מלכים ב פרק ג
חלוקת הפרק
- מלכות יהורם בן אחאב – א – ג
- מלחמת שלושת המלכים במלך מואב – ד – י
- בקשת יהושפט לדרוש את ה' ונבואת אלישע – יא – יט
- מפלת מואב – כ – כו
- מעשה מלך מואב בבנו - כז
- מלכות יהורם בן אחאב (א – ג)
א וִיהוֹרָם בֶּן-אַחְאָב, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ,
שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
ב וַיַּעֲשֶׂה הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה--רַק, לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ; וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל, אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו.
ג רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל--דָּבֵק: לֹא-סָר, מִמֶּנָּה.
יהורם בן אחאב שמלך על ישראל, גם הוא עשה הרע בעיני ה', אך לא הרשיע כאחאב אביו, "...רק
לא כאביו וכאמו ויסר את מצבת הבעל אשר עשה אביו" (יב), וגם שהחל בביעור האלילות מישראל,
לא הסיר את האשרה שעשתה אמו, ובעגלי הזהב שעשה ירבעם דבק (רד"ק, מצודת דוד)
- מלחמת שלושת המלכים במלך מואב (ד – י)
ד וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, הָיָה נֹקֵד; וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים, וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר.
ה וַיְהִי, כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.
ו וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם, בַּיּוֹם הַהוּא--מִשֹּׁמְרוֹן; וַיִּפְקֹד, אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל.
ז וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי--הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל-מוֹאָב, לַמִּלְחָמָה;
וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ.
ח וַיֹּאמֶר, אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה; וַיֹּאמֶר, דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם.
ט וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, וַיָּסֹבּוּ, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה,
אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם.
י וַיֹּאמֶר, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל: אֲהָהּ--כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב.
אחר מות אחאב, מרד מלך מואב בישראל ופסק מלתת מס למלך ישראל, ומפני זאת נקבצו יהורם מלך
ישראל ויהושפט מלך יהודה, ומלך אדום למחנה אחד במלחמתם נגד מלך מואב. אך בדרכם למלחמה
במלך מואב, תעו במדבר אדום ועמדו כולם בסכנת חיים, כשלא היה להם ולבהמות שעימהם מים לשתות
"...ויסבו דרך שבעת ימים ולא היה מים למחנה ולבהמה אשר ברגליהם" (ט), ומכאן הסיק יהורם
מלך ישראל כי זה להם גזירה משמים, שלא ימצא להם מים כדי שיכשלו וימותו בידי מלך מואב.
- בקשת יהושפט לדרוש את ה' ונבואת אלישע (יא – יט)
יא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, וְנִדְרְשָׁה אֶת-יְהוָה, מֵאוֹתוֹ; וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל,
וַיֹּאמֶר, פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, אֲשֶׁר-יָצַק מַיִם עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ.
יב וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, יֵשׁ אוֹתוֹ, דְּבַר-יְהוָה; וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט--וּמֶלֶךְ אֱדוֹם.
יג וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ--לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ,
מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַל כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב.
יד וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, חַי-יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה, אֲנִי נֹשֵׂא-
אִם-אַבִּיט אֵלֶיךָ, וְאִם-אֶרְאֶךָּ.
טו וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה.
טז וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר יְהוָה: עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה, גֵּבִים גֵּבִים.
יז כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, לֹא-תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא-תִרְאוּ גֶשֶׁם, וְהַנַּחַל הַהוּא, יִמָּלֵא מָיִם; וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם,
וּבְהֶמְתְּכֶם.
יח וְנָקַל זֹאת, בְּעֵינֵי יְהוָה; וְנָתַן אֶת-מוֹאָב, בְּיֶדְכֶם.
יט וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל
הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים.
יהושפט מלך יהודה, שחש בסכנה הפיזית של גדודי מחנות ישראל, יהודה ואדום בעת שאזלו המים,
ותעו במדבר, המלך יהושפט הציע ונענה, ללכת לדרוש את דבר ה' מה עלה בגורלם, ובפנייתם
לאלישע הנביא הוכיח הנביא את מלך ישראל, "מה לי ולך לך אל נביאי אביך..." (יג), ורק בשל
נוכחותו של יהושפט מלך יהודה, נענה וניבא להם שהנחל ימלא מים, והמים שיתאספו בגבים יהיו בהם
כדי לספק מי שתיה להם ולבהמתם, והוסיף שבמלחמתם במואב, תהיה ידם על העליונה, "... והנחל
ההוא ימלא מים ושתיתם אתם ומקניכם ובהמתכם" (יז) "... ונתן את מואב בידכם" (יח)
- מפלת מואב (כ – כו)
כ וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְהִנֵּה-מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֶת-הַמָּיִם.
כא וְכָל-מוֹאָב, שָׁמְעוּ, כִּי-עָלוּ הַמְּלָכִים, לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּצָּעֲקוּ, מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה, וַיַּעַמְדוּ, עַל
הַגְּבוּל.
כב וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל-הַמָּיִם; וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת-הַמַּיִם, אֲדֻמִּים כַּדָּם.
כג וַיֹּאמְרוּ, דָּם זֶה, הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים, וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ; וְעַתָּה לַשָּׁלָל, מוֹאָב.
כד וַיָּבֹאוּ, אֶל-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם; ויבו- (וַיַּכּוּ-) בָהּ, וְהַכּוֹת
אֶת-מוֹאָב.
כה וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל-חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ-אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ, וְכָל-מַעְיַן-מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל-עֵץ-טוֹב
יַפִּילוּ, עַד-הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר, חֲרָשֶׂת; וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים, וַיַּכּוּהָ.
כו וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי-חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה; וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע-מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, לְהַבְקִיעַ אֶל
מֶלֶךְ אֱדוֹם--וְלֹא יָכֹלוּ.
משנגזר על ממלכת מואב ליפול בידי שלושת המלכים (ישראל, יהודה ואדום), הטעה אותם ה':
א'. משחשבו את מי הגשמים שזרמו בנחל לדם, וזאת מפני שנראו להם אדומים כדרך המים כשהשמש
זורחת עליהם, ובהשתקפות הרי אדום.
ב'. כשחשבו שמקור "הדם" בנחל, הינו דם שלושת המלכים שנלחמו אלו באלו בגלל סכסוך שפרץ
בניהם, וקמו זה על זה ונפלו רבים, "ויאמרו דם זה החרב נחרבו המלכים ויכו איש את רעהו..." (כג)
ג'. נטע בהם ה' מחשבה לקום ולבא למלחמה בשלושת המלכים, אחרי שכבר נעשתה מלאכתם כשנלחמו
בינם לבין עצמם, ומה שנותר זה לקחת את השלל שלושת המלכים, "ועתה לשלל".
ומשבאו למלחמה כשאינם ערוכים, נפלו לפני מלכי ישראל ויהודה ומלך אדום, "ויקומו ישראל ויכו
את מואב וינוסו מפניהם..." (כו), ועוד עלה בידי ישראל להרוס את כל ערי מואב, "והערים יהרוסו
וכל חלקה טובה ישליכו איש אבנו ומלאוה..." (כה)
- מעשה מלך מואב בבנו (כז)
כז וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל, עַל-יִשְׂרָאֵל;
וַיִּסְעוּ, מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ, לָאָרֶץ.
|
"ויקח את בנו הבכור"
|
"ויהי קצף (כעס) גדול על ישראל
|
רש"י
|
בנו של מלך מואב.
|
כעס של ה' על ישראל שנזכרו עוונותיהם, שאף הם עובדי עבודה זרה, ואינן ראויים לנס.
|
רד"ק
מצודת דוד
|
בנו של מלך אדום שהיה שבוי בידי מלך מואב והוצא להורג, והקריבו בפני אדום.
|
כעס על מלך אדום, על ישראל מפני שלא באו להוציא את בנו מתחת צלך מואב.
|
פעמיים נתבקש יהושפט מלך יהודה לעזור למלך ישראל
מלכים א' פרק כב
|
מלכים ב' פרק ג
|
"ויאמר (אחאב) אל יהושפט התלך אתי
למלחמה רמות גלעד..." (ד)
|
"ויצא המלך יהורם... וישלח אל יהושפט מלך
יהודה לאמר מלך מואב פשע בי התלך אתי
אל מואב למלחמה?" (ו – ז)
|
"ויאמר יהושפט אל מלך ישראל כמוני כמוך
כעמי כעמך כסוסי כסוסיך" (ד)
|
"ויאמר אעלה כמוני כמוך כעמי כעמך כסוסי
כסוסיך" (ז)
|
"ויאמר יהושפט אל מלך ישראל דרש נא
כיום את דבר ה'" (ה)
|
"ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' ונדרשה
את ה' מאותו" (יא)
|
"ויקבוץ מלך ישראל את הנביאים כארבע
מאות איש..." (ו)
|
"ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר פה
אלישע בן שפט..." (יא)
|
"ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' עוד
ונדרשה מאותו" (ז)
"ויאמר מלך ישראל אל יהושפט עוד איש
אחד לדרוש את ה' מאותו ואני שנאתיו כי
לא יתנבא עלי טוב כי אם רע... מכיהו בן
ימלה..." (ח)
"ויקרא מלך ישראל אל סריס אחד ויאמר
מהרה מיכיהו בן ימלה" (ט)
|
"ויאמר יהושפט יש אותו דבר ה' וירדו אליו
מלך ישראל ויהושפט ומלך אדום" (יב)
|
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.