הדפס תוכן להורדת קובץ מצורף

1.     דברי ה' אל משה על הגאולה

לאחר הכבדת העבודה על בני ישראל בידי פרעה, ולאחר דברי משה אל ה'- מתוך כאב גדול על כך שהורע מצבם של ישראל בגלל שליחותו – מחזק ה' את משה ועונה על דבריו.

כמה פעמים מוזכרות בפסוקים הבאים המילים 'אני ה'?

נוכל לראות שבפס' ב'-ח' ה' אומר למשה 4 פעמים את צמד המילים "אני ה'"! חז"ל מסבירים שה' אומר למשה רבנו שהוא זוכר ורואה את צערם של ישראל – אני ה' ואוהב את עמי ומרחם עליהם בעת צרתם הקשה (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים, נצי"ב). וגם, אני ה', נאמן לקיים הבטחתי לעמי ישראל ולגאול אותם (רש"י) ואפילו שהמצב קשה, והישועה אינה נראית באופק- אני ה' מרחם ומושיע. ובנוסף, גם במצבים קשים עלינו להתמלא באמונה שה' משגיח ודואג לנו ועל כן נדע שכל מה שקורה איתנו הוא לטובתנו (רש"י).

{ב} וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹקִ֖ים אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י ה':

{ג} וָֽאֵרָ֗א אֶל-אַבְרָהָ֛ם אֶל-יִצְחָ֥ק וְאֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י ה' לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:

ה' מתגלה אל משה ואומר ומדגיש לו- אני ה', נאמן לקיים הבטחתי, ומרחם על עמי. התגליתי אל אברהם, יצחק ויעקב והבטחתי להם הרבה הבטחות, אך לא קיימתי את ההבטחות האלו (רש"י).

{ד} וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת-בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻֽרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר-גָּ֥רוּ בָֽהּ:

ואף כרתי ברית עם האבות שאתן להם את ארץ כנען בה הם גרו.

{ה} וְגַ֣ם | אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי אֶֽת-נַֽאֲקַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם מַֽעֲבִדִ֣ים אֹתָ֑ם וָֽאֶזְכֹּ֖ר אֶת-בְּרִיתִֽי:

וגם שמעתי את הקושי העצום של עם ישראל ואת נאקתם מעומק ליבם אלי בגלל איך שמצרים מעבידים אותם- וזכרתי את ברית בין הבתרים בהם כרתי איתם ברית שאוציאם ממצרים ואעשה משפט במצרים שמעבידים אותם (רש"י).

{ו} לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י ה' וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֨חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם וְהִצַּלְתִּ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵֽעֲבֹֽדָתָ֑ם וְגָֽאַלְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ בִּזְר֣וֹעַ נְטוּיָ֔ה וּבִשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:

לכן, אמור לבני ישראל- אני ה' נאמן לקיים את בריתי ועל כן אני אוציא אתכם מתחת העבודת פרך של מצרים ואף אציל אתכם מכל עבודה שירצו לתת עליכם המצרים עד שאף אגאל אתכם בכוחי הגדול ובדין קשה שאעשה בַּמִּצְרִים הרשעים ואוציאכם לגמרי מארץ מצרים (מהרז"ו על ב"ר ו', ד', רש"י).

{ז} וְלָֽקַחְתִּ֨י אֶתְכֶ֥ם לִי֙ לְעָ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹקִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י ה' אֱלֹ֣קֵיכֶ֔ם הַמּוֹצִ֣יא אֶתְכֶ֔ם מִתַּ֖חַת סִבְל֥וֹת מִצְרָֽיִם:

ולבסוף, אקח אף את נפשכם מתחת יד מצרים ואהפוך אתכם לעמי הנאמן- במתן תורה. שהרי איזה ערך יש לנו כעם ללא התורה? כל המטרה של יציאת מצרים היא כדי להגיע ללשון הגאולה הרביעית- שה' יקח אותנו לו לעם. ותדעו שאני ה' המשגיח עליכם ומוציאכם מתחת עבדות מצרים (מהרז"ו, עץ יוסף, רמב"ן).

ה' ברוב רחמיו, אינו מוציא את עם ישראל בבת אחת ממצרים, אלא, לאט לאט, מקרב את ישועתו- כך עם ישראל שרגילים להיות עבדים נרצעים מתקדמים צעד אחר צעד ומתרגלים למציאות החדשה שהם הולכים ונכנסים לתוכה. 

{ח} וְהֵֽבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֤ר נָשָּׁ֨אתִי֙ אֶת-יָדִ֔י לָתֵ֣ת אֹתָ֔הּ לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַֽעֲקֹ֑ב וְנָֽתַתִּ֨י אֹתָ֥הּ לָכֶ֛ם מֽוֹרָשָׁ֖ה אֲנִ֥י ה':

ואף אביא אתכם אל הארץ אותה החלטתי באופן מוחלט לתת לכם לירושה, ארץ כנען אשר נשבעתי לתת אותה לאבותיכם, אברהם, יצחק ויעקב ("נשאתי את ידי"), ואותה אתן לכם, ורק לכם ולא לאף אחד אחר ("ונתתי אותה לכם"), והארץ תעבור לכם בירושה, דור אחרי דור לנצח נצחים ("מורשה"), אני ה' שמבטיח ואני ה' שאקיים.

2.     דברי משה אל העם ותגובת העם

{ט} וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה: (פ)

משה רבנו ניגש בזריזות גדולה אל העם כדי לבשרם על ההבטחה הגדולה (אברבנאל) וחוזר על כל דברי ה' בדיוק מוחלט, לגמרי ("וידבר משה כן אל בני ישראל").

למדנו כבר שבני ישראל האמינו למשה ואהרן ואף קדו השתחוו. אם כן, למה עכשיו הם לא מאמינים למשה?

ובכן, כפי שכבר למדנו העם מאמין למשה ובטוח בגאולה. אך מרוב שהיו טרודים בעבודתם, כלומר, בשעבוד, הם לא שמעו אל משה, כלומר לא היו מסוגלים להקשיב, אפילו לבשורות טובות! בגלל שהיה להם קוצר רוח- שפחדו מפרעה שיענישם ומרוב העבודה הקשה שהכבידה עליהם והנוגשים שרצו אחריהם וזירזום לחזור לעבודתם (רמב"ן, אברבנאל). איזה שעבוד נורא ואיום- עם ישראל מאמינים לגמרי בישועת ה' אך מרוב טרדתם בעבודה הקשה הם אינם מצליחים לשמוע אפילו בשורות טובות!

3.     דברי ה' אל משה ותגובת משה

עד כה למדנו כיצד משה דיבר אל פרעה, ואחר כך גם אל בני ישראל. בתחילה פרעה סירב לשמוע לו ואחר כך גם בני ישראל לא שמעו אליו. על כן, כעת ה' מתגלה שוב אל משה רבנו.

{י} וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

{יא} בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל-פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ:

ה' מצוה את משה – לך אל פרעה שוב ותאמר לו שישלח את בני ישראל מארצו. בדברי ה' אלו ה' בעצם מחזק את משה לצאת בשנית אל פרעה ולא להיבהל מסירובו ושידע כי ה' איתו בדברו אל פרעה (חזקוני).

{יב} וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י ה' לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ לֹא-שָֽׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַֽאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם: (פ)

אך משה אומר לקב"ה- הרי בני ישראל שהם מאמינים בני מאמינים והם אמורים לרצות לצאת ממצרים לא הקשיבו לי בגלל מצבם הקשה וקוצר רוחם ואיך ישמע אלי פרעה מלך מצרים שהוא בכלל כופר בעיקר ואינו מאמין בך כלל והוא רוצה שעם ישראל ישארו בארצו?! (אור החיים הק', דעת זקנים מבעלי התוס'). והרי אני ערל שפתיים- שאיני יודע לדבר כראוי ובדרך הנכונה לפני שרים ומלכים ועוד שעזבתי את מצרים לפני שנים רבות וכעת איני מספיק מורגל בלשון המצרית (ספורנו, רשב"ם).

[אפשר להסביר בדרך נוספת- להסביר בצורה פשוטה- הרי בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואז ניתן להקשות על הקל וחומר הזה- שהרי בני ישראל לא הקשיבו למשה בגלל שהיו נתונים בשעבוד קשה ואילו פרעה אינו בשעבוד ולכן דווקא אמור להקשיב. אחר כך ניתן להסביר את הסבר האור החיים הק' הנ"ל שבעצם פורך את הק"ו]

{יג} וַיְדַבֵּ֣ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל-אַֽהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל-פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ס)

ה' מוסיף לצוות את משה ומצרף אליו גם את אהרן שיסייע לו בשליחות הגדולה והחשובה להוציא את בני ישראל ממצרים. ה' מצווה את שניהם על בני ישראל ועל פרעה והכל כדי להוציא את בני ישראל ממצרים (רש"י).

הציווי אל פרעה הוא חיזוק להמשיך ולבוא לפניו בכבוד מפני כבוד מלכותו למרות שהוא יסרב להקשיב ולשלוח את בני ישראל. אך, מהו הציווי על בני ישראל? אלא, שה' מחזק את משה ואהרן בטרם יֵצְאוּ לשליחות הגדולה והקשה ומדגיש שעליהם להנהיג את עם ישראל בנחת ובסבלנות ועל אף שלא יקשיבו להם- מכיוון שהסיבה לכך היא מחמת רוב העבודה והקושי הגדול שבה ולכן צריך להתאזר ביותר סבלנות ונחת כלפיהם (רש"י).

4.     ייחוסם של משה ואהרן

נשים לב בקריאת הפסוקים הבאים. כמה פסוקים מוקדשים לשבט ראובן ושמעון וכמה פסוקים מוקדשים לשבט לוי.

למה התורה מאריכה דווקא בשבט לוי?

לא סתם האריכה התורה דווקא בשבט לוי. זה על מנת שנכיר, מי הם משה ואהרן, מאיזה שבט הגיעו ואיזה משפחה- הפירוט הזה מלמד אותנו על מעלתם של משה ואהרן (רש"י).

נשים לב שהתורה לא מונה את שנות החיים בכל אחד, אלא רק בשלושה- לוי, קהת, עמרם- למה דווקא אצל לוי, קהת ועמרם התורה כותבת את שנות חייהם?

מסבירים חז"ל שהתורה מונה את שנותיהם דווקא של אלו שהם גדולי הדור (אברבנאל).

כלומר, משה ואהרן גדלו על ברכיהם של גדולי הדור ומנהיגיו! מרגע שנולדו הם חווים בבית את השאיפה העצומה לגדלות ביחד עם דאגה, אחריות ומסירות לעם ישראל!

{יד}  שני  אֵ֖לֶּה רָאשֵׁ֣י בֵית-אֲבֹתָ֑ם בְּנֵ֨י רְאוּבֵ֜ן בְּכֹ֣ר יִשְׂרָאֵ֗ל חֲנ֤וֹךְ וּפַלּוּא֙ חֶצְרֹ֣ן וְכַרְמִ֔י אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת רְאוּבֵֽן:

{טו} וּבְנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן יְמוּאֵ֨ל וְיָמִ֤ין וְאֹ֨הַד֙ וְיָכִ֣ין וְצֹ֔חַר וְשָׁא֖וּל בֶּן-הַֽכְּנַֽעֲנִ֑ית אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת שִׁמְעֽוֹן:

{טז} וְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי-לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם גֵּֽרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י לֵוִ֔י שֶׁ֧בַע וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:

במהלך שנות חייו היה ללוי תפקיד חשוב ביותר- יעקב אבינו מינה את לוי לראש ומנהיג העם. שָׂם אותו בישיבה כדי שילמד את כולם את דרך ה', את תורתו של אברהם ואף ציוה את בניו של לוי שימשיכו את דרכו אחריו ושבכל דור יהיו הם אחראים על לימוד והפצת התורה בעם.

מה לימדו שבט לוי את בני ישראל?

שבט לוי לימדו את תורתו של אברהם אבינו- יראת ה', גמילות חסדים, כבוד הבריות, יושר ומשפט, רדיפת צדק ועוד מידות טובות שמצאנו אצל אברהם אבינו. מתורתו של יצחק לימדו על תפילה, דבקות בה', דבקות בארץ וזריעה בארץ. ומתורתו של יעקב לימדו על עבודת ה', רדיפת האמת והצדק והיושר בעבודה. גם את דברי ה' לאבות היה להם ללמד- ההבטחה על הארץ, על העם, על מעלת העם.

דברים אלו הפיחו בעם ישראל אמונה וגבורה להתמודד עם השעבוד הקשה העובר עליהם.

לוי ישב ולימד בישיבה של יעקב עד שנפטר, אחריו לימד זאת קהת ואחריו עמרם- גדולי הדור האלו מסרו את נפשם למען לימוד והפצת התורה בעם ישראל הם האבות שמהם יצאו אחר כך משה ואהרן.    

{יז} בְּנֵ֥י גֵֽרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:

{יח} וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י קְהָ֔ת שָׁלֹ֧שׁ וּשְׁלֹשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:

{יט} וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹֽלְדֹתָֽם:

{כ} וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת-יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶֽת-אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת-מֹשֶׁ֑ה וּשְׁנֵי֙ חַיֵּ֣י עַמְרָ֔ם שֶׁ֧בַע וּשְׁלשִׁ֛ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה:

כפי שלמדנו בתחילת פרשת שמות, מהפסוק הזה אנו יודעים מי הוא אותי "איש מבית לוי..." ומי זו אשתו. היה זה מעשה מלא אמונה ומלא בגבורה- למרות שהשעבוד היה קשה ביותר, והישועה לא נראתה כלל באופק. עמרם נושא לאישה את יוכבד דודתו (היה זה מותר מפני שזה עוד לפני מתן תורה), עמרם מלא אמונה ובטחון בה' ועל אף הגזירה נושא אישה ומוליד צאצאים. מעשה זה בוודאי עשה רושם גדול על העם שקיבל בזכותו כוחות נפש גדולים יותר להתמודדות עם השעבוד הנורא.

למה מרים לא מוזכרת בפסוקים שמתארים את ייחוסם של משה ואהרן?

אמנם, גם מרים היא בתו של עמרם, אך, לא כאן המקום להזכירה- מכיוון שבפס' האלו עיקר הדגש הוא דווקא על משה ואהרן שצוו להוציא את בני ישראל ממצרים (ע"פ רש"י).

{כא} וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי:

{כב} וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי:

{כג} וַיִּקַּ֨ח אַֽהֲרֹ֜ן אֶת-אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת-עַמִּֽינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת-נָדָב֙ וְאֶת-אֲבִיה֔וּא אֶת-אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת-אִֽיתָמָֽר:

אהרן נושא לאישה את אלישבע בתו של עמינדב שהייתה גם אחות נחשון, ממנה נולדו לו 4 בנים – נדב, אביהוא, אלעזר ואיתמר.

התורה מדגישה לנו בכוונה מאיזה משפחה הגיעה אלישבע, שנלמד איזו משפחה חשובה זו (רש"י). כמו שנראה בהמשך שנחשון הוא נשיא שבט יהודה, שבט המלוכה! מתוך משפחת הנשיא מגיעה אלישבע שממנה קמה משפחת הכהונה – מאהרן ומאלישבע (רמב"ן). 

{כד} וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַֽאֲבִֽיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי:

{כה} וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּן-אַֽהֲרֹ֜ן לָֽקַח-ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת-פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַֽלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם:

אלעזר ישב ולמד תורה אצל אביו אהרן, וגדל להיות מגדולי שבט לוי ומצדיקיו, התחנך ביראת שמיים ואהבת הבריות טהורה, כך גדל וגדל וכשהתחתן נשא לאישה מבנות פוטיאל. חז"ל אומרים שהתורה אומרת לנו את שם האב- 'פוטיאל', כדי שנדע מי היה האיש הזה. פוטיאל היה מצאצאי יתרו שזלזל והבין שעבודה זרה היא כלום וגם מזרעו של יוסף שנלחם ביצר הרע. גם ביתו הייתה אישה צדיקה ולכן נשא אותה אלעזר לאישה. מאנשים גדולים אלו נולד אחר כך פנחס שהיה צדיק וחסיד וזכה לקבל מאת ה' כהונת עולם (רש"י, נצי"ב, רמב"ן).

{כו} ה֥וּא אַֽהֲרֹ֖ן וּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁ֨ר אָמַ֤ר ה' לָהֶ֔ם הוֹצִ֜יאוּ אֶת-בְּנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם עַל-צִבְאֹתָֽם:

אלו הם משה ואהרן, צאצאיהם של לוי, קהת ועמרם גדולי הדור ומנהיגיו שלהם אמר ה' הוציאו את עם ישראל ממצרים על כל צבאותיו כלומר- כל שבטיו, כל העם כולו (ספורנו).

{כז} הֵ֗ם הַֽמְדַבְּרִים֙ אֶל-פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ-מִצְרַ֔יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָ֑יִם ה֥וּא מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹֽן:

אלו משה ואהרן שה' ציום ללכת ולדבר לפני פרעה כדי להוציא את עם ישראל מארץ מצרים.

{כח} וַיְהִ֗י בְּי֨וֹם דִּבֶּ֧ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: (ס)

כל זה היה במצרים, כשה' דיבר אל משה וציוהו על שליחותו להוציא את בני ישראל. שליחות שאותה לא יבצע לבד אלא הוא מצווה עליה ביחד עם אחיו אהרן (רמב"ן).

5.     דברי ה' אל משה לחזקו בשליחותו

{כט}  שלישי  וַיְדַבֵּ֧ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר אֲנִ֣י ה' דַּבֵּ֗ר אֶל-פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י דֹּבֵ֥ר אֵלֶֽיךָ:

מכיוון שעצרנו ועסקנו בהכרת גדולת הייחוס של משה ואהרן שנשלחו להוציא את בני ישראל ממצרים, כעת, חוזרים אנו על הנאמר בפס' י"א- ה' מחזק את משה בשליחותו החשובה עד מאוד- משה, אני ה' הנאמן לקיים את דברי, דבר אל פרעה מלך מצרים את כל אשר אני מצווה אותך.

{ל} וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה לִפְנֵ֣י ה' הֵ֤ן אֲנִי֙ עֲרַ֣ל שְׂפָתַ֔יִם וְאֵ֕יךְ יִשְׁמַ֥ע אֵלַ֖י פַּרְעֹֽה: (פ)

אך, כמו שראינו, משה רבנו כל כך מבין כמה חשובה השליחות הזו, וכמה אין שום אפשרות שתהיה אפילו תקלה קטנה בהצלחת השליחות הגדולה הזו ולכן משה רבנו מאוד חושש מהעמידה לפני פרעה על כן הוא אומר לה'- הרי אני 'ערל שפתיים'! איני יודע לדבר באופן מתאים לפני מלכים! איך ייתכן שפרעה ישמע אלי?!

שמות פרק-ז

{א} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה רְאֵ֛ה נְתַתִּ֥יךָ אֱלֹהִ֖ים לְפַרְעֹ֑ה וְאַֽהֲרֹ֥ן אָחִ֖יךָ יִהְיֶ֥ה נְבִיאֶֽךָ:

ה' מסביר למשה שאין לו ממה לחשוש: משה, אין לך ממה לחשוש. אני כבר קבעתי שאתה כמו שופט הרודה ומעניש את פרעה על מעשיו (רש"י). וגם, פרעה יראה בך כמו דמות מלאך, אתה תראה לפניו כמו איש כ"כ מיוחד ועליון (ת"י, ראב"ע). וביחד איתך, יבוא אהרן שיהיה המתורגמן- כלומר שיסביר ויפרט את דבריך (רש"י).

{ב} אַתָּ֣ה תְדַבֵּ֔ר אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר אֲצַוֶּ֑ךָּ וְאַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ יְדַבֵּ֣ר אֶל-פַּרְעֹ֔ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ:

ואיך יהיו הדברים? לפני מי ידבר משה?

משה ידבר לפני פרעה, את כל אשר אצוך פעם אחת, ואחריך יבוא אהרן ויסביר בטוב טעם את הדברים ופרעה ישלח את בני ישראל מארצו (רש"י ע"פ שפ"ח, נצי"ב).

אמנם, יש פירוש נוסף- אתה תדבר רק לפני אהרן את כל אשר אצוך, פרעה לא ישמע מאומה מדברים אלו. אהרן, יבוא אחר כך לפני פרעה ויאמר לו את הדברים שישלח את בני ישראל מארצו (רמב"ן ו', י"ג).

נעורר את הילדים להבין את הסיבה לכל אחד מהפירושים (הנצי"ב מסביר שיש חשיבות שמשה ידבר מכיוון שהשכינה מדברת מתוך גרונו – כלומר דבר ה' מגיע ישירות מאת ה' לפרעה, מעין תורה שבכתב. על גבי זה יבואו הסברי אהרן שהם בבחינת תורה שבעל פה.

לעומתו, הרמב"ן שם מסביר שהסיבה שמשה ידבר ורק אהרן ישמע היא לגודל מעלת משה שהיה מתבייש בערלת פיו. אמנם, גם הנצי"ב מסביר כאן שה' קיבל ברוב רחמיו את טענת משה מפאת גודל ענותנותו של משה רבנו ולכן ה' גם עונה לו שהוא לא ידבר אל פרעה מכיוון שפרעה יראה בו כאלוקים- כלומר, כמלאך ה', ולכן פרעה לא יעיז שמשה ידבר איתו ישירות).

{ג} וַֽאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת-אֹֽתֹתַ֛י וְאֶת-מֽוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

{ד} וְלֹֽא-יִשְׁמַ֤ע אֲלֵכֶם֙ פַּרְעֹ֔ה וְנָֽתַתִּ֥י אֶת-יָדִ֖י בְּמִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֨י אֶת-צִבְאֹתַ֜י אֶת-עַמִּ֤י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בִּשְׁפָטִ֖ים גְּדֹלִֽים:

דע לך משה, אומר ה', אני אקשה את לב פרעה ואגרום לו להתעקש שתשארו עבדים כדי שאעשה בו אותות ומופתים.

למה פרעה לא יוכל לחזור בתשובה?

פרעה אינו ראוי לקבל הזדמנות לחזור בתשובה, עוד בתחילת השעבוד, פרעה מירר את חייהם של בני ישראל ונתן להם עבודות קשות ביותר עד כדי שנתחייב להענישו ולמנוע ממנו את דרכי התשובה (רמב"ן, רמב"ם). כך, אראה את גדולת גבורתי במצרים ואוציא אתכם, בני ישראל, צבאות ה'! מארץ מצרים במכות הגדולות האלו שאנחית על המצרים.

איזה זכות גדולה יש לנו! שאנו קרויים צבאות ה'! אנחנו חיל המשמר המלכותי!! (אור החיים הק')

{ה} וְיָֽדְע֤וּ מִצְרַ֨יִם֙ כִּֽי-אֲנִ֣י ה' בִּנְטֹתִ֥י אֶת-יָדִ֖י עַל-מִצְרָ֑יִם וְהֽוֹצֵאתִ֥י אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מִתּוֹכָֽם:

בזכות המכות הגדולות האלו, ידעו המצרים כי אני ה' המראה את גבורתי עליהם ומוציא את בני ישראל מתוכם.

{ו} וַיַּ֥עַשׂ מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן כַּֽאֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה ה' אֹתָ֖ם כֵּ֥ן עָשֽׂוּ:

{ז} וּמֹשֶׁה֙ בֶּן-שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַ֣הֲרֹ֔ן בֶּן-שָׁל֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל-פַּרְעֹֽה: (פ)

משה ואהרן לא התמהמהו לרגע ועל אף שהיו כבר זקנים וכבר היה קשה עבורם להזדרז- משה בן 80 ואהרן בן 83, הם עשו את ציווי ה' בזריזות גדולה! (ספורנו)

6.     מופת התנין

{ח}  רביעי  וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל-אַֽהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר:

בטרם יצאו משה ואהרן אל פרעה ה' מתגלה לשני גדולי הדור- גם למשה וגם לאהרן. אלו גדולי ישראל- משה ואהרן שמלך מלכי המלכים מדבר איתם!

{ט} כִּי֩ יְדַבֵּ֨ר אֲלֵכֶ֤ם פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר תְּנ֥וּ לָכֶ֖ם מוֹפֵ֑ת וְאָֽמַרְתָּ֣ אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן קַ֧ח אֶֽת-מַטְּךָ֛ וְהַשְׁלֵ֥ךְ לִפְנֵֽי-פַרְעֹ֖ה יְהִ֥י לְתַנִּֽין:

כאשר תבואו לפני פרעה הוא יבקש מכם הוכחה שיש כוח ועוצמה לשולחיכם וכדאי להקשיב לו, על-כן, ירצה שתעשו לפניו מופת מיוחד. אז, משה, תאמר לאהרן שיקח את מטהו וישליכהו לפני פרעה שיהפוך לתנין (רש"י, תרגום, נצי"ב).

{י} וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֤ה וְאַֽהֲרֹן֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה וַיַּֽעֲשׂוּ כֵ֔ן כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה ה' וַיַּשְׁלֵ֨ךְ אַֽהֲרֹ֜ן אֶת-מַטֵּ֗הוּ לִפְנֵ֥י פַרְעֹ֛ה וְלִפְנֵ֥י עֲבָדָ֖יו וַיְהִ֥י לְתַנִּֽין:

משה ואהרן באים בגבורה גדולה לפני פרעה. הם אינם חוששים ממנו, הם שליחיו של מלך מלכי המלכים! הם שמחים על הזכות לקיים את רצון ה' (אור החיים הק')! ובאמתחתם המופת הראשון שהם עתידים לעשות, הם מוכנים לבוא ולעשות את המופת, ברור להם שכל מה שה' אומר בוודאי שכך יהיה. ויעשו בדיוק כפי שציוה אותם ה'- ואהרן השליך את מטהו לפני פרעה ועבדיו ובנס מוחלט מאת ה' המטה הפך לתנין חי (ע"פ הספורנו). 

{יא} וַיִּקְרָא֙ גַּם-פַּרְעֹ֔ה לַֽחֲכָמִ֖ים וְלַֽמְכַשְּׁפִ֑ים וַיַּֽעֲשׂ֨וּ גַם-הֵ֜ם חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֛יִם בְּלַֽהֲטֵיהֶ֖ם כֵּֽן:

{יב} וַיַּשְׁלִ֨יכוּ֙ אִ֣ישׁ מַטֵּ֔הוּ וַיִּֽהְי֖וּ לְתַנִּינִ֑ם וַיִּבְלַ֥ע מַטֵּֽה-אַֽהֲרֹ֖ן אֶת-מַטֹּתָֽם:

פרעה הרשע אינו מתרשם מהמופת ומזמין מיד גם את חכמיו ומכשפיו שיעשו כישוף. הם השליכו את מטותם והם הפכו לצורה של תנינים, אבל, מבלי יכולת לזוז (ספורנו). אז קרה דבר נוסף, המטה-תנין של אהרן (שכרגע הוא תנין) בלע את כל שאר המטות של החכמים והמכשפים המצריים (ע"פ פשט הפסוק).

{יג} וַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר ה': (ס)

לפרעה הספיק שחרטומיו הצליחו להפוך את מטותיהם לתנינים, ליבו התחזק והוא לא קיבל את דברי משה ואהרן, מבחינתו משה ואהרן הם פשוט מכשפים יותר מוכשרים מהמכשפים והחרטומים שלו (נצי"ב), בדיוק כפי שכבר אמר להם ה' שיקרה.

אמנם, פרעה אינו אומר כלום אלא יושב ושותק. מופת מיוחד כזה הוא לא ראה- גם המטה נהפך לתנין ועוד בולע את המטות האחרים. אמנם בהתחלה הוא אמר שהוא לא מכיר את ה' וגם לא ישלח את עם ישראל אך כעת הוא כבר מתחיל לפחד כשהוא רואה כאלו מופתים (רמב"ן). אלוקי ישראל באמת הוא זה הנותן נשמה ורוח בחיים (ספורנו).

7.     מכת דם

{יד} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה כָּבֵ֖ד לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה מֵאֵ֖ן לְשַׁלַּ֥ח הָעָֽם:

ה' מתגלה אל משה ואומר לו- לב פרעה כבד והוא לא מתכוון לשלוח את העם והוא מביא על עצמו את עונשו (רמב"ן, רמב"ם).

{טו} לֵ֣ךְ אֶל-פַּרְעֹ֞ה בַּבֹּ֗קֶר הִנֵּה֙ יֹצֵ֣א הַמַּ֔יְמָה וְנִצַּבְתָּ֥ לִקְרָאת֖וֹ עַל-שְׂפַ֣ת הַיְאֹ֑ר וְהַמַּטֶּ֛ה אֲשֶׁר-נֶהְפַּ֥ךְ לְנָחָ֖שׁ תִּקַּ֥ח בְּיָדֶֽךָ:

לך אל פרעה, מוקדם בבוקר, כשהוא יוצא אל היאור כדרכם של שרים ומלכים לטייל בבוקר (רשב"ם). אז, כשהוא על שפת היאור תעמוד מולו, ואל תחשוש- אלא תעמוד מולו בתוקף - שתהיה ניצב מולו! (רמב"ן לעיל ח', ט"ז, אור החיים לעיל ט', י"ג) כך תעמוד כשבידך המטה שנהפך לנחש בטרם הלכת אל פרעה ואז אהרן יטה בידו על היאור ופרעה יראה בעיניו את שינוי הטבע שנגרם על ידי המטה במכה (ראב"ע).

{טז} וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו ה' אֱלֹקֵ֤י הָֽעִבְרִים֙ שְׁלָחַ֤נִי אֵלֶ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר שַׁלַּח֙ אֶת-עַמִּ֔י וְיַֽעַבְדֻ֖נִי בַּמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּ֥ה לֹֽא-שָׁמַ֖עְתָּ עַד-כֹּֽה:

תעמוד מול פרעה, אל תפחד אלא תאמר לו בתוקף ותדרוש ממנו- ה' אלוקי ישראל שלחני אליך לומר לך- שלח את עמי כדי שיעבדו אותי במדבר, והנה כבר נדרשת לכך ובכל זאת לא שלחת אותם (רמב"ן), על כן:

{יז} כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' בְּזֹ֣את תֵּדַ֔ע כִּ֖י אֲנִ֣י ה' הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י מַכֶּ֣ה | בַּמַּטֶּ֣ה אֲשֶׁר-בְּיָדִ֗י עַל-הַמַּ֛יִם אֲשֶׁ֥ר בַּיְאֹ֖ר וְנֶֽהֶפְכ֥וּ לְדָֽם:

הקשב היטב פרעה! אומר משה בתוקף לפני מלך האימפריה המצרית:

כך אמר ה' שתדע שהוא מולך על כל העולם ומנהיגו! הוא הקובע ופועל כל דבר בעולם! הנה אני מכה במטה זה על המים שביאור והם יהפכו לדם!

{יח} וְהַדָּגָ֧ה אֲשֶׁר-בַּיְאֹ֛ר תָּמ֖וּת וּבָאַ֣שׁ הַיְאֹ֑ר וְנִלְא֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן-הַיְאֹֽר: (ס)

ואל תחשוב שיהיה זה שינוי קטן של צבע בלבד, אלא, המים יפסיקו מלהיות מים ויהפכו לדם ממש ולכן הדגים לא יצליחו לחיות עוד ביאור וימותו מה שכמובן יביא מיד לסירחון נורא- 'ובאש היאור'! ואפילו שהמצרים ינסו למצוא פתרון למים, הם לא יצליחו, וינסו עד שיתיאשו מלמצוא מים כדי לשתות מהיאור (רש"י, ספורנו).

ה' מעניש את המצרים על רשעותם הנוראה מידה כנגד מידה, מה עשו המצרים לעם ישראל שבגללו נענשו דווקא במכת דם?

הם העבידו ושעבדו את עם ישראל בצורה קשה מאוד והחלישו את כוחם מאוד! כעת הגיע הזמן שהיאור שהוא מקור המים העיקרי שלהם יפגע והם יחפשו מים לשתות, לא ימצאו וגופם יחלש. וגם, המצרים הרשעים השליכו את התינוקות ליאור, עכשיו היאור והם יענשו שהיאור יהפך לדם.

כך היה מתרה משה רבנו בפרעה, בתוקף וללא מורא במשך 24 ימים (ש"ר ט', י"ב), עד שלבסוף:

{יט} וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֣ר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֡ן קַ֣ח מַטְּךָ֣ וּנְטֵה-יָֽדְךָ֩ עַל-מֵימֵ֨י מִצְרַ֜יִם עַל-נַֽהֲרֹתָ֣ם | עַל-יְאֹֽרֵיהֶ֣ם וְעַל-אַגְמֵיהֶ֗ם וְעַ֛ל כָּל-מִקְוֵ֥ה מֵֽימֵיהֶ֖ם וְיִֽהְיוּ-דָ֑ם וְהָ֤יָה דָם֙ בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וּבָֽעֵצִ֖ים וּבָֽאֲבָנִֽים:

ה' אומר למשה לומר לאהרן לקחת את מטהו ולהטות עם ידו על כל מימי מצרים- הנהרות, התעלות מהיאור, האגמים (בורות מים גדולים), ועל כל מקוה מימיהם של המצרים ובכך הם יהפכו לדם והיה דם בכל ארץ מצרים, אפילו במקלחות בבתים ובכלי העץ והאבן שלהם (רש"י).

למה ה' מצווה את משה לומר לאהרן להכות ביאור ולא שמשה עצמו יעשה זאת?

מכאן אנחנו זוכים ללמוד עד כמה חשובה היא מידת הכרת הטוב- מכיוון שבזמן שמשה רבנו היה תינוק ואימו הניחה אותו ביאור, היאור כביכול הגין עליו. כלומר, אפילו דבר דומם, שעזר ללא כוונה להצלה, ה' אומר למשה שיש להכיר על כך טובה ולכן אמנם תינתן המכה אבל לא על ידי משה אלא על ידי אהרן (רש"י).

{כ} וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵן֩ מֹשֶׁ֨ה וְאַֽהֲרֹ֜ן כַּֽאֲשֶׁ֣ר | צִוָּ֣ה ה' וַיָּ֤רֶם בַּמַּטֶּה֙ וַיַּ֤ךְ אֶת-הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁ֣ר בַּיְאֹ֔ר לְעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּלְעֵינֵ֖י עֲבָדָ֑יו וַיֵּהָֽפְכ֛וּ כָּל-הַמַּ֥יִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹ֖ר לְדָֽם:

משה ואהרן באים לפני פרעה, ועושים בדיוק כפי שה' ציום. איזו גבורה! הם אינם נרתעים כלל! למשה ואהרן כזו אמונה חזקה בה'! יש להם יראת שמיים עצומה ולכן אפילו שלפניהם נמצא מלך כה חזק ואכזר, הם עומדים מולו באומץ לב בגלל שה' ציוה אותם- אהרן מרים את מטהו ומכה את המים שביאור, ממש מול פרעה ועבדיו! והכל הופך לדם ממש (ספורנו).

{כא} וְהַדָּגָ֨ה אֲשֶׁר-בַּיְאֹ֥ר מֵ֨תָה֙ וַיִּבְאַ֣שׁ הַיְאֹ֔ר וְלֹא-יָכְל֣וּ מִצְרַ֔יִם לִשְׁתּ֥וֹת מַ֖יִם מִן-הַיְאֹ֑ר וַיְהִ֥י הַדָּ֖ם בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

כל הדגים שביאור מתו, ובגלל זה היאור הסריח מאוד. היאור כבר לא ראוי לשתיה והמצרים לא יכלו לשתות ממנו ויהי דם בכל ארץ מצרים.

ה' אינו מוותר לרשעים ומעניש את המצרים על מעשיהם הרעים והאכזריים שעשו לעם ישראל.

מן הסתם, המכה הקשה הזו עוררה לאט לאט את המצרים שהתבוננו מסביבם וראו דם ועוד דם ועוד דם והחלו לדבר ביניהם עד כמה גדול כוחו של ה' שהפך את המים לדם של ממש.

{כב} וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֛ן חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם בְּלָֽטֵיהֶ֑ם וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵב-פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא-שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר ה':

החרטומים מצליחים גם הפעם לעשות משהו דומה והופכים את המים לצבע הדם, אך עדיין אין מה להשוות בין מה שעשו מה ואהרן בנס מוחלט מאת ה' והפך את המים לדם של ממש שנשאר כך במשך 7 ימים! אל מול החרטומים שעשו כשפים והשתמשו בכל מיני כוחות של טומאה והצליחו רק לגרום לשינוי המראה של המים (ספורנו).

{כג} וַיִּ֣פֶן פַּרְעֹ֔ה וַיָּבֹ֖א אֶל-בֵּית֑וֹ וְלֹא-שָׁ֥ת לִבּ֖וֹ גַּם-לָזֹֽאת:

פרעה מסרב  לקבל ולהפנים וחוזר אל ביתו ולא שם לב למכה הזאת ולא חשב שאולי מעתה ה' יפגע בו  ישירות (רמב"ן). זה לא סתם קורה- ה' לא מוותר למי שעושה מעשי רשע – פרעה צריך להיענש על מעשיו הרעים והאכזריים ולכן ה' לא נותן לו לחזור בו (רמב"ם הל' תשובה).

{כד} וַיַּחְפְּר֧וּ כָל-מִצְרַ֛יִם סְבִיבֹ֥ת הַיְאֹ֖ר מַ֣יִם לִשְׁתּ֑וֹת כִּ֣י לֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לִשְׁתֹּ֔ת מִמֵּימֵ֖י הַיְאֹֽר:

המצרים חופרים מסביב ליאור, אולי ימצאו מים לשתות, כי לא היה להם אפשרות לשתות ממימי היאור.

{כה} וַיִּמָּלֵ֖א שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים אַֽחֲרֵ֥י הַכּוֹת-ה' אֶת-הַיְאֹֽר: (פ)

עוברים 7 ימים מאז תחילת המכה ביאור והמים שביאור התרפאו מהמכה וחזרו להיות מים (ת"י).

8.     מכת צפרדע

{כו} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' שַׁלַּ֥ח אֶת-עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:

ה' אומר למשה, עוד בעודו מחוץ לעיר המלוכה (מכיוון שהיא מלאה עבודה זרה ולא ראוי שה' ידבר עם משה רבנו בתוך מקום כזה טמא), בא אל פרעה, מבלי לבקש רשות! כנס אל ארמון המלך ותפנה אל פרעה בדרישה תקיפה - כך אמר ה', שלח את עמי כדי שיעבדוני! (אור החיים הק')

{כז} וְאִם-מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ הִנֵּ֣ה אָֽנֹכִ֗י נֹגֵ֛ף אֶת-כָּל-גְּבֽוּלְךָ֖ בַּֽצְפַרְדְּעִֽים:

ותמשיך בתקיפות ותאמר לפרעה- אם תסרב לשלחם- הנה אנוכי מכה את ארץ מצרים בצפרדעים (רש"י).

{כח} וְשָׁרַ֣ץ הַיְאֹר֘ צְפַרְדְּעִים֒ וְעָלוּ֙ וּבָ֣אוּ בְּבֵיתֶ֔ךָ וּבַֽחֲדַ֥ר מִשְׁכָּֽבְךָ֖ וְעַל-מִטָּתֶ֑ךָ וּבְבֵ֤ית עֲבָדֶ֨יךָ֙ וּבְעַמֶּ֔ךָ וּבְתַנּוּרֶ֖יךָ וּבְמִשְׁאֲרוֹתֶֽיךָ:

כל היאור ישרוץ צפרדעים שיעלו ויבואו לתוך ביתך, לחדר השינה שלך, ולמיטתך! אחר כך, יכנסו הצפרדעים לבית עבדיך, ולבתי עמך ואף יכנסו לתנורים ולמשארותיך-כלי האוכל.

הקב"ה מעניש את המצרים בצורה מסודרת, מי שהתחיל בפורענות, הוא נענש תחילה ומי שנמשך אחריו נענש גם כן אחריו. לכן, קודם פרעה, אחרי זה כל השאר (רש"י). איזו גבורה גדולה נדרשת ממשה רבנו לעמוד מול מלך הממלכה המצרית ולומר בצורה נחרצת שהראשון מכולם ללקות יהיה לא פחות מאשר פרעה בעצמו!

{כט} וּבְכָ֥ה וּֽבְעַמְּךָ֖ וּבְכָל-עֲבָדֶ֑יךָ יַֽעֲל֖וּ הַֽצְפַרְדְּעִֽים:

פרעה, לא בזה בלבד תגמר המכה, אלא הצפרדעים יכנסו לתוך גופכם (רש"י)- לתוך גופך ולתוך כל בני עמך שעזרו לך בגזירת השלכת התינוקות ליאור ואחר כך לתוך גופם של עבדיך.

איזה פלא עצום! הצפרדעים שבדר"כ חיות בעיקר במים יוצאות מהמים ועולות ליבשה ונשארות שם! ועוד נכנסות לתוך התנורים הדולקים באש! בדיוק להפך ממה שמתאים להן לפי טבען! (אברבנאל, מלבי"ם)

שמות פרק-ח

{א} וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה֒ אֱמֹ֣ר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן נְטֵ֤ה אֶת-יָֽדְךָ֙ בְּמַטֶּ֔ךָ עַ֨ל-הַנְּהָרֹ֔ת עַל-הַיְאֹרִ֖ים וְעַל-הָֽאֲגַמִּ֑ים וְהַ֥עַל אֶת-הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ה' מצווה את משה שוב לומר לאהרן שהוא יהיה זה שיתן את המכה כפי שלמדנו שמידת הכרת הטוב חשובה מאוד לא משנה מי זה העומד מנגד, ואפילו שזה דומם יש להכיר טובה מצידנו ולכן אהרן הוא זה שיטה את ידו על הנהרות, היאורים והאגמים ויעלה את הצפרדעים על ארץ מצרים.

אמנם, נשים לב, שבשונה ממכת דם בה היאור לקה כבר בזה שה' ציוה להכותו. במכת צפרעים, ה' לא מצווה להכות ביאור- אך עדיין שייכת כאן הכרת הטוב- שהרי סוף סוף היאור כן לוקה בשייכותו למכה בזה שהתמלא צפרדעים.

{ב} וַיֵּ֤ט אַֽהֲרֹן֙ אֶת-יָד֔וֹ עַ֖ל מֵימֵ֣י מִצְרָ֑יִם וַתַּ֨עַל֙ הַצְּפַרְדֵּ֔עַ וַתְּכַ֖ס אֶת-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

אהרן מקיים את ציווי ה' ונוטה את ידו על מימי מצרים – ואז מתחיל נס המכה שמתחלק ל-2 חלקים: א) המכה החלה מיד (ראב"ע), ב) כמות עצומה של צפרדעים מתחילה לעלות על מצרים עד שהארץ כולה כוסתה צפרדעים (רש"י).

אם כן, היו במכה זו 2 ניסים: א) שמיד עם נטיית ידו החל שירוץ ועליית הצפרדעים. ב) הכמות העצומה של הצפרדעים שעלתה עד כדי שכיסתה את כל פני הארץ.

הצפרדעים גרמו בוודאי לבהלה גדולה בקרב המצרים שבכל מקום שאליו הלכו מצאו צפרדעים והדבר גרם להם לפחד גדול מאוד על חייהם- שהרי הצפרדעים נכנסו לתוך גופם! ורעש קרקור הצפרדעים היה מחריש אוזניים.

ה' מעניש את המצרים על רשעותם הנוראה מידה כנגד מידה, מה עשו המצרים לעם ישראל שבגללו נענשו במכת צפרדע?

ה' מעניש את המצרים מידה כנגד מידה- הם הכבידו על עם ישראל בעבודה קשה ומפרכת ועכשיו ה' מביא עליהם את הצפרדעים שמכבידים על חייהם ומקשים עליהם מאוד.

{ג} וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֥ן הַֽחַרְטֻמִּ֖ים בְּלָֽטֵיהֶ֑ם וַיַּֽעֲל֥וּ אֶת-הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

גם החרטומים הצליחו לעשות מעשה כשפים ולגרום לצפרדעים הקיימות לעלות על הארץ, אך כולם שמו לב שהיו אלו צפרדעים "מזויפות" שהרי משה ואהרן הם שליחים של ה' ולכן הביאו על מצרים צפרדעים אמיתיות שאף התרבו והולידו צפרדעים נוספות, לעומת זאת החרטומים לא הצליחו ליצור ממש צפרדע אמיתית ולכן הצפרדעים שלהם לא הצליחו להוליד צפרדעים אחרות (ספורנו).

{ד} וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֜ה לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֗ן וַיֹּ֨אמֶר֙ הַעְתִּ֣ירוּ אֶל-ה' וְיָסֵר֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמֶּ֖נִּי וּמֵֽעַמִּ֑י וַֽאֲשַׁלְּחָה֙ אֶת-הָעָ֔ם וְיִזְבְּח֖וּ לה':

פרעה והמצרים נבהלו והופתעו מהמכה ואף חוששים לחייהם ועל אף שהחרטומים הצליחו להעלות צפרדעים פרעה קורא למשה ואהרן ומבקש שיתפללו אל ה' שיסיר את הצפרדעים ואז הוא ישלח את עם ישראל לעבוד את ה'.

מאיפה מבקש פרעה שיסורו קודם כל הצפרדעים?

ובכן, כמו שמתאים לרשעים, פרעה קודם כל מבקש שיסירו את הצפרדעים ממנו ורק אחר כך מבקש על עמו.

{ה} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה לְפַרְעֹה֘ הִתְפָּאֵ֣ר עָלַי֒ לְמָתַ֣י | אַעְתִּ֣יר לְךָ֗ וְלַֽעֲבָדֶ֨יךָ֙ וּֽלְעַמְּךָ֔ לְהַכְרִית֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִמְּךָ֖ וּמִבָּתֶּ֑יךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה:

משה אומר לפרעה- אתפלל עוד היום עליך על עבדיך ועל עמך, אך בֹּא תנסה לתת לי משימה שאי אפשר לעשותה ותאמר לי למתי אתה רוצה שיפסקו הצפרדעים ממך ומבתיך ושישארו רק ביאור? (רש"י)

{ו} וַיֹּ֖אמֶר לְמָחָ֑ר וַיֹּ֨אמֶר֙ כִּדְבָ֣רְךָ֔ לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּי-אֵ֖ין כַּה' אֱלֹקֵֽינוּ:

פרעה עדיין אינו מאמין שמשה הוא שליח של הקב"ה- בורא עולם ומנהיגו ולכן חושב שאם ידחה למחר אז משה לא יצליח (מהרש"ל, ליקוטים ברב פנינים), אך כמובן לא כך הדברים ומשה רבנו בלי שום חשש מסכים ואומר לפרעה- אין בעיה, כפי שביקשת יהיה. כך תבין שאין כה' אלוקינו והכל נעשה בהנהגתו ובהשגחתו! (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים)

כמובן, שבודאי נשמעה השמועה למרחוק שפרעה שינה את דעתו והוא מסכים לעם ישראל לצאת. דבר זה בוודאי השפיע רבות על המצרים שהרי שינוי דעת המלך משפיע על כולם.

{ז}  חמישי  וְסָר֣וּ הַֽצְפַרְדְּעִ֗ים מִמְּךָ֙ וּמִבָּ֣תֶּ֔יךָ וּמֵֽעֲבָדֶ֖יךָ וּמֵֽעַמֶּ֑ךָ רַ֥ק בַּיְאֹ֖ר תִּשָּׁאַֽרְנָה:

ויסורו הצפרדעים, ממך, מבתיך, מעבדיך ומעמך וישארו רק ביאור.

חז"ל מלמדים אותנו, שפעם לא היו צפרדעים ביאור, רק הצפרדעים שנותרו מהמכה נותרו זכר לדורות מהמכה (אברבנאל, ספורנו).

{ח} וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֛ה וְאַֽהֲרֹ֖ן מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל-ה' עַל-דְּבַ֥ר הַֽצְפַרְדְּעִ֖ים אֲשֶׁר-שָׂ֥ם לְפַרְעֹֽה:

משה ואהרן יוצאים מלפני פרעה ומשה מתפלל אל ה' על מכת הצפרדעים ששם לפרעה.

{ט} וַיַּ֥עַשׂ ה' כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַיָּמֻ֨תוּ֙ הַֽצְפַרְדְּעִ֔ים מִן-הַבָּתִּ֥ים מִן-הַֽחֲצֵרֹ֖ת וּמִן-הַשָּׂדֹֽת:

ה' מקבל את תפילת משה וכל הצפרדעים שבבתים, בחצרות ובשדות, מתו.

אשרינו מה טוב חלקנו! איזה נביא יש לעם ישראל שנאמר עליו בתורה שה' עושה כפי שהוא ביקש- "רצון יראיו יעשה"!

{י} וַיִּצְבְּר֥וּ אֹתָ֖ם חֳמָרִ֣ם חֳמָרִ֑ם וַתִּבְאַ֖שׁ הָאָֽרֶץ:

המצרים צוברים-אוספים את כל הצפרדעים ערימות ערימות (רש"י)- ממילא רֵיחָם הרע הולך וגובר עד שכל הארץ באשה-הסריחה.

{יא} וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּ֤י הָֽיְתָה֙ הָֽרְוָחָ֔ה וְהַכְבֵּד֙ אֶת-לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר ה': (ס)

פרעה ראה שהמצב הפך טוב יותר ונרגע ומיד אמר בליבו- למה שאשחרר אותם, והכביד את ליבו ולא שמע לדרישת משה ואהרן. בדיוק כפי שה' אמר שיקרה.

9.     מכת כינים

{יב} וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל-אַֽהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת-מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת-עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

לאחר 2 מכות בהם ה' ציוה על משה להתרות קודם בפרעה, כעת מגיעה מכה שלישית בה פרעה לא מקבל בכלל התראה שהרי כבר פעמיים חטא בכך שלא הקשיב ולא שיחרר את עם  ה' אז אין סיבה לחזור ולהתרות בו (חזקוני). ה' מצווה את משה לומר לאהרן שיטה את מטהו ויכה בעפר הארץ שיהפוך כולו לכינים, בכל ארץ מצרים.

מדהים עד כמה חשובה היא מידת הכרת הטוב! שלושת המכות הראשונות שה' החליט להכות בהם את פרעה ניכרות בכך שמשה מְצֻוֶּה שלא לעשותן אלא שאהרן יעשה אותן. גם במכה זו, עפר הארץ "סייע" למשה רבנו כשהטמין בתוכו את המצרי על כן מצד הכרת הטוב לא ראוי שמשה רבנו יכה בו (רש"י).

{יג} וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֗ן וַיֵּט֩ אַֽהֲרֹ֨ן אֶת-יָד֤וֹ בְמַטֵּ֨הוּ֙ וַיַּךְ֙ אֶת-עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה כָּל-עֲפַ֥ר הָאָ֛רֶץ הָיָ֥ה כִנִּ֖ים בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

משה ואהרן מקיימים מיד את ציווי ה' ואהרן נוטה את ידו ומכה בעפר הארץ- ומיד, החלה רחישת כינים באדם ובבהמה ובכל ארץ מצרים התרחש הנס המופלא- כל גרגרי עפר הארץ הפכו לכינים רוחשות (רש"י), פשוט אין עפר אלא רק כינים!

{יד} וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֨ן הַֽחַרְטֻמִּ֧ים בְּלָֽטֵיהֶ֛ם לְהוֹצִ֥יא אֶת-הַכִּנִּ֖ים וְלֹ֣א יָכֹ֑לוּ וַתְּהִי֙ הַכִּנָּ֔ם בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:

גם פה, החרטומים ניסו בלחשיהם להביא כינים ממקום אחר (רש"י) ולא הצליחו והמכה המשיכה- כינים באדם ובבהמה, ואפילו בחרטומים (ראב"ע)!

ה' מעניש את המצרים על רשעותם הנוראה מידה כנגד מידה, מה עשו המצרים לעם ישראל שבגללו נענשו במכת כינים?

המצרים נענשים על כך שלא נתנו מנוחה לעם ישראל והיו מעבידים אותם ביום ובלילה ללא רגע אחד של מנוחה. כעת, ה' מענישם מידה כנגד מידה והם סובלים מכינים שעוקצות אותם ללא הרף ומבלי יכולת לברוח ולהימנע מהם.

{טו} וַיֹּֽאמְר֤וּ הַֽחַרְטֻמִּם֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה אֶצְבַּ֥ע אֱלֹקִ֖ים הִ֑וא וַיֶּֽחֱזַ֤ק לֵב-פַּרְעֹה֙ וְלֹֽא-שָׁמַ֣ע אֲלֵהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר ה': (ס)

החרטומים סובלים ומבינים היטב- אין זה מעשה כשפים של משה ואהרן (ת"י), לכן הם באים אל פרעה ואומרים לו בבושה- אנחנו לא מצליחים... בודאי שזהו מעשה אלוקי! אפילו הרשעים הגדולים האלו- החרטומים מצליחים להבין שה' מעניש אותם. אך פרעה, לא אכפת לו. ליבו מתחזק ואפילו שהחרטומים מודים בדבר, פרעה הרשע לא שומע אליהם, ודבריהם אף מרגיזים אותו. אלא הוא אומר לעצמו- הרי במכת דם ובמכת צפרדע משה התרה בי קודם- מה שמראה שזה נעשה בכוונה, אך כעת, הוא לא התרה (רמב"ן). זה אומר שזה קרה במקרה, בגלל שככה המזל של מצרים עכשיו (ראב"ע), בדיוק כפי שאמר ה'.

10.  מכת ערוב

{טז} וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה הַשְׁכֵּ֤ם בַּבֹּ֨קֶר֙ וְהִתְיַצֵּב֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה הִנֵּ֖ה יוֹצֵ֣א הַמָּ֑יְמָה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:

אחרי 3 מכות שפרעה לא מקשיב, ה' מצווה את משה רבנו גש שוב אל פרעה, עמוד מולו בקומה זקופה, באומץ וללא מורא כשהוא יוצא כמנהג המלכים לטיול בוקר (ראב"ע), חזור ודרוש ממנו – כך ציוה ה': שלח את עמי ויעבדוני!

ה' מחזק את משה שיקום ויעמוד באומץ לפני פרעה, מתוך ביטחון גדול בה' ובאהבה רבה לעם ישראל.

{יז} כִּ֣י אִם-אֵֽינְךָ֘ מְשַׁלֵּ֣חַ אֶת-עַמִּי֒ הִנְנִי֩ מַשְׁלִ֨יחַ בְּךָ֜ וּבַֽעֲבָדֶ֧יךָ וּֽבְעַמְּךָ֛ וּבְבָתֶּ֖יךָ אֶת-הֶֽעָרֹ֑ב וּמָ֨לְא֜וּ בָּתֵּ֤י מִצְרַ֨יִם֙ אֶת-הֶ֣עָרֹ֔ב וְגַ֥ם הָֽאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁר-הֵ֥ם עָלֶֽיהָ:

ואם תסרב לשלח את עמי, אני אשלח את הערוב- ערבוביא של חיות רעות (ת"י), אריות, נמרים, זאבים, דובים, נחשים ועקרבים וכל מיני חיות רעות ואכזריות שיתגרו בך, בעבדיך ובכל עמך והם ימלאו את כל המקומות שבהם אתם גרים אך לא רק שם יסתובבו אלא אפילו במקומות שאינכם גרים, שאין לכם בתים הם יבואו (ראב"ע). בדבר זה יהיה נס גדול- מכיוון שבדר"כ החיות חוששות מלהיכנס למקום ישוב, ואם הן נכנסות אז הן חוששות, אך משה רבנו אומר לפרעה שאם הוא חושב שהם יתנהגו כאילו הם במקום זר להם ולכן יהיו פחות מסוכנים, ממש לא, הם יתנהגו כאילו הם על האדמה הרגילה שלהם, ועל כן יהיו כועסים ואכזריים ומסוכנים כאילו הם באדמתם הרגילה- בבית שלהם (אברבנאל, ליקוטי אנשי שם).

נשים לב, איזה אומץ לב נדרש ממשה רבנו- לעמוד לפני פרעה ולומר לו בתוקף שהוא יהיה הראשון שיענש!!

{יח} וְהִפְלֵיתִי֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא אֶת-אֶ֣רֶץ גֹּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֤ר עַמִּי֙ עֹמֵ֣ד עָלֶ֔יהָ לְבִלְתִּ֥י הֱיוֹת-שָׁ֖ם עָרֹ֑ב לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֲנִ֥י ה' בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ:

אף אעשה פלא (ת"י) שעל אף שהחיות הרעות האלו הן בקלות עוברו ממקום למקום, בכל זאת, כמו בכל המכות שהיו עד עכשיו הן לא יגיעו כלל לארץ גושן בה עמי היקר- עם ישראל נמצא (רשב"ם, רמב"ן), אצלם לא יהיה ערוב- כך תבין פרעה ואיתך כל מצרים כי אני ה' בורא העולם ואני הוא השולט על העולם ומנהיגו ודברי מתקיימים! (רש"י, רמב"ן)

שליטת ה' בארץ ועשיית הדין והמשפט במצרים מעוררים את עם ישראל להאמין יותר ויותר בה', להתחזק באהבת ה' וביראתו. כמובן, שגם על המצרים המכות משפיעות וגורמות להם להתעורר ולהבין כי ה' הוא המושל על הארץ.

בפסוק הזה אנו יכולים לראות איזו אהבת ה' גדולה יש לה' אלינו. שה' מדגיש לפרעה כי לעמו היקר המכה כלל לא תתקרב.

בדבריו אלו, פועל משה רבנו לאט לאט בשליחות ה' כדי לרכך את הלב האטום של פרעה הרשע בדרך אל שבירתו המוחלטת וכניעתו בפני ה' ומשה שליחו.

{יט}  שישי  וְשַׂמְתִּ֣י פְדֻ֔ת בֵּ֥ין עַמִּ֖י וּבֵ֣ין עַמֶּ֑ךָ לְמָחָ֥ר יִֽהְיֶ֖ה הָאֹ֥ת הַזֶּֽה:

ועוד אעשה הבדלה בין עמי לעמך, שאפילו אם יהיה מבני עמי שנמצא בארץ מצרים ואף עומד ליד אנשים מצריים החיות הרעות הללו לא יפגעו בו! (רמב"ן, אור החיים הק'). וכדי שתדע שאין זה מקרה, הרי אני מודיעך מעכשיו שרק מחר יהיה האות והמופת הזה (רשב"ם)!

[יש הסבר נוסף, שממילים אלו שבפסוק אנו לומדים שממכת ערוב ואילך היה הבדל בין עמ"י למצרים, אך לא קודם לכן (אברבנאל)]

{כ} וַיַּ֤עַשׂ ה' כֵּ֔ן וַיָּבֹא֙ עָרֹ֣ב כָּבֵ֔ד בֵּ֥יתָה פַרְעֹ֖ה וּבֵ֣ית עֲבָדָ֑יו וּבְכָל-אֶ֧רֶץ מִצְרַ֛יִם תִּשָּׁחֵ֥ת הָאָ֖רֶץ מִפְּנֵ֥י הֶעָרֹֽב:

למחרת, ה' הכה במצרים. ערוב כבד- המוני חיות רעות החלו לעלות ולבוא במצרים. תחילה בבית פרעה, ובהמשך בבית עבדיו ובכל ארץ מצרים ואפילו את האדמה עצמה החיות הללו היו הורסות ומשחיתות (אור החיים הק').

ה' מעניש את המצרים על רשעותם הנוראה מידה כנגד מידה, מה עשו המצרים לעם ישראל שבגללו נענשו במכת ערוב?

כשם שהם היו אכזרים ונהגו ברשעות כלפי עם ה' כעת באים עליהם כל החיות הרעות והאכזריות הללו ופוגעות בהם.

{כא} וַיִּקְרָ֣א פַרְעֹ֔ה אֶל-מֹשֶׁ֖ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר לְכ֛וּ זִבְח֥וּ לֵאלֹֽקֵיכֶ֖ם בָּאָֽרֶץ:

המכות לאט לאט משפיעות על פרעה ומשנות את דעתו. פרעה אט אט מבין כי ה' אוהב את עמו ומעניש את הפוגעים בהם. כעת, פרעה פוחד לחייו ושולח שליחים שיקראו למשה ולאהרן אך על רשעותו הוא לא מוותר ולא מוכן לשחרר לגמרי את עם ה' ואומר למשה ואהרן- אני מוכן שתפסיקו לעבוד ותלכו לעבוד את אלוקיכם, אבל רק בארץ גושן. איזו רשעות וקשיות עורף! אפילו שפרעה רואה את המכות הקשות שנוחתות עליו, על עמו ועל ארצו, בכל זאת הוא ממשיך להתעקש!

משה רבנו ואהרן באים אל פרעה, הם באים בנחת וללא מורא לא מפני פרעה ולא מפני המוני החיות הרעות שמסתובבות בכל רחובות מצרים. מן הסתם היו הרבה מצרים ששמעו על הזמנת משה ואהרן אל הארמון וגם רבים היו שראו את משה ואהרן עוברים ברחובות מבלי שאף חיה נגעה בהם. דברים אלו בודאי השפיעו עליהם ועוררו אותם לשים לגבורת ה' ולאהבתו הגדולה לעמו (ע"פ האברבנאל).

{כב} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לֹ֤א נָכוֹן֙ לַֽעֲשׂ֣וֹת כֵּ֔ן כִּ֚י תּֽוֹעֲבַ֣ת מִצְרַ֔יִם נִזְבַּ֖ח לה' אֱלֹקֵ֑ינוּ הֵ֣ן נִזְבַּ֞ח אֶת-תּֽוֹעֲבַ֥ת מִצְרַ֛יִם לְעֵֽינֵיהֶ֖ם וְלֹ֥א יִסְקְלֻֽנוּ:

משה רבנו לא מתרשם מפרעה, מי שקובע פה זה לא פרעה, אלא אך ורק הקב"ה ולכן אפילו שהוא מקבל יותר מ-50% מדרישותיו, הוא בכל זאת עונה בנחרצות ודורש את מילוי כל הדרישות! אמנם, משה רבנו אומר זאת בדרך כבוד כלפי פרעה, שהרי סוף סוף הוא המלך.

אומר משה- אין זה ראוי שנעשה כך, משום שזה יהיה ביזיון כלפי המצרים שנקח את מה שהם עובדים לו- הכבש, ונקריב אותו לאלוקינו מול עיניהם, איך נעשה דבר כזה מולם והם לא יסקלו אותנו...??? (רש"י, רשב"ם)

{כג} דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים נֵלֵ֖ךְ בַּמִּדְבָּ֑ר וְזָבַ֨חְנוּ֙ לה' אֱלֹקֵ֔ינוּ כַּֽאֲשֶׁ֖ר יֹאמַ֥ר אֵלֵֽינוּ:

על כן, נלך למרחק 3 ימי הליכה במדבר ושם נקריב לה' אלוקינו כפי שיאמר לנו איזה מקנה להקריב וכמה מקנה להקריב (ראב"ע).

{כד} וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֗ה אָֽנֹכִ֞י אֲשַׁלַּ֤ח אֶתְכֶם֙ וּזְבַחְתֶּ֞ם לה' אֱלֹֽקֵיכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר רַ֛ק הַרְחֵ֥ק לֹֽא-תַרְחִ֖יקוּ לָלֶ֑כֶת הַעְתִּ֖ירוּ בַּֽעֲדִֽי:

פרעה מתחיל קצת להיכנע ולהבין שהוא לא השולט בארץ ומסכים לדרישות- אני מוכן לשלוח אתכם שתקריבו לה' אלוקיכם במדבר, אבל, אל תרחיקו ללכת. העיקר, בבקשה תתחננו עלי!

פרעה הרשע נמצא במצוקה ומוכן לוותר- העיקר שיתפללו להסיר את הערוב.

{כה} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י יוֹצֵ֤א מֵֽעִמָּךְ֙ וְהַעְתַּרְתִּ֣י אֶל-ה' וְסָ֣ר הֶֽעָרֹ֗ב מִפַּרְעֹ֛ה מֵֽעֲבָדָ֥יו וּמֵֽעַמּ֖וֹ מָחָ֑ר רַ֗ק אַל-יֹסֵ֤ף פַּרְעֹה֙ הָתֵ֔ל לְבִלְתִּי֙ שַׁלַּ֣ח אֶת-הָעָ֔ם לִזְבֹּ֖חַ לה':

משה רבנו מוכן לקבל את התנאי שלא להתרחק, הרי העיקר שיצאו מהארץ (אור החיים הק'). משה אומר לפרעה- אני אצא ממך ואתפלל אל ה' שמחר יסיר ממך, מעבדיך ומעמך את הערוב - שתדע שאין כה' אלוקינו בארץ. אבל! אל תמשיך להתל ולשקר לנו שבסוף לא תשלח את העם להקריב לה' (אונקלוס).

{כו} וַיֵּצֵ֥א מֹשֶׁ֖ה מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל-ה':

משה רבנו יוצא מפרעה ומרבה בתפילה לפני ה' שיסיר את הערוב מפרעה.

{כז} וַיַּ֤עַשׂ ה' כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֔ה וַיָּ֨סַר֙ הֶֽעָרֹ֔ב מִפַּרְעֹ֖ה מֵֽעֲבָדָ֣יו וּמֵֽעַמּ֑וֹ לֹ֥א נִשְׁאַ֖ר אֶחָֽד:

ה' מקבל את תפילת משה ובאותה מהירות בה הופיעו החיות הרעות, כך הם נעלמו כאילו לא היו, לא נשאר אפילו אחד.

גם פה, אנו זוכים ללמוד פסוק מיוחד- אשרי אדם שכך נאמר עליו- ה' עושה כפי שמשה אומר! לא יאומן כמה ה' אוהב את משה רבנו ואת עמו ישראל!

למה במכת צפרדע, בה הצפרדעים מתו היה צורך לאסוף אותם, ואילו במכת ערוב לא נותרה אפילו חיה אחת במצרים?

כמובן שה' עשה כך בכוונה- כדי שלא יוכלו המצרים הרשעים להנות מהעורות של החיות (רש"י).

{כח} וַיַּכְבֵּ֤ד פַּרְעֹה֙ אֶת-לִבּ֔וֹ גַּ֖ם בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֑את וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-הָעָֽם: (פ)

וכצפוי, גם הפעם, בדיוק כפי שאמר ה', פרעה הרשע פתאום מכביד את ליבו ולא משלח את העם.

11.  מכת דבר

שמות פרק-ט

{א} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר ה' אֱלֹקֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת-עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:

ה' מתגלה למשה ומצוהו שוב- בא אל פרעה ותאמר לו שוב את הדרישה- כך אמר ה' אלוקי העברים- צאצאי אברהם העברי, 'שלח את עמי ויעבדוני!'.

שוב משה מְצֻוֶּה ללכת בקומה זקופה, ללא מורא ממלך בשר ודם אל ארמון המלך פרעה ושם לפני כולם לחזור על הדרישה הקבועה לשלוח את עם ה'!

{ב} כִּ֛י אִם-מָאֵ֥ן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֑חַ וְעֽוֹדְךָ֖ מַֽחֲזִ֥יק בָּֽם:

ותאמר לו- אם אתה ממשיך לסרב לשלחם ועדיין אתה ברשעותך- שלא רק ששעבדת אותם בעבודת פרך אתה עוד ממשיך להחזיק בהם כאילו הם אסירים בבית הסוהר! (ע"פ רש"י)

{ג} הִנֵּ֨ה יַד-ה' הוֹיָ֗ה בְּמִקְנְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה בַּסּוּסִ֤ים בַּֽחֲמֹרִים֙ בַּגְּמַלִּ֔ים בַּבָּקָ֖ר וּבַצֹּ֑אן דֶּ֖בֶר כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:

הנה ה' יכה במקנה שבשדה- בסוסים, חמורים, גמלים, בקר, צאן- כולם יחלו במחלת 'דֶבֶר' קשה ביותר.

{ד} וְהִפְלָ֣ה ה' בֵּ֚ין מִקְנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וּבֵ֖ין מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וְלֹ֥א יָמ֛וּת מִכָּל-לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל דָּבָֽר:

ועל אף שהדבר הזה הוא מכה שבאה מהאוויר- יבדיל ה' בין מקנה ישראל לבין מקנה מצרים- שמכל המקנה היהודי- לא ימות אפילו לא חיה אחת!

למה שוב אנחנו רואים שהתורה מדגישה לנו שה' הבדיל בין מקנה ישראל למקנה המצרים?

ובכן, זהו נס גדול מאוד! שהרי בשדות בהם רועה המקנה המצרי רועה גם מקנה ישראל ובכל זאת אף לא אחד מהם נפגע! ועוד יותר מזה, המחלה הזו מתפשטת- ובכל זאת היא לא עברה לא למקנה ישראל ולא למקומות בהם נמצא מקנה ישראל! (רמב"ן)

{ה} וַיָּ֥שֶׂם ה' מוֹעֵ֣ד לֵאמֹ֑ר מָחָ֗ר יַֽעֲשֶׂ֧ה ה' הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה בָּאָֽרֶץ:

ומראש תדע שאין זה סתם מחלה שתוקפת את האיזור אלא יד ה'- מחר בשעה מסוימת יבוא הדבר ויכה בך בארץ (רשב"ם).

{ו} וַיַּ֨עַשׂ ה' אֶת-הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ מִֽמָּ֣חֳרָ֔ת וַיָּ֕מָת כֹּ֖ל מִקְנֵ֣ה מִצְרָ֑יִם וּמִמִּקְנֵ֥ה בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל לֹא-מֵ֥ת אֶחָֽד:

ובדיוק כפי דברי משה כך היה- למחרת מתרחש הנס החמישי. מכת דֶבֶר נוראה מכה ברחבי מצרים וכל מקנה מצרים מת! על אף ההתראה, ועל אף כל המכות, ליבו של פרעה עוד כבד עליו ופרעה אינו מקשיב להתראתו של משה רבנו והתוצאה- כל מקנה מצרים מת ואילו ממקנה בני ישראל לא מת אפילו אחד!

בדרך הטבע דֶבֶר היא מחלה שמתפשטת ממקום למקום. כאן התרחש נס גדול- א) כל המקנה המצרי מת במחלה, מה שלא רגיל, כי בדר"כ במחלות כאלו לא כל החיות מתות וחלק מצליחות לשרוד. ב) מחלה כזו היא מתפשטת ולאט לאט פוגעת בחיות. כאן, מיד למחרת כל המקנה המצרי מת בבת אחת! וכל הסימנים העידו שזה מפני מחלת דֶבֶר. לכן גם פרעה בכלל לא ביקש לקרוא למשה ואהרן שיגרמו להפסקת המכה או שיתפללו (אברבנאל).

האם זו מכה קשה מקודמתה או קלה יותר?

נתבונן בפס' ב'-ג' ונראה שמהתראת ה' נוכל להבין שזו מכה הרבה יותר קשה ממכת ערוב! "יד ה' הויה במקנך"! ננסה לחשוב למה משמשות הבהמות והחיות. נשים לב שהבהמות הן בעצם הבסיס לכל הכלכלה המצרית! בחקלאות- הסוסים והשוורים לחרישה ולהובלה, במסחר- בהעברת משאות, ברכיבה- חמורים, גמלים וסוסים. מה המשמעות לדבר? זה אומר שכל המצרים שברובם היו שכירים יומיים איבדו את מקור הפרנסה שלהם! אין בהמות, אין איך לעבוד אז אין כסף, אין כסף אין אוכל. המצב הכלכלי יורד ויורד ויכול להיות מאוד שהרבה מצרים רעבו ללחם ואולי אף חלו ומתו.

ננסה לתאר לעצמנו את מה שקורה בשדות המרעה של עם ישראל- עם ישראל מסתובבים בין השדות כשבהמותיהם הולכות לצידם כשמסביב נמצאות מתות על הקרקע הבהמות מצריות. בודאי שרגשי השמחה וההודיה לה' שאוהב ומשגיח על עמו ישראל הלכו וגאו ובני ישראל שמחו והודו לה'.

{ז} וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֔ה וְהִנֵּ֗ה לֹא-מֵ֛ת מִמִּקְנֵ֥ה יִשְׂרָאֵ֖ל עַד-אֶחָ֑ד וַיִּכְבַּד֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-הָעָֽם: (פ)

פרעה מסתפק, המכות כבר משפיעות עליו הרבה- והוא בודק מה קורה בקרב המקנה של עם ישראל. היה לו ברור שמכה כזו קשה חייבת לפגוע בדרך הטבע גם במקנה ישראל. אך, הנה חוזרים שליחיו ובפיהם בשורה- ממקנה בני ישראל לא מת אפילו אחד! בודאי שפרעה היה המום והדבר גרם לו להבין עוד יותר את עוצמת שלטון ה' בעולם. ומה הרגישו המצרים כלפי אליליהם שלא עזרו להם? בטח המצרים התביישו ואולי אף כעסו עליהם כשהם ראו את אליליהם הכבשים שרועים מתים על הרצפה מבלי יכולת להושיעם... ברור שגם הם הבינו כי כוחו של ה' הוא עצום ורב והם סיפרו זה לזה על גדולת ה' וכוח הגדול.

ובכל זאת, פרעה הרשע ליבו ממשיך להתקשות ולמרות שזה ברור שזהו מעשה אלוקי- הוא לא משלח את עם ישראל.

12.  מכת שחין

{ח} וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל-אַֽהֲרֹן֒ קְח֤וּ לָכֶם֙ מְלֹ֣א חָפְנֵיכֶ֔ם פִּ֖יחַ כִּבְשָׁ֑ן וּזְרָק֥וֹ מֹשֶׁ֛ה הַשָּׁמַ֖יְמָה לְעֵינֵ֥י פַרְעֹֽה:

לראשונה, ה' מתגלה אל משה ואהרן יחד ומצווה אותם- מלאו חופניכם מפיח הכבשן- האפר שיוצא מהגחלים ומשה יזרקהו לשמים אל מול עיני פרעה (רש"י). כשפרעה יראה את המעשה הוא לא יוכל לטעון שזה סתם מקרה שקורה במצרים אלא יהיה ברור שמדובר בנס שמשה ואהרן עושים בשליחות ה' (ספורנו).

האם יש במכה הזו התראה?

אין התראה. כמו שלמדנו, אחרי שתי מכות בהם התרו והזהירו את פרעה מגיעה מכה המלמדת שמי שלא נזהר נענש.

כמובן, שגם עד עכשיו אהרן היה שותף, אבל לא שותף מלא- כפי שכתוב במפורש בהמשך שמשה ואהרן עשו יחד את כל המופתים האלה.

{ט} וְהָיָ֣ה לְאָבָ֔ק עַ֖ל כָּל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְהָיָ֨ה עַל-הָֽאָדָ֜ם וְעַל-הַבְּהֵמָ֗ה לִשְׁחִ֥ין פֹּרֵ֛חַ אֲבַעְבֻּעֹ֖ת בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

הפיח שמשה יזרוק יעוף כאבק על כל ארץ מצרים וירד על האנשים והבהמות ויהפוך למחלת שחין קשה, המעלה אבעבועות בעור, בכל רחבי מצרים.

אילו ניסים מסתתרים במעשה זה של משה רבנו?

ובכן, דבר זה יהיה לנס גדול מאוד!

• עֶצֶם זֶה שֶׁפִּיחַ נוֹגֵעַ בְּגוּף וְגוֹרֵם לִשְׁחִין קָשֶׁה זֶה נֵס עָצוּם! הַפִּיחַ יֵרֵד עַל הָאָדָם וְעַל הַבְּהֵמָה וּכְשֶׁהוּא יָבוֹא אִתָּם בְּמַגָּע הוּא יִגְרֹם לָהֶם לִשְׁחִין. שְׁחִין הוּא מָחֲלָה שֶׁל פְּצָעִים בַּגּוּף שֶׁמְּלֵאִים מֻגְלָה וְדָם.
• בְּרֶגַע הַמַּגָּע שֶׁל הָעוֹר עִם הַפִּיחַ יַרְגִּישׁוּ הַמִּצְרִים אֶת הַחֹם שֶׁלּוֹ שֶׁיִּגְרֹם לַאֲבַעְבּוּעוֹת שֶׁיַּעֲלוּ בְּעוֹרָם.
• עַל אַף שֶׁהַפִּיחַ הָיָה חַם לַמִּצְרִים- כְּשֶׁמֹּשֶׁה זְרָקוֹ הוּא כְּלָל לֹא הִרְגִּישׁ בַּחֹם!
• מֹשֶׁה לְבַדּוֹ יַחֲזִיק בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת כָּל מָה שֶׁהוּא וְאַהֲרֹן אָסְפוּ יַחְדָּו כָּל אֶחָד בִּשְׁתֵּי יָדָיו!
• שְׁהוּתוֹ שֶׁל הַפִּיחַ בָּאֲוִיר לֹא קֵּרְרָה אוֹתוֹ.
• מֹשֶׁה יִזְרֹק אֶת הַפִּיחַ לַשָּׁמַיִם וְהוּא יִתְפַּזֵּר כְּאָבָק עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וְיִכָּנֵס אֲפִלּוּ לְתוֹךְ הַבָּתִּים. (ע"פ רש"י ורמב"ן)

{י} וַיִּקְח֞וּ אֶת-פִּ֣יחַ הַכִּבְשָׁ֗ן וַיַּֽעַמְדוּ֙ לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיִּזְרֹ֥ק אֹת֛וֹ מֹשֶׁ֖ה הַשָּׁמָ֑יְמָה וַיְהִ֗י שְׁחִין֙ אֲבַעְבֻּעֹ֔ת פֹּרֵ֕חַ בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָֽה:

משה ואהרן מקיימים מיד את ציווי ה' ולוקחים מפיח הכבשן ובאים כך לפני פרעה, שם מבלי להתריע בכלל, ובגבורה גדולה משה נעמד מול פרעה וזורקו השמימה. הפיח מיד נהפך לאבק המתפזר ברחבי הארץ ומצמיח שחין שמחמם את העור ומעלה אבעבועות באדם ובבהמה.

{יא} וְלֹא-יָֽכְל֣וּ הַֽחַרְטֻמִּ֗ים לַֽעֲמֹ֛ד לִפְנֵ֥י מֹשֶׁ֖ה מִפְּנֵ֣י הַשְּׁחִ֑ין כִּֽי-הָיָ֣ה הַשְּׁחִ֔ין בַּֽחַרְטֻמִּ֖ם וּבְכָל-מִצְרָֽיִם:

והחרטומים כמובן נפגעו גם כן, ולא יכלו לעמוד לפני משה מפני השחין שפגע בהם ומרוב בושה לא באו לארמון המלך (רמב"ן).

צריך להבין שמראה השחין אינו נעים כלל- אדם מלא בפצעים זהו מראה שגורם לדחייה והרגשת מיאוס, לכן החרטומים התביישו לבוא לפני פרעה. מן הסתם הסתגרותם של החרטומים נודעה בציבור מה שגרם להם בושה גדולה עוד יותר- שכולם עסוקים בכך שזקני מצרים וחכמיה אינם מעיזים לצאת מבתיהם בגלל המכה שהנחית עליהם אלוקי העברים. דבר זה אף בוודאי עורר את המצרים והם דיברו זה עם זה על גדלות ה' וכוחו הגדול (ע"פ ראב"ע).

ה' מעניש את המצרים על רשעותם הנוראה מידה כנגד מידה, מה עשו המצרים לעם ישראל שבגללו נענשו במכת שחין?

המצרים גרמו לעם ישראל סבל רב ופציעות שונות כשהכו אותם בעבודתם. כעת, הם סובלים לאורך כל היום וכל הלילה ומלאים בפצעים מהשחין.

{יב} וַיְחַזֵּ֤ק ה' אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶֽׁה: (ס)

והפעם, ה' מחזק את לב פרעה ופרעה לא שמע לדרישת משה ואהרן כפי שאמר ה' למשה.

כפי שראינו, לאורך כל הדרך, פרעה ממשיך וממשיך להקשות את ליבו. פרעה הרשע והאכזר פגע קשות בעם ישראל והתאכזר אליהם במשך שנים רבות. מעשיו היו כה רעים וקשים עד שעונשו היה להפסיד את האפשרות לחזור בתשובה. כשאדם חוטא ברמה כל כך גבוהה אזי ה' אינו מוכן לוותר לו על חטאו הקשה ביותר בעזרת כמה מילים של חרטה וזהו- על כן, ה' שהוא שופט כל הארץ בצדק וביושר מקשה את לב פרעה למען יראו וייראו כל יושבי תבל מפני ה' אלוקי ישראל (אברבנאל).

בשלב הזה, כבר פסק השעבוד לחלוטין. בני ישראל יושבים בבתיהם, פנויים לעבוד את ה', ללמוד תורה בעצמם ועם בניהם, לעזור זה לזה בעשיית חסד ולהתרפא לאט לאט מהשעבוד הנורא שעבר עליהם.

13. מכת ברד

{יג} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר ה' אֱלֹקֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת-עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:

מצד אחד כל מכה שעוברת על המצרים מערערת את הכוח של פרעה וגורמת לו להבין שה' הוא השליט על הארץ, אך מצד שני היא גם מעוררת את כעסו על הפגיעה בממלכתו.

למה שוב ה' מחזק את משה ואומר לו להתיצב בקומה זקופה לפני פרעה?

לא קל לעמוד פעם אחר פעם ללא מורא לפני מלך גדול כפרעה. לכן, ה' מתגלה למשה ושוב חוזר ומחזק אותו- השכם מוקדם בבוקר וּבוֹא והתיצב - בקומה זקופה, לפני פרעה. תחזור לפניו על הדרישה הקבועה- ה' אלוקי העברים ציוה- שלח את עמי כדי שיעבדוני! אל תחשוש מפניו- על אף שבטח כעסו של פרעה הלך וגבר ממכה למכה על כן ה' מחזק את משה רבנו- עמוד ניצב לפניו ודרוש בתוקף את שחרורם של עם ישראל.

ועוד, שמכיוון ומדובר פה במכה קשה במיוחד- על כן צריך משה רבנו חיזוק לפני שהוא מכה את מצרים במכה כל כך קשה (ראב"ע).

{יד} כִּ֣י | בַּפַּ֣עַם הַזֹּ֗את אֲנִ֨י שֹׁלֵ֜חַ אֶת-כָּל-מַגֵּֽפֹתַי֙ אֶֽל-לִבְּ֔ךָ וּבַֽעֲבָדֶ֖יךָ וּבְעַמֶּ֑ךָ בַּֽעֲב֣וּר תֵּדַ֔ע כִּ֛י אֵ֥ין כָּמֹ֖נִי בְּכָל-הָאָֽרֶץ:

אשר במכה הזאת, אשלח עליך מכה כזו שבה יש את כל מגפותי.

מה הכוונה 'כל מגפותי'?

מסבירים חז"ל שיש במכה הזו הרבה מכות קשות- קולות הרעמים, הברקים, הברד העז שניתך לארץ ובתוכו אש לוהטת- כל אלו ביחד מתחברים ויוצרים עוצמה עצומה שתפגע בך, בעבדיך ובעמך, וכמובן גם בבהמות ובעצים, בתבואה ובפירות- הכל יאבד ויהרס! (ראב"ע, רבנו בחיי, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).

ולמה אביא במכה הזאת את כל הכוחות הללו יחד?

כדי שתדע שאין כמוני בכל הארץ! (פשט) אין מי שיכול לעשות דברים כאלו מלבדי ועוד שאין כמוני בכל הארץ שמשגיח ועושה דין ומשפט ברשעים (הכתב והקבלה).

{טו} כִּ֤י עַתָּה֙ שָׁלַ֣חְתִּי אֶת-יָדִ֔י וָאַ֥ךְ אֽוֹתְךָ֛ וְאֶֽת-עַמְּךָ֖ בַּדָּ֑בֶר וַתִּכָּחֵ֖ד מִן-הָאָֽרֶץ:

הרי רק עכשיו שלחתי בך את כוחי וְהִכֵּתִי אותך ואת עמך בדבר ואילו הייתי רוצה הָיִיתָ נכחד במחלת הדבר ונעלם מן הארץ! (רש"י)

{טז} וְאוּלָ֗ם בַּֽעֲב֥וּר זֹאת֙ הֶֽעֱמַדְתִּ֔יךָ בַּֽעֲב֖וּר הַרְאֹֽתְךָ֣ אֶת-כֹּחִ֑י וּלְמַ֛עַן סַפֵּ֥ר שְׁמִ֖י בְּכָל-הָאָֽרֶץ:

אך השארתי אותך בחיים.

למה ה' השאיר את פרעה בחיים אחרי מכת דבר?

כדי להראות את כוח ה' וכדי שיספרו את מעשי ה', נפלאותיו ושלטונו בכל הארץ (רש"י).

מי זה שילך ויספר על שלטון ה' בעולם?

נעורר 3 תשובות אפשריות:

1. המצרים יספרו זה לזה על כוחו וגבורתו של ה' (נצי"ב).
2. כל העולם יספרו על כוחו וגבורתו של ה' הדן ושופט כל מי שמסרב להקשיב לו וללכת בדרכיו (אור החיים הק').
3. מעתה ואילך, יספרו על מעשים אלו כל הדורות, דור אחרי דור (ראב"ע).

{יז}  שביעי  עֽוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם:

אם אתה ממשיך להחזיק בכוח את עמי, לבלתי שלחם לעבוד אותי אזי:

{יח} הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד אֲשֶׁ֨ר לֹֽא-הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְמִן-הַיּ֥וֹם הִוָּֽסְדָ֖ה וְעַד-עָֽתָּה:

מחר בשעה מדוייקת ירד ברד כבד מאוד אשר מאז נוסדה מצרים ועד היום לא היה כמוהו במצרים!

חז"ל מלמדים אותנו שמשה רבנו אמר לפרעה: 'הבט בכותל זה, אתה רואה את החריטה הזו? מחר, כשיגיע צל השמש לחריטה שכאן ירד ברד כבד מאוד אשר מאז נוסדה מצרים ועד היום לא היה כמוהו במצרים!'

{יט} וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת-מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל-הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶׁר-יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ:

על כן, שלח ואסוף את כל המקנה וכל מה שיש לכם בשדות- מכיוון שכל האדם והבהמה שֶׁיִּמַצְאוּ מחר בזמן הברד בשדות ולא יאספו לביתם וירד עליהם הברד ימותו.

למה ה' אומר למשה לומר מתי תתחיל המכה? לא עדיף שיענשו כמה שיותר מִצְרִים?

ה' לא רוצה סתם לפגוע במצרים כנקמה וזהו. אלא המטרה היא להעניש אותם על מעשיהם הרעים ולעורר אותם להבין כי ה' הוא השליט על הארץ ושיתבוננו במעשי ה' וילמדו כיצד להתנהג מדרכי ה'. לכן, אם הם יחליטו לתקן את מעשיהם אזי אין סיבה שימותו אלא רק שיענשו בכך שיבול הארץ יפגע קשות מהברד (רמב"ן).

{כ} הַיָּרֵא֙ אֶת-דְּבַ֣ר ה' מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת-עֲבָדָ֥יו וְאֶת-מִקְנֵ֖הוּ אֶל-הַבָּתִּֽים:

משה רבנו בא אל פרעה ואמר לפניו את כל דברי ה'. הדברים נשמעו ונפוצו מיד- אלו שכבר השכילו להבין כי ה' הוא השולט על הארץ ואלילי מצרים אינם שווים מאומה הבינו שלא כדאי להם לקחת סיכון ולכן רצו לשדות ואספו מיד את כל עבדיהם ומקניהם לתוך הבתים- הם פחדו להפסיד את המקנה והעבדים שלהם

(אמנם, כדאי שנזכור את אותם 'יראים את דבר ה''. מכיוון שעוד נפגוש אותם בפרשת בשלח. כשתהיה יציאת מצרים בפועל- ואותם "יראי ה'" ירוצו אחרי עם ישראל כדי להחזירם למצרים... (רש"י י"ד, ז')).

{כא} וַֽאֲשֶׁ֥ר לֹא-שָׂ֛ם לִבּ֖וֹ אֶל-דְּבַ֣ר ה' וַֽיַּֽעֲזֹ֛ב אֶת-עֲבָדָ֥יו וְאֶת-מִקְנֵ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה: (פ)

ומי שלא השכיל להבין שה' הוא שליט הארץ, וברוב רשעותו לא שם את ליבו לדבר ה'- עזב את עבדיו ואת מקנהו בשדות ולא עשה דבר.

{כב} וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת-יָֽדְךָ֙ עַל-הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל-הָֽאָדָ֣ם וְעַל-הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל-עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

משה מתרה ומתרה בפרעה, ללא הועיל. ה' מתגלה למשה ומצוהו להטות את ידיו לכיוון השמים (רש"י) ומיד יחל ברד בכל ארץ מצרים. על האדם, הבהמה וכל עשב השדה שבארץ מצרים.

{כג} וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת-מַטֵּ֘הוּ֘ עַל-הַשָּׁמַ֒יִם֒ וה' נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּֽהֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר ה' בָּרָ֖ד עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

משה אינו מחכה רגע ומיד מקיים את ציווי ה' וּמַטֶּה את מטהו לכיוון השמים ומיד החלה סערה כבדה- קולות חזקים של רעמים וברד עז ניתך ארצה. בנוסף גם אש שבדרך כלל עולה למעלה- הפעם יורדת למטה. וה' המטיר ברד על כל ארץ מצרים.

{כד} וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא-הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָֽיְתָ֥ה לְגֽוֹי:

הברד יורד ובתוך הנס המיוחד יש נס נוסף - בתוך הברד שהוא ממים יש אש בוערת! הברד הזה היה בעוצמה לא רגילה שמעולם לא הייתה במצרים מאז שהפכה לעם ולממלכה (אונקלוס, ת"י).

{כה} וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵֽאָדָ֖ם וְעַד-בְּהֵמָ֑ה וְאֵ֨ת כָּל-עֵ֤שֶׂב הַשָּׂדֶה֙ הִכָּ֣ה הַבָּרָ֔ד וְאֶת-כָּל-עֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה שִׁבֵּֽר:

הברד מכה בכל הארץ, כל מה שבשדה נהרג, מאדם ועד בהמה. כל עשב השדה הוכה וכל העצים נשברו ונעקרו מהשורש מעוצמת הברד (ת"י). היה ברור לכולם שזהו אינו ברד רגיל- עוצמתו וגודלו ומהירות הירידה שלו היו מופלאים ולא רגילים בכלל! במיוחד במצרים, שלרוב אין בה כלל גשם וברד... (רמב"ן).

מכת ברד הכתה בעוצמה במצרים:

1. במצרים התמלאו פחד ובהלה מהקולות החזקים כל כך שהיו בירידת הברד שבוודאי הפחידו והטילו פחד נורא ואיום על כל המצרים.
2. מצרים רבים נותרו לעבוד בשדות, וגם בהמות- כולם מתו מהברד. דבר זה עורר בוודאי זעזוע גדול בקרב כולם.
3. הברד הרס את העצים והעשב עד כדי שכלל התבואה, הפירות והירקות שיש ברחבי מצרים נהרסו כליל! מצרים רבים רעבו לאוכל ונחלשו מחמת החוסר הגדול!

ה' מעניש את המצרים על רשעותם הנוראה מידה כנגד מידה, מה עשו המצרים לעם ישראל שבגללו נענשו במכת ברד?

כראוי למצרים, ה' מעניש אותם מידה כנגד מידה. הם פגעו בעם ישראל ומיררו את חייהם והפחידו אותם. כעת גם הם סובלים וחייהם מלאי פחד וסבל מהברד הקשה ותוצאותיו.

{כו} רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן אֲשֶׁר-שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד:

רק במקום אחד לא היה ברד- בארץ גושן ששם נמצאים בני ישראל. איזו אהבת ה' לעמו! למרות שמצרים וגושן צמודות ויש להן את אותו מזג אוויר- בכל זאת, במצרים היה ברד כבד ביותר, ואילו בארץ גושן כלום! מן הסתם היה שם מזג אוויר נעים ונוח (רמב"ן). בזמן המכה עברו השמועות ברחבי ארץ גושן ואף היו מעם ישראל ששמעו את קולות הרעמים החזקים (נצי"ב). דברים אלו עברו מאחד לשני וכולם סיפרו לבני ביתם- והודו לה' והתחזקו בלימוד תורה ורצונם לעבוד את ה'. כמו כן, בוודאי שהמצרים שהתחבאו בבתיהם מפני הברד הביטו בפליאה בברד הנורא היורד מעורב באש וחשבו על גדולתו של ה' המנהיג ושולט בכל העולם ועל כך שהוא אוהב את עמו ישראל ועל כן המכה אינה מגיעה לארץ גושן.

{כז} וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם ה' הַצַּדִּ֔יק וַֽאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָֽרְשָׁעִֽים:

פרעה מיד שולח שליחים שיקראו למשה ולאהרן (ת"י). משה ואהרן באים אל הארמון. בדרך, משה ואהרן הולכים ללא כל חשש. מסביב עוד ניתך ארצה לא הפוגה ברד כבד מאוד כשאש בתוכו אך במשה ואהרן הברד לא פוגע. כנראה שגם השליחים שיצאו אליהם לא נפגע בחסדי ה' או בגלל שרצון ה' היה שפרעה יקרא למשה ולאהרן או פשוט בגלל שמאז שהתחילו המכות פרעה הבין שעם ישראל זה אנשים גדולים וחשובים ולכן מינה כמה מעם ישראל שיהיו מאנשי ביתו (נצי"ב י', כ"ד). כשמשה ואהרן מגיעים לפרעה הוא מודה בפניהם- ה' הצדיק בדין ואני ועמי הרשעים. מגיע לנו להיענש על ההתנהגות הרשעה והמעשים האכזריים והקשים כנגד עם ישראל. ברור שאם פרעה הרשע הצליח להבין זאת, ברור שגם שאר אנשי ביתו ובכלל כל שאר המצרים הצליחו לראות את גדלות ה' ולהודות שהם הרשעים ומגיע להם העונש (ע"פ רבנו אברהם בן הרמב"ם).

{כח} הַעְתִּ֨ירוּ֙ אֶל-ה' וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹקִ֖ים וּבָרָ֑ד וַֽאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹֽסִפ֖וּן לַֽעֲמֹֽד:

אנא התפללו לה' ותגרמו שקודם כל יפסקו כל הקולות החזקים האלו וכמובן שגם הברד ואני אשלח אתכם ולא תוסיפו להישאר כאן.

מדברי פרעה אנו יכולים להבין כמה קשים היו אפילו הקולות שהתלוו למכה- שאותם פרעה מבקש שיסורו ראשונים. ואם הם היו קשים אז על אחת כמה וכמה המכה עצמה!

למה בכלל פרעה מבקש שמשה יתפלל? הרי הוא אמר בהתחלה שהוא לא מכיר את ה'?

כמו שאמרנו, המכה הזו זעזעה מאוד את פרעה וכעת הוא בעצמו מודה כי ה' הוא השולט על הארץ.

{כט} וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת-הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת-כַּפַּ֖י אֶל-ה' הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה-ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לה' הָאָֽרֶץ:

משה עונה לפרעה, מיד כשאצא מהעיר אתפלל לה'. אז, הקולות יפסקו והברד יסתיים מייד, וזאת למען תדע כי לה' שייכת הארץ והוא משגיח עלינו ושליט עליה! (ספורנו)

{ל} וְאַתָּ֖ה וַֽעֲבָדֶ֑יךָ יָדַ֕עְתִּי כִּ֚י טֶ֣רֶם תִּֽירְא֔וּן מִפְּנֵ֖י ה' אֱלֹקִֽים:

ואמנם, אני יודע שאפילו שאמרת "ה' הצדיק" שבכל זאת אתה ועבדיך אינכם באמת מבינים את מציאות ה' ואינכם מאמינים בה' לגמרי באמונה גמורה אלא יש לכם עוד מה ללמוד ולהפנים בגדלות ה' ובשליטתו על העולם. אני יודע שכל מה שפתאום אתה 'מאמין בה'' זה בגלל פחד המכה, אך ברגע שתחלוף המכה, תחזרו לא להאמין (ת"י, רש"י, רמב"ן).

{לא} וְהַפִּשְׁתָּ֥ה וְהַשְּׂעֹרָ֖ה נֻכָּ֑תָה כִּ֤י הַשְּׂעֹרָה֙ אָבִ֔יב וְהַפִּשְׁתָּ֖ה גִּבְעֹֽל:

על כן, ממשיך משה ואומר לפרעה- הקשב היטב, לאחר שיפסק הברד אתה תראה שאמנם הצמחים כפשתן והשעורה נשברו מפני שהם כבר גדלו ועמדו היטב בגבעוליהם (רמב"ן).

{לב} וְהַֽחִטָּ֥ה וְהַכֻּסֶּ֖מֶת לֹ֣א נֻכּ֑וּ כִּ֥י אֲפִילֹ֖ת הֵֽנָּה:

אך החיטה והכוסמת לא נשברו מפני שהן גדלות מאוחר יותר וכעת הן עוד קטנות. אם באמת תחזרו בתשובה אזי הן יהיו לכם לאוכלה. אך אם תשובו לחטוא תבוא עליכם מכה נוספת שתפגע בכם  (רמב"ן).

{לג}  מפטיר  וַיֵּצֵ֨א מֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת-הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל-ה' וַיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָ֔ד וּמָטָ֖ר לֹֽא-נִתַּ֥ךְ אָֽרְצָה:

משה רבנו יצא מהעיר כדי להתפלל, משה פרש את ידיו והתפלל אל ה' ומיד ה' קיבל תפילתו- הקולות חדלו והברד והמטר פסקו מלרדת ארצה. אפילו הברד והגשם שהיו באוויר לא הגיעו לארץ- איזו גדלות יש למנהיגנו שכך ה' שומע תפילתם מיד! (אונקלוס, ת"י, רש"י)

למה משה יוצא מהעיר כדי להתפלל?

ברור שתפילה ראויה להיות במקום נקי וטהור ולא במקום מטונף בעבודה זרה כפי שיש בערי המצרים. על כן, רק כשיצא התפלל משה אל ה' (רש"י)

האם גם בשאר המכות יצא משה מחוץ לעיר כדי להתפלל?

מן הסתם שכן, הרי אין הבדל בין מכת ברד לשאר המכות בזה (דעת זקנים מבעלי התוספות).

או שהיה למשה ואהרן בית כנסת – כלומר בית מיועד לתפילה שנמצא בתוך העיר ושם היה מתפלל במכות האחרות, אך כאן שהיה צריך להתפלל ולישא כפיו לשמיים היה צריך לעמוד בחוץ ולכן יצא מחוץ לעיר (נצי"ב).

{לד} וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי-חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַֽחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַֽעֲבָדָֽיו:

ופרעה הרשע, משראה כי המטר, הברד והקולות פסקו הוסיף לחטוא והכביד את ליבו ואחריו הלכו גם כל עבדיו.

{לה} וַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר ה' בְּיַד-מֹשֶֽׁה: (פפפ)

ועל אף שעוד קצת הסתפק אם יסבול עוד מכות, ליבו התחזק והוא חזר בו מלשלוח את בני ישראל. בדיוק כפי שאמר ה' למשה (ספורנו).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.