במדבר פרק כה
עוון פעור
* עצת בלעם – בלעם יעץ לבלק להחטיא את ישראל בזנות, כדי שה' יעניש אותם {רש"י כד:יד}.
* עוון פעור – בני ישראל יושבים בשיטים, והעם מתחיל לזנות עם בנות מואב{עפ"י עצת בלעם}.
כשישראל רצו לחטוא איתם בזנות, היו בנות מואב מוציאות להם דמות של עבודה זרה
שנקרא פעור, ואומרות להם תשתחוו לזה. ישראל אם כן מדרדרים: חוטאים בזנות, אוכלים
מקורבנות האלילים ומשתחווים לאליל פעור.
הערות: א. התורה בספר שמות ל"ד:ט"ו-ט"ז הזהירה מפני הדרדרות כזאת, שאדם יאכל
מקורבן עבודה זרה, יתחתן עם הגויים, ויעבוד לאלוהיהם.
ב. עוון פעור הוזכר ביהושע כ"ב בתוכחת עם ישראל לשניים וחצי השבטים, כשרצו
ללמד אותם, כמה חמור הוא עוון עבודה זרה.
* תגובות ה' לחטא – א. "ויחר אף ה' בישראל" – ה' כועס עליהם ומענישם במגיפה{ג'}.
ב. אומר למשה: "קח את כל ראשי העם{כדי לשפוט את העובדים לפעור} והוקע
{ותלה} אותם{את העובדים לפעור}לה' נגד השמש{לעיני כולם}".
* תגובת משה לחטא – משה עושה כדברי ה' ומצווה את שופטי ישראל להרוג את החוטאים.
{הערה – גם בחטא העגל, משה ציוה להרוג את החוטאים}.
* מעשה זמרי – זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון, החל לחטוא עם כזבי בת צור בת מלך מדיין לעיני משה
ולעיני כל עדת בנ"י, והוא אומר בחוצפתו למשה: אם תאמר לי שאסור לי להיות עם גויה,
אז מי התיר לך להתחתן עם בת יתרו הגויה?
{טענתו אינה נכונה שהרי: א. משה גייר אותה. ב. משה התחתן איתה לפני מתן תורה}.
* תגובת משה ועדת בנ"י למעשה זמרי - בוכים. ממשה נתעלמה{נשכחה}הלכה, שצריך להרוג את
זמרי על מעשה זה.
* תגובת פינחס – פינחס בן אלעזר בן אהרון הכוהן נכנס לאוהל{לקובה} שבה היו זמרי וכוזבי, הורג אותם
ברומח{מעין חרב ארוכה}, והמגיפה נעצרת. במגיפה מתו 24 אלף.
* שכרו של פינחס – פינחס במעשהו שקינא בשביל ה', גרם שה' יפסיק לכעוס על ישראל, וכך הציל את
ישראל מהשמדה. בעקבות כך ה' נותן שכר לפינחס:
א. הוא מקבל ברית שלום.
ב. הוא וזרעו מקבלים ברית כהונת עולם: כשאהרון ובניו נתמנו לכוהנים, פינחס הנכד
כבר נולד, וממילא הוא לא התמנה לכוהן {ורק הזרע שנולד אחר כך לבני אהרון
יהפך אוטומטית לכוהן}, ולכן עכשיו ה' מבטיח שהוא וזרעו יהיו כוהנים.
* ציוויי ה' לישראל בקשר למדיינים – א. לשנוא את המדיינים - "צרור את המדיינים".
ב. "והכיתם אותם".
הערה: המדיינים נענשו בגלל שהחטיאו את ישראל בעוון פעור, אך המואבים לא נענשו {למרות שבנות
מואב החטיאו את ישראל}, בגלל שרות היתה צריכה להיוולד ממואב, ולכן ה' לא רצה להשמידם.
שאלות ותשובות על פרק כה
חטא בעל פעור ושכרו של פנחס:
הקדמה: משלא הצליח בלעם לקלל את ישראל כבקשת בלק מלך מואב. יעץ בלעם לבלק להחטיא את ישראל בזנות,
כדי שה' יעניש אותם (רש"י: במדבר כד, יד).
- מהו חטא בעל פעור?
ת. בני ישראל יושבים בשיטים, והעם החל לזנות עם בנות מואב כעצת בלעם, אך משם הדרדרו לעבוד את אלוהיהם-
בעל פעור.
- "וישב ישראל בשיטים והעם החל לזנות אל בנות מואב ותקראן לעם לזבחי אלוהיהן ויאכל העם וישתחוו
לאלוהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור" (במדבר כה)
"פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלוהיהן וזבחו לאלוהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו
לבניך וזנו בנותיו אחר אלוהיהן והזנו את בניך אחרי אלוהיהן" (שמות לד)
ספורנו: "ויחל העם לזנות תחילת עניינם לא היה לעבוד עבודה זרה כלל, אבל לזנות בלבד אמנם קרה להם
כמו שהעידה התורה כשאסרה להתחתן באומות... ויאכל העם וישתחוו לאלוהיהן שכך דרכו של
יצר הרע לצאת מרעה אל רעה כמו שהעידו רבותינו ז"ל".
ש. מה היה תחילת חטאם של ישראל?
ת. תחילת חטאם היה זנות – "ויחל העם לזנות".
ש. לאיזה חטא הגיעו בעקבות חטאם הראשון?
ת. עבודה זרה – "וישתחוו לאלוהיהן".
ש. מהו התהליך ההדרגתי שבחטאם?
ת. א. תחילת זנות. ב. אכילה, עבודה זרה.
ש. כיצד מסביר ספורנו תהליך זה?
ת. שכן דרכו של יצר הרע בדרך הכשלתו בני אדם להכשילו בקל אל הכבד, תחילה זנות ואחר עבודה זרה.
ש. כיצד האזהרה שבספר שמות לד, מבסס את דברי הספורנו?
ת. בספר שמות התורה מזהירה במדויק מהסכנה שבה עמדו ישראל בשיטים ונכשלו "פן תכרות ברית... וקרא לך
ואכלת מזבחו וזנו בנותיו... והזנו את בניך אחרי אלוהיהן".
- מה היתה תגובת ה'?
ת. א. "ויחר אף ה'" – ה' כועס עלים ומענישם במגיפה.
"ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש (לעיני כל) וישיב חרון אף ה'
מישראל" (ד)
- "והוקע אותם", למי הכוונה?
ת. רש"י: ה' אומר למשה קח את כל ראשי העם כדי לשפוט את העובדים לפעור והוקע (ותלה) אותם – את העובדים
לפעור נגד השמש – לעיני כולם.
הרב יודן: ראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם, ומכאן שהציווי למשה היה להעניש את ראשי העם ולתלותם.
- מה היה החטא של ראשי העם על פי ר' יודן?
ת. חטאם היה שלא מיחו בחוטאים ולא מנעו מהם לחטוא.
מעשה זמרי ותוצאותיו: (ו)
- מה היה מעשה זמרי?
ת. זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון חטא עם כזבי בת צור מלך מדין לעיני משה ולעיני כל ישראל, ובמעשהו זה
הטיח דברים בפני משה, ואמר לו אשה זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, אז התיר לך להתחתן עם בת
יתרו המדיינית. אין בדבריו אמת, שהרי משה גייר אותה ונשא אותה לאשה קודם מתן תורה.
- מה היתה תגובת משה ותגובת בני ישראל למעשה זמרי?
ת. ממשה נתעלמה ההלכה, ולכן לא מגיב למעשה זמרי שצריך להרוג את זמרי על מעשהו, ובני ישראל געו כולם
בבכיה.
תגובת פנחס: (ז-ט)
- מה היתה תגובת פנחס למעשהו של זמרי?
ת. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן נכנס לאוהל שבו היו זמרי וכוזבי בת צור והרגם ברומח, ובמעשהו זה נעצרה
המגפה, שבא כבר נספו 24 אלף.
שכרו של פנחס: (י-טו)
- "פנחס בן אלעזר הכהן השיב את חמתי... לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום" (יא-יב)
אב"ע: מפני שעמדו נגד שבט שמעון, וגואל דם זמרי הבטיח לו שלום, ומפני שאמרו שהכן הרג את הנפש נפסל
מעבודה, הבטיח לו כהונה.
- מה היה שכרו של פנחס על מעשהו?
ת. רש"י: א. הוא מקבל ברית שלום כאדם המחזיק טובה למי שעשה עמו טוב, אף כאן פרש לו הקב"ה שלומותיו.
ב. הוא וזרעו מקבלים ברית כהונת עולם, ואף שכבר נתנה הכהונה לזרעו של אהרון. לא נתנה אלא לאהרון
ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהן שיולדו אחר המשחתן, ופנחס הנכד שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא
נכלל בכהונה. מכאן שפנחס נהיה לכהן רק לאחר שהרג את זמרי.
"הנני נותן לו את ברית שלום"
אב"ע: והטעם שלא יגור (יפחד) מאחרי זמרי, הבטיח לו שלום.
- מה משמעות 'בריתי שלום' לפי אב"ע?
ת. מפני שעמדו שבט שמעון וגואלי דם זמרי עליו, הבטיח לו ה' שלום.
- מה היו הצווים של ה' בעניין המדיינים?
ת. א. "צרור את המדיינים" – 1. לזכור אותם על מעשיהם ולשנוא אותם.
- "והכיתם אותם".
- מדוע נצטוו ישראל רק על מדין ולא על מואב אע"פ שגם בנות מואב החטיאו את ישראל?
ת. על מואב לא ציווה ה' להשמיד, מפני שעתידה רות המואביה לצאת מהם, שממנה יצא דוד.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
