סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה |
---|
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
{א} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה כִּֽי-אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת-לִבּוֹ֙ וְאֶת-לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ:
{ב} וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן-בִּנְךָ֗ אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר הִתְעַלַּ֨לְתִּי֙ בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶת-אֹֽתֹתַ֖י אֲשֶׁר-שַׂ֣מְתִּי בָ֑ם וִֽידַעְתֶּ֖ם כִּֽי-אֲנִ֥י ה':
ה' מתגלה אל משה רבנו ומצווה אותו לבוא אל פרעה שבארמון ולשוב על הדרישה- לשחרר את עם ישראל. אך בטרם יוצא משה לשליחות הגדולה הזו ה' מחזק ה' את משה ומסביר לו שלמרות שפרעה הודה ואמר אחרי מכת ברד- "חטאתי" ה' הוא זה שמכביד את יצרו ויצר עבדיו כדי לתת עליהם את האותות שהוא רוצה עוד להביא על פרעה ועמו כדי שידעו את גבורת ה' ושהוא שולט על העולם ועוד יותר מכך, בעיקר בשביל שיספר משה וכל ישראל זה לזה ולדורות הבאים את גדולת מעשי ה' וידעו כי ה' הוא לבדו השולט על העולם כולו והוא העושה כרצונו בשמים ובארץ!! (רמב"ן, אור החיים הק').
מה יותר חשוב- הנקמה והעונש לפרעה ועבדיו או לימוד האמונה לבני ישראל?
בוודאי שלימוד האמונה לבני ישראל! שהרי ה' בחר בעמו ישראל להיות לו לעם סגולה וכהכנה לכך הוא מראה לו את כוחו וגבורתו ובכך בונה בעם כולו את האמונה בצורה חזקה.
{ג} וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹן֘ אֶל-פַּרְעֹה֒ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר ה' אֱלֹקֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד-מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵֽעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
נשים לב לכך שלראשונה, התורה מלמדת אותנו על ההתראה על ידי מעשה ההתראה עצמו ולא רק את מה ה' אמר למשה לומר לפני פרעה.
לאחר מכן, ה' מודיע למשה על מכת ארבה שעתידה לבוא על מצרים ומצווה את משה ללכת ולהתרות בפרעה לקראת המכה (רמב"ן).
משה ואהרן באים מיד אל פרעה. בלב שניהם מפעם רצון עז ביותר להביא את ישועת ה' לעם ישראל, ברור להם לחלוטין שה' שומר עליהם מכל רע בשליחותם וכך הם ניצבים בתוקף לפני פרעה וחוזרים על דרישתם הקבועה בשם ה'- כך אמר ה' אלוקי העברים-צאצאי אברהם העברי- עד מתי אתה מסרב להיכנע לפני?! שלח עמי ויעבדוני!! (רש"י)
איזו עמידה איתנה לפני פרעה! משה ואהרן ממש גוערים בפרעה! "עד מתי מאנת לענות מפני..."- עד מתי תמשיך לסרב לעשות את רצון ה'?!
{ד} כִּ֛י אִם-מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת-עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ:
ואם אתה ממשיך לסרב לשלוח את עמי האהוב! מחר אביא עליך ארבה שיבוא לתוך כל מרחבי מצרים (אונקלוס).
{ה} וְכִסָּה֙ אֶת-עֵ֣ין הָאָ֔רֶץ וְלֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת-הָאָ֑רֶץ וְאָכַ֣ל | אֶת-יֶ֣תֶר הַפְּלֵטָ֗ה הַנִּשְׁאֶ֤רֶת לָכֶם֙ מִן-הַבָּרָ֔ד וְאָכַל֙ אֶת-כָּל-הָעֵ֔ץ הַצֹּמֵ֥חַ לָכֶ֖ם מִן-הַשָּׂדֶֽה:
ודע לך כי לא יהיה זה ארבה רגיל! אלא, הוא יכסה את כל מראה הארץ, כך שכל מי שיסתכל על הארץ לא יראה את הקרקע! (רש"י) והארבה הזה יאכל את כל מה שנותר לאחר הפגיעה הקשה של הברד ובנוסף אפילו עצים שהצליחו כבר להצמיח פרחים לאחר שנהרסו מהברד יאכל הארבה! לא ישאר דבר לאכול במצרים! (רמב"ן, רשב"ם)
{ו} וּמָֽלְא֨וּ בָתֶּ֜יךָ וּבָתֵּ֣י כָל-עֲבָדֶ֘יךָ֘ וּבָתֵּ֣י כָל-מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-רָא֤וּ אֲבֹתֶ֨יךָ֙ וַֽאֲב֣וֹת אֲבֹתֶ֔יךָ מִיּ֗וֹם הֱיוֹתָם֙ עַל-הָ֣אֲדָמָ֔ה עַ֖ד הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֥ם פַּרְעֹֽה:
תהיה זו כמות אדירה של ארבה שימלא את כל בתיכם- שלך, של עבדיך ושל כל מצרים! כמות אדירה כזו שמהיום שקמה מצרים לא הייתה כזו כמות של ארבה במצרים!
מיד אחר כך, יוצאים משה ואהרן מלפני פרעה (רמב"ן) ללמד את פרעה כי מי ששולט וקובע בעולם זה ה' ושליחיו הנאמנים ואילו הוא פרעה אינו עומד בכלל בדיבורו- שהרי הודה על חטאתו ובכל זאת חזר לרשעתו ואינו משלח את בני ישראל (אור החיים הק', ד"ע).
{ז} וַיֹּֽאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד-מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֨נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת-הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת-ה' אֱלֹֽקֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָֽבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם:
עבדי פרעה אפילו לא מחכים שמשה ואהרן יצאו וכבר פונים למלכם- עד מתי נמשיך לסבול מזה שעם ישראל לא יוצא לעבוד את אלוקיו- שלח אותם שיעבדו לאלוקיהם! האם אינך רואה ומבין שמלכות מצרים אובדת ומתרסקת?! (ע"פ רש"י, רמב"ן, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים)
מה קרה שפתאום עבדי פרעה פונים למלכם ומבקשים שישחרר את בני ישראל?
אחרי 7 מכות כואבות, כעת המצרים מבינים קצת יותר שה' הוא אלוקי השמים והארץ ועל כן הם חוששים מהמכות העומדות לבוא עליהן. משום כך מנסים עבדי פרעה וגם פרעה בעצמו לעשות פשרות לפני שיגיעו אליהם המכות הבאות (אברבנאל).
{ח} וַיּוּשַׁ֞ב אֶת-מֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת-אַֽהֲרֹן֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת-ה' אֱלֹֽקֵיכֶ֑ם מִ֥י וָמִ֖י הַהֹֽלְכִֽים:
פרעה משתכנע מעבדיו (רמב"ן) ומצוה שיקראו למשה ואהרן- ואומר: אני מוכן שתצאו לעבוד את אלוקיכם- ומוסיף ושואל, מי ילך לעבוד?
{ט} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֨נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ כִּ֥י חַג-ה' לָֽנוּ:
משה רבנו לא מתרגש מזה שפרעה מסכים להוציא את העם- וממשיך בדרישה הקבועה ועונה לפרעה- כולם! צעירים וזקנים, צאצאינו כולם- הבנים והבנות, ואיתנו גם הצאן והבקר- כי חג ה' לנו ועל כן מצווה היא לכולנו!
{י} וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם יְהִ֨י כֵ֤ן ה' עִמָּכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר אֲשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם וְאֶֽת-טַפְּכֶ֑ם רְא֕וּ כִּ֥י רָעָ֖ה נֶ֥גֶד פְּנֵיכֶֽם:
פרעה מביט במשה ואהרן ועונה להם: יהי כן שה' שאתם אומרים שהוא אתכם שיהיה אתכם. אך אני יודע למה אתה רוצים להוציא גם את הטף- זה ברור, יש לכם תכנית רעה! – לברוח! שהרי הטף, והנשים לא קשורים לעבודה אלא רק הגברים! (אונקלוס, רמב"ן)
{יא} לֹ֣א כֵ֗ן לְכוּ-נָ֤א הַגְּבָרִים֙ וְעִבְד֣וּ אֶת-ה' כִּ֥י אֹתָ֖הּ אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֑ים וַיְגָ֣רֶשׁ אֹתָ֔ם מֵאֵ֖ת פְּנֵ֥י פַרְעֹֽה: (ס)
על כן, אם תרצו, לכו נא רק הגברים כדי לעבוד את ה' שהרי זה כל רצונכם. ופרעה מצווה על אחד מעבדיו שיגרש את משה ואהרן מלפניו (רש"י).
{יב} שני וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָֽדְךָ֜ עַל-אֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת-כָּל-עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד:
ה' מצווה את משה הרם את ידך על ארץ מצרים בשביל שיבוא הארבה ויעלה על ארץ מצרים ויאכל את כל העשב וכל מה שהשאיר הברד.
{יג} וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת-מַטֵּהוּ֘ עַל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ וה' נִהַ֤ג רֽוּחַ קָדִים֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל-הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל-הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֨וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשָׂ֖א אֶת-הָֽאַרְבֶּֽה:
משה מרים את מטהו על ארץ מצרים ובאופן מופלא ביותר, לאחר הרמת המטה החלה לנשב רוח מזרחית על הארץ. פרעה, חרטומיו וכל המצרים היו בוודאי המומים מהדיוק המדהים שבו פתאום מתחילה הרוח- מיד לאחר הרמת מטהו של משה רבנו! (ע"פ האברבנאל) כך נשבה הרוח לאורך כל היום ולאורך כל הלילה עד לבוקר שלמחרת. אז, הגיע הארבה לגבולות מצרים.
{יד} וַיַּ֣עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָ֑יִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד לְ֠פָנָ֠יו לֹא-הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַֽחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה-כֵּֽן:
הארבה מתפשט על כל הארץ ובכל רחבי מצרים. כמות שלא נגמרת, ורק ממשיכה וממשיכה להתנחל בארץ- 'ארבה כבד מאוד'- כמות כזו עצומה לא הייתה במצרים וגם לעולם לא תהיה!
{טו} וַיְכַ֞ס אֶת-עֵ֣ין כָּל-הָאָ֘רֶץ֘ וַתֶּחְשַׁ֣ךְ הָאָ֒רֶץ֒ וַיֹּ֜אכַל אֶת-כָּל-עֵ֣שֶׂב הָאָ֗רֶץ וְאֵת֙ כָּל-פְּרִ֣י הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֥ר הוֹתִ֖יר הַבָּרָ֑ד וְלֹֽא-נוֹתַ֨ר כָּל-יֶ֧רֶק בָּעֵ֛ץ וּבְעֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
הכמות העצומה של הארבה מתפשטת בעזרת הרוח המזרחית ומכסה את כל השמיים עד כדי כך שהשמש אינה מאירה דרכו והארץ נחשכת! הארבה מתיישב על הארץ ומתחיל לפגוע ביבול. הארבה אוכל את כל העשב ואת כל הפירות שנותרו מהברד- לא נותר אפילו עלה ירוק אחד בעצים ובעשבים בכל ארץ מצרים! אין במצרים יבול! אין מה לאכול והמצרים נחלשים. ה' הבטיח שיענישם בעונש קשה על פגיעתם ומעשיהם לעם ישראל וכעת הם נענשים מידה כנגד מידה! הם פגעו במחייתם של בניו של ה' והחלישו אותם וכך כעת ה' עכשיו מענישם שכל היבול במצרים נהרס והמצרים נחלשים.
נתבונן בפסוק י"ב- מדוע כתוב בפסוק 'על ארץ מצרים' פעמיים?
ללמדנו שבארץ גושן לא בא הארבה. מן הסתם, עמדו בני ישראל נפעמים ומתרגשים מאהבת ה' אליהם כשהתבוננו לכיוון מצרים וראו את ענני הארבה הבלתי נגמרים מכסים את כל שמי מצרים ואילו בהתבוננם מעליהם השמיים היו תכולים, נעימים ונקיים (אברבנאל).
{טז} וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לה' אֱלֹֽקֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם:
{יז} וְעַתָּ֗ה שָׂ֣א נָ֤א חַטָּאתִי֙ אַ֣ךְ הַפַּ֔עַם וְהַעְתִּ֖ירוּ לה' אֱלֹֽקֵיכֶ֑ם וְיָסֵר֙ מֵֽעָלַ֔י רַ֖ק אֶת-הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה:
פרעה נבהל מהמכה הנוראה ושולח את שליחיו לקרוא מהר למשה ואהרן ובטרם הארבה יתיישב על הארץ ויאכל אפילו את גזעי העצים וענפיהם ואת שרשי הצמחים (נצי"ב, ספורנו). משה ואהרן מגיעים ואז אנו רואים כמה השפיעו המכות על פרעה. הרי כבר במכת דם ה' אמר למשה שמטרת המכות היא גם ללמד את פרעה שה' הוא האלוקים כעת, לאחר 8 מכות אנו רואים את השינוי שעבר על פרעה שמודה שחטא לה' ולעמו ישראל בכך ששיעבד את העם בעבודת פרך. ובכל זאת, כעת פרעה צריך להיענש ולכן אנו כבר נראה שלמרות הכל פרעה יפול שוב ברשתו של היצר הרע וליבו יתחזק בקרבו שלא לשלח את עם ישראל.
אך בינתיים, כאמור פרעה מודה על חטאו לה' ולעם ישראל ומבקש ממשה שיסלח לו הפעם והעיקר שיתפללו לה' שיסיר מעליו את המכה הנוראה והאיומה הזו שעליו.
נשים לב שפרעה מכנה את המכה הזו בכינוי מאוד קיצוני- 'מוות'- כלומר, פרעה פוחד שהמכה הזאת תרסק לחלוטין את מלכותו. ממה פרעה פוחד? כמו שאמרנו, פרעה הבין שזו מכה אלוקית ולכן חשש שאם הארבה ישאר עוד הוא עוד מסוגל לגמור לחלוטין את כל הצמחיה במצרים- כולל העצים, הענפים והשורשים (נצי"ב, ספורנו)- מה שיגרום לַמִּצְרִים למות ברעב (רבנו אברהם בן הרמב"ם). ועוד, פרעה פחד שאפילו את מה שבתוך הבתים יכנס הארבה ויאכל את הכל (אברבנאל) ואז ממש כמו שאמרו עבדיו- תאבד מצרים!
{יח} וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל-ה':
משה רבנו מקבל את בקשתו של פרעה ומיד כשיוצא מלפני פרעה מתפלל אל ה'.
{יט} וַיַּֽהֲפֹ֨ךְ ה' רֽוּחַ-יָם֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת-הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף לֹ֤א נִשְׁאַר֙ אַרְבֶּ֣ה אֶחָ֔ד בְּכֹ֖ל גְּב֥וּל מִצְרָֽיִם:
ושוב, נס ופלא, בתזמון מופלא המראה את אהבת ה' לעמו ולשליחיו הנאמנים. לאחר תפילת משה רבנו מתחילה שוב רוח חזקה. הפעם רוח מערבית חזקה ביותר שמעיפה את כל הארבה ממצרים הישר לתוך ים סוף. היה זה נס עצום! איך פתאום בדיוק מופלא מתחילה רוח חזקה וגם היה מופלא איך הרוח הזו העיפה את כל הארבה, כולל הארבה שנכנס תחת הסלעים הכבדים ובחריצי האדמה. ואפילו ארבה שנכנס בתוך הבתים, הועף ברוח החזקה. לא נשאר אפילו ארבה אחד בכל רחבי מצרים!
{כ} וַיְחַזֵּ֥ק ה' אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: (פ)
כאמור ה' רוצה להעניש את פרעה על רשעותו הגדולה, במצב חמור כמו של פרעה לא מספיק רק לבקש סליחה ולהגיד שאני חוזר בתשובה. על כן מיד אחרי סילוק הארבה, ה' מחזק את לב פרעה והוא שוב מסרב לשלוח את בני ישראל.
{כא} וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל-הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ:
לאחר שתי מכות בהן משה רבנו התרה בפרעה ובכל זאת פרעה לא חזר בתשובה ושיחרר את עם ישראל. כעת, מגיעה המכה השלישית בסדרה, הפעם בלי התראה - מכת חושך. ה' מצווה את משה רבנו שכאשר יעלה השחר (אונקלוס, ת"י) ירים את ידו לכיוון השמים ואז יתחיל חושך על ארץ מצרים. חושך כזה שאף ניתן ממש למשש אותו (רש"י, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).
{כב} וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת-יָד֖וֹ עַל-הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ-אֲפֵלָ֛ה בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:
משה רבנו מרים מיד את ידו לכיוון השמיים ולפתע מתחיל חושך כבד ביותר בכל רחבי מצרים. חושך שנמשך במשך 3 ימים שלמים! מעין סוג של ענן ירד על מצרים כולה וגרם לחושך מיוחד שטרם נראה כמותו במצרים – השמש האירה אך בכל רחבי מצרים חושך מוחלט! (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים)
{כג} לֹֽא-רָא֞וּ אִ֣ישׁ אֶת-אָחִ֗יו וְלֹא-קָ֛מוּ אִ֥ישׁ מִתַּחְתָּ֖יו שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֑ים וּֽלְכָל-בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָ֥יָה א֖וֹר בְּמֽוֹשְׁבֹתָֽם:
במשך שלושה ימים אלו, לא יכלו המצרים לראות זה את זה ולא יכלו אף לקום ממקומם!
היה זה נס מיוחד במינו! א) בזמן שאמור להיות אור יום יש חושך! ב) החושך היה חושך לא רגיל, הרבה יותר חזק משל הלילה, כמו שנאמר "וימש חושך", "חושך אפילה". כלומר היה זה חושך כבד יותר ומיוחד!
ויש להבין, למה המצרים לא קמו ממקומם? הרי בחושך אפשר ללכת?
הייתה זו מכה קשה ביותר למצרים, עוד יותר קשה מהקודמות לה.
מה היה קשה במיוחד במכת חושך?
היה זה עונש מידה כנגד מידה למצרים. הם שיתקו והפחידו את בני ישראל, וכעת, אף הם מבוהלים ומפוחדים מחמת החושך הנורא ועוד שהם שיתקו את החיים הרגילים של בני ישראל וכעת, אף הם חייהם משותקים מהחושך.
מה היה לבני ישראל בזמן מכת חושך?
לבני ישראל היה אור במושבותם. כלומר, בני ישראל נמצאים בארץ גושן, ביום יש אור ובלילה יש חושך. היה זה נס עצום וגדול שלימד והראה לעם ישראל כי ה' שולט על העולם. הם יכלו לראות ממש בחוש כיצד למרות שהאוויר של ארץ גושן וארץ מצרים הוא סמוך בכל זאת בארץ גושן יש אור! (ע"פ הרמב"ן על מכת ברד) ועוד יותר, אם היו בני ישראל באים למצרים- היה להם אור בכל מקום שהלכו ואילו למצרים היה חושך! (אור החיים הק'). היה זה לימוד מאוד משמעותי באמונה בה' ובכך שה' עושה דין ומשפט ברשעים.
חז"ל מלמדים אותנו דבר נוסף, בזמן מכת חושך, היה לבני ישראל אור מיוחד- אור התורה אותה ישבו ולמדו. הם למדו על השגחת ה' ועל כך שה' שורה בעולם. הם למדו על ההבטחה לאבות ציווי ה' למשה בסנה ועל הבטחתו לגאול את עם ישראל. ועוד, למדו דרכי מוסר והנהגות בעבודת ה' שקיבלו מהאבות הקדושים במסורת (מדרש הגדול).
באותם ימי חושך, היה גם משהו מצער. באותו דור היו יהודים שמרוב שהשעבוד היה כל כך קשה הם ממש שקעו עמוק עמוק בתוכו ופשוט לא רצו לצאת. יהודים אלו נענשו בידי ה' באותם ימי אפלה ומתו. ה' בכוונה העניש אותם דווקא בימי החושך- כדי שאפילו שצריך להעניש את הרשעים מעם ישראל, זה יהיה בהסתר ובלי שהמצרים יראו בדין שה' שופט את עמו (ת"י, רש"י).
{כד} שלישי וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ לְכוּ֙ עִבְד֣וּ אֶת-ה' רַ֛ק צֹֽאנְכֶ֥ם וּבְקַרְכֶ֖ם יֻצָּ֑ג גַּֽם-טַפְּכֶ֖ם יֵלֵ֥ךְ עִמָּכֶֽם:
לאחר שהסתיימו שלושת ימי החושך (ת"י, אור החיים הק'), פרעה קורא למשה ואומר- לכו לעבוד את ה', לא רק הגברים אלא כפי שאמרתם שכולכם תלכו. אבל, את הצאן והבקר תשאירו! פרעה עוד רוצה להשאיר את בני ישראל ברשותו ולכן אומר שיצאו, אבל שיהיה לו משהו שיבטיח לו שיחזרו- לכן רצה שישאירו את ממונם- בזה היה בטוח שהם לא יברחו וישאירו אצלו את כל ממונם (רמב"ן).
{כה} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה גַּם-אַתָּ֛ה תִּתֵּ֥ן בְּיָדֵ֖נוּ זְבָחִ֣ים וְעֹלֹ֑ת וְעָשִׂ֖ינוּ לה' אֱלֹקֵֽינוּ:
{כו} וְגַם-מִקְנֵ֜נוּ יֵלֵ֣ךְ עִמָּ֗נוּ לֹ֤א תִשָּׁאֵר֙ פַּרְסָ֔ה כִּ֚י מִמֶּ֣נּוּ נִקַּ֔ח לַֽעֲבֹ֖ד אֶת-ה' אֱלֹקֵ֑ינוּ וַֽאֲנַ֣חְנוּ לֹֽא-נֵדַ֗ע מַֽה-נַּֽעֲבֹד֙ אֶת-ה' עַד-בֹּאֵ֖נוּ שָֽׁמָּה:
אך משה רבנו שליח ה' אינו מתבלבל לרגע. באומץ לב מיוחד במינו עומד משה רבנו בתוקף מול פרעה וחוזר על דרישתו הקבועה.
אלו דברים בפסוק אפשר ללמוד על אומץ ליבו של משה רבנו:
{כז} וַיְחַזֵּ֥ק ה' אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א אָבָ֖ה לְשַׁלְּחָֽם:
פרעה שומע את הדברים התקיפים האלו של משה וה' מחזק את ליבו שלא ירצה לשלחם כלל.
{כח} וַיֹּֽאמֶר-ל֥וֹ פַרְעֹ֖ה לֵ֣ךְ מֵֽעָלָ֑י הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֗ אַל-תֹּ֨סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹֽתְךָ֥ פָנַ֖י תָּמֽוּת:
פרעה מוסיף ואומר למשה שילך מלפניו ומזהירו שלא יבוא יותר לפניו מכיוון שאם יבוא לפניו יענישו בעונש מוות.
{כט} וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה כֵּ֣ן דִּבַּ֑רְתָּ לֹֽא-אֹסִ֥ף ע֖וֹד רְא֥וֹת פָּנֶֽיךָ: (פ)
כאן אנו זוכים לפגוש את שיא הבטחון ואומץ ליבו של משה רבנו! מכוח האמונה והביטחון בה' הוא אינו חושש כלל מפרעה ולכן עונה באומץ לב שאין כמותו ומבלי להתרגש מאיומים – אכן, כפי שאמרת, לא אוסיף עוד לראותך.
{א} וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל-פַּרְעֹה֙ וְעַל-מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי-כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה:
נתבונן בהמשך הפסוקים, איפה באמת יוצא משה רבנו מלפני פרעה?
רק בסוף פסוק ח' משה רבנו יוצא מלפני פרעה. כלומר, לאחר שפרעה ציווה עליו לצאת מלפניו משה רבנו לא מיהר לצאת לשום מקום אלא כעת הוא עוד עומד בתוך ארמון פרעה ממתין בנחת לשמוע את דבר ה' אליו. ה' מתגלה אליו ומודיעו שהוא יביא על פרעה ומצרים עוד מכה אחת. אז, יגיע סוף סוף הרגע שפרעה יגרש את בני ישראל ממצרים (רשב"ם, רמב"ן).
אבל, איך יתכן שה' מתגלה אליו בתוך מקום כזה טמא?
ובכן, לאחר שמשה רבנו אמר לפרעה שהוא אכן לא יראה את פניו יותר ה' רוצה לדאוג לקיום דברי משה ולכן באהבתו לשליחיו הנאמנים ה' מתגלה למשה רבנו אפילו במקום כמו ארמון פרעה שהוא מקום מלא טומאה. מִצּוּרַת ומקום הגילוי הזה של ה' אנחנו יכולים ללמוד כמה ה' אוהב את עמו ישראל-אותנו, שהוא שורה איתנו ועלינו אף כשאנו בתוך טומאותינו (רמב"ן). אשרינו מה טוב חלקנו שאנו עם ה' ושאלו הם שליחינו הנאמנים שהם שליחים של ה' ושכך ה' מכבד את שליחיו!
אם כן, ה' מתגלה למשה, ומשה נשאר בנחת לפני פרעה. איזה אומץ וגבורה מולידים האמונה והביטחון של משה רבנו בה'! ועוד, אנחנו עוד מעט נלמד איך משה הולך להתרות בפרעה על מכת בכורות שבתוכה כלול בנו הבכור של פרעה עצמו (נצי"ב)!
למה פרעה לא פשוט מצוה על עבדיו לפגוע במשה?
כנראה שמשה רבנו היה נראה לפרעה כמו מלאך אלוקים או שה' פשוט הפיל על פרעה פחד מיוחד כדי שלא יפגע במשה רבנו (ע"פ הראב"ע). או שאולי פשוט עמידתו האיתנה והתקיפה של משה רבנו פשוט הרתיעה את פרעה ועבדיו.
{ב} דַּבֶּר-נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ | מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי-כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב:
ה' רוצה לקיים את הבטחתו לאברהם אבינו (בראשית ט"ו, י"ד) "ויצאו ברכוש גדול" ומבקש ממשה רבנו שיגיד לעם ישראל שילכו להשאיל מאת שכניהם המצרים כלי כסף וכלי זהב (רש"י).
{ג} וַיִּתֵּ֧ן ה' אֶת-חֵ֥ן הָעָ֖ם בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם גַּ֣ם | הָאִ֣ישׁ מֹשֶׁ֗ה גָּד֤וֹל מְאֹד֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּעֵינֵ֥י עַבְדֵֽי-פַרְעֹ֖ה וּבְעֵינֵ֥י הָעָֽם: (ס)
כשיגיע זמן יציאת מצרים, יפתח ה' את ליבותיהם של המצרים שלמרות שכל המכות שספגו הן בגלל עם ישראל, בכל זאת הם מרגישים אהבה לעם ישראל ואף אומרים להם שהם-עמ"י, באמת ראויים לגאולה ואילו הם הרשעים. ועוד, שהיה משה רבנו נערץ ביותר ברחבי מצרים, בעיני עבדי פרעה ובעיקר בעיקר בעיניהם של ישראל שבעבר אמרו "ירא עליכם וישפוט" וכן "ולא שמעו אל משה מקוצר רוח" וכעת ראו כל ישראל כי נאמן משה לנביא לה' (רמב"ן) [אפשר לשאול בכתה אלו דברים הביאו את המצרים ולעומתם בנ"י להעריץ את משה רבנו].
{ד} רביעי וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר ה' כַּֽחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם:
לאחר שה' אמר למשה שיביא על מצרים עוד נגע אחד, כעת משה רבנו מגלה לפרעה את הדברים ואף מוסיף ומפרט.
פרעה, כך אמר ה'- כחצות הלילה אני בעצמי, ולא שליח, אתגלה במצרים!
אשרינו שזכינו להיות בניו של מקום שהקב"ה בכבודו ובעצמו מתגלה במצרים כדי להוציא אותנו! (ע"פ רש"י בדברי הימים)
{ה} וּמֵ֣ת כָּל-בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל-כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָֽרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
באותו רגע בו יתגלה ה' במצרים ימותו כל הבכורות שיהיו במצרים. כל הבכורות הכוונה כל בכור שיהיה, בין אם הוא מצרי, ובין אם הוא בכור מעם אחר! איזה לימוד גדול יהיה בזה לכל יושבי תבל שיראו כי ה' הוא השליט הבלעדי על כל הנשמות! מלבד זה שכל הבכורות ימותו בבת אחת יהיה נס נוסף, בתוך בתי המצרים יהיה זה לנס ולפלא שרק הבכורות ימותו מכל בני המשפחה!
המכה הזו תהיה קשה ביותר! הבכורות הם החשובים מכל בני המשפחה ויהיה במכה הזו פגיעה בכל מי שאמור להיות הדור הבא במצרים. יהיה זה מבנו הבכור של פרעה שעתיד למלוך תחתיו (אונקלוס) ועד בכור השפחה ואף כל בכור בהמה.
למה בכורות של השפחות ילקו, הרי הם מבוזים ושפלים?
אלא, שבאמת אפילו הם היו משעבדים את בני ישראל. השפחות היו משועבדות למצרים ובני ישראל היו משועבדים לשפחות! איזו שפלות היינו חיים בה! אך בכל זאת, כעת, הקב"ה עושה דין ומשפט בעולם ונפרע מכל מי שפגע בבניו!
{ו} וְהָֽיְתָ֛ה צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר כָּמֹ֨הוּ֙ לֹ֣א נִֽהְיָ֔תָה וְכָמֹ֖הוּ לֹ֥א תֹסִֽף:
תהיה זו מכה חזקה מאוד! עד כדי כך שמרוב צער ויגון תהיה צעקה גדולה בכל מצרים. צעקה כזו שכמוה לא הייתה במצרים וכמוה לא תהיה במצרים!
{ז} וּלְכֹ֣ל | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל לֹ֤א יֶֽחֱרַץ-כֶּ֨לֶב֙ לְשֹׁנ֔וֹ לְמֵאִ֖ישׁ וְעַד-בְּהֵמָ֑ה לְמַ֨עַן֙ תֵּֽדְע֔וּן אֲשֶׁר֙ יַפְלֶ֣ה ה' בֵּ֥ין מִצְרַ֖יִם וּבֵ֥ין יִשְׂרָאֵֽל:
בזמן מכת בכורות יהיה נס נוסף. לא רק הנס שכל הבכורות ימותו בבת אחת, ולא רק שדווקא הבכורות יהיו אלו שימותו- גם בכל המקומות בהם נמצאים בני ישראל יהיה ניכר וברור כי עם ישראל הם במעלה מיוחדת מכל הברואים- שהרי אפילו הכלבים שתמיד נובחים כשמסתובבים סביבם, כשבני ישראל ייצאו ממצרים הכלבים לא ינבחו ואפילו שיהיה עם שלם שמסתובב.
{ח} וְיָֽרְד֣וּ כָל-עֲבָדֶ֩יךָ֩ אֵ֨לֶּה אֵלַ֜י וְהִשְׁתַּֽחֲווּ-לִ֣י לֵאמֹ֗ר צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל-הָעָ֣ם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶ֔יךָ וְאַֽחֲרֵי-כֵ֖ן אֵצֵ֑א וַיֵּצֵ֥א מֵֽעִם-פַּרְעֹ֖ה בָּֽחֳרִי-אָֽף: (ס)
כשזה יקרה, אתה תראה- כל עבדיך יבואו אלי ויחפשו אותי וישתחוו לי ויבקשו שנצא כולנו, עם כל העם. ורק אז נצא.
אז, לאחר שסיים לומר את הדברים לפני פרעה, יוצא משה רבנו מלפני פרעה בכעס על העזתו לומר למשה שלא יבוא עוד לפניו (רש"י).
{ט} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה לֹֽא-יִשְׁמַ֥ע אֲלֵיכֶ֖ם פַּרְעֹ֑ה לְמַ֛עַן רְב֥וֹת מֽוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
כעת, היה מתאים שפרעה יפחד ויחשוש מפני מכת בכורות- לכן ה' אומר למשה ולאהרן- דעו כי עדיין לא ישמע אליכם פרעה. כדי שאוסיף להראות בארץ מצרים את מופתי במכת בכורות (רמב"ן).
{י} וּמֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֗ן עָשׂ֛וּ אֶת-כָּל-הַמֹּֽפְתִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַיְחַזֵּ֤ק ה' אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹֽא-שִׁלַּ֥ח אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ: (ס)
ומשה ואהרן עשו שניהם את כל המופתים האלו לפני פרעה. ובכל אלו ועל אף הכל חיזק ה' את לב פרעה והוא לא שילח את בני ישראל מארצו.
אך יש להבין- איך אפשר לומר שמשה ואהרן היכו שניהם במצרים? הרי חלק מהמכות רק משה עשה או רק אהרן??
אלא, שאפילו כשאחד נתן את המכה, היה חברו עמו בלב אחד ובעצה אחת – שהרי שניהם רצו באותה מידה להצליח להחזיר את המצרים בתשובה וללמד את בני ישראל אמונה בה'. ואם כן, הרי זה כאילו שניהם היכו יחדיו במצרים (ספורנו) כי שניהם רצו להצליח להביא תוצאות מההשתדלות שלהם. איזו אחוה ורעות בין מנהיגי העם שכל רצונם להצליח במשימתם.
{א} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל-אַֽהֲרֹ֔ן בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם לֵאמֹֽר:
משה ואהרן יוצאים מארמון פרעה ואז ה' רוצה לגמול חסד עם אהרן שמסר את נפשו למען עם ישראל לכל אורך עשרת המכות, על כן, ה' מתגלה למשה ולאהרן איתו ומצווה אותם במצווה הראשונה שעם ישראל מקבל!
{ב} הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה:
החודש הזה שבו אתם נמצאים הוא יהיה לכם ראש לכל החודשים והוא הראשון לחודשי השנה. לכן, כשאנו אומרים בתורה חודש אז אומרים 'ראשון' 'שני' 'שלישי' וכן הלאה כדי להזכיר את גאולת עם ישראל ממצרים (רמב"ן). זהו חודש מיוחד וחשוב מאוד – בחודש הזה כל בריאת העולם עומדת לקראת סיומה- כשעם ישראל נוצר בצאתו ממצרים ומשם פונה לקבל את תפקידו המיוחד בקבלת התורה.
כעת, לאחר שלמדנו את חומש בראשית וחלק ניכר משמות אנו זוכים להיפגש עם משהו חדש – מצוות. מהפסוק הזה חז"ל דורשים ולומדים את מצוות קידוש החודש. שזו מצווה שמוטלת על בית הדין. היא מבוצעת על ידי עדים שבאים ומעידים שראו את התחדשות הלבנה וכך נקבע קידוש החודש. זו מצווה מאוד מיוחדת – איזו מעלה מיוחדת יש לנו! מי שקובע מתי יהיה ראש חודש ומתי יהיה חג זה אך ורק עם ישראל.
{ג} דַּבְּר֗וּ אֶל-כָּל-עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּֽעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית-אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:
במצרים, כפי שכבר למדנו היו עובדים עבודה זרה לשה. כעת, הקב"ה היודע כמה גדולה כעת אמונתם של ישראל מצווה אותם ללכת ביום העשירי לחודש, ולקחת לכל משפחה ומשפחה שה אחד לקרבן. זו דרישה מאוד גדולה לגלות אומץ לב מיוחד.
נתבונן בפסוקים ג'-ח' וננסה לחשוב אילו מעשים של אומץ ה' דורש מבני ישראל בציווי על הפסח?
כוחות גדולים של אומץ וגבורה נדרשים מבני ישראל, כוחות אלו יבואו בהחלט בזכות האמונה הגדולה של בני ישראל בה' וציותם המוחלט לדבר ה' בפי משה.
מעשה לקיחת השה יהיה ממש מסירות נפש של בני ישראל שה' דורש מבני ישראל שבעצם לוקחים בידיהם את אליל מצרים וגוררים אותו ברחובות ועוד מול עיניהם משפילים ומבזים אותו עד כדי כך שלבסוף עם ישראל ישחטו את השה ויאכלו אותו! ברור לכולם שדבר זה יעורר את זעמם המופלג של המצרים, אך ה' מצווה כך את בניו מכיוון שגלוי וידוע לפניו כמה גדולה ועזה אהבת ה' בליבם. בני ישראל כעת נמצאים אחרי 9 מופתים בהם ה' הכה והעניש בדין קשה את המצרים שפגעו בהם. דבר זה יתן כוחות גדולים לבני ישראל ואמונה חזקה כדי לעמוד בציווי ה' (ע"פ בעל הליקוטים בחומש רב פנינים).
בע"ה, בסוף הפרק נזכה גם ללמוד כיצד עם ישראל קיים את ציווי ה' במסירות נפש גדולה.
{ד} וְאִם-יִמְעַ֣ט הַבַּ֘יִת֘ מִהְי֣וֹת מִשֶּׂה֒ וְלָקַ֣ח ה֗וּא וּשְׁכֵנ֛וֹ הַקָּרֹ֥ב אֶל-בֵּית֖וֹ בְּמִכְסַ֣ת נְפָשֹׁ֑ת אִ֚ישׁ לְפִ֣י אָכְל֔וֹ תָּכֹ֖סּוּ עַל-הַשֶּֽׂה:
ואם בבית הזה יהיו מעט מידי אנשים מכדי לקחת להם שה שלם, יצטרפו שתי משפחות יחדיו- הוא ושכנו. ובכמות כזו של אנשים שיכולים לאכול כזית מהשה אם יצטרפו יחדיו.
{ה} שֶׂ֥ה תָמִ֛ים זָכָ֥ר בֶּן-שָׁנָ֖ה יִהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִן-הַכְּבָשִׂ֥ים וּמִן-הָֽעִזִּ֖ים תִּקָּֽחוּ:
שה זה צריך להיות לפי הלכות מסוימות- תמים=שלם, זכר, בן שנה= בתוך השנה הראשונה, ושיהיה מהכבשים או מהעיזים, מכיוון ששניהם נחשבים 'שה'.
{ו} וְהָיָ֤ה לָכֶם֙ לְמִשְׁמֶ֔רֶת עַ֣ד אַרְבָּעָ֥ה עָשָׂ֛ר י֖וֹם לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְשָֽׁחֲט֣וּ אֹת֗וֹ כֹּ֛ל קְהַ֥ל עֲדַת-יִשְׂרָאֵ֖ל בֵּ֥ין הָֽעַרְבָּֽיִם:
את השה יש לקחת כבר ביום י' בניסן, ולשמור עליו עד יום י"ד לחודש. אז יש לשחוט את השה בזמן 'בין הערביים', כלומר, לאחר חצות היום ועד שקיעת השמש.
{ז} וְלָֽקְחוּ֙ מִן-הַדָּ֔ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל-שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל-הַמַּשְׁק֑וֹף עַ֚ל הַבָּ֣תִּ֔ים אֲשֶׁר-יֹֽאכְל֥וּ אֹת֖וֹ בָּהֶֽם:
את דם השה יש לתת על שתי מזוזות הפתח של הבית וגם על המשקוף. כך בכל הבתים בהם יאכלו אותו.
{ח} וְאָֽכְל֥וּ אֶת-הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי-אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל-מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ:
{ט} אַל-תֹּֽאכְל֤וּ מִמֶּ֨נּוּ֙ נָ֔א וּבָשֵׁ֥ל מְבֻשָּׁ֖ל בַּמָּ֑יִם כִּ֣י אִם-צְלִי-אֵ֔שׁ רֹאשׁ֥וֹ עַל-כְּרָעָ֖יו וְעַל-קִרְבּֽוֹ:
את הבשר הזה, יאכלו באותו הלילה. אך לא סתם כך יאכלו אותו אלא יש לכך הלכות- יש לאוכלו דווקא צלי אש וביחד עם מצות, אליהם יש להוסיף גם מרור. יש לאכול רק את הבשר ולא גידים ועצמות ואין לאוכלו נא, כלומר שאינו צלוי כל צורכו. וגם, אין לאוכלו מבושל. אלא, צלי אש כולו, ראשו, כרעיו וקרבו.
למה ה' מצוה שבלילה כ"כ שמח בו בני ישראל סוף סוף יוצאים מהשעבוד הנורא לאכול מרור?
ה' מצווה שאת הבשר והמצות יש לאכול ביחד עם מרור, כך יזכרו בני ישראל בשעבוד הקשה והנורא וכך תגבר הודאתם לרבש"ע על שהושיע אותנו והצילנו מבית עבדים (רש"י).
למה הציווי הוא לאכול דווקא צלי אש ולא מבושל?
חז"ל מסבירים לנו 2 הסברים:
{י} וְלֹא-תוֹתִ֥ירוּ מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּ֑קֶר וְהַנֹּתָ֥ר מִמֶּ֛נּוּ עַד-בֹּ֖קֶר בָּאֵ֥שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ:
מהפסח אין להשאיר דבר עד הבוקר, ואם נשאר משהו בבוקר- בעלות השחר יש לשורפו באש.
{יא} וְכָ֘כָה֘ תֹּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לה':
בנוסף, מצווים בני ישראל לאוכלו כשעל מותניהם חגורות, נעליהם ברגליהם ומקלם בידיהם- כשאתם בעצם מוכנים ומזומנים לקראת היציאה.
למה כל כך חשוב שבני ישראל יהיו מוכנים ליציאה עד כדי כך?
ה' מצווה ודורש מבני ישראל להיות בעלי אמונה וביטחון כה גדולים. הרי סוף סוף, בני ישראל עדיין משועבדים תחת ידו החזקה וליבו הכבד של פרעה הרשע. בזה שהם מוכנים ומזומנים מראים בני ישראל שהם בטוחים לגמרי בישועת ה' שתבוא אליהם ושפרעה יכנע, ואפילו שכרגע לא מובן כיצד יתכן הדבר שהרי כבר כמה וכמה פעמים פרעה סירב ברגע האחרון.
{יב} וְעָֽבַרְתִּ֣י בְאֶֽרֶץ-מִצְרַ֘יִם֘ בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּה֒ וְהִכֵּיתִ֤י כָל-בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵֽאָדָ֖ם וְעַד-בְּהֵמָ֑ה וּבְכָל-אֱלֹהֵ֥י מִצְרַ֛יִם אֶֽעֱשֶׂ֥ה שְׁפָטִ֖ים אֲנִ֥י ה':
בלילה הזה יתגלה כמה ה' אוהב אותנו עמו ישראל, ה' יעבור בעצמו ולא מלאך, הוא יכה ולא שרף אלא ה' בעצמו יעניש את המצרים ולא אף שליח אחר. ה' בעצמו יתגלה במצרים ויכה כל בכור במצרים, מאדם ועד בהמה. ואם המצרים נענשים, גם אליליהם נענשים וכל העבודה זרה תיהרס במצרים (רש"י, ע"פ המהר"ל).
{יג} וְהָיָה֩ הַדָּ֨ם לָכֶ֜ם לְאֹ֗ת עַ֤ל הַבָּֽתִּים֙ אֲשֶׁ֣ר אַתֶּ֣ם שָׁ֔ם וְרָאִ֨יתִי֙ אֶת-הַדָּ֔ם וּפָֽסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם וְלֹא-יִֽהְיֶ֨ה בָכֶ֥ם נֶ֨גֶף֙ לְמַשְׁחִ֔ית בְּהַכֹּתִ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
כמו שראינו, את השה יש לשחוט ואת הדם יש לתת על המזוזות והמשקוף לאות ולסימן בבתי ישראל. ה' מודיע לבני ישראל שכשתהיה מכת בכורות ה' יראה שבני ישראל עסוקים בקיום מצוותיו ובזכות זה יפסח-ידלג על בני ישראל. מעשה זה יעורר רחמי ה' לא רק בזכות המצווה הזו אלא בזכות כל המסירות נפש של בני ישראל שקדמה לה – כשלקחו את השה, וגררו אותו ברחובות מצרים מול עיניהם המשתאות של המצרים אחר כך עוד ישחטו אותו חבורות חבורות בקול גדול ואף ישימו את דמו על פתחי בתיהם מה שילמד שבתוך הבית עכשיו יושבים ואוכלים את הכבש או העז- וכל זה מבלי לחשוש מתגובתם של המצרים שרואים כיצד פוגעים באליליהם! דבר זה יעורר את רחמי ה' על בני ישראל כי זה ידגיש כמה בני ישראל רוצים ומתאמצים לקיים את ציווי ה' (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).
בפסוקים הבאים יש כמה וכמה מצוות שנצטווינו כדי שזכור לדורות עולם את הניסים הגדולים והמיוחדים שעשה לנו ה' כשהוציאנו ממצרים.
{יד} וְהָיָה֩ הַיּ֨וֹם הַזֶּ֤ה לָכֶם֙ לְזִכָּר֔וֹן וְחַגֹּתֶ֥ם אֹת֖וֹ חַ֣ג לה' לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֖ם תְּחָגֻּֽהוּ:
יום זה שבו אתם יוצאים ממצרים יהיה לכם, לעם ישראל, לזיכרון שתחגגו אותו לה' לדורות עולם.
זו מצוות עשה מהתורה: לחגוג את יום יציאת מצרים לדורות. לחגוג, הכוונה להביא קרבן 'חגיגה' לה'.
{טו} שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ מַצּ֣וֹת תֹּאכֵ֔לוּ אַ֤ךְ בַּיּ֣וֹם הָֽרִאשׁ֔וֹן תַּשְׁבִּ֥יתוּ שְּׂאֹ֖ר מִבָּֽתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י | כָּל-אֹכֵ֣ל חָמֵ֗ץ וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל מִיּ֥וֹם הָֽרִאשֹׁ֖ן עַד-י֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:
שבעה ימים תאכלו מצות. בטרם יתחילו ימים אלו, תסלקו כל שאור מבתיכם, מכיוון שכל הָאוֹכֵל חמץ בימים אלו, מהיום הראשון ועד היום השביעי עונשו גדול וחמור- שנכרת מלפני, כלומר שמסתלק מלפני.
גם בפסוק הזה יש לנו מצווה- להשבית, כלומר, לסלק שאור וחמץ ביום י"ד.
{טז} וּבַיּ֤וֹם הָֽרִאשׁוֹן֙ מִקְרָא-קֹ֔דֶשׁ וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י מִקְרָא-קֹ֖דֶשׁ יִֽהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם כָּל-מְלָאכָה֙ לֹא-יֵֽעָשֶׂ֣ה בָהֶ֔ם אַ֚ךְ אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֣ל לְכָל-נֶ֔פֶשׁ ה֥וּא לְבַדּ֖וֹ יֵֽעָשֶׂ֥ה לָכֶֽם:
את היום הראשון תקראו 'קודש' וכן היום השביעי, וכיצד תקראו אותם 'קודש'? שיהיה מיוחד ונבדל לאכילה, שתיה ובגדים. וגם, אני מצווה עליכם שלא תֵּעֲשֶׂה בו כל מלאכה, פרט למה שנצרך לטובת אכילתכם ושאי אפשר היה להכינו מלפני החג.
בפס' זה יש בעצם מצווה נוספת מהתורה- לקדש את היום הראשון והיום השביעי ולשבות בהם ממלאכה.
{יז} וּשְׁמַרְתֶּם֘ אֶת-הַמַּצּוֹת֒ כִּ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הוֹצֵ֥אתִי אֶת-צִבְאֽוֹתֵיכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וּשְׁמַרְתֶּ֞ם אֶת-הַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה לְדֹרֹֽתֵיכֶ֖ם חֻקַּ֥ת עוֹלָֽם:
את המצות אותן ציויתי עליכם לאכול עליכם לשמור היטב, שלא יחמיצו. מכיוון שביום הזה הוצאתי אתכם ממצרים. ועוד, לא רק את החג תשמרו לדורות, אלא, גם את איסור המלאכה תשמרו לדורות.
{יח} בָּֽרִאשֹׁ֡ן בְּאַרְבָּעָה֩ עָשָׂ֨ר י֤וֹם לַחֹ֨דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב תֹּֽאכְל֖וּ מַצֹּ֑ת עַ֠ד י֣וֹם הָֽאֶחָ֧ד וְעֶשְׂרִ֛ים לַחֹ֖דֶשׁ בָּעָֽרֶב:
בי"ד ניסן בערב תאכלו מצות עד יום כ"א ניסן בערב, לילה ויום.
כאן יש עוד מצווה מהתורה - לאכול מצה בפסח, כשעיקר המצווה היא ביום הראשון של פסח.
{יט} שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָֽתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י | כָּל-אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵֽעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ:
שבעה ימים לא ימצא שאור בבתיכם, שכל מי שיאכל גם שאור שהחמיץ עונשו כרת, בין אם הוא מישראל, ובין אם הוא גר או אזרח הארץ.
זו מצוות לא תעשה מהתורה- איסור שימצא ברשותנו חמץ ושאור במשך כל שבעת ימי הפסח.
{כ} כָּל-מַחְמֶ֖צֶת לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ בְּכֹל֙ מֽוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם תֹּֽאכְל֖וּ מַצּֽוֹת: (פ)
כל שאור לא תאכלו, אפילו מעורבב עם משהו שאינו חמץ, אלא, בכל המקומות בהם אתם נמצאים תאכלו רק מצות.
גם בפס' זה יש מצוות לא תעשה- איסור שלא נאכל חמץ כל שבעת ימי הפסח.
המכנה המשותף לכל 6 המצוות שלמדנו בפס' האלו הוא זכירה לדורות של הניסים הגדולים שעשה לנו הי"ת בהוציאנו ממצרים. אכילת המצות מחיה בקרבנו את זכירת היציאה ממצרים במהירות גדולה. ההישמרות מפני כל קשר לשאור וחמץ מחיה בנו את זכירת יציאת מצרים וחסדי ה' הגדולים שנעשו איתנו. איסור עשיית מלאכה מאפשרת לנו להיות פנויים ועסוקים אך ורק בזכירה עצמה של יציאת מצרים והניסים הגדולים שנעשו עימנו.
הקב"ה רוצה שנבין שיציאת מצרים לא הייתה סתם עוד אירוע או מופת, אלא נס מיוחד במינו! זהו נס סיום בריאת העולם- שהרי בכך נברא העם שיעבוד את ה' בעולם! בזכירת יציאת מצרים אנו מכירים יותר ויותר בגדלות ה' ובשלטונו המוחלט בעולם. הזכירה גם מסייעת לנו לחזק את אהבת ה' הגדולה שטמונה בנו ובזכותה אנו מודים לה' על חסדיו הגדולים ומתוך כך באים לקיים את מצוותיו באהבה ובשמחה.
לאחר שכבר למדנו על ציווי פסח מצרים בפס' ג'-כ', כעת אנו מגיעים לציווי משה רבנו לזקנים ולקיום המצוה על ידי בני ישראל.
נשים לב שבפס' שלפנינו יש כמה תוספות שלא נאמרו בציווי ה' על המצווה.
אך אין זה אלא מפני שדרך הכתוב במקום אחד לקצר ובמקום שני להאריך. כלומר, כאן מופיע בקיצור ציווי ה' ומאידך הדברים כלפי הזקנים והעם נאמרים ביותר פירוט.
{כא} חמישי וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה לְכָל-זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם מִֽשְׁכ֗וּ וּקְח֨וּ לָכֶ֥ם צֹ֛אן לְמִשְׁפְּחֹֽתֵיכֶ֖ם וְשַֽׁחֲט֥וּ הַפָּֽסַח:
משה רבנו קורא לזקני ישראל ומצווה אותם לומר לעם ישראל: כל מי שיש לו שה משלו יכין את השה ומי שאין לו ידאג לקנות לשה מאחרים כך שיספיק לכל בני הבית ואז תשחטו את הפסח (רש"י).
למה משה פונה קודם כל אל זקני ישראל ולא פונה ישירות לעמ"י?
מכיוון שמשה רבנו חשש מאוד שמא להמון העם יהיה קשה לקיים את המצוות לשם כך רצה לפנות קודם כל לזקנים שמכוח אמונתם העצומה יקומו ראשונים לקיים את הציווי ובכך יסחפו אחריהם את העם כולו (אברבנאל).
{כב} וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר-בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל-שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן-הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵֽצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח-בֵּית֖וֹ עַד-בֹּֽקֶר:
לאחר שתשחטו את השה תקחו אגודה של אזוב, כלומר 3 גבעולים של אזוב, את האגודה הזו יש לטבול בדם שבכלי ולתת ממנו על המשקוף החיצוני ועל 2 המזוזות. בנוסף, אין לצאת בזמן מכת בכורות מפתח הבית בו אוכלים את הקרבן (רש"י, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).
{כג} וְעָבַ֣ר ה' לִנְגֹּ֣ף אֶת-מִצְרַ֒יִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת-הַדָּם֙ עַל-הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח ה' עַל-הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל-בָּֽתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:
בזמן שאתם תהיו עסוקים בקיום מצות ה' יתגלה ה' במצרים (אונקלוס) ובזכות קיום המצווה (ת"י) בנתינת הדם על המשקוף והמזוזות ה' ירחם עליכם ויגן עליכם מפני המשחית הפוגע במצרים.
{כד} וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה לְחָק-לְךָ֥ וּלְבָנֶ֖יךָ עַד-עוֹלָֽם:
את המצווה הזו תשמרו לחוק קבוע לך ולבניך אחריך לעולם.
{כה} וְהָיָ֞ה כִּֽי-תָבֹ֣אוּ אֶל-הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן ה' לָכֶ֖ם כַּֽאֲשֶׁ֣ר דִּבֵּ֑ר וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת-הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּֽאת:
{כו} וְהָיָ֕ה כִּי-יֹֽאמְר֥וּ אֲלֵיכֶ֖ם בְּנֵיכֶ֑ם מָ֛ה הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את לָכֶֽם:
{כז} וַֽאֲמַרְתֶּ֡ם זֶֽבַח-פֶּ֨סַח ה֜וּא לה' אֲשֶׁ֣ר פָּ֠סַ֠ח עַל-בָּתֵּ֤י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ בְּמִצְרַ֔יִם בְּנָגְפּ֥וֹ אֶת-מִצְרַ֖יִם וְאֶת-בָּתֵּ֣ינוּ הִצִּ֑יל וַיִּקֹּ֥ד הָעָ֖ם וַיִּֽשְׁתַּֽחֲוֽוּ:
והיה כאשר תגיעו לארץ כנען אותה ה' מבטיח לתת לכם תשמרו על המצווה הזו. וכאשר ישאלו בניכם 'מה העבודה הזו לכם'- מה עניין המצוות האלו? תסבירו לבניכם שנולדו לכם בארץ שזהו קרבן לה' שריחם עלינו במצרים והגן עלינו בעת שהיכה במצרים.
עם ישראל הקשיבו היטב לכל מילה ומילה שמוציא מפיו שליח ה' ומיד מבינים מה טמון בתוך דברי משה רבנו- 1) בשורה שהם יגאלו ממצרים. 2) בשורה שיזכו להיכנס לארץ כנען ולרשת אותה. 3) בשורה שעתידים להיוולד להם בנים.
מיד כשהם מבינים את 3 הבשורות הטובות הללו העם קד ומשתחווה בהודיה עצומה לה' יתברך שגואלם (רש"י).
{כח} וַיֵּֽלְכ֥וּ וַיַּֽעֲשׂ֖וּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' אֶת-מֹשֶׁ֥ה וְאַֽהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: (ס)
בפסוק הזה מתחבא שבח רב לבני ישראל.
איך זכרו בנ"י את כל מה שה' ציוה?
מן הסתם מרוב שמחה ואהבה במצוה שנצטוו הם פשוט לא שכחו אף פרט. אך גם אפשר שהזקנים חזרו בפניהם על הדברים או שהם בעצמם חזרו ושיננו את כל הפרטים.
כעת מגיע הרגע בו ה' מקיים את הבטחתו לאברהם אברהם אבינו בברית בין הבתרים.
כעת הגיע הזמן להעניש את המצרים מכה ניצחת:
{כט} שישי וַיְהִ֣י | בַּֽחֲצִ֣י הַלַּ֗יְלָה וה' הִכָּ֣ה כָל-בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכֹ֤ר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל-כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשְּׁבִ֔י אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַבּ֑וֹר וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
ברגע שהגיע 'חצות הלילה' בדיוק קרה הנס העצום, בבת אחת! כל בכור בארץ מצרים מת! החל מהבכור החשוב ביותר - בנו בכורו של פרעה ועד הבכור הבזוי ביותר- הבכור היושב בבית השבי (בכור השבי הוא נמוך יותר מבכור השפחה). כולם!
למה נענשו הבכורות אשר בבית השבי?
מפני שהיו שמחים בכך שעם ישראל סובלים מהשעבוד (רש"י). כל סוג בכור- בין בכור מאב, בין בכור מאם, ואם אין בבית בכור אזי האדם הכי גדול באותו בית מת (רש"י). ואפילו הבכורות של הבהמות שאליהן עבדו המצרים מתו בדיוק באותו רגע.
בשניה אחת כל העוצמה של האיפריה המצרית התרסקה לחלוטין! כל הבכורות שהם האחראים על הדור הבא המצרים מתו! בעצם אין שום המשך למצרים!! (הרב אלי אדלר)
{ל} וַיָּ֨קָם פַּרְעֹ֜ה לַ֗יְלָה ה֤וּא וְכָל-עֲבָדָיו֙ וְכָל-מִצְרַ֔יִם וַתְּהִ֛י צְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה בְּמִצְרָ֑יִם כִּי-אֵ֣ין בַּ֔יִת אֲשֶׁ֥ר אֵין-שָׁ֖ם מֵֽת:
פרעה מתעורר באמצע הלילה, בזמן שממש לא מתאים למלך להתעורר בו. פרעה קם ומעיר אחד אחד את עבדיו. ובכל מצרים מתבררים מימדי האסון שהם הביאו על עצמם ברוב רשעתם- אז בכל רחבי מצרים אין בית שאין שם מת! (רש"י)
{לא} וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם-אַתֶּ֖ם גַּם-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת-ה' כְּדַבֶּרְכֶֽם:
{לב} גַּם-צֹֽאנְכֶ֨ם גַּם-בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם-אֹתִֽי:
פרעה יוצא בעצמו בלילה ומחפש אחרי משה ואהרן, חז"ל מלמדים אותנו כיצד הוא עובר בית בית ומברר היכן הם נמצאים. כשהגיע אליהם התחנן לפניהם שיקומו ויצאו מתוך מצרים גם הם גם כל בני ישראל כולל הטף ושילכו לעבוד את ה' ובדיוק כפי שהם אמרו- שהוא יתן להם צאן ובקר כדי להקריב קרבנות. פרעה אף מוסיף ומבקש שיתפללו על מלכותו ושתעבור מעליהם הפורענות הזו (רש"י).
כשמשה ואהרן הגיעו לראשונה אל פרעה הוא העיז פניו ואמר – 'מי ה' אשר אשמע בקולו'. ואילו כעת, פרעה ראה וחווה את עוצמת כוחו והנהגתו של ה' על העולם כולו. פרעה מבטל את כל דבריו ורצונותיו ומקבל את דברי ה' במלואם.
{לג} וַתֶּֽחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל-הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן-הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָֽמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
לא רק פרעה בא לפני משה ואהרן אלא כל המצרים הבינו כי ה' הוא השולט ומולך בכל העולם כולו ועל כן יצאו מבתיהן והתחננו לבני ישראל שיצאו כבר ממצרים מפני שהם חששו שעוד רגע לא רק הבכורות ימותו אלא כולם ימותו (רש"י).
{לד} וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת-בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל-שִׁכְמָֽם:
עם ישראל לקחו את הבצק שהכינו לקראת הדרך בטרם הספיק להחמיץ (שהרי משה אמר להם שיש להם איסור לאכול חמץ), ואת שאריות המצה והמרור שמו בבגדיהם על שכמם.
למה לקחו את שאריות המצה והמרור בבגדיהם ולא על החמורים והחיות שסוחבים את כל הציוד שלהם?
אלא, מרוב אהבת המצווה הנפלאה שקיבלו בעת יציאתם סוף סוף לחירות הם לא רצו להיפרד מהמצווה ורצו לקחת את שאריות האוכל של המצווה בעצמם ולא בעזרת שום דבר אחר (רש"י). עוד יותר מזה, בנ"י הרגישו כי אין זה מכובד להניח ככה על בהמות את המצה והמרור שהם בעצם שאריות של מצוות ה' (נצי"ב).
{לה} וּבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי-כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
כאשר הגיע הבוקר עשו בני ישראל את אשר ציוה אותם משה (לעיל י"א, ב') ועברו בין המצרים וביקשו לקבל מהם כלי כסף וכלי זהב והכי חשוב בגדים (רש"י).
חשוב להדגיש, אין הכוונה כאן להשאיל כדי להחזיר אלא להשאיל הכוונה לקבל במתנה גמורה (רשב"ם).
כמובן, שאפילו אחרי שהמצרים נתנו לבני ישראל את כלי הכסף, כלי הזהב והשמלות לא היה בזה כדי לשלם אפילו מעט ממה שהיה ראוי שישלמו על כל 210 שנות השעבוד הנוראות ששעבדו את בני ישראל (ע"פ סנהדרין צ"א, ע"א).
{לו} וה' נָתַ֨ן אֶת-חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת-מִצְרָֽיִם: (פ)
כאשר הגיעו בני ישראל לבתי המצרים הם גילו דבר מפתיע- המצרים הבינו היטב מדוע הם נענשו בצורה כ"כ חמורה. הם פגעו בבניו אהוביו של הי"ת ועכשיו הם מתרוממים להבין כמה חשובים הם בני ישראל ולכן בכל דבר שבני ישראל ביקשו אמרו להם המצרים- בשמחה קחו יותר! מי שביקש אחד קיבל שניים! המצרים נתנו בלב שמח ומלא רצון וכמובן במתנה גמורה עד כדי כך שלא נותר דבר במצרים! (רש"י) בכך התקיימה הבטחת ה' לאברהם אבינו "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית ט"ו, י"ד).
{לז} וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל מֵֽרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ-מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף:
וכעת מגיע הרגע הגדול! כבר למדנו ופגשנו ניסים גדולים ועצומים שהתרחשו במהלך יציאת מצרים אבל עכשיו מגיע הנס הגדול מכולם! נולד עם חדש בעולם! לאחר מאות שנים שאף עבד לא הצליח לברוח ממצרים מוציא ה' את בניו אהוביו באותות ובמופתים מתוך לוע הארי. באותו רגע שבני ישראל זוכים לצאת ממצרים הם גם הופכים לעם! עמו המיוחד של הי"ת!
בני ישראל יוצאים ממצרים!!! בני ישראל יוצאים מרעמסס אשר במצרים לכיוון סוכות. בזמן זה הם מונים 600,000 גברים בני 20 ומעלה (רש"י).
בזמן הזה בוודאי נזכרו בני ישראל כמה זמן שהם מצפים ליציאה ממצרים. עוד מהימים בהן התחילו המכות לנחות על המצרים כבר החלה הציפיה שהרי אז כבר השעבוד הוקל מעל בני ישראל עד כדי שבמכת ערוב כבר פסק לגמרי. אמנם, גם אז, היו עדיין בני ישראל מוחזקים תחת יד פרעה. כאשר הגיע י' בניסן בני ישראל כבר החלו להתנהג כבני חורין כאשר לקחו ברחובות מצרים את השה ושמרו אותו בביתם עד ליום י"ד ניסן בו שחטו ואכלו את הפסח בחיפזון כאשר נעליהם ברגליהם, מקלות בידיהם. כך עשו מתוך אמונה מוחטת בגאולתם. ואכן, למחרת היום- ט"ו ניסן השתחררו בני ישראל מתחת יד פרעה והרי הם לפתע בפני עצמם לאחר מאות שנות שעבוד. ברגע זה הרגישו בני ישראל שמחה עצומה והודיה ענקית לה' על כל החסדים הגדולים שעשה איתם. בני ישראל שרו מכל הלב והודו לה' והרגישו כמה הם מצפים כבר לזכות להיות עבדי ה'! אחרי שזכו לראות עין בעין כמה ה' אוהב אותם בכל הניסים והאותות המופלאים שעשה להם במצרים בני ישראל כ"כ רוצים להיות עבדי ה' ולקיים את רצונו של מלך מלכי המלכים, בורא עולם ומנהיגו! כעת, עם ישראל מצפים לצאת לדרך אל עבר הר סיני בו הם עתידים לקבל את התורה!
{לח} וְגַם-עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
ביחד עם בני ישראל יצאו גם עוד הרבה גויים מאומות אחרות שראו את גדלות ה' ואהבתו לבני ישראל והחליטו שהם רוצים להצטרף לדרכו המיוחדת של עם ישראל. וכמובן, גם צאן ובקר רבים מאוד מאוד.
{לט} וַיֹּאפ֨וּ אֶת-הַבָּצֵ֜ק אֲשֶׁ֨ר הוֹצִ֧יאוּ מִמִּצְרַ֛יִם עֻגֹ֥ת מַצּ֖וֹת כִּ֣י לֹ֣א חָמֵ֑ץ כִּי-גֹֽרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם-צֵדָ֖ה לֹֽא-עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:
ה' ברוב אהבתו לבניו האהובים גרם לכך שכאשר הגיע הזמן לצאת בני ישראל זירזו אותם המצרים ודחקו בהם לצאת ולכן לא הספיקו לאפות במצרים את הבצק ומכיוון שהיה אסור להם שיהיה להם שאור הם אפו אותם כמצות (רמב"ן).
אבל, איך יתכן שהבצק לא החמיץ? הרי הדרך מרעמסס לסוכות אורכת זמן רב ובמיוחד עבור עם שלם עם נשים וילדים?
אלא, שעשה ה' נס לבני ישראל ואת הדרך הארוכה הזו עשו בני ישראל תוך מספר דקות! (רש"י)
ועוד יותר מכך, המצרים כ"כ לחצו אותם לצאת ולכן לא הכינו להם שום דבר לאכול בדרך.
אמנם, למה לא הכינו תוספת אוכל? הרי סוף סוף הם ידעו לקראת מה הם צועדים?
בני ישראל היו מלאי אמונה ועל כן אפילו לא שאלו מה יהיה עם אוכל. אלא, פשוט האמינו ויצאו לדרך (רש"י).
{מ} וּמוֹשַׁב֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר יָֽשְׁב֖וּ בְּמִצְרָ֑יִם שְׁלשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:
בחסדי ה' הסתיימו להם 430 שנה מאז ברית בין הבתרים.
{מא} וַיְהִ֗י מִקֵּץ֙ שְׁלֹשִׁ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָ֑ה וַיְהִ֗י בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה יָֽצְא֛וּ כָּל-צִבְא֥וֹת ה' מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
כעת, כשהסתיימו 430 השנה בעצם היום הזה, מול כל העולם ובקול גדול ללא חשש יצאו בניו אהוביו של ה' – צבאות ה' מארץ מצרים.
{מב} לֵ֣יל שִׁמֻּרִ֥ים הוּא֙ לה' לְהֽוֹצִיאָ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הֽוּא-הַלַּ֤יְלָה הַזֶּה֙ לה' שִׁמֻּרִ֛ים לְכָל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְדֹֽרֹתָֽם: (פ)
הלילה הזה הוא לילה אליו שמר ה' וציפה לו שבו יוכל לקיים את הבטחתו מארץ מצרים
{מג} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן זֹ֖את חֻקַּ֣ת הַפָּ֑סַח כָּל-בֶּן-נֵכָ֖ר לֹא-יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
כפי שלמדנו, ב-א' ניסן ציווה אותנו ה' על פרשת החודש ומתוך זה התחלנו ללמוד על הלכות קרבן הפסח וככה התגלגלנו ללמוד על סיפור יציאת מצרים עצמה. כעת, התורה חוזרת ללמדנו על עוד כמה מהלכות הפסח שציווה אותנו ה' עוד לפני היציאה- בי"ד ניסן [שהרי עוד נראה בפס' נ' שכתוב במפורש "ויעשו..."] (רש"י, רמב"ן).
ה' מצווה את משה ואהרן על כך שלא כל אחד יוכל לאכול ולהשתתף בקרבן הפסח. ראשית, מי שהוא נחשב 'נכרי' לא יאכל מהפסח - כלומר, מי שהוא מתנהג בשונה מאיך שה' מדריך את עם ישראל לחיות (רש"י). הרי הקב"ה ציווה אותנו לעשות את הפסח כדי להדגיש שאנו מקבלים עלינו את עבודת ה' עלינו ושאנו מאמינים בה', ואיך יתכן שיבוא גוי שאינו מאמין ויקריב את הקרבן הזה?! הרי הגויים אינם מאמינים בה' ועוד יותר מזה ה' בכלל לא עשה להם את כל הניסים והנפלאות שעשה לנו ה' במצרים ולא איתם כרת ה' ברית שיהיו לו לעם (ספר החינוך).
{מד} וְכָל-עֶ֥בֶד אִ֖ישׁ מִקְנַת-כָּ֑סֶף וּמַלְתָּ֣ה אֹת֔וֹ אָ֖ז יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
בנוסף, גם עבד שאינו יהודי (המכונה 'עבד כנעני') שקנו אותו, התירה לו התורה לאכול מקרבן הפסח לאחר שיעשה ברית מילה כדי להיות עבד. ואפילו שהוא לא יהודי בכל זאת מכיוון שיש לו אדון יהודי הוא נחשב טפל לו והרי זה נחשב קצת שהוא מצטרף לברית ה' (רש"י).
כלומר, בערב פסח בו אנו חוגגים את יציאתנו ממצרים ביחד עם כל משפחתנו אנו מצרפים איתנו גם את העבדים הכנענים שמצטרפים לברית ה'. בשונה מהאדונים הכנענים שמשעבדים בפרך את עבדיהם, עם ישראל, ההולך בדרכי ה' ממשיך את דרכי אבותיו ומתנהג בכבוד ובהערכה אפילו לעבדיו!
{מה} תּוֹשָׁ֥ב וְשָׂכִ֖יר לֹא-יֹ֥אכַל-בּֽוֹ:
בנוסף, גם מי שהוא תושב או שכיר, אסור לאכול מהפסח. 'תושב' זה גוי שקיבל על עצמו להקפיד על 7 מצוות בני נח ואינו עובד עבודה זרה (שהן: שלושת העבירות החמורות: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים. ועוד ארבע מצוות: א – אבר מן החי (האיסור לאכול בשר מבעל חיים חי, לפני שהורגים אותו). ב – ברכת השם (בלשון סגי נהור, והכוונה האיסור לקלל את ה'). ג – גזל (איסור הכולל כל נטילת רכוש של הזולת). ד – דינים (חיוב על החברה לתקן מערכת משפטית שתדון ותדאג ליישום החיים בחברה האנושית)). 'שכיר' זה גוי שהוא מהול [כמו ערבים] אך הוא כן עובד עבודה זרה.
שניהם, אסורים מלאכול מקרבן הפסח, הרי סוף סוף גם הם לא לגמרי מצטרפים לברית שכרת איתנו הי"ת!
אם כן, ראינו 3 אנשים שאסור להם לאכול מקרבן הפסח – 1. נכרי. 2. תושב. 3. שכיר.
{מו} בְּבַ֤יִת אֶחָד֙ יֵֽאָכֵ֔ל לֹֽא-תוֹצִ֧יא מִן-הַבַּ֛יִת מִן-הַבָּשָׂ֖ר ח֑וּצָה וְעֶ֖צֶם לֹ֥א תִשְׁבְּרוּ-בֽוֹ:
את קרבן הפסח יש לאכול בחבורה אחת. כל הבשר אסור להוציא מהחבורה החוצה ואסור לשבור מהעצמות שיש עליהן כזית בשר (רש"י).
התורה מדגישה לנו שאת מעשה היציאה יש לעשות בחיפזון ובמהירות לכן כמו שכבר למדנו אסור לצאת מהבית אך גם לא מחבורה לחבורה ולא לשבור עצמות- מפני שזה מעכב את אכילת הקרבן (רמב"ם).
בנוסף, בערב זה אנחנו זוכים לצאת לחירות ולהיות סוף סוף בני חורין! לכן אנו נוהגים כמו בני מלכים שאוכלים בבית, בסעודות גדולות עם כל הקרובים ובטח ובטח שלא צריכים לגרר את העצמות ולשבור אותן כדי שנוכל לאכול ולנצל אותן עד הסוף (ספר החינוך).
{מז} כָּל-עֲדַ֥ת יִשְׂרָאֵ֖ל יַֽעֲשׂ֥וּ אֹתֽוֹ:
ואת קרבן הפסח יעשו כל עם ישראל ואפילו שאינן ממשפחה אחת.
{מח} וְכִֽי-יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר וְעָ֣שָׂה פֶ֘סַח֘ לה' הִמּ֧וֹל ל֣וֹ כָל-זָכָ֗ר וְאָז֙ יִקְרַ֣ב לַֽעֲשֹׂת֔וֹ וְהָיָ֖ה כְּאֶזְרַ֣ח הָאָ֑רֶץ וְכָל-עָרֵ֖ל לֹא-יֹ֥אכַל בּֽוֹ:
ואם יבוא גוי וירצה להתגייר כדי לזכות להצטרף לברית המיוחדת שלנו עם ה'. הוא יוכל לאכול מהפסח רק בתנאי שיהיה נימול כבר בי"ד ניסן ורק אז יוכל להתקרב ולעשות את הפסח כמו כל אזרח הארץ- כלומר, בני ישראל.
מעלה גדולה יש לגרים. אלו אנשים שהכירו את עם ישראל והחליטו שהם רוצים לדבוק בה'. זהו מעשה גבורה גדול מאוד- הם עוזבים הכל, את המשפחה, החברים, המולדת, את הכל, כדי לדבוק בה' ולהיות חלק מעמו. מהרגע שהגוי מתגייר הרי הוא כיהודי לכל דבר והוא חלק מעם ישראל. בתורה, יש מצוות רבות שמדגישות לנו את החובה לאהוב את הגר ולכבדו, במיוחד כאן, בערב פסח שכולם מתאספים חבורות חבורות עם כל משפחתם, אנו עוד יותר מצווים לדאוג לגרים, לכבד אותם ולקרבם שהרי הם השאירו מאחור את כל חייהם וכעת הכל חדש בחייהם.
בנוסף, מצווה אותנו ה' שכל בן ישראל שהוא ערל- כלומר לא נימול, לא יאכל מקרבן הפסח. כמו שלמדנו כבר אצל אברהם אבינו, ברית המילה היא הברית שכרת ה' עמנו ואם מישהו חסר מהברית הזו אז הרי שהוא מנוע מלאכול מקרבן הפסח שבו אנו עוסקים בכך שבאנו בברית נאמנה עם הקב"ה שהוציאנו מעבדות לחירות.
{מט} תּוֹרָ֣ה אַחַ֔ת יִֽהְיֶ֖ה לָֽאֶזְרָ֑ח וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתֽוֹכְכֶֽם:
אותה התורה, לאזרח הרגיל מעם ישראל ולגר שמתגייר שגר בתוך עם ישראל. במצווה זו וכך גם בכל שאר מצוות התורה (רש"י).
{נ} וַיַּֽעֲשׂ֖וּ כָּל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' אֶת-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽת-אַֽהֲרֹ֖ן כֵּ֥ן עָשֽׂוּ: (ס)
ויעשו כל בני ישראל בדיוק כפי שציוה ה' את משה ואהרן. אשריהם ישראל שהולכי אחרי מנהיגיהם ומקיימים את כל מה שהם מצטווים במדויק.
חז"ל גם לומדים מהפסוק הזה דבר מיוחד וחשוב מאוד- בפסוק זה טמון קיום מצווה מאוד חשובה של עם ישראל שדווקא פה חשוב להדגיש אותה- הרי זו מצוות ברית המילה. מיד כשה' ציוה על כך שערלים אינם יכולים לאכול מקרבן הפסח קמו בני ישראל, גדולים וקטנים, ומבלי לחכות עוד רגע מלו את עצמם. אשריהם ישראל! לא רק שהיה זה קשה ומסובך לשחוט את אלילי מצרים לעיני המצרים עוד יותר מזה עם ישראל מבלי להתלבט בכלל מלים את עצמם ואפילו שזה היה מאוד קשה ולא פשוט שהיה בזה צער גדול וסכנה גדולה. בכל זאת, השמחה שהציפה ומילאה את ליבם הייתה גדולה לאין ערוך! לזכות להיות שייכים לברית שה' כורת עם עמו ישראל! (נצי"ב, שמות רבה י"ט, ה')
{נא} וַיְהִ֕י בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה הוֹצִ֨יא ה' אֶת-בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל-צִבְאֹתָֽם: (פ)
עכשיו, לאחר זמן כה ארוך, עם ישראל יוצאים ממצרים. כבר בלילה דרשו המצרים שיצאו ונתנו להם רשות לכך ואף נתנו להם מממונם, אך רק בעצם היום הזה- יום ט"ו בניסן יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים! (רמב"ן)
עד סוף הפרשה, נלמד על הרבה מצוות ועניינים שיש להם אותו עניין משותף - להזכיר לנו כל הזמן את יציאת מצרים לדורות ובמיוחד בחיינו בארץ ישראל.
אך למה זה כל כך חשוב?
מכיוון שיציאת מצרים מראה לנו את גדולתו ורוממותו של הקב"ה השולט בשמים ובארץ אשר בחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה ומאהבתו הרבה לנו עשה לנו ניסים ונפלאות וחסדים גדולים ועצומים כשהוציא אותנו מעבדות לחירות.
{א} שביעי וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
{ב} קַדֶּשׁ-לִ֨י כָל-בְּכ֜וֹר פֶּ֤טֶר כָּל-רֶ֨חֶם֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא:
הדבר הראשון- נזכיר לעצמנו את שיא היציאה ממצרים בכך שה' הרג את כל הבכורות המצריים ואילו את בכורות ישראל הציל ושמר עליהם מכל דבר רע. לכן, ה' מצווה את משה לומר לבני ישראל שכל בכור, הראשון לצאת מרחם אימו, בבני ישראל או מהבהמות הרי הוא קדוש ומיוחד לה' (רש"י), זהו חוק וגזירה אלוקית [שקבועים ממעלה להשגתנו].
{ג} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל-הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת-הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֨יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא ה' אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵֽאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:
כמו שאמרנו, יציאת מצרים כל כך חשובה לאמונה שלנו ולכן אנו מצווים - לזכור את היום הזה, יום ט"ו ניסן בו יצאנו ממצרים בה היינו לעבדים. יציאת מצרים כל כך חשובה ולכן כל יום אנו מצווים לזכור שה' בידו החזקה והגדולה הוציא אותנו ממצרים וכדי לזכור זאת אנו גם לא אוכלים חמץ בימי הפסח שהם הזמן בשנה שבו יצאנו ממצרים.
{ד} הַיּ֖וֹם אַתֶּ֣ם יֹֽצְאִ֑ים בְּחֹ֖דֶשׁ הָֽאָבִֽיב:
וכשאנו מזכירים לעצמנו על יציאת מצרים נשים לב מתי הוציאנו ה' ממצרים- באהבת ה' עלינו הוציאנו דווקא ביום הזה, ובחודש הזה, חודש האביב בו מצד אחד השמש אינה חזקה ומצד שני גם אין גשמים- זהו החודש הכי נוח לצאת בו מעבדות לחירות! (רש"י)
{ה} וְהָיָ֣ה כִֽי-יְבִֽיאֲךָ֣ ה' אֶל-אֶ֣רֶץ הַֽ֠כְּנַֽעֲנִ֠י וְהַֽחִתִּ֨י וְהָֽאֱמֹרִ֜י וְהַֽחִוִּ֣י וְהַיְבוּסִ֗י אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֤ע לַֽאֲבֹתֶ֨יךָ֙ לָ֣תֶת לָ֔ךְ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ וְעָֽבַדְתָּ֛ אֶת-הָֽעֲבֹדָ֥ה הַזֹּ֖את בַּחֹ֥דֶשׁ הַזֶּֽה:
את זכירת יציאת מצרים עלינו לזכור עוד יותר בבואנו לארץ אשר עיני ה' אלוקינו בה, אותה ארץ שבשבילה יצאנו ממצרים. לכן, והיה כאשר יביאנו ה' לארץ בה נמצאים עמי כנען- הכנעני, החיתי, האמורי, החיוי והיבוסי, אותה ארץ אותה נשבע ה' לתת לאבות- לאברהם ה' אמר "לזרעך נתתי את הארץ הזאת...", ליצחק ה' הבטיח "גור בארץ הזאת..." וליעקב נאמר "הארץ אשר אתה שוכב עליה...", אותה ארץ מיוחדת ומושפעת בברכה מיוחדת בה החלב נוטף מן העיזים והדבש מן התמרים והתאנים, בארץ הזו אנו מצווים עוד יותר לשמור את עבודת החודש המיוחדת, עבודת הפסח (רש"י). ומהי העבודה?
{ו} שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים תֹּאכַ֣ל מַצֹּ֑ת וּבַיּוֹם֙ הַשְּׁבִיעִ֔י חַ֖ג לה':
ומהי העבודה שכאשר נבוא לארץ על ידה נזכור את יציאת מצרים?
שבכל שבעת הימים נאכל דווקא מצות וביום השביעי יהיה יום חג לה' [ומזכיר דווקא את היום השביעי כדי שיזדרזו להביא את קרבנותיו בהקדם כי אין לו תשלומין (רמב"ן)].
{ז} מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹא-יֵֽרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹא-יֵֽרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכָל-גְּבֻלֶֽךָ:
אך חוץ מהציווי שנאכל רק מצות במהלך שבעת הימים האלו, עלינו גם לשמור שלא יראה בכל הימים הללו חמץ ושאור בכל גבולנו, כלומר בכל מקום שהוא שייך לנו.
ומדוע חשוב במיוחד לזכור את יציאת מצרים בארץ?
{ח} וְהִגַּדְתָּ֣ לְבִנְךָ֔ בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא לֵאמֹ֑ר בַּֽעֲב֣וּר זֶ֗ה עָשָׂ֤ה ה' לִ֔י בְּצֵאתִ֖י מִמִּצְרָֽיִם:
ולא רק לעצמנו אנו צריכים להזכיר כל הזמן את יציאת מצרים אלא ה' מצווה אותנו שנקפיד לחנך את הילדים מה היה במצרים ואיך ה' לקח אותנו להיות לו לעם סגולה. לכן אנו מצווים שכאשר נגיע לארץ נאמר לבנינו שבשביל זה שנקיים את מצוותיו עשה לנו ה' את כל הניסים והנפלאות כשהוציאנו ממצרים (רש"י). כך יזכו הבנים לגדול בדרך ישרה ועוד שלא תשכח ממנו לעולם גאולת עם ישראל ממצרים (אברבנאל).
{ט} וְהָיָה֩ לְךָ֙ לְא֜וֹת עַל-יָֽדְךָ֗ וּלְזִכָּרוֹן֙ בֵּ֣ין עֵינֶ֔יךָ לְמַ֗עַן תִּֽהְיֶ֛ה תּוֹרַ֥ת ה' בְּפִ֑יךָ כִּ֚י בְּיָ֣ד חֲזָקָ֔ה הוֹצִֽאֲךָ֥ ה' מִמִּצְרָֽיִם:
ועוד תצוו את בניכם שאת זיכרון יום היציאה ממצרים נזכיר גם ממש בגוף שלנו וזה על ידי מצוות התפילין. שנשים לאות וסימן על ידינו ולזיכרון בין עינינו את הפרשיות המזכירות את היציאה ממצרים, והן: 'שמע', 'והיה אם שמוע', 'קדש לי כל בכור' ואחרונה 'והיה כי יביאך'. בכך אנו ממש שמים את תורת ה' בפינו – כי על ידי זכירת יציאת מצרים אנו יודעים ומפנימים היטב שה' הוא אדונינו ומלכנו ומתוך כך אנו גם רוצים ומצפים לזכות לעובדו ולקיים את כל מצוותיו (רמב"ן).
{י} וְשָֽׁמַרְתָּ֛ אֶת-הַֽחֻקָּ֥ה הַזֹּ֖את לְמֽוֹעֲדָ֑הּ מִיָּמִ֖ים יָמִֽימָה: (פ)
אמנם יש הרבה מצוות שאנו זוכרים יום יום וכך אנו זוכרים היטב את יציאת מצרים אך עלינו גם להוסיף ולשמור את כל חוקת הפסח בזמנה המיוחד משנה לשנה לדורות (רשב"ם). קיום מצוות הפסח במשך שבעה ימים רצופים, באותו הזמן המיוחד יעוררו בתוכנו כוחות חדשים וגדולים יותר של אמונה בה' שברא את העולם ובחר בנו להיות לו לעם סגולה.
{יא} וְהָיָ֞ה כִּֽי-יְבִֽאֲךָ֤ ה' אֶל-אֶ֣רֶץ הַֽכְּנַֽעֲנִ֔י כַּֽאֲשֶׁ֛ר נִשְׁבַּ֥ע לְךָ֖ וְלַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וּנְתָנָ֖הּ לָֽךְ:
{יב} וְהַֽעֲבַרְתָּ֥ כָל-פֶּֽטֶר-רֶ֖חֶם לה' וְכָל-פֶּ֣טֶר | שֶׁ֣גֶר בְּהֵמָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִֽהְיֶ֥ה לְךָ֛ הַזְּכָרִ֖ים לה':
{יג} וְכָל-פֶּ֤טֶר חֲמֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם-לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַֽעֲרַפְתּ֑וֹ וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָ֛ם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה:
ושוב, אנו מצווים לזכור את מה שהיה במצרים בעזרת קדושת הבכורות ובמיוחד כשאנו מגיעים לארץ הקודש שה' נשבע כבר לאבותינו לתת לנו שנפריש כל מי שנולד ראשון מרחם אימו שיהיה קדוש לעבודת ה'- שהרי במצרים ה' הציל את הבכורות ממוות בשביל זה שיעבדו אותו ולכן אנו גם כן מפרישים אותם ומייחדים אותם לעבודת ה'.
ה' קבע חוק בעולם שכך יהיה באדם, וכך יהיה גם בבהמה טהורה וגם בחמור- שכשיצאנו ממצרים כל אחד ואחד מבני ישראל נעזר בהרבה חמורים כדי לסחוב את כל חפציו ומשפחתו. לכן יש קדושה מיוחדת בבכור של החמור ועלינו לפדות את בכור החמור בשה ואת השה הזה לתת לכהן שישתמש בו למה שירצה. ואם לא פדה אותו אז הוא קדוש ואין לעשות בו שום דבר ולכן יש לערוף את ראשו בסכין מאחור. כל זה בחיה טהורה ובחמור אך את בכור ישראל יש לפדות בכסף [לקמן במדבר י"ח, ט"ז].
{יד} מפטיר וְהָיָ֞ה כִּֽי-יִשְׁאָֽלְךָ֥ בִנְךָ֛ מָחָ֖ר לֵאמֹ֣ר מַה-זֹּ֑את וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֔יו בְּחֹ֣זֶק יָ֗ד הֽוֹצִיאָ֧נוּ ה' מִמִּצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים:
ואם ישאלו הבנים מה עניין מצוות קידוש הבכורות (ת"י, אור החיים הק') אז יש לנו ללמד אותם על יציאת מצרים- שה' בכוחו הגדול הוציא אותנו ממצרים מבית עבדים ולקח אותנו להיות לו לעם.
{טו} וַיְהִ֗י כִּֽי-הִקְשָׁ֣ה פַרְעֹה֘ לְשַׁלְּחֵ֒נוּ֒ וַיַּֽהֲרֹ֨ג ה' כָּל-בְּכוֹר֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מִבְּכֹ֥ר אָדָ֖ם וְעַד-בְּכ֣וֹר בְּהֵמָ֑ה עַל-כֵּן֩ אֲנִ֨י זֹבֵ֜חַ לה' כָּל-פֶּ֤טֶר רֶ֨חֶם֙ הַזְּכָרִ֔ים וְכָל-בְּכ֥וֹר בָּנַ֖י אֶפְדֶּֽה:
וכאשר פרעה הקשה את ליבו וסירב לשלח אותנו אז ה' הרג את כל הבכורות במצרים, מבכור אדם ועד בכור בהמה ולכן אנו עכשיו מפרישים את הבכורות לעבודת ה'- כדי שנזכור שהבכורות נותרו בחיים רק כדי לעבוד את ה', את בכורות הבהמות אנו מקריבים לה' ואת בכורות עם ישראל פודים בכסף.
{טז} וְהָיָ֤ה לְאוֹת֙ עַל-יָ֣דְכָ֔ה וּלְטֽוֹטָפֹ֖ת בֵּ֣ין עֵינֶ֑יךָ כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הֽוֹצִיאָ֥נוּ ה' מִמִּצְרָֽיִם: (ססס)
ונוסיף ונלמד לבנינו שאנו מצווים גם במצוות התפילין שיהיו לנו לאות וסימן ממש בגופנו, על היד ובין העיניים, וכך נראה את התפילין ונזכור שה' הוציא אותנו ממצרים בכוחו החזק והגדול (רש"י).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הציווי על הבאת התרומה שמות פרק-כה {א} וַיְדַבֵּ֥ר ה'...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. דברי ה' אל משה על הגאולה לאחר הכבדת העבודה על בני ישראל...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. ה' מסב את העם במדבר והולך לפניהם {יז} וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הציווי על לקיחת השמן למנורה {כ} וְאַתָּ֞ה תְּצַוֶּ֣ה |...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים