מזמור קיד

א  בְּצֵאת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם;    בֵּית יַעֲקֹב, מֵעַם לֹעֵז.ב  הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ;    יִשְׂרָאֵל, מַמְשְׁלוֹתָיו.
ג  הַיָּם רָאָה, וַיָּנֹס;    הַיַּרְדֵּן, יִסֹּב לְאָחוֹר. ד  הֶהָרִים, רָקְדוּ כְאֵילִים;    גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן. ה  מַה-לְּךָ הַיָּם, כִּי תָנוּס;    הַיַּרְדֵּן, תִּסֹּב לְאָחוֹר.ו  הֶהָרִים, תִּרְקְדוּ כְאֵילִים;    גְּבָעוֹת, כִּבְנֵי-צֹאן. ז  מִלִּפְנֵי אָדוֹן, חוּלִי אָרֶץ;    מִלִּפְנֵי, אֱלוֹהַּ יַעֲקֹב. ח  הַהֹפְכִי הַצּוּר אֲגַם-מָיִם;    חַלָּמִישׁ, לְמַעְיְנוֹ-מָיִם.

    הקדמה:

     מזמור המתאר את גדולת ה' וחרדת הטבע בעולם, בעת יציאת מצרים וקריעת ים סוף, עד בואם אל

     הארץ. המזמור עצמו בנוי במבנה פיוטי, שבו שמונה פסוקים המחולקים לארבעה בתים ובכל פסוק ישנם

     שתי צלעות מקבילות, ובכל צלע שבחלק הראשון, יש ביטוי העולה גם לחלק השני. חלק מהביטויים

     במזמור דומים לאלה המוזכרים בספור יציאת מצרים ומעמד הר סיני, בספר שמות.

    א'. בצאת ישראל ממצרים.                                               (בצאת) – בית יעקב מעם לועז.

     ב'. היתה יהודה לקדשו.                                                    (היתה)  - ישראל ממשלותיו.

    ג'. הים ראה וינוס.                                                           הירדן (ראה) יסוב לאחור.

     ד'. ההרים רקדו כאלים.                                                    גבעות (רקדו) כבני צאן.

    ה'. מה לך הים כי תנוס.                                                   (מה לך) הירדן תסוב לאחור.

     ו'. ההרים תרקדו כאלים.                                                   גבעות (תרקדו) כבני צאן.

    ז'. מלפני אדון חולי ארץ.                                                  מלפני אלוה יעקב (חולי ארץ).

    ח'. ההופכי הצור אגם מים.                                                (ההופכי) חלמיש למעינו מים.

חלוקת המזמור.

1. א' – ב' - ישראל משעבוד לגאולה.
2. ג' – ד' - חרדת הטבע מפני גדולת ה' בגאולה.
3. ה' –ו' - שאלות המשורר על-מה חרד הטבע?
4. ז' –ח' - תשובת המשורר.

1. ישראל משעבוד לגאולה. (א – ב)

  א. "בצאת ישראל ממצרים     (בצאת) יעקב מעם לועז"

  ב. "היתה יהודה לקדשו          (היתה) ישראל ממשלותיו"

      בעת צאת ישראל ממצרים מעם לועז נהיה יהודה עם קדושו וכן ישראל עם ממשלתו. (מצודת דוד)

      "מעם לועז" א'. מעם (מצרים) שלשונם לועזית (זרה). (רש"י)

                         ב'. מעם (מצרים) שהיה עז (קשה ואכזר). (תרגום)

      "היתה יהודה לקדשו" א'. הזכיר יהודה כי הוא גבר באחיו. (אב"ע)

                                       ב'. מפני שנחשון מיהודה היה הראשון שקפץ לתוך הים ואמר: אני ארד תחילה

                                            ובכך קדש אחר. (רש"י)

2. חרדת הטבע מפני גדולת ה' בגאולה. (ג – ד)

   ג. "הים ראה וינס                הירדן (ראה) יסוב לאחור" 

   ד. "ההרים רקדו כאלים        גבעות (רקדו) כבני צאן"

       הים ראה את ישראל באים לקראתו ונבקע וכן הירדן בימי יהושע, מימיו עמדו נד אחד עד שעברו

       ישראל את הירדן.

       המשורר מתאר על דרך משל את כל ההתרגשות והחרדה שאחזה בטבע, בשעת מתן התורה, ומציין

       שבשעת מתן תורה רקדו ההרים כאלים והגבעות רקדו כבני צאן – מטאפורה (ד)

3. שאלות המשורר על מה חרד הטבע? (ה – ו)

   ה. "מה לך הים כי תנוס                      (מה לך) הירדן תסוב לאחור" (?)

   ו.  "(מה לכם) ההרים תרקדו כאלים     (מה לכם) גבעות (תרקדו) כבני צאן" (?)

       השאלות: מה הגורם שבגללו הים נס והירדן יסוב לאחור וכן מפני מה רקדו...?

       המשורר בחר לציין שאלות ולאחריהם תשובות, כאמצעים אומנותיים נוספים, על האמצעים הרבים

       שקיימים במזמור: תקבולות, דימויים, מטאפורות ועוד. בשאלותיו אלה מעצים המשורר את הפן הפיוטי

       ואף מדמה עצמו כאילו היה נוכח במעמד, כששאלותיו הם שאלות ישירות "מה לך הים כי תנוס..."

4. תשובת המשורר. (ז – ח)

   ז. "מלפני אדון חולי (רקדו/ פחד/ יצר) ארץ      מלפני אלוה יעקב" (חולי ארץ)

  ח. "ההופכי הצור אגם מים                              (ההופכי) חלמיש למעינו מים"

      על השאלה מי המשיב בפסוקים: ז, ח,?

      אפשרות א' - כאילו ישיבו (הים, הירדן, ההרים והגבעות) אנו נסים מלפני פחד האדון החולל (יצר)

      את הארץ, מפני מי שהפך את הצור היבש לאגם מים ואת החלמיש (אבן) למעין. (מצודת דוד), (רד"ק).

      אפשרות ב' – המשורר הוא אשר עונה את התשובות על שאלותיו שהציג. (מלבי"ם)

      הערה: בתחילה מציין המשורר את כוחו של ה', להפוך את הים לחרבה (יובש) ומסיים בפעולה ניגודית,

                ומציין שאף בכוחו להפוך צור (יבש) למים (ח) 

באור:

א'. בצאת ישראל ממצרים – בשעה שיצאו ממצרים "מעם לועז", רמז לשעבוד האכזרי של מצרים – עז.

ב'. היתה יהודה לקדשו – נעשתה ארץ יהודה ארץ קודשו של הקב"ה "ישראל ממשלותיו", ארץ ישראל

    לארץ ממשלתו של הקב"ה, או רמז ליהודה – נחשון בן עמינדב שהיה ראשון לקפץ לים בקריעת ים-סוף.

ג'. "הים ראה וינוס" הים ראה את התגלות ה', או את ישראל באים אל תוך הים ונס ממקומו,

    ונעשה חרב (יבש) מצודות. וכן הירדן בימי יהושע.

ד'. "ההרים רקדו כאלים" בשעת מתן תורה רקדו ההרים כאלים לגודל החרדה.

ה'. "מה לך הים כי תנוס" מה הגורם שבגללו הים נס (המשורר מדמה עצמו כאילו נוכח במעמד), וכן מה

     הגורם לירדן ליסוב לאחור?

ו'. מה לכם ההרים תרקדו כאלים? בדומה לעיל מה הגורם להרים לרקוד כאלים וגבעות כבני צאן?

ז'-ח'. "מלפני אדון חולי ארץ" – תשובת המשורר כל הקורות בטבע ובבריות מפני הופעת גילוי השכינה,

        וחרדת ה' אשר גם הפך צור לאגם מים (שמות י"ז, ו'), וחלמיש למעינו מים (במדבר כ', ז'-י"א).

מאורעות היסטוריים במזמור:                        מקורות:

1. יציאת מצרים – "בצאת ישראל ממצרים" (שמות, י"ב).
2. קריעת ים-סוף –"הים ראה וינוס" (שמות, י"ד).
3. מעמד הר סיני – "ההרים רקדו כאלים" ( שמות, י"ט-כ').
4. הוצאת מים מסלע –"ההופכי הצור אגם מים" (שמות, י"ז).
5. מעבר הירדן – "הירדן יסוב לאחור" ( יהושע, ד').   

המבנה:                                                                                                      

א'. מבנה פיוטי שמונה פסוקים, וארבע בתים.

ב'. כל פסוק שתי צלעות מקבילות בתקבולת נרדפת.

ג'. בכל צלע ראשונה יש ביטוי העולה לצלע השניה (ראה לעיל).

ד'. בית שלישי שאלות, ובית רביעי תשובות.

ה'. דמויים.     ו'.  האנשה.       ז'. אנפורה.        ח'. צימודים.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי