דברים פרק ד

הקדמה לפרשת ואתחנן:

פרק א'-ג': דיבר משה על דברים שהיו בעבר. מזכיר את הרעה שגרמו לעצמם להסתובב במדבר 38 שנים.

מפרק ד' – עובר משה לדבר על מה שמוטל עליהם בעתיד, וכיצד יוכל לתקן את הדברים אע"פ שאבותיהם נכשלו. הדור שנכנס לארץ מתחיל תקופה חדשה עם אפשרויות רבות, זוכה לרשת את הארץ. בכל הפרשה נאמרים הדברים לעם ביחיד, ופעם בלשון רבים. המגמה כאן היא כפולה:

מצד אחד משה דבר אל העם כגוף אחד, שיהיו מאוחדים לעשות דבר ה'.

מצד שני לדבר אל כל יחיד בעם, שיראה עצמו אחראי למעשיו, ולא יסמוך על הציבור.

בפסוק א': המצוות מכונות  "חוקים ומשפטים", חלקם נגלים וחלקם נסתרים.

חוק – גזירה – הטעם לא מובן לנו. מבוסס בעיקר על נימוקים עליונים נסתרים. (כגון: פרה אדומה).

משפט -  הנימוק והטעם מובן.

רמב"ן פרק ג' פסוק כ"ד: "והנה השלים התוכחות"             -        א'-ג'      -  תוכחות.

                                                                                           ד' ואילך –  אזהרות.

רמב"ן פרק ד' פסוק מ"א:  (כ"א – אב"ע) פתח להם בתוכחות -  פרקים -  א'-ג'.

                                    אזהרות על עבודת כוכבים           -  פרק    -  ד'.

                                    ואילך – באור התורה                 -  פרק    -  ה'.

בפסוק מ' – מסיים את פרק ד' - את האזהרות.

מפסוק מ"א – עוסק בערי מקלט: בצר      –   במדבר, אצל ראובן.

                                            ראמות  –   בגלעד.

                                            גולן     -    בבשן.

משה קבע שלוש ערים אע"פ שעדיין אינן תקפות, אלא רק כאשר יעברו לעבר הירדן המערבי.

קבע מקום הערים מפני שנזדמנה לו מצווה.

נושאי הפרק:

פס' א' - ח'         -    שמירת התורה.

פס' ט' – ט"ו      -    מעמד הר סיני.                >>>>>>>>>>> הרעיון המרכזי של הפרק.        

פס' ט"ז- כ'        -    איסור ע"ז.                     

פס' כ"א-כ"ב      -    אי כניסת משה לארץ.     -  מאמר מוסגר.

פס' כ"ג-כ"ד       -   אזהרה על שמירת הברית. - אזהרה לעתיד.

פס' כ"ה-ל"א      -   עונש הגלות.                   

חזרה לרעיון המרכזי.

פס' ל"ב- מ'        -    ניסי הקב"ה מיציאת מצרים ועד בחירת עמו.

פס' מ"א-מ"ג      -     ערי מקלט.

פס' מ"ד-סוף      -      ירושת מלכי האמורי.

הקשר של עונש הגלות לפרק: אם לא יקיימו את הברית שבמעמד הר סיני, יקבלו עונש – גלות.

פסוק א':   תיאור המעמד.

צלע א':    "יום אשר עמדת".                 דברי:  -  תיאור המעמד.

צלע ב':    "אשר ילמדון".                                  תכלית התיאור.

              "בגלל ראיתינו אתה".

פסוק ב':

רש"י:   "לא תוסיפו ולא תגרעו"  -  אל תגרעו ואל תוסיפו בגוף.

             המצווה כגון: 5 מינים, 5 פרשיות תפילין. אין הכוונה כאן להידור.

             מצווה – אתרוג משובח ביותר.

כלי יקר: "לא תוסיפו..." – לא תגרעו אינו ציווי, אלא פרושו דוגמת שאמרו אבותינו "תח ולא תחטא",

             (לא תשתכר ביין ולא תחטא), כי לא תחטא אינו ציווי כי פשוט הוא, אלא פרושו: לא תחי כדי שלא

             תחטא, כך פרושו כאן. לא תוסיפו ואז ממילא לא תגרעו, שהרי כל המוסיף גורע, והוא כמו נתינת

             טעם לא תוסיפו.

רש"י:     בפסוק יש שני ציווים.

כלי יקר:  ציווי + נימוק.

              "לא תוסיפו, לא תגרעו".

פסוק ו':  "ושמרתם ועשיתם".

רש"י:     ושמרתם  -  משנה לשנה  =>  תהיו נבונים.

פסוק ט':  "רק השמר לך ושמור נפשך מאוד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך...".

רש"י:     רק  - אבל.

                    !

                   אזהרה הקשורה לפסוק ו'.

                  "תשכח את הדברים"  -  חוקים ומשפטים שמוזכרים בפסוק ו'.

רמב"ן:  מצוות ל"ת  -  לא לשכוח מעמד הר סיני רק תשמר  -  ל'-ל"ת.

           רמב"ן מקשר את פסוק ט' להמשך מעמד הר סיני, וכן ככתוב בפסוק ט': "אשר ראו עיניך".

           יותר מסתדר עם מעמד הר סיני.

רש"י:   ממשיך מהמילים "אשר ראו עיניך", למעמד הר סיני.

פסוק ט' מהווה פתיחה למעמד.

פסוק י':     תיאור המעמד.

צלע א':  "יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב באמור ה' אלי... ואשמיעם את דברי". – תיאור המעמד.

צלע ב':  "אשר ילמדון ליראה אותי כל הימים... ואת בניהם ילמדון".

נימוק:   תכלית התיאור ללמד לירא את הקב"ה, בגלל ראייתינו את הגבורה. האמיתות בתורה רבה יותר.

פסוקים ט"ז-כ':   איסור עבודה זרה.

פסוק ט"ז: "פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל...".

פסוק י"ט:  "ופן תשא עיניך השמימה וראית את השמש ואת הירח... ונידחת והשתחוית להם ועבדתם

                 אשר חלק ה' אלוקיך לכל העמים...". 

משמעות:  ה' נתן את המאורות לכל העמים  -  פשט.

קושי:   היה אפשר להבין שתפקיד המאורות הוא לעבודה זרה לכל העמים.

מגילה: "אשר חלק ה' אלוקיכם אותם להאיר לכל העמים".

מטרת המאורות.   רש"י: "אשר חלק"   א'. להאיר.      ב'. להחליק, להטעות את הגויים כשיעבדו אותם.

פסוקים כ"א-כ"ב:   (מאמר מוסגר)   אי כניסת משה לארץ ישראל.

דעת סופרים:  בתוך האזהרה החמורה הזו, מזכיר משה פעם נוספת את העובדה שה' כעס עליו, ולא נתנו לבוא אל

                    הארץ. דבריו בפסוקים כ"א, כ"ב מופנים למה שאמר בפסוק י"ד:

                    "ואותי ציווה ה' בעת ההיא ללמד אתכם... שמה לרישתה". שעליו הוטל התפקיד להכין את

                    ישראל לעבודת ה' טהורה בארץ. מעתה כל האחריות מוטלת עליהם. משה מאריך בכך, משום

                    המסר שמבקש שידעו להעריך את האבידה הזו עבורם, ושישתדלו למצוא לה פיצוי והשלמה,

                    למנוע את הסכנה, ועוד להחדיר בליבם שמעתה יהיה עליהם לקיים מצוות, ואם לא הרי שלא יהיה

                    מי שיגן עליהם.    

פסוקים ל'-ל"ה.

פסוק ל"ד: "או הנסה אלוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד

                 חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלוהיכם במצרים לעיניך".

1.מהי המסקנה שהאדם צריך להסיק משורת השאלות המוצגת לפניו?

2."הנסה אלוקים לבוא לקחת לו גוי..." (ל"ד).

רש"י:      "הכי עשה ניסים שום אלוה לבוא לקחת גוי...".

ראב"ע:    "או הניסה אלוקים – יש אומרים שהוא לשון חול, וחלילה חלילה רק לשון קדושה".

              "הנסה" – כדרך בנ"א, כדי שיבינו השומעים.

אונקלוס:  "או נסין דעבד ה' לאתגלאה (שעשה ה' להתגלות) למפרק ליה (להציל שלו) עם מגו עם...".

                        אונקלוס                         רש"י                             אב"ע

"במסות" -          ניסים                           נסיון                             אותות

  המסקנה:    הכרת ה' וגדולתו במבנה של שאלות רטוריות.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי