הדפס תוכן להורדת קובץ מצורף

[כדאי לפתוח בתיאור כללי של סיבת ירידת יוסף מצרימה, פועלו במצרים והתיישבות בני ישראל במצרים כאשר הם מלאי אהבה זה לזה, גומלי חסדים, עסוקים בעבודת ה' ובלימוד התורה (אפשר להוסיף פרטים בעזרת ההקדמה של חוברת מורשה לפרשה)]

1.     בני ישראל במצרים

פרק-א

{א} וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ:

ואלה השמות של משפחות בני יעקב-ישראל שבאים למצרים עם יעקב, כל אחד מהבנים יחד עם בני משפחתו (ת"י, נצי"ב).

{ב} רְאוּבֵ֣ן שִׁמְע֔וֹן לֵוִ֖י וִֽיהוּדָֽה:

{ג} יִשָּׂשׂכָ֥ר זְבוּלֻ֖ן וּבִנְיָמִֽן:

{ד} דָּ֥ן וְנַפְתָּלִ֖י גָּ֥ד וְאָשֵֽׁר:

{ה} וַיְהִ֗י כָּל-נֶ֛פֶשׁ יֹֽצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ-יַֽעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם:

סה"כ, היו כל צאצאי יעקב 70 נפש, כולל יוסף הצדיק שהיה במצרים.

איפה עוד למדנו שהתורה מונה את בני ישראל?

ובכן, בני ישראל ירדו למצרים לפני הרבה שנים. בספר בראשית (פרק מ"ו פס' ח'-כ"ז) התורה מנתה את משפחת יעקב שירדה למצרים.

אם ממש לא מזמן מנתה התורה את בני ישראל, אז למה למנות אותם שוב?

(רמז: למה ה' קרא לאברהם פעמיים 'אברהם אברהם' וכן למה קרא ליעקב פעמיים 'יעקב יעקב')

כמו שכאשר ה' הביע את אהבתו לאברהם וליעקב הוא קרא בשמם פעמיים. כך גם עכשיו, לאחר שכבר נמנתה המשפחה בעת ירידתה מצרימה, כעת, ה' מונה את בניו אהוביו בשנית. חז"ל דורשים שעם ישראל דומים לכוכבי השמיים- וכמו שהכוכבים חשובים לעולם מכיוון שהם מאירים אותו ולכן ה' מונה את הכוכבים ביציאתם ובכניסתם כך גם עם ישראל חשובים לעולם ולכן ה' מונה אותם ביציאתם מהארץ למצרים ובכניסתם למצרים (רש"י).

{ו} וַיָּ֤מָת יוֹסֵף֙ וְכָל-אֶחָ֔יו וְכֹ֖ל הַדּ֥וֹר הַהֽוּא:

יוסף נפטר, אחריו נפטרו גם שאר אחיו וכל אותו דור שירד למצרים (ת"י).

בפסוק הבא, נזכה ללמוד פסוק מיוחד שילמד אותנו על קיום הבטחת ה' לאבות- "ואעשך לגוי גדול", "והרביתי את זרעך ככוכבי השמים", "אל תירא מרדה מצרימה כי לגוי גדול אשימך שם".

{ז} וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם: (פ)

בני ישראל פרו וילדו הרבה ילדים והתרבו והתעצמו מאוד מאוד עד כדי כך שכל ארץ מצרים הייתה מלאה מהם, אפילו מחוץ לארץ גושן (נצי"ב).

כמה מילים מתארות ריבוי בפסוק?

אפשר להגיע עד ל-6 מילים באותו פסוק! ועוד אילו מילים! המילים הללו מתארות ריבוי מיוחד! הרי שרצים יולדים כמויות אדירות של צאצאים! מריבוי המילים חז"ל לומדים שהיה זה פלא גדול איך ה' ברוב רחמיו וחסדיו דואג לבניו שזוכים להפוך למשפחה מרובה ביותר! (רש"י) אך לא רק לזה זכו בנ"י- בפסוק כתובה מילה המתארת גם עוצמה גופנית- "ויעצמו". למרות שנולדו ונולדו עוד ועוד ילדים ללא הפסקה בכל זאת ה' יתברך ברחמיו וברוב חסדיו דאג לבניו שנולדו חזקים בגופם ובחוכמתם (ראב"ע, נצי"ב).

אם כן, בני ישראל הלכו והתרבו בכמות ענקית, חז"ל אומרים במדרש שהיו האמהות הצדיקות יולדות 6 ילדים בכל פעם! איזה אמהות צדיקות! למרות שהן ידעו שעתיד להיות שעבוד קשה לעמ"י הן היו בעלות אמונה וביטחון גדולים והאמינו לחלוטין שאחר כך תבוא הגאולה השלימה מאת ה'. לכן, היו מוכנות ללדת עוד ועוד ילדים ולעבוד קשה מאוד בכל מטלות הבית, העיקר לזכות להיות שייכות לתהליך הגאולה של עם ישראל!

2.     עבודת הפרך

לקראת העיסוק בנושא עבודת הפרך הכלל הוא שאנו מדגישים את קושי השעבוד אבל נזהרים מלתארו באופן חי וחוויתי. על כן, נבקר את האכזריות של המצרים ונדגיש את השגחת ה' על עמו- פרעה אומר 'פן ירבה' אך הקב"ה אומר 'כן ירבה!'. יחד עם זאת נוסיף גם את כח הרצון של עם ישראל ואת החיוביות שבמידת הכרת הטוב. את נושא סיבת השעבוד נשמור לגיל מאוחר יותר.

נשים לב שכל שנות השעבוד- 210 שנה נפרשות על פני 5 פסוקים!

לעומת זאת, קבלת התפקיד של שליח ה' על ידי משה נפרשת על פני כ-50 פסוקים!!! זה בערך יחס של 1:500,000!!!

התורה לא נותנת לנו לשקוע בדברים הקשים, אלא, הפנים תמיד מביטות קדימה- לעיסוק בהצלת ישראל!

{ח} וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ-חָדָ֖שׁ עַל-מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יָדַ֖ע אֶת-יוֹסֵֽף:

למצרים קם מלך חדש (רש"י). המלך הזה היה מלך כפוי טובה. ברור שהמלך הזה הכיר כמובן את יוסף שהיה עד לא מזמן המשנה למלך מצרים ודאג להצלת מצרים כולה מהרעב הקשה שפקד אותה. אבל המלך הזה החליט שהוא מתעלם מכל דבר שיוסף קבע במצרים, בין אם זה חוק ובין אם זה הנהגה, פשוט עשה עצמו כאילו מעולם לא שמע על יוסף – איזה כפוי טובה! (רש"י, ת"י).

{ט} וַיֹּ֖אמֶר אֶל-עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ:

למלך הזה היתה מטרה ברורה- הוא רצה שלא יהיה את עם ישראל. אמנם, הוא ידע שהעם המצרי לא יסכים שסתם כך יצאו למלחמה נגד עם שהגיע במצוותו של המלך המצרי הקודם. בנוסף, ברור שעם ישראל לא יוותרו וילחמו חזרה והרי עם ישראל היו הרבה מאוד מאוד! (רמב"ן) על כן, החליט המלך לפעול בתחכום. הוא פונה אל עמו ואומר- תראו איך עם ישראל התרבה ונהיה בעל עוצמה מיוחדת במיוחד!!

{י} הָ֥בָה נִּֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן-יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי-תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם-הוּא֙ עַל-שׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם-בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן-הָאָֽרֶץ:

בואו נתחכם ונכין פתרון מראש שמא הם ימשיכו להתרבות ואם יבואו מעמים אחרים להלחם נגדנו אז הם יצטרפו אליהם כדי לקחת עִם אויבנו שלל ואז יצאו מארצנו בעל כורחנו ויחזרו לארץ כנען ולא נוכל לנקום בהם בחזרה (רמב"ן).

בפסוקים הבאים נראה מה היו השלבים שבהם נקט המלך החדש בכפיות הטובה שלו כדי לעצור את ההתרבות העצומה של עם ישראל.

{יא} וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת-פִּתֹ֖ם וְאֶת-רַֽעַמְסֵֽס:

שלב א' בתכנית- פרעה ממנה שרי מיסים על עם ישראל. המס יהיה שאנשים יבואו לעבוד. כך רצה פרעה להכניס את עם ישראל לעבודה בדרך מתוחכמת ולענות את עם ישראל בעבודה הקשה של המצרים (אונקלוס, רש"י). פרעה קבע כי כל אחד צריך לתת מס למלכות על ידי שיבוא לעבודה למשך תקופה ואחר כך יוכל לחזור לביתו ושוב יחזור לעבודה. עם ישראל החלו לעבוד ובנו את ערי המחסן של המלך- 'פיתום' ו-'רעמסס' (אונקלוס, רמב"ן).

{יב} וְכַֽאֲשֶׁר֙ יְעַנּ֣וּ אֹת֔וֹ כֵּ֥ן יִרְבֶּ֖ה וְכֵ֣ן יִפְרֹ֑ץ וַיָּקֻ֕צוּ מִפְּנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

הייתה לפרעה רק בעיה אחת. בעיה קטנה גדולה...

חז"ל מלמדים אותנו שפרעה אמר 'פן ירבה' אך הקב"ה אמר 'כן ירבה!' (רש"י)- וככל שעינו יותר קשה את עם ישראל ככה נולדו יותר ילדים עד כדי כך שהמצרים פשוט הרגישו כאילו עם ישראל שנמצאים בכל מקום הם כמו קוצים שנתקעים בהם (רש"י).

{יג} וַיַּֽעֲבִ֧דוּ מִצְרַ֛יִם אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּפָֽרֶךְ:

אך פרעה הרשע ועמו לא ויתרו, כשהם ראו שהגזירות לא מועילות נגזרה גזירה חדשה- שלב ב' בתכנית - עבודת בניין, משמעותה הייתה שכל איש מצרי שירצה יכול לקחת לעצמו מישהו מעם ישראל ולשעבד אותו! (רמב"ן)

אך כמובן, עם ישראל לא נשבר. האמהות הצדיקות שלנו לא נחלשו באמונתן ובביטחונן שה' יושיע אותנו והמשיכו ללדת ילדים ולגדל אותם למרות כל הקושי. וכפי שאמרנו- פרעה אמר- 'פן ירבה' אך הקב"ה אמר 'כן ירבה!' וכמו שלמדנו- כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.

פרעה לא מתייאש, הוא ועמו רוצים שלא יהיו כל כך הרבה מעם ישראל ולכן החלו להקשות את העבודה כפי שנראה בפסוק הבא.

{יד} וַיְמָֽרֲר֨וּ אֶת-חַיֵּיהֶ֜ם בַּֽעֲבֹדָ֣ה קָשָׁ֗ה בְּחֹ֨מֶר֙ וּבִלְבֵנִ֔ים וּבְכָל-עֲבֹדָ֖ה בַּשָּׂדֶ֑ה אֵ֚ת כָּל-עֲבֹ֣דָתָ֔ם אֲשֶׁר-עָֽבְד֥וּ בָהֶ֖ם בְּפָֽרֶךְ:

שלב ג'- המצרים מיררו את חיי עם ישראל בעבודות קשות, הם ציוו שמעתה על עם ישראל לדאוג בעצמו גם להכנת ה"חומר" וגם להכנת הלבנים ומבית המלכות יקבלו אך ורק תבן. גם בשדות, את עבודות השדה הקשות- חפירת בורות, הוצאת הזבל וכו'- הכל ציוו את עם ישראל שיעשו, ואת כל עבודתם הם היו רודים בהם- דוחקים בהם להזדרז לסיים, מכים ומקללים אותם (רמב"ן). איזו רשעות! וכי כל כך מהר שכחו המצרים מי הציל אותם ודאג לכל הממלכה המצרית בזמן הרעב הקשה?? פשוט כפיות טובה!

אך כמו שכבר אמרנו, יעקב כבר חיזק את בניו לקראת השעבוד הזה ופרעה יכול להמשיך ולומר 'פן ירבה' אך הקב"ה אומר 'כן ירבה!!' ולאט לאט ה' גואל את עמו ישראל.

3.     המיילדות העבריות

{טו} וַיֹּ֨אמֶר֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לַֽמְיַלְּדֹ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת אֲשֶׁ֨ר שֵׁ֤ם הָֽאַחַת֙ שִׁפְרָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַשֵּׁנִ֖ית פּוּעָֽה:

מלך מצרים מעלה תכנית נוספת. הוא קורא ל-2 מילדות מבין המילדות היהודיות (ברור שהיו הרבה מילדות, אך היו 2 שהיו המיוחדות והטובות ביותר).

חז"ל מלמדים אותנו שהיו אלו 2 מילדות צדיקות ביותר. כל כך אוהבות כל ילד שנולד! מלאות יראת שמים. שם האחת 'שפרה' ושם השניה 'פועה'. לא סתם נקראו כך המילדות שפרה ופועה. היה זה כינוי שניתן להן מפני שהיו דואגות במסירות נפש עצומה ובאהבה אין קץ לכל תינוק שנולד. 'שפרה' הייתה משפרת את התינוקות- כלומר עוזרת לו לצאת ומיד מעסה ומחזקת את אבריו ו'פועה' הייתה שָׁרָה בנעימות לתינוק ומרגיעה אותו, הן היו שוטפות, מנקות ומרגיעות את התינוקות שרק נולדו (רש"י, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).

{טז} וַיֹּ֗אמֶר בְּיַלֶּדְכֶן֙ אֶת-הָ֣עִבְרִיּ֔וֹת וּרְאִיתֶ֖ן עַל-הָֽאָבְנָ֑יִם אִם-בֵּ֥ן הוּא֙ וַֽהֲמִתֶּ֣ן אֹת֔וֹ וְאִם-בַּ֥ת הִ֖וא וָחָֽיָה:

כעת, פרעה הרשע רוצה להוציא אל הפועל את תוכניתו המרושעת אך בשקט בשקט ועל כן ציוה אותן: כשתעזרו ליולדות היהודיות- תבדקו על האובניים- מקום המושב של היולדת, אם נולד בן- עליכן להורגו ואם זו בת תשאירו אותה חיה. מטרתו הייתה ברורה- אם ישארו יותר בנות הן לאט לאט יתחתנו עם מצרים וכך יעלם לו עם ישראל (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).

{יז} וַתִּירֶ֤אןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶת-הָ֣אֱלֹקִ֔ים וְלֹ֣א עָשׂ֔וּ כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אֲלֵיהֶ֖ן מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת-הַיְלָדִֽים:

שפרה ופועה מן הסתם היו בהלם מוחלט- איזו גזירה נוראה. אך בליבם אין רגע של התלבטות- ותיראנה את האלוקים- בליבן נטועה חזק חזק יראת שמים איתנה ביותר! ולכן הן לא עשו את מה שציוה אותן פרעה, ואפילו שידעו שבמעשה שכזה הן מסכנות את נפשן שהרי אי ציות למלך פירושו עונש מוות! אך לא זו בלבד! המילדות הללו כל כך ריחמו על בנות ישראל והיו אוהבות ודואגות ליולדות ולילדיהן ולכן לא רק שלא צייתו לגזירה הנוראה הזו אלא גם נאמר עליהן - "ותחיין את הילדים"- כלומר הן היו מביאות ליולדות ולתינוקות שזה עתה נולדו מים ומזון (רש"י). בנוסף, הן היו הולכות לבתי היולדות ואם הייתה יולדת שהייתה ענייה אז הן היו אוספות עבורה מים ומזון מנשים עשירות. חז"ל גם מלמדים אותנו שאם היו רואות שעתיד לצאת תינוק בעל מום אזי היו מתפללות ומתחננות לה' שירחם על הולד שייצא בריא ושלם (מדרש רבה).

{יח} וַיִּקְרָ֤א מֶֽלֶךְ-מִצְרַ֨יִם֙ לַֽמְיַלְּדֹ֔ת וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ן מַדּ֥וּעַ עֲשִׂיתֶ֖ן הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֑ה וַתְּחַיֶּ֖יןָ אֶת-הַיְלָדִֽים:

מלך מצרים קורא למילדות להגיע אליו. הן מוזמנות לבירור רציני מכיוון שהתברר למלך שהן לא ביצעו את דברו ושואל- למה עשיתם את הדבר הזה שהשארתן את הילדים בחיים ולא זו בלבד אלא גם נתתן עצות איך להחיות את התינוקות! (ספורנו)

{יט} וַתֹּאמַ֤רְןָ הַֽמְיַלְּדֹת֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה כִּ֣י לֹ֧א כַנָּשִׁ֛ים הַמִּצְרִיֹּ֖ת הָֽעִבְרִיֹּ֑ת כִּֽי-חָי֣וֹת הֵ֔נָּה בְּטֶ֨רֶם תָּב֧וֹא אֲלֵהֶ֛ן הַֽמְיַלֶּ֖דֶת וְיָלָֽדוּ:

המילדות היו מוכנות. הן אינן פוחדות מפרעה אלא אך ורק מה' ולכן באומץ לב הן עונות לפרעה- לא עברנו על מצותך (ראב"ע) פשוט הנשים העבריות הן חכמות במיוחד ובקיאות כמו מילדות ומסייעות זו לזו ללדת ועוד לפני שאנו מגיעות לסייע להן בלידה הן כבר ממהרות ללדת (רש"י, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים). ואז, כשאנו מגיעות איננו יכולות לבצע את ציווי המלך שהרי אם נרצה אז לעשות משהו הן מיד ירגישו בדבר ויפסיקו לקרוא לנו כדי שנעזור להן ללדת (ספורנו) ולכן אנו גם מחיות את הולדות כדי שיזמינו אותנו בשנית (הנצי"ב, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).

{כ} וַיֵּ֥יטֶב אֱלֹקִ֖ים לַֽמְיַלְּדֹ֑ת וַיִּ֧רֶב הָעָ֛ם וַיַּֽעַצְמ֖וּ מְאֹֽד:

מסירות הנפש העצומה של המיילדות עלתה לרצון לפני ה' ולכן ה' היטיב עם המילדות ומן השמים סיבבו שמאמציהן נשאו פרי והדבר שאותו הן הכי הרבה רצו התרחש לנגד עיניהן- עם ישראל המשיך להתרבות ולהתעצם (רש"י, אור החיים הק').

{כא} וַיְהִ֕י כִּֽי-יָֽרְא֥וּ הַֽמְיַלְּדֹ֖ת אֶת-הָֽאֱלֹקִ֑ים וַיַּ֥עַשׂ לָהֶ֖ם בָּתִּֽים:

ובנוסף, בגלל שהיו יראות ה' זיכם ה' שמצאצאיהם יִבָּנוּ בתים חשובים בעם ישראל. מי שכך מוסר את נפשו למען עם ישראל ראוי שממנו יצאו מנהיגי האומה, על כן, מהן יצאו בתי כהונה, לויה ומלכות (רש"י ע"פ מדרש רבה). בנוסף, אף זכו לכך שפרעה לא כעס עליהן אלא אפילו קיבל והאמין לדבריהן, כפי שנראה בפס' הבא.

לסיכום, ב-3 דברים זכו לשכר: 1) שפרעה קיבל את דבריהן. 2) התרבות העם נזקפה לזכותן. 3) יצאו מהן בתי כהונה, לויה ומלכות.

{כב} וַיְצַ֣ו פַּרְעֹ֔ה לְכָל-עַמּ֖וֹ לֵאמֹ֑ר כָּל-הַבֵּ֣ן הַיִּלּ֗וֹד הַיְאֹ֨רָה֙ תַּשְׁלִיכֻ֔הוּ וְכָל-הַבַּ֖ת תְּחַיּֽוּן: (פ)

פרעה קיבל והאמין לדברי המילדות, ולכן פנה לדרך אחרת כדי לפגוע בעם ישראל. הוא מצווה את כל עמו לבצע את גזירתו- כל בן שתראו שנולד- השליכו אותו ליאור ואילו את הבנות תשאירו בחיים.

חז"ל אומרים לנו שנשים לב- בפס' פרעה בעצם מצווה את עמו להשליך באותו יום לא רק את הזכרים מעם ישראל אלא את כלל הזכרים שנולדים במדינה- "כל הבן". כלומר גם זכרים מצריים! מכאן למדו חז"ל שחכמיו של פרעה ייעצו לו לעשות כך כדי לנסות לפגוע במי שעתיד לגאול את עם ישראל (רש"י).

4.     לידת משה ואימוצו על ידי בת פרעה

פרק-ב

דבר ה' הוא זה שמופיע אלינו בפס', על כן, כשאנחנו באים ללמד את החומש אנחנו באים להיפגש עם דבר ה'. על פניו הפרק שלנו עוסק בעיקר במידות הטובות של משה רבנו. יש בפרק שלנו 4 נק' זמן שמשה רבנו מתגלה במלוא הדרו- 1) משה רבנו יוצא אל אחיו, משה מלא אהבה לאחיו. המדרשים מגדילים ומעצימים את המעשה הזה. 2) מול האיש המצרי. זהו מעשה נועז ביותר, הרי היהודים הם העבדים והמצרים הם השולטים. אבל משה אינו מסוגל לצפות כיצד בני האבות הקדושים מושפלים כך בידי המצרים הטמאים. 3) משה אינו מסוגל לראות מריבה בין שני אנשים יהודים. חוש הצדק והאחוה של משה מסעיר אותו עד כדי שהוא פונה אליהם בזעזוע עמוק. 4) בנות מדין. משה עומד מול רועים אבירי לב והוא מושיען.

בנוסף למשה, יש בפרק עוד 3 דמויות מרכזיות- יוכבד, מרים, בת פרעה. יוכבד ומרים שפעלו במסירות נפש למען משה, ובת פרעה אף היא עושה מעשה שיוצא מגדר הרגיל ומרחמת על תינוק שאביה-מלך מצרים הורה להשליכו ליאור. איך יתכן שדווקא היא מסובבת את הישועה?!

כל אלו חשובים ומלמדים דברים גדולים וחשובים, אך מרכז הפרק באמת זה הלימוד איך דבר ה' מופיע בפס' ומראה לנו איך ה' מגלגל את הישועה לעם ישראל. 

{א} וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת-בַּת-לֵוִֽי:

בימים הלא קלים הללו של גזירת פרעה להשליך את הבנים הנולדים ליאור. קם אדם גיבור במיוחד. אחד מבני שבט לוי ונשא לאישה את אחת מבנות שבטו. שבט לוי היה נכבד משאר השבטים והיה ממונה על לימוד התורה בעם ישראל. לכן גם נקבע בחוק המצרי שאפילו בימי השעבוד- שבט לוי אינו חלק מהשעבוד. בפרק ו' פס' י"ח-כ' ? (עמוד בחומש) נוכל לעשות את החשבון כדי להבין שבעצם מדובר כאן בעמרם שהיה נכדו של לוי שנשא לאישה את דודתו יוכבד בת לוי. כלומר, עמרם, מגדולי וחשובי הדור קם בגבורה עצומה, ונגד ציוויו הנורא של פרעה נושא לאישה את יוכבד! כמה יראת שמים נתרבתה בזכותו בעולם! בוודאי שראו אותו אנשים מעם ישראל שבזכותו התגברו והתחזקו באמונה ובביטחון שה' יגאל את עמו ישראל (ע"פ הרמב"ן).   

{ב} וַתַּ֥הַר הָֽאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֵּ֤רֶא אֹתוֹ֙ כִּי-ט֣וֹב ה֔וּא וַֽתִּצְפְּנֵ֖הוּ שְׁלֹשָׁ֥ה יְרָחִֽים:

ברוך ה' זוכה האישה להיריון ולאחר זמן נולד בן. אך מיד היה ניכר שיש כאן משהו מיוחד- יוכבד שמה לב שיש כאן משהו חדש- התינוק הזה היה נראה טוב- ראשית, הוא היה שלם ובריא בכל איבריו (ספורנו), אך לא רק זה גם רוחנית מהרגע שהוא נולד היה מורגש שמשהו חדש קורה, הבית התמלא באור מיוחד (רש"י) וכל מבט בתינוק נתן ליוכבד ביטחון ואמונה גדולים יותר בישועת ה' את עמו- יוכבד קיוותה שאיתו יארע הנס לעם ישראל כדי שיזכו להינצל (רמב"ן). ליוכבד הצדיקה היה ברור שעליה לעשות ככל שביכולתה לשמור על בנה המיוחד ועל כן במסירות נפש גדולה היא מנסה להחביאו עד כמה שהיא רק יכולה [נתאר זאת בהרחבה], ואכן מצליחה- במאמצים אלו היא מצליחה למשך זמן של 3 חודשים.

{ג} וְלֹא-יָֽכְלָ֣ה עוֹד֘ הַצְּפִינוֹ֒ וַתִּֽקַּֽח-לוֹ֙ תֵּ֣בַת גֹּ֔מֶא וַתַּחְמְרָ֥ה בַֽחֵמָ֖ר וּבַזָּ֑פֶת וַתָּ֤שֶׂם בָּהּ֙ אֶת-הַיֶּ֔לֶד וַתָּ֥שֶׂם בַּסּ֖וּף עַל-שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר:

לאחר 3 חודשים כבר אי אפשר להסתיר את התינוק. יוכבד מבינה שאין לה עוד ברירה ועל כן מחליטה להוציאו מהבית. היא לוקחת עבורו תיבה העשויה 'גמי' ולה היא מוסיפה חומרי איטום- מבחוץ זפת ומבפנים חמר. כך היא בטוחה שהילד ישמר היטב כשבנוסף יהיה לו נעים וטוב בתוך התיבה- שריח הזפת שאינו נעים יהיה רק מבחוץ (רש"י כאן ובבראשית ו', י"ד). יוכבד בטוחה בישועת ה', היא בטוחה בכל ליבה שה' ישמור על בנה הקטן ומניחה אותו בין קני הסוף הנמצאים על שפת היאור.

{ד} וַתֵּֽתַצַּ֥ב אֲחֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק לְדֵעָ֕ה מַה-יֵּֽעָשֶׂ֖ה לֽוֹ:

בינתיים, התינוק שהוא רק בן כמה חודשים נמצא לבדו בתוך היאור. אך מרחוק, ניצבת על המשמר אחותו הגדולה- מרים הצדיקה, שהייתה בסה"כ בת 6! מרים יודעת בליבה- ה' אוהב את עם ישראל ולכן ברור שהוא ישמור ויציל את אחיה הקטן! לכן, באומץ לב מדהים היא ניצבת מרחוק, במקום בו היא רואה את התיבה המונחת על גדת היאור בין קני הסוף. ברור לה שאם תופסים אותה כך מסייעת לעבור על גזירת פרעה שהיא תתחייב בנפשה- אבל, אמונתה בה' והביטחון שישמור על עמו גורמים לה להישאר, באומץ לב, ולוודא שאחיה הקטן נשמר היטב.

{ה} וַתֵּ֤רֶד בַּת-פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל-הַיְאֹ֔ר וְנַֽעֲרֹתֶ֥יהָ הֹֽלְכֹ֖ת עַל-יַ֣ד הַיְאֹ֑ר וַתֵּ֤רֶא אֶת-הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת-אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ:

בינתיים, בת פרעה יורדת לרחוץ ביאור, לידה, על שפת היאור הולכות נערותיה המשרתות אותה. תוך כדי שהיא רוחצת ביאור היא רואה תיבה תקועה בתוך קני הסוף. בת פרעה מתקרבת אל התיבה, שולחת את ידה כדי לקחת את התיבה.

{ו} וַתִּפְתַּח֙ וַתִּרְאֵ֣הוּ אֶת-הַיֶּ֔לֶד וְהִנֵּה-נַ֖עַר בֹּכֶ֑ה וַתַּחְמֹ֣ל עָלָ֔יו וַתֹּ֕אמֶר מִיַּלְדֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים זֶֽה:

בת פרעה פותחת את התיבה והנה, מול עיניה היא רואה תינוק קטן שנראה שנולד לאחרונה והוא בוכה. בליבה של בת פרעה מתעוררים רגשות רחמים וחמלה כלפי התינוק הקטן. ברור לנו כיצד היא גדלה, באיזו אווירה עוינת לעם ישראל ובכל זאת היא מביטה בתינוק הבוכה מולה ובליבה היא מרגישה דאגה וחמלה שגדלים והולכים כלפי התינוק הקטן שזה עתה נולד (רשב"ם). היא אומרת לעצמה ולסובבים אותה- ילד זה הוא בוודאי מילדי העברים! הרי מי ישים כך תינוק קטן ביאור?! (רמב"ן) חז"ל מלמדים אותנו שֶׁבַּת פרעה אף עמדה בתוקף על שמירת התינוק- נערותיה ראו את התינוק ושמעו כי ברור לה שזהו מילדי העברים ואמרו לה להשליכו ליאור- אך בת פרעה לא הסכימה! היא הרגישה שהיא כל כך מרחמת על התינוק הקטן הזה והיא לא מוכנה לזרוק אותו ואפילו שהיא יודעת שבהגנתה על התינוק היא עושה מעשה המנוגד לחלוטין לגזירת אביה! (מדרש רבה)

{ז} וַתֹּ֣אמֶר אֲחֹתוֹ֘ אֶל-בַּת-פַּרְעֹה֒ הַֽאֵלֵ֗ךְ וְקָרָ֤אתִי לָךְ֙ אִשָּׁ֣ה מֵינֶ֔קֶת מִ֖ן הָֽעִבְרִיֹּ֑ת וְתֵינִ֥ק לָ֖ךְ אֶת-הַיָּֽלֶד:

בינתיים ניצבת לה לא רחוק משם ילדה קטנה בגיל (בת 6!) ואולי אף בגודל אבל עם אומץ לב עד השמים- מרים, אחות התינוק הקטן מביטה בדריכות גדולה לראות מה קורה. היא רואה כיצד בת פרעה מזהה את התיבה בתוך קני הסוף, כיצד היא ניגשת ומתקרבת לאט לאט עד שהיא אפילו פותחת את התיבה- מרים דרוכה לשמור ולוודא שאחיה הקטן נשמר היטב. יתכן שאף זיהתה על פניה של בת פרעה את החמלה והרחמים המתעוררים בה ואולי אף שמעה את השיחה בין בת פרעה לבין נערותיה. מרים מחליטה באומץ לב ענק לגשת אל בת המלך! אותו המלך שגזר להשליך את כל הבנים ליאור!

היא ניגשת אל בת פרעה ושואלת: האם תירצי שאלך לקרוא עבורך לאישה מניקה מהיהודיות כדי שהיא תניק עבורך את התינוק? הרי אם הוא יהודי יהיה עבורו טוב יותר אם יקבל חלב מאם יְהוּדִיָּה (ספורנו).

{ח} וַתֹּֽאמֶר-לָ֥הּ בַּת-פַּרְעֹ֖ה לֵ֑כִי וַתֵּ֨לֶךְ֙ הָֽעַלְמָ֔ה וַתִּקְרָ֖א אֶת-אֵ֥ם הַיָּֽלֶד:

ה' שומר על עם ישראל ומגלגל מחשבות ורגשות אצל בת פרעה שמקבלת לגמרי את הצעתה של מרים ומצווה אותה- "לכי וקראי לאישה מניקה". כמובן, מרים חוזרת בזריזות אל אִמָּהּ, מן הסתם שסיפרה לה את כל המאורע ומביאה אותה אל בת פרעה.

{ט} וַתֹּ֧אמֶר לָ֣הּ בַּת-פַּרְעֹ֗ה הֵילִ֜יכִי אֶת-הַיֶּ֤לֶד הַזֶּה֙ וְהֵֽינִקִ֣הוּ לִ֔י וַֽאֲנִ֖י אֶתֵּ֣ן אֶת-שְׂכָרֵ֑ךְ וַתִּקַּ֧ח הָֽאִשָּׁ֛ה הַיֶּ֖לֶד וַתְּנִיקֵֽהוּ:

בת פרעה ממתינה וכשבאה אֵם התינוק היא מבקשת ממנה- קחי אליך את הילד הזה והניקי אותו עבורי. אני אף אשלם לך שכר עבור הנקת הילד. כמובן, האישה שמחה בחפץ לב גדול לקחת את הילד שהוא בעצם בנה הקטן ולהניקו.

היה זה בוודאי זמן חשוב ומשמעותי עבור משה רבנו- מושיען של ישראל. על אף קטנותו, ברור שהשהות בבית הוריו הצדיקים באווירה מלאת קדושה ויראת שמיים השפיעה עליו רבות.

גם כאן, אנו רואים כיצד שומר הקב"ה על עם ישראל- פרעה אומר "פן ירבה" ומתאמץ בכל מאודו לפגוע בעם ישראל ולהפסיק את התרבותו. אך הקב"ה אומר "כן ירבה!" ולבסוף פרעה בעצמו משלם את שכר המניקה שמטפלת במי שעתיד לגאול את עם ישראל!!!

{י} וַיִּגְדַּ֣ל הַיֶּ֗לֶד וַתְּבִאֵ֨הוּ֙ לְבַת-פַּרְעֹ֔ה וַֽיְהִי-לָ֖הּ לְבֵ֑ן וַתִּקְרָ֤א שְׁמוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה וַתֹּ֕אמֶר כִּ֥י מִן-הַמַּ֖יִם מְשִׁיתִֽהוּ:

השנים עוברות והתינוק גדל ואינו צריך עוד מניקה. בוודאי שרגשות הרחמים והחמלה רק הלכו וגברו בתוך ליבה של בת פרעה שהרי בת פרעה מביאה אותו לתוך ארמון המלוכה! שם היא דואגת לו במסירות ובאהבה גדולה עד אין קץ וכפי שהתורה מתארת לנו- "ויהי לה לבן"! כלומר, היא התנהגה כלפיו ממש כאילו מדובר בבנה!

כמובן שבת פרעה לא יודעת מה שמו של הרך הנולד ומחליטה לקרוא לו בשם 'משה' על שם המאורע שבו מָשְׁתָה- כלומר, משכה אותו מתוך מי היאור. מן הסתם הוריו קראו לו בשם אחר כשהוא נולד, אך על זה מלמדים אותנו חז"ל דבר מפליא ביותר:

"וַתִּקְרָא שְׁמוֹ משֶׁה, מִכָּאן אַתָּה לָמֵד שְׂכָרָן שֶׁל גּוֹמְלֵי חֲסָדִים, אַף עַל פִּי שֶׁהַרְבֵּה שֵׁמוֹת הָיוּ לוֹ לְמשֶׁה, לֹא נִקְבַּע לוֹ שֵׁם בְּכָל הַתּוֹרָה אֶלָּא כְּמוֹ שֶׁקְּרָאַתּוּ בַּתְיָה בַּת פַּרְעֹה, וְאַף הקב"ה לֹא קְרָאָהוּ בְּשֵׁם אַחֵר" (מדרש רבה)

בת פרעה, באומץ לב גמלה חסד גדול עם תינוק קטן שנמצא ביאור, פעלה נגד גזירת המלך וּכְּשָׂכָר על כך זכתה שדווקא השם שהיא בחרה הוא השם שבו התורה משתמשת! הקב"ה לא שינה את שמו אלא כך נקבע- ששמו יהיה 'משה'! מדהים! עד כמה גדול ועצום הוא שכרם של מי שגומל חסד עם אחרים!

5.     יציאת משה אל אחיו

{יא} וַיְהִ֣י | בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל-אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ-עִבְרִ֖י מֵֽאֶחָֽיו:

משה מובא לבית פרעה וגדל ונהיה לאיש. את מה עוזב משה כשהוא יוצא אל אחיו?

משה חי באווירה נפלאה ביותר- לא חסר לו דבר. יש לו הכל- כולם מתייחסים אליו יפה, יש לו כבוד וגדולה בהיותו בן גידוליה של בת פרעה בכבודה ובעצמה ועכשיו הוא גם גדל בתפקידו- שפרעה מינה אותו לאחראי על ביתו!

האם היחס הטוב, הכבוד והגדולה שווי ערך בעיני משה מול הקשר אל אחיו?

ממש לא. כל אלו אינם שווים בעיני משה רבנו! היחס הטוב, הנוחות, הכבוד והגדולה אינם שווים בעיניו. מְגַדְּלָיו סיפרו לו שהוא יהודי ולכן הוא מחליט לצאת מהארמון, קשה לו להישאר במקום כה טוב כשהוא יודע שאחיו בינתיים סובלים ונרדים בפרך (רמב"ן). הוא מרגיש צורך עז לצאת אל אחיו ולראות את עבודתם. כך לפחות במעט הוא יוכל להשתתף בצערם. משה כל כך אוהב ודואג לְאֶחָיו, ליבו מלא רחמים עליהם וזה מעורר את רצונו להיות קרוב אליהם, שני אלו מביאים אותו להחליט שהוא עוזב את הכבוד והגדוּלה שזכה בהם, את הנוחות והיחס הטוב שיש בארמון והעיקר שיוכל להיות קרוב אל אֶחָיו (רש"י ע"פ שמות רבה, א' כ"ז ונושאי הכלים במקום).

משה יוצא מהארמון, הוא מתבונן באנשים העובדים עבודת פרך וליבו נמס וכואב כשהוא רואה איך 'אֶחָיו' נמצאים 'בסבלותם' (רש"י, נצי"ב).

חז"ל מלמדים אותנו במדרש (שמות רבה) מה הכוונה שראה בסבלותם- משה הלך ליד אחיו האהובים ליבו כואב מאוד והוא אומר להם- 'אחים אהובים, כל כך כואב לי עליכם! הלוואי שאמות עליכם'. משה ממשיך לצעוד ורואה את העבודה הקשה של אחיו- כיצד ילד קטן מְצֻוֶּה לסחוב משא של מבוגרים ולהפך, כיצד אדם גדול נושא משא של קטנים, כיצד אדם גדול נושא משא קטן ואדם קטן נושא משא רחב וגדול, וכיצד איש מצווה לשאת משא של אישה ואישה מצווה לשאת משא של איש. ליבו כואב כל כך! אהבתו העצומה לאחיו הולכת וגדלה ורחמיו בוערים בקרבו והוא מסיר את בגדי המלכות ומשתתף איתם בעבודתם.

איזו גדלות נפש! משה רבנו מוותר בגבורה גדולה על כל היחס הטוב, הנוחות והכבוד שבבית המלכות ומעדיף לשאת בעול ולהיות שותף באופן ממשי בצער של אחיו בני ישראל! כזה הוא מושיעם של ישראל!!!

אך אז, קורה אירוע שהיה נראה למשה מוזר ולא שייך. באחד הימים, עם קריאת התרנגולים (רש"י), היה איש מצרי, שהיה ממונה על שוטרי בני ישראל מעיר את אנשיו לקום למלאכתם, אותו מצרי היכה את אחד מֵאֶחָיו סתם! לא בגלל שהתעצל אלא פשוט כי הוא מעם ישראל! (נצי"ב) איך ייתכן שמישהו מצאצאי חַם יהיה מושל בעם ישראל?! (ישועות מלכו) ליבו של משה רבנו סוער ורוגש בקרבו! איזה חילול ה' נוראי! איך ייתכן דבר כזה?! משה רבנו מרגיש צריבה חזקה ביותר של עלבון נוראי וכואב!

{יב} וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת-הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:

על כן, מיד, משה רבנו יוצא להגנת אחיו. כנראה שהיו שם לא מעט אנשים מעם ישראל, אבל, שנים על גבי שנים של שעבוד קשה ונורא השפיעו על רגשותיהם והביאו אותם לאדישות ביחס למצבים כאלו. משה רבנו יודע שמעשה של פגיעה במצרי הוא חמור ביותר אך הוא לא מסוגל לראות את אחיו כל כך מושפלים.

משה רבנו מסתכל לצדדים ורואה שאין אף אחד ומכה את המצרי, הורגו ומטמינו בחול (רש"י).

יתכן שהיו שם מֵאֶחָיו האהובים שפתאום ראו איך קם יהודי ונלחם כנגד המצרים המבזים אותם ובוודאי שהדבר עשה עליהם רושם עז וחזק! מן הסתם המחזה התחיל לעבור מפה לאוזן ועשה רושם גדול בליבותיהם של בני ישראל.

{יג} וַיֵּצֵא֙ בַּיּ֣וֹם הַשֵּׁנִ֔י וְהִנֵּ֛ה שְׁנֵֽי-אֲנָשִׁ֥ים עִבְרִ֖ים נִצִּ֑ים וַיֹּ֨אמֶר֙ לָֽרָשָׁ֔ע לָ֥מָּה תַכֶּ֖ה רֵעֶֽךָ:

למחרת, שוב יוצא משה כדי להשתתף עם אחיו בצערם ובסבלותם ולצערו הוא פתאום רואה 2 יהודים רבים ביניהם. הוא מזדעזע לגמרי! ומיד מוכיח את הרשע [זה שהרים יד (רש"י)] - "למה תכה רעך?!", אמנם, נשים לב, מי שקוראו בשם 'רשע' אינו משה! אלא התורה מכנה אותו ככה!

{יד} וַ֠יֹּ֠אמֶר מִ֣י שָֽׂמְךָ֞ לְאִ֨ישׁ שַׂ֤ר וְשֹׁפֵט֙ עָלֵ֔ינוּ הַֽלְהָרְגֵ֨נִי֙ אַתָּ֣ה אֹמֵ֔ר כַּֽאֲשֶׁ֥ר הָרַ֖גְתָּ אֶת-הַמִּצְרִ֑י וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר:

אל מול צערו של משה מגיב הרשע מיד – 'מי שָׂם ומינה אותך לשר ושופט עלינו?? האם גם אותי אתה רוצה להרוג? כפי שהרגת את המצרי?'. משה שומע את הדיבור הזה ומיד פחד עולה בתוכו- כנראה שדבר מעשה הריגת המצרי התפרסם ועלול להגיע אל פרעה!

6.     בריחת משה למדין

{טו} וַיִּשְׁמַ֤ע פַּרְעֹה֙ אֶת-הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה וַיְבַקֵּ֖שׁ לַֽהֲרֹ֣ג אֶת-מֹשֶׁ֑ה וַיִּבְרַ֤ח מֹשֶׁה֙ מִפְּנֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיֵּ֥שֶׁב בְּאֶֽרֶץ-מִדְיָ֖ן וַיֵּ֥שֶׁב עַל-הַבְּאֵֽר:

ואכן, פרעה שומע על דבר הריגת המצרי ולכן מנסה לתפוס את משה ולהורגו. משה רבנו בורח ומתיישב בארץ מדין ומוצא באר שבה יוכל לשבת למשך זמן.

ככל הנראה ארץ מצרים הייתה מקום שמור מאוד- חומות, שומרים וכו' היה זה ממש נס להצליח להימלט ממצרים למדין! אבל לבסוף, בחסדי ה' הגדולים, מצליח משה לברוח למדין. כשמשה מגיע למדין עולים בליבו הרהורים- מה היה קורה אם היה נתפס על ידי פרעה- הרי אין לו צאצאים עדיין! לכן, הוא מחליט לחפש אישה ונוהג כמו אבותיו- שכשחיפשו אישה הלכו ליד הבאר (ישועות יעקב).

{טז} וּלְכֹהֵ֥ן מִדְיָ֖ן שֶׁ֣בַע בָּנ֑וֹת וַתָּבֹ֣אנָה וַתִּדְלֶ֗נָה וַתְּמַלֶּ֨אנָה֙ אֶת-הָ֣רְהָטִ֔ים לְהַשְׁק֖וֹת צֹ֥אן אֲבִיהֶֽן:

במדין הייתה עבודה זרה. חז"ל מלמדים אותנו שעוד לפני שמשה מגיע למדין עלו לכהן זה הרהורי תשובה- והוא ביקש לעזוב את תפקידו. אך אנשי מקומו כעסו על כך ונידו אותו על שהוא כך "זלזל" בעבודה זרה שלהם (מדרש רבה, רש"י) אך זה לא היה אכפת לו- הוא לא ראה ערך לא בכבוד ולא בגדולה לה זכה בעבודתו ככהן אל מול העובדה שהוא הבין שהוא טעה בדרכו.

לאיש זה ששימש בכהונה היו 7 בנות. והן באו כדי לדלות מים מהבאר ולמלא את מרוצות המים כדי להשקות את צאן אביהן.

{יז} וַיָּבֹ֥אוּ הָֽרֹעִ֖ים וַֽיְגָֽרְשׁ֑וּם וַיָּ֤קָם מֹשֶׁה֙ וַיּ֣וֹשִׁעָ֔ן וַיַּ֖שְׁקְ אֶת-צֹאנָֽם:

הבנות חשבו שיספיקו למלא את השוקת עוד בטרם יבואו הרועים (רמב"ן) הן ידעו מה צפוי להן ברגע שיבואו הרועים- ברגע שיגלו שהן שואבות מים אזי מיד יגרשו אותן. כך זה מאז שאביהן התעורר לשוב בתשובה- נידו אותו ואותן איתו.

אכן, ברגע שהגיעו הרועים הן מיד קמים ומגרשים את הבנות מפני הנידוי. משה רבנו עומד שם ליד ומשתומם! איזו מן התנהגות! הוא בהלם מוחלט שכך מעיזים לנהוג עם הבנות הללו. הוא אמנם לא מכיר את הרועים ולא את הבנות, אבל כך לגרש אותן?! משה לא מסוגל להתאפק ומיד קם בגבורה אל מול הרועים הגדולים והחזקים שמולו. אהבת הצדק והרצון להיטיב לכולם דוחפים ומעניקים למשה כוחות גדולים לעמוד אל מול הרועים ולגרש אותם. חז"ל מלמדים אותנו שמשה לא נאבק פיזית עם גופו נגד הרועים אלא בזכות עמידתו האיתנה אל מול הרועים והוכחתו אותם בדיבור מעומק הלב על מעשיהם הפסולים גורמים לתדהמה אצל הרועים שנבהלים מעוצמתו של משה ומפסיקים לגרש את בנות יתרו בצעקותיהם.

משה לא מסתפק בכך, הוא ממשיך ואף דולה ומשקה את כל הצאן של בנות יתרו! איזו אהבת צדק ויושר ורצון להיטיב לאחרים!

{יח} וַתָּבֹ֕אנָה אֶל-רְעוּאֵ֖ל אֲבִיהֶ֑ן וַיֹּ֕אמֶר מַדּ֛וּעַ מִֽהַרְתֶּ֥ן בֹּ֖א הַיּֽוֹם:

הבנות חוזרות הביתה אל רעואל אביהן, הפעם מוקדם בהרבה מהצפוי- לכן רעואל תמה כשבנותיו ממהרות לחזור מהשקיית הצאן- "למה הגעתם היום מהר?"

{יט} וַתֹּאמַ֕רְןָ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י הִצִּילָ֖נוּ מִיַּ֣ד הָֽרֹעִ֑ים וְגַם-דָּלֹ֤ה דָלָה֙ לָ֔נוּ וַיַּ֖שְׁקְ אֶת-הַצֹּֽאן:

הבנות עונות- הגיע לבאר איש שנראה מצרי שהציל אותנו מהרועים ולא רק זה אלא גם דלה בעבורנו מים לשוקת וכשראה שזה לא מספיק הוא גם השקה בעצמו את הצאן! (רמב"ן)

{כ} וַיֹּ֥אמֶר אֶל-בְּנֹתָ֖יו וְאַיּ֑וֹ לָ֤מָּה זֶּה֙ עֲזַבְתֶּ֣ן אֶת-הָאִ֔ישׁ קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם:

רעואל מופתע מבנותיו ופונה אליהן- אם כך, איפה האיש?! למה עזבתן אותו?! רעואל מופתע לגמרי מהתנהגות בנותיו- איך זה שכך עשיתן ולא דאגתן להביא אותו אל ביתנו ולהכיר לו טובה על חסדו הגדול?? איזו מן הכרת הטוב זו?! רעואל אף ממשיך ואומר לבנותיו שיחזרו כעת אל האיש הזה ויקראו לו שיבוא לשבת איתם כדי שלכל הפחות יתנו לו סעודה הגונה לאכול.

{כא} וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת-הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת-צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה:

הדברים לא מסתיימים בזה- רעואל כל כך רוצה להיטיב בחזרה ולהכיר טובה למשה ולכן משכנעו להשאר איתו לזמן ארוך, הוא לא מסתפק להכיר טובה פעם אחת אלא למשך זמן ארוך ואף מבקש שמשה יתחתן עם בתו- צפורה!

משה רבנו מקבל את ההצעה. הוא כבר שָׂם לב למידותיה הטובות וליראת השמיים שלה. חז"ל מלמדים אותנו על כך בזה שרעואל אמר לכל בנותיו ללכת לקרוא למשה אך הייתה אחת בעלת מידות טובות יותר שהזדרזה במיוחד ורצה לקרוא למשה- הייתה זאת ציפורה. וגם, חז"ל מלמדים אותנו על היראת שמיים שלה- ציפורה הלכה אחרי אביה וסייעה לו לנקות לגמרי את כל טומאת העבודה זרה מביתם.

{כב} וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַיִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ גֵּֽרְשֹׁ֑ם כִּ֣י אָמַ֔ר גֵּ֣ר הָיִ֔יתִי בְּאֶ֖רֶץ נָכְרִיָּֽה: (פ)

בחסדי ה' נולד למשה רבנו וציפורה בן, במדין. משה רבנו בוחר לקרוא לבנו בשם כזה שמבטא את האהבה העצומה שלו לְאֶחָיו העבדים שעוד נמצאים בעבדות הקשה במצרים. יחד איתם נמצא גם ליבו של משה רבנו- לאורך כל השנים הללו במדין משה לא מפסיק לחשוב ולהתפלל על אחיו הסובלים במצרים, הוא ממשיך לכאוב את כאבם, ולסבול ולהצטער עימם ולכן כשנולד למשה רבנו בן הוא קורא לו- גרשם- גר שם, כלומר אני גר בארץ שאינה שלי- כלומר משה קורא לְגֵּרְשֹׁם מתוך הרגשה של כאב. שהוא נמצא בארץ נכריה- הרחק ממקום מושב אֶחָיו שנמצאים במצרים!

7.     זעקת בני ישראל ושמיעת ה' את זעקתם

{כג} וַיְהִי֩ בַיָּמִ֨ים הָֽרַבִּ֜ים הָהֵ֗ם וַיָּ֨מָת֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיֵּאָֽנְח֧וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל מִן-הָֽעֲבֹדָ֖ה וַיִּזְעָ֑קוּ וַתַּ֧עַל שַׁוְעָתָ֛ם אֶל-הָֽאֱלֹקִ֖ים מִן-הָֽעֲבֹדָֽה:

לאחר ימים רבים מאז שמשה רבנו ברח מפני פרעה. סוף סוף מת מלך מצרים הרשע- בני ישראל ציפו לזה מאוד מפני שקיוו שכעת יעמוד להם מלך חדש וטוב יותר. אך לצערם הרב, קם מלך רשע עוד יותר מקודמו ועם ישראל נאנחו בייאוש מעבודתם הקשה ופנו בזעקה ותפילה אל ה' שיושיעם (רמב"ן).

{כד} וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹקִ֖ים אֶת-נַֽאֲקָתָ֑ם וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹקִים֙ אֶת-בְּרִית֔וֹ אֶת-אַבְרָהָ֖ם אֶת-יִצְחָ֥ק וְאֶֽת-יַֽעֲקֹֽב:

ה' באהבתו הרבה לעם ישראל שומע את תפילת בני ישראל וזוכר את ברית אבות- אברהם יצחק ויעקב.

{כה} וַיַּ֥רְא אֱלֹקִ֖ים אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹקִֽים: (ס)

ה' מפסיק את הסתרתו מאת עם ישראל ורואה את כל מה שהמצרים עושים להם, בסתר ובגלוי, וכעת שומע את תפילתם כדי לפקוד ולהציל אותם (רמב"ן) ומיד נראה איך ה' מגלגל את הדברים כדי להושיע את עם ישראל (אור החיים הק'). 

8.     משה רועה צאן במדבר וה' מתגלה אליו

פרק-ג

{א}  רביעי  וּמֹשֶׁ֗ה הָיָ֥ה רֹעֶ֛ה אֶת-צֹ֛אן יִתְר֥וֹ חֹֽתְנ֖וֹ כֹּהֵ֣ן מִדְיָ֑ן וַיִּנְהַ֤ג אֶת-הַצֹּאן֙ אַחַ֣ר הַמִּדְבָּ֔ר וַיָּבֹ֛א אֶל-הַ֥ר הָֽאֱלֹק֖ים חֹרֵֽבָה:

משה היה רועה את צאן יתרו חותנו כהן מדיין. משה לקח את הצאן בכוונה אל קצה המדבר ומגיע אל "הר האלוקים חורבה" כלומר ההר שנמצא בחורב ושבו עתיד ה' להתגלות לעם ישראל ולתת להם את התורה.

מהפסוק הזה אנו יכולים לזכות ללמוד דברים רבים על מעלותיו הגדולות של משה רבנו:

1. הכרת הטוב- משה רבנו מכיר טובה רבה ליתרו חותנו- יתרו הכניסו לביתו, אירח אותו ודאג לו לצרכיו השונים. על כן, משה רוצה להכיר טובה ולגמול חסד בחזרה עם יתרו ולכן לוקח על עצמו את התפקיד הקשה של רעיית הצאן.
2. חסד- משה רואה את בנות יתרו עובדות כל כך קשה במלאכת המרעה. הוא רוצה להיטיב איתם ולעשות חסד עמהן בכך שיקח על עצמו את המלאכה ויחסוך אותה מהן.
3. יושר- משה רבנו נזהר עד מאוד מהגזל. כשהוא לוקח את צאן יתרו הוא בכוונה לוקח את העדר אל קצה המדבר- מקום בו כבר אין שדות של אחרים וכך בוודאות אין חשש שהכבשים יגרמו לגזל (רש"י).
4. יראת ה'- משה רבנו בוחר להיות במדבר גם מפני שכך יוכל להתפלל לה' וללמוד תורה באין מפריע (ספורנו, נצי"ב).
5. חמלה- משה רבנו דואג לצאנו עד בלי די, וכך אומרים חז"ל במדרש "אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ, כְּשֶׁהָיָה משֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם רוֹעֶה צֹאנוֹ שֶׁל יִתְרוֹ בַּמִּדְבָּר, בָּרַח מִמֶּנּוּ גְּדִי, וְרָץ אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לַחֲסִית, נִזְדַּמְּנָה לוֹ בְּרֵכָה שֶׁל מַיִם, וְעָמַד הַגְּדִי לִשְׁתּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ משֶׁה אֶצְלוֹ, אָמַר אֲנִי לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁרָץ הָיִיתָ מִפְּנֵי צָמָא, עָיֵף אַתָּה, הִרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפוֹ וְהָיָה מְהַלֵּךְ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יֵשׁ לְךָ רַחֲמִים לִנְהֹג צֹאנוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם כָּךְ חַיֶּיךָ אַתָּה תִרְעֶה צֹאנִי יִשְׂרָאֵל...".

{ב} וַ֠יֵּרָ֠א מַלְאַ֨ךְ ה' אֵלָ֛יו בְּלַבַּת-אֵ֖שׁ מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֑ה וַיַּ֗רְא וְהִנֵּ֤ה הַסְּנֶה֙ בֹּעֵ֣ר בָּאֵ֔שׁ וְהַסְּנֶ֖ה אֵינֶ֥נּוּ אֻכָּֽל:

כשמשה מגיע אל ראש ההר, הוא זוכה לראות מחזה מיוחד במינו.

על ראש ההר מתגלה אליו מלאך בשליחות מאת ה' במראה של שלהבת אש בוערת בסנה. ה' מתגלה לא מתגלה לכל אחד, אלא רק ליחידי סגולה צדיקים וקדושים. בנוסף, ה' מתגלה דווקא כך למשה רבנו- כך משה לא יבהל מהתגלות ה' אליו אלא יתבונן על המחזה הלא רגיל שמולו וכך יתן דעתו עליו. רק אז ה' מתגלה שוב אל משה. אם כן, משה רבנו מתבונן היטב ורואה שהסנה בוער באש אך אינו נאכל מחמת האש!

{ג} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אָסֻֽרָה-נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה אֶת-הַמַּרְאֶ֥ה הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה מַדּ֖וּעַ לֹֽא-יִבְעַ֥ר הַסְּנֶֽה:

משה רוצה להתקרב אל המקום בו נמצא הסנה כדי לראות מקרוב את המחזה הגדול ולנסות להבין- למה הסנה איננו נאכל מהאש, מהו המראה המופלא הזה?!

{ד} וַיַּ֥רְא ה' כִּ֣י סָ֣ר לִרְא֑וֹת וַיִּקְרָא֩ אֵלָ֨יו אֱלֹקִ֜ים מִתּ֣וֹךְ הַסְּנֶ֗ה וַיֹּ֛אמֶר מֹשֶׁ֥ה מֹשֶׁ֖ה וַיֹּ֥אמֶר הִנֵּֽנִי:

כיוון שמשה החל להתקרב אל עבר הסנה התגלה אליו ה' וקרא לו מתוך הסנה- 'משה משה' ומשה שמבין שהוא רואה כאן מראה אלוקי מיד ניצב ועומד מוכן ומזומן לשמיעת דבר ה' אליו- 'הנני'.

{ה} וַיֹּ֖אמֶר אַל-תִּקְרַ֣ב הֲלֹ֑ם שַֽׁל-נְעָלֶ֨יךָ֙ מֵעַ֣ל רַגְלֶ֔יךָ כִּ֣י הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עוֹמֵ֣ד עָלָ֔יו אַדְמַת-קֹ֖דֶשׁ הֽוּא:

אל תתקרב לכאן. ראשית, תתכונן לקבלת דבר ה'- הורד את נעליך מרגליך מכיוון שהמקום בו אתה נמצא ועומד עליו הוא מקום קדוש!

{ו} וַיֹּ֗אמֶר אָֽנֹכִי֙ אֱלֹקֵ֣י אָבִ֔יךָ אֱלֹקֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵֽאלֹקֵ֣י יַֽעֲקֹ֑ב וַיַּסְתֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ פָּנָ֔יו כִּ֣י יָרֵ֔א מֵֽהַבִּ֖יט אֶל-הָֽאֱלֹקִֽים:

ה' אומר למשה- אני אלוקי אבותיך, אברהם יצחק ויעקב, שלכל אחד מהם יש את הייחודיות שלו. משה רבנו שומע את הדיבור האלוקי מתוך הסנה ומיד מסתיר את פניו. איזו יראת השמיים! משה רבנו בגדלותו ירא מלהביט היישר אל הסנה מכיוון שדרכו הקב"ה מתגלה ומדבר אליו!

{ז} וַיֹּ֣אמֶר ה' רָאֹ֥ה רָאִ֛יתִי אֶת-עֳנִ֥י עַמִּ֖י אֲשֶׁ֣ר בְּמִצְרָ֑יִם וְאֶת-צַֽעֲקָתָ֤ם שָׁמַ֨עְתִּי֙ מִפְּנֵ֣י נֹֽגְשָׂ֔יו כִּ֥י יָדַ֖עְתִּי אֶת-מַכְאֹבָֽיו:

ה' אומר למשה- משה אני אוהב ודואג לעם ישראל (רמב"ן), וראיתי את מצבם הקשה במצרים ושמעתי את צעקתם מפני הנוגשים ואני יודע ושם לב לכך (רש"י).

{ח} וָֽאֵרֵ֞ד לְהַצִּיל֣וֹ | מִיַּ֣ד מִצְרַ֗יִם וּֽלְהַֽעֲלֹתוֹ֘ מִן-הָאָ֣רֶץ הַהִוא֒ אֶל-אֶ֤רֶץ טוֹבָה֙ וּרְחָבָ֔ה אֶל-אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֶל-מְק֤וֹם הַֽכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:

לכן, אני יורד לכאן, להתגלות אליך כדי להציל את עם ישראל ממצרים ולהעלותם אל הארץ הטובה (רשב"ם), ארץ שבה האוויר טוב לאנשים שבה, יש בה הרבה סוגים של תוואי הקרקע, מקום המרעה משובח ומובחר, יש בה מים טובים ובזכות זה הבהמות גדלות בטוב ויש להן גם חלב טוב. בארץ הזו גם הפירות גדלים משובחים, נאים ועסיסיים. בארץ הזו כרגע יושב העמים- הכנעני, החתי, האמורי, הפריזי, החיוי והיבוסי (רמב"ן).

{ט} וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֛ה צַֽעֲקַ֥ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל בָּ֣אָה אֵלָ֑י וְגַם-רָאִ֨יתִי֙ אֶת-הַלַּ֔חַץ אֲשֶׁ֥ר מִצְרַ֖יִם לֹֽחֲצִ֥ים אֹתָֽם:

והנה, לא רק ששמעתי את צעקתם בני ישראל אלא שאף צעקתם עלתה לפני, עד לכסא הכבוד! וגם, ראיתי שפרעה ועמו עושים יותר ממה שנגזר על עם ישראל ולוחצים אותם יותר ועל כן אתגלה כדי לעשות בהם משפט (רמב"ן).

{י} וְעַתָּ֣ה לְכָ֔ה וְאֶֽשְׁלָֽחֲךָ֖ אֶל-פַּרְעֹ֑ה וְהוֹצֵ֛א אֶת-עַמִּ֥י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:

על כן, עכשיו, לך בשליחותי אל פרעה ותוציא את בני האהובים ממצרים!!!

9.     שליחותו הגדולה של משה – החשש הראשון

{יא} וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶל-הָ֣אֱלֹקִ֔ים מִ֣י אָנֹ֔כִי כִּ֥י אֵלֵ֖ךְ אֶל-פַּרְעֹ֑ה וְכִ֥י אוֹצִ֛יא אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:

כמה אוהב משה רבנו את אחיו, כמה הוא דואג ומצפה לשחרורם ולהפסקת הסבל הנורא שלהם מידי המצרים. אך, משה רבנו עניו מכל האדם על פני האדמה ולכן בכלל לא מעלה על דעתו שהוא ראוי בכלל להיות זה שמוציא את עם ישראל ממצרים (כלי יקר).

ברור שמשה רבנו ממש משתוקק ומצפה להצלת עם ישראל אך הוא חושב שאחריות כה גדולה ראוי לתת למי שמתאים לה ולדעתו הוא לא מתאים לשליחות- הרי הגואל האמיתי צריך להצליח לעורר את רגשות העצמאות והכבוד הלאומי של עם ישראל ומשה רבנו חושש שאולי אם הוא יהיה אחראי להוצאת עם ישראל ממצרים זה לא יצליח ודווקא הוא יגרום להפך, לעיכוב היציאה.

משה רבנו מבין את משמעות הציווי של ה'- להגיע אל הממלכה האדירה שבמצרים ולהוציא את בניו אהוביו של ה'- שני הדברים נראים גדולים למשה. שהוא, הרועה צאן הפשוט ידבר אל מלך?! זהו פשוט ביזוי למלך שאחד כמוהו ידבר לפניו ועוד שדווקא הוא יזכה להיות זה שמוציא את עם ה' ממצרים! משה רבנו לא חושב שיש בתוכו את העוז לקום ולדרוש את הוצאת עם ישראל ממצרים. ואפילו אם יעיז לקום ולדבר זה נראה לו משימה כל כך מיוחדת וגדולה מניין לו הכשרון לדבר באופן המתאים ומשכנע לפני המלך?! משה רבנו בטוח שמי שצריך לקבל את התפקיד הזה חייב להיות גדול ביותר! לא פשוט כמותו.

לא רק זה, גם מול העם, משה רבנו בטוח שאין לו את היכולת והכשרון המתאימים כדי לעורר את עם ישראל לרצות לצאת ממצרים.

{יב} וַיֹּ֨אמֶר֙ כִּי-אֶֽהְיֶ֣ה עִמָּ֔ךְ וְזֶה-לְּךָ֣ הָא֔וֹת כִּ֥י אָֽנֹכִ֖י שְׁלַחְתִּ֑יךָ בְּהוֹצִֽיאֲךָ֤ אֶת-הָעָם֙ מִמִּצְרַ֔יִם תַּֽעַבְדוּן֙ אֶת-הָ֣אֱלֹקִ֔ים עַ֖ל הָהָ֥ר הַזֶּֽה:

ה' עונה למשה רבנו שאין לו לחשוש בקשר לדיבור אל פרעה וְעִם עַם ישראל. ה' אומר שהוא איתו ויעזור לו לדבר לפני פרעה ולפני עם ישראל. ובנוסף, כשתראה שאכן אתה תוציא את עם ישראל ממצרים זה יהיה לך לאות שבהמשך עם ישראל יעבדו אותי על ההר הזה - שעליו יקבלו את התורה (רש"י).

10. החשש השני

{יג} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל-הָֽאֱלֹקִ֗ים הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֣י בָא֘ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ וְאָֽמַרְתִּ֣י לָהֶ֔ם אֱלֹקֵ֥י אֲבֽוֹתֵיכֶ֖ם שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְאָֽמְרוּ-לִ֣י מַה-שְּׁמ֔וֹ מָ֥ה אֹמַ֖ר אֲלֵהֶֽם:

אמר משה לקב"ה: עם ישראל במצב קשה של עבדות, הם מיואשים מגאולה. אם אבוא אליהם מבלי לגלות להם שם חדש שהם טרם הכירו אלא אומר שזה אלוקי אבותם אז זה לא יעורר אותם לגאולה! על כן שואל משה- אם ישאלו מה שמו מה אענה?

{יד} וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה אֶֽהְיֶ֖ה אֲשֶׁ֣ר אֶֽהְיֶ֑ה וַיֹּ֗אמֶר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶֽהְיֶ֖ה שְׁלָחַ֥נִי אֲלֵיכֶֽם:

ה' אומר למשה- תגלה להם את השם 'אהיה אשר אהיה'- כלומר שאני תמיד משגיח ודואג לעם ישראל ושומר עליהם מכל דבר רע. כלומר, תאמר להם את השם 'אהיה'.

{טו} וַיֹּ֩אמֶר֩ ע֨וֹד אֱלֹקִ֜ים אֶל-מֹשֶׁ֗ה כֹּ֣ה-תֹאמַר֘ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֹֽתֵיכֶ֗ם אֱלֹקֵ֨י אַבְרָהָ֜ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֛ק וֵֽאלֹקֵ֥י יַֽעֲקֹ֖ב שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם זֶה-שְּׁמִ֣י לְעֹלָ֔ם וְזֶ֥ה זִכְרִ֖י לְדֹ֥ר דֹּֽר:

אך לא רק שם זה תאמר, אלא גם תזכיר להם שאת שם הוי-ה. שיזכרו שאני ה' אלוקי אבותם- אברהם יצחק ויעקב. זהו שמי לעולם ועד. שם זה יעזור במיוחד לעם ישראל להאמין בשליחותו של משה רבנו לגאול אותם.

{טז}  חמישי  לֵ֣ךְ וְאָֽסַפְתָּ֞ אֶת-זִקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְאָֽמַרְתָּ֤ אֲלֵהֶם֙ ה' אֱלֹקֵ֤י אֲבֹֽתֵיכֶם֙ נִרְאָ֣ה אֵלַ֔י אֱלֹקֵ֧י אַבְרָהָ֛ם יִצְחָ֥ק וְיַֽעֲקֹ֖ב לֵאמֹ֑ר פָּקֹ֤ד פָּקַ֨דְתִּי֙ אֶתְכֶ֔ם וְאֶת-הֶֽעָשׂ֥וּי לָכֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם:

כאמור, בפס' אלו ה' מצווה את משה רבנו על שליחותו הגדולה והחשובה להוציא את עם ישראל במצרים.

ה' מצווה את משה רבנו- לך ותאסוף את חכמי ישראל ותאמר להם שה' אלוקי אבותם התגלה אליך - אלוקי אברהם, יצחק ויעקב ואמר- 'פקד פקדתי', אתכם שאתם צאצאי אברהם יצחק ויעקב- שאתם זרע קדוש ומובחר ובנוסף אפקוד אתכם בגלל מה שנעשה לכם במצרים שאיני סובל את הרוע והאכזריות שנעשים לכם (ספורנו).

{יז} וָֽאֹמַ֗ר אַֽעֲלֶ֣ה אֶתְכֶם֘ מֵֽעֳנִ֣י מִצְרַ֒יִם֒ אֶל-אֶ֤רֶץ הַֽכְּנַֽעֲנִי֙ וְהַ֣חִתִּ֔י וְהָֽאֱמֹרִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י וְהַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִ֑י אֶל-אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ:

ותוסיף שאמרתי לך שאני אעלה אותם מארץ מצרים הדלה אל הארץ של הכנעני, חִתִּי, אמורי... ארץ שכה הרבה מלכים חושקים בה בגלל הקדושה המיוחדת שלה, אל הארץ שבה יש אוויר טוב וקרקע מתאימה לגדל פירות מובחרים.

{יח} וְשָֽׁמְע֖וּ לְקֹלֶ֑ךָ וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל-מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַֽאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ ה' אֱלֹקֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלְכָה-נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לה' אֱלֹקֵֽינוּ:

דע לך משה, שהזקנים מיד יקבלו את דבריך מכיוון שהם יודעים במסורת מאבותם, דור אחרי דור, הגואל שיבוא ויאמר 'פקד יפקוד' כלומר שיהיה מלא באהבה עצומה ודאגה חזקה לעם ישראל וזה יגרום לו להתאמץ בכל כוחו למען ישועת העם, הגואל הזה הוא הגואל האמיתי (ישועות מלכו).

אחר כך, תלכו, אתה וזקני ישראל אל פרעה מלך מצרים ותאמרו לו- ה' אלוקי היהודים ההולכים בדרכו של אברהם העברי וקוראים נגד כל העולם בשם ה' (ספורנו) התגלה אלינו ועל כן אנו מבקשים ללכת למקום שנמצא במדבר במרחק של 3 ימי הליכה ושם נקריב קרבנות לה' אלוקינו.

{יט} וַֽאֲנִ֣י יָדַ֔עְתִּי כִּ֠י לֹֽא-יִתֵּ֥ן אֶתְכֶ֛ם מֶ֥לֶךְ מִצְרַ֖יִם לַֽהֲלֹ֑ךְ וְלֹ֖א בְּיָ֥ד חֲזָקָֽה:

אמנם, דע לך משה, אני יודע שהמלך המצרי לא יסכים שתלכו ואפילו אם תנסו בכוח- ביד חזקה, הוא לא יסכים (רמב"ן), עד ש...

{כ} וְשָֽׁלַחְתִּ֤י אֶת-יָדִי֙ וְהִכֵּיתִ֣י אֶת-מִצְרַ֔יִם בְּכֹל֙ נִפְלְאֹתָ֔י אֲשֶׁ֥ר אֶעֱשֶׂ֖ה בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַֽחֲרֵי-כֵ֖ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶֽם:

עד שאשלח את ידי והכיתי את מצרים בכל נפלאותי שאעשה בהם ביד חזקה, בזרוע נטויה, במורא גדול, באותות ובמופתים. רק אחרי זה הוא ישלח אתכם מארצו.

{כא} וְנָֽתַתִּ֛י אֶת-חֵ֥ן הָֽעָם-הַזֶּ֖ה בְּעֵינֵ֣י מִצְרָ֑יִם וְהָיָה֙ כִּ֣י תֵֽלֵכ֔וּן לֹ֥א תֵֽלְכ֖וּ רֵיקָֽם:

וכשתצאו, אני אתן רחמים (אונקלוס) בעיני המצרים עליכם וכשתצאו לא תצאו לדרך בידים ריקות, אלא:

{כב} וְשָֽׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי-כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל-בְּנֵיכֶם֙ וְעַל-בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת-מִצְרָֽיִם:

ותבוא אישה אל שכנותיה המצריות או שגרות איתה בבית ותקח ממנה כלי כסף וכלי זהב ובגדים שאתם תתנו על צאצאיכם ואתם תרוקנו את מצרים מכל אלו! (רש"י)

11. החשש השלישי

שמות פרק-ד

{א} וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹא-יַֽאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא-נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ ה':

משה רבנו אומר לה'- והרי אם פרעה לא יסכים לאפשר לנו לצאת אז הזקנים ועם ישראל יאמרו- איך יתכן שה' מרחם עלינו ואתה שליחו?? איך יתכן שזה כך ושפרעה ממרה את פי ה'?! אלא, שכנראה שאין אתה שליח ה' להוציאנו ברחמים (רמב"ן). משה רבנו חושש שעם ישראל כל כך שקועים בעבדות, עד שזה משפיע עליהם שהם לא יאמינו שהגיע זמן הגאולה.

{ב} וַיֹּ֧אמֶר אֵלָ֛יו ה' (מזה) מַה-זֶּ֣ה בְיָדֶ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר מַטֶּֽה:

ה' נותן למשה רבנו 3 אותות- מופתים. כאלו שהם ממש דבר פלא ושינוי חוקי הטבע הרגילים ובכך יעוררו את הלבבות להאמין בה', בורא שמים וארץ, השולט בכל העולם כולו, ומשנה אותו כרצונו ולכן גם ישנה את הסדר הרגיל של הטבע ויוציא את עם ישראל ממצרים. כך גם האמונה הכללית של עם ישראל תתחזק. וגם משה רבנו יבין יותר ששליחותו אינה רק להוציא את עם ישראל אלא בשליחותו הוא ממש משנה סדרי בראשית כי במעשיו יתחדש דבר גדול מאוד בעולם (רמב"ן).

ה' יודע שיש כל מיני סוגי אנשים, ולכל אחד חוזק אמונה אחר, ולכן נותן למשה כמה אותות, כדי שמי שצריך יקבל חיזוק גדול מספיק כדי לעוררו לאמונה בה' ובמשה שהוא שליחו (ע"פ הרמב"ן והנצי"ב).

ה' שואל את משה- מהו הדבר שבידך? ומשה מיד עונה 'מטה'.

{ג} וַיֹּ֨אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו:

ה' מצווה את משה: "השלך אותו לארץ". משה משליכו ומיד המטה שעשוי מעץ הופך לדבר חדש- נחש. משה רבנו נבהל מפניו ובורח ממנו.

{ד} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶֽאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּֽחֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ:

אך לא בזה מסתיים המופת- ה' מצווה את משה להחזיק בחוזקה בזנב הנחש. ומיד כשמשה מחזיק בו בחוזקה הופך הנחש בחזרה למטה בידו של משה רבנו (אונקלוס, רש"י).

{ה} לְמַ֣עַן יַֽאֲמִ֔ינוּ כִּֽי-נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ ה' אֱלֹקֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹקֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹקֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵֽאלֹקֵ֥י יַֽעֲקֹֽב:

זה האות והסימן כדי שבזה יראו שאתה עושה כזה מופת וחידוש ואם כן אתה הוא שליח ה' אלוקי אבותם- אברהם, יצחק ויעקב.

{ו} וַיֹּ֩אמֶר֩ ה' ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא-נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג:

ה' נותן למשה רבנו אות וסימן נוסף כדי לעורר ולחזק את אמונת ישראל.

ה' מצוה: הכנס את ידך לחיקך. משה רבנו מכניס את ידו ולאחר שהוציא את ידו הוא רואה שידו מצורעת בצרעת לבנה כשלג שהיא קשה ביותר לריפוי.

{ז} וַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל-חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל-חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה-שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ:

כעת, הכנס אותה חזרה.

כעת, בשונה ממה שקרה בהתחלה שהיד נצטרעה רק אחרי שהוציאה מחיקו וראה אותה, כעת מיד כשמוציאה מחיקו והנה נראה שהיא בריאה לגמרי, כפי שהיה בשרו בתחילה! חז"ל מלמדים אותנו שמכאן רואים שמידה טובה שה' משפיע עלינו באה יותר מהר ממידת פורענות (רש"י).

{ח} וְהָיָה֙ אִם-לֹ֣א יַֽאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָֽרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַֽחֲרֽוֹן:

ה' מסיבר למשה שאם לא יאמינו למה שמעורר האות הראשון- אז הם בוודאי יאמינו למה שמעורר הסימן האחרון עם היד בחיקו שהפכה למצורעת והתרפאה.

{ט} וְהָיָ֡ה אִם-לֹ֣א יַֽאֲמִ֡ינוּ גַּם֩ לִשְׁנֵ֨י הָֽאֹת֜וֹת הָאֵ֗לֶּה וְלֹ֤א יִשְׁמְעוּן֙ לְקֹלֶ֔ךָ וְלָֽקַחְתָּ֙ מִמֵּימֵ֣י הַיְאֹ֔ר וְשָֽׁפַכְתָּ֖ הַיַּבָּשָׁ֑ה וְהָי֤וּ הַמַּ֨יִם֙ אֲשֶׁ֣ר תִּקַּ֣ח מִן-הַיְאֹ֔ר וְהָי֥וּ לְדָ֖ם בַּיַּבָּֽשֶׁת:

ואם לא יאמינו לשני האותות הראשונים קח ממימי היאור ושפוך ביבשה והמים שתקח בידיך יהפכו לדם כאשר תשפכם מידיך לארץ (רש"י).

12. החשש הרביעי

{י} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל-ה' בִּ֣י אֲדֹנָי֒ לֹא֩ אִ֨ישׁ דְּבָרִ֜ים אָנֹ֗כִי גַּ֤ם מִתְּמוֹל֙ גַּ֣ם מִשִּׁלְשֹׁ֔ם גַּ֛ם מֵאָ֥ז דַּבֶּרְךָ֖ אֶל-עַבְדֶּ֑ךָ כִּ֧י כְבַד-פֶּ֛ה וּכְבַ֥ד לָשׁ֖וֹן אָנֹֽכִי:

איזו ענווה יש למשה רבנו! משה רבנו עדיין לא מאמין שהוא הראוי להיות הגואל של עם ישראל, לדעתו הרבה יותר מתאים שיהיה מישהו אחר- אולי אהרן אחיו שהוא גדול ממנו בגיל ושהוא גם נביא.

משה אומר לקב"ה- בבקשה ה', אני לא איש דברים – איני יודע איך לדבר נכון ובאופן ראוי לפני מלכים, כך זה עוד מימי קטנותי ואפילו בהיותי במצרים בבית פרעה לא ידעתי ולא הייתי מורגל בכך והסיבה לכך היא מפני שאני כבד פה וכבד לשון כלומר שאני לא בקי בשפה המצרית בצורה רהוטה (ספורנו, רשב"ם).

{יא} וַיֹּ֨אמֶר ה' אֵלָ֗יו מִ֣י שָׂ֣ם פֶּה֘ לָֽאָדָם֒ א֚וֹ מִֽי-יָשׂ֣וּם אִלֵּ֔ם א֣וֹ חֵרֵ֔שׁ א֥וֹ פִקֵּ֖חַ א֣וֹ עִוֵּ֑ר הֲלֹ֥א אָֽנֹכִ֖י ה':

אך ה' מסביר למשה, אל דאגה, מי יצר את הפה או מי גרם לאנשים להיות אלמים או חרשים או בעלי כח ראיה או עיוורים?? הרי זה אני שבראתי את הפה ואת כח הדיבור!

{יב} וְעַתָּ֖ה לֵ֑ךְ וְאָֽנֹכִי֙ אֶהְיֶ֣ה עִם-פִּ֔יךָ וְהֽוֹרֵיתִ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּֽר:

ואם כן, לך ואני אהיה איתך ואשים בפיך את הדיבור הראוי והמתאים לפני השרים והמלכים.

13. החשש החמישי

{יג} וַיֹּ֖אמֶר בִּ֣י אֲדֹנָ֑י שְׁלַח-נָ֖א בְּיַד-תִּשְׁלָֽח:

משה רבנו מרגיש חזק חזק בליבו שה' מצווה אותו על שליחות חשובה מאין כמותה, שליחות כזאת אסור בשום פנים ואופן שלא תצליח! על כן מרוב אהבתו ודאגתו לאחיו היקרים ממשיך משה רבנו בגודל ענוותנותו ואומר לקב"ה- שלח נא שליחות זאת בידי מישהו אחר שיותר ראוי שהוא בטח יצליח בביצוע השליחות, כמו: אהרן אחי. מישהו אחר שידע לדבר נכון לפני העם ויעודד אותם ויצליח לעורר אותם לגאולה וגם שידע איך לדבר כראוי לפני פרעה (רמב"ן).

{יד} וַיִּֽחַר-אַ֨ף ה' בְּמֹשֶׁ֗ה וַיֹּ֨אמֶר֙ הֲלֹ֨א אַֽהֲרֹ֤ן אָחִ֨יךָ֙ הַלֵּוִ֔י יָדַ֕עְתִּי כִּֽי-דַבֵּ֥ר יְדַבֵּ֖ר ה֑וּא וְגַ֤ם הִנֵּה-הוּא֙ יֹצֵ֣א לִקְרָאתֶ֔ךָ וְרָֽאֲךָ֖ וְשָׂמַ֥ח בְּלִבּֽוֹ:

וה' כעס על כך על משה ואמר לו- אהרן אחיך יעזור לך לדבר לפני פרעה ולפני העם, אני יודע את יכולתו וכשרונו לדבר כראוי לפני מלכים וגם באופן מתאים לפני העם. אך עדיין - התפקיד מוטל עליך והוא ישמע שאתה מגיע ויצא בשמחה לכיוונך ואפילו כשידע על תפקידך ומעלתך החדשה כגואל ישראל הוא ישמח.

{טו} וְדִבַּרְתָּ֣ אֵלָ֔יו וְשַׂמְתָּ֥ אֶת-הַדְּבָרִ֖ים בְּפִ֑יו וְאָֽנֹכִ֗י אֶהְיֶ֤ה עִם-פִּ֨יךָ֙ וְעִם-פִּ֔יהוּ וְהֽוֹרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם אֵ֖ת אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן:

{טז} וְדִבֶּר-ה֥וּא לְךָ֖ אֶל-הָעָ֑ם וְהָ֤יָה הוּא֙ יִֽהְיֶה-לְּךָ֣ לְפֶ֔ה וְאַתָּ֖ה תִּֽהְיֶה-לּ֥וֹ לֵֽאלֹקִֽים:

אתה תאמר לו את הדברים ותסביר לו מה צריך לומר ובכל זאת אני אהיה עם פיך ועם פיהו ואתן בפיכם את הדברים הנכונים והראויים לדיבור לפני פרעה ולפני בני ישראל. ואמנם, הוא ידבר עבורך אל העם והוא יהיה לך ל"פה" אך אתה תהיה לומד ממני מה יש לומר (ת"י).

{יז} וְאֶת-הַמַּטֶּ֥ה הַזֶּ֖ה תִּקַּ֣ח בְּיָדֶ֑ךָ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂה-בּ֖וֹ אֶת-הָֽאֹתֹֽת: (פ)

ובנוסף, את המטה הזה, תקח בידך, שבו תעשה את האותות אשר אומר אליך (רמב"ן).

14. שיבת משה אל יתרו וחזרתו למצרים

{יח}  שישי  וַיֵּ֨לֶךְ מֹשֶׁ֜ה וַיָּ֣שָׁב | אֶל-יֶ֣תֶר חֹֽתְנ֗וֹ וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ אֵ֣לְכָה נָּ֗א וְאָשׁ֨וּבָה֙ אֶל-אַחַ֣י אֲשֶׁר-בְּמִצְרַ֔יִם וְאֶרְאֶ֖ה הַֽעוֹדָ֣ם חַיִּ֑ים וַיֹּ֧אמֶר יִתְר֛וֹ לְמֹשֶׁ֖ה לֵ֥ךְ לְשָׁלֽוֹם:

משה רבנו חוזר אל יתרו ומבקש רשות ללכת למצרים.

למה כל כך חשוב למשה קודם לעבור אצל חותנו ולבקש רשות ללכת למצרים?

אמנם, משה רבנו קיבל עליו את שליחותו ותפקידו החדש ולכן הוא רוצה לצאת לדרך מיד. אך יש דבר אחד שיש להקדים לשליחות החשובה הזו- הכרת הטוב כלפי יתרו חותנו שהיטיב איתו ונתן לו לחם לאכול וכמובן נתן לו לאישה את ביתו- ציפורה. מדהים! משה רבנו זכה לשליחות אלוקית חשובה מאין כמותה! להוציא את עם ה', עם ישראל ממצרים! אך קודם לביצוע השליחות, משה רבנו מקפיד להכיר טובה לחותנו שהיטיב עימו! כמה חשובה הכרת הטוב!

משה רבנו שב אל יתרו חמיו ומבקש את רשותו (רש"י) ללכת אל אחיו שבמצרים ולראות מה מצבם והאם הם חיים. יתרו מקבל בהבנה רבה את בקשתו ומסכים שיצא לדרכו. הוא כלל לא יודע שמשה נושא כעת על כתפיו תפקיד חדש גדול וחשוב מאין כמותו! אך משה רבנו, בענוותנותו אינו מספר על כך ליתרו אלא רק מבקש לראות מה עם אחיו האהובים.
בנוסף, חשב משה רבנו שמכיוון שבהתחלה פרעה יסרב עדיף שבינתיים משפחתו תשאר במדין ורק הוא ייצא לשליחות ורק בהמשך יחזור לקחת אותם (נצי"ב).

{יט} וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה֙ בְּמִדְיָ֔ן לֵ֖ךְ שֻׁ֣ב מִצְרָ֑יִם כִּי-מֵ֨תוּ֙ כָּל-הָ֣אֲנָשִׁ֔ים הַֽמְבַקְשִׁ֖ים אֶת-נַפְשֶֽׁךָ:

אמנם, עוד בטרם יצא לדרכו התגלה אליו שוב ה' ואמר לו- חזור למצרים, לגמרי ולא זמנית, עד שתוציא את עם ישראל משם. אל תחשוש מפני הגעה למצרים מכיוון שכל האנשים שרוצים במיתתך מתו. על כן, הבין משה רבנו שעליו לקחת את כל משפחתו ביחד איתו (נצי"ב). כך גם עם ישראל יאמינו הרבה יותר שאכן משה רבנו שליח ה' לגואלם שהרי אם לא היה מאמין ובטוח לגמרי שיצליח במשימה לא היה מביא את משפחתו ומסתכן בשיעבודם (רמב"ן).

{כ} וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה אֶת-אִשְׁתּ֣וֹ וְאֶת-בָּנָ֗יו וַיַּרְכִּבֵם֙ עַֽל-הַֽחֲמֹ֔ר וַיָּ֖שָׁב אַ֣רְצָה מִצְרָ֑יִם וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת-מַטֵּ֥ה הָֽאֱלֹקִ֖ים בְּיָדֽוֹ:

משה רבנו הסביר למשפחתו (ציפורה הייתה מעוברת עם אליעזר (רמב"ן)) את חשיבות השליחות ומעלתה העצומה והרכיבם על החמור וחזר לארץ מצרים וביחד איתו לקח גם את המטה בו אמר לו ה' שיעשה את האותות והניסים הגדולים במצרים למצרים.

{כא} וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל-הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר-שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַֽעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַֽאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת-לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת-הָעָֽם:

בדרכו התגלה אליו ה' ואמר לו שכאשר יגיע למצרים ויעמוד לפני פרעה יתן לו לפני כן מופתים בידו שיעשם לפני פרעה. אך על אף שיהיו אלו מופתים גדולים ובכל זאת, תדע אומר ה' למשה שידע מראש שהוא יחזק את לב פרעה והוא לא יסכים לשלוח את עם ישראל (רש"י).

{כב} וְאָֽמַרְתָּ֖ אֶל-פַּרְעֹ֑ה כֹּ֚ה אָמַ֣ר ה' בְּנִ֥י בְכֹרִ֖י יִשְׂרָאֵֽל:

אז, כשתראה שפרעה מסרב תאמר עוד לפני לפרעה עם ישראל הם בני בכורי (רש"י).

{כג} וָֽאֹמַ֣ר אֵלֶ֗יךָ שַׁלַּ֤ח אֶת-בְּנִי֙ וְיַ֣עַבְדֵ֔נִי וַתְּמָאֵ֖ן לְשַׁלְּח֑וֹ הִנֵּה֙ אָֽנֹכִ֣י הֹרֵ֔ג אֶת-בִּנְךָ֖ בְּכֹרֶֽךָ:

על כן, אני בא בשם ה' ודורש- שלח את בני כדי שיעבדני, ואם תסרב, הנה אני מתרה מראש ואומר שאהרוג את בנך בכורך.

הקב"ה מודיע מראש לפרעה מה יהיה עונשו. שלא כמו מלך בשר ודם שמסתיר את תוכניותיו כדי לנקום במי שהוא שונא.

איזו גבורה עתידה להידרש ממשה! לעמוד לפני המלך ולומר לו דרישות ודברים קשים! 

{כד} וַיְהִ֥י בַדֶּ֖רֶךְ בַּמָּל֑וֹן וַיִּפְגְּשֵׁ֣הוּ ה' וַיְבַקֵּ֖שׁ הֲמִיתֽוֹ:

במהלך הדרך נולד למשה ולציפורה בנם השני. משה רבנו לא רצה למולו בדרך משום הסכנה שיש במילה בדרך. אך כאשר משה רבנו מגיע עם משפחתו למקום לינה שם היה צריך משה רבנו בגודל אישיותו להזדרז ומיד למול את בנו, אך מכיוון שלא עשה כך אלא קודם התעסק בענייני הלינה נשלח אליו מלאך מאת ה' שבא כדי להענישו ולהורגו (מה הכוונה 'מבקש'=מסביר ראב"ע שנפל על משה רבנו חולי).

{כה} וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת-עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן-דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:

צפורה מבינה שכנראה העונש בא בשל מילת בנם ומיד מלה את בנם וזורקת ליד רגלי משה את הערלה- באומרה שבזכות דמים אלו ישאר לה חתנה (רשב"ם).

{כו} וַיִּ֖רֶף מִמֶּ֑נּוּ אָ֚ז אָֽמְרָ֔ה חֲתַ֥ן דָּמִ֖ים לַמּוּלֹֽת: (פ)

לאחר שמלה את בנם, ניצל משה רבנו מהמלאך ואז הבינו שאכן בא הדבר על עניין ברית המילה ולכן אמרה ציפורה שמשה רבנו הוא חתן דמים למולות- שהרי על העיכוב במילה נתחייב מיתה (רש"י, רשב"ם).

בינתיים, במצרים נמצא אהרן אחיו של משה רבנו, הוא ממלא את תפקיד מנהיג העם, היה מתנבא ומדריך את העם כיצד ינהגו. כך היה לאורך כל השנים הארוכות בהם משה רבנו נמצא במדין, שאהרן היה מנהיג העם. כעת, המצב הולך להשתנות.

15. הפגישה בין משה ואהרן והופעתם לפני העם

כהקדמה לפסוקים כדאי לספר לילדים על אדם שבמשך שנים ארוכות היה עסוק בדאגה לציבור ונשא בעול עבודת הציבור. יום אחד, מביאים אדם חדש שיבוא לקחת על עצמו את עבודתו. איך ירגיש הראשון כלפי החדש? האם שמח בתפקידו? האם ירצה לעזור לו?

כעת, נתחיל בפס'. נראה מה אנחנו יכולים ללמוד על אהרן מתוך הפסוקים.

{כז} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶֽל-אַֽהֲרֹ֔ן לֵ֛ךְ לִקְרַ֥את מֹשֶׁ֖ה הַמִּדְבָּ֑רָה וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיִּפְגְּשֵׁ֛הוּ בְּהַ֥ר הָֽאֱלֹקִ֖ים וַיִּשַּׁק-לֽוֹ:

משה רבנו בדרך חזרה למצרים. חז"ל מלמדים אותנו שמשה רבנו חשש מההגעה למצרים, שהרי בזמן בו הוא לא נמצא אהרן היה מתנבא בשביל העם והיה מנהיג ודואג להם לכל צרכיהם. אך ה' אומר למשה רבנו שלא יחשוש ושלהפך! אהרן ישמח לראותו מנהיג את עם ישראל!

ה' מתגלה לאהרן ומצווה אותו לצאת לכיוון המדבר לקראת משה אחיו. כבר הרבה מאוד שנים שהם לא ראו זה את זה! במהלך הזמן הזה אהרן נשא בעול הכבד של הנהגת העם. אהרן יוצא מיד לדרך ופוגש את אחיו בין מדין למצרים, בהר בו התגלה ה' למשה רבנו בסנה ובו עתיד עם ישראל לקבל את התורה (רמב"ן). כשאהרן ומשה נפגשים השמחה כה גדולה! אהרן נושק לאחיו היקר מרוב אהבה ושמחה! איזו ענווה של אהרן! ברור היה לאהרן שמי שמתאים יותר להנהיג את העם היה אחיו הצעיר! הרי כך הוא רצון ה'! ולכן אהרן מאמין לגמרי שצריך שדווקא משה יהיה המנהיג! איזו אמונה! הרי מה שבאמת חשוב זה שיהיה טוב לעם ישראל, שיזכו לרווח והצלה! איזו אהבת ישראל! בנוסף, נשים לב! לא כתוב 'וישקו איש אל אחיו', כלומר, משה רבנו אינו מנשק חזרה. זאת מכיוון שמשה רבנו ברוב ענוותנותו, מרגיש שאין זה ראוי ומכבד שהוא ינשק את אחיו הגדול (רמב"ן) במיוחד שהוא גם הנהיג והוביל את העם כבר שנים ארוכות.

{כח} וַיַּגֵּ֤ד מֹשֶׁה֙ לְאַ֣הֲרֹ֔ן אֵ֛ת כָּל-דִּבְרֵ֥י ה' אֲשֶׁ֣ר שְׁלָח֑וֹ וְאֵ֥ת כָּל-הָֽאֹתֹ֖ת אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽהוּ:

משה רבנו אומר לאהרן את כל דברי ה' ששלחו וכל מה שהיה בינו לבין ה' כשסירב לשליחות ושהוא מְצֻוֵה על השליחות בעל כורחו (רמב"ן) ועל כל האותות שה' אמר לו לעשות לישראל ואת האותות שאחר כך יעשה לפני פרעה (ראב"ע).

{כט} וַיֵּ֥לֶךְ מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן וַיַּ֣אַסְפ֔וּ אֶת-כָּל-זִקְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

למה כתוב 'וילך' בלשון יחיד אם מדובר כאן גם על משה וגם על אהרן?

משה ואהרן הולכים יחד, בלב שלם ואוהב כאילו הם אחד –"וילך"! ואוספים את כל זקני ישראל- תלמידי החכמים של העם, לומר להם את כל דברי ה'.

{ל} וַיְדַבֵּ֣ר אַֽהֲרֹ֔ן אֵ֚ת כָּל-הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיַּ֥עַשׂ הָֽאֹתֹ֖ת לְעֵינֵ֥י הָעָֽם:

כמו שה' אמר, אהרן יהיה לפה עבור משה רבנו ולכן אהרן אומר לזקנים את כל דברי ה' – שה' זוכר את עם ישראל ומשגיח עליהם ורואה את סיבלותם ושומע את זעקתם ותפילתם. ואז משה עושה את 3 האותות לעיני העם (נצי"ב).

{לא} וַֽיַּֽאֲמֵ֖ן הָעָ֑ם וַֽיִּשְׁמְע֡וּ כִּֽי-פָקַ֨ד ה' אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְכִ֤י רָאָה֙ אֶת-עָנְיָ֔ם וַֽיִּקְּד֖וּ וַיִּֽשְׁתַּֽחֲוֽוּ:

אל המקום בו נמצאים משה ואהרן מתאסף עם ישראל, תשושים ועייפים עד בלי די מעבודת הפרך. הם מגיעים ורואים שמולם ניצבים האחים, משה ואהרן. את אהרן כמובן שהם מכירים, את משה רבנו הם רואים לאחר כ-60 שנה שהוא במדין, רחוק מהם ומהשעבוד. לידם ניצבים 70 זקני ישראל. מחזה לא רגיל בכלל המחזה הזה- כל בחירי הצדיקים נמצאים במקום אחד! העם אוסף את כליו ומגיע, מתאסף סביבם. אהרן התחיל לדבר לפני הזקנים, בהתלהבות ובשמחה! מן הסתם סיפר להם כמה ה' אוהב אותם, דואג להם ומשגיח עליהם כל הזמן. עיניו יוקדות אמונה ואהבת ה'. לאט לאט, כוחות חדשים ניטעים בתוככי העם. לבסוף, משה עושה את 3 האותות שציום ה', אז, אפילו חלושי האמונה התמלאו אמונה וביטחון באהבת ה' את עמו ובכך שה' עתיד להושיעם! עם ישראל נרגש כולו ומתמלא אמונה גדולה וביטחון בישועת ה' אותם. כולם הקשיבו בדריכות לדברי אהרן ושמעו את המילים 'פקד יפקוד' ומיד היו נרגשים והתמלאו אמונה שה' מושיעם! הם גם כבר מכירים את משה רבנו. הם ראו כמה משה רבנו מוסר את נפשו למען אחיו הסובלים. הם לא שכחו כיצד השתתף איתם בעבודתם וויתר על כל הכבוד, הנוחות והדברים הטובים בארמון המלך וכיצד הציל את אותו יהודי מידי מכות המצרי. יותר מכך, דברי אמת ניכרים ולכן העם מאמין למשה ואהרן שה' זוכר את עמו ורואה את מצבם הקשה. בליבם הולכת וגואה ומתעצמת שמחה עצומה והם קדים ומשתחווים בלב מלא הודיה לקב"ה.

ומה עם הנוגשים המצרים?

כנראה שההופעה המיוחדת של משה, אהרן והזקנים השפיעה על כולם ואפילו הנוגשים לא היו מסוגלים לקום ולפעול כנגד עם ישראל כדי שיתחילו לעבוד.

16. דברי משה ואהרן אל פרעה

פרק-ה

{א}  שביעי  וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּֽאמְר֖וּ אֶל-פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה-אָמַ֤ר ה' אֱלֹקֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת-עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר:

אחרי שעם ישראל התמלאו אמונה וביטחון בישועת ה' באו משה ואהרן אל ארמון המלך פרעה ואמרו לו- כך אמר ה' אלוקי ישראל: שלח את עמי שיחוגו לי במדבר.

כדי להדגיש את גבורתם של משה ואהרן שניצבו מול פרעה נתאר לילדים את המקום ואת השמירה עליו וכמה קשה להגיע אל המלך אפילו באישור. אפילו זקני ישראל חששו מלהיכנס איתם ולאט לאט פרשו מאחריהם ופנו חזרה לבתיהם (רש"י). משה ואהרן שאבו כוחות גבורה גדולים מהבטחת ה' למשה בפרק ד', פסוק כ"א: "וַיֹּ֣אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה֒ בְּלֶכְתְּךָ֙ לָשׁ֣וּב מִצְרַ֔יְמָה רְאֵ֗ה כָּל-הַמֹּֽפְתִים֙ אֲשֶׁר-שַׂ֣מְתִּי בְיָדֶ֔ךָ וַֽעֲשִׂיתָ֖ם לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וַֽאֲנִי֙ אֲחַזֵּ֣ק אֶת-לִבּ֔וֹ וְלֹ֥א יְשַׁלַּ֖ח אֶת-הָעָֽם"- דברי ה' אל משה נטעו בהם ביטחון גדול בה'. על כן, יראת ה' בליבם של משה ואהרן שחפצים לקיים את ציווי ה' ביחד עם הביטחון בה' נתנו להם את האומץ לקום ולעמוד מול פרעה מלך מצרים ולהוכיחו על [1] שהוא מחזיק את עמ"י בארצו כאילו הם רכושו הפרטי, [2] על כך שהוא משעבד אותם בעבודת פרך [3] ובייחוד שמדובר בעם ה'! וגם, כמובן, לדרוש את שחרורם של בני ישראל ממצרים- "כך אמר ה', שלח את עמי כדי שיחגגו את חגי במדבר". איזה אומץ וגבורה כך לעמוד ולדרוש מפרעה! ברור שזה מכח יראת השמיים של משה ואהרן שרצו בקיום דבר ה' ומכח זה שהיה להם ברור שה' עתיד להושיע את עם ישראל.

איך היה ראוי שפרעה יגיב לדברי משה ואהרן? {אפשר לתת משימה לכתוב חיבור איך היה ראוי לפרעה לענות/להגיב}

ברור שמה שראוי להיות זה שפרעה יקבל את דברי משה ואהרן שנאמרו באומץ ובגבורה ובמיוחד שאלו דברי ה'! ויאפשר את שחרור העם ממצרים.

{ב} וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י ה' אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֨עְתִּי֙ אֶת-ה' וְגַ֥ם אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ:

אך במקום זאת פרעה מגיב אחרת:

פרעה הרשע לא מתרגש ואף עונה בחוצפה שאין כמותה למשה ואהרן - "לא מכיר את שם האלוקים הזה שאתם מדברים עליו ושאני צריך לשמוע בקולו לשלוח את אחיכם, איני מכיר את שם האלוקים הזה וגם את ישראל לא אשלח!" (אונקלוס).

{ג} וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹקֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵֽלְכָה נָּ֡א דֶּ֩רֶךְ֩ שְׁל֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לה' אֱלֹקֵ֔ינוּ פֶּ֨ן-יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב:

משה ואהרן מבינים שעליהם לומר במדויק כפי שה' ציוה אותם ולכן חוזרים ודורשים: "אלוקי העברים" התגלה אלינו וציווה אותנו לעובדו, על כן, נלך בבקשה למרחק 3 ימי הליכה במדבר ונקריב לו קרבנות שמא יכעס עלינו, ועליך... ויעניש אותנו בעונש בדבר או בחרב! (רמב"ן)

{ד} וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת-הָעָ֖ם מִֽמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹֽתֵיכֶֽם:

למה משה ואהרן אתם מפריעים לעם במעשה העבודה שלהם לכו חזרה לעבודתכם.

למה פרעה לא פוגע במשה ואהרן?

ובכן, פרעה לא מעלה על דעתו לפגוע או לאסור את משה ואהרן מכיוון שהוא רואה את אומץ ליבם וגבורתם הנובעת מכך שהם רוצים בקיום דבר ה' כמובן שזה לא סתם קרה כך, אלא היה זה בהשגחת ה' עליהם כדי לשמור עליהם מכל פגע (נצי"ב).

במקום הזה ניתן וטוב להזכיר ששבט לוי לא היה חלק מהשעבוד מכיוון שהיה חוק מצרי המאפשר לכהני העם לעסוק בעבודתם (רמב"ן, צרור המור).

ר' יעקב לבנון מסביר שחשוב להזכיר בכל הזדמנות מתאימה את נקודת היסוד בעם ישראל- לומדי התורה, שהם מחזיקים את האומה. וגם בשעבוד- שבט לוי, בעיסוקם בתורה נתנו כוח לעם להאמין שהם יהיו בני חורין ולכן העם שמח בזה ששבט לוי לא משועבד!

{ה} וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה הֵן-רַבִּ֥ים עַתָּ֖ה עַם הָאָ֑רֶץ וְהִשְׁבַּתֶּ֥ם אֹתָ֖ם מִסִּבְלֹתָֽם:

למה שתפריעו להם, הרי עמ"י הם הרבה אנשים, ואם ישבתו מעבודתם יגרם הפסד גדול למדינה (רש"י).

17. הכבדת השעבוד

{ו} וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת-הַנֹּֽגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת-שֹֽׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר:

פרעה הרשע אסף את זקניו ויועציו וביחד איתם החליט על הגזירה (הנצי"ב)- הוא ציווה את המצרים הַנּוֹגְשִׂים את עם ישראל ואת השוטרים היהודים שאחראים עליהם (רש"י)-

[מכיוון שהגזירה יצאה לא באותו יום בו היו משה ואהרן לפני פרעה חשבו השוטרים היהודים שהגזירה היא משום צורך מלכותי לחסוך בהוצאות ולא כדי לענות את עמ"י (נצי"ב)]

{ז} לֹ֣א תֹֽאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֽשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן:

מהיום אין לתת תבן (=קש) לעם כדי להכין את הלבנים כפי שהיה עד היום, אלא, הם ילכו בעצמם ויאספו להם תבן-קש (רש"י).

{ח} וְאֶת-מַתְכֹּ֨נֶת הַלְּבֵנִ֜ים אֲשֶׁ֣ר הֵם֩ עֹשִׂ֨ים תְּמ֤וֹל שִׁלְשֹׁם֙ תָּשִׂ֣ימוּ עֲלֵיהֶ֔ם לֹ֥א תִגְרְע֖וּ מִמֶּ֑נּוּ כִּֽי-נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל-כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵֽלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵֽאלֹקֵֽינוּ:

לפרעה הרשע ממש לא אכפת והוא מתיחס בחוסר כבוד לעם ישראל ומוסיף לציוויו- את סכום הלבנים שהיה עליהם לעשות עד עכשיו תשאירו באותה כמות ולא תפחתו ממנה כי הם פשוט נחלשו בעבודתם ולכן פתאום מתחילים לחשוב ולצעוק נלך לחגוג חג ולהקריב קרבנות לאלוקינו.

{ט} תִּכְבַּ֧ד הָֽעֲבֹדָ֛ה עַל-הָֽאֲנָשִׁ֖ים וְיַֽעֲשׂוּ-בָ֑הּ וְאַל-יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי-שָֽׁקֶר:

עדיף שתכבד העבודה על עם ישראל ולא יהיה להם פנאי לעסוק בדברי שקר כמו לעבוד את האלוקים שלהם במדבר. פרעה כל כך רשע! מתייחס בכזה זלזול לרצון של עם ישראל להשתחרר מהשעבוד הנורא! (רש"י)

{י} וַיֵּ֨צְא֜וּ נֹֽגְשֵׂ֤י הָעָם֙ וְשֹׁ֣טְרָ֔יו וַיֹּֽאמְר֥וּ אֶל-הָעָ֖ם לֵאמֹ֑ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר פַּרְעֹ֔ה אֵינֶ֛נִּי נֹתֵ֥ן לָכֶ֖ם תֶּֽבֶן:

הנוגשים והשוטרים יצאו מיד ואמרו לעם: "כך אמר פרעה, איני מסכים יותר לאפשר לכם לקבל תבן להכנת הלבנים".

{יא} אַתֶּ֗ם לְכ֨וּ קְח֤וּ לָכֶם֙ תֶּ֔בֶן מֵֽאֲשֶׁ֖ר תִּמְצָ֑אוּ כִּ֣י אֵ֥ין נִגְרָ֛ע מֵֽעֲבֹֽדַתְכֶ֖ם דָּבָֽר:

אתם לכו וקחו לכם תבן מאיפה שתמצאו. ועליכם לחפש בזריזות מכיוון שאיני מסכים כלל להוריד מכמות הלבנים שעליכם להכין (רש"י).

{יב} וַיָּ֥פֶץ הָעָ֖ם בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לְקשֵׁ֥שׁ קַ֖שׁ לַתֶּֽבֶן:

עם ישראל, עייפים ותשושים מעבודתם, כעת מתחילים להסתובב ברחבי הארץ, מחפשים ומחפשים קש כדי להכין את התבן.

{יג} וְהַנֹּֽגְשִׂ֖ים אָצִ֣ים לֵאמֹ֑ר כַּלּ֤וּ מַֽעֲשֵׂיכֶם֙ דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ כַּֽאֲשֶׁ֖ר בִּהְי֥וֹת הַתֶּֽבֶן:

והנוגשים המצריים הרשעים דוחקים בהם- "קדימה! עליכם לסיים את מעשיכם כפי שהייתם עושים כל יום כאשר התבן היה מוכן עבורכם מאת בית המלך". הנוגשים היו מכריחים את העם לעבוד עוד יותר קשה ממה שגזר פרעה ולכן היו 'אצים'- דוחקים בעמ"י לעבוד יותר מהר (נצי"ב). כמה סבל וצער יש לעם ישראל, שאפילו שהעבדות עד עכשיו קשה מנשוא כעת היא עוד יותר גוברת ועולה.

{יד} וַיֻּכּ֗וּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר-שָׂ֣מוּ עֲלֵהֶ֔ם נֹֽגְשֵׂ֥י פַרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר מַדּ֡וּעַ לֹא֩ כִלִּיתֶ֨ם חָקְכֶ֤ם לִלְבֹּן֙ כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֔ם גַּם-תְּמ֖וֹל גַּם-הַיּֽוֹם:

בתוך הצרה הגדולה הזו נמצאים השוטרים הישראלים הממונים על העבודה מטעם הנוגשים המצריים כדי שיזרזו את העם וישימו לב שהעבודה מבוצעת. אך הם כל כך הצטערו בסבלם של עם ישראל, ליבם לא נתן להם לפגוע בהם ולדחוק בהם ולהקשות עליהם עוד יותר ממה שכבר קשה להם ולכן, אפילו שהם היו חייבים לסיים את יום העבודה עם מספר מסויים של לבנים מוכנות לבנייה- השוטרים היו חוזרים אל הנוגשים עם מספר מועט יותר ולכן הם ננזפו והוכו- 'למה לא סיימתם את חובתכם להכין לבנים כפי שהיה עד כה! לא אתמול ולא היום סיימתם להכין את הכמות המספקת!'.

האם השוטרים בגלל זה דחקו באחיהם הסובלים?

חס ושלום! השוטרים במסירות נפש של ממש סבלו ואף הוכו במקום אחיהם. אך עוד יותר מזה-

{טו} וַיָּבֹ֗אוּ שֹֽׁטְרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּצְעֲק֥וּ אֶל-פַּרְעֹ֖ה לֵאמֹ֑ר לָ֧מָּה תַֽעֲשֶׂ֥֥ה כֹ֖ה לַֽעֲבָדֶֽיךָ:

השוטרים מנסים לשפר את המצב ובאים אל פרעה- למה אתה עושה כך לעבדיך?!

{טז} תֶּ֗בֶן אֵ֤ין נִתָּן֙ לַֽעֲבָדֶ֔יךָ וּלְבֵנִ֛ים אֹֽמְרִ֥ים לָ֖נוּ עֲשּׁ֑וּ וְהִנֵּ֧ה עֲבָדֶ֛יךָ מֻכִּ֖ים וְחָטָ֥את עַמֶּֽךָ:

איננו מקבלים תבן, ואומרים לנו לעשות לבנים ואיננו מספיקים ואנחנו מוכים על כך והרי שזה לא הוגן! (רש"י, רשב"ם) כפי שראינו לעיל השוטרים היו בטוחים שהגזירה היא מחמת חסכונות של הממלכה ולכן לא הבינו את מעשי המצרים וראו אותם כדבר לא הוגן (נצי"ב).

{יז} וַיֹּ֛אמֶר נִרְפִּ֥ים אַתֶּ֖ם נִרְפִּ֑ים עַל-כֵּן֙ אַתֶּ֣ם אֹֽמְרִ֔ים נֵֽלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לה':

פרעה הרשע כלל לא מתרשם מדבריהם היוצאים מהלב של השוטרים ובזלזול עונה להם אתם סתם נרפים ונחלשים מהעבודה ולכן אתם מתחילים לחשוב על ללכת להקריב קרבנות וכל מיני עניינים שכאלו.

{יח} וְעַתָּה֙ לְכ֣וּ עִבְד֔וּ וְתֶ֖בֶן לֹֽא-יִנָּתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְתֹ֥כֶן לְבֵנִ֖ים תִּתֵּֽנוּ:

כעת, לכו ותעבדו. ותבן לא תקבלו! ואת סכום הלבנים תשאירו כרגיל! קדימה לעבודה!

{יט} וַיִּרְא֞וּ שֹֽׁטְרֵ֧י בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל אֹתָ֖ם בְּרָ֣ע לֵאמֹ֑ר לֹֽא-תִגְרְע֥וּ מִלִּבְנֵיכֶ֖ם דְּבַר-י֥וֹם בְּיוֹמֽוֹ:

השוטרים ניסו, אך ללא הצלחה, כעת הם מסתכלים בצער רב על אחיהם שסובלים ורואים בדבר הרע שיש להם שעליהם להמשיך לעבוד ומבלי להחסיר מסכום הלבנים הקבוע להם (רש"י).

18. דברי השוטרים למשה ואהרן ודברי משה אל ה'

{כ} וַֽיִּפְגְּעוּ֙ אֶת-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽת-אַֽהֲרֹ֔ן נִצָּבִ֖ים לִקְרָאתָ֑ם בְּצֵאתָ֖ם מֵאֵ֥ת פַּרְעֹֽה:

בהשגחת פרטית ומיוחדת השוטרים (תרגום, ראב"ע) פוגשים בדרך את משה ואהרן עומדים לקראתם כשהם יצאו מלפני פרעה. השוטרים כואבים מאוד את סבל העם, מרוב סבלם הם פונים אל משה ואהרן:

{כא} וַיֹּֽאמְר֣וּ אֲלֵהֶ֔ם יֵ֧רֶא ה' עֲלֵיכֶ֖ם וְיִשְׁפֹּ֑ט אֲשֶׁ֧ר הִבְאַשְׁתֶּ֣ם אֶת-רֵיחֵ֗נוּ בְּעֵינֵ֤י פַרְעֹה֙ וּבְעֵינֵ֣י עֲבָדָ֔יו לָֽתֶת-חֶ֥רֶב בְּיָדָ֖ם לְהָרְגֵֽנוּ:

מרוב שכל כך קשה לשוטרים לראות את סבל העם, הם מדברים דברים קשים כלפי משה ואהרן: יתגלה כבוד ה' עליכם וישפוט את מי שצריך על אשר בגלל שבאתם אל פרעה הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ועבדיו עד שהם כמעט והורגים אותנו בגזירות החדשות שהם שמים עלינו.

כמובן, שהשוטרים כלל לא רצו לפגוע בכבודם של מנהיגי הדור הצדיקים, אך עלינו לזכור כמה סבל וצער היה להם כשהם ראו את צערם של בני ישראל שהולך וגובר בעקבות דבריהם של משה ואהרן ובגלל זה הם דיברו בכזו תקיפות.

{כב} וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל-ה' וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי:

{כג} וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל-פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹֽא-הִצַּ֖לְתָּ אֶת-עַמֶּֽךָ:

משה חוזר אל המקום בו התפלל לפני ה' (נצי"ב) פונה אל ה' בכאב גדול על מצבם של ישראל שהחמיר בשל דבריו אל פרעה- ה' למה שלחת אותי אם זה גורם לרע לעם הזה??? הרי מאז שבאתי לדבר לפני פרעה בשמך רק הורע מצב העם ועדיין לא הצלת את עמך (רש"י) אם לא הגיע זמן הגאולה למה שלחתני לפני זמנה? (נצי"ב)

{א} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָֽרְשֵׁ֖ם מֵֽאַרְצֽוֹ: (ססס)

ה' עונה למשה: אמנם פרעה החמיר את העבדות אך אל חשש. אין ממה להתרגש זה רק לזמן קצר. כעת תראה מה אעשה לפרעה כשאנחית עליו את אותותי ומופתי עד שהוא ישלח ואף יגרש את עם ישראל בעל כורחם ממצרים! (רש"י)

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.