במדבר פרק ט
חלוקת הפרק:
- קיום הפסח במדבר – א – ה
- טענת הטמאים לנפש בעניין הקרבת קורבן פסח – ו – ח
- פסח שני – ט – יד
- מסע ישראל ע"פ הענן – טו – כג
- קיום הפסח במדבר (א – ה)
א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה בְמִדְבַּר-סִינַי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן--לֵאמֹר.
במדבר פרק ט: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים בחודש
הראשון לאמור", פותח את הפרק בעניין עשיית הפסח, על ישראל במדבר סיני
בחודש הראשון (ניסן) בשנה השניה,
במדבר פרק א: "וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית
לצאתם מארץ מצרים לאמר", פותח הפרק בעניין מפקד ישראל, ועניין אוהל מועד
בציון התאריך בחודש השני (אייר) בשנה השניה.
הכיצד? שהרי המצוין בפרקנו (ט), היה צריך על פי סדר כרונולוגי (סדר הזמנים כפי שהם קרו בפועל)
קודם מה שקורה בפרק א.
הסיבה לשינוי סדר הפרקים:
רש"י: בחודש הראשון – פרשה שבראש הספר (פרק א), לא נאמרה עד אייר (החודש השני), ומכאן
למדים שאין מוקדם ומאוחר בתורה. המאורעות בתנ"ך לא נכתבו בסדר כרונולוגי – כסדר הזמנים
שהם קרו בפועל, ומוסיף רש"י שהתורה לא רצתה לפתוח בתוכן פרק ט שהוא גנאי (שלילי) לישראל,
שהרי הוא רומז שבמשך 40 שנה שהיו בני ישראל במדבר, הם הקריבו רק פעם אחת קורבן פסח
(הקורבן שמצוי בפרקנו).
רמב"ן: מכאן אמרו אין מוקדם ומאוחר בתורה, ועניין שינוי הסדר הינו הרצון לסיים קודם עניין המשכן
ותיקונו, ותיקון המשמרות למשאו וקרבנות הנשיאים בחנוכת המזבח, שהיו קודם אחד בניסן או קודם,
ועניינים אלה הם קודמים לעניין המוזכר בפרק ט.
ב וְיַעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַפָּסַח, בְּמוֹעֲדוֹ.
ג בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר-יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַזֶּה בֵּין הָעַרְבַּיִם, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ בְּמֹעֲדוֹ; כְּכָל חֻקֹּתָיו וּכְכָל-מִשְׁפָּטָיו, תַּעֲשׂוּ אֹתוֹ.
"במועדו" – 1. אפילו בשבת.
- אפילו אם רוב הציבור טמא, מקריבים את הפסח במועדו.
"ככל חוקותיו" – מצוות שבגופו, שה תמים, זכר בן שנה.
"וככל משפטיו" – מצוות שעל גופו ממקום אחר – מצוות הקשורות לקרבן, מצוות אכילת מצה
7 ימים, ביעור חמץ...
ד וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשֹׂת הַפָּסַח. ה וַיַּעֲשׂוּ אֶת הַפֶּסַח בָּרִאשׁוֹן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בֵּין הָעַרְבַּיִם
בְּמִדְבַּר סִינָי: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוּה יְהוָה, אֶת-מֹשֶׁה--כֵּן עָשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
בני ישראל עשו כפי שנצטוו את קרבן הפסח במדבר בי"ד בניסן בשנה השניה לצאתם מארץ מצרים,
וזה הפסח היחיד הראשון והאחרון שעשו ישראל במשך 40 שנה.
- טענת הטמאים לנפש בעניין הקרבת קורבן הפסח (ו – ח)
ו וַיְהִי אֲנָשִׁים, אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ אָדָם, וְלֹא-יָכְלוּ לַעֲשֹׂת-הַפֶּסַח, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיִּקְרְבוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וְלִפְנֵי אַהֲרֹן
בַּיּוֹם הַהוּא. ז וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה, אֵלָיו, אֲנַחְנוּ טְמֵאִים, לְנֶפֶשׁ אָדָם; לָמָּה נִגָּרַע, לְבִלְתִּי הַקְרִיב אֶת-קָרְבַּן יְהוָה
בְּמֹעֲדוֹ, בְּתוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה: עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם.
הפרשה פותחת בפניה של אנשים שהיו טמאי מתים, ולא יכלו להקריב קרבן פסח בשל טומאתם.
בפנייתם למשה, ביקשו פתרון שלא יגרע חלקם בהקרבת קרבן פסח "למה נגרע לבלתי הקריב את
קרבן לה'..."? (ז), אך מאחר ולא למשה פתרון "נתעלמה הלכה". פנה משה בבקשתם לקב"ה.
הערה: טמא מת נאסר בהקרבת קרבן, אך את חג המצות חייב לקיים כהלכתו ככולם.
השונה והשווה בין פסח דורות לפסח שני
|
השונה
|
|
פסח דורות
|
פסח שני
|
|
התאריך
|
יד בניסן
|
יד באייר
|
|
משך החג
|
7 ימים, חג המצות
|
יום אחד
|
|
האם יש יום טוב?
|
יש יום טוב ביום הראשון וביום
השביעי, ואסור לעשות בהם מלאכה
|
אין יום טוב, ואין איסורים
לעשות בו מלאכה
|
|
איסור חמץ
|
אסור לאכול חמץ
"בל יראה ובל ימצא"
|
אסור לאכול חמץ, אין איסור
"בל יראה ובל ימצא"
|
|
מי חוגג?
|
כל ישראל
|
טמא לנפש אדם, או מי
שבדרך רחוקה
|
|
השווה
|
כל הדינים הקשורים בקורבן פסח (ט, יב)
1.שה תמים זכר בן שנה. 2.נשחט בים הערביים. 3.צלי אש. 4.על מצות ומרורים יאכלוהו.
5.איסור נותר. 6.אסור לשבור עצם מהקורבן. 7.אסור לערל לאכול מהקורבן.
|
- פסח שני (ט – יד)
ט וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. י דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: אִישׁ אִישׁ כִּי-יִהְיֶה-טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם,
אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם, וְעָשָׂה פֶסַח, לַיהוָה. יא בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם, בֵּין הָעַרְבַּיִם--יַעֲשׂוּ אֹתוֹ: עַל-מַצּוֹת וּמְרֹרִים,
יֹאכְלֻהוּ. יב לֹא-יַשְׁאִירוּ מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, וְעֶצֶם לֹא יִשְׁבְּרוּ-בוֹ; כְּכָל-חֻקַּת הַפֶּסַח, יַעֲשׂוּ אֹתוֹ. יג וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-הוּא
טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא-הָיָה, וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מֵעַמֶּיהָ: כִּי קָרְבַּן יְהוָה, לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ--חֶטְאוֹ
יִשָּׂא, הָאִישׁ הַהוּא. יד וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר, וְעָשָׂה פֶסַח לַיהוָה--כְּחֻקַּת הַפֶּסַח וּכְמִשְׁפָּטוֹ, כֵּן יַעֲשֶׂה: חֻקָּה אַחַת יִהְיֶה
לָכֶם, וְלַגֵּר וּלְאֶזְרַח הָאָרֶץ.
תשובת ה' לעניין הלכה שנתעלמה ממשה היתה:
1.שכל מי שהיה טמא.
2.מי שהיה בדרך רחוקה (מחוץ לעזרה שחצר המשכן), ביום שחיטת קורבן פסח – יד בניסן.
רשאי לעשות פסח שני, דהיינו: להקריב קורבן ביום יד באייר (חודש השני) במקום יד בניסן (החודש
הראשון), אך מי שהיה טהור וגם לא היה בדרך רחוקה ולא הקריב קורבן פסח במזיד בניסן, חייב כרת,
ולא יוכל לעשות פסח שני.
הערה: 1. בספר במדבר ישנם חמישה מקרים שבהם נתעלמה הלכה ממשה, שבעקבותם נלמדה ההלכה.
בפרקנו מצויין המקרה הראשון שממנו נלמד פסח שני.
- חכמים למדו גם מעניין זה שמגלגלין זכות ע"י זכאי, והזכאים היו הטמאים שרצו להקריב
קורבן, וה' גלגל על ידם זכות לכל ישראל, כי בזכותם נלמדה מצוות פסח שני.
שאלה: מדוע טמאי המתים פנו למשה למצוא עבורם פתרון שלא יגרע חלקם בהקרבת הקרבן,
והרי הם פתורים מן המצווה?
תשובה: משום ההכרה בחשיבות קורבן הפסח, שהרי ביטולו מחייב כרת, מכאן שהמקיימו זוכה.
- מסע ישראל ע"פ הענן (טו – כג)
טו וּבְיוֹם, הָקִים אֶת-הַמִּשְׁכָּן, כִּסָּה הֶעָנָן אֶת-הַמִּשְׁכָּן, לְאֹהֶל הָעֵדֻת; וּבָעֶרֶב יִהְיֶה עַל-הַמִּשְׁכָּן, כְּמַרְאֵה-אֵשׁ--עַד-בֹּקֶר.
טז כֵּן יִהְיֶה תָמִיד, הֶעָנָן יְכַסֶּנּוּ; וּמַרְאֵה-אֵשׁ, לָיְלָה. יז וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן, מֵעַל הָאֹהֶל--וְאַחֲרֵי-כֵן, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל;
וּבִמְקוֹם, אֲשֶׁר יִשְׁכָּן-שָׁם הֶעָנָן--שָׁם יַחֲנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יח עַל-פִּי יְהוָה, יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַל-פִּי יְהוָה, יַחֲנוּ: כָּל
יְמֵי, אֲשֶׁר יִשְׁכֹּן הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן--יַחֲנוּ. יט וּבְהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן, יָמִים רַבִּים--וְשָׁמְרוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת
מִשְׁמֶרֶת יְהוָה, וְלֹא יִסָּעוּ. כ וְיֵשׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה הֶעָנָן, יָמִים מִסְפָּר--עַל-הַמִּשְׁכָּן; עַל-פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ.
כא וְיֵשׁ אֲשֶׁר-יִהְיֶה הֶעָנָן, מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר, וְנַעֲלָה הֶעָנָן בַּבֹּקֶר, וְנָסָעוּ; אוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה, וְנַעֲלָה הֶעָנָן וְנָסָעוּ. כב אוֹ
יֹמַיִם אוֹ-חֹדֶשׁ אוֹ-יָמִים, בְּהַאֲרִיךְ הֶעָנָן עַל-הַמִּשְׁכָּן לִשְׁכֹּן עָלָיו, יַחֲנוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִסָּעוּ; וּבְהֵעָלֹתוֹ, יִסָּעוּ. כג עַל
פִּי יְהוָה יַחֲנוּ, וְעַל-פִּי יְהוָה יִסָּעוּ: אֶת-מִשְׁמֶרֶת יְהוָה שָׁמָרוּ, עַל-פִּי יְהוָה בְּיַד-מֹשֶׁה.
תפקידי הענן ששכן על המשכן: א. סימן לישראל את מועדי המסעות והחניות במדבר.
ב. סימן את כיוון הנסיעה. ג. סימן את מיקום החניה.
בכל מסעי ישראל במדבר היה שוכן הענן מעל המשכן, והענן מלבד העובדה שהיה סימן על השראת
השכינה, שימש בתפקידים שלעיל.
לפי זה עולה שרק על פי תזוזת הענן ידעו ישראל את מועד תחילת המסע, מועד החניה ואת מקום
החניה. הכתוב מציין בשבחם של ישראל, שלא חרגו מציווים אלה, וגם אם הדבר היה מכביד ולא נוח להם.
"ושמרו בני ישראל את משמרת ה'..." (יט)
"את משמרת ה' שמרו..." (כג)
רמב"ן: וטעם "ובהאריך הענן" (יט), לומר כי אם יאריך הענן על המשכן ימים רבים והמקום איננו
טוב בעיניהם והיו חפצים ומתאווים מאוד לנסוע מן המקום, אע"פ כן לא יעברו על רצון ה' וזה טעם
"ושמרו בני ישראל את משמרת ה' ולא יסעו" (יט), כי מיראת השם ומשמרם משמרת מצוותו
לא יסעו, וכן אם יהיה הענן "ימים מספר" (כ) שניים או שלושה ימים והיו העם יגעים מאוד יעשו
רצון ה' ללכת אחרי הענן, וסיפר עוד "וישר אשר יהיה הענן מערב עד בוקר ונעלה הענן בבוקר
ונסעו" (כא), שהיינו: שהינו רק לילה אחד ונסעו למחרת בבוקר והיה הדבר להם לטורח גדול.
לפעמים יעמוד הענן "יומם ולילה" (כא), כי הלכו כל הלילה ובאו במקום ההוא בבוקר וינוח הענן
שם כל היום ההוא וכל הלילה, ונעלה בבוקר השני ונסעו והוא טורח גדול מן הראשון, כי היו סבורים
שיעמדו שם ופרקו העגלות והניחו משאם כמנהג הבאים מן הדרך, ובהעלות הענן יחזרו לטעון ולא
יוכלו לעשות להם תיקון לדרך.
|
המצב המתואר
|
הסבר מעלת ישראל
|
|
"ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים" (יט)
|
בני ישראל היו מוכנים לחנות זמן ממושך במקום
למרות שלא היה נוח להם שם.
|
|
"ימים מספר" (כ)
|
פעמים חנו "ימים מספר" שניים או שלושה ימים
(זמן מועט) ולא התלוננו ועשו כמצוות ה' למרות
שהיו עייפים מהדרך.
|
|
"ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר ונעלה
הענן בבוקר ונסעו" (כא)
|
הוסיף לספר במעלתם שפעמים חנייתם נמשכה רק
לילה אחד ובבוקר כבר נאלצו לצאת למסע ולמרות
הטורח הגדול עשו כמצוות ה'.
|
|
"או יומם ולילה" (כא)
|
פעמים הלכו כל הלילה והגיעו למקום בבוקר וחנו
שם על פי הענן כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה
בבוקר השני ונסעו, וחשבו שיחנו שם ימים רבים
ופרקו את העגלות מהמשא, ואז הענן עלה ויצאו
לדרך ללא טענות כמצוות ה'.
|
שאלות ותשובות על פרק ט
- על איזו מצווה מדובר בפסוקים א – ה, ומתי היא התקיימה?
ת. מצוות הקרבת קרבן פסח דורות, ובני ישראל עשו כפי שניצטוו והקריבו את קרבן פסח בי"ד בניסן בשנה
השניה.
- מי הם האנשים שנמנע מהם להשתתף בהקרבת קרבן פסח, ומדוע?
ת. אנשים שהיו טמאים (טומאת מתים), ולכן לא יכלו להקריב את קרבן הפסח.
- למי פנו אנשים אלו, ומה היתה טענתם?
ת. האנשים פנו למשה ואהרון "ויקרבו לפני משה ולפני אהרון ביום ההוא", וטענתם מדוע בשל היותם
טמאים, נמנע מהם להקריב קרבן פסח וביקשו ממשה פתרון.
- מהי התשובה הניתנת להם בפסוק ח?
ת. מאחר ומשה לא ידע את הפתרון (התעלמה ההלכה), ביקש לדבר עם השכינה – הקב"ה, ומכאן שמשה היה
יכול לדבר עם השכינה בכל עת שהיה חפץ בכך.
- מהי תשובת ה'?
ת. תשובת ה', מי שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה (מחוץ לעזרה בעת שחיטת הקרבן), וקריב קרבן פסח בי"ד
באייר במקום בי"ד בניסן (פסח שני), לעומת אדם שהיה טהור ולא היה בדרך רחוקה ולא עשה קרבן פסח
ראשון במועדו – דינו כרת.
- מה היה מעמדם של האנשים שפנו אל משה למצא עבורם פתרון?
ת. ראויה פרשה זו שתאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידם מפני שהיו
זכאים, ומכאן שמגלגלין שכות על ידי זכאי. (רש"י)
- מה למדים מהפסוק "עמדו ואשמעה"?
ת. שמשה היה יכול לדבר עם השכינה בכל עת שהיה חפץ בכך, בשונה לשאר הנביאים.
- "ראויה פרשה זו להיאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה אלא שזכו אלו שתאמר על ידיהן
שמגלגלין זכות על ידי זכאי" (רש"י פסוק ז). על פי רש"י: מדוע נתעלמה ממשה הלכה זו?
ת. מפני שרצה הקב"ה לגלגל פרשה זו על ידי אנשים זכאים צדיקים, ומכאן שמגלגלין זכות על ידי זכאי.
- כיצד חשבו הטמאים שיתכן ואפשר להם להקריב קרבן פסח במועדו למרות טומאתם?
ת. הטמאים סברו שלמרות טומאתם יזרק הדם עליהם על ידי כוהנים טהורים ויאכל הבשר לטמאים.
- מה טעם לנאמר לעשות את הפסח "במועדו" (פסוק ב), למרות שבהמשך מציין הכתוב "בארבעה עשר
יום בחודש הזה" (פסוק ג)?
ת. ללמד כי גם שהתאריך נופל בשבת, עושים את קרבן פסח במועדו, ואף אם רוב הציבור טמא מקריבים את
קרבן הפסח במועדו.
- מה השווה והשונה בין פסח דורות לפסח שני?
ת. ראה סיכום.
- מה היה תפקידי הענן?
ת. ראה סיכום.
- מה היו מעלותיהן של ישראל ע"פ הרמב"ן: "ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים ושמרו בני ישראל
את משמרת ה' ולא יסעו" (ט), "ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן" (כ)?
ת. ראה סיכום.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
