א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת. ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן
נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. ג חַזְּקוּ, יָדַיִם רָפוֹת; וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת, אַמֵּצוּ. ד אִמְרוּ, לְנִמְהֲרֵי-לֵב, חִזְקוּ, אַל-תִּירָאוּ; הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם, נָקָם יָבוֹא--גְּמוּל אֱלֹהִים, הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם.
ה אָז תִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי עִוְרִים; וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה. ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם: כִּי-נִבְקְעוּ
בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם; בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא.
ח וְהָיָה-שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ--לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא-לָמוֹ; הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים, לֹא יִתְעוּ.
ט לֹא-יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל-יַעֲלֶנָּה--לֹא תִמָּצֵא, שָׁם; וְהָלְכוּ,גְּאוּלִים י וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.
חלוקת הפרק:
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית - א' - ב'.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה - ג' - ד'.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה - ה' - ז'.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים - ח' - ט'.
- שמחת השבים מהגלות - י'.
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית. (א' – ב')
א'. "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת"
ב'. "פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה'
הדר אלוקינו"
"ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלוקינו".
בנחמת הנביא לעם, הוא פותח בתיאור שמחת הארץ "ישושום", "ותגל", "ותפרח", "פרוח
תפרח", "ותגל", "גילת", "ורנן" לקראת הגאולה. אפשר שתיאור פריחת המדבר "כפשוטו",
במשמעות שלעתיד לבוא, בבוא הגאולה "המדבר" יפרח "כלבנון", "הכרמל" "והשרון", ובכך
ממחיש הנביא את המעבר הקיצוני שיהיה בארץ בבוא הגאולה, ממצב של מדבר למקום פורה. אפשר
שתיאור פריחת המדבר הוא על דרך משל בלבד והכוונה על כן היא לשמחת הגולים, ששמחתם תהיה
כפריחת מדבר.
סיכום: פריחת המדבר.
משמעות א': כפשוטו.
משמעות ב': על דרך משל.
"המדבר"
פירוש א': ארץ ישראל שדמתה למדבר מיום שגלו ישראל ממנה - (דימוי).
פירוש ב': המדבר שבו יעברו הגולים בדרכם לארץ.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה. (ג' – ד')
ג'. "חזקו ידיים רפות וברכיים כושלות אמצו"
ד'. "אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלוקיכם נקם יבוא גמול אלוקים הוא יבוא ויושיעכם"
"חזקו ידיים רפות":
הקריאה היא לחזקים המאמינים בישועת ה', או שהקריאה מופנית לנביאים לחזק את קטני האמונה
וחסרי התקווה ולעודדם, כי קרובה גאולתם, והנביא מכנה אותם "ידיים רפות", וברכיים כושלות"
שבשל יאושם הרב אינם מאמינים עוד בגאולה הקרבה. יש לחזק עוד את "נמהרי הלב", אשר
ממהרים את הגאולה ומצטערים על איחורה ויש תקווה: "הנה אלוקיכם נקם יבא", הגאולה בוא
תבוא ועמה הנקמה באויבי ישראל.
ההבדל בין הפירושים בקטע: "חזקו ידיים רפות"
פירוש א': הפנייה לנביאים, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
פירוש ב': הפנייה לחזקים באמונה, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה. (ה' – ז')
ה'. "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה"
ו'. "אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם כי נקבעו במדבר מים ונחלים בערבה"
ז'. "והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנווה תנים רבצה חציר לקנה וגומא"
כאן שב הנביא ומתאר את עוצמת הגאולה ואת העתיד המזהיר שישראל, ובין נפלאות ה' יתחדש מצב
האדם והאדמה, "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה" (ה')
"אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם" (ו')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא, בבוא הגאולה, כל בעלי המומים יתרפאו, בדומה למה שהיה במעמד
הר-סיני. (שינוי בטבע)
פירוש ב': (על דרך משל) כל הביטויים סמליים, ומתארים את המצב שהיו ישראל שרויים בו בגלות
יהיו כעיוורים וכחרשים, שלא רצו לראות ולשמוע ולהכיר באלוקים ובכוחו לגאול אותם.
אולם בעתיד, בבוא הגאולה, הכל ישתנה והם ישובו לשמוע ולראות את האמת, כלומר
יכירו בה' ובכוחו להוציאם מהגלות, אז ידלגו כאייל (דימוי) מרוב שמחה על גאולתם
ומפלת אויביהם.
"כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה" (ו')
"והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים" (ז')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא יהיה זה מנפלאות הבורא, שייבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ומקום
השרב יהיה לאגם לכבוד הגולים השבים לארצם, כמו ביציאת מצרים. (רד"ק)
פירוש ב': (על דרך משל) כדי להדגיש את גודל המהפך שיהיה, ממצב של יאוש למצב של ישועות
וניסים גדולים. גודלם ועוצמתם של הניסים והישועות יהיו בדומה למים הנובעים ממעיין
ונשפכים ומרווים קרקע יבשה וכמו מים המרווים צימאונו של אדם צמא.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים. (ח' – ט')
ח'. "והיה שם מסלול ודרך ודרך הקודש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואווילים
לא יתעו"
ט'. "לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים"
בהמשך לניסים שיתרחשו לגולים השבים לארצם, מוסיף הנביא את הבשורה על הכנת הדרך
מהגלות לארץ ישראל שתהיה דרך סלולה, נוחה ומוכנה, שאף האווילים לא יתעו בה, ולא יהיו בה
חיות העלולות להזיק לשבים לארצם.
"לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה"(ט')
פירוש א': (ממש) בבוא ישראל מהגלות, בדרכם לא יהיו חיות ממש כאריה וחיות רעות שעלולים
להזיק להם.
פירוש ב': (על דרך משל) "אריה" "ופריץ חיות" – הם כינוי לאויבים, ומכאן המשמעות שלעתיד
לבוא בבוא הגאולה, לא יעמדו בדרכם של הגולים אויבים שיפגעו בהם.
- שמחת השבים מהגלות. (י')
י'. "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה
ושמחת עולם על ראשם
ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה"
הגולים אשר ישובו מהגלות, ישובו בשמחה כפי שהייתה להם מ"עולם" כביציאת מצרים, ואז
יסורו מהם היגון והאנחה.
א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת. ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן
נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. ג חַזְּקוּ, יָדַיִם רָפוֹת; וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת, אַמֵּצוּ. ד אִמְרוּ, לְנִמְהֲרֵי-לֵב, חִזְקוּ, אַל-תִּירָאוּ; הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם, נָקָם יָבוֹא--גְּמוּל אֱלֹהִים, הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם.
ה אָז תִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי עִוְרִים; וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה. ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם: כִּי-נִבְקְעוּ
בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם; בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא.
ח וְהָיָה-שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ--לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא-לָמוֹ; הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים, לֹא יִתְעוּ.
ט לֹא-יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל-יַעֲלֶנָּה--לֹא תִמָּצֵא, שָׁם; וְהָלְכוּ,גְּאוּלִים י וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.
חלוקת הפרק:
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית - א' - ב'.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה - ג' - ד'.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה - ה' - ז'.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים - ח' - ט'.
- שמחת השבים מהגלות - י'.
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית. (א' – ב')
א'. "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת"
ב'. "פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה'
הדר אלוקינו"
"ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלוקינו".
בנחמת הנביא לעם, הוא פותח בתיאור שמחת הארץ "ישושום", "ותגל", "ותפרח", "פרוח
תפרח", "ותגל", "גילת", "ורנן" לקראת הגאולה. אפשר שתיאור פריחת המדבר "כפשוטו",
במשמעות שלעתיד לבוא, בבוא הגאולה "המדבר" יפרח "כלבנון", "הכרמל" "והשרון", ובכך
ממחיש הנביא את המעבר הקיצוני שיהיה בארץ בבוא הגאולה, ממצב של מדבר למקום פורה. אפשר
שתיאור פריחת המדבר הוא על דרך משל בלבד והכוונה על כן היא לשמחת הגולים, ששמחתם תהיה
כפריחת מדבר.
סיכום: פריחת המדבר.
משמעות א': כפשוטו.
משמעות ב': על דרך משל.
"המדבר"
פירוש א': ארץ ישראל שדמתה למדבר מיום שגלו ישראל ממנה - (דימוי).
פירוש ב': המדבר שבו יעברו הגולים בדרכם לארץ.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה. (ג' – ד')
ג'. "חזקו ידיים רפות וברכיים כושלות אמצו"
ד'. "אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלוקיכם נקם יבוא גמול אלוקים הוא יבוא ויושיעכם"
"חזקו ידיים רפות":
הקריאה היא לחזקים המאמינים בישועת ה', או שהקריאה מופנית לנביאים לחזק את קטני האמונה
וחסרי התקווה ולעודדם, כי קרובה גאולתם, והנביא מכנה אותם "ידיים רפות", וברכיים כושלות"
שבשל יאושם הרב אינם מאמינים עוד בגאולה הקרבה. יש לחזק עוד את "נמהרי הלב", אשר
ממהרים את הגאולה ומצטערים על איחורה ויש תקווה: "הנה אלוקיכם נקם יבא", הגאולה בוא
תבוא ועמה הנקמה באויבי ישראל.
ההבדל בין הפירושים בקטע: "חזקו ידיים רפות"
פירוש א': הפנייה לנביאים, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
פירוש ב': הפנייה לחזקים באמונה, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה. (ה' – ז')
ה'. "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה"
ו'. "אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם כי נקבעו במדבר מים ונחלים בערבה"
ז'. "והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנווה תנים רבצה חציר לקנה וגומא"
כאן שב הנביא ומתאר את עוצמת הגאולה ואת העתיד המזהיר שישראל, ובין נפלאות ה' יתחדש מצב
האדם והאדמה, "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה" (ה')
"אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם" (ו')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא, בבוא הגאולה, כל בעלי המומים יתרפאו, בדומה למה שהיה במעמד
הר-סיני. (שינוי בטבע)
פירוש ב': (על דרך משל) כל הביטויים סמליים, ומתארים את המצב שהיו ישראל שרויים בו בגלות
יהיו כעיוורים וכחרשים, שלא רצו לראות ולשמוע ולהכיר באלוקים ובכוחו לגאול אותם.
אולם בעתיד, בבוא הגאולה, הכל ישתנה והם ישובו לשמוע ולראות את האמת, כלומר
יכירו בה' ובכוחו להוציאם מהגלות, אז ידלגו כאייל (דימוי) מרוב שמחה על גאולתם
ומפלת אויביהם.
"כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה" (ו')
"והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים" (ז')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא יהיה זה מנפלאות הבורא, שייבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ומקום
השרב יהיה לאגם לכבוד הגולים השבים לארצם, כמו ביציאת מצרים. (רד"ק)
פירוש ב': (על דרך משל) כדי להדגיש את גודל המהפך שיהיה, ממצב של יאוש למצב של ישועות
וניסים גדולים. גודלם ועוצמתם של הניסים והישועות יהיו בדומה למים הנובעים ממעיין
ונשפכים ומרווים קרקע יבשה וכמו מים המרווים צימאונו של אדם צמא.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים. (ח' – ט')
ח'. "והיה שם מסלול ודרך ודרך הקודש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואווילים
לא יתעו"
ט'. "לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים"
בהמשך לניסים שיתרחשו לגולים השבים לארצם, מוסיף הנביא את הבשורה על הכנת הדרך
מהגלות לארץ ישראל שתהיה דרך סלולה, נוחה ומוכנה, שאף האווילים לא יתעו בה, ולא יהיו בה
חיות העלולות להזיק לשבים לארצם.
"לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה"(ט')
פירוש א': (ממש) בבוא ישראל מהגלות, בדרכם לא יהיו חיות ממש כאריה וחיות רעות שעלולים
להזיק להם.
פירוש ב': (על דרך משל) "אריה" "ופריץ חיות" – הם כינוי לאויבים, ומכאן המשמעות שלעתיד
לבוא בבוא הגאולה, לא יעמדו בדרכם של הגולים אויבים שיפגעו בהם.
- שמחת השבים מהגלות. (י')
י'. "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה
ושמחת עולם על ראשם
ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה"
הגולים אשר ישובו מהגלות, ישובו בשמחה כפי שהייתה להם מ"עולם" כביציאת מצרים, ואז
יסורו מהם היגון והאנחה.
א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת. ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן
נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. ג חַזְּקוּ, יָדַיִם רָפוֹת; וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת, אַמֵּצוּ. ד אִמְרוּ, לְנִמְהֲרֵי-לֵב, חִזְקוּ, אַל-תִּירָאוּ; הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם, נָקָם יָבוֹא--גְּמוּל אֱלֹהִים, הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם.
ה אָז תִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי עִוְרִים; וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה. ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם: כִּי-נִבְקְעוּ
בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם; בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא.
ח וְהָיָה-שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ--לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא-לָמוֹ; הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים, לֹא יִתְעוּ.
ט לֹא-יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל-יַעֲלֶנָּה--לֹא תִמָּצֵא, שָׁם; וְהָלְכוּ,גְּאוּלִים י וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.
חלוקת הפרק:
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית - א' - ב'.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה - ג' - ד'.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה - ה' - ז'.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים - ח' - ט'.
- שמחת השבים מהגלות - י'.
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית. (א' – ב')
א'. "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת"
ב'. "פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה'
הדר אלוקינו"
"ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלוקינו".
בנחמת הנביא לעם, הוא פותח בתיאור שמחת הארץ "ישושום", "ותגל", "ותפרח", "פרוח
תפרח", "ותגל", "גילת", "ורנן" לקראת הגאולה. אפשר שתיאור פריחת המדבר "כפשוטו",
במשמעות שלעתיד לבוא, בבוא הגאולה "המדבר" יפרח "כלבנון", "הכרמל" "והשרון", ובכך
ממחיש הנביא את המעבר הקיצוני שיהיה בארץ בבוא הגאולה, ממצב של מדבר למקום פורה. אפשר
שתיאור פריחת המדבר הוא על דרך משל בלבד והכוונה על כן היא לשמחת הגולים, ששמחתם תהיה
כפריחת מדבר.
סיכום: פריחת המדבר.
משמעות א': כפשוטו.
משמעות ב': על דרך משל.
"המדבר"
פירוש א': ארץ ישראל שדמתה למדבר מיום שגלו ישראל ממנה - (דימוי).
פירוש ב': המדבר שבו יעברו הגולים בדרכם לארץ.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה. (ג' – ד')
ג'. "חזקו ידיים רפות וברכיים כושלות אמצו"
ד'. "אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלוקיכם נקם יבוא גמול אלוקים הוא יבוא ויושיעכם"
"חזקו ידיים רפות":
הקריאה היא לחזקים המאמינים בישועת ה', או שהקריאה מופנית לנביאים לחזק את קטני האמונה
וחסרי התקווה ולעודדם, כי קרובה גאולתם, והנביא מכנה אותם "ידיים רפות", וברכיים כושלות"
שבשל יאושם הרב אינם מאמינים עוד בגאולה הקרבה. יש לחזק עוד את "נמהרי הלב", אשר
ממהרים את הגאולה ומצטערים על איחורה ויש תקווה: "הנה אלוקיכם נקם יבא", הגאולה בוא
תבוא ועמה הנקמה באויבי ישראל.
ההבדל בין הפירושים בקטע: "חזקו ידיים רפות"
פירוש א': הפנייה לנביאים, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
פירוש ב': הפנייה לחזקים באמונה, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה. (ה' – ז')
ה'. "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה"
ו'. "אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם כי נקבעו במדבר מים ונחלים בערבה"
ז'. "והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנווה תנים רבצה חציר לקנה וגומא"
כאן שב הנביא ומתאר את עוצמת הגאולה ואת העתיד המזהיר שישראל, ובין נפלאות ה' יתחדש מצב
האדם והאדמה, "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה" (ה')
"אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם" (ו')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא, בבוא הגאולה, כל בעלי המומים יתרפאו, בדומה למה שהיה במעמד
הר-סיני. (שינוי בטבע)
פירוש ב': (על דרך משל) כל הביטויים סמליים, ומתארים את המצב שהיו ישראל שרויים בו בגלות
יהיו כעיוורים וכחרשים, שלא רצו לראות ולשמוע ולהכיר באלוקים ובכוחו לגאול אותם.
אולם בעתיד, בבוא הגאולה, הכל ישתנה והם ישובו לשמוע ולראות את האמת, כלומר
יכירו בה' ובכוחו להוציאם מהגלות, אז ידלגו כאייל (דימוי) מרוב שמחה על גאולתם
ומפלת אויביהם.
"כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה" (ו')
"והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים" (ז')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא יהיה זה מנפלאות הבורא, שייבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ומקום
השרב יהיה לאגם לכבוד הגולים השבים לארצם, כמו ביציאת מצרים. (רד"ק)
פירוש ב': (על דרך משל) כדי להדגיש את גודל המהפך שיהיה, ממצב של יאוש למצב של ישועות
וניסים גדולים. גודלם ועוצמתם של הניסים והישועות יהיו בדומה למים הנובעים ממעיין
ונשפכים ומרווים קרקע יבשה וכמו מים המרווים צימאונו של אדם צמא.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים. (ח' – ט')
ח'. "והיה שם מסלול ודרך ודרך הקודש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואווילים
לא יתעו"
ט'. "לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים"
בהמשך לניסים שיתרחשו לגולים השבים לארצם, מוסיף הנביא את הבשורה על הכנת הדרך
מהגלות לארץ ישראל שתהיה דרך סלולה, נוחה ומוכנה, שאף האווילים לא יתעו בה, ולא יהיו בה
חיות העלולות להזיק לשבים לארצם.
"לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה"(ט')
פירוש א': (ממש) בבוא ישראל מהגלות, בדרכם לא יהיו חיות ממש כאריה וחיות רעות שעלולים
להזיק להם.
פירוש ב': (על דרך משל) "אריה" "ופריץ חיות" – הם כינוי לאויבים, ומכאן המשמעות שלעתיד
לבוא בבוא הגאולה, לא יעמדו בדרכם של הגולים אויבים שיפגעו בהם.
- שמחת השבים מהגלות. (י')
י'. "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה
ושמחת עולם על ראשם
ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה"
הגולים אשר ישובו מהגלות, ישובו בשמחה כפי שהייתה להם מ"עולם" כביציאת מצרים, ואז
יסורו מהם היגון והאנחה.
א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת. ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן
נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. ג חַזְּקוּ, יָדַיִם רָפוֹת; וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת, אַמֵּצוּ. ד אִמְרוּ, לְנִמְהֲרֵי-לֵב, חִזְקוּ, אַל-תִּירָאוּ; הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם, נָקָם יָבוֹא--גְּמוּל אֱלֹהִים, הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם.
ה אָז תִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי עִוְרִים; וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה. ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם: כִּי-נִבְקְעוּ
בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם; בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא.
ח וְהָיָה-שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ--לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא-לָמוֹ; הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים, לֹא יִתְעוּ.
ט לֹא-יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל-יַעֲלֶנָּה--לֹא תִמָּצֵא, שָׁם; וְהָלְכוּ,גְּאוּלִים י וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.
חלוקת הפרק:
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית - א' - ב'.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה - ג' - ד'.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה - ה' - ז'.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים - ח' - ט'.
- שמחת השבים מהגלות - י'.
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית. (א' – ב')
א'. "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת"
ב'. "פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה'
הדר אלוקינו"
"ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלוקינו".
בנחמת הנביא לעם, הוא פותח בתיאור שמחת הארץ "ישושום", "ותגל", "ותפרח", "פרוח
תפרח", "ותגל", "גילת", "ורנן" לקראת הגאולה. אפשר שתיאור פריחת המדבר "כפשוטו",
במשמעות שלעתיד לבוא, בבוא הגאולה "המדבר" יפרח "כלבנון", "הכרמל" "והשרון", ובכך
ממחיש הנביא את המעבר הקיצוני שיהיה בארץ בבוא הגאולה, ממצב של מדבר למקום פורה. אפשר
שתיאור פריחת המדבר הוא על דרך משל בלבד והכוונה על כן היא לשמחת הגולים, ששמחתם תהיה
כפריחת מדבר.
סיכום: פריחת המדבר.
משמעות א': כפשוטו.
משמעות ב': על דרך משל.
"המדבר"
פירוש א': ארץ ישראל שדמתה למדבר מיום שגלו ישראל ממנה - (דימוי).
פירוש ב': המדבר שבו יעברו הגולים בדרכם לארץ.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה. (ג' – ד')
ג'. "חזקו ידיים רפות וברכיים כושלות אמצו"
ד'. "אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלוקיכם נקם יבוא גמול אלוקים הוא יבוא ויושיעכם"
"חזקו ידיים רפות":
הקריאה היא לחזקים המאמינים בישועת ה', או שהקריאה מופנית לנביאים לחזק את קטני האמונה
וחסרי התקווה ולעודדם, כי קרובה גאולתם, והנביא מכנה אותם "ידיים רפות", וברכיים כושלות"
שבשל יאושם הרב אינם מאמינים עוד בגאולה הקרבה. יש לחזק עוד את "נמהרי הלב", אשר
ממהרים את הגאולה ומצטערים על איחורה ויש תקווה: "הנה אלוקיכם נקם יבא", הגאולה בוא
תבוא ועמה הנקמה באויבי ישראל.
ההבדל בין הפירושים בקטע: "חזקו ידיים רפות"
פירוש א': הפנייה לנביאים, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
פירוש ב': הפנייה לחזקים באמונה, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה. (ה' – ז')
ה'. "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה"
ו'. "אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם כי נקבעו במדבר מים ונחלים בערבה"
ז'. "והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנווה תנים רבצה חציר לקנה וגומא"
כאן שב הנביא ומתאר את עוצמת הגאולה ואת העתיד המזהיר שישראל, ובין נפלאות ה' יתחדש מצב
האדם והאדמה, "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה" (ה')
"אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם" (ו')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא, בבוא הגאולה, כל בעלי המומים יתרפאו, בדומה למה שהיה במעמד
הר-סיני. (שינוי בטבע)
פירוש ב': (על דרך משל) כל הביטויים סמליים, ומתארים את המצב שהיו ישראל שרויים בו בגלות
יהיו כעיוורים וכחרשים, שלא רצו לראות ולשמוע ולהכיר באלוקים ובכוחו לגאול אותם.
אולם בעתיד, בבוא הגאולה, הכל ישתנה והם ישובו לשמוע ולראות את האמת, כלומר
יכירו בה' ובכוחו להוציאם מהגלות, אז ידלגו כאייל (דימוי) מרוב שמחה על גאולתם
ומפלת אויביהם.
"כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה" (ו')
"והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים" (ז')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא יהיה זה מנפלאות הבורא, שייבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ומקום
השרב יהיה לאגם לכבוד הגולים השבים לארצם, כמו ביציאת מצרים. (רד"ק)
פירוש ב': (על דרך משל) כדי להדגיש את גודל המהפך שיהיה, ממצב של יאוש למצב של ישועות
וניסים גדולים. גודלם ועוצמתם של הניסים והישועות יהיו בדומה למים הנובעים ממעיין
ונשפכים ומרווים קרקע יבשה וכמו מים המרווים צימאונו של אדם צמא.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים. (ח' – ט')
ח'. "והיה שם מסלול ודרך ודרך הקודש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואווילים
לא יתעו"
ט'. "לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים"
בהמשך לניסים שיתרחשו לגולים השבים לארצם, מוסיף הנביא את הבשורה על הכנת הדרך
מהגלות לארץ ישראל שתהיה דרך סלולה, נוחה ומוכנה, שאף האווילים לא יתעו בה, ולא יהיו בה
חיות העלולות להזיק לשבים לארצם.
"לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה"(ט')
פירוש א': (ממש) בבוא ישראל מהגלות, בדרכם לא יהיו חיות ממש כאריה וחיות רעות שעלולים
להזיק להם.
פירוש ב': (על דרך משל) "אריה" "ופריץ חיות" – הם כינוי לאויבים, ומכאן המשמעות שלעתיד
לבוא בבוא הגאולה, לא יעמדו בדרכם של הגולים אויבים שיפגעו בהם.
- שמחת השבים מהגלות. (י')
י'. "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה
ושמחת עולם על ראשם
ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה"
הגולים אשר ישובו מהגלות, ישובו בשמחה כפי שהייתה להם מ"עולם" כביציאת מצרים, ואז
יסורו מהם היגון והאנחה.
א יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר, וְצִיָּה; וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח, כַּחֲבַצָּלֶת. ב פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל, אַף גִּילַת וְרַנֵּן--כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן
נִתַּן-לָהּ, הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן; הֵמָּה יִרְאוּ כְבוֹד-יְהוָה, הֲדַר אֱלֹהֵינוּ. ג חַזְּקוּ, יָדַיִם רָפוֹת; וּבִרְכַּיִם כֹּשְׁלוֹת, אַמֵּצוּ. ד אִמְרוּ, לְנִמְהֲרֵי-לֵב, חִזְקוּ, אַל-תִּירָאוּ; הִנֵּה אֱלֹהֵיכֶם, נָקָם יָבוֹא--גְּמוּל אֱלֹהִים, הוּא יָבוֹא וְיֹשַׁעֲכֶם.
ה אָז תִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי עִוְרִים; וְאָזְנֵי חֵרְשִׁים, תִּפָּתַחְנָה. ו אָז יְדַלֵּג כָּאַיָּל פִּסֵּחַ, וְתָרֹן לְשׁוֹן אִלֵּם: כִּי-נִבְקְעוּ
בַמִּדְבָּר מַיִם, וּנְחָלִים בָּעֲרָבָה.ז וְהָיָה הַשָּׁרָב לַאֲגַם, וְצִמָּאוֹן לְמַבּוּעֵי מָיִם; בִּנְוֵה תַנִּים רִבְצָהּ, חָצִיר לְקָנֶה וָגֹמֶא.
ח וְהָיָה-שָׁם מַסְלוּל וָדֶרֶךְ, וְדֶרֶךְ הַקֹּדֶשׁ יִקָּרֵא לָהּ--לֹא-יַעַבְרֶנּוּ טָמֵא, וְהוּא-לָמוֹ; הֹלֵךְ דֶּרֶךְ וֶאֱוִילִים, לֹא יִתְעוּ.
ט לֹא-יִהְיֶה שָׁם אַרְיֵה, וּפְרִיץ חַיּוֹת בַּל-יַעֲלֶנָּה--לֹא תִמָּצֵא, שָׁם; וְהָלְכוּ,גְּאוּלִים י וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשֻׁבוּן, וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה, וְשִׂמְחַת עוֹלָם, עַל-רֹאשָׁם; שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ, וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה.
חלוקת הפרק:
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית - א' - ב'.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה - ג' - ד'.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה - ה' - ז'.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים - ח' - ט'.
- שמחת השבים מהגלות - י'.
- פריחת המדבר – פיזית ורוחנית. (א' – ב')
א'. "ישושום מדבר וציה ותגל ערבה ותפרח כחבצלת"
ב'. "פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה'
הדר אלוקינו"
"ניתן לה הדר הכרמל והשרון המה יראו כבוד ה' הדר אלוקינו".
בנחמת הנביא לעם, הוא פותח בתיאור שמחת הארץ "ישושום", "ותגל", "ותפרח", "פרוח
תפרח", "ותגל", "גילת", "ורנן" לקראת הגאולה. אפשר שתיאור פריחת המדבר "כפשוטו",
במשמעות שלעתיד לבוא, בבוא הגאולה "המדבר" יפרח "כלבנון", "הכרמל" "והשרון", ובכך
ממחיש הנביא את המעבר הקיצוני שיהיה בארץ בבוא הגאולה, ממצב של מדבר למקום פורה. אפשר
שתיאור פריחת המדבר הוא על דרך משל בלבד והכוונה על כן היא לשמחת הגולים, ששמחתם תהיה
כפריחת מדבר.
סיכום: פריחת המדבר.
משמעות א': כפשוטו.
משמעות ב': על דרך משל.
"המדבר"
פירוש א': ארץ ישראל שדמתה למדבר מיום שגלו ישראל ממנה - (דימוי).
פירוש ב': המדבר שבו יעברו הגולים בדרכם לארץ.
- דברי עידוד לגולים חסרי האמונה. (ג' – ד')
ג'. "חזקו ידיים רפות וברכיים כושלות אמצו"
ד'. "אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלוקיכם נקם יבוא גמול אלוקים הוא יבוא ויושיעכם"
"חזקו ידיים רפות":
הקריאה היא לחזקים המאמינים בישועת ה', או שהקריאה מופנית לנביאים לחזק את קטני האמונה
וחסרי התקווה ולעודדם, כי קרובה גאולתם, והנביא מכנה אותם "ידיים רפות", וברכיים כושלות"
שבשל יאושם הרב אינם מאמינים עוד בגאולה הקרבה. יש לחזק עוד את "נמהרי הלב", אשר
ממהרים את הגאולה ומצטערים על איחורה ויש תקווה: "הנה אלוקיכם נקם יבא", הגאולה בוא
תבוא ועמה הנקמה באויבי ישראל.
ההבדל בין הפירושים בקטע: "חזקו ידיים רפות"
פירוש א': הפנייה לנביאים, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
פירוש ב': הפנייה לחזקים באמונה, לחזק את קטני האמונה בגאולה.
- נפלאות ה' באדם ובטבע לקראת הגאולה. (ה' – ז')
ה'. "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה"
ו'. "אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם כי נקבעו במדבר מים ונחלים בערבה"
ז'. "והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים בנווה תנים רבצה חציר לקנה וגומא"
כאן שב הנביא ומתאר את עוצמת הגאולה ואת העתיד המזהיר שישראל, ובין נפלאות ה' יתחדש מצב
האדם והאדמה, "אז תפקחנה עיני עוורים ואוזני חרשים תפתחנה" (ה')
"אז ידלג כאייל פסח ותרון לשון אלם" (ו')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא, בבוא הגאולה, כל בעלי המומים יתרפאו, בדומה למה שהיה במעמד
הר-סיני. (שינוי בטבע)
פירוש ב': (על דרך משל) כל הביטויים סמליים, ומתארים את המצב שהיו ישראל שרויים בו בגלות
יהיו כעיוורים וכחרשים, שלא רצו לראות ולשמוע ולהכיר באלוקים ובכוחו לגאול אותם.
אולם בעתיד, בבוא הגאולה, הכל ישתנה והם ישובו לשמוע ולראות את האמת, כלומר
יכירו בה' ובכוחו להוציאם מהגלות, אז ידלגו כאייל (דימוי) מרוב שמחה על גאולתם
ומפלת אויביהם.
"כי נבקעו במדבר מים ונחלים בערבה" (ו')
"והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים" (ז')
פירוש א': (ממש) לעתיד לבוא יהיה זה מנפלאות הבורא, שייבקעו במדבר מים ונחלים בערבה ומקום
השרב יהיה לאגם לכבוד הגולים השבים לארצם, כמו ביציאת מצרים. (רד"ק)
פירוש ב': (על דרך משל) כדי להדגיש את גודל המהפך שיהיה, ממצב של יאוש למצב של ישועות
וניסים גדולים. גודלם ועוצמתם של הניסים והישועות יהיו בדומה למים הנובעים ממעיין
ונשפכים ומרווים קרקע יבשה וכמו מים המרווים צימאונו של אדם צמא.
- בשורת הכנת הדרך עבור הגולים. (ח' – ט')
ח'. "והיה שם מסלול ודרך ודרך הקודש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואווילים
לא יתעו"
ט'. "לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה לא תמצא שם והלכו גאולים"
בהמשך לניסים שיתרחשו לגולים השבים לארצם, מוסיף הנביא את הבשורה על הכנת הדרך
מהגלות לארץ ישראל שתהיה דרך סלולה, נוחה ומוכנה, שאף האווילים לא יתעו בה, ולא יהיו בה
חיות העלולות להזיק לשבים לארצם.
"לא יהיה שם אריה ופריץ חיות בל יעלנה"(ט')
פירוש א': (ממש) בבוא ישראל מהגלות, בדרכם לא יהיו חיות ממש כאריה וחיות רעות שעלולים
להזיק להם.
פירוש ב': (על דרך משל) "אריה" "ופריץ חיות" – הם כינוי לאויבים, ומכאן המשמעות שלעתיד
לבוא בבוא הגאולה, לא יעמדו בדרכם של הגולים אויבים שיפגעו בהם.
- שמחת השבים מהגלות. (י')
י'. "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה
ושמחת עולם על ראשם
ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה"
הגולים אשר ישובו מהגלות, ישובו בשמחה כפי שהייתה להם מ"עולם" כביציאת מצרים, ואז
יסורו מהם היגון והאנחה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
