הקשר בין קורח לבקשת מלך
בהפטרה מסכם שמואל הנביא את כל נושא העמדת הנהגה של מלך לעם ישראל כאשר שימת הדגש היא על המשמעות הרוחנית לצעד הזה. קריאת פרשה זו לאחר קריאת פרשת קורח מעלה מיד את שאלת ההשוואה. מה היא מידת הדמיון בין מעשה קורח ועדתו למעשה ישראל המבקשים מלך ומה עלינו ללמוד מהשוואה זו?
בשתי הפרשיות, במחלוקת קורח ובבקשת מלך, עם ישראל או חלק ממנו אינו מסתפק במנהיג שההשגחה העמידה ורוצים הנהגה הראויה מנקודת מבטם האנושית. אך קורח מערער וחולק על סמכותו של משה רבינו וחושד במהימנות שליחותו. בכך למעשה כופר קורח באמיתת התורה שנמסרה לנו משמים ביד משה. לעומתו, בני ישראל בזמן שמואל אינם מורדים או חולקים על שמואל כי אם מבקשים ממנו שהוא, כמנהיג הבלתי מעורער, יעמיד מלך, כאשר המטרה העיקרית היא להעמיד את המנהיג הבא שיבוא אחרי שמואל, ולא לדחות את שמואל עצמו. ואכן, בקשת ישראל מקבלת את אישורה של ההשגחה ושמואל מעמיד את שאול למלך על פי הוראה מפורשת של השם. ההבדל בין שתי הפרשיות נראה, אם כן, מאד ברור. העמדת מלך היא מצווה מן התורה וכל הבעיה היא העיתוי המתאים. ואילו בקשת קורח להפקיע את הכהונה מאהרן וזרעו היא כפירה ומרידה בתורה.
האם המנהיג מרחיק את העם מן הקב"ה?
נראה שההפטרה ענינה להאיר את שאלת המנהיג באור אחר. השאלה היא לא מי יהיה המנהג ומי מוסמך לבחור אותו ומה הם סמכויותיו. אלא השאלה היא האם עצם העמדת המנהיג מרחיקה את האדם מהאדנות של השם או מקרבת אותו אליה. מצד אחד, המנהיג חוצץ במידה מסוימת בין העם לבין שלטון ההשגחה. כשאין מנהיג קבוע וכללי, אדם מרגיש שגורלו הוא בידי שמים. ואילו כאשר כל תהלוכות החברה מתנהלים על פי חוקי המנהיגות, מרגיש האדם שהמחסה שלו היא החברה המסודרת, וההשגחה היא מתייחסת באופן כללי לחברה ולא אליו כפרט. ומצד שני הרי תפקיד המנהיג הוא לעזור לעם ולקדם אותו. אם המנהיגות אינה מקדמת אותו רוחנית, אלא גורמת לו נסיגה מבחינת אמונתו, הרי לכאורה יוצא שכרו בהפסידו! האם האילוץ הקיומי והצבאי מצדיק את העמדת המנהיג למרות ה"נזק" הרוחני שהדבר גורם?
התשובה בהפטרה ברורה. מנהיג של עם ישראל שיביא לרפיון ולירידה בתחושת האחריות של העם לעבוד את השם, מנהיג שיהיה סובלני לירידה מוסרית של העם, הוא מנהיג פסול המביא אסון לעם. המנהיג הטוב הוא המנהיג המלכד את העם על ידי עבודת השם, המנהיג הרואה את אחדות העם ואת עבודת השם כענין אחד וכל המערכת המשוכללת של ההנהגה היא כלי לשכלל ולשדרג את מדריגתו הרוחנית של העם. בקיצור המנהיגות, שבהפטרה היא המלכות, צריכה לשקף את מלכות השם, ולכן אין היא חוצצת ומרחיקה מהשגחת השם.
אכן זהות המנהיגים ואופן בחירתם אינה אחידה לכל הדורות. בדורו של משה הכל מדויק ומכוון עד הפרט האחרון, ובדורו של שמואל יתכנו כמה דרכים, ובכל דרכיך דעהו וכל מעשיך יהיו לשם שמים. אך העיקרון הפנימי נשאר בכל תוקפו. מלכות ומנהיגות בישראל היא "ידא אריכתא" וזרוע של מלכות שמים ואינו יכול להיות סידור מעשי נטול אחריות לרוחניותו ומוסריותו של העם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.