מענה בלדד
חלוקת הפרק:
פסוקים ב'-ז' - ה' אינו מעוות משפט אלא שופט בצדק.
פסוקים ח'-י' - חכמת הקדמונים.
פסוקים י"א-ט"ו - משל על גורל הרשע.
פסוקים ט"ז-י"ט - משל על גורל הצדיק.
פסוקים כ'-כ"ב - הברכה לאיוב.
הקדמה: תשובת איוב הרגיזה את בלדד (הרע השני), על כי איננו מתוודה ומתפלל ומתעקש על חפותו.
א'. ה' שופט צדק. (ב'-ז')
א'. "ויען בלדד השוחי ויאמר".
ב'. "עד אן תמלל אלה ורוח כביר אמרי פי".
עד מתי תמשיך לומר דברים ללא תוכן וביסוס.
ג'. "האל יעוות משפט ואם שדי יעוות צדק".
ד'. "אם בניך חטאו לו וישלחם ביד פשעם".
משמעות: ה' שופט צדק ואינו מעוות משפט, וזו תשובה לדברי איוב אשר נרמז מהם שלא היה
ראוי לאלוקים לייסר אותו. דברי בלדד קשים וישירים כנגד איוב מות בניו מפני שחטאו.
ה'. "אם אתה תשחר אל אל ואל שדי תתחנן".
ו'. "אם זך וישר אתה כי עתה יעיר עליך ושלם נות צדקך".
ז'. " והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד".
משמעות: לאיוב נותר פתח לתקווה, והפתח הוא פניה ותפילה וחזרה לקב"ה, כי אז רחמי ה' יתעוררו
והטוב ישוב לאיוב. והטובה שהיתה בראשית ימיו של איוב, תחשב למעט מול הטובה שתהיה
לאיוב באחרית. (ז')
ב'. חכמת הקדמונים ולקחה. (ח'-י')
ח'. "כי שאל נא לדור רישון וכונן לחקר אבותם".
ט'. "כי תמול אנחנו ולא נדע כי צל ימינו עלי ארץ".
י'. "הלא הם יורוך יאמרו לך ומליבם יוציאו מלים".
הערה: בלדד רוצה שאיוב יבדוק את הדברים (חקר הסטוריה), עד כמה דבריו נכונים בניגוד לדברי
אליפז שהסתמך על חזיון.
משמעות: פניה לאיוב להוועץ בזקנים אלה שצברו נסיון חיים עשיר, ולא מכל אדם הרואה עצמו חכם,
אלא הם היכולים בחכמתם לומר לו את האמת ואת החכמה, ולא כדברי איוב שהם בלי בינה,ובלי שקול דעת.
ג'. משל על גורל הרשעים. (י"א-ט"ו)
י"א. "היגאה גומא בלי בצה ישגא אחו בלי מים".
י"ב "עודנו באבו לא יקטף ולפני כל חציר לא יבש".
י"ג. "כן אורחות כל שובחי אלוה ובית עכביש מבטחו".
י"ד. אשר יקוט כסלו ובית עכביש מבטחו".
ט"ו. "ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום".
משמעות: היגאה גומא...ישגה אחו בלי מים. "גומא" ו "אחו" צמחי מים הגדלים מהר, אך כאשר אין מים
הם מתייבשים מהר. כך גם הרשעים ששוכחים את הקב"ה, וכל תקוותיהם והצלחותיהם יאבדו. הרשע דומה
לבונה בית מקורי עכביש, במשמעות שמי שיבנה את חייו על רשע ושכחת את האל, סופו להתמוטט מפני
שבנה את חייו על דברים חסרי מהות, בלי הקב"ה. נמשל: כן אורחות כל שוכחי אלוה (י"ג), כן דרכם של
הרשעים שסופם ליפול מגדלותם, ולא כדברי איוב שלכל אדם אין לו תקווה, "ויכלו באפס תקווה"
(פרק ז',ו') אלא רק תקוות חנף (רשע) תאבד (פסוק י"ג).
פסוק י"ד: "אשר יקוט - (במשמעות קורים דקים) כסלו " - (מבטחו) ובית עכביש מבטחו".
ומכאן המשמעות שמבטחו של הרשע יכרת ומבטחו הוא כמטווה עכביש וסופו לאבדון.
המשלים: בפסוקים י"א-ט"ו, מבארים ששלוות הרשעים היא ארעית וחולפת, משום שאינה מבוססת על הבטחון
בה', ולכן אין שלוות הרשעים זו סותרת את העקרון שאלוקים אינו נוהג בצדק.
ד'. גורלו של הצדיק. (ט"ז-י"ט)
ט"ז. "רטוב הוא לפני שמש ועל גנתו יונקתו תצא".
משל הלקוח מעולם הצומח, כעץ אשר גם השמש אינה מיבשתו ושורשיו מתפשטים.
י"ז. " על גל שורשיו יסובבו בית אבנים יחזה".
שורשיו אינם נעצרים גם כאשר נתקלים בקיר אבנים.
י"ח. "אם יבלענו ממקומו וכחש בו לא ראיתיך".
גם אם יעקרוהו ממקומו "וכחש בו" לא יהיה ניכר שנעקר ממקומו.
י"ט. "הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו".
ובמקום בו ינטעו את העץ הנעקר ישמח.
רש"י: משל על הרשע. מצודות: משל על הצדיק.
הבדל הפרושים בניהם נובע במקומו של פסוק י"ט: "הן הוא משוש דרכו ומעפר אחר יצמחו".
רש"י: "של רשע שכל משושו וגם הצלחתו ללא תקווה תשוב".
מצודות:"...כי מעפר אחר אשר עתה ינטע בו יצמחו לו יונקות (שורשים)...וכך רעת הצדיקים לטובה תחשב..."
משמעות המשל: הצדיק הינו כעץ שתול על פלגי מים, מושרש, איתן, קבוע. חייו יציבים וגם כאשר
חולפות עליו רוחות (צרות), אינו זז ממקומו. נמצא שמשל זה הם ביאור להבטחת בלדד:
"והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד" (משל דומה בתהילים א').
ה'. ברכה לאיוב. (כ'-כ"א)
כ'. "הן אל לא ימאס תם ולא יחזיק ביד מרעים".
כ"א. "עד ימלא שחוק פיך ושפתיך תרועה".
דברי עידוד לאיוב שה' לא ימאס תם ולא יניח לו ליפול, ותמיכתו של ה' בו תהיה עד שימלא פיו שחוק.
כ"ב. קללה לשונאיו.
"שונאיך ילבשו בושת ואוהל רשעים איננו". הרשעים השונאים ינחלו מפלה ובושת, וסופם אבדון.
*סכום דברי בלדד בפסוק זה במשמעות שכל הדברים הרעים שייחלת לעצמך יתקיימו בשונאיך, המשך הברכה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.