מלכים א פרק כ
חלוקת הפרק:
- מצור בן הדד על ישראל ותשובת אחאב בראשונה – א – ד
- דרישת בן הדד בפנייתו השניה וסירוב אחאב - ה – ט
- תגובת מלך ארם על סירובו של אחאב ותגובת אחאב למלך ארם – י – יא
- מלחמת ארם בישראל ותוצאותיה - יב – כב
- הכנות ארם למלחמה נוספת (שניה) בישראל - כג – כה
- ניצחון ישראל על ארם באפק - כו – ל
- ברית אחאב עם מלך ארם אחר בוא משלחת ארם - לא – לד
- תוכחת הנביא על ברית אחאב עם מלך ארם - לה – מג
- מצור בן הדד על ישראל ותשובת אחאב בראשונה (א – ד)
א וּבֶן-הֲדַד מֶלֶךְ-אֲרָם, קָבַץ אֶת-כָּל-חֵילוֹ, וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ, וְסוּס וָרָכֶב; וַיַּעַל, וַיָּצַר עַל
שֹׁמְרוֹן, וַיִּלָּחֶם, בָּהּ.
ב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, הָעִירָה.
ג וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ, לִי-הוּא; וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים, לִי-הֵם.
ד וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֲנִי, וְכָל-אֲשֶׁר-לִי.
עם התעצמותה של ארם והשתלטותה על ממלכות שכנותיה, לא פסח בן הדד מלך ארם אף על ישראל, והטיל
עליה מצור שלאחריו דרש מאחאב מלך ישראל לתת בידו את כל כספו, זהבו, את נשותיו ובניו. מלך ישראל
שהיה ירא ממלך ארם, הסכים ונכנע "ויען מלך ישראל כדברך אדוני המלך לך אני וכל אשר לי" (ד)
- דרישת בן הדד בפנייתו השניה וסירוב אחאב (ה – ט)
ה וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, וַיֹּאמְרוּ, כֹּה-אָמַר בֶּן-הֲדַד לֵאמֹר: כִּי-שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ
וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן.
ו כִּי אִם-כָּעֵת מָחָר, אֶשְׁלַח אֶת-עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת-בֵּיתְךָ, וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ; וְהָיָה כָּל-מַחְמַד עֵינֶיךָ,
יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ.
ז וַיִּקְרָא מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, לְכָל-זִקְנֵי הָאָרֶץ, וַיֹּאמֶר דְּעוּ-נָא וּרְאוּ, כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ: כִּי-שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי
וּלְבָנַי, וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי, וְלֹא מָנַעְתִּי, מִמֶּנּוּ.
ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל-הַזְּקֵנִים, וְכָל-הָעָם: אַל-תִּשְׁמַע, וְלוֹא תֹאבֶה.
ט וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן-הֲדַד, אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֶל-עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה, וְהַדָּבָר
הַזֶּה, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת; וַיֵּלְכוּ, הַמַּלְאָכִים, וַיְשִׁבֻהוּ, דָּבָר.
אחר שאחאב נכנע לדרישותיו הראשונות של בן הדד, שב מלך ארם ופירש את דרישותיו וציין מפורשות,
"כי אם כעת מחר... והיה כל מחמד עיניך ישימו בידם ולקחו", והכוונה בדבריו שרצונו לבוא פיזית
ולקחת בפועל את כל אשר דרש בראשונה (פסוקים א – ד), ומסירובו של אחאב מסתבר שחשב לתומו
כי כוונת מלך ארם בראשונה הינה הטלת מרות ומסים, ולא לקיחת נשיו ובניו בפועל, ועל כן סרב (רד"ק).
יש הסוברים שבן הדד מלך ארם תבע לקבל "כל מחמד עיניך", הכוונה לתורה, ובן הדד סרב אחר שהתייעץ
עם הזקנים והתחזק מדבריהם. (מדרש)
- תגובת מלך ארם על סירובו של אחאב ותגובת אחאב למלך ארם (י – יא)
י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו, בֶּן-הֲדַד, וַיֹּאמֶר, כֹּה-יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ: אִם-יִשְׂפֹּק, עֲפַר שֹׁמְרוֹן,
לִשְׁעָלִים, לְכָל-הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי.
יא וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ, אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.
בן הדד מלך ארם צווה לשלוחיו לומר לאחאב בלשון ציורית (משל), על כוונת מעשיו בתגובה לסירובו
של אחאב.
המשל: "אם ישפוק עפר שומרון לשעלים לכל העם אשר ברגלי"
הנמשל: חילותיו של בן הדד המוכנים להלחם ולהחריב את שומרון (ישראל) הם רבים מאוד, שאף אם כל
אחד מחייליו יבקש למלא חופן ידו מעפר - מאדמת ישראל, לא יהיה די לכולם
"לא ישפוק" – לא יספיק (לא יהיה די).
"עפר שומרון" – בעפר שומרון (ישראל)
"לשעלים לכל העם" – למלא כף יד של כל חייל מחילותיו של בן הדד.
מכאן המסר וכוונת בן הדד, לפלוש בחיל כבד ועצום, להחריב את ישראל.
תגובת אחאב נאמרה אף היא בלשון ציורית: "אל יתהלל חוגר כמפתח", במשמעות: אל יתהלל החוגר
חרבו למלחמה, כשעוד לא נלחם ואינו יודע אם ינצח "כמפתח" – כאדם שכבר ניצח במלחמה, ומסיר את
כלי מלחמתו מעליו.
- מלחמת ארם בישראל ותוצאותיה (יב – כב)
יב וַיְהִי, כִּשְׁמֹעַ אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, וְהוּא שֹׁתֶה הוּא וְהַמְּלָכִים, בַּסֻּכּוֹת; וַיֹּאמֶר אֶל-עֲבָדָיו שִׂימוּ, וַיָּשִׂימוּ עַל
הָעִיר.
יג וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד, נִגַּשׁ אֶל-אַחְאָב מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה, הֲרָאִיתָ אֵת כָּל-הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל
הַזֶּה; הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם, וְיָדַעְתָּ כִּי-אֲנִי יְהוָה.
יד וַיֹּאמֶר אַחְאָב, בְּמִי, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה, בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת; וַיֹּאמֶר מִי-יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה, וַיֹּאמֶר
אָתָּה.
טו וַיִּפְקֹד, אֶת-נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וַיִּהְיוּ, מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים; וְאַחֲרֵיהֶם, פָּקַד אֶת-כָּל-הָעָם כָּל-בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים.
טז וַיֵּצְאוּ, בַּצָּהֳרָיִם; וּבֶן-הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת, הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים-וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ--עֹזֵר אֹתוֹ.
יז וַיֵּצְאוּ, נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת--בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּשְׁלַח בֶּן-הֲדַד, וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר, אֲנָשִׁים, יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן.
יח וַיֹּאמֶר אִם-לְשָׁלוֹם יָצָאוּ, תִּפְשׂוּם חַיִּים; וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ, חַיִּים תִּפְשׂוּם.
יט וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן-הָעִיר, נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וְהַחַיִל, אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם.
כ וַיַּכּוּ, אִישׁ אִישׁוֹ, וַיָּנֻסוּ אֲרָם, וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל; וַיִּמָּלֵט, בֶּן-הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם, עַל-סוּס, וּפָרָשִׁים.
כא וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת-הַסּוּס וְאֶת-הָרָכֶב, וְהִכָּה בַאֲרָם, מַכָּה גְדוֹלָה.
כב וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא, אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק, וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר-תַּעֲשֶׂה: כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה,
מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ.
משנמסרה התשובה השלילית של אחאב לדרישות הדד מלך ארם, צווה מיד את עבדיו לצור על שומרון
"... ויאמר אל עבדיו שימו וישימו על העיר", ובמפתיע ניגש נביא אחד (מיכיהו בן ימלה), ובפיו בשורה
לאחאב כי ינצח במלחמה "ויאמר כה אמר ה'... הנני נותנו בידך היום..." (יג), עם קבלת הבשורה, פקד
אחאב את לוחמיו, ובמערכה הכניעו את חיל ארם "ויכו איש אישו וינוסו ארם וירדפם ישראל..." (כ).
עם שובו של אחאב כמנצח לעיר בירתו, קרא אליו הנביא להתחזק ולהערך למלחמה נוספת, שאותה יזום מלך
ארם על ישראל "... לך התחזק... כי לתשובת השנה (אחר שנה) מלך ארם עולה עליך" (כב).
- הכנות ארם למלחמה נוספת (שניה) בישראל (כג – כה)
כג וְעַבְדֵי מֶלֶךְ-אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו, אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם, עַל-כֵּן, חָזְקוּ מִמֶּנּוּ; וְאוּלָם, נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר
אִם לֹא נֶחֱזַק, מֵהֶם.
כד וְאֶת-הַדָּבָר הַזֶּה, עֲשֵׂה: הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם.
כה וְאַתָּה תִמְנֶה-לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב, וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא
נֶחֱזַק, מֵהֶם; וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם, וַיַּעַשׂ כֵּן.
אחר שנחלו צבאות בן הדד תבוסה במערכה, יעצו לו עבדיו שלוש עצות לקראת המלחמה הנוספת בישראל,
העצות
|
העצות
|
משמעות
|
ראשונה
|
אֱלֹהֵי אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם, עַל-כֵּן, חָזְקוּ מִמֶּנּוּ;
וְאוּלָם, נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר--אִם-לֹא נֶחֱזַק,
מֵהֶם.
|
שרי בן הדד יעצו למלכם להסית את מלחמתם בישר
אל מההרים למישור מפני שלדעתם תבוסתם במלחמה
נבעה בשל העובדה כי אלוהי ישראל הוא "אלוהי
הרים" בלבד אם בשל העובדה כי ישראל קבלו את
תורתם על הר סיני (מצודת דוד) או מפני שארץ
ישראל ברובה הרים (רלב"ג) ומכאן לדעתם שאם
יערכו מלחמה עם ישראל במישור יגברו עליהם.
|
שנייה
|
הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ, וְשִׂים פַּחוֹת
תַּחְתֵּיהֶם
|
בעצתם השנייה יעצו להדיח את המלכים שהיו עם בן הדד
ונמנעו בשל מעמדם לסכן עצמם במלחמה, ובמקומם
למנות פחות – נציבים בשל רצונם העז לזכות
בתהילה יסתכנו ויתאמצו במלחמה, ובכך יושג
ניצחונם על ישראל (מצודת דוד)
|
שלישית
|
וְאַתָּה תִמְנֶה-לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ
וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב, וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם
בַּמִּישׁוֹר אִם-לֹא נֶחֱזַק, מֵהֶם
|
בעצתם השלישית יעצו שקודם יציאתם למלחמה
בישראל בשנית למלא את החסר במחנה בן הדד מלך
ארם הן בחיילים, והן בסוסים שאבדו במלחמה
הראשונה.
|
- ניצחון ישראל על ארם באפק (כו – ל)
כו וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה, וַיִּפְקֹד בֶּן-הֲדַד אֶת-אֲרָם; וַיַּעַל אֲפֵקָה, לַמִּלְחָמָה עִם-יִשְׂרָאֵל.
כז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ, וַיֵּלְכוּ, לִקְרָאתָם; וַיַּחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם, כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים, וַאֲרָם, מִלְאוּ
אֶת הָאָרֶץ.
כח וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר יְהוָה יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם אֱלֹהֵי הָרִים
יְהוָה, וְלֹא-אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא--וְנָתַתִּי אֶת-כָּל-הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה, בְּיָדֶךָ, וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.
כט וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח-אֵלֶּה, שִׁבְעַת יָמִים; וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה, וַיַּכּוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-אֲרָם מֵאָה
אֶלֶף רַגְלִי, בְּיוֹם אֶחָד.
ל וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה, אֶל-הָעִיר, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה, עַל-עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים; וּבֶן-הֲדַד נָס,
וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר.
כנבואת הנביא לאחאב, יצא מלך ארם וצבאו לקראת ישראל למלחמה באפק, ובה היתה יד ישראל על העליונה,
ובה היכו ישראל את ארם ואף הנותרים ממחנה ארם שהצליחו לברוח אל העיר אפק ובה התבצרו, הצליחו
ישראל לפרוץ לתוכה ולהפיל את חומותיה על עשרים ושבעה אלף הנותרים, ובן הדד מלך ארם הצליח להתחבא
ולהינצל.
- ברית אחאב עם מלך ארם אחר בוא משלחת ארם (לא – לד)
לא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, עֲבָדָיו, הִנֵּה-נָא שָׁמַעְנוּ, כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי-מַלְכֵי חֶסֶד הֵם; נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים
בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ, וְנֵצֵא אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל--אוּלַי, יְחַיֶּה אֶת-נַפְשֶׁךָ.
לב וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם, וַיָּבֹאוּ אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, עַבְדְּךָ בֶן-הֲדַד אָמַר
תְּחִי נָא נַפְשִׁי; וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי, אָחִי הוּא.
לג וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ, וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן-הֲדַד, וַיֹּאמֶר, בֹּאוּ קָחֻהוּ; וַיֵּצֵא אֵלָיו
בֶּן-הֲדַד, וַיַּעֲלֵהוּ עַל-הַמֶּרְכָּבָה.
לד וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר-לָקַח-אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב, וְחֻצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר-שָׂם אָבִי
בְּשֹׁמְרוֹן, וַאֲנִי, בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ; וַיִּכְרָת-לוֹ בְרִית, וַיְשַׁלְּחֵהוּ.
לאחר שמלך ארם וצבאו הובסו במלחמתם עם ישראל, בחרו עבדי מלך ארם להראות כנועים ולהתחנן
לפני אחאב, ובכך להציל את מלכם בן הדד, שהיה נתון במחבוא אחר כישלונו במלחמה. אחאב ניאות
להיפגש עם בן הדד שבמסגרתה הבטיח מלך ארם להשיב לישראל את כל הערים שנכבשו על ידי אביו
ממלך ישראל, בעשא (מלכים א', טו), זאת מלבד ההבטחה להעניק לישראל זכויות מסחר בדמשק הבירה
ועל אף שהיה בן הדד אויבו של אחאב ונלחם בישראל פעמיים, בחר אחאב מלך ישראל בפזיזות לחמול
עליו ולקבל את הצעתו, ושילח אותו בשלום לארצו. "ואני בברית אשלחך ויכרות לו ברית וישלחהו"
- תוכחת הנביא על ברית אחאב עם מלך ארם (לה – מג)
לה וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים, אָמַר אֶל-רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהוָה--הַכֵּינִי נָא; וַיְמָאֵן הָאִישׁ, לְהַכֹּתוֹ.
לו וַיֹּאמֶר לוֹ, יַעַן אֲשֶׁר לֹא-שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה, הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי, וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה; וַיֵּלֶךְ, מֵאֶצְלוֹ, וַיִּמְצָאֵהוּ
הָאַרְיֵה, וַיַּכֵּהוּ.
לז וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר, וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא; וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ, הַכֵּה וּפָצֹעַ.
לח וַיֵּלֶךְ, הַנָּבִיא, וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ, עַל-הַדָּרֶךְ; וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר, עַל-עֵינָיו.
לט וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר, וְהוּא צָעַק אֶל-הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב-הַמִּלְחָמָה, וְהִנֵּה-אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי
אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת-הָאִישׁ הַזֶּה--אִם-הִפָּקֵד יִפָּקֵד, וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר-כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל.
מ וַיְהִי עַבְדְּךָ, עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה--וְהוּא אֵינֶנּוּ; וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ, אַתָּה חָרָצְתָּ.
מא וַיְמַהֵר--וַיָּסַר אֶת-הָאֲפֵר, מעל (מֵעֲלֵי) עֵינָיו; וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, כִּי מֵהַנְּבִיאִים הוּא.
מב וַיֹּאמֶר אֵלָיו, כֹּה אָמַר יְהוָה, יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת-אִישׁ-חֶרְמִי, מִיָּד--וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ, וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ.
מג וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל עַל-בֵּיתוֹ, סַר וְזָעֵף; וַיָּבֹא, שֹׁמְרוֹנָה.
הנביא מיכיהו בן ימלה שניבא פעמיים (פסוקים יג, יח) ניצחון על ארם, הוכיח את אחאב על החמלה והברית
שעשה עם בן הדד, מפני שהיה עליו להכיר כי רצונו של הקב"ה, שלא יותיר אחד מכל מחנה ארם, ומשלא
עשה כן, ניבא לו שיהרג בידי ארם ואף עמו יפלו בידי ארם, מפני שלא מיחו ומנעו זאת ממנו "והיתה נפשך
תחת נפשו ועמך תחת עמו"
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.