שמואל ב פרק ט

חלוקת הפרק:

1.חסד דוד עם מפיבושת –     א – ט

2.הציווי לציבא עבד שאול –   י – יג

1.חסד דוד עם מפיבושת (א – ט)

  א וַיֹּאמֶר דָּוִד--הֲכִי יֶשׁ-עוֹד, אֲשֶׁר נוֹתַר לְבֵית שָׁאוּל; וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ חֶסֶד, בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן.

  ב וּלְבֵית שָׁאוּל עֶבֶד וּשְׁמוֹ צִיבָא, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ אֶל-דָּוִד; וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הַאַתָּה צִיבָא, וַיֹּאמֶר

  עַבְדֶּךָ. ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, הַאֶפֶס עוֹד אִישׁ לְבֵית שָׁאוּל, וְאֶעֱשֶׂה עִמּוֹ, חֶסֶד אֱלֹהִים; וַיֹּאמֶר צִיבָא

  אֶל הַמֶּלֶךְ, עוֹד בֵּן לִיהוֹנָתָן נְכֵה רַגְלָיִם. ד וַיֹּאמֶר-לוֹ הַמֶּלֶךְ, אֵיפֹה הוּא; וַיֹּאמֶר צִיבָא, אֶל-הַמֶּלֶךְ,

  הִנֵּה-הוּא בֵּית מָכִיר בֶּן-עַמִּיאֵל, בְּלוֹ דְבָר. ה וַיִּשְׁלַח, הַמֶּלֶךְ דָּוִד; וַיִּקָּחֵהוּ, מִבֵּית מָכִיר בֶּן עַמִּיאֵמִלּוֹ

  דְבָר. ו וַיָּבֹא מְפִיבֹשֶׁת בֶּן-יְהוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל, אֶל-דָּוִד, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו, וַיִּשְׁתָּחוּ; וַיֹּאמֶר דָּוִד מְפִיבֹשֶׁת,

  וַיֹּאמֶר הִנֵּה עַבְדֶּךָ. ז וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד אַל-תִּירָא, כִּי עָשֹׂה אֶעֱשֶׂה עִמְּךָ חֶסֶד בַּעֲבוּר יְהוֹנָתָן אָבִיךָ,

  וַהֲשִׁבֹתִי לְךָ, אֶת-כָּל-שְׂדֵה שָׁאוּל אָבִיךָ; וְאַתָּה, תֹּאכַל לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִי--תָּמִיד. ח וַיִּשְׁתַּחוּ, וַיֹּאמֶר

  מֶה עַבְדֶּךָ: כִּי פָנִיתָ, אֶל-הַכֶּלֶב הַמֵּת אֲשֶׁר כָּמוֹנִי. ט וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ, אֶל-צִיבָא נַעַר שָׁאוּל--וַיֹּאמֶר

  אֵלָיו: כֹּל אֲשֶׁר הָיָה לְשָׁאוּל וּלְכָל-בֵּיתוֹ, נָתַתִּי לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ.

  דוד, ברצותו לגמול חסד עם צאצאי שאול בשל אהבתו ליונתן, קרא לצובא עבד שאול ושאל אותו

  "... האפס עוד איש לבית שאול ואעשה עמו חסד"? (ג), וצובא עונה לו שנשאר מפיבושת בן

  יהונתן שנמצא בביתו של מכיר בן עמיאל במקום שנקרא "לו דבר" ומשבא מפיבושת בן יהונתן,

  שהיה נכה רגלים לבית דוד, בישר לו דוד שתי בשורות:

  1.השדה והרכוש של שאול ימסרו לו "והשיבותי לך את שדה שאול" (ז).

  2.נתנו באוכלי שלחנו כל הימים "ואתה תאכל לחם על שלחני תמיד" (ז).

  הערה: יש לפרש כי דוד זכה בכל נחלת שאול לפי שאיש בושת ובית שאול היו מורדים במלכות,

  כי ידוע כי דוד היה מלך אחרי מות שאול, ונמשח על פי ה' ומורד במלכות הוא וכל נכסיו נתחייבו,

  ומן הדין זכה בהם דוד, ומשבחר להשיב את השדות והרכוש למפי בושת, חסד גדול עשה עמו ועוד

  שנתנו באוכלי שולחנו כל הימים (רד"ק).  

2. הציווי לציבא עבד שאול (י – יג)

  י וְעָבַדְתָּ לּוֹ אֶת-הָאֲדָמָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וַעֲבָדֶיךָ וְהֵבֵאתָ, וְהָיָה לְבֶן-אֲדֹנֶיךָ לֶּחֶם וַאֲכָלוֹ, וּמְפִיבֹשֶׁת בֶּן

  אֲדֹנֶיךָ, יֹאכַל תָּמִיד לֶחֶם עַל-שֻׁלְחָנִי; וּלְצִיבָא, חֲמִשָּׁה עָשָׂר בָּנִים--וְעֶשְׂרִים עֲבָדִים. יא וַיֹּאמֶר

  צִיבָא, אֶל-הַמֶּלֶךְ, כְּכֹל אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת-עַבְדּוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ; וּמְפִיבֹשֶׁת, אֹכֵל עַל

  שֻׁלְחָנִי, כְּאַחַד, מִבְּנֵי הַמֶּלֶךְ. יב וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן-קָטָן, וּשְׁמוֹ מִיכָא; וְכֹל מוֹשַׁב בֵּית-צִיבָא, עֲבָדִים

  לִמְפִיבֹשֶׁת. יג וּמְפִיבֹשֶׁת, יֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִַם, כִּי עַל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ תָּמִיד, הוּא אֹכֵל; וְהוּא פִסֵּחַ, שְׁתֵּי

  רַגְלָיו.

  דוד מצווה על ציבא שהוא וחמשה עשר בניו ועשרים עבדיו, יעבדו את האדמה עבור מפיבושת,

  בשל היותו נכה רגלים, וציבא הסכים לדברי דוד.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.

לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי