מלכים א פרק ה
חלוקת הפרק:
1.תיאור המצב הכלכלי – א – ג
2.תיאור המצב המדיני – ד
3.תיאור המצב הביטחוני – ה – ח
4.הכרת העמים בחכמת שלמה – ט – יד
5.ההכנות לבניין בית המקדש – טו – כו
6.הטלת המס על ישראל – כז – לב
1.תיאור המצב הכלכלי (א – ג)
א וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת--מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם: מַגִּשִׁים מִנְחָה וְעֹבְדִים
אֶת-שְׁלֹמֹה, כָּל-יְמֵי חַיָּיו. ב וַיְהִי לֶחֶם-שְׁלֹמֹה, לְיוֹם אֶחָד: שְׁלֹשִׁים כֹּר סֹלֶת, וְשִׁשִּׁים כֹּר קָמַח. ג עֲשָׂרָה בָקָר
בְּרִאִים, וְעֶשְׂרִים בָּקָר רְעִי וּמֵאָה צֹאן; לְבַד מֵאַיָּל וּצְבִי, וְיַחְמוּר, וּבַרְבֻּרִים, אֲבוּסִים.
הפרק פותח בתיאור שלטונו של שלמה המלך, על כל ממלכות הגויים שישבו מעבר לנהר, וכולם
היו כנועות לו, ושלטונו היה מן נהר פרת עד נחל מצרים. כי הוא רוצה בכל עבר הנהר...", וזה
עוד טעם למצב הכלכלי הטוב ששרר בתקופת שלמה, עד כדי שהכתוב מתאר ש"לחם שלמה"
שבכל סעודה בכל יום היה עולה על שולחנו מרוב שפע, שלושים כור סולת ושישים כור קמח,
עשרה בקר ועוד.
2.תיאור המצב המדיני (ד)
ד כִּי-הוּא רֹדֶה בְּכָל-עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד-עַזָּה--בְּכָל-מַלְכֵי, עֵבֶר הַנָּהָר; וְשָׁלוֹם, הָיָה לוֹ מִכָּל-עֲבָרָיו
מִסָּבִיב.
גם המצב המדיני בימי שלמה היה טוב "כי הוא רודה... ושלום היה לו מכל עבריו מסביב"
3.תיאור המצב הביטחוני (ה – ח)
ה וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַע--כֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה. ו וַיְהִי
לִשְׁלֹמֹה, אַרְבָּעִים אֶלֶף אֻרְוֹת סוּסִים--לְמֶרְכָּבוֹ; וּשְׁנֵים-עָשָׂר אֶלֶף, פָּרָשִׁים. ז וְכִלְכְּלוּ הַנִּצָּבִים הָאֵלֶּה אֶת
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְאֵת כָּל-הַקָּרֵב אֶל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ-שְׁלֹמֹה--אִישׁ חָדְשׁוֹ: לֹא יְעַדְּרוּ, דָּבָר. ח וְהַשְּׂעֹרִים וְהַתֶּבֶן,
לַסּוּסִים וְלָרָכֶשׁ יָבִאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִהְיֶה-שָּׁם, אִישׁ, כְּמִשְׁפָּטוֹ.
להשלמת המצב האידיאלי מכל הבחינות, מוסיף הכתוב לתאר שגם המצב הביטחוני בתקופת שלמה
היה טוב "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו מדן ועד באר שבע..." (ה),
והוסיף הכתוב לציין כי חיל הרכב של שלמה מנה 40 אלף אורוות סוסים ו-12 אלף פרשים, ותודות
לגבית המס על ידי הנציבים היתה תקינה, יכל המלך להחזיק את ביתו וכל חילותיו, ואף כל מי שהיה
מסב עם המלך לאכול "וכלכלו הנציבים האלה את המלך ואת כל הקרב אל שלחן המלך איש חדשו
לא יעדר דבר" (ז)
4.הכרת העם בחכמת שלמה (ט – יד)
ט וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה וּתְבוּנָה, הַרְבֵּה מְאֹד; וְרֹחַב לֵב--כַּחוֹל, אֲשֶׁר עַל-שְׂפַת הַיָּם. י וַתֵּרֶב חָכְמַת
שְׁלֹמֹה, מֵחָכְמַת כָּל-בְּנֵי-קֶדֶם, וּמִכֹּל, חָכְמַת מִצְרָיִם. יא וַיֶּחְכַּם, מִכָּל-הָאָדָם, מֵאֵיתָן הָאֶזְרָחִי וְהֵימָן וְכַלְכֹּל
וְדַרְדַּע, בְּנֵי מָחוֹל; וַיְהִי-שְׁמוֹ בְכָל-הַגּוֹיִם, סָבִיב. יב וַיְדַבֵּר, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל; וַיְהִי שִׁירוֹ, חֲמִשָּׁה וָאָלֶף.
יג וַיְדַבֵּר, עַל-הָעֵצִים, מִן-הָאֶרֶז אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, וְעַד הָאֵזוֹב אֲשֶׁר יֹצֵא בַּקִּיר; וַיְדַבֵּר עַל-הַבְּהֵמָה וְעַל-הָעוֹף, וְעַל
הָרֶמֶשׂ וְעַל-הַדָּגִים. יד וַיָּבֹאוּ, מִכָּל-הָעַמִּים, לִשְׁמֹעַ, אֵת חָכְמַת שְׁלֹמֹה--מֵאֵת כָּל-מַלְכֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ
אֶת-חָכְמָתוֹ.
הכתוב מתאר את גודל חכמת שלמה, עד שחכמתו גדלה מחכמת כל בני קדם ומחכמת מצרים, ואף
מכל האנשים החכמים שקדמו איתן האזרח הוכן, ועוד חכמת שלמה התפרסמה בין העמים עד כדי
שהיו באים מכל העמים לירושלים לשמוע את חכמתו.
5.ההכנות לבניין בית המקדש (טו – כו)
טו וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ-צוֹר אֶת-עֲבָדָיו, אֶל-שְׁלֹמֹה, כִּי שָׁמַע, כִּי אֹתוֹ מָשְׁחוּ לְמֶלֶךְ תַּחַת אָבִיהוּ: כִּי אֹהֵב, הָיָה
חִירָם לְדָוִד--כָּל-הַיָּמִים. טז וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה, אֶל-חִירָם לֵאמֹר. יז אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-דָּוִד אָבִי, כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת
בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו, מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ--עַד תֵּת-יְהוָה אֹתָם, תַּחַת כַּפּוֹת רגלו (רַגְלָי). יח וְעַתָּה,
הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב: אֵין שָׂטָן, וְאֵין פֶּגַע רָע. יט וְהִנְנִי אֹמֵר--לִבְנוֹת בַּיִת, לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָי: כַּאֲשֶׁר
דִּבֶּר יְהוָה, אֶל-דָּוִד אָבִי לֵאמֹר, בִּנְךָ אֲשֶׁר אֶתֵּן תַּחְתֶּיךָ עַל-כִּסְאֶךָ, הוּא-יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. כ וְעַתָּה צַוּה וְיִכְרְתוּ
לִי אֲרָזִים מִן-הַלְּבָנוֹן, וַעֲבָדַי יִהְיוּ עִם-עֲבָדֶיךָ, וּשְׂכַר עֲבָדֶיךָ אֶתֵּן לְךָ, כְּכֹל אֲשֶׁר תֹּאמֵר: כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי אֵין בָּנוּ
אִישׁ יֹדֵעַ לִכְרָת-עֵצִים--כַּצִּדֹנִים. כא וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ חִירָם, אֶת-דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה--וַיִּשְׂמַח מְאֹד; וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ יְהוָה הַיּוֹם,
אֲשֶׁר נָתַן לְדָוִד בֵּן חָכָם, עַל-הָעָם הָרָב הַזֶּה. כב וַיִּשְׁלַח חִירָם, אֶל-שְׁלֹמֹה לֵאמֹר, שָׁמַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלָי;
אֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת-כָּל-חֶפְצְךָ, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים. כג עֲבָדַי יֹרִדוּ מִן-הַלְּבָנוֹן יָמָּה, וַאֲנִי אֲשִׂימֵם דֹּבְרוֹת בַּיָּם
עַד-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-תִּשְׁלַח אֵלַי וְנִפַּצְתִּים שָׁם--וְאַתָּה תִשָּׂא; וְאַתָּה תַּעֲשֶׂה אֶת-חֶפְצִי, לָתֵת לֶחֶם בֵּיתִי. כד וַיְהִי
חִירוֹם נֹתֵן לִשְׁלֹמֹה, עֲצֵי אֲרָזִים וַעֲצֵי בְרוֹשִׁים--כָּל-חֶפְצוֹ. כה וּשְׁלֹמֹה נָתַן לְחִירָם עֶשְׂרִים אֶלֶף כֹּר חִטִּים, מַכֹּלֶת
לְבֵיתוֹ, וְעֶשְׂרִים כֹּר, שֶׁמֶן כָּתִית: כֹּה-יִתֵּן שְׁלֹמֹה לְחִירָם, שָׁנָה בְשָׁנָה. כו וַיהוָה, נָתַן חָכְמָה לִשְׁלֹמֹה, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר
לוֹ; וַיְהִי שָׁלֹם, בֵּין חִירָם וּבֵין שְׁלֹמֹה, וַיִּכְרְתוּ בְרִית, שְׁנֵיהֶם.
לשם בניית המקדש, שלח שלמה אל חירם מלך צור בקשה לספק לו עצים לבניין המקדש, והוסיף
לנמק את בקשתו עתה כי בשל המלחמות הרבות שהיו בימי אביו דוד, לא הצליח אביו לבנות את
המקדש ועתה כשהניח לו ה' מאויביו, הוא מבקש לבנות את המקדש "ועתה הניח ה' אלוהי לי
מסביב אין שטן ואין פגע רע" (יח)
תשובת חירם:
חירם נענה לבקשת שלמה, והציע שעבדיו יורידו עצים מהלבנון לים באמצעות דוברות (רפסודות),
והם יובילו אותם עד למקום שיהיו שם אנשי שלמה, ובתמורה לעצים שסיפק חירם, נתן לו שלמה
אוכל לממלכתו "ושלמה נתן עשרים אלף כור חיטים מכולת לביתו..." (כה), ואחר שלמה וחירם
כרתו ברית.
6.הטלת המס על ישראל (כז – לב)
כז וַיַּעַל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מַס, מִכָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי הַמַּס, שְׁלֹשִׁים אֶלֶף אִישׁ. כח וַיִּשְׁלָחֵם לְבָנוֹנָה, עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים
בַּחֹדֶשׁ חֲלִיפוֹת--חֹדֶשׁ יִהְיוּ בַלְּבָנוֹן, שְׁנַיִם חֳדָשִׁים בְּבֵיתוֹ; וַאֲדֹנִירָם, עַל-הַמַּס. כט וַיְהִי לִשְׁלֹמֹה שִׁבְעִים
אֶלֶף, נֹשֵׂא סַבָּל; וּשְׁמֹנִים אֶלֶף, חֹצֵב בָּהָר. ל לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר עַל-הַמְּלָאכָה, שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים,
וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת--הָרֹדִים בָּעָם, הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה. לא וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיַּסִּעוּ אֲבָנִים גְּדֹלוֹת אֲבָנִים יְקָרוֹת, לְיַסֵּד
הַבָּיִת--אַבְנֵי גָזִית. לב וַיִּפְסְלוּ בֹּנֵי שְׁלֹמֹה, וּבֹנֵי חִירוֹם--וְהַגִּבְלִים; וַיָּכִינוּ הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים, לִבְנוֹת הַבָּיִת.
כדי לעמוד במשימה של הניית המקדש, שלמה לקח מס מישראל – 30 אלף אנשים וחילקם ל- 3
קבוצות, כל קבוצה מונה 10,000 איש, וכל חודש היתה נשלחת קבוצה אחרת ללבנון להביא עצים,
וכך יצא שכל אדם מקבוצות אלה נמצא חודש בלבנון, וחוזר לביתו למשך חודשיים. עולה שכל
קבוצה של 10,000 איש היו בלבנון 4 חודשים בשנה, ושמונה חודשים בבית (רד"ק).
מלבד הפועלים בלבנון בהבאת העצים, לקח שלמה 70 אלף נושא סבל ו-80 אלף חוצבים בהר, ועוד
3,300 איש הרודים (השולטים ונוגשים) בעם העושים את המלאכה, וכולם פעלו להכין אבנים לבניין
המקדש.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.