חלוקת הפרק:
א' - ח'. - טענת איוב מדוע ה' מעניש אותו.
ט' - י"ז. - ה' מייסר את מעשי ידיו.
י"ח- כ"ב. - בקשה שה' יפסיק את יסוריו.
א'. טענת איוב מדוע ה' מעניש אותו. (א'-ח')
א'. - "נקטה נפשי בחיי אעזבה עלי שיחי אדברה במר נפשי".
המשך לדברים שנאמרו בפרק ט', איוב ממשיך בטון מריר מלא צער.
ב'. - "אומר אל אלוה אל הרשיעני הודיעני על מה תריבני".
איוב מבקש מה' שלא ירשיע אותו, הוא אינו יודע על מה הקב"ה מעניש אותו, והדבר מחמיר את הכאב.
ג'. - "הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך ועל עצת רשעים הופעת".
כל מי שמייצר דבר מתגאה בו, אז מדוע מייסר את יציר כפיו ועושה אף חסד לרשעים.
ד'. - "העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה".
שופט בשר ודם מסוגל לטעות, אך האם הקב"ה כמו שופט בשר ודם מסוגל לטעות, ומעניש את איוב בטעות.
ה'. - "הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר".
ו' - "כי תבקש לעווני ולחטאתי תדרוש".
דרך העולם, אדם ממהר לנקום ולהעניש אדם אחר מפני שחושש שאין בידו זמן לנקום, אך
האם ה' מוגבל בזמן שממהר להעניש את איוב מהר, שמא אח"כ לא יספיק בידו להעניש.
ז'. - "על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל".
ואם רשעתי לא אוכל להנצל, כי אתה היוצר (אב"ע).
ח'. - "ידיך עצבוני ויעשוני יחד סביב ותבלעני".
ומדוע אם כן ידיך עצבו אותי גוף, רקמות וגידים, ואח"כ כתשו אותי והשחיתוני ביסורים.
סכום ביניים: - בקטע זה איוב שואל 3 שאלות:
א'. הטוב לך כי תעשוק כי תמאס יגיע כפיך? (ג').
ב'. העיני בשר לך אם כראות אנוש תראה? (ד').
ג'. הכימי אנוש ימיך אם שנותיך כימי גבר? (ה').
משמעות השאלות:
הראשונה כיצד ה' מיסר את יגיע כפיו שיצר בצורה מופלאה. הדבר דומה לאדם שיצר יצירה אומנותית,
ואחר שסיים הורס אותה במו ידיו?
שניה כיצד ה' טעה לדעתו בהבאת יסורים עליו על לא עוול בכפו, כך דרכם של שופטי בשר ודם, אך
לא של הקב"ה?
שלישית מדוע ה' ממהר לייסר אותו כדרך בני-אדם הממהרים לנקום מחשש שלא יספיקו בחייהם, או שימנעו
אחרים ממנו לנקום, אך ה' אין ימיו קצובים, ואין מציל מידו?
ב'. ה' מייסר את מעשי ידיו. (ט'-י"ז)
ט'. - "זכור נא כי כחומר עשיתני ואל עפר תשיבני".
י'. - "הלא כחלב תתיכני וכגבינה תקפיאני".
י"א.- "עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני".
י"ב.- "חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי".
י"ג.- "ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך".
איוב מתאר את יצירת האדם כמעשה פלא. יצירה נפלאה, ובלשון ציורית הדבר דומה כחלב אשר הופך לגבינה מוצקה, ובדימוי נוסף האדם כלבוש עור ובשר, אשר סוככים על עצמות וגידים. ואח"כ נתן ה' בגוף זה חיים כדי להתקיים, אך כאן נכונה תלונה קשה של איוב כלפי הקב"ה, "ואלה צפנת בלבבך ידעתי כי זאת עמך". (י"ג)
משמעות:
אך לבסוף נודעו מחשבותיו ומזימותיו של ה', כאשר מלכתחילה ברא ה' כדי להרע לו, ואף העלים מהאדם כיצד עתיד להרע לו, ונראה שיש הנאה מצד ה' ליצור ולגדל את האדם כדי להרע לו בסוף.
י"ד.- "אם חטאתי ושמרתני ומעווני לא תנקני".
ט"ו.- "אם רשעתי אללי לי וצדקתי לא אשא ראשי שבע קלון וראה עניי".
ט"ז.- "ויגאה כשחל תצודני ותשוב תתפלא בי".
י"ז.- "תחדש עדיך נגדי ותרב כעשך עמדי חליפות וצבא עמי".
משמעות:
איוב מתלונן על כי ה', במקום לשומרו במשמעות חיובית, ה' שומר לו את החטא ומענישו. מבחינתו של איוב אם רשע וחטא אוי לו, אך גם אם לא חטא ה' לא יפטור אותו מיסורים "וצדקתי לא אשא ראשי" (ט"ז), ונראה שה' מתגאה אחר שהצליח לצוד שחל (אריה), שהרי היסורים כה תכופים עד שנראה שאיוב נחשב בעיני ה' באוייב חזק, וה' שולח צבא להלחם בו "תחדש עדיך נגדי... חליפות וצבא עמי" (י"ז).
ג'. הבקשה שה' יפסיק את יסוריו. (י"ח-כ"ב)
י"ח.- "ולמה מרחם הוצאתני אגווע ועין לא תראני".
י"ט.- "כאשר לא הייתי אהיה מבטן לקבר אובל".
כ'. - "הלא מעט ימי יחדל ישית ממני ואבליגה מעט".
כ"א.-"בטרם אלך ולא אשוב אל ארץ חושך וצלמוות".
כ"ב.-"ארץ עפתה כמו אופל צלמוות ולא סדרים ותופע כמו אופל".
משמעות:
שוב חוזר איוב למשאלתו הידועה, שאם כך ה' עושה לו למה הוציאו ה' מרחם אימו, אך אם כבר נולד בקשתו שה' יפסיק את יסוריו, שהרי ימי האדם קצרים שמסתיימים בהעלמו אל ארץ חושך וצלמוות – אל הקבר.
הערה:
איוב שב לבקש את המוות אשר לדעתו הוא המוצא הטוב לאדם להפסקת יסוריו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
