מזמור קל"ט
א לַמְנַצֵּחַ, לְדָוִד מִזְמוֹר: יְהוָה חֲקַרְתַּנִי, וַתֵּדָע. ב אַתָּה יָדַעְתָּ, שִׁבְתִּי וְקוּמִי; בַּנְתָּה לְרֵעִי, מֵרָחוֹק. ג אָרְחִי וְרִבְעִי זֵרִיתָ; וְכָל-דְּרָכַי הִסְכַּנְתָּה. ד כִּי אֵין מִלָּה, בִּלְשׁוֹנִי; הֵן יְהוָה, יָדַעְתָּ כֻלָּהּ. ה אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי; וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. ו פלאיה (פְּלִיאָה) דַעַת מִמֶּנִּי; נִשְׂגְּבָה, לֹא-אוּכַל לָהּ. ז אָנָה, אֵלֵךְ מֵרוּחֶךָ; וְאָנָה, מִפָּנֶיךָ אֶבְרָח. ח אִם אֶסַּק שָׁמַיִם, שָׁם אָתָּה; וְאַצִּיעָה שְּׁאוֹל הִנֶּךָּ. ט אֶשָּׂא כַנְפֵי-שָׁחַר; אֶשְׁכְּנָה, בְּאַחֲרִית יָם. י גַּם-שָׁם, יָדְךָ תַנְחֵנִי; וְתֹאחֲזֵנִי יְמִינֶךָ. יא וָאֹמַר, אַךְ-חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי; וְלַיְלָה, אוֹר בַּעֲדֵנִי. יב גַּם-חֹשֶׁךְ, לֹא-יַחְשִׁיךְ מִמֶּךָּ: וְלַיְלָה, כַּיּוֹם יָאִיר-- כַּחֲשֵׁיכָה, כָּאוֹרָה. יג כִּי-אַתָּה, קָנִיתָ כִלְיֹתָי; תְּסֻכֵּנִי, בְּבֶטֶן אִמִּי. יד אוֹדְךָ-- עַל כִּי נוֹרָאוֹת, נִפְלֵיתִי: נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ; וְנַפְשִׁי, יֹדַעַת מְאֹד. טו לֹא-נִכְחַד עָצְמִי, מִמֶּךָּ: אֲשֶׁר-עֻשֵּׂיתִי בַסֵּתֶר; רֻקַּמְתִּי, בְּתַחְתִּיּוֹת אָרֶץ. טז גָּלְמִי, רָאוּ עֵינֶיךָ, וְעַל-סִפְרְךָ, כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ: יָמִים יֻצָּרוּ; ולא (וְלוֹ) אֶחָד בָּהֶם. יז וְלִי--מַה-יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵל; מֶה עָצְמוּ, רָאשֵׁיהֶם. יח אֶסְפְּרֵם, מֵחוֹל יִרְבּוּן; הֱקִיצֹתִי, וְעוֹדִי עִמָּךְ. יט אִם-תִּקְטֹל אֱלוֹהַּ רָשָׁע; וְאַנְשֵׁי דָמִים, סוּרוּ מֶנִּי. כ אֲשֶׁר יֹמְרוּךָ, לִמְזִמָּה; נָשׂוּא לַשָּׁוְא עָרֶיךָ. כא הֲלוֹא-מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא; וּבִתְקוֹמְמֶיךָ, אֶתְקוֹטָט. כב תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים; לְאוֹיְבִים, הָיוּ לִי. כג חָקְרֵנִי אֵל, וְדַע לְבָבִי; בְּחָנֵנִי, וְדַע שַׂרְעַפָּי. כד וּרְאֵה, אִם-דֶּרֶךְ-עֹצֶב בִּי; וּנְחֵנִי, בְּדֶרֶךְ עוֹלָם.
חלוקת הפרק:
- א - ו - ידיעת ה' בכל עניני האדם. } שבחי
- ז - י"ב - השגת ה' את האדם בכל מקום. }
- י"ג - י"ח - ה' יוצר האדם ומכיר ראשיתם ואחריתם.) הבורא.
- י"ט - כ"ב - תפילה לאובדן הרשעים החוטאים. }
- כ"ג - כ"ד - תפילת המשורר על עצמו. } תפילה.
הקדמה:
המזמור הינו התבוננות בתלותו המוחלטת של האדם בבוראו. ה' הכל יכול יודע ומכיר את לבו ומחשבותיו של האדם, וחוזה את כל תנועותיו, מכיר את כל הברואים מראשיתם עד אחירתם והאדם אינו יכול להשיג את מחשבות ה'. עליו אמר אבן עזרא: "זה המזמור נכבד מאוד בדרכי ה', ואין באלה החמשה ספרים מזמור כמוהו, וכפי בינת אדם בדרכי ה', ודרכי הנשמה בטעמיו".
- ידיעת ה' בכל עניני האדם. (א – ו)
א. "למנצח לדוד מזמור ה' חקרתני ותדע".
ב. "אתה ידעת שבתי וקומי בנתה לרעי מרחוק".
ג. "ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנת" (למדת)
ה' יודע את כל תנועותיו והליכותיו של האדם והזכיר את התנועות:
"שבתי" – ישיבה.
"וקומי" – קימה.
"אורחי" – הליכה.
"ורבעי" – שכיבה.
"בנתה לרעי מרחוק" במשמעות: שאף את המחשבות של האדם מזמן הרחוק מכיר הקב"ה.
ד. "כי אין מלה בלשוני הן ה' ידעת כולה".
ה' יודע הכל ואף את המילים שטרם נאמרו מפיו של האדם.
ה. "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה".
"צרתני" - אב"ע – מלשון מצור.
רש"י - מלשון צורה.
על-פי פירוש אב"ע: ה' שם מצור סביב האדם, לבל יוכל לברוח מפניו.
על-פי פירוש רש"י: ה' צר צורה לאדם, משבחי הבורא.
ו. "פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה".
האדם בחולשתו, אין ביכולתו להינצל ולברוח לאף מקום מפני ה'. (רש"י)
- השגת ה' את האדם בכל מקום. (ז – י"ב)
ז. "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח".
אין יכולת לאדם ללכת ולברוח.
ח. "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול ( קבר) הנך".
ט. "אשא כנפי שחר אשכנה באחרית ים".
י. "גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך".
י"א. "ואומר אך חושך ישופני (יסתרני) ולילה אור בעדני".
י"ב. "גם חושך לא יחשיך ממך כיום יאיר כחשיכה כאורה".
סכום:
ה' נמצא בכל מקום. עליונותו של ה', היא כה מוחלטת עד כי שאי-אפשר לו לאדם לברוח מה'. חוסר
היכולת נובע בשל העובדה כי ה' נמצא בכל מקום בשמים ובשאול ובארבע רוחות השמים. גם הבריחה
אל מקום החושך, אינה פתרון מפני שהחושך אין בו מניעה מצד מי שברא את האור והחושך.
הערה: הקטע (ז – י"ב) בנוי תחילה בציון שאלה, "אנא אלך מרוחך ואנא מפניך אברח" (ז) שלאחריה
מוסיף המשורר לציין בפרוט, שאין יכולת לאדם להסתתר מה', בכל מקום בעולם.
המשורר מוסיף לציין את המקומות האפשריים שיש לאדם מקום מוצא להימלט אליו ובכך
להנצל, אך עם ציון המקומות והאפשרויות, המשורר מציין את ביטולם,
"אם אסק שמים – שם אתה". "ואציעה שאול (קבר) – הנך". (ח)
- ה' יוצר האדם ומכיר ראשיתם ואחריתם. (י"ג – י"ח(
י"ג. "כי אתה קנית (יוצר) כליותי תסוכני בבטן אמי".
ה' שיצר את האדם וכליותיו, ואיך א"כ אפשר להסתתר מפני ה'.
י"ד. "אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד".
מעשי ה' מכוסים ואינם ידועים, וכולם מושכלים ונפלאים.
ט"ו. "לא נכחד עצמי ממך אשר עושיתי בסתר רוקמתי בתחתיות ארץ".
גם יצירת עצמותיו ותכונותיו לא נעלמו מעיני ה'. (מצודות)
ט"ז. "גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם".
עניך ה' ראו את גופי בתחילת יצירתי, בעוד הגוף לא ניכר "ועל ספרך כולם יכתבו", וכל
אברי העתידים להתפתח בגופי, כבר נקבעו ונקצבו גודל האברים וצורתם "ימים יוצרו",
ולכל אבר גם נקבע היום אשר יווצר בו ויופיע בגוף.
י"ז. "ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם".
ולי כמה יקרים וחביבים עלי רעיונותיך – מחשבותיך. מה עצמו ראשיהם (תחילתן), מה
גדולים תחילותיהם, וכל שכן קיומן והמשכן.
י"ח. "אספרם מחול ירבון הקצותי ועודי עמך".
אם אבקש לספור את טוב מעשי ה' בעולם, הם ירבו מחול. "הקצותי ועודי עמך", וכל עוד
אהיה חי, אהיה דבק ומהרהר בנפלאותיך.
סכום:
משבחי הבורא, מוסיף המשורר לתאר, את תופעת הפלא הגדול יצירת האדם בתוך רחם האם
(מקום החושך), האדם. תאור יצירת האדם הוא הדבר המעיד מעל הכל על השגחתו של ה', ומכאן
המסקנה שהאדם רחוק מלתפוס את מחשבות ה'. כל אלה מביאים את המשורר להכרה על עוצמת
ה' וטובו בעולם, ומכאן ההכרה והיראה בה' מובנת, והבריחה מה' מגוחכת.
- תפילה לאובדן הרשעים החוטאים. (י"ט – כ"ב)
י"ט. "אם תקטול אלוה רשע ואנשי דמים סורו מני".
כ'. "אשר יומרוך למזמה נשוא לשוא עריך".
כ"א. "הלא משנאך ה' אשנא ובתקוממיך אתקוטט".
כ"ב. "תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי".
המשורר נושא תפילה להצלה מפני האויבים הקמים עליו. אל אנשי הדמים אשר בפיהם מזכירים שם ה'
כיראי שמים, אך ובליבם מזימות רעות, ועל-כן הם שנואים עליו ביותר "תכלית שנאה שנאתים".
- תפילת המשורר על עצמו. (כ"ג – כ"ד)
כ"ג. "חקרני אל ודע לבבי בחנני ודע שרעפי".
כ"ד. "וראה אם דרך עצב בי ונחני בדרך עולם".
המשורר פונה בבקשה אל ה' לחקור, כדי לדעת מה יש בליבו ובמחשבותיו, וכשיחקור ה' ימצא
כי אין בליבו דופי באמונתו ויראתו בה'.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
