הדפס תוכן להורדת קובץ מצורף

1.     אברהם הולך לארץ ישראל

[פרק יב]

בטרם נכיר את אברהם אבינו דרך הפסוקים - ננסה קצת להכירו דרך דברי חז"ל שקצת מציגים לנו את ענקיותו. וכך אומר הרמב"ם בהלכות ע"ז פ"א ה"ג: "כֵּיוָן שֶׁהִכִּיר וְיָדַע הִתְחִיל לְהָשִׁיב תְּשׁוּבוֹת עַל בְּנֵי אוּר כַּשְׂדִּים וְלַעֲרֹךְ דִּין עִמָּהֶם וְלוֹמַר שֶׁאֵין זוֹ דֶּרֶךְ הָאֱמֶת שֶׁאַתֶּם הוֹלְכִים בָּהּ וְשִׁבֵּר הַצְּלָמִים וְהִתְחִיל לְהוֹדִיעַ לָעָם שֶׁאֵין רָאוּי לַעֲבֹד אֶלָּא לֶאֱלוֹהַּ הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לְהִשְׁתַּחֲווֹת וּלְהַקְרִיב וּלְנַסֵּךְ כְּדֵי שֶׁיַּכִּירוּהוּ כָּל הַבְּרוּאִים הַבָּאִים. וְרָאוּי לְאַבֵּד וּלְשַׁבֵּר כָּל הַצּוּרוֹת כְּדֵי שֶׁלֹּא יִטְעוּ בָּהֶן כָּל הָעָם כְּמוֹ אֵלּוּ שֶׁהֵם מְדַמִּים שֶׁאֵין שָׁם אֱלוֹהַּ אֶלָּא אֵלּוּ. כֵּיוָן שֶׁגָּבַר עֲלֵיהֶם בִּרְאָיוֹתָיו בִּקֵּשׁ הַמֶּלֶךְ לְהָרְגוֹ וְנַעֲשָׂה לוֹ נֵס וְיָצָא לְחָרָן. וְהִתְחִיל לַעֲמֹד וְלִקְרֹא בְּקוֹל גָּדוֹל לְכָל הָעוֹלָם וּלְהוֹדִיעָם שֶׁיֵּשׁ שָׁם אֱלוֹהַּ אֶחָד לְכָל הָעוֹלָם וְלוֹ רָאוּי לַעֲבֹד. וְהָיָה מְהַלֵּךְ וְקוֹרֵא וּמְקַבֵּץ הָעָם מֵעִיר לְעִיר וּמִמַּמְלָכָה לְמַמְלָכָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לְאֶרֶץ כְּנַעַן וְהוּא קוֹרֵא שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כא-לג) 'וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵל עוֹלָם'. וְכֵיוָן שֶׁהָיוּ הָעָם מִתְקַבְּצִין אֵלָיו וְשׁוֹאֲלִין לוֹ עַל דְּבָרָיו הָיָה מוֹדִיעַ לְכָל אֶחָד וְאֶחָד כְּפִי דַּעְתּוֹ עַד שֶׁיַּחְזִירֵהוּ לְדֶרֶךְ הָאֱמֶת עַד שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אֵלָיו אֲלָפִים וּרְבָבוֹת וְהֵם אַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם...".

מכך אנו יכולים ולו במעט לעמוד על הענקיות של האדם הגדול בענקים שכבר מגיל צעיר עמד אל מול כל העולם וקרא במסירות נפש ובקול גדול שה' הוא האלוקים והוא בורא העולם כולו. מצד אחד דאג לענות לכל אדם באופן הראוי ומתוך כבוד והערכה ואהבה גדולה.

א וַיֹּ֤אמֶר ה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ׃

(א) 10 דורות מנח ועד אברהם. ה' רוצה שיהיה עם מיוחד שהוא יהיה לו לאלוקים. לכן, ה' פונה לאברהם ובוחר בו להיות התחלת העם הזה- אבי האומה.

ה' נותן לאברהם ניסיון קשה מאוד- לעזוב את ארצו, את המקום בו נולד, ואת בית אביו, כלומר את משפחתו! (אונקלוס, ת"י) ה' בכוונה מאריך ומפרט את המקום אותו צריך אברהם לעזוב- מפני שככל שיוסיף תארים למקום כך תגדל חיבתו של אברהם למקום בו נולד וגדל ויהיה לו יותר קשה לעזוב ובזכות זה יזכה לשכר גדול יותר כשיעמוד בניסיון (רש"י ע"פ הרא"ם).

זהו ניסיון קשה ביותר! אך, ה' מצווה את אברהם- קום, לךְ, וזה יהיה לךָ- בִּשְׁבִילְךָ! לטובתך ולהנאתך! (רש"י) – תעזוב את הארץ הזו שגרת בה הרבה שנים, עזוב את המקום הזה שבו נולדת (=אותו מקום, אבל צער גדול יותר!), עזוב את המקום בו גרים בית אביך ומשפחתך!!! עזוב הכל, איזה ניסיון קשה!!

הקושי גדול מאוד עבור אברהם. אך מרוב אהבתו לקב"ה הוא מיד מתגבר, קם ו...יוצא לדרך.

אבל, לאן? לאן ה' מצווה את אברהם ללכת?

'לארצך'- לך לארץ שעוד אראה לך היכן היא, שאיני מגלה לך עכשיו היכן היא. ה' בכוונה מסתיר מאברהם את הארץ אליה הוא יוצא- כדי שהניסיון יהיה קשה יותר (רש"י ע"פ הרא"ם).

ה' בוחר באברהם כדי שיעלה לארץ ישראל ומודיע לו ששם יזכה שיתקיימו בו ברכות גדולות ומיוחדות-

ב וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַֽאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶֽהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה׃

(ב) שם, באותה ארץ שתגיע אליה, שהיא מיוחדת ומתאימה לך, תזכה ל-7 ברכות : 1) אעשה אותך לגוי גדול, לעם גדול וחשוב. למרות שעכשיו שרה אשתך עקרה – שם ייוולדו לך בנים, שיגדלו וילמדו תורה ויתפללו ויתחתנו וגם להם ייוולדו ילדים שילמדו תורה ויגדלו ויתחתנו וכו', עד שתהיה לך משפחה ענקית – עם שלם, גדול וחשוב! 2) ואברכך בהרבה כסף ועושר [מה צדיק כמו אברהם יעשה עם הרבה כסף? בשביל מה? – להרבות טוב! לעשות חסד ולהיטיב לבריות], לא רק זה, 3) גם אגדל את שמך בעולם, שיתפרסם שמך. ישמעו עליך ויכבדו אותך ואת עמך- כך אברהם יוכל לעבוד את ה' ללא הפרעות וכולם ירצו ללמוד ממנו. 4) נוסף על כך, מעת הגעתך לארץ – אתה תהיה ברכה – כל הברכות יהיו בידך, תוכל לברך את כל מי שתרצה, וכל ברכותיך יתקיימו! (רש"י)

ג וַאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָֽאֲדָמָֽה׃

(ג) 5) ואני אברך כל מי שיברך אותך וכל מי שירצה שיהיה לך טוב, 6) ומצד שני אקלל כל מי שיקלל ויבזה אותך. 7) ועוד – בשונה מאור כשדים ששם הרוב התנגדו ונלחמו בך, כשתגיע לארץ כנען יאהבו ויעריכו אותך עד כדי כך שכל מי שירצה לברך את הבן שלו יאמר 'יהי רצון שתהיה כמו אברהם!', יברכו אחד את השני שיהיו כמוך כי ירצו להידמות לך (רמב"ן).

כך בירך ה' את אברהם שיזכה שיהיה כשיגיע לארץ ישראל.

האם יש עוד מישהו שקיבל ברכות כאלה מה'? לא ולא! ה' בחר רק באברהם ובזרעו ורק לנו הבטיח את הברכות הללו.

האם היה קל לאברהם לעזוב הכל וללכת? ודאי שלא. קשה מאוד לעזוב מקום מוכר, שרגילים אליו, ומשפחה, וללכת למקום לא ידוע כלל! [אולי אפשר להוסיף כאן את הסיפור על אברהם אבינו סיפור על אברהם אבינו.docx כדי להדגיש כמה מיוחד אברהם אבינו שהכיר מעצמו את בוראו ועמד בנסיון] ובכל זאת:

ד וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ ה֔' וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן־חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵֽחָרָֽן׃

(ד) אברהם קם והולך בזריזות לעשות ולקיים את דבר ה'. הוא לא התעכב אפילו שעה אחת! לא הלך לעשות קניות, לא חיכה לשיירה שתצא לדרך ויצטרף אליה וגם לא שאל את ה' שאלות.

הוא חשש שמא אם יתעכב בעיר כדי למכור את כל רכושו זה יגרום למצב שכל המסע לארץ כנען יתבטל. על כן, יצא ראשון מהעיר אך התעכב בדרך כדי שבני ביתו ידאגו למכירת הרכוש ויצטרפו אליו בפס' הבא. אברהם ידע שברגע שהוא ייצא לדרך בוודאי לא יתבטל המסע ולכן כן התעכב אחר כך כדי שלא לגרום לאיבוד הרכוש שברשותו ולא ניתן לקחת למסע (העמק דבר).

אל אברהם אבינו מצטרף לוט בן אחיו הרן שמת באור כשדים. אך לוט, לא הצטרף בגלל צו ה' אלא כי היה קשור לאברהם ורצה ללמוד ממעשיו. אברהם לא היה צעיר אלא כבר היה בן 75! רצונו לקיים אדבר ה' היה חזק מכל דבר אחר ועל כן הוא קם ויוצא מחרן.

ה וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן׃

(ה) איך "לוקחים" אנשים? בדיבורים, בהסבר ובשכנוע! אברהם לוקח את שרה (קודם כל!)- כלומר, הוא הסביר לשרה מה ה' ציווה, והיא בשמחה ובחפץ לב הסכימה מיד, והם יצאו לדרך. ביחד איתם לקחו גם את לוט ואת כל הרכוש שלהם (מקנה, כסף וזהב, כל מיני חפצים) וגם את ה'נפש' כלומר עבדים ושפחות שקנו להם (רש"י). העבדים יודעים שלצאת למסע כזה זה ממש סיכון. אבל, למרות זאת הם לא רוצים לעזוב את אברהם. הרי אברהם הוא אדון כ"כ טוב שדואג להם לכל מה שהם צריכים. המידות הכ"כ טובות ומופלאות של אברהם אבינו גורמות אפילו לעבדים לרצות ללכת בדרכיו (אפשר לספר על אדון גוי מול אברהם אבינו כאדון). בנוסף, אברהם לימד את עבדיו ושרה את השפחות לעבוד את ה' (רש"י). כולם מצטרפים בשמחה ויוצאים לדרך...

כל הדרך אברהם מחכה, מתי כבר יראה לו ה' את הארץ הטובה... מתי יזכה להתהלך בה... מתי יוכל להקים בה את אהלו...

בדרך עבר אברהם במקומות שונים, ראה בהם אנשים שעסוקים רק באכילה ושתיה ובילויים, ואמר לעצמו "הלוואי ולא זאת הארץ שאליה ה' מוביל אותי". כשהגיע לקרבת הארץ, ארץ כנען, ראה בה אנשים עסוקים בעבודת האדמה אמנם רבים היו רשעים ועובדי עבודה זרה! אבל, אנחנו יכולים ללמוד מזה כמה משפיעה הארץ הטובה על יושביה! אברהם ראה זאת ואמר לעצמו "הלוואי וזאת הארץ המיועדת לי!".

אפשר להזכיר כאן שממש עוד 2 פסוקים ה' יגלה לאברהם: כפי שלבך אומר לך – אכן, "לזרעך אתן את הארץ הזאת"!

ו וַיַּֽעֲבֹ֤ר אַבְרָם בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ׃

(ו) אברהם נכנס לארץ! סוף סוף, אחרי דרך ארוכה הגיע אברהם לארץ לה כל כך ציפה וקיווה! הוא מגיע עד שכם ואלון מורה. ועדיין, ה' לא גילה לו עדיין שזו הארץ הנכספת.

באותו זמן היו הכנענים בארץ, והם היו מנסים לכבוש את ארץ ישראל. לכן, בפסוק הבא ה' מודיע לאברהם שזה זמני (רש"י) –

ז וַיֵּרָ֤א ה֙ אֶל־אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽה' הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו׃

(ז) ה' מתגלה לאברהם במדרגה מיוחדת של נבואה [עד עתה לא היה בארץ ישראל!] (רמב"ן), ומבטיח לו שתי הבטחות חשובות: 1) שיהיה לו זרע, בנים ובני בנים, 2) שהם יירשו ויקבלו את הארץ הזאת לנחלה- שבה הם יגורו.

אברהם פשוט מתמלא אושר אדיר! מרוב שמחתו על ההתגלות המיוחדת ועל 2 הבשורות המיוחדות אברהם ממש רוצה להודות לה' עליהן. לכן בנה מזבח להקריב עליו קרבנות תודה לה' (רש"י, רמב"ן).

[האם יכול להיות שאברהם יבנה מזבח במקום שאינו שלו בלי רשות? ודאי שלא! האם היה בונה מזבח במקום שעלולים אחר כך להקריב בו לעבודה זרה? ודאי שלא! מכאן ברור שאברהם כבר החל ללמד את בני המקום דעת ה', והם הבינו כמה הם טועים ועזבו אליליהם והאמינו בקב"ה, ורק אז בנה את המזבח! (הכתב והקבלה)]

ח וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵֽית־אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֑ה בֵּֽית־אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן־שָׁ֤ם מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽה' וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם ה'׃

(ח) אברהם העתיק- העביר את מחנהו מאלון מורה להר הנמצא ממזרח לבית אל [כך שבית אל ממערב לו, "בית אל מים"]. שם אברהם נטה- אירגן והעמיד, את אוהליו. אברהם ושרה היו עייפים שניהם מן הדרך הארוכה אך עוד לפני שיספיק לנוח אברהם אבינו שכ"כ אוהב את אשתו דואג לכך שלפני הכל האוהל של אשתו האהובה יהיה מאורגן כדי שתוכל לנוח מהדרך (רש"י). את המחנה הקים אברהם דווקא בין שתי ערים – בית אל והעי – כדי שהרבה אנשים יוכלו להיעזר בהכנסת האורחים שלו, שיאכלו וישתו וינוחו מהדרך. האנשים התקבלו בסבר פנים יפות ובשמחה ובכבוד, וזכו לסעודה טובה. אברהם לא מפסיק להיטיב לכולם! עוברי הדרכים אז היו אנשים עובדי אלילים שגם היו עושים מעשים רעים. כשזכו לכל הטוב מאברהם – נהנו מאוד והתביישו במעשיהם הרעים. הם החליטו בלבם ללמוד מהתנהגותו של אברהם להיטיב לבריות ולעבוד את ה' (אפשר לספר לילדים על 2 סוחרים שהולכים בדרך ומגיעים לאוהל של אברהם אבינו). כשהיו מסיימים לאכול ורוצים ללכת היו מודים לאברהם על האוכל. אברהם הביע פליאה: וכי משלי אכלתם? משל ה' אכלתם! אל תודו לי אלא למי שברא את העולם ונתן לנו הכל. אברהם קרא שם בשם ה' – הוא היה מתפלל, קורא לאנשים נוספים ומלמדם לעבוד את ה' ומפרסם את שם ה' בעולם. הוא לא הסתפק בלימוד לעצמו ובשינון פסוקים בשקט; הוא לימד את האחרים! (ע"פ ספורנו י"ב, ח' וע"פ סוטה דף י:, וגם אונקלוס ורמב"ן כאן)

ט וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה׃

(ט) מרוב אהבתו הגדולה לארץ ה' היה אברהם אבינו רוצה מאוד להגיע למקומות נוספים בארץ [רצה "לפתוח את המתנה"!]. לכן, לאחר שישב זמן מה בין אותן ערים, היה עובר ממקום למקום, חודש היה גר במקום מסוים ואח"כ עובר למקום חדש למשך חודש נוסף. כך היה עושה כשכל הזמן הכיוון היה לעבר דרום הארץ (ע"פ רש"י). ברוח קודשו ידע אברהם אבינו שבדרום הארץ ה' משרה יותר את שכינתו באופן שיותר מתאים לעבודת הקרבנות ולשקידת התורה (העמק דבר).

2.     ירידת אברהם מצרימה

י וַיְהִ֥י רָעָ֖ב בָּאָ֑רֶץ וַיֵּ֨רֶד אַבְרָ֤ם מִצְרַ֨יְמָה֙ לָג֣וּר שָׁ֔ם כִּֽי־כָבֵ֥ד הָֽרָעָ֖ב בָּאָֽרֶץ׃

(י) בפסוק הקודם למדנו שאברהם הגיע לארץ ישראל בשמחה ועבר בה במקומות שונים – לראות מה יש ב"מתנה" שה' נתן לו ולזרעו. אבל לפתע, מהר מאוד נהיה בארץ הזו – ורק בה! (רש"י, ראב"ע) – רעב. בהתחלה לא ירד גשם תקופה מסוימת, ולא היתה דרך להשקות את השדות. כל הצמחים החלו להתייבש, ומתו. לא הצליחו לגדל שום דבר. קיוו והתפללו לגשם – אבל לא ירדה אף טיפה. לאט לאט התייבשו גם המים שבבארות ובמאגרים. לא היה לאנשים מה לאכול! [לתאר ולהמחיש מה המשמעות של רעב].

רבים היו באים לאברהם לבקש אוכל ושתיה, עד שאפילו אצל אברהם שהיה עשיר מופלג כבר כמעט ולא נשאר כלום... אברהם האמין בה' והמשיך להישאר בארץ גם כשרבים ירדו למצרים. כולם ידעו שבמצרים לא היה רעב והיאור המשיך לספק את צרכי כולם. הוא מכר מרכושו הרב יותר ויותר, על מנת לקנות אוכל ושתיה [שכבר היו יקרים מאוד!] לצרכי ביתו, קרוביו ותלמידיו. בסופו של דבר מכר כמעט כל מה שהיה לו. רק כשהגיע לעניות גדולה- כשבקושי היה לו ולמשפחתו ושאר אנשי ביתו אפילו פת לחם – רק אז, קם בלב כבד ובצער גדול, ואמר לשרה שזהו פיקוח נפש וסכנה להישאר בארץ "כי כבד הרעב", והחלו ללכת למצרים. אברהם הסביר לשרה שכנראה זהו רצון ה' על אף שאינו מובן לו. תוך כדי הליכה הם בוכים, עצובים ואבלים, מסתכלים לאחור בכל צעד שמרחיק אותם מהארץ האהובה, הארץ אשר בה ה' משגיח עלינו באופן מיוחד, הארץ שבה אנו קרובים במיוחד אל ה'. שניהם מתפללים שיגמר הרעב בארץ במהרה ושיזכו כבר לשוב ממש אל הארץ הקדושה כך שלא יצטרכו להתעכב אפילו רגע אחד מעבר למה שחיוני. הם רוצים כבר לחזור, אך כרגע זו סכנה וממילא ברור שה' רוצה שיעזבו (העמק דבר, רלב"ג).

אברהם ידע שיהיה קשה לחיות בין המצרים הרשעים עובדי האלילים, צאצאיו של חם. האם בכלל יסכימו לעזור להם, לתת להם אוכל ומקום לגור?... אברהם האמין שה' יעזור להם, וקיווה שימהרו לשוב לארץ הטובה.

אברהם ושרה הלכו בדרך קשה וארוכה. בלילות היו עוצרים בדרך בכל מיני אכסניות זולות, ומבקשים להתאכסן בלי לשלם בינתיים, ובע"ה כשיוכלו ידאגו להחזיר אחר כך. בעלי האכסניות היו מסכימים להם – הם הכירו את אברהם המפורסם והיה להם ברור שיקבלו את התשלום בסופו של דבר (דברי דוד) ואולי כי פשוט עניים מרגישים תחושת שותפות ביניהם. בכל מקרה, עבור אברהם ושרה, אין זו תחושה קלה, לבקש ולהיות נצרך לבריות ומבלי יכולת לשלם. כך הלכו עד שהתקרבו למצרים.

יא וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֥ר הִקְרִ֖יב לָב֣וֹא מִצְרָ֑יְמָה וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־שָׂרַ֣י אִשְׁתּ֔וֹ הִנֵּה־נָ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֛י אִשָּׁ֥ה יְפַת־מַרְאֶ֖ה אָֽתְּ׃

(יא) כשכבר התקרבו למצרים, עוד לפני שנכנסו לשם, צָפָה אברהם שהמצרים המקולקלים- שהם עובדי ע"ז עלולים לקחת ממנו את שרה. הוא הבין שזה מסוכן ועלולים להרגו אם יאמר להם שהיא אישתו. על כן אמר לשרה: אני רואה עכשיו שיופייך הרב מהווה סכנה עבורנו (רש"י לפי הפשט).

יב וְהָיָ֗ה כִּֽי־יִרְא֤וּ אֹתָךְ֙ הַמִּצְרִ֔ים וְאָֽמְר֖וּ אִשְׁתּ֣וֹ זֹ֑את וְהָֽרְג֥וּ אֹתִ֖י וְאֹתָ֥ךְ יְחַיּֽוּ׃

(יב) למה זו סכנה? כי כאשר יראו אותנו המצרים הלא-צנועים הם יחמדו אותך לעצמם ובשביל לקחתך יהרגו אותי ואותך יחיו וייתנו אותך לשר חשוב שלהם. אברהם אבינו היה צדיק גדול והקפיד תמיד לדבר אך ורק דברי אמת ולהתנהג ביושר מוחלט, אך כעת, מפני הסכנה ידע אברהם שהדבר הנכון הוא להיזהר מן הסכנה ולהתכונן לקראתה ולשנות מן האמת.

יג אִמְרִי־נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב־לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָֽיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ׃

(יג) על כן, תאמרי בבקשה שאת אחותי כדי שיהיה לי טוב שלא יהרגו אותי ואחיה בזכות דבריך אלו (רמב"ן, רד"ק) [שזה לא שקר באמת, כי את בת אחי הרן, ובת אח היא כמו אחות (רש"י) ויותר מכך, שתמיד היה קורא לה אחותי (רמב"ן)].

ודאי שאברהם דואג גם לשרה ולא רק לעצמו, אך החשש היותר סביר שהיא לא תיהרג אלא רק תילקח בחיים והוא ייהרג. לכן תחילה צריך לעשות מה שאפשר כדי שלא ייהרג, ולאחר מכן יתפללו ויעשו מה שניתן כדי ששרה תשתחרר מידי הרשעים.

נשים לב, מה המצרים היו צריכים לעשות כשראו את אברהם ושרה באים עייפים ורעבים מן הדרך הארוכה? – הם היו צריכים לתת להם מיד מקום לנוח ולדאוג להם לאוכל ולשתיה ולכל צורך אחר (ע"פ בבא קמא צב.).

האם כך עשו המצרים באמת? – לא ולא! אלא:

יד וַיְהִ֕י כְּב֥וֹא אַבְרָ֖ם מִצְרָ֑יְמָה וַיִּרְא֤וּ הַמִּצְרִים֙ אֶת־הָ֣אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יָפָ֥ה הִ֖וא מְאֹֽד׃

(יד) כשבאו אברהם ושרה למצרים לא היה אכפת למצרים שהם עייפים, רעבים וצמאים מן הדרך, זה בכלל לא עניין אותם. הם רק שמו לב לכך ששרה אישה יפה מאוד. החיילים שעמדו במכס [מקום הבדיקה של הרכוש הנכנס למדינה והיוצא ממנה] ראו אותה ובהתפעלות סיכמו ביניהם שאי אפשר להעלים אותה אלא חייבים לספר על אישה זו למפקדים שלהם (רמב"ן).

טו וַיִּרְא֤וּ אֹתָהּ֙ שָׂרֵ֣י פַרְעֹ֔ה וַיְהַֽלְל֥וּ אֹתָ֖הּ אֶל־פַּרְעֹ֑ה וַתֻּקַּ֥ח הָֽאִשָּׁ֖ה בֵּ֥ית פַּרְעֹֽה׃

(טו) שרי פרעה רואים את שרה ומחליטים פה אחד: "זוהי אישה שיש להלל ולשבח את יופיה ואישה כה יפה – צריכה להיות למלך פרעה, לא פחות! אישה מיוחדת מאוד – מתאימה רק לפרעה!". החיילים לקחו אותה בכח מאברהם (''וַתֻּקַּח')- הם לא שאלו אותה האם היא רוצה לבוא אלא פשוט לקחו אותה, והביאוה לבית המלך (ע"פ הרמב"ן).

איזה חוסר צניעות! איזו רשעות! איזו התנהגות לא ראויה!

כיון שראה אברהם מה קרה, התחיל בוכה ומתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ואומר: "רבונו של עולם, לאורך כל הדרך, בטחתי בך בכל ליבי, ועכשו אנא, רבש"ע! עשה למען רחמיך וחסדיך ואל תבישני מאיך שחשבתי להינצל! אנא, הצל את אישתי האהובה שרי! אנא, שמור עליה מכל דבר רע! שמור עליה מפני המצרים הרשעים והשב אותה אלי ללא פגע! ובאותו זמן, אף שרה מתפללת בזעקה גדולה: "רבונו של עולם, אני לא הייתי יודעת כלום, שהרי לא התגלית אלי ואמרת לי לאן ללכת. אלא, אני דבקה אל בעלי היקר ומכיון שאמר לי שאמרת לו 'לֵךְ לְךָ', האמנתי לדבריו ובאתי. ועכשיו, רבש"ע, נשארתי יחידה מאבי ומאמי ואפילו מבעלי! וכי אפשר שיבא הרשע הזה ויתעולל בי?! אנא, עשה למען שמך הגדול ולמען בטחוני בדבריך והצל אותי מפני הרשעים הללו ושמור אותי מכל דבר רע וזכני לשוב אל בעלי במהרה". שרה מובאת לבית פרעה, השומרים מכניסים אותה לחדר עד שהוא יוכל להתפנות אליה. לאורך כל הדרך שרה מתחננת ובוכה: "אני רוצה את אברהם, לא את פרעה! רוצה את האח שלי, לא רוצה להיות מלכה! עזבו אותי!!". שרה לא מפסיקה לרגע מתפילתה, ואף במשך כל הלילה המשיכה להשתטח לפני ה' ולהתפלל בתחנונים ובבכי לה' שיציל אותה (ע"פ מדרש תנחומא ומ"ר).

טז וּלְאַבְרָ֥ם הֵיטִ֖יב בַּֽעֲבוּרָ֑הּ וַֽיְהִי־ל֤וֹ צֹאן־וּבָקָר֙ וַֽחֲמֹרִ֔ים וַֽעֲבָדִים֙ וּשְׁפָחֹ֔ת וַֽאֲתֹנֹ֖ת וּגְמַלִּֽים׃

(טז) כשלקחו את שרה, דאג מלך מצרים שייתנו ל"אח" של האישה היפה הרבה מאוד מתנות בעבורה: צאן, בקר, חמורים, עבדים, שפחות, אתונות וגמלים. אך, אברהם טרוד מאוד באשתו, הוא בכלל לא רוצה במתנות וכמובן שאין לו פנאי אליהן: "שימו את הדברים בצד, בבקשה!" היה אומר למצרים. לא רק שאברהם טרוד ודואג לאשתו הוא גם לא רוצה ליהנות מכך ששרה סובלת ומצטערת. גם הוא ממשיך ומתפלל להצלת אשתו ושלא ייגעו בה הטמאים והרשעים הללו כלל וכלל. הרי ה' הבטיח שיהיו להם ילדים, שייצא מהם עם – "ואעשך לגוי גדול"! אם ה' הבטיח – ה' יקיים!!!

יז וַיְנַגַּ֨ע ה' ׀ אֶת־פַּרְעֹ֛ה נְגָעִ֥ים גְּדֹלִ֖ים וְאֶת־בֵּית֑וֹ עַל־דְּבַ֥ר שָׂרַ֖י אֵ֥שֶׁת אברם׃

(יז) ה' שומע אל תפילות הצדיקים אברהם ושרה, ובאופן מיוחד – דווקא לתפילות של שרה (מ"ר): הוא מביא על פרעה ועל כל בני ביתו מחלה כמו שחין – הם מתמלאים פצעים גדולים ומגרדים מאוד, שאי אפשר לשבת או לשכב או לזוז בגללם. כל זה בגלל מה שקרה עם אברהם ושרה: "על דבר שרי אשת אברהם" (רמב"ן). ה' שומר על הצדיקים ומעניש את הרשעים!

הנגעים הגדולים היו רק בפרעה ובכל שאר אנשי ביתו היו נגעים אך לא קשים כשל פרעה (ספורנו).

יח וַיִּקְרָ֤א פַרְעֹה֙ לְאַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר מַה־זֹּ֖את עָשִׂ֣יתָ לִּ֑י לָ֚מָּה לֹֽא־הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י כִּ֥י אִשְׁתְּךָ֖ הִֽוא׃

(יח) כמה ה' אוהב את אברהם ושרי אשתו- הוא שומר עליהם מכל רע ואף מעניש את מי שפוגע בהם. פרעה הרשע מבין שיש סיבה לכל המגיפה הזאת שהתפשטה באופן פתאומי בו ובכל ביתו, ובמיוחד, שרק אצלו יש נגעים גדולים ובכל שאר ביתו נגעים קלים יותר. ניסים אלו גרמו לפרעה להבין שכל מה שקרה קשור איכשהו למה שעשו הוא ואנשיו. משהו לא כל כך פשוט עם האישה המיוחדת והיפה ועם אחיה הנראה אדם קדוש ומיוחד... הוא עושה בירור, ומגלה שהשניים אינם אחים אלא בעל ואישה!

ומה פרעה עושה כשסוף סוף הבין שטעה וחטא? היה ראוי שיקום ויבקש סליחה ויודה על טעותו. אך רשע שעושה טעות – אינו מודה בה ומבקש סליחה, אלא בא בטענות אל אחרים: "למה לא אמרת שהיא אשתך?". האם כך מבקשים סליחה?! איזה רשע! אנחנו – להבדיל – לא כאלה, אם טעינו אנחנו מבקשים סליחה ומודים שטעינו. קורה שטועים, רק צריך לעשות תשובה ולא להתחמק מאחריות ולהאשים אחרים.

יט לָמָ֤ה אָמַ֨רְתָּ֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וָֽאֶקַּ֥ח אֹתָ֛הּ לִ֖י לְאִשָּׁ֑ה וְעַתָּ֕ה הִנֵּ֥ה אִשְׁתְּךָ֖ קַ֥ח וָלֵֽךְ׃

(יט) פרעה מאשים את אברהם במה שקרה, ואומר לו שייקח את אשתו וילכו ממצרים מהר, כי במצרים האנשים לא-צנועים, ואפילו שציווה פרעה שלא ייגעו באברהם ובשרה לרעה – לא יכול היה להתחייב שאכן ישמעו לו... כאלה רשעים גדולים הם! (רש"י)

כ וַיְצַ֥ו עָלָ֛יו פַּרְעֹ֖ה אֲנָשִׁ֑ים וַֽיְשַׁלְּח֥וּ אֹת֛וֹ וְאֶת־אִשְׁתּ֖וֹ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

(כ) פרעה ממנה להם מלווים שישמרו עליהם עד צאתם ממצרים. לא זו בלבד, אלא, פרעה אף משאיר אצל אברהם את כל המתנות שנתן לו, זה היה ממש נס שפרעה לא דרש חזרה את המתנות- שהרי הם ניתנו על דעת זה שאברהם הוא אחיה של שרה... (רמב"ן) היה זה מפני שה' גרם למצרים לפחד שמא ה' יענישם אם יקחו את המתנות או שלא יתנו לאברהם ושרה לצאת בכבוד גדול ממצרים.

כמובן, שכמו שכבר סיפרנו, פרעה נתן לאברהם בהמות וחיות רבות ובנוסף גם עבדים ושפחות. וכפי שאנו זוכרים היה הבדל עצום בין עבד לאדון כנעני לבין עבד לאברהם. העבדים המצריים התמלאו בשמחה רבה כשהתבשרו מיהו אותו אדון חדש שהם מקבלים... זהו ממש חלומו של עבד- להיות עבד לאברהם הצדיק, הטוב והישר!

3.     אברהם חוזר לארץ ישראל

[פרק יג]

א וַיַּעַל֩ אַבְרָ֨ם מִמִּצְרַ֜יִם ה֠וּא וְאִשְׁתּ֧וֹ וְכָל־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְל֥וֹט עִמּ֖וֹ הַנֶּֽגְבָּה׃

(א) סוף סוף עולים חזרה לארץ הטובה, ארץ ישראל! נשים לב ללשון התורה- כשיוצאים מהארץ הקדושה אנו אומרים 'יורדים' וכשחוזרים אנו אומרים 'עולים', עולים וחוזרים הביתה! אברהם ושרה כל כך שמחים, בטח הם שרו כל הדרך: "טוב להודות לה', שחוזרים עכשיו לארץ ישראל!" [במנגינה!], "טובה הארץ מאוד מאוד".

"וכל אשר לו" – שפרעה לא לקח ממנו את המתנות שנתן לו, אף שהיו בטעות. זה היה נס מאת ה'! (רמב"ן) הוא גרם למצרים לירא מאברהם הצדיק. הם הבינו שהפוגע בו או באשתו נענש! (ע"פ המלבי"ם)

ואף לוט בא עמם, למרות שבמצרים היה שובע גדול, בכל זאת, לוט לא רצה להיפרד מאברהם הצדיק.

ב וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב׃

(ב) בחזרתם ארצה אברהם היה טעון במשאות כבדים צאן, בקר, גמלים וחמורים והרבה כסף וזהב. אברהם חייב לנהל ולהוביל את משפחתו לאט לאט למרות רצונו הגדול לשוב כבר למקומו ולהמשיך בלימוד האנשים תורה ודעת ה'. נשים לב שכעת ברכת ה' לאברהם "ואברכך"- בכסף רב מתקיימת! ה' מבטיח וה' מקיים!

ג וַיֵּ֨לֶךְ֙ לְמַסָּעָ֔יו מִנֶּ֖גֶב וְעַד־בֵּֽית־אֵ֑ל עַד־הַמָּק֗וֹם אֲשֶׁר־הָ֨יָה שָׁ֤ם אָֽהֳלֹה֙ בַּתְּחִלָּ֔ה בֵּ֥ין בֵּֽית־אֵ֖ל וּבֵ֥ין הָעָֽי׃

(ג) כל הדרך אברהם היה הולך וישן באותן אכסניות הזולות בהן התארח בדרכו למצרים. למרות שכעת עושרו הרב אִפשר לו לשהות במלונות הכי יקרים – לא שינה ממסעותיו הראשונים. שינוי במקום הלינה היה עלול להתפרש כהימנעות של אברהם להתארח במקום בו היה כיון שמצא פגם כלשהו באירוח, וזו פגיעה בכבוד הבריות, מה שאברהם לא רצה חלילה לעשות. בנוסף, אפילו שאברהם ברוך ה' זכה לחזור ולהיות עשיר- הוא לא ביקש לחיות חיי נוחות והנאה אלא המשיך להתמקד ולעסוק במה שחשוב באמת- עבודת ה' וזיכוי הרבים ולכן לא התעניין ללכת אל האכסניות של העשירים אלא המשיך ללכת כמו תמיד אל האכסניות הפשוטות. כמובן, שאברהם גם פרע חובותיו תוך כדי הליכתו, כי כשהיה בדרך למצרים לא הייתה בידו אפשרות לשלם [להרחיב בצורך להחזיר דברים שאינם שלנו, כי אחרת זה כמו גניבה!] (ע"פ רש"י, גור אריה). בעלי האכסניות עמדו נפעמים כשקיבלו את התשלום על החוב ע"י אברהם, הם אמנם ידעו מי הוא אברהם והיה להם ברור שיקבלו את התשלום, אך לקבל את התשלום בפועל זהו עניין נוסף (ע"פ דברי דוד על רש"י).

אברהם חוזר למקום שבין בית אל ובין העי, שם היה בעבר, להמשיך במלאכת הקודש של הקריאה בשם ה' לכל האנשים שאיתם הוא נפגש.

ד אֶל־מְקוֹם֙ הַמִּזְבֵּ֔חַ אֲשֶׁר־עָ֥שָׂה שָׁ֖ם בָּרִֽאשֹׁנָ֑ה וַיִּקְרָ֥א שָׁ֛ם אַבְרָ֖ם בְּשֵׁ֥ם ה'׃

(ד) אברהם לא חזר "בערך" לאותו מקום, אלא בדיוק למקום בו היה בראשונה, ללמדנו כי יש לקבוע מקום לתפילה ולעבודת ה' ולא להחליף כל פעם מקום, כי כך הלב רגיל ו"עובד" יותר טוב. עוד לפני שיתחיל לקרוא בשם ה' אברהם אבינו בא למקום המזבח כדי להודות לה' על כל חסדיו הגדולים שעשה עימו בהיותו בדרך עם כל משפחתו (ראב"ע) [לשאול: על מה רצה להודות כששב ממצרים? – על הצלת שרה, ועל שהמצרים לא פגעו בה ולא בו, ועל התעשרותם המהירה, ועל חזרתם לארץ הקדושה].

אברהם שוב קורא בשם ה' – מלמד כי ה' הוא בורא העולם ומנהיגו, לימד תורה והדריך איך עושים מעשים טובים באמת, מתפלל ומגייר אנשים עוברי אורח. לאחר ירידתם ועלייתם ממצרים – יש לאברהם סיפור השגחה נוסף לספר- איך ה' שמר עליו ועל אישתו הצדיקה מכל דבר רע בעת שהותם במצרים.

4.     המריבה בין רועי אברהם לרועי לוט ופרידת לוט מאברהם

ה וְגַ֨ם־לְל֔וֹט הַֽהֹלֵ֖ךְ אֶת־אַבְרָ֑ם הָיָ֥ה צֹאן־וּבָקָ֖ר וְאֹֽהָלִֽים׃

(ה) לוט הלך עם אברהם דרך ארוכה מאוד: מאור כשדים [עוד כשהיו עם תרח], דרך חרן ומשם לארץ כנען. גם כאשר ירד אברהם למצרים ירד עמו ואחר כך גם עלה עמו בחזרה. בכל מקום לוט שירת את אברהם ועזר לו וברוך ה' גם למד ממנו. בזכות ההיצמדות הזאת לאברהם והדבקות בו – זכה להתעשר גם הוא, והיה לו מקנה ואוהלים [מה שמעיד על הרבה בני בית, מלווים, ציוד ורכוש שהיו לו, שמצריכים אוהלים רבים]. "טוב לצדיק – וטוב לשכנו!" – ה' מביא ברכה למי שמתחבר עם צדיקים! (ברכות מ"ב. – "תכף לתלמידי חכמים ברכה").

ו וְלֹֽא־נָשָׂ֥א אֹתָ֛ם הָאָ֖רֶץ לָשֶׁ֣בֶת יַחְדָּ֑ו כִּֽי־הָיָ֤ה רְכוּשָׁם֙ רָ֔ב וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו׃

(ו) כיון שהיה גם לאברהם וגם ללוט מקנה רב מאוד, לא יכלו שטחי המרעה בארץ להספיק לכולם ומכיוון שלא היה מספיק מקום, היו באים רועי מקנה לוט במקומות בהם רועים רועי אברהם וזה גרם למריבה על שטחי המרעה.

ז וַֽיְהִי־רִ֗יב בֵּ֚ין רֹעֵ֣י מִקְנֵֽה־אַבְרָ֔ם וּבֵ֖ין רֹעֵ֣י מִקְנֵה־ל֑וֹט וְהַֽכְּנַעֲנִי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י אָ֖ז יֹשֵׁ֥ב בָּאָֽרֶץ׃

(ז) הרועים של אברהם והרועים של לוט לא הצליחו להסתדר יחד בשטחי המרעה הצרים-יחסית, והיו רבים ביניהם על מקומות המרעה (רמב"ן). אך האם רק בגלל זה רבו? לא. חז"ל גילו לנו שהיתה סיבה נוספת למריבות ביניהם. באותם ימים היו עמים נוספים שגרו בארץ – הכנעני והפריזי, ומה זה קשור? נלמד זאת ע"י סיפור- רועי אברהם הקפידו לזמום את מקנם כדי שלא יאכלו משדות הכנעני והפריזי. היה ברור לחלוטין שיש לוודא היטב לפני כל יציאה למרעה שכל הבהמות זמומות היטב. רועי לוט לעומת זאת לא הקפידו על כך כלל. באופן קבוע אברהם מכנס את הרועים שלו כבר בתחילת העבודה שלהם, מוודא שכולם נמצאים, ולאחר ההתעניינות בשלומם היה מתחיל להסביר להם איך זוממים את הצאן והבקר. הוא אמר להם שחייבים להקפיד לעשות זאת כל בוקר לפני היציאה למרעה, כדי שהמקנה לא יאכל משדותיהם של אחרים בלי רשות, כי זה גזל. הרי אנשים משקיעים זמן וכסף רב בגידולי שדה שונים [להרחיב: קונים אדמה, חורשים תלם תלם, עוברים וזורעים זרע זרע, חורשים שוב, משקים, מחכים הרבה זמן עד שצומח, מרחיקים חרקים ושאר מזיקים, שומרים בלילה...] איך אפשר שיבואו אחרים ויגזלו מהם?! איזה צער ונזק זה גורם! אי אפשר לצער כך אנשים! ואפילו שזה גזל הגוי- בשו"ע כתוב שגזל הגוי זה אסור!^[1] [למען האמת – אפשר להניח שהמקנה של אברהם לא היה מזיק וגוזל מאחרים אפילו ללא זמם. הרי הם שייכים לאברהם הצדיק! כמו חמורו של רבי פנחס בן יאיר, שלא הסכים לאכול שעורים שלא הפרישו מהן תרומות ומעשרות, ועוד בהמות של צדיקים. ולמה בכל זאת זמם את המקנה? כדי ללמד אחרים את הזהירות מן הגזל] לכן, כשראו רועי אברהם את רועי לוט מוליכים את מקניהם לא זמומים בשדות השייכים לעמים האחרים – הם לא היו מסוגלים לראות זאת ולכן הוכיחו אותם: איך אתם עושים דבר כזה?! זה גזל ממש! לרועי לוט הייתה תשובה, הם היו טוענים שה' הבטיח את הארץ לאברהם – "לזרעך אתן את הארץ הזאת" – ומכיוון שאין לו בן שיירש אותו חייב להיות שהאדון שלהם- לוט הוא היורש! ואם כן, בעצם הארץ שלו ואין זה גזל! אבל באמת זה היה גזל, כי ה' עוד יתן לאברהם בן ובכלל אז עוד היו הכנענים בארץ ואברהם עוד לא זכה בפועל בארץ.

ח וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־ל֗וֹט אַל־נָ֨א תְהִ֤י מְרִיבָה֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ וּבֵ֥ין רֹעַ֖י וּבֵ֣ין רֹעֶ֑יךָ כִּֽי־אֲנָשִׁ֥ים אַחִ֖ים אֲנָֽחְנוּ׃

(ח) אברהם אבינו אוהב מאוד את השלום. לכן הוא לא כעס על לוט ולא רב איתו אלא דיבר איתו בנחת – "בבקשה, בוא לא נריב אנחנו ורועינו" (המילה 'נא' חוזרת על עצמה). ולא רק בנחת, אלא גם בכבוד – "אנשים אחים אנחנו", אנחנו קרובי משפחה ואפילו דומים קצת (רש"י). [נלמד מאברהם איך מדברים בין חברים או אחים: לא צועקים ולא מעליבים אלא מדברים בנחת ובכבוד, גם כשברור שהחבר עושה מעשה לא טוב. ללמוד הפסוק בעל פה! ולהיזכר בו בזמן שיש מריבות בכיתה... אפשר גם לשיר את השיר "אדרבה"].

אברהם מבין שלוט לא מתכנן לגעור ברועיו על מעשיהם השליליים, מכך הבין אברהם שלוט בוחר לו דרך אחרת- שׁוֹנָה. הוא להוט אחר רכושו גם אם זה יזיק לאחרים. לכן, אברהם מחליט להיפרד מלוט. אנחנו לומדים כאן דבר חשוב מאוד- למרות שאברהם רואה איך לוט ואנשיו מתנהגים ואינם רוצים לתקן את דרכיהם, למרות כל זאת אברהם מדבר עם לוט בסבלנות רבה, בכבוד ובאהבה. אברהם אפילו אומר ללוט- 'אל נא תהי מריבה ביני ובינך'= אברהם אומר ללוט- הרי אנחנו אחים, בוא נתרחק ממצב שהמריבה בין הרועים תהפוך למריבה ביננו (רלב"ג, עקידת יצחק, אברבנאל).

ט הֲלֹ֤א כָל־הָאָ֨רֶץ֙ לְפָנֶ֔יךָ הִפָּ֥רֶד נָ֖א מֵֽעָלָ֑י אִם־הַשְּׂמֹ֣אל וְאֵימִ֔נָה וְאִם־הַיָּמִ֖ין וְאַשְׂמְאִֽילָה׃

(ט) למרות רצונו הגדול של אברהם שלוט ימשיך להיות עמו, הוא מעדיף ליצור מצב שבו לא יהיו מריבות ומחלוקות. לכן הוא מציע ללוט להיפרד ולבחור [לוט ראשון!] לכל אחד יהיה מרחב נפרד בארץ – זה לשמאל וזה לימין. כך אברהם חשב למנוע את המריבות בעתיד. בנוסף, אברהם ממש לא כועס על לוט אלא מבטיח לו שיעמוד לצדו בכל דבר שיצטרך ולא יתרחק ממנו! (רש"י)

האם עכשיו, כשברור שלוט יצטרך לעזוב את אברהם האם לוט יתקן את דרכיו ויאמר לאברהם: אולי תלמד אותי איך להינצל מאיסור גזל ואיך לחסום את פיות הצאן והבקר? האם ביקש להישאר איתו וללמוד עוד ממעשיו ומתורתו?

י וַיִּשָּׂא־ל֣וֹט אֶת־עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת־כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן כִּ֥י כֻלָּ֖הּ מַשְׁקֶ֑ה לִפְנֵ֣י ׀ שַׁחֵ֣ת ה' אֶת־סְדֹם֙ וְאֶת־עֲמֹרָ֔ה כְּגַן־ה' כְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בֹּֽאֲכָ֖ה צֹֽעַר׃

(י) לוט הסתכל מההר עליו ישבו ["ויעתק משם ההרה" לעיל י"ב ח'], וראה לפניו את כל כיכר (=מישור, שטח ישר) הירדן. הוא ראה שהאזור הזה כולו מלא נחלים (="משקה"), ויש בו הרבה גינות ועצי פרי ושטחי מרעה.

לפני שה' הפך והחריב את סדום ועמורה היה המקום כולו כמו גן עדן ממש, שיש הרבה נחלים להשקיית העצים, וכמו ארץ מצרים, שאין צריך לסמוך על גשמים כי יש את הירדן להשקיית הירק. לוט הבין שמקום זה רחוק מבצורת וטוב למרעה (רמב"ן).

"בואכה צוער" – המקום היה עד עיר בשם 'צוער'.

יא וַיִּבְחַר־ל֣וֹ ל֗וֹט אֵ֚ת כָּל־כִּכַּ֣ר הַיַּרְדֵּ֔ן וַיִּסַּ֥ע ל֖וֹט מִקֶּ֑דֶם וַיִּפָּ֣רְד֔וּ אִ֖ישׁ מֵעַ֥ל אָחִֽיו׃

(יא) לוט לא עמד בניסיון ובמקום לומר לאברהם 'אתה צודק, אני רוצה להישאר במחיצתך ולדבוק במידותיך הטובות- תחליט אתה איך אפשר שיסתדרו הרועים בניהם ואני נשאר כאן איתך', במקום זה בחר לוט ללכת למקום אחר ולא להישאר עם אברהם [שכל כך הרבה אנשים רצו להידבק בו!], הוא התרחק מאברהם ומה' (רלב"ג, רש"י). הוא הלך מהמקום שהיו בו לכיוון מערב (="מקדם" (רש"י, ראב"ע, ספורנו)), ונפרד מאברהם לגמרי, גם במקום המגורים וגם במקום המרעה (ספורנו). בחירתו היתה בכל כיכר הירדן ובכל פעם עבר עם מקנהו למקום אחר בתוך אותו איזור (רמב"ן).

יב אַבְרָ֖ם יָשַׁ֣ב בְּאֶֽרֶץ־כְּנָ֑עַן וְל֗וֹט יָשַׁב֙ בְּעָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיֶּֽאֱהַ֖ל עַד־סְדֹֽם׃

(יב) אברהם היה יושב במקומות שונים בכל ארץ כנען מלבד כיכר הירדן, שבתחומה ישב לוט. לוט הקים את אוהליו במקומות שונים עד שהגיע לסדום (רש"י).

יג וְאַנְשֵׁ֣י סְדֹ֔ם רָעִ֖ים וְחַטָּאִ֑ים לַֽ֖ה' מְאֹֽד׃

(יג) אנשי סדום היו רעים וחטאים לה' מאוד. לוט ידע את זה, ובכל זאת לא נמנע מלגור לידם בשכנות (רש"י). איזו בחירה רעה, להעדיף את אנשי סדום הרשעים על פני אברהם הצדיק! עד כמה טועה לוט בבחירתו!

5.     הבטחת הארץ לאברהם

יד וה' אָמַ֣ר אֶל־אַבְרָ֗ם אַֽחֲרֵי֙ הִפָּֽרֶד־ל֣וֹט מֵֽעִמּ֔וֹ שָׂ֣א נָ֤א עֵינֶ֨יךָ֙ וּרְאֵ֔ה מִן־הַמָּק֖וֹם אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה שָׁ֑ם צָפֹ֥נָה וָנֶ֖גְבָּה וָקֵ֥דְמָה וָיָֽמָּה׃

(יד) אחרי שלוט נפרד מאברהם ה' מתגלה לאברהם. כי כל עוד היה לוט גוזל ברעיית מקנהו בשדות אחרים ונמצא עם אברהם – לא היה ה' מדבר עם אברהם כי לוט מתנהג כרשע (רש"י). משנפרדו, ה' אומר לאברהם- הבט לכל הכיוונים- מהמקום בו אתה עומד עכשיו. ומה אתה רואה?

בפסוקים הבאים ה' שב ומבטיח לאברהם את הארץ. כך אברהם יודע שלוט לא שייך לירושת הארץ ואין לו חלק בה (בהבטחה הראשונה היה לוט עם אברהם וניתן היה לטעות בזה) (רד"ק).

טו כִּ֧י אֶת־כָּל־הָאָ֛רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לְךָ֣ אֶתְּנֶ֑נָּה וּֽלְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם׃

(טו) ה' מבטיח לאברהם- כל הארץ שאתה רואה תהיה לך ולזרעך ולעולם! אבל, למה צריך לחזור שוב על אותה הבטחה?

אלא שיש הבדלים בין ההבטחות:

א. עכשיו הובטחה 'כל' הארץ;

ב. עכשיו הובטחה גם לאברהם ולא רק לזרעו- 'לך אתננה' [כלומר: כבר עכשיו!] (ספורנו, רמב"ן).

ג. עכשיו הובטחה "עד עולם" (רד"ק).

ה' אומר לאברהם – מעתה אתה תראה שאפילו גויי הארץ שמסתובבים בתוכה ומעריכים אותך יתיחסו אליך כאל מושל ושליט הארץ ובכך כבר מעכשיו תתקיים הבטחתי לתת לך את הארץ כולה ותדע שזה יהיה לעולם!

טז וְשַׂמְתִּ֥י אֶֽת־זַרְעֲךָ֖ כַּֽעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ אֲשֶׁ֣ר ׀ אִם־יוּכַ֣ל אִ֗ישׁ לִמְנוֹת֙ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֔רֶץ גַּֽם־זַרְעֲךָ֖ יִמָּנֶֽה׃

(טז) וגם, בניך ובני בניהם, ובני בני בניהם יפרו וירבו כמו עפר הארץ, וכמו שאי אפשר לספור כלל את עפר הארץ כך גם אי אפשר יהיה לספור את זרעך (רש"י).

יז ק֚וּם הִתְהַלֵּ֣ךְ בָּאָ֔רֶץ לְאָרְכָּ֖הּ וּלְרָחְבָּ֑הּ כִּ֥י לְךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה׃

(יז) כעת, קום ולך ברחבי הארץ- כדי שכולם יראו שאתה הולך בכל רחבי הארץ ושאתה מחזיק במתנה שנתתי לך ולזרעך וכך יהיה ברור לכולם שאתה קנית את הארץ (העמק דבר). כך בהמשך הדורות, כשיבואו בניך לכבוש ולנחול את הארץ, זה יהיה ברור לכולם- הארץ שייכת לאברהם ולזרעו ואף אחד לא יערער וידרוש לקבל את הארץ כי כולם יידעו שהארץ הזו היא ירושה לצאצאיך (רשב"ם). וכשתלך ברחבי הארץ, אל תדאג, מכיוון אשמור עליך מכל דבר רע ומכל מזיק (רמב"ן).

יח וַיֶּֽאֱהַ֣ל אַבְרָ֗ם וַיָּבֹ֛א וַיֵּ֛שֶׁב בְּאֵֽלֹנֵ֥י מַמְרֵ֖א אֲשֶׁ֣ר בְּחֶבְר֑וֹן וַיִּֽבֶן־שָׁ֥ם מִזְבֵּ֖חַ לַֽה'׃ {פ}

(יח) אברהם מקים אוהליו בחברון, בחורשה של אדם טוב בשם ממרא. אברהם בכוונה קבע את מקומו בסמיכות לאנשים טובים (צרור המור), ושם בנה מזבח להודות לה' על הבטחותיו.

6.     מלחמת 4 המלכים נגד 5 המלכים ואברהם מציל את לוט מן השבי

[פרק יד]

בפסוקים הבאים נלמד על אירוע חשוב ביותר שמתרחש לא רחוק ממקומו של אברהם אבינו- לוט נלקח בשבי ואברהם אבינו שומע על כך ומיד יוצא לקרב הצלה על מנת לשחרר את לוט מן השבי.

א וַיְהִ֗י בִּימֵי֙ אַמְרָפֶ֣ל מֶֽלֶךְ־שִׁנְעָ֔ר אַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר כְּדָרְלָעֹ֨מֶר֙ מֶ֣לֶךְ עֵילָ֔ם וְתִדְעָ֖ל מֶ֥לֶךְ גּוֹיִֽם׃

(א) באותם ימים מלכו בערי בבל והסביבה ארבעה מלכים גיבורים ואמיצים: אמרפל [=הוא נמרוד! (רש"י)] המלך הגדול (ספורנו) של שנער [=היא בבל (אונקלוס)], אריוך מלך אלסר, כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך מקום שנקרא "גויים" [על שם שהתאספו שם מכמה עמים והמליכוהו עליהם (רש"י). מלך שעמים שלמים שומעים לו! (ת"י)].

ב עָשׂ֣וּ מִלְחָמָ֗ה אֶת־בֶּ֨רַע֙ מֶ֣לֶךְ סְדֹ֔ם וְאֶת־בִּרְשַׁ֖ע מֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֑ה שִׁנְאָ֣ב ׀ מֶ֣לֶךְ אַדְמָ֗ה וְשֶׁמְאֵ֨בֶר֙ מֶ֣לֶךְ צְבֹיִ֔ים וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִיא־צֹֽעַר׃

(ב) ארבעת המלכים הנ"ל יצאו למלחמה עם חמישה מלכים שמלכו בארץ כנען, בערי סדום והסביבה.

נשים לב לשמות! אפשר לנסות לשאול- ילדים, מה עולה בראש או אפילו איזו תחושה עולה בלב כשאתם שומעים את השמות האלו? המטרה להכווין את הילדים לתחושת רושם של גדלות המלכים הללו (כדי שבהמשך גבורתו של אברהם תהיה גדולה פי כמה). 'ברע' (מלשון רע) מלך סדום, 'ברשע' (מלשון רשע) מלך עמורה, 'שנאב' (שונא אביו שבשמים) מלך אדמה, 'שמאבר' מלך צבויים ועוד מלך שמלך על בלע (=צוער).

ג כָּל־אֵ֨לֶּה֙ חָֽבְר֔וּ אֶל־עֵ֖מֶק הַשִּׂדִּ֑ים ה֖וּא יָ֥ם הַמֶּֽלַח׃

(ג) כל תשעת המלכים האלה התאספו בעמק שבו היו הרבה שדות ולכן נקרא "עמק השִּׂדִּים" (אונקלוס), מקום שלאחר זמן נוצר בו ים המלח (רש"י).

למה יצאו מלכי בבל הרחוקים למלחמה בכנען? האם עשו להם רע?

כנראה שהם היו חזקים ורצו לשלוט על העולם. ארץ כנען תמיד הייתה ארץ מרכזית של מסחר וכדו' ולכן הם רצו לכבוש את הארץ ולשלוט בה. בשביל זה הם יצאו למלחמה נגד העמים שבארץ כנען ואף ניצחו אותם והפכו אותם לעבדים שלהם.

ד שְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ שָׁנָ֔ה עָֽבְד֖וּ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֑מֶר וּשְׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵ֥ה שָׁנָ֖ה מָרָֽדוּ׃

(ד) ארבעת המלכים החזקים אכן ניצחו במלחמה, ובמשך 12 שנה עבדו חמשת מלכי סדום את 4 מלכי בבל ובמיוחד את כדרלעומר ואף שילמו להם מיסים. לאחר שנים אלה, מרדו מלכי סדום, והצליחו במרידה. מאז, במשך 13 שנים, היו עצמאיים ולא משועבדים (רש"י).

בכל אותן שנים היה אברהם יושב בארץ, מלמד תורה ומידות טובות לכל דורש וקורא בשם ה'. למעשה, הוא המשיך ובעוד יותר עוצמה את כל מה שפעל באור כשדים תחת מלכות נמרוד. מלכי בבל הרשעים, שבראשם נמרוד הרשע, התרגזו מפעילותו של אברהם, כי היתה מנוגדת לכל תפיסתם, תרבותם ורוח מלכותם. מלכי סדום נתפסו בעיניהם כמועלים בשליחותם [ב-12 השנים בהן השתעבדו], כי תחת שלטונם פועל אברהם ומשפיע בהצלחה את רוחו שכל כך מנוגדת לשיטתם. כאשר מורדים חמשת המלכים – זה כבר נראה לארבעת המלכים כשיא ההשפעה וההצלחה של אברהם. אפילו לוט – שנראה כמסוכסך עם אברהם – חשוד בעיניהם כסוכן של אברהם, שליח נאמן וחשאי, שבא בשליחותו להשפיע בערי סדום (עי' אבן ישראל ג', עמ' קכ"ו וסביבו הרבה). בקיצור: ה"בעיה" ממוקדת סביב אברהם ופועלו.

ה וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה בָּ֣א כְדָרְלָעֹ֗מֶר וְהַמְּלָכִים֙ אֲשֶׁ֣ר אִתּ֔וֹ וַיַּכּ֤וּ אֶת־רְפָאִים֙ בְּעַשְׁתְּרֹ֣ת קַרְנַ֔יִם וְאֶת־הַזּוּזִ֖ים בְּהָ֑ם וְאֵת֙ הָֽאֵימִ֔ים בְּשָׁוֵ֖ה קִרְיָתָֽיִם׃

(ה) מלכי בבל כנראה היו עסוקים בענייניהם [אולי מלחמות אחרות?], ורק בשנה ה-14 למרד מלכי סדום באו מלכי בבל – ובראשם הפעם כדרלעומר – לטפל ב"בעיה".

המלכים באו ובדרכם נלחמו והיכו עמים גדולים וחזקים שהיו עובדים ל-5 המלכים. את הענקים הגיבורים (אונקלוס), שכל הרואה אותם מת מפחד (ראב"ע), שהיו במקום שנמצא בין שני הרים גבוהים ונקרא "עשתרות קרניים", ואת הזוזים (=נקראים גם זמזומים) שבעיר הַם, ואת האימים [שמטילים אימה (ראב"ע)] בשווה קריתיים. כל אלה היו מקומות קרובים לסדום והיו עוזרים להם, ולכן 4 המלכים היכו אותם (רד"ק, ספורנו).

ו וְאֶת־הַֽחֹרִ֖י בְּהַרְרָ֣ם שֵׂעִ֑יר עַ֚ד אֵ֣יל פָּארָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּדְבָּֽר׃

(ו) ועוד היכו את החורי בהר שלהם הנקרא שעיר. וכך לחמו והיכו עד המישור הנקרא פארן, ליד המדבר.

ז וַ֠יָּשֻׁבוּ וַיָּבֹ֜אוּ אֶל־עֵ֤ין מִשְׁפָּט֙ הִ֣וא קָדֵ֔שׁ וַיַּכּ֕וּ אֶֽת־כָּל־שְׂדֵ֖ה הָעֲמָֽלֵקִ֑י וְגַם֙ אֶת־הָ֣אֱמֹרִ֔י הַיֹּשֵׁ֖ב בְּחַֽצְצֹ֥ן תָּמָֽר׃

(ז) אחרי שפשטו על המקומות הנ"ל עד המדבר (רד"ק) חזרו לאחור, ובאו למקום בו היו מתאספים לצרכי משפט (מין בית משפט) בקדש (אונקלוס), והיכו את כל היושבים במישור שלאחר זמן ישבו בו עמלקים, וגם את האמוריים שישבו בחצצון תמר (=עין גדי (אונקלוס)). איזה מלכים גדולים וחזקים מדהים שאחר כך אברהם לא חושש לבוא ולהילחם נגדם!

אם עמים אלו כ"כ מפחידים- מה זה מלמדנו על 5 המלכים? ואם כן מה זה אומר על 4 המלכים? ומה זה אומר על כדרלעומר שעומד בראשם?? כל כך גיבורים ואמיצים היו ארבעת המלכים, שהיכו וניצחו את כל המפחידים האלה!

ח וַיֵּצֵ֨א מֶֽלֶךְ־סְדֹ֜ם וּמֶ֣לֶךְ עֲמֹרָ֗ה וּמֶ֤לֶךְ אַדְמָה֙ וּמֶ֣לֶךְ צְבֹיִ֔ים וּמֶ֥לֶךְ בֶּ֖לַע הִוא־צֹ֑עַר וַיַּֽעַרְכ֤וּ אִתָּם֙ מִלְחָמָ֔ה בְּעֵ֖מֶק הַשִּׂדִּֽים׃

ט אֵ֣ת כְּדָרְלָעֹ֜מֶר מֶ֣לֶךְ עֵילָ֗ם וְתִדְעָל֙ מֶ֣לֶךְ גּוֹיִ֔ם וְאַמְרָפֶל֙ מֶ֣לֶךְ שִׁנְעָ֔ר וְאַרְי֖וֹךְ מֶ֣לֶךְ אֶלָּסָ֑ר אַרְבָּעָ֥ה מְלָכִ֖ים אֶת־הַֽחֲמִשָּֽׁה׃

(ח) 5 מלכי סדום אינם מפחדים ומחליטים לצאת להילחם במלכי בבל המתקרבים (רד"ק). המלחמה נערכה בעמק השִּׂדִּים הנ"ל.

(ט) לארבעת מלכי בבל לא היו עוזרים נוספים, ולכן חשבו חמשת המלכים של סדום שהפעם יוכלו לנצח (רד"ק). ובכל זאת, 4 המלכים שהיו מועטים ניצחו את הרבים, עד כדי כך הם היו גיבורים באופן מיוחד!

י וְעֵ֣מֶק הַשִּׂדִּ֗ים בֶּֽאֱרֹ֤ת בֶּֽאֱרֹת֙ חֵמָ֔ר וַיָּנֻ֛סוּ מֶֽלֶךְ־סְדֹ֥ם וַֽעֲמֹרָ֖ה וַיִּפְּלוּ־שָׁ֑מָּה וְהַנִּשְׁאָרִ֖ים הֶ֥רָה נָּֽסוּ׃

(י) בעמק השִּׂדִּים היו הרבה בורות שמהם היו מוציאים אדמה לעשיית טיט לעבודות בניין. מלכי סדום ועמורה המנוצחים ברחו ומרוב בהילות לא נזהרו ונפלו לבורות הטיט (ולא מתו, ואחר כך הוציאום). שאר המפסידים ברחו אל הרים שונים שהיו שם, כל אחד לאיזה הר שמצא ראשון (רש"י).

יא וַ֠יִּקְחוּ אֶת־כָּל־רְכֻ֨שׁ סְדֹ֧ם וַֽעֲמֹרָ֛ה וְאֶת־כָּל־אָכְלָ֖ם וַיֵּלֵֽכוּ׃

(יא) המלכים המנצחים לקחו שלל רב- כל הרכוש והמזון שהיה בערים של המלכים המפסידים (אונקלוס, ת"י), וכמובן, גם לקחו אנשים בשבי (ע"פ פס' ט"ז).

יב וַיִּקְח֨וּ אֶת־ל֧וֹט וְאֶת־רְכֻשׁ֛וֹ בֶּן־אֲחִ֥י אַבְרָ֖ם וַיֵּלֵ֑כוּ וְה֥וּא יֹשֵׁ֖ב בִּסְדֹֽם׃

(יב) גם את לוט לקחו הרשעים בשבי! הם חשבו כך "להגיע" אל אברהם, שאולי ירצה לנסות לחלץ אותו, כי הרי הוא בן אחיו (אור החיים הק', הנצי"ב). ומציינת התורה שבאותו זמן לוט ישב בסדום, ובגלל זה ה' הענישו וקרה לו כל מה שקרה (רש"י).

האם חשב לוט שיש מישהו בעולם שיבוא להצילו? ודאי לא האמין שמישהו יעז להתנגד ולהתגרות במלכים הגיבורים.

האם אכן היה אדם כלשהו שהעז לצאת נגד הגיבורים הללו? כן! היה גיבור אחד בלבד: אברהם אבינו!

יג וַיָּבֹא֙ הַפָּלִ֔יט וַיַּגֵּ֖ד לְאַבְרָ֣ם הָֽעִבְרִ֑י וְהוּא֩ שֹׁכֵ֨ן בְּאֵֽלֹנֵ֜י מַמְרֵ֣א הָֽאֱמֹרִ֗י אֲחִ֤י אֶשְׁכֹּל֙ וַֽאֲחִ֣י עָנֵ֔ר וְהֵ֖ם בַּֽעֲלֵ֥י בְרִית־אברם׃

(יג) בא אדם, שנותר לפליטה מן המלחמה הקשה, וסיפר לאברהם העברי [=שבא מעבר לנהר הירדן (רש"י), ושהיה מבני בניו של עבר שנשמרה אצלם הלשון העברית (רד"ק)] שלוט נפל בשבי. אברהם ישב אז עם כל אנשי ביתו בתחום החורשה של ממרא האמורי, שהוא ושני אֶחָיו כרתו ברית עם אברהם - כלומר שהם מאמינים כמו אברהם בה' והם רוצים גם כן ללכת בדרכי אברהם העובד את ה'.

יד וַיִּשְׁמַ֣ע אַבְרָ֔ם כִּ֥י נִשְׁבָּ֖ה אָחִ֑יו וַיָּ֨רֶק אֶת־חֲנִיכָ֜יו יְלִידֵ֣י בֵית֗וֹ שְׁמֹנָ֤ה עָשָׂר֙ וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֔וֹת וַיִּרְדֹּ֖ף עַד־דָּֽן׃

(יד) אברהם שמע שלוט נשבה; האם אמר "טוב, תעדכנו אותי מה קורה בהמשך" וחזר ללמוד תורה? האם התלבט מה לעשות? לא! הוא לא התעכב לרגע. אברהם מלא אמונה וביטחון בה' שיעזור לו ומיד נעמד מול אנשי ביתו-תלמידיו ומזרזם- 'קדימה! יוצאים למלחמה! עלינו להציל את לוט!'. בסך הכל הם היו 318 אנשים! כה מעט אנשים נגד כה רבים וחזקים! אלו היו הלוחמים המובחרים ביותר- בלימוד בישיבה ולכן הם גם היו המובחרים ביותר במסירות נפש צבאית. אברהם יוצא איתם למלחמה נגד 4 מלכים אמיצים ומלאי גבורה שיש להם צבאות גדולים ומסודרים. את אברהם לא מעניין שבעבר הייתה מריבה עם לוט. אברהם אבינו יודע שאין עוד דבר בעולם מלבד ה' והוא מלא באהבה גדולה לרבש"ע- מתוך זה אברהם מתייחס לאחיינו- לוט כ'אחיו'! ועל אף שלוט בחר בדרך הלא טובה! בכל זאת, אברהם לא יכול שלא לצאת למלחמה כדי להושיע את לוט. אפילו שזו מלחמה לא קלה ולא פשוטה- אברהם כל כך אוהב את הבריות כולן, את לוט, לכן, הוא מתמלא באומץ אדיר, ובגבורה גדולה ויוצא למלחמה! איזו מסירות נפש על אחיין שבחר בדרך לא טובה!

כבר ממזמן אברהם חינך את אנשי ביתו להיות אנשים גיבורים- "חניכיו"- אברהם חינכם לעבודת ה' ולמידות טובות ובנוסף אף לגבורה ולתכסיסי מלחמה. ובכן, אברהם ותלמידיו יוצאים למרדף ארוך ומעייף (רמב"ן). אברהם יודע בביטחון מוחלט שהקב"ה שומר עליו מכל דבר רע. לכן הוא גם לא חושש משום דבר- הוא יודע שזו מלחמה נגד הרשעים וברור שרצון ה' שילחם נגדם. כך אברהם יוצא למרדף ארוך וקשה עד למקום שנקרא 'דן', שם עצרו המלכים הדגולים האלו עם כל צבאותיהם הכבירים כדי לנוח מכיוון שירד הלילה [באותם ימים לא נלחמו בלילה].

טו וַיֵּֽחָלֵ֨ק עֲלֵיהֶ֧ם ׀ לַ֛יְלָה ה֥וּא וַֽעֲבָדָ֖יו וַיַּכֵּ֑ם וַֽיִּרְדְּפֵם֙ עַד־חוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר מִשְּׂמֹ֖אל לְדַמָּֽשֶׂק׃

(טו) אברהם לא עצר לנוח בלילה, למרות המרדף הממושך. אלא, בחכמה רבה אברהם בוחר להפתיע את האויב. באותם זמנים לא היו רגילים להילחם בלילה- אברהם ידע שכך האויב יתפס בעת מנוחתו. בנוסף, בחכמתו הרבה, ידע אברהם שזה יעזור לו להסתיר את העובדה שיחד איתו יש מעט מאוד לוחמים אל מול הצבאות האדירים (בכמות ובגבורה) של 4 המלכים. הוא בא למחנה הרשעים בחצי הלילה, כשהם נחים וחוגגים ניצחונם, אברהם מחלק את מחנהו לפני הקרב. ואז, בהפתעה גמורה תוקף אותם עם תלמידיו-חייליו המעטים. ה' עוזר לצדיקים המשתדלים ומתאמצים כדי לקדש את שם ה' ולכן ההפתעה הגדולה שבהתקפה פועלת ואברהם ממשיך לרדוף אחרי הרשעים הבורחים מפניו בלילה עד קרוב לדמשק.

טז וַיָּ֕שֶׁב אֵ֖ת כָּל־הָֽרְכֻ֑שׁ וְגַם֩ אֶת־ל֨וֹט אָחִ֤יו וּרְכֻשׁוֹ֙ הֵשִׁ֔יב וְגַ֥ם אֶת־הַנָּשִׁ֖ים וְאֶת־הָעָֽם׃

(טז) הרשעים שברחו השאירו אחריהם את כל הרכוש הגזול ואת השבויים. אברהם מוצא את כל הרכוש ולא רק זה אלא אפילו מצליח למצוא את לוט (מבלי שח"ו המלכים הרשעים הללו היו פוגעים בלוט כנקמה באברהם עוד לפני שאברהם יגיע אליו) אחר כך החליט אברהם להחזיר אפילו את הנשים והעם (=טף, אור החיים הק') שנתנו כבוד ללוט. לוט בודאי היה מופתע ומלא התפעלות מהניצחון הגדול על 4 מלכים חזקים ועוד יותר מדאגתו הרבה של אברהם וממאמציו הגדולים להצלתו על אף שהוא כבר עזב את אברהם ובעיקר, את דרכו של אברהם.

7.     קבלת הפנים לאברהם ועבדיו החוזרים מן המלחמה

יז וַיֵּצֵ֣א מֶֽלֶךְ־סְדֹם֮ לִקְרָאתוֹ֒ אַֽחֲרֵ֣י שׁוּב֗וֹ מֵֽהַכּוֹת֙ אֶת־כְּדָרְלָעֹ֔מֶר וְאֶת־הַמְּלָכִ֖ים אֲשֶׁ֣ר אִתּ֑וֹ אֶל־עֵ֣מֶק שָׁוֵ֔ה ה֖וּא עֵ֥מֶק הַמֶּֽלֶךְ׃

(יז) כששמע מלך סדום שאברהם חזר עם לוט ושאר השבויים וכל הרכוש, הוא שמח מאוד (אבל תכף נשים לב לָמָּה מלך סדום שָׂמַח). הוא לא חיכה בביתו, אלא יצא לקראת אברהם המנצח, יחד עם הרבה מלכי עמים אחרים. המלכים הגיעו כדי לקבל את פניו ולתת לו כבוד גדול: בנו בימה גדולה מעצי ארז, והושיבו עליה את אברהם, ושיבחוהו ואמרו לו "מְלֹךְ אתה עלינו! תהיה אתה נשיא עלינו!", אמר להם אברהם: "ה' הוא המלך!".

במעמד הזה ב"עמק המלך" התקיימה ברכת ה' לאברהם "ואגדלה שמך"! מלכי העמים רחשו כבוד רב לאברהם אבינו על גבורתו ועל ניצחונו במלחמה נגד 4 המלכים. דבר זה עורר אותם בהשגחת ה' המיוחדת על אברהם- כלומר הם הבינו שה' הוא מלך על כל המלכים וגם שה' הוא שומר ומשגיח על אברהם.

נשים לב בפסוקים הבאים איך מתנהג מלכיצדק מלך שלם (היא ירושלים) לאברהם ומצד שני, איך מתנהג מלך סדום, שהיה רשע גדול.

יח וּמַלְכִּי־צֶ֨דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֥ל עֶלְיֽוֹן׃

(יח) לעומת מלך סדום הרשע, יצא מלכיצדק מלך ירושלים לקראת אברהם עם לחם ויין, כפי שראוי לעשות למי שחוזר ממלחמה, וזה על אף שמלכי-צדק לא היה חייב לו דבר! מלכיצדק היה מלך צדיק, הוא היה עובד את ה' ומתפלל אליו (רמב"ן). מלכי צדק לא מוציא רק לחם ויין אלא גם מוסיף ומברך את אברהם-

יט וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אברם לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

(יט) מלכיצדק התפעל מאוד מגבורתו ומאומץ ליבו של אברהם, ולכן בירך אותו: תהיה מבורך, אברהם, לה' שברא את השמים ואת הארץ. מלכיצדק משתמש פה בכינוי מאוד מיוחד ביחס לה'- 'א-ל עליון'- זהו כינוי מאוד מיוחד שה' הוא עליון על הכל! בכינוי זה תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה לשבח את ה' 3 פעמים ביום!

כ וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַֽעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל׃

(כ) מלכיצדק [בניגוד למלך סדום הרשע] מברך גם את ה' ומודה לו: ברוך ה' אשר הסגיר את אויביך [שבאו נגדך!] בידיך ונתן לך לנצח אותם.

אברהם ידע שמלכיצדק עובד את ה' ומאמין בו ונתן למלכיצדק עשירית מתוך כל הרכוש הרב שהביא מן השלל שלקחו המלכים מסדום, כיון שהיה מלכיצדק כהן, כלומר עובד את ה' ומתפלל אליו, ולכן ראוי לתת לו מעשר (מלשון עשר).

כא וַיֹּ֥אמֶר מֶֽלֶךְ־סְדֹ֖ם אֶל־אַבְרָ֑ם תֶּן־לִ֣י הַנֶּ֔פֶשׁ וְהָֽרְכֻ֖שׁ קַֽח־לָֽךְ׃

(כא) מלך סדום יוצא בלי כלום- הוא לא חושב לתת לאברהם ולתלמידיו השבים מן המלחמה אוכל ושתיה, וזה למרות שהיה חייב לו טובות רבות על הניצחון ועל שחרור השבויים והשבת הרכוש. בנוסף, כאשר כולם ממליכים את אברהם לנשיא אלוקים- הוא כלל לא חושב לברך את ה' על הישועה המופלאה אלא להפך הדבר הראשון שהרשע הזה אומר זה 'תן לי' (אוה"ח הק'). מלך סדום ליווה את אברהם לכבדו, וראה את נדיבותו וצדקתו שנתן למלכיצדק מעשר. לכן, למרות שעד כה לא ביקש דבר מאברהם – עכשיו העיז וביקש צדקה מאברהם שייתן לו בחזרה את אנשי עמו שהיו שבויים. אמנם את הרכוש לא ביקש, כי חשב שאברהם רוצה בו (רמב"ן).

כב וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָ֖ם אֶל־מֶ֣לֶךְ סְדֹ֑ם הֲרִמֹ֨תִי יָדִ֤י אֶל־ה' אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ׃

(כב) לאברהם חשוב להבהיר היטב שהוא כלל לא רוצה ולוּ בדבר הכי קטן מן השלל- ויש לכך סיבה מאוד חשובה ונראה אותה עוד רגע- בפסוק הבא. אברהם משתמש בלשון של שבועה ומדבר בלשון מיוחדת אל מלך סדום- "אני מרים את ידי אל ה' שהוא בורא שמים וארץ!"

כג אִם־מִחוּט֙ וְעַ֣ד שְׂרֽוֹךְ־נַ֔עַל וְאִם־אֶקַּ֖ח מִכָּל־אֲשֶׁר־לָ֑ךְ וְלֹ֣א תֹאמַ֔ר אֲנִ֖י הֶֽעֱשַׁ֥רְתִּי אֶת־אברם׃

(כג) אפילו חוט או שרוך נעל לא אחזיק לעצמי ממה שניצל מהשלל! אך לא רק זה, אלא, אני גם לא אקבל שום שכר מאוצרות מלכותך, מלך סדום, שלא תאמר שאתה העשרת את אברהם (שלא יגיד - "אתם רואים איזה עשיר אברהם? אתם יודעים בזכות מי הוא כל כך עשיר?..."). הרי ה' הבטיח לאברהם כבר "ואברכך" ברכוש גדול, ואברהם בטח בה' ורצה לקדש את שם ה' בכך שכולם ידעו שרק ה' לבדו נותן לו את כל עושרו ורק לה' בלבד צריך להודות!

[לעומת זאת, מפרעה אברהם כן נטל את המתנות הרבות, כי פרעה הודה שה' הוא הפועל ועושה את הכל, וממילא לא יטען לזכותו שהעשיר את אברהם. מלך סדום לא מודה על כך, אלא סתם תובע את הנפשות].

כד בִּלְעָדַ֗י רַ֚ק אֲשֶׁ֣ר אָֽכְל֣וּ הַנְּעָרִ֔ים וְחֵ֨לֶק֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים אֲשֶׁ֥ר הָֽלְכ֖וּ אִתִּ֑י עָנֵר֙ אֶשְׁכֹּ֣ל וּמַמְרֵ֔א הֵ֖ם יִקְח֥וּ חֶלְקָֽם׃ {ס}

(כד) אמנם לעצמו אברהם לא לוקח דבר ואפילו שמן הדין מגיע לו הכל. אך לאנשים שבאו איתו למלחמה - "הנערים", כלומר תלמידיו וגם לאלה אשר הלכו איתו הלא הם ענר, אשכול וממרא ונותרו לשמור על הכלים, כלומר הציוד, דואג אברהם ל"שכר טרחה", שהם כן יקבלו חלק מהרכוש הרב. לעומת זאת, האדונים הכנענים דואגים רק לעצמם ולא לעבדיהם.

אחרי כל זה – האם חזרו אנשי סדום בתשובה? לא! להיפך, הם אף הרעו את מעשיהם עוד יותר.

ולוט, האם חזר לדבוק באברהם דודו שבא במיוחד כדי להושיעו? לא! הוא שוב נופל ונמשך ללכת אחר העושר הגשמי והתאוות של סדום.

8.     הבטחת ה' לאברהם על השכר והבנים

[פרק טו]

א אַחַ֣ר ׀ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר־ה' אֶל־אַבְרָ֔ם בַּֽמַּחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל־תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם אָֽנֹכִי֙ מָגֵ֣ן לָ֔ךְ שְׂכָֽרְךָ֖ הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃

(א) מיד אחרי המלחמה עם ארבעת המלכים שניצח אברהם, היה אברהם דואג וחושש:

1. שמא יבואו המלכים או מחליפיהם או קרוביהם בכוחות מחודשים ורבים וילחמו בו כדי להתנקם ויהרגו אותו.
2. שמא בעזרה הגדולה שה' עזר לו במלחמה קיבל את כל השכר שמגיע לו על מעשיו הטובים ולא נשאר לו דבר לעתיד כדי לשמור עליו (רש"י, ת"י).

לכן ה' מתגלה אליו "במחזה", בנבואה מיוחדת (ביום!) (רמב"ן), ומרגיע אותו: "אל תירא" –

1. אפילו אם כל אנשי העולם יתאספו להילחם בך אני מגן עליך ונלחם נגדם לצדך!
2. ה' אומר לאברהם- לא רק שלא התמעטו הזכויות שלך בגלל שהצלתיך, אלא אף תקבל הרבה מאוד שכר על החסד שעשית עם לוט- שיצאת בגבורה עם מעט לוחמים ושמת מבטחך בי שאסייע לך.

ב וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י ה' מַה־תִּתֶּן־לִ֔י וְאָֽנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן־מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר׃

(ב) אברהם פונה אל ה' ומודה על כל הברכות והשפע הרב שה' משפיע עליו, אך אומר לה'- רבש"ע! הרי אני ערירי- אין לי ילדים ואם כן איזו הנאה יש לי מן הברכה הזו כל עוד אין לי בנים?? למי אוריש את כל הטוב שאתה נותן לי? מי ילמד את האנשים לעבוד את ה' ולעשות טוב זה לזה? כיון שאין לי בן – האחראי על כל הכסף והאוכל שיש לי בבית הוא אליעזר עבדי הנאמן שבא מדמשק, שאמנם הוא צדיק וישר- הוא תלמיד נאמן ומפיץ תורה בעולם מתוך מה שאני מלמד אותו (אונקלוס, רש"י), אך-

ג וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן־בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי׃

(ג) עם כל אהבתי לאליעזר העבד הנאמן, שכנראה יירש אותי (שהרי אין לי בנים ואני כל כך זקן), אין לי תועלת בכל מה שאתה נותן לי – כי רציתי שדווקא בני יירש אותי. אני חפץ שממני תצא האומה שתאיר את העולם בדרכך - דרך ה'!

וכי אברהם לא האמין בהבטחת ה' שיהיה לו זרע? והרי ה' אמר לו "ואעשך לגוי גדול" ו"ושמתי את זרעך כעפר הארץ"??

התשובה לכך היא שכמובן אברהם גדול המאמינים האמין לחלוטין בכך, אלא שחשש שמא חטא במשהו שבגללו ההבטחה לא תצא לפועל (רמב"ן פסוק ב', רד"ק).

האם ה' רצה שאליעזר הכנעני יירש את אברהם? האם התכוון שההבטחה "ואעשך לגוי גדול" תתקיים באליעזר וזרעו?

ד וְהִנֵּ֨ה דְבַר־ה' אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִֽירָשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי־אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ׃

(ד) מיד (רמב"ן) עונה לו ה': מה פתאום?! לא יירש אותך אליעזר הכנעני. יורשך יהיה בנך ממש, היוצא ממך! ממנו יצא הגוי הגדול! הבטחה זו לא תשתנה כלל – גם אם תחטא אתה או מישהו מבניך [כי ה' יודע שאם יחטאו בניו הם יחזרו בתשובה]! אין שום תנאי להבטחה זו! (העמק דבר).

ה וַיּוֹצֵ֨א אֹת֜וֹ הַח֗וּצָה וַיֹּ֨אמֶר֙ הַבֶּט־נָ֣א הַשָּׁמַ֗יְמָה וּסְפֹר֙ הַכּ֣וֹכָבִ֔ים אִם־תּוּכַ֖ל לִסְפֹּ֣ר אֹתָ֑ם וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ כֹּ֥ה יִֽהְיֶ֖ה זַרְעֶֽךָ׃

(ה) כדי לרומם את אברהם להבין זאת ה' אומר לאברהם לצאת מן האוהל החוצה, אל תוך הלילה, להסתכל למעלה ולנסות לספור את הכוכבים. אברהם מנסה, אבל לא מצליח – קשה מאוד לספור את הכוכבים! [במיוחד כשאין תאורה בחוץ. בימינו צריך ללכת מחוץ לעיר כדי לראות הרבה כוכבים]. כמו שכבר ה' הבטיח כשהמשיל את ישראל לעפר הארץ שאי אפשר לספור אותו כך אי אפשר לספור את צאצאי אברהם-עם ישראל. כך גם אל מול הכוכבים- שאי אפשר לסופרם.

אם כן, למה לחזור על אותו הדבר? למה להזכיר את ריבוי עם ישראל גם ביחס לעפר הארץ וגם ביחס לכוכבים?

ובכן, ה' מלמד את אברהם שהזכרת עם ישראל מול העפר זה ביחס למספר בני ישראל, וכעת הכוכבים זה גם ביחס למספר, אך לא רק.

אם כן, למה נמשלו ישראל גם לעפר וגם לכוכבים?

ובכן, עפר הארץ זהו משל שהוא רק מצד הכמות של האנשים. משל הכוכבים מלמד אותנו שהשם 'ישראל' הוא כמו הכוכבים שהם גבוהים ומאירים. כלומר, מצד המעלה המיוחדת שטמונה בעם ישראל שהם כמו כוכבי השמים ועמ"י הוא עם מיוחד שהוא בכלל לא דומה לכל העמים האחרים (רש"י בכל 3 השיטות).

ו וְהֶֽאֱמִ֖ן בַּֽה֑' וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה׃

(ו) אברהם ושרה היו זקנים, ובגיל כזה כבר לא יולדים תינוקות! בכל זאת, אברהם מאמין בהבטחת ה' בלי ספק ובטוח שיקיים דברו. לכן ה' מחשיב לאברהם את אמונתו הגדולה שהאמין בו לזכות ולצדקה לדורות (רס"ג, רש"י, אונקלוס, ספורנו, רמב"ן בהסבר השני).

9.     הבטחת ה' לאברם על הארץ וכריתת ברית בין הבתרים

ז וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י ה' אֲשֶׁ֤ר הֽוֹצֵאתִ֨יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת־הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ׃

(ז) [נבואה זו לא נאמרה מיד אחר הקודמת, אלא בזמן אחר (עי' חזקוני)].

ה' אומר לאברהם: הוצאתי אותך מאור כשדים על מנת לתת לך את הארץ המיוחדת הזאת, שתוריש אותה לבנים שלך.

ח וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י ה' בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה׃

(ח) אברהם ידע כי הארץ קדושה מאוד, יותר מכל הארצות, וחשש שאולי הבטחה זו על ירושת הארץ תלויה במעשים שלו ושל הבנים, ושמא יחטאו ויפסידו את הארץ כי לא יהיו ראויים לרשת אותה. לכן שאל אברהם: רבונו של עולם, באיזה זכות אזכה שזרעי יירש את הארץ? איך אדע שהם לא יחטאו באופן שיפסידו את הארץ, או שעמי כנען יחזרו בתשובה ויזכו בה מחדש על חשבון זרעי? (רמב"ן).

ט וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל׃

(ט) אך כמו שאנו יודעים כבר, אברהם לא סתם נבחר. ה' בחר בו בכוונה כדי שדווקא ממנו יצא עם מיוחד, שכולו עובד את ה' ושזה יהיה במקום מיוחד- בארץ ישראל. לכן, ה' כורת ברית עם אברהם, ה' מצווה את אברהם: קח שלוש עגלות, שלוש עזים ושלושה אילים (=כבשים גדולים), וכן תור (=סוג של יונה) וגוזל (=בן של יונה).

[יש לזכור שאנחנו לא ממחישים ומפרטים את מעמד הברית כדי שלא לזעזע את הילדים]

י וַיִּֽקַּֽח־ל֣וֹ אֶת־כָּל־אֵ֗לֶּה וַיְבַתֵּ֤ר אֹתָם֙ בַּתָּ֔וֶךְ וַיִּתֵּ֥ן אִישׁ־בִּתְר֖וֹ לִקְרַ֣את רֵעֵ֑הוּ וְאֶת־הַצִּפֹּ֖ר לֹ֥א בָתָֽר׃

(י) אברהם עושה כדבר ה': הוא לוקח החיות האלו, וחותך כמעט את כולן [את הציפורים לא חתך (רד"ק)] באמצע, ומסדר החלקים כך שכל חצי נמצא מול חציו המשלים [הציפורים שם זו מול זו (רמב"ן)]. נוצר מעין שביל בין כל החצאים החתוכים – בין הבתרים.

למה ה' מצווה אותו לעשות כך?

ה' רוצה לכרות עם אברהם ברית, וכך היו כורתים בריתות בעבר – מחלקים בעל חיים לשני חלקים ועוברים ביניהם. משמעות הדבר: כורתי הברית הופכים לדבר אחד חי, שאי אפשר להפריד ולחתוך. מי שיפר את הברית – כחותך דבר חי! הברית הזאת מלמדת על האהבה והקשר העמוק בין ה' לאברהם. הברית נכרתת רק ביניהם, ולא בין אף אחד אחר, אפילו לא נביא וצדיק כמלכיצדק מלך ירושלים.

ועל מה רצה ה' לכרות ברית?

על הארץ! ה' הבטיח את הארץ לזרעו של אברהם, והבטחתו זו לא תתבטל לעולם, גם אם יחטאו ישראל ח"ו. ה' יודע שגם אם יחטאו – זה לא יהיה לתמיד, וודאי לאחר זמן יתחרטו על מעשיהם ויחזרו בתשובה אל ה', ילמדו תורה ויקיימו מצוות.

יא וַיֵּ֥רֶד הָעַ֖יִט עַל־הַפְּגָרִ֑ים וַיַּשֵּׁ֥ב אֹתָ֖ם אַבְרָם׃

(יא) עיט שראה את החיות המבותרות ירד אליהן לאכול מהן, כמנהג העופות הדורסים, ואברהם שמר שלא יתקרב והיה משיב רוח עליהם על ידי בגד להבריח אותו, עד שתסתיים כריתת הברית (חזקוני).

יב וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָֽפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו׃

(יב) כאשר הגיע זמן שקיעת החמה, נפלה על אברהם תרדמה ואחר כך הרגיש בנפשו פחד ואח"כ הרגיש כאילו יש חושך גדול ועד כדי שהחושך חזק וכביכול יושב עליו. בכל זה רמז לו ה' על קושי הצרות של הגלויות שיהיו לישראל.

יג וַיֹּ֣אמֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר ׀ יִֽהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֨רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַֽעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה׃

(יג) ה' אומר לאברהם: דע לך כי בניך לא מיד יירשו את הארץ. בתחילה הם יהיו גרים בארץ מצרים ובארצות נוספות 400 שנה [מלידת יצחק], ובמצרים יענו אותם המצרים ויעבידו אותם בפרך. [יש תוכנית אלוקית לעולם; העולם לא מתנהל "סתם"].

יד וְגַ֧ם אֶת־הַגּ֛וֹי אֲשֶׁ֥ר יַֽעֲבֹ֖דוּ דָּ֣ן אָנֹ֑כִי וְאַֽחֲרֵי־כֵ֥ן יֵֽצְא֖וּ בִּרְכֻ֥שׁ גָּדֽוֹל׃

(יד) אני אדון (=אשפוט) את המצרים שהעבידו ועינו את ישראל, ואכה אותם במכות חזקות וכואבות [שהגזימו בעינוי מעבר לכוונת ה'; – ה' מעניש את הרשעים!], ולבסוף ייצאו ישראל ברכוש גדול – עם כלי כסף וכלי זהב רבים מאוד, שקיבלנו מן המצרים, כשכר עבודתם.

טו וְאַתָּ֛ה תָּב֥וֹא אֶל־אֲבֹתֶ֖יךָ בְּשָׁל֑וֹם תִּקָּבֵ֖ר בְּשֵׂיבָ֥ה טוֹבָֽה׃

(טו) אמנם, אתה לא תראה את כל הצרות הללו, כי תפטר מן העולם בשלום ותקבר בשיבה טובה.

טז וְד֥וֹר רְבִיעִ֖י יָשׁ֣וּבוּ הֵ֑נָּה כִּ֧י לֹֽא־שָׁלֵ֛ם עֲוֹ֥ן הָֽאֱמֹרִ֖י עַד־הֵֽנָּה׃

(טז) מתי תתקיים ההבטחה שבניו של אברהם יירשו את הארץ?

שלושה דורות יהיו במצרים מתחילת הירידה לשם, והדור הרביעי כבר ייכנס לארץ המובטחת [יהודה, פרץ, חצרון, וכלב בן חצרון – הוא כלב בן יפונה – נכנס לארץ]. הם יכבשו את הארץ ויתיישבו בה.

מתי זה יקרה? באיזה דור זה יתרחש?

בדורו של יהושע בן נון! [עד אז – לא הגיע זמנם של האמוריים השוכנים בכנען להיענש ולפנות את הארץ לבני ישראל].

10. מעמד כריתת הברית

יז וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֨מֶשׁ֙ בָּ֔אָה וַֽעֲלָטָ֖ה הָיָ֑ה וְהִנֵּ֨ה תַנּ֤וּר עָשָׁן֙ וְלַפִּ֣יד אֵ֔שׁ אֲשֶׁ֣ר עָבַ֔ר בֵּ֖ין הַגְּזָרִ֥ים הָאֵֽלֶּה׃

(יז) כשהשמש שקעה נעשה חושך כבד, ואז הופיע תנור עשן שבתוכו לפיד של אש בוערת, ועבר בין הבתרים – כשליח ה' לכריתת הברית עם אברהם^[2]. ובכך נכרתת ברית חזקה זו, שה' כורת עם אברהם, והיא לא תתבטל ולא תשתנה לעולם- קשר חזק מאוד של אהבה וחיבור בין ה' לאברהם וזרעו!

יח בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת ה' אֶת־אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית לֵאמֹ֑ר לְזַרְעֲךָ֗ נָתַ֨תִּי֙ אֶת־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את מִנְּהַ֣ר מִצְרַ֔יִם עַד־הַנָּהָ֥ר הַגָּדֹ֖ל נְהַר־פְּרָֽת׃

(יח) באותו יום כרת ה' ברית עם אברהם (כנ"ל), שמשמעותה נתינת הארץ לבניו – לא רק הגליל ואילת, אלא מנהר מצרים שבדרום ועד נהר פרת שבצפון הרחוק ["הגדול" – אף שהוא הרביעי בנהרות היוצאים מגן עדן – אבל, מכיוון שהוא הכי קשור לארץ ישראל נקרא כך]: את רמת הגולן וחיפה ועכו ונהריה וראש פינה וצפת ותל אביב ונס ציונה וגבעתיים ובאר שבע ודימונה והנגב ובית אל וירושלים ודולב וגדרה וחדרה וכו' וכו'... ועוד הרבה הרבה יותר מזה!

מדוע ה' אומר "נתתי" בלשון עבר? – רש"י: "אמירתו של הקב"ה כאילו היא עשויה".

יט אֶת־הַקֵּינִי֙ וְאֶת־הַקְּנִזִּ֔י וְאֵ֖ת הַקַּדְמֹנִֽי׃

כ וְאֶת־הַֽחִתִּ֥י וְאֶת־הַפְּרִזִּ֖י וְאֶת־הָֽרְפָאִֽים׃

כא וְאֶת־הָֽאֱמֹרִי֙ וְאֶת־הַֽכְּנַעֲנִ֔י וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁ֖י וְאֶת־הַיְבוּסִֽי׃ {ס}

(יט-כא) כל העמים היושבים בכנען! כל הארץ כולה ניתנה במתנה לעמ"י מאת ה' בברית עולם!

11.  שרה והגר והולדת ישמעאל

[פרק טז]

א וְשָׂרַי אֵ֣שֶׁת אַבְרָ֔ם לֹ֥א יָֽלְדָ֖ה ל֑וֹ וְלָ֛הּ שִׁפְחָ֥ה מִצְרִ֖ית וּשְׁמָ֥הּ הָגָֽר׃

(א) הרבה מאוד שנים עברו מאז נשא אברהם את שרה לאישה, ועדיין לא נולד להם ילד [והם זקנים: אברהם בן 85, שרה בת 75]. אברהם הרי הסביר לשרה מה פירוש הבטחת ה' "ואעשך לגוי גדול". שרה מבינה ומצפה- 'מתי נזכה לקיום ההבטחה?!'- במיוחד לאחר שחזרו ממצרים לארץ, שרה מצפה ומשתוקקת שיזכו כבר להתחיל בהקמת עם ישראל. היא מתפללת לקב"ה שיזכם בילד. אך שום דבר- הם לא זוכים, והזמן עובר- חודש, חודשיים, שנה, שנתיים, 10 שנים!!!

בינתים, לשרה היתה שפחה מצרית, הגר. חז"ל מלמדים אותנו שהיא בת פרעה מלך מצרים (רש"י, ת"י).

למה פרעה לא עושה את בתו למלכה במצרים ובמקום זה שולח אותה לאוהלם של אברהם ושרה?

פרעה לא התחיל פתאום "לחזור בתשובה". הוא פשוט ראה את הניסים (=הנגעים שפקדו את כל בני ביתו) שנעשו לשרה כשלקח אותה מאברהם בעלה והכניס אותה לביתו. זה גרם לו לראות ולהבין את צדקותם המיוחדת. מראה דברים אלו גרם לו להתעלות מעט ולהבין עד כמה גדולים אברהם ושרה. לכן, אמר לעצמו שטוב יותר להגר בתו להיות שפחה בביתם של צדיקים כמו אלו מאשר שתהיה גבירה בביתו (רש"י).

הגר לא סתם רצתה לבוא לבית אברהם ושרה. כבר במצרים היא ראתה את מידותיה הטובות של שרה, את יחסה לבעלה ואת צדקותה המיוחדת (מדרש שכל טוב).

כשהגיעו מארמון המלך לאוהל אברהם, הייתה הגר בלי הורים ומשפחה או מכרים כדי להיות שפחה. בוודאי היה זה משבר אדיר בו היתה נתונה, בטח הייתה תמהה לעצמה - 'מי יעזור לי?'. מן הסתם גם היה לה קשה להתרגל למצב החדש- הרי הכל חדש ואין דמות מוכרת באיזור. ועוד יותר מזה- בת פרעה הרי יצאה מביתה, עזבה את כל מה שהיה מוכר וקרוב אליה ועברה למקום חדש, וזר. זהו מצב מאוד לא נעים. ומה עשתה שרה? עודדה אותה, קרבה וחיזקה את לבה של הגר ושכנעה אותה בטוב הגדול הגנוז במי שזוכה להיות בקרבתו של אברהם. שרה גם דאגה להכנסתה של הגר לאווירת הבית- הדריכה אותה במעשי החסד, ובכלל המשיכה כל הזמן בתמיכתה בה. שרה היתה נותנת לה את כל מה שחסר לה, וממנה אותה על תפקידים חשובים באוהל. שרה אהבה אותה מאוד, כמו אם האוהבת את בתה! בהמשך נראה כמה השפיע לטובה החינוך הזה על הגר עד כדי כך שזכתה להתעלות ולהיות ראויה להינשא לאברהם ואפילו לדבר עם מלאכים! (הרב אליהו ידיד) שרה כ"כ דאגה להגר עד כדי שכאשר היו באות אורחות חשובות ושואלות בשלומה של שרה בעקרותה, ענתה "עד שאתם שואלים בשלומי, שאלו בשלומה של עלובה [=כלומר אישה חשובה וענווה]" (ב"ר מ"ה ד', מתנות כהונה).

ב וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֜י אֶל־אַבְרָ֗ם הִנֵּה־נָ֞א עֲצָרַ֤נִי ה' מִלֶּ֔דֶת בֹּא־נָא֙ אֶל־שִׁפְחָתִ֔י אוּלַ֥י אִבָּנֶ֖ה מִמֶּ֑נָּה וַיִּשְׁמַ֥ע אַבְרָ֖ם לְק֥וֹל שָׂרַי׃

(ב) שרה פונה בכבוד גדול לאברהם- ["נא" X 2] ואמרה לו: אני זקנה ומאת ה' אין לי בן, ולך הרי הבטיח ה' זרע שיירש את הארץ ויהיה לעם- הרי כמה שאני משתוקקת שממני יצא עם ישראל. אך בכל זאת, הכי חשוב שרצון ה' יתקיים ולכן אולי באמת עדיף שתתחתן גם עם הגר. בבקשה, בוא ותישא אותה לאישה - אולי בזכות זה הגבורה להכניס אישה נוספת לצידי בבית אזכה שה' יזכני ויפקוד גם אותי בבן. וגם, בע"ה היא תלד לך בנים, וגם לי יהיה בכך צד מסוים של בניין – בכך שיהיה בן שאוכל קצת להרגיש שיש בו משהו שהוא מִשֶּׁלִּי בזכות שאחנך אותו... ויהיה זה מעט נחת רוח בשבילי ואפילו שאין זה ממש בני (ע"פ רש"י ורמב"ן).

אברהם מתלבט מאוד- הוא רוצה רק בשרה לאישה וכך גם שרה שרוצה רק באברהם כבעל ובנוסף הרי הגר גדלה במצרים ובבית של עבודת אלילים! אבל, אברהם שומע לקולה של שרה, כי הוא אוהב אותה מאוד ומבין שזה יהיה גם לטובתה ובמיוחד שידע עד כמה צדיקה שרה ובוודאי שמחשבותיה מתאימות לרצון ה' (רמב"ן). אברהם ראה שהגר עזבה את כל מעשיה המקולקלים הקודמים והתעלתה להיות צדיקה ויראת ה' (מדרש ילמדנו). אברהם גם קיווה שאכן שרה 'תבנה' ממנה- שיהיה לה נחת רוח מבני שפחתה או שהיא בעצמה תזכה בבן בזכות המעשה המיוחד במינו שהסכימה לתת לעוד אישה להתחתן עם בעלה כדי שיהיו לו צאצאים (רמב"ן).

ג וַתִּקַּ֞ח שָׂרַ֣י אֵֽשֶׁת־אַבְרָ֗ם אֶת־הָגָ֤ר הַמִּצְרִית֙ שִׁפְחָתָ֔הּ מִקֵּץ֙ עֶ֣שֶׂר שָׁנִ֔ים לְשֶׁ֥בֶת אַבְרָ֖ם בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְאַבְרָ֥ם אִישָׁ֖הּ ל֥וֹ לְאִשָּֽׁה׃

(ג) הדבר שהיה הכי חשוב לשרה היה קיום רצון ה' שיהיה לאברהם בן (מדרש הגדול) על כן שרה שכנעה והלהיבה את הגר בדברים, כמה זכתה שהיא מתחתנת עם אדם כל כך קדוש... [ברוב צדקותה, שרה לא מקנאת כלל בהגר, שהופכת להיות גם כן אשת אברהם]. כל זה היה לאחר עשר שנים שבהן חיו בארץ מאז שחזרו ממצרים, ועדיין אין להם ילדים...

ד וַיָּבֹ֥א אֶל־הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וַתֵּקַ֥ל גְּבִרְתָּ֖הּ בְּעֵינֶֽיהָ׃

(ד) אברהם התחתן עם הגר, והיא הרתה. הגר היתה צריכה להודות לשרה שנתנה אותה לאברהם, לכבד אותה ולהתפלל שגם היא תהיה בהיריון. במקום זה – היא התנהגה בכפיות טובה ואף זלזלה בה וחשבה בלבה שהיא חשובה יותר משרה. היא לא התנהגה יפה לשרה ולא רצתה לשמוע בקולה (רד"ק, ת"י). זה גרם הרבה צער לשרה, והיא לא רצתה שאברהם יתן להגר להמשיך להתנהג כך (אונקלוס, ת"י).

ה וַתֹּ֨אמֶר שָׂרַ֣י אֶל־אַבְרָם חֲמָסִ֣י עָלֶיךָ֒ אָֽנֹכִ֗י נָתַ֤תִּי שִׁפְחָתִי֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַתֵּ֨רֶא֙ כִּ֣י הָרָ֔תָה וָֽאֵקַ֖ל בְּעֵינֶ֑יהָ יִשְׁפֹּ֥ט ה' בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽיׄךָ׃

(ה) לשרה נגרם צער גדול מאוד מההתנהגות השלילית של הגר. שרה מבינה שהגר מקילה בכבוד המגיע לדבר ה' שבחר בשרה להיות האישה הראשית של אברהם - אם המשפחה שתחנך את הילדים וממנה יצא עם ישראל (ע"פ החזקוני על פס' ח'). לכן, היא פונה לאברהם ואומרת לו בכבוד רב: יש לי דין וטענות איתך! שרה אינה אומרת במפורש שאברהם אשם ובמה הוא אשם אלא רומזת לו- 'חמסי עליך' – יש לי משהו שאני מאוד מאוד מתפלאת עליך! שרה מדברת על זילזולה של הגר והתנהגותה השלילית. בכך היא רומזת לאברהם מה לדעתה היה עליו לעשות ועליהם לעשות משפט כדי לדעת מי צודק- "ה' – שופט העולם – ישפוט בינינו!", שרה יודעת שלאברהם יש כוונה טובה, ולכן אומרת שה' ישפוט ויכריע מי משניהם צודק (ר"ח). כנראה שאברהם לא כעס על הגר כדי שלא תיעלב ותתבייש, כי היא היתה גיורת, שבאה ממצרים, ונצרכת זהירות מיוחדת בגרים (ע"פ החינוך). הוא חשב שהיא תתחרט בעצמה, כיון שהיתה צדיקה.

ו וַיֹּ֨אמֶר אַבְרָ֜ם אֶל־שָׂרַ֗י הִנֵּ֤ה שִׁפְחָתֵךְ֙ בְּיָדֵ֔ךְ עֲשִׂי־לָ֖הּ הַטּ֣וֹב בְּעֵינָ֑יִךְ וַתְּעַנֶּ֣הָ שָׂרַ֔י וַתִּבְרַ֖ח מִפָּנֶֽיהָ׃

(ו) אברהם יודע שכוונת שרה לטובה- כדי לבנות בדרך הכי טובה את עם ישראל, והוא אומר לה: את תצליחי להוכיח אותה בצורה יותר טובה ממני (רד"ק), עשי לה כפי שנראה טוב בעיניך כך שתחנכי אותה שלא תתנהג בכפיות טובה (ספורנו). כפי שלמדנו, שרה דאגה מאוד להרגשתה הטובה של הגר שהייתה גֵרה. אך היה צורך מיוחד לחנך את הגר אל הצד הקיצוני השני- שהיא תקבל את מרותה של שרה ותשבור את מידת הגאווה (אברבנאל).    וגם, ברור שכל רצונה של שרה הוא רק לדאוג לכבוד שמיים- שיהיה ברור ממי עתיד לצאת עמ"י. לכן ברור שאין הכוונה ששרה עשתה לה עינויים. ודאי שלא, אלא רק ציוותה עליה לעבוד בעבודות קצת יותר קשות ממה שנדרשה קודם לכן בהריונה. בוודאי ששרה לא היכתה או הציקה לה חלילה, אלא פשוט הרבתה קצת יותר עבודות על עבודותיה הרגילות. שהרי היה ראוי שתעשה ונחסכו ממנה על ידי שרה בגלל שהייתה בהיריון. אך כעת, כדי לחנך אותה ולהשיב את היחס הנכון בין שפחה לגבירתה, כדי שלא תתגאה ושתכיר טובה למי שהיטיב איתה, החזירה את העבודות הללו (ב"ר מ"ה, ו'). הגר – במקום לקבל באהבה את עבודותיה של שרה ולהתחרט על התנהגותה – קמה וברחה למדבר, בדרך לבית אביה שבמצרים (אברבנאל).

ז וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ ה' עַל־עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל־הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר׃

(ז) בדרכה לחזור לבית אביה התגלה אליה מלאך, ליד מעיין במדבר, מעיין שהיה על צומת של שני דרכים בדרך שור [= מקום ליד מצרים].

ח וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי־מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָֽנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת׃

(ח) המלאך פותח בשיחה, ושואל: מאיפה באת ולאן את הולכת? ובדבריו הוא מדגיש ורומז לה- תחשבי על המקום ממנו באת ועל המקום שאליו את רוצה ללכת- באת ממקום של צדיקים וכעת את מנסה לברוח אל מקום של אנשים טמאים ורשעים (ספורנו, נצי"ב). מצד אחד הגר רק חושבת על להתרחק מהמקום בו הייתה ולכן היא רק אומרת אני בורחת ולא אומרת לאן היא בורחת. מצד שני, הגר מתחילה להבין את טעותה והודתה: משרה גבירתי אני בורחת...

ט וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה֔' שׁ֖וּבִי אֶל־גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ׃

 (ט) הגר, את שפחת שרה! ולכן עליך לקבל ברצון ובאהבה את מרותה! (ספורנו, נצי"ב) כך צריך להיות היחס הנכון, שובי לגבירה שלך ועשי מה שהיא אומרת לך [אישור משמים למעשי שרה!], עליך להבין שאת השפחה והיא הגבירה בבית (רמב"ן, נצי"ב).

י וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה֔' הַרְבָּ֥ה אַרְבֶּ֖ה אֶת־זַרְעֵ֑ךְ וְלֹ֥א יִסָּפֵ֖ר מֵרֹֽב׃

(י) המלאך מבטיח להגר בשם ה', שירבו בניה מאוד, עד כדי כך שלא ניתן יהיה לספור אותם!

[בנוסף, אפשר לראות שהוא לא מדמה את זרעה לעפר הארץ ולא לכוכבים- ואולי כי זה בא לומר שזו הרבה מבחינת הכמות אך ללא איכות מיוחדת (ללא מקור)].

יא וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ ה' הִנָּ֥ךְ הָרָ֖ה וְיֹלַ֣דְתְּ בֵּ֑ן וְקָרָ֤את שְׁמוֹ֙ יִשְׁמָעֵ֔אל כִּֽי־שָׁמַ֥ע ה֖' אֶל־עָנְיֵֽךְ׃

(יא) ומצווה המלאך: לבן שיוולד לך תקראי ישמעאל, כי קבל ה' את תפילתך (אונקלוס).    ה' שמע לתפילתה של הגר, כיון שידע שהיא בצרה. למרות שהיא לא התנהגה כמו שצריך כשברחה למדבר, בכל זאת ה' מרחם על הנמצא בצרה ושומע לתפילתו אם היא נאמרת בכוונה ומעומק הלב (ת"י, העמק דבר).

יב וְה֤וּא יִֽהְיֶה֙ פֶּ֣רֶא אָדָ֔ם יָד֣וֹ בַכֹּ֔ל וְיַ֥ד כֹּ֖ל בּ֑וֹ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־אֶחָ֖יו יִשְׁכֹּֽן׃

(יב) ישמעאל יהיה "פֶּרֶא אָדָם", איש חייתי שמסתובב במדבריות ואוהב לצוד (רש"י); "יָדוֹ בַכֹּל" – יהיה גנב גדול (רש"י), "וְיַד כֹּל בּוֹ" – כולם ישנאו אותו ויתגרו בו (רש"י); "וְעַל־פְּנֵי כָל־אֶחָיו יִשְׁכֹּֽן" – שיהיו לו הרבה צאצאים, והם יתפשטו ברחבי העולם (רש"י).

יג וַתִּקְרָ֤א שֵׁם־ה' הַדֹּבֵ֣ר אֵלֶ֔יהָ אַתָּ֖ה אֵ֣ל רֳאִ֑י כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה הֲגַ֥ם הֲלֹ֛ם רָאִ֖יתִי אַֽחֲרֵ֥י רֹאִֽי׃

(יג) הגר מתרגשת וקוראת לה' "אֵל רֳאִי", אלקי הראייה. כלומר, שראה אותה במצב כ"כ עלוב ועזר לה בצערה. הגר מוסיפה ומתפלאת: איך זכיתי לראות מלאך גם כאן, במדבר! ואחרי שברחתי מביתו של אברהם ששם הייתי רגילה לראות מלאכים רבים! אבל, לא חשבתי שאזכה לראותם כאן, הרחק מביתם! (רש"י)

הגר היתה רגילה לראות בביתו של אברהם מלאכים, שהיו רגילים להיות בו, ולכן לא נבהלה כשראתה מלאכים במדבר [שלא כמו מנוח אבי שמשון, שנבהל]. בבית אברהם ושרה זכתה הגר להתרומם למעלה רוחנית גבוהה מאוד – לא כל אחד זוכה לראות ולשמוע מלאכים! בזכות מי הגיעה למדרגה זו? – זה כמובן בזכות שרה גבירתה, שקירבה אותה לעבודת ה'- הרי שרה לימדה אותה איך להתפלל, איך ראוי להתנהג, שרה לימדה אותה כי ה' משגיח על העולם ומנהיג אותו בחסד וברחמים. וגם לימדה אותה איך מתנהגים במידות טובות ובדרך ארץ.

יד עַל־כֵּן֙ קָרָ֣א לַבְּאֵ֔ר בְּאֵ֥ר לַחַ֖י רֹאִ֑י הִנֵּ֥ה בֵין־קָדֵ֖שׁ וּבֵ֥ין בָּֽרֶד׃

(יד) לכן נקראה הבאר "בְּאֵר לַחַי רֹאִי", על שם המלאך שנראה אליה שם (אונקלוס), בין שני המקומות קדש וברד [= ברד הוא שור שהוזכר לעיל פסוק ז' (רד"ק, וכן אונקלוס בשני הפסוקים)].

טו וַתֵּ֧לֶד הָגָ֛ר לְאַבְרָ֖ם בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֨א אַבְרָ֧ם שֶׁם־בְּנ֛וֹ אֲשֶׁר־יָֽלְדָ֥ה הָגָ֖ר יִשְׁמָעֵֽאל׃

(טו) הגר חוזרת לשרה, ומקבלת את מעמדה. היא יולדת בן, ועכשיו, אנו זוכים לעדות מהתורה על גודל צדקותו של אברהם אבינו, כמה צדיק וקדוש הוא- אברהם לא שמע כלל את דברי המלאך ובכל זאת, ברוח קודשו יודע לקרוא לבנו 'ישמעאל'! (רש"י).

טז וְאַבְרָ֕ם בֶּן־שְׁמֹנִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים בְּלֶֽדֶת־הָגָ֥ר אֶת־יִשְׁמָעֵ֖אל לְאברם׃ {ס}

לידתו של ישמעאל מתרחשת 11 שנים לאחר שיצא אברהם מחרן בציווי ה' והוא כעת בן 86 שנים!

12. הברית בין ה' לאברם ושינוי שם אברם

[פרק יז]

פרק זה אינו סיפורי, כפי שהיה עד כה בפרשה. בפרק הזה נלמד את דברי ה' המאירים, משמחים, מרוממים ומחיים אותנו יותר מכל לימוד או סיפור. זה שיא הפרשה! נפתח אוזניים ונשים לב מה ה' אומר לאברהם ולנו!

עד עכשיו, הבטיח ה' לאברם כמה וכמה הבטחות גדולות וחשובות – שיהיה לו הרבה צאצאים, שהוא וצאצאיו יירשו את הארץ. בפסוקים הבאים נזכה לשמוע בבשורה גדולה עוד יותר – ה' מודיע לאברם שהוא בוחר בו ובזרעו כדי שהוא יהיה להם לאלוקים לעולם!

א וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א ה֜ אֶל־אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי־אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶֽהְיֵ֥ה תָמִֽים׃

(א) כשהיה אברהם בן 99 שנים התגלה אליו ה' ואמר לו: אני אל שדי [זהו אחד משמות ה' שבו לראשונה ה' מתוודע בו לאברהם]! הִדָּבֵק בעבודתי (="התהלך לפני")- כלומר, שְׁמַע בקולי ודע שרק ממני עליך לירא ואתי לעבוד על ידי קיום מצוותי. וַעֲשֵׂה כן גם אם זה מאוד קשה. מכיוון שהכל נעשה בידי ואלו ניסיונות ועליך להיות שלם בהם! (רש"י, רמב"ן)

[חשוב להוסיף ולהדגיש כאן את הסבר המושג "תמים" = איך נהיה שלמים בקיום המצוות? א. נקיימם גם כשקשה מאוד (רש"י); ב. גם אם לא מבינים מה טעם הציווי (ראב"ע)].

ב וְאֶתְּנָ֥ה בְרִיתִ֖י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ וְאַרְבֶּ֥ה אֽוֹתְךָ֖ בִּמְאֹ֥ד מְאֹֽד׃

(ב) ה' מבטיח לאברהם שבריתו תהיה ביניהם- "ברית של אהבה" (רש"י)! עד עכשיו ה' הבטיח לאברהם הבטחות גדולות: "גוי גדול", "לזרעך אתן את הארץ" וכו', אבל כמו שאמרנו לעיל בפרקנו ה' מודיע לאברם שהוא בוחר בו ובזרעו (אנחנו!) – מתוך כל היצורים והעמים בעולם! – להיות לו לעם ושהוא יהיה לנו לאלקים! [ה' אוהב אותנו!]. ועוד ה' מוסיף ומבטיח לאברהם שיצאו ממנו משפחות רבות וגדולות - "מאוד מאוד"!

ג וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל־פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹקִ֖ים לֵאמֹֽר׃

(ג) אברהם משתחווה ומודה לה' על אמירתו שתהיה בריתו בניהם לקיום וחיזוק האהבה (רד"ק). וה' המשיך ואמר לו:

ד אֲנִ֕י הִנֵּ֥ה בְרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וְהָיִ֕יתָ לְאַ֖ב הֲמ֥וֹן גּוֹיִֽם׃

(ד) בריתי תהיה לך גם לעזרה במשימתך הבאה: אתה תְּלַמֵּד את כל הגויים להכיר ולעבוד אותי, שיעזבו את כל אליליהם, כמו אב המלמד את בנו ומעמידו על הדעת הישרה והנכונה (העמק דבר).

ה וְלֹֽא־יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת־שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב־הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ׃

(ה) עד עכשיו היית כמו אב לארם, ואותם לימדת יראת ה'. מעכשיו אתה נקרא אברהם – כי תהיה כמו אב להרבה גויים ותלמד אותם לדעת את ה' [האות ר' מ'ארם' נשארה, כי ה' לא בא לחסר משמו אלא להוסיף]. אברהם ושרה ממשיכים מהיום ביותר עוצמה את התפקיד שהוא ושרה התאמצו למענו במשך שנים רבות- לקרוא בשם ה' וללמד את הגויים מהי הדרך בה ה' רוצה שנלך.

ומעתה אסור לקרוא לאברהם "אברם", ומה שעד היום קראנו לו כך בכיתה – שזה סיפור מה שהיה עד כה (ראה חזקוני).

ו וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ׃

(ו) מבניך יצאו 12 שבטי ישראל הקרויים 'גויים' כדי להדגיש את חשיבותם. ובנוסף, מלכים יצאו ממך ומזרע יעקב נכדך! ולא סתם מלכים כמו של אוה"ע אלא מלכים שישלטו אף בשאר העמים כמו דוד ושלמה ומשיח (אונקלוס, רמב"ן).

ז וַהֲקִֽמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֜י בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֗ךָ וּבֵ֨ין זַרְעֲךָ֧ אַֽחֲרֶ֛יךָ לְדֹֽרֹתָ֖ם לִבְרִ֣ית עוֹלָ֑ם לִֽהְי֤וֹת לְךָ֙ לֵֽאלֹקִ֔ים וּֽלְזַרְעֲךָ֖ אַֽחֲרֶֽיךָ׃

(ז) [להדגיש ולשנן פסוק מרכזי זה, שבו מפורשת הבחירה הנצחית של ישראל לעם ה'!]. אכן, יצאו ממך עמים גדולים [ואני מצפה מהם ללכת בדרכיך הטובות, לעשות צדקה וחסד ומשפט ולהיטיב זה עם זה], אבל את העם המיוחד שיצא מיעקב – עם ישראל – אבדיל מכל הגויים, ורק איתם אקים את בריתי להיות להם לאלקים ושהם יהיו לי לעם. לא אבחר לעולם באיש אחר, ולא אעזוב אותם לעולם! – הבחירה באברהם היא גם בחירה בכל אחד ואחד מאיתנו!!!

עד היום למדנו על כל מיני הבטחות חשובות וגדולות שהבטיח ה' לאברהם- 'גוי גדול', ירושת הארץ, גבולות רחבים, ברית בלפיד עשן ואש על ירושת הארץ, אך כעת מגיעה ההבטחה הגדולה מכולם- ה' בוחר בנו כדי שהוא יהיה לנו לאלוקים!!!

ח וְנָֽתַתִּ֣י לְ֠ךָ וּלְזַרְעֲךָ֨ אַֽחֲרֶ֜יךָ אֵ֣ת ׀ אֶ֣רֶץ מְגֻרֶ֗יךָ אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן לַֽאֲחֻזַּ֖ת עוֹלָ֑ם וְהָיִ֥יתִי לָהֶ֖ם לֵֽאלֹקִֽים׃

(ח) כל התקיימות ברית זו – בארץ ישראל! רק שם אשגיח על זרעך ואברך אותם, ורק בה יוכלו צאצאיך ללמוד תורה ולקיים מצוות כמו שצריך, ולא בחוץ לארץ [לא כדאי לצאת לחוץ לארץ!...]. ה' מדגיש: ההבטחה היא על כל ארץ כנען, וגם זוהי הבטחה לאחוזת עולם [=מוחזקת בידי בני ישראל לעולם]!

13. הציווי על ברית המילה

ט וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת־בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹֽרֹתָֽם׃

(ט) אחרי שה' הודיע לאברהם שהוא כורת עימו ועם זרעו ברית אהבה לעולם ואף פירט לאברהם את כל ההבטחות הרבות שהוא וזרעו יזכו בזכות כריתת הברית ("והיית לאב המון גויים, והפריתי, והקימותי...), כעת, ה' מסביר לאברהם את חלקו בברית הנ"ל: ואתה – את בריתי תשמור, אתה ובניך, לדורות עולם! ומהי שמירת הברית הזאת? (רש"י, בעל הליקוטים על חומש רב פנינים)

י זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַֽחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל־זָכָֽר׃

(י) זאת הברית שתשמרו ביני לבין כל משפחתך ובין כל זרעך שעתיד להיוולד אחריך - ברית המילה, שתמולו כל בן זכר!

יא וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיכֶֽם׃

(יא) ותמולו את בשר העורלה וזה יהיה לסימן על הברית ביני וביניכם.

ברית המילה היא סימן תמידי שה' הוא אלוקינו ואנחנו עבדיו (ספורנו), ועל ידי סימן זה נזכור ללכת בדרכי ה' ולקיים מצוותיו. גם בברכת המזון אנו מזכירים את ברית המילה ואומרים: "ועל בריתך שחתמת בבשרנו".

יב וּבֶן־שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל־זָכָ֖ר לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֨סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן־נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִֽזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא׃

יג הִמּ֧וֹל ׀ יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָֽיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם׃

(יב-יג) ברית המילה נעשית לתינוק זכר בהיותו בן שמונה ימים ("שמונה ימי מילה"...). הברית נעשית גם בבני העבדים ואפילו מעמים אחרים – בין אם העבד נולד בבית ("יליד בית") ובין אם נקנה לאחר שנולד ("מקנת כסף") את כולם יש למול.

יד וְעָרֵ֣ל ׀ זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִמּוֹל֙ אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ אֶת־בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר׃ {ס}

(יד) אם אדם לא נימול בקטנותו, וכשהגיע לגיל מצוות לא מל עצמו הוא נקרא 'ערל' – והוא נענש על ביטול הברית, ומת מוקדם מזמנו ובלי ילדים (רש"י).

14. הברכה לשרי, שינוי שמה והבשורה על הולדת יצחק

טו וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹקִים֙ אֶל־אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹֽא־תִקְרָ֥א אֶת־שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ׃

(טו) עוד אומר ה' לאברהם: אשתך לא תהיה נקראת "שרי" עוד, שמשמעותו שרה לי ולא לאחרים, אלא "שרה" יהיה שמה, כמו שר של מלך – הקשור לכל אנשי הממלכה והיא תלמד נשים רבות להתפלל לה' ולעבוד אותו, והן יכבדוה כמו שר (רש"י).

טז וּבֵֽרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֨יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִֽהְיֽוּ׃

(טז) אברך את שרה ואעשה לה נס גדול: היא תוכל להרות וללדת בן שהיא אף תניק אותו כמו אישה צעירה! ולא רק אותו היא תניק אלא תוכל להניק עוד תינוקות רבים (כפי שהיה במשתה שעשו ליצחק) (רש"י). והיא – כמוך – תוליד גויים, כלומר לא רק שמשרה עתיד לצאת עם ישראל, אלא, היא אף תהיה שרה לעמים אחרים – כלומר, שהיא תלמד עוד נשים מעמים אחרים להכיר את ה' וכיצד יש לעבוד אותו.

יז וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל־פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה־שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם־שָׂרָ֔ה הֲבַת־תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד׃

(יז) בפעם הראשונה ה' מודיע לו שהבן שהובטח שיוולד לו יהיה משרה! שמחה גדולה מציפה את אברהם עד כדי שהוא נופל על פניו מלא שמחה כה גדולה וצוחק מרוב השמחה על הבשורה הנפלאה! אברהם תמה בליבו במה הוא זוכה שה' עושה איתו כזה חסד גדול לאחר כל כך הרבה טוב שהוא השפיע ועשה לו כבר! וזאת אף שהוא כבר בן 100 שנה! איזה דבר גדול זה! ויותר מכך: שרה כבר בת 90 שנה! אישה בגילה כבר לא יכולה ללדת, ובכל זאת ה' מבטיח לנו בן! (רש"י)

יח וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָֽאֱלֹקִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִֽחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ׃

(יח) אברהם מרגיש שהוא ושרה אינם ראויים לכזה נס גדול, ולכן אומר 'הלוואי שישמעאל יהיה ממשיכי, די לי בזה ואיני ראוי ליותר מכך!' אברהם בטוח שאין לה' בעיה להביא לו בן אך אינו מבין איך זה אפשרי ולכן הוא אומר שאם אין לו בן אז אפילו שיהיה מישמעאל שיצא הגוי הגדול! (ר' יעקב לבנון וכן משמע ברמב"ן)

יט וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹקִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת־שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַהֲקִֽמֹתִ֨י אֶת־בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַֽחֲרָֽיו׃

(יט) ה' מסביר ומבהיר לאברהם: דווקא שרה תוליד לך בן – ואתה אף תקרא את שמו 'יצחק'. כל ההבטחות והברית שלי איתך – יהיו רק משרה! רק מהבן שיצא משניכם יהיה הזרע עליו דֻּבַּר כל הזמן. ה' מחשיב את שרה כצדיקה כמו אברהם וכחלק בלתי נפרד ממנו! שכל מה שה' הבטיח לאברהם- הברית על הזרע ועל הארץ איתו ועם כל הדורות ויותר מזה כריתת הברית עם אברהם- הכל זה אברהם ושרה יחד! (רש"י, רמב"ן, עקידת יצחק)

כ וּֽלְיִשְׁמָעֵאל֮ שְׁמַעְתִּיךָ֒ הִנֵּ֣ה ׀ בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ וְהִרְבֵּיתִ֥י אֹת֖וֹ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד שְׁנֵים־עָשָׂ֤ר נְשִׂיאִם֙ יוֹלִ֔יד וּנְתַתִּ֖יו לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃

(כ) ועל ישמעאל – קיבלתי בקשתך לברכו ולהרבותו מאוד, ויצאו ממנו 12 נשיאים (כמו השבטים!) והוא יהיה לעם גדול.

כא וְאֶת־בְּרִיתִ֖י אָקִ֣ים אֶת־יִצְחָ֑ק אֲשֶׁר֩ תֵּלֵ֨ד לְךָ֤ שָׂרָה֙ לַמּוֹעֵ֣ד הַזֶּ֔ה בַּשָּׁנָ֖ה הָֽאַחֶֽרֶת׃

(כא) אבל הברית שלי לא תהיה עם ישמעאל אלא דווקא עם יצחק, שייוולד בדיוק בזמן הזה בעוד שנה.

15. אברהם פונה לקיום הציווי על ברית המילה

כב וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹקִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם׃

כג וַיִּקַּ֨ח אַבְרָהָ֜ם אֶת־יִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֗וֹ וְאֵ֨ת כָּל־יְלִידֵ֤י בֵיתוֹ֙ וְאֵת֙ כָּל־מִקְנַ֣ת כַּסְפּ֔וֹ כָּל־זָכָ֕ר בְּאַנְשֵׁ֖י בֵּ֣ית אַבְרָהָ֑ם וַיָּ֜מָל אֶת־בְּשַׂ֣ר עָרְלָתָ֗ם בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר אִתּ֖וֹ אֱלֹקִֽים׃

(כב-כג) אברהם היה בן 99 באותה עת, ואדם כה זקן שמל את עצמו מרגיש כאבים חזקים מאוד ונעשה חלש וחולה מאוד. האם הוא דחה את המילה בכמה ימים? האם שאל מתי לעשות הברית? לא ולא! אברהם לא חיכה אפילו לא רק כמה שעות, אלא מיד כשסיים ה' לדבר אליו והסתלק כבודו – קם אברהם והזדרז לקיים את דבר ה', עם כל הקושי שבדבר. גיבור כארי!!! (אור החיים הק', עקידת יצחק)

אברהם ניגש לישמעאל ומדבר איתו על מעלת המילה, כדי שיקיים את המצווה מתוך הבנה ושייכות. אחר כך נקט באותה הדרך גם עם שאר עבדיו ואנשי ביתו- אברהם מסביר ומפרט בנחת ובשמחה כמה גדולה וכמה חשובה היא ברית המילה. כל מי ששומע ושמע את אברהם פשוט התמלא חשק ורצון עז לקיים את דבר ה' ושימולו אותו או את בני ביתו (אונקלוס).

נשים לב לסדר של הנימולים- בפסוק משמע שאברהם מל תחילה את ישמעאל, אח"כ את עבדיו, ורק בפס' הבא כתוב שאברהם מל את  עצמו. למה? מכיוון שאברהם ברוב צדקותו חשש שאם ימול ראשון הוא עלול לחלות ולהיחלש ואז ח"ו לא יוכל למול את כל האחרים (רמב"ן).

כד וְאַ֨בְרָהָ֔ם בֶּן־תִּשְׁעִ֥ים וָתֵ֖שַׁע שָׁנָ֑ה בְּהִמֹּל֖וֹ בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃

כה וְיִשְׁמָעֵ֣אל בְּנ֔וֹ בֶּן־שְׁלֹ֥שׁ עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה בְּהִ֨מֹּל֔וֹ אֵ֖ת בְּשַׂ֥ר עָרְלָתֽוֹ׃

כו בְּעֶ֨צֶם֙ הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה נִמּ֖וֹל אַבְרָהָ֑ם וְיִשְׁמָעֵ֖אל בְּנֽוֹ׃

(כד-כו) מיד באותו היום נימולו אברהם וישמעאל. באותו יום ממש היה אברהם בן 99 וישמעאל בן 13 (רש"י).

כז וְכָל־אַנְשֵׁ֤י בֵיתוֹ֙ יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת־כֶּ֖סֶף מֵאֵ֣ת בֶּן־נֵכָ֑ר נִמֹּ֖לוּ אִתּֽוֹ׃ {פ}

(כז) גם עבדי אברהם נימולו בזריזות ולא התעכבו, מבלי שהכריח אותם אלא מרצונם רצו לקיים גם כן את ציווי ה'. עבדים אלו גם גדלו במקום של עבודה זרה ומאז שהגיעו לאברהם והפכו לעבדי אברהם – התחנכו תחת ידי אברהם לעבוד את ה' ולקיים מצוותיו. לאט לאט הם טיפסו במדריגה הרוחנית שלהם עד כדי כך שעכשיו הם מקבלים ציווי ורוצים להזדרז ולקיים את דבר ה' (צרור המור, רמב"ן).

והייתה עוד סיבה, עבדים שהיו אצל אדונים כנעניים סבלו מאוד: העבידו אותם בעבודות פרך קשות, והיה להם רע מאוד, ורבים מתו מרוב עבודה. גם לא נתנו להם מספיק אוכל ושאר צרכים (בגדים, חום, מיטה נוחה וכו'). לעומת זאת, עבדי אברהם קיבלו כל צרכיהם, אוכל ושתייה בשפע וכל דבר שנזקקו לו, ובודאי שלא העבידם בעבודות פרך. לכן כשנצטווה אברהם למול את כל בני ביתו – שמחו מאוד להזדרז ולקיים רצון אדום אברהם, ונתנו לו למול אותם בשמחה וברצון כי אהבו אותו מאוד (ע"פ בעל הליקוטים על חומש רב פנינים בתחילת פר' חיי שרה).

 

 

[1]  הרב אמר שיש מצד אחד זהירות בגזל הגוי ומצד שני יש סיפור איך הרצי"ה לא התרגש ממקרים כאלו- מצד 'כבדהו וחשדהו'.

[2]  השכינה עברה בין הבתרים ולא אברהם! ללמדך שהברית היא של ה' עם אברהם ולא להפך ועל כן היא נצחית (הרב יורם אליהו).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.