פרק כה:  שנת השמיטה - שבת הארץ

{א}  וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי - כל המצוות נאמרו למשה רבינו בהר סיני עם כל פרטיהן. מכאן לומדים זאת. לֵאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - מצוות שמיטה היא רק בא"י   וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ - יהיה זמן שלא תעשו בו עבודות בקרקע אלא הארץ תשבות. שַׁבָּת לה' - השביתה מעבודות הקרקע תהיה לשם ה' בגלל שזו מצוה, ולא בגלל שזה טוב לקרקע לנוּח או נעים לחקלאי.

{ג} שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ - זמירה היא לקצוץ ענפים (זמורות) מהגפן, דבר שמשביח אותה. וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ - בשש השנים אתה לבדך אוסף את התבואה שלך מהשדות ואינך חייב לתת לאחרים (חוץ ממתנות עניים, תרו"מ וצדקה). {ד} וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת - אבל בשנה השביעית שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן - שביתה גמורה יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לה' שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע - אסור לזרוע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר - אסור לזמור (גם אילנות אחרים).

{ה} אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ - 'ספיח' הוא דבר שגדל לבד, ולא זרעו אותו בכוונה (למשל מזרעים שנפלו בזמן הקציר הקודם)  לֹא תִקְצוֹר - אפילו את הספיח אסור לך לקצור כמו שאתה קוצר כל השנים, שאתה לוקח הכל לעצמך.  וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ - ענבים שאתה מפריש אחרים מהם ושומר אותם לעצמך  לֹא תִבְצֹר - אסור לך לבצור ולאכול אותם כך.  אלא אתה חייב להפקיר את כל התבואה והפרות וכל מי שרוצה יבוא ויקח. ואז גם לך מותר לקצור ולבצור בכמות שצריך לאכילה.  שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ:

{ו} וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה - אחרי שהפקרת את הפרות אתה יכול לאכול מהם (וזו גם מצוה כי הם קדושים בקדושת שביעית!)  לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ - כנעניים וְלִשְׂכִירְךָ - פועל שלך לזמן קצוב, אפילו גוי וּלְתוֹשָׁבְךָ - פועל שלך לתמיד, אפילו גוי הַגָּרִים עִמָּךְ -  כי הם סמוכים על שולחנך ואוכלים משלך (אבל אסור לתת פרות שביעית לגוי שאיננו תושב או שכיר) {ז} וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל - מכאן לומדים דין 'ביעור פרות שביעית' מהזמן שנגמר סוג הפרי בשדות צריך גם לבער אותו מביתו.

סיכום המלאכות האסורות מהתורה:  זריעה (וגם נטיעה). זמירה. קצירה ובצירה (בכמות קטנה אחרי שהפקיר -  מותר). חרישה (לא כתוב אצלנו).   שאר המלאכות אסורות מדרבנן, ומותרות אם זה כדי שהצמח לא ימות (למשל: השקיה, זיבול, ניכוש עשבים).

הזכרנו שמדרבנן גם אסור לאכול  'ספיחין' שגדלו לבד. כי חכמים חששו שאדם יזרע ואח"כ יאמר שזה גדל לבד.

שנת היובל

 {ח} וְסָפַרְתָּ לְךָ - מצוות הספירה מוטלת על בית הדין הגדול. בכל שנה ביום א' תשרי בית הדין סופר.  שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים - שבע שמיטות, כלומר: שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים, וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה - הספירה תהיה 7 שמיטות שהן 49 שנים. [שמנו לב שזה מאד דומה לספירת העומר: 7 שבועות שהם 49 יום, והיום החמישים - קודש. אבל בספירת העומר המצוה היא על כל אחד ואחד] {ט} וכשתגיע השנה ה-50:  וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה - תתקעו בשופר בבית הדין הגדול   בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם - וגם כל אחד ואחד מצווה לתקוע, כמו בראש השנה. התקיעה מכריזה שנתקדשה שנת היובל ושהעבדים העבריים משוחררים והשדות חוזרות לבעליהן       [מראש השנה ועד יו"כ לא היו עבדים נפטרים לבתיהן ולא משתעבדין לאדוניהן ולא השדות חוזרות לבעליהן. אלא עבדים אוכלים ושותים ושמחים ועטרותיהם בראשיהם. כיון שהגיע יוה"כ תקעו בי"ד בשופר - נפטרו עבדים לבתיהן וחזרו שדות לבעליהן. רמב"ם].

{י} וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה - בי"ד אומרים 'מקודשת  השנה'.   וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ - תכריזו שכל העבדים העבריים יוצאים לחרות (דרור - שהאדם יכול לדור בכל מקום שירצה ואיננו עבד יותר). לכל יושביה:  גם עבד עברי שנמכר ל- 6  שנים - אם הגיע היובל בתוך 6 השנים - הוא יוצא. וגם עבד נרצע יוצא כשמגיע היובל. יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ - עוד דין מיוחד ביובל: אדם שמכר שדה, היא חוזרת להיות שלו ביובל (יפורט בהמשך). ע"י זה אדם ימשיך להחזיק בנחלה שאבותיו ירשו בחלוקת הארץ.   וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ - עבדים חוזרים למשפחתם, כלומר משתחררים. {יא} יוֹבֵל הִוא - נקראת 'יובל' על שם השופר שנקרא יובל. שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ - שביתת הקרקע והפקר הפרות נוהגים ביובל בדיוק כמו בשביעית. {יב} כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם, מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ -  בעל השדה אוכל ממנה כמו אנשים אחרים ולא אוסף לביתו את כל התבואה ואוכל. {יג} בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ - שדות חוזרות לבעליהן.

יובל נוהג רק כשרֹב עם ישראל נמצא בארץ ישראל (לְכָל יֹשְׁבֶיהָ)  וכל שבט יושב בנחלתו. לכן משגלו חלק מהשבטים (ראובן,גד וחצי מנשה) בטל היובל. אפילו שבית המקדש הראשון עוד היה בנוי וגם בזמן ביהמ"ק השני - לא קיימנו מצוות יובל. כשאין יובל נוהג אז גם אין שמיטה מהתורה, אין עבד עברי ואין את הדינים של גאולת הקרקעות שנלמד בהמשך הפרשה. יובל זו מדרגה מאד מיוחדת שאנחנו מתפללים שנזכה לחזור אליה במהרה בימינו!

{יד} וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ - לאדם מישראל אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו - איסור אונאה: המוכר מרמה ולוקח מחיר גבוה מידי או שהקונה מרמה ומשלם מחיר נמוך מידי על קרקע או חפץ. כאן מדובר על קניית שדה: בגלל שהשדה חוזרת למוכר ביובל, זה משפיע על המחיר שלה - המחיר צריך להיות לפי השנים שנשארו עד היובל. {טו} בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ - כשאתה קונה שדה מחברך צריך שתדעו כמה שנים עברו מהיובל וכמה שנים נשארו עד היובל הבא. בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ - ולפי השנים של תבואה שנשארו תקבעו את המחיר והוא ימכור לך. {טז} לְפִי רֹב הַשָּׁנִים - אם נשארו הרבה שנים עד היובל תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ - תוסיף במחיר וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים - ואם נשארו מעט שנים עד היובל תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ - תוריד במחיר כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ - כי בעצם הוא מוכר לך מספר של פעמים שתוכל לגדל תבואה בשדה. אבל השדה עצמה תחזור אליו! {יז} וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ - זו אונאת דברים. שאומר לחברו דברים מצערים.  וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם:

{יח} וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם - תקיימו שמיטה ויובל וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח - וכך תשבו בארץ בבטחה. אבל אם לא תקיימו שמיטה ויובל - תצאו לגלות (כמו שנלמד בעז"ה בפרשת בחקותי). {יט} וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ:

{כ} וְכִי תֹאמְרוּ - אם תשאלו: מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת, הֵן - הרי לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ: {כא} תשובה: וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית - ה' יברך את התבואה בשנה השישית שתהיה מרובה מאד, וְעָשָׂת - השנה השישית תעשה אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים - לשישית עצמה, לשביעית, ולשמינית. כי רק בתחילת השנה השמינית זורעים ועד שאוכלים מהתבואה עוברת כמעט כל השנה.  

{כב} וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן - תבואת שישית עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת - עד תחילת התשיעית ולא עד בכלל (ולכן כתוב 'לשלש השנים') עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ - עד האסיף של התבואה של השמינית תֹּאכְלוּ יָשָׁן:  ולפני שנת היובל הברכה היתה מספיקה לארבע שנים: לשישית, שביעית, שמינית (יובל) ותשיעית עד תחילת עשירית.  {כג} וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת - לתמיד, לגמרי. מי שמכר קרקע לתמיד עובר איסור והקרקע יוצאת ביובל (אמרנו שאפשר למכור לזמן מוגבל אפילו יותר מ50 שנה. וכאן מדובר שמכר לצמיתות או מכר סתם)  כִּי לִי הָאָרֶץ - הארץ היא של ה', וה' רוצה שהקרקע תחזור למוכר.  כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי - אנחנו נחשבים כמו גרים ותושבים שאין זו הקרקע שלהם, ולכן אסור לנו למכור לצמיתות. {כד} וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם - בכל א"י  גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ - תחזירו את השדות לבעליהן ביובל.

גאולת שדה לפני שנת היובל

{כה} כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ - אם אחד מישראל יעשה עני וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ - ומחוסר ברירה ימכור חלק משדהו (למדנו מכאן שאסור למכור שדה סתם אלא רק כשאין ברירה וגם אז עדיף שימכור רק חלק).  וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו - אחד מקרובי משפחתו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו - הוא נותן את הכסף לקונה והקונה חייב לתת לו בחזרה את השדה. הגואל מחזיר את השדה למוכר. {כו} וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל - אין לו קרוב שיכול לגאול. וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ - המוכר עצמו השיג מספיק כסף כדי לגאול את השדה.  {כז} וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ - המוכר יחשב לכמה שנים הוא מכר את השדה (כמה שנים היו עד היובל) וכמה שווה כל שנה. וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ - יוריד את השנים שעברו כבר שבהן הקונה נהנה מהקרקע, ואת העודף שנשאר יתן לקונה. וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ - והקונה חייב לתת לו בחזרה את השדה.  {כח} וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ - אם המוכר לא הצליח להשיג מספיק כסף וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל - השדה נשארת אצל הקונה עד היובל וְיָצָא בַּיֹּבֵל -  בחינם וְשָׁב - המוכר לַאֲחֻזָּתוֹ:   הוספנו שבשנתיים הראשונות אחרי המכירה אי אפשר לגאול את השדה, אלא היא חייבת להיות אצל הקונה לפחות שנתיים.

{כט} וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב - בית שגרים בו עִיר חוֹמָה - בעיר מוקפת חומה  וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ - המוכר יכול לגאול את הבית עד סוף שנה אחת מהמכירה (12 חדשים או 13 חדשים בשנה מעוברת) יָמִים -  שנה אחת תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ: {ל} וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה - אם המוכר לא הצליח לגאול את הבית עד סוף השנה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לוֹ חֹמָה לַצְּמִיתֻת - לתמיד לַקֹּנֶה אֹתוֹ - הבית עובר לתמיד לקונה לְדֹרֹתָיו - הקונה יוריש אותו לדורות הבאים לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל:

{לא} וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב - בתים בערים פתוחות שאין להן חומה עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב - נחשבים כמו שדות גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ - יכול לגאול את הבית גם אחרי שעברה שנה אחת וּבַיֹּבֵל יֵצֵא - אם לא הצליח לגאול עד היובל, הבית חוזר למוכר בחינם. [יש בבתי החצרים צד יותר קל למוכר לעומת שדות - יכול לגאול מייד ולא חייב לחכות שנתיים].      

{לב} וְעָרֵי הַלְוִיִּם - 48 ערים שניתנו ללויים. בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם - אם לוי או כהן מכר קרקע מערי הלויים: בית או מגרש או שדה (הלויים קיבלו את העיר עצמה לבתים. עוד 1000 אמה מסביב למגרש פנוי. ועוד 1000 אמה מסביב לשדות וכרמים)  גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם - יכול לגאול תמיד את הקרקע: אפילו מייד ואפילו אחרי שנה. {לג} וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם - קרקע שיקנו מהלויים וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל - אם הלוי לא הצליח לגאול, הקרקע חוזרת אליו ביובל. כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - התורה הקלה על הלויים כי אין להם נחלה בארץ אלא רק הערים שקיבלו. {לד} וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם -  שדה או מגרש או בית בערי הלויים לֹא יִמָּכֵר -  איך לא ימכר? הרי למדנו שיכול למכור ולגאול?!  אלא הפירוש: לא ישונה. אסור להם לשנות את השימוש בקרקע מבית לשדה, או משדה לבית, או ממגרש לשדה וכו' (רמב"ם)  כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם:

איסור הלוואה בריבית

{לה} וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ - מתחיל לרדת מנכסיו אבל עדיין אינו עני לגמרי  וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ  - ידו כאילו התמוטטה, מבחינה כלכליתוְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ - תחזיק בו ותעזור לו שלא יפול לגמרי. איך תחזיק בו? תן לו הלוואה.אפילו אם זה  גֵּר - גר צדק וְתוֹשָׁב- או גר תושב (גוי שקיבל על עצמו לשמור 7 מצוות  בני נח ולכן מותר לו לגור בא"י) וָחַי עִמָּךְ - אם תחזיק בו אתה מחיה אותו, שלא יהיה עני.{לו} ההמשך נאמר רק באחיך ולא בגר תושב: אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית - אסור לך להלוות לו בריבית: למשל להלוות 100 ₪ושיחזיר לך 110₪.[ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית -  שתי המילים פרושן 'ריבית': נשך - נקראת כך בגלל שהריבית נושכת וממעטת את ממונו של הלווה. תרבית - נקראת כך בגלל שהריבית מרבה את ממונו של המלוה].  וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ - כי אדם מורה לעצמו היתר: הרי הכסף שלי היה אצל הלווה, למה שלא אקבל ממנו שכר על זה?! ובאמת כשמלווים לגוי מותר לקחת ריבית. אבל בתוך עמ"י התורה אוסרת את זה: תלווה לו בלי שום רווח כספי אלא רק כדי לעזור לו! וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ - אבל אם תלוה לו בריבית הוא לא יחיה מזה, כי כל הזמן הריבית תמעט את ממונו עד שיהיה עני.

{לז} אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ - איסור ריבית כשמלוה לו כסף וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּןאָכְלֶךָ - איסור ריבית כשמלוה לו אוכל, למשל: מלוה לו קילו קמח ושיחזיר לו קילו וחצי..{לח} אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - כדי שתקבלו את המצוות לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן - בשכר שתקיימו את המצוותלִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹקִים:

עבד עברי - מוכר עצמו

בפרשת משפטים למדנו על עבד עברי שמכרוהו בי"ד, שהוא נמכר בגנבתו כי לא היה לו כסף לשלם. כאן מדובר במוכר עצמו מתוך שהוא עני.הזכרנו בכיתה כמה הבדלים: מכרוהו בי"ד -  נמכר רק ל-6 שנים ואח"כ יכול להרצע ויעבוד עד היובל. הוא מותר בשפחה כנענית.  מוכר עצמו - יכול למכור עצמו ליותר מ - 6 שנים, עד היובל. אסור בשפחה כנענית.ההלכות המשותפות שלמדנו כאן: עבודת עבד, ממכרת עבד, עבודת פרך, חייב במזונות אשתו ובניו, יוצא ביובל.

{לט} וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ - אם אדם מישראל נהיה עני כל כך שאין לו מה לאכול וכבר לא יעזור לתת לו הלוואה. וְנִמְכַּר לָךְ - מותר לו למכור עצמו להיות עבד. לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד - אסור לך לתת לו עבודה בזויה שמתאימה לעבדים כנעניים, למשל: להביא לו בגדים לבית המרחץ או לנעול לו נעלים. [הזכרנו שאם יש לו פועל שאינו עבד מותר לתת לו עבודה כזאת כי הוא עושה זאת מרצונו. אבל העבד חייב לעבוד ןלכן זה מבזה אותו]. {מ} כְּשָׂכִיר - כמו פועל לזמן קצר כְּתוֹשָׁב - או כמו פועל לזמן ארוךיִהְיֶה עִמָּךְ - כך תתייחס אליו ותן לו עבודות של פועל רגיל: עבודה בשדה או מלאכה. עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ - עבד עברי יוצא ביובל.{מא} וְיָצָא מֵעִמָּךְ- ביובל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ - האם בניו היו עבדים? אלא מכאן לומדים שהאדון חייב לפרנס את אשתו וילדיו של העבד עד שהוא משתחרר! [הזכרנו: הקונה עבד עברי- כקונה אדון לעצמו] וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב: {מב} כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - עם ישראל הם עבדי ה' ולכן אסור להתנהג איתם כמו עבדים ממש!לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד - אסור למכור אותו בצורה שמוכרים עבד כנעני: הוא עומד על אבן ומכריזים 'יש כאן עבד למכירה' - שוק עבדים. אלא מוכר עצמו בצינעה כמו שמתאים לעבד ה'!{מג} לֹא תִרְדֶּה בוֹ - לא תשלוט בו  בְּפָרֶךְ - ע"י שתיתן לו עבודת פרך: מלאכה שאינך צריך או מלאכה בלי קיצבה (תעדור כאן עד שאחזור) כי את זה אתה נותן לו רק כדי לשלוט בו ולצער אותו.  וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ - כי  זה דבר המסור ללב ורק ה' יודע שנתת לו מלאכה שאינך צריך.

עבד כנעני

{מד} אבל - וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם - שתקנה מהגויים שחיים מסביב לא"י (אבל לא מעמי כנען כי עליהם יש מצוה 'לא תחייה כל נשמה') מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה - ועבדים מהגויים מותר למכור אותם ממכרת עבד, ולתת להם עבודת עבד ועבודת פרך (אמנם בעבודת פרך - מידת חסידות לא לתת לו אלא לרחם עליו - רמב"ם סוף הל' עבדים) {מה} וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם - בנים של גר תושב אפילו שהתחתן עם כנענית מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה: {מו} וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם - הם יהיו קנויים לכם לגמרי, הם רכוש שלכם כמו בהמות ושדות.לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה - וכך גם תורישו אותם לבניכם (לעומת ע"ע שלא עובר בירושה) לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ - שיהיו עבדים שלכם ושל בניכם לתמיד. אסור לשחרר סתם כך עבד כנעני, והמשחרר עובר בעשה. רק לצורך מצוה, כמו שיהיה מנין לתפילה, מותר. וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ - אבל בעבד כנעני מותר.

עבד עברי שמכר עצמו לגוי

אסור לאדם למכור עצמו לגוי, אפילו לגר תושב. אבל אם מכר - המכירה תופסת והוא עבד שלו. מצווה על הקרובים לגאול אותו למרות שהוא עשה שלא כהוגן. מדובר בזמן שיד ישראל תקיפה והגוי חייב לנהוג עם העבד לפי מה שהתורה אומרת: לא לתת לו עבודת פרך. לפרנס את משפחתו. לשחרר אותו אם משלמים לו את הכסף. יוצא ביובל בחינם.

{מז} וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ - אם גר תושב נהיה עשיר[ גֵּר וְתוֹשָׁב- הכוונה כאן 'גר תושב'. אבל גר צדק מותר להמכר לו]וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ - ואחד מישראל נהיה עני וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ - ומכר עצמו לגר תושב אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר - או יותר גרוע: מכר עצמו למישהו ממשפחת הגר תושב שחזר לעבוד ע"ז (לכן נקרא 'עקר' כי צריך לעקור את הע"ז שלו). 

{מח} אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ  - מייד אחרי שנמכר צריך לגאול אותו חזרה כדי שלא ישתקע אצל הגוי וילמד ממעשיו והאדון הגוי חייב להסכים.אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ: {מט} אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ - הקרובים חייבים לגאול אותו: מי שיותר קרוב שלו חייב ראשון ואם הוא לא גאל - המצוה עוברת לקרוב השני. אם אף אחד מהקרובים לא גאל - המצווה עוברת לכל אחד מישראל. אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל- או שהוא עצמו ישיג כסף ויגאל את עצמו.{נ} וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ  - יעשה חשבון עם הגוי שקנה אותו. ואסור לו סתם לצאת ממנו אלא חייב לתת לו כסף. מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל - כמה שנים היו מאז שנמכר עד היובל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים - את הסכום ששילמו לו במכירה יחלק במספר השנים וכך ידע את המחיר של כל שנה. ואז יבדוק כמה שנים עבד וכמה עוד נשארו. על השנים שנשארו הוא צריך להחזיר את הכסף לאדון [דוגמה: מכר עצמו 20 שנה לפני היובל והאדון שילם לו 20,000 ₪. יוצא שכל שנה שווה 1000 ₪. אם הוא גואל את עצמו אחרי 10 שנים מהמכירה - צריך לתת לאדון 10,00ש"ח]כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ- כמו שכיר שעובד לפי שנים.{נא} אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים - עד היובל לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ - הוא ייתן לאדון את מספר השנים שעוד נשארו.{נב} וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ, כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ- ולא צריך להחזיר לו את כל כסף ממכרו [דין זה של גאולה יש גם בנמכר לישראל אבל רק הוא גואל את עצמו ולא הקרובים].

{נג} כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ - אסור לגוי לתת לו עבודת פרך.{נד} וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל- בחינם הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ- מכאן לומדים שהאדון חייב לפרנס את אשתו וילדיו של העבד.{נה} כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם- אנחנו עבדי ה' ולא עבדי עבדים ולכן יש את כל ההלכות האלה. {א} לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם - איסור ע"ז וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם - אבן אחת שמעמידים, ועליה מנסכים שמן או יין אפילו לשם ה'.וְאֶבֶן מַשְׂכִּית - אבן שמכסה את הקרקע  לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם - אבל בבית המקדש מותר. לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ - בפישוט ידים ורגלים. אפילו לשם ה' אסור. זה מותר רק בביהמ"ק (דומה לקרבנות שאסור להקריב מחוץ לביהמ"ק) כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם: {ב} אֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ אֲנִי ה':תלמיד שאל: למה בפסוק אחד יש את שתי המצוות האלה?  תשובה: לומדים מזה שבנין ביהמ"ק לא דוחה שבת.

שאלה: למה כתובים כאן איסורי ע"ז ושבת?

תשובה: זה קשור לנמכר לגוי, להזכיר לו שלא ילמד ממעשיו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.