חלוקת הפרק:
מוסריותו ויראתו של איוב בתחומים הבאים:
א' - ח'. לא חמד, ולא הלך עם חברה רעה.
ט' - י"ב. לא הלך אחר תאוות עיניו ולא נכשל בניאוף.
י"ג –ט"ו. לא עיוות דין ועשה משפט צדק עם עבדו ואמתו.
ט"ז – כ"ג. לא נמנע לסייע ליתום, אלמנה וגר.
כ"ד – כ"ח. לא בטח על עושרו ולא נטה ליבו אחר עבודה זרה.
כ"ט – ל"ב. לא שמח בנפול אוייביו.
ל"ג – ל"ד. לא כיסה על חטאיו ופשעיו.
ל"ה- ל"ז בקשת איוב לבוא במשפט עם ה'. (מאמר מוסגר)
ל"ח – מ' לא גזל קרקעות ותבואות מאחרים.
הקדמה:
אחר כל דבריו עד עתה לרעיו, ונסיונותיו לשכנע ולהוכיח לרעיו כי לא חטא בניגוד לדעתם הנחרצת,
עובר איוב לתאר את רמתו המוסרית כשהוא מציין את כל העניינים, שבדרך כלל אנשים נכשלים בהם, והוא איוב לא חטא ולא נכשל, וכדי להוכיח את דבריו מוסיף אחר כל תיאור עניין "לו נכשלתי אני מייחל לעצמי כך וכך", במשמעות קללה. על-פי משקל "מידה כנגד מידה".זה עוד נסיון מצד איוב להוכיח את צדקתו.
א' לא חמד, ולא הלך עם חברה רעה. (א' – ח')
א'. "ברית כרתי לעני ומה אתבונן על בתולה".
איוב לא חמד ולא נאף, ואף לא התבונן על בתולה.
ב'. "ומה חלק אלוה ממעל ונחלת שדי ממרומים".
ג'. "הלא איד לעוול (יסורים) ונכר (אסון) לפועלי און".
ד'. "הלא הוא יראה דרכי ועל צעדי יספור".
אך במקום לזכות לגמול טוב על מעשיו "ומה חלק אלוה ממעל", זכה ל"איד" ו"נכר",
במשמעות יסורים ואסונות.
ה'. "אם הלכתי עם שוא ותחש על מרמה רגלי".
ו'. "ישקלני במאזני צדק וידע אלוה תומתי".
אם סטה מדרכו והלך בדרך מרמה, מוכן איוב להשקל במאזני ה' – לעמוד במבחן כדי
להוכיח שלא כן.
ז'. "אם תטה אשורי מני הדרך, ואחר עיני הלך לבי, ובכפי דבק מאום".
ח'. "אזרעה ואחר יאכל וצאצאי ישורשו".
אם נכשל בשל יצרו והלך אחר עיניו, הרי שהינו מוכן להענש ומייחל לעצמו שהוא יזרע,
ואחר יאכל וצאצאיו לא יהנו "וצאצאי ישורשו".
ב'. לא הלך אחר תאוות עיניו ולא נכשל בניאוף. (ט' – י"ב)
ט. "אם נפתה לבי על אשה ועל פתח רעי ארבתי".
י'. "תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין".
י"א."כי היא זמה והיא עוון פלילים".
י"ב."כי אש היא עד אבדון תאכל ובכל תבואתי תשרש".
איוב כה בטוח בדרכו ומסרותו עד כי מוכן לומר שאם נפתה לבו אחר אשה, תהיה אשתו לאחר
"תטחן לאחר אשתי", וטעמו מפני הידיעה את הצפוי לאדם נואף כמו האש השורפת את האדם
ואת רכושו.
הערה: יש בדברי איוב משמעות כפשוטו או בלשון ציורית, והכוונה לעונש החמור הצפוי לנואף
כמו אש מכלה.
ג'. לא עיוות דין ועשה משפט צדק עם עבדו ואמתו. (י"ג – ט"ו)
י"ג."אם אמאס משפט עבדי ואמתי ברבם עמדי".
י"ד."ומה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה אשיבנו".
ט"ו."הלא בבטן עושני עשהו ויכונני ברחם אחד".
איוב לא עשק את עבדו ואמתו, מפני שראה שהוא ועבדו שווים במעמדם, והקרבה בין העבד לאיוב
היא בדומה לקרבה בין אחים, ומה ישיב לה' אם ינהג כך.
ד'. לא נמנע לסייע ליתום, אלמנה וגר. (ט"ז – כ"ג)
ט"ז."אם אמנע מחפץ דלים ועני אלמנה אכלה".
י"ז. "ואוכל פתי לבדי ולא אכל יתום ממנה".
י"ח."כי מנעורי גדלני כאב ומבטן אמי אנחנה".
י"ט."אם אראה אובד מבלי לבוש ואין כסות לאביון".
כ'. "אם לא ברכוני חלציו ומגז כבשי יתחמם".
כ"א."אם הנפותי על יתום ידי כי אראה בשער עזרתי".
כ"ב."כתפי משכמה תפול ואזרועי מקנה תשבר".
איוב מעיד כי דרכו היתה לעזור לעניים מבחינה:
"הן פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערום וכסיתו ובשרך לא תתעלם"(ישעיה נ"ח)
איוב מתייחס לעניים ולדלים כמו אל בניו, ונתן להם מלחמו, והלבישם. וגם כאן מסיים איוב שאם לא עשה כן
או חלילה שאם הניף ידו על יתום במשמעות אם הטה דין לטובת המכובד על חשבון היתום והדל, אזי תפול
כתפו ותשבר זרועו.
כ"ג."כי פחד אלי איד (עונש) אל ומשאתו לא אוכל".
איוב לא נכשל בשל אי היכולת לעבור על דברי ה' ומפחדו.
ה'. לא בטח על עושרו ולא נטה ליבו אחר עבודה זרה. (כ"ד – כ"ח)
כ"ד."אם שמתי זהב כסלי (מבטחי) ולכתם אמרתי מבטחי".
כ"ה."אם אשמח כי רב חילי וכי כביר מצאה ידי".
כ"ו."אם אראה אור כי יהל (יזרח) וירח יקר (אור) הולך".
כ"ז."ויפת בסתר לבי ותשק ידי לפי".
כ"ח."גם הוא עוון פלילי כי כחשתי לאל ממעל".
איוב לא בטח בעושרו, כסף וזהב שיצילנו מצרה, ואף לא עבד עבודה זרה ל "אור" – שמש "ירח",
והטעם מפני שזה עוון חמור כי "גם הוא עוון פלילי".
ו'. לא שמח בנפול אוייביו. (כ"ט – ל"ב)
כ"ט."אם אשמח בפיד (אסון) משנאי והתעוררתי כי מצאו רע".
ל'. "ולא נתתי לחטוא חכי לשאול באלה נפשו".
ל"א."אם לא אמרו מתי אהלי מי יתן מבשרו לא נשבע "(שובע).
ל"ב."בחוץ לא ילין גר דלתי לאורח אפתח".
איוב היה מכניס אורחים ביד רחבה, עד שאורחיו היו אומרים ומייחלים מתי לשוב ולהתארח בבית איוב,
ולשבוע מהבשר הרב שנתן.
ז'. לא כיסה על חטאיו ופשעיו. (ל"ג – ל"ד)
ל"ג."אם כסיתי כאדם פשעי לטמון בחובי עווני".
ל"ד."כי אערוץ המון רבה ובוז משפחות יחתני ואדום לא אצא פתח".
לקראת סיום דבריו שב איוב להכריז שאין בידו כל עוון, ואינו מכסה פשעיו. וגם כאן איוב מייחל לעצמו
שאם נכשל, מוכן הוא להיות נשלט על-ידי המון ולהתכסות בושה "ואדום לא אצא פתח".
ח'. בקשת איוב לבוא במשפט עם ה'. (מאמר מוסגר) (ל"ה – ל"ז)
ל"ה."מי יתן לי שומע לי הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי".
ל"ו."אם על שכמי אשאנו אענדנו עטרות לי".
ל"ז."מספר צעדי אגידנו כמו נגיד אקרבנו".
איוב, אחר שסיים את טענותיו שב לבקש לבא במשפט עם ה', ומזמין את ה' לפרוש טענותיו כלפיו, ואם
דברי ה' יהיו בהם ממש, אז יענוד כספר את כל טענותיו של הקב"ה.
ט'. לא גזל קרקעות ותבואות מאחרים. (ל"ח – מ')
ל"ח."אם עלי אדמתו תזעק ויחד תלמיה יבכיון".
ל"ט."אם כוחה אכלתי בלי כסף ונפש בעליה הפחתי".
מ'. " תחת חטה יצא חוח ותחת שעורה באשה...".
איוב לא חמד ולא גזל תבואה מאחרים, ושב לומר שאם נכשל ואכל מאדמת אחרים, הרי הוא מוכן
שיצאו בשדהו קוצים במקום תבואתו.
סכום:
כאן נפרשה לפנינו סדרת עניינים שבהם רוב בני אדם, ודרך העולם להכשל בהם, אלא שאיוב – מוסריותו
הייתה כה גבוהה, שלא נכשל באף אחד באלה, וכדי שדבריו יתקבלו מוסיף בכל פעם לשון קללה
במשמעות: "לו נכשלתי הייתי מייחל לעצמי כך וכך". יש להדגיש אי-דרכו והמוסר שבו אינם נובעים
מפחד או במטרה לקבלת שכר, אלא מתוך הכרה שזו הדרך הרצויה.
סכום העניינים שהזכיר איוב:
א'. לא נאף ולא חמד, ואף התרחק ממחשבות רעות.
ב'. לא הלך בחברה רעה, אנשי שווא ומרמה.
ג'. לא הלך אחר תאוות עיניו.
ד'. לא חמד אשת איש.
ה'. לא עוות דין, אף עשה משפט צדק עם עבדו ואמתו.
ו'. לא נמנע מלסייע ליתום, לאלמנה ולגר.
ז'. לא בטח על עושרו, כסף וזהב.
ח'. לא נטה ליבו אחר עבודה זרה.
ט'. לא שמח בנפול אויביו.
י'. לא גזל קרקעות ותבואה של אחרים.
י"א.לא כסה על חטאיו ופשעיו.
ומבחינה זו אפשר לסכם כי איוב קיים מצוות בין אדם למקום, ובין אדם לחבירו מבחינת:
"סור מרע" "ועשה טוב".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
