סוג מדיה	מאת	אורך
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת ויקרא להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \| פרשת...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת צו להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \| תורת...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת שמיני להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \|...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת תזריע להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \| פרק...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת מצורע להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \| פרק...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת אחרי מות להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \| עבודת...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת קדושים להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \| פרשת...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת אמור להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \| קדושת...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת בהר להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \| פרק...	הרב אורי שטמלר
שיעור	ביאור הפסוקים - פרשת בחוקתי להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף" \|...	הרב אורי שטמלר

ביאור הפסוקים - פרשת אחרי מות

להורדת קובץ וורד לחץ על: "הורד קובץ מצורף"

ישנם 10 שיעורים בסדרה ביאור הפסוקים - חומש ויקרא

עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים

{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם - כשהם התקרבו ונכנסו לִפְנֵי ה' - לתוך אהל מועד וַיָּמֻתוּ - כי התקרבו בלי רשות והקריבו אש זרה שלא ציוה אותם. שאלנו: למה זה מוזכר כאן? הרי כל המצוות שלמדנו מפרק י"א עד כאן נאמרו בימים שאחרי מות בני אהרון? תשובה: האזהרה כאן קשורה במיוחד למות בני אהרון. משל החולה ברש"י. שאלנו: למה הציווי לא מופיע מיד אחרי מותם? ענה אחד הילדים תשובה מאד יפה: הפר והשעיר של יוה"כ מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו. אז קודם התורה אומרת לנו מיהם הטמאים שאסור להם להכנס למקדש!

{ב} וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת - אסור לו להכנס בכל זמן שירצה אֶל הַקֹּדֶשׁ - אל המקום הקדוש מִבֵּית לַפָּרֹכֶת - מצד הפנים של הפרוכת, כלומר קדש הקדשים. אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן - אל המקום שהוא לפני הכפורת שנמצאת על ארון הברית, כלומר לעמוד בקדש הקדשים לפני הכפורת. וְלֹא יָמוּת - אם יכנס בזמן שאסור הוא ימות מיתה בידי שמים. כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת - למה אסור להכנס בכל עת? כי ה' מתגלה שם בענן. על הכפורת יש גילוי שכינה מאד עליון ואסור להכנס לשם בכל עת. {ג} אבל יש יום אחד בשנה שבו יש חובה על אהרון להכנס לקה"ק - יום הכיפורים. ביום הזה הוא יביא קרבנות מיוחדים, ילבש בגדים מיוחדים, יביא גם מעם ישראל קרבנות מיוחדים, ויעשה את כל סדר העבודה, וכך יוכל להכנס. בְּזֹאת - בעבודה הזאת שכתובה בהמשך יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ: בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת - פר בשנתו השלישית. הוא יהיה חטאת פנימית נשרפת (עוד יותר פנימי מפר כהן משיח - הכה"ג יזה מדמו בקה"ק) וְאַיִל לְעֹלָה - כבש זכר בשנתו השניה.

{ד} בכל השנה הכה"ג עובד עם 8 בגדים - בגדי זהב. גם ביוה"כ חלק מהעבודות בבגדי זהב (תמיד, מוסף) אבל את העבודה המיוחדת ליוה"כ אסור לו לעשות בבגדי זהב אלא ב-4 בגדי לבן עשויים פשתן בלבד. למה בגדי לבן? זהב מזכיר את חטא העגל ואין קטיגור נעשה סניגור. כשאהרון הכהן נכנס לכפר על חטאי כל עם ישראל התורה לא רוצה שיהיה זכר לחטא העגל. כְּתֹנֶת בַּד - פשתן קֹדֶשׁ - הם של ההקדש, מכספי בית המקדש, לעומת הקרבנות שהם מכספו. יִלְבָּשׁ, וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר - האבנט הזה כולו פשתן לעומת האבנט הרגיל של הכה"ג שיש בו גם צמר. וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף - יכרוך ויסובב על ראשו. בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם - הוא טובל במקוה ולובשם. למה הוא טובל? זו לא טבילה כדי להטהר מטומאה אלא דין מיוחד שכשהוא מחליף מבגדי זהב לבגדי לבן הוא טובל (וגם מבגדי לבן לזהב). הוא גם עושה קידוש ידים ורגלים מהכיור לפני שפושט בגדי זהב ואחרי שלובש בגדי לבן: מקדש, פושט, טובל, לובש, מקדש. {ה} וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת - שני עיזים זכרים בשנתם הראשונה. אחד יהיה חטאת פנימית והשני לעזאזל.מצוה מן המובחר ששני השעירים יהיו שוים במראה ובקומה ובדמים ושיקנו אותם ביחד. וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה:

פסוקים ו-כח: סדר העבודה

{ו} וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ - הוא מקרב אותו כדי לסמוך את ידיו עליו. וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ - מתוודה על הפר על עוונותיו ועוונות ביתו - זו אשתו. {ז} וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד - הם עומדים ליד פתח החצר. הכהן הגדול עומד עם הפנים למשכן ומעמיד את השעירים לפניו: שעיר אחד לימינו ושעיר אחד לשמאלו. {ח} יש כאן דבר מאד מיוחד! מי מחליט איזה שעיר יהיה לה' ואיזה יישלח לעזאזל? לא הכהן מחליט אלא ה' וזה מתגלה לנו ע"י הגורל: וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת - הוא מכניס את שתי ידיו לקופסה (קלפי) בה נמצאים שני לוחות עץ או זהב. על האחד כתוב 'לה' ועל השני כתוב 'לעזאזל'. הוא מוציא לוח אחד בכל יד, רואה מה כתוב ומניח על כל שעיר את מה שיצא: גּוֹרָל אֶחָד לַה' וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל - הזכרנו שזה היה סימן טוב לישראל כשהגורל לה' יצא בימין. {ט} וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַה' - הוא מקרב ומייחד אותו וְעָשָׂהוּ חַטָּאת - הכהן קורא: 'לה' חטאת'. {י} וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי ה' - בינתיים הוא לא ישחט לְכַפֵּר עָלָיו - כדי להתוודות עליו על כל חטאי עם ישראל לְשַׁלַּח אֹתוֹ - וכדי לשלח אותו לַעֲזָאזֵל - הר עז וקשה, צוק גבוה. הַמִּדְבָּרָה - אל המדבר. {יא} וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ - הוא מקרב אותו כדי לסמוך את ידיו עליו בפעם השניה. וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ - מתוודה על הפר וידוי שני: על עוונותיו ועוונות כל הכהנים. וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ - שוחט את הפר ומקבל את הדם במזרק. נותן את המזרק לכהן אחר שינער ויערבב (ימרס) אותו כדי שלא יקרש הדם עד שיגיע זמן ההזאות.

הקטרת הקטורת בקדש הקדשים

{יב} וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה - מחתה מלאה גַּחֲלֵי אֵשׁ - גחלים בוערות מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ - מהמזבח החיצון מִלִּפְנֵי ה' - מצד מערב של המזבח הקרוב לאהל מועד. וּמְלֹא חָפְנָיו - מכניס לתוך הכלי של הקטורת את שתי ידיו (צמודות זו לזו מלמטה) וממלא אותן קטורת. את הכמות הזו הוא שם בכלי (כף). קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה - דקה מן הדקה: שוחקים אותה שוב בערב יוה"כ. וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת - הוא מביא את הכף והמחתה אל הצד הפנימי של הפרוכת, כלומר אל קדש הקדשים. זו הכניסה הראשונה של הכהן הגדול לקדש הקדשים! {יג} וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי ה' - הוא מניח את המחתה על הקרקע בין בדי הארון. מעביר את הקטורת מהכלי חזרה אל כפות ידיו ונזהר שלא יפול חלק החוצה (עבודה קשה שבמקדש) ושופך את הקטורת מתוך ידיו על הגחלים. וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת - הכפורת נמצאת מעל לוחות העדות שנמצאים בארון. וְלֹא יָמוּת - אבל אם לא יעשה אותה כסדר הזה, או יחסר אחד מסממניה, חייב מיתה בידי שמים.

הזאות הדם בקדש הקדשים, מול הפרוכת ועל מזבח הזהב

{יד} וְלָקַח מִדַּם הַפָּר - אהרון לוקח את המזרק עם דם הפר ונכנס חזרה אל קדש הקדשים (זו הכניסה השניה) וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה - הזאה אחת כלפי מעלה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ - שבע הזאות כלפי מטה. (הסבר: פני הכפורת - זהו הצד הקידמי שלה, על פני הכפורת - זו הפינה הקדמית העליונה. לכן ההזאה הראשונה היא כלפי מעלה ועוד 7 כלפי מטה). ההזאות הן לכיוון הכפורת ולא נוגעות בה אלא הדם נופל על הקרקע. הכהן מכוון שכל הזאה תיפול יותר קרוב אליו ובסוף יש טור של 8 טיפות בין הארון לבין הכהן. הכהן מונה בפיו את ההזאות כדי לא לטעות: אחת - ההזאה למעלה, אחת ואחת - אחת למעלה ואחת למטה, אחת ושתים וכו'. לפני כל הזאה - מטביל אצבעו בדם.

{טו} וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם - אהרון יוצא אל העזרה (את המזרק עם דם הפר הוא מניח על כַּן מיוחד באהל מועד) ושוחט את השעיר (שעלה עליו הגורל לה'). וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת - ונכנס אל קה"ק (זו הכניסה השלישית) וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ - הוא יעשה עם דם השעיר כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר – בדיוק את אותה העבודה שעשה עם דם הפר. וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת - הזאה אחת כלפי מעלה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת - שבע הזאות כלפי מטה.

{טז} וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ - על קדש הקדשים מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - הפר והשעיר מכפרים על טומאת מקדש: הפר - על כהנים שנכנסו טמאים. השעיר - על אחד מישראל שנכנס טמא. וּמִפִּשְׁעֵיהֶם - אם נכנסו ח"ו במזיד ואפילו בכוונה להכעיס ח"ו. לְכָל חַטֹּאתָם - אם נכנסו בשוגג (על מה מדובר? הרי למדנו שמביא על זה קרבן עולה ויורד? תשובה: עולה ויורד- שגג ואח"כ נודע לו. יו"כ- שגג ולא נודע לו). וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד - את אותן ההזאות הכהן הגדול עושה גם בקדש. הוא עומד קרוב לפרוכת ומזה לכיוון הפרוכת: אחת ושבע מדם הפר, אחת ושבע מדם השעיר. הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם - המשכן קיים והקב"ה משרה בו את שכינתו גם בזמן שישראל טמאים.

{יז} וְכָל אָדָם - אדם אחר חוץ מהכהן הגדול לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ - בזמן הקטרת הקטורת וההזאות. וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ - ע"י דם הפר וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל - ע"י דם השעיר. {יח} וְיָצָא - הכהן מתקרב לכיוון היציאה מהמשכן אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי ה' - וניגש אל מזבח הזהב. וְכִפֶּר עָלָיו - על מה שהוא נטמא וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר - הכהן מערבב את דם הפר והשעיר במזרק אחד וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב - נותן (מורח עם האצבע) 4 מתנות על ארבע קרנות מזבח הזהב. {יט} וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים - מפנה את הגחלים לצדדים עד שמגלה את הזהב של המזבח ומזה 7 הזאות על גג המזבח. וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - מטומאות שהמזבח נטמא מבני ישראל. אח"כ הכה"ג יוצא מהמשכן ואת שיירי הדם הוא שופך על יסוד מערבי של המזבח החיצון. אמרנו ששינוי בסדר ההזאות פוסל וצריך להזות שוב.

שילוח השעיר לעזאזל

{כ} וְכִלָּה מִכַּפֵּר - יסיים לכפר ולטהר אֶת הַקֹּדֶשׁ - את קה"ק וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד - את הקודש וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ - את מזבח הזהב. וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי - הוא מקרב אליו את השעיר החי. {כא} וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי יָדָיו עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - מזיד וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם - מרד, שעושה להכעיס לְכָל חַטֹּאתָם - שוגג. השעיר המשתלח מכפר על כל העבירות ולא רק טומאת מקדש. וְנָתַן אֹתָם - את החטאים עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי - איש שמוכן ומזומן לכך מאתמול הַמִּדְבָּרָה - אל המדבר. מותר למשלח לאכול ולשתות. היו מכינים לו סוכות בדרך אבל מרֹב השמחה במצוה הוא לא היה אוכל. {כב} וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה - אל ארץ שהיא גזורה וחתוכה מהיישוב, כלומר שוממה. וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר - הוא דוחף אותו מההר. לפני כן הוא חותך את הלשון של זהורית וקושר חציה לסלע וכך רואה אם הלבִּינה.

הוצאת כף ומחתה

{כג} וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד - אל קדש הקדשים (זו הכניסה הרביעית). בשביל מה? כדי להוציא משם את הכף והמחתה. אח"כ הוא יוצא מקה"ק ובא אל מקום הטבילה שלו: וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ - פושט בגדי לבן וְהִנִּיחָם שָׁם - הוא שם אותם שם לגניזה, כי לא ישתמשו בהם שוב בשנים הבאות. שימו לב!!! הוא לא היה עושה את זה עכשיו אחרי שילוח השעיר, אלא יותר מאוחר ביום, אחרי שעובד עם בגדי זהב. וזה כתוב כאן רק כדי להשלים את כל העבודות שבבגדי לבן.

המשך העבודות - בבגדי זהב

בסדר העבודות אנחנו נמצאים אחרי שילוח השעיר למדבר: {כד} הכהן מקדש ידים ורגלים. פושט בגדי לבן. וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ - הטבילות הן במקום שקדוש בקדושת העזרה (היה מקוה על גג לשכת בית הפרוה) וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו - את בגדי הזהב. ואח"כ מקדש ידים ורגלים. וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ - האיל לעולה וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם: {כה} וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה - הוא מקטיר את האימורים של הפר והשעיר. הוספנו: גם מקריב תמיד של בין הערביים.

עכשיו הכהן עושה את מה שכתוב בפס' כג: מקדש, פושט בגדי זהב, טובל, לובש בגדי לבן, מקדש. נכנס אל קה"ק ומוציא כף ומחתה. אח"כ מקדש ופושט בגדי לבן (וגונז אותם) טובל, לובש בגדי זהב ומקדש. מסיים את עבודות היום: קטורת של בין הערבים ונרות המנורה. אח"כ מקדש ופושט בגדי זהב ולובש בגדי חול. הכה"ג יוצא מבית המקדש לביתו, והיו מלווים אותו גדולי הדור והמוני בית ישראל עד ביתו. והיה עושה סעודה ויו"ט על שיצא בשלום מן הקדש וזכה לכפר על ישראל! אמת מה נהדר היה כהן גדול בצאתו מבית קדשי הקדשים..!

{כו} וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם - הוא ובגדיו הם ראשון לטומאה (השעיר אינו אב הטומאה אלא יש כאן דין טומאה מיוחד על המשלח) וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה - מחנה שכינה. {כז} וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם - הפר והשעיר הם חטאת פנימית ולכן הם נשרפים ולא נאכלים. שורפים אותם מחוץ לירושלים. שורפים את הכל: את הבשר, את העור ואת הפרש שזה הפסולת שבתוך הקרב. כלומר אין הפשט ולא רחיצה של הקרב. . שימו לב!! את שריפת הפר והשעיר עושים קודם - מייד אחרי שילוח השעיר לעזאזל כשעדין הכהן בבגדי לבן. הוספנו שבאותו זמן ששורפים, הכה"ג קורא בתורה בביהמ"ק ולכן מי שהלך לראות את השריפה לא שומע את הקריאה. כל אחד בחר לראות את הדבר שהכי יעורר אותו לחזור בתשובה! {כח} וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם - הוא ובגדיו הם ראשון לטומאה (למרות שהפר והשעיר אינם אב הטומאה) וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה:

מצוות יום הכיפורים

{כט} וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי - חדש תשרי שהוא שביעי לניסן. בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ - י' בתשרי. תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם - תעשו תענית: לא לאכול ולא לשתות. וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ - כל מלאכה אסורה, גם שקשורה לאוכל נפש (לעומת יו"ט אחר שמותרת מלאכת אוכל נפש). הָאֶזְרָח - יהודי מלידה וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם - גוי שהתגייר, גר צדק. לשניהם אותו דין. {ל} כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם - ה' יכפר לכם על כל החטאים לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם - וכך תהיו טהורים, כי החטאים מטמאים את הנפש. לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ - ואתם צריכים לטהר את עצמכם ע"י חזרה בתשובה, עינוי ושביתה ממלאכה. את הפסוק הזה היה אומר הכה"ג בשלשת הוידויים וכל השומעים את שם ה' השתחוו. {לא} שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם - 'שבתון' נאמר על יום טוב (פסח, שבועות וכו') שבו מותרת מלאכת אוכל נפש. אבל יוה"כ הוא 'שבת שבתון' כי בו אסורה גם מלאכת אוכל נפש, כמו יום השבת. וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם - מצוה לעולם, לכל הדורות אפילו כשביהמ"ק חרב ולא עושים את סדר העבודה.

{לב} וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ - דוקא הכהן שמשחו אותו בשמן המשחה, כלומר הכהן הגדול, דוקא הוא יעשה את סדר הכפרה ביום הכיפורים. אם כהן הדיוט עשה - לא כיפר. וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ - או כהן שמינו אותו לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו - להיות כהן גדול במקום אביו אפילו שלא נמשח בשמן. כי אחרי שגנזו את שמן המשחה כהן גדול מתחנך ע"י לבישת כל שמונת בגדי כה"ג (מרובה בגדים) וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ - רק לכהן הגדול מותר ללבוש את בגדי הלבן ולעבוד בהם. {לג} וְכִפֶּר- הכהן הגדול אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ - על קודש הקדשים וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד - על הקודש וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר - ועל מזבח הזהב וְעַל הַכֹּהֲנִים - עם דם הפר וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר - עם דם השעיר. {לד} וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם - ע"י השעיר לעזאזל. אַחַת בַּשָּׁנָה - רק פעם אחת בשנה. וַיַּעַשׂ - אהרון הכהן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה - כשהגיע י' בתשרי, עשה אהרון את כל הסדר כמו שציוה ה' את משה ולא שינה דבר.

סיכום סדר העבודה - חמש טבילות ועשרה קידושים

טובל, לובש בגדי זהב ומקדש

תמיד של שחר וקרבן מוסף

מקדש, פושט בגדי זהב, טובל, לובש בגדי לבן, מקדש

וידוי ראשון על הפר

גורלות השעירים

וידוי שני על הפר. שחיטת הפר

הקטרת הקטורת בקדש הקדשים

הזאות דם פר ושעיר בקדש הקדשים

הזאות דם פר ושעיר כנגד הפרוכת

הזאות דם פר ושעיר (מעורבבים) על מזבח הזהב

וידוי על השעיר לעזאזל ושילוחו למדבר

שריפת הפר והשעיר מחוץ למחנה - קריאה בתורה

מקדש, פושט בגדי לבן, טובל, לובש בגדי זהב, מקדש

הקרבת האילים לעולה - שלו ושל העם

הקטרת חלבי הפר והשעיר

תמיד של בין הערביים

מקדש, פושט בגדי זהב, טובל, לובש בגדי לבן, מקדש

הוצאת כף ומחתה מקדש הקדשים

מקדש, פושט בגדי לבן (וגונז אותם), טובל, לובש בגדי זהב, מקדש

קטורת של בין הערבים

הדלקת הנרות במנורה

מקדש, פושט בגדי זהב, לובש בגדי חול

יוצא לביתו וכל העם מלוין אותו עד ביתו, ויו"ט היה עושה...

פרק יז - פס' א-ט: איסור שחוטי חוץ

{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל - האיסור לשחוט קדשים מחוץ למשכן נוגע לכל ישראל. אבל מכיון שהכהנים הם אלה שעובדים את עבודת הקרבנות במשכן, הם מוזכרים כאן בפירוט. וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: {ג} אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל - כל אדם מישראל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז - מדובר על בהמות שהוקדשו לקרבן ולא על בהמת חולין (רש"י). בַּמַּחֲנֶה - אם הוא ישחט אותן במחנה לויה או מחנה ישראל. אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה - או ישחט אותן מחוץ למחנה ישראל. ולדורות - שחט בהר הבית או בירושלים או מחוץ לירושלים ולא בעזרה. {ד} וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לה' לִפְנֵי מִשְׁכַּן ה' - ולא הביא את הקרבן אל חצר המשכן לשחוט ולהקריב אותו שם. דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא - המעשה הזה נחשב כמו שופך דם של אדם. דָּם שָׁפָךְ: למה זה דומה לרוצח? א. כי זה חטא חמור ועונשו חמור, בדומה לרוצח (רש"י). ב. כיון שהקרבן נפסל הוא בעצם סתם הרג את הבהמה (חינוך). וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ - עונשו כרת.

{ה} לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה - הציווי הזה הוא כדי שבני ישראל יביאו את הקרבנות שהיו רגילים עד עכשיו להקריב מחוץ למשכן, במזבחות על פני השדות, וזה היה מותר עד שנבנה המשכן. וֶהֱבִיאֻם לה' אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן - מעכשיו, משהוקם המשכן, הם חייבים להביא את הקרבנות אל המשכן. וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לה' אוֹתָם: {ו} וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח ה' פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לה' - כשיביאו את הקרבן למשכן, הכהן יזרוק את הדם ויקטיר את החלבים דוקא על מזבח העולה שבמשכן.

{ז} טעם לאיסור: וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם - כדי שלא יקריבו יותר קרבנות לַשְּׂעִירִם - שדים, סוג של עבודה זרה, אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם - טועים אחריהם. הסבר: אם רואים אדם מקריב קרבן לה' מחוץ למשכן, יש כאלה שעלולים לטעות ולחשוב שהוא מקריב לע"ז ובגלל זה הם ימשיכו להקריב לע"ז. כשיפסיקו להקריב בחוץ אז גם יפסיקו להקריב לשעירים. חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם - זה איסור לכל הדורות. אמנם לפני שנבנה ביהמ"ק היו זמנים שהיה מותר להקריב בבמות (כשהמשכן היה בגלגל, נוב וגבעון) אבל משהוקם בית המקדש זה נאסר לעולם '...וקדושת ירושלים אין אחריה התר'. {ח} וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח - למעלה מדובר על שחיטה וכאן על הקטרת אברים בחוץ (העלאה על מזבח). {ט} וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לה' וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו - גם המקטיר בחוץ חייב כרת (לדוגמה: שחט בעזרה והוציא והקטיר בחוץ. או אחד שחט בחוץ והשני הקטיר בחוץ. או אותו אדם גם שחט וגם הקטיר בחוץ - חייב שתים).

[יש אומרים שמדובר כאן גם על בהמת חולין וכשבני ישראל היו במדבר היה אסור לשחוט בהמה בלי להקדיש אותה לשלמים (בשר תאוה). כשנכנסו לארץ זה הותר להם כי הם כבר רחוקים מהמשכן ונשאר רק האיסור על שחיטת קדשים בחוץ - רמב"ן].

פס' י- יד: איסור אכילת דם ומצוות כיסוי הדם

{י} וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם - דם בהמה, חיה או עוף. גם של קדשים וגם חולין (דם דגים וחגבים מותר מהתורה). וְנָתַתִּי פָנַי - אכעס (אונקלוס) בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ - עונש כרת. {יא} כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר - החיוּת של בעל החיים בַּדָּם הִוא - נמצאת בדם שלו, היא קשורה לדם. לכן אדם או בע"ח שיש לו פצע גדול והמון דם יוצא החוצה לא יכול להמשיך לחיות. וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם - ה' נתן לנו רשות לזרוק את דם הקרבנות על המזבח כדי לכפר על מי שחטא כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר - כי הדם מכפר על הנפש החוטאת. {יב} עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם - בגלל שהדם הוא הנפש של בע"ח והוא משמש לכפרה לא שייך שאדם יאכל אותו! וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם:

{יג} וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד - לאו דוקא שצד אותו אלא גם אם הוא גידל אותו בביתו ועכשיו הוא שוחט אותו צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף - דוקא חיה או עוף ולא בהמה אֲשֶׁר יֵאָכֵל - שהוא טהור לאכילה וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ - ושחט אותו וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר - יש לו מצוה לכסות את הדם בעפר (זה כמו קבורה לדם - אוה"ח). {יד} כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר - החיוּת של כל בע"ח דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא - דמו הוא במקום נפשו וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא - הדם הוא הנפש של כל בע"ח. כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת:

סיכום: איסור אכילת דם- בכל בהמה, חיה ועוף. מצוות כיסוי הדם - רק בחיה ועוף טהורים.

פס' טו-טז: טומאת נבלת עוף טהור

תזכורת: בפרשת שמיני למדנו על טומאת נבילה של בהמה וחיה. יש שתי דרכים להטמא לה: מגע - הוא טמא. משא - הוא ובגדיו טמאים. אצלנו מתחדשת טומאת נבילת עוף (ממין טהור לאכילה). איך נטמאים? רק ע"י אכילה ולא מגע או משא: אם חתיכת נבילת עוף טהור נמצאת בבית הבליעה שלו - הוא ובגדיו טמאים.

{טו} וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה - אין הכוונה לעוף שנשחט ונמצא טריפה (שהוא לא מטמא) אלא לעוף שחיה טרפה אותו (ודינו כנבילה). בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר: {טז} וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ - זה יחשב לו חטא. מתי? אם נכנס כך למקדש או אכל קדשים (אם הוא לא טבל - כרת. ואם הוא טבל אבל לא הטביל את הבגדים ונכנס איתם – מלקות).

פרק יח- פרשת עריות

{א} וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם - אני האלקים שלכם ואתם קיבלתם את מלכותי. לכן עכשיו קבלו את המצוות שאני מצווה אתכם, גם אם קשה לקיים אותן. {ג} כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ - מעשים כמו המעשים המקולקלים של המצרִים לֹא תַעֲשׂוּ. וּכְמַעֲשֵׂה אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה - ומעשים כמו המעשים המקולקלים של עמי כנען לֹא תַעֲשׂוּ, וּבְחֻקֹּתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ - למצריים ולכנענים היו גם חוקים ומנהגים מקולקלים: מקומות של ליצנות, אצטדיונים למלחמות שוורים אכזריות ואמונות טפלות. עם ישראל מצווה להתרחק מכל ההבלים הללו. {ד} אֶת מִשְׁפָּטַי תַּעֲשׂוּ - משפטים - מצוות שהטעם שלהן גלוי ומובן לנו (כיבוד אב ואם, לא תגנוב וכו'). וְאֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמְרוּ לָלֶכֶת בָּהֶם - חוקים - מצוות שהטעם שלהן נסתר מאיתנו (שעטנז, פרה אדומה בשר בחלב וכו'). אֲנִי ה' אֱלֹקיכֶם: {ה} וּשְׁמַרְתֶּם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם - בזכות עשיית המצוות ושמירתן אדם זוכה לחיי העולם הבא וגם לחיים טובים וישרים בעולם הזה. אֲנִי ה': עשיה- הקיום המעשי. שמירה- שימת לב על המצוות ושלא להכשל בהם.

{ו} אִישׁ אִישׁ - כל איש מישראל אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ - אל קרובת משפחתו לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה - לא תתחתנו איתן ולא תשכבו איתן. לֹא תִקְרְבוּ- אסור אפילו דברים שעלולים להביא לכך. אֲנִי ה' - משלם שכר טוב למי ששומר את המצוות ומעניש את מי שעובר עליהן.

הקדמה: באיסורי עריות יש 4 קבוצות [עשינו חשבון שיתכן שאישה אחת אסורה לו בכמה איסורים, למשל: אשת אביו היא גם באיסור אשת איש וכו']:

קרובות שלו (ז-טז).
קרובות אשתו (יז-יח).
נשים אסורות לא בגלל קירבה (יט-כ: נידה ואשת איש).
איסורים נוספים (כב-כג:זכר,בהמה).

הזכרנו שיש שניות לעריות - אסורות מדרבנן (למשל סבתא, נינה, אשת אחי אימו).

קבוצה א'

{ז} עֶרְוַת אָבִיךָ - כלומר אשת אביך ,גם שאיננה אימך, אסורה לך (רש"י. למשל רחל אשת יעקב אסורה על ראובן). וְעֶרְוַת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה אִמְּךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: {ח} עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ - הרי כבר נאמר 'עֶרְוַת אָבִיךָ' ? אלא כאן מלמד שאסורה לו אפילו אחרי שאביו מת. [וכן בכל העריות שהן תוצאה מנישואין - אשת אח, אשת אחי אביו, כלתו וקרובות אשתו (חוץ מאחות אשתו)] לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא: {ט} עֶרְוַת אֲחוֹתְךָ בַת אָבִיךָ - שיש לכם את אותו אב ולא אותה אם (יוסף ודינה) אוֹ בַת אִמֶּךָ - יש לכם את אותה אם ולא אותו אב. מוֹלֶדֶת בַּיִת - אחות שאביך הוליד בצורה כשרה אוֹ מוֹלֶדֶת חוּץ - ואפילו אחות שאביך הוליד בעבירה (למשל שהתחתן עם ממזרת או ערוה) והוא צריך להוציא את אמא שלה החוצה מהבית. בכל מקרה היא אחותך והיא אסורה לך. לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן: {י} עֶרְוַת בַּת בִּנְךָ אוֹ בַת בִּתְּךָ - וקל וחומר שביתך אסורה לך. לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָן כִּי עֶרְוָתְךָ הֵנָּה: {יא} עֶרְוַת בַּת אֵשֶׁת אָבִיךָ מוֹלֶדֶת אָבִיךָ אֲחוֹתְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ - הרי כבר למדנו את זה בפס' ט? אלא זה בא ללמד שבת אביך מאשה גויה איננה אחותך.{יב} עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה שְׁאֵר - קרוב משפחה אָבִיךָ הִוא: {יג} עֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ לֹא תְגַלֵּה כִּי שְׁאֵר אִמְּךָ הִוא: {יד} עֶרְוַת אֲחִי אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה כלומר: אֶל אִשְׁתּוֹ לֹא תִקְרָב דֹּדָתְךָ הִוא: {טו} עֶרְוַת כַּלָּתְךָ לֹא תְגַלֵּה אֵשֶׁת בִּנְךָ הִוא לֹא תְגַלֶּה עֶרְוָתָהּ: {טז} עֶרְוַת אֵשֶׁת אָחִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָחִיךָ הִוא - חוץ ממקרה שאחיו מת בלי בנים ואז יש מצוות יבום.

קבוצה ב

{יז} עֶרְוַת אִשָּׁה וּבִתָּהּ לֹא תְגַלֵּה - אסור לאדם להתחתן עם הבת או האמא של אשתו. אֶת בַּת בְּנָהּ וְאֶת בַּת בִּתָּהּ - את הנכדות של אשתך לֹא תִקַּח לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ שַׁאֲרָה הֵנָּה - הן קרובות שלה זִמָּה הִוא - עצה ורעיון של חטא. {יח} וְאִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ לֹא תִקָּח - אסור לאדם להתחתן עם אחות של אשתו. לִצְרֹר - לעשות אותן צרות זו לזו. כל שתי נשים של איש אחד נקראות 'צרות'. לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ עָלֶיהָ בְּחַיֶּיהָ - דוקא בחיי אשתו. אבל אם נפטרה - מותר להתחתן עם אחותה.

קבוצה ג

{יט} וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ - בפרשת מצורע למדנו שהיא טמאה ועכשיו התורה אומרת שהיא אסורה באיסור כרת. {כ} וְאֶל אֵשֶׁת עֲמִיתְךָ - אשה של אדם אחר מישראל, אשת איש. לֹא תִתֵּן שְׁכָבְתְּךָ לְזָרַע לְטָמְאָה בָהּ: {כא} וּמִזַּרְעֲךָ לֹא תִתֵּן לְהַעֲבִיר לַמֹּלֶךְ - איסור ע"ז שנקראת מולך: מוסר את בנו לכמרים של המולך והם מעבירים אותו בין המדורות שלהם. יש מסבירים שממש שורפים את הבן, ואז זה גם רוצח. וְלֹא תְחַלֵּל אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה' - מי שמוסר ח"ו את בנו למולך זה חילול שם ה'. למה מולך כתוב כאן? כי זה גם בעונש כרת וגם ממעשי ארץ כנען, כמו עריות.