א הוֹי כָּל-צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם, וַאֲשֶׁר אֵין-לוֹ כָּסֶף; לְכוּ שִׁבְרוּ, וֶאֱכֹלוּ, וּלְכוּ שִׁבְרוּ בְּלוֹא-כֶסֶף וּבְלוֹא מְחִיר, יַיִן וְחָלָב. ב לָמָּה תִשְׁקְלוּ-כֶסֶף בְּלוֹא-לֶחֶם, וִיגִיעֲכֶם בְּלוֹא לְשָׂבְעָה; שִׁמְעוּ שָׁמוֹעַ אֵלַי וְאִכְלוּ-טוֹב, וְתִתְעַנַּג בַּדֶּשֶׁן נַפְשְׁכֶם. ג הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם; וְאֶכְרְתָה לָכֶם בְּרִית עוֹלָם, חַסְדֵי דָוִד הַנֶּאֱמָנִים. ד הֵן עֵד לְאוּמִּים, נְתַתִּיו; נָגִיד וּמְצַוֵּה, לְאֻמִּים. ה הֵן גּוֹי לֹא-תֵדַע תִּקְרָא, וְגוֹי לֹא-יְדָעוּךָ אֵלֶיךָ יָרוּצוּ--לְמַעַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְלִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל כִּי פֵאֲרָךְ. ו דִּרְשׁוּ יְהוָה, בְּהִמָּצְאוֹ; קְרָאֻהוּ, בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב. ז יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ, וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו; וְיָשֹׁב אֶל-יְהוָה וִירַחֲמֵהוּ, וְאֶל-אֱלֹהֵינוּ כִּי-יַרְבֶּה לִסְלוֹחַ. ח כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, יְהוָה. ט כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם. י כִּי כַּאֲשֶׁר יֵרֵד הַגֶּשֶׁם וְהַשֶּׁלֶג מִן-הַשָּׁמַיִם, וְשָׁמָּה לֹא יָשׁוּב--כִּי אִם-הִרְוָה אֶת-הָאָרֶץ, וְהוֹלִידָהּ וְהִצְמִיחָהּ; וְנָתַן זֶרַע לַזֹּרֵעַ, וְלֶחֶם לָאֹכֵל. יא כֵּן יִהְיֶה דְבָרִי אֲשֶׁר יֵצֵא מִפִּי, לֹא-יָשׁוּב אֵלַי רֵיקָם:  כִּי אִם-עָשָׂה אֶת-אֲשֶׁר חָפַצְתִּי, וְהִצְלִיחַ אֲשֶׁר שְׁלַחְתִּיו. יב כִּי-בְשִׂמְחָה תֵצֵאוּ, וּבְשָׁלוֹם תּוּבָלוּן; הֶהָרִים וְהַגְּבָעוֹת, יִפְצְחוּ לִפְנֵיכֶם רִנָּה, וְכָל-עֲצֵי הַשָּׂדֶה, יִמְחֲאוּ-כָף. יג תַּחַת הַנַּעֲצוּץ יַעֲלֶה בְרוֹשׁ, תחת (וְתַחַת) הַסִּרְפַּד יַעֲלֶה הֲדַס; וְהָיָה לַיהוָה לְשֵׁם, לְאוֹת עוֹלָם לֹא יִכָּרֵת. 

חלוקת הפרק:

1. חידוש הברית לשבים לשמוע את דבר ה' - א' - ה'.
2. הקריאה לשוב בתשובה -                               ו' – ט'.
3. הנחמה לישראל -                                 י' – י"ג.

1. חידוש הברית לשבים לשמוע את דבר ה'. (א' – ה')

   א'. "הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלוא כסף ובלוא מחיר

          יין וחלב"

   ב'. "למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה שמעו שמוע אלי ואכלו טוב ותתענג בדשן

          נפשכם"

         קריאה של הנביא המזרזת את ישראל לבוא וללמוד את התורה ואת החכמה האלוקית, שנמשלו ליין

         וחלב, וכמו הצמא המתאווה למים, כן הנפש מתאווה לתורה ולחכמה. כאן מדמה הנביא את התורה

         ומצוותיה ליין וחלב  באשר הם מרווים ומשמחים את הלב, ולכן אין להם לישראל ליגע עצמם

         בחוכמות נוכריות שאין בהן תועלת "למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה" (רד"ק) 

   ג'. "הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם ואכרתה לכם ברית עולם חסדי דוד הנאמנים"

          "הטו אזנכם", קריאה לשמוע את אמרי ה' ותורתו, כי אז יזכו לעמוד לתחיה בימי המשיח. הברית

          והחסד עמהם יהיו כמו החסד והברית שהבטיח ה' לדוד בעניין שלא תופסק המלוכה מזרעו.(מצודת דוד)

  ד'. "הן עד לאומים נתתיו נגיד ומצוה לאומים"

         נבואה על מלך המשיח שיהיה מזהיר את העם ומוכיחם. (רד"ק)

  ה'. "הן גוי לא תדע תקרא וגוי לא ידעוך אליך ירוצו למען ה' אלוהיך ולקדוש ישראל כי פארך"

         הנביא מבשר לישראל שבעתיד, בשעה שה' יעשה להם נפלאות וניסים גלויים, יבואו גויים מרחוק,

         ובבואם הם ישמשו את ישראל ויקיימו כל אשר יצטוו, מתוך הכרה בגדלות ה' ובעליונותם של

         ישראל.

2. הקריאה לשוב בתשובה. (ו' – ט')

   ו'. "דרשו ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב"

   ז'. "יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישב אל ה' וירחמהו ואל אלוהינו כי ירבה לסלוח"

   ח'. "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי נאום ה'"

   ט'. "כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם"

          קריאה לגולים לדרוש את ה' "בהמצאו", קודם גמר הדין (רד"ק). דרישת ה' פירושה עזיבת

          החטא וחזרה בתשובה, ובשובם אל ה' ימחל להם הקב"ה על כל חטאיהם, זה החסד הגדול אשר

          יעשה ה' עמם בגלות, כי כגבוה שמים על הארץ כן גבהו חסדיו אל יראיו (רד"ק).

3. הנחמה לישראל. (י' – י"ג)

  י'.  "כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כי אם הרווה את הארץ והולידה

         והצמיחה ונתן זרע לזורע ולחם לאוכל"

 י"א."כן יהיה דברי אשר יצא מפי לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את אשר חפצתי והצליח אשר

         שלחתיו"

 י"ב."כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רנה וכל עצי השדה ימחאו

        כף"

        דברי הנחמה אל היושבים בגולה פותחים בזה שה' ימלא את כל ההבטחות שנאמרו על ידי הנביאים,

        וכמו שהגשם לא ישוב ריקם אלא לאחר שימלא את יעודו בהרוויית הארץ (גשם במשמעות טובה –

        וברכה), כך ימלא ה' הבטחתו ביד נביאיו להוציאם מהגלות, ויזכו לצאת גם בשמחה ובשלום,

        "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון". וכדי לתאר את עוצמת השמחה שתהיה בבוא הגאולה, הוסיף

        הנביא לתאר על דרך משל: "ההרים והגבעות יפצחו לפניכם רינה וכל עצי השדה ימחאו כף" (י"ב)

י"ג."תחת הנעצוץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הדס והיה לה' לשם לאות עולם לא יכרת"

        "נעצוץ" ו "סרפד" – מיני צמחים קוצניים.

        "ברוש" ו  "הדס"  - צמחי נוי ריחניים.  

        משמעות ראשונה

        כפשוטו:

        לעתיד לבוא, בבוא הגאולה, יצמחו ברוש והדס במקום נעצוץ וסרפד (רד"ק)

        משמעות שנייה

        על דרך משל:

1. במקום ממשלות גויים (נעצוץ וסרפד), ימשלו בעתיד ישראל (ברוש והדס) (מצודות דוד)
2.   תחת הרשעים (נעצוץ וסרפד) יעלו צדיקים (ברוש והדס) (רש"י)     

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעילוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי ז"ל