התועלת שבריאליה
עם זאת, הבנת הרקע הריאלי של התנ"ך יכולה לסייע רבות בהבנת מושגים ומטפורות, ובאמצעותם ניתן לפעמים להבין לעומק גם את המסרים. גם מילוי סקרנות טבעית להבין טוב יותר את האמור בתנ"ך, גם אם אין לו השלכות מעשיות, הוא ערך חשוב, אם כי אינו עיקר. כל אלו ראויים הם, אולם יש לשמור על פרופורציות.
לדוגמה, הרמב"ן בבואו ארצה הטריח את עצמו לבדוק היכן נקברה רחל ובהתאם לממצאים החדשים שינה את פירושו.[93] בגלל קדושת התנ"ך חשוב היה לו שכל מילה תתפרש לאמִתותה, גם אם אינה נושאת מסר מיוחד. גם הפסוק "תמנע היתה פילגש" הוא תורה. אך חוץ מהבעיה הלשונית של משמעות הפסוק "קול ברמה נשמע", אם רמה היא שם מקום, או תואר הקול, אין נפקא מינה היכן נקברה באמת רחל: צפונית לירושלים או סמוך לבית לחם. אפילו השאלה המעשית אם יש טעם לפקוד את קבר רחל על פי הזיהוי המקובל במסורת, אינה רלוונטית. דיינו בכך שרבבות רבות של אמותינו יצקו את צקון לחשן לנאד הדמעות במקום זה כדי לקדשו ולהתפלל בו. המסר הוא העיקר: רחל מבכה על בניה בין אם עברו לידה באופן פיזי או באופן רעיוני.[94]
ולהערה מחקרית אחרת של הרמב"ן, מהי בדיוק מחצית השקל.[95] אמנם ניתן לייחס לשאלה זו רלוונטיות הלכתית לנוהגים לתת זכר למחצית השקל לפי המשקל המדויק שלו, אך אין הדבר הכרחי. גם בזמן המקדש מחצית השקל נקבעה לפי הצרכים המשתנים.[96]
על כל פנים, מחקר כשר, גם אם אינו יישומי וגם אם אינו עיקר, בכל זאת הוא ראוי, בתנאי שלא יסיח את דעתנו מהעיקר – התכנים והמסרים של התנ"ך. ואמנם יש חוקרי תנ"ך כשרים והגונים שנשארו קדושים וטהורים גם לאחר חקירותיהם המדעיות. אדרבה, הם רתמו את מחקריהם להאדרת קדושתו של התנ"ך. עם זאת, קשה להתעלם מהימצאותם של חוקרים שעמדותיהם ואמירותיהם תרמו בין היתר לסערת התנ"ך המתחוללת לעינינו.
בדומה לזה העיסוק בריאליה, בהיסטוריה, בארכיאולוגיה, בגיאוגרפיה, בטבע וכדומה המשמשים רקע לתנ"ך. אין ספק שכל אלו יכולים לתרום רבות להבנת התנ"ך ולהידוק הזיקה של בן דורנו למתואר בתנ"ך. אולם גם כאן יש לשמור על פרופורציות ולא להפוך את הטפל לעיקר. יש להעלות את הגיאוגרפיה הארצית לשמים, אך לא להוריד את השמים ארצה. סכנה גדולה יותר היא הפיכת לימוד התנ"ך למקצוע רב-תחומי שלומדים בו דרך התנ"ך זואולוגיה, בוטניקה, אנתרופולוגיה ושאר מדעים אחרים. רקחות וטבחות לתנ"ך – כן, אולם לא מרקחת של בלילה המטשטשת בין קודש לחול.[97]
יש להבחין בין רלוונטיות לריאליה. רלוונטיות ערכית חינוכית עוסקת בהווה, במסרים של התנ"ך לימינו; הריאליה עוסקת בעבר בלבד. הבנת הריאליה יכלה לתרום לרלוונטיות, בעיקר בהעמקת היחס נפשי של בן דורנו לערכי התנ"ך.
דוגמה נאה לכך שמעתי בסיפור על מג"ד במחנה גדי בבקעת הירדן. מחזור חיילים חדש הגיע למחנה. המג"ד הושיב את חייליו על גבעה הצופה לעבר מעבר יבוק שמולם והסביר את משמעות המקום שבו הם יושבים. המכנה המשותף לצבא ההגנה לישראל, למדינת ישראל, לתורת ישראל ולעם ישראל הוא השם "ישראל" שנקבע כאן מולם לראשונה.[98] כאן התחולל המאבק בין יעקב ושרו של עשו. כאן ניצח יעקב את המלאך, אך כף ירכו נקעה והמאבק נמשך עד היום...
אפשר להפנים את הרעיון גם בלי להטריח את התלמידים במיוחד למקום החם והצחיח. ראיית המקום אינה תורמת דבר להבנת המשמעות של השם "ישראל". אדרבה, באווירת הלימוד בכיתה אפשר לדון בכובד ראש בעימות הנצחי שבין ישראל לעשו, ולהתלבט יחד אתם באלטרנטיבות העומדות בפנינו בכל הדורות, כיצד לנהוג: אם על ידי דורון, תפילה או מלחמה, כפי שעמדו על כך המדרשים והפרשנים.[99]
דוגמה נוספת: קמפוס מכללת אורות ישראל באלקנה סמוך ונראה לאתר שלפי ההשערה המחקרית מזוהה עם אפק שבו נפל ארון הקודש בשבי הפלשתים.[100] חשוב שסטודנטיות בקמפוס הסמוך וכן תלמידי ראש העין ידעו על כך ואף יבקרו במקום כדי לקשור את חיינו היום-יומיים עם מסריו של התנ"ך. אולם האם הכרה זו תורמת משהו למסר העיקרי של האירוע הקשה? האם לימוד המסר, שלא הארון, כחפץ מקודש, מושיע, אלא ההזדהות עם תכניו,[101] לא יופנם יותר בדרך לימודית חינוכית בכיתה, מאשר בסיור באתר?!
עם זאת ראוי לחבר את הלימוד העיוני עם המציאות בשטח. טוב מראה עיניים מהלך נפש. הדבר מועיל גם לזיכרון ובעיקר להידוק הזיקה של לומד התנ"ך לארץ התנ"ך. אולם אין הכרח לעשות זאת על ידי יציאות מרובות מהמסגרת העיונית, אלא לנצל הזדמנות של טיול לשם העלאתו לרמה ערכית.
[93] פירוש הרמב"ן על התורה, בראשית לה, טז.
[94] ראו את דבריו העמוקים של המהר"ל בגור אריה, בראשית מח, ז על הפסוק "ואני בבואי מפדן".
[95] ראו הוספות לפירוש הרמב"ן על התורה, שמות ל, יג.
[96] ראו רמב"ן על התורה, שמות ל, יב.
[97] בספר "נחמה" מקדישה המחברת חיותה דויטש פרק שלם (טו) למאבקה של נחמה ליבוביץ' בגישת הריאליה. כמי שלמד ממנה תורה, אני יכול להעיד שהיא לא התנגדה התנגדות גורפת לשימוש בריאליה להבנת התנ"ך. היא חששה שהטפל ייהפך לעיקר. הייתי אברך צעיר חסר ידע וחסר ניסיון כשהוטלה עליי המשימה ללמד את ספר ירמיהו. ביקשתי ממנה עצה והדרכה. בין עצותיה הטובות היא המליצה על ספרו של נוגה הראובני, אור חדש על ספר ירמיהו, העוסק כולו בריאליה של אזור ענתות, מדבר יהודה וירושלים. גם בספריה על התורה היא משתמשת פה ושם בריאליה, כגון חוקי המסחר במזרח הקדום במשא ומתן בין אברהם לעפרון בפרשת חיי שרה.
[98] בראשית פרק לב.
[99] ראו ספרי מאהלי תורה, פרשת וישלח.
[100] שמואל א פרק ד.
[101] ירמיהו מזכיר את חורבן שילה. זהו המקום היחיד בתנ"ך שמסופר בו ששילה חרבה עקב ניצחון הפלשתים על ישראל באפק ונפילת הארון בשבי. מה מגוחך הוא הניסיון להשוות את מירוצו של איש בנימין שרץ מן המערכה לבשר את הבשורה המרה לעלי, מאפק לשילה, למרוץ מרתון היווני. איזה מסר ערכי הביא עמו הרץ היווני לעומת המסר של הרץ הישראלי? החיקוי הישראלי של "מירוץ איש בנימין" הוא עלוב ומנוגד לרוח התנ"ך. ניתן לעודד את בריאות הגוף כנושא ערכי בצורות עממיות השוות לכל נפש ולא על ידי אצנים חריגים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
