מלכים ב פרק ט
חלוקת הפרק
- משיחת יהוא – א – ו
- הנבואה על בית אחאב – ז – י
- ההכרזה על יהוא למלך על ישראל – יא – יג
- הריגת יורם ואחזיהו מלך יהודה בידי יהוא – יד - כח
- מות איזבל כנבואת אליהו – כט – לז
- משיחת יהוא (א – ו)
א וֶאֱלִישָׁע, הַנָּבִיא, קָרָא, לְאַחַד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים; וַיֹּאמֶר לוֹ חֲגֹר מָתְנֶיךָ, וְקַח פַּךְ הַשֶּׁמֶן הַזֶּה בְּיָדֶךָ,
וְלֵךְ, רָמֹת גִּלְעָד.
ב וּבָאתָ-שָּׁמָּה; וּרְאֵה-שָׁם יֵהוּא בֶן-יְהוֹשָׁפָט בֶּן-נִמְשִׁי, וּבָאתָ וַהֲקֵמֹתוֹ מִתּוֹךְ אֶחָיו, וְהֵבֵיאתָ אֹתוֹ,
חֶדֶר בְּחָדֶר.
ג וְלָקַחְתָּ פַךְ-הַשֶּׁמֶן, וְיָצַקְתָּ עַל-רֹאשׁוֹ, וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר יְהוָה, מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ אֶל-יִשְׂרָאֵל; וּפָתַחְתָּ
הַדֶּלֶת וְנַסְתָּה, וְלֹא תְחַכֶּה.
ד וַיֵּלֶךְ הַנַּעַר הַנַּעַר הַנָּבִיא, רָמֹת גִּלְעָד.
ה וַיָּבֹא, וְהִנֵּה שָׂרֵי הַחַיִל יֹשְׁבִים, וַיֹּאמֶר, דָּבָר לִי אֵלֶיךָ הַשָּׂר; וַיֹּאמֶר יֵהוּא אֶל-מִי מִכֻּלָּנוּ, וַיֹּאמֶר
אֵלֶיךָ הַשָּׂר.
ו וַיָּקָם וַיָּבֹא הַבַּיְתָה, וַיִּצֹק הַשֶּׁמֶן אֶל-רֹאשׁוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה-אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, מְשַׁחְתִּיךָ
לְמֶלֶךְ אֶל-עַם יְהוָה, אֶל-יִשְׂרָאֵל.
אחר הנבואה על מלכות חזהאל (פרק ח) על ארם, פעל אלישע למשוח את יהוא למלך על ישראל.
משימה זו הטיל על אחד מתלמידיו – "אחד מבני הנביאים", ואכן שליחו של אלישע ממלא אחר
דברי רבו אלישע, ומשח את יהוא למלך על ישראל "... ויצק השמן אל ראשו... ויאמר לו...
משחתיך למלך אל עם ה' אל ישראל". משיחת יהוא באה אחר הנבואה על חזהאל על ארם (פרק ח)
ועם המשחתם למלכים הוכשרה הקרקע לתחילת הפורענות על ישראל, כפי הנבואה שנאמרה לאליהו
"ויאמר ה'... ומשחת את חזאל למלך על ארם"
"ואת יהוא בן נמשי תמשח על ישראל ואת אלישע... תמשח לנביא תחתך"
"והיה הנמלט מחרב חזאל ימות והוא והנמלט מחרב יהוא ימות אלישע" (מלכים א, יט, טו – יח)
הערה: אף שנבואה זו הוטלה על אליהו, ביצועה בפועל היתה על ידי אלישע, וזאת לאור העובדה כי
אליהו הקדים ומינה את אלישע לנביא תחתיו.
- הנבואה על בית אחאב (ז – י)
ז וְהִכִּיתָה--אֶת-בֵּית אַחְאָב, אֲדֹנֶיךָ; וְנִקַּמְתִּי דְּמֵי עֲבָדַי הַנְּבִיאִים, וּדְמֵי כָּל-עַבְדֵי יְהוָה--מִיַּד אִיזָבֶל.
ח וְאָבַד, כָּל-בֵּית אַחְאָב; וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר, וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל.
ט וְנָתַתִּי אֶת-בֵּית אַחְאָב, כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, וּכְבֵית, בַּעְשָׁא בֶן-אֲחִיָּה.
י וְאֶת-אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל--וְאֵין קֹבֵר; וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת, וַיָּנֹס.
עם המלכת יהוא למלך על ישראל, מיד נצטווה להכות ולהכרית את בית אחאב בשל רשעתם, וכנקמה על
הרג נביאי האמת בידי איזבל אשת אחאב, ובכך תתקיים נבואת אליהו על בית אחאב "הנני מביא אליך
רעה ובערתי אחריך... ונתתי את ביתך כבית ירבעם..." (מלכים א, כא)
- ההכרזה על יהוא למלך על ישראל (יא – יג)
יא וְיֵהוּא, יָצָא אֶל-עַבְדֵי אֲדֹנָיו, וַיֹּאמֶר לוֹ הֲשָׁלוֹם, מַדּוּעַ בָּא-הַמְשֻׁגָּע הַזֶּה אֵלֶיךָ; וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם,
אַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת-הָאִישׁ וְאֶת-שִׂיחוֹ.
יב וַיֹּאמְרוּ שֶׁקֶר, הַגֶּד-נָא לָנוּ; וַיֹּאמֶר, כָּזֹאת וְכָזֹאת אָמַר אֵלַי לֵאמֹר, כֹּה אָמַר יְהוָה, מְשַׁחְתִּיךָ
לְמֶלֶךְ אֶל-יִשְׂרָאֵל.
יג וַיְמַהֲרוּ, וַיִּקְחוּ אִישׁ בִּגְדוֹ, וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו, אֶל-גֶּרֶם הַמַּעֲלוֹת; וַיִּתְקְעוּ, בַּשּׁוֹפָר, וַיֹּאמְרוּ, מָלַךְ יֵהוּא.
לאחר שיהוא נמשח למלך על ידי הנער, יצא מן החדר שבו היה עמו ביחידות אל שרי החייל, וכולם
תהו לפשר בוא הנער אליו, ומשלא עלה בידי יהוא להעלים מהם את עובדת המשחתו למלך, גילה להם
את סוד בוא הנער "כה אמר ה' משחתיך למלך על ישראל" (יב), ובתגובה הכריזו בקול ותקעו בשופר
והמליכו את יהוא
- הריגת יורם ואחזיהו מלך יהודה בידי יהוא (יד – כח)
יד וַיִּתְקַשֵּׁר, יֵהוּא בֶּן-יְהוֹשָׁפָט בֶּן-נִמְשִׁי--אֶל-יוֹרָם; וְיוֹרָם הָיָה שֹׁמֵר בְּרָמֹת גִּלְעָד, הוּא וְכָל יִשְׂרָאֵל,
מִפְּנֵי, חֲזָאֵל מֶלֶךְ-אֲרָם.
טו וַיָּשָׁב יְהוֹרָם הַמֶּלֶךְ לְהִתְרַפֵּא בְיִזְרְעֶאל, מִן-הַמַּכִּים אֲשֶׁר יַכֻּהוּ אֲרַמִּים, בְּהִלָּחֲמוֹ, אֶת-חֲזָאֵל מֶלֶךְ
אֲרָם; וַיֹּאמֶר יֵהוּא, אִם-יֵשׁ נַפְשְׁכֶם--אַל-יֵצֵא פָלִיט מִן-הָעִיר, לָלֶכֶת לגיד (לְהַגִּיד) בְּיִזְרְעֶאל.
טז וַיִּרְכַּב יֵהוּא וַיֵּלֶךְ יִזְרְעֶאלָה, כִּי יוֹרָם שֹׁכֵב שָׁמָּה; וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ יְהוּדָה, יָרַד לִרְאוֹת אֶת-יוֹרָם.
יז וְהַצֹּפֶה עֹמֵד עַל-הַמִּגְדָּל בְּיִזְרְעֶאל, וַיַּרְא אֶת-שִׁפְעַת יֵהוּא בְּבֹאוֹ, וַיֹּאמֶר, שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה;
וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם, קַח רַכָּב וּשְׁלַח לִקְרָאתָם--וְיֹאמַר הֲשָׁלוֹם.
יח וַיֵּלֶךְ רֹכֵב הַסּוּס לִקְרָאתוֹ, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ הֲשָׁלוֹם, וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה-לְּךָ וּלְשָׁלוֹם, סֹב
אֶל-אַחֲרָי; וַיַּגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא-הַמַּלְאָךְ עַד-הֵם וְלֹא-שָׁב.
יט וַיִּשְׁלַח, רֹכֵב סוּס שֵׁנִי, וַיָּבֹא אֲלֵהֶם, וַיֹּאמֶר כֹּה-אָמַר הַמֶּלֶךְ שָׁלוֹם; וַיֹּאמֶר יֵהוּא מַה-לְּךָ
וּלְשָׁלוֹם, סֹב אֶל-אַחֲרָי.
כ וַיַגֵּד הַצֹּפֶה לֵאמֹר, בָּא עַד-אֲלֵיהֶם וְלֹא-שָׁב; וְהַמִּנְהָג, כְּמִנְהַג יֵהוּא בֶן-נִמְשִׁי--כִּי בְשִׁגָּעוֹן, יִנְהָג.
כא וַיֹּאמֶר יְהוֹרָם אֱסֹר, וַיֶּאְסֹר רִכְבּוֹ; וַיֵּצֵא יְהוֹרָם מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַאֲחַזְיָהוּ מֶלֶךְ-יְהוּדָה אִישׁ בְּרִכְבּוֹ,
וַיֵּצְאוּ לִקְרַאת יֵהוּא, וַיִּמְצָאֻהוּ, בְּחֶלְקַת נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי.
כב וַיְהִי, כִּרְאוֹת יְהוֹרָם אֶת-יֵהוּא, וַיֹּאמֶר, הֲשָׁלוֹם יֵהוּא; וַיֹּאמֶר, מָה הַשָּׁלוֹם--עַד-זְנוּנֵי אִיזֶבֶל אִמְּךָ
וּכְשָׁפֶיהָ, הָרַבִּים.
כג וַיַּהֲפֹךְ יְהוֹרָם יָדָיו, וַיָּנֹס; וַיֹּאמֶר אֶל-אֲחַזְיָהוּ, מִרְמָה אֲחַזְיָה.
כד וְיֵהוּא מִלֵּא יָדוֹ בַקֶּשֶׁת, וַיַּךְ אֶת-יְהוֹרָם בֵּין זְרֹעָיו, וַיֵּצֵא הַחֵצִי, מִלִּבּוֹ; וַיִּכְרַע, בְּרִכְבּוֹ.
כה וַיֹּאמֶר, אֶל-בִּדְקַר שָׁלִשֹׁה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ, בְּחֶלְקַת שְׂדֵה נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי: כִּי-זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה, אֵת
רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו, וַיהוָה נָשָׂא עָלָיו, אֶת-הַמַּשָּׂא הַזֶּה.
כו אִם-לֹא אֶת-דְּמֵי נָבוֹת וְאֶת-דְּמֵי בָנָיו רָאִיתִי אֶמֶשׁ, נְאֻם-יְהוָה, וְשִׁלַּמְתִּי לְךָ בַּחֶלְקָה הַזֹּאת, נְאֻם-יְהוָה;
וְעַתָּה, שָׂא הַשְׁלִכֵהוּ בַּחֶלְקָה--כִּדְבַר יְהוָה.
כז וַאֲחַזְיָה מֶלֶךְ-יְהוּדָה, רָאָה, וַיָּנָס, דֶּרֶךְ בֵּית הַגָּן; וַיִּרְדֹּף אַחֲרָיו יֵהוּא, וַיֹּאמֶר גַּם-אֹתוֹ הַכֻּהוּ אֶל הַמֶּרְכָּבָה
בְּמַעֲלֵה-גוּר אֲשֶׁר אֶת יִבְלְעָם, וַיָּנָס מְגִדּוֹ, וַיָּמָת שָׁם.
כח וַיַּרְכִּבוּ אֹתוֹ עֲבָדָיו, יְרוּשָׁלְָמָה; וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ בִקְבֻרָתוֹ עִם-אֲבֹתָיו, בְּעִיר דָּוִד.
המצאותו של יורם בן אחאב ביזרעאל, שבה שהה כדי להתרפא מפציעותיו ממלחמתו בחזהאל מלך ארם,
וכן המצאתו של אחזיהו מלך יהודה, שבא לבקר את יורם בן אחאב החולה, דרבנה את יהוא לקשור קשר
הוא ואנשיו ולהרוג את שניהם, את יורם בן אחאב ואחזיהו מלך יהודה "וירכב יהוא וילך יזרעאלה כי
יורם שוכב שמה ואחזיה מלך יהודה ירד לראות את יורם" (טז), (עיין/עייני מלכים א, ח, כח – כט),
ומשיצא יהורם לקראת יהוא שעשה דרכיו ליזרעאל, הכהו יהוא והרגו "ויהוא מלא ידו בקשת ויך את
יהורם בין זרועיו ויצא מלבו ויכרע ברכבו" (כד), ואחזיה מלך יהודה, שראה מה שעשה יהוא ליהורם,
נס מיזרעאל, אך יהוא השיגו והמיתו, ובכך נתקיימה נבואת אליהו על בית אחאב "הנני מביא אליך רעה
ובערתי אחריך", "ונתתי את ביתך כבית ירבעם בן נבט..." (מלכים א, כא – כב)
- מות איזבל כנבואת אליהו (כט – לז)
כט וּבִשְׁנַת אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְיוֹרָם בֶּן-אַחְאָב, מָלַךְ אֲחַזְיָה, עַל-יְהוּדָה.
ל וַיָּבוֹא יֵהוּא, יִזְרְעֶאלָה; וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה, וַתָּשֶׂם בַּפּוּךְ עֵינֶיהָ וַתֵּיטֶב אֶת-רֹאשָׁהּ, וַתַּשְׁקֵף, בְּעַד הַחַלּוֹן.
לא וְיֵהוּא, בָּא בַשָּׁעַר; וַתֹּאמֶר הֲשָׁלוֹם, זִמְרִי הֹרֵג אֲדֹנָיו.
לב וַיִּשָּׂא פָנָיו, אֶל-הַחַלּוֹן, וַיֹּאמֶר, מִי אִתִּי מִי; וַיַּשְׁקִיפוּ אֵלָיו, שְׁנַיִם שְׁלֹשָׁה סָרִיסִים.
לג וַיֹּאמֶר שמטהו (שִׁמְטוּהָ), וַיִּשְׁמְטוּהָ; וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל-הַקִּיר וְאֶל-הַסּוּסִים, וַיִּרְמְסֶנָּה.
לד וַיָּבֹא, וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ; וַיֹּאמֶר, פִּקְדוּ-נָא אֶת-הָאֲרוּרָה הַזֹּאת וְקִבְרוּהָ--כִּי בַת-מֶלֶךְ, הִיא.
לה וַיֵּלְכוּ, לְקָבְרָהּ; וְלֹא-מָצְאוּ בָהּ, כִּי אִם-הַגֻּלְגֹּלֶת וְהָרַגְלַיִם--וְכַפּוֹת הַיָּדָיִם.
לו וַיָּשֻׁבוּ, וַיַּגִּידוּ לוֹ, וַיֹּאמֶר דְּבַר-יְהוָה הוּא, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד-עַבְדּוֹ אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר: בְּחֵלֶק
יִזְרְעֶאל, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים אֶת-בְּשַׂר אִיזָבֶל.
לז והית (וְהָיְתָה) נִבְלַת אִיזֶבֶל, כְּדֹמֶן עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה--בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל: אֲשֶׁר לֹא-יֹאמְרוּ, זֹאת אִיזָבֶל.
כששמעה איזבל אשת אחאב על מות בעלה אחאב ועל מות אחזיה מלך יהודה, השתדלה לפעול למצוא חן
בעיני יהוא לבל יהרגנה, ובהשתדלותה תקנה צעיף לראשה וקשטה עצמה, וקראה ליהוא "... ותאמר
השלום זמרי הורג אדוניו" (לא), במשמעות שאף שהוא (יהוא) הרג את אחאב אדוניו, אין בזה אשמה,
ובזה רצתה להקל אשמתו, לפי שגם זמרי הרג את אלה בן בעשא (מלכים א, טז, ח -י), ואף על פי כן ציווה
המלך יהוא להפילה מבעד החלון, ומשנפלה ומתה רמס אותה יהוא ברגליו, ואף שציווה לקברה לא מצאו
בה אלא רק את גולגלתה והרגליים וכפות ידיה, ושאר הגוף נאכל על ידי הכלבים, ובכך התקיימה בה
נבואת אליהו "והיתה נבלת איזבל כדומן על פני השדה"
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.