הדפס תוכן להורדת קובץ מצורף

1.     ה' מסב את העם במדבר והולך לפניהם

{יז} וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘ אֶת-הָעָם֒ וְלֹֽא-נָחָ֣ם אֱלֹקִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י | אָמַ֣ר אֱלֹקִ֗ים פֶּן-יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה:

בִּזְמַן שפרעה שלח את העם ממצרים. ה' לא הוביל את בניו אהוביו דרך ארץ פלישתים שהיא הדרך הקרובה והטובה יותר כדי להגיע לארץ כנען. מכיוון שה' מנהיג את עמו ברחמים וה' ידע שזה יהיה קשה מידי לעם ישראל שהרגע יצאו מעבדות קשה ונוראה לעבור דרך ארץ זו (ליקוטים על חומש רב פנינים). ומדוע? מכיוון שאם ינסו לעבור דרך ארץ פלישתים יבואו הפלישתים למלחמה מולם וזה יהיה יותר מידי קשה לעם ישראל שרק הרגע יצאו מהשעבוד הקשה במצרים והם פשוט יתחרטו ויעדיפו לברוח מהמלחמה ולחזור חזרה למצרים (רמב"ן).

{יח} וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹקִ֧ים | אֶת-הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם-ס֑וּף וַֽחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

לכן, ה' לקח את העם בדרך סיבובית- לכיוון המדבר אל עבר ים סוף. שם יתעכבו עד שיקבלו את התורה ורק אחר כשנה, יכנסו לארץ. ההליכה דרך המדבר תְּחַזֵּק את עם ישראל ותתן להם כוחות גדולים יותר של גבורה וביטחון בה' (מכילתא, מלבי"ם). כוחות אלו קודם כל יחזקו את האמונה שלהם וככה יהיו מוכנים לקבל את התורה ואחר כך גם לזכות להיכנס לארץ ישראל (כלי יקר).

"...וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים"- אמנם ה' יודע שלעם ישראל עוד אין מספיק כוחות כדי להתמודד עם מלחמה אך בני ישראל ידעו שהם יוצאים לדרך שאין לדעת מתי וכמה זמן תארך ולכן לקחו איתם כל מה שיכלו, כולל כלי נשק כדי שאם יצטרכו יוכלו להילחם. כך הם יצאו כמו חלוצים וגיבורים המוכנים למלחמה. בליבם הרגישו כיצד הם מפסיקים להיות עבדים נרצעים שבורחים מהאדון האכזר והולכים ונגאלים והופכים לגיבורים המוכנים לבוא לכל קרב (רמב"ן, ספורנו).

{יט} וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת-עַצְמ֥וֹת יוֹסֵ֖ף עִמּ֑וֹ כִּי֩ הַשְׁבֵּ֨עַ הִשְׁבִּ֜יעַ אֶת-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר פָּקֹ֨ד יִפְקֹ֤ד אֱלֹקִים֙ אֶתְכֶ֔ם וְהַֽעֲלִיתֶ֧ם אֶת-עַצְמֹתַ֛י מִזֶּ֖ה אִתְּכֶֽם:

בזמן היציאה ממצרים עם ישראל כולו עסוק באיסוף ממון ממצרים. כמובן, אין זה סתם אלא על פי הציווי של משה בשם ה'. אך משה רבנו, מנהיג הדור עסוק במשהו אחר, משהו שאין לו כל הנאה ממנו. בטרם יצאו, משה רבנו לא שכח משימה לאומית חשובה מאין כמותה- קיום ההבטחה שעוברת מדור לדור- העלאת עצמות יוסף ומי אם לא מנהיג ונשיא הדור צריך לדאוג לקיום ההבטחה (ספורנו).

הרי יוסף השביע את אחיו שישביעו את בניהם, שבניהם ישביעו את בניהם, דור אחרי דור שכאשר יבוא זמן הפקידה של ה' את עמו וסוף סוף יצאו ממצרים שיעלו את עצמותיו יחד איתם לארץ כנען (רש"י).

{כ} וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּֽחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם בִּקְצֵ֖ה הַמִּדְבָּֽר:

כעת, סוף סוף, לאחר תום כל שנות השעבוד הקשות בני ישראל יוצאים מסוכות אליו הגיעו ביום הראשון וממשיכים לאֵתם הנמצא ממש על שפת המדבר. אין זה דבר כל כך קל כך לצאת למדבר הגדול והנורא- בחוץ יש חום לוהט, אין מים זמינים בכל מקום והחיות המזיקות מצויות לרוב. בכל זאת, בני ישראל מלאים באמונה וביטחון בה' ומתוך כך בשמחה וברצון גדול שהדרך במדבר תהיה בסדר וללא בעיות. כמובן שמן הסתם בדרך עזרו בני ישראל זה לזה בכל מיני דברים.

{כא} וה' הֹלֵךְ֩ לִפְנֵיהֶ֨ם יוֹמָ֜ם בְּעַמּ֤וּד עָנָן֙ לַנְחֹתָ֣ם הַדֶּ֔רֶךְ וְלַ֛יְלָה בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ לְהָאִ֣יר לָהֶ֑ם לָלֶ֖כֶת יוֹמָ֥ם וָלָֽיְלָה:

עוד לפני שעם ישראל יצאו מסוכות, הגיעו שליחים מיוחדים של ה' לשכון על עם ישראל- הלא הם עמוד הענן ועמוד האש המראים כמה אוהב ה' את עמו (ת"י). כל היום נמצא עמוד הענן כדי להובילם בדרך ובלילה נמצא עמוד האש כדי להאיר להם, כך שיוכלו ללכת ברציפות, יום ולילה (ת"י).

{כב} לֹֽא-יָמִ֞ישׁ עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ יוֹמָ֔ם וְעַמּ֥וּד הָאֵ֖שׁ לָ֑יְלָה לִפְנֵ֖י הָעָֽם: (פ)

לא יעזוב עמוד הענן מלהוביל ביום ועמוד האש מלהוביל בלילה מלפני העם.

2.     חיזוק לב פרעה ורדיפתו אחרי בני ישראל

שמות פרק-יד

{א} וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

{ב} דַּבֵּר֘ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֒ל וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַֽחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַֽחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַֽחֲנ֖וּ עַל-הַיָּֽם:

{ג} וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר:

{ד} וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת-לֵב-פַּרְעֹה֘ וְרָדַ֣ף אַֽחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּֽבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל-חֵיל֔וֹ וְיָֽדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי-אֲנִ֣י ה' וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵֽן:

ה' מצווה את משה- תאמר לבני ישראל שכעת יעצרו מלהתקדם ויתחילו ללכת אחורה- לכיוון מקום הנקרא 'פי החירות' על שם 2 הצוקים הגבוהים הנמצאים בשני צדדיו (רש"י). מקום הנמצא בין מגדול לבין הים זהו מקום צר שמשני צדדיו נמצאים צוקי אבנים ולידו נמצא הפסל של בעל צפון מולו יש לחנות, ממש על שפת הים. כשפרעה ישמע על כך בוודאי שיטעה לחשוב שבני ישראל חוזרים אחורנית הוא יהיה בטוח שהם טועים בדרך ואינם יודעים כיצד להימלט דרך המדבר הגדול והנורא.

כמובן, שזו משימה לא קלה בכלל. במקום להמשיך ולהתרחק מהשעבוד הקשה במצרים עם ישראל מתבקשים לחזור אחורה, כאילו חוזרים למצרים!

אך הכל מתוכנן בידי ה' בורא העולם המוציא כעת את בני ישראל עמו האהוב ממצרים. ה' מודיע מראש למשה שאין ממה לחשוש מכיוון שאפילו אם פרעה יתלבט מה לעשות ה' עתיד לחזק את לבו והוא ירדוף אחרי בני ישראל.

למה ה' רוצה שלב פרעה יתחזק?

ה' רוצה שמתוך חיזוק לב פרעה הוא יצא למרדף ומהמרדף הזה יתגדל כבוד ה' בעולם וידעו המצרים כולם, כולל אלו שנשארו במצרים כי ה' הוא השליט על הארץ המנהיג את עמו ברחמים ועושה דין ומשפט ברשעים (רש"י) כך גם יבינו כל הנשארים במצרים כי ה' הוא מושל על העולם ומיטיב לאוהביו ומעניש ומתנקם בשונאיו (אברבנאל).

לאחר ששמע משה רבנו את הדברים הוא אמר הכל לבני ישראל ובני ישראל באמונתם הגדולה בה' ובזכות ביטחונם המוחלט בה' הדואג ומשגיח להם עשו מיד כפי שאמר להם ה' והחלו לנוע במסלול חדש – לכיוון ארץ מצרים! אשריהם ישראל המאמינים בלב שלם בה' אלוקי השמים והארץ! נשים לב, לא מדובר כאן רק בצדיקים וקדושים שמאמינים בה' אלא כל העם, כולל נשים וילדים קטנים ממש חוזרים על עקבותיהם, רואים את ארץ מצרים ומתקדמים חזרה אל הארץ בה היו משועבדים זמן כה רב! (רש"י)

3.     רדיפת פרעה אחרי בני ישראל

{ה} וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַיֵּֽ֠הָפֵ֠ךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַֽעֲבָדָיו֙ אֶל-הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה-זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי-שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽעָבְדֵֽנוּ:

בזמן שעם ישראל מתקדמים לכיוון ארץ ישראל התלוו אליהם מרגלים של פרעה (ת"י). עובר יום, יומיים, שלושה... והמרגלים המצריים רואים שעם ישראל לא ממש מתכנן לחזור והם אף הולכים בשמחה – בשירים ובנגינה, כמו עבדים שיוצאים לחופשי... (רמב"ן) הם משאירים אותם להתקדם וחוזרים למצרים הישר אל ארמון המלך שם הם מדווחים- העם בורח! הם לא מתכננים לחזור!

פרעה שומע את הדברים וליבו מתהפך- רק לפני כמה ימים אמר פרעה "קומו צאו מתוך עמי" וכך גם עבדיו שאמרו "עד מתי יהיה זה לנו למוקש"- וכעת הם אומרים למה שלחנו אותם מלהיות לנו עבדים...?! איזו רשעות!!

{ו} וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת-רִכְבּ֑וֹ וְאֶת-עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ:

{ז} וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ-מֵא֥וֹת רֶ֨כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָֽׁלִשִׁ֖ם עַל-כֻּלּֽוֹ:

פרעה הרשע לא מבזבז אף רגע ובעצמו הולך להכין את מרכבת המלחמה שלו- איזו רשעות! ממתי מלך עוסק במלאכות בזויות שכאלו??? לאחר שמרכבתו מוכנה פונה פרעה לעמו ומשכנע אותם בדברים שיצטרפו אליו להחזיר את בני ישראל להיות להם לעבדים!
חז"ל מלמדים אותנו שפרעה אמר להם שיבואו איתו והוא יתנהג איתם שלא כמו כל המלכים הגויים. הרי בדר"כ המלכים נותנים לעם שלהם שילכו מקדימה בקרב עצמו ובסוף הקרב, לאחר הניצחון, מתהפך הסדר- המלך מקדימה, כדי שיקח ראשון מהשלל. פרעה משכנע את עמו בכך שהוא יעשה הכל הפוך- כלומר, הוא יהיה ראשון בקרב ובסוף, בעת חלוקת השלל הוא יתחלק שווה בשווה עם כל העם (רש"י).

המצרים השתכנעו ופרעה לוקח את 600 הפרשים המובחרים ביותר שיש לו, אליהם מצורפים כל 'רכב מצרים'- חיל השריון של מצרים ועליהם ממנה פרעה 'שלישים'- מפקדים. פרעה יוצא בראש הצבא העצום הזה על מנת לתפוס את בני ישראל ולהחזירם לארץ מצרים.

מאיפה מגיעות כל הבהמות שעליהן רוכבים החיילים המצרים?

אכן, הבהמות המצריות מתו במכת דבר ובמכת ברד, אך מי שהניס את מקנהו לביתו בהמתו נותרה בחיים. כלומר, אפילו המצרים שהכי האמינו שה' הוא מושל בעולם ומכה בהם שלחו את בהמותיהם על מנת להלחם בעם ישראל היוצא ממצרים (רש"י).

{ח} וַיְחַזֵּ֣ק ה' אֶת-לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַֽחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹֽצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה:

בהתחלה, פרעה עוד היסס אם באמת לצאת או שעדיף שלא לצאת. אך כפי שאמר ה' עוד מראש ה' מחזק את לב פרעה והוא יוצא למרדף אחרי בני ישראל (רש"י).

ובני ישראל?

בני ישראל מלאים באמונה עצומה בה' המוציאם ממצרים ביד משה עבדו הנאמן והם כלל לא מפחדים מפרעה אלא צועדים לאט ובנחת (נצי"ב) בקומה זקופה וללא מורא כלל (ספורנו) כשתוך כדי הליכתם הם מלאים שירה והודיה לה' המוציאם ממצרים והנלחם להם באויביהם (מכילתא, רמב"ן).

4.     פחד העם, תפילתם ודברי החיזוק של משה

{ט}  שני  וַיִּרְדְּפ֨וּ מִצְרַ֜יִם אַֽחֲרֵיהֶ֗ם וַיַּשִּׂ֤יגוּ אוֹתָם֙ חֹנִ֣ים עַל-הַיָּ֔ם כָּל-סוּס֙ רֶ֣כֶב פַּרְעֹ֔ה וּפָֽרָשָׁ֖יו וְחֵיל֑וֹ עַל-פִּי֙ הַֽחִירֹ֔ת לִפְנֵ֖י בַּ֥עַל צְפֹֽן:

המצרים רודפים אחרי בני ישראל ומצליחים להשיג אותם כשהם חונים על הים. כל סוסי המלחמה, הפרשים והחיילים מגיעים אל 'פי החירות' אשר לפני בעל צפון.

{י} וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת-עֵֽינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם | נֹסֵ֣עַ אַֽחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל-ה':

בראש הצבא המצרי, ניצב, בדיוק כפי שהבטיח, המלך בעצמו- פרעה הרשע.

בני ישראל נושאים את עיניהם אחורנית והנה פתאום הם רואים את המוני הלוחמים המצריים דולקים אחריהם. וכמו שכבר אנו יודעים, עם ישראל אמנם מלא כוח וגבורה ואינו חושש, וגם כמות אנשיו גדולה בהרבה מכמות החיילים המצרים. אך לעמוד בגבורה בקשרי המלחמה זה עוד קשה לעם שהרגע יצא מעבדות קשה ונוראה ומורגל להיות עבד נרצע, כנוע ושפל תחת רגלי המצרים (ראב"ע). לכן מראה הצבא המצרי שנמצא מאחור מפחיד מאוד את בני ישראל. אך ברוך ה' אמונתם המבוססת בה' מעוררת את העם כולו ללכת בדרכי אבותיו הקדושים ומיד כולם מתחילים לצעוק ולהתפלל ולזעוק אל ה' שיושיעם (רש"י).

{יא} וַיֹּֽאמְרוּ֘ אֶל-מֹשֶׁה֒ הֲמִבְּלִ֤י אֵין-קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה-זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהֽוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם:

{יב} הֲלֹא-זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֨יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת-מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֨נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת-מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר:

מראה הצבא המצרי העצום השועט לעברם היה מפחיד ביותר והעם בא אל משה ואומר:
וכי אין מספיק קברים במצרים שלקחת אותנו כדי למות במדבר- למה הוצאתנו ממצרים?! הרי זה מה שאמרנו לך במצרים שתעזוב אותנו ועדיף שנעבוד את המצרים מאשר שנצא למדבר ונמות שם.

חז"ל מלמדים אותנו שיתכן שלא היה זה כל העם שהתלונן אל משה אלא היו מספר קבוצות. בעלי אמונה ובטחון גבוהים הצליחו להתגבר ומיד פנו בתפילה אל ה' אך היו כאלו שהדבר היה קשה להם ולכן פנו בתלונה אל משה (רמב"ן).

{יג} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל-הָעָם֘ אַל-תִּירָ֒אוּ֒ הִֽתְיַצְּב֗וּ וּרְאוּ֙ אֶת-יְשׁוּעַ֣ת ה' אֲשֶׁר-יַֽעֲשֶׂ֥ה לָכֶ֖ם הַיּ֑וֹם כִּ֗י אֲשֶׁ֨ר רְאִיתֶ֤ם אֶת-מִצְרַ֨יִם֙ הַיּ֔וֹם לֹ֥א תֹסִ֛פוּ לִרְאֹתָ֥ם ע֖וֹד עַד-עוֹלָֽם:

{יד} ה' יִלָּחֵ֣ם לָכֶ֑ם וְאַתֶּ֖ם תַּֽחֲרִשֽׁוּן: (פ)

משה רבנו ברוב גדלותו מבין היטב מהיכן מגיעה התלונה הזו- ברור שאינה באה בהתרסה, או באיזה שהיא צורה של כעס כלפי ה' או כלפיו כאילו העם אומר ששליח ה' הוא לא בסדר. אלא, ברור לגמרי שכל טענתם נובעת מתוך הקושי והפחד הגדולים הממלאים את ליבם (רבנו אברהם בן הרמב"ם, אברבנאל).

על כן, מחזק משה רבנו את העם- אל תפחדו, קומו ועמדו בזקיפות קומה ותראו את ישועת ה' שהיום תֵּעָשֶׂה עבורכם. שהרי, אמנם ראיתם את המצרים היום, אך לא תוסיפו לראותם עוד לעולם! תתחזקו עם ישראל- ה' ילחם לכם ואתם רק תמתינו בשקט ותצפו בישועת ה'! (ע"פ הילקוט שמעוני)

מה ההבדל בין המלחמה עכשיו לבין המלחמות של עם ישראל בעת כיבוש הארץ או מלחמות שיש בימינו לעם ישראל?

במלחמה זו לאחר היציאה ממצרים כבר למדנו שעם ישראל עדיין לא היו מסוגלים להילחם אחרי שנות השעבוד הקשות שעברו, ובנוסף, ה' רצה להראות למצרים את גודלו ואת ידו החזקה "ואכבדה בפרעה ובכל חילו וידעו מצרים כי אני ה'".

5.     הציווי על בקיעת הים וההגנה על ישראל

{טו}  שלישי  וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה מַה-תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ:

משה ובני ישראל עומדים ומתפללים אל ה' (ספורנו)- מאחוריהם נמצאים המצרים, מהצדדים צוקי אבנים ומלפנים- הים... ה' אומר למשה, קיבלתי את תפילתך (אונקלוס), על כן, אין צורך שתמשיכו להתפלל אלא פשוט תאמר לבני ישראל שיסעו.

אבל לאן הכוונה? הרי הם חסומים מכל הצדדים!

כמובן שהכוונה לסוע, כלומר, ללכת לתוך הים. ה' בכוונה מצווה את משה לומר לעם דברים לא קלים- להביט אל הים, ופשוט להתחיל להיכנס פנימה. ה' רוצה שבני ישראל יתחזקו באמונה ובביטחון בו שהרי הם הגיעו למצב הזה רק בגלל שה' ציוה אותם להגיע לכאן לכן ברור שה' ידאג שגם הכל יהיה בסדר והם יוושעו ויהיה בזה קידוש ה' גדול מאוד (ר' יוסף בכור שור, מלבי"ם).

{טז} וְאַתָּ֞ה הָרֵ֣ם אֶֽת-מַטְּךָ֗ וּנְטֵ֧ה אֶת-יָֽדְךָ֛ עַל-הַיָּ֖ם וּבְקָעֵ֑הוּ וְיָבֹ֧אוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָֽׁה:

בזמן שישראל מתקדמים אתה הרם את מטך ותטה את ידך לכיוון הים.

מה תפקיד המטה?

המטה הוא בעצם שליח המלך. בכך יפעל המטה בשליחותי כדי לקיים את גזירתי לים שיבקע, וכך יבואו בני ישראל בתוך הים וילכו ביבשה (אברבנאל).

{יז} וַֽאֲנִ֗י הִנְנִ֤י מְחַזֵּק֙ אֶת-לֵ֣ב מִצְרַ֔יִם וְיָבֹ֖אוּ אַֽחֲרֵיהֶ֑ם וְאִכָּֽבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל-חֵיל֔וֹ בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָֽרָשָֽׁיו:

{יח} וְיָֽדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי-אֲנִ֣י ה' בְּהִכָּֽבְדִ֣י בְּפַרְעֹ֔ה בְּרִכְבּ֖וֹ וּבְפָֽרָשָֽׁיו:

ובאותו הזמן אני אחזק את לב מצרים שירדפו אחרי בני ישראל ובכך יתגדל כבודי בפרעה, בכל צבאו ברכבו ובפרשיו. כך ידעו כל המצרים, כולל אלו שנותרו במצרים כי אני ה' המושל על הארץ ולי ממשלת העליונים והתחתונים כולם.

{יט} וַיִּסַּ֞ע מַלְאַ֣ךְ הָֽאֱלֹקִ֗ים הַֽהֹלֵךְ֙ לִפְנֵי֙ מַֽחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיֵּ֖לֶךְ מֵאַֽחֲרֵיהֶ֑ם וַיִּסַּ֞ע עַמּ֤וּד הֶֽעָנָן֙ מִפְּנֵיהֶ֔ם וַֽיַּֽעֲמֹ֖ד מֵאַֽחֲרֵיהֶֽם:

הקב"ה כל כך אוהב את עמו ולכן עשה עמהם חסד מיוחד. לעת ערב, כשעמוד הענן מתחלף עם עמוד האש, פנה מלאך ה' שמשגיח ומוביל לפני עם ישראל ללכת מאחורי בני ישראל. בעקבותיו נסע עמוד הענן ובמקום להיעלם עד למחרת כמו שהיה עד עכשיו נסע גן הוא מלפניהם והלך מאחריהם. בזמן הזה כמובן מגיע גם עמוד האש כדי להיות מלפנים ולהאיר לבני ישראל את הדרך בה ילכו.

{כ} וַיָּבֹ֞א בֵּ֣ין | מַֽחֲנֵ֣ה מִצְרַ֗יִם וּבֵין֙ מַֽחֲנֵ֣ה יִשְׂרָאֵ֔ל וַיְהִ֤י הֶֽעָנָן֙ וְהַח֔שֶׁךְ וַיָּ֖אֶר אֶת-הַלָּ֑יְלָה וְלֹֽא-קָרַ֥ב זֶ֛ה אֶל-זֶ֖ה כָּל-הַלָּֽיְלָה:

עמוד הענן מתמקם בין 2 המחנות, בין מחנה מצרים לבין מחנה ישראל. בזכות זה זכו בני ישראל לשני חסדים גדולים- ראשית, שהענן גרם לכך שלמצרים היה חושך ואילו לעם ישראל היה אור וכך הם יכלו להמשיך ולצעוד כפי ציווי ה' מבלי שהצבא המצרי כלל לא יכול להתקרב אליהם- בנוסף, חז"ל מסבירים שבזה היה עוד חסד- שהרי המצרים אמנם לא יכלו לעבור את עמוד הענן אך לראות דרכו יכלו והם בהחלט ראו את עם ישראל הולכים להם לאט ובנחת מתקדמים לעבר הים אך עמוד הענן חסם למצרים את הדרך לבני ישראל... (ת"י) לכן ניסו המצרים לירות על בני ישראל חיצים ואבנים, אך גם זה לא עזר, ואת הכל עמוד הענן ספג והגן על עם ישראל- בניו אהוביו של ה' יתברך (רש"י).  

6.     בקיעת ים סוף וטביעת המצרים

{כא} וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת-יָדוֹ֘ עַל-הַיָּם֒ וַיּ֣וֹלֶךְ ה' | אֶת-הַ֠יָּ֠ם בְּר֨וּחַ קָדִ֤ים עַזָּה֙ כָּל-הַלַּ֔יְלָה וַיָּ֥שֶׂם אֶת-הַיָּ֖ם לֶחָֽרָבָ֑ה וַיִּבָּֽקְע֖וּ הַמָּֽיִם:

כעת עם ישראל נמצא במצב מיוחד ומסוכן ביותר. זו הפעם הראשונה, וגם היחידה, שכל העם, נמצא במקום אחד (מהר"ל) דבר זה אומר שהסכנה היא עצומה- אם המצרים תופסים אותנו אז בבת אחת יוכלו לפגוע בכולם! ועוד, זה שכל העם נמצא אומר שכעת, כְּשֶׁמֹּשֶׁה רבנו נוטה את ידו לכיוון הים כולם רואים זאת! שלא כמו כל המכות שהיו עד עכשיו - שלא כולם היו או ראו. כעת כולם רואים איך הנס מתרחש אחרי שמשה רבנו נוטה את ידו על הים ומיד מתחילה רוח מזרחית חזקה ביותר שהולכת ונמשכת לאורך הלילה כולו עד שבתוך הים המים נבקעו והתפנה שביל שהפך ליבש. כמובן שדבר זה גורם לעם ישראל התפעלות עצומה ואמונה חזקה בה' ושליחו הנאמן - משה רבנו!

{כב} וַיָּבֹ֧אוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל בְּת֥וֹךְ הַיָּ֖ם בַּיַּבָּשָׁ֑ה וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חוֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:

אבל, נס זה קרה לא לפני שבני ישראל, במסירות נפש, הולכים לאט לאט, בדיוק כפי שציוה אותנו ה', הישר אל תוך הים. מתוך אמונה מוחלטת בה' בני ישראל צועדים לתוך המים, מסביב הרוח המזרחית נושבת ובני ישראל צועדים פנימה לתוך הים וכמו שכתוב "ויבואו בני ישראל בתוך הים"! ורק אז, ברגע  שהאמונה שלהם נבחנת מול זה שהמים כבר מגיעים להם לָאַף והם כמעט ועוד רגע לא יוכלו לנשום- אז המים נבקעים והופכים ליבשה (ש"ר כ"א, י'). כעת, מתרחש לו נס נוסף כאשר משני הצדדים המים מתקשים והופכים כמו לחומה, מימין ומשמאל (ש"ר כ"ג, ז'). עם ישראל צעדו בביטחון כשמשני עבריהם ניצבים גבוה גבוה חומות ענק של מים...

{כג} וַיִּרְדְּפ֤וּ מִצְרַ֨יִם֙ וַיָּבֹ֣אוּ אַֽחֲרֵיהֶ֔ם כֹּ֚ל ס֣וּס פַּרְעֹ֔ה רִכְבּ֖וֹ וּפָֽרָשָׁ֑יו אֶל-תּ֖וֹךְ הַיָּֽם:

המצרים רואים את עם ישראל נכנסים לים וממשיכים הישר אחריהם לתוך הים.

איך יתכן שהמצרים לא חששו? הרי מול עיניהם נבקע הים?!

המצרים לא חששו מלהיכנס אחרי בני ישראל מכיוון שה' חיזק את ליבם. ה' בכוונה בקע את הים עם רוח מזרחית מייבשת. דבר זה גרם למצרים לחשוב ולהאמין שכל מה שקורה מול עיניהם זה מכוח הרוח ובלי קשר לה'. בכך הם יכנסו לתוך הים מבלי לזכור כי ה' נלחם לישראל במצרים (רמב"ן).

{כד} וַֽיְהִי֙ בְּאַשְׁמֹ֣רֶת הַבֹּ֔קֶר וַיַּשְׁקֵ֤ף ה' אֶל-מַֽחֲנֵ֣ה מִצְרַ֔יִם בְּעַמּ֥וּד אֵ֖שׁ וְעָנָ֑ן וַיָּ֕הָם אֵ֖ת מַֽחֲנֵ֥ה מִצְרָֽיִם:

ובחלק האחרון של הלילה, בטרם מגיע הבוקר, השקיף ה' אל המחנה המצרי הרודף אחרי בניו האהובים וכעת מגיע זמן העונש הסופי מאת ה' ע"י שליחיו הנאמנים- עמוד הענן ועמוד האש.

עמוד הענן יורד על האדמה שעד לפני רגע הייתה יבשה לגמרי והופך אותה ללחה ורטובה כטיט. אל עמוד הענן הנמצא בין המחנות מצטרף עמוד האש (שהיה עד עכשיו מלפנים) ומרתיח את הטיט (רמב"ן). מהומה גדולה מתפתחת במחנה המצרי (רש"י).

{כה} וַיָּ֗סַר אֵ֚ת אֹפַ֣ן מַרְכְּבֹתָ֔יו וַֽיְנַֽהֲגֵ֖הוּ בִּכְבֵדֻ֑ת וַיֹּ֣אמֶר מִצְרַ֗יִם אָנ֨וּסָה֙ מִפְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֣י ה' נִלְחָ֥ם לָהֶ֖ם בְּמִצְרָֽיִם: (פ)

המצרים מנסים עוד להמשיך במרדף אך חום הטיט הלוהט שורף את גלגלי המרכבות וגורם להן לנוע בכבדות גדולה וגורם לפגיעה רבה במצרים הנוסעים. המצרים כעת סוף סוף מבינים שאין כאן סתם מלחמה אלא זו מלחמה של ה' למען בניו!

כעת, סוף סוף אומרים המצרים זה לזה- ננוס מפני בני ישראל מכיוון שה' הוא הנלחם להם במצרים (רש"י).

{כו}  רביעי  וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה נְטֵ֥ה אֶת-יָֽדְךָ֖ עַל-הַיָּ֑ם וְיָשֻׁ֤בוּ הַמַּ֨יִם֙ עַל-מִצְרַ֔יִם עַל-רִכְבּ֖וֹ וְעַל-פָּֽרָשָֽׁיו:

בזמן שהמהומה שולטת במחנה המצרי ממשיכים החיילים המצרים להיכנס לתוך הים ובמקביל עם ישראל ממשיכים ללכת לכיוון שפת הים, ולבסוף, כאשר כל עם ישראל עולה על שפת הים מעבר לים (רשב"ם, ש"ר כ"ב, ב') ה' מצווה את משה להטות את ידו שוב על הים והפעם בעקבות נטית ידו ישובו המים על המצרים כולם, על כל המרכבות והפרשים.

{כז} וַיֵּט֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת-יָד֜וֹ עַל-הַיָּ֗ם וַיָּ֨שָׁב הַיָּ֜ם לִפְנ֥וֹת בֹּ֨קֶר֙ לְאֵ֣יתָנ֔וֹ וּמִצְרַ֖יִם נָסִ֣ים לִקְרָאת֑וֹ וַיְנַעֵ֧ר ה' אֶת-מִצְרַ֖יִם בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם:

השעה היא לפנות בוקר. משה רבנו מקיים את ציווי ה' ונוטה את ידו על הים והים חוזר למקומו, כל טיפה וטיפה חזרה בדיוק למקום בו הייתה לפני שהים נבקע (שיחות הרצי"ה ע"פ ש"ר). המצרים כאמור כבר החלו לנוס ולנסות לצאת מהמקום ממנו נכנסו לים (רשב"ם) ובטרם הם יוצאים גלי הים נופלים עליהם בעוצמה אדירה וה' בזה גורם למצרים שיתנערו היטב בתוך הים ונותן בהם חַיוּת לספוג את הייסורים בזמן שהם טובעים (רש"י).

{כח} וַיָּשֻׁ֣בוּ הַמַּ֗יִם וַיְכַסּ֤וּ אֶת-הָרֶ֨כֶב֙ וְאֶת-הַפָּ֣רָשִׁ֔ים לְכֹל֙ חֵ֣יל פַּרְעֹ֔ה הַבָּאִ֥ים אַֽחֲרֵיהֶ֖ם בַּיָּ֑ם לֹֽא-נִשְׁאַ֥ר בָּהֶ֖ם עַד-אֶחָֽד:

המים חוזרים על המצרים ומכסים את הכל- כל הרכב, הפרשים וכל חיל הרגלים שהצטרף למרדף (רמב"ן), לא נשאר אחד! ה' מעניש את המצרים מידה כנגד מידה, הם רצו לאבד ולהרוג את עם ישראל במים, כעת, ה' מענישם והורגם במים (רש"י, מכילתא).

7.     הצלתם של ישראל ואמונתם הגדולה

{כט} וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָֽלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֣וֹךְ הַיָּ֑ם וְהַמַּ֤יִם לָהֶם֙ חֹמָ֔ה מִֽימִינָ֖ם וּמִשְּׂמֹאלָֽם:

בזמן שהמים נופלים על המצרים והם מתנערים בתוך המים, בני ישראל כבר הלכו בתוך הים כשהמים עמדו להם כחומה מימינם ומשמאלם (רשב"ם).

{ל} וַיּ֨וֹשַׁע ה' בַּיּ֥וֹם הַה֛וּא אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל מִיַּ֣ד מִצְרָ֑יִם וַיַּ֤רְא יִשְׂרָאֵל֙ אֶת-מִצְרַ֔יִם מֵ֖ת עַל-שְׂפַ֥ת הַיָּֽם:

אם כן, המצרים טובעים, ועם ישראל נמצא על שפת הים. זהו הרגע שה' בעצם גומר את הישועה השלימה לעמו- עם ישראל הביטו לכיוון הים וראו איך המצרים נפלטים על שפת הים. ה' נתן למצרים הרשעים כוחות להחזיק מעמד כדי שיראו איך ה' באהבתו לעמו העביר את עם ישראל את הים ושהם עומדים בריאים ושלמים ללא כל פגע על שפת הים (מכילתא, אור החיים הק'). כעת, כשהמשעבדים המצרים האכזריים מתו עם ישראל בני חורין לגמרי (ספורנו).

{לא} וַיַּ֨רְא יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-הַיָּ֣ד הַגְּדֹלָ֗ה אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה ה' בְּמִצְרַ֔יִם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם אֶת-ה' וַיַּֽאֲמִ֨ינוּ֙ בה' וּבְמֹשֶׁ֖ה עַבְדּֽוֹ: (פ)

כעת, הבינו בני ישראל את הישועה הגדולה שעשה להם ה' יתברך בהכותו את מצרים. דבר זה גרם לעם ישראל לירא מה' ומשה עבדו- אין זו יראה של פחד שמא יקבלו עונש על מעשים לא טובים אלא יראה של הערכה, כבוד והערצה גדולים מאוד בעקבות כל הניסים והמופתים שעשה ה' לעם ישראל. מתוך הרגשות אלו התעוררה בעם אהבה עצומה והם החלו לשיר את שירת הים (מאור ושמש).

כעת, מגיע העם לסופו של תהליך ארוך שהחל כשהגיע משה רבנו ודיבר עם העם לראשונה והראה לפניהם את המופתים של המטה שנהפך לנחש והיד שהצטרעה והביא את העם להאמין בו ועד שעכשיו הים נבקע והמצרים טבעו בים.

מה היו השלבים השונים של תהליך בניין האמונה הישראלית?

בהתחלה, הייתה התחזקות העם באמונה במהלך המכות, אח"כ אומץ ליבם ואמונתם בלקיחת השה ושחיטתו. לאחר מכן, היציאה לדרך ללא צידה וההליכה כשהם חמושים. התהליך ממשיך בליווי הניסי של עמוד הענן ועמוד האש ובחזרה לאחור, לכיוון מצרים. התפילה לה' על שפת הים ודברי החיזוק של משה אל העם. ולקראת הסוף, כשעמוד הענן נסע מאחוריהם כדי להגן עליהם והעם המשיך בדרכו ונכנס לים עד שהים נבקע. ולבסוף, המהומה שפרצה במחנה המצרי והסרת אופני המרכבות המצריות בידי ה'.

8.     שירת הים

שמות פרק-טו

עם ישראל היו אחרי לילה שלם רווי מתח ופחד מפני האויב המצרי הרודף אחריהם לתוך הים, ואף אחרי ימים ארוכים של צעידה רצופה. אך כאשר ראו בנ"י כולם את היד הגדולה ואת הנסים הגדולים שה' עשה להם במצרים ובים סוף, יַרְאוּ בנ"י יראה גדולה את ה' ולבם התמלא אמונה בה' ובמשה עבדו, ורצו בכל לבם להודות, להלל ולשבח לה'. מתוך התרוממות הרוח שחלה עליהם זכו כולם לרוח הקודש ופתחו בשירה יחד כלם - איש אחד בלב אחד, גדולים וקטנים, בצורה מכוונת ומדויקת, אף אחד לא איחר או הקדים (סוטה ל' ע"ב):

{א} אָ֣ז יָשִֽׁיר-מֹשֶׁה֩ וּבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶת-הַשִּׁירָ֤ה הַזֹּאת֙ לה' וַיֹּֽאמְר֖וּ לֵאמֹ֑ר אָשִׁ֤ירָה לה' כִּֽי-גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹֽכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם:

אז, התרוממו משה ובני ישראל לשיר ולשבח את השבח לה'- אשיר שיר הודאה מיוחד לה' שהתחזק והתגאה על כל המצרים המתגאים בגבורתם ובסוסיהם, ה' ירה והשליך כמו חץ את פרעה ומרכבותיו לתוך הים (רש"י, רמב"ן).

{ב} עָזִּ֤י וְזִמְרָת֙ יָ֔הּ וַֽיְהִי-לִ֖י לִֽישׁוּעָ֑ה זֶ֤ה אֵ-לִי֙ וְאַנְוֵ֔הוּ אֱלֹקֵ֥י אָבִ֖י וַֽאֲרֹֽמְמֶֽנְהוּ:

ה' הוא העוז והחוזק שלנו ולו אנו מזמרים ומשבחים והוא שהיה לנו לישועה, ה' הוא אלקינו ונספר בנויו וְשִׁבְחוֹ, הוא אלוקי אבותינו ונרומם אותו בשירנו (רש"י, ראב"ע).

{ג} ה' אִ֣ישׁ מִלְחָמָ֑ה ה' שְׁמֽוֹ:

ה' הוא גבור מלחמה והוא המושל ושולט במלחמות כולן במשך כל הדורות (אונקלוס, ת"י, רש"י).

{ד} מַרְכְּבֹ֥ת פַּרְעֹ֛ה וְחֵיל֖וֹ יָרָ֣ה בַיָּ֑ם וּמִבְחַ֥ר שָֽׁלִשָׁ֖יו טֻבְּע֥וּ בְיַם-סֽוּף:

את מרכבות הצבא ושרי המלחמה המובחרים של פרעה ה' הטביע בטיט הנמצא בקרקעית של ים סוף (וזה עונש על שהעבידו את ישראל בחומר ובלבנים) (רש"י).

{ה} תְּהֹמֹ֖ת יְכַסְיֻ֑מוּ יָֽרְד֥וּ בִמְצוֹלֹ֖ת כְּמוֹ-אָֽבֶן:

גם המים הנמצאים בקרקעית (תהום) הים כיסו את המצרים, והם צללו כמו אבן לעומק הים.

{ו} יְמִֽינְךָ֣ ה' נֶאְדָּרִ֖י בַּכֹּ֑חַ יְמִֽינְךָ֥ ה' תִּרְעַ֥ץ אוֹיֵֽב:

הכח שלך ה', המכונה יד ימין הוא כח אדיר כדי להציל את ישראל, עם הכח האדיר של ימינך תהרס ותשבר את האויב (רש"י).

{ז} וּבְרֹ֥ב גְּאֽוֹנְךָ֖ תַּֽהֲרֹ֣ס קָמֶ֑יךָ תְּשַׁלַּח֙ חֲרֹ֣נְךָ֔ יֹֽאכְלֵ֖מוֹ כַּקַּֽשׁ:

בגדולתך הרבה אתה הורס וגם תהרוס בעתיד את הקמים להלחם נגדך, שהם אלו שקמים נגד עם ישראל, ובאותם אויבים שקמים נגדך-נגד עם ישראל אתה משלח את כעסך שפוגע בהם במהירות ובחוזקה כמו אש ששורפת קש (רש"י).

{ח} וּבְר֤וּחַ אַפֶּ֨יךָ֙ נֶ֣עֶרְמוּ מַ֔יִם נִצְּב֥וּ כְמוֹ-נֵ֖ד נֹֽזְלִ֑ים קָֽפְא֥וּ תְהֹמֹ֖ת בְּלֶב-יָֽם:

והרוח המזרחית העזה שנשפת כל הלילה גרמה למים להיערם בערימה כחומה. ואפילו המים שבלב הים קפאו והפכו להיות כחומת אבן (רש"י).

{ט} אָמַ֥ר אוֹיֵ֛ב אֶרְדֹּ֥ף אַשִּׂ֖יג אֲחַלֵּ֣ק שָׁלָ֑ל תִּמְלָאֵ֣מוֹ נַפְשִׁ֔י אָרִ֣יק חַרְבִּ֔י תּֽוֹרִישֵׁ֖מוֹ יָדִֽי:

אמר פרעה (האויב) לעמו נרדוף אחרי עם ישראל, נשיג אותם, ונתחלק בשלל יחד שווה בשווה, רצוני יתמלא כאשר נשלוף את חרבנו וניקח מהם את כל רכושם שיהפכו לעניים ורשים (רש"י).

היה זה כאשר ראה פרעה את הים נבקע לשנים, ה' חיזק את ליבו והוא שכנע את עמו לצאת למרדף אחרי בני ישראל היישר אל תוך הים ובכך ישיגו אותם וְיְאַבְּדוּם (רמב"ן).

{י} נָשַׁ֥פְתָּ בְרֽוּחֲךָ֖ כִּסָּ֣מוֹ יָ֑ם צָֽלֲלוּ֙ כַּֽעוֹפֶ֔רֶת בְּמַ֖יִם אַדִּירִֽים:

אחרי שפרעה וכל צבאו נכנסו לתוך הים, ה', אתה נשפת עליו ברוחך בסערה גדולה, והים כיסה אותו ואת עמו שצללו וירדו לקרקע הים הסוער והגועש מהר מהר כמו עופרת כבדה (רש"י).

{יא} מִֽי-כָמֹ֤כָה בָּֽאֵלִם֙ ה' מִ֥י כָּמֹ֖כָה נֶאְדָּ֣ר בַּקֹּ֑דֶשׁ נוֹרָ֥א תְהִלֹּ֖ת עֹ֥שֵׂה פֶֽלֶא:

מי כמוך בחזקים ה'! מי כמוך אדיר בקודש! אנו יראים לספר תהילותיך, בגלל שהן כל כך נפלאות, מיוחדות ומרובות ואנו חוששים שלא נספר אותן כראוי. איזה פלא שגרמת לסכלות הזו של פרעה שחיזקת את ליבו והוא המשיך לרדוף אחרי בני ישראל לתוך הים! (רש"י, רמב"ן)

{יב} נָטִ֨יתָ֙ יְמִ֣ינְךָ֔ תִּבְלָעֵ֖מוֹ אָֽרֶץ:

הנפת יד ימינך על הרשעים להעניש אותם והם טבעו בים והארץ בלעה אותם (רש"י).

{יג} נָחִ֥יתָ בְחַסְדְּךָ֖ עַם-ז֣וּ גָּאָ֑לְתָּ נֵהַ֥לְתָּ בְעָזְּךָ֖ אֶל-נְוֵ֥ה קָדְשֶֽׁךָ:

הובלת בחמלה ובחסדים גדולים ע"י עמוד הענן את עם ישראל שאותו גאלת, ואתה גם מנהיג אותנו בכוח שלך ובעוזך ממצרים אל מקום הקדושה שלך- ארץ ישראל ובה גם בית המקדש הנקראים שניהם נוה קדשך (רמב"ן, רשב"ם).

עמ"י כל כך מצפים ומקווים כבר לזכות ולהגיע לירושת הארץ, זו הארץ המיוחדת אליה הם משתוקקים להגיע והם מעריצים אותה ועל כן קוראים לה- נווה קודשך! עם ישראל זוכים להתרומם למדריגה כה גבוהה שהם לא רק רוצים להודות על הצלתם אלא אף רואים כבר למרחוק ומצפים כבר לבניין בית הקדש!

{יד} שָֽׁמְע֥וּ עַמִּ֖ים יִרְגָּז֑וּן חִ֣יל אָחַ֔ז יֹֽשְׁבֵ֖י פְּלָֽשֶׁת:

שמעו עמי כנען על ניסיך ופחד ובהלה אחזו ביושבי ארץ פלישתים.

{טו} אָ֤ז נִבְהֲלוּ֙ אַלּוּפֵ֣י אֱד֔וֹם אֵילֵ֣י מוֹאָ֔ב יֹֽאחֲזֵ֖מוֹ רָ֑עַד נָמֹ֕גוּ כֹּ֖ל יֹֽשְׁבֵ֥י כְנָֽעַן:

אז נבהלו שרי אדום וגדולי מואב התמלאו רעד. פחד עצום אחז בכל יושבי כנען מפני עם ה' המתקרב לארץ כנען.

{טז} תִּפֹּ֨ל עֲלֵיהֶ֤ם אֵימָ֨תָה֙ וָפַ֔חַד בִּגְדֹ֥ל זְרֽוֹעֲךָ֖ יִדְּמ֣וּ כָּאָ֑בֶן עַד-יַֽעֲבֹ֤ר עַמְּךָ֙ ה' עַֽד-יַֽעֲבֹ֖ר עַם-ז֥וּ קָנִֽיתָ:

יהי רצון שתפיל על העמים הגויים פחד גדול ועצום עד שיהיו דוממים כמו אבן עד שעם ה' יעבור ויכנס לארץ דרך נחל ארנון ונהר הירדן, שה' קנה אותנו באהבתו הרבה שנהיה לו לעבדים (רש"י, אונלוס).

{יז} תְּבִאֵ֗מוֹ וְתִטָּעֵ֨מוֹ֙ בְּהַ֣ר נַֽחֲלָֽתְךָ֔ מָכ֧וֹן לְשִׁבְתְּךָ֛ פָּעַ֖לְתָּ ה' מִקְּדָ֕שׁ אֲדֹנָ֖י כּֽוֹנְנ֥וּ יָדֶֽיךָ:

ועוד יהי רצון מלפניך שתביא את עמך וגם תטע אותם בקביעות בהר נחלתך - בארץ ישראל, כעץ הנטוע ימים רבים ושנים רבות באדמתו (מכילתא, רבנו אברהם בן הרמב"ם, נצי"ב, ספורנו, ראב"ע). ותביא אותנו אל מקום שהוא מוכן לך לשבת בו ולהשרות בו את שכינתך והוא בית המקדש שתלמד אותנו איך לבנות אותו וזה נחשב כאילו ידיך יעמידו את יסודותיו (אונקלוס, רש"י).

{יח} ה' | יִמְלֹ֖ךְ לְעֹלָ֥ם וָעֶֽד:

וכמו שגילית את מלכותך ושלטונך בעולם במצרים ובים סוף, שהושעת את עבדיך ואבדת את אויביך, כך יהיה תמיד, לנצח! (רש"י, רמב"ן).

כשעמ"י עמדו על שפת הים ונזכרו בניסי מצרים וים סוף וראו בחוש כיצד שמר עליהם קראו וקיבלו עליהם בלב שלם וברצון עול מלכות שמים לעולם ועד! (ת"י)

למה מופיעה התפילה על מלכות ה' אחרי התפילה על בניין בית המקדש?

מכיוון שמלכות ה' תהיה באמת שלימה רק אחרי השראת שכינתו בבית המקדש (ראב"ע, רבנו אברהם בן הרמב"ם).

{יט} כִּ֣י בָא֩ ס֨וּס פַּרְעֹ֜ה בְּרִכְבּ֤וֹ וּבְפָֽרָשָׁיו֙ בַּיָּ֔ם וַיָּ֧שֶׁב ה' עֲלֵהֶ֖ם אֶת-מֵ֣י הַיָּ֑ם וּבְנֵ֧י יִשְׂרָאֵ֛ל הָֽלְכ֥וּ בַיַּבָּשָׁ֖ה בְּת֥וֹךְ הַיָּֽם: (פ)

כל השירה הזו שרו בני ישראל כבר כאשר נכנס פרעה וצבאו בים ואז השיב עליהם ה' את מי ים סוף ובאותו זמן ממש בני ישראל הלכו ביבשה, בתוך הים – נס בתוך נס! (רמב"ן)

9.     שירת מרים

{כ} וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה אֲח֧וֹת אַֽהֲרֹ֛ן אֶת-הַתֹּ֖ף בְּיָדָ֑הּ וַתֵּצֶ֤אןָ כָל-הַנָּשִׁים֙ אַֽחֲרֶ֔יהָ בְּתֻפִּ֖ים וּבִמְחֹלֹֽת:

בזמן שמשה רבנו ובני ישראל שרו והודו לה' הלכה מרים הנביאה ואיתה נשות ישראל הצדקניות, בידיהן לקחו את התופים ושרו והודו לה'.

מאיפה היה למרים ושאר הנשים תופים באמצע המדבר?

אלא, שהן הביאו איתן עוד ממצרים את התופים (רש"י).

למה הן הביאו איתן תופים?

נשות ישראל הצדקניות ידעו בברור שהקב"ה כ"כ אוהב את עמו ישראל ובוודאי שיעשה להם ניסים ונפלאות ויצילם מכל דבר רע, לכן כבר במצרים הן הכינו כלי נגינה כדי שיוכלו לשיר ולשבח לקב"ה על כל רחמיו וחסדיו בעת גאולתן. עם כלי הנגינה האלו שרו ושיבחו לה'.

{כא} וַתַּ֥עַן לָהֶ֖ם מִרְיָ֑ם שִׁ֤ירוּ לה' כִּֽי-גָאֹ֣ה גָּאָ֔ה ס֥וּס וְרֹֽכְב֖וֹ רָמָ֥ה בַיָּֽם: (ס)

ושרה להן מרים (ת"י)- שירו והודו ושבחו לה' שֶׁלּוֹ הכוח וְהַגְּדֻלָּה שהוא התגאה ועלה מעל פרעה ועבדיו שהתגאו על בני ישראל ורדפו אחריהם ואותו ואת כל פרשיו השליך והטביע בים (ת"י). וכך המשיכו מרים והנשים לשיר את כל שירת הים מתחילתה ועד סופה (רש"י ע"פ השפ"ח).

נשים לב, האם מרים הנביאה שרה ביחד עם שאר העם?

חז"ל מלמדים אותנו שלא. איזה קדושה וטהרה יש בעם ישראל- אפילו בזמן כל כך שמח ומלא ברוממות שמרו בנות ישראל על מידת הצניעות ולא שרו ביחד עם הגברים (רש"י ע"פ השפ"ח).

10. בני ישראל במרה

{כב} וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת-יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם-ס֔וּף וַיֵּֽצְא֖וּ אֶל-מִדְבַּר-שׁ֑וּר וַיֵּֽלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת-יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא-מָ֥צְאוּ מָֽיִם:

לראשונה מזה מאות שנים, עם ישראל צריכים להתמודד עם הליכה במדבר- מקום שאין בו אוכל ומים. כעת, משה רבנו מוביל את העם מִיָם סוּף לכיוון מדבר שור. בהתחלה, עוד היה לעם את המים המתוקים שלקחו איתם כשיצאו ממצרים (דעת זקנים מבעלי התוס'). אבל, יום, יומיים, שלושה ימים העם הולך ולא מוצאים מים!

{כג} וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֨יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל-כֵּ֥ן קָֽרָא-שְׁמָ֖הּ מָרָֽה:

ולבסוף, כשסוף סוף הגיעו למרה- נמצאו מים! אך אי אפשר היה לשתות מהמים האלו מכיוון שהיו מרים! לכן נקרא שם המקום מָרָה. איזה גיבורים! שלושה ימים ברצף העם הולך וצמא למים ולא אמרו כלום. כמה גדולה הייתה האכזבה כשבסופו של דבר, כשנמצאו המים- הם היו מרים! (אברבנאל)

{כד} וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה-נִּשְׁתֶּֽה:

העם לא הצליח להתגבר על הקושי ובאו והתלוננו לפני משה רבנו- מה נשתה??

מה היה ראוי שיאמרו בנ"י למשה רבנו?

אמנם, אין זה דיבור תקיף וחריף, אך עדיין אין זה ראוי כך לומר, אלא היה על העם להתגבר על הקושי ולבקש ממשה רבנו שיתפלל עליהם שיזכו לרחמי ה' ולקבל מים מתוקים (רש"י). ואכן, חז"ל מלמדים אותנו שעם ישראל התחרט על כך וביקש סליחה מלפני ה' (מכילתא, מדרש שיר השירים).

{כה} וַיִּצְעַ֣ק אֶל-ה' וַיּוֹרֵ֤הוּ ה' עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל-הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם שָׁ֣ם שָׂ֥ם ל֛וֹ חֹ֥ק וּמִשְׁפָּ֖ט וְשָׁ֥ם נִסָּֽהוּ:

משה רבנו כה אוהב את עם ישראל ורואה גם שהם התחרטו על התלונות על המים ולא רק זה אלא שאפילו כשהתלוננו משה רבנו שם לב לעובדה שהעם לא התלוננו בצעקות וכדו' אלא פשוט שאלו ולכן התפלל לפני ה' (ע"פ המכילתא). ה' קיבל את תפילתו של משה רבנו והראה לו היכן נמצא עץ אותו משה רבנו השליך אל המים ומיד הם הפכו מתוקים. בני ישראל עמדו מהצד נדהמים כיצד הי"ת שולט על העולם- שהרי אותם המים טובים שהתקלקלו והפכו לדם כעת להפך מים לא טובים הופכים בדבר ה' למים מתוקנים ומתוקים (רמב"ן).

מה הם החוק והמשפט אותם קיבלו בני ישראל במרה?

מלבד הניסיון שניסה ה' את עם ישראל במרה, גם ניתנו לנו שם "חוק ומשפט"- כלומר פרשיות מהתורה שנוכל כבר להכיר וללמוד אותן- שבת, פרה אדומה ודינים (דיני משפט) (רמב"ן).

{כו} וַיֹּ֩אמֶר֩ אִם-שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל | ה' אֱלֹקֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּֽעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָֽׁמַרְתָּ֖ כָּל-חֻקָּ֑יו כָּל-הַֽמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר-שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֨יִם֙ לֹֽא-אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י ה' רֹֽפְאֶֽךָ: (ס)

והוסיף משה רבנו ואמר לעם- אם תקפידו ללכת ולהקשיב לדבר ה' הרי שתזכו לשכר גדול וכל המחלות והדברים הקשים שהבאתי על המצרים שהלכו נגד דבר ה' ומרדו בו, דברים אלו לא אשים עליך כי אני ה' רופאך- כלומר מלמד אותך מראש מהי הדרך הנכונה והבריאה ביותר לחיות על פיה- שהרי אם האדם שומר על כך שהוא צדיק וטהור ומלא תורה ומצוות הרי שהוא מתרחק מכל הדברים הרעים האלו (רש"י).

אלו מילים בפסוק אומרות שיש לקיים את דברי ה'?

נשים לב שבפסוק הזה יש כמה וכמה סוגים של הקשבה ושמיעה לקב"ה- 1) קול ה'. 2) הישר בעיניו. 3) האזנת למצוותיו. 4) שמרת כל חוקיו.

ריבוי המילים האלו בא ללמד אותנו לשמור ולקיים את כל המצוות- בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה. בין מצוות שאנו מבינים ובין מצוות שאנו לא מבינים כלל.

ומה השכר למי שמקיים את דברי ה'?

מי שישמע את דברי ה' ה' לא ישים עליו מחלה וירפא אותו.

מה הקשר בין מה שהביא ה' על המצרים לבין המתקת המים במרה?

המצרים נענשו בגלל שמרדו בה' לעומתם עם ישראל יזכו לשכר אם ישמעו בקול ה' (רמב"ן). שהרי במצרים המים המתוקים הפכו למדם ואילו כאן בדיוק להפך- המים המרים הפכו למים מתוקים. ללמדנו שה' יכול לעשות דבר והפכו והעיקר הוא איך אנו עובדים אותו (ראב"ע).

{כז}  חמישי  וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּֽחֲנוּ-שָׁ֖ם עַל-הַמָּֽיִם:

לאחר השהות במרה ממשיכים בני ישראל לאילים. שם אין להם ניסיון מאת ה' אלא שפע של ברכה וחסד מאת הי"ת שדואג להם ל-12 מעינות מתוקים של מים נפלאים, מעיין לכל שבט (רש"י) ואיתם 70 סוגי תמרים (ראב"ע).

למה היה חשוב לכתוב לנו כמה מעיינות וכמה תמרים היו במקום הזה?

חז"ל מלמדים אותנו שבזכות כך ישבו להם בני ישראל ליד המעיין שלהם ובצל התמרים יכלו הצדיקים לשבת וללמוד את התורה והמצוות שכבר קיבלו במרה וגם להודות ולהלל לה' שדאג להם לכל מחסורם ואפילו בארץ כה נידחת ושכוחה (מכילתא, רמב"ן).

11. פרשת המן – לחם מן השמים

שמות פרק-טז

{א} וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל-עֲדַ֤ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-מִדְבַּר-סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין-אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

לאחר זמן מה, בני ישראל ממשיכים בדרכם ויוצאים מאילים. האם זה קל לעזוב את 'אילים'? בהחלט לא. באילים יש לעם כולו מעיין של מים מתוקים נובעים לכל שבט ושבט, 70 עצי תמרים לספק אוכל לעם כולו. מצד שני, לצאת לדרך פירוש הדבר לצאת למדבר, מבלי לדעת בכלל מניין יהיה להם מים ומזון. אך בני ישראל באמונה יוצאים לדרך- וכמו שהזכרנו כבר מה שמשבח הנביא את העם - "לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה...". אם כן, בני ישראל מגיעים לאחר זמן למדבר סין שנמצא בין אילים לבין סיני. היה זה ב-ט"ו אייר, החודש השני לצאתם ממצרים.

בתחילה, חשבו בני ישראל שלא יקח הרבה זמן עד שכבר יגיעו לערים אחרות שהיו לא רחוק מהמקום שבו היו משועבדים. אך, משהגיעו למדבר וכבר חודש שהם עוברים ממקום למקום, כעת התעורר בליבם חשש ופחד כיצד יצליח עם כה גדול ללכת במדבר- ומניין שיהיה להם ממה לאכול???

{ב} (וילינו) וַיִּלּ֜וֹנוּ כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל עַל-מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל-אַֽהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר:

על כן, באו כולם אל משה ואהרן והתלוננו בפניהם-

{ג} וַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי-יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד-ה' בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֨נוּ֙ עַל-סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשׂ֑בַע כִּי-הֽוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֨נוּ֙ אֶל-הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת-כָּל-הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּֽרָעָֽב: (ס)

הלוואי והיינו מתים בידי ה' כבר בארץ מצרים כשהיה לנו אפשרות לאכול מסיר הבשר וגם לחם לשובע. ומה עכשיו יש לנו שהוצאתם אותנו למדבר הנורא הזה שבו אין לנו מה לאכול?? לשם מה יצאנו? בשביל שכולנו נמות במיתה נוראית של רעב איום ונורא??

האם זה בסדר כך לבקש? האם זה נכון להשוות בין הצורך והרצון בבשר ולחם לבין הזכות לצאת ממצרים, מבית עבדים?!

ברור שלא. ובאמת עוד מעט נראה (בפס' ח') שמכיוון שהבקשה הזו לא הייתה כהוגן ה' גם נתן להם את הבשר בזמן לא נוח- במקום בבוקר הם קיבלו את הבשר בערב, אמנם בקשת הלחם הייתה יותר ראויה ולכן קיבלו אותו בבוקר.

בפסוקים הבאים ה' מנסה את בני ישראל בניסיון נתינת המן. בספר דברים התורה מלמדת אותנו מספר דברים על הנס הזה. מצד אחד הנס הוא מיוחד ומראה את גדלות ה', אך מצד שני הנס נקרא בתורה –'עינוי'. מה הכוונה? חוסר האוכל באופן חופשי הוא קשה- מי יודע מה יהיה מחר ואיך נחיה...? בכך, כשמתרחש בכל יום מחדש נס ירידת המן, זה גורם לאדם להתרומם ולהגדיל את האמונה והביטחון שלו, של עם ישראל, בה'. שהרי, צריך לסמוך ולבטוח בה', כל יום מחדש, שיתן לו אוכל כדי לחיות ולשרוד (ספורנו, רשב"ם). כך אנו לומדים שעלינו לדבוק בדרכי ה' ולקיים את כל מצוותיו ובכך שנשמור על דרכיו נוכל באמת לחיות (רמב"ן).

{ד} וַיֹּ֤אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֔ה הִֽנְנִ֨י מַמְטִ֥יר לָכֶ֛ם לֶ֖חֶם מִן-הַשָּׁמָ֑יִם וְיָצָ֨א הָעָ֤ם וְלָֽקְטוּ֙ דְּבַר-י֣וֹם בְּיוֹמ֔וֹ לְמַ֧עַן אֲנַסֶּ֛נּוּ הֲיֵלֵ֥ךְ בְּתֽוֹרָתִ֖י אִם-לֹֽא:

 ה' אומר למשה- החל ממחר אני אוריד לכם כגשם לחם מהשמים. כל יום, מחדש, תרד הכמות המדויקת המתאימה לכל משפחה. זהו ניסיון קשה מאוד! הרי, במדבר אין מקום להשיג ממנו מזון- ואם כן זהו ממש עינוי- כל יום לדאוג ולחשוב- מה יהיה? האם יהיה לי אוכל לתת למשפחה???

בזה, אומר ה' למשה, אנסה את בני ישראל האם ילכו בתורתי או לא. כלומר, האם ישמרו על החוקים שאקבע להם לאיסוף המן (-לא להשאיר כלום, לא לצאת בשבת ללקוט) או לא. המטרה בכך היא לבנות ולהגדיל את האמונה והביטחון של עם ישראל בה' ומתוך האמונה בה' אז הם גם ילכו בתורתו (רש"י, רשב"ם).

{ה} וְהָיָה֙ בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֔י וְהֵכִ֖ינוּ אֵ֣ת אֲשֶׁר-יָבִ֑יאוּ וְהָיָ֣ה מִשְׁנֶ֔ה עַ֥ל אֲשֶׁר-יִלְקְט֖וּ י֥וֹם | יֽוֹם:

כל יום הם יגלו שיש לכל אחד בדיוק את הכמות המתאימה, אך ביום שישי יגלו לאחר האוכל שבעצם כל אחד קבל כמות כפולה ממה שהוא מקבל בכל יום! זה כמובן משום קדושת השבת- כדי שהאוכל יהיה מוכן מראש לכבוד היום השביעי.

{ו} וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ וְאַֽהֲרֹ֔ן אֶֽל-כָּל-בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵ֑ל עֶ֕רֶב וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י ה' הוֹצִ֥יא אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

{ז} וּבֹ֗קֶר וּרְאִיתֶם֙ אֶת-כְּב֣וֹד ה' בְּשָׁמְע֥וֹ אֶת-תְּלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם עַל-ה' וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה כִּ֥י (תלונו) תַלִּ֖ינוּ עָלֵֽינוּ:

משה ואהרן אוספים את העם ומודיעים- כבר בערב תדעו שה' הוציאנו ממצרים, ובבוקר תראו את אהבת ה' הגדולה עלינו וממילא תבינו שאין טעם להתלונן עלינו- וכי מי אנחנו שתתלוננו עלינו?!
ואיך תראו זאת?

{ח} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה בְּתֵ֣ת ה' לָכֶ֨ם בָּעֶ֜רֶב בָּשָׂ֣ר לֶֽאֱכֹ֗ל וְלֶ֤חֶם בַּבֹּ֨קֶר֙ לִשְׂבֹּ֔עַ בִּשְׁמֹ֤עַ ה' אֶת-תְּלֻנֹּ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-אַתֶּ֥ם מַלִּינִ֖ם עָלָ֑יו וְנַ֣חְנוּ מָ֔ה לֹֽא-עָלֵ֥ינוּ תְלֻנֹּֽתֵיכֶ֖ם כִּ֥י עַל-ה':

בכך שה' שמע את תלונותיכם ויתן לכם בערב בשר ובבוקר יתרחש נס עצום ותקבלו לחם כדי לשבוע. ולגבינו. מי אנחנו שתתלוננו עלינו?? בעצם כל תלונותיכם אינן עלינו אלא על ה'!!

איזו ענווה מיוחדת יש למשה ואהרן! הם לא חשבו את עצמם לא לחכמים ולא לצדיקים וגם לא לגיבורים. אשרינו שאלו הם המנהיגים שלנו!

ובכן, איזה נס מיוחד! במהלך הבוקר, עתיד לפתע לרדת גשם של לחם! הרי שיש בזה פלא עצום ביותר!

{ט} וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל-אַֽהֲרֹ֔ן אֱמֹ֗ר אֶֽל-כָּל-עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל קִרְב֖וּ לִפְנֵ֣י ה' כִּ֣י שָׁמַ֔ע אֵ֖ת תְּלֻנֹּֽתֵיכֶֽם:

כעת, לאחר שעורר את העם לחזור בתשובה בדברי התוכחה, ביקש משה רבנו מאהרן לאסוף את העם ולומר להם כמה ה' אוהב אותם וכי הוא שמע את תלונותם, בינתיים רצה משה רבנו שיוכל להתכונן לדבר עם ה' (משך חוכמה).  

{י} וַיְהִ֗י כְּדַבֵּ֤ר אַֽהֲרֹן֙ אֶל-כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּפְנ֖וּ אֶל-הַמִּדְבָּ֑ר וְהִנֵּה֙ כְּב֣וֹד ה' נִרְאָ֖ה בֶּֽעָנָֽן: (פ)

ומיד, כשאהרן מתחיל לדבר אל העם כולו, והם פונים אל המדבר והנה הענן יורד וכבוד ה' נגלה אליהם (רש"י).

{יא}  שישי  וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

{יב} שָׁמַ֗עְתִּי אֶת-תְּלוּנֹּת֘ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ דַּבֵּ֨ר אֲלֵהֶ֜ם לֵאמֹ֗ר בֵּ֤ין הָֽעַרְבַּ֨יִם֙ תֹּֽאכְל֣וּ בָשָׂ֔ר וּבַבֹּ֖קֶר תִּשְׂבְּעוּ-לָ֑חֶם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י ה' אֱלֹֽקֵיכֶֽם:

ה' אומר למשה שיאמר לבני ישראל- בני אהובי! שמעתי את הקושי הגדול שלכם! מעתה, בין הערביים תאכלו בשר ובבוקר תאכלו לחם ובכך תדעו כי אני ה' אלוקיכם האוהב ודואג לכם אהבה רבה!

איזה ביטוי חיבה מסתתר בפסוק?

"בני ישראל". כיצד? חז"ל דורשים מכך שכתוב 'בני ישראל' ולא 'העם' שהקב"ה לא כעס על בני ישראל שהתלוננו, מכיוון שמצוקתם הייתה אמיתית ולא היה בה איזה צד של מרידה. אמנם, לא נכון וראוי כך להתלונן אך לבקש ולהתפלל על כך בוודאי שהיה נכון.

{יג} וַיְהִ֣י בָעֶ֔רֶב וַתַּ֣עַל הַשְּׂלָ֔ו וַתְּכַ֖ס אֶת-הַֽמַּֽחֲנֶ֑ה וּבַבֹּ֗קֶר הָֽיְתָה֙ שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֔ל סָבִ֖יב לַֽמַּֽחֲנֶֽה:

{יד} וַתַּ֖עַל שִׁכְבַ֣ת הַטָּ֑ל וְהִנֵּ֞ה עַל-פְּנֵ֤י הַמִּדְבָּר֙ דַּ֣ק מְחֻסְפָּ֔ס דַּ֥ק כַּכְּפֹ֖ר עַל-הָאָֽרֶץ:

הערב מגיע, והנה הרוח מנשבת ומביאה איתה המוני המוני שלוים המכסים את כל המחנה. ולמחרת, השכם בבוקר, מסביב לכל המחנה מתרחש אירוע מיוחד במינו שהיה הפוך לגמרי מכל מה שקרה מאז שנברא העולם! עד היום, הטל היה יורד מהשמים והלחם היה מגיע מהארץ. אך לבניו האהובים של ה' במדבר העולם הפוך- הטל מגיע מלמטה ואילו הלחם יורד מהשמיים... (מכילתא) ה' ברוב אהבתו לבניו שם בכל בוקר שכבת טל על הארץ, עליה יורד המן ומעליו יש עוד שכבת טל- ממש כמונח בקופסא מוגן ושמור (כאן המקום להזכיר שמכאן למדו חז"ל שבשבת כאשר אנו מניחים את החלות על השולחן אנו מזכירים את המן בכך שאנו מניחים אותן עטופות, מלמעלה ומלמטה, בכיסוי מכובד ויפה לכבוד שבת). וברגע שהשמש זורחת, הטל מתאדה והנה מתגלה על פני האדמה דבר חדש ולא מוכר לאף אחד- משהו דק, מחוספס, ומחובר כגלד דק שנקרש (רש"י).

חז"ל מלמדים אותנו שבכוונה הוריד ה' את המן מוקדם בבוקר - מכיוון שהיתה זו בקשה נכונה ועל כן זכו בני ישראל שירד המן כך שיהיה להם מספיק זמן כדי להכין ממנו כל מה שירצו (רש"י).

{טו} וַיִּרְא֣וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֹּ֨אמְר֜וּ אִ֤ישׁ אֶל-אָחִיו֙ מָ֣ן ה֔וּא כִּ֛י לֹ֥א יָֽדְע֖וּ מַה-ה֑וּא וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֲלֵהֶ֔ם ה֣וּא הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֨ר נָתַ֧ן ה' לָכֶ֖ם לְאָכְלָֽה:

{טז} זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה ה' לִקְט֣וּ מִמֶּ֔נּוּ אִ֖ישׁ לְפִ֣י אָכְל֑וֹ עֹ֣מֶר לַגֻּלְגֹּ֗לֶת מִסְפַּר֙ נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם אִ֛ישׁ לַֽאֲשֶׁ֥ר בְּאָֽהֳל֖וֹ תִּקָּֽחוּ:

בני ישראל קמים בבוקר ומסתכלים על מה שפתאום נמצא מסביב למחנה. הם מסתובבים ביניהם ואומרים זה לזה בפליאה- מה זה?? ומשה רבנו מסביר- בני ישראל היקרים- זהו הלחם שנתן לכם ה' לאכול. והקשיבו היטב- כך ציוה ה'- כל אחד, בין גדול, בין קטן, בין חלש, בין חזק יקח 'עומר' (בערך 1 ק"ג) אחד ליום. כל משפחה מקבלת כפי מס' הנפשות אשר באוהלה (אור החיים הק').

איזה פלא! ה' עשה נס שלכל אחד יספיק 'עומר'. כל אחד ואחד מבני ישראל שווה באהבתו לפני ה'! הקטן והגדול, החזק והחלש. לכל אחד ניתנת אותה כמות שמספיקה לו לשביעה (רבנו אברהם בן הרמב"ם).

{יז} וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵ֖ן בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַֽיִּלְקְט֔וּ הַמַּרְבֶּ֖ה וְהַמַּמְעִֽיט:

בדיוק כפי שציוה אותם משה כך עשו בני ישראל, ולקטו כל אחד בדיוק עומר, גם מי שליקט הרבה וגם מי שליקט מעט. אשריהם ישראל המקפידים לקיים את מצוות בוראם בידי משה!

אך יש לשאול:

מפשט הכתוב נראה שעשו כמו שאמר משה אבל הרי כתוב גם שחלק אספו הרבה וחלק אספו מעט?!

אלא, שלא ידעו לשער בצורה מדויקת, ולכן כל אחד ניסה ללקט כפי שנראה לו שזה עומר, את מה שליקט רצה לקחת הצידה או הביתה כדי למדוד ואז יוכל להחזיר את העודף או להפך לחזור כדי להשלים את החסר (בעל הליקוטים על חומש רב פנינים).

איזו אמונה! כבר בפעם הראשונה, עוד בלי להכיר ולראות אף פעם את המן, ומעולם לא לדעת שהמן יורד בכל יום היה לבני ישראל ביטחון מוחלט שהכמות שאמר ה' תספיק להם כדי לִשְׂבּוֹעַ, וגם, שה' ימשיך ויוריד להם את המן גם מחר.

{יח} וַיָּמֹ֣דּוּ בָעֹ֔מֶר וְלֹ֤א הֶעְדִּיף֙ הַמַּרְבֶּ֔ה וְהַמַּמְעִ֖יט לֹ֣א הֶחְסִ֑יר אִ֥ישׁ לְפִֽי-אָכְל֖וֹ לָקָֽטוּ:

וכאן, מתרחש נס ופלא מדהימים במיוחד! בני ישראל הולכים לצאת או חוזרים לביתם כדי למדוד ולוודא שהם מקיימים במדויק את מצות בוראם. והנה, כולם! ללא יוצא מהכלל מגלים שבין מי שאסף הרבה ובין מי שאסף מעט- כולם לקטו בדיוק את הכמות 'עומר'- 'איש לפי אוכלו'- כלומר, לפי הכמות שנצטווה ושמספיקה לו (רש"י).

{יט} וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֲלֵהֶ֑ם אִ֕ישׁ אַל-יוֹתֵ֥ר מִמֶּ֖נּוּ עַד-בֹּֽקֶר:

אחרי שאספו את המן, אסף משה את העם ועורר אותם להתחזק במידת הביטחון ואמר- כל אחד צריך להיזהר שלא ישאר מהמן כאשר עד אשר יגיע הבוקר שבו ראוי לירד מטר מן חדש מן השמים (ע"פ האלשיך).

{כ} וְלֹא-שָֽׁמְע֣וּ אֶל-מֹשֶׁ֗ה וַיּוֹתִ֨רוּ אֲנָשִׁ֤ים מִמֶּ֨נּוּ֙ עַד-בֹּ֔קֶר וַיָּ֥רֻם תּֽוֹלָעִ֖ים וַיִּבְאַ֑שׁ וַיִּקְצֹ֥ף עֲלֵהֶ֖ם מֹשֶֽׁה:

ברוך ה' רובו של העם עמד בניסיון ולא הותיר מן ליום המחרת. אך היו מעטים כאלו שהותירו ממנו לבוקר (י"א שהיו רק 2 כאלו, דתן ואבירם. ובכל מקרה הראיה שכתוב רק "אנשים"). ומיד בהגיע הבוקר, התגלה קלונם לפני כולם ואחרי שבדרך נס החלו להופיע בו תולעים הוא גם החל להסריח וכולם ראו שאותם בודדים לא הצליחו לעמוד בניסיון. כשנודע הדבר כעס עליהם משה רבנו שהותירו מהמן ולא האמינו ובטחו בה' שידאג להם לכל צורכם (רש"י, רמב"ן).

{כא} וַיִּלְקְט֤וּ אֹתוֹ֙ בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֔קֶר אִ֖ישׁ כְּפִ֣י אָכְל֑וֹ וְחַ֥ם הַשֶּׁ֖מֶשׁ וְנָמָֽס:

העם ליקט את המן השכם בבוקר, כל אחד כפי המידה שנצטוו וכאשר עלתה השמש נמס המן והפך לנחלי מן. חז"ל מלמדים אותנו שמנחלים אלו היו שותים האילים והצבאים ואח"כ היו צדים אותם אומות העולם, כשטעמו הגויים את טעם החיות שניצודו הרגישו את טעמן המיוחד שהשתבח בזכות המן ומיד שיבחו את עמ"י שזכו לקבל את המן עצמו- שאם החיה שסופגת לתוכה את המן טעמה כה משובח אז על אחת כמה וכמה בוודאי שמשובח טען המן עצמו (רש"י).

{כב} וַיְהִ֣י | בַּיּ֣וֹם הַשִּׁשִּׁ֗י לָֽקְט֥וּ לֶ֨חֶם֙ מִשְׁנֶ֔ה שְׁנֵ֥י הָעֹ֖מֶר לָֽאֶחָ֑ד וַיָּבֹ֨אוּ֙ כָּל-נְשִׂיאֵ֣י הָֽעֵדָ֔ה וַיַּגִּ֖ידוּ לְמֹשֶֽׁה:

ביום השישי, הלכו בני ישראל ולקטו כמו שהיו עושים בכל יום. בזמן המדידות גילו כולם, ללא יוצא מן הכלל דבר פלא- כולם אספו כמות כפולה- שני עומרים לכל אחד! הדבר עורר אצל כולם תדהמה ויראה גדולה! מהו הדבר שקרה?

לכן, קמו מיד כל נשיאי עדת ישראל ובאו בחיל ורעדה אל משה רבנו לשאול- מה קרה??

אמנם, יש לשאול, הרי כבר בפסוק ה' ראינו שה' אמר למשה רבנו שביום השישי תרד כמות כפולה לכבוד שבת קודש. אם כן, למה מתפלאים הנשיאים?

אלא, שמשה רבנו הבין שהדבר הנכון הוא עדיין לא ללמד את העם על המצווה הזו אלא לחכות מעט עד שיראו זאת לבדם ורק אז ללמד אותם שיהיה נס מיוחד באופן קבוע ביום שישי ובנוסף את כל המצוות המיוחדות ליום השבת. משה רבנו ידע שבכך שהעם יופתע מהמאורע ויגלה בעצמו שיש כמות כפולה זה יביא לכך שמעלת השבת תגדל בעיניהם והם יתפעלו מאוד ממעשה ה' המיוחד שבשבת אין צורך לעבוד ולטרוח וממילא יתמלאו ביראה ביחס לקדושה המיוחדת שיש ליום השבת. ולכן מיד מסביר להם משה (רש"י, אור החיים הק'):

{כג} וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם ה֚וּא אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר ה' שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת-קֹ֛דֶשׁ לה' מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר-תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר-תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל-הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד-הַבֹּֽקֶר:

מה שראיתם שירד המן בכמות כפולה זה בדיוק מה שנאמר לי כבר על ידי ה' שמחר תבוא עלינו השבת הקדושה. על כן, מה שתרצו לאפות ליומיים הקרובים או לבשל- תעשו כבר עכשיו. ואת מה שנשאר שמרו לכם למשמרת עד למחר בבוקר (רש"י, ראב"ע).

{כד} וַיַּנִּ֤יחוּ אֹתוֹ֙ עַד-הַבֹּ֔קֶר כַּֽאֲשֶׁ֖ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֑ה וְלֹ֣א הִבְאִ֔ישׁ וְרִמָּ֖ה לֹא-הָ֥יְתָה בּֽוֹ:

כל העם עשו כמצוות משה רבם והותירו מהמן לבוקר יום המחרת. ובדיוק כפי שאמר משה- המן לא הבאיש ולא עלו בו תולעים! הדבר היה לפלא! הרי אם ביום האתמול היה מישהו מעיז להשאיר מהמן היה המן מעלה תולעים ומסריח אך בשבת לא קורה דבר! המן נותר כשהיה! עם ישראל התפעלו מאוד מהמופת הגדול וזה גרם להם להתפעל מגודל קדושת השבת וכמובן שבעקבות כך גם התחזקו מאו בשמירתה.

נזכיר, שבפס' כ"ב כתוב שהעם לקטו 'לחם משנה'- כלומר, כפול. מכאן למדו חז"ל שיש להביא בשבת לחם משנה- כפול. ממילים אלו גם למדו חז"ל על מעלתו המיוחדת של המן בשבת- שטעמו היה משופר ומשובח עוד יותר מאיכותו המופלאה שבימות החול.

{כה} וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אִכְלֻ֣הוּ הַיּ֔וֹם כִּֽי-שַׁבָּ֥ת הַיּ֖וֹם לה' הַיּ֕וֹם לֹ֥א תִמְצָאֻ֖הוּ בַּשָּׂדֶֽה:

ומיד משה רבנו מסביר לעם- אִכלו את המן היום מכיוון שהיום זהו יום השבת. היום לא תמצאו מהמן בשדה.

בפסוק מופיעה המילה 'היום' 3 פעמים, ומכאן דורשים חז"ל שיש לאכול בשבת 3 סעודות.

{כו} שֵׁ֥שֶׁת יָמִ֖ים תִּלְקְטֻ֑הוּ וּבַיּ֧וֹם הַשְּׁבִיעִ֛י שַׁבָּ֖ת לֹ֥א יִֽהְיֶה-בּֽוֹ:

וממשיך משה רבנו ומסביר לעם- שישה ימים תלקטו את המן, כל יום בבוקר, עומר לגולגולת. אך, ביום השביעי זו שבת ועל כן לא יהיה ביום זה מן.

{כז} וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י יָֽצְא֥וּ מִן-הָעָ֖ם לִלְקֹ֑ט וְלֹ֖א מָצָֽאוּ: (ס)

רובו הגדול של העם הושפעו והתפעלו מאוד מגודל קדושת השבת כשראו בעיניהם כיצד המן לא יורד דווקא בשבת. המופת הגדול הזה עורר את האמונה של העם וגרם להם להרגיש ממש כיצד הקב"ה משרה את שכינתו עליהם.

אמנם, היו כמה רשעים, חסרי אמונה (מכילתא, ת"י) שלא גברו על יצרם ועל אף שראו את המופת הגדול יצאו בשבת כדי ללקוט מן, וכמובן לא מצאו.

{כח} וַיֹּ֥אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֑ה עַד-אָ֨נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתַ֖י וְתֽוֹרֹתָֽי:

בעקבות יציאת אותם מחוסרי אמונה מתגלה ה' אל משה ואומר לו- עד מתי תסרבו לשמור את מצוותי ותורתי- שלא להשאיר עד הבוקר ולא לצאת ביום השבת ללקוט.

{כט} רְא֗וּ כִּֽי-ה' נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל-כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ | אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל-יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי:

ופונה משה רבנו אל העם ואומר להם- הביטו, בעיניכם ממש אתם רואים שה' מצווה אתכם על השבת, בעיניכם ממש אתם רואים את המתנה הטובה שה' נותן לכם, ורק לכם! (ספורנו) הרי לשם כך בכל יום שישי יורד לכם מן בעבור יומיים! על כן, שבו איש במקומו ואל תצאו ממקומותיכם ביום השבת (רש"י).

{ל} וַיִשְׁבְּת֥וּ הָעָ֖ם בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִעִֽי:

העם מקשיב היטב לדברי משה ומקבל את התוכחה. כולם מתחזקים בשמירת השבת ומעתה ואילך, לאורך כל הזמן שהיו במדבר שבתו העם ביום השביעי ולא יצאו ללקוט להם מן (ראב"ע).

{לא} וַיִּקְרְא֧וּ בֵית-יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת-שְׁמ֖וֹ מָ֑ן וְה֗וּא כְּזֶ֤רַע גַּד֙ לָבָ֔ן וְטַעְמ֖וֹ כְּצַפִּיחִ֥ת בִּדְבָֽשׁ:

בני ישראל קוראים מעתה ללחם היורד מהשמיים- 'מן' והוא עגול כזרע צמח הגד וצבעו לבן וטעמו כמעין עוגת דבש (רש"י).

טעמו המיוחד של המן היה כך כל עוד לא בישלו את המן, אם היו מבשלים אותו טעמו היה כמטוגן בשמן כמו שכתוב בספר במדבר- "וְהָיָה טַעְמוֹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן" (ראב"ע, חזקוני). מפסוקים אלו דורשים חז"ל שכל אחד היה יכול לטעום במן כל הטעמים שהיה רוצה.

{לב} וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה זֶ֤ה הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה ה' מְלֹ֤א הָעֹ֨מֶר֙ מִמֶּ֔נּוּ לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם לְמַ֣עַן | יִרְא֣וּ אֶת-הַלֶּ֗חֶם אֲשֶׁ֨ר הֶֽאֱכַ֤לְתִּי אֶתְכֶם֙ בַּמִּדְבָּ֔ר בְּהֽוֹצִיאִ֥י אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

{לג} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן קַ֚ח צִנְצֶ֣נֶת אַחַ֔ת וְתֶן-שָׁ֥מָּה מְלֹֽא-הָעֹ֖מֶר מָ֑ן וְהַנַּ֤ח אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י ה' לְמִשְׁמֶ֖רֶת לְדֹרֹֽתֵיכֶֽם:

{לד} כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַֽהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָֽעֵדֻ֖ת לְמִשְׁמָֽרֶת:

ה' רוצה ללמד את בני ישראל לדורות שעליהם לבטוח בה' הדואג להם לפרנסתם ועל כן מצווה את משה לקחת עומר שלם לשמירה שלדורות יראו בני ישראל את המן שה' האכיל את אבותיהם במדבר בהוציאו אותם מארץ מצרים. דבר זה הוא חשוב ביותר- ועל כן, משה מצווה את אהרן לקחת צלוחית חרס אחת ובתוכה להניח מידת עומר מדויקת של מן ולהניח אותה במקום המתאים והראוי לדבר כל כך חשוב- לפני ה', וליתר דיוק לפני ארון העדות, בקודש הקודשים!

{לה} וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אָֽכְל֤וּ אֶת-הַמָּן֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה עַד-בֹּאָ֖ם אֶל-אֶ֣רֶץ נוֹשָׁ֑בֶת אֶת-הַמָּן֙ אָֽכְל֔וּ עַד-בֹּאָ֕ם אֶל-קְצֵ֖ה אֶ֥רֶץ כְּנָֽעַן:

את המן הזה אכלו בני ישראל במשך כל ה-40 שנה, עד שהתקרבו לארץ כנען. בערבות מואב, פסק המן מלרדת, אך אפילו לאחר שנכנסנו לארץ המשיכו לאכול מהמן שנותר (רש"י). כך, ילמדו לדורות עולם- ה' מפרנס אותנו ודואג לנו לכל צורכינו כדי שנוכל לשבת וללמוד בנחת ולהיות פנויים ללמוד תורה. כמו שהוכיח ירמיהו הנביא את העם ואמר להם- "למה אתם לא עוסקים בתורה?!" וכשענו שהם טרודים במלאכתם הראה להם את צלוחית המן ואמר "ראו, בזה התפרנסו אבותיכם. אל חשש, הרבה שליחים יש למקום כדי לפרנס אתכם". חז"ל מלמדים אותנו שצלוחית זו נגנזה במקום כלשהו והיא קיימת עד היום!

{לו} וְהָעֹ֕מֶר עֲשִׂרִ֥ית הָֽאֵיפָ֖ה הֽוּא: (פ)

והעומר הוא עשירית האיפה. ומה החשבון?

איפה = 3 סאים / סאה = 6 קבים / קב = 4 לוגים / לוג = 6 ביצים.

12. העם צמא למים ברפידים והוצאת מים מהצור

שמות פרק-יז

{א}  שביעי  וַ֠יִּסְע֠וּ כָּל-עֲדַ֨ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר-סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל-פִּ֣י ה' וַיַּֽחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם:

עם ישראל יוצאים ממדבר סין ויצאים למסע על פי הוראת ה' עד שהם מגיעים לרפידים. בזמן ההליכה העם שותה מים מנאדות המים שברשותו. וכשהם מגיעים לרפידים הם מבינים שאין להם מים לשתות!

{ב} וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם-מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ-לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה-תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה-תְּנַסּ֖וּן אֶת-ה':

ומיד, קופצים על ההזדמנות לריב מספר אנשים (הכתב והקבלה) ובאו בתלונה קשה אל משה רבנו- תנו לנו מים שנשתה!

האם כך ראוי לבקש? האם כך פונים אל משה רבנו??

בוודאי שלא. ולכן, משה רבנו נוזף במתלוננים- מה אתם רבים ומתלוננים כך כלפי?! עליכם לפנות בדרך אחרת ומכובדת- היה עליכם לומר שקשה לכם המצב ושאתם מבקשים שאעורר את רחמי ה' עליכם. ומה אתם בכלל מנסים את ה' לראות אם הוא רוצה לעזור – הרי אינכם במצוקה מוחלטת! הרי המים לא נגמרו לחלוטין מנאדות המים- וכי למה אתם מנסים את ה' לראות אם הוא יכול ורוצה לעזור לכם?!

כמובן, משה רבנו ידע שהמים לא נגמרו לגמרי, ולכן מלכתחילה לא התפלל על העם.

{ג} וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶֽעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת-בָּנַ֥י וְאֶת-מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא:

עוברים מספר ימים, והמים נגמרים לחלוטין (הכתב והקבלה). כעת העם כולו נמצא במצוקה נוראית! כיצד יוכלו להמשיך להתקיים?! הרי בלי מים אי אפשר לחיות! מתוך המצוקה הזו העם פונה אל משה ומתלונן לפניו- למה העלית אותנו ממצרים? וכי העלית אותנו רק בשביל להמית אותי ואת בני ואת המקנה בצמא?

{ד} וַיִּצְעַ֤ק מֹשֶׁה֙ אֶל-ה' לֵאמֹ֔ר מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה ע֥וֹד מְעַ֖ט וּסְקָלֻֽנִי:

משה רבנו, מנהיג ישראל אינו כועס על העם, אלא, שומע את הקושי והמצוקה שמאחורי התלונה וצועק בתפילה לפני ה' ומתחנן לפניו- רבש"ע! עמך בית ישראל בצרה ומצוקה נוראה מחסור המים! אנא, רחם על עמך! אם לא תרחם עליהם הם עלולים לעשות מעשה שלא יעשה ולסקול אותי באבנים!

{ה} וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה עֲבֹר֙ לִפְנֵ֣י הָעָ֔ם וְקַ֥ח אִתְּךָ֖ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּמַטְּךָ֗ אֲשֶׁ֨ר הִכִּ֤יתָ בּוֹ֙ אֶת-הַיְאֹ֔ר קַ֥ח בְּיָֽדְךָ֖ וְהָלָֽכְתָּ:

ה' מתגלה למשה ומצווה אותו ללכת לפני העם ואיתו מזקני ישראל שיוכלו לראות בדיוק מה משה רבנו עושה. בנוסף, שיקח איתו את המטה בו הכה את עשרת המכות הקשות על מצרים. כעת יראו בני ישראל את הברכה שיוצאת מהמטה.... (רש"י).

{ו} הִנְנִ֣י עֹמֵד֩ לְפָנֶ֨יךָ שָּׁ֥ם | עַל-הַצּוּר֘ בְּחֹרֵב֒ וְהִכִּ֣יתָ בַצּ֗וּר וְיָֽצְא֥וּ מִמֶּ֛נּוּ מַ֖יִם וְשָׁתָ֣ה הָעָ֑ם וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ מֹשֶׁ֔ה לְעֵינֵ֖י זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

ה' מכין את משה רבנו- הנני עומד לפניך, על הצור, בחורב- שם אשרה את שכינתי. שם אתה תעמוד ותכה בצור, הכל יראו בנס הנפלא והמיוחד הזה שהמים ייצאו מהצור והעם יוכל לשתות. יהיה זה נס מיוחד שעוד עתיד להמשיך וללוות את העם עוד הרבה זמן- עד שיגיעו לארץ כנען!

וכך עשה משה, קודם כל עבר ואחר כך עוד עמד על הצור והכה בו לעיני כל העם, זקני ישראל ואיתם כל העם!

היה זה מחזה מופלא ומיוחד. משה רבנו עבר לפני העם והכל התבוננו בקדושתו ביראה ובכבוד עד אשר הגיע אל הצור והכה בו לעיני כולם!

ואמר לו ה'- כמה פעמים כבר ציוויתי אותך על כך שלא תכעס עליהם אלא תבינם ותנהיג אותם כרועה הנאמן שיודע את עומק מחשבתם של צאנו- שבשביל העם הזה אתה עלית לגדולה ובשבילם תמצא חן וחסד לפני (מדרש תנחומא)- כמה ה' אוהב את עם ישראל ודואג לכל צרכם ובשביל הביא וגידל את משה רבו הרועה הנאמן.

{ז} וַיִּקְרָא֙ שֵׁ֣ם הַמָּק֔וֹם מַסָּ֖ה וּמְרִיבָ֑ה עַל-רִ֣יב | בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְעַ֨ל נַסֹּתָ֤ם אֶת-ה' לֵאמֹ֔ר הֲיֵ֧שׁ ה' בְּקִרְבֵּ֖נוּ אִם-אָֽיִן: (פ)

למקום הזה קראו מעתה 'מסה ומריבה' על שם הריב שעשו בני ישראל ועל נסיונם את ה'- לעם ישראל לא היה ספק שה' משגיח על העולם ומנהל אותו. אלא, הם קמו והתלוננו בפני משה בגלל שבתוך ליבם היה להם ספק- האם ראויים אנו שה' ישרה את שכינתו עלינו? האם אנו זכאים שה' יהיה איתנו וידאג לנו?? (אלשיך).

13. מלחמת עמלק

{ח} וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם-יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם:

עם ישראל מתקדמים במדבר ומגיעים לרפידים. לשם, מגיע מרחוק, במיוחד, נכדו של עשו- עמלק. למה הוא מגיע במיוחד? מה מטרתו? להילחם עִם עַם ישראל. עמלק היה מחונך היטב. כזכור לנו, עשו רצה לפגוע ביעקב ולהורגו. ואת צאצאיו חינך היטב בדיוק לכך, גם להם הנחיל את איבתו העצומה לעם ישראל. ומדוע? סתם. בלי סיבה. פשוט כי הוא שונא את עם ישראל. איזו שנאה, אפילו לא מפריע לו שהעם הזה יצא זה הרגע ממצרים, מעבודת פרך קשה ונוראה. ועוד יותר מכך, העמלקים הכירו ושמעו על כל הניסים הגדולים שעשה ה' לעמו במצרים, ואף על פי כן, ברוב רשעותו הוא מתעלם ומעיז לבוא למלחמה כנגד עם ה'! העם אותו הוציא ה' ממצרים בניסים גלויים ושכל שאר העמים התמלאו פחד ואימה מפניו!

{ט} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר-לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָֽנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל-רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָֽאֱלֹקִ֖ים בְּיָדִֽי:

משה פונה אל תלמידו המובהק, מתמיד גדול שלא עוזב אף פעם את אוהל בית המדרש- חשוב שכוחו הרוחני של יהושע הוא שיוביל את המלחמה. אך לא רק בגלל זה. משה רבנו גם הכיר אומץ ליבו וגבורתו הגדולה, שיהושע היה מגיבורי החיל בעם!

יהושע, מצווה על ידי משה לבחור אנשים. מי הם אנשים אלו? אלו הם אנשים גיבורים וידועים, בעלי גבורה ובעלי מלחמה (ראב"ע), וכמובן, אנשים ידועים בצדקותם, בגבורתם הרוחנית וביראת השמים שלהם (רש"י).

עליך לצאת ממקומך המקודש בבית המדרש, במקום בו אתה מסתופף תחת כנפי השכינה בלימוד התורה ושקידתך הגדולה, צא ובחר לנו את האנשים האלו- משווה את עצמו לתלמידו!

{י} וַיַּ֣עַשׂ יְהוֹשֻׁ֗עַ כַּֽאֲשֶׁ֤ר אָֽמַר-לוֹ֙ מֹשֶׁ֔ה לְהִלָּחֵ֖ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק וּמֹשֶׁה֙ אַֽהֲרֹ֣ן וְח֔וּר עָל֖וּ רֹ֥אשׁ הַגִּבְעָֽה:

יהושע מקיים את כל מה שאמר לו משה בשם ה' ויוצא למלחמה כנגד עמלק. באותו זמן ממש, עולה משה רבנו ואיתו אהרן וחור לראש הגבעה המשקיפה על שדה הקרב- משה רבנו רצה לצפות בעם ישראל נלחם כדי לחזק את אהבתו ודאגתו להם- את המבט הטוב עליהם. כך גם יוכלו הלוחמים לראות כיצד משה רבנו מרבה בתפילה לפני ה' וכך יתחזקו כי יחשבו על כך שמשה רבנו מתפלל עליהם והם יבטחו בכוחו הרוחני שמשפיע עליהם לטובה וזה יכניס בליבם יותר אומץ וגבורה. גם במחנה ישראל עצמו הייתה חשיבות לעליית משה רבנו על ראש הגבעה. כל העם יצאו מחוץ לאוהליהם וראו כיצד משה רבנו מתפלל בדבקות עצומה- נושא את כפיו, כורע על ברכיו ומשתטח על הרצפה בתפילה לפני ה'- דבר זה עורר מאוד את העם והם התחזקו והתפללו גם הם בדבקות עצומה לפני ה' (רמב"ן).

{יא} וְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַֽאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק:

המלחמה מתחילה- הלוחמים רואים את ידי משה מורמות מעלה בתפילה לפני ה' ומתעוררים בעצמם לחזור בתשובה ולשעבד את ליבם לה'! אך, כאשר הניח משה רבנו את ידיו עם ישראל פחות פנו אל ה' וממילא כוחו של עמלק התגבר (רמב"ן). אשרי העם שככה לו! בעם ישראל מלחמה לא נקבעת לפי חוזק הלוחמים אלא עוד הרבה לפני כן- בגבורה ובחוזק הרוחני- אם העם והלוחמים חוזרים בתשובה ומתקרבים אל ה' הם ינצחו ואם לא כך אז ח"ו הדבר להפך והאויב מנצח. חז"ל אף מלמדים אותנו שלעם יש אפילו כח לחזק את המנהיגים שלו- שאם העם חוזר בתשובה ומשעבד את ליבו אל ה' אז המנהיגים מקבלים גם כן יותר כוח וגבורה להתחזק ולהוביל את העם לניצחון במלחמה (שפת אמת).

{יב} וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ-אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַֽהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד-בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ:

שעות ארוכות עמד משה רבנו בתפילה כשידיו פְּרוּשׂוֹת השמימה. לכל אחד קשה מאוד להחזיק כך את ידיו ובטח שהיה זה עוד יותר קשה למשה רבנו מחמת זקנותו (ראב"ע). על כן, לוקחים אהרן וחור אבן כדי שמשה רבנו יוכל לשבת עליה ובמקביל הם תמכו בידיו, כל אחד בצד אחר. כך המשיך משה רבנו בגבורה עצומה להחזיק את ידיו בתפילה לפני ה' למען עם ישראל בכוונה גדולה ובכל כוחו! (רש"י) כך המשיך והחזיק את ידיו במשך עוד שעות ארוכות, עד שקיעת השמש! (ראב"ע, רמב"ן) יהושע נלחם ובני ישראל מתחזקים באהבה עזה ביניהם ומתוכה התפללו עם משה אל ה'.

למה משה לוקח אבן לשבת עליה ולא מביאים לו איזה כרית נוחה ונעימה? מכיוון שמשה רבנו אמר- היות ועמ"י שרויים בצער ובמלחמה זה לא הגיוני שאני ארגיש בנוח והעם יסבול ויצטער, לכן, לקח אבן לשבת עליה במקום כרים וכסתות.

{יג} וַיַּֽחֲל֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת-עֲמָלֵ֥ק וְאֶת-עַמּ֖וֹ לְפִי-חָֽרֶב: (פ)

המלחמה נמשכת ויהושע מחליש, כלומר מנצח את עמלק ועמו בחרב, ניצחון! עם ישראל, שהיו עד היום עם של עבדים, שכל אחד רק מחפש איך לשרוד את היום הבא, מצליחים להיות עוד יותר בני חורין. הלוחמים הצדיקים, בעלי היראת שמיים הגדולה שאותם בחר יהושע להילחם למען עם ה' נלחמו בגבורה גדולה ועוד יותר מיראת השמיים שלהם, באה האמונה והביטחון שקיבלו כשראו את משה רבנו מתפלל על ראש הגבעה ובזכות זה נלחמו בגבורה עצומה כנגד אויב עז ואכזר- העמלקים. כמו שאמרנו, אצלנו, ניצחון במלחמה הוא על ידי שותפות של אנשי הצבא הלוחמים והמלחמה הרוחנית כשהעם מתפלל אל ה' וחוזר בתשובה (ע"פ המלבי"ם).

{יד}  מפטיר  וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי-מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת-זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

לאחר הניצחון במלחמה התגלה ה' אל משה וציוהו לכתוב את זיכרון המלחמה בספר התורה (רמב"ן), ולחזק את יהושע שיכניס את בני ישראל לארץ שעליו לשלם לעמלק את גמולו ותאמר לו שיזכור זאת היטב מכיוון שה' בעצמו חפץ למחות את עמלק (רש"י) ועם ישראל יהיו אלו שידאגו לקיום מצוות ה'.

{טו} וַיִּ֥בֶן מֹשֶׁ֖ה מִזְבֵּ֑חַ וַיִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ ה' | נִסִּֽי:

מתוך הכרת הטוב לקב"ה ומתוך הודיה לה' על העזרה לעם ישראל לנצח את עמלק בנה משה רבנו מזבח וקרא לו "ה' ניסי"- כך מי שיזכיר את שמו של המזבח יזכר בנס שעשה לנו ה' (רש"י).

{טז} וַיֹּ֗אמֶר כִּי-יָד֙ עַל-כֵּ֣ס יָ֔הּ מִלְחָמָ֥ה לה' בַּֽעֲמָלֵ֑ק מִדֹּ֖ר דֹּֽר: (פפפ)

ואמר משה- ה' מרים את ידו כדי להישבע בכוח מלכותו (-כסאו) שהוא ילחם בעמלק לעולם, עד אשר יאבד לחלוטין! (רש"י).

מדוע דווקא עמלק ולא עם אחר נענש בכזה עונש חמור- שה' ילחם בו לאורך כל הדורות?

• בגלל האכזריות. עמלק באו להלחם נגד עם של עבדים משוחררים- שהרגע יצאו מעבדות נוראה וקשה שארכה מאות שנים.
• בא מרחוק על מנת להילחם ולא בגלל שהיה צריך לקום ולהילחם אלא בא למלחמה על ריב לא לו ובעצם פשוט בגלל שהוא שונא את עם ישראל.
• על גבי ההסבר האחרון- עמלק קמו ונלחמו נגד עם ישראל בחוצפה ובעזות. שהרי עד אותו רגע היו כל העמים מפחדים לקום ולהילחם נגד עם ה'. אך כעת, משראו שזה לא כל כך נורא יקומו ביתר קלות נגד עם ה' (רש"י).

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.