בס''ד
פרקים י''ג- י''ט
הנחלות
ערך לסדר
יש ערך עליון לסדר בו מסודרת ארץ מצד הנחלות, כשם שבמדבר היה הסדר חשוב בחניה ובהליכה- ''איש על מחנהו ואיש על דגלו''. זה מראה גם את היחס והקדושה שבין החול לקודש ובין הכוחות ואיזונם בעם ישראל החי הבריא בארצו- ספר יהושע זה עם ישראל בבריאותו, גם לולא חטאו ישראל היה צריך להכתב.
יחס אדם ומקום
''חן מקום על יושביו''- מוזכר במדרש על ניסי אלישע בריפוי המים ביריחו. יש ערך ביחס האקלימי והגאוגרפי בו חי האדם לבין תכונות נפשו. כל שכן כשאנו עוסקים בעמ''י אשר צריך את ההר הנכון בכדי שהכרם הטוב יתן פירותיו יפים. כשעמ''י בארצו יותר פורח האדם ומאידך פורחת הארץ. כך גם כל שבט אשר במקומו המתאים לו פורח ומפריח.
לכן, אף שניתנה הארץ בגורל, לכאורה במקריות, הגמרא בבבא בתרא (קכב.) מלמדת אותנו שאלעזר קודם שאל באורים ובתומים ואמר כבר איזה שבט יעלה לאיזה נחלה:
ולא נתחלקה אלא בגורל שנאמר אך בגורל ולא נתחלקה אלא באורים ותומים שנאמר על פי הגורל הא כיצד אלעזר מלובש אורים ותומים ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו והיה מכוין ברוח הקדש ואומר זבולן עולה תחום עכו עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו וחוזר ומכוין ברוח הקדש ואומר נפתלי עולה ותחום גינוסר עולה עמו טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו נפתלי טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום גינוסר וכן כל שבט ושבט
אם כן למה יש צורך כלל בגורל? אלא שיש צורך בחלוקת הארץ שתהיה בדרך טבעית, אך בתוכיות הדברים ברור שיש כאן הכוונה אלוקית להתאמת כל שבט לנחלתו ולכן חשוב להדגיש שקודם אמר על פי האורים והתומים.
בגמרא בגיטין ז. דורשים את שמות הערים בארץ. כלומר, יש ממש יחס של חיים[1] ושל אופי לכל עיר ועיר:
א''ל רב הונא בר נתן לרב אשי מאי דכתיב {יהושע טו-כב} קינה ודימונה ועדעדה א''ל מתוותא דארץ ישראל קחשיב א''ל אטו אנא לא ידענא דמתוותא דא''י קא חשיב אלא רב גביהא מארגיזא אמר בה טעמא כל שיש לו קנאה על חבירו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין א''ל אלא מעתה {יהושע טו-לא} צקלג ומדמנה וסנסנה הכי נמי א''ל אי הוה רב גביהא מבי ארגיזא הכא הוה אמר בה טעמא רב אחא מבי חוזאה אמר בה הכי כל מי שיש לו צעקת לגימא על חבירו ודומם שוכן בסנה עושה לו דין
על פי הבנה זו ננסה לעיין בכמה נקודות העולות מתוך חלוקת הנחלות:
נחלת בני גד וראובן וחצי שבט המנשה[2]
בפרק י''ג אנו קודם כל פוגשים מדרגות בקדושתה של א''י. יתכן שזה מתקדש רק אחר כיבוש ארץ ישראל, אך בין כך ובין כך יש מדרגות בקדושת המקומות כשם שבבני אדם ובזמנים יש מדרגות. כ מתבאר באריכות בפרק א' בכלים, ממשנה ו' והלאה: ''עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות. ..''. ישנם הרבה דיונים האם משה נכנס לארץ, והמשך חכמה אומר שנכנס אלא שעוד לא התקדשה ארץ בני גד וראובן לענייני מצוות התלויות בארץ. אם כן זה תלוי במחלוקת הזו.
זה כאמור תלוי גם באופי השבט. בני בנימין ויהודה קשורים יותר עמוק אל הקודש וכך הולך ומתפשטת הקדושה למדרגותיה, עד הקצוות שהם בני גד וראובן.
הגמרא בבבא בתרא קכב. אומרת שהיו מעלים כסף על פי חשבון השטח לא רק מבחינת הרוחביות שלו אלא גם לפי איכותו החומרית ואף על פי קרבתו ירושלימה:
ולא נתחלקה אלא לכספים שנאמר בין רב למעט למאי אילימא לשופרא וסניא אטו בשופטני עסקינן אלא לקרובה ורחוקה כתנאי רבי אליעזר אומר בכספים העלוה רבי יהושע אומר בקרקע העלוה
רש''י: בכספים. קס''ד השתא מי שהיה לו חלק יפה היה נותן דמים למי שהגיע לו חלק כחוש מאי דביני ביני שנאמר בין רב למעט כלומר וצריך לדקדק בין רב למעט להוסיף דמים הרב למעט שהזיבורית קרי ליה מעט והעידית קרי רב שכך אמר ר' יהודה סאה ביהודה שוה ה' סאין בגליל והיה מעלה דמים זה שנפל חלקו ביהודה למי שנפל לו חלקו בגליל:
בני גד ובני ראובן הם אנשי מקנה יותר שייכים לעולם החומר- העבודה- אך מקושרים אל הקודש. כשיש רג אחד חשש התנתקות, מיד שולחים בנ''י שליחים שיבררו, כי מכזה מרחק, ניתוק קטן והכל אבוד. לכן למשה חשוב לשים להם את חצי שבט המנשה, בכדי שיהיו יותר שייכים לקודש[3].
נחלת שבט יהודה
שבט יהודה שהוא המלכות חייב להיות הקרוב ביותר אל הקודש. כי בישראל המלכות קשורה בקשר ישיר אל הקודש. שלמה בונה מדרגות היישר אל בית המקדש. אין ניתוק כלל.
בפרק ט''ו פס' ח' מתואר גבול יהודה שבירושלים. הגמרא בזבחים נד אומרת שהיתה מחשבה לבנת את בית המקדש בעין עיטם אך נבנה מחוץ לתחום יהודה אך היה חוט שעבר על גבי לשכת הסנהדרין ששייך ליהודה:
וילך דוד ושמואל וישבו בנויות ברמה וכי מה ענין נויות אצל רמה אלא שהיו יושבין ברמה ועוסקין בנויו של עולם אמרי כתיב {דברים יז-ח} וקמת ועלית אל המקום מלמד שבית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל וארץ ישראל גבוהה מכל ארצות לא הוו ידעי דוכתיה היכא אייתו ספר יהושע בכולהו כתיב {יהושע יח-יד} וירד ועלה הגבול ותאר הגבול בשבט בנימין ועלה כתיב וירד לא כתיב אמרי ש''מ הכא הוא מקומו סבור למבנייה בעין עיטם דמדלי אמרי ניתתי ביה קליל כדכתיב {דברים לג-יב} ובין כתפיו שכן ואיבעית אימא גמירי דסנהדרין בחלקו דיהודה ושכינה בחלקו דבנימין ואי מדלינן ליה מתפליג טובא מוטב דניתתי ביה פורתא כדכתיב ובין כתפיו שכן
רש''י: שהן יושבים ברמה. בעירו של שמואל: נויו של עולם. למצוא מקום לבית הבחירה מן התורה: ועלית. בכל שעריך קרי עלייה ומשם לבית המקדש מלמד שבית המקדש היה גבוה מכל ארץ ישראל: וארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. לא מיבעיא לן הכא ולאו מהכא נפקא לן אלא מקרא אחרינא דכתיב (ירמיהו טז כג) לא יאמר עוד חי וגו' כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל המקומות אשר הדחתים שם וגו': דוכתיה. מקומו היכן מקום הגבוה בא''י בגבול מי הוא: אייתו ספר יהושע. לבדוק בגבולי השבטים ולא פירשו שם באחד מכל השבטים פיאות גבוליהם לארבע רוחותיהם חוץ משבט יהודה ובנימין שנתפרשו שם כל הגבולים מסובבין ברוחותיה ומקצועותיה גבול יהודה לדרומה של ארץ ישראל וארץ אדום גבולו לדרום על פני כולו ואורך גבול יהודה מן המזרח למערב על פני אורך כל גבולה של א''י ים המלח למזרח וים הגדול למערב והן מן גבולי ארץ ישראל בפרשת אלה מסעי וגבול צפוני של ארץ יהודה לא היה מכוון לארכו אלא התחיל למזרח מן הירדן ועולה למערב ומרחיב מאמצעו ופונה באלכסון לצפון ועולה מדביר ומרחיב לצד צפון אל הכתף היבוסי היא ירושלים ומשהתחיל מן המזרח מונה והולך עד ירושלים: כתיב ועלה הגבול ולא כתיב וירד. ועוד כתיב בעלייה אחת מירושלים עד ראש ההר על פני גיא בן הינום ומשם עד הים שהוא לרוח מערב כתיב ותאר הגבול וירד הגבול: ולא כתיב ועלה. ונחלת בנימין בצפונה של נחלת יהודה וגבול נגב לבנימין הוא גבול צפונה ליהודה אלא שאין אורך נחלת בנימין מן המזרח ועד הים אלא עד ירושלים ועד ההר אשר על גיא בן הינום ועד קרית יערים: כתיב ועלה ותאר ולא כתיב וירד. ותאר אינה לא עליה ולא ירידה למדנו שראש ההר אשר על גיא בן הינום הוא גבוה מן הכל ולמעלה מירושלים דמירושלים ולשם כתיב ועלה: סבור למיבנייה בעין עיטם. נראה בעיני שהוא מעין מי נפתוח האמור שם אחר עליית ההר אשר על פני גיא בן הינום אשר לא נכתב ירידה בינתיים: ניתתי ביה קליל. נעשה אותו נמוך מעט ונבנהו בירושלים שהיא למטה כדכתיב כתפיו ולא כתיב ראשו: ואיכא דאמרי. האי דלא בנאה בעין עיטם משום דרחיק שם נחלת בנימין מנחלת יהודה יותר משיעור הר הבית ואפשר לסמוך לשכת הגזית לעזרה ואנן בעינן סנהדרין בעזרה דכתיב וקמת ועלית וגו' וצריכה להיות בחלקו של יהודה כדמפרש ואזיל גמירי סנהדרין בחלקו של יהודה כדכתיב (בראשית מט) ומחוקק מבין רגליו:
כמה דברים עולים מיחס המקדש לנחלת יהודה ובנימין. שהמקדש שייך לכולם אך יש יחס מיוחד ליהודה ולמקדש. למלוכה ולקודש. וכוון שיהודה אינם פרטיים אלא לב, החוט הדק שעובר אינו משייך את ירושלים להיות משהו פרטי כי יהודה אינם פרטיים.
נחלת שמעון ולוי
בפרק י''ט פסוק א' כתוב ששבט שמעון בתוך שבט יהודה. נחלתם היתה בלועה בנחלת יהודה. גם הלווים נחלתם פזורה בין כל השבטים. לא לחינם הדבר. שמעון ולוי שבטיים קנאים, בעלי נפש עם נטיה קיצונית. כאשר זה בא כבלועה בממלכה, אין טוב מזה. אך כשעומד לעצמו, אינו מקבל את ברכת יעקב. שמעון מוזכר עוד בתורה כבלוע ביהודה- ''שמע ה' קול יהודה''. השמעונים היו מלמדי תינוקות, פזורים בנחלה. כאשר הם פזורים וכל שכן בלועים בתוך שבט הממלכה, אין ברכה גדולה מכוחות עזים אלו. וכך גם שבט לוי הפזורים מתוקף תפקידם בכל שבטי ישראל ואף נחלתם פזורה.
מצאתי בגר''א על אתר שאומר נקודה זו שבדוקא שמעון בלוע בתוך יהודה.
נחלת יוסף
שי נקודות המובאות בנחלת זו. האחד- בנות צלפחד ואהבתם לארץ. בקשת בני יוסף ותשובת יהושע- חינוך יהושע שהמלחמה תלויה ברצון ובאמונת הנצחון.
[1] מספרים על הרב זצ''ל שאחר שחזר משהות ארוכה שנתקע במלחמה בשוויץ, בהעלותו ירושלימה, התפלא מיופיים של הרי ירושלים. שאלו אותו שותפיו לנסיעה, שהרי עתה חזר משוויץ, ארץ בה נודעים ההרים ביופיים? ענה להם, ''אתם לא רואים שכאן ההרים חיים, יש להם נשמה''.
[2] דברים שכתבתי בעבר:
נראה שבני גד ובני ראובן אלו אנשי החול אשר שייכותם לקודש הכרחית וחשובה אך הם שייכים להתרחבות החיים אף למקומות שכבר כמעט ואין בהם קדושה, אינם בגבולות הארץ. אמנם צמודים הם לארץ וע''י התיישבותם יש בהם מגדרי הקודש אף שאין מדרגתם כשאר כל מדרגות הארץ. זה בזכות שהם עושים זאת באופן של קישור לקודש. רשות ממשה ויציאה למלחמה עם כלל ישראל ורק בהתישב הארץ כולה מנוחה יתנו לנפשם להרחיב הגבול.
אמנם מדרש מפתיע הגוער בבני גד ובני ראובן על כך שלא עשו שאת מכח התורה ועל כן גלו ראשונים מופיע בבמדבר רבה כ''ב,ז'[2].
אמנם גם שמשון מופיע שם יחד עם גלוית, קרח, המן ואחיתופל כאחד שלא בא מכח התורה ועל כן אבד מהעולם. הדברים מתמיהים קצת על אחיתופל שכן היה מלא בתורה אלא שסרח. ממש מפתיעים על בני גד וראובן דהרי לא גער בהם משה אלא מצד שלא יחלישו. ותמוהים מאד מאד על שמשוון שנזיר אלקים מבטן ורוח ה' החל לפעמו וכל שובבותו רק תאנה הוא מבקש???
אלא נראה שעל פי דברי ה'שפת אמת' על פרשת מטות (שנת תרל''א) יובן יותר. שבאמת יש הבדל עצום מה מתרחש בפנימיות הדברים ואם הדבר נעשה מתוך יראה וכל כולו מופנה לשמה אזי הכל מקבל גוון אחר וגם דברי הרשות מתמלאים אור וקודש. ו'לפי הידיעה שיודע האדם היטב שכל אשר לו מהי''ת כמו כן נתגלה אצלו הפנימיות חיות מה''ית'. היינו, ככל שהדברים מכוונים כך הם הולכים לאשורם. אך סטיה קטנה מהכוונה הפנימית וכל החיות נעלמת ואזי סורח הדבר. אצל אחיתופל על אף תורתו מתברר שכל הכוונה הפנימית איננה והכל סרוח מעיקרה. אצל בני גד ובני ראובן ואף אצל שמשון זה שונה. לא מדובר בסטיה מעיקרה אלא מדובר באנשים שמתעסקים בדברים יותר רחוקים מהקודש וממילא יותר סבוכים. הם מהלכים תמיד על תבנית ביצים בכדי שלא תסתלק החיות הפנימית.
אצל בני גד וראובן- אלו אנשים שיותר שייכים לצד החול ודוקא שם כוון שמעיקרא לא עסקינן בעבודת הקודש אלא חול גמור מתוך חיבור אל הקודש אזי צריך זהירות יותר גדולה, שרגע קט וינתק ולא ישאר החיות הפנימית, כי הבקשה בקשת חול ורק הקשר יצר זאת לטוב, לרומם את כל הארציות. בהנתקו פסק החיות וסרח.
אצל שמשון הדברים עוד יותר סבוכים. שמשון ודאי כל בקשתו מרישא היא לעזרת ה' בגבורים. אך דרכו דרך סבוכה עד מאד ההולכת בדברים היותר רחוקים ויותר מזוהמים. רגע אחד של הליכה אחר העיניים והקשר ניתק, אף שודאי יחזור. אך דוקא בגלל הדרך הסבוכה, הזרמת הקודש חייבת להיות בלתי פוסקת.
[3] צריך מקור לכך שזו הסיבה לצרוף שבט מנשה. אמנם כך מקובל להגיד.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.