מזמור כז

א  לְדָוִד: יְהוָה, אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא; יְהוָה מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד. ב  בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי: צָרַי וְאֹיְבַי לִי; הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ. ג  אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה לֹא-יִירָא לִבִּי: אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ. ד אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת-יְהוָה אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית-יְהוָה, כָּל-יְמֵי חַיַּי; לַחֲזוֹת בְּנֹעַם-יְהוָה, וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ. ה  כִּי יִצְפְּנֵנִי, בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה: יַסְתִּרֵנִי, בְּסֵתֶר אָהֳלוֹ; בְּצוּר, יְרוֹמְמֵנִי. ו  וְעַתָּה יָרוּם רֹאשִׁי, עַל אֹיְבַי סְבִיבוֹתַי,  וְאֶזְבְּחָה בְאָהֳלוֹ, זִבְחֵי תְרוּעָה; אָשִׁירָה וַאֲזַמְּרָה, לַיהוָה. ז  שְׁמַע-יְהוָה קוֹלִי אֶקְרָא; וְחָנֵּנִי וַעֲנֵנִי. ח  לְךָ, אָמַר לִבִּי בַּקְּשׁוּ פָנָי; אֶת-פָּנֶיךָ יְהוָה אֲבַקֵּשׁ. ט  אַל-תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ, מִמֶּנִּי אַל תַּט-בְּאַף, עַבְדֶּךָ: עֶזְרָתִי הָיִיתָ; אַל-תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי, אֱלֹהֵי יִשְׁעִי. י  כִּי-אָבִי וְאִמִּי עֲזָבוּנִי; וַיהוָה יַאַסְפֵנִי. יא  הוֹרֵנִי יְהוָה, דַּרְכֶּךָ: וּנְחֵנִי, בְּאֹרַח מִישׁוֹר--לְמַעַן, שׁוֹרְרָי. יב  אַל-תִּתְּנֵנִי, בְּנֶפֶשׁ צָרָי: כִּי קָמוּ-בִי עֵדֵי-שֶׁקֶר, וִיפֵחַ חָמָס. יג  לוּלֵא--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-יְהוָה: בְּאֶרֶץ חַיִּים. יד  קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה.

חלוקת הפרק:

1. הבעת בטחונו המוחלט של המשורר בה' – א – ג
2. משאלת המשורר "ושבתי בבית ה'" - ד – ו
3. תפילה ובקשות המשורר - ז – י"ד

1. הבעת בטחונו המוחלט של המשורר בה' (א – ג)

א  לְדָוִד: יְהוָה, אוֹרִי וְיִשְׁעִי מִמִּי אִירָא; יְהוָה מָעוֹז-חַיַּי, מִמִּי אֶפְחָד.

    "לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא}

                                                   > תקבולת + שאלות רטוריות

             ה' מעוז חיי ממי אפחד" }

 ב  בִּקְרֹב עָלַי, מְרֵעִים לֶאֱכֹל אֶת-בְּשָׂרִי: צָרַי וְאֹיְבַי לִי; הֵמָּה כָשְׁלוּ וְנָפָלוּ.

 ג  אִם-תַּחֲנֶה עָלַי, מַחֲנֶה לֹא-יִירָא לִבִּי:

    אִם-תָּקוּם עָלַי, מִלְחָמָה בְּזֹאת, אֲנִי בוֹטֵחַ.

     המשורר פותח את דבריו בשאלות רטוריות, שבהן מביע את בטחונו המוחלט בה'. עולה כי למשורר

     ישנם אויבים רבים המבקשים את רעתו, ואף להמיתו, "לאכול את בשרי" (מטאפורה), אך בשל

     הישענותו ובטחונו על הקב"ה שהוא לו "אורי וישעי", "מעוז חיי" (מטאפורה), בטוח המשורר בכישלונם

     "המה כשלו ונפלו".

    תיאור דבריו של המשורר מצויינים באמצעים אומנותיים

         תנאי מדורג                          התוצאה

    "בקרוב עלי מרעים...      -     המה כשלו ונפלו"

    "אם תחנה עלי מחנה       -     לא ירא לבי"

    "אם תקום עלי מלחמה     -     בזאת אני בוטח" (במה שציין לעיל, שה' הוא לו "מעוז חיי", "אורי וישעי")  

    המבנה: כדרך התקפת אויב, תחילה מתקרב "בקרוב", ואחר חונה לשם התארגנות "תחנה", ואחר קם

               לתקוף "תקום", ובכולם אף אם יקרו, שם המשורר את מבטחו בה', ויודע שינצל מפני שה' עמו.

יג  לוּלֵא--הֶאֱמַנְתִּי, לִרְאוֹת בְּטוּב-יְהוָה: בְּאֶרֶץ חַיִּים.

     פרוש א: לולא האמונה והבטחון בה' לזכות בטובו של העולם הזה, לא היה ניצל מאויביו שקמו עליו

                                                                                                                      (מצודת דוד)

     פרוש ב: אם לא שהיתה אמונתו בה', כבר היו משיגים אותו אויביו והורגים אותו, ויידע שה' עתיד לתת

                 שכר לצדיקים לעולם הבא אבל הוא אינו יודע אם יש לו חלק עמהם (רש"י)

     "בארץ חיים" - א'. העולם הזה (מצודת דוד)     

                            ב'. העולם הבא (רש"י)

 סכום הבקשות

1. "וחנני וענני" - בקשה ותחינה לקבל תפילותיו ותחינותיו.
2. "אל תסתר פניך ממני" – הפסקת הסתרת פנים.
3. "אל תט באף עבדיך" – הפסקת כעס ה' ממנו.
4. "אל תטשני ואל תעזבני" – שלא יעזבנו בעת צרה.
5. "וה' יאספני" - בקשה לשמירה והגנה.
6. "הורני ה' דרכיך..." – בקשה להורות לו את דרך האמת.
7. "אל תתנני בנפש צרי" – בקשה להושיעו מאויביו.

 הנימוקים לבקשה

1. "לך אמר לבי בקשו פני" – תחושת צורך פנימי, לבו האומר לו לבקש את ה' וקרבתו.
2. "עזרתי היית" – מפני שבעבר ה' היה בעזרתי.
3. "כי אמי ואבי עזבוני" – מפני מצבו הקשה, היותו בודד ועזוב ומוקף אויבים.
4. "למען שוררי" – למען לא ישמחו אויביו במפלתו, ויאמרו ידיהם היתה על העליונה.

יד  קַוֵּה, אֶל-יְהוָה: חֲזַק, וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ; וְקַוֵּה, אֶל-יְהוָה.

     סיום דבריו במסר ובהוראה לכל "קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך", וטעם הכפל "קוה", הינה להרבות בתפילה

     אחר תפילה, עד שתענה בקשתו של האדם, וזכות האמונה התמימה בה' היא אשר תעמוד לאדם שבמצוקה,

     ובנימה זו מסיים המשורר, ומציין שה' ודאי יקבל את תפילותיו.

השווה והשונה במזמורי כג – כז

                                                      השווה

                                                                    כג                                            כז

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי