א בִּשְׁנַת-מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ, וָאֶרְאֶה אֶת-אֲדֹנָי יֹשֵׁב עַל-כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא; וְשׁוּלָיו, מְלֵאִים אֶת-הַהֵיכָל.
ב שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ, שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד: בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו, וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו--וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף. ג וְקָרָא זֶה אֶל-זֶה וְאָמַר, קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ יְהוָה צְבָאוֹת; מְלֹא כָל-הָאָרֶץ, כְּבוֹדוֹ.
ד וַיָּנֻעוּ אַמּוֹת הַסִּפִּים, מִקּוֹל הַקּוֹרֵא; וְהַבַּיִת, יִמָּלֵא עָשָׁן. ה וָאֹמַר אוֹי-לִי כִי-נִדְמֵיתִי, כִּי אִישׁ טְמֵא-שְׂפָתַיִם אָנֹכִי, וּבְתוֹךְ עַם-טְמֵא שְׂפָתַיִם, אָנֹכִי יוֹשֵׁב: כִּי, אֶת-הַמֶּלֶךְ יְהוָה צְבָאוֹת--רָאוּ עֵינָי. ו וַיָּעָף אֵלַי, אֶחָד מִן-הַשְּׂרָפִים, וּבְיָדוֹ, רִצְפָּה; בְּמֶלְקַחַיִם--לָקַח, מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ. ז וַיַּגַּע עַל-פִּי--וַיֹּאמֶר, הִנֵּה נָגַע זֶה עַל-שְׂפָתֶיךָ; וְסָר עֲוֹנֶךָ, וְחַטָּאתְךָ תְּכֻפָּר. ח וָאֶשְׁמַע אֶת-קוֹל אֲדֹנָי, אֹמֵר, אֶת-מִי אֶשְׁלַח, וּמִי יֵלֶךְ-לָנוּ; וָאֹמַר, הִנְנִי שְׁלָחֵנִי. ט וַיֹּאמֶר, לֵךְ וְאָמַרְתָּ לָעָם הַזֶּה: שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ וְאַל-תָּבִינוּ, וּרְאוּ רָאוֹ וְאַל-תֵּדָעוּ. י הַשְׁמֵן לֵב-הָעָם הַזֶּה, וְאָזְנָיו הַכְבֵּד וְעֵינָיו הָשַׁע: פֶּן-יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע, וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב--וְרָפָא לוֹ. יא וָאֹמַר, עַד-מָתַי אֲדֹנָי; וַיֹּאמֶר עַד אֲשֶׁר אִם-שָׁאוּ עָרִים מֵאֵין יוֹשֵׁב, וּבָתִּים מֵאֵין אָדָם, וְהָאֲדָמָה, תִּשָּׁאֶה שְׁמָמָה. יב וְרִחַק יְהוָה, אֶת-הָאָדָם; וְרַבָּה הָעֲזוּבָה, בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. יג וְעוֹד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה, וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר: כָּאֵלָה וְכָאַלּוֹן, אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת מַצֶּבֶת בָּם--זֶרַע קֹדֶשׁ, מַצַּבְתָּהּ.
חזון ההקדשה.
חלוקת הפרק:
- מראות ה' - גילוי השכינה - א'-ה'
- תגובת הנביא והיטהרותו - ה'-ז'
- השליחות ותוכנה - ח'-י"ג
זמן ההקדשה":
א'. "בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את אדו-ני יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל"
"בשנת מות המלך עוזיהו"
דעה א' דעה ב'
בשנה שמת בה ממש בשנה שנצטרע (מצורע נחשב כמת).
מקור: מלכים ב', ט"ו, ז'.
דברי הימים ב', כ"ו, י"ט.
מהלך ההקדשה.
- מראות אלוקים. 2. תגובת ישעיה למראות. 3. ההיטהרות. 4. השליחות ותגובת הנביא.
- תוכן השליחות. 6. תגובת הנביא למראות. 7. תשובת ה'.
- מראות ה' – גילוי השכינה. (א' – ה' )
א'. "בשנת מות המלך עוזיהו ואראה את אדו-ני יושב על כסא רם ונשא ושוליו מלאים את ההיכל".
ב'. "שרפים עומדים ממעל לו שש כנפים שש כנפים לאחד בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו
ובשתים יעופף"
ג'. "וקרא זה אל זה ואמר קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלוא כל הארץ כבודו"
ד'. "וינועו אמות הסיפים מכל הקורא והבית ימלא עשן"
הנביא רואה בחזונו גילויי שכינה שמימיים, במרכזם המלך – ה' יושב, ופמליה של מעלה עומדים
לשמשו, ושרפים קוראים זה לזה במקהלה ואומרים קדוש, קדוש, קדוש.
- תגובת ישעיה למראות. ( ה' – ז' )
ה'. "ואומר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנוכי ובתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב
כי את המלך ה' צבאות ראו עיני"
תחושת פחד של הנביא "אוי לי כי נדמתי…כי את המלך ה' צבאות ראו עיני"
"נדמתי" במשמעות נכרתי - הריני מת. ראיית ה' היתה עבורו סכנה, ועוד חש הנביא שאל מול
המראה הנורא והנשגב הוא הנו טמא שפתיים, תחושה שנבעה מן הפער בין גודל המראות שבגילוי
השכינה, לבין הרגשת קטנותו ואפסותו.
טומאה מול קדושה.
"כי איש טמא שפתים אנוכי
ובתוך עם טמא שפתים אנוכי יושב". "כי את המלך ה' צבאות ראו עיני"
- ההיטהרות
ו'. "ויעוף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה (גחל) במלקחים לקח מעל המזבח"
ז'. "ויגע על-פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך וסר עוונך וחטאתך תכופר".
המלאך מחטא באש את שפתי הנביא ומכשירו לשליחות. אך מה היה חטאו של הנביא, "וסר עוונך
וחטאתך תכופר"?
רש"י: חטא לשון הרע שאמר על ישראל "ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב"(ה).
אב"ע: על עוון הטומאה הדבקה בכל בשר ודם, גם בישעיה - חטא הנעורים.
- השליחות ותגובת הנביא. (ח' – י"ג)
ח'. "ואשמע את קול אדו-ני אומר את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני"
אחרי ההיטהרות שומע הנביא את קולו של הקב"ה הקורא "את מי אשלח ומי ילך לנו",
הנביא משיב: "הנני שלחני".
בדרך כלל מסרבים הנביאים ליטול את עול השליחות, כמו ירמיה, אולם ישעיה מתנדב ומקבל על
עצמו את השליחות. יתכן שהדבר נבע מהכשרתו של הנביא, "ויגע על פי" – אחר ההיטהרות.
- תוכן השליחות.
ט'. "ויאמר לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו".
י'. "השמן לב העם הזה ואוזניו הכבד ועיניו השע, פן יראה בעיניו ובאוזניו ישמע ולבבו יבין ושב
ורפא לו"
"השמן לב העם הזה (לב) "פן יראה בעיניו (עין).
ואוזניו הכבד (אוזן) ובאוזניו ישמע (אוזן).
ועיניו השע" (עין) ולבבו יבין ושב ורפא לו" (לב).
פסוקים אלה מתפרשים בשני פנים (חשוב ביותר).
א. מניעת התשובה - מניעת הבחירה החופשית.
פעמים שהקב"ה מונע את הבחירה החופשית בשעה שאדם עושה חטאים רבים,
או חטא גדול. (רמב"ם הלכות תשובה).
ב. משפט חיווי - הקב"ה מכין את ישעיה כי העם קשה עורף מטבעו, וממילא לא תועיל לו אזהרת הנביא.
הערה חשובה: דברי הרמב"ם בסעיף א', הם תשובה לקושי בכל מקום בתנ"ך, שבו מתעוררת
השאלה: מדוע ה' מונע את הבחירה החופשית ואין נותן למי שחפץ לשוב בתשובה.
דוגמאות: 1. מניעת פרעה מלשלוח את ישראל – "ויחזק ה' את לב פרעה..." שמות ט', י"ב; י"ד, ח'
- אצל סיחון – "ולא אבה סיחון... העברנו בו כי הקשה ה'". דברים ב', ל'.
- אצל אליהו הנביא – "ואתה הסבות את ליבם אחורנית" מלכים ב', י"ח.
- תגובת הנביא למראות.
י"א."ואומר עד מתי אדו-ני ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה
תשאה שממה"
"ואומר עד מתי"? רד"ק: "עד מתי" תמנע מהם לחזור בתשובה? הנביא מעלה ניסיון לצמצם את
הפורענות לישראל, כשהוא מכיר בזה שה' מונע מהם לשוב בתשובה.
רש"י: "עד מתי" העם יכבידו את ליבם? עד כמה יהיה גודל החורבן אחר
שישראל יקשו את ליבם? בזה הכיר שרק החורבן יחולל את המפנה.
- תשובת ה'.
"ויאמר עד אשר אם שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם והאדמה תשאה שממה". (י"א)
עד אשר הארץ תהיה שממה – גלות ("תשאה" - שממה) [ותושביה יגלו]
י"ב."וריחק ה' את האדם ורבה העזובה בקרב הארץ"
שלבים בפורענות: א. הרס וחרבן. ב. גלות. ג. שממה.
י"ג."ועוד בה עשיריה ושבה והיתה לבער כאלה וכאלון אשר בשלכת מצבת בם זרע קודש מצבתה".
החורבן לא יהיה מאורע חד פעמי, אלא פורענות אחר פורענות "ושבה והיתה לבער", ותכלית
הפורענות לצרף את העם עד שישארו בו רק צדיקים שישובו אל ה', "זרע קודש מצבתה".
"ועוד בה עשריה"
רש"י: רד"ק:
גם השארית, שישארו עשירית, רק לאחר שימלכו בארץ
ישוב ה' לבער בהם עשרה מלכים מעת נבואה
ולצרוף עד שישארו זו (מות עוזיהו) תבוא
רק צדיקים. הפורענות בזמן המלך העשירי (צדקיהו)
עשיריה - במשמעות מעט. עשיריה - כמשמעו.
הערה: פרק זה, הקדשת הנביא, מן הראוי שיפתח את ספר ישעיהו, אך מדוע ראה מסדר הספר חזקיהו
וסיעתו לפתוח את הספר בנבואה בפרק א', ורק בפרק ו' נאמרה ההקדשה?
תשובה: חזקיהו וסיעתו ראו לפתוח את ספר ישעיה בנבואה הפותחת את הספר, הכוללת את תמצית הלקחים העולים מכל דברי הנבואות שבספר.
א'. תוכחות על פגמים מוסריים בין אדם לחברו, המשחיתים את החברה.
ב'. תוכחה על בגידת העם, על חטאים בין אדם למקום.
ג'. קריאה לתשובה (פסוק ט"ז).
ד'. הבטחה כי בעתיד מצב ירושלים והעם ישוב להיות טוב כבעבר.
ה'. נבואה כי כל החטאים ישמדו.
מכאן שאין מוקדם ומאוחר גם בנביאים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
