פתיחה

הנחות היסוד בהתבוננות על סתירות בתנ"ך

בעיית העניינים המופיעים באופנים שונים, ולעיתים אף סותרים, במקומות שונים בתנ"ך, היא סוגיה מצויה הן בספרי התורה והן בספרי הנביאים.

התופעה קיימת גם בפרשיות הלכתיות וגם בפרשיות סיפוריות.

עם הסתירות בסוגיות הלכתיות התמודדו בדרך כלל מדרשי ההלכה.

במאמרנו נתמקד בהבדלים בפרשיות סיפוריות בין מלכים לדברי הימים. הכלים היסודיים בהם נשתמש רלוונטיים גם לסתירות בין פרשיות סיפוריות במקומות אחרים בתנ"ך.

כל אדם מישראל המאמין בקדושת הנבואה ואמיתתה, ניגש לסוגיה מתוך שתי הנחות יסוד:

הנחת היסוד הראשונה היא ששני המקורות הם אמת מוחלטת, והסיפור המלא בנוי מן האמת המופיעה בשני המקורות. על כך כמובן מבוססים כל הדיונים במשנה ובגמרא, שמנסים למצוא הסבר לפסוקים סותרים.

כמו כן אנו נגשים ללימוד מתוך הנחה שבכוונת מכוון כתבו הנביאים בכל מקום רק חלק מן התמונה המלאה.

שלושה שלבים בהתמודדות

כאשר מופיע סיפור באופן שונה במקומות שונים בתנ"ך , כדאי לגשת לסוגיא בשלשה שלבים:

1. הרכבת התמונה במילואה – נבחן כיצד נכון להרכיב משני המקורות את הסיפור המלא, נעזר בדברי הכתוב עצמו כדי לאתר איזה חלק של הסיפור היה בראשונה ומה היה אחריו, וככל שידינו מגעת ננסה לספר את הסיפור כפי שעולה משילוב שני המקורות.
2. משמעות התמונה המלאה - נשאל את עצמנו, מהי המשמעות של הסיפור המלא לאחר שהורכב משני המקורות. מה נוסף לנו להבנת כל חלק לאחר שקראנו אותו כחלק ממכלול.
3. הדגש המרכזי של כל מקום – נשאל את עצמנו מדוע בחר הנביא לספר בכל מקום רק חלק של הסיפור ובכך להדגיש נקודה מרכזית אחת. מדוע הנקודה שהודגשה רלוונטית דווקא לדברי הנביא המסויים שהדגיש אותה.

הדגמת שלושת השלבים בפרשיית המרגלים

בספר במדבר מופיע הרצון לשליחת מרגלים – כציווי של ד' למשה.

 וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אִ֣ישׁ אֶחָד֩ אִ֨ישׁ אֶחָ֜ד לְמַטֵּ֤ה אֲבֹתָיו֙ תִּשְׁלָ֔חוּ כֹּ֖ל נָשִׂ֥יא בָהֶֽם:

(במדבר פרשת שלח פרק יג פסוק א - ב)

לעומת זאת, בספר דברים מופיע רצון זה כבקשה של עם ישראל ממשה:

וַתִּקְרְב֣וּן אֵלַי֘ כֻּלְּכֶם֒ וַתֹּאמְר֗וּ נִשְׁלְחָ֤ה אֲנָשִׁים֙ לְפָנֵ֔ינוּ וְיַחְפְּרוּ־לָ֖נוּ אֶת־הָאָ֑רֶץ וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן:

(דברים פרשת דברים פרק א פסוק כב - כג)

שלב ראשון – בניית הסיפור המלא.

רש"י ורמב"ן[1] עסקו בבניית הסיפור המלא - ושניהם הסכימו שהסיפור המלא היה שבתחילה עם ישראל בקשו ממשה לשלוח מרגלים ולאחר מכן ציווה ד' את משה לשלוח.

שלב שני – משמעות הסיפור המלא

רש"י ורמב"ן עסקו גם במשמעות של הסיפור בשלמותו.

רש"י פירש: "שלח לך"  - לדעתך. אני איני מצווה אותך. כלומר, לפי רש"י קריאת הסיפור בהרכבתו משני המקורות מלמדת שציווי ד' לא היה שיקוף של הרצון האלוקי האמיתי אלא רק הסכמה לבקשה שלילית של עם ישראל, בבחינת "בא ליטמא פותחים לו".

הרמב"ן מסרב ללכת ברך זו. לשיטתו לא יתכן שהקב"ה יצווה על מכשול, גם לאחר בקשת בני ישראל. לדברי הרמב"ן קריאת הסיפור המורכב מלמדת אותנו על אופי הבקשה של שליחת המרגלים. כיוון שהציווי האלוקי נעשה אחרי הבקשה של בני ישראל, יש ללמוד מבקשתם על תוכן הציווי. בני ישראל בקשו מרגלים כדי לדעת כיצד לכבוש את הארץ - "וְיָשִׁ֤בוּ אֹתָ֙נוּ֙ דָּבָ֔ר אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר נַעֲלֶה־בָּ֔הּ וְאֵת֙ הֶֽעָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָבֹ֖א אֲלֵיהֶֽן". יש ללמוד מכך שגם הציווי האלוקי עסק בתוכן דומה, מרגלים לצורך בחינת הדרכים לכיבוש, ולא לבירור עקרוני האם לכבוש.

הן לפי רש"י והן לפי רמב"ן בניית הסיפור המלא נותנת משמעות חדשה לכל חלק של הסיפור ובפרט לחלק של פרשת שלח.

חלק שלישי – מדוע בחרה התורה להדגיש בכל מקום חלק אחר של הסיפור?

לאחר לימוד שני החלקים הראשונים, נשאל את עצמנו, מדוע פרשת שלח מדגישה את החלק של ציווי ד' ואילו פרשת דברים את החלק של בקשת עם ישראל.

המלבי"ם מציע הסבר הנוגע לשלב בו נכתבו הספרים:

ושם (פרשת שלח) לא הוצרך לכתוב זאת כי פרשת שלח נכתבה בעת המעשה וידעו כלם איך היה, אבל עתה שמתו דור המדבר, והדור החדש הלא יטעו שהיה שילוח המרגלים מצוה מה', הוצרך להגיד איך היה.

(מלבי"ם דברים פרשת דברים פרק א פסוק כב)

בהמשך לדבריו, יתכן להוסיף ולדון במשמעות עקרונית של הפרספקטיבות השונות לחטא. כאשר בפרספקטיבה קרובה מודגשת אחריות ההנהגה ובפרספקטיבה רחוקה יותר מודגשת האחריות של העם.[2]

הדגמת שלושת השלבים בסוגיית חזקיה

הסתירה

אחת הסתירות הבולטות בין מלכים לדברי הימים עוסקת בסוגיית ההתמודדות עם  מלך אשור, לאחר שהגיע ליהודה וחנה על הערים הבצורות.

בספר מלכים מתואר שחזקיהו נכנע לפני מלך אשור:

וּבְאַרְבַּע֩ עֶשְׂרֵ֨ה שָׁנָ֜ה לַמֶּ֣לֶךְ חִזְקִיָּ֗ה עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם: וַיִּשְׁלַ֣ח חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֣ה אֶל־מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר׀ לָכִ֨ישָׁה׀ לֵאמֹ֤ר׀ חָטָ֙אתִי֙ שׁ֣וּב מֵֽעָלַ֔י אֵ֛ת אֲשֶׁר־תִּתֵּ֥ן עָלַ֖י אֶשָּׂ֑א וַיָּ֨שֶׂם מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֜וּר עַל־חִזְקִיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה שְׁלֹ֤שׁ מֵאוֹת֙ כִּכַּר־כֶּ֔סֶף וּשְׁלֹשִׁ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב: וַיִּתֵּן֙ חִזְקִיָּ֔ה אֶת־כָּל־הַכֶּ֖סֶף הַנִּמְצָ֣א בֵית־יְקֹוָ֑ק וּבְאֹצְר֖וֹת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ: בָּעֵ֣ת הַהִ֗יא קִצַּ֨ץ חִזְקִיָּ֜ה אֶת־דַּלְת֨וֹת הֵיכַ֤ל יְקֹוָק֙ וְאֶת־הָאֹ֣מְנ֔וֹת אֲשֶׁ֣ר צִפָּ֔ה חִזְקִיָּ֖ה מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֑ה וַֽיִּתְּנֵ֖ם לְמֶ֥לֶךְ אַשּֽׁוּר: פ

(מלכים ב פרק יח פסוק יג - יז)

לעומת זאת בדברי הימים מוצג חזקיה כמחזק את העם ומתכונן למלחמה:

אַחֲרֵ֨י הַדְּבָרִ֤ים וְהָאֱמֶת֙ הָאֵ֔לֶּה בָּ֖א סַנְחֵרִ֣יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁ֑וּר וַיָּבֹ֣א בִֽיהוּדָ֗ה וַיִּ֙חַן֙ עַל־הֶעָרִ֣ים הַבְּצֻר֔וֹת וַיֹּ֖אמֶר לְבִקְעָ֥ם אֵלָֽיו: וַיַּרְא֙ יְחִזְקִיָּ֔הוּ כִּי־בָ֖א סַנְחֵרִ֑יב וּפָנָ֕יו לַמִּלְחָמָ֖ה עַל־יְרוּשָׁלִָֽם: וַיִּוָּעַ֗ץ עִם־שָׂרָיו֙ וְגִבֹּרָ֔יו לִסְתּוֹם֙ אֶת־מֵימֵ֣י הָעֲיָנ֔וֹת אֲשֶׁ֖ר מִח֣וּץ לָעִ֑יר וַֽיַּעְזְרֽוּהוּ: וַיִּקָּבְצ֣וּ עַם־רָ֔ב וַֽיִּסְתְּמוּ֙ אֶת־כָּל־הַמַּעְיָנ֔וֹת וְאֶת־הַנַּ֛חַל הַשּׁוֹטֵ֥ף בְּתוֹךְ־הָאָ֖רֶץ לֵאמֹ֑ר לָ֤מָּה יָב֙וֹאוּ֙ מַלְכֵ֣י אַשּׁ֔וּר וּמָצְא֖וּ מַ֥יִם רַבִּֽים: וַיִּתְחַזַּ֡ק וַיִּבֶן֩ אֶת־כָּל־הַחוֹמָ֨ה הַפְּרוּצָ֜ה וַיַּ֣עַל עַל־הַמִּגְדָּל֗וֹת וְלַח֙וּצָה֙ הַחוֹמָ֣ה אַחֶ֔רֶת וַיְחַזֵּ֥ק אֶת־הַמִּלּ֖וֹא עִ֣יר דָּוִ֑יד וַיַּ֥עַשׂ שֶׁ֛לַח לָרֹ֖ב וּמָגִנִּֽים: וַיִּתֵּ֛ן שָׂרֵ֥י מִלְחָמ֖וֹת עַל־הָעָ֑ם וַיִּקְבְּצֵ֣ם אֵלָ֗יו אֶל־רְחוֹב֙ שַׁ֣עַר הָעִ֔יר וַיְדַבֵּ֥ר עַל־לְבָבָ֖ם לֵאמֹֽר: חִזְק֣וּ וְאִמְצ֔וּ אַל־תִּֽירְא֣וּ וְאַל־תֵּחַ֗תּוּ מִפְּנֵי֙ מֶ֣לֶךְ אַשּׁ֔וּר וּמִלִּפְנֵ֖י כָּל־הֶהָמ֣וֹן אֲשֶׁר־עִמּ֑וֹ כִּֽי־ עִמָּ֥נוּ רַ֖ב מֵעִמּֽוֹ: עִמּוֹ֙ זְר֣וֹעַ בָּשָׂ֔ר וְעִמָּ֜נוּ יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ לְעָזְרֵ֔נוּ וּלְהִלָּחֵ֖ם מִלְחֲמֹתֵ֑נוּ וַיִּסָּמְכ֣וּ הָעָ֔ם עַל־דִּבְרֵ֖י יְחִזְקִיָּ֥הוּ מֶֽלֶךְ־יְהוּדָֽה: פ

(דברי הימים ב פרק לב פסוק א - ט)

שלב ראשון – בניית הסיפור המלא

בשלב ראשון ננסה לאתר בפסוקים מקורות אפשריים לבניית ציר זמן של האירועים.

בספר דברי הימים נאמר "וַיִּ֙חַן֙ עַל־הֶעָרִ֣ים הַבְּצֻר֔וֹת וַיֹּ֖אמֶר לְבִקְעָ֥ם אֵלָֽיו"

לעומת זאת בספר מלכים נאמר: "עָלָ֞ה סַנְחֵרִ֤יב מֶֽלֶךְ־אַשּׁוּר֙ עַ֣ל כָּל־עָרֵ֧י יְהוּדָ֛ה הַבְּצֻר֖וֹת וַֽיִּתְפְּשֵֽׂם".

לאור זאת נראה, שהדרך הנכונה לבנות את ציר הזמן של האירועים היא להקדים את התיאור בספר דברי הימים לתיאור בספר מלכים.

כלומר: בשלב ראשון מלך אשור רק צר על הערים ובשלב זה חיזק חזקיה את העם, בהמשך, "ויתפשם", חזקיה נכנע מתוך מצב של אין ברירה.

שלב שני – המשמעות של הסיפור המלא

לאחר שסדרנו את האירועים בסדר שהובא לעיל, כניעתו של חזקיה המתוארת בספר מלכים מקבלת משמעות חדשה.

לא עמדה בסיסית של כניעה למלך אשור הייתה בשורש כניעתו של חזקיהו. לאחר שניסה בכל כוחו לבטוח בד' בעת המצור על הערים הבצורות, ולא ראה את הפירות המקווים מעמדה זו, רק אז, סבר חזקיה שהמציאות מאלצתו להכנע בפני מלך אשור.

שלב שלישי – מדוע כל ספר מדגיש חלק אחר של הסיפור

בהמשך המאמר ננסה לטעון כי ספר דברי הימים מציג את עמדתם הפנימית של מלכי יהודה וספר מלכים את מצב הדור כפי שהשפיע על ההידרדרות עד החורבן.

לאור זאת ניתן להסביר את הסוגיה שלנו. מתוך ההקשר הכללי שעולה ממלכים וישעיה נראה שחזקיה די בודד בבטחונו בד'. ספר דברי הימים מציג את כוחו של הבטחון של חזקיה, כעמדה פנימית של מלכי יהודה הרלוונטית לדורות. ולעומתו ספר מלכים מציג את עמדת הכניעה, עמדת העם שהייתה המכריעה והדומיננטית בשלב הזה.

סיבות מרכזיות להבדל בין מלכים לדברי הימים

• מלכות ישראל לעומת מלכות יהודה

ספר מלכים הוא ספר קורות ישראל בבית הראשון. בבית הראשון החלק המרכזי של עם ישראל היתה מלכות עשרת השבטים ולכן הדגש המרכזי הוא על שבטים אלו. לעומתו ספר דברי הימים מתבונן בתקופת בית ראשון מנקודת המבט של שבי הגולה, ועבורם מלכות בית דוד היא העיקר.

למשל, ספר מלכים מקדיש מקום רב לבית אחאב, לעומתו ספר דברי הימים מתמקד בבית יהושפט המקביל לו.

שתי מגבלות לעקרון זה:

1. אירועים שקשורים לבית המקדש מתוארים בהרחבה. המקדש מתואר בהרחבה גם בספר מלכים (ראה למשל מפעלו של יואש) כנראה מתוך תפיסה שהוא המרכז גם של מלכות ישראל.
2. לאחר גלות ישראל, מתייחס גם ספר מלכים למלכות יהודה כמוקד האירועים, ומתאר בפרוטרוט את קורותיה.

• המורשת השלטונית של המלך והדור, לעומת הנקודה הפנימית שלו

ספר מלכים מתאר את ההידרדרות ממלכות שלמה עד חורבן הבית, ובמסגרת זו מתאר את מצב העם בבית ראשון, כפי שיצא אל הפועל והביא בסופו של דבר לחורבן.

לעומת זאת, ספר דברי הימים שעזרא כותב בימי שיבת ציון אינו מסתפק בקורות הדורות של בית ראשון. הוא מתבונן בדברים מתוך ההיבט הפנימי של המלכות, ומדגיש עקרונות שיש לחדדם לשבי ציון שבראשם עומד ממשיך בית דוד ונושא השושלת.

למשל, תשובת מנשה נעדרת מספר מלכים, כי לא הצליחה להחזיר הגלגל אחור ולמנוע את חורבן הבית - "אך לא שב ד' מחרון אפו על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה", ולעומת זאת תופסת מקום רחב בדברי הימים, בגלל ערכה הפנימי ומשמעותה לדורות.

• ראיה רב דורית – גמול אישי

בספר מלכים פעמים שיתוארו מהלכים בהיבט רב דורי, בהתאם להנהגת הקב"ה את עולמו - "פוקד עוון אבות על בנים על שילשים ועל ריבעים".

בתקופת הגלות שלח הקב"ה את הנביא יחזקאל שלימד את ישראל, שמעתה תהיה הנהגת הקב"ה תלויה בהתנהגותו האישית של כל אחד. בהתאם להתחדשות הנהגה זו, גם תיאור העבר בספר דברי הימים מייחס מקום להנהגת הקב"ה כלפי כל דור באופן פרטי.

למשל, מותו של יאשיהו מתואר בספר מלכים כתוצאה של חטאי מנשה. בספר דברי הימים מודגש חטאו שלו, בכך שנלחם בפרעה נכו.

• אירועים שכבר אינם במוקד

חלק מהאירועים שהשפיעו על התנהלות ההסטוריה בבית ראשון פחות רלוונטייים מהזווית של בית שני.

למשל, מרד אדוניה היה משמעותי מאד בדרך להמלכת שלמה, אך סוגיה זו אינה עומדת על הפרק לאחר החורבן ושיבת ציון.

• יחסי איש ואישה כמוקד תיאור האירועים

בספרי הנבואה יש משקל גדול להנהגת המלך עם נשיו. למשל, יחסי דוד ובת שבע תופסים מקום ניכר מאד גם בספר שמואל וגם בהמלכת שלמה במלכים. נראה שמקום זה נעדר מהמלכת שלמה בדברי הימים כיוון שבבית שני לא הייתה יכולת קליטה של היחס בין איש לאישה כמוקד השראת השכינה.

במוקד השראת השכינה בבית ראשון עמדו שני הכרובים "כמער איש ולויות". מוקד זה נעדר מבית שני. באבות דרבי נתן פרק א מתואר שבתחילת ימי בית שני, בקשו לגנוז את ספרי שלמה בגלל השימוש שלהם ביחסי איש ואישה.

• מספרים דרשניים

במספר מקרים קיימות סתירות כרונולוגיות בין מלכים לדברי הימים.

לפי סדר עולם, חלק מהסתירות מיושבות בכך שאחד המספרים הוא מספר דרשני המכוון לאירוע רוחני. למשל: 42 שנה ליום שנשא יהושפט את בת עומרי.

נראה שהתייחסות רוחנית למניין שנים רק אצל מלכי יהודה, בהם יש משמעות לשושלת ארוכה ולתהליכים ארוכי טווח. לא מצאתי תופעה כזו אצל מלכי ישראל.

מטבע הדברים, נמצאים רוב המקרים בספר דברי הימים. אם כי גם במלכים ניתן למצוא מניינים כאלו בהתייחסות למלכי יהודה (מצאנו אצל יהושפט ויותם בהופעתם בספר מלכים.)

רשימת הבדלים מרכזיים בין מלכים לדברי הימים

המעבר בין דוד לשלמה

בספר מלכים מתואר מרד אדוניה והחלטת דוד להמליך את שלמה בעקבות נאמנותו לבת שבע.

בספר דברי הימים מתואר מאמץ של דוד לבניית המקדש והמלכת שלמה כחלק מההכנות למקדש.

נראה, שמרד אדוניה נעדר בגלל העדר רלוונטיות לעניין בבית שני.

מקומה של בת שבע נעדר מדברי הימים, כיוון שהסברת תיקון הברית כמוקד השראת שכינה אינה קיימת בדברי הימים.

מאמץ דוד לבניית הבית משקף את המדרגה הפנימית שלו, מדרגה אליה הצליח לסחוף את העם לעיתים, אך אינה משקפת עדיין את מדרגת האומה. וראה תפילת דוד "ד' א' ישראל שמרה זאת לעולם לייצר מחשבות לבב עמך."

שלמה

צוואת דוד

 בספר דברי הימים נעדרת צוואת דוד – עיסוק בכוחות שאינם רלוונטיים כבר בבית שני.

משפט שלמה

משפט שלמה נעדר מספר דברי הימים.

צ"ע בטעם הדבר.

אולי שייך להעדר ההסברה של תיקון הברית כמוקד בספר דברי הימים.[3] 

הנציבים

הנציבים נעדרים מספר דברי הימים. שייכים לשבטים שלא קיימים כבר בבית שני.

בת פרעה

בספר מלכים מוצגת בת פרעה בהיבט הלאומי של הבנייה, בנייה עמוסה מידי.

בספר דברי הימים מוצג הצד הפנימי של שלמה במעשה, מתוך כוונתו להרחיק את ביתה - "כי אמר לא תשב לי אישה בית דוד מלך ישראל כי בא אליו ארון ד'".

מענה באש

בספר דברי הימים מוזכרת פעמיים ירידת אש על מקום המקדש - בקניין גורן ארווונה, ובחנוכת המקדש.

הדברים נעדרים בספר מלכים.

• יתכן שבבית ראשון היה פחות חידוש בירידת אש.[4]
• אולי בספר מלכים המתאר את עזיבת ישראל את המקדש, לא רצו להכביר מידי במעלתו.
• אולי בספר מלכים המתאר בהמשך את ירידת האש בהר הכרמל, לא רצו להתייחס לירידת אש כמהווה בחירה במקום.

רחבעם

בדברי הימים פירוט גדול יותר של התחזקות רחבעם ותשובתו מול שישק. מתאים להרחבת דברי הימים במלכות יהודה.

אביה

 בספר דברי הימים מוצגת המלחמה של אביה במלכות ישראל ונצחונו בה, מתוך בטחון בד' ומלחמה בעגלים. "ויכנעו בני ישראל ויאמצו בני יהודה כי נשענו על ד' אלוקי אבותיהם".

במלכים מוזכרת רק העובדה שיהודה עבדו עבודה זרה בימי אביה.

הרכבת האירועים ומשמעותה

נראה, שהמלחמה הייתה בתחילת דרכו של אביה. ולאחר מכן איפשר עבודה זרה. כך נראה מהעובדה שאסא בנו צריך לבער עבודה זרה שנשארה בימי אביו. וכן מכך שהעגלים נותרו למרות שכבש את בית אל.

סדר עולם עומד על משמעות הדברים. העובדה שאביה יצא למלחמה בשם ד' ולאחר מכן נפל בעצמו באותו קלקול – עומדת לחובתו וגרמה לקיצור שנות מלכותו, משום החומרה של השארת מורשת שלטונית שאומרת שיחד עם הבטחון בה' ניתן להמשיך לעבוד את העגל. אמירה כזאת מצד מלך יהודה חמורה יותר מעצם עבודת העגלים, ולכן שנות מלכות אביה קצרות יותר מירבעם, והוא גם מת לפניו.

הההבדל בין מלכים לדברי הימים

בדברי הימים מוזכרת הנקודה הפנימית האמיתית של בטחון בד' כפי שבאה לידי ביטוי במלחמה.

במלכים מוזכרת המורשת השלטונית של ימי אביה, כחלק מההידרדרות לקראת החורבן.

אסא

מלחמת זרח הכושי היא ארוע פנימי של מלכות יהודה ולכן נזכרת בדברי הימים ולא במלכים.

מעמד התשובה הגדול שהוביל אסא – היה בעל משמעות פנימית עמוקה, אך משמעותו הציבורית נשחקה בעקבות ההחמצה בפנייתו של אסא למלך ארם ולכן מופיע רק בדברי הימים ולא במלכים.

פירוט תוכחת חנני לאסא, והביקורת על דרישתו ברופאים, הם עניינים פנימיים של מלכות יהודה ומפורטים רק בדברי הימים.

עוד נראה, שחטאו של אסא בהתייחסותו לנביא היה חטא של המלך בלבד והעם לא שתף פעולה עם חטא זה, ולכן "וירצץ אסא מן העם בעת ההיא". כיון שכך, מופיע רק בדברי הימים ולא במלכים.

יהושפט

פירוט העמדת השופטים של יהושפט וכן מלחמת העמונים והמואבים – עניינים השייכים רק למלכות יהודה ולכן מופיעים רק בדברי הימים ולא במלכים.

שותפות יהושפט ובית אחאב

ספר מלכים מתייחס לשותפות מהזווית של מלכי ישראל, ומבחינתם הייתה תועלת מסויימת בשותפות, כמו שבא לידי ביטוי במלחמה עם מואב, בה הצילה השותפות עם יהושפט את יהורם ממות – "לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך".

ספר דברי הימים מתייחס לשותפות מצד הנזק הגדול שגרמה למלכי יהודה, ולכן מובאות בו התוכחות של הנביאים על השותפות - התוכחה של יהוא בן חנני אחרי מלחמת רמות גלעד, והתוכחה של אלעזר בן דודו אחרי השותפות עם אחזיה.

שותפות יהושפט ואחזיה באוניות

הסתירה

במלכים[5] נראה שיהושפט מסרב לשותפות עם אחזיה:

"יְהוֹשָׁפָ֡ט עשר עָשָׂה֩ אֳנִיּ֨וֹת תַּרְשִׁ֜ישׁ לָלֶ֧כֶת אוֹפִ֛ירָה לַזָּהָ֖ב וְלֹ֣א הָלָ֑ךְ כִּֽי־נשברה נִשְׁבְּר֥וּ אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר: אָ֠ז אָמַ֞ר אֲחַזְיָ֤הוּ בֶן־אַחְאָב֙ אֶל־יְה֣וֹשָׁפָ֔ט יֵלְכ֧וּ עֲבָדַ֛י עִם־עֲבָדֶ֖יךָ בָּאֳנִיּ֑וֹת וְלֹ֥א אָבָ֖ה יְהוֹשָׁפָֽט:"

בדברי הימים[6] מתוארת שותפות עם אחזיה ותוכחת הנביא עליה:

וְאַחֲרֵי־כֵ֗ן אֶתְחַבַּר֙ יְהוֹשָׁפָ֣ט מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֔ה עִ֖ם אֲחַזְיָ֣ה מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֑ל ה֖וּא הִרְשִׁ֥יעַ לַעֲשֽׂוֹת: וַיְחַבְּרֵ֣הוּ עִמּ֔וֹ לַעֲשׂ֥וֹת אֳנִיּ֖וֹת לָלֶ֣כֶת תַּרְשִׁ֑ישׁ וַיַּעֲשׂ֥וּ אֳנִיּ֖וֹת בְּעֶצְי֥וֹן גָּֽבֶר: וַיִּתְנַבֵּ֞א אֱלִיעֶ֤זֶר בֶּן־דֹּדָוָ֙הוּ֙ מִמָּ֣רֵשָׁ֔ה עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לֵאמֹ֑ר כְּהִֽתְחַבֶּרְךָ֣ עִם־אֲחַזְיָ֗הוּ פָּרַ֤ץ יְקֹוָק֙ אֶֽת־מַעֲשֶׂ֔יךָ וַיִּשָּׁבְר֣וּ אֳנִיּ֔וֹת וְלֹ֥א עָצְר֖וּ לָלֶ֥כֶת אֶל־תַּרְשִֽׁישׁ:

הרכבת הסיפור ומשמעותה

נראה שבתחילה הייתה שותפות בין אחזיה ליהושפט בבניין האוניות, ואז נשברו האוניות ובא נביא להוכיח את יהושפט על השותפות. לאחר מכן בנה יהושפט מחדש לבדו את האוניות, וסרב לבקשת אחזיה להרשות לעבדיו להשתתף.

מכאן, שיהושפט שומע בקול תוכחת הנביא ומקיים דבריו.[7]

משמעות הסיפור בכל ספר

ספר מלכים מציג את משמעות האירוע מבחינת מלכי ישראל - בסוף התהליך קיבל אחזיה סירוב מוחלט וחד משמעי לכל שותפות.  

ספר דברי הימים מציג את התהליך שעבר במלכות יהודה - העונש, התוכחה והלקח.

יואש

ספר דברי הימים מציג בהרחבה את חטא יואש ואת הריגת הנביא זכריה.

ספר מלכים מקצר מאד בחטא, "באו שרי יהודה והשתחוו למלך – אז שמע המלך אליהם".

נראה שהדברים נובעים מהדגשת ספר דברי הימים את אירועי מלכות יהודה.

ועוד, כיוון שעבדי יואש התנקשו בו בשנה שלאחר רצח זכריה, יתכן שהעם התנער מן החטא ולכן האירוע הוא אירוע פנימי של המלך, ואינו בעל משמעות לאומה כולה.

חטאו של אמציה בהבאת אלהי אדום ובהתייחסותו הרעה לנביא שהוכיח אותו על כך מובא בדברי הימים ולא במלכים.

גם כאן נראה שכיוון שהעם מורד באמציה לאחר החטא - החטא מיוחס אליו ואינו חלק מתולדות האומה שהביאו לחורבן.

עוזיה

עוצמתו של עוזיה מתוארת בפירוט בדברי הימים, במסגרת ההרחבה בספר זה בעניינם של מלכי יהודה.

חטאו של עוזיה בכניסה למקדש מתואר רק בדברי הימים ולא במלכים. גם כאן הכהנים דוחפים את עוזיה החוצה, ומתנערים מחטאו.

יותם

בדברי הימים פירוט רחב יותר של מעשיו של יותם במסגרת ההרחבה בספר זה בעניינם של מלכי יהודה.

אחז

בספר דברי הימים מתוארת המלחמה של מלך ישראל פקח בן רמליהו ורצין מלך ארם עם אחז והנזקים שגרמה, במסגרת תיאור העונש של מלכות יהודה על חטאי אחז.

בספר מלכים עיקר המגמה היא להצניע את הקשר של פנייתו של אחז למלך אשור כגורם לגלות ישראל:

1. גלות ישראל מתוארת לחוד, ולא כתוצאה של הפנייה של אחז למלך אשור.
2. גלות ישראל שהיתה בשנת 4 לאחז מלך יהודה, מתוארכת בכתוב בשנת 20 ליותם אביו (שמלך 16 שנים בלבד, כך שהגלות היתה בפועל 4 שנים לאחר מותו).

בספר ישעיה (ז-ח) המגמה היא לחזק את אחז, למרות העונשים שמקבל - להחזיק מעמד אל מול המבקשים להחליפו ולחבור לרצין ולפקח.

חזקיהו

בדברי הימים פירוט רב יותר בענייני טהרת המקדש וקורבן הפסח.

על ההבדל בהצגת עמידתו מול מלך אשור - ראה בדוגמא הפותחת את המאמר.

מנשה

תשובת מנשה מופיעה בדברי הימים ולא במלכים.

תשובת מנשה תופסת מקום רחב בדברי הימים, בגלל ערכה הפנימי המשקף את ערכם של בית דוד, ומשמעותה לדורות. לעומת זאת נעדרת מספר מלכים, כפי שהוסבר בפתיחת המאמר, משום שלא הצליחה להחזיר הגלגל אחור ולמנוע את חורבן הבית - "אך לא שב ד' מחרון אפו על כל הכעסים אשר הכעיסו מנשה".

יאשיהו

ספר מלכים מציג את ההקשר הרב דורי של חטאי מנשה כסיבה לגזרת הגלות בימי יאשיהו.

ספר ירמיה וצפניה מדגישים את היות הדור ובני המלך שקועים בחטא, למרות תשובת יאשיהו והתהליכים שניסה לחולל בעם.

ספר דברי הימים מדגיש את סיבת מותו של יאשיהו בהקשר של חטאו האישי – הכרעתו להילחם בפרעה נכו.

אין סתירה בין ההסברות. תשובתו של יאשיה לא הועילה כיוון שהדור היה שקוע בתרבות חטאים של מנשה. ולכן, דווקא לאור זאת, היה עליו לנקוט במדיניות חוץ נכנעת יותר המתאימה למצב הדור, ומשלא נהג כך – נענש.

[1]

[2] בהקשר זה יתכן להוסיף ולהשוות לפרספקטיבה הרחוקה יותר, בה מובאים הדברים בספר יחזקאל. בספר יחזקאל מודגשים חטאים רחבים יותר של עם ישראל במדבר כסיבה לביטול כניסתם לארץ. כך נלמד על תהליך מתפתח בהתבוננות על חטא ציבורי. בשלב ראשון יש להתבונן באחריות ההנהגה בהובלת הציבור לחטא. לאחר מכן על אחריות הציבור ככלל. בהמשך, יש להתבונן בשורשים והקשרים רחבים יותר של החטא.

[3] עיין אורות, ישראל ותחיתו יח שם מבאר הרב זצ"ל את המשפט כתיקון כח המדמה של הנשים הזונות.

[4] ועי' יומא כא ע"ב בהבדלים בין בית ראשון לשני בעניין הזה.

[5]מלכים א פרק כב פסוק מט – נ

[6] דברי הימים ב פרק כ פסוק לה - לז

[7] כיוון שאנו רואים שיהושפט שומע בקול הנביא בעניינים אלו, ניתן להסיק מכאן שבמקומות אחרים בהם חוזר יהושפט ומנסה להשתתף עם מלכות ישראל, סבר שיש חילוק בין המקרה שלפניו ובין המקרה עליו הייתה תוכחת הנביא.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.