מזמור מב מג
מזמור מב
א לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל לִבְנֵי-קֹרַח. ב כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים. ג צָמְאָה נַפְשִׁי, לֵאלֹהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא; וְאֵרָאֶה, פְּנֵי אֱלֹהִים. ד הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם, יוֹמָם וָלָיְלָה; בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל- הַיּוֹם, אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ. ה אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ, אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים: בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה; הָמוֹן חוֹגֵג. ו מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי: הוֹחִלִי לֵאלֹהִים, כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו ז אֱלֹהַי-עָלַי, נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח: עַל-כֵּן--אֶזְכָּרְךָ, מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן; וְחֶרְמוֹנִים, מֵהַר מִצְעָר. ח תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ. ט יוֹמָם, יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה, שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה, לְאֵל חַיָּי. י אוֹמְרָה, לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי: לָמָּה-קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב. יא בְּרֶצַח, בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי; בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל-הַיּוֹם, אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ. יב מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי: הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי, וֵאלֹהָי.
מזמור מג
א שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים, וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא-חָסִיד; מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטֵנִי. ב כִּי-אַתָּה, אֱלֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי: לָמָּה-קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ, בְּלַחַץ אוֹיֵב. ג שְׁלַח-אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ, הֵמָּה יַנְחוּנִי; יְבִיאוּנִי אֶל-הַר-קָדְשְׁךָ, וְאֶל-מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ. ד וְאָבוֹאָה, אֶל-מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל-אֵל, שִׂמְחַת גִּילִי: וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי. ה מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי: הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי, וֵאלֹהָי.
האם שני המזמורים מב, מג הם במקורם מזמור אחד?
רוב הפרשנים טוענים שהמזמורים מ"ב, מ"ג הם מזמור אחד, ולא כפי שמופיעים בתנ"ך.
מבחינת סגנון וצורה
- פזמון חוזר: "מה תשתוחחי נפשי ותהמי עלי הוחילי..." (3 פעמים)
מב פסוק ו
מב פסוק יב
מג פסוק ה
- ביטויים דומים בשני המזמורים:
"למה קודר אלך בלחץ אויב" (מב, י)
"למה קודר אתהלך" (מג, ב)
"למה שכחתני" (מב, י)
"למה זנחתני" (מג, ב)
"מתי אבוא ואראה פני אלוקים" (מב, ג)
"ואבוא אל מזבח אלוקים" (מג, ד)
מבחינת התוכן
- הנושא המשותף – בשניהם יש תיאור המשורר על לחץ האויב, ריחוקו מבית הבחירה, געגועיו לקרבת ה'.
- למזמור מג אין בכלל כותרת כבדרך כלל, ומתוכנו ניתן להכיר שהוא תפילות ובקשות, על אותם עניינים
שציין המשורר במזמור מב.
א. בקשת הצלה מהאויבים המלגלגים.
ב. בקשה לשוב לבקר בבית הבחירה, ולזכות בקרבת ה'.
הקדמה: "למנצח משכיל לבני קרח"
בעניין מחברם של המזמורים וזמנם, נציין את הדעות המובאות בפרושו של רד"ק, המתייחסים לעניין זה.
יש אומרים: א. דוד חבר מזמור זה ברוח הקודש, ונתנו לבני קורח שהיו בזמנו, לשורר אותו.
ב. דוד חברו ואמרו כשהיה גולה בין פלשתים, בעת שהיה נרדף מפני שאול.
ג. דוד אמר אותם בנבואה על הגלות הזו, ואמר אותם בלשון יחיד , שיהיו מתאימים לכל זמן, לכל
אדם שבגלות ויבקש לשאת זעקה על מצוקתו בגולה ותפילה לשוב לארץ, ישא ויאמר מזמורים
אלה.
מבנה המזמור
המשורר פותח בתיאור העבר הזוהר, בעת שהיה רגיל לעלות ולהשתתף עם העולים לרגל לבית המקדש,
"אלה אזכרה... כי אעבור בסך (במנין העולים) אדדם (אדדה עימהם) עד בית אלוקים בקול תודה המון חוגג", מהעבר הזוהר עובר המשורר לתאר את ההווה בעת היותו בגלות בין הגויים, מציאות המונעת ממנו
לקיים את מנהגו לעלות לרגל, ואף סובל מהצקתם של האויבים בשעה שאומרים לו, היכן האלוקים בו אתה מאמין וסומך? "באמר אלי כל היום איה אלוקיך", ועל כך דואב ליבו ומביע את כמיהתו וגעגועיו לה' וכמיהה לזכות לעתיד טוב שבו ישוב להשתתף בעליה לרגל ולבקר במקדש, ואף ינקום ה' באויביו הלועגים לו.
חלוקת המזמורים מב, מג:
מב 1. כותרת – א
- הכמיהה לקרבת ה' והגעגועים לבית המקדש – ב-ה
- פזמון חוזר: "מה תשתוחחי נפשי ותהמי..." - ו
- תיאור המצוקה – "ברצח בעצמותי" - ז – יא
- פזמון חוזר: "מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי..." - יב
מג 6. תפילה להצלה מהאויבים, ולשוב ולבקר במקדש – א -ד
- פזמון חוזר – "מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי..." ה
- כותרת (א)
א. לַמְנַצֵּחַ, מַשְׂכִּיל לִבְנֵי-קֹרַח.
עיין/עייני הקדמה
- הכמיהה לקרבת ה' והגעגועים לבית המקדש (ב – ה)
ב. כְּאַיָּל, תַּעֲרֹג עַל-אֲפִיקֵי-מָיִם כֵּן נַפְשִׁי תַעֲרֹג אֵלֶיךָ אֱלֹהִים.
המשורר מדמה את כמיהתו לאלוקים כערגתו (כמיהתו) של אייל למים (דימוי)
ג. צָמְאָה נַפְשִׁי, לֵאלֹהִים לְאֵל חָי: מָתַי אָבוֹא; וְאֵרָאֶה, פְּנֵי אֱלֹהִים.
געגועיו לאלוקים נמשלים לצמא למים (מטאפורה)
ד. הָיְתָה-לִּי דִמְעָתִי לֶחֶם, יוֹמָם וָלָיְלָה בֶּאֱמֹר אֵלַי כָּל-הַיּוֹם, אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ.
מלבד המציאות בהיותו במקום גלות, המונעת ממנו לשוב לבקר בבית ה', נוספה מצוקה רוחנית, בשעה
שאויביו לועגים לו כי האלוקים בו הוא מאמין וסומך, אינו משגיח עליו ואינו מושיעו "באמור אלי כל
היום איה אלוקיך", כל אלה גורמים לו צער, שמרבה לבכות ודמעותיו תכופות וקבועות בחייו, כפי
שלחם הינו מצרך יומיומי וקבוע בכלכלת האדם, "היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה" (מטאפורה)
(רד"ק), או בשל מצוקותיו, דמעותיו הן שהפכו לו למאכל המשביע, והעלימו ממנו את התאבון (רש"י)
"היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה"
רד"ק: הדמעות תכופות וקבועות, כמו מאכל לחם – מרבה לבכות (מטאפורה)
רש"י: הצרות משביעות את האדם, ומכאן שבשל מצוקתו ודמעותיו נעלם ממנו התאבון
ה. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי כִּי אֶעֱבֹר בַּסָּךְ, אֶדַּדֵּם עַד-בֵּית אֱלֹהִים: בְּקוֹל-רִנָּה וְתוֹדָה; הָמוֹן
חוֹגֵג.
המשורר מציין את זיכרונותיו מהעבר בעת שהיה רגיל להשתתף בעליה לרגל בשמחה, מול המציאות
הנוראה בזמן שנמנע ממנו לשוב ולעלות לרגל ולשהות בבית הבחירה בקרבת אלוקים. מציאות זו הגורמת
לו צער וגעגועים עד שאין מנוח לנפשו "ואשפכה עלי נפשי" (מטאפורה)
"בסך" – 1. במניין העולים. 2. לשון סכך וסוכה, כלומר בעגלות צב שהיו מחופות כסוכה (רש"י)
"אדדם" – אדדה עימהם, הלך עם העולים לאט ובנחת.
- פזמון חוזר (ו)
ו. מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי וַתֶּהֱמִי עָלָי: הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעוֹת פָּנָיו
אחר תיאור המצוקות, פונה המשורר לנחם את נפשו בדברי ניחומים:
"מה תשתוחחי" – למה את (נפשי) מדוכדכת ושפופה.
"ותהמי" – מדוע את (נפשי) תהמי בקול יללה.
"הוחילי לאלוקים" – קווי וצפי (נפשי) ליום בו הגאולה.
"כי עוד אודנו ישועות פניו" – קווי (נפשי) כי עוד יבוא העת שאודה לו (לקב"ה) על הישועה שתבוא.
- תיאור המצוקה (ז – יא)
ז. אֱלֹהַי עָלַי, נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח עַל-כֵּן--אֶזְכָּרְךָ, מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, מֵהַר מִצְעָר.
דברי העידוד לנפשו לא הועילו, ונפשו שבה להיות שפופה ומדוכדכת, בשל מצוקותיו הגדולות, "אלוקי
עלי נפשי תשתוחחי" והמשורר עתה מציין, מדוע שבה נפשו להיות שחוחה ומדוכדכת
עַל-כֵּן--אֶזְכָּרְךָ, מֵאֶרֶץ יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, מֵהַר מִצְעָר
|
|
רש"י
|
רד"ק
|
|
"מארץ ירדן"
|
ממה שעשית לנו בירדן, נס חציית
הירדן בתקופת יהושע
|
המקום שהיינו רגילים לבוא מארץ
ירדן לבית המקדש
|
|
"וחרמונים"
|
אחר כל הכעס שהכעיסו ישראל
בשיטים (חטא בעל פעור), ואף עם
זאת יבשת להם את הירדן (נס)
|
המקום שהיו יושבים בהר חרמון
וממנו באו ועלו למקדש
|
|
"מהר מצער"
|
מהר מצער = הר סיני
על אף שהכעיסו ישראל במעשה העגל
סלחת לעוונם, והלכת עימהם במדבר
|
הזכיר קצות הארץ שבו ישבו ישראל,
וממנו באו ישראל למקדש
|
ההבדל בין הפרשנים:
לפי רש"י: כל השמות לעיל הינם רמזים לאירועים שאירעו לישראל בעבר במדבר ועד כניסתם לארץ,
וציונם בפי המשורר להדגיש את מצוקותיו הקשות, בניגוד למציאות שבעבר ה' סלח לישראל
אחר חטאם (בשיטים וחטא העגל), שב להטיב עימהם. עתה מצוקותיו אינן פוסקות, ובשעה
שעולים בזיכרונו כל אלה בהיותו בגלות, שבה נפשו להיות שחוחה ומדוכדכת.
לפי רד"ק: כל השמות לעיל הינם מקומות שהיו יושבים בהם ישראל, ומהם היו רגילים לעלות לבית
המקדש, וענינו בשעה שהמשורר נזכר במקומות אלה שמהם עלו ישראל בעבר, נפשו שבה
להיות שפופה ומדוכדכת.
ח. תְּהוֹם-אֶל-תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ; כָּל-מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ, עָלַי עָבָרוּ.
|
|
"תהום אל תהום"
|
"לקול צנורך"
|
"כל משבריך וגליך עלי עברו
|
|
רש"י
|
צרה קוראת לחברתה
|
המקלחים עלי פורענות
כמים שוטפים
|
עד כי כל משבריך וגליך עלי
עברו עולים ומשתברים עלי
|
|
אב"ע
|
יזכור הצינורים שירדו המים מההרים הגבוהים... והטעם שהיה מתענג בעברו אל
ההרים והמים היו יורדים כמו משברי הים ויכסו אותו בימי הקיץ.
|
ההבדל בין הפרשנים:
לפי רש"י: המשורר מתלונן ומוסיף לתאר את מצוקותיו בגלות, והפסוק בא להדגיש את תכיפות הצרות
הפוקדות ובאות עליו בזו אחר זו, כמים שוטפים וכגלים הנשברים עליו (מטאפורה)
לפי אב"ע: המשורר מציין מציאות שהיתה בעברו וחלפה ואינה, מציאות שבה היה עומד במפלי מים בקיץ
ומתענג בהם, ועתה הינו בין הגויים ומצוקתו רבה.
ט. יוֹמָם, יְצַוֶּה יְהוָה חַסְדּוֹ, וּבַלַּיְלָה, שִׁירֹה עִמִּי תְּפִלָּה, לְאֵל חַיָּי.
אב"ע: יספר הליכתו ביום עם החוגגים ובטח בחסד ה', ובלילה היו שרים והזכיר כי השיר – תפילה
"לא-ל חי" שיחיהו עד ראותו בית ה'
רש"י: "יומם יצווה ה' חסדו", תפילה שיבוא האור של הגאולה ויצווה ה' חסדו לנו "ובלילה", בחושך
הגלות והצרה "שירה עמי" תהיה חנייתו בתוכנו (שירה לשון חנייה)
לפי אב"ע: המשורר מזכיר את זיכרונותיו הטובים מן העבר
לפי רש"י: המשורר נושא תפילה לעתיד טוב
י. אוֹמְרָה, לְאֵל סַלְעִי לָמָה שְׁכַחְתָּנִי: לָמָּה-קֹדֵר אֵלֵךְ בְּלַחַץ אוֹיֵב.
יא. בְּרֶצַח, בְּעַצְמוֹתַי חֵרְפוּנִי צוֹרְרָי; בְּאָמְרָם אֵלַי כָּל-הַיּוֹם, אַיֵּה אֱלֹהֶיךָ.
פניה לא-ל החזק בקריאה "למה שכחתני", ומכאן שהמשורר חש נשכח ומחוסר השגחה, בשעה שהאויבים
מתגרים ומשפילים אותו, כשאומרים לו "איה אלוקיך", דברים הגורמים לו להשפלה, עד כאילו והם
דוקרים אותו בחרב שנועצים בגופו עד העצם, "ברצח בעצמותי"
הערה: דברי המשורר ותחושותיו מההשפלה ומדברי הגויים "איה אלוקיך", באים מתוך ההכרה הקיימת
בעיני הגויים, שכל ניצחון שלהם על ישראל, הינו גם ניצחון שלהם על האלוהים של המנוצח, או ניצחון של
האלוהים של המנצח על אלוהי המנוצח, ומכאן תחושתו "ברצח בעצמותי"
- פזמון חוזר (יב)
יב. מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי: הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי, וֵאלֹהָי.
לאחר תיאור מצוקותיו הקשות, שב המשורר לעודד את עצמו, ושב לדבר אל נפשו בדומה לנאמר בפסוק ו,
(עיין/עייני שם)
הערה: בפזמון חוזר בפסוקים ו, יב – אנו מוצאים הבדל:
בפסוק ו: "... כי עוד אודנו ישועות פניו"
בפסוק יב: "... כי עוד אודנו ישועות פני ואלוהי"
הטעם להבדל:
אפשרות ראשונה: תחילה אמר ישועות פניו כשחש ריחוק מה בפנותו אל ה', ועל כן אומר בגוף נסתר, ואחר
דבריו ותפילתו חש קרבה יתרה, ואומר ישועות פני ואלוהי
אפשרות שניה: אמר "ישועות פניו" (ו), וכאן אמר "ישועות פני ואלוהי" (יב), ומשמעות אחת בשניהם
אלא שכאן פירש כי עוד יודה על ישועותיו, וזה בהיותו "פני ואלוקי" – בדבקות בבית
מקדשו (אבן יחייא)
מג
- תפילה להצלה ולזכות לשוב לבית הבחירה (א – ד)
א שָׁפְטֵנִי אֱלֹהִים, וְרִיבָה רִיבִי מִגּוֹי לֹא-חָסִיד; מֵאִישׁ מִרְמָה וְעַוְלָה תְפַלְּטני
"שפטני אלוקים וריבה ריבי מגוי לא חסיד
= תקבולת כיאסטית
מאיש מרמה ועוולה תפלטני"
פניה לה' לעשות משפט ונקמה ולריב את ריבו מהגויים שחרפוהו בגלות "באומרם אלי כל היום איה
אלוקיך" (מב,יא), כשכוונתם היתה ללעוג על האלוקים, במשמעות: מה כוחו של האלוקים עליו סומך
ובוטח?
ב כִּי-אַתָּה, אֱלֹהֵי מָעוּזִּי לָמָה זְנַחְתָּנִי: לָמָּה-קֹדֵר אֶתְהַלֵּךְ, בְּלַחַץ אוֹיֵב.
פנייתו לה' מלווה בנימוק שהרי ה' הוא מעוזו, מבטחו ומחסהו מקדם, ועל כן אין כל תכלית וטעם להיות בין
הגויים הלועגים לו.
ג שְׁלַח-אוֹרְךָ (ישועה) וַאֲמִתְּךָ, הֵמָּה יַנְחוּנִי; יְבִיאוּנִי אֶל-הַר-קָדְשְׁךָ, וְאֶל-מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ.
מלבד פנייתו של המשורר לנקמה באויביו, מבקש עוד לזכות בגאולה וישועה, לשוב לבקר בבית הבחירה
כבעבר.
ד וְאָבוֹאָה, אֶל-מִזְבַּח אֱלֹהִים אֶל-אֵל, שִׂמְחַת גִּילִי: וְאוֹדְךָ בְכִנּוֹר אֱלֹהִים אֱלֹהָי.
בקשתו לשוב לבקר בבית הבחירה, לעבוד את ה' בשמחה, וכשיזכה בקרבת ה', יזכה באושר האמיתי
כבעבר.
סכום הבקשות
"שפטני אלוקים" – פניה לה' לעשות משפט ונקמה בגויים.
"ריבה ריבי" – פניה לה' לריב ריבו מהגויים שחרפוהו ולעגו על אמונתו, "באומרם אלי כל היום איה
אלוקיך"
"מאיש מרמה ועוולה תפלטני" – בקשה להצלה מהגויים (רד"ק)
בקשה להצלה מהאנשים המרמים ומכחישים את האמונות האמתיות
(מלבי"ם)
"שלח אורך ואמתך" – בקשה לזכור לאור = ישועה וגאולה (רד"ק)
"יביאוני אל הר קדשך ואל משכנותיך" – !
"ואבוא אל מזבח אלוקים" – תפילה לזכות לשוב לבקר בבית הבחירה, ולהקריב קרבנות כבתחילה (רד"ק)
נימוקים לבקשות
"כי אתה אלוהי מעוזי" – אמונתו ובטחונו בה', שהוא לו מעוז – מחסה ומבצר מקדם.
"למה זנחתני" – אין טעם ותכלית בהיותו בין האויבים.
"למה קודר אליך בלחץ אויב" – הלועגים לו על אמונתו.
"ואבוא אל מזבח אלוקים... ואודך בכנור אלוקים אלוהי" – כדי שיראו הגויים המחרפים, שאתה אלוהי
הכל יכול, ולא זנחתני (רד"ק).
- פזמון חוזר "מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי..." (ה)
ה מַה-תִּשְׁתּוֹחֲחִי, נַפְשִׁי וּמַה-תֶּהֱמִי עָלָי: הוֹחִילִי לֵאלֹהִים, כִּי-עוֹד אוֹדֶנּוּ יְשׁוּעֹת פָּנַי, וֵאלֹהָי.
לאחר שנשא את תפילתו, שוב פונה המשורר לנחם את נפשו בדברי ניחומים.
"מה תשתוחחי" – למה את (נפשי) מדוכדכת ושפופה
"ותהמי" – מדוע את (נפשי) תהמי בקול יללה.
"הוחילי לאלוקים" – קווי וצפי (נפשי) ליום בו הגאולה.
"כי עוד אודנו ישועות פניו" – קווי (נפשי) כי עוד יבוא העת שאודה לו (לקב"ה) על הישועה שתבוא.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
