א וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו; וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה. ב וַיִּשְׁלַח אֶת-אֶלְיָקִים אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר, וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים, בַּשַּׂקִּים--אֶל-יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, הַנָּבִיא.ג וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה, הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה.
ד אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה, בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה. ה וַיָּבֹאוּ, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ--אֶל-יְשַׁעְיָהוּ. ו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל-אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, אוֹתִי. ז הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל-אַרְצוֹ; וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב, בְּאַרְצוֹ. ח וַיָּשָׁב, רַבְשָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, נִלְחָם עַל-לִבְנָה: כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ. ט וַיִּשְׁמַע, עַל-תִּרְהָקָה מֶלֶךְ-כּוּשׁ לֵאמֹר, יָצָא, לְהִלָּחֵם אִתָּךְ; וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר. י כֹּה תֹאמְרוּן, אֶל-חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, אַל-יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ לֵאמֹר: לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלַיִם, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. יא הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל-הָאֲרָצוֹת--לְהַחֲרִימָם; וְאַתָּה, תִּנָּצֵל. יב הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי, אֶת-גּוֹזָן, וְאֶת-חָרָן; וְרֶצֶף וּבְנֵי-עֶדֶן, אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר. יג אַיֵּה מֶלֶךְ-חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד, וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם, הֵנַע, וְעִוָּה. יד וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת-הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים, וַיִּקְרָאֵהוּ; וַיַּעַל בֵּית יְהוָה, וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה. טו וַיִּתְפַּלֵּל, חִזְקִיָּהוּ, אֶל-יְהוָה, לֵאמֹר. טז יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה-הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ, לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ; אַתָּה עָשִׂיתָ, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ. יז הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח יְהוָה עֵינֶךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע, אֵת כָּל-דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב, אֲשֶׁר שָׁלַח, לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי. יח אָמְנָם, יְהוָה: הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר, אֶת-כָּל-הָאֲרָצוֹת--וְאֶת-אַרְצָם. יט וְנָתֹן אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ: כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם-מַעֲשֵׂה יְדֵי-אָדָם עֵץ וָאֶבֶן--וַיְאַבְּדוּם. כ וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ; וְיֵדְעוּ כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, כִּי-אַתָּה יְהוָה לְבַדֶּךָ. כא וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי, אֶל-סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר. כב זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו: בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן--אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה, בַּת יְרוּשָׁלָיִם. כג אֶת-מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל-מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל; וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, אֶל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. כד בְּיַד עֲבָדֶיךָ, חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן; וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ, יַעַר כַּרְמִלּוֹ. כה אֲנִי קַרְתִּי, וְשָׁתִיתִי מָיִם; וְאַחְרִב, בְּכַף-פְּעָמַי, כֹּל, יְאֹרֵי מָצוֹר. כו הֲלוֹא-שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי, מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ; עַתָּה הֲבֵאתִיהָ--וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים, עָרִים בְּצֻרוֹת. כז וְיֹשְׁבֵיהֶן, קִצְרֵי-יָד, חַתּוּ, וָבֹשׁוּ; הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת, וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה. כח וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ, יָדָעְתִּי; וְאֵת, הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי. כט יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי--וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ, וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-בָּאתָ בָּהּ. ל וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת--אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים--ואכול (וְאִכְלוּ) פִרְיָם. לא וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית-יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה--שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה. לב כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן; קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת. לג לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֶל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבוֹא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא-יוֹרֶה שָׁם חֵץ; וְלֹא-יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, וְלֹא-יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. לד בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-בָּא, בָּהּ יָשׁוּב; וְאֶל-הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא, נְאֻם-יְהוָה. לה וְגַנּוֹתִי עַל-הָעִיר הַזֹּאת, לְהוֹשִׁיעָהּ--לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. לו וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה, וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה, אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. לז וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר; וַיֵּשֶׁב, בְּנִינְוֵה. לח וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ, אֶרֶץ אֲרָרָט; וַיִּמְלֹךְ אֵסַר-חַדֹּן בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.
חלוקת הפרק:
- תגובת חזקיהו לדברי רבשקה - א'.
- פניית חזקיהו לישעיהו לשאת
תפילה בעד שארית ישראל - ב' - ה'.
- תשובת ישעיהו אל חזקיהו - ו' - ז'.
- משלחת רבשקה אל חזקיהו - ח' - י"ג.
- תפילת חזקיהו אל ה' - י"ד – כ'.
- נבואת ישעיה על מפלת סנחריב - כ"א – ל"ה.
- מפלת מחנה אשור - ל"ו – ל"ח.
הקדמה:
פרק ל"ז הוא המשך לפרק ל"ו, ותוכנו: תגובת המלך חזקיהו לדברי רבשקה, אשר נאמרו מפי שריו,
אליקים, שבנא ויואח. חזקיהו התאבל ונכנע לפני ה' ופנה אל הנביא ישעיה בבקשה לשאת תפילה בעד
שארית ישראל שנותרה לאחר גלות עשרת השבטים. תפילת חזקיהו התקבלה והנביא שב לבשר על
מפלת אשור והצלת יהודה. תוכן הפרק מקביל למלכים ב, יט
- תגובת ישעיה לדברי רבשקה. (א')
א'. "ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית ה'"
בהישמע דברי הנאצה של רבשקה (פרק ל"ו), קרע המלך חזקיהו את בגדיו והתכסה שק לאות
אבל, ועינה נפשו שירחם ה' עליו ועל העם (רד"ק). יש הסוברים שחזקיהו קרע בגדיו, לאחר
ששמע את רבשקה מנאץ ומגדף אלוקים ומכאן למדו שכל השומע "ברכת ה'" (לשון נקייה),
חייב בקריעה. הערה: על-פי המסורת רבשקה היה בעברו מישראל.
- פניית חזקיהו לישעיהו לשאת תפילה בעד שארית ישראל. (ב' – ה')
ב'. "וישלח את אליקים אשר על הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני הכוהנים מתכסים בשקים אל
ישעיהו בן אמוץ הנביא"
ג'. "ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכוח
אין ללדה"
ד'. "אולי ישמע ה' אלוהיך את דברי רבשקה אשר שלחו מלך אשור אדוניו לחרף אלוהים חי
והוכיח בדברים אשר שמע ה' אלוהיך ונשאת תפילה בעד השארית הנמצאה"
ה'. "ויבואו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו"
פניית המלך חזקיהו באה לאחר ששמע את דברי החירוף והנאצה של רבשקה כלפי הקב"ה וכלפי
ישראל. דברי רבשקה מלמדים על תוכניותיו של סנחריב מלך אשור, לעלות על השארית שנותרה
ביהודה לאחר גלות עשרת השבטים, דבר שהטיל פחד בישראל. חזקיהו המשיל ודימה את גודל
הצרה לאשה שאחזוה צירי לידה והוולד קרוב לצאת, אך אין היולדת מסוגלת ללדת בכוחות
עצמה, אלא בעזרת אחרים. כך ישראל נמצאים בצרה גדולה ואין בהם הכוח לצאת ממנה, אלא רק
בעזרת ה' (רד"ק). על-כן פנה חזקיהו אל הנביא ישעיה לשאת תפילה.
"אולי ישמע ה'... והוכיח בדברים אשר שמע ה'..."
"והוכיח בדברים": א.על רבשקה אשר הוכיח בדברי נאצה וגידופים את ה'.
ב. על ה' אשר יוכיח את רבשקה על דבריו ויביא עליו פורענות. (רד"ק)
- תשובת ישעיהו אל חזקיהו. (ו' – ז')
ו'. "ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל אדוניכם כה אמר ה' אל תירא מפני הדברים אשר
שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור אותי"
ז'. "הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו"
בדברי הנביא אל המלך, יש דברי הרגעה ובשורה על מפלת אשור בדרך נס ועל מות סנחריב.
"הנני נותן בו רוח... והפלתיו בחרב בארצו" (ז')
- משלחת רבשקה אל חזקיהו. (ח' – י"ג)
ח'. "וישב רבשקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה כי שמע כי נסע מלכיש"
ט'. "וישמע על תרהקה מלך כוש לאמור יצא להלחם אתך וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו
לאמור"
י'. "כה תאמרון אל חזקיהו מלך יהודה לאמור אל ישאך אלוהיך אשר אתה בוטח בו לאמור לא
תנתן ירושלים ביד מלך אשור"
י"א."הנה אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להחרימם ואתה תנצל"
י"ב."ההצילו אותם אלוהי הגויים אשר השחיתו אבותי את גוזן ואת חרן ורצף ובני עדן אשר
בתלשר"
י"ג."איה מלך חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה"
כאשר ראה רבשקה כי דבריו בתחילה (פרק ל"ו) לא הועילו, שב אל סנחריב ללכיש ולא מצאו שם,
מפני שזה יצא להילחם על לבנה (עיר מישראל), ושם הגיעה אליו השמועה כי תרהקה מלך כוש
יצא להילחם בו. המלך סנחריב יצא אפוא להילחם נגדו, אך טרם צאתו לקרב שב ושלח משלחת אל
חזקיהו מלך יהודה והפחידו, כי בשובו מהכות את כוש ומצרים, ישוב ויילחם ביהודה ועל העומד
בראשה, חזקיהו. דברי המשלחת השנייה אינם שונים מדברי המשלחת הראשונה, ועיקרם דברי
נאצה וגידופים על ה', אשר יהודה שמה מבטח בו, לדעתו, כשם שהעמים אשר נכבשו בעבר על ידם,
לא עמד אלוהיהם להם לעזר, כך לא יוכל האלוקים של יהודה להצילם. אין חירוף וגידוף גדול מזה
כשהשווה רבשקה את בורא הכל (הקב"ה), לאלוהי עץ ואבן. (רד"ק)
- תפילת חזקיהו אל ה'. (י"ד- כ')
י"ד."ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית ה' ויפרשהו חזקיהו לפני ה'"
ט"ו."ויתפלל חזקיהו אל ה' לאמור"
ט"ז."ה' צבאות אלוהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלוהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה
עשית את השמים ואת הארץ"
י"ז."הטה ה' אזניך ושמע ופקח ה' עינך וראה ושמע את כל דברי סנחריב אשר שלח לחרף
אלוקים חי"
י"ח."אמנם ה' החריבו מלכי אשור את כל הארצות ואת ארצם"
י"ט."ונתון את אלוהיהם באש כי לא אלוהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום"
כ'. "ועתה ה' אלוהינו הושיענו מידו וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' לבדך"
תפילת חזקיהו אל ה', היתה בעיקרה בקשה מה' להציל את השארית שנותרה מישראל. ועוד הוסיף
שהתערבותו של ה' בהצלת ישראל תמנע את חילול כבוד ה' בעולם.
"וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' לבדך" (כ'). רעיון זה מובא בתפילת משה אחרי חטא העגל
ואחרי חטא המרגלים: "למה יאמרו מצרים..." (שמות, ל"ב)
"ואמרו הגויים... מבלתי יכולת ה'..." (במדבר, י"ד)
- נבואת ישעיה על מפלת סנחריב. (כ"א-ל"ה)
כ"א."וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמור כה אמר ה' אלוהי ישראל אשר התפללת אלי אל
סנחריב מלך אשור"
כ"ב."זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת
ירושלים"
כ"ג."את מי חרפת וגידפת ועל מי הרימותה קול ותשא מרום עיניך אל קדוש ישראל"
כ"ד."ביד עבדיך חרפת אדוני ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרות קומת
ארזיו מבחר ברושיו ואבוא מרום קצו יער כרמלו"
כ"ה."אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור"
כ"ו. "הלוא שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים
נצים ערים בצורות"
כ"ז. "ויושביהן קצרי יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה"
כ"ח."ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי"
כ"ט."יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשיבותיך בדרך
אשר באת בה"
ל'. "וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו
כרמים ואכלו פרים"
ל"א."ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה"
ל"ב."כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת ה' צבאות תעשה זאת"
ל"ג. "לכן כה אמר ה' אל מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן
ולא ישפוך עליה סוללה"
ל"ד."בדרך אשר בא בה ישוב ואל העיר הזאת לא יבוא נאום ה'"
ל"ה."וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי"
הנביא שב לבשר למלך חזקיהו, שתפילתו אל ה' התקבלה, ותוצאותיה:
א. הבטחה על מפלת אשור.
ב. השבת השפע הכלכלי ליהודה.
שתי ההבטחות קשורות זו בזו, כפי שהבשורה על מפלת סנחריב תתקיים כך תתקיים הבטחתו
השנייה שישוב השפע הכלכלי ליהודה.
בשנה הראשונה לא יחסר מזון ויסתפקו בספיחי הזרעים, שיצמחו מאליהם.
בשנה השנייה יאכלו שחיס (ספיחי ספיחים) ולא ירגישו בחיסרון.
בשנה השלישית יזרעו, יקצרו, יטעו כרמים ויאכלו פרותיהם השפע ישוב וירושלים תינצל.
"וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי" (ל"ה)
- מפלת מחנה אשור. (ל"ו – ל"ח)
ל"ו. "ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבוקר והנה כולם
פגרים מתים"
ל"ז. "ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה"
ל"ח."ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב והמה נמלטו
ארץ אררט וימלוך אסר-חדון בנו תחתיו"
מפלת אשור באה בדרך ניסית. סנחריב שהטיל מצור על יהודה, לא זכה להכניע אותה ולהיכנס
לתוכה, אחרי שמלאך ה' הכה במחנהו מאה ושמונים וחמשה אלף במגיפה. סנחריב נאלץ לשוב
לארצו ושם מצא את מותו. (מקור נוסף – מלכים ב', י"ט, ל"ה)
א וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ, וַיִּקְרַע, אֶת-בְּגָדָיו; וַיִּתְכַּס בַּשָּׂק, וַיָּבֹא בֵּית יְהוָה. ב וַיִּשְׁלַח אֶת-אֶלְיָקִים אֲשֶׁר-עַל-הַבַּיִת וְאֵת שֶׁבְנָא הַסּוֹפֵר, וְאֵת זִקְנֵי הַכֹּהֲנִים, מִתְכַּסִּים, בַּשַּׂקִּים--אֶל-יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, הַנָּבִיא.ג וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, כֹּה אָמַר חִזְקִיָּהוּ, יוֹם-צָרָה וְתוֹכֵחָה וּנְאָצָה, הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי בָאוּ בָנִים עַד-מַשְׁבֵּר, וְכֹחַ אַיִן לְלֵדָה.
ד אוּלַי יִשְׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵת דִּבְרֵי רַבְשָׁקֵה, אֲשֶׁר שְׁלָחוֹ מֶלֶךְ-אַשּׁוּר אֲדֹנָיו לְחָרֵף אֱלֹהִים חַי, וְהוֹכִיחַ בַּדְּבָרִים, אֲשֶׁר שָׁמַע יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה, בְּעַד הַשְּׁאֵרִית הַנִּמְצָאָה. ה וַיָּבֹאוּ, עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ חִזְקִיָּהוּ--אֶל-יְשַׁעְיָהוּ. ו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם יְשַׁעְיָהוּ, כֹּה תֹאמְרוּן אֶל-אֲדֹנֵיכֶם: כֹּה אָמַר יְהוָה, אַל-תִּירָא מִפְּנֵי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר גִּדְּפוּ נַעֲרֵי מֶלֶךְ-אַשּׁוּר, אוֹתִי. ז הִנְנִי נוֹתֵן בּוֹ רוּחַ, וְשָׁמַע שְׁמוּעָה וְשָׁב אֶל-אַרְצוֹ; וְהִפַּלְתִּיו בַּחֶרֶב, בְּאַרְצוֹ. ח וַיָּשָׁב, רַבְשָׁקֵה, וַיִּמְצָא אֶת-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, נִלְחָם עַל-לִבְנָה: כִּי שָׁמַע, כִּי נָסַע מִלָּכִישׁ. ט וַיִּשְׁמַע, עַל-תִּרְהָקָה מֶלֶךְ-כּוּשׁ לֵאמֹר, יָצָא, לְהִלָּחֵם אִתָּךְ; וַיִּשְׁמַע וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר. י כֹּה תֹאמְרוּן, אֶל-חִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, אַל-יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר אַתָּה בּוֹטֵחַ לֵאמֹר: לֹא תִנָּתֵן יְרוּשָׁלַיִם, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר. יא הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ, אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל-הָאֲרָצוֹת--לְהַחֲרִימָם; וְאַתָּה, תִּנָּצֵל. יב הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי, אֶת-גּוֹזָן, וְאֶת-חָרָן; וְרֶצֶף וּבְנֵי-עֶדֶן, אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר. יג אַיֵּה מֶלֶךְ-חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד, וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם, הֵנַע, וְעִוָּה. יד וַיִּקַּח חִזְקִיָּהוּ אֶת-הַסְּפָרִים מִיַּד הַמַּלְאָכִים, וַיִּקְרָאֵהוּ; וַיַּעַל בֵּית יְהוָה, וַיִּפְרְשֵׂהוּ חִזְקִיָּהוּ לִפְנֵי יְהוָה. טו וַיִּתְפַּלֵּל, חִזְקִיָּהוּ, אֶל-יְהוָה, לֵאמֹר. טז יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים, אַתָּה-הוּא הָאֱלֹהִים לְבַדְּךָ, לְכֹל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ; אַתָּה עָשִׂיתָ, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ. יז הַטֵּה יְהוָה אָזְנְךָ וּשְׁמָע, פְּקַח יְהוָה עֵינֶךָ וּרְאֵה; וּשְׁמַע, אֵת כָּל-דִּבְרֵי סַנְחֵרִיב, אֲשֶׁר שָׁלַח, לְחָרֵף אֱלֹהִים חָי. יח אָמְנָם, יְהוָה: הֶחֱרִיבוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר, אֶת-כָּל-הָאֲרָצוֹת--וְאֶת-אַרְצָם. יט וְנָתֹן אֶת-אֱלֹהֵיהֶם, בָּאֵשׁ: כִּי לֹא אֱלֹהִים הֵמָּה, כִּי אִם-מַעֲשֵׂה יְדֵי-אָדָם עֵץ וָאֶבֶן--וַיְאַבְּדוּם. כ וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, הוֹשִׁיעֵנוּ מִיָּדוֹ; וְיֵדְעוּ כָּל-מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ, כִּי-אַתָּה יְהוָה לְבַדֶּךָ. כא וַיִּשְׁלַח יְשַׁעְיָהוּ בֶן-אָמוֹץ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ לֵאמֹר: כֹּה-אָמַר יְהוָה, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִתְפַּלַּלְתָּ אֵלַי, אֶל-סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ אַשּׁוּר. כב זֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-דִּבֶּר יְהוָה עָלָיו: בָּזָה לְךָ לָעֲגָה לְךָ, בְּתוּלַת בַּת-צִיּוֹן--אַחֲרֶיךָ רֹאשׁ הֵנִיעָה, בַּת יְרוּשָׁלָיִם. כג אֶת-מִי חֵרַפְתָּ וְגִדַּפְתָּ, וְעַל-מִי הֲרִימוֹתָה קּוֹל; וַתִּשָּׂא מָרוֹם עֵינֶיךָ, אֶל-קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. כד בְּיַד עֲבָדֶיךָ, חֵרַפְתָּ אֲדֹנָי, וַתֹּאמֶר בְּרֹב רִכְבִּי אֲנִי עָלִיתִי מְרוֹם הָרִים, יַרְכְּתֵי לְבָנוֹן; וְאֶכְרֹת קוֹמַת אֲרָזָיו, מִבְחַר בְּרֹשָׁיו, וְאָבוֹא מְרוֹם קִצּוֹ, יַעַר כַּרְמִלּוֹ. כה אֲנִי קַרְתִּי, וְשָׁתִיתִי מָיִם; וְאַחְרִב, בְּכַף-פְּעָמַי, כֹּל, יְאֹרֵי מָצוֹר. כו הֲלוֹא-שָׁמַעְתָּ לְמֵרָחוֹק אוֹתָהּ עָשִׂיתִי, מִימֵי קֶדֶם וִיצַרְתִּיהָ; עַתָּה הֲבֵאתִיהָ--וּתְהִי לְהַשְׁאוֹת גַּלִּים נִצִּים, עָרִים בְּצֻרוֹת. כז וְיֹשְׁבֵיהֶן, קִצְרֵי-יָד, חַתּוּ, וָבֹשׁוּ; הָיוּ עֵשֶׂב שָׂדֶה, וִירַק דֶּשֶׁא, חֲצִיר גַּגּוֹת, וּשְׁדֵמָה לִפְנֵי קָמָה. כח וְשִׁבְתְּךָ וְצֵאתְךָ וּבוֹאֲךָ, יָדָעְתִּי; וְאֵת, הִתְרַגֶּזְךָ אֵלָי. כט יַעַן הִתְרַגֶּזְךָ אֵלַי, וְשַׁאֲנַנְךָ עָלָה בְאָזְנָי--וְשַׂמְתִּי חַחִי בְּאַפֶּךָ, וּמִתְגִּי בִּשְׂפָתֶיךָ, וַהֲשִׁיבֹתִיךָ, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-בָּאתָ בָּהּ. ל וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת--אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ, וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית שָׁחִיס; וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית, זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים--ואכול (וְאִכְלוּ) פִרְיָם. לא וְיָסְפָה פְּלֵיטַת בֵּית-יְהוּדָה, הַנִּשְׁאָרָה--שֹׁרֶשׁ לְמָטָּה; וְעָשָׂה פְרִי, לְמָעְלָה. לב כִּי מִירוּשָׁלִַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית, וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן; קִנְאַת יְהוָה צְבָאוֹת, תַּעֲשֶׂה-זֹּאת. לג לָכֵן, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֶל-מֶלֶךְ אַשּׁוּר, לֹא יָבוֹא אֶל-הָעִיר הַזֹּאת, וְלֹא-יוֹרֶה שָׁם חֵץ; וְלֹא-יְקַדְּמֶנָּה מָגֵן, וְלֹא-יִשְׁפֹּךְ עָלֶיהָ סֹלְלָה. לד בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר-בָּא, בָּהּ יָשׁוּב; וְאֶל-הָעִיר הַזֹּאת לֹא יָבוֹא, נְאֻם-יְהוָה. לה וְגַנּוֹתִי עַל-הָעִיר הַזֹּאת, לְהוֹשִׁיעָהּ--לְמַעֲנִי, וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי. לו וַיֵּצֵא מַלְאַךְ יְהוָה, וַיַּכֶּה בְּמַחֲנֵה אַשּׁוּר, מֵאָה וּשְׁמֹנִים וַחֲמִשָּׁה, אָלֶף; וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהִנֵּה כֻלָּם פְּגָרִים מֵתִים. לז וַיִּסַּע וַיֵּלֶךְ, וַיָּשָׁב סַנְחֵרִיב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר; וַיֵּשֶׁב, בְּנִינְוֵה. לח וַיְהִי הוּא מִשְׁתַּחֲוֶה בֵּית נִסְרֹךְ אֱלֹהָיו, וְאַדְרַמֶּלֶךְ וְשַׂרְאֶצֶר בָּנָיו הִכֻּהוּ בַחֶרֶב, וְהֵמָּה נִמְלְטוּ, אֶרֶץ אֲרָרָט; וַיִּמְלֹךְ אֵסַר-חַדֹּן בְּנוֹ, תַּחְתָּיו.
חלוקת הפרק:
- תגובת חזקיהו לדברי רבשקה - א'.
- פניית חזקיהו לישעיהו לשאת
תפילה בעד שארית ישראל - ב' - ה'.
- תשובת ישעיהו אל חזקיהו - ו' - ז'.
- משלחת רבשקה אל חזקיהו - ח' - י"ג.
- תפילת חזקיהו אל ה' - י"ד – כ'.
- נבואת ישעיה על מפלת סנחריב - כ"א – ל"ה.
- מפלת מחנה אשור - ל"ו – ל"ח.
הקדמה:
פרק ל"ז הוא המשך לפרק ל"ו, ותוכנו: תגובת המלך חזקיהו לדברי רבשקה, אשר נאמרו מפי שריו,
אליקים, שבנא ויואח. חזקיהו התאבל ונכנע לפני ה' ופנה אל הנביא ישעיה בבקשה לשאת תפילה בעד
שארית ישראל שנותרה לאחר גלות עשרת השבטים. תפילת חזקיהו התקבלה והנביא שב לבשר על
מפלת אשור והצלת יהודה. תוכן הפרק מקביל למלכים ב, יט
- תגובת ישעיה לדברי רבשקה. (א')
א'. "ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית ה'"
בהישמע דברי הנאצה של רבשקה (פרק ל"ו), קרע המלך חזקיהו את בגדיו והתכסה שק לאות
אבל, ועינה נפשו שירחם ה' עליו ועל העם (רד"ק). יש הסוברים שחזקיהו קרע בגדיו, לאחר
ששמע את רבשקה מנאץ ומגדף אלוקים ומכאן למדו שכל השומע "ברכת ה'" (לשון נקייה),
חייב בקריעה. הערה: על-פי המסורת רבשקה היה בעברו מישראל.
- פניית חזקיהו לישעיהו לשאת תפילה בעד שארית ישראל. (ב' – ה')
ב'. "וישלח את אליקים אשר על הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני הכוהנים מתכסים בשקים אל
ישעיהו בן אמוץ הנביא"
ג'. "ויאמרו אליו כה אמר חזקיהו יום צרה ותוכחה ונאצה היום הזה כי באו בנים עד משבר וכוח
אין ללדה"
ד'. "אולי ישמע ה' אלוהיך את דברי רבשקה אשר שלחו מלך אשור אדוניו לחרף אלוהים חי
והוכיח בדברים אשר שמע ה' אלוהיך ונשאת תפילה בעד השארית הנמצאה"
ה'. "ויבואו עבדי המלך חזקיהו אל ישעיהו"
פניית המלך חזקיהו באה לאחר ששמע את דברי החירוף והנאצה של רבשקה כלפי הקב"ה וכלפי
ישראל. דברי רבשקה מלמדים על תוכניותיו של סנחריב מלך אשור, לעלות על השארית שנותרה
ביהודה לאחר גלות עשרת השבטים, דבר שהטיל פחד בישראל. חזקיהו המשיל ודימה את גודל
הצרה לאשה שאחזוה צירי לידה והוולד קרוב לצאת, אך אין היולדת מסוגלת ללדת בכוחות
עצמה, אלא בעזרת אחרים. כך ישראל נמצאים בצרה גדולה ואין בהם הכוח לצאת ממנה, אלא רק
בעזרת ה' (רד"ק). על-כן פנה חזקיהו אל הנביא ישעיה לשאת תפילה.
"אולי ישמע ה'... והוכיח בדברים אשר שמע ה'..."
"והוכיח בדברים": א.על רבשקה אשר הוכיח בדברי נאצה וגידופים את ה'.
ב. על ה' אשר יוכיח את רבשקה על דבריו ויביא עליו פורענות. (רד"ק)
- תשובת ישעיהו אל חזקיהו. (ו' – ז')
ו'. "ויאמר אליהם ישעיהו כה תאמרון אל אדוניכם כה אמר ה' אל תירא מפני הדברים אשר
שמעת אשר גדפו נערי מלך אשור אותי"
ז'. "הנני נותן בו רוח ושמע שמועה ושב אל ארצו והפלתיו בחרב בארצו"
בדברי הנביא אל המלך, יש דברי הרגעה ובשורה על מפלת אשור בדרך נס ועל מות סנחריב.
"הנני נותן בו רוח... והפלתיו בחרב בארצו" (ז')
- משלחת רבשקה אל חזקיהו. (ח' – י"ג)
ח'. "וישב רבשקה וימצא את מלך אשור נלחם על לבנה כי שמע כי נסע מלכיש"
ט'. "וישמע על תרהקה מלך כוש לאמור יצא להלחם אתך וישמע וישלח מלאכים אל חזקיהו
לאמור"
י'. "כה תאמרון אל חזקיהו מלך יהודה לאמור אל ישאך אלוהיך אשר אתה בוטח בו לאמור לא
תנתן ירושלים ביד מלך אשור"
י"א."הנה אתה שמעת אשר עשו מלכי אשור לכל הארצות להחרימם ואתה תנצל"
י"ב."ההצילו אותם אלוהי הגויים אשר השחיתו אבותי את גוזן ואת חרן ורצף ובני עדן אשר
בתלשר"
י"ג."איה מלך חמת ומלך ארפד ומלך לעיר ספרוים הנע ועוה"
כאשר ראה רבשקה כי דבריו בתחילה (פרק ל"ו) לא הועילו, שב אל סנחריב ללכיש ולא מצאו שם,
מפני שזה יצא להילחם על לבנה (עיר מישראל), ושם הגיעה אליו השמועה כי תרהקה מלך כוש
יצא להילחם בו. המלך סנחריב יצא אפוא להילחם נגדו, אך טרם צאתו לקרב שב ושלח משלחת אל
חזקיהו מלך יהודה והפחידו, כי בשובו מהכות את כוש ומצרים, ישוב ויילחם ביהודה ועל העומד
בראשה, חזקיהו. דברי המשלחת השנייה אינם שונים מדברי המשלחת הראשונה, ועיקרם דברי
נאצה וגידופים על ה', אשר יהודה שמה מבטח בו, לדעתו, כשם שהעמים אשר נכבשו בעבר על ידם,
לא עמד אלוהיהם להם לעזר, כך לא יוכל האלוקים של יהודה להצילם. אין חירוף וגידוף גדול מזה
כשהשווה רבשקה את בורא הכל (הקב"ה), לאלוהי עץ ואבן. (רד"ק)
- תפילת חזקיהו אל ה'. (י"ד- כ')
י"ד."ויקח חזקיהו את הספרים מיד המלאכים ויקראהו ויעל בית ה' ויפרשהו חזקיהו לפני ה'"
ט"ו."ויתפלל חזקיהו אל ה' לאמור"
ט"ז."ה' צבאות אלוהי ישראל יושב הכרובים אתה הוא האלוהים לבדך לכל ממלכות הארץ אתה
עשית את השמים ואת הארץ"
י"ז."הטה ה' אזניך ושמע ופקח ה' עינך וראה ושמע את כל דברי סנחריב אשר שלח לחרף
אלוקים חי"
י"ח."אמנם ה' החריבו מלכי אשור את כל הארצות ואת ארצם"
י"ט."ונתון את אלוהיהם באש כי לא אלוהים המה כי אם מעשה ידי אדם עץ ואבן ויאבדום"
כ'. "ועתה ה' אלוהינו הושיענו מידו וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' לבדך"
תפילת חזקיהו אל ה', היתה בעיקרה בקשה מה' להציל את השארית שנותרה מישראל. ועוד הוסיף
שהתערבותו של ה' בהצלת ישראל תמנע את חילול כבוד ה' בעולם.
"וידעו כל ממלכות הארץ כי אתה ה' לבדך" (כ'). רעיון זה מובא בתפילת משה אחרי חטא העגל
ואחרי חטא המרגלים: "למה יאמרו מצרים..." (שמות, ל"ב)
"ואמרו הגויים... מבלתי יכולת ה'..." (במדבר, י"ד)
- נבואת ישעיה על מפלת סנחריב. (כ"א-ל"ה)
כ"א."וישלח ישעיהו בן אמוץ אל חזקיהו לאמור כה אמר ה' אלוהי ישראל אשר התפללת אלי אל
סנחריב מלך אשור"
כ"ב."זה הדבר אשר דבר ה' עליו בזה לך לעגה לך בתולת בת ציון אחריך ראש הניעה בת
ירושלים"
כ"ג."את מי חרפת וגידפת ועל מי הרימותה קול ותשא מרום עיניך אל קדוש ישראל"
כ"ד."ביד עבדיך חרפת אדוני ותאמר ברוב רכבי אני עליתי מרום הרים ירכתי לבנון ואכרות קומת
ארזיו מבחר ברושיו ואבוא מרום קצו יער כרמלו"
כ"ה."אני קרתי ושתיתי מים ואחריב בכף פעמי כל יאורי מצור"
כ"ו. "הלוא שמעת למרחוק אותה עשיתי מימי קדם ויצרתיה עתה הבאתיה ותהי להשאות גלים
נצים ערים בצורות"
כ"ז. "ויושביהן קצרי יד חתו ובשו היו עשב שדה וירק דשא חציר גגות ושדמה לפני קמה"
כ"ח."ושבתך וצאתך ובואך ידעתי ואת התרגזך אלי"
כ"ט."יען התרגזך אלי ושאננך עלה באזני ושמתי חחי באפך ומתגי בשפתיך והשיבותיך בדרך
אשר באת בה"
ל'. "וזה לך האות אכול השנה ספיח ובשנה השנית שחיס ובשנה השלישית זרעו וקצרו ונטעו
כרמים ואכלו פרים"
ל"א."ויספה פליטת בית יהודה הנשארה שורש למטה ועשה פרי למעלה"
ל"ב."כי מירושלים תצא שארית ופליטה מהר ציון קנאת ה' צבאות תעשה זאת"
ל"ג. "לכן כה אמר ה' אל מלך אשור לא יבוא אל העיר הזאת ולא יורה שם חץ ולא יקדמנה מגן
ולא ישפוך עליה סוללה"
ל"ד."בדרך אשר בא בה ישוב ואל העיר הזאת לא יבוא נאום ה'"
ל"ה."וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי"
הנביא שב לבשר למלך חזקיהו, שתפילתו אל ה' התקבלה, ותוצאותיה:
א. הבטחה על מפלת אשור.
ב. השבת השפע הכלכלי ליהודה.
שתי ההבטחות קשורות זו בזו, כפי שהבשורה על מפלת סנחריב תתקיים כך תתקיים הבטחתו
השנייה שישוב השפע הכלכלי ליהודה.
בשנה הראשונה לא יחסר מזון ויסתפקו בספיחי הזרעים, שיצמחו מאליהם.
בשנה השנייה יאכלו שחיס (ספיחי ספיחים) ולא ירגישו בחיסרון.
בשנה השלישית יזרעו, יקצרו, יטעו כרמים ויאכלו פרותיהם השפע ישוב וירושלים תינצל.
"וגנותי על העיר הזאת להושיעה למעני ולמען דוד עבדי" (ל"ה)
- מפלת מחנה אשור. (ל"ו – ל"ח)
ל"ו. "ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור מאה ושמונים וחמשה אלף וישכימו בבוקר והנה כולם
פגרים מתים"
ל"ז. "ויסע וילך וישב סנחריב מלך אשור וישב בנינוה"
ל"ח."ויהי הוא משתחווה בית נסרוך אלוהיו ואדרמלך ושראצר בניו הכוהו בחרב והמה נמלטו
ארץ אררט וימלוך אסר-חדון בנו תחתיו"
מפלת אשור באה בדרך ניסית. סנחריב שהטיל מצור על יהודה, לא זכה להכניע אותה ולהיכנס
לתוכה, אחרי שמלאך ה' הכה במחנהו מאה ושמונים וחמשה אלף במגיפה. סנחריב נאלץ לשוב
לארצו ושם מצא את מותו. (מקור נוסף – מלכים ב', י"ט, ל"ה)
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
