שמואל ב פרק ח

הרחבת תחומי הממלכה

חלוקת הפרק:

1. המלחמה בפלשתים – א
2. המלחמה במואב – ב
3. המלחמה בהדדעזר מלך צובה – ג - ד
4. עזרת דמשק לצובה ומלחמת דום בהם – ה – ח
5. מנחת תועי מלך חמת לדוד – ט – יב
6. קבורת חללי האויבים בידי דוד – יג
7. הנציבים באדום – יד – יח

1. המלחמה בפלשתים (א)

  א וַיְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיַּךְ דָּוִד אֶת-פְּלִשְׁתִּים, וַיַּכְנִיעֵם; וַיִּקַּח דָּוִד אֶת-מֶתֶג הָאַמָּה, מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.

  דוד נלחם בפלשתים וכובש מהם את "מתג האמה" – העיר גת שהיתה עיר גדולה ששלטה על

  ערים אחרות בדומה למתג – רסן ששולט על הבהמה להוליכה לכל אשר ירצו.

2. המלחמה במואב (ב)

  ב וַיַּךְ אֶת-מוֹאָב, וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה, וַיְמַדֵּד שְׁנֵי-חֲבָלִים לְהָמִית, וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת;

  וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד, לַעֲבָדִים נֹשְׂאֵי מִנְחָה.

  דוד נלחם במואב ומודד אותם בחבל ושני חבלים (שני שליש), הוא ממית וחבל אחד (שליש אחד)

  החיה לפי שהרגו את אביו, אמו ואחיו שהפקיד בידם כשהיה בורח מפני שאול, כפי שמצויין:

  "וינחם את פני מלך מואב" (שמואל א, כב, ד), ולא מצאנו שיצאו משם.

3. המלחמה בהדדעזר מלך צובה (ג)

  ג וַיַּךְ דָּוִד, אֶת-הֲדַדְעֶזֶר בֶּן-רְחֹב מֶלֶךְ צוֹבָה, בְּלֶכְתּוֹ, לְהָשִׁיב יָדוֹ בִּנְהַר- (פְּרָת). ד וַיִּלְכֹּד דָּוִד מִמֶּנּוּ, אֶלֶף

  וּשְׁבַע-מֵאוֹת פָּרָשִׁים, וְעֶשְׂרִים אֶלֶף, אִישׁ רַגְלִי; וַיְעַקֵּר דָּוִד אֶת כָּל הָרֶכֶב, וַיּוֹתֵר מִמֶּנּוּ מֵאָה רָכֶב.

  דוד נלחם בהדדעזר מלך צובה, והצליח ללכוד מהם פרשים ולוחמים, מעקר את רכביהם דהיינו:

  להוריד את הרגלים לבהמות שנושאות את הרכב, כדי לא לעבור על הציווי שיש למלך בישראל

  "רק לא ירבה לו סוסים" (דברים יא, ד), והותיר מאה רכב שהיה צריך למרכבתו (רש"י).

4. עזרת דמשק לצובה ומלחמת דום בהם (ה – ח)

  ה וַתָּבֹא, אֲרַם דַּמֶּשֶׂק, לַעְזֹר, לַהֲדַדְעֶזֶר מֶלֶךְ צוֹבָה; וַיַּךְ דָּוִד בַּאֲרָם, עֶשְׂרִים-וּשְׁנַיִם אֶלֶף אִישׁ. ו וַיָּשֶׂם דָּוִד

   נְצִבִים, בַּאֲרַם דַּמֶּשֶׂק, וַתְּהִי אֲרָם לְדָוִד, לַעֲבָדִים נוֹשְׂאֵי מִנְחָה; וַיֹּשַׁע יְהוָה אֶת-דָּוִד, בְּכֹל אֲשֶׁר הָלָךְ. ז וַיִּקַּח

   דָּוִד, אֵת שִׁלְטֵי הַזָּהָב, אֲשֶׁר הָיוּ, אֶל עַבְדֵי הֲדַדְעָזֶר; וַיְבִיאֵם, יְרוּשָׁלִָם. ח וּמִבֶּטַח וּמִבֵּרֹתַי, עָרֵי הֲדַדְעָזֶר: לָקַח

   הַמֶּלֶךְ דָּוִד, נְחֹשֶׁת--הַרְבֵּה מְאֹד.

   ארם דמשק באה לעזור להדדעזר מלך צובה, ודוד מכה גם בהם עשרים ושניים אלף, ולאחר מכן

   דוד שם בארם דמשק נציבים – פקידים ממונים לגבות מס, ולמשול בהם. מלבד מה שלקח מעבדי

   הדדעזר את שלטי הזהב – אשפתות שנותנים בהם חצים, וכן הרבה נחושת.

5. מנחת תועי מלך חמת לדוד (ט – יב)

  ט וַיִּשְׁמַע, תֹּעִי מֶלֶךְ חֲמָת: כִּי הִכָּה דָוִד, אֵת כָּל-חֵיל הֲדַדְעָזֶר. י וַיִּשְׁלַח תֹּעִי אֶת-יוֹרָם-בְּנוֹ אֶל הַמֶּלֶךְ-דָּוִד

  לִשְׁאָל-לוֹ לְשָׁלוֹם וּלְבָרְכוֹ, עַל אֲשֶׁר נִלְחַם בַּהֲדַדְעֶזֶר וַיַּכֵּהוּ--כִּי-אִישׁ מִלְחֲמוֹת תֹּעִי, הָיָה הֲדַדְעָזֶר; וּבְיָדוֹ, הָיוּ

  כְּלֵי-כֶסֶף וּכְלֵי-זָהָב--וּכְלֵי נְחֹשֶׁת. יא גַּם-אֹתָם, הִקְדִּישׁ הַמֶּלֶךְ דָּוִד לַיהוָה, עִם-הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב אֲשֶׁר הִקְדִּישׁ,

  מִכָּל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר כִּבֵּשׁ. יב מֵאֲרָם וּמִמּוֹאָב וּמִבְּנֵי עַמּוֹן, וּמִפְּלִשְׁתִּים וּמֵעֲמָלֵק, וּמִשְּׁלַל הֲדַדְעֶזֶר בֶּן-רְחֹב, מֶלֶךְ

  צוֹבָה.

  מששמע תועי מלך חמת על נצחון דוד את הדדעזר שהיה אויבו מתמיד,שלח תועי מנחה בידי יורם

  בנו לדוד כאות הוקרה על שהכה בהדדעזר מלך צובה. דוד מקדיש לה' את המנחה שקיבל, וגם את

  כל השלל שנפל בידו מכל כבושיו מארם, מבני עמון, מפלשתים, מעמלק ומצובה.

6. קבורת חללי האויבים בידי דוד (יג)

  יג וַיַּעַשׂ דָּוִד, שֵׁם, בְּשֻׁבוֹ, מֵהַכּוֹתוֹ אֶת-אֲרָם בְּגֵיא-מֶלַח--שְׁמוֹנָה עָשָׂר, אָלֶף.

  כל חללי הגויים שנפלו במלחמת ישראל קבר דוד, ועניין זה עשה שם טוב לישראל על שהיו מקברים

  את אויביהם "ויעש דוד שם" (יג), ומניין שקברן דוד? שנאמר: "ויהי דוד את אדום בעלות יואב

  שר הצבא לקבר את החללים שמונה עשר אלף" (מלכים א, א, טו)

7. הנציבים באדום (יד – יח)

  יד וַיָּשֶׂם בֶּאֱדוֹם נְצִבִים, בְּכָל-אֱדוֹם שָׂם נְצִבִים, וַיְהִי כָל-אֱדוֹם, עֲבָדִים לְדָוִד; וַיּוֹשַׁע יְהוָה אֶת דָּוִד, בְּכֹל

  אֲשֶׁר הָלָךְ. טו וַיִּמְלֹךְ דָּוִד, עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל; וַיְהִי דָוִד, עֹשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה--לְכָל-עַמּוֹ. טז וְיוֹאָב בֶּן-צְרוּיָה,

  עַל-הַצָּבָא; וִיהוֹשָׁפָט בֶּן-אֲחִילוּד, מַזְכִּיר. יז וְצָדוֹק בֶּן-אֲחִיטוּב וַאֲחִימֶלֶךְ בֶּן-אֶבְיָתָר, כֹּהֲנִים; וּשְׂרָיָה, סוֹפֵר.

  יח וּבְנָיָהוּ, בֶּן-יְהוֹיָדָע, וְהַכְּרֵתִי, וְהַפְּלֵתִי; וּבְנֵי דָוִד, כֹּהֲנִים הָיוּ.

  גם באדום שם נציבים, ואדום נהיו עבדים לדוד.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי