א רָנִּי עֲקָרָה, לֹא יָלָדָה; פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא-חָלָה, כִּי-רַבִּים בְּנֵי-שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר יְהוָה. ב הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ--אַל-תַּחְשֹׂכִי; הַאֲרִיכִי, מֵיתָרַיִךְ, וִיתֵדֹתַיִךְ, חַזֵּקִי. ג כִּי-יָמִין וּשְׂמֹאול, תִּפְרֹצִי; וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ, וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. ד אַל-תִּירְאִי כִּי-לֹא תֵבוֹשִׁי, וְאַל-תִּכָּלְמִי כִּי לֹא תַחְפִּירִי:  כִּי בֹשֶׁת עֲלוּמַיִךְ תִּשְׁכָּחִי, וְחֶרְפַּת אַלְמְנוּתַיִךְ לֹא תִזְכְּרִי-עוֹד. ה כִּי בֹעֲלַיִךְ עֹשַׂיִךְ, יְהוָה צְבָאוֹת שְׁמוֹ; וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל, אֱלֹהֵי כָל-הָאָרֶץ יִקָּרֵא. ו כִּי-כְאִשָּׁה עֲזוּבָה וַעֲצוּבַת רוּחַ, קְרָאָךְ יְהוָה; וְאֵשֶׁת נְעוּרִים כִּי תִמָּאֵס, אָמַר אֱלֹהָיִךְ. ז בְּרֶגַע קָטֹן, עֲזַבְתִּיךְ; וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים, אֲקַבְּצֵךְ. ח בְּשֶׁצֶף קֶצֶף, הִסְתַּרְתִּי פָנַי רֶגַע מִמֵּךְ, וּבְחֶסֶד עוֹלָם, רִחַמְתִּיךְ--אָמַר גֹּאֲלֵךְ, יְהוָה. ט כִּי-מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד, עַל-הָאָרֶץ--כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר-בָּךְ. י כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה--וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, יְהוָה. יא עֲנִיָּה סֹעֲרָה, לֹא נֻחָמָה; הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ, אֲבָנַיִךְ, וִיסַדְתִּיךְ, בַּסַּפִּירִים. יב וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח; וְכָל-גְּבוּלֵךְ, לְאַבְנֵי-חֵפֶץ. יג וְכָל-בָּנַיִךְ, לִמּוּדֵי יְהוָה; וְרַב, שְׁלוֹם בָּנָיִךְ. יד בִּצְדָקָה, תִּכּוֹנָנִי; רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק, כִּי-לֹא תִירָאִי, וּמִמְּחִתָּה, כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ. טו הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס, מֵאוֹתִי--מִי-גָר אִתָּךְ, עָלַיִךְ יִפּוֹל. טז הן (הִנֵּה) אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ--נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל. יז כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי; זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה וְצִדְקָתָם, מֵאִתִּי--נְאֻם-יְהוָה. 

חלוקת הפרק:

1. הקריאה לשמוח לקראת שיבת ה' והגאולה -                     א' – ח'.
2. הברית והשבועה לישראל על תום הגלויות -                        ט' – י'.
3. הבשורה על בניית ירושלים והצלת ישראל מהאויבים -       י"א – י"ז.

1. הקריאה לשמוח לקראת שיבת ה' והגאולה. (א' – ח')

    א'. "רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה'"

    ב'. "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשכי האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי"

    ג'. "כי ימין ושמאל תפרוצי וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו"

    ד'. "אל תיראי כי לא תבושי ואל תכלמי כי לא תחפירי כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך

           לא תזכרי עוד"

   ה'. "כי בועליך עושיך ה' צבאות שמו וגואלך קדוש ישראל אלוהי כל הארץ יקרא"

   ו'. "כי כאשה עזובה ועצובת רוח קראך ה' ואשת נעורים כי תמאס אמר אלוהיך"

   ז'. "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך"

   ח'. "בשצף קצף הסתרתי פני רגע ממך ובחסד עולם רחמתיך אמר גואלך ה'"

          הנחמה פותחת בקריאה לישראל "רוני", "פצחי רינה, "צהלי", לקראת שובם של הגולים אל

          ירושלים ממשיכה בקריאה "הרחיבי מקום אוהלך", "האריכי מתריך", "ותדותיך חזקי",

          לקראת התרבותם והכלתם בארץ "כי ימין ושמאל תפרוצי". ירושלים שהייתה שוממה מבני

          אדם, תהיה עתה מיושבת ועוד יהיה צורך להרחיב את גבולותיה על מנת להכיל את השבים אליה

          ההולכים ומתרבים בה. עוד בדברי הנחמה מוסיף הנביא, כי בבוא הגאולה והשפע הטוב, ישכחו כל

          הצרות הראשונות "כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד" (ד'), ואף

          שהתארכו ימי הגלות הנה שבבוא הגאולה, יחשבו ימי הגלות הארוכים כרגע קט מול ימי הטובה

          והשפע שיבואו. "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" (ז')

2. הברית והשבועה לישראל על תום הגלויות. (ט' – י')

    ט'. "כי מי נוח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נוח עוד על הארץ כן נשבעתי מקצוף עליך ומגער

           בך"

    י'.  "כי ההרים ימושו והגבעות תמוטנה וחסדי מאתך לא ימוש וברית שלומי לא תמוט אמר

           מרחמיך ה'"

           שבועת ה' ובריתו לישראל משמעותה שלא יוסיף עוד ה' להביא עליהם גלות. ברית ושבועה אלו

           יהיו בתוקף כשבועה שנשבע ה' לנוח אחר המבול, שכפי שלעולם לא יוסיף ה' להביא על הארץ

           מבול, כך תתקיים הבטחה זו שלא יהיו עוד גלויות.

3. בניית ירושלים והצלתם מאוייבים. (י"א – י"ז)

   י"א."עניה סוערה לא נוחמה הנה אנוכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים"

   י"ב."ושמתי כדכוד שמשותיך ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ"

   י"ג."וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך"

   י"ד."בצדקה תכונני רחקי מעושק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך"

   ט"ו."הן גור יגור אפס מאותי מי גר אתך עליך יפול"

   ט"ז."הנה אנוכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנוכי בראתי משחית לחבל"

    י"ז."כל כלי יוצר עליך לא יצלח וכל לשון תקום אתך למשפט תרשיעי זאת נחלת עבדי ה'

           וצדקתם מאתי נאום ה'"

           ירושלים, שהיא כאישה ענייה שליבה סוער מרוב צרות, עתידה להתחדש ולהיבנות מאבנים

           חזקות, יפות ויקרות "הנה אנוכי מרביץ בפוך אבניך ויסדתיך בספירים". עוד עתידים כולם

           להיות מכירים את ה' ומבקשים ללמוד את תורתו, ואויבי ישראל, הקמים ומחדשים את מזימתם

           להכחיד את ישראל, לא יצליחו "כל כלי יוצר עליך לא יצלח" (י"ז), ובבוא הגאולה ישבו ישראל

          לבטח בנחלתם, יהיו נאמנים ויעבדו את ה' עד עולם "זאת נחלת ה' וצדקתם מאתי נאום ה'" (י"ז) .           

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעילוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי ז"ל