מזמור יט
א לַמְנַצֵּחַ, מִזְמוֹר לְדָוִד. ב הַשָּׁמַיִם, מְסַפְּרִים כְּבוֹד-אֵל; וּמַעֲשֵׂה יָדָיו, מַגִּיד הָרָקִיעַ. ג יוֹם לְיוֹם, יַבִּיעַ אֹמֶר;
וְלַיְלָה לְּלַיְלָה, יְחַוֶּה-דָּעַת. ד אֵין-אֹמֶר, וְאֵין דְּבָרִים: בְּלִי, נִשְׁמָע קוֹלָם. ה בְּכָל-הָאָרֶץ, יָצָא קַוָּם, וּבִקְצֵה תֵבֵל, מִלֵּיהֶם; לַשֶּׁמֶשׁ, שָׂם-אֹהֶל בָּהֶם. ו וְהוּא--כְּחָתָן, יֹצֵא מֵחֻפָּתוֹ; יָשִׂישׂ כְּגִבּוֹר, לָרוּץ אֹרַח. ז מִקְצֵה
הַשָּׁמַיִם, מוֹצָאוֹ--וּתְקוּפָתוֹ עַל-קְצוֹתָם; וְאֵין נִסְתָּר, מֵחַמָּתוֹ. ח תּוֹרַת יְהוָה תְּמִימָה, מְשִׁיבַת נָפֶשׁ; עֵדוּת יְהוָה נֶאֱמָנָה, מַחְכִּימַת פֶּתִי. ט פִּקּוּדֵי יְהוָה יְשָׁרִים, מְשַׂמְּחֵי-לֵב; מִצְוַת יְהוָה בָּרָה, מְאִירַת עֵינָיִם. י יִרְאַת יְהוָה,
טְהוֹרָה--עוֹמֶדֶת לָעַד: מִשְׁפְּטֵי-יְהוָה אֱמֶת; צָדְקוּ יַחְדָּו. יא הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב, וּמִפַּז רָב; וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ, וְנֹפֶת צוּפִים. יב גַּם-עַבְדְּךָ, נִזְהָר בָּהֶם; בְּשָׁמְרָם, עֵקֶב רָב. יג שְׁגִיאוֹת מִי-יָבִין; מִנִּסְתָּרוֹת נַקֵּנִי. יד גַּם מִזֵּדִים,
חֲשֹׂךְ עַבְדֶּךָ אַל-יִמְשְׁלוּ-בִי אָז אֵיתם וְנִקֵּיתִי, מִפֶּשַׁע רָב. טו יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי-פִי, וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ: יְהוָה,
צוּרִי וְגֹאֲלי
חלוקת הפרק:
- כותרת – א
- התפעלות המשורר מהשמים וגרמי השמים – ב – ז
- כנויי התורה, שבחה ותועלתה – ח – יא
- הצהרת המשורר בקיום התורה ותפילתו לשמרה ולקיימה – יב - טו
- כותרת (א)
א. "למנצח מזמור לדוד"
מלמד, שאמר שירה תחילה, ואחר כך שרתה עליו שכינה. (ראה הקדמה)
- התפעלות המשורר מהשמים וגרמי השמים (ב – ז)
תת חלוקה:
התפעלות המשורר מהשמים עצמם – ב
התפעלות המשורר מחילופי היום והלילה – ג – ד
התפעלות המשורר מהשמש - ה – ז
התפעלות המשורר מהשמים עצמם (ב)
ב. "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע"
"השמים מספרים כבוד אל"
---------------
תקבולת כיאסטית + האנשה.
"ומעשה ידיו מגיד הרקיע"
--------------------
"השמים מספרים"
אב"ע: השמים וגורמי השמים (שמש, ירח וכוכבים) עצמם הם כעין מספרים, כי במהלכם ובסיבובם
במתכונת קבועה מלמדים ומורים על המצאות הקב"ה, גדולתו וכבודו בעולם – האנשה
רש"י: מתוך ההתבוננות בבריאה ובעוצמה, מכירים האנשים בגדולת הבורא, והם בני האדם המספרים
ומשבחים אותו, ולא שהמספרים הם השמים.
ההבדל: אב"ע: "המספרים" – השמים (האנשה).
רש"י: "המספרים" - האנשים.
התפעלות המשורר מחילופי היום והלילה (ג – ד)
ג. "יום ליום יביע אומר
ולילה ללילה יחוה דעת" – התפעלות המשורר מחילופי היום והלילה.
רש"י: "מעשי בראשית מתחדש מיום ליום, לערב חמה שוקעת וזורחת לבוקר, ומתוך כך יביעו הבריות
אמרי שבח", ומכאן שמתוך העיון בנפלאות הבריאה ביום ובלילה, מכירים בני האדם בגדולות
הבורא ומשבחים אותו.
ד. "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם"
מתוך עיון והתבוננות בשמים וגרמי השמים השמש, הירח והכוכבים ניכרים כבוד ה' וגדולתו, מבלי
שיאמרו מילים, ונראה כאילו השמים עצמם מורים על כבוד ה' וגדולתו.
קושי: מפסוק זה עולה לכאורה סתירה לנאמר בפסוקים קודמים, "השמים מספרים כבוד אל..." (ב),
"יום ליום יביע אומר" (ג), וכאן ציין המשורר "אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולם"
ישוב הקושי: פסוק זה אינו מהווה סתירה לנאמר לעיל, אלא אף משלים ומסכם שכל הבריאה - השמים,
היום והלילה מעצם הוויתם וקיומם בבריאה, מעידים ומביעים בעצם קיומם, ולא באמצעות דבור, על
כבוד ה' וגדולתו.
התפעלות המשורר מהשמש (ה – ז)
ה. "בכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם לשמש שם אוהל בהם"
"קום" – קו השמים (גבולות השמים), שהם נמתחים על פני כל הארץ.
"מליהם" – דבריהם, שהכל מדברים בנפלאות שהם רואים.
השמים וגורמי השמים שמש, ירח וכוכבים, נראים לעיני כל מקצה אחד של העולם ועד קצהו השני,
ומפני זאת כולם מדברים בנפלאות הבורא ומשבחים אותו. (רש"י)
ו. "והוא כחתן יצא מחופתו ישיש כגבור לרוץ אורח"
המשורר בחר לציין בשני דימויים את התפעלותו מהשמש יותר מכל גרמי השמים, וכדברי אב"ע
"והטעם להזכיר השמש כי הוא הגדול מכל הגופים בשמים ועל פיו נקבעים הימים, הלילות, המועדים,
ובו תלויים חיי אדם, הצמחים וכל החיים כולם".
- "והוא כחתן יוצא מחופתו"
השמש מדומה – לחתן.
השמים מדומים – לחופה.
השמים בעיני המשורר כעין אוהל וחופה, והשמש הנעה מקצה אחד – המזרח, עד הקצה השני – המערב,
דומה בעיניו כחתן היוצא מחופתו.
במה דומה השמש לחתן?
אב"ע: והמשילו לחתן בעבור שכל רואיו שמחים בו.
רד"ק: כל מי שרואה את אור השמש שמח, כמו שאנשים הרואים את החתן שמחים.
מצודת דוד: השמש יוצאת בשמחה להאיר על הארץ, בדומה לשמחת החתן בצאתו מחופתו.
ההבדלים: לפי אב"ע ורד"ק – האנשים שמחים. לפי מצודת דוד – השמש שמחה.
- "ישיש כגבור לרוץ אורח"
הופעת השמש, התמדתה וכוחה למלא את תפקידה בטבע, דימה המשורר כגבור שש ושמח הרץ
בדרך בעוז ובטוח בגבורתו, וכולם מתפעלים מגבורתו וממראהו, ובכך מראה המשורר את כוחה
והתמדתה של השמש הפועלת על פי ה', לעשות רצונו בשמחה.
ז. "מקצה השמים מוצאו ותקופתו (סיבובו) על קצותם (מקצה עד קצה) ואין נסתר מחמתו"
השמש זורחת מקצה אחד של השמים, ומקיפה את השמים ושוקעת בקצה השני – במערב.
"ואין נסתר מחמתו" (ז)
אב"ע: "כי חמת השמש בעולם, כדמות חום בלב בגוף האדם..., והנה הוא חיי כל הגופות"
אור השמש נותן חיות לעולם ולברואיו, כמו חום הלב לגוף - בדרך חיובית.
מצודת דוד: "ואין מי שיהיה נסתר מחום השמש... כי השמש עם כל תועלתו לפעמים יזיק בחומו הרב עד כי
יחלה האיש...", לפעמים השמש מזיקה ופוגעת - בדרך שלילית.
- כנויי התורה, שבחה ותועלתה ( ח – יא)
ח. "תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי"
ט. "פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים"
י. "יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו"
|
כינויי התורה
|
שבחה וטיבה.
|
תועלתה.
|
עדיפות התורה על השמש
|
|
תורת ה'
מכילה הוראות.
תורה = הוראה
|
תמימה
שלמה בכל המעלות.
|
משיבת נפש
מרגיעה ומגינה
על לומדיה.
|
כי השמש עם כל תועלתו,
לפעמים יזיק בחומו
|
|
עדות ה'
מצוות המעידים על
הקשר של המקיימם
עם הקב"ה.
|
נאמנה
אמיתית ונכונה.
|
מחכימת פתי
נותנת חכמה לפתאים
|
אבל השמש לפעמים יכניס
חומו במוח האדם וישתגע
|
|
פקודי ה'
מלשון פקדון המצוות שהפקיד ה' בכל אדם.
|
ישרים
כי לומדיה משכילים ללכת בדרך הישר.
|
משמחי לב
משמחת ליבו של האדם.
|
ולא כן השמש כי מכניס דאגה שלא ילקה ברוב חומו
|
|
מצוות ה'
מצוות שמעיות.
מצוות עשה.
|
ברה
טהורה ומזהירה,
והמצוות הם לברי
לבב.
|
מאירת עינים
מראה את דרך האמת.
|
אבל המרבה להסתכל באור השמש עיניו כהות
|
|
יראת ה'
מצוות לא תעשה.
|
טהורה
נקיה מתועבה,והטהור לא יכשל במצוות לה'.
|
עומדת לעד
נצחית.
|
ולא כן השמש יכסה ענן
|
|
משפטי ה'
בסיס לקיום מצוות
שבין אדם לחברו.
|
אמת
מיוסדים על אמת
וצדק.
|
צדקו יחדיו
מיוסדים על צדק ויושר,ואינם מכחישים זה את זה.
|
אבל השמש כשהוא נראה בזה האופק,אינו נראה האופק, שמשמעו, וכאילו מכחיש זה את זה.
|
הקשר בין התפעלות המשורר מהשמים והשמש – ב – ז, לבין תיאור שבחי התורה ותועלתה – ח – יא.
מצודת דוד: "אבל תורת ה' היא יותר תמימה ומועילה יותר מן השמש... כי השמש עם כל תועלתו לפעמים
יזיק בחומו הרב, עד כי יחלה האיש חולי המוות, אבל התורה משיבת עוד נפש האדם, כי היא
מגינה ומצילה מן המוות". (ראה/ראי טבלה), ומכאן שהמשורר בחר לסמוך שבחי התורה
ותועלתה אחר תיאור השמש, להדגיש את יתרונותיה ומעלותיה של התורה ומצוותיה אף על
מעלות השמש.
רד"ק: כמו שהשמים והשמש מעידים ומספרים על כבוד הא-ל ועל חוכמתו, כן התורה והמצוות אשר
נתן לעמו מעידים על חכמתו ועל יושרו, ועוד אמר: כמו שהשמים והשמש מועילים לעולם ובהם
העולם עומד, כן התורה שהיא תמימה משיבת נפש, וקיום הנפש בה כמו שקיום העולם בשמש.
יא."הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים"
התורה ומצוותיה יקרים מזהב ומאבנים יקרות, ומתוקים יותר מדבש.
- הצהרת המשורר בקיום התורה ותפילתו לשמרה ולקיימה (יב – טו)
יב."גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב"
אחר שהמשורר הכיר בערך קיום התורה ומצוותיה, מצהיר עתה את השתדלותו וזהירותו בקיום התורה
ומצוותיה, מתוך הכרה לגמול הרב המגיע בקיום התורה ומצוותיה, "גם עבדך נזהר בהם בשמרם עקב רב"
(מצודת דוד)
"עקב רב" – א. שכר רב.
ב. מצוות קלות שדרך בני אדם לזלזל בהם,
כדברים קלים שדרך בני אדם לרמוס אותם בעקב.
ג. לשון סוף – סופם של תלמידי החכמים לבוא לידי גדולה.
התפילה
יג."שגיאות מי יבין מנסתרות נקני"
בקשה להצלה מהחטאים שנעשו בשגגה.
יד."גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב"
"מזדים" – רש"י: חטאים הנעשים במזיד, במשמעות: בקשה מה' שלא יעניש אותו על חטאים שנעשו
במזיד, או שה' יציל אותו מחטאים הנעשים במזיד.
אב"ע: אנשים זדים – רשעים, במשמעות: שה' יציל אותו מהשפעת חברה רעה - מאנשים זדים.
הערה: פירושו של רש"י מתקשר יותר לקטע, שהרי תחילה בקש להינצל מחטאים הנעשים בשוגג
"מנסתרות נקני", ועתה הוסיף תפילה להינצל גם מחטאים הנעשים במזיד.
טו."יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי"
אחר הכרת המשורר בערך התורה ומצוותיה, ודבר השתדלותו בקיום התורה, נושא תפילה לה' לבל יכשל
בחטאים הנעשים בשוגג - "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני", וכן תפילה שלא יכשל בחטאים הנעשים במזיד,
או לבל יושפע לרעה מאנשים רשעים – "זדים", כי בכך יגיע לשלמות "אז איתם" – אהיה תם, ובנימה של
תקווה מסיים המשורר את תפילתו "יהיו לרצון אמרי פי...".
הקשר בין חלקי המזמור: (חלקים: 4,3,2)
אחר שהכיר המשורר מתוך עיון בבריאה על המצאותו ועוצם כוחו של הקב"ה בעולם. (חלק 2)
טבעי רק שהמשורר יכיר בתורה שנתנה על ידי הבורא, ויכיר גם בערכה וטובה והשפעתה על האדם מתוך כך (חלק 3), הוסיף המשורר להעיד על השתדלותו בקיום התורה ומצוותיה, "גם עבדיך נזהר בהם בשומרם עקב רב" ואחר ההכרה בכל אלה נושא המשורר תפילה לבל יכשל בחטאים מכל סוג שהוא בשוגג ובמזיד, ולא יושפע מאנשים זדים, כדי שיוכל להיות מושלם-"איתם". (חלק 4)
אמצעים אומנותיים:
- תקבולת כיאסטית: "השמים מספרים כבוד אל" (ב)
"ומעשי ידיו מגיד הרקיע"
- האנשה: "השמים מספרים כבוד אל" (ב)
- דימוי: "והוא כחתן" "כגבור לרוץ אורח" (ו)
- מבנה: "תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" (ח)
"פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים" (ט)
"יראת ה' טהורה עומדת לעד משפטי ה' אמת צדקו יחדו" (י)
מבנה הקטע בנוי מששה משפטים (צלעות), כשכל משפט מכיל:
כינוי לתורה (שתי מילים), שבחה (מילה אחת), תועלתה (שתי מילים). = מבנה ( 2,1,2).
- הגזמה: "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים" (יא)
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
