו במדבר ובמיוחד מאריך בסיפור חטא העגל (יש דברים שמשה לא מזכיר כאן ונזכרנו מפרשת כי תשא).                                                        יש שלוש עליות של משה רבינו להר סיני, כל פעם לארבעים יום:                                                       עליה ראשונה - למחרת מתן תורה עד י"ז תמוז - כדי לקבל את לוחות הברית - ברצון   עליה שניה -  למחרת חטא העגל ושבירת הלוחות - כדי להתפלל על עם ישראל - בכעס           עליה שלישית -  א' אלול עד י' תשרי - כדי לקבל לוחות שניים - ברצון

פרק י

פס' א - ה: קבלת לוחות שניים - שמחה גדולה על כך שתפילות משה התקבלו והחזרה בתשובה של עמ"י.  ארון עץ - לא הארון שעשה בצלאל אלא משה עשאו והיה עשוי רק מעץ. הלוחות היו בו מי' תשרי עד שהוקם המשכן. אח"כ היו בו שברי הלוחות (רש"י בהעלותך) או שנגנז (רמב"ן)

{ו} וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נָסְעוּ מִבְּאֵרֹת בְּנֵי יַעֲקָן מוֹסֵרָה - ראינו בפרשת מסעי שהכיוון היה הפוך שנסעו ממוסרות לבני יעקן?!  (מוסרות ïבני יעקן  ïחור הגדגד ïיטבתה ïעברונה ïעציון גבר ïקדש ï הֹר ההר) קראנו ברש"י שאחרי שמת אהרון ונסתלקו ענני הכבוד בנ"י פחדו מהכנעני מלך ערד וחזרו אחורה שמונה מסעות מהר ההר עד מוסרות. כאן משה אומר בקיצור רק את  סוף הבריחה שלהם - מבני יעקן למוסרה. שָׁם מֵת אַהֲרֹן וַיִּקָּבֵר שָׁם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר בְּנוֹ תַּחְתָּיו - הרי אהרון לא מת במוסרה אלא בהר ההר?! אלא אחרי שבנ"י חזרו אחורה, בני לוי רדפו אחריהם עד מוסרה כדי להחזירם ועשו איתם מלחמה, בה נהרגו רבים מישראל, לכן התאבלו שם על פטירת אהרון שגרמה את כל זה והיה נחשב כאילו מת ונקבר שם.   {ז} מִשָּׁם נָסְעוּ הַגֻּדְגֹּדָה וּמִן הַגֻּדְגֹּדָה יָטְבָתָה אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם -  כשחזרו חזרה הם נסעו שוב ממוסרה לבני יעקן ומשם לחור הגדגד ומשם ליטבתה וכו' עד שחזרו למחנה ישראל בהר ההר, וכאן התורה קיצרה (יש קצת שינויים בשמות המקומות).

למה משה מזכיר את זה כאן באמצע סיפור חטא העגל?  א. יש כאן תוכחה לבנ"י שנתנו ראש לשוב מצרימה וזה שקול לחטא העגל.  ב. להראות שתפילת משה על אהרון הועילה והוא מת רק בשנה הארבעים. ג. בשני החטאים האלה שבט לוי לא חטאו.

{ח} בָּעֵת הַהִוא - חוזר לסיפור חטא העגל. הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי - כל בני לוי לא חטאו ולכן ה' בחר בהם לעבודת הקדש לָשֵׂאת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' - בני קהת לַעֲמֹד לִפְנֵי ה' לְשָׁרְתוֹ - הכהנים בעבודת הקרבנות וּלְבָרֵךְ בִּשְׁמוֹ - ברכת כהנים עַד הַיּוֹם הַזֶּה: {ט} עַל כֵּן לֹא הָיָה לְלֵוִי חֵלֶק וְנַחֲלָה עִם אֶחָיו -  אין להם נחלה בארץ כי אין להם פנאי לחרוש ולזרוע. ה' הוּא נַחֲלָתוֹ - ה' נותן להם פרנסה מתנות כהונה ולויה. כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹקֶיךָ לוֹ: {י} וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה - מדובר על הפעם השלישית: א' אלול עד י' תשרי שהיו ברצון לקבל לוחות שניים. וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא אָבָה ה' הַשְׁחִיתֶךָ: {יא} וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִרְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם - ה' סלח לעמ"י ברצון שלם ולכן אמר למשה שילכו לא"י כמו שהבטיח להם לפני החטא.

{יב} משה ממשיך בדברי מוסר וחיזוק לעם ישראל: וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹקֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ - מה ה' מבקש ורוצה שתעשו  כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו - מידות טובות וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ: {יג} לִשְׁמֹר אֶת מִצְוֹת ה' וְאֶת חֻקֹּתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְטוֹב לָךְ: {יד} הֵן לַה' אֱלֹקֶיךָ הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמָיִם הָאָרֶץ וְכָל אֲשֶׁר בָּהּ - הרי לה' הארץ ומלואה! {טו} רַק בַּאֲבֹתֶיךָ חָשַׁק לְאַהֲבָה אוֹתָם וַיִּבְחַר בְּזַרְעָם אַחֲרֵיהֶם בָּכֶם - בדור הזה! מִכָּל הָעַמִּים כַּיּוֹם הַזֶּה - מכל מה שיש לו בבריאה הוא בחר דוקא בכם! איזו זכות ושמחה! בוודאי א"א לחטוא כשיודעים את זה! (משל למלך...)

{טז} וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם - תסירו את מה שאוטם ומכסה את הלב שלכם  וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד -  אל תהיו עוד 'עם קשה עורף' אלא תקבלו מוסר ותחזרו בתשובה שלימה!  {יז} כִּי ה' אֱלֹקֵיכֶם הוּא אֱלֹקֵי הָאֱלֹהִים - א. האלקים של הדיינים  ב.  האלקים של כל המלאכים ושרי האומות   וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים - האדון והמלך של כל המלכים   הָאֵל הַגָּדֹל הַגִּבֹּר וְהַנּוֹרָא - יראים ממנו אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים - הוא לא מוותר ומעלים עין מחטאים   וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד - הוא לא ח"ו כמו שופט או מלך ב"ו שלוקח שוחד כדי להטות את פסק הדין אלא דן דין אמת וצדק!  איזה שוחד שייך לתת להקב"ה??  קיום מצוות, קרבן או להקדיש משהו לביהמ"ק.  {יח} עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה -  ה' דואג לחלשים שצריכים שיעשו להם משפט ויצילו אותם מיד עושק וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה - ודואג לגר שהוא בארץ חדשה בלי משפחה לספק לו את מחסורו - אוכל ובגדים.  'בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו'

{יט} וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר - כמו שה' אוהב את הגר לכן גם אתם מצווים לאהוב ולדאוג לו ולא לצער אותו (מצוות עשה בנוסף על 'ואהבת לרעך כמוך' שהיא ג"כ בגרי צדק)  כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם - לכן אתם יודעים איך הוא מרגיש. {כ} אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא - מצוות יראת ה' אֹתוֹ תַעֲבֹד - א. תקיים את כל המצוות  ב. מצוות תפילה  וּבוֹ תִדְבָּק -  א. תדבק במידותיו הטובות  ב. מצוה להדבק בת"ח וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ - כשאתה צריך להשבע בבי"ד תשבע בשם ה' ולא בשם אלהים אחרים ח"ו (ילדים נזכרו בפסוק הדומה בפרשת ואתחנן) {כא} הוּא תְהִלָּתְךָ - תהלל ותשבח אותו וְהוּא אֱלֹקֶיךָ אֲשֶׁר עָשָׂה אִתְּךָ אֶת הַגְּדֹלֹת וְאֶת הַנּוֹרָאֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ - כל הניסים במדבר {כב} בְּשִׁבְעִים נֶפֶשׁ יָרְדוּ אֲבֹתֶיךָ מִצְרָיְמָה וְעַתָּה שָׂמְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם לָרֹב:

פרק יא

{א} וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ וְשָׁמַרְתָּ מִשְׁמַרְתּוֹ - מצוות לא תעשה (כמו 'שמור את יום השבת') וְחֻקֹּתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וּמִצְוֹתָיו כָּל הַיָּמִים: {ב} וִידַעְתֶּם הַיּוֹם - תדעו ותקבלו מוסר. כִּי לֹא אֶת בְּנֵיכֶם - שהרי לא עם בניכם אני מדבר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ וַאֲשֶׁר לֹא רָאוּ אֶת מוּסַר ה' אֱלֹקֵיכֶם... - בניכם לא ראו בעיניהם את כל מה שה' עשה במצרים ובמדבר כדי שבנ"י יקחו מזה מוסר - דרך טובה וישרה. {ג} וְאֶת אֹתֹתָיו וְאֶת מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר עָשָׂה בְּתוֹךְ מִצְרָיִם... - הם לא ראו את מכות מצרים {ד} וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת מֵי יַם סוּף עַל פְּנֵיהֶם... - ואת הטבעת חיל פרעה בים סוף {ה} וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם בַּמִּדְבָּר עַד בֹּאֲכֶם עַד הַמָּקוֹם הַזֶּה - הכוונה למה שה' העניש את עוברי רצונו במדבר (תבערה, קברות התאוה, הנחשים השרפים וכו') {ו} וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן רְאוּבֵן אֲשֶׁר פָּצְתָה - פתחה הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ וַתִּבְלָעֵם וְאֶת בָּתֵּיהֶם - משפחותיהם וְאֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֵת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם - כל הרכוש שלהם בְּקֶרֶב כָּל יִשְׂרָאֵל:

{ז} כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת אֶת כָּל מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל אֲשֶׁר עָשָׂה - אלא אִתכם אני מדבר שאתם ראיתם בעיניכם את כל מעשי ה' האלה, לכן ודאי שאתם צריכים לקבל את התוכחה! {ח} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ - לעם ישראל יש חוזק רק כשהוא שומר את כל המצוות! אחרת הוא נחלש וגויים באים ומנצחים אותו. וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ: {ט} וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם - עם ישראל יאריך ימים על אדמתו ויחיה בה לנצח בלי לצאת לגלות - רק כשישמור את התורה והמצוות. אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

קרבת ה' בארץ ישראל

{י} כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ - במצרים אין הרבה גשם אלא משקים את השדות מהנילוס ע"י תעלות. אבל איך משקים את כל השדות שהם גבוהים יותר מהנילוס? האדם חייב לקחת מים בדליים וללכת ברגליו להשקות את השדה וזו טרחה גדולה! כְּגַן הַיָּרָק - כמו גינה של ירקות שצריכה תמיד השקיה בנוסף על הגשם. {יא} וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת - יש יותר שטח לזרוע: גם למעלה וגם בצדדים.   לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם - בא"י יש הרבה גשם, כשעושים רצונו של מקום, ואתה לא צריך לטרוח 'והקב"ה משקה נמוך וגבוה גלוי ושאינו גלוי' {יב} אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹקֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ - מפקח ובודק את צרכיה תָּמִיד עֵינֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בָּהּ - תמיד ה' משגיח על הנעשה בה יותר מארצות אחרות. מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה - מתחילת השנה ועד סופה ה' משגיח עליה. רמוז גם: מראש השנה נידון מה יהיה בסופה.

הוספנו היום עפ"י המפרשים: בא"י יש השגחה פרטית מתמדת והכל נקבע לפי המצב הרוחני של עמ"י. אם מקיימים את התורה יש גשם ואין טרחה להשקות, אבל אם ח"ו עמ"י לא שומר את התורה - אז אין גשם וגם אין נהר להשקות ממנו! במצרים יש תמיד את הנילוס בלי קשר לחטאים של המצרים - הכל טבעי והמצרים לא צריכים בכלל להתפלל על הגשם. אבל שבח א"י הוא שהכל תלוי במצב הרוחני ובתפילות! וכך הארץ בנויה -  הרים ובקעות ולא מישור עם נהר באמצע.  וזה בדיוק המשך הפסוקים: 'והיה אם שמוע תשמעו...'

פרק יא פס' יג - כא: פרשת 'והיה אם שמוע'

מתוך הפס' על שבח הארץ לעומת מצרים. בא"י הגשם והברכה תלויים במעשים של עמ"י. וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם - אזהרה לרבים בְּעִתּוֹ - בלילה או בליל שבת שלא מטריח.  יִפְתֶּה - יִטעה (כמו פֵּתִי) העונש - לא יהיה גשם ויבול ואם לא יחזרו בתשובה יצאו לגלות. וְשַׂמְתֶּם אֶת דְּבָרַי אֵלֶּה - א. רש"י: בגלות תמשיכו לשמור את התורה וכך תזכו לחזור לארץ ולחיות בה לתמיד (פס' כא). ב. תשימו על ליבכם את השכר והעונש כדי שתאריכו ימים בא"י ולא תצאו לגלות (ראב"ע)

פס' כב - כה: הבטחה להוריש (לגרש ולהשמיד) את עמי כנען בשכר שמירת התורה, ולרשת את כל א"י שהובטחה לאברהם אבינו. מִן הַמִּדְבָּר - מדבר סיני בדרום וְהַלְּבָנוֹן - ועד הלבנון בצפון מִן הַנָּהָר נְהַר פְּרָת - גבול מזרחי וְעַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן - הים המערבי, הים התיכון. חז"ל למדו מכאן עוד הבטחה: כָּל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף רַגְלְכֶם בּוֹ לָכֶם יִהְיֶה - גם מקום מחוץ לגבולות הארץ שמלך ישראל יכבוש יהיה לו דין של א"י (בתנאי שכבש קודם את כל א"י).  פַּחְדְּכֶם - על הקרובים וּמוֹרַאֲכֶם - על הרחוקים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.