סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - נאמר בהקהל כי יש בה הרבה מצוות בהרבה עניינים גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו. וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ - תהיו פרושים מעריות ושאר עברות וגם אל תהיו שקועים כל הזמן בתאוות הגוף (אכילה, שתיה וכו') כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם - ולכן תלכו בדרכי. {ג} אִישׁ את אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ - לא יושב במקומו, לא סותר את דבריו. כיבוד - מאכילו, משקהו, מלבישו. קראנו ברש"י למה התורה הקדימה כאן אם לאב ובמצוות כיבוד הקדימה אב לאם. וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ - אפילו אומר לו אביו לחלל שבת לא ישמע לו. אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם - גם שלך וגם של אביך ושניכם חייבים בכבודי. {ד} אַל תִּפְנוּ אֶל הָאֱלִילִים - אסור אפילו לפנות לע"ז במחשבה או להסתכל עליה. וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה - פסילים ממתכת לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם:
{ה} וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים לַה' לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחֻהוּ - כשתביאו קרבן שלמים תעשו כך שיתקבל ברצון, שיהיה לכם לרצון לפני ה'. איך? ע"י שידקדקו בכל פרטי הדינים של הקרבן: {ו} בְּיוֹם זִבְחֲכֶם יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת - מותר לאכול את בשר השלמים שני ימים ולילה אחד. וְהַנּוֹתָר עַד יוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף - הבשר נהיה 'נותר' כבר מהלילה השני ואסור באכילה אבל שורפים אותו רק ביום השלישי. {ז} וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פִּגּוּל הוּא לֹא יֵרָצֶה - מדובר שעשו את אחת העבודות במחשבה לאכול ביום השלישי ולכן הקרבן מיד פיגול והוא לא לרצון (העבודות שאפשר לפגל בהן: שחיטה, קבלה, הולכה, זריקה). {ח} וְאֹכְלָיו - האוכל נותר או פיגול עֲוֹנוֹ יִשָּׂא - יש לו חטא כִּי אֶת קֹדֶשׁ ה' חִלֵּל וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ - אם אכל במזיד חייב כרת. בשוגג - חייב חטאת.
{ט} וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר - אל תקצור את קצה השדה אלא תשאיר אותו לעניים. וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט - אם נפלו שיבולת 1 או 2 אסור ללקט אותן. יותר מזה מותר ללקט. {י} וְכַרְמְךָ לֹא תְעוֹלֵל - אל תבצור את העוללות בכרם. עוללות - אשכול קטן בלי כתף ונטף. וּפֶרֶט כַּרְמְךָ לֹא תְלַקֵּט - אם נפלו מהאשכול ענבים בודדים (1 או 2) אל תלקט אותם. יותר מ2 מותר ללקט. לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם:
{יא} לֹא תִּגְנֹבוּ - אסור לגנוב: שלוקח מחברו בלי שידע. וְלֹא תְכַחֲשׁוּ - כשתובעים אותו להחזיר את הגניבה (או פקדון או אבידה) אסור לשקר ולהכחיש, לומר שלא גנב. וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ - אסור להשבע לשקר על הכחשת הממון.
{יב} וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר - אסור להשבע לשקר שבועת ביטוי (שבועה שאכלתי אתמול לחם, שבועה שהייתי אתמול בכותל) וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹקיךָ אֲנִי ה': {יג} לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ - לא משלם שכר לפועל. וְלֹא תִגְזֹל - לוקח מחברו כשהוא רואה ויודע. לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר - פועל שעבד אצלו במשך היום אסור לחכות עם תשלום השכר שלו עד הבוקר, אלא חייב לשלם לו במהלך הלילה. {יד} לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ - אסור לקלל כל אחד ואפילו חרש שלא שומע ולא נעלב מזה. וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל - אסור להכשיל אדם בדרך. וגם אדם שהוא כמו עיוור, כלומר לא מבין באיזה ענין, אסור לתת לו עצה לא טובה שתכשיל אותו. וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹקיךָ אֲנִי ה' - בגלל שזה דבר שמסור לליבו של אדם. כי רק ה' יודע אם התכוון להכשיל או לא.
{טו} לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט - אזהרה לדיינים שלא יעשו עוול וחוסר צדק במשפט, אלא חייבים לשפוט לפי דין תורה. לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל - אסור לשופט לוותר לאדם עני כדי שלא יצטרך לשלם. וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל - אסור לשופט לכבד ולשנות את הדין לטובת אדם מכובד כדי שלא יתבייש. בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ - א. השופט חייב לשפוט את בעלי הדין בצדק לפי דין התורה. ב. מצווה על כל אדם לדון את חברו לכף זכות.
{טז} לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ - אסור לדבר רכילות (פלוני אמר עליך כך וכך) ולשון הרע (לספר בגנות חבירו). הולך מאדם לאדם שומע דברים ומספר, כמו רוכל שהולך עם סחורתו. לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ - אם רואה את חבירו שהוא בסכנת חיים ויכול להצילו, אסור לו לא להציל. אֲנִי ה' - משלם שכר לשומרים את המצוות ומעניש את העוברים.
{יז} לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ - אסור לשנוא אדם מעמ"י אפילו רק שנאה בלב. הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ - אם אדם עבר עבירה ח"ו יש מצוה להגיד לו דברי מוסר לעורר אותו לחזור בתשובה. וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא - אבל כשאתה מוכיחו תזהר שלא יהיה לך בזה חטא, למשל אם תוכיח אותו ברבים ותבייש אותו. הזכרנו שהגמרא אומרת שהיום אין מי שיודע להוכיח בצורה שלא תבייש ולכן לא מוכיחים את החבר.
{יח} לֹא תִקֹּם - למשל אם חבירו לא נתן לו משהו אסור לנקום ולא לתת לו ג"כ. וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ - אסור לשמור שנאה, אם חבירו לא נתן לו והוא כן נותן לו אבל מזכיר לו את המעשה. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ה' - מצוה לאהוב כל אחד מישראל כמו שאוהב את עצמו. ומה ששנוא עליך על תעשה לחברך. אמר ר"ע זה כלל גדול בתורה כי כולל את כל המצוות בין אדם לחבירו.
{יט} אֶֽת חֻקֹּתַי֮ תִּשְׁמֹרוּ֒ - מצוות שהטעם שלהן נסתר מאיתנו: כלאים - זה ערבוב בְּהֶמְתְּךָ֙ לֹא תַרְבִּ֣יעַ כִּלְאַ֔יִם - אסור לעשות שיולידו יחד שני מינים שונים של בע"ח, כמו פרד שנולד מסוס ואתון. שָׂדְךָ֖ לֹא תִזְרַ֣ע כִּלְאָ֑יִם - אסור לזרוע שני מיני זרעים יחד, כמו חיטה ושעורה או ירקות. וגם איסור הרכבת אילנות. וּבֶ֤גֶד כִּלְאַ֙יִם֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז לֹ֥א יַעֲלֶ֖ה עָלֶֽיךָ - אסור ללבוש בגד שיש בו ערבוב של צמר ופשתן. שמנו לב שבכלאי בהמה וזרעים האיסור הוא לעשות אבל אם מישהו עשה - מותר להשתמש. ובשעטנז מותר להכין אריג אבל אסור ללבוש. הזכרנו שיש עוד סוג כלאים - כלאי הכרם.
א. שפחה כנענית משתחררת מהאדון בפדיון כסף (נותנים את שוויה לאדון והיא משוחררת) או בשטר (האדון כותב לה על משהו שהיא משוחררת ונותן לה את השטר).
ב. יתכן מצב שלעבד כנעני או לשפחה יש שני אדונים. כאן מדובר שהיו לה שני אדונים ורק אחד מהם שיחרר אותה ולכן היא חציה שפחה וחציה בת חורין.
ג. מי יכול להתחתן איתה? אדם רגיל לא יכול כי היא עדין חציה שפחה. עבד כנעני לא יכול כי היא חציה בת חורין. מותר רק לעבד עברי של האדון להתחתן איתה.
ד. בכל חתונה יש שני שלבים: ארוסין ונישואין. מהארוסין האשה היא כבר אשת איש ולכן אם היא שכבה עם מישהו אחר ח"ו הם חייבים מיתת בי"ד. אבל כאן הדין יהיה שונה כי היא לא לגמרי בת חורין ושפחה לא נהיית ארוסה ולא חייבים על שכיבה איתה מיתה (אבל זה אסור).
{כ} וְאִישׁ כִּֽי יִשְׁכַּ֨ב אֶת אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ - מיוחדת לאיש, כלומר מאורסת לעבד עברי. וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה - היא לא נפדתה לגמרי אלא רק מאדון אחד א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה - שטר שחרור לֹ֣א נִתַּן לָ֑הּ - משני האדונים אלא רק מאחד. בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה - בית הדין צריך לבדוק את המקרה. לֹ֥א יוּמְת֖וּ - אין להם מיתת בי"ד כִּי לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה - כי היא לא לגמרי יצאה לחירות. {כא} וְהֵבִ֤יא אֶת אֲשָׁמוֹ֙ לַֽה' אֶל פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד אֵ֖יל אָשָֽׁם: {כב} וְכִפֶּר֩ עָלָ֨יו הַכֹּהֵ֜ן בְּאֵ֤יל הָֽאָשָׁם֙ לִפְנֵ֣י ה' עַל חַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֣ר חָטָ֑א וְנִסְלַ֣ח ל֔וֹ מֵחַטָּאת֖וֹ אֲשֶׁ֥ר חָטָֽא - האיש צריך להביא אשם (צריך איל בשווי 2 סלעים) והיא עונשה מלקות.
{כג} וְכִי תָבֹ֣אוּ אֶל הָאָ֗רֶץ וּנְטַעְתֶּם֙ כָּל עֵ֣ץ מַאֲכָ֔ל וַעֲרַלְתֶּ֥ם עָרְלָת֖וֹ אֶת פִּרְי֑וֹ - הפרי יהיה מכוסה ואטום לכם. כלומר הוא אסור באכילה והנאה (אסור כל שימוש - למכור לגוי, להאכיל לבהמה, להבעיר בו תנור) שָׁלֹ֣שׁ שָׁנִ֗ים יִהְיֶ֥ה לָכֶ֛ם עֲרֵלִ֖ים לֹ֥א יֵאָכֵֽל - הסברנו איך מונים שלש שנים. {כד} וּבַשָּׁנָה֙ הָרְבִיעִ֔ת יִהְיֶ֖ה כָּל פִּרְי֑וֹ קֹ֥דֶשׁ הִלּוּלִ֖ים לַה' - פרות השנה הרביעית נקראים 'נטע רבעי' ואוכלים אותם בירושלים ומהללים את ה' על כל הטוב שגמלנו בפירות. אפשר גם לפדות אותם ולקנות בכסף אוכל בירושלים, כמו מעשר שני. {כה} וּבַשָּׁנָ֣ה הַחֲמִישִׁ֗ת תֹּֽאכְלוּ֙ אֶת פִּרְי֔וֹ – מהשנה החמישית הפרי מותר כרגיל. לְהוֹסִ֥יף לָכֶ֖ם תְּבוּאָת֑וֹ - בזכות השמירה על מצוות ערלה ורבעי ה' יוסיף לנו תבואה באילנות. אֲנִ֖י ה' אֱלֹקיכֶֽם:
{כו} לֹ֥א תֹאכְל֖וּ עַל הַדָּ֑ם - א. אסור לאכול בשר הקרבן לפני זריקת הדם על המזבח. ב. גם בחולין - אסור לאכול מבשר הבהמה או העוף כשהוא עדין מפרכס. לֹ֥א תְנַחֲשׁ֖וּ - אסור להחליט מה לעשות לפי כל מיני סימנים לא קשורים. למשל עבר לפניו צבי בדרך, נפלה לו הפת וכו'. וְלֹ֥א תְעוֹנֵֽנוּ - אסור להחליט לפי העונה, הזמן: היום יום טוב לזה או שעה לא טובה וכו'. כל זה הבלים ודרכי הגויים. {כז} לֹ֣א תַקִּ֔פוּ פְּאַ֖ת רֹאשְׁכֶ֑ם - אסור לגלח את פאות הראש וכך זה נראה כהקף עגול. וְלֹ֣א תַשְׁחִ֔ית אֵ֖ת פְּאַ֥ת זְקָנֶֽךָ - אסור לגלח בתער את 5 פאות הזקן (2 בכל לחי ואחת בסנטר). בגלל שלא בטוחים איפה זה בדיוק לא נוגעים בכלל עם תער בכל הזקן. {כח} וְשֶׂ֣רֶט לָנֶ֗פֶשׁ לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בִּבְשַׂרְכֶ֔ם - אסור לעשות שריטה בבשר על נפש מת מתוך צער. הגוים עושים כך אבל אנחנו יודעים שהנפש בעולם הבא ויש תחית המתים, לכן מצטערים ובוכים אבל לא עד כדי שריטה. וּכְתֹ֣בֶת קַֽעֲקַ֔ע לֹ֥א תִתְּנ֖וּ בָּכֶ֑ם אֲנִ֖י ה' - חוקק בבשרו עם מחט או סכין ועושה כתובת עם צבע בתוך העור וזה נשאר הרבה זמן. כל אלה מנהגי עובדי ע"ז ואסורים לעם ישראל הקדושים.
{כט} אַל תְּחַלֵּ֥ל - ישראל הם קדושים ודבר כזה הוא חילול הקדושה. אֶֽת בִּתְּךָ֖ לְהַזְנוֹתָ֑הּ - מדובר באב שמוסר את ביתו שאינה נשואה לזנות, לשכב עם אנשים אחרים בלי להתחתן. וְלֹא תִזְנֶ֣ה הָאָ֔רֶץ - אם יעשו כך ח"ו א"י תתמלא זנות. וּמָלְאָ֥ה הָאָ֖רֶץ זִמָּֽה - עצה ורעיון של חטא (כמו בסוף אחרי מות) {ל} אֶת שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ - למה כתוב פעם שניה? התורה חוזרת הרבה על שבת. וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י ה' - מצוות מורא מקדש: למדנו בסוף ברכות. סמיכות - לומדים שבנין המקדש לא דוחה שבת. {לא} אַל תִּפְנ֤וּ - אזהרה לבעל האוב עצמו (צ"ע מ'אל תפנו אל האלילים שאינו ע"ז בעצמה) אֶל הָאֹבֹת֙ וְאֶל הַיִּדְּעֹנִ֔ים אַל תְּבַקְשׁ֖וּ לְטָמְאָ֣ה בָהֶ֑ם אֲנִ֖י ה' אֱלֹהֵיכֶֽם: {לב} מִפְּנֵ֤י שֵׂיבָה֙ תָּק֔וּם וְהָדַרְתָּ֖ פְּנֵ֣י זָקֵ֑ן וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹקיךָ אֲנִ֥י ה'
{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתֵּן מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ מוֹת יוּמָת - אם עבר בעדים והתראה הוא חייב מיתת בית דין - סוקלים אותו. עַם הָאָרֶץ יִרְגְּמֻהוּ בָאָבֶן - העם הגר בארץ, כלומר עם ישראל, ירגמו אותו (לא כמו 'עם הארץ' בלשוננו שזה מי שלא למד תורה). הרי בי"ד סוקלים? א. רש"י - אם אין כח בבי"ד. הסברנו שאולי מדובר שיש שלטון של גויים שלא מרשים לבי"ד להרוג אז המון העם יעשו זאת אחרי שבי"ד דנו אותו. ב. בי"ד פוסקים את דינו למיתה ואת הסקילה 'יעשה ההמון בקנאם לכבוד קונם' (ספורנו). ג. מדובר לפני שעבר את העבירה - בגלל שהוא כ"כ מזיק וגורם לשכינה שתסתלק מישראל צריכים למנוע ממנו לעשות את העבירה ולכן העם רוגמים אותו.
{ג} וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי - אכעס בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ - אם עבר בלי עדים או בלי התראה. כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי - איך זה קשור לביהמ"ק? אלא כאן הכוונה לעם ישראל המקודש לה'. וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי: {ד} וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ - אם ח"ו העם יעלימו את עיניהם מהחטא ויסתירו אותו ולא ימסרו את החוטא לבי"ד שיהרגו אותו. {ה} וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ - אז ה' בעצמו יעניש את החוטא וגם את משפחתו על זה שחיפו והסתירו את מעשיו. וגם ה' ידקדק איתם על חטאים אחרים שעשו. וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ וְאֵת כָּל הַזֹּנִים אַחֲרָיו - הטועים אחריו לִזְנוֹת אַחֲרֵי הַמֹּלֶךְ מִקֶּרֶב עַמָּם:
{ו} וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תִּפְנֶה אֶל הָאֹבֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים לִזְנוֹת אַחֲרֵיהֶם - מדובר על בעל האוב או הידעוני בעצמו (מי ששואל אותו עובר איסור אבל לא חייב כרת) וְנָתַתִּי אֶת פָּנַי בַּנֶּפֶשׁ הַהִוא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ- אם עבר בלי עדים והתראה (בעדים והתראה חייב סקילה, לקמן). {ז} לעומת הטומאה של מולך ואוב - וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם: {ח} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם:
יש ארבע מיתות בי"ד: סקילה, שריפה, הרג וחנק (מהחמור לקל). כשכתוב 'מות יומת' זו מיתת בי"ד הכי קלה - חנק. כשכתוב 'מות יומת ...דמיו בו' זו סקילה. מיתת בי"ד יש רק כשיש עדים והתראה.
{ט} כִּי אִישׁ אִישׁ אֲשֶׁר יְקַלֵּל אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ - קילל בשם ה' מוֹת יוּמָת - בסקילה אָבִיו וְאִמּוֹ קִלֵּל דָּמָיו בּוֹ - הוא גרם לעצמו מיתה (כמו 'דמו בראשו'). {י} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף - יזנה, ישכב עם אֶת אֵשֶׁת אִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ מוֹת יוּמַת - חנק הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת: (זה בנשואה אבל אשת איש מאורסה - סקילה). {יא} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם דְּמֵיהֶם בָּם - סקילה. {יב} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת כַּלָּתוֹ מוֹת יוּמְתוּ שְׁנֵיהֶם - סקילה. תֶּבֶל עָשׂוּ - בלילה וערבוב של זרע האב והבן (כמו שראינו על שוכב עם בהמה - יח,כג) דְּמֵיהֶם בָּם: {יג} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת זָכָר מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם - סקילה. {יד} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אִשָּׁה וְאֶת אִמָּהּ זִמָּה הִוא - עצת חטא בָּאֵשׁ יִשְׂרְפוּ אֹתוֹ - חייב מיתת בי"ד בשריפה וְאֶתְהֶן - את אחת מהן (זו שלקח שניה) וְלֹא תִהְיֶה זִמָּה בְּתוֹכְכֶם: {טו} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִתֵּן שְׁכָבְתּוֹ בִּבְהֵמָה מוֹת יוּמָת - סקילה (כמו באישה בפס' טז). וְאֶת הַבְּהֵמָה תַּהֲרֹגוּ - היא לא עשתה חטא, כי אין מצוות ועברות לבהמה, אלא בגלל שהייתה תקלה ומכשול לאדם. {טז} וְאִשָּׁה אֲשֶׁר תִּקְרַב אֶל כָּל בְּהֵמָה לְרִבְעָה אֹתָהּ וְהָרַגְתָּ אֶת הָאִשָּׁה וְאֶת הַבְּהֵמָה מוֹת יוּמָתוּ דְּמֵיהֶם בָּם - סקילה.
כרת וערירי |
סקילה |
שריפה |
חנק |
אחות נידה אחות אביו אחות אימו אשת אחי אביו אשת אחיו אחות אשתו |
אשת אביו אימו כלתו זכר בהמה (מולך, אוב וידעוני, מקלל אביו ואימו)
|
אם אשתו בת אשתו בת בנה בת ביתה ביתו בת ביתו בת בנו |
אשת איש |
{יז} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֲחֹתוֹ בַּת אָבִיו אוֹ בַת אִמּוֹ וְרָאָה אֶת עֶרְוָתָהּ - שכב איתה וְהִיא תִרְאֶה אֶת עֶרְוָתוֹ – כלומר גם היא רצתה לשכב איתו (אבל אם רק הוא רצה והיא אנוסה או שוגגת - פטורה מכרת) חֶסֶד הוּא - זו חרפה ובזיון (ראינו באונקלוס בפרשת וישלח) וְנִכְרְתוּ לְעֵינֵי בְּנֵי עַמָּם - אנשים יראו שה' מעניש אותם בחולאים רעים עד שימותו, וכך יבינו שעברו עבירה חמורה בסתר. עֶרְוַת אֲחֹתוֹ גִּלָּה עֲוֹנוֹ יִשָּׂא - עונשם כרת. על אחות אין מיתת בי"ד. בעדים והתראה חייב מלקות.
{יח} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה- נדה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה - גילה וְהִיא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ - וגם היא רצתה וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם - עונשם כרת. {יט} וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ - קרובת משפחתו הֶעֱרָה - גילה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ - עונשם כרת. {כ} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת דֹּדָתוֹ - אשת אחי אביו. עֶרְוַת דֹּדוֹ גִּלָּה חֶטְאָם יִשָּׂאוּ עֲרִירִים יָמֻתוּ - עונשם כרת וערירי: ימותו בלא בנים. אם היו להם ילדים הם ימותו בחייהם. ואם לא היו ילדים - לא יוולדו להם. {כא} וְאִישׁ אֲשֶׁר יִקַּח אֶת אֵשֶׁת אָחִיו נִדָּה הִוא - מורחקת ואסורה לו. עֶרְוַת אָחִיו גִּלָּה עֲרִירִים יִהְיוּ - ימותו בלא בנים (וכך בכל העריות כשחייב כרת).
{כב} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל חֻקֹּתַי וְאֶת כָּל מִשְׁפָּטַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם, וְלֹא תָקִיא - כדי שלא תקיא אֶתְכֶם הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה לָשֶׁבֶת בָּהּ - נזכרנו בסוף אחרי מות. {כג} וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי אֲשֶׁר אֲנִי מְשַׁלֵּחַ מִפְּנֵיכֶם - הגויים שה' מגרש מא"י כדי שעם ישראל ישבו בה. כִּי אֶת כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ וָאָקֻץ בָּם - מאסתי בהם. {כד} וָאֹמַר לָכֶם אַתֶּם תִּירְשׁוּ אֶת אַדְמָתָם וַאֲנִי אֶתְּנֶנָּה לָכֶם לָרֶשֶׁת אֹתָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים - אתם עם נבדל ומיוחד מכל העמים! ולכן אני נותן לכם את א"י.
{כה} כמו שה' מקדש ומבדיל אתכם מהעמים כך אתם תבדילו בין דברים טמאים לטהורים: וְהִבְדַּלְתֶּם בֵּין הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה לַטְּמֵאָה - בין בהמה שמותרת באכילה לבין אסורה. וּבֵין הָעוֹף הַטָּמֵא לַטָּהֹר וְלֹא תְשַׁקְּצוּ - לא תמאיסו ותטמאו אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בַּבְּהֵמָה וּבָעוֹף וּבְכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה אֲשֶׁר הִבְדַּלְתִּי לָכֶם לְטַמֵּא: {כו} וִהְיִיתֶם לִי קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' - שמנו לב שהפרשה מתחילה ומסיימת בציווי להיות קדושים. וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי - להיות שלי, אתם עם ה'! {כז} וְאִישׁ אוֹ אִשָּׁה כִּי יִהְיֶה בָהֶם אוֹב אוֹ יִדְּעֹנִי מוֹת יוּמָתוּ בָּאֶבֶן יִרְגְּמוּ אֹתָם דְּמֵיהֶם בָּם - בעל אוב או ידעוני בעדים והתראה חייב סקילה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" | פרק יד' פסוק א-כ: טהרת המצורע הקדמה טהרת המצורע היא דבר מאד...
מתוך סדרת השיעורים:
ביאור הפסוקים - חומש ויקרא
להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" | הציווי על היום השמיני {א} וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי - אחרי...
מתוך סדרת השיעורים:
ביאור הפסוקים - חומש ויקרא
להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" | פרק יב: טומאת יולדת בפרשת שמיני עסקנו בשני אבות הטומאה שבבע"ח -...
מתוך סדרת השיעורים:
ביאור הפסוקים - חומש ויקרא
להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" | פרק כה: שנת השמיטה - שבת הארץ {א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה...
מתוך סדרת השיעורים:
ביאור הפסוקים - חומש ויקרא