להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הדורות שמשם ועד אברם {י} אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. אברהם הולך לארץ ישראל [פרק יב] בטרם נכיר את אברהם אבינו...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הכנסת האורחים של אברהם אבינו [פרק יח] להדגיש כל הזמן את...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. מות שרה וקבורתה [פרק כג] הדגשות לאורך הפרק: דמותה המופלאה...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הריונה של רבקה [פרק כה] נדגיש את מעלת יעקב לעומת שפלותו...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. יעקב יוצא לחרן וה' מתגלה אליו בהר המוריה (ר' יעקב מספר כאן...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. שליחת המלאכים אל עשו {ד} וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. אהבת יעקב את יוסף לאחר שהתורה עסקה בסיפור כל תולדותיו של...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. חלומות פרעה [פרק מא] א וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. נאום יהודה לפני יוסף נאומו של יהודה ליוסף הוא ארוך מאוד...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. בקשת יעקב מיוסף להיקבר עם אבותיו [פרק מז] כח וַיְחִ֤י...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
---|---|---|---|---|---|
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת נחלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת לך לךלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת ויראלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת חיי שרהלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת תולדותלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת ויצאלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת וישלחלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת וישבלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת מקץלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת ויגשלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת ויחילהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן |
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
נאומו של יהודה ליוסף הוא ארוך מאוד אחד הנאומים הכי ארוכים בתורה. זה מלמד על –
חשיבותו. מתגלה בו שבעקבות מכירת יוסף, יהודה וְאֶחָיו נכונים לעשות הכל למען בנימין
עד כדי מסירות נפש! מכאן מתברר לעיני כולם באופן הכי ברור שהאחים חזרו בתשובה
שלימה וגמורה על מכירת יוסף. חז"ל אומרים לנו שיהודה הידוע כמושל גיבור ונועז היה
נחוש לשחרר את בנימין, ואף היה מוכן לצאת למלחמה גדולה נגד יוסף וכל צבאו )ב"ר צ"ג,
ו'(, אבל הוא רצה לנסות תחילה בכל כוחו את דרך השלום. זה ניכר בסגנון הנאום: הוא
קורא ליוסף 7 פעמים "אדוני" ואילו את עצמו, אֶחָיו ואביו מכנה 12 פעמים "עבדים"!
ועוד, דיבורו רך ומתחנן ]"בי", "נא"[.
יהודה מתכוון בנאומו לעורר את רחמי יוסף )רמב"ן(, ולכן מאריך בתיאור ה ק שר שבין יעקב
ובנימין. בסוף הפרשה הקודמת ראה יהודה שיש לשליט המצרי לב אנושי ולא לב אבן,
ועוד יותר מכך ראה שהוא בעל יראת שמים, שהרי יוסף התנהג עמם ברחמים וניחם -
אותם על הצער שגרם להם )רמב"ן(, ועל כן חשב שאולי יוכל להשפיע בדרך זו.
דבריו של יהודה אכן פעלו על יוסף ועוררו את רחמיו )יפ"ת על ב"ר צ"ג ט'(. הדברים הרשימו
גם את המצרים שהיו שם, וגרמו להם לבקש מיוסף למחול לבנימין )רמב"ן מ"ה, א'(.
כמובן, במקום ניצבים גם כל האחים מתוך הרגשת שותפות מלאה ברצון לתקן את יחסם
לבני רחל )ע"פ צרור המור, מאור ושמש(.
יח וַיִֻּגַַֻּ֨שׁ א לָָ֜יו יְהוֻדָָ֗ה וַיֹֻאמֶר֮ בִִֻּּ֣י אֲדֹנִּי֒ יְדַבֶֻר נַָּֽ֨א עַבְדְֻךָָ֤ דָבָר֙ בְֻאָזְ נִּ֣י אֲדֹנִִּ֔י
וְאַל יִִּֽ֥חַר אַפְֻךָָ֖ בְֻעַבְדֶֶֻּ֑ךָ כִִֻּ֥י כָמָֹ֖וךָ כְֻפַרְעֹּה׃
)יח( יהודה ניגש לדבר עם יוסף.
למה דווקא יהודה?
א. כי הוא קיבל על עצמו את האחריות מול יעקב אביו על בנימין )רש"י לקמן ל"ב(; ב. הוא זה
שהציע למכור את יוסף ורוצה לתקן זאת; ג. הוא היה המנהיג של האחים והגיבור שבהם.
יהודה מתבטא בדרך של שלום ופיוס ]נשים לב למילים בפסוק שמראות זאת: "בי", "אדוני", "נא", "עבדך",
"אדוני"[. הוא מבקש מהשליט: אל תכעס על שאני מעז לגשת לדבר עם איש חשוב כמוך,
שהרי יש לי הערכה גדולה כלפייך ואתה בעיניי חשוב כמו מלך, כמו פרעה )רש"י, רמב"ן(!
אך מה אעשה ועלי לדאוג לְאָחִי.
יט אֲדִֹּנִּ֣י שָׁאִַ֔ל אֶת עֲֽבָדָָ֖יו לאמֶֹּ֑ר הֲ ישׁ לָֽכִֶ֥ם אָָ֖ב אוֹ אָּֽח׃
)יט( כדי לעורר את רחמיו של המושל המצרי יהודה מפרט את מהלך הדברים שהיו עד
כה...
אדוני שאל אותנו, עבדיו האם יש לנו אב או אח.
כ וַנַֹֻּ֨אמֶר֙ אֶל אֲֽדֹנִִּ֔י יֶשׁ לַָּֽ֨נוֻ֙ אִָּ֣ב זָ קִ֔ן וְֶיִ֥לֶד זְקִֺּנָ֖ים קָטֶָּ֑ן וְאָחִִּּ֣יו מת וַיִֻּוָֻ תר ה֧וֻא
לְבַדֹֻּ֛ו לְאִּמָֹֻ֖ו וְאָבִִּ֥יו אֲ הבּוֹ׃
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
2
)כ( ענינו בכנות לאדוני שיש לנו אב זקן ואח צעיר שנותר לבדו מכיוון שאחיו נפטר. לכן
גם אבינו מאוד דואג לו.
למה יהודה אומר שיוסף מת? הרי הוא יודע שהם מכרו אותו?
כמובן שיהודה בכלל לא חשב שיוסף מת אך הוא נאלץ להוציא מפיו דבר שקר ולומר
ש"אחיו מת", כי חשש שהשליט המצרי פתאום ידרוש מהם להביא אליו גם את יוסף...
)רש"י(.
כא וַתַֹֻּ֨אמֶר֙ אֶל עֲֽבָדִֶ֔יךָ הֹּורִּדָֺ֖הוֻ אלֶָּ֑י וְאָשִּׂיִ֥מָה עיִּנָ֖י עָלָּיו׃
)כא( ואמרת לנו שאתה רוצה שנוריד את אחינו הקטן אליך כדי שתוכל להשגיח עליו
לטובה ותשמור ותשגיח עליו באופן מיוחד )ת"י, רמב"ן(.
כב וַנַֹֻּ֨אמֶר֙ אֶל אֲֽדֹנִִּ֔י לֹּא יֽוֻכִַ֥ל הַַנָֻ֖עַר לַּעֲזִֹּ֣ב אֶת אָֽבִֶּּ֑יו וְעַָזִ֥ב אֶת אָֽבִָּ֖יו
וָ מּת׃
)כב( פחדנו ודאגנו שאם בנימין יעזוב את אביו וייצא לדרך, הוא יהיה עלול למות, כמו
שאמו מתה בדרך )רש"י(.
כג וַתַֹֻּ֨אמֶר֙ אֶל עֲֽבָדִֶ֔יךָ אִּם לִֹֽ֥א י רּ֛ד אֲחִּיכִֶ֥ם הַקָֻטָֹ֖ן אִּתְֻכֶֶּ֑ם לִֹ֥א תֹּסִּפָ֖וֻן
לִּרְאִֹ֥ות פָָֻנּי׃
)כג( למרות טענותינו האמיתיות אתה גזרת שנביא את בנימין בכל זאת ואמרת שכל עוד –
שלא נביא אותו שלא נוסיף להראות את פנינו בארמונך.
כד ויְהִּי֙ כִִֻּּ֣י עָלִִּ֔ינוֻ אֶּל עַֽבְדְֻךָָ֖ אָבִּ י וַנַַֻּ֨גֶֻד לִֹֽ֔ו אָ֖ת דִֻּבְ רִ֥י אֲדִֹּנּי׃
)כד( כאשר עלינו חזרה אל אבינו סיפרנו לו את כל הקורות אותנו ואת דרישתך. אך,
אבינו יעקב לא היה מוכן לשמוע, והעדיף שבינתיים יישאר שמעון בבית הסוהר.
כה וַיָֹֻ֖אמֶר אָבִֶּּ֑ינוֻ שֺׁבָ֖וֻ שִּׁבְרוֻ לִָֽ֥נוֻ מְעַט אֹּֽכֶל׃
)כה( לכן נשארנו בבית אבא עד שנגמר האוכל שקנינו. עד שהגענו מצב של סכנה בעקבות
הרעב. רק אז, אבינו יעקב ביקש שנחזור למצרים לקנות עוד אוכל )רמב"ן(.
כו וַנֹֹֻּ֕אמֶר לִֹ֥א נוֻכַָ֖ל לָרֶֶּ֑דֶת אִּם ישׁׁ֩ אָחִַּּ֨ינוֻ הַקָֻטָֹ֤ן אִּתַָֻּ֨נוֻ֙ וְיָרִַ֔דְנוֻ כִֻּי לִֹּֽ֣א נוֻכַָ֗ל
לִּרְאֹו ת֙ פְֻ נִּ֣י הָאִִּ֔ישׁ וְאָחִִּ֥ינוֻ הַקָֻטָֹ֖ן איֶנִ֥נֻוֻ אִּתָֻּנוֻ׃
)כו( הסברנו שוב לאבינו היקר שאיננו יכולים לרדת. רק אם אחינו הקטן בנימין יבוא
איתנו יש טעם שנרד ואם לא אז אין טעם.
כז וַיֹֻּ֛אמֶר עַבְדְֻךִָ֥ אָבִָּ֖י u1488 א לֶּ֑ינוֻ אַתִֶֻּ֣ם יְדַעְתִֶֻ֔ם כִִֻּ֥י שְַׁנָ֖יִּם י לְדָה לִִֻּֽ֥י אִּשְׁתִֻּּי׃
)כז( אבינו הסביר לנו היטב את הקושי הגדול שבשליחת אחינו הצעיר למצרים.
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
3
הוא הסביר לנו שיש לו 2 ילדים בלבד מאישתו. "אשתי" כלומר העיקרית, שאיתה רצה – -
להתחתן מלכתחילה והיא ילדה לו רק שני בנים )רמב"ן(. –
כח וַ יֻ צָ֤א הָּאֶחָד֙ מּאִּתִִֻּ֔י וּאֹמַֹּ֕ר אַָ֖ךְ טָרִֹּ֣ף טֹרֶָּ֑ף וְלִֹ֥א רְאִּיתִּיָ֖ו עַד הּנָֻה׃
)כח( אחד מהם יצא ממני ואמרתי שכנראה )רס"ג( הוא נטרף, ועד היום לא ראיתי אותו.
כט וֻלְקַחְתֶֻ֧ם גַֻם אֶֽת זֶּֽ֛ה מעִִּ֥ם פַָֻנָ֖י וְקָרִָּ֣הוֻ אָסֶֹּ֑ון וְהֹּורַדְתֶֻ֧ם אֶת שּׂיבָתִּּ֛י
בְֻרָעָָ֖ה שְׁאֹּלָה׃
)כט( ועכשיו אתם רוצים לקחת מלפני גם את אחיו, הבן השני מרחל ועלול לקרות גם לו –
אסון, ואז ארגיש כאילו מתו לי כל שלושתם ביום אחד ]כי עד עתה אני מתנחם בבנימין על
מות רחל ויוסף[ )רש"י(, ואם כך יהיה אזי אז כשאגיע לעת זקנה ארד אל הקבר ברעה!
ל וְעַתָָֻ֗ה כְֻבֹאִּי֙ אֶל עַֽבְדְֻךִָּ֣ אָבִִּ֔י וְהַַנָֻ֖עַר אינֶנִֻּ֣וֻ אִּתָֻנֶּ֑וֻ וְנַפְשָֹׁ֖ו קְשׁוֻרִָ֥ה בְנַפְשּׁוֹ׃
)ל( ועכשיו שנבוא אל אבינו עבדך ללא בנימין איתנו, שהוא אהוב על אבינו כל כך עד –
כדי כך שנפשו של בנימין חביבה על יעקב ממש כמו נפשו שלו עצמו )אונקלוס, ת"י(.
לא וְהָיָָ֗ה כִֻּרְאוֹתֹּ֛ו כִֻּי אִ֥ין הַַנָֻ֖עַר וָ מֶּ֑ת וְהֹורִַּּ֨ידוֻ עֲבָדֶָ֜יךָ אֶת שׂיבַַּ֨ת עַבְדְֻךָ אָבִּּ֛ינוֻ בְֻיָגָֹ֖ון שְׁאֹּלָה׃
)לא( וכשיראה אבינו שחזרנו בלי בנו הקטן הוא עלול למות מרוב צער, ואנחנו נהיה –
אלה שגרמו לו להזדקן בצער ולמות כך )אונקלוס, ת"י, רש"י(.
לב כִָֻּ֤י עַבְדְֻךָ֙ עָרִַּ֣ב אֶת הַֽנִַֻ֔עַר מעִִּ֥ם אָבִָּ֖י לאמֶֹּ֑ר אִּם לָֹֽ֤א אֲבִּיאֶַּ֨נֻוֻ֙ אלִֶ֔יךָ
וְחָטִָ֥אתִּי לְאָבִָּ֖י כָֻל הַֽיָֻמִּּים׃
)לב( כעת, מגיע משפט מאוד משמעותי וקריטי עבור יוסף. משפט שיוסף מחכה לשומעו
כבר הרבה זמן:
והסיבה שאני נכנס ומדבר יותר משאר האחים, אומר יהודה, הוא מפני שאני הוא זה
שקיבל על עצמו אחריות וערבות על בנימין שאם בנימין לא חוזר אני נותן את כל חיי - -
בעולם הזה ובעולם הבא )רש"י(. אבל בכל מקרה מוכנים כל האחים לעשות הכל למען
בנימין )ע"פ צרור המור, מאור ושמש(.
לג וְעַתָָֻ֗ה ישֶׁב נָָֽ֤א עַבְדְֻךָ֙ תִַֻּ֣חַת הַנִַֻ֔עַר עֶָ֖בֶד לַּאדִֹּנֶּ֑י וְהַַנָֻ֖עַר יִ֥עַל עִּם אֶֽחָּיו׃
)לג( על כן, מכיוון שקיבלתי על עצמי להיות ערב לבנימין, אני מבקש לשבת כאן במצרים
במקומו ולהיות עבד לך. וחוץ מזה, זה עדיף לך, הוא עוד סה"כ נער ואילו אני טוב ממנו
בכל תחום: לענייני גבורה ומלחמה ולשירות כעבד )רש"י(.
יהודה מוכן לשמש כעבד במצרים כל חייו, למרות הקושי העצום שבזה, הרי יהודה כבר
הספיק לראות באילו עבודות קשות ומפרכות עובדים העבדים במצרים, אך כל אלו אינם
משתווים בעיניו אל מול מה שהוא רוצה לתקן את מעשה מכירת יוסף. ברגעים אלו יוסף
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
4
מגלה שישנה מסירות נפש גדולה מאוד למען בנימין! בנימין עצמו ישוב עם אחיו האחרים
לארץ כנען, לאבא.
לד כִֻּי איךְ֙ אֶּעֱלִֶּ֣ה אֶל אָֽבִִּ֔י וְהַַנָֻ֖עַר אינֶנִֻּ֣וֻ אִּתִֻּיֶּ֑ פֶֻן אֶרְאִֶּ֣ה בָרִָ֔ע אֲשֶׁרִ֥ יִּמְצָָ֖א
אֶת אָֽבִּּי׃
)לד( יהודה לא עוצר בזה. הוא גם מוסיף ומסביר ליוסף שהוא לא מסוגל לחזור לארץ
כנען "אני מעדיף להישאר עבד כל חיי מלחזור הביתה לאבא בלי בנימין, כי לא אוכל -
לראות ברע שיהיה לו שיבכה ויתאבל עליו כל היום" )רמב"ן(. –
חז"ל אומרים )ב"ר צ"ג ט'(: כל הדברים שדיבר יהודה אל יוסף היה בהם פיוס ליוסף ופיוס –
לבנימין. פיוס ליוסף לומר: ראו איך יהודה מוסר את נפשו על בָנֶי ה של רחל ]=בנימין[! –
ופיוס לבנימין, יהודה פנה לבנימין ואמר לו: "כשם שאני מוסר את נפשי עליך, כך אם
נזכה בע"ה למצוא את אחיך יוסף אהיה מוכן למסור את נפשי אף עליו!
לרגע הזה, שבו מתגלה מסירותם של האחים לבנימין במלוא עוצמתה, וממנה ניתן גם
ללמוד ולהבין שגם כדי להציל אותו יהיו מוכנים האחים למסור את נפשם לרגע הזה –
חיכה יוסף...
.2 התוודעות יוסף לאחיו
להדגיש לאורך כל הנושא שני עניינים:
א. גודל המעמד של התוודעות יוסף לאחיו הפיוס ביניהם והשבת האחווה למשפחת –
יעקב.
ב. צדקותו של יוסף שסלח לאחיו בכל לבו, ועשה הכל כדי להרגיעם ולהיטיב עמם. –
א וְלֹּא יָֽכַֹּ֨ל יֹו סָ֜ף לְהִּתְאַ פָ֗ק לְכָֹ֤ל הַנִֻּצָֻבִּים֙ עָלִָ֔יו וַיִֻּקְרָֹּ֕א הֹוצִִּ֥יאוֻ כָל אִָּֽ֖ישׁ
מּעָלֶָּ֑י וְלֹא עָָֽ֤מַד אִּישׁ֙ אִּתִֹֻ֔ו בְֻהִּתְוַדִַֻ֥ע יֹו סָ֖ף אֶל אֶֽחָּיו׃
)א( יוסף כבר מרגיש שאינו יכול להתאפק יותר. כבר כשהגיעו האחים למצרים רצה יוסף
לגלות לְ א ח יו מי הוא, אבל כדי לבחון אותם ולבדוק את יחסם אליו ואל בנימין התאפק
והתגבר על רצונו )רשב"ם(. עכשיו, כשסוף סוף ברור לו מה הם מרגישים כלפיו וכלפי
בנימין הוא כבר משתוקק להתוודע אליהם. –
יוסף קורא למשרתים שלו u1513 שיוציאו את כל המצרים מן הבית.
למה יוסף רוצה שמצרים יצאו החוצה כשהוא מתודע אל אחיו?
כי הוא לא רצה שהאחים יתביישו בפני המצרים על שמכרו אותו )רש"י(, ולא רצה
שהמצרים יזלזלו באחים על מעשה מכירת אחיהם )אוה"ח הק'(. יוסף נזהר מאוד בכבוד אחיו!
]כמובן, גם המשרתים שהוציאו את כולם יצאו לאחר מכן בעצמם, כי יוסף אמר "כל איש"
)רד"ק([.
ב וַיִֻּתֻ ןִ֥ אֶת קֹֽלָֹ֖ו בִֻּבְכִֶּּ֑י וַיִֻּשְׁמְעִּ֣וֻ מִּצְרִַ֔יִּם וַיִֻּשְׁמַָ֖ע בִ֥ית פַֻרְעֹּה׃
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
5
)ב( לאחר שיצאו כל המצרים מן הבית החל יוסף לבכות בקול, וכך שמעו המצרים
שנמצאים בחצר החיצונה את הבכי )רמב"ן(. השומעים את הבכי בחוץ דיברו על כך,
והשמועה שיוסף בוכה עברה מאיש לאיש עד שהגיעה גם אל בית פרעה )רד"ק(, כלומר לבני
ביתו ולעבדיו )רש"י(.
ג וַיַֹֻּ֨אמֶר יֹו סָ֤ף אֶל אֶֽחָיו֙ אֲִּנִּ֣י יֹו סף הַעִ֥וֹד אָבִָּ֖י חֶָּ֑י וְלֹּא יָֽכְלָ֤וֻ אֶחָיו֙ לַּעֲנִּ֣וֹת
אֹתִ֔וֹ כִִֻּ֥י נִּבְהֲלָ֖וֻ מִּפָָֻנּיו׃
)ג( כעת מגיע הרגע הגדול והמיוחד, יוסף פונה אל אחיו ומגלה את זהותו אחים שלי! אני –
יוסף! ומיד מוסיף ושואל מתוך דאגה גדולה לאביו: מה שלום אבא? איך הוא עוד חי ב"ה
מכל דאגתו אלי? )ספורנו(. איזה אהבה לאביו! אחרי כל כך הרבה שנים הדבר הראשון
שמעניין אותו לברר עד הסוף הוא מה שלום אביו.
אֲ חי יוסף נבהלו והתפלאו, כי כלל לא ציפו לכך שאחיהם שנמכר לעבד יהפוך להיות מושל
מצרים!! )מלבי"ם, דעת זקנים(, וגם מאוד התביישו על מה שעשו לו במכירתו )רש"י ע"פ ב"ר צ"ג י'(.
ד וַיַֹֻּ֨אמֶר יֹו ס֧ף אֶל אֶֽחָּ֛יו גְֻשׁוֻ נִָֽ֥א אלַָ֖י וַיִֻּגֶָֻּ֑שׁוֻ וַ יֹאמֶר אֲנִּי֙ יֹו סִּ֣ף אֲחִּיכִֶ֔ם
אֲשֶׁר מְֽכַרְתֶֻםִ֥ אֹתִּיָ֖ מִּצְרָּיְמָה׃
)ד( כאן מתגלה גדלותו המיוחדת של יוסף ביחסו לאחיו. יוסף רואה שהם מתביישים
ונסוגים לאחור )רש"י( ובנוסף חשש שמא מישהו ישמע מה שהוא עומד לומר לאחיו היקרים
)אוה"ח הק'(. לכן, מתוך אהבה וכבוד הוא קורא להם בלשון רכה ונעימה להתקרב אליו: גשו
אלי בבקשה! האחים ניגשים, ויוסף אומר להם: אני יוסף אחיכם! אל תחששו מפני, אני
אחיכם שמכרתם אותי למצרים! ואפילו אז, כשמכרתם אותי לא כעסתי עליכם אלא נותרתי
באהבה ובאחוה של משפחה אתכם. באמת אני אחיכם, הרי אף אחד אינו יודע ממעשה
המכירה ואני אחיכם שמכרתם אותי לשיירה ההולכת למצרים )אוה"ח הק'(.
]למה יוסף מזכיר לאחיו את חטאם שהתחרטו עליו ושהוא סלח להם עליו, והרי זה גורם
להם להתבייש עוד יותר? u1493 ועוד: הרי זה איסור אונאת דברים להזכיר למי שחזר בתשובה
את חטאיו? בדבריו יוסף לא מתכוון חלילה לבייש את אחיו, אלא לגרום להם להאמין –
בלב שלם שאכן הוא יוסף; לכן הזכיר את המכירה, שרק הם והוא ידעו ממנה )ספורנו,
רמב"ן([.
ה וְעַתִָֻּ֣ה ׀ אַל תעִָּ֣צְבָ֗וֻ וְאַל יִַּּֽ֨חַר֙ בְֻ עִּ֣י ניכִֶ֔ם כִֻּּי מְֽכַרְתֻ םִ֥ אֹתִּיָ֖ הֶּ֑נָֻה כִִֻּּ֣י
לְמִּּחְיִָ֔ה שְׁלָחִַ֥נִּי אֱל קים לִּפְ ניכֶּם׃
)ה( יוסף הצדיק לא רק שאינו כועס על אֶחָיו, אלא גם מנסה להרגיע אותם: עכשיו אל
תהיו עצובים ואל תכעסו על עצמכם שמכרתם אותי הנה. ראו שיצא מזה דבר טוב מאוד –
בזכות זה עליתי לִ גְדוּלָ ה במצרים וביכולתי עכשיו להחיות במזון את כל המשפחה! וכולם
יכולים להישאר בחיים! כלומר, זהו בוודאי סיבה אלוקית שצריך אותי כאן! יוסף לא
מסתפק באמירה ש"בסוף יָצָא משהו טוב", אלא מוסיף ואומר שבאמת "שלחני אלקים" –
יוסף מלמד את אֶחָיו שמסתבר שכך היה רצון ה' מלכתחילה, ולפעמים ה' פועל לטובה גם
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
6
דרך הדברים הרעים! ]וכמו שלמדנו מנחום איש גם זו, שהכל לטובה![. ובעצם כל מה שגם הוביל לכך
הוא בוודאי מאת ה'! )ספורנו(. בדברים אלו מקווה יוסף להרגיע את אֶחָיו לגמרי.
ו כִֻּי זֶּֽ֛ה שְׁנָתַיִִּ֥ם הָּרָעָָ֖ב בְֻקִֶּ֣רֶב הָאֶָּ֑רֶץ וְעוֹד֙ חָ מִּ֣שׁ שָׁנִִּ֔ים אֲשֶׁרִ֥ אין חָֽרִָּ֖ישׁ
וְקָצִּּיר׃
)ו( יוסף מפרט: כפי שאתם שמתם לב לבד, כבר שנתיים שיש רעב בעולם, ועוד צפויות
חמש שנים נוספות כמו אלו, שאין חרישת אדמה וקצירת תבואה; כלום לא יצמח בשנים
הקשות הללו.
ז וַ ישְׁלָ חָ֤נִּי אֱל קים֙ לִּפְ ניכִֶ֔ם לָשִׂ֥וֻם לָכֶּ֛ם שְׁ ארִָּ֖ית בָֻאֶָּ֑רֶץ וֻלְהַּחֲיִֹּ֣ות לָכִֶ֔ם
לִּפְ ליטָָ֖ה גְֻדֹלָּה׃
ח וְעַתָָֻ֗ה לֹּא אַֽתֶֶֻּ֞ם שְׁלַחְתֶָֻ֤ם אֹתִּי֙ הנָֻה כִָֻּ֖י הָּאֱל קִֶּּ֑ ים וַיְשִּׂי מִּנּי לְאָָ֜ב לְפַרְעָֹ֗ה
וֻלְאָדֹון֙ לְכָל ביתִֹ֔ו וֻמֹ ש לָ֖ בְֻכָל אֶֽרִֶ֥ץ מִּצְרָּיִּם׃
)ז( ה' שלחני לפניכם כדי לשים לכם אפשרות להשאר בארץ על ידי כך שאכין לכם מה
שתוכלו לחיות ממנו ולהינצל מהרעב הנורא שפוקד את ארץ.
לכן הוביל אותי ה' לכאן, למקומי ולתפקידי, כדי לשים )רס"ג( לכם שארית שתישאר לכם
ולא ייגמר לכם כל הכסף וכל המקנה שלכם ברעב הכבד )הכתב והקבלה(, וכדי להחיות אתכם
בכל השנים הללו ]כי כשיתמעט האוכל במצרים כבר לא יתנו ממנו לבני עמים אחרים,
ולולא הייתי כאן הייתם מתים ברעב )הכתב והקבלה([ ולהיות לכם להצלה גדולה )גם ע"פ
הספורנו(.
)ח( מסכם יוסף: אחים יקרים, אני אוהב אתכם בכל ליבי! )אוה"ח הק'( ברור שמאת ה'
הגעתי למקומי ותפקידי היום כמושל מצרים, לכן, ברור שגם כל מה שגרם לכך זה סיבות
מאת ה'! בעצם, לא אתם שלחתם אותי לכאן! אלא ה' שלחני כדי להכין לכם את כל ההצלה
הזאת! הוא שם אותי יועץ למלך ואחראי על כל ענייני ביתו ומושל בכל מצרים כולה
)ספורנו(.
ט מַּהֲרוֻ֮ ועֲלִּ֣וֻ אֶל אָֽבִּי֒ וּאֲמַרְתִֶֻּ֣ם אלָָ֗יו כָֹֻ֤ה אָמַר֙ בִֻּנְךִָּ֣ יֹו סף שָׂמַ֧נִּי אֱל קִּּ֛ ים
לְאָדָֹ֖ון לְכָל מִּֽצְרֶָּ֑יִּם רְדִָ֥ה אלַָ֖י אַּל תַֻֽעֲמֹּד׃
)ט( ומצווה יוסף: עכשיו עלו מהר לאבא. הוא בטח דואג מאוד לבנימין וישמח לשמוע
שהוא בסדר ועוד שאני חי. אִמְרוּ לו שכך אמר בנו יוסף ה' שָם אותי למושל על כל –
מצרים. רד אלי למצרים, ואל תתעכב )אונקלוס( ]נשים לב, ללשון החיבה שנוקט יוסף כלפי הארץ ולכן קורא
להליכה ממצרים לכנען 'עלייה' ואת ההליכה מכנען למצרים 'ירידה'[.
י וְָּישַׁבְתִָֻּ֣ בְאֶּרֶץ גָֹֻֽ֗שֶׁן וְהִָָּ֤ייתָ קָרוֹב֙ אלִַ֔י אַתָֹֻּ֕ה וֻבֶָנָ֖יךָ וֻבְ נִּ֣י בֶָנֶּ֑יךָ וְצֹּאנְךָ וֻבְקָּרְךָָ֖ וְכָל אֲֽשֶׁר לָּֽךְ׃
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
7
)י( ותשב בארץ גושן, קרוב אלי, אתה וכל בניך ונכדיך, צאנך, בקרך וכל רכושך. יוסף
יודע שאביו לא יסכים להגיע למצרים עצמה ולכן הציע דווקא את ארץ גושן )רמב"ן(.
יא וְכִּלְכַֻלְתִָֻּ֤י אֹּתְךָ֙ שִָׁ֔ם כִֻּי עּֽ֛וֹד חָ מִ֥שׁ שִָּׁנָ֖ים רָעֶָּ֑ב פֶֻן תִֻּֽוָֻ רּ֛שׁ אַתָֻהִ֥ וֻ בּיתְךָָ֖
וְכָל אֲֽשֶׁר לָּֽךְ׃
)יא( וכשתהיה שם אני אדאג לכלכל אותך ולהאכיל אותך, כי עתידות להיות עוד חמש
שנות רעב, שמא תתרושש )רס"ג( ותהיה עני )רש"י( אתה וכל המשפחה.
האמת, שהמצב עלול להיות הרבה יותר גרוע, כפי שאמר לאחים שאילולי הוא הגיע
למצרים אז כולם היו עלולים למות מחמת הרעב ]"למחיה שלחני"[ אך כלפי אביו דיבר
יוסף בדרך יותר מכובדת )רמב"ן(.
יב וְהִּ נָֻ֤ה עּי ניכֶם֙ רֹאִ֔וֹת וְ עי נָ֖י אָחִִּּ֣י בִּנְיָמִֶּּ֑ין כִֻּי פִָּֽ֖י הַּמְדַ ברִ֥ אֲ ליכֶּם׃
)יב( יוסף הולך ומתקרב לְאֶחָיו יותר ויותר, הוא פונה אליהם ואומר: ואתם אחים יקרים,
הנה אתם רואים במו עיניכם, אתם ובנימין יחד, כולכם רואים את כבודי במצרים, ושאני
אחיכם, ושאני מדבר בלשון הקודש )רמב"ן, רש"י, ת"י(.
לפי כל מה שלמדנו עד עכשיו, למה יוסף משווה בדיבורו בין כל האחים לבין בנימין?
יוסף הצדיק רוצה לתת לאחיו האהובים תחושה חזקה שהוא u1489 באמת באמת אוהב אותם ולכן
השווה את כל אחיו יחד "אחים יקרים! כשם שאין בלבי שנאה על בנימין אחי, שהרי לא -
היה שותף במכירתי, כך אין בלבי שנאה עליכם" )רש"י(. שוב יוסף מוכיח את אהבתו
וסליחתו הגמורה מבחינתו בנימין ושאר האחים שווים! –
יג וְהִּגַֻדְתִֶֻּ֣ם לְאָבִָּ֗י אֶת כָֻֽל כְֻֽבֹודִּי֙ בְֻמִּצְרִַ֔יִּם וְ אָ֖ת כָֻל אֲֽשִֶּׁ֣ר רְאִּיתֶםֶּ֑
וֻמִּּהַרְתֶֻּ֛ם וְהּוֹרַדְתֶֻםִ֥ אֶת אָֽבִָּ֖י הּנָֻה׃
)יג( ספרו לאבא על כל מעמדי וכבודי, שלא ידאג, כי יש בידי כ ח ויכולת להיטיב לו. מהרו
והורידו אותו אלי, שישמח במראה עיניו ולא רק למשמע אוזניו )ע"פ ספורנו(!
יד וַיִֻּפֹֻּ֛ל עַל צַֽוְֻא רִ֥י בִּנְָּימִּן אָֽחִָּ֖יו ויֶֻּ֑בְךְֻ וֻבִַּּ֨נְיָמִִּ֔ן בָֻכָָ֖ה עַל צַֽוָֻארָּיו׃
)יד( כמה זמן יוסף חיכה לרגע הפגישה עם אֶחָיו. יוסף כל כך אוהב את אֶחָיו ורוצה
בטובתם. עם כל זה ברור שאהבת יוסף לְאָחִיו מאימו גדולה ועזה )רבנו בחיי(, רגשות האהבה
פורצים ממנו, והוא פונה אל אָחִיו היקר מאימו בנימין ונופל בחיבוק ובבכי של התרגשות -
ושמחה על צווארו )רד"ק, רבנו בחיי(, על שני צדדי הצוואר )חזקוני(, וגם בנימין בכה על צווארו
של יוסף.
טו וַיְנַ שק לְכָל אֶֽחָָ֖יו וִּ֣יֻבְךְֻ עֲ להֶֶּ֑ם וְאִַּ֣חֲ רי כִ֔ן דִֻּבְֻרִ֥וֻ אֶחָָ֖יו אִּתֹֻּו׃
)טו( לאחר מכן יוסף עבר בין שאר אֶחָיו ונישק כל אחד מהם ובכה עליהם )הם לא בכו איתו,
מרוב שהתביישו ממנו )רד"ק((. הוא אמר והראה להם שאין בלבו כלל עליהם לא כעס לא מרירות
ולא הקפדה, ושכל רצונו אך ורק להיטיב להם. כשראו אֶחָיו את בִכְיוֹ ונשיקותיו, הבינו
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
8
שלבו שלם עמהם )רש"י, רד"ק(, נרגעו והעזו לבסוף לדבר איתו ושאלו אותו על כל מה
שקרה לו מיום היפרדם ואיך נעשה משנה למלך )רד"ק(.
.3 דברי פרעה ושליחת האחים לדרך
טז וְהַקִֹֻּ֣ל נִּשְׁמַָ֗ע בָ֤ית פַֻרְעֹה֙ לאמִֹ֔ר בָָֻ֖אוֻ אֲ חִּ֣י יֹו סֶּ֑ף וַיִֻּיטַב֙ בְֻ עי נִּ֣י פַרְעִֹ֔ה
וֻבְ עי נָ֖י עֲבָדָּיו׃
)טז( קול השמועה נפוץ בבית פרעה סיבת בכיו של יוסף קודם לכן היא משום שבאו -
אֶחָיו. הדבר מצא חן והיה טוב בעיני פרעה ובעיני עבדיו.
למה מצא חן בעיני פרעה ועבדיו שאחי יוסף באו מצרימה?
א. המצרים הבינו שכמו שיוסף מאוד הועיל למצרים וסייע לה בחכמתו הגדולה, כך יוכלו
לסייע גם אחיו שבוודאי דומים לו בחכמה, אם מעט ואם הרבה )העמק דבר(;
ב. עד עכשיו היתה למצרים בושה מכך שעבד נוכרי מולך עליהם, ועכשיו נודע u1500 להם
שבאמת הוא שייך למשפחה מכובדת ומיוחסת משפחת אברהם אבינו בכבודה ובעצמה! –
על כן שמחו )רמב"ן, אוה"ח הק', רד"ק(.
יז וַיָֹֻ֤אמֶר פַֻרְעֹה֙ אֶל יֹֽו סף אֱמִֹ֥ר אֶל אַֽחֶָ֖יךָ זִֹּ֣את עֲשֶּׂ֑וֻ טַּעֲנוֻ֙ אֶת בְֻֽעִִּּ֣ירְכִֶ֔ם
וֻלְכוֻ בָֹֽ֖אוֻ אַרְִ֥צָה כְָֻנּעַן׃
)יז( כפי שראינו, פרעה שמח מאוד בהגעת אֲ חי יוסף ומשפחתו והוא ישמח שיבואו
למצרים וגם כמובן הוא מעריך את יוסף ורוצה בטובתו, לכן הוא אומר ליוסף: אמור
לאחיך שיעשו כך שיעמיסו על בהמותיהם תבואה )רש"י(, וקחו את הכל לארץ כנען –
)אונקלוס(.
יח וֻקְח֧וֻ אֶת אֲֽבִּיכֶּ֛ם וְאֶת בָֻּֽ תיכֶָ֖ם וֻבִֹּ֣אוֻ אלֶָּ֑י וְאֶתְָֻנִּ֣ה לָכֶָ֗ם אֶת טֽוֻב֙ אִֶּ֣רֶץ
מִּצְרִַ֔יִּם וְאִּכְלָ֖וֻ אֶת חִ֥לֶב הָאָּרֶץ׃
)יח( וממשיך פרעה: אמור להם גם שיקחו את אביכם ואת כל אנשי בתיכם )אונקלוס(,
ושיבואו כולם אלי למצרים, ואני אתן להם את טוּב הארץ ארץ גושן והם יוכלו לאכול – –
מכל מיטב הארץ )רש"י(.
יט וְאַתָֻהִ֥ צֺ וָֻ֖יתָה זִֹּ֣את עֲשֶּׂ֑וֻ קְחוֻ לָֽכֶםׁ֩ מאֶַּ֨רֶץ מִּצְרַָ֜יִּם עֲגָלָ֗וֹת לְטַפְֻכֶם֙
וְלִּנְ שיכִֶ֔ם וֻנְשָׂאתֶםִ֥ אֶת אֲֽבִּיכֶָ֖ם וֻבָאתֶּם׃
)יט( פרעה חושב שאולי יוסף לא יִרְצֶה שיחשדו שהוא לוקח לעצמו מכספי מצרים ולכן
מצווה את יוסף )רמב"ן(: אתה יוסף, אמור להם שכך ציוויתי אותך לומר להם לעשות ) וכך -
גם יידעו שיש להם רשות ממני( שייקחו ממצרים עגלות כדי להביא את הילדים, הנשים –
ואביכם )אונקלוס( ובואו חזרה לכאן.
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
9
]פרעה היה צריך לומר זאת מכיוון שעל פי החוק המצרי לא מוציאים ממצרים עגלות, לכן,
היה צריך לומר שהפעם הוא מרשה כדי שיחזרו כל בני המשפחה בעגלות הללו )רד"ק, –
רשב"ם([
כ וְ עִּ֣ינְכִֶ֔ם אַל תָֻֽחָֹ֖ס עַל כְֻֽ ליכֶֶּ֑ם כִֻּי טּֽ֛וֻב כָֻל אִֶֽ֥רֶץ מִּצְרַָ֖יִּם לָכִֶ֥ם הּוֻא׃
)כ( ועוד אמור להם שלא יתעכבו בגלל שיחוסו וירחמו על החפצים שלהם, כי כל הטּוֹב
של ארץ מצרים מחכה להם כאן... )דעת זקנים(. בנוסף, מכיוון שיש להיזהר שלא יגרם נזק
למקנה אֱמוֹר להם שיזדרזו ולא יתעכבו בשביל כליהם )ספורנו(.
כא וַַּיֻעֲשׂוֻ כן֙ בְֻ נִּ֣י יִּשְׂרָ אל וַיִֻּ תן לָהִֶ֥ם יֹו סּ֛ף עֲגָלָֹ֖ות עַל פִִֻּּֽ֣י פַרְעֶֹּ֑ה וַיִֻּ תןִ֥ לָהֶּ֛ם
צדָָ֖ה לַ דָֻּרֶךְ׃
)כא( יוסף אומר לאחיו את דברי פרעה, והם אכן עושים כדבריו. גם כאן יוסף מבטא את
אהבתו לאחיו ואת טוּב לבו ]לא רק בדברי ההרגעה שאמר להם לעיל[, בנתינתו להם צידה לדרך
ומתנות רבות: הוא נותן להם את העגלות שהבטיח פרעה, וכן צידה לדרך.
כב לְכֺלִָֻ֥ם נָתַּ֛ן לָ אִָּ֖ישׁ חֲלִּפִֹּ֣ות שְׂמָלֶֹּ֑ת וֻלְבִּנְיָמִָּ֤ן נָתַן֙ שְׁלִֹּ֣שׁ מאִֹּ֣ות כִֶֻ֔סֶף
וְחָ מָ֖שׁ חֲלִּפִֹ֥ת שְׂמָלֹּת׃
)כב( בנוסף לעגלות ולצידה נותן יוסף לכל אחד ואחד מאחיו גם לפחות שתי חליפות לבוש
)אונקלוס, ראב"ע(, ולבנימין אחיו האהוב והיקר עד מאוד מאוד נתן 300 כסף ]סכום גדול מאוד![
וגם 5 חליפות. יוסף לא חשש שהאחים יקנאו בבנימין, כיון שראה כמה הם אוהבים אותו
ואיך הם מוכנים למסור את הנפש בשבילו.
כג וֻלְאָבִֶּּ֞יו שָׁלַָ֤ח כְֻזֹאת֙ עֲשָׂרִָּ֣ה חֲמֹרִִּ֔ים נֹּשְׂאִָּ֖ים מִּטִֻּ֣וֻב מִּצְרֶָּ֑יִּם וְעִֶּ֣שֶׂר
אֲתֹנֹֹ֡ת נֹּשְׂאֹת בִָֻּ֣ר וָלֶ֧ חֶם וֻמָזֹּ֛ון לְאָבִָּ֖יו לַדָֻּרֶךְ׃
)כג( כמה יוסף אוהב ומתגעגע לאביו. הוא כל כך שמח שוב לזכות לכבדו ולכן שולח אליו
מתנות יקרות, על פי חשבון כזה )רש"י(: כל מיני דברים טובים ומשובחים שיש במצרים ]בין
השאר, על פי חז"ל, היה יין ישן משובח כדי לשמח את אביו )רש"י(, ופולים מצריים שיש רק במצרים )רש"י([ בכמות
גדולה מאוד, שצריך 10 חמורים כדי לשאת אותם. ובנוסף שלח עוד גרגרי תבואה ולחם
ועוד דברי מזון שונים ]מיני דגנים נוספים, אפונים ועדשים ותאנים וצימוקים ותמרים ועוד
)ראב"ע([ בכמות ענקית גם כן, שצריך עוד 10 אתונות כדי לשאת אותם. את כל זה שלח
לאביו כדי שיהיה לו בדרכו למצרים )מעם לועז(.
איזה כיבוד הורים של יוסף! דואג לאביו למזון ומכבדו בדברים טובים ומשובחים והכל
כמות גדולה ועצומה!
כד וַיְשַׁלִַֻ֥ח אֶת אֶֽחָָ֖יו וַ יֻ לֶּ֑כוֻ וַיִֹֻּ֣אמֶר אֲ להִֶ֔ם אַּל תִֻּֽרְגְֻזָ֖וֻ בַֻדָֻּרֶךְ׃
)כד( ]לשאול: איזו הנהגה טובה רמוזה במילה "וישלח"? רמז: י"ח, ט"ז / כ"א, י"ד[ יוסף
מלווה את אחיו בהליכתם משם )רשב"ם(. איזה כבוד גדול היה להם בעיני הםִצְרִים שהמשנה
למלך מלווה אותם! ובוודאי לא יצא לבד, אלא עם פמליה שלמה...
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
10
יוסף כל כך אוהב ודואג לְאֶחָיו ולכן מראש אומר להם שלא יריבו ביניהם בדרך על עניין
מכירתו, כי ידע שהם מתביישים על כך ועלולים להתחיל להתווכח זה עם זה בגלל מי נמכר
יוסף ומי אשם יותר, ומי סיפר עליו לשון הרע וגרם לשנאתו וכו' )רש"י(. הוא אוהב את
אֶחָיו ורוצה שיהיה ביניהם שלום!
.4 הבשורה ליעקב שיוסף חי
]בפסוקים הבאים, בהם יעקב מתבשר על היות יוסף בחיים ואף שליט גדול במצרים, נשתדל להשרות אווירה חגיגית ומרוממת
בכיתה. אפשר לדוגמא לפרוש מפות אלבד על השולחנות, לתלות בלונים, ולהוסיף מוזיקה שמחה. בנוסף, להתלבש בבגדים
חגיגיים ולהביא עוגה לכבוד סעודת השמחה שבטח עשו[
כה וּיַֻעֲלָ֖וֻ מִּמִֻּצְרֶָּ֑יִּם וַיָֻבַֹּ֨אוֻ֙ אִֶּ֣רֶץ כְֻנִַ֔עַן אֶּל יַֽעֲקָֹ֖ב אֲבִּיהֶּם׃
)כה( א ח י יוסף עלו ממצרים לארץ כנען, הביתה, בשמחה רבה ובהרגשה טובה )ספר הישר(.
בכך קיימו את שתי הבקשות של יוסף: א. הזדרזו לעלות אל אביהם; ב. הלכו באהבה
ואחווה, ולא הזכירו את עוונם ודנו בו.
כשהגיעו אל יעקב הוא כמובן שמח מאוד לראות את שמעון חוזר בריא ושלם, ועוד –
יותר, את בנימין, ש"נפשו קשורה בנפשו".
כו וַיַֻגִַֻּּ֨דוֻ לָֹ֜ו לאמָֹ֗ר עֶֹּ֚וד יֹו סִּ֣ף חִַ֔י וְכִּּי הִֽ֥וֻא מֹ שלָ֖ בְֻכָל אִֶּֽ֣רֶץ מִּצְרֶָּ֑יִּם וִַָּ֣יֻפָג
לִּבִֹֻ֔ו כִִֻּ֥י לֹּא הֶֽאֱמִָּ֖ין לָהֶּם׃
)כו( בני יעקב ידעו שיש להיזהר כשמבשרים בשורה טובה מאוד למישהו שנמצא בצער,
כי זה מסוכן שמתוך התרגשות גדולה אדם עלול להיחלש ולמות )רמב"ן(. לכן הם הכינו –
את יעקב אבינו בשלבים לקראת הבשורה הנפלאה על יוסף החי והמושל במצרים. הם
הגיעו קרוב לבית אביהם, ונתנו לסרח בתו של אשר כינור והסבירו לה מה עליה לעשות.
היא הלכה וישבה סמוך ליעקב סבה, וניגנה ושרה בנעימות שיר שבתוכו הבליעה מדי פעם
את המילים "יוסף דודי חי" בצורה לא ברורה. יעקב שמע והתעורר להקשיב לה, והבין את
המילים שהבליעה, ושמחה באה ללבו. אחר כך שלחו בניו עבדים להודיע שהם עומדים
לבוא, ואחר כך הגיעו אליו בניו בעצמם, לבושים בהידור מיוחד. הם אמרו לו שיש להם
בשורה טובה לומר לו ]כדי שלבו יהיה מוכן לבשורה עצמה[. רק לאחר כל ההכנות הללו אמרו לו:
"עוד יוסף חי! והוא מושל ושולט בכל מצרים!" )הכל על פי אוה"ח הק', מעם לועז וספר הישר(.
יעקב שמע את הבשורה המופלאה, ולמרות כל ההכנות ]שבזכותן לא מת ממש[ הפסיק –
לבו לפעום )ראב"ע, רמב"ן( ולא נשם והתעלף והיה כמו מת, מגודל השמחה ומהפתאומיות
שבה ]שהרי 22 שנה יוסף היה בחזקת מת![. בניו עוררו אותו והרגילו אותו שוב ושוב
בבשורה המשמחת, והוא לא ממש האמין לדבריהם )רמב"ן, ובהערות הרב שעוועל בשם כסף מזוקק(.
כז וַיְדַבְֻרִּ֣וֻ אלָָ֗יו אִּ֣ת כָֻל דִֻּֽבְ רָ֤י יֹו סף֙ אֲשִֶּׁ֣ר דִֻּבִֶֻּ֣ר אֲ להִֶ֔ם וַיַֻרְא֙ אֶת הִָּֽ֣עֲגָלִֹ֔ות
אֲשֶׁר שָֽׁלִַ֥ח יֹו סָ֖ף לָ שִּׂ֣את אֹתֶֹּ֑ו וַתְֻחִֹּּ֕י רָ֖וֻחַ יעֲקִֹ֥ב אֲבִּיהֶּם׃
)כז( בני יעקב דיברו אל אביהם וסיפרו לו כל מה שיוסף אמר להם, והראו לו את העגלות
ששלח להביאו, ולאט לאט חזרה אליו רוחו ושב לנשום והתחייה )רמב"ן(, והתאושש ושמח
מאוד )העמק דבר(. בכל המעמד המיוחד הזה רבתה ההתרגשות של כולם והשמחה היתה
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
11
גדולה. כיון שחזרה השמחה לחיי יעקב אבינו, אחרי 22 שנות צער ואבל, חזרה השכינה
לשרות עליו וה' שב לדבר עמו ]מאז מכירת יוסף לא מוזכר שה' דיבר עם יעקב![, כי אין
השכינה שורה אלא מתוך שמחה )רש"י(.
מדוע בפסוק שלנו מופיע שיוסף שלח את העגלות?
א. הכוונה שיוסף שלח, ע"פ ציוויו של פרעה.
ב. יוסף סיפר לאחים שיעקב אביהם והוא למדו יחד תורה בטרם יצא אליהם לשכם
ודותן. הם למדו יחד את פרשת עגלה ערופה )רש"י(. ואולי אפשר להסביר שיוסף
שלח בכך רמז לאביו שלא יצטער בזה שהוא אולי לא ליווה אותו כראוי. אלא, הוא
ליווהו כראוי ודאג לו ומאת ה' היה זה שיתגלגל כל הסיפור הזה )ד"ע(.
כח וַיַֹֻּ֨אמֶר֙ יִּשְׂרָ אל רַּ֛ב עוֹד יֹֽו סִ֥ף בְִֻּנָ֖י חֶָּ֑י אּלְכִָ֥ה וְאֶרְאֶָ֖נֻוֻ בְֻטִֶ֥רֶם אָמּוֻת׃
)כח( אומר יעקב ]ישראל![: רבה שמחתי כי בני יוסף עוד חי! זו שמחה כה רבה ועצומה
ודי לי בזה ואין זה משנה שהוא גם מושל על מצרים )רשב"ם(. אלך אליו למצרים ואראה
אותו לפני שאמות אך לא נשאר לגור שם )ספורנו, אברבנאל(.
.5 ה' מתגלה ליעקב בבאר שבע ומחזקו לפני הירידה מצרימה
]פרק מו[
א וַיִֻּסַָֻ֤ע יִּשְׂרָ אל֙ וְכָל אֲֽשֶׁר לִֽ֔וֹ וַיָֻבָֹ֖א בְֻ אִּ֣רָה שֶָֻּׁ֑בַע וַיִֻּזְבִַֻּ֣ח זְבָחִִּ֔ים לּאל קָ֖ י
אָ בִ֥יו יִּצְחָּק׃
)א( יעקב יוצא לדרך לראות את יוסף בנו במצרים. בדרך מחברון עבר דרך באר שבע,
במקום הידוע כמקום תפילה אף של אבותיו )רמב"ן( ושם הקריב קרבנות תודה )רבנו אברהם בן
הרמב"ם( לה' אלקי אביו יצחק ]"חייב אדם בכבוד אביו יותר מבכבוד זקנו", לכן הזכיר הפסוק את יצחק ולא את
אברהם )רש"י([. יעקב רצה להודות לה' על שמירת יוסף במצרים ועל עלייתו לגדולה.
]כעת, אנו עומדים לפני פסוקי חיזוק מיוחדים וחשובים. בהם ה' מחזק את יעקב ובניו
בטרם ייצאו לגלות מצרים, גלות ממנה יחזרו בעוד זמן רב[
ב וַיַֹֻּ֨אמֶ ר אֱ לֹקִָּ֤ ים ׀ לְיִּשְׂרָ אל֙ בְֻמַרְאִֹּ֣ת הַלִַֻ֔יְלָה וַיָֹֻ֖אמֶר יעֲקִֹּ֣ב ׀ יעֲקֶֹּ֑ב
וַיָֹֻ֖אמֶר הִּ נֻּנִּי׃
)ב( ה' מתגלה ליעקב בחלום בלילה, ובחיבה קורא לו "יעקב, יעקב!", ויעקב עונה כדרך
הענווים הזריזים )רש"י ל"ז י"ג( שמוכנים לעשות כל מה שה' יצווה אותם "הנני!" )רש"י(.
ג וַיֹֹֻּ֕אמֶר אָּנֹכִִּ֥י הָ א ל אֱ לֹ קִּ֣ י אָבִֶּּ֑יךָ אַל תִֻּֽירָא֙ מּרְדִָּ֣ה מִּצְרִַ֔יְמָה כִֻּּי לְֽגִ֥וֹי -
גָֻדָֹ֖ול אֲשִּּׂימְךִָ֥ שָּׁם׃
)ג( ה' אומר לו: אני ה' אלקי אביך. אל תפחד לרדת למצרים, כי שם תהפוך ממשפחה לעם
גדול.
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
12
ממה פחד יעקב? א. הוא הצטער מאוד שעליו לצאת מהארץ הטובה )רש"י(; ב. הוא חשש –
שהמצרים יפגעו וימיתו בניו ובני בניו )אברבנאל(; ג. הוא חשש מגזירת השעבוד ועבודת
הפרך שקרובה להתקיים במצרים, על פי הבטחת ה' לאברהם אבינו בברית בין הבתרים
)ת"י, רמב"ן, חזקוני(; ד. הוא חשש שימות במצרים ולא יזכה להיקבר במערת המכפלה עם
אבותיו )אברבנאל(; ה. הוא חשש מהשפעת רשעי מצרים על צאצאיו )ספורנו, שפת אמת ויגש תרנ"ו(.
ה' מרגיע ומחזק את יעקב כנגד כל חששותיו:
כנגד החשש מהשעבוד ומעבודת פרך )ג( אמר לו ה' שהיציאה מהארץ עכשיו היא לטובה.
בזכות ירידת המשפחה עכשיו מצרימה עתידה לצמוח ברכה וטובה גדולה לעולם כי דווקא -
השעבוד יביא לכך שברכת ה' לאברהם 'ואעשך לגוי גדול' תתקיים. ואדרבה, השעבוד
יגרום לריבוי בעם ישראל. על כן, )א( למרות הקושי והצער ביציאה מהארץ טובה גדולה -
תצמח מזה שהמשפחה תתרבה ותהיה לעם! -
ד אָּנֹכִָּ֗י א רָ֤ד עִּמְֻךָ֙ מִּצְרִַ֔יְמָה וְאָּנֹכִָּ֖י אַּעַלְךִָּ֣ גַם עָֽלֶֹּ֑ה וְיֹו סֹּ֕ף יָשִּׁיִ֥ת יָדָ֖וֹ עַלֽ
עיֶנּיךָ׃
)ד( ועוד מחזקו ה' שלא יחשוש מפגיעה בצאצאיו )ב( מכיוון שה' ישגיח עליהם ויהיה עמם
במצרים, ישמור, ישגיח וירבה אותם, עד שיגאלו משם ויצאו משעבוד לגאולה )ת"י,
אברבנאל(. ועוד, כנגד החשש )ד( שלא יזכה להיקבר במצרים מחזקו ה' ואומר "אעלך גם -
עלה" פירושו: א. תיקבר בארץ כנען )רש"י(; ב. אעלה את בניך לרשת את הארץ, והרי זה –
כאילו עלית בעצמך )רד"ק(.
בינתיים, עד לגאולה, אל חשש מהשפעת המצרים הרשעים )ה( מכיוון שיוסף ישים ידו
כלומר ידאג לך לכל מה שתצטרך כך שלא תצטרך להתקרב לםִצְרִים הרשעים )ספורנו(.
.6 ירידת יעקב וביתו למצרים
ה וַָיִֻ֥קָם יעֲקָֹ֖ב מִּבְֻ אִּ֣ר שָׁבֶַּ֑ע וַיִֻּשְׂאַּ֨וֻ בְ נּי יִּֽשְׂרָ אל אֶת יַּֽעֲקִֹּ֣ב אֲבִּיהֶָ֗ם וְאֶתֽ
טַפָֻם֙ וְאֶת נְֽ שיהִֶ֔ם בָֻּעֲגָלֹֹּ֕ות אֲשֶׁר שָֽׁלִַ֥ח פַֻרְעָֹ֖ה לָ שׂאִ֥ת אֹתּוֹ׃
)ה( בעקבות דברי ה', קם יעקב בהתגברות על חששותיו והמשיך בדרך למצרים )אברבנאל(,
יחד עם כל בני משפחתו, בעזרת העגלות ששלח אליהם פרעה.
ו וַיִֻּקְחִּ֣וֻ אֶת מִּֽקְ ניהֶָ֗ם וְאֶת רְֽכוֻשָׁם֙ אֲשֶָׁ֤ר רָּכְשׁוֻ֙ בְֻאִֶּ֣רֶץ כְֻנִַ֔עַן וַיָֻבָֹ֖אוֻ
מִּצְרֶָּ֑יְמָה u1497 יעֲקָֹ֖ב וְכָל זַֽרְעִֹ֥ו אִּתֻּוֹ׃
ז בָֻנֶָּ֞יו וֻבְ נָ֤י בָנָיו֙ אִּתִֻ֔וֹ בְֻנֹתָּ֛יו וֻבְנִ֥וֹת בָָֻנָ֖יו וְכָל זַֽרְעֶּ֑וֹ הבִּיִ֥א אִּתָֻ֖וֹ מִּצְרָּיְמָה׃
}ס{
)ו ז( בני יעקב לקחו איתם את כל המקנה והרכוש שקנו בארץ כנען, יעקב וכל זרעו. -
]אם נשים לב, כתוב כאן "את רכושם אשר רכשו בארץ כנען" כלומר, את מה שקנה יעקב בפדן ארם נתן הכל לעשו מכיוון –
שיעקב כל כך אוהב את הארץ אין הוא רוצה כל קשר אפילו עם רכוש שקשור לחוץ לארץ )רש"י([
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
13
מיהן "בנותיו", והרי היתה רק דינה? א. גם הכלות של בניו נקראות בנותיו מרוב אהבתו –
אליהן )דעת זקנים מבעלי התוס'(. ב. שפחותיו, שגדלו בביתו יחד עם דינה )ראב"ע(. יעקב התייחס
גם אל שפחותיו בכבוד ובאהבה כמו לבנותיו, בשונה מהיחס האכזרי והמשפיל שזכו לו
שפחות של כנענים וכנעניות. ג. כך לשון התורה, כשעוסק ברבים מדבר גם על יחידים
בלשון רבים )רמב"ן(.
.7 חשבון 77 הנפש של בית יעקב
ח וְ אלֶֻה שְׁמ֧וֹת בְֻ נּי יִּֽשְׂרָ אּ֛ל הַבָֻאִִּ֥ים מִּצְרַָ֖יְמָה יעֲקִֹּ֣ב וֻבָָנֶּ֑יו בְֻכִֹ֥ר יעֲקָֹ֖ב
רְאוֻ בּן׃
)ח( אלה שמות בני ישראל שבאו למצרים ממשפחת יעקב ובניו, הבכור ראובן. -
ט וֻבְ נָ֖י רְאוֻ בֶּ֑ן חֲנִֹ֥וךְ וֻפַלָֻ֖וֻא וְחֶצְרִֹ֥ן וְכַרְמִּּי׃
)ט( 5 אנשים.
י וֻבְ נִּ֣י שִּׁמְעָֹ֗ון יְמוֻ א֧ל וְיָמִּּ֛ין וְאָֹ֖הַד וְיָכִִּּ֣ין וְצֶֹּ֑חַר וְשָׁאָ֖וֻל בֶֻן הַּֽכְֻנַעֲִּנּית׃
)י( ועוד 7 אנשים ]סה"כ 12 [. "בן הכנענית" שהיה היחידי מאחיו שהתחתן עם כנענית, –
שכמובן התגיירה, ואף זאת רק לאחר שנשא תחילה אישה שאינה כנענית ]מצריות,
אדומיות, מדיניות... )חזקוני([ והיו לו בנים ממנה )רד"ק(.
יא וֻבְ נָ֖י לִּוֶּ֑י גֻּרְשֹֹּׁ֕ון קְהָָ֖ת וֻמְרָרִּּי׃
.] )יא( 4 אנשים ]סה"כ 16
יב וֻבְ נִּ֣י יְהוֻדָָ֗ה ע֧ר וְאֹוָנּ֛ן וְ שלָָ֖ה וָפִֶּ֣רֶץ וָָזֶּ֑רַח וַיַָֻּ֨מָת עָ֤ר וְאֹונָן֙ בְֻאִֶּ֣רֶץ כְֻנִַ֔עַן
וִַּּיֻהְיִ֥וֻ בְ ני פֶָֽ֖רֶץ חֶצְרִֹ֥ן וְחָמּוֻל׃
.] )יב( 6 אנשים )יהודה, שלה, פרץ, זרח, חצרון, חמול( ]סה"כ 22
יג וֻבְ נָ֖י יִּשָֻׂשכֶָּ֑ר תֹֻולִָ֥ע וֻפָֺוָ֖ה וְיִֹ֥וב וְשִּׁמְרֹּן׃
.] )יג( 5 אנשים ]סה"כ 27
יד וֻבְ נָ֖י זְבֺלֶּ֑וֻן סִֶ֥רֶד וְ אלָֹ֖ון וְיַחְלְ אּל׃
.] )יד( 4 אנשים ]סה"כ 31
טו אִּ֣לֶֻה ׀ בְֻ נִּ֣י לאָָ֗ה אֲשֶַּׁ֨ר ילְדָָ֤ה לְַּיעֲקֹב֙ בְֻפַדִַֻּ֣ן אֲרִָ֔ם וְ אָ֖ת דִֻּיָנִּ֣ה בִּתֶֻּ֑וֹ כָֻל נֶ֧פֶשׁ בָָֻנּ֛יו וֻבְנוֹתָיָ֖ו שְׁלֹשִּׁיִ֥ם וְשָׁלֹּשׁ׃
)טו( ועוד דינה ]סה"כ 32 [, ועוד יוכבד בת לוי שנולדה בכניסה למצרים בין החומות
.] ]סה"כ 33
טז וֻבְ נִּ֣י גִָ֔ד צִּפְיִֹ֥ון וְחַגִָֻּ֖י שׁוִֻּנִּ֣י וְאֶצְבֶֹֻּ֑ן ערִִּ֥י וּאֲרֹודִָּ֖י וְאַרְ אלִּּי׃
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
14
)טז( 8 אנשים.
יז וֻבְ נִּ֣י אָ שר יִּמְָנ֧ה וְיִּשְָׁ וה וְיִּשְִּׁוִ֥י וֻבְרִּיעָָ֖ה וְשִֶּׂ֣רַח אֲחֹתָםֶּ֑ וֻבְ נִּ֣י בְרִּיעִָ֔ה חֶָ֖בֶר
וֻמַלְכִֻּי אּל׃
יח אלֶֻה בְֻ נִּ֣י זִּלְפִָֻ֔ה אֲשֶׁר נָֽתַןִ֥ לָבָָ֖ן לְ לאִָּ֣ה בִּתֶֻּ֑וֹ וַתֻ לֶד אֶת אלֶֻה֙ לְַּיעֲקִֹ֔ב
ששִׁ֥ עֶשְׂ רָ֖ה נּפֶשׁ׃
- .] )יז יח( הוספנו עוד 8 אנשים מבני אשר ]סה"כ 16
יט בְֻ נָ֤י רָ חל֙ אִּ֣שֶׁת יעֲקִֹ֔ב יֹו סָ֖ף וֻבִּנְיָמִּּן׃
)יט( שני אנשים. ]רק לגבי רחל נאמר "אשת יעקב", כי היתה עיקר הבית )רש"י([.
כ וַיִֻּוָֻ לִּ֣ד לְיֹו סף֮ בְֻאִֶּ֣רֶץ מִּצְרַיִּם אֲשֶָׁ֤ר ילְדָה לֻֽוֹ֙ אָּסְנִַ֔ת בַֻת פִֹֻֽ֥וטִּי פֶָ֖רַע כֹֻ הִּ֣ן
אֶֹּ֑ן אֶ ת מְֽנַשֶָֻׁ֖ה וְאֶת אֶֽפְרָּיִּם׃
.] )כ( ועוד שני אנשים ]סה"כ 4
כא וֻבְ נִּ֣י בִּנְיָמִָּ֗ן בֶָֻ֤לַע וָבֶַּ֨כֶר֙ וְאַשְׁ בל גֻרִָ֥א וְַנּעֲמָָ֖ן אחִִּּ֣י וָרֶֹּ֑אשׁ מֺפִִֻּ֥ים וְחֺפִָֻּ֖ים
וָאָּרְדְֻ׃
כב אלֶֻה בְֻ נִּ֣י רָ חל אֲשֶׁרִ֥ יֺלַָֻ֖ד לְַּיעֲקֶֹּ֑ב כָֻל נֶָֽ֖פֶשׁ אַרְבָֻ עִָ֥ה עָשָּׂר׃
)כא כב( ועוד 10 אנשים מבני בנימין ]סה"כ 14 )את בנימין כבר ספרנו בפס' י"ט([. -
כג וֻבְ ני דָָֽ֖ן חֺשִּּׁים׃
)כג( שני אנשים.
כד וֻבְ נָ֖י נַפְתָֻלִֶּּ֑י יַחְצְ אלִ֥ וְגוִֻּנָ֖י ויִ֥צֶר וְשִּׁ לֻּם׃
כה אלֶֻה בְֻ נִּ֣י בִּלְהִָ֔ה אֲשֶׁר נָֽתַןִ֥ לָבָָ֖ן לְרָ חִּ֣ל בִֻּתֶֹֻּ֑ו וַתֻ לֶד אֶת אּ֛לֶֻה לְַּיעֲקָֹ֖ב
כָֻל נִֶֽ֥פֶשׁ שִּׁבְעָּה׃
- .] )כד כה( ועוד 5 אנשים ]סה"כ 7
כו כָֻל הַֹֽֽ֠נֶֻפֶשׁ הַבָֻאַָּ֨ה לְַּיעֲקָֹ֤ב מִּצְרַַּ֨יְמָה֙ יֹּצְ אִּ֣י יְ רכִ֔וֹ מִּלְֻבַָ֖ד נְ שִּ֣י בְ נּי יַֽעֲקֶֹּ֑ב
כָֻל נֶָֽ֖פֶשׁ שִּׁשִִֻּׁ֥ים וָ שּשׁ׃
)כו( באו למצרים 32 בני לאה )יוכבד לא באה אלא נולדה במצרים(, 16 בני זלפה, 11 בני רחל,
7 בני בלהה = סה"כ 66 אנשים.
כז וֻבְ נִ֥י יֹו סּ֛ף אֲשֶׁר יֺֽלַֻד לִֽ֥וֹ בְמִּצְרַָ֖יִּם נִּ֣פֶשׁ שְָׁנֶּ֑יִּם כָֻל הֶַֽנֻ֧פֶשׁ לְ בּית יַֽעֲקֹּ֛ב
הַבָֻאִָ֥ה מִּצְרַָ֖יְמָה שִּׁבְעִּּים׃ }ס{
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
15
)כז( במצרים כבר היו יוסף ובניו, 3 אנשים )וכך יש לרחל 14 צאצאים, כנ"ל(, ונוספה
יוכבד ואם כן סה"כ בני ובנות יעקב 70 נפש. –
"כל הנפש", למרות שהיו שם נפשות רבות, כיון שהיו מאוחדים מאוד ביניהם, ללא כל
קנאה או כעס ]כפי שהיה קצת בעבר, בעניין יוסף וחלומותיו[ )כלי יקר(. יש כאן גם הדגשה
מיוחדת לעומת ששת בני עשו, עליהם כתוב "נפשות ביתו", כי הם עובדי אלילים רבים,
לעומת 70 נפשות בית יעקב שנקראו "נפש" כי עובדים לאל אחד )רש"י( וכמו שחז"ל –
מלמדים אותנו כמה יעקב השקיע בחינוך ילדיו ליראת שמים ולעבודת ה' וגידל אותם
שיהיו צדיקים כמותו )שמות רבה א', א'(.
כח וְאֶת יְֽהוֻדֶָּ֞ה שָׁלַָ֤ח לְפָנָיו֙ אֶל יֹֽו סף לְהֹורִֹ֥ת לְפָָנָ֖יו גֶֹֻּ֑שְׁנָה וַיָֻבָֹ֖אוֻ אִַ֥רְצָה
גֹֻּשֶׁן׃
)כח( יעקב שולח את יהודה קדימה, להגיע לפניו למצרים, כדי שיכין בעזרת יוסף את
הדרך ולדאוג למקום דירה לכל המשפחה )אונקלוס, ת"י, רש"י, ספורנו(. חז"ל לימדו אותנו שיעקב
ביקש מיהודה לדאוג שיוסף יקים במצרים גם ישיבה, שם ילמדו תורה ויוכלו להורות
הלכה )רש"י(. יעקב דואג לחינוך וגידול משפחתו בגשמיות וברוחניות! בכל השנים שיעקב
במצרים הוא לימד תורה בבית המדרש שהקים יוסף, ואחרי מותו המשיך בכך לוי בנו
וצאצאיו של לוי )רמב"ם הל' ע"ז א' ג'(.
.8 פגישת יעקב ויוסף
כט וַיֶֻאְסָֹ֤ר יֹו סף֙ מֶרְכַֻבְתִֹֻ֔ו וַַּ֛יֻעַל לִּקְרַּאת יִּֽשְׂרָ אִ֥ל אָבִָּ֖יו גֶֹֻּ֑שְׁנָה וַ יֻרִָּ֣א אלָָ֗יו
וַיִֻּפֹֻל֙ עַל צַֽוָֻארִָ֔יו ויִֻ֥בְךְֻ עַל צַֽוָֻארָָ֖יו עּוֹד׃
)כט( יוסף אוסר ורותם בעצמו את הסוסים למרכבה שלו, ולמרות שהיו לו משרתים רבים
לא נתן לאף אחד מהם לעשות זאת במקומו כי רצה לעשות כן בעצמו לכבוד אביו. ]כמו למדנו
שעשה אברהם, שחבש בעצמו את חמורו כדי ללכת לעקידת יצחק, ולא נתן לעבדיו לעשות זאת[. נתאר איזה פלא הוא
שֶ ה םִשְנֶה למלך מצרים מתעסק בסוסים ובמרכבה! איזה צדיק יוסף, כמה הוא רוצה לכבד
את אביו!
כשיצא יוסף לקראת אביו יצאו עמו עבדי פרעה וזקני מצרים. מי במצרים היה רואה את –
כל אלה יוצאים ולא בא ללוותם וללכת איתם?? יצאו כל העם! והיה כבוד גדול ליעקב
באותה שעה )אבותינו(.
ההתרגשות הייתה גדולה במיוחד מרבכבת המשנה למלך נעצרת ויוסף יורד בתחילה -
כשרואים האחים ויעקב את יוסף בבגדי המלכות הם לא מזהים אותו וכאשר סוף סוף
התקרב התגלה יוסף לעיני אביו אז, מתוך שמחה והתרגשות עצומה לאחר שכבר חשב –
שבנו אבד ואיננו ופתאום התברר שהוא בחיים, נפל יעקב על צווארו של יוסף ובכה בכי
גדול )רמב"ן(.
ל וַיֹֻ֧אמֶר u1497 יִּשְׂרָ אּ֛ל אֶל יֹֽו סָ֖ף אָמִּ֣וֻתָה הַפֶָֻּ֑עַם אַּחֲ רי֙ רְאוֹתִִּּ֣י אֶת פָֻֽנִֶ֔יךָ כִִֻּ֥י
עֹּודְךָָ֖ חָּי׃
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
16
)ל( אומר יעקב לבנו יוסף: עכשיו שראיתי אותך אם אמות זה יהיה מתוך נחמה, וכבר –
לא מתוך צער )אונקלוס, רש"י( מכיוון שאתה עוד חי ]כמובן יעקב לא מבטא חלילה רצון למות!...[.
.9 הכנת יוסף את אחיו לפגישה עם פרעה
יוסף דואג לאביו וְאֶחָיו, ומראה זאת באומרו להם שרצונו לשכנע את פרעה לתת להם את
ארץ גושן לאחוזה.
לא וַיַֹֻּ֨אמֶר יֹו סָ֤ף אֶל אֶֽחָיו֙ וְאֶל בִּ֣ית אָבִִּ֔יו אֶּעֱלֶָ֖ה וְאַגִִֻּּ֣ידָה לְפַרְעֶֹּ֑ה וְאֹּמְרִָּ֣ה
אלִָ֔יו אַחַ֧י וֻ בית אָֽבִּּ֛י אֲשֶׁרִ֥ בְֻאֶּרֶץ כְַֻֽנָ֖עַן בָֻאִ֥וֻ אלָּי׃
)לא( אומר יוסף אני אעלה לפרעה ואספר לו כי משפחתי הגיעה מארץ כנען. -
לב וְהָּאֲנָשִּׁים֙ רִֹּ֣ עי צִֹ֔אן כִֻּּי אַֽנְ שיִ֥ מִּקְֶנָ֖ה הָיֶּ֑וֻ וְצֹאָנ֧ם וֻבְקָרָּ֛ם וְכָל אֲֽשֶׁרִ֥
לָהֶָ֖ם הבִּּיאוֻ׃
)לב( ומוסיף שיאמר לפרעה )רש"י( שֶאֶחָיו ובני משפחתו עוסקים בעבודת מרעה הצאן -
והבקר ושהם עשירים בהם מאוד )רמב"ן(.
לג וְהָיָֹּ֕ה כִֻּּי יִּֽקְרִָ֥א לָכֶָ֖ם פַֻרְעֶֹּ֑ה וְאָמַָ֖ר מַה מַֻּֽעֲ שׂיכֶּם׃
)לג( כעת פונה יוסף לאחים עצמם, ואומר: כאשר יקרא לכם פרעה וישאל מה אתם עושים
בחייכם, מה עבודתכם –
לד וּאֲמַרְתֶָֻ֗ם אַנְ שי מִּקְנֶָ֜ה הָיָ֤וֻ עֲבָדֶַּ֨יךָ֙ מִּנְֻעוֻ רִּ֣ינוֻ וְעַד עִַֽ֔תָֻה גַֻם אֲַֽנָ֖חְנוֻ גַֻםֽ
אֲבֹת יֶּ֑נוֻ בַֻּעֲבָ֗וֻר תֻ שְׁבוֻ֙ בְֻאִֶּ֣רֶץ גִֹֻ֔שֶׁן כִֻּּי תֽוֹעֲבִַ֥ת מִּצְרַָ֖יִּם כָֻל רִֹֽ֥ עה צֹּאן׃
)לד( אתם תענו: אנו אנשי מקנה, רועי צאן, מדורי דורות, וזה כל מה שאנו יודעים לעשות
מאז שאנו ילדים בזה אנו עוסקים. כך אומר יוסף לאחיו בע"ה ייתן לכם פרעה לשבת – –
בארץ גושן, כי ירצה להרחיק אתכם מִםֶמוּ, כיון שאתם תיחשבו שנואים ומאוסים ככל רועי
הצאן.
למה שפרעה ירצה כ"כ להרחיק רועי צאן מעליו?
ובכן, חז"ל מלמדים אותנו שהצאן היה אליל מצרים. על כן, היו רועי צאן מאוסים עד כדי
שלא היו אוכלים איתם שהרי הם מגדלים את אלהי מצרים לאכילה... לכן גם בעיני פרעה
יהיה טוב לשלוח את האחים לארץ המרעה הטובה גושן )רש"י(.
אפשר לנסות ולתאר את מיקומה של גושן ומתוך כך לנסות לענות בכיתה למה היה –
חשוב ליוסף לומר שאחיו הם רועי צאן? ולמה הכי טוב שישבו בארץ גושן? מה מיוחד
בחבל הארץ הזה?
.1 ארץ גושן היא המקום הכי טוב במצרים, מבחינת היותה מקום מרעה משובח ביותר
)רש"י(.
.2 פרעה יראה מי הם האחים )בהמשך יוסף יפגיש את פרעה דווקא את האחים הכי
חלשים שיש לו( ולא ירצה לקחת אותם לצרכיו )רד"ק(.
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
17
.3 האחים בכוונה עבדו במלאכת רעיית הצאן מכיוון שמצד אחד אין בה טורח גדול אך יש
רווחים )גיזת הצמר, חלב, ולדות, בשר( ומצד שני אין בה משא ומן וכדו' העלולים
להביא בקלות לידי עוונות של גזל, אונאה וכדו' )רבנו בחיי(.
.4 מבחינת האופי השקט והנוח של המלאכה היא הכי מתאימה לעבודת ה' כי ניתן בה
להתבודד ולהיות עסוק בעבודת ה' ומכיוון שהאחים ידעו שהם עתידים להשאר זמן
ארוך במצרים בחרו במלאכה שתגרום לריחוק מאנשי היישוב וכך צאצאיהם לא
יתחברו לםִצְרִים הטמאים וישארו קשורים לקדושתה המיוחדת של ארץ כנען )רבנו בחיי,
נצי"ב(.
איזו השגחת ה' על בניו שדואג שיעקב ובניו יהיו מוגנים ושמורים אף במצרים ששלח -
לפני כן את יוסף והעלהו לגדולה וכך הוא יוכל לדאוג שהמשפחה תקבל את כל צרכיה
ובנוסף לא תושפע לרעה מהתרבות המצרית הטמאה וצאצאי המשפחה ישמרו על עצמם
כעובדי ה'.
.17 פגישת אחי יוסף עם פרעה
א וַיָֻבֹא יוֹסֵף וַיַֻ גִֻּ֣ד לְפַרְעֹה֒ וַיָֹֻ֗אמֶר אָבִַּּ֨י וְאַחַָ֜י וְצ אָנָ֤ם וֻבְקָרָם֙ וְכָל אֲֽשִֶּׁ֣ר
לָהִֶ֔ם בָָֻ֖אוֻ מאִֶּ֣רֶץ כְָֻנֶּ֑עַן וְהִָּנָֻ֖ם בְֻאִֶ֥רֶץ גֹֻּשֶׁן׃
)א( יוסף בא לפרעה ומספר לו שבאו בני משפחתו למצרים, והם עם כל רכושם בארץ – –
גושן.
ב וֻמִּקְ צִּ֣ה אֶחִָ֔יו לָקַָ֖ח חֲמִּשִָֻּׁ֣ה אֲנָשִּׁיֶּ֑ם וַיַֻצִֻּ גָ֖ם לִּפְ נִ֥י פַרְעֹּה׃
)ב( לא לבד הולך יוסף. הוא לוקח מבין אחיו חמישה אחים, ומציג אותם ועורך היכרות
בינם לבין פרעה.
ג וַיֹֻ֧אמֶר פַֻרְעֹּ֛ה אֶל אֶֽחָָ֖יו מַה מַֻּֽעֲ שׂיכֶֶּ֑ם וַיֹֻּאמְרִּ֣וֻ אֶל פַֻֽרְעָֹ֗ה רֹ עִ֥ה צֹאן֙
עֲבָדִֶ֔יךָ גַֻם אֲַֽנָ֖חְנוֻ גַֻם אֲֽבֹות ינוֻ׃
)ג( כצפוי פרעה שואל את האחים מה מעשיהם, והם עונים כמתוכנן שהם ואבותיהם רועי
צאן.
ד וַיֹֻּאמְרִּ֣וֻ אֶל פַֻֽרְעָֹ֗ה לָגִּ֣וֻר בָֻאָרֶץ֮ בָֻאנוֻ֒ כִֻּי אִּ֣ין מִּרְעֶָ֗ה לַצֹֻאן֙ אֲשִֶּׁ֣ר
לַּעֲבָדִֶ֔יךָ כִֻּּי כָֽ בדִ֥ הָּרָעָָ֖ב בְֻאִֶּ֣רֶץ כְָֻנֶּ֑עַן וְעַתָֻּ֛ה ישְׁבוֻ נִָֽ֥א עֲבָדֶָ֖יךָ בְֻאֶרִֶ֥ץ
גֹֻּשֶׁן׃
)ד( חמשת האחים אומרים לפרעה: באנו לגור במצרים כי בכנען אין עוד מרעה לצאן עקב
הרעב הכבד. כעת, אנו מבקשים לשבת בארץ גושן.
ה וַיִֹֻּ֣אמֶר פַֻרְעִֹ֔ה אֶל יֹֽו סָ֖ף לאמֶֹּ֑ר אָ בִִּ֥יךָ וְאַחֶָ֖יךָ בָֻאִ֥וֻ אלֶּיךָ׃
)ה( פרעה אומר ליוסף: אני מבין שאביך ואחיך הגיעו אליך למצרים )רמב"ן(.
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
18
ו אֶָ֤רֶץ מִּצְרַַּ֨יִּם֙ לְפֶָנִּ֣יךָ הִִּ֔וא בְֻ מיטִַּ֣ב הָאִָ֔רֶץ הוֹ שבִ֥ אֶת אָֽבִָּ֖יךָ וְאֶת אַֽחֶֶּ֑יךָ
ישְׁבוֻ֙ בְֻאִֶּ֣רֶץ גִֹֻ֔שֶׁן וְאִּם יָֽדַָ֗עְתָֻ וְיֶשׁ בם֙ אַנְ שי חִַֽ֔יִּל וְשַׂמְתָֻּ֛ם שָׂ רִ֥י מִּקְֶנָ֖ה עַלֽ
אֲשֶׁר לִּּֽי׃
)ו( ממשיך פרעה: הם באו לכאן כי שמעו על גדולתך וידעו שיש בכוחך לעזור להם, ואם
כן עשה להם את הטובה שהם מבקשים! הרי כל ארץ מצרים לפניך, הושב את בני –
המשפחה במקום הטוב ביותר. תן להם לשבת בארץ גושן. ואם תדע שיש מהם רועים ממש
טובים ומוכשרים במלאכתם, שים אותם להיות אחראים על המקנה שלי!
.11 פגישת יעקב ופרעה
ז וַיָֻ בָ֤א יֹו סף֙ אֶת יַּֽעֲקִֹּ֣ב אָבִִּ֔יו וַַּיֻעֲמִּ דָ֖הוֻ לִּפְ נִּ֣י פַרְעֶֹּ֑ה וַיְבָרִֶ֥ךְ יעֲקָֹ֖ב אֶתֽ
פַֻרְעֹּה׃
)ז( לאחר מכן, יוסף מביא את יעקב אביו, ומציגו לפני פרעה. יעקב מברך את פרעה
לשלום, כדרך כל הבאים לפני המלך )רש"י, רד"ק( ומברכו שיזכה לעושר ונכסים וכבוד
ושמלכותו תהיה חזקה )רמב"ן(.
ח וַיִֹֻ֥אמֶר פַֻרְעָֹ֖ה אֶּל יַֽעֲקֶֹּ֑ב כַֻמָֹֻּ֕ה יְ מָ֖י שְׁ נִ֥י חֶַּיֻיךָ׃
)ח( פרעה מסתכל על יעקב העומד מולו, ורואה כמה הוא זקן וכמה שערות ראשו וזקנו
לבנות מרוב זקנה )רמב"ן, דעת זקנים מבעלי התוספות(. הוא תמה ומתפלא, כי זה לא היה דבר מצוי
במצרים שאדם מאריך ימים כל כך )רמב"ן, ספורנו( ]יעקב בן 130 שנה![. לכן הוא שואל:
כמה שנים אתה חי? בן כמה אתה? )אונקלוס(
ט וַיָֹֻ֤אמֶר יעֲקֹב֙ אֶל פַֻֽרְעִֹ֔ה יְ מי֙ שְׁ נִּ֣י מְגוֻרִַ֔י שְׁלֹשִּׁיִ֥ם וֻמְאַָ֖ת שָָׁנֶּ֑ה מְעִַּ֣ט
וְרָעִָּ֗ים הָיוֻ֙ יְ מי֙ שְׁ נִּ֣י חַיִַֻ֔י וְלִֹּ֣א הִּשִָֻּׂ֗יגוֻ אֶת יְֽ מי֙ שְׁ ני֙ חִּ֣יֻי אֲבֹתִַ֔י בִֻּי מָ֖י מְגּוֻ ריהֶּם׃
)ט( יעקב עונה לפרעה על שאלתו: שנות חיי, בהן גרתי במקומות שונים ורבים, הן 130
שנה. אבל אני נראה זקן לא בגלל גילי, אלא בגלל הצרות הרבות שעברו עלי )רמב"ן, ת"י(.
כדאי לשאול: מה היו הצרות של יעקב? ]לתת לתלמידים לענות[
הצרות הן: התנהגות עשו אָחִיו עִםוֹ, התנהגות לָבָן דודו עמו, לקיחת דינה בתו לשכם,
פטירת רחל אשתו העיקרית, היעלמות יוסף בנו, מאסר בנו שמעון במצרים וירידת בנימין
למצרים.
למרות כל הצרות הרבות והגדולות, יעקב אבינו לא התלונן. הוא יודע שה' משגיח ושומר
עליו ועוזר לו תמיד, גם בתוך צרותיו. יעקב בָ ט ח בה' והתגבר על הצרות והאויבים )ע"פ פרק
מ"ח פס' ט"ו ט"ז(. -
י וַיְבָרִֶ֥ךְ יעֲקָֹ֖ב אֶת פַֻֽרְעֶֹּ֑ה וַ יֻ צָ֖א מִּלִֻּפְ נִ֥י פַרְעֹּה׃
)י( בסיום המפגש, כשעומד יעקב לצאת מלפני פרעה המלך, הוא מברך אותו שיאריך ימים
על כסא מלכותו, וְיִרְבֶה עושרו, ושבכל פעם שיבוא אל נהר הנילוס יעלה הנהר לקראתו –
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
19
וישקה את הארץ )רש"י(. ברכת יעקב התקיימה בפרעה, וכל הםִצְרִים שראו זאת התפלאו
מאוד וכיבדו את יעקב מאוד.
.12 יוסף מכלכל את משפחתו ואת מצרים בשנות הרעב
יא וַיֹֻו שִּ֣ב יֹו סף֮ אֶת אָֽבִִּּ֣יו וְאֶת אֶֽחָיו֒ וַיִֻּ תן לָהֶָ֤ם אֲחֺזָֻה֙ בְֻאִֶּ֣רֶץ מִּצְרִַ֔יִּם
בְֻ מיטִַ֥ב הָאָָ֖רֶץ בְֻאִֶּ֣רֶץ רַעְמְ סֶּ֑ס כַֻּאֲשֶׁרָ֖ צִָּוִֻ֥ה פַרְעֹּה׃
)יא( יוסף מוביל את משפחתו ומושיבם במצרים, במקום הטוב ביותר הלא זהו המקום
שנקרא 'רעמסס' שהיה מארץ גושן )רש"י(. –
יב וַיְכַלְ כָ֤ל יֹו סף֙ אֶת אָֽבִִּּ֣ יו וְאֶת אֶֽחִָ֔יו וְ אָ֖ת כָֻל בִּ֣ית אָבִֶּּ֑יו לֶָ֖חֶם לְפִִּ֥י הַטָֻּף׃
)יב( יוסף דאג לזון )אונקלוס( ולפרנס את כל משפחתו בכמות מספיקה, לפי הצורך של כל
משפחה )רש"י(. גם לאיכותו של האוכל דאג יוסף, והיה מספק אוכל עדין ורך יותר עבור
התינוקות ) לחם העשוי מקמח ללא סובין, כלומר, ללא קליפות החיטה( )העמק דבר(. את –
האוכל סיפק יוסף מדי יום כפי הנצרך, כך שתמיד היה להם אוכל ולא רעבו כלל על אף
הרעב הכבד שהיה בכל העולם )אברבנאל(.
.13 יוסף מכלכל את מצרים
יג וְלֶָ֤חֶם אין֙ בְֻכָל הָֽאִָ֔רֶץ כִֻּּי כָֽ בדִ֥ הָּרָעָָ֖ב מְאֶֹּ֑ד וַ תלַהֻ אֶָ֤רֶץ מִּצְרַַּ֨יִּם֙ וְאִֶּ֣רֶץ
כְֻנִַ֔עַן מִּפְֻ נָ֖י הָּרָעָּב׃
)יג( כאן התורה מסכמת את כל ההתנהלות של יוסף מול המצרים בשנות הרעב הכבד.
הרעב קשה, אין לחם בכל הארץ עד כדי שכבר התעייפו ונחלשו כולם מחמת הרעב )רש"י(.
למה חשוב שנלמד איך בדיוק ניהל יוסף את מצרים בשנות הרעב?
אלא שכך אנו רואים איזו גְדֻלָה ואיזו חָכְמָה הייתה ליוסף בניהול מצב החירום הלאומי וכל
זה תוך נאמנות וישרות מלאה למלך ונתן למלך עושר עצום ובל יתואר )רמב"ן(.
יד וַיְלַ קִֻּ֣ט יֹו סָ֗ף אֶת כָֻֽל הַֽכֶַֻּ֨סֶף֙ הַנִֻּמְצָָ֤א בְאֶּרֶ ץ מִּֽצְרַַּ֨יִּם֙ וֻבְאִֶּ֣רֶץ כְֻנִַ֔עַן
בַֻשֶָֻׁ֖בֶר אֲשֶׁר הִּ֣ם שֹּׁבְרִֶּּ֑ים וַיָֻ בִ֥א יֹו סּ֛ף אֶת הַֽכֶָֻ֖סֶף בִ֥יתָה פַרְעֹּה׃
)יד( יוסף ניהל את כל המשבר העולמי u1489 בנאמנות גדולה ובטוב לב כלפי הםִצְרִים. כל הכסף
של כל מצרים עבר תחת ידיו של יוסף, והוא עמד ביושרו ולא לקח לעצמו דבר וגם לא
הורה לעצמו היתר לקחת כסף בטענה שמגיע לו שכר על כל עמלו וטרחתו )ספורנו(. הוא נתן
הכל למלך מצרים הבוטח בו, ובכך מצא חן גם בעיני העם המצרי שהעריך זאת וידע שכל
הצלחת מצרים היא בזכות שיוסף הוא עבד נאמן וירא ה' )רמב"ן(.
טו וַיִֻּתִֹֻּ֣ם הַכֶָֻ֗ סֶף מאִֶּ֣רֶץ מִּצְרַיִּם֮ וֻ מאִֶּ֣רֶץ כְֻנַעַן וַיָֻבֹאׁ֩וֻ כָל מִּֽצְרַַּ֨יִּם אֶל יֹֽו סָ֤ף
לאמֹר֙ הָּבָה לִָֻּֽ֣נוֻ לִֶ֔חֶם וְלִָ֥מָֻה נָמָ֖וֻת נֶגְדֶֶֻּ֑ךָ כִִֻּ֥י אָ פָ֖ס כָֻּסֶף׃
)טו( "אפס" = נגמר.
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
20
כל הכסף נגמר גם בארץ כנען וגם במצרים. באו המצרים אל יוסף ואמרו: "תן לנו לאכול.
למה שנמות ובידך עוד תישאר תבואה ללא קונה? הרי אין לתושבי כנען יכולת לקנות עוד
ממך שהרי גם להם נגמר לחלוטין כל הכסף )רמב"ן(.
טז וַיָֹֻ֤אמֶר יֹו סף֙ הָבִּ֣וֻ מִּקְ ניכִֶ֔ם וְאֶתְָֻנִ֥ה לָכֶָ֖ם בְֻמִּקְ ניכֶֶּ֑ם אִּם אָֽ פָ֖ס כָֻּסֶף׃
)טז( יוסף בחכמתו רוצה מצד אחד לדאוג לתושבי מצרים הרעבים ומצד שני להמשיך
ולחזק את מלכותו של פרעה. על כן, מצא פתרון לאנשים הרעבים, איך יקבלו מזונם ולא
ימותו למרות שכספם נגמר: שיביאו את המקנה שלהם בתמורה.
למה יוסף לא מכר כמות גדולה של תבואה בבת אחת?
יוסף ידע שזה יהיה לטובת המצרים שלא יקבלו את כל התבואה בבת אחת, על כן לטובת
המצרים לא מכר בבת אחת את התבואה.
היו לכך 2 סיבות:
א. מכיוון שידע שיש סכנה בכך כי אדם רעב שמקבל הרבה אוכל בבת אחת נכנס -
לסכנה בריאותית )ספורנו(.
ב. מכיוון שרצון ה' היה שכל הרכוש המצרי יעבור לרשות פרעה, על כן, כל מה שלא
היה ברשות פרעה היה מרקיב במהירות. ממילא, עדיף היה שהתבואה תשאר
ברשות פרעה. בכך נוצר לאט לאט מצב שבו לפרעה היה עושר עצום ובכך
תתקיים בעתיד הבטחת ה' לאברהם "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" )בעל הליקוטים על –
חומש רב פנינים(.
יז וַיָֻבִִּּ֣יאוֻ אֶת מִּֽקְ ניהֶם֮ אֶל יֹֽו סף֒ וַיִֻּתֻ ן לָהֶםׁ֩ יֹו סַּ֨ף לֶָ֜חֶם בַֻסֻוֻסִָּ֗ים וֻבְמִּקְ נִ֥ה
הַצֹֻּ֛אן וֻבְמִּקְ נִ֥ה הַבָֻקָָ֖ר וֻבַּחֲמֹרִֶּּ֑ים וַיְַנּהֲ לָ֤ם בַֻלֶַֻּ֨חֶם֙ בְֻכָל מִּֽקְ נהִֶ֔ם בַֻשָָֻׁנָ֖ה
הַהִּּוא׃
)יז( באותה שנה, אכן הועיל הדבר. תושבי מצרים מכרו ליוסף את כל הסוסים, הצאן,
הבקר והחמורים תמורת לחם.
יח וַתִֻּתֹֻם֮ הַשָָֻׁנִּ֣ה הַהִּוא֒ וַיָֻבַֹּ֨אוֻ אלָָ֜יו u1489 בַֻשָָֻׁנִּ֣ה הַ שנִָּ֗ית וַיָֹֻ֤אמְרוֻ לֹו֙ לֹּא נְֽכַ חִּ֣ד
מּאֲדֹנִִּ֔י כִֶֻּּ֚י אִּם תִַֻּֽ֣ם הַכִֶֻ֔סֶף וֻמִּקְ נִ֥ה הַבְֻ המָָ֖ה אֶל אֲֽדִֹּנֶּ֑י לָֹ֤א נִּשְׁאַר֙ לִּפְ נִּ֣י
אֲדֹנִִּ֔י בִֻּלְתִֻּיִ֥ אִּם גְֻֽוִּיָֻת נָ֖ ו וְאַדְמָת נוֻ׃
)יח( "לא נכחד" = לא נכסה ולא נסתיר )אונקלוס(. "כי אם" = כי אשר )רש"י(.
עוברת השנה ושוב, תושבי מצרים רעבים ללחם. הםִצְרִים אומרים ליוסף: לא נוכל
להסתיר ממך את מצבנו. תם הכסף. תם המקנה. לא נותר לנו דבר כדי לשלם עבור הלחם,
מלבד, גופנו ואדמתנו.
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
21
יט לָ֧מָֻה נָמִּ֣וֻת לְ עינֶָ֗יךָ גַֻם אֲֽנַַּ֨חְנוֻ֙ גִַֻּ֣ם אַדְמָ תנוֻ קְ נּה אֹֽתָנִ֥וֻ וְאֶת אַֽדְמָת נָ֖וֻ
בַֻלֶָֻּ֑חֶם וְִּנּהְיֶֶּ֞ה אֲַנָ֤חְנוֻ וְאַדְמָ תנוֻ֙ עֲבָדִִּּ֣ים לְפַרְעִֹ֔ה וְתֶ ן זֶָֽ֗רַע וְִּנּחְיֶה֙ וְלִֹּ֣א נָמִ֔וֻת
וְהָּאֲדָמָָ֖ה לִֹ֥א תשָּׁם׃
)יט( למה שנמות אנחנו וממילא גם האדמה תהרס, קנה אותנו עם אדמתנו ונהיה אנחנו
ואדמתנו לפרעה. המצרים מוסיפים ומבקשים זרעים לזריעת האדמות, כי הרעב החל
להיחלש והאדמה החלה להצמיח את מה שזרעו, מרגע שהגיע יעקב למצרים והביא עמו
ברכה )רש"י(.
כ וַיִַֻּּ֨קֶן יֹו סָ֜ף אֶת כָֻֽל אַֽדְמַָ֤ת מִּצְרַַּ֨יִּם֙ לְפַרְעִֹ֔ה כִֻּּי מָֽכְרָ֤וֻ מִּצְרַַּ֨יִּם֙ אִִּּ֣ישׁ
שָׂ דִ֔הוֻ כִֻּּי חַָֽזִ֥ק עֲ להֶָ֖ם הָּרָעֶָּ֑ב וַתְֻהִִּ֥י הָאָָ֖רֶץ לְפַרְעֹּה׃
)כ( יוסף, אינו רוצה לקנות גם את אנשי מצרים עצמם ולהופכם לעבדים שמשרתים את
המלך. אלא, הוא קונה מהם את אדמתם ואותם רק לעניין זה שיהיו אחראים על עבודת
הקרקע, כל זה תמורת הלחם. גם בזה אנו רואים את נאמנותו הגדולה של יוסף פרעה
שבכך תהיה כל הארץ שייכת לפרעה מלך מצרים וּמְעֻבֶדֶת )רמב"ן(.
כא וְאֶַּ֨ת הָֽעִָ֔ם הֶּעֱ בִּיִ֥ר אֹתָֹ֖ו לֶּעָרִֶּּ֑ים מִּקְ צִ֥ה גְבוֻל מִּֽצְרַָ֖יִּם וְעַד קָֽ צּהוֻ׃
)כא( כיון שכל הקרקע המצרית היתה שייכת לפרעה, יוסף בנאמנותו הגדולה לפרעה
ולתפקידו כאחראי לכלכלה המצרית רצה שלא ימשיכו להחזיק כל אחד בקרקע שהיתה
שלו, כי אז עלולים לאחר זמן לטעון שירשו את הקרקע מאבותיהם והיא שלהם. לכן
העביר יוסף כל אחד ואחד מקרקעו לקרקע אחרת )חזקוני(. בהעברות האנשים ממקום
למקום דאג יוסף שלא יאבדו את חבריהם ושכניהם, ולכן העביר כל בני עיר אחת יחד
לעיר אחרת )נצי"ב(. וכן עשה לכל הערים שבמלכות מצרים כולה )רש"י(.
כב רַּ֛ק אַדְמִַ֥ת הַכֹֻּהֲִּנָ֖ים לִֹּ֣א קָָנֶּ֑ה כִֻּׁ֩י חַֹּ֨ק לַכֹֻּהֲנִָּ֜ים מ אִּ֣ת פַֻרְעָֹ֗ה וְאָּכְלָ֤וֻ
אֶת חֺֽקָֻם֙ אֲשֶַּׁ֨ר נָתַָ֤ן לָהֶם֙ פַֻרְעִֹ֔ה עַל כֹּ֕ן לִֹ֥א מָּכְרָ֖וֻ אֶת אַֽדְמָתָּם׃
)כב( כהנים = משרתי האלהות.
אמנם, סוג אחד של אנשים יוסף לא העביר כלל. את הכהנים לעבודה זרה. היה זה מפני
שפרעה קבע שהכהנים מקבלים מנת לחם כל יום, ולכן לא נזקקו להגיע למצב בו הם
צריכים למכור את קרקעותיהם )רש"י(.
כג וַיָֹֻ֤אמֶר יֹו סף֙ אֶל הָֽעִָ֔ם הׁ֩ן קָנִַּּ֨יתִּי אֶתְכִֶ֥ם הַיֹֻּ֛ום וְאֶת אַֽדְ מַתְכֶָ֖ם לְפַרְעֶֹּ֑ה
הּא לָֽכִֶּ֣ם זִֶ֔רַע וֻזְרַעְתֶֻםָ֖ אֶת הָּֽאֲ דָמָּה׃
)כג( "הא" = הנה )רש"י(.
כד וְהָיָה֙ בַֻתְֻבוֻאִֹ֔ת וֻנְתַתֶֻםִ֥ חֲמִּישִּׁיָ֖ת לְפַרְעֶֹּ֑ה וְאַרְבִַֻּ֣ע הַיָֻדֹֹ֡ת יהְִֶּ֣יה לָכֶםׁ֩
לְזֶַּ֨רַע הַשָֻׂדֶ֧ה וֻּלְאָכְלְכֶּ֛ם וְלַּאֲשֶׁרִ֥ בְֻבָּ תיכֶָ֖ם וְלֶּאֱכִֹ֥ל לְטַפְֻכֶּם׃
בע"ה ויגש – פשט הפסוקים בניה כהן
22
)כד( יוסף אומר לכל העם הרי קניתי אתכם ואת אדמתכם לפרעה. הנה, קחו זרע ותזרעו -
את האדמה ומכיוון שהאדמה של פרעה תנו חמישית מהתבואה הנקצרת לפרעה וקחו 4
חמישיות לעצמכם )חזקוני לעיל פס' כ"א(.
כפי שלמדנו, יוסף הצדיק לא רצה לקנותם לעבדים לגמרי לפרעה, אלא, קנה אותם להיות
אחראים על הקרקע ובגלל שהם קנויים למלך הם לא יוכלו לעזוב את השדות. לכן נתן
להם זרע כדי שיעבדו את האדמה. יוסף נהג בטוב לב וברחמים, וקבע שלמרות שהמצרים
הם למעשה עבדי פרעה הקנויים לו ועובדים באדמתו בכל זאת יקבלו לעצמם את החלק –
הגדול של התבואה הצומחת, ארבע חמישיות, כאילו הם בעלי הקרקע ואילו פרעה יקבל
רק חמישית כאילו הוא רק פועל )רמב"ן(.
כה וַיֹֻּאמְרָ֖וֻ הֶּחֱיִּתָנֶּ֑וֻ נִּמְצָא חן֙ בְֻ עי נִּ֣י אֲדֹנִִּ֔י וְהִָּיִ֥ינוֻ עֲבָדִָּ֖ים לְפַרְעֹּה׃
)כה( המצרים שומעים את העיסקה הם מוכרים את האדמה וגם מכורים לפרעה לעניין -
עבודת השדות ואף מקבלים 4 חמישיות. דבר זה מוצא חן בעיני המצריים שמרגישים שהם
מסוגלים לחיות ולהתקיים כך )רמב"ן(.
כו וִַָּ֣יֻשֶׂם אֹתִָּ֣הֻ יֹו סֹ֡ף לְחֹקׁ֩ עַד הַֽיַֹֻּ֨ום הַזֶָֻ֜ה עַל אַֽדְמִַ֥ת מִּצְרַּ֛יִּם לְפַרְעָֹ֖ה
לַחֶֹּ֑מֶשׁ רֶַּ֞ק אַדְמַָ֤ת הַכֹֻּהֲנִּים֙ לְבַדִָֻ֔ם לִֹ֥א הָּיְתָהָ֖ לְפַרְעֹּה׃
)כו( העיסקה מתבצעת. יוסף קובע חוק בל יעבור שבמצרים כולה יש לתת חומש
מהתבואה לפרעה, מלבד הכהנים, שאדמתם נותרה שלהם.
.14 ישיבת ישראל בארץ גושן והתרבותם בה
כז ו֧יֻשֶׁב יִּשְׂרָ אּ֛ל בְֻאֶרִֶ֥ץ מִּצְרַָ֖יִּם בְֻאִֶּ֣רֶץ גֶֹֻּ֑שֶׁן וַ יֻאָּחֲזִּ֣וֻ בִָ֔הֻ וַיִֻּפְרִ֥וֻ וַיִֻּרְבָֻ֖וֻ מְאֹּד׃
(כז) כאן מתחילה להתקיים הבטחת ה' ליעקב "כי לגוי גדול אשימך שם" )לעיל מ"ו ג'(. ארץ גושן היתה ארץ פוריה וטובה למרעה. שם היו בני יעקב עסוקים ברעיית הצאן במשך היום. הם חיו שם הרחק מהפרעותיהם ומהשפעתם הרעה של המצרים הרשעים. אוכל היה מגיע מיוסף בכל יום, יעקב אבינו היה עוסק בתורה בבית המדרש שהקים יהודה בעזרת יוסף והיה מלמד את בניו ובני בניו תורה )ע"פ הת"י(. בני ישראל קיבלו על עצמם לעזור זה לזה ולהיות משפחה אחת דבוקה ולשמור על לשונם, מלבושם ושמותיהם והם פרו ורבו מאוד )ע"פ אוה"ח הק'(.__
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. בקשת יעקב מיוסף להיקבר עם אבותיו [פרק מז] כח וַיְחִ֤י...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. אהבת יעקב את יוסף לאחר שהתורה עסקה בסיפור כל תולדותיו של...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הדורות שמשם ועד אברם {י} אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הכנסת האורחים של אברהם אבינו [פרק יח] להדגיש כל הזמן את...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים