במדבר פרק ט חלוקת הפרק: קיום הפסח במדבר – א – ה טענת הטמאים לנפש בעניין הקרבת קורבן פסח – ו – ח פסח...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק יב חלוקת הפרק: חטא מרים – א – ג תגובת ה' – ד - ט עונש מרים – י בקשות אהרון ממשה – יא –...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק יח המופקדים על שמירת המשכן (א – ז) פעמיים הוזהרו...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק יט פרה אדומה התנאים לכך שפרה תיחשב כפרה אדומה: 1....
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
פרק כ חלוקת הפרק: מות מרים, חטא משה ואהרון במי מריבה – הבקשות מאדום וסירובם, מות אהרון – מות...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק כב חששם של המואבים והמשלחות לבלעם (א – כ) * בני ישראל חונים בערבות מואב מעבר לירדן ירחו. *...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק כה עוון פעור * עצת בלעם – בלעם יעץ לבלק להחטיא את ישראל בזנות, כדי שה' יעניש אותם {רש"י...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק כז בנות צלפחד (א – יא) בנות צלפחד{מחלה, נועה, חגלה, מלכה, תרצה}אמרו למשה שאביהם מת במדבר,...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
שאלות על פרק ט על איזו מצווה מדובר בפסוקים א – ה, ומתי היא התקיימה? ת. מצוות הקרבת קרבן פסח...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
| שיעור |
במדבר פרק טבמדבר פרק ט חלוקת הפרק: קיום הפסח במדבר – א –... |
הרב שמעון לוי |
|
||
| שיעור |
במדבר פרק יבבמדבר פרק יב חלוקת הפרק: חטא מרים – א –... |
הרב שמעון לוי |
|
||
| שיעור |
במדבר פרק יחבמדבר פרק... |
הרב שמעון לוי |
|
||
| שיעור |
במדבר פרק יטבמדבר פרק יט פרה... |
הרב שמעון לוי |
|
||
| שיעור |
במדבר פרק כפרק כ חלוקת הפרק: מות מרים, חטא משה ואהרון... |
הרב שמעון לוי |
|
||
| שיעור |
במדבר פרק כבבמדבר פרק כב חששם של המואבים והמשלחות לבלעם... |
הרב שמעון לוי |
|
||
| שיעור |
במדבר פרק כהבמדבר פרק כה עוון פעור * עצת בלעם – בלעם יעץ... |
הרב שמעון לוי |
|
||
| שיעור |
במדבר פרק כזבמדבר פרק כז בנות צלפחד (א – יא) בנות... |
הרב שמעון לוי |
|
||
| שיעור |
שאלות ותשובות בחומש במדברשאלות על פרק ט על איזו מצווה מדובר... |
הרב שמעון לוי |
|
||
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
ת. מצוות הקרבת קרבן פסח דורות, ובני ישראל עשו כפי שניצטוו והקריבו את קרבן פסח בי"ד בניסן בשנה
השניה.
ת. אנשים שהיו טמאים (טומאת מתים), ולכן לא יכלו להקריב את קרבן הפסח.
ת. האנשים פנו למשה ואהרון "ויקרבו לפני משה ולפני אהרון ביום ההוא", וטענתם מדוע בשל היותם
טמאים, נמנע מהם להקריב קרבן פסח וביקשו ממשה פתרון.
ת. מאחר ומשה לא ידע את הפתרון (התעלמה ההלכה), ביקש לדבר עם השכינה – הקב"ה, ומכאן שמשה היה
יכול לדבר עם השכינה בכל עת שהיה חפץ בכך.
ת. תשובת ה', מי שהיה טמא או שהיה בדרך רחוקה (מחוץ לעזרה בעת שחיטת הקרבן), וקריב קרבן פסח בי"ד
באייר במקום בי"ד בניסן (פסח שני), לעומת אדם שהיה טהור ולא היה בדרך רחוקה ולא עשה קרבן פסח
ראשון במועדו – דינו כרת.
ת. ראויה פרשה זו שתאמר על ידי משה כשאר כל התורה כולה, אלא שזכו אלו שתאמר על ידם מפני שהיו
זכאים, ומכאן שמגלגלין שכות על ידי זכאי. (רש"י)
ת. שמשה היה יכול לדבר עם השכינה בכל עת שהיה חפץ בכך, בשונה לשאר הנביאים.
שמגלגלין זכות על ידי זכאי" (רש"י פסוק ז). על פי רש"י: מדוע נתעלמה ממשה הלכה זו?
ת. מפני שרצה הקב"ה לגלגל פרשה זו על ידי אנשים זכאים צדיקים, ומכאן שמגלגלין זכות על ידי זכאי.
ת. הטמאים סברו שלמרות טומאתם יזרק הדם עליהם על ידי כוהנים טהורים ויאכל הבשר לטמאים.
יום בחודש הזה" (פסוק ג)?
ת. ללמד כי גם שהתאריך נופל בשבת, עושים את קרבן פסח במועדו, ואף אם רוב הציבור טמא מקריבים את
קרבן הפסח במועדו.
מה השווה והשונה בין פסח דורות לפסח שני?
ת. השונה והשווה בין פסח דורות לפסח שני
|
השונה |
|
פסח דורות |
פסח שני |
|
התאריך |
יד בניסן |
יד באייר |
|
|
משך החג |
7 ימים, חג המצות |
יום אחד |
|
|
האם יש יום טוב? |
יש יום טוב ביום הראשון וביום השביעי, ואסור לעשות בהם מלאכה |
אין יום טוב, ואין איסורים לעשות בו מלאכה |
|
|
איסור חמץ |
אסור לאכול חמץ "בל יראה ובל ימצא" |
אסור לאכול חמץ, אין איסור "בל יראה ובל ימצא" |
|
|
מי חוגג? |
כל ישראל |
טמא לנפש אדם, או מי שבדרך רחוקה |
|
|
השווה |
כל הדינים הקשורים בקורבן פסח (ט, יב) 1.שה תמים זכר בן שנה. 2.נשחט בים הערביים. 3.צלי אש. 4.על מצות ומרורים יאכלוהו. 5.איסור נותר. 6.אסור לשבור עצם מהקורבן. 7.אסור לערל לאכול מהקורבן. |
||
מסעי ישראל על פי הענן:
ת. 1. סימן לישראל את מועדי המסעות והחניות במדבר.
את משמרת ה' ולא יסעו" (ט), "ויש אשר יהיה הענן ימים מספר על המשכן" (כ)?
ת.
|
המצב המתואר |
הסבר מעלת ישראל |
|
"ובהאריך הענן על המשכן ימים רבים" (יט) |
בני ישראל היו מוכנים לחנות זמן ממושך במקום למרות שלא היה נוח להם שם. |
|
"ימים מספר" (כ) |
פעמים חנו "ימים מספר" שניים או שלושה ימים (זמן מועט) ולא התלוננו ועשו כמצוות ה' למרות שהיו עייפים מהדרך. |
|
"ויש אשר יהיה הענן מערב עד בוקר ונעלה הענן בבוקר ונסעו" (כא) |
הוסיף לספר במעלתם שפעמים חנייתם נמשכה רק לילה אחד ובבוקר כבר נאלצו לצאת למסע ולמרות הטורח הגדול עשו כמצוות ה'. |
|
"או יומם ולילה" (כא) |
פעמים הלכו כל הלילה והגיעו למקום בבוקר וחנו שם על פי הענן כל היום ההוא וכל הלילה ונעלה בבוקר השני ונסעו, וחשבו שיחנו שם ימים רבים ופרקו את העגלות מהמשא, ואז הענן עלה ויצאו לדרך ללא טענות כמצוות ה'. |
ת. החצוצרות ושימושיהן: משה נצטווה לעשות 2 חצוצרות כסף ממקשה (ללא חיבורים).
5 תפקידים היו לחצוצרות: 1. "למקרא העדה" – לקרוא לסנהדרין ולשאר העם.
א. הקב"ה שסימן להם זאת ע"י קיפול הענן.
ב. משה שאמר קומה ה'.
ג. החצוצרות שתקעו והריעו בהן.
הערה: רש"י בפסוק ז' מעיר כיצד ידעו להבחין למה נועד בכל פעם השימוש בחצוצרות:
במקרא העדה – היו שתי חצוצרות, ותקיעה בלי תרועה.
במקרא הנשיאים – היתה חצוצרה אחת, ותקיעה בלי תרועה.
במסע המחנות – היו שתי חצוצרות, ותוקע ומריע ותוקע.
ת.
|
למקרא העדה |
בשתי חצוצרות |
תקיעה (אין תרועה) |
|
מקרא נשיאים |
בחצוצרה אחת |
תוקע (אין תרועה) |
|
במסע המחנות |
בחצוצרה אחת |
תרועה ותקיעה (רש"י פסוק י) |
ת. כשבני ישראל נסעו היה להם סדר מי יסע ראשון ומי שני וכדומה:
(הערה: בזמן שמחנה יהודה נסע, פרקו אהרון ובניו את הפרוכת וכיסו בה את הארון, ואז פרקו בני גרשון
ומררי את המשכן, ושמו אותו בעגלות).
(הערה: כאשר בני גרשון ומררי נעצרו וחנו, בני קהת עדיין הלכו. בינתיים בני גרשון ומררי הקימו את
המשכן, ואז בני קהת הגיעו והכניסו את כלי המשכן, למשכן שהוקם).
הערה: יש מחלוקת אם עם ישראל הלכו כמו קורה (בטור), או שהלכו כמו תיבה (בצורה ריבועית, כפי שחנו).
ת. משה ביקש מחותנו חובב בן רעואל (יתרו) ללכת עם עם ישראל לארץ ישראל וחותנו מסרב. משה ניסה
לשכנעו בטענות הבאות:
להם את החלק הטוב של יריחו עיר התמרים).
שראית שאין לגרים חלק בארץ, החלטת ללכת. לכם תישאר אתנו כדי שהגויים ידעו שהתגיירת מתוך חיבה
ואהבה (רש"י, לא).
הערה: למילים אלו פרושים נוספים: א. היית לנו בעבר לעיניים, כלומר ראית בעבר את הניסים שקרו לנו.
ב. תהיה חביב עלינו כמו העיניים שלנו (רש"י, לא(.
רש"י א' ד"ה: "כמתאוננים" – אין מתאוננים אלא לשון עלילה, מבקשים עלילה האיך לפרוש מאחרי המקום,
וכן הוא אומר בשמשון 'כי תואנה הוא מבקש' (שופטים יד, ד).
רמב"ן א' מהמילים: "והנכון בעיני" עד המילים "ומתרעמים על עניינם".
"והנכון בעיני, כי כאשר נתרחקו מהר סיני שהיה קרוב לישוב, ובאו בתוך המדבר הגדול והנורא במסע הראשון
היו מצטערים בעצמם לאמר מה נעשה? ואיך נחיה במדבר הזה? ומה נאכל ומה נשתה? ואיך נסבול העמל והעינוי
ומתי נצא ממנו? מלשון: 'מה יתאונן אדם חי גבר על חטאו' (איכה ג, לט), שהוא לשון כואב ומצטער על עצמו".
ואמר "כמתאוננים, כי היו מדברים במר נפשם כאשר יעשו הכואבים, והיה רע בעיני ה', שהיה להם ללכת אחריו
בשמחה ובטוב לבב מרוב כל טובה אשר נתן להם, והם היו כאנוסים ומוכרחין, מתאוננים ומתרעמים על עניינם".
ת. נקודת הדימיון שלא הטחו על הקב"ה, ולפי רש"י אף רצו לפרוש ממנו. לפי רמב"ן היו כאנוסים ומוכרחין
ללכת למדבר ולא מתוך אמונה ובטחון בה'.
ת. לפי רש"י: התלוננו על קשיי הדרך, אך זו היתה רק עילה לרצונם לפרוש מהקב"ה ולהיות עמו.
לפי רמב"ן: חטאם היה שלא בטחו בטחון מלא בה' לפי שהיו חוששים כיצד יתקיימו במדבר, ויצאו אליו
כאנוסים ולא מתוך שמחה ובטחון.
חטא המתאווים (פסוקים ד – כג(
ת. המתלוננים היו ערב רב, והתלונה היתה על מחסור בבשר לכאורה, שהרי נאמר "וצאן ובקר" (שמות יב)
ועוד נאמר בכניסתן לארץ "ומקנה רב היה לפני ראובן..." (במדבר יג), אלא שהיו מבקשין עלילה (תלונה)
להתלות בה.
ת. מפני ענוונותן נשארו במחנה ולא ליד אוהל מועד אמרו: "אין אנו ראויים לאותה גדולה", ולכן זכו לגדולה
שנבואתן לא פסקה מהם.
ת. מפני שלא יצאו אל אוהל מועד, חשב יהושע שעשו כן מפני שחשבו עצמם גדולים או שמרדו בדברי משה,
שהרי היה צריך להאציל מרוחו עליהם ואלה לא באו ועל כן ביקש לכלוא אותם, אך משה מתוך ענוונותו
השיבו כי ה' האציל את רוחו עליהם, ואינם צריכים לרוח שעליו והוסיף ולוואי ויהיה זה בכל פעם, ומדברי
רבותינו חששו של יהושע היה למעמדו של משה, מפני שלא היו צריכים להינבא בשעה שעומד וקיים נביא
גדול כמשה.
ת. מתוך תשובת משה ניתן ללמוד על גודל הענווה שבו, שלא חשש לכבודו ומעמדו כשאמר "מי יתן כל עם ה'
נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם" (כט)
הסבר/הסבירי.
ת. "ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן ענינו" (ו), "והמן כזרע גד הוא ועינו כעין הבדולח" (ז),
עולה שבפסוק ו, הם דברי המתלוננים האומרים שהמן נמאס בעיניהם, ובפסוק ז, הם תשובת הכתוב לאמר
שהמן משובח וחשוב, ומכאן ניתן להסיק שאין ממש בתלונתם.
ת. רש"י: חינם מן המצוות, ומכאן משמעותם היתה על הציווי בקיום המצוות שלא היו מוטלות עליהם עד עתה.
רש"י נאלץ לפרש כך, מפני שלדעתו לא ניתן לפרש "חינם" כמשמעו, שהרי שאם תבן במצרים לא
ניתן להם, דגים נתנו בחינם?
רמב"ן: "חינם" כמשמעו חינם, כי היו הדייגים המצרים מעבידין למשוך הדגים שנאחזים ברשתות,
ובתמורה היו נותנים המצרים דגים בחינם.
א. מהו פירושו של רש"י לפסוק?
ב. כיצד מצטרף פירושו זה לפירושו בפסוק ה', "אשר נאכל במצרים חינם"?
ת. א. רש"י מפרש "בוכה למשפחותיו", בוכה על עסקי משפחות, על שנאסרו עליהם עריות.
ב. פירושו זה של רש"י מצטרף לפירושו לפסוק ה, "אשר נאכל במצרים חינם", חינם מן המצוות, מפני
שעד עתה לא נדרשו למצוות ולמגבלות אסורים, וכדומה.
ת. עולה כי משה התקשה להנהיג את העם לבד אחר שמתו 70 הזקנים הראשונים, אחר שזלזלו במעמד הר סיני,
וה' המתין שנה ומתו בתבערה עם החוטאים שהתלוננו על קשיי הדרך, כשכוונתם היתה לפרוש מה'.
ת. ה' ענה לו שיאמר לעם שיקבלו בשר "עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם" (כ)
ת. ה' אמר לו בתגובה לבחור 70 זקנים חדשים, כדי שיוכלו לעזור לו בהנהגת העם. זקנים שישרה ה' עליהם
רוח נבואה.
ת. משה התרעם והקשה "הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם..." (כב), ולדברי משה ישנם.
ת. רבי עקיבא: איך תיתן לכל העם בשר למשך חודש ימים, והרי אין בכל אשר ימצא בשר שיספיק להם, וה'
השיבו "היד ה' תקצר"? (כג)
רבי שמעון: מה טעם שתתן להם בשר בשפע ואחר כך תהרוג אותם, וכי מה יש בזה שבח לה', וה' השיבו
שאם לא יתן להם יאמרו שלא היתה ביכולתו לתת וקצרה ידו בעיניהם.
רמב"ן: ידע משה שמתן הבשר לישראל במקום זה הוא מצד מה שמגיע להם, כמו המן שירד להם כי יצא כעסו
עליהם ואמר "והיה לכם לזרא", ועוד ידע משה שהפעם שזה לא יהיה הדבר בדרך נס, ועל כן שאל
בתמיהה שאם זה לא בדרך נס כמו אז, גם אם ישחט להם צאן ובקר מכל הנמצא, לא יספיק. וכן אם
יאסף להם כל דגי הים ממה שמסביבם, לא יספיק. וה' השיבו, כי יד ה' קצרה גם במתן שאלתם (בקשתם)
בדרך הטבע ולא בדרך נס כשאר המקרים.
ת. תוכן טענתה הוא, מה ראה משה לפרוש (להתגרש) מאשתו, והרי גם עמנו מדבר ה' ולא התגרשנו.
ת. מרים היתה ליד צפורה בשעה שאמרו למשה אלדד ומידד מתנבאים במחנה (פרק יא), ובשעה ששמעה את
צפורה אומרת אוי לנשותיהן של אלו (אלדד ומידד) שיצטרכו לפרוש מבעליהן, כשם שבעלי פרש ממני.
הכירה מרים בעובדה שמשה פרש ממנה ואמרה זאת לאהרון, והוסיפה והרי גם עמנו מדבר ה' ולא פרשנו.
ת. 1. כושית – על שם יופיה המושלם, כשם שידועה שחרותו של כושי.
ת. לציין שאף ששמע את מרים, לא ענה מתוך ענווה ורק ה' קנא לו "וישמע ה'" (ב).
בפסוק ד נאמר: "צאו שלושתכם", בפסוק ה נאמר: "ויצאו שניהם"
ת. תחילה נקראו שלושתם. משה, מרים ואהרון כדי להודיע למשה שה' גם קנא לו, אך מאחר ורצה ה' לשבח
את משה בפני מרים ואהרון בלבד, קרא למרים ואהרון בלבד כדי שלא לומר את כל שבחו בפניהם, ומכאן
שאומרים רק מעט שבחו של אדם בפניו.
ת. עיין/עייני סכום.
ת. מלמד שמרים ואהרון לקו בצרעת, אלא שאהרון נתרפא מיד ומרים לאחר שבעה ימים (מדרש תנחומא).
ת. 1. בקשת סליחה, שהרי חטאם היה מתוך טיפשות "אשר נואלנו".
ת. תפילה קצרה "אל נא רפא נא לה", ונשא תפילה קצרה שלא יאמרו שבשביל אחותו האריך בתפילה.
ת. מרים תיענש בצרעת, והיתה שבעה ימים מחוץ למחנה, וישראל המתינו לה כשכר על שחיכתה למשה אחיה
כשהיה בתיבה ביאור.
למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים?
ת. ללמד על גודל רשעותם של המרגלים, שאף שראו את חטאה ועונשה של מרים על לשון הרע שדברה באחיה,
לא לקחו מוסר.
"ותיקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר... את
הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן וייטב בעיני הדבר ואקח מכם עשר אנשים איש אחד
לשבט". (דברים א, יב - כח)
של מי היתה היוזמה לשיחת המרגלים?
ת. לפי הנאמר בספר במדבר היוזמה היתה מצד משה, ולפי הנאמר בספר דברים היוזמה היתה מצד העם. לכאורה
סתירה, אלא תחילה באו ישראל וביקשו לשלוח מרגלים "נשלחה אנשים לפנינו" (דברים), ומשה התייעץ עם
הקב"ה שנתן לו רשות. "אני איני מצווה לך אם תרצה שלח" (רש"י).
שהעם חזק סבור שיחזירם למצרים? אבל ישוב העניין בזה, כי ישראל אמרו כדרך כל הבאים להלחם בארץ
נוכריה ששולחים לפניהם אנשים לדעת הדרכים ומבוא הערים, ובשובם ילכו התרים בראש הצבא להורות
לפניהם הדרכים, כעניין שנאמר "הראנו נא את מבוא העיר" (שופטים א, כד), ושיתנו להם עצה באיזו עיר
ילחמו תחילה, ומאיזה צד יהיה נוח לכבוש את הארץ? כך אמרו בפרוש "וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר
נעלה בה ואת הערים..." (דברים א, כב), כלומר הערים אשר נבא אליהן תחילה, ומשם נבא בכל הארץ, וזו
עצה טובה בכל כובשי ארצות... ויתכן כי משה בעבור שידע כי היא שמנה וטובה כמו שנאמר לו "אל ארץ טובה
ורחבה..." (שמות ג, ח), בעבור כן אמר להם שיתנו לב דעת כן, כדי שיגידו לעם וישמחו ויחליפו כוח לעלות שם
בשמחה, ולכן אמר להם "והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ" (פסוק כ), כדי שיראו בעיניהם בשבח הארץ.
ש. מהן שתי המטרות לשליחת המרגלים על פי פרוש הרמב"ן?
ת. 1. כדי שיתנו עצה, מהי הדרך הטובה להילחם כדי לכבוש את הארץ כדרך כל המרגלים.
ת. א. "וראיתם את הארץ מה היא" – האם הם גיבורים או חלשים רבים או מעטים.
ב. "החזק הוא רפה"- סימן נתן להם אם יושבים בפרזים, סימן שהם חזקים. ובערים בצורות, סימן שהם חלשים.
ג. "הטובה היא אם רעה" - במעיינות ותהומות טובים ובריאים.
ד. "השמנה היא אם רזה" – בפרות ותבואה.
ה. "היש בה עץ אם אין" – האם יש בהם אדם כשר שיגן עליהם בזכותו.
ביצוע השליחות (כא – כד)
ת. הקושי, שנאמר תחילה "ויעלו" לשון רבים ואחר נאמר "ויבא" לשון יחיד, הכיצד? מלמד שכלב הלך לבדו
לחברון להשתטח על קברי האבות, כדי שלא יכשל בעצת המרגלים שעמו.
ת. "ויבואו עד נחל אשכול ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד וישאוהו במוט בשנים ומן הרימונים ומן
התאנים", ללמד שכל כוונתם היתה להוציא דיבת הארץ רעה, כשנתכוונו לומר כשם שפירותיה משונות, כך
תושביה משונים.
ת. 1. "באנו... וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה" (כז), התחילו לומר קצת אמת, כי כל דבר שקר שאין אומרים
קצת אמת בתחילתו, אין מתקיים בסופו.
2."אפס כ עז העם... וגם ילידי הענק ראינו שם" (כח), לא נוכל לכבוש את הארץ, כי העם בתוכה ובתוכם
ענקים, ומה הטעם שפירותיה טובים?
3."עמלק יושב בארץ הנגב..." (כט), לפי שנכוו בעמלק כבר (שמות יז) הזכירוהו מרגלים כדי להפחידם (רש"י).
ת. תגובתו הראשונה היתה השתקת העם, והוסיף "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה" (ל), ובפעם השניה
היתה קריעת בגדיו, והוסיף כי הארץ טובה ובוודאי שיצליחו לכבשה, כי ה' עמם. (יד, ז-ט).
ת. א. העם בכו – "ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו" (א)
ב. התלוננו – "וילונו על משה... לו מתנו בארץ מצרים... ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת..." (ב-ג)
ג. מרידה – "ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה" (ד)
ת. נפלו על פניהם – "ויפלו משה ואהרון על פניהם"
ת. א. קרעו בגדיהם – (ו)
ב. עודדו את העם – "ויאמרו... הארץ אשר עברנו בה... טובה הארץ מאוד מאוד", "אך אל תמרודו",
"ואתם אל תראו (אל תפחדו) כי לחמנו הם (נאכלם כלחם)", "סר צילם מעליהם" – ה' עזב אותם.
ת. א. ימית את כל העם – "אכנו בדבר ואורישנו" (יב).
ב. יקים את עם ישראל מחדש דרך משה ומשפחתו – "ואעשה אותך לגוי גדול" (יב)
ת. א. משה התפלל אל ה' שיבטל את הגזירה בנימוק "ואמרו הגויים... מבלתי יכולת ה' להביא את העם אל הארץ
אשר נשבע להם וישחטם במדבר" דהיינו, שהגויים יחשבו שאינך מסוגל להביאם לארץ.
ב. משה מזכיר את מידות הרחמים "ה' ארך אפיים..." (יז)
ת. תגובת ה' "ויאמר ה' סלחתי כדבריך" (כ), כוונת ה' בראשונה לכלות את העם, אך ישראל והמרגלים יענשו.
א. המרגלים מלבד יהושע וכלב ימותו במגיפה.
ב. העם ישהו במדבר 40 שנה, עד שיכנסו לארץ "יום לשנה יום לשנה"
ג. כל מי שהיה ביום יציאת מצרים מעל גיל 20 לא יכנס לארץ מלבד יהושע וכלב.
חטא המעפילים:
ת. א. התאבלו - "ויתאבלו העם מאוד" (לט)
ב. רצו להיכנס ללא רשות – "הננו ועלינו אל המקום..." (מ)
ג. הודו בחטאם – "אשר אמר ה' כי חטאנו" (מ)
ת. משה התנגד "אל תעלו כי אין ה' בקרבכם", התנגדותו של משה נבעה מהעובדה כי ה' מתנגד, אך הוסיפו חטא
על פשע ועלו למרות התנגדות ה', והתוצאה שהוכו מכה קשה "וירד העמלקי והכנעני... ויכום ויכתום עד
החרמה" (מה).
ת. קרח ועדתו, דתן, אבירם ואון בן פלט משבט ראובן שאליהם הצטרפו 250 נשיאי עדה, התלוננו נגד
משה ואהרון, וטענו כלפי משה ואהרון מדוע הם מתנשאים בעת שמינו את עצמם, משה למנהיג (מלך)
ואהרון לכהונה, בעוד שאין סיבה שהרי כל העם שווים, וכולם היו במעמד הר סיני.
ת. לקהת היו 4 בנים. עמרם הבכור, השני יצהר, השלישי חברון והאחרון עוזיאל. לעמרם הבכור נולדו
משה ואהרון. כהן קרח חשב שמשה ואהרון מינו את עצמם, וחשב שאם יהיה תפקיד נוסף הוא אשר
יקבל אותו, שהרי הוא בנו של יצהר, שהיה הבן השני של קהת. אבל משה על דעת עצמו לדבריו מינה
את אליצפן בנו של עוזיאל, שהיה הצעיר והאחרון של קהת לנשיא.
ת. בשל העובדה ששבט ראובן חנה בשכנות לשבט לוי (עדת קרח), הצטרפו לקרח דתן ואבירם משבט
ראובן לקרח וחטאו עימהם ונענשו, ומכאן הכלל "אוי לרשע ואוי לשכנו".
ת. "ויפול על פניו", מפני שחשש שהפעם ה' לא יסלח להם, שהרי כבר חטאו ב3 חטאים גדולים
והתפלל עליהם א. בעגל. ב. במתאוננים. ג. במרגלים. מכיוון שזה להם חטא רביעי, ה' לא יסלח להם,
ויענישם בחומרה.
ת. משה הציע לקרח ועדתו שיקחו כל אחד מחתה (כלי שבעזרתו מרימים את הקטורת), וישימו במחתה
גחלים וקטורת וגם אהרון יעשה זאת, ומי שיבחר בו ה' יצא חי ומי שלא יבחר ימות.
ת. פניית משה אל קרח באה שראה את קרח מתעקש וקשה עורף, ומשה רצה למנוע מאחרים להצטרף
עם קרח, ועל כן פנה פניה אישית אל קרח ואמר "המעט מכם כי הבדיל אלוהי ישראל אתכם
מעדת ישראל", במשמעות וכי העובדה שהובדלתם מעדת ישראל לעבוד עבודת המשכן מועטת היא?
שהרי הם משבט לוי, ותפקידם לשיר על הדוכן, ולכן טענתם הינה כלפי ה' ולא על אהרון.
פניית משה לדתן ולאבירם, תגובתם ותגובת משה.
ת. משה פנה לדתן ואבירם כדי לפייסם, אך הם עמדו בסירובם "ויאמרו לא נעלה" (יב), והוסיפו לטעון
"אף לא ארץ זבת חלב ודבש הביאותנו ותתן לנו נחלת שדה וכרם, העיני האנשים ההם תנקר לא
נעלה" (טז, יד), דהיינו שדתן ואבירם הטיחו כלפי משה ואמרו שלא די שלא קיים הבטחותיו להביאם
לארץ זבת חלב ודבש, אלא גזר עליהם למות במדבר. עוד הוסיפו שאף אם משה ישלח לנקר את
עיניהם, הם לא יסכימו לבוא אליו "העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה" (יד).
מבחן הקטורת
ת. משה כועס ופונה אל ה' "אל תפן אל מנחתם לא חמור אחד נשאתי ולא הרעותי את אחד מהם",
דהיינו משה פונה לה' שלא יקבל את מנחתם – הקטורת שיקטירו מחר שהרי מעולם לא ניצלתי אותם
לא לקחתי חמורו של אחד מהם, ועוד כדרך מנהגם של אנשי שררה.
פניית משה לקורח בדבר מבחן המחתות. (טז-יט)
"ויאמר משה אל קרח אתה וכל עדתך היו לפני ה' אתם והם ואהרון מחר"
ת. לאחר שכל ניסיונותיו של משה לשדל את קרח ועדתו לא הועילו, פנה בפניה מחודשת אל קרח בדבר
מבחן המחתות, ובקשו לבוא עם עדתו ומחתותיהם בידם למחרת אל פתח אוהל מועד, ואכן קרח ועדתו
לקחו איש מחתתו ושמו בהן אש ועליהן קטורת, ובאו לעמוד בפתח אוהל מועד.
ת. "ויקהל עליהם קורח את כל העדה אל פתח אוהל מועד וירא כבוד ה'", משנקהלו קרח ועדתו
וההתקהלות מתחילה להיות עויינת ומסוכנת. רצה הקב"ה להשמיד את העם "הבדלו מתוך העדה
ואכלה אותם כרגע" (כא).
ת. משה ואהרון התפללו "ויפלו על פניהם", והוסיפו ואמרו "אל אלוהי הרוחות", שהרי אתה ה' מכיר את
רוחו של כל אדם, ואתה ה' יודע מי האשם בהתקוממות הזאת, ומדוע יענשו אחרים "האיש אחד יחטא
ועל כל העדה תקצוף" (כב).
עונשם של החוטאים.
ת. משה ביקש מהעם להתרחק מקרח, דתן ואבירם והכריז שאם קרח, דתן ואבירם ימותו מיתה רגילה, סימן
שלא ה' שלח אותי, אבל אם האדמה תבלעם אזי יכירו כולם כי הוא הצודק, וקרח ועדתו חטאו, ומסיים
לדבר והאדמה פתחה את פיה ונבלעו בה, ועם ישראל נסו מפחד.
ת. אש יצאה ושרפה אותם.
שאלות על פרק יז
ת. ה' אמר למשה לעשות את המחתות ריקועי פחים, ולצפות בהם את המזבח (מזבח הנחושת). הסיבות:
א. "...כי הקריבום לפני ה' ויקדשו" (ג) – עדת קרח הקטירו עם מחתות אלו לה', לכן נהיו קדושות
ואסורין בהנאה, שהרי עשאום לכלי שרת.
ב. "...והיו לאות לבני ישראל" (ג) – כדי שישמשו לזיכרון שיאמרו אלו היו מאותן שנחלקו על הכהונה
ונשרפו.
תלונת ישראל בעקבות מות קרח ועדתו.
המגפה ועצירתה (ו – טו)
כפי המצויין בפרק טז?
ת. ה' אמר שוב למשה להבדל מתוך העדה, מפני שבעקבות מות קרח ועדתו ו250 האנשים, התלוננו ישראל
על משה ואהרון שהם אשר גרמו למותם, ןבשל כך רצה הקב"ה להשמיד את העם, והחלה מגפה בעם.
ת. משה ואהרון התפללו "ויפלו על פניהם" (י), ואחר ציווה משה את אהרון להקטיר קטורת כדי לכפר על
העם. אהרון עושה זאת והמגפה נעצרת. ומניין המתים במגפה היו 14,700 איש "ויתן את הקטורת
ויכפר על העם" (יב), "ויעמוד בין המתים ובין החיים ותעצר המגפה" (יג).
מטות הנשיאים ומטה אהרון (טז-כח)
ת. משה נצטווה לקחת מטה מכל שבט ולכתוב עליו את שם השבט, ועל מטה שבט לוי לכתוב את שם אהרון,
ואמר לעם שהאיש שה' יבחר מטהו יפרח "והיה האיש אשר מטהו יפרח והשכותי..." (כ), כי בכך
יתבטלו כל התרעומות מצד ישראל. אכן משה שם את המטות במשכן ומטה אהרון בלבד פרח, וכך הוכח
לעם שה' הוא אשר בחר בו.
ת. הדבר הנוסף הינו מטה אהרון שפרח וגמל שקדים ונצטווה להניחו לפני העדות לזיכרון, כדי שהעם יכיר
כי מה' היתה בחירת משה ואהרון, ולא יתלוננו עוד על הכהונה, זאת מלבד המחתות שנעשו רקועי פחים
ציפוי למזבח (יז, ב-ג).
ת. בני שיראל חששו שמא הם עלולים להתקרב אל הקודש וימותו, שהרי לחצר אוהל מועד מותר להיכנס,
והם עלולים בשוגג להיכנס לאוהל מועד.
בפרק יח, משה ימנה את שבט הלוי שישמרו שהעם לא יכנס לאוהל מועד (רש"י יז) (רש"י פרק יח, א).
ת. הכוהנים מוזהרים לשמור על הזרים ובכללם הלויים לבל יתקרבו אל הכלים המקודשים (א).
הכוהנים בסיועם של הלויים צריכים לשמור לבל יתקרבו הזר (ישראל) אל הכלים המקודשים "ונלוו עליך
ושמרו..." (ד).
ת. מתוך 24 מתנות כהונה המוזכרות, חלקן בפרקנו:
ומקום האכילה – "בקודש הקודשים" – הכוונה בעזרה.
זכאים לאכול כל משפחת הכוהן – כוהנים, נשיהם, בניהם ועבדיהם. מקום האכילה – בירושלים.
שעור (ב).
בן הכוהן, בן הלוי, בן כהנת, בן לויה אינם נפדים (טו).
על גבי המזבח, ורק אחר כך בשרו נאכל לכוהן. (יז, יח)
את ראשו. אחר פדיון השה – חולין. העיר הנפדה – חולין.
בשם "מעשר מן המעשר" (כו-כח).
הערה: מלבד מתנות כהונה המצוינות בפרקנו, מוזכרת גן המתנה ללוי מעשר ראשון, לאחר שישראל נתן
לכוהן תרומה גדולה הוא צריך לתת מעשר ללוי כשכר לעבודתם במשכן "ולבני הלוי נתתי את כל
מעשר בישראל לנחלה חלף עבודתם..." (כא). ממעשר זה שקבלו, חייבים הם להפריש מעשר לכוהן.
ת. "כל פטר רחם לכל בשר... באדם ובבהמה... אך פדה תפדה" (טו-טז)
ת.
|
|
בהמה טהורה |
בהמה טמאה |
|
1. |
מכל הבהמות. |
רק מפטר רחם. |
|
2. |
ניתן להכין ולא ניתן לפדותו. |
פודים אותו בשה, ואם לא אז עורפים את ראש החמור. |
|
3. |
טהור – חובה להקריב על גבי המזבח והבשר נאכל לכוהן. |
חולין – אין צורך בהקרבה והכוהן רשאי לעשות כרצונו בשה שקיבל. |
פרה אדומה
ת. 1. אדומה תמימה שאין בה 2 שערות שחורות או יותר.
ת. לשם טהרה – 1. טמא מת – אדם שנגע במת.
ת. 1. שחיטתה ע"י זר מחוץ לשלושת המחנות.
ת. 1. הזאת מי אפר הפרה עליו ביום השלישי והשביעי לטומאתו.
ת. אסור לו להיכנס למשכן ואף לעזרה.
ת. הן הכהן שהיזה מדמה (ז).
והאיש השורף את המרה (ח).
והאוסף את אפר הפרה (י).
והנושא את מי החטאת (כא).
כולם נטמאים וצריכים לכבס בגדיהם לרחוץ במים וטמאים עד הערב.
ת. מות מרים: "ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמת שם
מרים ותקבר שם" (א).
מות אהרון: "ויסעו מקדש ויבואו בני שיראל כל הר ההר" (כב).
"ויראו כל העדה כי גווע אהרון ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל" (כט).
שאלות ותשובות על במדבר לג
לז: "ויסעו מקדש ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום".
לח: "ויעל אהרון הכהן אל הר ההר על פי ה' וימת שם בשנת הארבעים לצאת בני ישראל לארץ מצרים
בחודש החמישי לחודש".
על פי הנאמר בפרק לג בספר במדבר, ניתן ללמוד שמות מרים ואהרון קרו בשנת הארבעים. מרים מתה בחודש
הראשון של סוף שנת הארבעים, ואחריה מת אהרון בחודש החמישי בשנת הארבעים.
ת. ללמד מה קרבנות מכפרים (פרה אדומה), אף מיתת צדיקים מכפרת.
ת. "ותמת שם מרים... ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ואהרון... ולמה העלותינו ממצרים... ומים
אין לשתות" (א-ה).
רש"י: ללמד שכל ארבעים שנה היה להם הבאר (מים), בזכות מרים.
תלמוד בבלי: בזכות משה, אהרון ומרים נתנו לישראל 3 מתנות: משה – מן. אהרון – עמוד ענן. מרים – באר.
ת. טענה על חוסר מים, ועוד הוסיפו: מדוע הובאו ממצרים אל המדבר.
ת. "ויפלו על פניהם...". אב"ע: יש אומרים להתפלל, ויש אומרים לדרוש את ה' בנבואה.
חטא מי מריבה.
|
ציווי ה' |
הביצוע בפועל |
|
"קח את המטה" |
"ויקח משה את המטה מלפני ה' כאשר ציווהו" |
|
"והקהל את כל העדה" |
"ויקהלו משה ואהרון את הקהל אל פני הסלע" |
|
|
"ויאמר להם שמעו נא המרים המן הסלע הזה נוציא לכם מים" |
|
"ודברתם אל הסלע לעיניהם" |
"וירם משה את ידו ויך את הסלע במטהו פעמים" |
|
"והוצאת להם מים מן הסלע" |
"ויצאו מים רבים" |
|
"והשקית את העדה ואת בעירם" |
"ותשת העדה ובעירם" |
ת. נגזר עליהם לא להיכנס לארץ, והגזרה נאמרה בשבועה "לכן" (לשון שבועה), "...יען לא האמנתם בי
להקדשני לעיני בני ישראל לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ אשר נתתי להם" (יב).
ת. עונשם של משה ואהרון במי מריבה חמור מאוד "לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ...", הנימוק:
"יען לא האמנתם בי להקדשני".
לפי רש"י: חטאם של משה ואהרון בזה שלא דברו לסלע כמאמר ה', אלא הכו אותו. אלו היו מדברים
והוציא להם מים, היה הקב"ה מתקדש לעיני העדה ואומרים מהסלע שאינו מדבר ואינו שומע
ואינו צריך לפרנסה, מקיים דברו של מקום, קל וחומר אנו.
לפי רמב"ם: משה נענש על רוגזו וכעסו כשאמר: "שמעו נא המורים", ורגז כשביקשו מים וכשראו את
משה כועס עליהם, תלו את הדבר בעצמם וחשבו שהרגיזו את ה' בשאלתם.
לפי רבינו חננאל: חטאו של משה כשקשר את הנס בעצמו כשאמר "המן הסלע הזה נוציא לכם מים",
ולא אמר יוציא לכם מים.
הבקשות מאדום.
עם ישראל בדרכם לארץ נמצאים קרוב לאדום (מצאצאי עשו), והדרך הקצרה ביותר בדרכם היא לעבור דרך ארץ אדום, ולכן פנו ישראל אל אדום פעמיים בבקשה לעבור בארצו, ובשתי הפעמים מסרב אדום ומאיים לצאת נגדם בעם כבד וביד חזקה.
ת.
|
בקשה ראשונה (פסוקים יד-יז) |
בקשה שניה (פסוקים יט-כ) |
|
יד: "...כה אמר אחיך ישראל אתה ידעת את כל התלאה אשר מצאתנו" טו: "וירדו אבותינו מצרימה ונשב במצרים ימים רבים וירעו לנו מצרים ולאבותינו". טז: "ונצעק אלך ה' וישמע קולנו וישלח מלאך ויצאנו ממצרים והנה אנחנו בקדש עיר קצה גבולך". יז: "נעברנה בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר". "דרך המלך נלך לא נטה ימין ושמאל עד אשר נעבור גבולך". |
יט: "ויאמרו אליו בני ישראל במסילה נעלה ואם מימך נשתה אני ומקני ונתתי מכרם רק אין דבר ברגלי אעבורה". |
|
ההבדלים הבולטים בין שתי הבקשות - ראשונה |
ההבדלים הבולטים בין שתי הבקשות - שניה |
|
ציון קרבה משפחתית - אחיך. תיאור: את מה שעבר במצרים. הבטחה לא להשתמש במים. לעבור דרך המלך בדרך ראשית. |
הצעה לתשלום עבור המים. הבטחה ללכת במסילה דרך צדדית ולא לידי ישוב, כדי שלא יגרם נזק. |
|
תגובת אדום לבקשה הראשונה |
תגובת אדום לבקשה השניה |
|
יח: "ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך" |
כ: "ויאמר לא תעבור ויצא אדום לקראתו בעם כבד וביד חזקה" כא: "וימאן אדום נתן את ישראל עבור בגבולו" |
ההבדלים:
בבקשה הראשונה משה מזכיר את מה שעבר על ישראל במצרים, ובפנייתו הוסיף: "כה אמר אחיך", דהיינו
את עובדת היותם קרובים (יעקב ועשו), ועוד הבטיח לא להשתמש במים.
ת. ישראל מוותרים ועוקפים את ארץ אדום בדרכם לארץ, וישראל אינם נלחמים בהם בשל הציווי של התורה
שלא להתגרות בם ולהילחם נגדם, בשל היותם אחים, "ואת העם צוו לאמר אתם עוברים בגבול אחיכם בני
עשו היושבים בשעיר וייראו מכם ונשמרתם מאוד". "אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך
כף רגל כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר". (דברים ב, ד-ה)
1."וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי"
מי הוא הכנעני לפי רש"י, ומה שמע ובא להילחם בישראל?
ת. לפי רש"י: "הכנעני" הינו עמלק, ושינה את לשונו כדי להטעות את ישראל, ומששמע שמת אהרון ונסתלקו ענני
הכבוד, בא להילחם ולשבות שבויים מישראל.
2.מהו הנדר שנדרו ישראל קודם שיצאו למלחמה?
ת. נדרו "אם נתן תתן את העם הזה בידי והחרמתי את עריהם", דהיינו: כל השלל יוקדש לגבוה (לה').
ת. אחר שמת אהרון ובאו הכנענים (עמלק) להילחם בהם, חזרו לאחריהם 7 מסעות ועוד משלא נתנם מלך אדום
לעבור בארצו, קצה נפשם מטורח ועינוי הדרך, ומכאן החלו בטענה "למה העליתונו ממצרים למות במדבר..." (ה)
חטא: "וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתונו ממצרים" (ה)
עונש: "וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים... וימת עם רב מישראל" (ו)
תיקון: "ויבא העם אל משה ויאמרו חטאנו כי דברנו בה ובך..." (ז)
ריפוי: "ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף ושים אותו על נס" "ויעש משה נחש נחושת והיה נשק הנחש
והביט אל הנחש הנחושת וחי" (ח – ט)
ת. 1. וכי היה הנחש ממית או מחיה, א"כ מה המשמעות "וראה אותו וחי"?
למה רק עכשיו שרים ישראל את השירה הזאת, הרי כל שנותיהם במדבר היתה להם באר?
ת. פרוש הכלי יקר: "אז ישיר ישראל את השירה הזאת", מאחר ולא נאמר "אז ישיר משה ובני ישראל" ועוד
שלא שרו את השירה הזאת בתחילת ארבעים, שמע מינה, שבני ישראל אמרו שירה זאת על משה שחזרה הבאר
בזכותו, אחרי שפסקה במיתת מרים, ומטעם זה לא נזכרה מרים בשירה זו, ונזכר משה שנאמר "באר חפרוה שרים
משה ואהרון כרוה, נדיבי עם מחוקק ואין מחוקק אלא משה...".
ת. מפני שעתה חזרה הבאר מאז מותה של מרים.
ת. מפני שהבאר חזרה בזכותו.
ת. את משה "במחוקק".
ת. 1. כמו באדום גם עם סיחון ישראל ביקשו לעבור בארצו, אך משסרב נלחמו בו ישראל בשונה מאדום, שאף שלא
נתן לישראל לעבור בארצו, עקפו ישראל את ארצו ולא נלחמו בו.
2.ההבדל נובע מכך שסיחון אין ציווי לא להילחם בו, לעומת אדום שישנו ציווי לא להתגרות בם ולא להילחם בהם.
ת. דברים פרק ב.
"ואת העם צו לאמור אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו הישבים בשעיר ויראו מכם ונשמרתם מאוד" (ד)
"אל תתגרו בם כי לא אתן לכם מארצם עד מדרך כף רגל כי ירשה לעשו נתתי את הר שעיר" (ה)
"ונעבור מאת אחינו בני עשו הישבים בשעיר מדרך הערבה מאילת ומעציון גבר ונפן ונעבור דרך מדבר
מואב" (ח)
"ויאמר ה' אלי אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה כי לא אתן לך מארצו ירושה כי לבני לוט נתתי את
ער ירושה..." (ט)
"וקרבת מול בני עמון אל תצרם ואל תתגר בם כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה כי לבני לוט נתתיה
ירושה" (יט)
בעקבות הנאמר לעיל, עולה כי נאסר על ישראל עם אדום, בעמון ובמואב.
מדוע התורה מציינת בתוך סיפור כיבוש סיחון והאמורי, על המלחמה של האמורי עם מואב?
ת. בעקבות האיסורים המצויינים בספר דברים לעיל (תשובה 7), שמהם עולה שנאסר להילחם במואב כבני עמון,
בא הכתוב לציין שאומנם בני ישראל כבשו חלקים ממלכות מואב, אולם מדובר בחלקים שהיו בעבר שייכים למלך
מואב והם נכבשו במהלך השנים בידי האמורים, ובשעה שסיחון כבש מהמואבים את החלקים הללו (חשבון), הם
הופקעו מידי המואבים והותר לישראל לכבשם.
השירה השניה כז – ל:
"כי אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחון אכלה ער מואב בעלי במות ארנון" (כח)
"אוי לך מואב אבדת עם כמוש נתן בניו פליטים ובנותיו בשבית למלך אמורי סיחון" (כט)
"ונירם אבד חשבון עד דיבון ונשים עד נופח אשר עד מידבא" (ל)
מהו תוכן השירה ל]י המלבי"ם?
ת. המושלים מלשון משלים.
המשל הראשון: 'בואו חשבון' - קריאה לסיחון ןחילו שיבואו לכבוש את חשבון שהיתה בעבר עיר מואבית. (כז-כט)
המשל השני: 'ונירם' (המלך) – דהיינו: המלך שלהם הפסיד את חשבון, בשעה שבחר לצאת להילחם בישראל.
מכאן שהקב"ה גלגל שסיחון יצאו להילחם במואב ויכבשו חלקים מארצם, כדי שבני ישראל יוכלו לקחתם מידם.
המלחמה בעוג מלך הבשן לג – לה:
ת. 1. לפני המלחמה בסיחון, פנה משה בבקשה לעבור בארצו (כא-כד), ואילו במלחמה עם עוג מלך הבשן אין כלל
פניה שכזו.
2.לפני המלחמה בעוג מלך הבשן, יש דברי עדוד של הקב"ה למשה "אל תירא אותו כי בידך נתתי אותו..." (לד),
ואילו במלחמת סיחון, אין. והטעם כי אצל סיחון הקדים ה' ואמר להם שיתגרו בו מלחמה ושינצחוהו, אבל בעוג
הוא אשר יצא לקראת ישראל למלחמה פתאום, לכן אמר לו ה' "אל תירא אותו" (מלבי"ם).
חטא בעל פעור ושכרו של פנחס:
הקדמה: משלא הצליח בלעם לקלל את ישראל כבקשת בלק מלך מואב. יעץ בלעם לבלק להחטיא את ישראל בזנות,
כדי שה' יעניש אותם (רש"י: במדבר כד, יד).
ת. בני ישראל יושבים בשיטים, והעם החל לזנות עם בנות מואב כעצת בלעם, אך משם הדרדרו לעבוד את אלוהיהם-
בעל פעור.
לאלוהיהן ויצמד ישראל לבעל פעור" (במדבר כה)
"פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אחרי אלוהיהן וזבחו לאלוהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו ולקחת מבנותיו
לבניך וזנו בנותיו אחר אלוהיהן והזנו את בניך אחרי אלוהיהן" (שמות לד)
ספורנו: "ויחל העם לזנות תחילת עניינם לא היה לעבוד עבודה זרה כלל, אבל לזנות בלבד אמנם קרה להם
כמו שהעידה התורה כשאסרה להתחתן באומות... ויאכל העם וישתחוו לאלוהיהן שכך דרכו של
יצר הרע לצאת מרעה אל רעה כמו שהעידו רבותינו ז"ל".
ש. מה היה תחילת חטאם של ישראל?
ת. תחילת חטאם היה זנות – "ויחל העם לזנות".
ש. לאיזה חטא הגיעו בעקבות חטאם הראשון?
ת. עבודה זרה – "וישתחוו לאלוהיהן".
ש. מהו התהליך ההדרגתי שבחטאם?
ת. א. תחילת זנות. ב. אכילה, עבודה זרה.
ש. כיצד מסביר ספורנו תהליך זה?
ת. שכן דרכו של יצר הרע בדרך הכשלתו בני אדם להכשילו בקל אל הכבד, תחילה זנות ואחר עבודה זרה.
ש. כיצד האזהרה שבספר שמות לד, מבסס את דברי הספורנו?
ת. בספר שמות התורה מזהירה במדויק מהסכנה שבה עמדו ישראל בשיטים ונכשלו "פן תכרות ברית... וקרא לך
ואכלת מזבחו וזנו בנותיו... והזנו את בניך אחרי אלוהיהן".
ת. א. "ויחר אף ה'" – ה' כועס עלים ומענישם במגיפה.
"ויאמר ה' אל משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש (לעיני כל) וישיב חרון אף ה'
מישראל" (ד)
ת. רש"י: ה' אומר למשה קח את כל ראשי העם כדי לשפוט את העובדים לפעור והוקע (ותלה) אותם – את העובדים
לפעור נגד השמש – לעיני כולם.
הרב יודן: ראשי העם תלה על שלא מיחו בבני אדם, ומכאן שהציווי למשה היה להעניש את ראשי העם ולתלותם.
ת. חטאם היה שלא מיחו בחוטאים ולא מנעו מהם לחטוא.
מעשה זמרי ותוצאותיו: (ו)
ת. זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון חטא עם כזבי בת צור מלך מדין לעיני משה ולעיני כל ישראל, ובמעשהו זה
הטיח דברים בפני משה, ואמר לו אשה זו אסורה או מותרת? ואם תאמר אסורה, אז התיר לך להתחתן עם בת
יתרו המדיינית. אין בדבריו אמת, שהרי משה גייר אותה ונשא אותה לאשה קודם מתן תורה.
ת. ממשה נתעלמה ההלכה, ולכן לא מגיב למעשה זמרי שצריך להרוג את זמרי על מעשהו, ובני ישראל געו כולם
בבכיה.
תגובת פנחס: (ז-ט)
ת. פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן נכנס לאוהל שבו היו זמרי וכוזבי בת צור והרגם ברומח, ובמעשהו זה נעצרה
המגפה, שבא כבר נספו 24 אלף.
שכרו של פנחס: (י-טו)
אב"ע: מפני שעמדו נגד שבט שמעון, וגואל דם זמרי הבטיח לו שלום, ומפני שאמרו שהכן הרג את הנפש נפסל
מעבודה, הבטיח לו כהונה.
ת. רש"י: א. הוא מקבל ברית שלום כאדם המחזיק טובה למי שעשה עמו טוב, אף כאן פרש לו הקב"ה שלומותיו.
ב. הוא וזרעו מקבלים ברית כהונת עולם, ואף שכבר נתנה הכהונה לזרעו של אהרון. לא נתנה אלא לאהרון
ולבניו שנמשחו עמו ולתולדותיהן שיולדו אחר המשחתן, ופנחס הנכד שנולד קודם לכן ולא נמשח, לא
נכלל בכהונה. מכאן שפנחס נהיה לכהן רק לאחר שהרג את זמרי.
"הנני נותן לו את ברית שלום"
אב"ע: והטעם שלא יגור (יפחד) מאחרי זמרי, הבטיח לו שלום.
ת. מפני שעמדו שבט שמעון וגואלי דם זמרי עליו, הבטיח לו ה' שלום.
ת. א. "צרור את המדיינים" – 1. לזכור אותם על מעשיהם ולשנוא אותם.
ת. על מואב לא ציווה ה' להשמיד, מפני שעתידה רות המואביה לצאת מהם, שממנה יצא דוד.
שאלות ותשובות על פרק כו
ת. 1. מפני שרבים מתו במגפה בעוון בעל פעור (פרק כה), ועתה נצטוו משה ואלעזר למנותם בדומה לרועה שנכנסו
זאבים בתוך עדרו והרגו מהן, והוא מונה אותם כדי לדעת כמה נותרו (רש"י).
מתוך עיון בפסוקים ניתן להוסיף מטרות נוספות.
ת. הארץ תחולק רק לפי מי שהיה ביום המפקד מעל גיל עשרים, ולא לאלה שהגיעו לאחר המפקד לגיל עשרים
בטרם חלוקת הארץ בפועל, שהרי כיבוש הארץ נמשך 7 שנים וחלוקתה עוד 7 שנים.
ת. הארץ נחלקה לשנים עשר חלקים לא שווים, שהרי השבטים לא היו שווים במספרם, ואף על פי כן נעשה גורל
לקביעת החלקים (רש"י) "לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו" (נד), "אך בגורל יחלק את הארץ" (נה)
ת. המפקד בפרקנו נערך לישראל, אך בין הנפקדים "לא היה איש" מיוצאי מצרים שהיה בן עשרים שנה ומעלה,
מפני שכבר מתו בשל חטא המרגלים מלבד יהושע וכלב, והוסיף רש"י לציין "לא היה איש" אבל נשים היו,
כי לא נגזרה עליהן גזירת המרגלים, לפי שהיו מחבבות את הארץ. לכן נסמכה פרשת בנות צלופחד (פרק כז)
לפרקנו.
"ותקרבנה בנות צלפחד בן חפר בן גלעד בן מכיר בן מנשה בן יוסף" (א)
ת. מאחר ובפרק כו מדבר על מפקד ישראל לשם חלוקת הנחלות, ואף צוין שבין הפקודים לא היו כבר יוצאי
מצרים, מפני שמתו בשל חטא המרגלים "לא היה איש" (כו, סד), אבל על הנשים לא היתה גזרה כי הן
חבבו את הארץ, והיו אומרות למשה "תנה לנו אחוזה כן בנות צלפחד", לכך נסמכו הפרשיות.
ת. כדי לומא שכמו יוסף שחבב את הארץ שנאמר "והעליתם את עצמותי..." (בראשית נ, כה), אף צאצאיו
חבבו את הארץ שנאמר "תנה לנו אחוזה".
ת. בנות צלפחד הבינו שכיון שלאביהן לא היו בנים, לא תהיה נחלה על שמו והוסיפו "למה יגרע שם אבינו
מתוך משפחתו",
רש"י: "אנו במקום בן עומדות, ואם אין הנקבות חשובות זרע תתייבם אימנו ליבם כי אין לו בן, מכאן אם
היה לו בן לא היו תובעות כלום, מכאן שחכמות היו".
ת. 1. "אבינו מת במדבר"
ת. רש"י: נזקקו לציין "בחטאו מת" ולא בחטא המתאוננים (יא), ולא בחטא עדת קורח שרבו עם הקב"ה,
אלא בחטאו מת ולא החטיא אחרים.
רמב"ן הוסיף: "ודעתי כדרך הפשט שאמרו ככה בעבור שחשבו שמשה רבינו היה שונא עדת קורח יותר
מכל החוטאים שמתו במדבר, שהם היו הקמים כנגדו והכופרים בכל מעשיו, וחשבו אולי
שבשנאתו אותם יסרב לבקשתן".
נתעלמה הלכה ממשה
ת. 1. נתעלמה הלכה ממשה, מפני שכאן ה' נפרע ממנו על שהתגאה בשעה שאמר "והדבר אשר יקשה מכם
תקריבון אלי" (דברים א, יז).
היותן צדקניות לפי שמגלגלים זכות על ידי זכאי.
תשובת ה'
ת. "ויאמר ה' אל משה כן בנות צלפחד דברות נתון תתן להם אחוזת נחלה בתוך נחלת אביהם, והעברת
את נחלת אביהן להן" (ו – ז), ומכאן שה' מצדד בתביעתן וראויות לשבח על שהעזו לבקש נחלה בשל
רצונן להתיישב בארץ.
ת. סדר הנחלות:
"ואל בני ישראל תדבר לאמור איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו" (ח)
"ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו" (ט)
"ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו" (י)
"ואם אין אחים לאביו ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה והיתה לבני
ישראל לחוקת משפט כאשר ציוה ה' את משה" (יא)
סדר העדיפות בין היורשים:
הבן ירש את אביו.
אם אין בן – הבת יורשת.
אם אין למוריש בן ולא בת – אחיו של המוריש יורשים.
אם אין גם אחים למוריש – אחי האב של המוריש יורשים.
בהעדר כל אלה – הירושה עוברת לקרוב ביותר ממשפחת אביו.
השלמת נושא בנות צלופחד מפרק לו
הפתרון שנתן משה בעניין זה?
ת. "ויקרבו ראשי האבות למשפחת בני גלעד...", "והיו לאחד מבני שבטי ישראל לנשים ונגרעה
נחלתן מנחלת אבותיו ונוסף על נחלת המטה אשר תהיינה להם ומגורל נחלתינו יגרע", "ואם יהיה
היובל לבני ישראל ונוספה נחלתן על נחלת המטה..." (במדבר לו, א – ד). הבעיה הינה שאם אחת
מבנות צלפחד תתחתן עם אחד משבט אחר, אזי תעבור נחלתם לשבט האחר, וכתוצאה מכך תגרע (תתמעט)
מנחלתן שבטם, והפתרון שנתן משה הוא שבנות צלפחד ינשאו לאנשים מתוך שבטן – שבט מנשה, ואכן
בנות צלפחד נשאו לבעלים מתוך השבט.
ת. לחיזוק טענתם ציינו ראשי המטות את היובל "ואם יהיה היובל", כדי לציין שאם בנות צלפחד תינשאנה
לגברים משבט אחר, יעברו חלקים שהיו מיועדים להם לנחלת שבטים אחרים, ואף בהיות היובל הנחלות
אינן חוזרות, כי דין חזרת הקרקעות ביובל נוהג במכירה.
ת. "וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה למען ירשו בני
ישראל איש נחלת אבותיו"
"ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל"
דהיינו: שכל בת היורשת נחלה, תנשא לאחד מתוך השבט שאליו משתייכת.
הודעת ה' למשה על מותו הצפוי ובחירת יהושע למנהיג (יב-כג)
"ויאמר ה' אל משה עלה אל הר העברים הזה... וראית אותה ונאספת אל עמיך"
ת. 1. אחר שאמר הקב"ה למשה "נתן תתן להם"(ז), חשב משה שאם ה' ציווה עלי להנחיל לבנות צלפחד את
הארץ, יתכן והתבטלה הגזירה שנגזרה עליו ויזכה להיכנס לארץ. אמר לו הקב"ה, הגזירה במקומה עומדת
(רש"י, יב).
כנען לא יכנס.
תגובת משה (טו-יז)
"וידבר משה אל ה' לאמור יפקוד ה'... איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם..."
ת. משה ביקש מה' שימנה מנהיג תחתיו מתאים לישראל, ולא כדרך הגויים שיושבים בבתיהם ומשלחין את
חיילותיהם למלחמה, אלא כמוני שנלחמתי בסיחון ועוג. עוד הוסיף רש"י שמשה פנה לה' ואמר "אלוהי
הרוחות", במשמעות בבקשה למנות עליהם מנהיג שיכול לסבול ולעמוד מול כל אחד מישראל לפי דעתו.
מינוי יהושע (יח - כג)
"ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו והעמדת אותו לפני
אלעזר הכהן ולפני כל העדה וצויתה אותו לעיניהם ונתת מהודך עליו... ושאל לו במשפט האורים..."
ת. 1. סמיכת ידיו על יהושע – "וסמכת את ידך עליו" (יח)
אותו לעיניהם" (יט)
ב. להשפיע עליו קירון עור פנים (רש"י) – "ונתת מהודך עליו".
הערה: "... וצויתה אותו לעיניהם" (יט) – לצוותו על ישראל שהם טרחנים וסרבנים (קשים), כדי
שיקבל עליו את השליחות מתוך הכרה וידיעה (רש"י).
ת. בציווי נאמר "וסמכת את ידך עליו", ובביצוע נאמר "ויסמוך את ידיו" (שתי ידיו), להראות את חיבתו
של משה ליהושע.
בקשת בני גד ובני ראובן: (א-ה)
מקנה" ב. "ויבואו בני גד ובני ראובן ויאמרו אל משה ואל אלעזר הכהן ואל נשיאי העדה לאמור" ג. "עטרות
ודיבון ויעזר ונמרה וחשבון ואלעלה ושבם ונבו ובעון" ד. "הארץ אשר הכה ה' לפני עדת ישראל ארץ מקנה
הוא ולעבדך מקנה" ה. "ויאמרו אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדך לאחוזה אל תעברנו את
הירדן"
ש. מה היתה בקשת שני השבטים, ובאיזה נימוק?
ת. שבטי ראובן וגד היו עשירים והיה להם מקנה, וראו שעבר הירדן ארץ יעזר, גלעד הוא מקום מקנה שופע בשטחים עם
מאכל לבהמות, ועל כן בקשו ממשה, אלעזר ומהנשיאים לקבל לנחלה את עבר הירדן המזרחי "אל תעבירנו את
הירדן" (ה)
תגובת משה לפנייתם: (ו-טו)
ישראל מעבור אל ארץ אשר נתן להם ה'" ח. "כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ..."
יד. "והנה קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים לספות עוד על חרון אף ה' אל ישראל" טו. "כי תשובן
מאחוריו ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה"
ש. מה היתה תגובת משה לבקשת השבטים?
ת. משה מוכיח אותם קשות ומטיח בהם: 1. "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" (ו), דהיינו האם זה הוגן
שאחיכם ילכו וילחמו בכבוש הארץ, ואתם תנחלו ותשבו בעבר הירדן.
לרצות להיכנס לארץ, שהרי שישראל יהיו סבורים שכל בקשתכם באה מתוך
פחד מהמלחמה.
ת. משה בתוכחתו מזכיר את חטא המרגלים, ולמעשה משווה את בקשתם לחטא המרגלים אשר פגע אנושות, וגרם שה'
העניש את העם שמעל גיל 20 שלא יכנס לארץ (מלבד כלב ויהושע), ועם ישראל ישהו במדבר 40 שנה עד שכל
החוטאים מתו, והוסיף להטיח בהם שגם אתם ראובן וגד "קמתם תחת אבותיכם תרבות אנשים חטאים", במשמעות
שבעצם בקשתם עלולים להשפיע על מורל העם ולהחטיאם שוב, ויוסיף ה' לכעוס עליהם ולהשאירם במדבר.
ת. בפנייתם השניה מציעים בני גד וראובן:
נשוב עד שיסתיים הכבוש והחלוקה.
ת. משה הסכים להצעתם ומתנה עמהם בתנאי כפול, שאם יעמדו בהסכם יקבלו את עבר הירדן ואם לא, לא יקבלו.
משה הוסיף להזהירם שאם לא יעמדו בהסכם , הם חוטאים לה'.
הערה: לתנאי הכפול יש משמעות משפטית חזקה יותר.
ת. דברי בני השבטים דברי משה
השבטים הקדימו את הצאן לטף, ואילו משה מקדים את הטף לצאן ללמדם שהעיקר הם הילדים, ואילו הטפל הוא הצאן.
עוד הוסיף במקום חושים (זריזים – מהירים), "חלוצים" – דהיינו הם הראשונים שיחצו את הירדן, ובדבריו חזר
רבות על הביטוי "לפני ה'", במסר מחנך לביטחון וההתחייבות כלפי ה' בכל מעשיהם.
ת. במדבר רבה: אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים, והיה להם מקנה וחבבו את ממונם עד שבחרו להבדל
מאחיהם, ולשבת בחוץ לארץ. גם העובדה שהקדימו בבקשתם מקניהם לטפם מעידה על כך. הריחוק מהארץ
וישיבתם בקרבת עמים אחרים גרמו בהמשך להדרדרות רוחנים, כפי המצויין "גלעד קרית פועלי און עקובה
מדם" (הושע ו, ח), ובשל כך גד וראובן היו הראשונים שהוכו בידי חזאל מלך ארם (מלכים ב, לג), והם הקדימו
לגלות בידי מלכי אשור 8 שנים (דברי הימים ה, כו), קודם שהגלה סנחריב את שאר השבטים (רש"י, מלכים ב, יז,א)
ת. משה מודיע למנהיגי העם בעתיד אלעזר הכהן יהושע וראשי אבות המטות על ההסכם, ואומר להם שאם בני ראובן
וגד יעמדו בהסכם, אז יתנו להם את ארץ הגלעד ואם לא יעמדו, אז יגורו בארץ כנען לצד שאר השבטים.
כוונתם האמיתית של בני השבטים:
שלא יעבירם שמה להתנחל בארץ... ואנחנו נחלץ חושים " (יז), התכוונו לומר נזדרז (חושים) ונלך
למלחמה עם אחינו, והתחייבו לא לשוב לבתיהם עד סיום הכבוש וגם עד שיחלקו את הארץ "לא נשוב אל
בתינו עד התנחל בני ישראל איש נחלתו" (יח).
ר' יצחק עראמה: נראה כי מתחילה לא היה בדעתם לעבור עם ישראל למלחמה, וזה מה שאמרו "אל תעבירנו את
הירדן", כי לא נאמר ויאמרו אליו בני גד ובני ראובן "גדרות צאן..." אלא "ויגשו אליו ויאמרו..."
דמשמע ששמעו דבריו (התוכחה) והתייעצו עליהם ואחר כך חזרו אליו עם התשובה ההיא.
ת. הפרשנים חלוקים בשאלה האם בקשו בני השבטים לשבת בעבר הירדן כדי להתנחל בה, בשל היותה ארץ מקנה או
כיוון שפחדו להלחם?
משה, חזרו בהם והציעו לצאת עמהם למלחמה, ואף הגדילו כשאמרו "לא נשוב אל בתינו עד התנחל בני ישראל
איש נחלתו" (יח).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
לעלוי נשמת רבקה חיה בת מרסל מסודי
במדבר פרק כב חששם של המואבים והמשלחות לבלעם (א – כ) * בני ישראל חונים בערבות מואב מעבר לירדן ירחו. *...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק יח המופקדים על שמירת המשכן (א – ז) פעמיים הוזהרו...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק יב חלוקת הפרק: חטא מרים – א – ג תגובת ה' – ד - ט עונש מרים – י בקשות אהרון ממשה – יא –...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
במדבר פרק כז בנות צלפחד (א – יא) בנות צלפחד{מחלה, נועה, חגלה, מלכה, תרצה}אמרו למשה שאביהם מת במדבר,...
מתוך סדרת השיעורים:
סיכומים על חומש במדבר
