שמואל ב פרק ד

חלוקת הפרק:

1.הבהלה בעקבות מות אבנר בידי יואב – א – ג

2.מפיבושת בן יונתן ונכד שאול –           ד

3.רצח איש בושת בידי רכב ובענה –       ה – ח

4.הענשת רוצחי איש בושת (המלך) -      ט – יב

1.הבהלה בעקבות מות אבנר בידי יואב  (א – ג)

  א וַיִּשְׁמַע בֶּן-שָׁאוּל, כִּי מֵת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן, וַיִּרְפּוּ, יָדָיו; וְכָל-יִשְׂרָאֵל, נִבְהָלוּ. ב וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים שָׂרֵי

  גְדוּדִים הָיוּ בֶן-שָׁאוּל שֵׁם הָאֶחָד בַּעֲנָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִי רֵכָב, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי--מִבְּנֵי בִנְיָמִן: כִּי גַּם

  בְּאֵרוֹת, תֵּחָשֵׁב עַל-בִּנְיָמִן. ג וַיִּבְרְחוּ הַבְּאֵרֹתִים, גִּתָּיְמָה; וַיִּהְיוּ-שָׁם גָּרִים, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

  בעקבות מות אבנר בידי יואב, נבהלו המלך (איש בושת) ועם ישראל "וירפו ידיו וכל ישראל" (א)

2.מפיבושת בן יונתן ונכד שאול (ד)

  ד וְלִיהוֹנָתָן, בֶּן-שָׁאוּל, בֵּן, נְכֵה רַגְלָיִם; בֶּן-חָמֵשׁ שָׁנִים הָיָה בְּבֹא שְׁמֻעַת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן מִיִּזְרְעֶאל,

  וַתִּשָּׂאֵהוּ אֹמַנְתּוֹ וַתָּנֹס, וַיְהִי בְּחָפְזָהּ לָנוּס וַיִּפֹּל וַיִּפָּסֵחַ, וּשְׁמוֹ מְפִיבֹשֶׁת.

  ליהונתן בן שאול, בן נכה רגלים בשם מפיבושת, וכאשר באה השמועה על מות שאול, מפיבושת

  היה בן חמש שנים, ובעת שהאומנת שלו לקחה אותו כדי לברוח, נפל ונעשה נכה. 

3.רצח איש בושת בידי רכב ובענה (ה – ח)

  ה וַיֵּלְכוּ בְּנֵי-רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי, רֵכָב וּבַעֲנָה, וַיָּבֹאוּ כְּחֹם הַיּוֹם, אֶל-בֵּית אִישׁ בֹּשֶׁת; וְהוּא שֹׁכֵב, אֵת

  מִשְׁכַּב הַצָּהֳרָיִם. ו וְהֵנָּה בָּאוּ עַד-תּוֹךְ הַבַּיִת, לֹקְחֵי חִטִּים, וַיַּכֻּהוּ, אֶל-הַחֹמֶשׁ; וְרֵכָב וּבַעֲנָה אָחִיו,

  נִמְלָטוּ. ז וַיָּבֹאוּ הַבַּיִת, וְהוּא-שֹׁכֵב עַל-מִטָּתוֹ בַּחֲדַר מִשְׁכָּבוֹ, וַיַּכֻּהוּ וַיְמִתֻהוּ, וַיָּסִירוּ אֶת-רֹאשׁוֹ; וַיִּקְחוּ,

  אֶת-רֹאשׁוֹ, וַיֵּלְכוּ דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה, כָּל-הַלָּיְלָה. ח וַיָּבִאוּ אֶת-רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת אֶל-דָּוִד, חֶבְרוֹן, וַיֹּאמְרוּ

  אֶל-הַמֶּלֶךְ, הִנֵּה-רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת בֶּן-שָׁאוּל אֹיִבְךָ אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ אֶת-נַפְשֶׁךָ; וַיִּתֵּן יְהוָה לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ

  נְקָמוֹת, הַיּוֹם הַזֶּה, מִשָּׁאוּל, וּמִזַּרְעוֹ.

  בענה ורכב משבט בנימין התחפשו למוכרי חיטים, ונכנסו לבית איש בושת ורוצחים אותו, כשהוא

  שוכב על מיטתו. לוקחים את ראשו אל דוד הנמצא בחברון, ובמעשיהם זה ציפו לזכות באהדת דוד

  ואף לקבל שכר על שנקמו בבן אוייבו של דוד – שאול.

4.הענשת רוצחי איש בושת (המלך) (ט – יב)

  ט וַיַּעַן דָּוִד אֶת-רֵכָב וְאֶת-בַּעֲנָה אָחִיו, בְּנֵי רִמּוֹן הַבְּאֵרֹתִי--וַיֹּאמֶר לָהֶם: חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר-פָּדָה אֶת

  נַפְשִׁי מִכָּל-צָרָה. י כִּי הַמַּגִּיד לִי לֵאמֹר הִנֵּה-מֵת שָׁאוּל, וְהוּא-הָיָה כִמְבַשֵּׂר בְּעֵינָיו, וָאֹחֲזָה בוֹ,

  וָאֶהְרְגֵהוּ בְּצִקְלָג--אֲשֶׁר לְתִתִּי-לוֹ, בְּשֹׂרָה. יא אַף כִּי-אֲנָשִׁים רְשָׁעִים, הָרְגוּ אֶת-אִישׁ-צַדִּיק בְּבֵיתוֹ

  עַל-מִשְׁכָּבוֹ; וְעַתָּה, הֲלוֹא אֲבַקֵּשׁ אֶת-דָּמוֹ מִיֶּדְכֶם, וּבִעַרְתִּי אֶתְכֶם, מִן-הָאָרֶץ. יב וַיְצַו דָּוִד אֶת הַנְּעָרִים

  וַיַּהַרְגוּם, וַיְקַצְּצוּ אֶת-יְדֵיהֶם וְאֶת-רַגְלֵיהֶם, וַיִּתְלוּ עַל-הַבְּרֵכָה, בְּחֶבְרוֹן; וְאֵת רֹאשׁ אִישׁ-בֹּשֶׁת לָקָחוּ,

  וַיִּקְבְּרוּ בְקֶבֶר-אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן.

  בניגוד לציפיותיהם, דוד כעס עליהם והרגם על שהרגו את איש בושת המלך. דוד תולה את גופותיהם

  במטרה שכולם יראו וידעו כי הוא מתנגד להרג אנשים חפים מפשע.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי