חלוקת הפרק:
א' - י"א. אל לו לאיוב לבתייאש.
י"ב - כ"א. החזיון של אליפז.
הקדמה:
אליפז הזקן מבין הרעים, פותח את דבריו בנימה רכה ובהתנצלות. תוכן דבריו שעל-אף שדבריו ודאי
יכבידו, אין הוא יכול לעצור מלומר את אשר בליבו.
א'. אל לו לאיוב להתייאש. (א' - י"א)
א'. "ויען אליפז התמני ויאמר".
ב'. "הנסה דבר אליך תלאה ועצור במלין מי יוכל".
ג'. "הנה יסרתי רבים וידיים רפות תחזק".
ד'. "כושל יקימון מליך וברכיים כורעות תאמץ".
ה'. "כי עתה תבוא אליך ותלא תגע עדיך ותבהל".
ו'. "הלא יראתך כסלתך תקוותך ותום דרכיך".
משמעות: אליפז כאמור פתח דבריו בנימה רכה ובדברי עידוד "הנסה דבר אליך תלאה", במשמעות וכי
בעבור שה' "ניסה" אותך פעם אחת, אתה נלאה (עייף) והרי בעברך אתה איוב מוכיח אחרים,
ומחזק את החלשים (פסוקים ג', ד'). מכאן עובר אליפז להוכיח את איוב, שמא מה שהיית ירא
אלוקים לא היה זה אלא לתקוותך שישמור קניינך ועושרך, וכאשר ראית את האובדן סרה יראת ה'
ממך (רלב"ג). "הלא יראתך כסלתך תקוותך ותום דרכיך".
הערה: יש הסוברים שמשמעות המלה "הנסה" שבפסוק "הנסה דבר אליך תלאה" משמעותה "נשא"
והכוונה על-פי זה שאם נשא דברים אליך איוב, האם תלאה?
ועוד מדברי אליפז.
ז. "זכר נא מי הוא נקי אבד ואיפה ישרים נכחדו".
ח'. "כאשר ראיתי חורשי אוון וזורעי עמל יקצרוהו".
ט'. "מנשמת אלוה יאבדו ומרוח אפו יכלו".
י'. "שאגת אריה וקול שחל ושיני כפירים נתעו".
י"א."ליש אובד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו".
משמעות: דברי אליפז על תורת הגמול, הצדיק זוכה לטוב והרשע זוכה לרע. וכל החורש רע קוצר עמל
(יסורים) (פסוק ח') וכן הצדיק זוכה לטוב. ומכאן רמז לאיוב שכל יסוריו באו מחמת חטאים.
כדי לבסס את המסר משתמש אליפז בשני דימויים:
א'. מעולם החקלאות. "כאשר ראיתי חורשי אוון וזורעי עמל יקצרוהו".
משמעות: הרשע החורש רע במחשבתו, כחורש המכין את הקרקע לפני הזריעה – יקצור רק רע.
ב'. מעולם החי. "שאגת אריה וקול שחל ושני כפירים נטעו".
"ליש אובד מבלי טרף ובני לביא יתפרדו".
משמעות: הרשעים אשר כל מגמתם להזיק, והכוונה שאף האריה ישר, הצליח לתפוס טרף ומחזיק את
הטרף בפיו, אין כל בטחון גם שיצליח לאכול אותו, שפעמים נשברות שיניו ואין בידיו לאכול.
כך הרשעים שזוממים לקבל שכר על מה שלא עמלו, אך בטרם מספיקים להנות, ה' מונע מהם
מבחינת: "עושר שמור לבעליו".
מסקנה: הרשע מקבל את גמולו וסופו שיאבד לנצח.
ב'. החזיון. (י"ב -כ"א)
הקדמה: אליפז, בדבריו אינו מסתמך רק על מסורת אבות והגיון, אלא מוסיף חזיון (מראה נבואי), שבו רומז
לאיוב שכל יסוריו תוצאה על חטאים שעשה.
י"ב. "ואלי דבר יגונב ותקח אוזני שמץ מנהו".
י"ג. "בשעיפים מחזיונות לילה בנפול תרדמה על אנשים".
י"ד. "פחד קראני ורעדה ורוב עצמותי הפחיד".
ט"ו. "ורוח על פני יחלוף תסמר שערת בשרי".
ט"ז. "יעמוד ולא אכיר מראהו תמונה לנגד עיני דממה וקול אשמע".
י"ז. "האנוש מאלוה יצדק אם מעושהו יטהר גבר".
י"ח. "הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהולה". (ערך- מעלה)
אליפז מתאר חזיון שעורר בו פחד, עד ששערותיו הסתמרו ומתוך החזיון הדרמתי, ראה דמות
שאינו יכל לזהותה. מתוך כל המאומה והפחד שמע "האנוש מאלוה יצדק"? (י"ז), והכוונה
האם יש אדם צודק יותר מה'? שהרי האדם מטבעו נכשל וחוטא, אף אם אינו מכיר בכך שהרי אף
במלאכים מוצא ה' בהם כשלונות וטעויות, וקל-וחומר באדם ילוד אשה.
ומסקנה מכאן שאין צדיק בארץ אשר לא יחטא ויסוריו של איוב הינם תוצאה של חטאים. (תוכחה סמויה)
י"ט. "אף שוכני בתי חומר אשר בעפר יסודם ידכאום לפני עש".
רובם של בני האדם מתים טרם זמנם (מוקדם) ולא מוות טבעי בשל סיבות רבות (מחלות וכדו'),
ולאחר מותם שולט בגופם הרקבון והרימה (תולעים). (רש"י, רלב"ג)
כ'. "מערב לבקר יוכתו (כתותים ומדוכאים) מבלי משים לנצח יאבדו".
חייהם של האנשים כתותים ומלאי סבל ויסורים, "מבלי משים" ואינם שמים ליבם לחזור
אל בוראם בתשובה.
הערה: רש"י מעיר כי פסוק זה הינו מקרא חסר ולמעשה היה צריך להיות כתוב:
"מבלי משים לשוב לקונם".
כ"א. "הלא נסע יתרם (יתרונם/חכמתם) בם ימותו ולא בחכמה".
והכוונה שבמותו של האדם, נבלעת ונעלמת "נסע" גם חכמתו. (רש"י, מצודות)
הערה: יש המפרשים יתרם מלשון ממון. (אב"ע)
סכום: לדעת אליפז, באדם ישנן שתי מגרעות המונעות ממנו להיות מושלם:
א'. חייו של אדם קצרים.
ב'. בשל העובדה שהיו קצרים, הוא חסר חכמה.
ומכאן שאינו יכול להיות מושלם למלא רצונו של ה', ועל-כן נכשלים בחטאים. וכאן שב אליפז במסר
שכל יסורי איוב, הם תוצאה על חטאים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.