להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הדורות שמשם ועד אברם {י} אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. אברהם הולך לארץ ישראל [פרק יב] בטרם נכיר את אברהם אבינו...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הכנסת האורחים של אברהם אבינו [פרק יח] להדגיש כל הזמן את...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. מות שרה וקבורתה [פרק כג] הדגשות לאורך הפרק: דמותה המופלאה...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הריונה של רבקה [פרק כה] נדגיש את מעלת יעקב לעומת שפלותו...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. יעקב יוצא לחרן וה' מתגלה אליו בהר המוריה (ר' יעקב מספר כאן...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. שליחת המלאכים אל עשו {ד} וַיִּשְׁלַ֨ח יַֽעֲקֹ֤ב...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. אהבת יעקב את יוסף לאחר שהתורה עסקה בסיפור כל תולדותיו של...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. חלומות פרעה [פרק מא] א וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. נאום יהודה לפני יוסף נאומו של יהודה ליוסף הוא ארוך מאוד...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. בקשת יעקב מיוסף להיקבר עם אבותיו [פרק מז] כח וַיְחִ֤י...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
---|---|---|---|---|---|
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת נחלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת לך לךלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת ויראלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת חיי שרהלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת תולדותלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת ויצאלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת וישלחלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת וישבלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת מקץלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת ויגשלהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן | |||
שיעור |
ביאור פשט הפסוקים - פרשת ויחילהורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1.... |
הרב בניה כהן |
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
(ר' יעקב מספר כאן על ברוך דובדבני שהגיע לעיר וילנא והתרשם מאוד מזה שבערב שבת אחרי מנחה כולם סוגרים את החנויות והולכים להתכונן לשבת. הוא שאל תושב מקומי לפשר הדבר שכך כל העיר נוהגת בכזו קדושה והתושב ענה לו "מה זאת אומרת? הגר"א היה פה!"- עד כדי כך גדולה השפעתו של הצדיק על המקום. וכמו כן עצם מעלת הצדיק כמו שאומר הרב באדר היקר "תיקונים רבים וגדולי ערך תיקן בעירו, והשפעתו היתה נכרת ג"כ על כל הגליל מסביב. אמנם יותר מכל פעולה פרטית גדולה היא פעולת הסגולה הכוללת, ההכרה שהכיר העם כי איש אלקים קדוש שוכן בקרבם. אדם נעלה ומרומם מכל שפלות החיים, איש שכלו קדש לד' ושלבו ונפשו נתונים רק לאהבת השם יתברך ואהבת הבריות, אהבת תורה ויראת שמים, היא פעלה תמיד בישראל את פעולתה הרוחנית יותר מכל השתדלות המיוחדת. ובמדה מרובה מצאנו זה בגאוננו זצ"ל. ירידה גדולה היא לאומה כשהיא מחפשת תמיד באנשי הסגולה שבה רק את התועלת המעשית שלהם, כאילו לא נבראו האנשים הגדולים כי-אם להיות לכלי מעשה לבד, אמנם חובה גדולה היא לגדולי הדורות לעבוד עבודת עמם בכל המקצועות שבידם להגיע להם, ובכל מה שיש בידם לעשות בהם כראוי, אבל שפלות מוסר הוא אם לא יכיר העם, שעצם חיי האומה ובריאותה היא נערכת לפי ערך אנשי הסגולה שבה. מציאות גאוני הדור, תלמידי-חכמים מובהקים וצדיקים, הוא הנותן עז רוחני לדור כלו")
{י} וַיֵּצֵ֥א יַֽעֲקֹ֖ב מִבְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֖לֶךְ חָרָֽנָה:
יעקב מתכונן ליציאה מבית אביו שבבאר שבע. צער גדול עולה בו רק מהמחשבה שהוא נאלץ לעזוב את בית אביו- בית של עבודת ה', ושבזה הוא בעצם צריך לעזוב גם את ארצו הנבחרת והקדושה. כשיעקב יוצא מבאר שבע, כולם הרגישו מיד בחסרונו (אברבנאל). הכבוד המיוחד שהיה לעיר כאילו אבד ואיננו. אך אין ברירה ויעקב יוצא והולך לכיוון העיר חרן. יעקב הצדיק השפיע רבות על אנשי עירו וברגע שיצא אל עבר חרן יצא ביחד איתו גם הודה, זיוה והדרה המיוחדים של העיר (רש"י). היה זה קשה לאנשי העיר להיפרד מיעקב הצדיק שעד עכשיו היו מתבוננים בהתנהגותו המופלאה ולומדים ממנה מהי הדרך הנכונה והראויה להתנהג. מספיק היה להם להביט ביעקב הולך ברחוב כדי להתעורר לעשות תשובה, לטהר את המידות ולהיטיב את דרכם. על אחת כמה וכמה שיעקב בוודאי היה נוהג כסבו וכאביו ומלמד גם בפועל את אנשי עירו את דרך הישר בעבודת ה' ובהתנהגות בין אדם לחברו (המאור ושמש).
יעקב מתחיל ללכת לכיוון חרן ובדרך מלמדים אותנו חז"ל שעשה 'עצירה' בבית המדרש של עבר הצדיק ושם נשאר ללמוד תורה במשך 14 שנה! חז"ל מלמדים אותנו דבר מופלא מהפסוק הבא בו כתוב "וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא" – חז"ל מדייקים, כתוב שבאותו מקום הוא שכב, כלומר, במקום אחר הוא לא שכב! כלומר, 14 שנה היה יעקב אצל עבר ולמד תורה בשקידה עצומה כך שמעולם לא שכב באותם שנים!! פשוט מדהים! איזו שקידה והתמדה! (רש"י). חז"ל אומרים שבאותם שנים יעקב היה ישן אך ורק שנת ארעי (יפה תואר).
{יא} וַיִּפְגַּ֨ע בַּמָּק֜וֹם וַיָּ֤לֶן שָׁם֙ כִּי-בָ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ וַיִּקַּח֙ מֵֽאַבְנֵ֣י הַמָּק֔וֹם וַיָּ֖שֶׂם מְרַֽאֲשֹׁתָ֑יו וַיִּשְׁכַּ֖ב בַּמָּק֥וֹם הַהֽוּא:
יעקב הולך, ומגיע למקום מיוחד. במקום הזה כבר היו אביו וסבו- זהו מקום מיוחד במינו- הר המוריה! במקום הזה בע"ה עוד יבנה בית המקדש! כשהתורה כותבת "במקום" זה בגלל שמדובר במקום המיוחד שכבר הוזכר בעבר וזה היה במעשה העקידה- "וירא את המקום"- המקום המיוחד בה"א הידיעה וזהו 'הר המוריה'. זהו המקום החשוב ביותר בעולם שבו אבן השתיה וממנו יוצא השפע לעולם כולו.
השמש שקעה באופן פתאומי ויעקב לוקח אבן אחת מתוך האבנים הרבות (אבן עזרא, אונקלוס) ומניחה תחת ראשו כדי שיוכל סוף סוף מעט לנוח כפי שהזכרנו שהרי לאורך כל ה-14 שנה האחרונות יעקב לא שכב ולו פעם אחת כדי שיוכל ללמוד בשקידה ובהתמדה!
{יב} וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹק֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ:
ובשנתו, הוא חולם חלום. בחלום הוא רואה סולם מהשמים שמגיע לארץ וקצהו השני בשמיים. אך יש דבר נוסף. בסולם ישנם מלאכים עולים ויורדים.
יעקב אבינו הצדיק יכול לראות בקדושתו המיוחדת והעצומה את מלאכי ארץ ישראל! קודם הם עולים, שהרי ארץ ישראל קדושה מכל הארצות ואין רשות למלאכי ארץ ישראל לצאת חוץ לארץ. אחריהם יורדים מלאכי חוץ לארץ.
{יג} וְהִנֵּ֨ה ה' נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י ה' אֱלֹקֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵֽאלֹק֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ:
ובחלום ה' מתגלה לראשונה ליעקב ולכן קודם כל פותח ואומר ליעקב שהוא אלוקי אברהם ויצחק. והארץ אשר הוא יושב על חלק ממנה תהיה כולה לו ולזרעו מאת ה'.
אך מדוע ה' אומר אברהם אביך? הרי אברהם הוא סבו של יעקב?
אלא, שקודם כל סבא נחשב כמו אבא (חזקוני). אך יותר מזה- ה' מדגיש ליעקב רק אתה היורש של אברהם! לא ישמעאל ולא בני קטורה ולא עשו! אף אחד מהם אינו נחשב כיורש לאברהם אלא רק אתה יורשו כאילו אתה בנו יחידו! (רד"ק, אברבנאל).
{יד} וְהָיָ֤ה זַרְעֲךָ֙ כַּֽעֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ וּפָֽרַצְתָּ֛ יָ֥מָּה וָקֵ֖דְמָה וְצָפֹ֣נָה וָנֶ֑גְבָּה וְנִבְרְכ֥וּ בְךָ֛ כָּל-מִשְׁפְּחֹ֥ת הָֽאֲדָמָ֖ה וּבְזַרְעֶֽךָ:
ה' מבטיח ליעקב- צאצאיך יהיו רָבִּים כמו עפר הארץ- לא רק כפי שהתברכו כבר אברהם ויצחק שצאצאיהם יהיו ככוכבי השמים, אלא יותר מכך- כעפר הארץ שגרגיריו מרובים יותר. עד כדי כך יתרבו צאצאיך שיזכו לגדול ולהתרבות לכל 4 רוחות הארץ (אבן עזרא). ובנוסף, צאצאיך יהיו חזקים ויגברו על כל עמי הארץ (רש"י, אונקלוס). ובזכותם יזכו כולם להתברך ולזכות לשפע וברכה מאת ה' וגם כמובן יברכו את בניהם שיתנהגו כמו יעקב ובניו (כמו ברכת ה' לאברהם וליצחק).
כמה ה' אוהב את יעקב! לכן ה' מברכו בברכות כה מיוחדות. וגם, כמובן, ברכות אלו מלמדות אותנו שה' מסכים למעשה לקיחת הברכות מעשו.
{טו} וְהִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֨יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר-תֵּלֵ֔ךְ וַֽהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל-הָֽאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם-עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר-דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ:
ה' באהבתו הגדולה ליעקב מבטיח - יעקב! אני אהיה עמך ואשמור עליך מפני אויביך, בדרך הלוך לחרן וגם בחזור ולא אעזבך, לא אותך ולא זרעך עד שאעשה את כל אשר הבטחתי לך.
{טז} וַיִּיקַ֣ץ יַֽעֲקֹב֘ מִשְּׁנָתוֹ֒ וַיֹּ֗אמֶר אָכֵן֙ יֵ֣שׁ ה' בַּמָּק֖וֹם הַזֶּ֑ה וְאָֽנֹכִ֖י לֹ֥א יָדָֽעְתִּי:
יעקב מתעורר ומבין- כבוד ה' נמצא במקום הזה! בהתחלה חשבתי שזהו מקום רגיל אך אין הדבר כן- אלא זהו מקום קדוש! ואם הייתי יודע לא הייתי ישן במקום כה קדוש!
{יז} וַיִּירָא֙ וַיֹּאמַ֔ר מַה-נּוֹרָ֖א הַמָּק֣וֹם הַזֶּ֑ה אֵ֣ין זֶ֗ה כִּ֚י אִם-בֵּ֣ית אֱלֹקִ֔ים וְזֶ֖ה שַׁ֥עַר הַשָּׁמָֽיִם:
יעקב נבהל מקדושת המקום ואומר- זהו מקום מיוחד במינו! זהו בית אלוקים- המקום בו ה' משרה שכינתו ובו עתיד לבחור ה' להשרות שכינתו! ודרך בית זה יעלו התפילות לשמים. איזה מקום נורא ומיוחד.
{יח} וַיַּשְׁכֵּ֨ם יַֽעֲקֹ֜ב בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקַּ֤ח אֶת-הָאֶ֨בֶן֙ אֲשֶׁר-שָׂ֣ם מְרַֽאֲשֹׁתָ֔יו וַיָּ֥שֶׂם אֹתָ֖הּ מַצֵּבָ֑ה וַיִּצֹ֥ק שֶׁ֖מֶן עַל-רֹאשָֽׁהּ:
יעקב מתעורר בבוקר, לוקח את האבן שמצא כששכב לישון (רש"י), ועושה אותה למצבה-מזבח, כדי להקריב עליה קרבנות ולהודות לה' על הבשורות הטובות שֶׁבִּשְּׂרוֹ.
{יט} וַיִּקְרָ֛א אֶת-שֵׁם-הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא בֵּית-אֵ֑ל וְאוּלָ֛ם ל֥וּז שֵׁם-הָעִ֖יר לָרִֽאשֹׁנָֽה:
ולמקום הזה- הר המוריה, ירושלים, קורא יעקב "בית אל", ושם המקום לפי כן היה 'לוז'.
{כ} וַיִּדַּ֥ר יַֽעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם-יִֽהְיֶ֨ה אֱלֹקִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֨נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָֽנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן-לִ֥י לֶ֛חֶם לֶֽאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ:
ה' הבטיח ליעקב שיהיה עמו. יעקב אבינו חושש שמא מחמת החטא הוא לא יהיה ראוי לזכות להבטחות ה', הרי אפילו צדיקים אינם מובטחים שבעולם הזה יזכו לשום דבר (רש"י, רמב"ן). לכן, יעקב נודר בלשון תנאי- אם ה' יהיה איתי וישמור עלי בדרך בה אני הולך ויסייע לי שיהיה לי אפילו רק לחם לאכול ובגד ללבוש- יעקב אינו מחפש תענוגים כלל ועיקר, הוא מסתפק במועט והעיקר מבחינתו לעבוד את ה'.
{כא} וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל-בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה ה' לִ֖י לֵֽאלֹקֽים:
יעקב ממשיך בנדרו- אם אזכה לשוב בשלום אל בית אבי שה' יעזור לי וישמרני כל זמן היותי מחוץ לארץ הקדושה, בכל מעשי בדרך עבודת ה' וכיצד עלי לנהוג כדי לשמור על דרך הישר בכל הליכותי והוא יהיה לי לאלוקים וכך לא ימצא פסול בזרעי (כפי שה' הבטיח לאברהם שהוא יהיה לאלוקים לו ולכל זרעו) (רש"י).
{כב} וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר-שַׂ֨מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִֽהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹקִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּֽתֶּן-לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:
אם כל זה יתקיים, שמירת ה', לחם לאכול, בגד ללבוש, חזרה בשלום, כל הצאצאים צדיקים, עזרה בכל מעשיו והדרכה בדרכיו, אז נודר יעקב שהוא מתחייב שכאשר יחזור הוא יעבוד את ה' על האבן הזאת ויתן מעשר מכל נכסיו לשם ה', אם על ידי קרבן לדוג' שיתן עשירית מבהמותיו לקרבן עולה לה' (רשב"ם), ואם ע"י נתינה לאנשים נזקקים ויראי ה' (רד"ק).
{א} וַיִּשָּׂ֥א יַֽעֲקֹ֖ב רַגְלָ֑יו וַיֵּ֖לֶךְ אַ֥רְצָה בְנֵי-קֶֽדֶם:
מהרגע שיעקב זכה להתגלות ה' אליו בהר המוריה ולהבטחות הגדולות לו ולזרעו הוא נתמלא בביטחון גדול בקב"ה. הביטחון בה' נסך בו הרגשה טובה שגרמה לו להרגיש קלילות רגלים (רש"י, אונקלוס). מלבד ההרגשה הטובה, בעקבות התגלות ה' והבשורות לו ולזרעו נתמלא יעקב כעת גם בשמחה גדולה ובהודיה לה' והרגיש כי יש בו כוחות גדולים ומחודשים ללכת בדרכו לחרן.
{ב} וַיַּ֞רְא וְהִנֵּ֧ה בְאֵ֣ר בַּשָּׂדֶ֗ה וְהִנֵּה-שָׁ֞ם שְׁלשָׁ֤ה עֶדְרֵי-צֹאן֙ רֹֽבְצִ֣ים עָלֶ֔יהָ כִּ֚י מִן-הַבְּאֵ֣ר הַהִ֔וא יַשְׁק֖וּ הָֽעֲדָרִ֑ים וְהָאֶ֥בֶן גְּדֹלָ֖ה עַל-פִּ֥י הַבְּאֵֽר:
יעקב מתקרב ורואה שיש באר בשדה ממנה משקים את הצאן. סביב הבאר פזורים 3 עדרי צאן על אנשיהם המנהלים אותם (צריך יותר מאדם אחד כדי לנהל עדר ענקי- רועים, שומרים וכו', (רמב"ן)) ומשום מה כולם רובצים להם בנחת לגמרי ועל הבאר עצמה מונחת אבן ענקית המכסה את הבאר לחלוטין.
{ג} וְנֶֽאֶסְפוּ-שָׁ֣מָּה כָל-הָֽעֲדָרִ֗ים וְגָֽלֲל֤וּ אֶת-הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וְהִשְׁק֖וּ אֶת-הַצֹּ֑אן וְהֵשִׁ֧יבוּ אֶת-הָאֶ֛בֶן עַל-פִּ֥י הַבְּאֵ֖ר לִמְקֹמָֽהּ:
האבן הייתה כה גדולה עד כדי כך שרק כאשר הגיעו כל הרועים עם עדריהם היה באפשרותם לדחוף ולגלגל (אונקלוס) את האבן יחד מעל הבאר ולהשקות את צאנם ולבסוף להחזיר את האבן למקומה.
נרחיב בתיאור האבן הענקית ובמשקלה העצום כדי להעצים את גבורתו המופלאה של יעקב אבינו שגילה כוחות מיוחדים וגלל את האבן הכבדה לבדו (רמב"ן).
מדוע היה צריך אבן כה ענקית שרק כולם יחד יכולים להורידה? למה שלא ישאירו את הבאר פתוחה כך שכל עובדי הדרכים שבאזור יוכלו ליהנות ממנה?
אלא, שמכאן אנו יכולים לראות את ההבדל בין אבותינו הקדושים שחפרו בארות והשאירום פתוחות לטובת כולם. מול, אנשי חרן, שמכסים את הבאר כדי שרק הם יוכלו ליהנות ולשאוב ממנה (ע"פ הרשב"ם).
{ד} וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ יַֽעֲקֹ֔ב אַחַ֖י מֵאַ֣יִן אַתֶּ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵֽחָרָ֖ן אֲנָֽחְנוּ:
יעקב רואה את העדרים ורועיהם, הוא אינו מכיר אותם כלל. אך יעקב, רגיל תמיד לדבר בנעימות אל כולם ולפנות אל הסביבה בלשון של חיבה ושל חברים. על כן, פונה יעקב אל הרועים בכינוי חיבה- "אַחַי!" (הנצי"ב).
חשוב לדעת, מכאן לימדונו חז"ל כמה חשוב הדבר להקדים שלום לכל אדם, כך האדם מתנהג לסביבתו וכך גם ינהגו איתו משמים.
"אחי! מהיכן אתם?", ועונים לו הרועים בצורה כל כך יבשה "אנחנו מחרן".
{ה} וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֔ם הַֽיְדַעְתֶּ֖ם אֶת-לָבָ֣ן בֶּן-נָח֑וֹר וַיֹּֽאמְר֖וּ יָדָֽעְנוּ:
יעקב לא שם ליבו לצורת הדיבור הלא נעימה בכלל של הרועים. וממשיך לפנות אליהם בטון חמים ונעים- "האם אתם מכירים את לבן בן נחור?" (שהוא בעצם אחיו של אברהם אבינו! (רמב"ן)).
והרועים, ממשיכים בתשובה קרירה ולא מאירת פנים כלל- "מכירים".
{ו} וַיֹּ֥אמֶר לָהֶ֖ם הֲשָׁל֣וֹם ל֑וֹ וַיֹּֽאמְר֣וּ שָׁל֔וֹם וְהִנֵּה֙ רָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ בָּאָ֖ה עִם-הַצֹּֽאן:
ויעקב, בדיבור מלא בחום ואהבה- מה שלומו? הוא בסדר? מצבו שלם וטוב?
ולעומתו, עונים הרועים, בדיבור יבש וקר- בסדר. ואז הם פתאום ממשיכים לדבר- 'תראה חביבי, אנחנו מבינים שאתה אוהב לדבר, לבן שאתה שואל עליו, הנה הבת שלו רחל באה עם הצאן, לך תדבר איתה ותשאל מה שאתה רוצה' (ב"ר פר' ע', י').
לא יאומן. איזה מן דרך ארץ זו כך לקבל פני העוברי דרכים?! היה ראוי לרועים לקבל את פני יעקב בשמחה ובסבר פנים יפות, לדבר איתו מעט ולהציע לו לאכול ולשתות. במקום זה, כל מה שהם רוצים זה שיעקב יעזוב אותם כמה שיותר מהר.
{ז} וַיֹּ֗אמֶר הֵ֥ן עוֹד֙ הַיּ֣וֹם גָּד֔וֹל לֹא-עֵ֖ת הֵֽאָסֵ֣ף הַמִּקְנֶ֑ה הַשְׁק֥וּ הַצֹּ֖אן וּלְכ֥וּ רְעֽוּ:
יעקב רואה שהרועים יושבים כאילו הם כבר סיימו את עבודתם להיום ורוצים לפנות חזרה לביתם (רש"י). דבר כזה הוא לא מסוגל לראות, יעקב בטוח שככל הנראה הרועים מנצלים את זה שהאנשים להם שייך הצאן אינם נמצאים ולכן הם מסיימים 'כאילו' לעבוד מוקדם ובזה הם בעצם ממש גוזלים את בעלי הצאן. זהו עוול נורא ואיום! וכי זה שהצאן הזה אינו שלו זה סיבה שהוא ישתוק על העוול הזה??? (ספורנו)
לכן, יעקב פונה אל הרועים ומוכיחם- "הרי טרם נגמר היום והרי לא סיימתם לעבוד? מדוע אם כן אתם כך נחים לכם?".
{ח} וַיֹּֽאמְרוּ֘ לֹ֣א נוּכַל֒ עַ֣ד אֲשֶׁ֤ר יֵאָֽסְפוּ֙ כָּל-הָ֣עֲדָרִ֔ים וְגָֽלֲלוּ֙ אֶת-הָאֶ֔בֶן מֵעַ֖ל פִּ֣י הַבְּאֵ֑ר וְהִשְׁקִ֖ינוּ הַצֹּֽאן:
הרועים מסבירים ליעקב, זוהי אבן ממש כבדה. איננו יכולים להרימה לבדנו. אנו צריכים להמתין שכל עדרי הצאן יתאספו ורק אז יוכלו יחד לדחוף את האבן מעל פתח הבאר ולהשקות את הצאן.
{ט} עוֹדֶ֖נּוּ מְדַבֵּ֣ר עִמָּ֑ם וְרָחֵ֣ל | בָּ֗אָה עִם-הַצֹּאן֙ אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔יהָ כִּ֥י רֹעָ֖ה הִֽוא:
ובזמן שיעקב מדבר עם הרועים, מגיעה רחל הצדיקה עם צאן לבן אביה. אין זה דבר קל כך לצאת עם הצאן. זו מלאכה שבדר"כ גברים עושים אותה. ובכל זאת, רחל לוקחת את הצאן למרעה ומשגיחה עליו.
{י} וַיְהִ֡י כַּֽאֲשֶׁר֩ רָאָ֨ה יַֽעֲקֹ֜ב אֶת-רָחֵ֗ל בַּת-לָבָן֙ אֲחִ֣י אִמּ֔וֹ וְאֶת-צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֣י אִמּ֑וֹ וַיִּגַּ֣שׁ יַֽעֲקֹ֗ב וַיָּ֤גֶל אֶת-הָאֶ֨בֶן֙ מֵעַל֙ פִּ֣י הַבְּאֵ֔ר וַיַּ֕שְׁקְ אֶת-צֹ֥אן לָבָ֖ן אֲחִ֥י אִמּֽוֹ:
יעקב רואה את רחל, בת דודתו, באה עם הצאן, והתרגשות גדולה עולה בו. הוא שמח לראות מישהו ממשפחתו וביחד עם זאת הוא חומל על רחל שככה צריכה לעבוד קשה ברעיית הצאן. יעקב רוצה לעזור לקרובת משפחתו, יעקב מודע היטב לכך שכוחו הוא גדול ביותר על כן הוא ניגש אל הבאר ובקלות רבה מסיר את האבן מעל פתח הבאר (רש"י). מן הסתם, באותו זמן התבוננו בו בפליאה עצומה כל הרועים מסביב. כוחו הגדול לא הגיע משום מקום. יעקב רוצה מאוד לעזור לבת דודתו, הוא יודע כמה קשה היא מלאכת רעיית הצאן והוא מרגיש כמה הוא רוצה לעזור למשפחתו. כוח הרצון שלו מעניק לו כוחות גוף חזקים עוד יותר (רלב"ג). אך לא רק זה מה שנתן ליעקב כוחות כה גדולים להרים את האבן הענקית הזו. האמונה בה' שמשגיח ושומר עליו- בזכות זה זכה יעקב לכוחות נפשיים מיוחדים מאת ה' ובזכותם הצליח להרים את האבן מעל פי הבאר (רמב"ן).
יעקב, כמו אמו- רבקה, אינו מסתפק במועט בעשיית חסד וממשיך ומשקה את צאן לבן וחוסך לרחל עבודה רבה וקשה.
{יא} וַיִּשַּׁ֥ק יַֽעֲקֹ֖ב לְרָחֵ֑ל וַיִּשָּׂ֥א אֶת-קֹל֖וֹ וַיֵּֽבְךְּ:
יעקב ששמח לפגוש את בת דודתו נושק לה על ראשה כמנהג קרובי משפחה שנפגשים (בראשית רבה, הנצי"ב), ומרוב התרגשות לפגוש את בת משפחתו יעקב פשוט פורץ בבכי (רלב"ג).
{יב} וַיַּגֵּ֨ד יַֽעֲקֹ֜ב לְרָחֵ֗ל כִּ֣י אֲחִ֤י אָבִ֨יהָ֙ ה֔וּא וְכִ֥י בֶן-רִבְקָ֖ה ה֑וּא וַתָּ֖רָץ וַתַּגֵּ֥ד לְאָבִֽיהָ:
יעקב מספר לרחל, אני קרוב משפחה של אביך, אני בנה של רבקה! ורחל שומעת זאת ומיד רצה לאביה כדי לספר לו שיצא לקראת הקרוב משפחה שהגיע מרחוק כדי לקבלו ולכבדו (רמב"ן).
{יג} וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ לָבָ֜ן אֶת-שֵׁ֣מַע | יַֽעֲקֹ֣ב בֶּן-אֲחֹת֗וֹ וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתוֹ֙ וַֽיְחַבֶּק-לוֹ֙ וַֽיְנַשֶּׁק-ל֔וֹ וַיְבִיאֵ֖הוּ אֶל-בֵּית֑וֹ וַיְסַפֵּ֣ר לְלָבָ֔ן אֵ֥ת כָּל-הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה:
לבן שומע מרחל מי מגיע ובמוחו ומיד הוא נזכר... לפני הרבה שנים הגיע לכאן העבד של המשפחה, אני זוכר כמה הרבה עושר הוא הביא איתו, בטח עכשיו הוא בא עם הרבה יותר. אז לבן רץ "בשמחה" לקראתו ואז הוא רואה שאין שום גמלים שיסחבו את הממון... חושב לעצמו לבן, בטח יש לו במעיל... אז הוא מחבק אותו, אבל לא נראה שיש שם משהו מיוחד. אז הוא מנשקו כדי להראות לו כמה הוא שמח לראותו, אולי אז הוא יגלה לו היכן כל הממון (רש"י). אך שום דבר, לבן מבין שיעקב הגיע בידיים ריקות. אז הוא הכניסו לביתו, הרי סוף סוף הוא כן ממשפחתו. ויעקב מספר ללבן על כל מה שהיה בביתם שבארץ ישראל ושהוריו שלחוהו אל משפחתו שבחרן (רשב"ם, ספורנו).
{יד} וַיֹּ֤אמֶר לוֹ֙ לָבָ֔ן אַ֛ךְ עַצְמִ֥י וּבְשָׂרִ֖י אָ֑תָּה וַיֵּ֥שֶׁב עִמּ֖וֹ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:
לבן אומר ליעקב בערמה, הרי אתה בן משפחתי- עצמי ובשרי, ברור שמן הראוי שתשאר בביתי ותתפרנס ממני. אמנם בהמשך יתברר שהוא לא לגמרי התכוון בדיוק לזה. יעקב נשאר אצלו חודש ואז...
{טו} וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב הֲכִֽי-אָחִ֣י אַ֔תָּה וַֽעֲבַדְתַּ֖נִי חִנָּ֑ם הַגִּ֥ידָה לִּ֖י מַה-מַּשְׂכֻּרְתֶּֽךָ:
ואז, בהמשך כשראה שיעקב מתעכב אצלו ומתפרנס ממנו אמר לו בעורמתו- אני יודע שאתה אדם ישר והגון ובעל מוסר. ברור לי שאינך שמח במצב הזה שאתה צריך להתפרנס משל אחרים, והאמת, גם אני איני רוצה שתעבוד אצלי חינם ללא תשלום שלם, אם כן, אמור לי מה תבקש כמשכורת ואתן לך (רמב"ן, ספורנו, אור החיים הק').
ומה היה ראוי שיאמר לבן?
תשאר אצלי, ואל תעבוד בכלל!
יעקב מבין את כוונתו וביקש לעבוד 7 שנים תמורת רחל.
{טז} וּלְלָבָ֖ן שְׁתֵּ֣י בָנ֑וֹת שֵׁ֤ם הַגְּדֹלָה֙ לֵאָ֔ה וְשֵׁ֥ם הַקְּטַנָּ֖ה רָחֵֽל:
{יז} וְעֵינֵ֥י לֵאָ֖ה רַכּ֑וֹת וְרָחֵל֙ הָֽיְתָ֔ה יְפַת-תֹּ֖אַר וִיפַ֥ת מַרְאֶֽה:
ללבן היו 2 בנות. לגדולה קראו 'לאה', ולקטנה 'רחל'.
עיניה של לאה היו רכות=נאות (רשב"ם). אמנם, חז"ל מלמדים אותנו שלאה הצדיקה חששה מאוד ממה שהיו אנשים רבים אומרים- "שני בנים לרבקה ושתי בנות ללבן, הגדולה תהיה לגדול והקטנה לקטן. לאה הצדיקה הייתה שומעת זאת וחששה מזה מאוד, אמנם היא ביתו של לבן הרשע, אך היא ממשפחת אברהם, לאה אינה יכולה לחשוב על זה שהיא תנשא לרשע ולכן הייתה מתפללת ובוכה לה' שלא תצטרך להנשא לעשו הרשע.
{יח} וַיֶּֽאֱהַ֥ב יַֽעֲקֹ֖ב אֶת-רָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר אֶֽעֱבָדְךָ֙ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים בְּרָחֵ֥ל בִּתְּךָ֖ הַקְּטַנָּֽה:
ליעקב ברור לגמרי- עם רחל הוא יתחתן. כבר כשראה אותה הוא הרגיש שזו האישה המתאימה לו מאת ה'- ביחד איתה יזכה לְהִתְקַיְּמוּת הבטחת ה'- 'והיה זרעך כעפר הארץ...". יעקב אומר ללבן, אשאר אצלך, ואעבוד אצלך במשך 7 שנים כדי שבתמורה אתחתן עם בתך. יעקב נזהר בלשונו, הוא כבר הבין עם מי יש לו עסק ולכן פירט עד הסוף- ברחל, בתך, הקטנה. שלא יהיו שום "אי הבנות".
{יט} וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֗ן ט֚וֹב תִּתִּ֣י אֹתָ֣הּ לָ֔ךְ מִתִּתִּ֥י אֹתָ֖הּ לְאִ֣ישׁ אַחֵ֑ר שְׁבָ֖ה עִמָּדִֽי:
לבן הרמאי רוצה לתת הרגשה טובה ליעקב ואומר לו כאילו הוא מעדיף אותו מאשר אדם אחר. אך באמת, כל כוונתו רק להציג כאילו זהו רצונו ואח"כ כבר יתרץ מדוע אינו צריך לתת ליעקב את רחל אישה (אור החיים הק').
{כ} וַיַּֽעֲבֹ֧ד יַֽעֲקֹ֛ב בְּרָחֵ֖ל שֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים וַיִּֽהְי֤וּ בְעֵינָיו֙ כְּיָמִ֣ים אֲחָדִ֔ים בְּאַֽהֲבָת֖וֹ אֹתָֽהּ:
יעקב מסכים, ובמשך 7 שנים שלימות משקיע ועובד קשה, בנאמנות במסירות ובישרות (לתאר את העבודה הקשה של רעיית הצאן, את הנאמנות לעבודה ללא הפסקה ולמסירות המיוחדת של יעקב אבינו).
הזמן עובר ליעקב במהירות מרוב אהבתו לרחל ורצונו כבר לזכות לשאת אותה לאישה.
{כא} וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֤ב אֶל-לָבָן֙ הָבָ֣ה אֶת-אִשְׁתִּ֔י כִּ֥י מָֽלְא֖וּ יָמָ֑י וְאָב֖וֹאָה אֵלֶֽיהָ:
עוברות להם במהירות 7 שנים ויעקב פונה אל לבן- מילאתי את חלקי, כעת תורך למלא את חלקך, הבא לי את אישתי כדי שאשא אותה לאישה.
{כב} וַיֶּֽאֱסֹ֥ף לָבָ֛ן אֶת-כָּל-אַנְשֵׁ֥י הַמָּק֖וֹם וַיַּ֥עַשׂ מִשְׁתֶּֽה:
לבן, מראה "נכונות" למלא את חלקו ואוסף את אנשי מקומו למשתה ושמחה לכבוד החתונה. במהלך המשתה מבקש לבן משכניו וחבריו לעזור לו לחשוב איך הוא משאיר את יעקב אצלו- הרי בזכותו יש ברכה גדולה! חבריו מקבלים את הדברים ומוצאים רעיון- שירמה ויתן את לאה במקום רחל (ת"י).
חבריו מייעצים לו- לרמות את יעקב.
{כג} וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַיִּקַּח֙ אֶת-לֵאָ֣ה בִתּ֔וֹ וַיָּבֵ֥א אֹתָ֖הּ אֵלָ֑יו וַיָּבֹ֖א אֵלֶֽיהָ:
מגיע הערב, החתונה הגדולה. יעקב ציפה לערב הזה כבר 7 שנים! אך לבן הרמאי מוציא כעת את תוכניתו אל הפועל. לבן אומר ללאה בחשאי- "היום את מתחתנת עם יעקב!", לאה שומעת זאת ונדהמת- "מה פתאום! אבל רחל מצפה לזאת וזה לא ישר כך לעשות!". לבן לא מוכן לוותר ומכריח את לאה- הוא פשוט לוקח אותה וקובע לה- "את מתחתנת איתו!". לוקח אותה ומביא אותה לחתונה (ע"פ אור החיים הק'). ויעקב בא אל לאה כדרך איש ואישתו וחשב שאכן זו רחל.
יעקב כמובן היה פיקח, הוא יודע מי זה לבן הרמאי ולכן בהחלט העלה בדעתו שיתכן שהוא ינסה לרמותו ולתת לו אישה אחרת- בדיוק לשם כך הוא אמר לו "רחל בתך הקטנה".
אז איך לבן הצליח לרמותו?
מלמדנו המדרש שיעקב מסר לרחל כמה סימנים כך שאפילו בלילה כשיהיה חושך מסביב הוא יוכל לדעת שהוא אכן מתחתן איתה. אבל, רחל ראתה שבמקומה נלקחת לאה אל יעקב. רחל כל כך רוצה להתחתן עם יעקב אך מצד שני היא ידעה- כשיעקב יגלה את זה הוא יגער בלאה על התנהגותה וישלח אותה חזרה לביתה אל לבן. רחל לא הייתה מסוגלת לחשוב שאחותה האהובה תבויש כך. לכן, עמדה רחל ובאה אל לאה וגילתה לה את הסימנים הסודיים (רש"י בשם המדרש). בזכות מעשה אצילי ומופלא זה זכתה רחל לשכר רב לדורות וכפי שמובא במדרש איכה (פתיחתא כ"ד).
{כד} וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לָ֔הּ אֶת-זִלְפָּ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לְלֵאָ֥ה בִתּ֖וֹ שִׁפְחָֽה:
כפי מנהג המקום לבן נותן לבתו שמתחתנת שפחה. אך כדי להסתיר את מעשה העורמה נותן לבן דווקא את השפחה הצעירה- זלפה. כדי לגרום ליעקב לחשוב שמדובר בבתו הקטנה רחל (רש"י בהמשך).
{כה} וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וְהִנֵּה-הִ֖וא לֵאָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֶל-לָבָ֗ן מַה-זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לִּ֔י הֲלֹ֤א בְרָחֵל֙ עָבַ֣דְתִּי עִמָּ֔ךְ וְלָ֖מָּה רִמִּיתָֽנִי:
מגיע הבוקר ואז מגלה יעקב שהוא התחתן עם לאה. מיד הוא בא אל לבן ואומר- מה עשית לי? הרי עבדתי תמורת רחל! למה רימית אותי?!
{כו} וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן לֹא-יֵֽעָשֶׂ֥ה כֵ֖ן בִּמְקוֹמֵ֑נוּ לָתֵ֥ת הַצְּעִירָ֖ה לִפְנֵ֥י הַבְּכִירָֽה:
{כז} מַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וְנִתְּנָ֨ה לְךָ֜ גַּם-אֶת-זֹ֗את בַּֽעֲבֹדָה֙ אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲבֹ֣ד עִמָּדִ֔י ע֖וֹד שֶֽׁבַע-שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
לבן מסביר את צורת ההתנהגות המקולקלת שלו היטב- יש לנו מנהג פה, תמיד הבת הגדולה צריכה להתחתן ראשונה! ומוסיף ואומר- כדי לא לערבב בין השמחות תשמח בשבעת ימי המשתה הללו עם לאה ואח"כ תקבל גם את רחל לאישה. ובתנאי שתמשיך לעבוד אצלי 7 שנים נוספות תמורת רחל.
{כח} וַיַּ֤עַשׂ יַֽעֲקֹב֙ כֵּ֔ן וַיְמַלֵּ֖א שְׁבֻ֣עַ זֹ֑את וַיִּֽתֶּן-ל֛וֹ אֶת-רָחֵ֥ל בִּתּ֖וֹ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה:
ליעקב אין כ"כ ברירה והוא ממתין לסוף 7 ימי המשתה ואז הוא באמת מקבל את רחל לאישה.
יעקב כה שמח להתחתן עם רחל שאותה הוא כ"כ אוהב, והכיר בה את מידותיה הטובות ואהבת ה' שבה.
{כט} וַיִּתֵּ֤ן לָבָן֙ לְרָחֵ֣ל בִּתּ֔וֹ אֶת-בִּלְהָ֖ה שִׁפְחָת֑וֹ לָ֖הּ לְשִׁפְחָֽה:
גם רחל, כלאה, מקבלת שפחה שתשמש אותה. ברור, שכדרכן של אמותנו הצדיקות. גם רחל ולאה נהגו כבוד רב ודאגו לשפחותיהן והשלימו את כל מחסורן ובודאי שלא נתנו להן עבודות קשות.
{ל} וַיָּבֹא֙ גַּ֣ם אֶל-רָחֵ֔ל וַיֶּֽאֱהַ֥ב גַּם-אֶת-רָחֵ֖ל מִלֵּאָ֑ה וַיַּֽעֲבֹ֣ד עִמּ֔וֹ ע֖וֹד שֶֽׁבַע-שָׁנִ֥ים אֲחֵרֽוֹת:
יעקב ורחל מתחתנים ויעקב שאוהב את לאה, אוהב גם את רחל והתורה מלמדת שהייתה אהבתו לרחל גדולה משל לאה (רשב"ם, רמב"ן). כפי שסיכמו, יעקב עובד אצל לבן 7 שנים אחרות, כלומר נוספות תמורת רחל. יעקב אבינו הצדיק מלא ישרות עצומה. בשבע השנים הראשונות עבד את צאן לבן במסירות ובאמונה וגם בשבע השנים הנוספות המשיך באותה נאמנות ומסירות ולא התרשל בעבודתו על אף שלבן רימהו (רש"י).
{לא} וַיַּ֤רְא ה' כִּֽי-שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה:
יעקב אבינו אוהב את רחל ואת לאה. אך מכיוון שאהב את רחל יותר מלאה קרואה לאה 'שנואה' כלומר שהיא פחות אהובה. ה' רואה זאת, ורואה שלאה מרגישה עלובה מכיוון שאינה אהובה כאחותה, ה' מרחם על השפלים והמסכנים ושומע את תפילתם ועל כן מרחם ה' על לאה ומזכה אותה להיפקד בצאצאים ואילו אחותה נותרת עקרה (רד"ק, רמב"ן, אפשר אולי גם לפתוח בשאלת ה'יפה תואר' על ב"ר "וקשה לנו: איך יעקב, בחיר שבאבות, ישנא את אשתו?").
{לב} וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי-רָאָ֤ה ה' בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶֽאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי:
לאה זוכה להריון. עוברים החודשים, הציפיה הולכת וגדלה לבן שעתיד בע"ה להיוולד. כשמגיע החודש התשיעי גוברת הציפיה לקראת הלידה הצפויה. גם יעקב כמובן מצפה מאוד ללידה. בלידה הזאת ממשיכה משפחת אברהם להתרחב! הבן הזה עתיד להיות שבט בעם ישראל! סוף סוף, רגע הלידה מגיע ושמחה גדולה פורצת במשפחה- בן נולד ליעקב!
לאה הצדיקה, על אף שגדלה בבית של רשעים ובסביבה של רשעים זכתה להכיר את ה' והאמינה בקב"ה ששומר עליה ומיטיב לה על כן כשזיכה אותה הקב"ה בבן קראה לו בשם שיזכיר תמיד את ההודאה לטוב שהיטיב עמה כל ימי חייה- לכן קראה לבנה הראשון 'ראובן' שה' ראה את עוניי-שאיני אהובה כאחותי. ועכשיו, אומרת לעצמה לאה, אזכה שבעלי הצדיק יעקב, שיש לו מידות כ"כ טובות ונעלות, שהוא כל כך צדיק וטהור ומלא באהבה עצומה לקב"ה יאהב אותי ויקרבני אליו (ע"פ הרלב"ג והבכור שור).
{לג} וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי-שָׁמַ֤ע ה' כִּֽי-שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּֽתֶּן-לִ֖י גַּם-אֶת-זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן:
לאה הצדיקה מתפללת ומתחננת כל הזמן לקב"ה שיזכה אותה בעוד צאצאים מיעקב הצדיק והקדוש שכל כך צמא לקרבת ה' וכעת ה' אף מקבל את תפילתה ומזכה אותה בבן נוסף. לאה מודה לקב"ה שנתן לה ברחמיו הגדולים בן נוסף ולכן קוראת לו בשם שיזכיר לה תמיד איך שה' שמע לתפילתה ונתן לה בן נוסף וקוראת לו- 'שמעון'.
{לד} וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר עַתָּ֤ה הַפַּ֨עַם֙ יִלָּוֶ֤ה אִישִׁי֙ אֵלַ֔י כִּֽי-יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שְׁלֹשָׁ֣ה בָנִ֑ים עַל-כֵּ֥ן קָֽרָא-שְׁמ֖וֹ לֵוִֽי:
נלמד עם הילדים את רש"י על הפסוק- "הפעם ילוה אישי- לפי שהאמהות נביאות היו ויודעות שי"ב שבטים יוצאים מיעקב, וד' נשים ישא, אמרה, מעתה אין לו פתחון פה עלי, שהרי נטלתי כל חלקי בבנים".
לאה הנביאה לא סתם רוצה עוד ילדים אלא היא יודעת בנבואה שכל בן שנולד למשפחה הזו הוא ממש ההתחלה של עם ישראל! עוד חלק בעם ישראל! זה מה שמיוחד ביעקב הצדיק והקדוש- איש תם יושב אוהלים ומלא ביראת שמים מיוחדת- ממנו יצא עם ישראל! לכן, כעת לבנה השלישי היא קוראת 'לוי' שאם ליעקב צריכים להיוולד 12 ילדים, ויש לו 4 נשים אז לכל אישה צריך להיות 3 ילדים. אם כן, בחשבון פשוט מבינה לאה שהיא זכתה שכעת היא נטלה את כל 'חלקה' בבנים. ולאה בהחלט צודקת (רש"י). נשים לב, מי נתן את השמות לראובן ושמעון ונראה שזו הייתה לאה וכאן כתוב 'קרא' כלומר שיעקב קרא לו שם וזה מפני שהייתה לו שמחה מיוחדת בלידתו ומעתה הסכים יעקב להיות עם לאה ולהתלוות אליה (אברבנאל).
{לה} וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֨אמֶר֙ הַפַּ֨עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת-ה' עַל-כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַתַּֽעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת:
לאה בטוחה שזהו, היא מילאה את חלקה בבנים אך שוב ה' מזכה אותה בהיריון ולראשונה מוזכר בתורה בצורה מפורשת בפסוק שאדם מודה לקב"ה (ברכות ז:). לאה כל כך שמחה בזכות שמתגלגלת לידה- היא אם ל-4 מבניו של יעקב אבינו! לאה יודעת שבנים אלו יהיו אבות לשבטים הקדושים! לכן היא מרגישה צורך גדול ועצום להודות לקב"ה על הזכות העצומה לבנות חלק כ"כ גדול מבית ישראל.
לאה הייתה בטוחה שהיא זכתה לקבל את כל חלקה, וכמובן שהודתה על כך להי"ת אך כעת היא מגלה שהיא זוכה ליותר מזה- היא זוכה ל-4 בנים ועל זה היא רוצה להודות לקב"ה באופן מיוחד וקוראת לבנה הרביעי בשם כזה שבכל פעם שהיא תראה את בנה ותקרא לו זה יזכיר לה שהיא צריכה להודות לה' על כן קראה שמו- 'יהודה'.
כעת, ה' רוצה שאף השפחות יולידו צאצאים ליעקב על כן לאה נעצרת מללדת (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).
{א} וַתֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּֽאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶל-יַֽעֲקֹב֙ הָֽבָה-לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם-אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי:
רחל רואה שהיא אינה זוכה לבנים ולכן היא מקנאת באחותה הצדיקה. אין הכוונה שהיא מקנאת ויש לה צרות עין באחותה, אלא, הקנאה מראה כמה חזק וגדול רצונה של רחל לזכות לבנים. מכיוון שגם היא רוצה לקחת חלק בבניין משפחת יעקב ומצער אותה מאוד שהיא אינה זוכה לכך (רד"ק). רחל אינה מצטערת רק מפני שהיא רוצה ילדים אלא צערה הוא יותר מהרגיל מכיוון שגם רחל ידעה ברוח הקודש שליעקב עתידים להיות 12 בנים שמהם יצא הזרע שהבטיח ה' לאברהם אבינו- "ואעשך לגוי גדול". לפעמים, יש כאלו שהקנאה גורמת להם לגרום רע לאחרים, ולחשוב איך למנוע את הטוב מאחרים. רחל אמנו הצדיקה כל כך מקנאת באחותה והיא חושבת לעצמה זה בודאי מפני שאחותי יותר צדיקה. לכן, גם עלי מוטל להתאמץ יותר ולהיות יותר טובה, לעשות מעשים טובים יותר! (רש"י).
איזו עין טובה מדהימה! רחל אינה חושבת ברעת אחותה אלא קשה לה והיא מרגישה מאוד חזק את החיסרון שיש לה בחיסרון הבנים, הבנים שמהם יצא עם ישראל! ולכן היא חושבת טוב על אחותה, שהיא כזאת צדיקה ושהיא צריכה להתאמץ יותר לעשות מעשים טובים.
רחל פונה אל בעלה הצדיק יעקב- "אנא! הבה לי בנים!" כלומר, "תתפלל עלי לפני ה'!".
ברור שיעקב התפלל לקב"ה שירחם על אישתו היקרה ויזכה אותה להיפקד בבנים (רמב"ן), וכמובן שרחל יודעת זאת. אך, רחל מבקשת מיעקב שוב כי היא יודעת שהוא כ"כ צדיק וישר ואהוב לפני ה' ובודאי שאם יתאמץ ויתחנן בכל כוחו לפני ה' אזי ה' ישמע ויקבל תפילתו. רחל כ"כ משתוקקת לבנים, היא כ"כ מצטערת שהיא עקרה זהו צער שהיא בקושי רב מצליחה לשאת אותו עד שהיא אומרת ליעקב "אנא יעקב! תתפלל ותתחנן לפני ה'! אם לא אזכה לבנים אני אמות מרוב צער!" (רבנו אברהם בן הרמב"ם).
{ב} וַיִּֽחַר-אַ֥ף יַֽעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹקִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר-מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי-בָֽטֶן:
יעקב שומע את דברי רחל, הוא מקשיב לה היטב וחושב לעצמו 'כיצד אוכל לסייע לאישתי היקרה? אני כל כך אוהב אותה! אך מצד שני אין זה מכובד כך לומר הרי הקב"ה קובע למי ומתי יהיו צאצאים', ומתוך כך יעקב כועס על רחל, למרות שהוא כל כך אוהב אותה (ספורנו)- "ויחר אף יעקב ברחל", וממשיך יעקב ומוכיח את רחל כדי לעורר אותה להתפלל לה'- 'רחל! אין אני מחליט אם יהיו לך בנים או לא, הדבר ביד האלוקים ולא בידי'.
יעקב כמובן התכוון אך ורק לשם שמים, כדי לעורר אותה להתפלל לה' אך חז"ל מלמדים אותנו (מדרש רבה) שהקב"ה אומר ליעקב שלמרות שכל כוונתו של יעקב הייתה לשם שמים בכל זאת היה עליה לדבר איתה בנחת ולא מתוך כעס מכיוון שהיא נמצאת בצער מאוד גדול (רמב"ן).
מהו הצער של רחל? נשים לב למילים האחרונות שכתובות בפסוק- "פרי בטן", צריך להבין, למה כתוב כך ולא כתוב ילדים או זרע?
נסביר זאת בעזרת משל, אדם שותל עץ, מה המטרה המרכזית של העץ?- פירות. כך גם מטרתה של האם- הולדת הבנים וגידולם. על כן, ברור לנו כמה עצום צערה של רחל שטרם זכתה לבנים. וכמה עצום צערן של נשים שאינן זוכות לפרי בטן.
{ג} וַתֹּ֕אמֶר הִנֵּ֛ה אֲמָתִ֥י בִלְהָ֖ה בֹּ֣א אֵלֶ֑יהָ וְתֵלֵד֙ עַל-בִּרְכַּ֔י וְאִבָּנֶ֥ה גַם-אָֽנֹכִ֖י מִמֶּֽנָּה:
לרחל עולה רעיון, רעיון שכבר למדנו עליו וכמותו עשתה שרה אמנו עם הגר.
רחל מבקשת מיעקב קח את בלהה לאישה ויחשב הדבר כאילו אני זכיתי לבן ובכך אזכה להיבנות גם אני- שבזכות המעשה המיוחד הזה שאני מכניסה אישה נוספת לביתי בע"ה אזכה לרחמים מאת ה' (רש"י על לך-לך). רחל גם מרגישה שהיא כל כך אוהבת את בלהה שפחתה, מרוב אהבה זו רחל מרגישה שאם יוולד לבלהה שפחתה היקרה בן זה יהיה כאילו הוא בנה ממש.
{ד} וַתִּֽתֶּן-ל֛וֹ אֶת-בִּלְהָ֥ה שִׁפְחָתָ֖הּ לְאִשָּׁ֑ה וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ יַֽעֲקֹֽב:
מדהים! רחל שכל כך אוהבת את שפחתה, היא מרגישה אהבה ודאגה אליה כאילו זו בִּתה ולכן היא מוכנה לוותר ולתת ליעקב לאישה את בלהה. בנוסף, זה שיעקב מתחתן עם בלהה זהו סימן גדול בשבילנו! הרי זה מלמד אותנו שבלהה אינה סתם שפחה, זו אישה צדיקה ושיש לה יראת שמים מיוחדת!
{ה} וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַֽעֲקֹ֖ב בֵּֽן:
{ו} וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹקִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּֽתֶּן-לִ֖י בֵּ֑ן עַל-כֵּ֛ן קָֽרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן:
בלהה זוכה ללדת ליעקב בן. רחל אמנו הצדיקה מקבלת באהבה את גזירת ה' שהיא עקרה (ספורנו) וקוראת לתינוק החדש שהיא נבנית בזכותו 'דן'- ה' דן אותי לחובה ועשאני עקרה וה' דן אותי לזכות וגם קיבל תפילתי וזיכני בבן (רש"י). רחל בוחרת בכוונה בשם הזה, כך היא תמיד תזכור שיש לקבל את גזירות ה' באהבה וגם לזכור שה' משגיח עלינו והוא הדואג לנו לכל צרכינו, הוא הנותן 'פרי בטן' והוא המונע 'פרי בטן', לכן, ראוי לנו להודות לה' על כל טובותיו. שה' דן אותה לחובה ועשאה עקרה וכעת קיבל תפילתה ודן אותה לִזְכות ונתן לה בן שנולד לבלהה (ע"פ רש"י ורד"ק).
{ז} וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַֽעֲקֹֽב:
{ח} וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹקִ֧ים | נִפְתַּ֛לְתִּי עִם-אֲחֹתִ֖י גַּם-יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי:
גם אחרי לידת דן רחל ממשיכה כל הזמן להתפלל לקב"ה ואפילו עוד יותר- 'אנא! רחם עלי וזכני בבן ליעקב הצדיק!'. רחל אינה מתייאשת ברור לה שצריך כל הזמן להתפלל ולהתאמץ לפני ה' בתפילה. לאחר תפילות רבות, בלהה יולדת בן נוסף, ורחל הצדיקה, שלא התייאשה לרגע, ולא הפסיקה להתפלל עליו לפני ה' שתזכה לבנים כאחותה קוראת לו בשם כזה שיזכיר לה שה' מקבל את תפילותינו והמאמץ בתפילה לפניו הוא גדול וחשוב ביותר ולכן קוראת לו נפתלי- מלשון נפתולים, תחנונים (רש"י, אונקלוס).
{ט} וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָֽמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת-זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַֽעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה:
לאה רואה שהקב"ה עוצר מלתת לה עוד ילדים, אך בליבה לאה משתוקקת לזכות לבנים נוספים מיעקב (רד"ק). לכן לאה מחליטה לתת את זלפה שפחתה שתהיה אישה ליעקב.
לאה מאוד אוהבת את שפחתה היקרה והצדיקה זלפה ולכן התאמצה ולמרות שאין זה קל לתת לאישה אחרת להיכנס במקומה אך כל מחשבתה הייתה שהעיקר שיהיו בנים נוספים ליעקב.
{י} וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֥ב בֵּֽן:
{יא} וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה (בגד) בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ גָּֽד:
זלפה זוכה ללדת בן ליעקב והשמחה מציפה את לאה שזכתה לבן נוסף על קראה את שמו 'גד'- כלומר מזל טוב, מכיוון שבא מזל טוב שזיכם הבורא ית' בבן נוסף.
{יב} וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַֽעֲקֹֽב:
{יג} וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר:
זלפה יולדת עוד בן ליעקב! אושר עצום מציף את לאה אמנו הצדיקה! לאה אומרת 'באשרי'- אושר גדול יש לי בלידת בן זה שנחשב כאילו נולד לי ממש. שהרי באושר זה באות בנות הסביבה ומשבחות אותי ואומרות לי- 'אשריך שיש לך בנים כאלו מיעקב'!
{יד} וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר-חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל-לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל-לֵאָ֔ה תְּנִי-נָ֣א לִ֔י מִדּֽוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ:
ראובן, בכור הבנים, כעת בערך בן 5, ויוצא בזמן ימי הקציר לשדה המשפחתי להביא חיטים הביתה. לאורך הדרך ראובן רואה שברוך ה' לא חסר חיטים ושעורים. ראובן יודע שמהדרך אין לקחת דבר. הרי מי יודע, אולי החיטה שייכת למישהו... הוא זוכר היטב כמה פעמים אביו ואמו דיברו איתם, עם כל הילדים, גם הילדים מהאמהות האחרות, על השגחת ה' ועל דאגת ה' לפרנס כל אחד ואחד כפי צורכו. לכן, הוא עוד יותר נזהר שלא לקחת שום דבר שאינו שלו. רק כשיגיע לשדה המשפחה הוא יקח חיטים (רש"י). חכמים אומרים שבזכות הקפדתו על כך עכשיו ראובן זכה בהמשך בחלק מארץ ישראל שראוי יותר למרעה ושאנשיו יהיו רועי צאן הנזהרים מהגזל (יפה תואר).
אם כן, ראובן מגיע לשדה ומוצא דודאים. מיד הוא חושב לעצמו- אשמור אותם לאימי שהיא תוכל לטעום מהם ולהריח את ריחם הנפלא (ע"פ הרמב"ן). איזה כיבוד הורים! הוא אפילו לא טועם מהם מאומה עד שהביאם לאימו! (ב"ר ע"ב א'). רחל רואה את ראובן מביא ללאה את הדודאים וביקשה ממנה את הדודאים.
{טו} וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַֽמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת-אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת-דּֽוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּֽוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ:
לאה שומעת את הבקשה וכאב גדול צף בתוכה (צרור המור). כבר זמן רב היא מצפה שרחל תאמר ליעקב הצדיק שעליו להיות יותר עם לאה, שהרי יש לו ממנה הרבה יותר בנים ואין זה הוגן שהוא גר בקביעות באוהלה של רחל (ע"פ הכתב והקבלה לפס' ו'). לאה לא סתם רוצה בזה, היא משתוקקת שיהיו לה כמה שיותר בנים מיעקב הצדיק. יעקב מצידו יתכן והיה עושה כך, אך כדי לפייס את צערה של רחל על מיעוט הבנים קבע דירתו אצלה (רבנו אברהם בן הרמב"ם).
אם כן, לאה שומעת, והצער והכאב מציפים אותה, והיא אומרת לרחל- 'לא רק שהוא גר אצלך! עכשיו גם את הדודאים תקחי ממני כך סתם בחינם לגמרי?! (בעל הליקוטים, חומש רב פנינים) רחל שומעת את הצער והכאב של אחותה ומבינה לליבה ולכן מסכימה שבלילה הקרוב ישכב עם לאה כדרך שאיש שוכב עם אשתו.
{טז} וַיָּבֹ֨א יַֽעֲקֹ֣֥ב מִֽן-הַשָּׂדֶה֘ בָּעֶ֒רֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֨אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדֽוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא:
יעקב חוזר הביתה. לא באמצע היום להפסקת צהרים ולא בשעות אחר הצהרים. לא ולא! הרי הוא התחייב! על כן הוא עובד בנאמנות ובמסירות ולא חזר לביתו מהשדה עד הערב! (מלבי"ם). לאה נזהרת שמא יעקב יחזור ויכנס קודם אל רחל וזה יגרום לרחל בושה אם אז תבקש שיבוא אליה, לכן, לאה הצדיקה לא חיכתה אלא יצאה בעצמה כדי למנוע צער וחוסר נעימות לרחל. אמנם היא מצפה ומתפללת שתזכה לבנים נוספים מיעקב אך לא על חשבון אחותה. לאה מסבירה ליעקב ששילמה לרחל את השכר שמגיע לה ויעקב שם לב כמה עז רצונה להעמיד את שבטי ישראל ולכן הסכים להיות עם לאה באותו לילה (בעל הליקוטים, חומש רב פנינים).
{יז} וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹק֖ים אֶל-לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַֽעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי:
'וישמע' כלומר שהתפללה! לאה זוכה לבן חמישי ליעקב!
{יח} וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹקִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר-נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשׂכָֽר:
כמו שלמדנו בפסוק ט', לאה כל כך רצתה שיהיו בנים נוספים ליעקב ולכן עשתה משהו מאוד לא קל והכניסה את שפחתה לאישה ליעקב, כעת היא מרגישה שהיא זכתה לקבל שכר על מעשה החסד והנדבה שגילתה כלפי שפחתה והיא רוצה לקרוא לבנה כך שיזכיר לה תמיד שה' נותן שכר טוב לצדיקים ועל כך אנו מודים לו ולכן קראה לבנה יששכר.
כל כך מיוחד לראות כה הרבה פעמים איך אבותינו ואמותנו הקדושים התייחסו בכבוד ובאהבה לעבדיהם ולא כפי שאר העולם שנהגו בזלזול כלפי עבדיהם כפי שנהגו באותן זמנים.
{יט} וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן-שִׁשִּׁ֖י לְיַֽעֲקֹֽב:
בן שישי ליעקב! כלומר חצי מכל השבטים!
{כ} וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹק֥ים | אֹתִי֘ זֶ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֨עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי-יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן:
הודו לה' כי טוב! ה' נתן לי זבד=חלק טוב משבטי ישראל! 6 בנים! 6 מהשבטים! זו שמחה גדולה שהרי הפעם בודאי שבעלי הצדיק יעקב יזבלני=מלשון זבול, בית, כלומר ישים את ביתו אצלי.
{כא} וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה:
לאה כה שמחה ומודה לה' ואז היא מגלה ששוב היא בהיריון. חז"ל מלמדים אותנו במדרש שכעת, לאה הצדיקה שידעה ברוח הקודש שעתידים להיות 12 שבטים עשתה חשבון פשוט. לה יש כבר 6 בנים, לבלהה 2 ולזלפה 2. כלומר, נותרו עוד 2 בנים שעתידים להיוולד. אמרה לאה לעצמה, אם עכשיו אלד בן הרי שלרחל יהיה פחות בנים מאשר לשפחות! איזה צער בטח יהיה בזה לרחל ואיזו בושה שהיא פחותה מן השפחות. לאה, ברוב אהבתה לאחותה מתפללת לה'. עד עכשיו היא התפללה לזכות בבנים אך כעת כדי שלא לפגוע באחותה היא מתפללת שהעובר בבטנה יהיה נקבה! ואכן, בת נולדת ללאה. ה' שמע בקולה ונולדה בת ולכן קראה לה לאה 'דינה' על שם הדין וחשבון שעשתה.
{כב} וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹקִ֖ים אֶת-רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֨יהָ֙ אֱלֹק֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-רַחְמָֽהּ:
רחל לא נשכחת. ה' זוכר את המעשה המופלא שלה כשגילתה לאחותה את הסימנים שנתן לה יעקב. זה היה מחיר כבד מאוד בשביל רחל- היא ויתרה על נישואיה עם יעקב להם ציפתה במשך 7 שנים שלימות! והעיקר שלא תבייש את אחותה האהובה! שלא יתגלה פתאום שאביה לבן הרשע שיקר ומסר אישה אחרת ליעקב. ה' לא שכח זאת כמובן וזכר אותה לטובה בזכות מעשה זה. לזכירת ה' מצטרפות כמובן תפילותיה הרבות של רחל. וכעת, ה' שמע לתפילתה ופתח את רחמה- רחל יכולה ללדת!
{כג} וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹקִ֖ים אֶת-חֶרְפָּתִֽי:
רחל זוכה להיריון וצער גדול ירד מעל ליבה! רחל אומרת- 'ה' הכניס והסתיר את חרפתי- הבושה הגדולה שהייתה לי כשלא היו לי ילדים מיעקב וכעת זיכני הי"ת ונתן לי בן.
{כד} וַתִּקְרָ֧א אֶת-שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף ה' לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר:
רחל כ"כ משתוקקת להעמיד צאצאים ליעקב. היא יודעת שרק ה' לבדו נותן את הבנים ולכן קראה לבנה 'יוסף'- כלומר, 'יהי רצון שאזכה לבן נוסף מיעקב!' (רש"י).
{כה} וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֛ר יָֽלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת-יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל-לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֨נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל-מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי:
לאחר שסוף סוף ילדה גם רחל בן ליעקב, פונה יעקב ללבן ומבקש את רשותו לצאת חזרה למקומו. עד עכשיו יעקב חשש שלבן לא יסכים לאפשר לו ללכת בטענה כאילו יעקב יגרש את רחל לאחר שיעזבו את חרן מכיוון שעוד לא נולד בן לרחל (רד"ק). אך משנולד יוסף, אין עוד טענה ללבן ולכן כעת פונה יעקב ללבן ומבקשו לשולחו חזרה הביתה.
בנוסף, יעקב ידע בנבואה שזרעו של עשו עתיד ליפול בידי בניו של יוסף, ואם כן, כעת משנולד יוסף יעקב בטח בה' שיציל אותו מרעת עשו.
{כו} תְּנָ֞ה אֶת-נָשַׁ֣י וְאֶת-יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹֽתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת-עֲבֹֽדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ:
יעקב מבקש, הרשה לי לקחת את נשי וילדי, הרי אתה יודע שעבדתי ומילאתי את חלקי כפי שסיכמנו.
{כז} וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם-נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָֽרֲכֵ֥נִי ה' בִּגְלָלֶֽךָ:
לבן לא כל כך רוצה שיעקב יעזוב אותו. הוא שם לב טוב מאוד מה קרה בביתו מאז שהצדיק נמצא. ברכה גדולה שורה בפרנסתו- המקנה גדל, הנכסים התרבו (ספורנו). גם סוף סוף נולדו ללבן בנים ולא בנות! שהרי אם היו לא בנים ברור שהיה שולח אותם לרעות את הצאן (רש"י). לבן מתחנן ליעקב- אנא, אם מצאתי חן בעיניך תשאר, שהרי ניחשתי- עשיתי בקסמים שלי והבנתי שה' בירך אותי רק בזכותך. לבן הרמאי מציג את עצמו כאילו הוא רואה שה' עושה איתו חסד ומשפיע עליו טוב. לבן לא חוזר פתאום בתשובה ומאמין בה'. הוא בסה"כ חושב שכך הוא יצליח ללחוץ על יעקב שיסכים להישאר (רלב"ג).
{כח} וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָֽרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה:
אומר לבן ליעקב, תנקוב-תפרש ותאמר לי מה השכר שתרצה מעתה ואילך. מה יהיה מספיק כדי שתסכים להישאר ולעבוד אצלי?
{כט} וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר-הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי:
יעקב פונה אל לבן- אתה ידעת, איך אני עבדתי את מקנך- כל הברכה הגדולה שבהתרבות הצאן לא באה מחמת המזל אלא בזכות איך שעבדתי בשבילך- זה שאני בקיא ביותר במלאכת מרעה הצאן והשקעתי רבות ועבדתי קשה והתאמצתי ללא הפסקה. וגם, איך התנהגתי עם המקנה- איך דאגתי למקנה שהיו בו חולות ופצועות ואני טיפלתי בהן וריפאתי אותן כראוי לרועה (ספורנו). ואיך שמרתי עליהן מכל משמר, איך דאגתי להן הרבה יותר מכל רועה אחר ואפילו הסתכנתי למענן לא פעם ולא פעמיים. עבדתי קשה מאוד, את כל כוחי השקעתי! עבדתי ביום ובלילה! לבן! אתה יודע שנהגתי עם המקנה כאילו היה זה המקנה הפרטי שלי! אתה יודע שדאגתי למקנה שלא יגרם להם צער והשקעתי את כל כולי למענם, למענך וגם כי פשוט אני אדם ישר ונאמן! (ע"פ הנצי"ב, המלבי"ם, בעל הליקוטים בחומש רב פנינים).
וממשיך יעקב ואומר ללבן:
{ל} כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר-הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ ה' אֹֽתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶֽעֱשֶׂ֥ה גַם-אָֽנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי:
וגם, מה היה לך עד שבאתי? מעט מקנה. ועכשיו? פרץ לרוב! ה' בירך אותך בגללי. עבדתי ללא הפסקה בשבילך! לא סתם יעקב מדגיש ומדגיש איך כל מה שיש ללבן זה בזכותו ושהוא עבד הרבה יותר ממה שהיה צריך. יעקב רוצה שלבן יבין שמגיע לו שכר הולם גם על עבודתו במשך ה-14 שנה האחרונות שבהן זכה לבן לברכה גדולה הרבה מעבר לרגיל.
ננסה לחשב בכאילו רק כדי להבין מעט:
|
העבודה עצמה |
לא כמו שכיר רגיל שעובד ביום או בלילה |
דואג למקנה ממש כשלו |
חריצות ובקיאות גדולה שהביאה לעושר |
סה"כ: |
פועל רגיל |
1000 |
--- |
--- |
--- |
1000 |
יעקב אבינו |
1000 |
1000 |
1000 |
1000 |
4000 |
ועכשיו, מתי אדאג לביתי כמו שדאגתי לביתך?? הגיע הזמן שאוכל לדאוג גם לפרנסת ביתי ולא אוכל להישאר אצלך ולרעות את צאנך.
{לא} וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן-לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לֹֽא-תִתֶּן-לִ֣י מְא֔וּמָה אִם-תַּֽעֲשֶׂה-לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר:
אומר לבן ליעקב- 'אני מוכן לתת לך שכר אפילו על השנים הקודמות שעבדת אצלי, העיקר שתשאר!' (מלבי"ם). אך יעקב נותר בשלו- 'לבן, אתה לא תיתן לי מאומה-שום דבר!'.
למה יעקב לא רוצה לבל את השכר? הרי באמת מגיע לו לקבל??
ובכן, יעקב לא מאמין ללבן כלל. הוא יודע שלבן בטח ימצא כל מיני דרכים להפטר גם ממה שהתחייב לתת ליעקב. יעקב יודע מי זה לבן הרמאי הוא בטח מציע זאת רק כדי להיראות כאדם הגון וישר כדי שיעקב יסכים להישאר ולהמשיך לגרום לצאן שלו להתברך (נצי"ב).
אִם-תַּֽעֲשֶׂה-לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר- יעקב יודע שלבן לא יתן לו שכר ראוי על עבודתו המסורה לאורך השנים שעברו לכן יעקב מסכם עם לבן שישוב לשמור על צאנו ושכרו יהיה מן הצאן. אח"כ יעקב דואג לפרנסת משפחתו בכל מיני דרכים מתוחכמות אך ישרות לחלוטין מתוך אחריות לדאוג לפרנסת משפחתו.
לפני שנראה בפסוקים מהן התחבולות אותן עשה יעקב כדי לקבל את שכרו המגיע לו נדגיש את דברי הרלב"ג שיעקב אבינו היה איש תם וישר, ולכן נאבק על הצדק ועשה את כל הנדרש על מנת שיקבל את המגיע לו. שאם אדם עושק אותו אין לצדיק לשתוק ולהפסיד את המגיע לו אלא עליו להיאבק עם כל חוכמתו ובכל כוחו ובכל הדרכים האפשריות והעיקר שלא יהיה זה בדרך של עוון או גזל ח"ו. וכפי שמסביר בעל ליקוטי אנשי שם שבדיוק כפי שרבש"ע חפץ שנהיה אנשים תמימים וישרים ודוברי אמת בלבבנו אפילו כלפי עכו"ם באותה מידה רבש"ע מצפה מאיתנו לנהוג בחכמה וערמה מול רשעים ונוכלים ולא לוותר להם כך שנשאר נקיים כעניים ודלים בגלל עמלנו וטרחתנו.
{לב} אֶֽעֱבֹ֨ר בְּכָל-צֹֽאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל-שֶׂ֣ה | נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל-שֶֽׂה-חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּֽעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי:
ומה יהיה השכר?
ראשית כל נקדים ונסביר:
רוב הוולדות של הבהמות נולדות בדומה לבהמה- בצבע ובצורה. אמנם, לפעמים נולדות בהמות שונות בצבע ובצורה. כלומר, בדר"כ לבהמה לבנה יוולד וולדות לבנות ולבהמה חומה חומות. אך, לפעמים אף לבהמה לבנה יתכן שתיוולד בהמה חומה או לבנה עם צורות שונות.
יעקב הציע ללבן- בא נעבור בין כל הצאן ונסיר כל שה מנוקד בנקודות קטנות או טלוא- שיש לו נקודות רחבות או שה כבשים שהוא פשוט בצבע חום. ובעיזים יהיה רק 2 אפשרויות או מנוקד או טלוא. ורק מה שיהיה בו אלו הדברים יהיה נחשב לשכר בשבילי (רמב"ן).
{לג} וְעָֽנְתָה-בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי-תָב֥וֹא עַל-שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר-אֵינֶ֩נּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּֽעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי:
ובעתיד, כשנבוא לבדוק מהו שכרי, תעיד עלי צדקתי שאני ישר ונאמן לגמרי. כל שה שאינו עם 3 התנאים- מנוקד, טלאים ובצבע חום, ובעיזים כל שאינו מנוקד וטלוא - בודאי שהוא גנוב איתי. כלומר, יעקב מציע שהוא יקח למרעה רק כבשים לבנות ועיזים ללא צורות. ושכרו יהיה הפוך- רק מהוולדות השונים, עם הצורות או בעלי הצבע השונה(חום), שיוולדו במרעה מכאן ולהבא. ואם כן, אם יהיה בעדר של יעקב בהמות ללא צורות או בצבע חום הרי בוודאי שהיא גנובה.
{לד} וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ:
אומר לבן: מקובל עלי לחלוטין! הלואי שכך יהיה. הרי ברור שרוב הסיכויים שלא יוולדו עיזים וכבשים בצבעים שאותם רוצה יעקב, לכן הוא מבחינתו מאושר לבצע עסקה שכזאת.
{לה} וַיָּסַ֣ר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת-הַתְּיָשִׁ֜ים הָֽעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל-הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר-לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל-ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד-בָּנָֽיו:
לבן "מגדיל ראש" ובאותו יום מסיר את כל התישים שהם אפילו רק 'עקודים', כלומר שיש להם נקודות לבנות קטנות בקרסול הרגל או שיש להם טלאים. ביחד איתם הוא מסיר את כל העיזים המנוקדות והטלואות, כל מה שיש בו איזה סוג שהוא של נקודה לבנה וגם את הכבשים השחומות. את כל אלו נתן בידי בניו שיקחום למקום אחר (רמב"ן).
{לו} וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַֽעֲקֹ֑ב וְיַֽעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת-צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּֽוֹתָרֹֽת:
לבן לוקח את כל הצאן שהופרש למקום רחוק- מרחק 3 ימי הליכה בין העדרים! וליעקב השאיר את הצאן האחר. חכמים מלמדים אותנו שלבן הרשע והרמאי לא לקח רק את בעלי הנקודות אלא בכלל את כל הבריאות והשאיר ליעקב רק את המיותרות- העקרות והחולות.
{לז} וַיִּֽקַּח-לוֹ יַֽעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל-הַמַּקְלֽוֹת:
יעקב לוקח מקלות לחים בצבע חום. המקלות היו של עץ לבנה, לוז וערמון. במקלות אלו פיצל כלומר- קילף (רש"י) את קליפת העץ כך שיחשף הלובן של 3 סוגי המקלות.
{לח} וַיַּצֵּ֗ג אֶת-הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּֽרְהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת:
{לט} וַיֶּֽחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל-הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים:
את המקלות המקולפים לקח יעקב ונעץ ברהטים (-בריכות המיועדות להשקיית הצאן). כך שכאשר באו הצאן לשתות הן התחממו וזה השפיע על צורת העוברים כך שהבהמות השונות המליטו כמו הצורות של המקלות- נקודים, עקודים וטלואים.
'ויחמנה'- התחממו (אם שואלים אז נסביר שזה משהו שקשור להולדה אצל הבהמות).
{מ} וְהַכְּשָׂבִים֘ הִפְרִ֣יד יַֽעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּ֠ן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל-עָקֹ֛ד וְכָל-ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּ֨שֶׁת-ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל-צֹ֥אן לָבָֽן:
את הרעיון של המקלות עם הצורות עשה יעקב גם בזמנים נוספים. יעקב היה לוקח את כל הנולדים עקודים ונקודים, הפרידם משאר הצאן ושׂם אותן כעדר בפני עצמו. את העדר הזה היה שׂם בזמן ההליכה למרעה לפני עדרי הצאן הלבנות כך שהיו מסתכלות לכיוונם ואח"כ מולדות כמותם.
{מא} וְהָיָ֗ה בְּכָל-יַחֵם֘ הַצֹּ֣אן הַֽמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַֽעֲקֹ֧ב אֶת-הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּֽרְהָטִ֑ים לְיַֽחֲמֶ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת:
חכמות המרעה של יעקב גדולה מאוד. יעקב היה יודע היטב מתי חלים זמני החימום של הבהמות- כלומר מתי הן יכולות להוליד. לכן, היה דואג תמיד שכאשר היה מגיע אותו זמן היה שם את המקלות רק מול הצאן המקושרות= הבריאות. שהן יכולות להוליד.
{מב} וּבְהַֽעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָֽעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַֽעֲקֹֽב:
אך כאשר היה מגיע זמנן של הצאן החלשות יותר- העטופות, לא היה שׂם יעקב את המקלות מכיוון שהן אינן מסוגלות להמליט. וכך היה שהחלשות היו ללבן ואילו המקשורות-הבריאות ליעקב.
{מג} וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי-לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַֽעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַֽחֲמֹרִֽים:
בחסדי ה' מאמציו של יעקב נשאו פרי ומעשיו הצליחו וצאנו התרבה מאוד הרבה מעבר להצלחה רגילה שצפויה להיות במלאכת הצאן (ספורנו). וברוך ה', אפילו הצליח למכור את צאנו בהרבה כסף ולקנות עבדים ושפחות גמלים וחמורים עד שהפך לעשיר מופלג ביותר.
{א} וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת-דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי-לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵֽאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל-הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה:
יעקב שומע את בני לבן מדברים בניהם. הוא שומע כי הם מספרים עליו לשון הרע- "יעקב לקח את כל מה שהצליח בו ממה ששייך לאבינו! זה בכלל לא שייך לו!" (ספורנו)
יעקב נדהם! וכי יש משהו מדבריהם נכון??
איך היה ראוי שבני לבן יתנהגו?
ובכן, היה ראוי שידברו בשבחו של יעקב, שיספרו זה לזה ולכל מכריהם על מסירותו, נאמנותו, יושרו וחריצותו העצומה במשך עשרים השנים האחרונות. מן הראוי היה שיהללו את יעקב אבינו יותר מכל רועי חרן, ואף להודות לו על כך שבזכות עמלו הרב מִקְנֶה אביהם התעצם ובכלל עצם הולדתם הייתה בזכות צדקותו של יעקב! מן הראוי היה להם לתת ליעקב אבינו מתנות גדולות ומכובדות ולסייע לו בכל דבר אפשרי בטרם יעזוב את חרן. אך לא היו כך פני הדברים- בני לבן נוהגים כאביהם- מספרים לשון הרע, משקרים ומרמים. כפיות הטובה שלהם על הברכה שזכה לה אביהם היא לא נתפסת. בני לבן מלאי קנאה ליעקב על כך שצבר עושר כה רב והם רוצים שזה יהיה רק להם (ע"פ הכלי יקר, רש"י, הרמב"ן, ספורנו).
{ב} וַיַּ֥רְא יַֽעֲקֹ֖ב אֶת-פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶ֛נּוּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם:
יעקב שם לב לכך. הוא רואה שמאז שבני לבן דיברו עליו לשה"ר לבן מתנהג אליו אחרת. יעקב מבין שלבן הרשע מקבל את דברי בניו.
לבן יודע מה האמת. הוא יודע שלא היה לו כלום אלמלא צדקותו של יעקב שהביאה ברכה לביתו. ושאפילו בניו לא היו נולדים ללא נוכחותו של יעקב בביתו. ובכל זאת, לבן הרשע מקבל את הלשון הרע של בניו (ספורנו) ואינו מוחה בבניו שמקנאים ביעקב ועל כך שהם כפויי טובה ליעקב.
{ג} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-יַֽעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמֽוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ:
אחרי שיעקב שמע את דברי בני לבן וראה כי לבן אביהם אף קיבל את דבריהם נכנס בליבו חשש ופחד על כן מיד התגלה אליו הקב"ה כדי לחזק אותו שלא יחשוש מלבן (צרור המור) ואומר לו- 'יעקב, הגיע הזמן שתחזור אל ארץ אבותיך, אל הארץ הקדושה והטהורה הארץ בה תוכל ששכינתי תשרה עליך ובה אהיה קרוב אליך יותר ואשמור עליך יותר מאשר בהיותך מחוצה לה. וזה מכיוון שכל עוד אתה נמצא עם לבן הטמא אין שכינתי יכולה לשרות עליך' (רש"י).
יעקב מתכונן לחזרה הביתה. אך ראשית כל הוא רוצה לדבר עם בני ביתו ובראשם נשותיו- רחל ולאה ולהסביר היטב ובאריכות מדוע הוא רוצה לעזוב את בית אביהן. דבר זה חשוב מאוד ליעקב מכיוון שהוא רוצה שיהיו שותפות עימו וילכו עימו ברצון (רלב"ג).
{ד} וַיִּשְׁלַ֣ח יַֽעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל-צֹאנֽוֹ:
יעקב בחוכמתו הרבה נזהר מלבן ובניו וקורא לנשותיו העיקריות- רחל ולאה שיבואו אליו לשדה, במקום בו הוא רועה את הצאן. במקום זה לבן ובניו לא יוכלו להקשיב לשיחותיו.
{ה} וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָֽנֹכִי֙ אֶת-פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי-אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹקֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי:
יעקב מספר להן- אני שָׂם לב שאביכם כבר אינו שמח כ"כ שאני נמצא. אני יודע שהוא קיבל את הלשון הרע שסיפרו עלי כאילו אני לוקח את הכל ממנו, לכן, כעת הוא כבר לא כ"כ שמח ואפילו שהוא יודע שכל הברכה בצאנו היא בזכות ברכת ה' עלי.
{ו} וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל-כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת-אֲבִיכֶֽן:
ואתן יודעות איך אני עבדתי קשה למען אביכן. הכל עשיתי למען עשיית מלאכתי נאמנה.
{ז} וַֽאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶֽחֱלִ֥ף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא-נְתָנ֣וֹ אֱלֹקִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי:
ואילו אביכן לעומת זאת שיקר (אונקלוס) לי כל הזמן, ואפילו את ההסכם של השכר שינה ללא הרף (בכור שור, רשב"ם). בהתחלה היה ההסכם כולל את המראות 'נקודים' ו-'טלואים' ואת הצבע החום ואז שינה אותו להיות רק מראה אחד וגם אותו הוא שינה בכל שנה מחדש (רמב"ן). אך הקב"ה שומר עלי, עלינו ולא אתן ללבן לעשות עימי רע.
איזו ענווה של יעקב אבינו! יעקב הצדיק אינו זוקף לזכותו את ההצלחה ואינו מתגאה בחכמתו אלא זוכר תמיד שה' הוא העוזר לו להצליח.
כיצד היה הדבר:
{ח} אִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָֽלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָֽלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים:
בהתחלה, אכן זכיתי לברכה ונולדו עקודים, נקודים, טלואים וחומים, לפי ההסכם. אך כשלבן ראה את הצלחתי אז היה מתחיל לשנות.
אך ה' תמיד היה בעזרי ואם היה משנה ואומר שמעתה הצאן הנולדות 'נקודים' יהיה לשכר אז הקב"ה היה עושה עמי חסד גדול וגורם שהנולדים כולם יהיו נקודים. ואם היה משנה אח"כ ואומר שיהיו 'עקודים' גם אז היה משנה הי"ת את הנולדים שיהיו כולם 'עקודים'. יעקב מדגיש לנשיו שלא מעשה המקלות והמאמצים הכבירים שלו הם העיקר אלא הפלא האלוקי המיוחד שעשה עימם הי"ת הוא שסייע בידם וכפי שהבטיח לו "ושמרתיך בכל אשר תלך" - 'לולא הסיעתא דשמיא לה זכיתי לא היה אפשר לעמוד מול הרמאות הנוראה של לבן'! (עקידת יצחק, רמב"ן).
{ט} וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹקִ֛ים אֶת-מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּֽתֶּן-לִֽי:
וכך היה מפריש-מבדיל הי"ת את המקנה של אביכן ונותן לי את המגיע לי מלכתחילה עבור עבודתי המסורה (אונקלוס).
{י} וַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן וָֽאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּֽחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעֲתֻּדִים֙ הָֽעֹלִ֣ים עַל-הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים:
וכאשר היה מגיע הזמן בו הצאן מולידות ומתחממות. הייתי חולם חלום מיוחד במינו ברוח הקודש- ובחלומי, היה זה גילוי מאת ה' שהצאן הנולד יוולד כמו הצאן שצריך להיות השכר על עבודתי (רמב"ן).
{יא} וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָֽאֱלֹקִ֛ים בַּֽחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָֽאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי:
המלאך פנה אלי וקרא לי- יעקב. ומיד עניתי 'הנני'.
{יב} וַיֹּ֗אמֶר שָׂא-נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל-הָֽעֲתֻּדִים֙ הָֽעֹלִ֣ים עַל-הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ:
הבט היטב, ותראה כי כל התישים והאילים הם או עקודים או נקודים או ברודים (= מעין חוט לבן מקיף את גוף הבהמה). בכך תבין שה' רואה את כל מה שלבן מנסה לעשות לך ולקחת את מה שמגיע לך אך דבר לא יעלה בידו! ה' שומרך ומסבב שתמיד יוולדו כפי התנאים שלבן משנה! (רמב"ן)
{יג} אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּית-אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל-אֶ֥רֶץ מֽוֹלַדְתֶּֽךָ:
אני מלאך ה' שהתגלה לך בבית א-ל ושם משחת בשמן את האבן למצבה כדי לקדש אותה לעבודת ה' ושם נדרת לה' שכאשר תחזור תעבוד את ה' על האבן הזו ותקריב קרבנות לה' ותתן מעשרות וצדקה לשם ה'.
על כן, כעת, קום וצא מהארץ הזו ושוב לארץ אבותיך.
{יד} וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ:
{טו} הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם-אָכ֖וֹל אֶת-כַּסְפֵּֽנוּ:
{טז} כִּ֣י כָל-הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹקִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹקִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה:
בדרך כלל, כשאדם מגיע לרגע שעליו להיפרד מבניו ובנותיו האהובים והיקרים או סב שנפרד מנכדיו וניניו ההתרגשות גדולה, האהבה והציפיה לקראת המפגש הבא כבר עולה ולפעמים אפילו מחלקים מתנות וכמובן שמלווים את היוצאים לדרך.
אם כן, איך יעקב נפרד מלבן?
{יז} וַיָּ֖קָם יַֽעֲקֹ֑ב וַיִּשָּׂ֛א אֶת-בָּנָ֥יו וְאֶת-נָשָׁ֖יו עַל-הַגְּמַלִּֽים:
יעקב מקבל אישור מנשיו ויוצא לדרך. יעקב קם ולוקח את בניו ונשיו ושם אותם על הגמלים. מוכנים ליציאה.
{יח} וַיִּנְהַ֣ג אֶת-כָּל-מִקְנֵ֗הוּ וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁ מִקְנֵה֙ קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֑ם לָב֛וֹא אֶל-יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:
את כל מקנהו הוביל, עם כל רכושו שזכה בו בזכות עבודתו, וגם את כל מה שקנה בפדן ארם ממכירת חלק מהצאן- עבדים, שפחות, גמלים וחמורים, כולם מתחילים לנוע חזרה הביתה אל יצחק אביו שבארץ כנען. הגעגועים מציפים את יעקב, כמה הוא מתגעגע לשוב לבית אביו ולארץ הקודש! כבר 34 שנה שהוא רחוק מהם! (נצי"ב).
אמנם יעקב אבינו יודע שה' שומר עליו ומשגיח, אך אין זה אומר שהוא צריך לסמוך על הנס שהוא ישיג שוב את הרכוש הזה. לכן, יעקב נוהג באחריות רבה ביחס לכל רכושו, עד לקטן ביותר (רלב"ג).
{יט} וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת-צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת-הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ:
בינתיים, לבן כלל לא נמצא באיזור. הוא יצא לגזוז את צאנו שכפי שלמדנו נמצא במרחק רב. כולם כבר מתכוננים ליציאה ורחל מרגישה את אהבתה לאביה שמתעוררת בתוכה- איך היא יכולה לעזוב את אבא הזקן מבלי לדאוג שיזכה לחזור בתשובה?? לכן, רחל מחליטה- אני עוזרת לאבא! לא אתן לו להמשיך לחיות בטעות של עבודת אלילים! רחל, ניגשת בשקט לאוהל אביה ולוקחת את התרפים שלהם אביה היה עובד (רש"י).
{כ} וַיִּגְנֹ֣ב יַֽעֲקֹ֔ב אֶת-לֵ֥ב לָבָ֖ן הָֽאֲרַמִּ֑י עַל-בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא:
למה יעקב לא נפרד מלבן כמו שראוי להיפרד מסבא אוהב?
יעקב חושש מלספר ללבן שהוא רוצה ללכת. הוא בטוח שלבן ימצא דרכים להשאיר אותו לזמן נוסף. ואף חושש שימצא דרכים לקחת ממנו את רחל ולאה. על כן יעקב מסתיר מלבן את רצונו לחזור לביתו, לארץ הקודש (ספורנו). חבל, כמה פסולה היא כפיות טובה, במקום להעריך את יעקב על מסירות הנפש והנאמנות שלו בעבודת המרעה גורם לבן ליעקב שיברח ממנו מבלי להודיע מראש.
{כא} וַיִּבְרַ֥ח הוּא֙ וְכָל-אֲשֶׁר-ל֔וֹ וַיָּ֖קָם וַיַּֽעֲבֹ֣ר אֶת-הַנָּהָ֑ר וַיָּ֥שֶׂם אֶת-פָּנָ֖יו הַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
יעקב בורח, עם כל משפחתו ורכושו, חוצה את נהר פרת שבדרך (אונקלוס) וממשיך בכיוון הר הגלעד.
{כב} וַיֻּגַּ֥ד לְלָבָ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֥י בָרַ֖ח יַֽעֲקֹֽב:
לאחר 3 ימים הגיע אדם אל לבן ומספר לו- יעקב ברח!
{כג} וַיִּקַּ֤ח אֶת-אֶחָיו֙ עִמּ֔וֹ וַיִּרְדֹּ֣ף אַֽחֲרָ֔יו דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיַּדְבֵּ֥ק אֹת֖וֹ בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
ומה עושה לבן? מה ראוי שיעשה אדם שחתנו עם בנותיו יוצאים לדרך חדשה? – שיבוא ויפרד מהם כראוי ולהצטער על שהם בורחים ואינם רוצים להיפרד ממנו כראוי.
לבן ממש לא נוהג כך. איזו רשעות. לבן חוזר לעיר ואוסף את אחיו- קרוביו (תרגום יונתן), ואת כל גיבורי החיל שבעירו (רמב"ן ע"פ פרקי דר' אליעזר), ופותח במרדף של 7 ימים. לבן, כבר בצאתו רוצה דבר אחד- להרוג את כל משפחת יעקב- "לעקור את הכל"! לא יאומן! איזו רשעות! לא רק שלא נפרד מהם אלא אף רוצה להורגם!
{כד} וַיָּבֹ֧א אֱלֹקִ֛ים אֶל-לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י בַּֽחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן-תְּדַבֵּ֥ר עִם-יַֽעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד-רָֽע:
לבן מגיע אל תחת הר הגלעד ורואה את מחנה יעקב בראש ההר ומחליט ללון בלילה תחת ההר (רמב"ן). ובלילה מתרחש דבר שלבן לא העלה בדעתו- אמנם לבן עצמו עובד לאלילים וכל מקומו אנשי כמותו, אך ה' אוהב את עבדיו הצדיקים ורוצה לשמור עליהם מכל דבר רע. על כן, ה' מתגלה ללבן לכבודו של הצדיק יעקב (רמב"ן, רלב"ג), ומזהיר את לבן- אפילו אל תדבר עם יעקב כלל- מטוב ועד רע.
אך למה שלא ידבר עם יעקב דברים טובים?
חז"ל מסבירים לנו שאפילו הדברים הטובים שעליהם חושבים הרשעים הם אינם טובים ומצויות בהם דברים רעים (רש"י). וגם אפילו אם לבן באמת רוצה להציע ליעקב דברים טובים באמת ולנסות כך לשכנעו לחזור עימו לחרן- גם את זה ה' מצוה את לבן שלא יאמר. מכיוון שיעקב חוזר לארץ על פי רצון ה'! (רמב"ן).
{כה} וַיַּשֵּׂ֥ג לָבָ֖ן אֶת-יַֽעֲקֹ֑ב וְיַֽעֲקֹ֗ב תָּקַ֤ע אֶת-אָֽהֳלוֹ֙ בָּהָ֔ר וְלָבָ֛ן תָּקַ֥ע אֶת-אֶחָ֖יו בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד:
לבן מגיע ליעקב. יעקב ומשפחתו בהר ובאותו מקום גם מחנהו של לבן (תרגום יונתן).
{כו} וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת-לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת-בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב:
אומר לבן ליעקב, מדוע ככה עשית והסתרת ממני את יציאתך ולקחת את בנותי כך בכוח כאילו הן שבויות חרב במלחמה?? (רש"י)
{כז} לָ֤מָּה נַחְבֵּ֨אתָ֙ לִבְרֹ֔חַ וַתִּגְנֹ֖ב אֹתִ֑י וְלֹא-הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י וָֽאֲשַׁלֵּֽחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר:
למה ברחת כך ללא ידיעתי?? אם היית אומר הייתי שולח אותך בשמחה ובשירים עם כלי נגינה- תוף, כינור....
לבן היה ערמומי ושקרן. וסתם ניסה להיראות אדם טוב וישר. איזה רשע! אם באמת כך הם הדברים אז מדוע לבן מגיע עם גיבורי החיל של עירו?! לשם מה? לשם משמר כבוד ליעקב והמשפחה?!
{כח} וְלֹ֣א נְטַשְׁתַּ֔נִי לְנַשֵּׁ֥ק לְבָנַ֖י וְלִבְנֹתָ֑י עַתָּ֖ה הִסְכַּ֥לְתָּ עֲשֽׂוֹ:
לבן לא מפסיק להעיז פניו ועוד אומר ליעקב- ולא הנחת לי להיפרד כראוי ממשפחתי, בני בנותי ובנותי (ת"י) - לנשקם לשלום כפי שמתאים למשפחה. בזה טעית לגמרי שלא נהגת כראוי.
איך לבן מעיז?! הוא בא במטרה לאבד את הכל! להרוג את כל המשפחה של יעקב והוא עוד מעיז להיתמם??? הרי לולי התגלות ה' במיוחד ללבן, היה לבן מנסה לממש את זממו!
{כט} יֶשׁ-לְאֵ֣ל יָדִ֔י לַֽעֲשׂ֥וֹת עִמָּכֶ֖ם רָ֑ע וֵֽאלֹקֵ֨י אֲבִיכֶ֜ם אֶ֣מֶשׁ | אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ מִדַּבֵּ֥ר עִם-יַֽעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד-רָֽע:
איזה רשע! אפילו אחרי שה' מתגלה אליו מעיז לבן ואומר - יש בכוחי לעשות לכם רע, אבל פשוט אלוקיכם התגלה אלי והזהיר אותי שלא לדבר לא טוב ולא רע (רבנו בחיי).
{ל} וְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי-נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת-אֱלֹהָֽי:
ומכיוון שסוף סוף בחרת ללכת כי אתה כל כך מתגעגע לבית אביך. אך למה גנבת את האלוהים שלי?
לבן מדבר עם יעקב כאילו הוא צודק ובכלל לא שם לב איך הוא מבייש את עצמו. חז"ל (בראשית רבה עד, ח) אומרים שאפילו נכדיו, השבטים שמעו את דבריו והתביישו כיצד סבם לעת זקנותו כך מבייש את עצמו שהוא אומר שאפשר לגנוב את האליל שלו. ובכן, זהו כנראה אליל רציני.... (ע"פ המתנות כהונה) אוי להם לרשעים שעובדים לאלילים כאלה שאפשר לגנוב אותם ואינם יכולים לעשות דבר, כמו שחז"ל אומרים בתהילים קט"ו- "פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו".
{לא} וַיַּ֥עַן יַֽעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן-תִּגְזֹ֥ל אֶת-בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵֽעִמִּֽי:
יעקב ברורה כוונתו האמיתית של לבן. על כן ענה על 2 שאלותיו: א) למה ברח? ב) למה גנב את אלוהיו? יעקב עונה בחוכמה ללבן, על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון (רשב"ם).
בנוגע לשאלה הראשונה- כי פחדתי שמא תמצא כל מיני תירוצים ותגזול את בנותיך ממני.
{לב} עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת-אֱלֹהֶ֘יךָ֘ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר-לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַח-לָ֑ךְ וְלֹֽא-יָדַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם:
ועל השאלה השניה ביתר תוקף- לא גנבנו דבר! אצל מי שתמצא את אלוהיך הוא לא יחיה! ליעקב ברור ב-200% שאף אחד מאנשי ביתו לא קשור להיעלמות האליל של לבן, לכן אומר יעקב בצורה כה תקיפה. יעקב אומר ללבן תבדוק נגד כל קרובינו שנמצאים פה ותראה אם אתה מזהה אפילו דבר אחד מרכושך ותקח אותו. יעקב כמובן, כלל לא ידע שרחל היא זו שבאמת גנבתם (ספורנו).
{לג} וַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹֽהֶל יַֽעֲקֹ֣ב | וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָֽאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל:
לבן מתחיל בחיפושים. הוא נכנס לאוהל יעקב, שהוא בעצם אוהל רחל שהייתה עיקר הבית, ממשיך לאוהל לאה וחוזר אח"כ לאוהל רחל, אח"כ משלא מצא דבר הוא ממשיך עוד לבדוק באוהל 2 השפחות, בלהה וזלפה (רש"י).
{לד} וְרָחֵ֞ל לָֽקְחָ֣ה אֶת-הַתְּרָפִ֗ים וַתְּשִׂמֵ֛ם בְּכַ֥ר הַגָּמָ֖ל וַתֵּ֣שֶׁב עֲלֵיהֶ֑ם וַיְמַשֵּׁ֥שׁ לָבָ֛ן אֶת-כָּל-הָאֹ֖הֶל וְלֹ֥א מָצָֽא:
איך יתכן שלבן לא מצא דבר?
כשרחל ראתה את אביה עם כל גיבורי החיל של חרן חששה מאוד שמא אביה יהרוג אותה אם יגלה את התרפים אצלה. לכן היא לקחה את התרפים והחביאה אותם באוכף והתיישבה עליהם.
איזו רשעות של לבן! עד כדי כך הוא להוט ודבוק אחרי העבודה זרה שלו, עד כדי כך שהוא מוכן להרוג את בִּתו!
כמובן, שלבן מחפש ומחפש ולא מוצא דבר.
{לה} וַתֹּ֣אמֶר אֶל-אָבִ֗יהָ אַל-יִ֨חַר֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי-דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י וַיְחַפֵּ֕שׂ וְלֹ֥א מָצָ֖א אֶת-הַתְּרָפִֽים:
רחל, שחוששת מפני אביה מתנצלת בפני אביה כדי שלא יכעס וממציאה תירוץ- "דרך נשים לי", כלומר, אני חלשה כמו שידוע שנשים לפעמים מרגישות חלשות וזקוקות ליותר מנוחה, ולכן איני יכולה לקום לכבודך. לבן המשיך בחיפושיו ולא מצא דבר.
את המושג 'דרך נשים לי' נסביר באותן מילים 'יש לי משהו של נשים', ואם ישאלו יותר אז נסביר בכלליות שהיא אמרה שהיא נידה שזה חולי של נשים ובע"ה נלמד על כך בספר ויקרא.
{לו} וַיִּ֥חַר לְיַֽעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַֽעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה-פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַֽחֲרָֽי:
איזו גדלות נפש של יעקב! אחרי כל הרמאות של לבן, ההשפלה ללא הפסקה, הוא אינו מבזה ומשפיל את חמיו אלא משיב לו בדברי תוכחה בעוז ובאומץ על חשדותיו שהוכחו כלא כלום אך למרות כל הסיבות הטובות, יעקב לא הכהו ולא פצעו ואף לא ביזהו כלל (ב"ר, ע"ד, י').
יעקב כועס על לבן מאוד ועל כן הוא מוכיחו בתקיפות מכיוון שהנה הוא לא מצא דבר ובכלל היה ראוי שיעקב היה לוקח ממנו את כל כלי ביתו אחרי שהוא (-לבן) היה משנה את שכרו ללא הרף ותובע מיעקב את הטריפות ויעקב היה משלם עליהם שלא כדין.
לבן! במה פשעתי?! במה חטאתי?! שככה רדפת אחרי?!
{לז} כִּי-מִשַּׁ֣שְׁתָּ אֶת-כָּל-כֵּלַ֗י מַה-מָּצָ֨אתָ֙ מִכֹּ֣ל כְּלֵֽי-בֵיתֶ֔ךָ שִׂ֣ים כֹּ֔ה נֶ֥גֶד אַחַ֖י וְאַחֶ֑יךָ וְיוֹכִ֖יחוּ בֵּ֥ין שְׁנֵֽינוּ:
הרי מיששת ובדקת בכל חפצי, האם מצאת משהו אחד מכלים השייכים לך??!! אם כן, שים פה, מול קרובי וקרוביך והם יבררו ויגידו למי זה שייך (רש"י, ת"י).
{לח} זֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָֽנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹֽאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי:
עשרים שנה אני איתך! איך שמרתי ודאגתי לצאנך! וכי זה סתם קרה שכבשיך ועיזיך מעולם לא הפילו עוברן?! זה היה בזכות ששמרתי עליהן היטב מכל פגע ובנוסף דאגתי שיאכלו כמו שצריך (רשב"ם). בזכות זה הן מעולם לא הפילו עוברן! מדהים! 20 שנה יעקב אבינו רועה את צאן לבן ומעולם לא היו הפלות לצאן לבן! איזו טוּב לב יש ליעקב אבינו! איזו חמלה ודאגה! כמה רחמים וכמה זהירות ומסירות יש לו לצאן לבן!
יעקב אבינו ממשיך ומדגיש- ואיך נהגתי עם הכבשים הזכרים?? וכי אכלתי מהם כפי ששאר הרועים בחרן נוהגים?! אתה יודע שזה לא כך! מעולם לא לקחתי לעצמי לאכול מצאנך! (רשב"ם).
{לט} טְרֵפָה֙ לֹֽא-הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָֽנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה:
יעקב ממשיך לומר בכבוד את תוכחתו הקשה ומזכיר ללבן- מה אתה דרשת ממני בקשר לכבשים שנטרפו?! האם יש דבר כזה שרועה משלם עבור צאן שנטרף? הרי כולם יודעים שהרועה אנוס ואינו מחויב לשלם על מקרים שכאלו (נצי"ב), ובטח שאינו צריך לסכן את חייו למען הצאן. ומה אני עשיתי? אני שילמתי, לפנים משורת הדין, על כל כבשה שנטרפה על ידי אריות וזאבים (רש"י, ספורנו), ואפילו יותר מזה! אני סיכנתי את חיי כמה פעמים כדי להציל את צאנך! אם היה מגיע אריה או זאב ותופס בשיניו שה או עז, הייתי מחלץ אותם אפילו מבין שיניהם! (נצי"ב) כך שמעולם לא הגיעה טריפה לביתך! כי אני הייתי מחסיר אותה ממניין הצאן שלי ואני הייתי משלם עליה. ובנוסף, על צאנך שמרתי הכי טוב שרק יכולתי! הייתי שומר ביום ושומר גם בלילה. ולפעמים אף הייתי ישן עם הצאן בדיר על מנת לשמור עליהן. אם הייתה נגנבת כבשה, אז היית דורש ממני לשלם לך עבורה (רש"י). והאם זה סתם לשמור?? ממש לא! שמרתי עליהן גם בזמנים קשים! (כמו שרואים בפס' הבא)
{מ} הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי:
הייתי שומר עליהן ביום ואפילו שהייתי סובל מהחום הרב, ואף בלילה כשהיה קור עז בחוץ. ולא פעם ולא פעמיים, הרבה יותר מכך הייתה נודדת שנתי מעיני- שלא הייתי ישן רק כדי לוודא שהצאן בסדר, ושאין חשש לשום תקלה או בעיה ושאין אף חיה רעה שמגיעה לפגוע בהן (רש"י, רד"ק).
{מא} זֶה-לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֘ בְּבֵיתֶ֒ךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּֽע-עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּֽחֲלֵ֥ף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים:
כבר 20 שנה שאני בביתך, 14 תמורת בנותיך ועוד 6 עבור השכר המגיע לי וכיצד נהגת איתי?! את ההסכמים ביננו שינית עשרות פעמים!
{מב} לוּלֵ֡י אֱלֹקֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹקֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת-עָנְיִ֞י וְאֶת-יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹקִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ:
ללא אלוקי אבותי, אלוקי אברהם והאלוקים שממנו אבי יצחק ירא בזכות שהוא מכיר בגדלותו, הייתי עכשיו חוזר לבית אבי ריק- ללא כלום- כי אתה היית גוזל ממני את כל רכושי! (בכור שור) ולא היית שולח אותי בשמחה ובשירים כפי שאמרת (רשב"ם). אלוקי אבותי ראה את צערי ועבודתי המרובה ועל כן הוכיח אותך אתמול על התנהגותך (רש"י, אונקלוס, ת"י).
{מג} וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶל-יַֽעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי-ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה-אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֨לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ:
איזו עוצמה יש לדבריהם של צדיקים! איזה כח יש לדיבורם! יעקב מוכיח את לבן, בכבוד ובתקיפות. לבן שומע את התוכחה ופתאום הוא קולט שבאמת הוא זכה לברכה מיוחדת מאת ה' בפרנסתו כאשר יעקב היה בביתו. לבן מבין שבעצם כל מה שיש לו זה בזכות ה' ששלח לו ברכה דרך יעקב ולא בזכות שום דבר אחר. זה גורם ללבן לפחד מיעקב שה' איתו (רד"ק).
דבר זה היה מאת ה', ה' אוהב את יעקב ולכן גרם לכך שלב לבן יתהפך לטובה על יעקב עד כדי כך שבפסוק הבא לבן עוד יבקש לכרות ברית עם יעקב! (רלב"ג). הזעזוע הזה שנגרם ללבן גרם לכך שכשלבן שמע את תוכחתו של יעקב הוא הבין שהוא טעה בגדול עד עכשיו. פתאום התעורר בתוכו רגש ישן מאוד, רגש שהוא לא הרגיש כבר 20 שנה! פתאום הוא הרגיש שהוא אוהב את בנותיו ושהוא רוצה לדאוג להן ולילדיהן-נכדיו. לבן מצטער ומרגיש חמלה אמיתית על צאצאיו ומנסה לרצות את יעקב (בכור שור, רמב"ן, רשב"ם):
"יעקב", פונה לבן בעדינות אל יעקב, "אינך מבין. אלו בנותי, אלו נכדי, הצאן יצא מתוך צאני (תרגום יונתן), ובכלל כל רכושך משלי הגיע. באמת אכפת לי מכל זה! לכן, שואל אני אותך מה אוכל לעשות להן היום או לבניהן כדי להיטיב עמהם?" (רמב"ן).
[אפשר להציג את הדברים בדרך שאלה:
דובר אמת ומתוך חמלה לבנותיו.
{מד} וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:
מבקש אני ממך שנכרות ביננו ברית וה' יהיה לְעֵד ביננו על הברית הזו.
כנראה שלבן באמת משתנה, אמנם, עד עכשיו במשך שנים ארוכות הוא לא דאג לבנותיו ולצאצאיהן ולא היה אכפת לו מה יהיה איתן שהרי כל רצונו היה להרוויח עוד רכוש ממלאכת יעקב. אך כעת, לבן מבקש מיעקב לכרות עימו ברית- זו דאגה לעתיד שיהיה טוב לבנותיו (רמב"ן) כפי שנראה בהמשך הפסוקים מה כלול בברית הזו.
{מה} וַיִּקַּ֥ח יַֽעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה:
יעקב מקשיב היטב לדברי לבן ומקבל ואז בגבורה עצומה מרים אבן גדולה ומציב אותה לגובה כמצבה.
יעקב אבינו צדיק ענק, לאחר שלבן רימהו ללא הרף, אזי אפילו בשעת כעסו על לבן דיבר איתו בתקיפות אך בְּרַכּוּת ובכבוד. אשרינו מה טוב חלקנו שאנו צאצאים לאבותינו הצדיקים והישרים! (הקדמת הנצי"ב לבראשית)
{מו} וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ-גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל-הַגָּֽל:
יעקב קורא לאחיו, הלא הם עבדיו (רד"ק), אך כפי שאנו כבר יודעים, ברור שיעקב פונה בכבוד גדול לכל אדם ועל אחת כמה וכמה שכך יפנה לעבדיו ולכן הוא קורא להם באופן כ"כ מכובד.
חז"ל מלמדים אותנו הסבר נוסף- שיעקב קורא 'אחים' לקרובי לבן (רמב"ן). כלומר, אחיו או קרובי משפחתו שבאו עם לבן מחרן.
בכל מקרה, יעקב מבקש מעבדיו או מקרובי לבן שיאספו אבנים ויקחו אותם כדי לעשות מהם גל אבנים- ושם עשה להם יעקב סעודה גדולה (רמב"ן).
{מז} וַיִּקְרָא-ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָֽׂהֲדוּתָ֑א וְיַ֣עֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד:
בהתחלה, לבן קרא למקום בשם ארמי- יגר שהדותא, ואילו יעקב מקפיד שלא לשנות מלשון הקודש וקורא לו – גלעד (ספורנו).
{מח} וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל-כֵּ֥ן קָֽרָא-שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד:
ולבן אמר- גל האבנים הזה יהיה עדות ביננו על הברית שאנו כורתים. ולבן קיבל את השם שיעקב נתן ועזב את השם שהוא קרא וכן גם לבן קראו 'גלעד' (רמב"ן).
{מט} וְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף ה' בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵֽרֵעֵֽהוּ:
למקום זה קראו גם בשם 'מצפה' על שם האבן הזו שבה אמרו זה לזה 'יצף ה''- כלומר שה' יצפה, יסתכל עלינו כְּשֶׁנִּסָתֶר-שלא נתראה. כלומר שאם לא נעמוד בהסכם הברית שביננו שהרי אנו לא נמצאים אחד ליד השני כדי לפרוע ממי שמפר את הברית אזי ה' יפרע ממנו (ת"י). ומה יהיה נחשב הפרת הברית?
{נ} אִם-תְּעַנֶּ֣ה אֶת-בְּנֹתַ֗י וְאִם-תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל-בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹקִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:
אומר לבן ליעקב: שאתה לא תענה את בנותי, ולא תקח נשים נוספות מלבדן, כולל בלהה וזלפה (רש"י). ומסיים שאין כאן איש נוסף אלא ה' שהוא עד על הברית שביננו.
{נא} וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַֽעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה | הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:
וממשיך לבן לומר ליעקב, גל האבנים הזה והאבן שהעמדת בעקבות שבקשתי שנכרות ברית (רשב"ם) הם יהיו עדים בינינו.
{נב} עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם-אָ֗נִי לֹא-אֶֽעֱבֹ֤ר אֵלֶ֨יךָ֙ אֶת-הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם-אַ֠תָּ֠ה לֹא-תַֽעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת-הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת-הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:
הם עדים, שאני לא אעבור את גל האבנים וגם אתה לא תעבור את גל האבנים ואת המצבה הזו, כדי להרע זה לזה (אבל כן לדברים טובים (רש"י)).
{נג} אֱלֹקֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:
אלוקי אברהם והאלוהים של נחור ואלוהי אביהם (תרח) הם ישפטו ביננו במקרה שתופר הברית. יעקב מיד דואג לתקן את המעוות- שהרי איך בכלל אפשר להזכיר ולשתף את האלילים של נחור ותרח בבת אחת עם הקב"ה מלך מלכי המלכים?! יעקב נשבע שמי שיפרע ממי שיפר את הברית יהיה אך ורק הקב"ה שהוא אחד ואין עוד מלבדו והוא אלוקי אברהם ואלוקי יצחק (בכור שור, רבנו אברהם בן הרמב"ם, ספורנו).
{נד} וַיִּזְבַּ֨ח יַֽעֲקֹ֥ב זֶ֨בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶֽאֱכָל-לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר:
יעקב שחט בהמות למשתה וסעודה לכבוד מעמד כריתת הברית בהר וקרא לכל אחיו- קרוביו שעם לבן, לאכול עימו. והם אכלו וישנו בהר (רמב"ן, רש"י).
{א} וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שָׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ:
לבן קם מוקדם בבוקר. כפי שלמדנו, לבן ראה את ברכת ה' הגדולה על יעקב והוא מכיר עכשיו בצדקותו, ביושרו ובנאמנותו, על כן, כעת, ליבו מלא אהבה עצומה לנכדיו ולבנותיו וכל רצונו שיהיה להם טוב באמת ומתוך כך בירך אותם בכל ליבו ואחר כך חזר למקומו-לחרן (ספורנו).
{ב} וְיַֽעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַֽיִּפְגְּעוּ-ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹקִֽים:
יעקב, אף הוא, המשיך בדרכו לכיוון ארץ כנען ואז אירע דבר מיוחד- יעקב אבינו הצדיק רואה מלאכי אלוקים, מלאכי ארץ ישראל באים לקראתו כדי ללוותו (רש"י). איזו גדלות! המלאכים באים לקראת יעקב! לא להפך! הקב"ה כה אוהב את יעקב הצדיק ולכן שלח ליעקב מלאכים כדי שיעזרו לו ויראו לו כי ה' איתו (ראב"ע, רמב"ן).
{ג} וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַֽחֲנֵ֥ה אֱלֹק֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵׁם-הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם:
לא כל מי שהיה שם ראה את המראה המופלא הזה אלא רק יעקב אבינו בצדקותו המיוחדת זוכה לראות את המראה המיוחד הזה לבדו כמו שכתוב 'ראם' ולא 'ראום'. ואז קרא יעקב למקום הזה מחנים, על שם 2 המחנות שיש במקום - מחנה יעקב ומחנה אלוקים שבא לקראתו. ובעצם הם כולם מחנות של ה'- שכולם מודים בזה שה' אחד ושמו אחד (ספורנו). איזו אהבה גדולה ה' אוהב את יעקב בכך שמראה לו את המראה המיוחד הזה. וכמו שה' אוהב את יעקב כך גם ה' אוהב אותנו שאנו זרעו של יעקב, זוכר את חסדי האבות, ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הדורות שמשם ועד אברם {י} אֵ֚לֶּה תּֽוֹלְדֹ֣ת שֵׁ֔ם שֵׁ֚ם...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. הריונה של רבקה [פרק כה] נדגיש את מעלת יעקב לעומת שפלותו...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. אברהם הולך לארץ ישראל [פרק יב] בטרם נכיר את אברהם אבינו...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים
להורדת קובץ וורד לחץ על "הורד דף מקורות" | 1. בקשת יעקב מיוסף להיקבר עם אבותיו [פרק מז] כח וַיְחִ֤י...
מתוך סדרת השיעורים:
פשט הפסוקים