במדבר פרק יח
המופקדים על שמירת המשכן (א – ז)
פעמיים הוזהרו אהרון ובניו לשמור שזר לא יתקרב לקודש:
- בפסוק א'-הכהנים צריכים לשמור על הכלים המקודשים מפני הזר{=הלויים}.
- בפסוק ד'-הכהנים בסיוע הלויים צריכים לשמור על הכלים המקודשים מפני
הזר{=ישראל}.
מתנות הכהונה (ח – כ)
הכהנים היו זכאים בסך הכל ל-24 מתנות כהונה. בפרקנו מוזכרים חלק ממתנות אלו:
- מתנות מקרבנות- א. קודשי קודשים{ט-י} כגון קרבן חטאת וקרבן אשם,
זכאים לאכול כהנים זכרים טהורים,
ומקום האכילה-"בקודש הקודשים"-הכוונה
בעזרה.
ב. קדשים קלים{יא,יז,יח} כגון חזה ושוק מקרבנות קדשים קלים
{שלמים, תודה, ובכור בהמה טהורה}
זכאים לאכול כל משפחת הכוהן-
כהנים, נשיהם, בניהם ועבדיהם,
ומקום האכילה-בירושלים.
- 3 מתנות מהצומח- א. "כל חלב יצהר, וכל חלב תירוש ודגן, ראשיתם..."{יב}-
תרומה גדולה{=ראשיתם} של שמן{=יצהר}, של יין{=תירוש},
ושל דגן.
תרומה גדולה נקראת בשם זה במרכאות-כלומר היא תרומה קטנה
מאוד- התורה לא קבעה כמה צריך להביא, והיה מותר להביא
אפילו קצת מאוד. חכמים קבעו כמה צריך להביא: נדיב יתן-1/40
מהתבואה בינוני יתן-1/50 ואדם קמצן שיש לו עין רעה יתן-1/60.
ב. "ביכורי כל אשר בארצם..."{י"ג}-הכוהן מקבל את הביכורים.
ג. הכוהן מקבל מהלוי תרומת מעשר{הסבר בהמשך} {כ"ו-כ"ח}..
- "כל חרם בישראל לך יהיה"{יד}- כאשר אדם אומר על חפץ מסוים או על בעל חיים
מסוים וכדומה שהוא "חרם", הוא צריך לתת אותו
לכהן.
- "כל פטר רחם לכל בשר...באדם ובבהמה...אך פדה תפדה..."{טו-טז}- כסף פדיון
הבכורות של אדם בכור וכן כסף הפדיון של בכור בהמה טמאה , צריך לתת לכוהן.
{הערה-בכור בהמה טמאה פודים, ולגבי חמור בכור שגם הוא בהמה טמאה יש דין מיוחד
שאם לא פודים אותו בשה, אז צריך לערוף לחמור את הראש}.
- "אך בכור שור...לא תפדה...את דמם תזרוק על המזבח...ובשרם יהיה לך..."{יז-יח}-
בכור בהמה טהורה אי אפשר לפדות, אלא צריך להקריב אותו על המזבח, ואת הבשר
מקבל הכהן.
מתנות הלויים-"מעשר ראשון" (כא – כד)
לאחר שישראל נתן לכהן "תרומה גדולה הוא צריך לתת ללוי 1/10 מהתבואה הנקראת בשם "מעשר ראשון". הלויים מקבלים מעשר כי: א. זהו שכר לעבודתם במשכן{כ"א}.
ב. הם לא קיבלו נחלה{כ"ג-כ"ד}.
"תרומת מעשר" (כה – ל)
במתנות הכהונה בסעיף 2.ג הוזכר שהכהנים מקבלים "תרומת מעשר". מהי תרומת מעשר?
לאחר שהלוי קיבל מישראל "מעשר ראשון"{1/10 מהתבואה}, מפריש הלוי תרומה מהמעשר שהוא קיבל{="תרומת מעשר"} ונותן אותה לכוהן. הלוי צריך לתת לכהן 1/10 מהתבואה שהוא קיבל.{וממילא יוצא שהכוהן מקבל 1/10 של 1/10 כלומר 1/100 מכל התבואה של ישראל}.
התורה אומרת שתרומת המעשר נקראת גם בשם "מעשר מן המעשר", ומבחינה הלכתית
יש לה דין של "דגן מן הגורן"-של "תרומה גדולה", כלומר אסור לזר{=למי שאינו כהן} לאכול מזה, ואסור לטמא לאכול מזה ואם הוא אוכל הוא חייב לשלם את המחיר של מה שאכל+,1/5 וחייב במזיד מוות.
כח-ל- אם הלוי הקדים את הכוהן בכרי{=בערימה}-כלומר אם הלוי לקח את המעשר הראשון שמגיע לו, לפני שהכהן לקח את התרומה גדולה, אז הלוי חייב להפריש מהמעשר שקיבל 1/50 לתרומה גדולה{יתן לכהן}, ואחר כך יפריש גם תרומת מעשר ממה שנשאר לו{יתן לכהן} (כח – ל)
הערה- התרומות שהכהן מקבל{"תרומה גדולה" ו"תרומת מעשר"}הם קודש.
לאחר שהופרשו התרומות מהתבואה, נחשבת התבואה שנשארה "חולין גמורים"
{=מלשון חול-ההפך מקודש}, ומותר לאכלה בכל מקום (ל)
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.